- פסק הדין עוסק בתביעת אב להחזרת בנו הקטין לרוסיה, התובענה הוגשה על פי חוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים), התשנ"א – 1991 (להלן: "האמנה" או "החוק").
- כבר עתה ייאמר ויודגש כי שני ההורים אזרחים ותושבי מדינת רוסיה, המתגוררים דרך קבע במוסקבה.
אין מחלוקת כי אין ולא היה להם מעולם מעמד במדינת ישראל והנתבעת והקטין נכנסו לישראל באמצעות ויזת תיירים של הנתבעת בחודש יוני 2018.
אין מחלוקת כי הנתבעת הוציאה את הקטין מחזקת אביו, בעת ששהה עם אביו בגן שעשועים במוסקבה, הביאה אותו לישראל תוך הפרת הוראות צו עיכוב יציאה מרוסיה שתלוי ועומד כנגד הקטין ומבקשת היום להשאירו במדינת ישראל במטרה להסדיר עבורה ועבורו מעמד חוקי כאן, לטענתה מטעמים הומניטריים ולטובת הקטין.
תמצית העובדות הרלוונטיות וטענות הצדדים
- א. הצדדים נישאו זל"ז בשנת 2010 ברוסיה ונולד להם ביום xx/x/14 הבן המשותף
הקטין א'.
ב. בעת שהיה הקטין בן חצי שנה, נפרדו ההורים, ועפ"י הסכמתם והכרעה שיפוטית בעניין זה נותר הקטין במשמורת אמו, כאשר תחילה המשיכו להתגורר בקרבת
מקום והקטין פגש באביו בתדירות יום יומית. מתואר כי בשנים הראשונות לפרידה הקשר בין ההורים היה ענייני ובשנה וחצי האחרונות התנהל ביניהם מאבק משמורת קשה ונוקב, במסגרת הליכים משפטיים בערכאות המוסמכות ברוסיה.
ג. על פי המסמכים שנטען כי צורפו לכתבי הטענות (אך לא צורפו) החזיקה האם תחילה בהחלטת ערכאה מוסמכת ברוסיה לפיה הקטין יהיה במשמורתה.
ד. על פי גרסת האם ביום 23.6.2017 האב חטף את הקטין מביתה, כשהוא מנצל את עובדת אי היותה בבית ומשלב זה לא פגשה בקטין במשך 399 ימים.
ה. לאחר העברת הקטין לחזקתו הפיזית של האב, התנהל הליך משפטי ברוסיה ובמסגרתו ניתן ביום 20/4/18 פסק דין לפיו מקום המגורים הקבוע של הקטין יהיה אצל אביו, בעיר מוסקבה, ברוסיה.
העתק מתורגם של פסק דין זה צורף לכתב התביעה.
ו. האם צירפה לכתב ההגנה מטעמה העתק כתב ערעור שהגישה לבימ"ש ברוסיה על פסק הדין בעניין המשמורת מיום 20/4/18 (צורף לכ"ה העתק לא מתורגם).
כמו כן, האם צירפה לכ"ה העתק (אף הוא לא מתורגם) של סעיף 209 לקודקס האזרחי הפרוצדוראלי של הפדרציה הרוסית, ממנו עולה כי אם הוגש ערעור על החלטה שיפוטית ההחלטה תכנס לתוקף לאחר הדיון השיפוטי בערעור, בתנאי שההחלטה לא בוטלה בערעור.
בשים לב לאמור לעיל טוענת האם כי הלכה למעשה הקטין נמצא במשמורתה והיא רשאית להחזיק בו וזאת מכוח ההחלטה הראשונית בדבר משמורת הקטין אצלה, ונוכח ערעור שהגישה על ההחלטה כי הקטין ישהה אצל האב, ערעור אשר מעצם הגשתו לטענתה מעוכב ביצוע ההחלטה בעניין משמורת הקטין אצל האב.
ז. כאמור, על פי גרסת התובע, מקום מגוריו של הקטין נקבע אצל אביו בהתאם להחלטת בימ"ש העירוני בעיר מ' מחוז מוסקובסקי מיום 20.4.2018 אשר נכנסה לתוקף ביום 19.6.2018.
האב טוען כי החלטת ביהמ"ש נתנה לאחר קבלת תוצאות אבחון פסיכיאטרי- פסיכולוגי במסגרתו נבדקו הן ההורים והן הקטין והוגשה חוות דעת.
האב צרף החלטה מאושרת של בית המשפט בחותמת "אפוסטיל", מתורגמת לשפה העברית.
