תובענה להכרה בכוונת שיתוף ספציפי

לוז  המחלוקת בין הצדדים במסגרת ההליך שלפני הוא עתירת התובעת להכיר בכוונת שיתוף ספציפי בקשר עם דירתו של הנתבע.

רקע כללי ודיוני

1. העובדות הבאות אינן שנויות במחלוקת:

א.           הצדדים נישאו זה לזו ביום 19.7.06. עוד קודם לכן, ניהלו הצדדים קשר זוגי (על כך, ככלל, לא היתה מחלוקת ; להבנתי, אין מחלוקת כי עסקינן בנישואין ראשונים לצדדים שניהם).

ב.            מנישואי הצדדים נולדו להם שלושה ילדים, כולם עדיין קטינים: מ', ילידת 2006 ; א', יליד 2013, ואו', יליד 2013 אף הוא.

ג.            התובעת מועסקת כשכירה בקופת חולים ---, והתובע הוא ספר, שכיום מועסק כשכיר הגם שבעברו גם עיסוק כעצמאי. 

ד.            בין הצדדים התגלע סכסוך שבעקבותיו הגישה האם לבית משפט זה, לאחר הגשת בקשה ליישוב סכסוך, שלוש תביעות: תביעה למשמורת וזמני שהות (תלה"מ 44321-04-17) ; תביעת מזונות (תלה"מ 44310-04-17) ותובענה רכושית, היא התובענה נושא פסק דין זה.

ה.           אין כפי הנראה מחלוקת כי מועד הקרע הוא מועד הגשת הבקשה ליישוב סכסוך, 25.10.16 (זאת חרף טענת האם בסיכומיה כי מועד הקרע הוא בחודש אפריל 2017, הוא מועד הגשת התובענות ; לעניין זה ראו גם צו מוסכם מיום 25.9.17). אף אין כפי הנראה מחלוקת כי במהלך שנת 2014 התגלע בין הצדדים סכסוך בעקבותיו הוגש הליך לבית הדין הרבני על ידי הנתבע, אלא שהצדדים שבו לחיות בשלום בית עד למועד הקרע.

ו.            עד עתה ממשיכים הצדדים וילדיהם להתגורר תחת אותה קורת גג.

ז.            הצדדים מנהלים מאז שנת 2011 בשנים האחרונות חשבון משותף, עת הצטרפה התובעת לחשבונו של הנתבע וסגרה את חשבונה (ראו עמ' 22 לפרוטוקול).

ח.           כפי הנראה אין מחלוקת כי משטר הרכוש הנוהג בין הצדדים  - לכל הפחות במהלך השנים האחרונות - הוא ההסדר הקבוע בחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג – 1973 (להלן: "חוק יחסי ממון" ; ראו גם בעמ' 59 לפרוטוקול). לצד זאת, האב טוען כי נהגה בין הצדדים בעבר, בטרם איחוד החשבונות, הפרדה רכושית.

ט.           לא נכרת, ולא אושר, בין הצדדים כל הסכם ממון.

י.            לאור המגורים המשותפים וניהולו של משק הבית במשותף לא התבקשה פסיקת מזונות זמניים.

יא.         הדירה נושא ההליך היא דירת המגורים שבה מתגוררים הצדדים במשך כל תקופת הנישואין לכל הפחות ובה גם מתגוררים ילדיהם. מדובר בדירה בת ארבעה חדרים ברחוב ----- (להלן: "הדירה").

יב.          הדירה נרכשה על ידי התובע מהקבלן ביום 15.10.01 בתמורה לסך של כ- 468,000 ₪. חלקם הארי של הכספים, כ- 368,000 ₪, התקבלו מהלוואה מובטחת במשכנתא, ש"מוחזרה" בתקופה מאוחרת יותר.

יג.           עוד אין מחלוקת שהדירה רשומה על שם הנתבע בלבד, וכי לא נותרה יתרת הלוואה לסילוק.

2. במסגרת ניהול התובענה שלפני הסכימו הצדדים, כי השאלה היחידה הצריכה הכרעה בדרך של שמיעת ראיות היא טענת התובעת לפיה יש להכיר בשיתוף ספציפי בדירה (ראו גם פרוטוקול הדיון מיום 14.5.18). כן הסכימו הצדדים כי מינויו של האקטואר מר א.י. לצורך שומת זכויותיהם הכספיות יבוטל וכי כל צד יוותר עם זכויותיו הכספיות (הודעה מוסכמת מיום 20.11.17).

3. בהתאם לפלוגתא שהוגדרה, הוגשו תצהירי עדות ראשית, וביום 14.5.18 נשמעו הראיות. במסגרת זאת נחקרו בעלי הדין על תצהיריהם וכן נחקרו על תצהיריהם חלק מעדי הצדדים שהגישו תצהירים: גב' ע.ג., גב' א.א., גב' א.כ.ע. (אחות התובעת), גב' ז.ב. (אם הנתבע) וגב' ב.א. ב.א. ב. (אחות הנתבע). עד מטעם הנתבע, מר ש.ב.א., לא התייצב והנתבע משך את תצהירו. הנתבע גם ויתר על זימונה של נציגת בנק שתחילה ביקש לזמן, גב' ש.ח. (עמ' 30 לפרוטוקול).

4. עם תום שמיעת הראיות נשמעו סיכומים בעל פה וניתנה רשות לצדדים להעלות את עיקרי הטיעון מטעמם על הכתב. התובעת בלבד ניצלה רשות זו והגישה עיקרי טיעון.

תמצית טענות התובעת

5. התובעת מבהירה כי מהלך כל חיי הנישואין חיו הצדדים בחיי שיתוף מלאים.

6. עסקינן בנכס העיקרי של הצדדים ששימש למגורי המשפחה, ובדירת מגורים יחידה, דבר המפחית את הנטל המוטל לכתפיה.

