ח' נ' מכללת מר אליאס ואח'

לפניי תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע, לטענתו, בעקבות תאונת עבודה, מתאריך 10.3.07.

התביעה מוגשת כנגד המעביד בעת התאונה, מכללת מר אליאס אעבלין, (להלן: "הנתבעת 1"), וכנגד הפניקס חברה לביטוח בע"מ שביטחה את הנתבעת 1 בביטוח חבות מעבידים (להלן: "הנתבעת 2").

התביעה

1. על פי הנטען בכתב התביעה המתוקן: "ביום 10.03.07 נתבקש התובע על ידי הנתבעת 1 להתלוות לטיול תלמידים שארגנה לרמת הגולן בהיותו איש אחזקה ואבטחה מטעמה. במהלך הטיול נפל אחד התלמידים של הנתבעת 1 והחובש המלווה מטעם הנתבעת 1 שבדק את התלמיד קבע כי הכתף והיד של התלמיד נשברו, וביצע לתלמיד חבישה וקבע כי אין התלמיד יכול להמשיך במסלול בכוחות עצמו וכי הנו זקוק לעזרה לשם השלמת המסלול. על כן, נדרש התובע ע"י מי מטעם הנתבעת 1, מר ג'רייס מח'ול, שהיה סגן מנהלת המכללה דאז להרים את התלמיד, להעמידו על רגליו ולהמשיך במסלול הטיול באופן שהתלמיד ישען על כתפו של התובע תוך כדי הליכה. התובע מילא אחר הוראות הנתבעת 1 והתלמיד נשען על התובע והמשיך בהליכה. יודגש כי מדובר במסלול קשה להליכה מבחינת תנאי השטח. כתוצאה מהשענות התלמיד על התובע תוך כדי הליכה, החליק התובע ונפל על הגב וכתוצאה מכך נחבל התובע בעיקר בגב" (סעיף 5-7 לכתב התביעה המתוקן).

2. בעקבות התאונה, נפגע התובע בגבו והחל לסבול מכאבי גב חזקים עם הקרנה לרגל שמאל. בתאריך 22.4.07, עבר צילום סי.טי. לעמוד שדרה מותני אשר הצביע על בלט דיסק בגב בחוליות L5-S1 עם לחץ על השורש S1 מצד שמאל ועל השק התקאלי.

3. התובע אושפז במרכז רפואי כרמל בחיפה, מיום 3.5.07-8.5.07, עקב כאבים בגב תחתון המקרינים לרגל שמאל, שם הוא טופל ואובחן כסובל מכאב בגב תחתון עם הקרנה לרגל שמאל והומלץ על ניתוח. ביום 12.5.07, אושפז התובע בבית חולים אלישע בחיפה ועבר ניתוח בגב, תחת הרדמה כללית, שוחרר, ביום 17.5.07, עם המלצות למעקב רופא מטפל, אנלגטיקה לפי הצורך והוצאת סיכות לאחר 14 יום מהניתוח.

4. לטענת התובע, הנתבעות התרשלו כלפיו והפרו את חובת הזהירות המושגית והקונקרטית במעשים ובמחדלים, שתוארו בכתב תביעתו ובסיכומים שהוגשו מטעמו (סעיף 24 לסיכומי התובע), ובין היתר טוען התובע, כי התייצבותו לטיול נועדה לצורכי שמירה ואבטחה. במקום זאת, הוא נדרש להרים את התלמיד על רגליו ולהשעין אותו על הכתף, על אף שאין התובע מסוגל לעשות זאת ו/או אין הוא מוסמך או מוכשר ברמת המאפיינים והתכונות שלו לבצע עבודה מעין זו הכרוכה בסיכונים, כך שאין התובע מוגדר כחובש ו/או פרמדיק (סעיף 24.1 לסיכומי התובע).

5. מוסיף התובע וטוען, כי לא היה לו הניסיון המקצועי ו/או המיומנות לבצע את העבודה שנדרשה ממנו, ושבאה לידי ביטוי, בהשענת התלמיד על הכתף, במיוחד משעסקנן בדרך ארוכה וקשה מבחינת תנאי השטח (סעיף 24.3 לסיכומי התובע).

6. כמו כן, טוען התובע, כי רשלנות הנתבעת 1 באה לידי ביטוי באי שקילת חלופות אחרות בנסיבות העניין שהיה בהן כדי למנוע את הנזק לתובע, בכך שהייתה אמורה להצטייד במהלך הטיול באלונקה ו/או מתקן הרמה ונשיאה לצורך טיפול בתלמידים נפגעים, ולא להסתמך על יכולת גופנית של התובע. לחלופין טוען התובע, כי היה על הנתבעת 1 להזמין מטוס או אמבולנס אל זירת הטיול (סעיף 24.4-24.5 לסיכומי התובע).