ח. אין מחלוקת כי על פי הוראות פסק הדין המאוחר מיום 20/4/18 שהה הקטין במשמורת אביו ואף אין מחלוקת כי לבקשת האם הוצא כנגד הקטין על ידי רשויות רוסיה צו עיכוב יציאה מרוסיה.
ט. אין מחלוקת כי בתאריך 1/6/18, כאשר הקטין שהה עם אביו במגרש משחקים בסמוך למקום מגוריו במוסקבה, רוסיה, הגיעה הנתבעת בלוויית אנשים נוספים, קראה לקטין שיגיע אליה לרכב, הילד נכנס לרכב והיא נסעה עמו משם, כאשר כמה שבועות לאחר מכן הוציאה את הקטין בטיסת טרנזיט ממוסקבה למינסק וממינסק המשיכה בטיסה לישראל ומאז שוהה עם הקטין בישראל.
י. מיד לאחר היעלמותו של הקטין פעל האב לפתוח תיק של חיפוש פלילי בעניינו של הקטין ברשויות הרלוונטיות של רוסיה, במסגרת זו הועברה הודעה מתאימה לאינטרפול ולבסוף אותר הקטין בישראל.
- כתב התביעה הוגש בבימ"ש זה ביום 28/8/18 וביום זה ובמקביל נפתחה גם תובענה ע"י אם הקטין שמספרה 56254-08-18 ועניינה מתן צו עיכוב יציאה מן הארץ כנגד הקטין, במסגרתה טענה האם כי היא נמצאת עם הקטין במדינת ישראל, בעיצומם של הליכים להסדרת מעמדה ומעמד הקטין במדינת ישראל וכי היא מחזיקה בפסק דין לפיו משמורת הקטין אצלה והאב הופיע בישראל ואיים להוציא את הקטין ממדינת ישראל שלא כדין.
כב' השופטת אטדגי, במסגרת תורנות פגרת הקיץ, נעתרה לבקשתה של התובעת, נוכח האמור בה וניתן כנגד הקטין צו לעיכוב יציאתו מן הארץ.
בדיון שהתקיים בענין התובענה שבכותרת, כאשר נחקרה הנתבעת בענין האמור בבקשה שהגישה לפיו האב נמצא בארץ, כאשר איננו כאן ענתה כי "התכוונה שהגיעו אנשים מטעמו".
מהלך הדיון והשתלשלות העניינים בבימ"ש זה
- א. כבר ביום פתיחת התיק ניתנה ע"י בימ"ש החלטה לפיה התובענה נקבעת לדיון
ליום 12/9/18 וזאת נוכח לוחות הזמנים הנקובים בחוק, לרבות מגבלות היומן בשים לב לפגרות חגי תשרי וכן בימ"ש הורה על הגשת עמדת הנתבעת ודיווח עו"ס לס"ד ביחס לשמירת הקשר בין הקטין לאביו בזמן שהותו בישראל ועד לבירור העובדות.
כתב הגנה הוגש באיחור רק ביום 12/9/18 וזאת על אף המועד שנקבע בהחלטתי מיום 28/8/18, לכתב ההגנה צורפו מסמכים לשפה הרוסית ולא צורף להם תרגום.
ב. ביום 2/9/18 הוגשה לתיק עמדת הרשות המרכזית בישראל אשר הדגישה את
החשיבות במתן הכרעה על פי הכללים והחוק ובלוחות הזמנים הרלוונטי.
ג. ביום 4/9/18 הוגש דיווח עו"ס לס"ד ממנו עלה כי בניגוד לאמור בבקשת האם לעיכוב יציאה מן הארץ כנגד הקטין, האב כלל איננו נמצא בישראל, הוא מעולם לא הגיע לישראל.
בדיווח צויין כי הנתבעת והקטין מתגוררים בבית אחותה של הנתבעת בא' וכי הקטין איננו מבקר במסגרת חינוכית.
במסגרת הדיווח ציינה עו"ס לס"ד את דברי הנתבעת לפיהם סלע המחלוקת בין ההורים היתה על רקע אורח חייו הטבעוני הקפדני של האב, התנגדותו למתן חיסונים ומגבלות תזונה שהוא מטיל על הקטין.
עולה מהדיווח כי הנתבעת ציינה באוזני עו"ס לס"ד כי ניהלה מאבקים קשים ברוסיה להשיב את הקטין למשמורתה וכי רק מס' ימים טרם הגעתה עם הקטין לישראל, פגשה בקטין לראשונה לאחר נתק של למעלה משנה.