7. יש להביא בחשבון את משך החיים המשותפים בדירה, לטענתה 12 שנים במהלך הנישואין ועוד ארבע שנים כבני זוג.

8. הצדדים חלקו בנטל הנשיאה בהוצאות מחשבונותיהם הנפרדים עד לשנת 2011 (מועד איחוד החשבונות), כאשר עד אז התובעת שילמה מחשבונה גן לילדים, כבלים, גז והוצאות שוטפות ומחשבון הנתבע שולמו המשכנתא והארנונה. מאז איחוד החשבונות המשיכה המשכנתא להשתלם מהחשבון המשותף.

9. הצדדים מיחזרו בצוותא משכנתא (בעניין זה דומה שאין חולק כי להלכה מי שביצע את נטילת

      ההלוואות הוא הנתבע עצמו והתובעת מדגישה בעיקר את מעורבותה בעצם ה"מיחזור").

10. לטענת התובעת הליך רכישת הדירה היה בשיתוף מלא שלה, והיא סייעה לנתבע גם בהתנהלות לענין המשכנתא וגם אל מול הקבלן. טענות אלה נתמכו גם בעדות שכנתה, גב' ג'.

11. יש להסיק מאי עריכת הסכם ממון כוונת שיתוף ספציפית בנכס.

12. התובעת הוכיחה השקעות בנכס, הן בדמות תשלומי המשכנתא והן בדמות הפקדות של קרן השתלמות שלה בסך 21,000 ₪ וכן סילוק יתרת המשכנתא בסך 19,000 ₪. התובעת אף השקיעה מכספה בשיפוצים, אמנם לא גדולים. יש בכך כדי ללמד על התנהלות כלכלית של עירוב נכסי הצדדים.

13. יש לזקוף לחובתו של הנתבע סתירות שנתגלו בעדותו ועדויות בני משפחתו, בדגש על סכום ההון העצמי שהשקיע, שלא עולה על 100,000 ₪, ומקורותיו השונים.

14. יש לזקוף לחובתו של הנתבע את אי זימונה של פקידת הבנק הרלוונטית לתמיכה בטענותיו לפיהן ביקש להוציא את התובעת מהחשבון המשותף.

15. לאור מכלול האמור עתרה התובעת להכיר בכוונת שיתוף ספציפי ביחס לדירה.

       תמצית טענות הנתבע

16. הנתבע לא חולק על ניהולו של התא הכלכלי המשותף, אולם טוען כי אין להכיר מהנסיבות כוונת שיתוף ספציפי (עמ' 59 לפרוטוקול שורות 15 – 18).

17. הנתבע מזכיר שחלקה של תמורת הדירה שולמה מהון עצמי וטוען כי הוא אף פדה כספים וחסכונות כחלק מהתשלום .

18. עד 2011 שילם הנתבע לבדו את תשלומי המשכנתא, שעמדו לשיטתו ככלל על סך של כ- 1,500 ₪ מדי חודש (סעיף 9 לתצהיר הנתבע מיום 26.3.18). הנתבע טוען כי יש בכך כדי ללמד על הפרדה רכושית ביחס לדירה, וביחס לדירה בלבד.

19. הנתבע איננו חולק על כך שבעת צירופה של התובעת לחשבונו עמדה יתרת המשכנתא לסילוק על סך 150,000 ₪. לכל היותר, ניתן להכיר בתרומת התובעת בסך של כ- 80,000 ₪ ותרומה זו איננה מקנה זכויות קניין בדירה אלא לכל היותר זכות להשבת מחצית מתשלומי המשכנתא ששולמו מהחשבון המשותף. טענת השיפוצים נטענה לשיטתו בעלמא.

20. הנתבע מלין כנגד עדות אחות התובעת, שהיתה מגמתית, וכך גם עדותה של השכנה, הגברת גנ'.

21. הנתבע מזכיר את האמור בסעיפים 15 – 16 לתצהיר שתמך בתביעת התובעת, שם התייחסה התובעת לכך שהנתבע דאג להטיח בה שהדירה היא שלו.

22. הנתבע אף מציין, כי אין בקיומם של חיי נישואין ממושכים או אף גידול שלושה ילדים כדי ללמד שיתוף בדירת מגורים.

       כוונת שיתוף ספציפי - הדין החל

23. הדין הוא, כי גם בהינתן משטר איזון משאבים מכח החוק, עדיין יכול בעל דין להוכיח כוונת שיתוף ספציפי בנכס מסוים על יסוד הדין הכללי (השוו, למשל: בע"מ 4545/09 פלוני נ' פלונית (מצוי במאגרים המשפטיים ; 7.1.10), והאסמכתאות שם).

24. השאלה האם התקיימה כוונה ספציפית שכזו לשיתוף בנכס מסוים היא שאלה עובדתית [לעניין זה ולנטלים היסודיים בהקשרו השוו, למשל: בע"מ 10734/06 פלוני נ' פלונית (מצוי במאגרים המשפטיים ; 14.3.07)].