    

   ההגנה

7. הנתבעות מכחישות את עצם אירוע התאונה והנזק שנגרם בעטיה ועותרות לדחיית התביעה. לחלופין, טוענות הנתבעות כי התאונה ו/או הנזקים הנטענים נגרמו בגין רשלנותו הבלעדית והמכרעת של התובע; וכי התאונה ו/או הנזקים הנטענים היו בלתי נמנעים מבחינת הנתבעות וכי לא היה בידן ולא בידי גורם סביר במקומן למנוע אירוע התאונה הנדונה ו/או תוצאותיה, וכי שומה היה על התובע אם התקשה בביצוע הפעולה המדומה, היה עליו לבקש שיחליפו אותו.

8. בסיכומיהן טוענות הנתבעות, כי הפניה המאוחרת לטיפול הרפואי, העדר אזכור אירוע תאונתי, קבלת תעודות מחלה רגילות ולא "נפגע עבודה", כל אלה מכרסמים בגרסת התובע. כן הוסיפו הנתבעות, כי התובע במהלך ביקוריו בקופת חולים לאורך חודשים 3-5/2007, לא מזכיר אירוע תאונתי בכלל (סעיף ב/2 לסיכומי הנתבעות).

9. זאת ועוד, טוענות הנתבעות, כי התובע ביצע פעולה פשוטה, שגרתית ומתבקשת של עזרה לחניך שנפגע בטיול של אדם יודע לבצעה, וכי אין כאן "רשלנות" במובן של פקודת הנזיקין. (סעיף 8 לסיכומי הנתבעות) וכי דין התביעה להידחות.

    

   העדויות 

10. מטעם התובע העיד התובע בעצמו, מר ויקטור רוחאנה, מורה לחטיבת ביניים בנתבעת 1 (להלן: "ויקטור רוחאנה") ומר ג'יריס מח'ול, סגן מנהלת הנתבעת 1 (להלן: "ג'יריס מח'ול").

11. מטעם הנתבעות העיד מר וסים חתחות, התלמיד אשר נפל בטיול והתובע התבקש להגיש לו עזרה (כפי שתואר בכתב התביעה) (להלן: "וסים חתחות ו/או התלמיד").

     

    נסיבות התרחשות התאונה

12. השאלה הראשונה שצריכה הכרעה הינה האם התובע הצליח להוכיח נסיבות התאונה.

     

    מהראיות השונות שהוצגו בפניי הגעתי לכלל מסקנה, כי התובע הצליח להניח תשתית עובדתית מספקת לצורך הוכחת גרסתו ועמד בנטל ההוכחה המוטל על שכמו במשפט האזרחי.

    עדותו של התובע, אשר השאיר רושם של עד אמין ומהימן, נתמכה בעדותם של העדים מטעמו, ולא התגלו בה סתירות מהותיות, קיימת קורלציה בין העדות לבין יתר הראיות. מה גם, התרשמתי מאמינותם של עדי התביעה אשר הייתה עקבית ועולה בקנה אחד עם גרסתו של התובע.

    בעוד עדותו של עד ההגנה לא הייתה עקבית, העד לא זכר פרטים מהותיים אודות האירוע כך שלא ניתן ללמוד מעדותו, בצורה חד משמעית, על נסיבות התרחשות התאונה, הכל כפי שאפרט להלן.

13. על פי חומר הראיות שהונח בפני עולה, כי בתאריך 10.3.07 אורגן טיול לתלמידי בית הספר על ידי הנתבעת 1. במהלך הטיול נפל התלמיד וסים חתחות, ונפגע בידו. באותה העת התובע עבד כמאבטח ואיש אחזקה והוא התלווה לטיול האמור כמאבטח.

14. התובע העיד, כי אחרי שהתלמיד נפל וסבל מכאבים ביד אשר התברר כי נשברה, התובע התבקש, על ידי סגן המנהל, להשעין את התלמיד עליו וללוות אותו במשך כל המסלול עד לאוטובוס (עמ' 14, ש' 16-19). וכך נהג התובע והשעין את התלמיד עליו. התובע הוסיף כי התלמיד היה במשקל גוף כבד והדרך שבה הלכו היתה קשה להליכה. כן, ציין התובע, כי "הילד לא יכל ללכת, היה עייף מאוד, הוא נשען עליי, שם את היד שלו עליי והלכנו" ובהמשך הוא העיד, כי "הוא שם את כל משקלו עליי, הרגליים שלו היו על הריצפה הוא הלך על הרגליים אבל רוב המשקל שלו היה עליי, אציין שאני החזקתי אז נשק רובה ולא אקדח. גם כלי זה יש לו משקל והמשכתי להחזיק אותו כל הזמן. וגם הרמתי את תיק של עזרה ראשונה וגם תיק אישי שלי וגם סחבתי את הרובה ואת הילד" (עמ' 14, ש' 21-28).