מדיווח ע"ס לס"ד עלה כי הנתבעת אישרה באוזניה כי אכן לקחה את הקטין במונית, ממקום בו שהה הקטין יחד עם אביו, כאשר האב היה עסוק בשיחה עם מכר ומאז הקטין לא פגש באביו.
מהדיווח עולה כי האם מספרת כי ביצעה לקטין בדיקות רפואיות מקיפות מאז הגיע לישראל.
עו"ס לס"ד ביצעה את המפגש באמצעות מתורגמנית לשפה הרוסית, שכן, הנתבעת והקטין, כאמור אזרחים רוסים שאינם דוברי עברית.
עו"ס לס"ד ציינה כי על פי מה שמסרה האם היא רופאה במקצועה, עובדת בחב'
תרופות, גם כיום באמצעות המחשב, בחב' ברוסיה ומסוגלת לטענתה לפרנס את
עצמה באמצעות עבודה זו.
עו"ס לס"ד מתייחסת בדיווח למצבו של הקטין אשר במועד ביקור הפתע נראה רגוע, מרוכז בפעילות בה היה עסוק, בעל יכולת מוטורית מפותחת, השפה הרוסית בה הוא עושה שימוש שוטפת ועשירה, נראה בטוח בחברת בני המשפחה, אך בזמן כניסת העו"ס והמתורגמנית אל הבית לא התייחס כלל לכניסה, היה מווסת ומאורגן ולא נצפתה כל סקרנות לגבי המבקרות וייתכן כי תגובתו זו מעידה על ניתוק רגשי שהוא משתמש בו על מנת לתווך לעצמו את הטלטלות הרגשיות הקשות שחווה בשנות חייו הקצרות.
עו"ס לס"ד ציינה כי לא יכלה לשוחח עם האב, שכן, הוא נמצא ברוסיה ואמור להגיע לדיון.
ד. בסמוך למועד שנקבע לדיון הגיש ב"כ הנתבעת בקשה לדחיית מועד הדיון, בקשה זו נדחתה על הסף וזאת נוכח לוחות הזמנים הקבועים בתקנות ובחוק ונוכח הדחיפות לברר את התביעה.
בבוקר הדיון באמצעות המוקד הטלפוני של מזכירות ביהמ"ש, הודיע ב"כ הנתבעת כי הוא מאחר לדיון אך בדעתו להתייצב והוא נמצא בדרכו בכביש 6.
בימ"ש סבר שעל אף ההחלטה לקיים את הדיון במועד יהיה זה נכון להמתין ועל כן בימ"ש המתין כמעט שעה, אך גם במועד זה לא היתה התייצבות מטעם הנתבעת וכמובן לא מטעם בא כוחה.
ה. בימ"ש קיים דיון בנוכחות ב"כ התובע, אז התברר כי גם התובע לא התייצב לדיון ונטען ע"י באת כוחו כי יום לפני כן הגיע לשדה התעופה במוסקבה לצורך טיסה לישראל, לטובת הדיון, אך בעלותו למטוס סבל מלחץ דם חריג וגבוה ולא אפשרו לו לטוס במצבו הרפואי, פנה לטיפול רפואי ואושפז בבי"ח במוסקבה.
כמו כן, ועל מנת שהדיון ביום למחרת יהיה יעיל, אפשר בימ"ש לנתבעת ארכה בת 24 שעות לצרף תרגום של המסמכים הערוכים בשפה הרוסית שצורפו לכתב ההגנה מטעמה.
ו. בנסיבות העניין קבע בימ"ש דיון, ביום למחרת, 13/9/18.
ז. בפתח הדיון הציגה ב"כ התובע מסמכים רפואיים שתמכו את טענתה מיום האתמול בעניין אי התייצבות התובע לדיון בישראל.
ח. כמו כן בפתח הדיון התברר כי הנתבעת התייצבה בלוויית עורך דין איתי אטדגי שציין כי הוא מחליף בדיון את עו"ד זביטובסקי וכן ביקש כי מזכירה ממשרדו של עו"ד זביטובסקי, אשר מלווה את ניהול התיק, תשאר באולם הן נוכח העובדה שהיא דוברת השפה הרוסית והן נוכח העובדה שהיא מלווה את הנתבעת מקרוב .
למען הסר ספק, בדיון נכחה גם מתורגמנית לשפה הרוסית שהוזמנה ע"י מזכירות בימ"ש והיא תרגמה את מהלך הדיון כפי שאף נרשם לפרוטוקול
ט. בדיון נשמעו טענות באי כח הצדדים וכן חקירת הנתבעת.