25. בהקשר זה אף נפסק, כי הגם שבכל הקשור עם דירת מגורי בני זוג, תהא הנטייה להקל על בן הזוג הטוען לזכויות בנכס הגם שאינו רשום על שמו, עדיין לא יהא בחיי נישואין ממושכים כדי להוביל כשלעצמם למסקנה כי מדובר בנכס משותף. לשם כך יהא על הטוען לזכות להוכיח נסיבות נוספות שמהן ניתן יהא להסיק כוונת שיתוף ספציפית (השוו: רע"א 8672/00 אבו רומי נ' אבו רומי פ"ד נו(6) 175). בפסיקת בתי המשפט אף הובעה הדעה, לפיה ככל שעסקינן במגורים בדירה המשותפת במשך שנים רבות, קמה חזקת שותפות בדירת המגורים אף ללא תוספת ראייתית אחרת ממנה ניתן להסיק על אודות כוונת שיתוף ספציפי [השוו: עמ"ש (ת"א) 1037/09 פלוני נ' פלונית (מצוי במאגרים המשפטיים ; 8.9.11) והאסמכתאות שם]. לצד זאת, הובעו דעות אחרות לרבות בבית המשפט העליון לפיהן גם בהינתן מגורים משותפים בדירה, לא יהא בכך בלבד כדי לחייב מסקנת שיתוף גם בדירת המגורים (לעניין זה השוו, למשל: בע"מ 1398/11 אלמונית נ' אלמוני [פסקות 19- 20 לחוות דעתו של כב' השופט י' דנציגר ; מצוי במאגרים המשפטיים ; 26.12.12) כן השוו:  שחר ליפשיץ  השיתוף הזוגי  התשע"ו – 2016, 187 – 188 והאסמכתאות שם].

        מספר כלי עזר לבחינת סוגיית השיתוף הספציפי נזכרו בפסיקה.  בעניין אלמונית (בע"מ 1398/11) הציע כב' השופט י' עמית מבחנים אלה,בין היתר, כדלקמן: עיתוי רכישת הדירה (האם לפני הנישואין או שמא לאחריהם) ; האם גם לבן הזוג השני ישנה דירת מגורים או נכס חיצוני הרשום על שמו ; האם מדובר במתנה או בירושה ; האם התגוררו בני הזוג בדירה ומה משך המגורים בדירה ; משך הזמן שבו רשומה הדירה על שם בן הזוג ; משך הנישואין עד לקרע ; האם ניטלה הלוואה מובטחת במשכון/משכנתא אשר שולמה במשותף ; האם בוצעו שיפוץ מסיבי או תוספת בניה מהותית שמומנה על ידי שני בני  הזוג ; התנהגות הצדדים (האם היתה אווירת שיתוף ומאמץ משותף) ; נסיבות ספציפיות דוגמת יצירת מצג כלפי בן הזוג.

        ברוח האמור אבחן את המקרה שלפני.

       דיון והכרעה

26. לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי במכלול החומר שבתיק הגעתי לכלל מסקנה שדין עמדת

       התובעת להתקבל ובהתאם יש להכיר בכוונת שיתוף ספציפי ביחס לדירה. שכן בבחינת מכלול

       הנסיבות הרלוונטיות למקרה שלפני, לחיי הצדדים ולמשטר הרכוש הנוהג, מרבית הנסיבות

       מובילות לקבלת עמדת התובעת. אפרט טעמיי.

       משך הזוגיות, היקף הנכסים שנצברו והולדת שלושה ילדים.

27. גם לו אתעלם ממשך חיי הזוגיות עובר לנישואין, הרי שלכל הפחות עד למועד הקרע היו הצדדים נשואים כעשר שנים ובמהלכם נולדו להם שלושה ילדים קטינים, שזה להם ביתם מאז נולדו.

אף אין מחלוקת כי במשך השנים לא צברו הצדדים נכסים משמעותיים אחרים לבד מן הדירה ולתובעת עצמה אין דירת מגורים אחרת או נכס חיצוני אחר הרשום על שמה.

       התמורה בגין רכישת הדירה

28. אין למעשה מחלוקת, כי לא מדובר בדירה שניתנה לנתבע מתנה או בירושה (גם אם אין מחלוקת שחלקו של ההון העצמי ששולם הושג בסיוע בני משפחה), ומדובר בנכס שמומן ברובו המכריע באמצעות מימון בנקאי.

על מחיר הדירה – 468,000 ₪  - הגם שלא צורף הסכם הרכישה במלואו, לא היתה, מחלוקת (ראו גם דברי התובעת עצמה בעמ' 26 שורות 18-19 לחקירתה הנגדית ודברי הנתבע בעמ' 40 לפרוטוקול).

29. ככלל, הנתבע איננו מכחיש, כי למעשה חלקה הארי של התמורה בגין הדירה ניתנה שלא מהונו העצמי. כ- 79 אחוזים מתמורת המכר שולמו לקבלן באמצעות מימון בנקאי. אלא שמחלוקת התעוררה ביחס לשאלת מקורו של ההון העצמי. הגם שספק אם לשאלה זו נפקות רבה ביחס למכלול הנסיבות  הדרושות להכרעה, מאחר שהצדדים מצאו להקדיש לה חלק לא מבוטל מניהולו של ההליך, אדרש לה בקצרה גם אני. 

30. לתצהירו צירף הנתבע אסמכתאות שהוצגו בערבוביה בדבר העברת כספים למוכר, התאגיד הקבלני (נספח ג' לתצהיר ). מאסמכתאות אלה כשלעצמן – במיוחד עת התובע טוען כי עיקר הסכום בגין הדירה הוא תולדה של מימון בנקאי, לא ניתן ללמוד מהו בדיוק הסכום אשר שולם מהונו העצמי של הנתבע ומה שולם מתוך המימון הבנקאי (שכן צורפו בעיקר טפסי "הפקדה בדלפק" שאינן מלמדות על מקור הכספים).

31. 31. אולם גם היתרה עצמה, בסך של כפי הנראה 100,000 ₪ (כפי שאראה להלן וכפי שאף ציין הנתבע בעמ' 41 שורות 1 -2 לפרוטוקול וכן בעמ' 5 לפרוטוקול מיום 14.9.17)  לא שולמה לקבלן במלואה מפרי עמלו של הנתבע, שכן סכומים לא מבוטלים מיתרה זו (ויתכן שכולה) ניתנו לנתבע על ידי בני משפחה. מה היה שיעורו המדוייק של הסכום, מי בדיוק נתן לנתבע וכמה (האם אחיו, אימו, או שניהם גם יחד), לא הבהיר הנתבע די הצורך.