15. בתצהיר עדותו הראשית הצהיר התובע, כי תוך כדי הליכה וכתוצאה מהשענות הילד עליו הוא נפל על הגב (סעיף 11 לתצהיר עדות ראשית). באשר לסיבת נפילת התובע יחד עם התלמיד, התובע העיד, כי "הדרך לא הייתה טובה, היה אבנים ובוץ, וכל המשקל של הילד היה עליי" (עמ' 15, ש' 6-7) וכי הדרך הייתה בעליה חדה (עמ' 16, ש' 12-18).

16. גרסה זו של התובע, בכל הקשור להתרחשויות שאירעו מאז נפילתו של התלמיד ועד התאונה שאירעה לו, עולה בקנה אחד עם עדותם של העדים מטעמו ולא נסתרה. ג'יריס מח'ול, סגן המנהל, אישר בעדותו, כי הוא ביקש מהתובע לעזור לתלמיד הפגוע והורה לו להרים ולסחוב אותו (עמ' 10, ש' 2-3). העד העיד, כי לאחר שהתלמיד נבדק על ידי מגיש העזרה הראשונה, הוא ביקש מהתובע, שהיה לידו, לעזור לתלמיד לעמוד על הרגליים ולסחוב אותו (עמ' 10, ש' 6-8). כמו כן, העד ציין בעדותו, כי תנאי המקום היו קשים היה בוץ ומים ולא היה קל ללכת במקום, ובמיוחד שהדרך היתה בעליה, כאשר התלמיד, שלא יכל לאחוז בשום דבר, היה צריך להישען על התובע (עמ' 10, ש' 12-15).

17. ג'יריס מח'ול הוסיף בעדותו, כי הוא היה במרחק של מספר מטרים הן בעת שהתלמיד נפל והן בעת שהתובע נפל (עמ' 9, ש' 2-6) כך שעת נפל התובע, התובע יחד עם התלמיד, הם היו מאחורי העד (עמ' 9, ש' 13-14). באשר לנסיבות אירוע התאונה, העד ציין בעדותו, כי האירוע התחיל כשהיו בדרך חזרה לאוטובוסים בשעה 13:00-13:30 (עמ' 10, ש' 22-23) והוא תיאר בעדותו אשר אירע כלהלן:

    "אחרי שע' סחב את התלמיד, וכפי שאני זוכר, היינו במין עליה כזו בדרך חזרה לאוטובוסים, דאגתי גם לשמור על קירבה לע' במיוחד שהוא לא היה לבד, הוא סחב את התלמיד שנשען עליו לאורך כל הדרך, ופתאום אני שומע קול ומסתובב אחורה ואני רואה את ע' והתלמיד שסחב נופלים שניהם, ע' היה על גבו וזהו" (עמ' 9, ש' 9-12).

     

18. על אותה גרסה של התובע, חזר העד ויקטור רוחאנה, מורה בבית הספר אשר נכח בטיול. העד אישר, כי הוא ראה את התלמיד נשען על התובע לאחר שסחב אותו (עמ' 6, ש' 28-29). העד עוד ציין, כי היו בטיול באמצע היער, המקום לא היה נוח והיו הרבה סלעים (עמ' 7, ש' 4-6).

19. מעדותו של ויקטור רוחאנה עולה, כי הוא ראה במו עיניו, אותם רגעים שבהם התרחש אירוע הנפילה ותיאר בעדותו כדלקמן:

    "ת. אני הייתי אוסף את הילדים מאחורה ומתי שהילד נשען עליו הם נפלו ואני ראיתי את זה. והילד נפל עליו, הם נפלו והוא קיבל מכה והוא התלונן כל הזמן עד שהגענו לאוטובוס, ומתי שראיתי אותו פעם נוספת התלונן על כאבים.

    ש. אתה בעצמך ראית את ע' מלווה את הילד או מרים אותו בזמן המסלול אחרי שנפל.

    ת. כן, אחרי שהילד נפל ... ביקשו מע' שיעזור לילד, להעמיד אותו והילד נשען עליו, מתי שע' נפל ראיתי שע' נפל והילד נפל גם איתו. אני הייתי מאחורה מלווה את הילדים.

    ש. בזמן בין זה שהילד נפל ואתה הגעת לבין הנפילה השניה שאה ראית שהוא נופל יחד עם הילד, אתה כל הזמן ראית אותו שהוא סוחב אותו.