דיון והכרעה
- כלל ההוראות שנקבעו באמנת האג ובתקנות הנוגעות ליישום הוראותיה, נועדו כפי שנקבע בסעיף 1 לאמנת האג – "להבטיח את החזרתם המידית של ילדים, אשר הורחקו שלא כדין אל מדינה מתקשרת או לא הוחזרו ממנה", וכן "להבטיח כי זכויות משמורת וביקור על פי הדין של מדינה מתקשרת יכובדו ביעילות בשאר המדינות המתקשרות".
אמנת האג נועדה להגשים את החזרתם המיידית של ילדים שנחטפו ובכך להבטיח את זכויות המשמורת והביקור שנקבעו בעבר. הסעד הניתן במסגרתה הוא סעד של חירום במקרי חטיפה. הוא נועד להיות סעד מהיר, דחוף ומיידי, מעין "עזרה ראשונה" לשלילת תוצאות החטיפה.
התרופה היא החזרת המצב לקדמותו ואין קובעים בגדריה את שאלת המשמורת הקבועה של הילד.
מטרת האמנה היא להבטיח אמצעים מהירים ויעילים המחזירים על כנם את הסטטוס קוו אשר שרר עובר למעשה החטיפה. האמנה קובעת "מסלול מהיר" להשבת ילד שנחטף למדינה שממנה הוצא שלא כדין, תוך שבמסגרתה שלה ניתן יהיה לברר את השאלות הקשורות במשמורת הקבועה (
- " האמנה, אשר אומצה עד כה על ידי 66 מדינות, באה להתמודד עם התופעה
המתפשטת של חטיפה בינלאומית של ילדים על ידי אחד מהוריהם (Rona Schuz, The Hague Child Abduction Convention a Critical Analysis 1 (2013)). היא נחתמה בשנת 1980, נכנסה לתוקפה בשנת 1983 ואומצה בישראל בשנת 1991 עם חקיקת חוק האמנה. יעדיה עוגנו בסעיף 1 לאמנה. האחד, להבטיח את החזרתם המיידית של קטינים שהורחקו ממדינתם או לא הוחזרו אליה שלא כדין. האחר, הבטחת כיבוד הדדי של זכויות המשמורת והביקור ביעילות על ידי המדינות החתומות. אם כן, למעט במקרים חריגים המנויים באמנה ומפורשים בצמצום (ראו לדוגמה סעיף 13 לאמנה), האמנה דוגלת בהחזרת המצב לקדמותו, טרם חטיפת הילד באם הייתה כזאת, ובהשבתו של הילד למקום המגורים הרגיל שלו באופן מהיר, אשר ימנע פגיעה נוספת בו, תוך שיתוף פעולה בין המדינות. הליך משפטי לפי האמנה אינו קובע את זכויות ההורים כגון זכותם למשמורת, אלא פוסק בדבר הפורום המדינתי אשר ידון בכך. ברם, ישנה חשיבות רבה להליך המהיר לפי האמנה בשני מובנים. האחד, מנקודת מבטו של הקטין המסוים על ציר חוויות חייו והנזק העלול להיגרם לו כתוצאה מהימשכות ההליכים. האחר, ככלי הרתעתי כללי הנלחם מיידית נגד תופעת החטיפה על ידי הורה וכנגד האפשרות כי ההורה החוטף, בעקבות שיהוי ההליך, יהא בגדר 'החוטא יצא נשכר'. "
ראה בבע"מ 1930/14 פלונית נ' פלוני מפי כבוד השופט הנדל.
- הן מדינת ישראל והן רוסיה חתומות על האמנה. יעדיה של האמנה כמפורט בסע' 1 ו- 2,
הינם לשמש כמכשיר מהיר ויעל להשבת ילדים לארץ ממנה נחטפו תוך שימוש והפעלת כל ההליכים הראויים.
- בשורה של פסקי דין חזרו בתי המשפט על תכליתה של האמנה ועל כך שבימ"ש היושב לדון בתיק על פי החוק, אינו דן ולא צריך לדון בנושא המשמורת לגופה וההבדל בין הדיון בנושא המשמורת לגופה ובין הדיון בנושא החזרת הקטין הינו הבדל משמעותי.
