התובע, שחקן כדורגל מקצועי, שיחק 7.5 עונות בקבוצת הבוגרים בליגת העל לכדורגל של הנתבעת.
הנתבעת הינה עמותה, מסונפת להתאחדות הכדורגל בישראל, מנהלת את קבוצת הבוגרים של מועדון הכדורגל הפועל רעננה בכדורגל (להלן – הנתבעת ו/או הפועל רעננה) .
התובע תבע זכויות שונות בגין תקופת העסקתו וסיומה. בין היתר תבע זכויות בהתאם לשכר קובע בסך של 7,662 ₪, לרבות חופשה שנתית, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין ופיצויי פיטורים.
העובדות העולות מהראיות
התובע הועסק בקבוצת הכדורגל של הנתבעת בתקופה שמחודש 1/2006 ועד לחודש 7/2013.
היקף עבודתו של התובע 5 ימים בשבוע. התובע השתתף באימון אחד לפחות ביום ובמשחק בשבת. בנוסף השתתף במחנות אימונים בארץ ובחו"ל, במשחקי גביע וגביע הטוטו באמצע השבוע ועוד (ראה נספח 4 לכתב התביעה - טפסי 106 לשנים 2006-2013 ונספח 5 - תלושי השכר).
יחסי העבודה בין הצדדים הושתתו על הוראות "טופס הסכם שחקנים" שהינו טופס סטנדרטי להתקשרות עם שחקני כדורגל, שניסחה ההתאחדות, ובו הזכויות והחובות של השחקן וכן התמורה בגין העסקתו. המסמך הינו בתוקף כאשר נחתם על ידי שני הצדדים ומקבל אישור תקציב מהתאחדות, בהתאם להוראות תקנון בקרת תקציבים. בין היתר נאמר בו:
"5.א (1) ההסכם שבין קבוצה לשחקן ייערך על גבי טופס שנרכש במשרדי ההתאחדות בנוסח הקבוע בנספח א' .... לתקנון זה, או כפי שיתוקן מעת לעת, על ידי הנהלת ההתאחדות...
ד. ההסכם יחתום בשלושה העתקים – לקבוצה, לשחקן ולרשות....
יג. כל קבוצה חייבת להפקיד בידי יו"ר הרשות, לא יאוחר מ-21 יום לפני תחילת על עונת המשחקים, את ההסכמים שבינה לבין שחקניה ומאמניה
יד. ההסכם כפי שהוגש לרשות ואושר על ידה, יהיה ההסכם היחידי המחייב בין הצדדים. כל הסכם אחר, אם ועד כמה שנחתם בין הצדדים ולא אושר כנ"ל יהיה בטל ומבוטל, חסר תוקף ונפקות....
יז. ... כל עוד לא אושר ההסכם על ידי יו"ר הרשות, לא יאושר רישומו בשורות הקבוצה.
....
א. קבוצה ושחקן או קבוצה ומאמן, רשאים לבטל הסכם חתום ביניהם על ידי הרשות לפני תום תקופת תוקפו, ובלבד שהביטול ייעשה בהסכמה הדדית ותמסר, מיד לאחר הביטול, הודעה בכתב ליו"ר הרשות.
א. כל קבוצה תגיש ליו"ר הרשות לא יאוחר מ-1 יולי של כל שנה קלנדרית, הצעת תקציב לתקופה של שנים עשר חודשים, מ-1 יוני ועד 31 מאי שלאחר מכן.
ה. לא אושר רישומו של הסכם בחתימת יו"ר הרשות, לא יירשם השחקן למשחקי העונה..."
(ראה נספח ב' לתצהיר מר אשר אלון, ההדגשות לא במקור).
לבית הדין הוגשו שלושה הסכמי עבודה חתומים על ידי הצדדים, אשר אינם חתומים בחותמת ביקורת ההתאחדות ואשר נוסחם ברובו זהה. (ראה נספחים 3-4 לתצהיר התובע - הסכמים מיום 31.7.07, מיום 1.8.08 ומיום 1.8.12). בין היתר נקבעו בהם התנאים הבאים:
סעיף 4ד להסכם מחייב את הנתבעת לבטח את השחקן על חשבונה בביטוח תאונות אישיות למקרה מוות ו/או אובדן כושר עבודה.
סעיף 4ה להסכם מחייב את הנתבעת "לספק לשחקן טיפול רפואי נאות בתקופת הסכם זה, ובמידת הצורך וכנגד הצגת אישורים רפואיים מתאימים גם לאחר תקופת ההסכם".
סעיף 9 להסכם עוסק בהגשת תביעות, ולפיו, ככל שיקבע בית הדין כי מגיעות לשחקן זכויות נוספות כעובד, לרבות פיצויי פיטורים, השכר הקובע לצורך חישוב זכויות השחקן יהיה שכר המינימום כפי שנקבע בסעיף 6 לחוק שכר מינימום התשמ"ו-1987.
סעיף 9ה להסכם קובע כי השכר הינו שכר כולל, הכולל גם פיצויי הפיטורים.