    ת. כן. ראיתי אותו כל הזמן." (עמ' 6, ש' 1-10)

     

20. באשר להתרחשויות עובר לנפילת התובע, ויקטור רוחאנא העיד בצורה שעולה בקנה אחד עם גרסתם של התובע ושל ג'יריס מח'ול. הוא ציין, כי התלמיד שהיה "שמנמן" בגיל 14-15 שנים, נפל ושבר את היד, בעקבות הנפילה הוא סבל מכאבים עזים, החובש קבע שיש לתלמיד שבר וכי סגן המנהל ביקש מהתובע שיעזור לתלמיד עד שיגיעו לאוטובוסים (עמ' 6, ש' 20-25, עמ' 8 ש' 23-26).

21. תמיכה נוספת לגרסתו של התובע ניתן גם למצוא בעדותו של עד ההגנה, וסים חתחות. אמנם, נתגלו סתירות בעדותו והוא לא זכר פרטים מהותיים כך שלא זכר אם התובע נפל (עמ' 24, ש' 32-33), אולם, במהלך עדותו, העד ציין דברים אשר מתיישבים עם גרסתו של התובע.

    הוא העיד, כי הם היו בטיול במסלול הליכה, הוא נפל על ידו ולא יכל להמשיך לבד (עמ' 20, ש' 10-11); העד ציין, כי הוא המשיך בליווי של התובע שהיה איתו כל הזמן בהמשך המסלול (עמ' 20, ש' 14-16) כאשר התובע היה לצדו כל הזמן, תמך בו ועזר לו לעלות במסלול שהיו בו הרבה עליות ומכשולים (עמ' 20, ש' 20-27, עמ' 21, ש' 4-9, עמ' 26 ש' 17-20). כן אישר העד, שבשל היותו "שמנמן" וידו הייתה שבורה, לא היה יכול להתגבר על המכשולים בדרך לולא העזרה שקיבל (עמ' 27, ש' 29-33).

22. כמו כן, מקלטת השיחה שנוהלה בין העד וסים חתחות לבין חוקר מטעם הנתבעות, עולה כי העד קיבל עזרה בעקבות התאונה, להלן ציטוט לדברי העד מתמליל השיחה (נ/7):

    חוקר אז מישהו אבל תמך בך? אולי לא הרים, תמך בך לאורך הדרך, אני יודע

    וסיםאולי מורים, אני זוכר שהם עזרו לי קצת כאילו ללכת או משהו. אני לא זוכר בדיוק אבל זה לא היה משהו. (עמ' 2 לתמליל, ש' 18-19)

    ....

    חוקרהיה איש אחזקה שמה קוראים לו ע.ח. ...

    וסים אני לא זוכר ממש אבל היה מישהו שהלך לצידי, לא, כי הוא לא עזר לי ללכת, הוא רק ווידא שאני בסדר והלכנו... (עמ' 3 לתמליל, ש' 1-3)

    .....

    חוקראתה לא זוכר שמישהו ככה עזר לך משהו רציני.

    ואסיםאני זוכר שעזרו לי אבל לא עזרו לי כאילו, וידאו שאני בסדר, הלכו איתי אבל כאילו לא הרימו אותי כמו שאתה אומר או משהו כזה. (עמ' 3 לתמליל, ש' 12-14)

     

23. עינינו הרואות, כי וסים חתחות אינו שולל כלל, כי מישהו סייע לו לאחר שנפגע בטיול, אומנם אני ערה לכך, כי הוא לא זכר את שמו של מגיש העזרה בעת חקירתו על ידי החוקר, אולם מדבריו עולה, כי מישהו היה לצדו. בעוד, במהלך עדותו בפני הוא אישר כי התובע סייע לו. העד הסביר, כי לאחר שנחקר על ידי חוקר הנתבעת הוא שאל את אמו (אשר עבדה באותו בית ספר) על שמו של מאבטח בית הספר (עמ' 24, ש' 18-25, עמ' 28, ש' 1-5, עמ' 29, ש' 29-31) וכך הוא נזכר בשם.

24. אדגיש, כי גם במהלך עדותו בפני וגם במהלך חקירתו על ידי החוקר, וכפי שציינתי לעיל, וסים חתחות, לא זכר פרטים מהותיים ולא ידע להשיב בצורה שאינה משתמעת לשני פנים על השאלות שהופנו אליו. כך, למשל, במהלך חקירתו בפני חוקר הנתבעות הוא לא זכר אם חובש בדק אותו, בעדותו בפניי לא זכר באיזו כיתה היה בעת הטיול (עמ' 25, ש' 2-3) לא זכר סיבת נפילתו וזמן הנפילה, לא ידע באיזה יד הוא נפגע (עמ' 25, ש' 23-32). יש לזכור כי העד וסים היה אותה עת קטין, בגיל 14 או 15 שנה, נפל ונפגע ונגרם לו שבר ביד, סבל מכאבים ואף בכה, כפי שתיאר בעדותו, וסביר להניח שבנסיבות האלה, לא דקדק בפרטים אודותיהם נשאל ומשעברו כ-11 שנה מאז האירוע סביר כי אינו זוכר את כל הפרטים, כך שהוא אף לא זוכר באיזו כיתה הוא למד באותה עת.