- לצערי, בתיק זה ברור כי כל העובדות מעידות על כך שהקטין –א', נחטף פשוטו כמשמעו ממקום מושבו הרגיל, המדינה בה נולד וגדל, רוסיה וזאת על מנת לחמוק מהמשך הדיון לגופן של טענות בסוגיית המשמורת בהן דנו בשנים האחרונות הערכאות המוסמכות ברוסיה.
- בשורה ארוכה של פסקי דין וכמפורט להלן בסעיף נקבעו בבית המשפט העליון ההלכות בעניין יישומן של הוראות החוק ובעקר תכליתו של החוק המחייבות את רשויות המדינה אליה נחטפו קטינים להשיבם מיידית למדינה ממנה הורחקו תוך הותרת הדיון בשאלת משמורתם של הילדים לערכאותיה המוסמכות של אותה המדינה ביניהם: בע"א 7206/93 גבאי נ' גבאי (פורסם במאגרים האלקטרוניים) בש"א 1648/92 טורנה נ' משולם , ע"א 1372/95 סטגמן נ' בורק (פורסם במאגרים האלקטרוניים), בע"מ 5597/07 פלוני נ' פלוני (פורסם במאגרים האלקטרוניים) ובע"מ 2338/09 פלוני נ' פלונית (פורסם במאגרים האלקטרוניים).
- כפי שהבהרתי בדיון, לנתבעת, על אף הכאב והדאגה שאני בטוחה שהיא חשה כלפי בנה, היא אינה יכולה לחטוף אותו ממדינה אחת, להביא אותו למדינה זרה וחדשה, לנתק אותו מאביו ולצפות שאותה מדינה תתעלם מהחוק הבינלאומי ומהחוק הפנימי השולט הן במדינה ממנה נחטף הקטין והן במדינה אליה נחטף הקטין.
הנתבעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח שהדין הרוסי התיר לה לעבור לישראל, על אחת כמה וכמה כאשר אישרה בחקירתה כי יצאה בחשאי, בתחבולות, מרוסיה תוך הפרת הוראות צו עיכוב יציאה שעמד ועודו עומד תלוי כנגד הקטין ואוסר על הוצאתו מרוסיה.
מקום המגורים הרגיל של הקטין
- בתיק זה אין ולא יכולה להיות מחלוקת כי מקום המגורים הרגיל (היחיד למעשה) של הקטין הוא במוסקבה, רוסיה.
- מבחן מקום המגורים הפיזי של קטין נבחן על פי מקום מגוריהם הרגיל של הוריו, עובר לחטיפה.
- במקרה דנן, לא זו בלבד שמקום המגורים היחיד והקבוע של שני ההורים היה ברוסיה, הרי שגם נכון להיום אין לאף אחד מההורים כל זיקה למדינת ישראל, גם הנתבעת בעצמה מבהירה כי הגיעה למדינת ישראל בחודש יוני האחרון, היא נמצאת כאן כ-3 חודשים, הגיעה במעמד תיירת ונכנסה למדינת ישראל באמצעות ויזה של תיירת למשך 3 חודשים ואין בעצם רצונה להסדיר מעמד במדינת ישראל גם אם הגישה בקשה מתאימה, כדי להעניק לקטין מעמד במדינת ישראל ו/או לשנות את העובדה שהיא וגם הקטין הינם אזרחים של המדינה הרוסית ואזרחים שלה בלבד.
מחקירתה של הנתבעת עולה כי גם כאשר ביקשה לצאת מרוסיה לישראל, שיקרה לאביו של הקטין כאשר טענה בפניו שהיא מבקשת להוציא את הקטין לצורך שיפור מצבו הבריאותי ושהות בקרבת חוף הים התיכון ובכל מקרה יובהר כי גם על פי גירסתה, האב התנגד ליציאתו של הקטין לישראל אפילו לצורך חופשה ודרש ממנה שלא להוציא את הקטין מרוסיה.
כאשר האם מבהירה כי לא קיבלה את אישור האב להוציא את הקטין לצורך חופשה, ברור שלא קיבלה את אישורו להוציא את הקטין לצורך שינוי מקום מגוריו הקבוע ברוסיה, לישראל.
עוד לא ניתן להתעלם מכך שהאם עצמה סברה כי מקום מגוריו הקבוע והרגיל של הקטין הינו ברוסיה והרי על פי בקשתה הוציאו רשויות רוסיה צו עיכוב יציאה מן הארץ כנגד הקטין ולמעשה טרם יציאתו של הקטין מרוסיה נאסר עליו לצאת מרוסיה.