כל ההסכמים הינם ביחס לעונת המשחק (1 לחודש אוגוסט) ועד לסיום העונה כולל פגרה בת חודשיים (31 לחודש יולי), ושני הצדדים נדרשו לחתום עליהם, כאשר בסעיף 10ב להסכם נקבע כי הצדדים רשאים לבטל את ההסכם לפני תום תוקפו, בהסכמה הדדית.
בנוסף, על גבי הסכם 31.7.07 צוין בכתב יד בסעיף 8, כי לקבוצה יש אופציה להארכת החוזה לעונה הבאה, כדלקמן:
"לקבוצה יש אופציה להארכת החוזה בעונת המשחקים 2008/09... במידה והקבוצה לא תממש את האופציה, ישוחרר ללא תמורה בטופס העברה".
הצדדים הגישו שני הסכמים נוספים. האחד מיום 13.8.12 והאחר מיום 30.6.10 (נספח א' לכתב ההגנה) הכוללים מענקים שנתיים שישולמו לתובע בהתאם להשתתפות במשחקים, זכיה במשחקים, ועליית ליגה. הסכם מיום 30.6.10 (יקרא להלן – הסכם 2010) כולל אישור הבקרה התקציבית לשכרו של התובע והמענקים המובטחים שהוא עתיד לקבל במהלך שלוש שנות ההסכם מעונת 2011/12 ועד לעונת 2013/14, וכולל אופציה לקבוצה בתום כל עונת משחקים להפסיק את החוזה ללא כל פיצוי מטעמה.
בסיום כל עונה שולם הפרש שכרו של התובע בהתאם להסכם העסקה לאותה עונה. במועד קבלת הפרשי השכר חתם התובע על כתב ויתור.
ביום 12.4.13 נפצע התובע ברגלו במהלך משחק של הקבוצה. פציעתו מנעה ממנו להשתתף בפעילות הנתבעת עד לתום עונת המשחקים לשנת 2012/13 אולם שכרו שולם כסדרו עד סוף העונה והוא קיבל טיפולי פיזיותרפיה על חשבון הקבוצה. (ראה נספח ג' לתצהיר מר אלון).
ביום 2.6.13, בתום עונת המשחק, פנה התובע לקבל את הפרשי שכרו וחתם, כפי שחתם בכל תום עונה, על כתב ויתור כדלקמן:
"אני ... שמשתי כשחקן כדורגל בעמותת הפועל רעננה מחלקת הכדורגל בעונת המשחקים 2012/13.
בגין גמר עבודתי בהפועל רעננה בעונת 2012/13 הריני מאשר קבלת השיקים הבאים: ...
הואיל ולאחר בדיקת כל הסכומים שהגיעו לי על פי הסכם העסקתי (הסכם שעמד בביקורת הבקשה התקציבית של התאחדות לכדורגל בישראל) או על פי כל הסכם אחר בינינו, הגעתי למסקנה כי שולמו לי במלואם כל הסכומים שהגיעו לי.
לפיכך הנני מצהיר בזאת כי עם קבלת השיקים האמורים לא יהיו לי כל טענות כלשהן כלפי המועדון ו/או מפעיליו ו/או עובדיו ו/או מנהליו בגין עונת/ות המשחקים בהן שיחקתי כאמור בעמותת הפועל רעננה, לרבות טענות בגין שכר עבודה, דמי חופשה, דמי הבראה, פיצויי פיטורין, דמי נסיעות, מענקי פרישה, דמי מחלה וכיו"ב.
התחייבות זו הינה בלתי חוזרת ומהווה בין השאר הודאה קבלה וסילוק לפי סעיף 29 לחוק פיצויי הפיטורין בישראל" (ראה נספח ב' לכתב ההגנה. להלן - כתב הוויתור).
התובע לא חזר לשחק בנתבעת לאחר תום עונת 2012/2013.הצדדים חלוקים באשר לנסיבות סיום העסקת התובע.
ביום 21.8.16 שלח התובע מכתב לנתבעת ובו ביקש תשלום הפרשי שכר וזכויות נלוות הנובעות מתקופת ההתקשרות ביניהם וסיומה.
התביעה שבנדון הוגשה ביום 23.11.16. ביום 22.10.18 התנהל דיון הוכחות בו העיד התובע ומטעם הנתבעת העיד מר אשר אלון, מבעלי זכויות הניהול במועדון. לאחר תום פרשת הראיות הצדדים סיכמו טענותיהם בעל-פה. נפנה להכריע בתביעת התובע ותחילה בטענתו לפיה כתבי הוויתור עליהם חתם בכל שנה אינם בעלי תוקף מחייב.
דיון והכרעה
תוקף כתב הוויתור
לטענת התובע, הנתבעת שילמה את שכרו באופן חודשי עד לתום עונת המשחקים, שאז היה מגיע למשרדיה לקבל את ההמחאות השכר חודש יוני-יולי ואת הפרשי שכרו לעונה בהתאם להסכמי השכר. במעמד זה, טרם קבלת השכר וכתנאי לקבלתו - הוחתם על כתב ויתור. לטענת התובע עותק כתב הוויתור לא נמסר לידיו והוא לא הבין את משמעות החתימה על כתב הוויתור.