25. מכאן ובנסיבות המתוארות, ובבואי לתת משקל לעדויות שהובאו בפניי הכף נוטה לייחס משקל רב יותר לעדותו של התובע והעדים מטעמו, אשר היו עקביים וזכרו פרטים מהותיים, מאשר לעדותו של וסים חתחות.

26. לעניין טענתה של הנתבעת, כי הייתה פניה מאוחרת לטיפול רפואי, היעדר אזכור אירוע תאונתי, והנפקת תעודות מחלה רגילות ולא "נפגעי עבודה", כמכרסמים בגרסת התובע - אציין, כי אין בעובדה זו כשלעצמה כדי להביא לדחיית גרסת התובע, אשר הייתה אמינה בעיני ונתמכה בראיות.

    מה גם, בטופס בל/250 (נספח א' לתצהיר ת/3), שנערך בסמוך לתאונה, בתאריך 15.3.07, החתום בחתימה וחותמת של הנתבעת 1, נרשמה מפיו של התובע אותה גרסה שהעלה בפני התובע:

    "לטענת העובד כתוצאה מסחיבת תלמיד שנפגע במהלך הטיול נגרמו לו כאבי גב"

     

    כמו כן, בדו"ח הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי (נספח ו' לתצהיר ת/3) נרשם: "נחבל מסחיבת תלמיד שנפגע בטיול".

27. אכן התובע העיד, כי הוא לא קיבל טיפול רפואי באותו יום שבו אירעה התאונה, אלא הוא חזר למחרת לעבודתו בבית הספר ושוחרר עקב כאביו (עמ' 12, ש' 13-15), ובתאריך 12.3.07 הוא נבדק לראשונה על ידי ד"ר רסלאן רסלאן (עמ' 12, ש' 16-17), ואמנם, בתיעוד הרפואי מאותו יום וכן במסמכים רפואיים נוספים לא צוין "תאונת עבודה", אלא "ביקור רגיל" ורק בשלב מאוחר הופיע בתיעוד הרפואי "תאונת עבודה", אולם, וכאמור לעיל התובע מסר גרסתו בעניין כבר ביום 15.3.17, אשר תועדה בטופס בל/250. התובע המשיך במעקב רפואי גם אחרי התאריך הנ"ל וחרף זאת לא צוין בתיעוד הרפואי תאונת עבודה אלא הרופאים המשיכו לציין "ביקור רגיל", מכאן אין ספק שגרסתו של התובע בעניין הנסיבות נמסרה בסמוך לאחר התאונה, הגרסה הוכחה בראיות שפורטו לעיל, ולא ניתן לקבוע כי העדר רישום בעניין נסיבות הפגיעה מכרסם בגרסתו של התובע.

28. לאור כל המקובץ לעיל, התובע עמד בנטל ההוכחה המוטל על שכמו והוכיח את נסיבות התרחשות התאונה כפי שתוארו על ידו.

     

    שאלת האחריות 

29. כאמור התובע טוען, כי בעקבות רשלנות הנתבעת 1 נגרם לו הנזק. לעומת זאת, טוענות הנתבעות, כי אין במקרה שלפנינו "רשלנות" במובן פקודת הנזיקין. לחלופין, טוענות לאשם תורם.

30. התובע, היה איש תחזוקה ושומר במקצועו ועיסוקו, כאשר בנסיבות התובענה שלפנינו התובע היה נטול כל ניסיון ו/או הכשרה מקצועית או לכל הפחות הנתבעת לא הוכיחה, כי התובע קיבל הדרכה כלשהי כיצד לפעול במקרים שבהם הוא יתבקש לסייע לתלמיד פגוע במהלך טיול.

31. אכן רשלנותה של הנתבעת, וכפי שנטען על ידי התובע בסיכומיו, באה לידי ביטוי בעצם העובדה שהוא התבקש ללוות את התלמיד הפגוע ולסייע לו בעליה בדרך עמוסה במכשולים, מים ובוץ כאשר נשקפת סכנה הן לתלמיד עצמו והן לתובע. בנסיבות האמורות רשלנותה של הנתבעת מתבטאת גם בכך שלא ננקטו על ידיה פעולות על מנת למנוע את אירוע התאונה משלא בדקה חלופות אחרות של אנשי מקצוע בעלי הכשרה וניסיון לפעול במקרים דומים, והצדק עם התובע בטענתו לפיה אינו חובש ו/או פרמדיק והוא נעדר הכשרה לסייע בסיטואציות כאלה.