על מנת להשלים את מעשה החטיפה, עשתה הנתבעת שימוש בעורמה ובכחש כאשר רכשה כרטיס טיסה ממוסקבה למינסק, טיסה שבמסגרתה לא נעשית ביקורת גבולות ביחס ליציאת הקטין מרוסיה ורק לאחר שהושלם השלב הראשון של החטיפה ממוסקבה למינסק, יכלה להשלים את החטיפה ולעבור עם הקטין בטיסת טרנזיט ממינסק לישראל.
- הקטין נולד ברוסיה, גדל ברוסיה, רשויות המשפט ברוסיה נדרשו ונדרשות לשאלת משמורתו ותלוי ועומד גם נכון להיום ערעור בפני בימ"ש לערעורים ברוסיה אשר הוגש לבקשת האם ונקבע לדיון על פי המסמכים שהאם צירפה, ליום 24/9/18 ברוסיה, בעוד ימים אחדים.
אם האם אינה מתכוונת להתייצב ברוסיה לצורך בירור הערעור שהגישה, הרי שממילא לא תבוטל החלטת בימ"ש לפיה משמורת הקטין אצל האב ואזי תכנס לתוקף בלתי חוזר החלטת בימ"ש לפיה הקטין נמצא במשמורת אביו.
- בנסיבות אלו הרי שהאם מטרפדת את בסיס טענותיה כאשר מצד אחד מבקשת להשען על הטענה שהיא רשאית להחזיק בילד ומצד שני, מטרפדת את האפשרות של ערכאת הערעור ברוסיה להפוך את ההחלטה האחרונה לפיה האב רשאי להחזיק בילד.
- כך או אחרת - גם אם היתה האם מחזיקה בקטין מכח החלטה בעניין משמורת, הרי שאין בכך כדי לאפשר לה לשנות את מקום מגוריו הרגיל והקבוע ללא הסכמת אביו, או ללא אישור ערכאה מוסמכת ברוסיה.
החטיפה
- פעמים רבות בתיקים בהם מתברר הליך על פי החוק, קשה להתייחס להגעת הקטין למדינה הזרה כאל הגעה שהיא בגדר חטיפה, שכן, לעיתים הקטינים מגיעים במסגרת חופשה משפחתית מוסכמת, משותפת, בלווית שני ההורים ואז מתעוררת המחלוקת בין ההורים, לעיתים מגיעה כל המשפחה לתקופת ניסיון מגורים במדינה הזרה ואז מתעוררת המחלוקת.
במקרה דנן, מדובר בנסיבות שבהן הגדרת החוק בענין החזרת ילדים חטופים, מדוייקת להפליא ואכן התרחשה חטיפה התואמת לכל תסריט קולנועי שתסריטאי ממוצע היה בוחר לכתוב.
- האם ביצעה חטיפה, פשוטו כמשמעו, כאשר בחרה להגיע לאחר 399 ימים בהם לא ראתה את הקטין, לגן שעשועים בו שהה עם אביו, גם לגרסתה כפי שנמסרה הן בדיון והן לעו"ס לס"ד, ניצלה רגע של חוסר השגחה של האב, כאשר שוחח עם מכר בעת שהקטין שיחק בגן השעשועים, קראה לקטין, הכניסה אותו למונית, העלימה אותו מאביו ולאחר מכן הרחיקה אותו למדינה בה מעולם לא שהה, אינו מכיר את השפה ואין לו שום קשר אליה.
- עם כל הצער לתקופה הארוכה במהלכה האם במשך כשנה וחודשיים לא ראתה את הקטין, עצם העובדה שהאב בחר לנתק את הקטין ממנה אינה מעניקה לה זכות להתנהג כמוהו ולנתק את הקטין מאביו.
- למרבה הצער, שני ההורים התעלמו מטובת הקטין כאשר לא הבינו כי הצורך הבסיסי ביותר להתפתחותו הרגשית הינו שמירת קשר עם שני הוריו וברור כי לתקופת חייו הנוכחית במהלכה הוא נקרע בין הורה אחד ועובר להורה אחר וחוזר חלילה, תהיה השפעה מורכבת של התפתחותו הרגשית ואף הנפשית.
- הדרך להסדיר את המחלוקת בדבר אורח חיים, לרבות מנהגי תזונה וסוגיות רפואיות כגון חיסונים, אינה על דרך ניתוק ילד מההורה, שעמדתו אינה מקובלת על ההורה האחר.