32. אכן, כטענת התובעת, בהקשר זה מסר הנתבע עצמו גרסאות שונות ואף נתגלו סתירות בין דברי העדים מטעמו ובין דבריו. כפי הנראה, מי שסייע לנתבע במימון התשלום מהון עצמי היו אחיו ואמו (ראו דברי הנתבע בעמ' 5 שורות 29-30 לפרוטוקול ).

33. לתצהיר העדות הראשית מטעמו צירף הנתבע רק עמוד אחד מתוך הסכם הרכישה. בתצהיר מטעמו ציין הנתבע, כי "חלק" מהכספים הם מהון אישי שלו ובכלל זה סיוע מאימו ואחיו, ואף מודה כי "...חלק הארי של התמורה שולמה באמצעות הלוואת משכנתא שנטלתי מהבנק הבינלאומי למשכנתאות בע"מ.." (סעיף 4 לתצהיר).

34. בחקירתו הנגדית ציין הנתבע כי קיבל מאחיו כהון עצמי "בסביבות הארבעים אלף שקל" ומאימו "מאה ומשהו" (עמ' 43 שורות – 14-22 לפרוטוקול). סכומים אלה במצטבר עולים על הסכום שציין הנתבע כאמור לעיל. האח עצמו, לא זו בלבד שלא מסר תצהיר ולא העיד (לטענתו של הנתבע הואיל וגר בחו"ל), אף לא פנה בכל דרישה בקשר עם כספים אלה.

35. אולם כבר עתה, ניתן לראות מדברי הנתבע שלמעשה, חלקו האופרטיבי גם במימון ההון העצמי בגין הדירה היה נמוך מאד. שכן אם אניח כי הנתבע שילם כהון עצמי לקבלן 140,000 ₪ (תצרף הסיוע שקיבל לטענתו דלעיל  מאחיו ומאימו) או סך של 120,000 ₪ (כפי הציעה לו ב"כ התובעת למשל בעמ' 41 לפרוטוקול), עדיין ברי כי לאור מחיר הדירה ושיעור המימון הבנקאי, חלקו של הנתבע עצמו מכספיו האישיים היה נמוך מאד.  דומה שגם הנתבע לא יכול היה להימנע מלאשר זאת, ולו בעקיפין. כך, בחקירתו כאשר נשאל "בכמה אתה מימנת" השיב: "הרבה מקרקעין לקבלן...מקרקעין  3000 שיש לשים מזגן מיני מרכזי בבית, לקבלן..." (עמ' 43 לפרוטוקול). לעניין זה דומה שגם אחות הנתבע אישרה, כי רוב ההון העצמי שעליו הסתמך הנתבע, בסך של כ-100,000 ₪, נתקבל מאחי הנתבע ומאימו (עמ' 36 -37 לפרוטוקול). גם האם עצמה אישרה שסייעה לאח ברכישת הדירה, ולא רק בתשלומים העיתיים (ראו למשל בעמ' 32 לפרוטוקול).

36. כך או אחרת, וגם לו הייתי קובע כי הנתבע עצמו השקיע מפרי עמלו ולא מסיוע של בני המשפחה את מלוא הסך של 100,000 ₪, והיתרה שולמה מכספי המשכנתא, במיוחד בראי מערכת היחסים הזוגית והמשפחתית ארוכת השנים שבין הנתבע ובין התובעת – שהיתה בכללה מערכת של שיתוף כלכלי שבמסגרתה גם התובעת השקיעה מכספה הצבור והנזיל למטרות התא המשפחתי - ספק בעיני אם היה בכך כשלעצמו כדי למנוע את ההכרה בזכותה של התובעת לחלק בדירת המגורים. זאת, גם בהתחשב ביחס ההון העצמי אל מול כספי מינוף בנקאי ששימשו לרכישת הנכס, המלמד יותר מכל על הכוונה להסתמך בעיקר על הלוואה לשם מימון רכישת הדירה.

       משטר הרכוש והשיתוף הכלכלי בפועל

37. למעשה, טוען הנתבע כי רק בעניינה של הדירה התנהלה הפרדה רכושית של ממש, שכן כאמור בסיכומיו, הכיר בקיומו של משטר הרכוש מכח חוק יחסי ממון.

38. תמיכה לכך בין היתר מוצא הנתבע בהפרדת החשבונות ששררה ביניהם עד לשנת 2011.

39. אלא שההסבר שסיפקה התובעת למצב דברים זה בתצהירה וגם בחקירתה הנגדית, ובעיקרה הרצון להותיר את החשבונות בהפרדה נוכח היותו של הנתבע עצמאי תוך חלוקת אחריות לעניין תשלום ההוצאות השונות התא המשפחתי בין הצדדים, הוא סביר בעיני (ראו דבריה בסעיפים 9 ו – 16 לתצהירה). אף לא ראיתי שגרסת התובעת בחקירתה הנגדית קרסה לעניין זה (עמ' 20 – 21 לפרוטוקול).

40. הסבר זה גם מתיישב, ככלל, עם הנסיבות הנטענות על ידי התובעת לאיחודם של החשבונות, קרי מעברו של הנתבע לעיסוק כשכיר (ראו גם דבריה בסעיף 18 לתצהיר התובעת, תוך שמוסכם על הצדדים כי אך עקב טעות צויין בסעיף שאיחוד החשבונות היה ב- 2013). הסבר זה גם מתיישב עם דברי הנתבע, שאכן מאשר כי בשנת 2011 אמנם עבר לעסוק כשכיר, כפי שהבהיר גם בדיון מיום 14.9.17 (עמ' 5 לפרוטוקול הדיון שורות 7 – 12).