32. לא זו אף זו, הנתבעות לא נקטו באמצעי הזהירות הראויים לשם מניעת התרחשות אירוע התאונה. התובע התלווה לתלמיד לאורך כל הדרך כאשר לא הוכח בפני, כי הנתבעת עשתה מעשה כלשהו שיש בו למנוע את אירוע התאונה, כך, למשל, לבקש סיוע של מישהו אחר שיחליף את התובע ו/או יסייע לתלמיד יחד עם התובע.

33. משכך הם פני הדברים, הנתבעות לא נקטו באמצעי הזהירות הראויים לשם מניעת התרחשות התאונה ונזקי הגוף שנגרמו לתובע.

34. באשר לאשם התורם, איני רואה בנסיבות אלה מקום לייחס לתובע רשלנות תורמת כלשהי, מקום שהוא התבקש על ידי סגן המנהל של הנתבעת 1 להושיט עזרה לתלמיד הפגוע ולבצע עבודה שאינה נגזרת מכח תפקידו, אלא הוא פעל מתוך רצון לסייע לתלמיד ועל כן אין כל רשלנות מצדו שיחוב עליה.

    שאלת הנזק

35. התובע יליד 24.11.1971, איש תחזוקה ושומר במקצועו, היה בן 36 בעת התאונה ובן 47 כיום.

36. בעקבות התאונה, התובע נפגע בגבו וסבל מכאבי גב חזקים עם הקרנה לרגל שמאל. הוא אושפז במרכז רפואי כרמל בחיפה, מיום 3.5.07-8.5.07, וכן בבית חולים אלישע בחיפה מיום 13-17.5.07, שם עבר ניתוח בגב (סע' 8-13 לכתב התביעה, ונספח ה' לתצהיר העדות הראשית של התובע).

37. התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה, ונקבעה לו נכות רפואית צמיתה בשיעור של 10% לפי סעיף 37(7)(א) לתוספת לתקנות הביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן: "תקנות המל"ל"), בגין הגבלה קלה בתנועות עמוד שדרה מותני. לתובע שולמו דמי פגיעה וגמלת נכות מעבודה (נ/5).

     

    הנכות הרפואית 

38. מטעם התובע הוגשה חוות דעת של ד"ר מחולה סאמר, מומחה לאורתופדיה כירורגית. בבדיקתו ציין המומחה, כי בעקבות התאונה התובע מוגבל בכיפוף קדמי, ידיים עד לברכיים, וכי קיימת מוגבלות ביישור יתר של עמוד שדרה מותני. הוא קבע נכות רפואית בשיעור של 20% לפי סעיף 37(7)(ב) לתקנות המל"ל, ו-10% לפי תקנה 15 של תקנות המל"ל על הנזק שנגרם בהתחשב בגילו הצעיר של התובע. סה"כ 30%.

39. מטעם הנתבעות, הוגשה חוות הדעת של ד"ר קליגמן מרדכי אשר קבע, כי הממצאים הקליניים מראים הגבלה קלה בתנועות עמוד שדרה מותני וקבע נכות רפואית צמיתה בשיעור של 10% לפי סעיף 37(7)(א) לתקנות המל"ל.

40. בשל הפערים בחוות הדעת, מונה ד"ר חכים ג'יריס, מומחה לכירורגיה אורתופדית מטעם בית המשפט. לפי ממצאי בדיקתו של המומחה, התובע סובל מהגבלה קלה-בינונית בתנועות עמוד שדרה מותני ללא קיפוח נוירולוגי. המומחה קבע, כי בעקבות התאונה נותרה לתובע נכות רפואית צמיתה בשיעור של 15% על פי סעיף 37(7) לתקנות המל"ל, מצב ביניים תת סעיף "א" לתת סעיף "ב" מתקנות המל"ל.

    באשר לנכות הזמנית, המומחה קבע אי כושר לעבודה למשך 5 חודשים - לפי נכות מלאה, ובהמשך נכות חלקית של 50% לתקופה של 3 חודשים נוספים.

     

41. משלא הועלו על ידי מי מהצדדים, במסגרת סיכומיהם, טענות כנגד חוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט, והמומחה לא נחקר על חוות דעתו, הנני מאמצת את הנכויות שנקבעו על ידו וקובעת כי התאונה הותירה לתובעת נכויות בהתאם לחוות הדעת.

     

     

    הפסד השתכרות לעבר

42. לשיטת התובע יש לחשב את הפסד ההשתכרות לעבר לפי הנכויות הזמניות שנקבעו על ידי המומחה מטעם בית המשפט (100% למשך 5 חודשים, 50% למשך 3 חודשים), ולאחר מכן, ובמשך 88 חודשים עד יום הגשת סיכומי התובע, לפי נכות תפקודית של 20%, סה"כ הפסד לעבר 192,000 ₪ (סעיף 54 לסיכומי התובע).