כך לא היה צריך לפעול האב ואולם בהתאם , כך לא צריכה היתה לפעול גם האם ולמרות זאת בחרה לחטוף את הקטין, להעבירו סדרת חוויות מטלטלת, איסופו ברכב זר, העברתו למקום לא מוכר ברוסיה, טיסה במחשכים למינסק ומשם טיסה למדינה זרה ומגורים בעיר זרה כשהוא אינו יכול להשתלב במסגרת חינוכית ובפעילות מותאמת לגילו, בהעדר כל מעמד במדינה הזרה.
- בנסיבות העניין, הרי שעצם החטיפה מהווה הרחקה שלא כדין של הקטין ממקום מגוריו הרגיל וכן הפרת זכויות המשמורת והקשר של האב, שכן, האב נשאר במקום מגוריהם הרגיל והקבוע של שאר בני המשפחה, רוסיה והקטין הורחק למדינה זרה הרחק ממנה, בלא קבלת הסכמתו.
הפרת זכויות משמורת
- על מנת לקבוע אם ילד הורחק שלא כדין נדרש בית המשפט לבחון קיומה של הפרת זכות משמורת. זכות זו יכול שתנבע מהדין, מהחלטה שיפוטית או מהסכם בעל תוקף משפטי על פי אותה מדינה.
במקרה דנן הכרעה זו פשוטה, שכן גם לדידה של האם, בעוד שהאב מחזיק בפסק דין לפיו משמורת הקטין אצלו, היא עצמה מחזיקה בכתב ערעור שהוגש, מכוחו היא טוענת לעיכוב פסה"ד שניתן בענין משמורת הקטין אצל האב ואולם אין מחלוקת כי הלכה למעשה המשמורת הפיזית של הקטין היתה אצל האב במשך 399 ימים טרם ארוע החטיפה וגם המשמורת המשפטית נוכח פסה"ד שניתן ברוסיה ביום 20.4.2018 בעניינו של הקטין.
- בעניינו של הקטין אני מוצאת לקבוע כי אכן הורחק ממקום מגוריו הרגיל והקבוע, מהמדינה היחידה בה יש לו ולהוריו מעמד חוקי וזאת בניגוד להוראות הערכאה המוסמכת שדנה בעניינו באופן פעיל, לרבות עפ"י צווים ובקשות שהגישה הנתבעת בעצמה, תוך הפרת זכויות משמורת של האב.
החריגים לחוק
- החוק אכן מכיר בחריגים לחובת החזרת הקטינים למדינה ממנה נחטפו, ואולם, החריגים אינם מתקיימים במקרה דנן ולמעט טענת האם כי היא צפויה בקרוב לקבל מעמד במדינת ישראל, טענה שאין בה כדי להוות חריג שיגרום לבית המשפט שלא להורות על החזרת הקטין למדינה ממנה נחטף, לא העלתה כל טענה משמעותית ו/או נכונה משפטית.
- למען הזהירות בלבד, יצויין כי האב לא הסכים או השלים עם חטיפת הקטין.
- בכל הנוגע לטענת האם כי החזרת הקטין לאביו תחשוף אותו לנזק פיזי או פסיכולוגי וזאת נוכח טענתה כי האב אינו מאכיל את הקטין כראוי והקטין הגיע לתת משקל, הרי שהחלטת בימ"ש איננה נוגעת להעברת משמורת ובימ"ש איננו מוסמך לקבוע כי הקטין יוחזר לאב דווקא.
אם נכונה טענת האם כי אכן היא מחזיקה בפסק דין לפיו משמורת הקטין אצלה, אזי עצם החזרתו למקום מגוריו הרגיל ברוסיה, אין בהכרח משמעותה החזרתו למשמורת האב.
אם אכן מחזיקה האם בפסק דין כזה, אזי תתכבד, תחזור לרוסיה ותגדל שם את הקטין, תמשיך ותברר את ענייני משמורת הקטין בפני ערכאה רוסית מוסמכת ותדאג להאכיל את הקטין ולגדל אותו על פי שיקול דעתה לטובת הקטין.
אם איננה מחזיקה בפסק דין כזה, אזי מלכתחילה אינה יכולה לטעון כי היא רשאית להוציא את הקטין בניגוד לעמדת ההורה המשמורן האחר.
- כך או אחרת, האם לא הרימה את נטל ההוכחה המוטל עליה להוכיח את החריגים וההתייחסות בפסק הדין הינה למען הזהירות בלבד, שכן, גם אם היו מוכחות העובדות, הרי שהטענות אינן יכולות להחזיק מים במקרה דנן.
