התביעה נגד השוכר נדחתה: המשכירה לא תוכל לממש שטר ביטחון שמסר לה

המשכירה טענה כי השוכר נטש את הנכס ולא שילם שכירות, וביקשה לחייב אותו ב-85,000 שקל. אלא שהשופטת קבעה כי הטענות נוגעות לתקופה שבה כבר לא היה קשור בחוזה, ולא ניתן "להאריך" את תוקפו של שטר הביטחון.

סגנית נשיאת בית משפט השלום בכפר סבא, השופטת רחל קרלינסקי, דחתה לאחרונה את תביעתה של חברת "בן פורת ניסן השקעות" – בעלת שטח בכפר סבא – בה ביקשה לחייב שוכר בסכום של 85,000 שקל בטענה להפרות חוזה ואי תשלום שכירות. השופטת קבעה כי הפרות החוזה שלה התובעת טוענת לא בוצעו בתקופת החוזה שבה הנתבע היה מחויב.

ביוני 2006, הנתבע ובן דוד שלו שכרו את הנכס שבבעלות התובעת והפעילו בו נגריה. הצדדים חתמו על הסכם שבו התחייבו לשלם שכירות חודשית של 1,400 דולר. בהסכם נקבע כי תקופת השכירות היא לשנתיים, ולשוכרים ניתנה אופציה לשכור את הנכס לתקופה של 8 שנים (אופציית חידוש משנה לשנה), בתנאי שיודיעו על כך 90 יום מראש. עוד סוכם כי דמי השכירות יוגדלו ב-5% כל שנה.

עם חתימת ההסכם השוכרים מסרו שטר ביטחון בסך 100,000 שקל לפקודת התובעת. בסופו של דבר הסכמי השכירות חודשו מעת לעת לכל אורך תקופת האופציה. בין לבין, בשנת 2011 הנתבע ובן דודו (שמאוחר יותר הוכרז פושט רגל והתובעת הגישה גם נגדו תביעת חוב) פירקו את השותפות ביניהם.

בחודש יולי 2016, מאחר שבן הדוד היה מעוניין להמשיך את תקופת השכירות, הוא חתם על תוספת להארכת ההסכם מעבר לתקופת האופציה, כאשר בתחתית המסמך היתה חותמת חתמה החברה שהיתה בעבר של השניים – הנתבע ובן דודו.

בהמשך לכך התובעת הגישה תביעה בה ביקשה לחייב את הנתבע (במקביל הגישה תביעת חוב גם נגד בן דודו, המוכרז כפושט רגל), בטענה שחוזה השכירות הופר בשל נטישת הנכס באוקטובר 2016, ובגין נזקים למושכר וחילול של שלושה שיקים עבור השכירות של חודשי אוגוסט-ספטמבר-אוקטובר 2016 – המחאות שניתנו בתקופה של התוספת להסכם.

הסכם חדש

לאחר שניתחה את השתשלות האירועים וטענות הצדדים, השופטת קרלינסקי הבהירה כי ההודעות על חידושי השכירות החל משנת 2012, נשלחו רק מטעם בן דודו של הנתבע והלוגו של החברה.

"משמע שבתקופת הסכם השכירות היו שינויים שהתובעת יכלה לדעת או התוודעה לשינוי בזהות השוכרים ומאידך, גם הנתבע טרח להבטיח עצמו מול שותפו ולגלגל עליו חבות בנוגע להתחייבויותיו האישיות של הנתבע בקשר עם השותפות והחברה", הוסיפה.

בעניין זה השופטת הסבירה שכל עוד התובעת לא קיבלה הודעה מסודרת לגבי השינוי, היא אמנם היתה יכולה לטעון שהשטר נועד "לכסות" את נזקיה בתקופת השכירות. ואולם, היות שהלכה למעשה, התובעת חתמה על "התוספת" להסכם החל מאוגוסט 2016 מול מר בן הדוד בלבד, הרי שיש שינוי בזהות השוכר.

במצב זה, השופטת קיבלה את טענת הנתבע שלפיה תוקפה של התחייבותו על פי שטר החוב פקעה עם כריתת התוספת להסכם השכירות עם בן דודו, ומשהסתיימה תקופת השכירות לפי ההסכם מ-2006. כלומר התוספת להסכם השכירות מהווה הסכם חדש מול בן הדוד בלבד.

"עם תום תקופת השכירות המקסימאלית ביום 31.7.16, ומשאין בפיה טענות על הפרות שהתרחשו בתוך תקופת השכירות הנ"ל, לא יכולה הייתה התובעת 'להאריך' את תקופת תוקפו של שטר הביטחון שנמסר לה עשור קודם לכן. למצער, היא לא יכלה לעשות כן ללא ידיעתו והסכמתו של הנתבע", סיכמה השופטת.

לכן התוצאה היתה שהתביעה נדחתה.

• שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.