43. מנגד טוענות הנתבעות, כי לתובע לא נגרם הפסד שכר. המל"ל הכיר באי כושר של חודש וחצי בלבד, מאחר וזוהי התקופה שבה נעדר התובע.

    מוסיפות הנתבעות וטוענות, כי עיון בתלוש השכר של חודש 9/07 מצביע על סכום מצטבר של 27,846 ₪ לעומת סכום מצטבר של 13,954 ₪ בחודש 3/07, כלומר שולם לתובע סך של 13,892 ₪ בתקופה שבין 3/07-9/07 מעבר לדמי הפגיעה (סעיף ד(5) לסיכומי הנתבעת).

     

44. מהנתונים שהוצגו בפני, אין בידי לקבל את החישובים שנערכו על ידי התובע משלא הצליח להוכיח, כי נגרמו לו כל ההפסדים שנטענו על ידו. על פי חומר הראיות שהונח בפני עולה, כי לתובע נגרם הפסד השתכרות אך ורק בשנה שבה אירעה התאונה, הכל כפי שאפרט להלן. התובע חזר לעבודתו ביום 1.8.07 כעולה מדו"ח ועדה רפואית של המל"ל מיום 7.3.11, אשר הוגש כראיה על ידי התובע (ת/3 נספח ו').

45. על פי דו"ח רציפות עבודה של המל"ל (נ/5), בשנת 2006 (שנה עובר לאירוע התאונה) התובע השתכר סך של 61,846 ₪, בשנת 2007 סך של 39,966 ₪ וכן שולמו לו דמי פגיעה בסך של 5,413 ₪, בשנת 2008- 62,139 ₪, 2009- 67,061 ₪, 2010- 72,538 ₪, 2011- 75,235 ₪, 2012- 76,484 ₪, 2013- 77,200 ₪, 2014- 79,599 ₪ ו- 2015- 93,291 ₪.

    מהנתונים הנ"ל עולה, כי היה הפסד שכר בשנה שבה אירעה התאונה, והפסד זה קשור בקשר ישיר לתאונה שכן התובע נעדר מעבודתו, המומחה מטעם בית המשפט קבע נכות זמנית כמתואר לעיל והתובע קיבל שכר חלקי באותה שנה כפי שצוין לעיל. בעוד החל משנת 2008 משכורתו השנתית של התובע זהה לזו שקיבל בשנת 2006 ואף עלתה עם השנים.

46. המסקנה המתבקשת הינה שיש לפסוק פיצוי בגין הפסד השתכרות לפי ההפרש בין ההכנסה השנתית עובר לתאונה להכנסה שקיבל בפועל בשנה בה אירעה התאונה, סך של 22,000 ₪ (מעוגל), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מאמצע התקופה, סך של 32,000 ₪.

     

    הפסד השתכרות לעתיד

47. התובע עותר לפיצוי בחישוב אקטוארי לפי נכות תפקודית של 20% ובסיס שכר של 6,500 ₪.

    מנגד, הנתבעות עותרות לדחיית טענת התובע ולחלופין מבקשות לפסוק סך של 15,000 ₪ גלובאלי.

     

48. כפי שפורט לעיל, לא חלה ירידה בשכרו של התובע במהלך השנים מאז אירוע התאונה. התובע המשיך לעבוד אצל אותו מעביד, אם כי לטענתו תפקידו השתנה והוא לא עובד יותר כאיש תחזוקה אלא רק כשומר. מעיון בתלושי השכר מעלה כי תיאור התפקיד החל מחודש 03/2009 שונה מ-"אחזקה וניקיון" ל-"שמירה", אולם גם השינוי בתפקיד לא הביא לגריעה בשכרו.

    בהקשר זה יש להזכיר, כי מאז אירוע התאונה חלפו 11 שנים כאשר התובע המשיך לעבוד אצל אותו מעסיק, ותקופה זו ללא ספק יכולה לתת אינדיקציה אודות כושר השתכרותו לעתיד והשפעת הנכות על כושר השתכרותו.

49. יחד עם זאת יש להדגיש כי לתובע נותרה נכות בשיעור של 15% בתחום האורתופדי, הוא סובל מהגבלה קלה-בינונית בתנועות עמוד שדרה מתני וככל שייפלט לשוק העבודה ההגבלה הנ"ל עלולה להשפיע על תפקודו ולפגוע בכושר השתכרותו. העדר ירידה בשכר או אף עליה בשכר לאחר תאונה אינה מעידה בהכרח על כך שלנכות הרפואית בוודאי לא תהיה השפעה על תפקודו של תובע, השפעה כאמור יכולה להיות בעתיד ובפרט אם יפלט לשוק העבודה, שאז גם קשת המקצועות הפתוחות בפניו תהיה מצומצמת, שכן אין ספק שפגיעת גב עם הגבלה בתנועות תשפיע על כל עבודה פיזית שהתובע יבקש לבצע.