- סבורני כי דיון בטענות האם הנוגע ל"טובת הקטין" יהווה משום התערבות בלתי הולמת הפוגעת בריבונות המדינה בה נולד ומתגורר הקטין באופן קבוע, ברוסיה.
ערכאותיה המשפטיות הן האמונות על בירור שיקולי רווחתו וטובתו של הקטין, שהוא אזרח ונתין המדינה שם וערכאות אלו אמונות על פתרון הסכסוך בין ההורים לרבות בשאלת אורח החיים , הרגלי התזונה והטיפול הרפואי הניתן לקטין.
- יש לזכור כי הנתבעת עצמה, בעיתות שהיו נוחות לה הביעה אמון ברשויות המשפט ברוסיה כאשר פנתה מיוזמתה לבקש את עיכוב יציאתו של הקטין מן הארץ, כאשר הגישה לבימ"ש אבחונים פסיכולוגיים ורפואיים שיתמכו בטענותיה וכן בסמוך לפני עזיבתה את רוסיה כאשר הגישה ערעור במסגרתו העלתה את כל טענותיה.
בנסיבות העניין ראוי כי האם תמתין להכרעת הערכאה השיפוטית היחידה המוסמכת לדון בענייני המשמורת של בנה הקטין.
- חוסר תום הלב הבוטה של האם, נוטל ממנה את האפשרות להשען על הטענה כי מדינת
ישראל היא מדינת חוק בה היא מעוניינת לגדל את בנה, שכן בעצמה בחרה להתעלם מהחוק לו כפופה מדינת ישראל כמו כל יתר המדינות המכבדות את החוק הבינלאומי ובוודאי אלו החתומות על האמנה ובחרו לקלוט לתוכן את הוראות החוק הספציפי.
הנתבעת היא אזרחית רוסיה אשר פעלה במסגרת החוק ברוסיה ועליה לשוב עם הקטין לשם ולהמתין להכרעת ערכאה רוסית מוסמכת.
- מכל האמור והמקובץ לעיל אני מורה על השבת הקטין למקום מגוריו הקבוע במוסקבה, על מנת שהצדדים ימשיכו את הדיונים שם בבימ"ש ברוסיה, לרבות במועד הדיון שנקבע שם ליום 24/9/18.
- בנסיבות העניין, מבוטל בזה צו עיכוב יציאה מן הארץ כנגד הקטין הקטין א', מס' דרכון רוסי ********** , אשר ניתן ביום 28.8.18 ע"י כב' הש' רות אטדגי פריאנטה, במסגרת תמ"ש 56254-08-18.
הרשות המרכזית בישראל תיצור קשר עם הרשות המרכזית ברוסיה על מנת למסור לה את תוצאות פסק דין זה וליידע בדבר השבת הקטין לרוסיה, לרבות מתן סיוע לאם ולקטין על פי הצורך.
- הקטין יוחזר לרוסיה בתוך 7 ימים בליווי הנתבעת ופרק זמן זה ניתן לו ולה על מנת לאפשר להם פרידה מסודרת מבני המשפחה אותם פגשו ואצלם שהו כאן בישראל, על מנת שהקטין לא יעבור שוב טלטלה סוערת בלא קבלת הכנה מתאימה.
באם הקטין לא ישוב לרוסיה בתוך 7 ימים, רשאי התובע להגיע לישראל ולקחת את הקטין עימו.
- על אף התוצאה אליה הגעתי, לא מצאתי להוסיף פסיקת הוצאות כנגד הנתבעת, מעבר להוצאות שנפסקו בדיון 12.9.18 וזאת בין היתר נוכח העובדה שמעבר לדיון הבודד אליו כלל לא התייצב התובע בעצמו, לא התקיימו דיונים או הליכים נוספים וממילא ב"כ התובע ביקשה כי ייפסקו הוצאות לטובת קופת אוצר המדינה, אותן לא מצאתי לפסוק.
- המזכירות תשלח פסה"ד לצדדים בדחיפות, לב"כ התובע באמצעות הפקס ולב"כ הנתבעת באמצעות פקס ובנוסף באמצעות פקיד מסירה הן לב"כ הנתבעת והן לנתבעת בכתובת מגוריה אצל אחותה בא'.
המזכירות תשלח פסה"ד למשטרת הגבולות, לרישום ביטול צו עיכוב היציאה כאמור בסעיף 35 לפסק דין זה.
- בכך מסתיים בירור התובענה והמזכירות תסגור את התיק.
ניתן ביום, ח' תשרי תשע"ט, 17 ספטמבר 2018, בהעדר הצדדים.