41. לכך יש גם להוסיף את הימנעות הנתבע מלזמן למתן עדות את נציגת הבנק הספציפית בפניה, לפי הנטען גם בחקירתו הנגדית, היה מלין על היוותרות התובעת בחשבונו. אדרבא, בעניין זה גרסתו של הנתבע בחקירתו הנגדית מעלה תמיהות. לשאלה כמה פעמים הגיע לסניף הבנק כדי לבקש להוציא את התובעת מחשבונו השיב: "...כל יום בשביל להוציא אותה מהבנק. מלפני כל הסיטואציה של הרבנות שהיא המציאה, כל יום בא ל--- אומר לה אני מתחנן לפניך שתוציא אותה מהחשבון..." ( עמ' 51 שורות 19-20 לפרוטוקול). אם אמנם היה הנתבע מתדפק מדי יום על דלתות הבנק בסוגיה זו, סביר שהיה נמצא לכך ביטוי בכתובים – בין אם בבקשה מפורשת בקשר עם ניהול החשבון ובין אם ביטוי כתוב אחר. לכל הפחות מצופה היה ממנו לדאוג, כפי שביקש מלכתחילה (וכפי שהותר לו), לזימונה של פקידת הבנק, גב' ח'.

אלא רק ביום שמיעת הראיות ויתר הנתבע בפועל על עדות זו, מטעמיו (לעניין זה ולהסבר שניתן, לדבריו מפי פקידת הבנק, ראו דבריו בעמ' 52 לפרוטוקול). כידוע, ההנחה היא, כי "....הימנעות מלהביא ראיה מצויה ורלבנטית מבלי לספק טעם משכנע לכך, מובילה למסקנה שאילו הובאה, היא היתה פועלת לרעת אותו צד שנמנע מהגשתה ועל כן ההימנעות תומכת בראיותיו של הצד שכנגד..." (ע"א 989/03 א' חטר-ישי - משרד עורכי דין נ' חיננזון פ"ד נט(4), 796 , 807-808 ; כן ראו: ע"א 8151/98 שטרנברג נ' צ'צ'יק פ"ד נו(1), 539, 549 ; 651 ע"א 4226/05 בנק אגוד לישראל בע"מ נ' סאטא תקדין-עליון 2006(1), 991 וע"א 465/88 הבנק למימון וסחר בע"מ נ' מתיתיהו, פ"ד מה(1). בהיעדר טעם סביר, כאמור לעיל, להימנעות מזימונה של פקידת הבנק, יש בכך כדי להטיל צל נוסף על גרסתו.

42. בין אם בני זוג מנהלים חשבונות בנק נפרדים, ובין אם לאו, אך טבעי וסביר הוא שינהלו ביניהם חלוקת אחריות גם בנושאים כלכליים. זו אמנם היתה טענת התובעת, וטענה זו לא נסתרה. בנסיבות אלה, במצב דברים שבו בני זוג מקיימים חיי משפחה שוטפים ומגדלים ילדים בצוותא, הטענה לפיה המשכנתא שולמה מחשבונו של הנתבע לא יכולה לשמש כראיה קונקלוסיבית להפרדה רכושית ספציפית לעניין הדירה. דווקא גרסתה של התובעת לפיה בהינתן ההפרדה בחשבונות חולקה האחריות להוצאות השוטפות בין הצדדים – מדור (תשלומי המשכנתא) וחלק מאחזקתו באחריות הנתבע ואילו חינוך, כלכלה וחלק מאחזקת המדור באחריות התובעת – סבירה יותר בעיני בנסיבות העניין.

43. בהקשר זה יש להידרש לטענה לפיה לא נכרת הסכם ממון בין הצדדים. מקום בו אין מחלוקת שהדירה היא בבחינת נכס חיצוני למסת הנכסים המשותפת באופן פורמאלי, אין לטעמי בכך כדי לשמש ראיה פוזיטיבית בדבר כוונת השיתוף הספציפי בדירה עצמה, בניגוד לטענת התובעת.

תשלום הלוואות המשכנתא

44. באשר לתשלום החזרי המשכנתא. דומה שאין מחלוקת כי לכל הפחות מאז שנת 2011 עת אוחדו חשבונות הצדדים ועד לסילוק המשכנתא בפועל, כך או אחרת יש לראות בתשלומים כמשותפים. במשך תקופה זו אף סולקה יתרת המשכנתא גם בתשלומים נוספים (ראו למשל נספח 6 לכתב התביעה, המלמד העברה של סך 20,998/.54 מחשבונם המשותף של הצדדים לטובת סילוק משכנתא).

        מאז נישואי הצדדים ועד לאיחוד החשבונות טען הנתבע כי יש לראות בסוגיית התשלומים עבור המשכנתא כתשלומים נפרדים ממשטר הרכוש הכללי שחל בין הצדדים. אלא שכפי שהראיתי לעיל, טענה זו מוקשית בעיני. שכן ככלל, כאשר מדובר בדירת מגורים יחידה לשני בני הזוג, ועת כפי שיובהר עוד להלן, מדובר בשני בני זוג נשואים, עובדים שניהם, שחילקו את האחריות להוצאותיהם השוטפות  ביניהם. בנסיבות אלה, כאמור, מוקשית הטענה כי יש לראות כהוצאה נפרדת אך ורק בסוגיית תשלומי הלווואת המשכנתא.

45. התובעת הצביעה על שיעור התשלומים ששולמו במהלך תקופת הנישואין (ראו למשל בתדפיסי הבנק שצורפו בהסכמה ביום 15.5.18 והתייחסו לשנים 2006 עד 2016, קרי מאז נישואי הצדדים). מהתדפיסים שצורפו למשל ביום 16.2.18 דווקא ניתן ללמוד על שיעור הכספים שהוצאו מאז נישואי הצדדים ועד לסילוק מלא של כלל ההלוואות שהובטחו במשכנתא בשנת 2016. ממסמכים אלה אנו למדים כי בגין הלוואה אחת שולם סך מצטבר של 115,767 ₪ (הלוואה מספר 20-1545560-01-55) ובגין הלוואה נוספת שולם סך מצטבר של 236,472.44 ₪ (הלוואה מספר 26-1545560-02-42).