50. בנסיבות אלה, מן הראוי לפסוק פיצוי גלובלי בגין ראש נזק זה. על כן, בהתחשב בנכות שנותרה לתובע וההשפעה האפשרית על תפקודו, ובהתחשב בגילו, וגובה שכרו בשנים שלאחר התאונה, (משכורתו עלתה עם השנים ועמדה על כ-7,500 ₪ לחודש), אני מעמידה את הפיצוי בגין ראש נזק זה על סך 160,000 ₪.

     

    הפסדי פנסיה 

51. הפסדי פנסיה יחושבו בשיעור של 12.5% מהפסדי השכר לעבר ולעתיד, זאת נוכח העדכון שחל מ-1.1.17, בצו ההרחבה להסכם הקיבוצי הכללי, בדבר הגדלת שיעורי ההפקדות לביטוח הפנסיוני. (ע"א 7548/13 שפורן נ' תורג'מן (27.1.2014), וע"א 8930/12 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' טוויג, (31/7/2014)). על כן, הסכום המתקבל הוא 24,000 ₪.

     

    הוצאות רפואיות 

52. התובע עתר בסיכומיו לפיצוי בגין הוצאות רפואיות לעתיד בלבד בסך 20,000 ₪ (סע' 58 לסיכומי התובע). מנגד, הנתבעות טוענות שלא הוגשו ראיות בכתב להוכחת ראש נזק זה על כן דין הטענה להידחות. (סעיף ד(3) לסיכומיה).

53. אכן, לא הוכח בפני כי התובע יזדקק בעתיד לטיפולים רפואיים ולא הוכח כי ככל שיזדקק לטיפולים כאמור אלה ישולמו על ידו באופן פרטי ולא במסגרת סל הבריאות. בנסיבות אלה אין מקום לפיצוי בגין ראש נזק זה.

     

     

     

    עזרת הזולת

54. התובע עותר לפיצוי בגין עזרת הזולת לעבר, בסכום של 115,000 ₪. כמו כן, מבקש לפסוק לעתיד סך של 130,000 ₪, וזאת על יסוד פיצוי חודשי בסך 300 ₪ משך 36 שנים (סעיף 57 לסיכומים). מנגד טוענת הנתבעת, כי אין הוכחה לעצם מתן עזרה ו/או נזק ממוני בגינה (סעיף ד(4) לסיכומי הנתבעת).

     

55. התובע לא צירף כל ראיה, מלבד עדותו, שממנה ניתן ללמוד על עזרת צד שלישי. יחד עם זאת, ולאור מצבו הבריאותי כמתואר בתיעוד הרפואי, המגבלות והכאבים מהם סבל, תקופות האשפוז והניתוח שעבר, הרי אין ספק כי בעקבות התאונה, ובעיקר בסמוך אליה, הוא נזקק לעזרת הזולת לרבות בני משפחתו מעבר לחובתם המוסרית. לגבי העתיד, לא שוכנעתי, כי התובע יזדקק לעזרת הזולת בעקבות התאונה. על כן, הנני פוסקת בגין ראש נזק על דרך האומדנא סך של 10,000 ₪.

     

    כאב וסבל

56. התובע עותר לפיצוי בסך 60,000 ₪ ואילו הנתבעת טוענת לפיצוי בסך 20,000 ₪.

57. בהתחשב בגילו הצעיר של התובע בעת התאונה, בנכות הרפואית, הכאב והסבל שנגרם לו ובעיקר בטיפולים הרפואיים שעבר, הניתוח ותקופת האשפוז, מקובלת עלי הערכת התובע לעניין הפיצוי והנני פוסקת סך של 60,000 ₪.

     

    ניכויים

58. בעקבות התאונה קיבל התובע מהמל"ל מענק נכות מעבודה על סך 17,286 ₪, וגמלת דמי פגיעה על סך 5,413. הסכומים הנ"ל בשערוך להיום, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, סך של 25,000 ₪. סכום זה יש לנכות מהפיצוי.

     

59. סיכום הנזק

    הפסד השתכרות לעבר32,000 ₪

    הפסד השתכרות לעתיד160,000 ₪

    הפסדי פנסיה 24,000 ₪

    עזרת הזולת10,000 ₪

    כאב וסבל60,000 ₪ 

    סה"כ 286,000 ₪

    ניכוי תקבולי מל"ל25,000 ₪ 

    סה"כ261,000 ₪ 

     512937154678313

    לסיכום

60. הנני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעות, יחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 261,000 וכן הוצאות משפט בסך של 7,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 40,000 ₪ (כולל מע"מ כחוק).

     

    הסכומים ישולמו תוך 30 יום מהיום אחרת ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

     

     

    ניתן היום, ה' תשרי תשע"ט, 14 ספטמבר 2018, בהעדר הצדדים.