המאבטח נדרש לעזור לתלמיד שנפל ונפצע במהלך טיול ברמת הגולן, ולאחר מכן נפל בעצמו. בית הספר, וכן חברת הפניקס, הכחישו את האירוע, אך השופטת קיבלה את עמדתו של המאבטח.
סגנית נשיא בימ"ש השלום בנצרת, השופטת נבילה דלה מוסא, קיבלה את תביעתו של מאבטח שנפצע בתאונת עבודה בשנת 2007, כאשר נפל במהלך טיול בית ספר, והורתה לבית הספר "מכללת מר אליאס" ולחברת הביטוח הפניקס לשלם לו פיצויים בסך 261,000 שקל.
השופטת קבעה כי "הנתבעות לא נקטו באמצעי הזהירות הראויים לשם מניעת התרחשות התאונה ונזקי הגוף שנגרמו לתובע".
לדברי התובע, התאונה אירעה לאחר שהתבקש על ידי בית הספר להתלוות לטיול תלמידים ברמת הגולן, בהיותו איש אחזקה ואבטחה מטעמה. לאחר שאחד התלמידים נפל ושבר את ידו, חובש טיפל בו וקבע כי התלמיד אינו יכול להמשיך במסלול בכוחות עצמו.
התובע, כך נטען, התבקש על ידי סגן מנהל בית הספר להרים את התלמיד ללכת איתו כשהוא נשען על כתפו. תוך כך כדי ההליכה, התובע נפל על הגב ונפצע. מאוחר יותר התגלה בלט דיסק באחת מחוליות גבו, והתובע אושפז ועבר ניתוח בבית חולים "אלישע".
המוסד לביטוח לאומי הכיר במקרה כתאונת עבודה וקבע לתובע נכות רפואית קבועה בשיעור של 10%.
התובע טען, בין היתר, כי לא היה מסוגל, מוכשר או מוסמך להרים את התלמיד ולקחת אותו, במיוחד כשמדובר היה בדרך ארוכה בתנאי שטח קשים. לשיטתו, בית הספר התרשל בין היתר בכך שלא שקל חלופות שיכלו למנוע את הנזק, ולא הצטייד למשל באלונקה או במתקן אחר לצורך נשיאת תלמידים-נפגעים.
מנגד, הנתבעות הכחישו את עצם קיומו של האירוע כפי שתיאר אותו התובע. לחלופין, נטען כי התובע נפגע בשל רשלנותו הבלעדית, ואם התקשה בביצוע הפעולה (המדומה, לטענתן), הוא היה צריך לבקש שיחליפו אותו. עוד הן טענו כי התובע ביצע פעולה פשוטה ומתבקשת של עזרה לתלמיד שנפגע, כך שאין כאן רשלנות כלשהי מצדה.
מכשולים, בוץ ומים
במישור העובדתי, השופטת דלה מוסא העדיפה את גרסת התובע, שנתמכה בעדויות אמינות של סגן מנהל בית הספר ושל מורה שהיה קרוב לאירוע. לעומת זאת, השופטת הבהירה כי העד מטעם הנתבעות – הוא הנער (באותה עת) שנפל – לא היה עקבי, לא זכר פרטים מהותיים על האירוע, מה גם שהוא לא שלל את העובדה שמישהו הגיש לו עזרה לאחר שנפל.
במישור המשפטי, השופטת קבעה כי רשלנותן של הנתבעות באה לידי ביטוי בעצם העובדה שהתובע התבקש ללוות תלמיד בדרך מלאה במכשולים, בוץ ומים, ובכך סיכנו אותו ואת התלמיד.
בהקשר זה השופטת הזכירה שהתובע אינו חובש או פרמדיק, אלא איש תחזוקה ושומר במקצועו, חסר ניסיון או הכשרה בדברים שהתבקש לעשות, מה גם שבית הספר לא הוכיח שהוא קיבל הדרכה כלשהי לגבי עזרה לפצועים.
יתרה מכך, השופטת הבהירה כי בית הספר לא נקט באמצעי זהירות ראויים. כך למשל, ניתן היה לבקש ממישהו שיחליף את התובע או יעזור לתלמיד יחד איתו.
בנסיבות אלה, השופטת החליטה שלא לייחס לתובע רשלנות תורמת כלשהי, מאחר שהוא התבקש להושיט עזרה לתלמיד ולבצע עבודה שאינה נגזרת מכח תפקידו.
לאחר שכימתה את נזקיו, שכללו הפסדי השתכרות, הוצאות רפואיות וכאב וסבל, וניכתה מהם תגמולים שקיבל מהמוסד לביטוח לאומי, השופטת הורתה לנתבעות לשלם לתובע 261,000 שקל, בתוספת הוצאות משפט בסך 7,000 שקל ושכ"ט עו"ד בסך 40,000 שקל.
- ב"כ התובע: עו"ד ג'רייס דחדולי ואח'
- ב"כ הנתבעות: עו"ד ג'סאן אגברייה ואח'
עו"ד אליהו קייקוב
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.