יוצא, אפוא, כי במשך תקופת הנישואין לבדה שולם לכל הפחות סך של כ- 352,239 ₪, הוא חלקו הארי (ולו בערכים נומינליים) של סכום המשכנתא שניטלה על ידי הנתבע תחילה.

נותרה לדיון התקופה שמעת רכישת הדירה ועד לנישואי הצדדים וזיקתה לעתירת התובעת להכרה בכוונת שיתוף ספציפי ביחס לדירה. גם מבלי להידרש למסקנה לפיה הצדדים התגוררו ביחד ולו בחלק מן הזמן עד לנישואיהם, בתקופה של כחמש שנים מאז נרכשה הדירה ועד לנישואי הצדדים, לא הראה הנתבע לאשורו מה היה הסכום המפורש ששילם כתשלומים הוניים בגין המשכנתא. גם לעניין זה התעוררו שאלות שלא קיבלו מענה על ידי הנתבע. בתצהירו טען הנתבע כי שילם כ- 1,500 ₪ לחודש החזר משכנתא עד שנת 2011 (סעיף 9 לתצהיר). אם אמנם אלה הם פני הדברים (ולא ראיתי אסמכתאות שצורפו לעניין שיעורו של ההחזר החודשי עד לנישואי הצדדים, מה גם שלא ברור כל עיקר האם וכיצד עולה טענה זו בקנה אחד עם אסמכתאות לשנים מאוחרות יותר שצירפה התובעת), הרי שאין בתשלום זה כשלעצמו, ובמצטבר, כדי להוביל למסקנה שיש בכך ראיה של ממש שתסתור לבדה את כוונת השיתוף הספציפי. הדברים יפים במשנה תוקף עת אימו של התובעת אף אישרה, כי למעשה היא שנהגה לעזור לנתבע בביצוע התשלומים העיתיים (ראו למשל עמ' 32 שורות 12 – 14 ועמ' 33 שורות 22-23).

השקעות ושיפוצים

46. לעניין זה דומה שהתובעת עצמה לא תולה יהבה בסוגיית השיפוצים, שכן גם לשיטתה אין מדובר בהשקעות מסיביות בשיפוץ (ראו למשל בסיכומי התובעת בעמ' 58 לפרוטוקול שורות 11-12).

47. מנגד, לכל הפחות יש להביא בחשבון, כי סך של קרוב ל- 21,000 ₪ הועבר מתוך החשבון המשותף ביום 12.7.15 לטובת סילוק ופירעון מוקדם של המשכנתא (נספח 6 לכתב התביעה).

מצגי הצדדים ביחס לדירה – האחד כלפי השני וכלפי חוץ

48. גם לעניין זה נחלקו הגרסאות בין הצדדים. התובעת טענה ככלל, כי במהלך השנים ברור היה שמדובר בדירה משותפת, הגם שנקנתה על ידי התובע עובר לנישואין ונרשמה על שמו (ראו למשל סעיף 14 לתצהיר התובעת, עמ' 25 לפרוטוקול שורות 1 – 3 ; עמ' 27 שורות 29-30 לפרוטוקול ; כן ראו דברי אחות התובעת, גב' כהן עמר, בסעיף 10 לתצהיר) .

49. מנגד, טען הנתבע בתצהירו כי התובעת הבהירה תמיד שהיא יודעת שהדירה היא שלו, וכי הוא לא טען מעולם בפני אחרים שהדירה היא משותפת (סעיפים 18, 19 ו – 23 לתצהיר הנתבע ; בגרסה זו גם תמכה אימו, ראו למשל בסעיף 7 לתצהירה וכן, גם אחותו, גב' ב' – ראו בסעיף 6 לתצהירה וכן בעמ' 3637 לפרוטוקול).

50. הנתבע איננו מכחיש את טענת התובעת לפיה דובר ביניהם על כוונה למכור את הדירה, אולם טוען שהיה ברור כי הדירה שתירכש תירשם על שמו "...שכן כספי התמורה בעבור הדירה הנוכחית מקורם בכספים שאנוכי גייסתי שנים קודם לנישואין..." (סעיף 22). אלא שכפי שהנתבע עצמו ציין, מדובר בכספים שהוא גייס לשם רכישת הדירה, ולא בדירה שנרכשה מהונו העצמי. לנפקות האבחנה התייחסתי כבר לעיל.

51. לעניין זה ביקשו הצדדים שניהם להיבנות על סתירות נטענות בגרסות יריביהם.

52. הנתבע ביקש להיבנות על האמור בסעיפים 15 - 16 לכתב התביעה, בו טענה התובעת כי במשך השנים, בעתות מריבה, היה הנתבע "מנפנף" בפניה בכך שזהו ביתו בלבד ואף מנע מהתובעת לארח את בני משפחתה.  בכך מבקש הנתבע להראות, במשתמע, כי בפועל הכירה התובעת בהפרדה הרכושית לעניין הדירה. בהקשר זה  טענה התובעת בחקירתה הנגדית, כי טענות אלה החלו לעלות סביב שנת 2014, או-אז חלה הרעה ביחסיהם עת התובע פנה לבית הדין הרבני (בהליך שאין מחלוקת שהופסק לאור שלום בית בין הצדדים ; לגרסה זו ראו בעמ' 23 – 24 לפרוטוקול).  הנתבע מבקש להיבנות מכך שבגרסתה הראשונית בכתב התביעה לא הגבילה התובעת את האמור, אך לתקופה שמשנת 2014 ואילך.

53. מנגד, גם בגרסתו של הנתבע התגלע בקיע של ממש, שעה שרק בחקירה הנגדית טענו הוא ובני משפחתו, כי ביקשו לסור לעו"ד (ובפועל אף נפגשו עם עורך דין) על מנת לערוך הסכם ממון אולם התובעת הבטיחה לו כי אין בכך צורך נוכח הכרתה בכך שהדירה היא שלו (עמ' 52 לפרוטוקול ; ראו בסעיף 7 לתצהיר האם, גב' ב' וכן ראו בעמ' 31 לפרוטוקול בדברי אימו של הנתבע, שהזכירה גם את שמו של עו"ד בעמ' 34 לפרוטוקול). אחות הנתבע אף הגדילה וטענה בחקירתה הנגדית כי עו"ד ד.פ., הוא עורך הדין שלפי הנטען סרו אליו הצדדים ביחד עם הוריה הבטיח להם כי "אין מה לדאוג" (עמ' 36 לפרוטוקול). אלא שגרסה זו לא הופיעה כאמור, אף היא, בתצהירי הנתבע או האחות (ראו סעיפים 6 – 7 לתצהיר הגב' ברגמן). 

54. בפועל, כך נראה, סוגיית הזכויות בדירה היתה לצדדים כאבן נגף ביחסיהם, בבחינת "הפיל שבחנות החרסינה". ככזו, ברור היה לצדדים המצב הרישומי בפועל של הזכויות בדירה. אני מקבל ככלל את גרסתה היסודית של התובעת לפיה הנתבע אכן הטיח זאת בפניה בעתות מחלוקת בעיקר. מכאן ועד לקביעה שבכך יש משום ויתור – מכללא או במפורש - של התובעת על טענה לפיה יש להכיר בכוונת שיתוף ספציפי בקשר עם הדירה, הדרך ארוכה. בעוד שהתובעת לא שללה – גם בכתב התביעה וגם בחקירתה הנגדית, את הטענות לפיהן הנתבע נהג להטיח בפניה את זכויותיו בדירה ואך סייגה זאת בחקירתה הנגדית לפרק זמן קצוב ובעתות המחלוקת ביניהם (באפון שלא בהכרח היה בו כדי לסייע לעמדתה היסודית, שכן לכל הפחות יש בכך כדי להצביע על מודעותה לטיעוני הנתבע), דווקא גרסתו של הנתבע ובני משפחתו כפי שהתפתחה מעוררת תמיהות גדולות יותר. מה מנע מהנתבע לזמן למתן עדות עורך דין על מנת לתמוך בטענתו לפיה התובעת ויתרה על טענות לזכויות בדירה? לא מצאתי לכך תשובה. גם גרסת אימו של הנתבע מעוררת תמיהה.

55. מסקנה זו מקבלת חיזוק גם מדברי הגב' ג', שלא ראיתי כי הנתבע הצליח להצביע על אינטרס זר מטעמה. גב' ג' ציינה כי שמעה את הנתבע טוען בפניה שמדובר גם בבית של התובעת, ואף אמר אולי "נמכור" ו"נקנה" (קרי – לשון רבים ; סעיף 6 לתצהירה ; עמ' 10 שורות 18-19 לפרוטוקול ; עמ' 11 שורות 1 – 2 ו- 17 – 22 לפרוטוקול).

56. בנסיבות אלה, גם אם לא ניתן לקבוע ממצא מפורש לפיו יש לראות בדירה נכס משותף של הצדדים אך על יסוד המצגים שנוצרו אל מול צדדים שלישיים, האמור לעיל מבהיר כי אין בכך כדי לקבוע גם את ההיפך – קרי, שהתובעת ויתרה על כל טענה ביחס לזכויות בדירה.

       נסיבות נוספות - משך ההיכרות וחיי הזוגיות

57. לבד ממשך הנישואין עד לקרע שבין הצדדים יש להביא בחשבון גם את השאלה האם אמנם יש להכיר בתקופה נוספת עובר לנישואין בבחינת נסיבות העניין. לטענת התובעת, ככלל החלו הצדדים לקיים קשר זוגי בחודש מאי 2000. לדבריה: "...באותה שנה שהוא קנה את הדירה אנחנו רבנו והיינו מספר חודשים פרודים וחזרנו ועברתי לגור איתו בבית בשנת 2002 עד שהתחתנו..." (עמ' 4 לפרוטוקול הדיון מיום 14.9.17 שורות 16 – 18 ; ראו גם סעיף 8 לתצהיר התובעת). אליבא דהתובעת, במהלך שנת 2006 וכשנה לפני הנישואין כבר גרו ביחד בדירה כזוג נשוי (סעיף 12 לתצהיר התובעת). על דברים דומים חזרה גם אחותה של התובעת, גב' כ.ע. (סעיף 5 לתצהירה, ראו גם עמ' 16 לפרוטוקול שורות 15-16, עמ' 17 שורות 14-15).

58. בניגוד לכך, גרסת הנתבע היא כי כלל לא התגוררו ביחד עד לנישואיהם הואיל ואמו התגוררה עימו לאור פחדיה מלישון לבדה בדירתה (סעיף 8 לתצהיר הנתבע). דברים דומים טענה גם אימו, גב' ז.ב., שאף טענה כי "עד לנישואים של ר' א' לא ישנה בדירה מעולם ומעולם לא ראיתי אותה ישנה בדירה עם רפי ולא היה לה בגדים או ארון בדירה" (ראו למשל בסעיף 4 לתצהירה). גם אחותו של הנתבע, גם ב.א.ב., טענה שאימם עברה להתגורר עם הנתבע בדירה עד לנישואי הצדדים (סעיף 5 לתצהיר).

59. במחלוקת זו, אני מעדיף את גרסתה של התובעת, שנתמכת גם בעדויות ישירות מטעמן של שתי עדות שלא עלה בידי הנתבע להוכיח אינטרס פסול מטעמן לתמוך בעמדת העם, וככלל אף מתיישבת יותר עם השכל הישר מאשר עם הגרסה שהוצגה מטעם הנתבע. הכוונה לדברי השכנה, גב' ג' ולדברי הגב' כ.ע., מכרה של האם.

60. גב' ע.ג. מסרה כי הכירה את הצדדים כבני זוג עוד בטרם נישאו, וכי התובעת התגוררה בדירה עוד בטרם הנישואין (ראו סעיף 4 לתצהיר וכן עמ' 12 לפרוטוקול (שורה 20 לפרוטוקול). לא מצאתי שהתובע הצביע על אינטרס פסול כזה או אחר לגב' ג' (שאף הבהירה בתצהירה כי בנוסף להיותה שכנה של הצדדים הפכה גם לחברה של התובעת) להעיד את שהעידה. דברים דומים ציינה גם הגב' א.א., מכרה של התובעת (סעיפים 4 ו -6 לתצהירה וכן עמ' 15 לפרוטוקול בחקירתה החוזרת) .

61. הדברים מתיישבים גם עם השכל הישר, שכן אין זה חזון נפרץ שבני זוג בוחרים בעידן זה לנהל חיים משותפים ולהתגורר בצוותא בטרם בוחרים להינשא. יוזכר, כי אין מדובר בבני זוג שסוגיות מתחום האמונה או המסורת מנעו מהם לשהות יחדיו בטרם הנישואין (ולפחות לא נטען כך על ידי התובע). בנסיבות אלה במיוחד, לא סבירה בעיני טענת אימו של הנתבע, לפיה טרם הנישואין לא בילתה התובעת ולו לילה אחד בצוותא עם הנתבע בעיני. בכך יש להטיל צל על גרסת הנתבע עצמו.

62. כפועל יוצא אני מקבל את גרסת התובעת וקובע כי הצדדים התגוררו בצוותא עוד קודם לנישואין ביניהם, כגרסת התובעת.

         סיכום אופרטיבי

63. מכלול הקביעות שנידונו לעיל ויפורטו להלן מוביל למסקנה שיש להכיר בכוונת שיתוף ספציפי

        ביחס לדירה:

       א. חיי נישואין של כעשר שנים (גם אם במהלך שנת 2014 התגלע סכסוך בין ההורים שלאחריו

שבו לחיות בשלום בית עד למועד הקרע).

       ב.     הולדת שלושה ילדים קטינים.

       ג.     זוהי דירת המגורים היחידה של ההורים ושל הקטינים.

       ד.     אין לצדדים קניין משמעותי אחר לבד מן הדירה.

       ה.    חלקה הארי של תמורת הדירה היא ממימון בנקאי (הלוואת משכנתא) וגם רובו של הסכום

               ששולם כהון עצמי לא שולם מפרי עמלו של הנתבע, כי אם מסיוע של אימו ואחיו.

       ו.     הצדדים ניהלו חיי שיתוף כלכלי, גם אם עד שנת 2011 התנהלו בחשבונות נפרדים לאור

               עיסוקו של הנתבע כעצמאי.

      ז.      במהלך 2011 הצטרפה התובעת לחשבון הנתבע וסגרה את חשבונה.

      ח.     חלק ניכר מתשלומי המשכנתא שולמו במהלכם של חיי הנישואין – גם לאחר

               שחשבונות הצדדים אוחדו, או אז שולמו מן החשבון המשותף.           

      ט.     לא הוכח שהתובעת ויתרה – מכללא או במפורש – על טענותיה בדבר זכויות בדירה.

       י.     הצדדים חיו בצוותא עוד בטרם נישאו ולכל הפחות כשנה לפני הנישואין חיו, כטענת התובעת  

              "כזוג נשוי לכל דבר".

עם פירוקו של התא המשפחתי, התעלמות מנסיבות אלה עלולה להוביל למצב שבו התובעת תצא כש"ידיה על ראשה".

64. בנסיבות אלה, הגם שמדובר בדירה שנרכשה על ידי התובע כחמש שנים עובר לנישואי הצדדים ושנרשמה על שם התובע לבדו, והגם שהצדדים לא ערכו כל הסכם בכתב ביחס לדירה, דומני שהכף נוטה בהחלט לעבר ההכרה בכוונת שיתוף ספציפית ביחס לדירה.

לאור קביעות אלה, מצאתי לקבל את עמדת התובעת ולקבוע, כי יש לראות בזכויות בדירה כמשותפות לצדדים שניהם. בנסיבות אלה, אני מורה כי התובעת זכאית למחצית הזכויות בדירה.

65. הואיל ובהתאם לדין, תובענה לפירוק שיתוף רשאי להגיש רק בעל זכויות רשום בנכס, בהתחשב בכך שבין הצדדים מחלוקות נוספות לרבות לעניין מזונות ועל מנת לחסוך מהצדדים תשומות מיותרות שבהליך פירוק שיתוף כפוי, בשלב זה אינני מורה דבר אופרטיבי נוסף ביחס עם הדירה, וחזקה כי בעלי הדין ישכילו להגיע לכלל פתרון מוסכם בנסיבות העניין בכל הנוגע עם הזכויות בדירה.

66. ככל שאיזה מן הצדדים לא יודיע אחרת תוך 20 יום, ועל פי הסכמות הצדדים כמפורט בין היתר בעמ' 10 לפרוטוקול, אניח כי בקביעותיי דלעיל בא לכלל סיום הליך זה ואורה על סגירתו של התיק.

67. בנסיבות העניין, לאור התוצאה לה הגעתי, יישא הנתבע בהוצאות התובעת בסך כולל של

 7,500 ₪.

המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים ותעלה התיק לעיוני בחלוף המועד שקצבתי לעיל.

פסק הדין מותר לפרסום בהשמטת מלוא פרטי הצדדים ובני משפחותיהם.

ניתן היום,  ט' חשוון תשע"ט, 18 אוקטובר 2018, בהעדר הצדדים.