לטענת הנתבעת התובע הסכים לחתום על כתב הוויתור, לאחר שקרא וקיבל האמור בו וזאת ללא קשר לתשלום שכרו ומבלי שהוצב תנאי כלשהו לחתימתו. לטענתה מדובר בגמר חשבון שנערך לתובע מדי תום עונה. בתום עונת 2012/13 אישר התובע כי שכרו שולם לו במלואו ואין לו תביעות נוספות. נוסח זהה הוצג גם לגבי עונת 2011/12, עונת 2010/11, עונת 2008/09 ועונת 2007/08.
אקדים אחרית לראשית ואמר, כי לאחר ששקלתי טענות הצדדים והמסמכים שהוצגו, אינני מוצאת ליתן לאמור בכתב הוויתור תוקף מחייב. להלן נימוקי ההחלטה.
מגמת הפסיקה ביחס לכתב ויתור הינה להרחיב את הנסיבות שבהן לא יינתן לו תוקף מחייב:
"כידוע, מעסיק אינו רשאי להתנות תשלום כספים המגיעים לעובד שאינם שנויים במחלוקת בחתימת העובד על כתב ויתור [דב"ע (ארצי) מט/62 – 3 ליפשיץ – בית מרגוע מעלה החמישה, פד"ע כ' 362 (1989); דב"ע (ארצי) מה/131 – 3 דימנט – הטכניון מכון טכנולוגי לישראל, פד"ע י"ז 200 (1986); דב"ע (ארצי) נא 141 – 3 לוג'יק בע"מ – דיאנה סול, פד"ע כ"ד 143 (1992)]. ...אין פסול בכך שמעסיק מבקש לברר עם העובד מה הן טענותיו ביחס לתשלומים המגיעים לו. אולם, מעסיק אינו רשאי להתנות תשלום כספים שאינם שנויים במחלוקת בחתימת עובד על כתב ויתור, גם אם מדובר בכתב ויתור מסויג, שבו ניתנת לעובד אפשרות לפרט את טענותיו. יתכנו מצבים, שבהם במועד תשלום פיצויי הפיטורים העובד אינו יודע מה הן כל טענותיו כנגד המעסיק, והוא מבקש לערוך בירורים נוספים, ואין מקום לדרוש ממנו להתחייב מראש לצמצם ולהגביל את טענותיו. יתכנו מצבים, ומקרה זה נמנה עמם, שיש לעובד טענות רבות ומורכבות, כך שהדרישה מהעובד להעלותן על הכתב במספר שורות על טופס אינה סבירה. בכל מקרה, מעסיק אינו רשאי להתנות תשלום כספים שאינם שנויים במחלוקת בחתימת העובד על כתב ויתור, גם אם מדובר בכתב ויתור מסויג, ועובד אינו חייב במעמד תשלום פיצויי הפיטורים לפרט את כל טענותיו ולהתחייב מראש שלא להעלות טענות נוספות מעבר לאותן טענות שפירט בכתב הויתור המסויג, על מנת לקבל את הזכויות המגיעות לו על פי הדין." ( ע"ע 8582-02-13 רשת הגנים של אגודת ישראל – שמחה בוסי, מיום 13.10.16, פסקה 143).
אין חולק כי התובע חתם על כתב ויתור בכל תום עונה, כאשר הגיע לקבל את שכרו. הצדדים חלוקים באשר לסיבות החתימה על כתב ויתור כאשר התובע טען כי הנתבעת התנתה את תשלום שכרו בחתימתו על כתב הוויתור, וכדבריו בעדותו:
"ש. למה מבחינתך כשחתמת על המסמך הזה כל שנה לא פעם אחת, האם מבחינתך קראת, הבנת וגם הבנת שקיבלת את כל מה שמגיע לך, כן או לא, מה הבנת אז בזמן אמת?
ת. לא הבנתי כל כך הרבה דברים הייתי בסך הכול כדורגלן שבא לקבל את מה שמגיע לו. רעננה הציגו לי את המסמך, הניחו לי את המסמך ואמרו לי שזה תנאי לקבלת השכר שלי.
ש. שמתי לב שאתה לא אומר מי אמר לך, מתי אמר לך, שוב זה לא מקרה חד פעמי וכל שנה אמרו לך זה תנאי, זה תנאי או שזה לא לגמרי מדויק?
ת. היה את דמיאן רויטמן שהיה אז מנכ"ל, מיכאל ביטון שהיה אז אפסנאי והפך להיות מנהל קבוצה שאמר לי את זה והיה את אילן כץ שמנהל החשבונות אם אני לא טעוה שהוא גם אמר לי את זה ומנכ"ל לשעבר אלון קיטלמן המנכ"ל לשעבר אמר לי שזה תנאי.
ש. כולם השתמשו במילה תנאי?
ת. בהחלט כן.
ש. למה הם השתמשו במילה תנאי ולמה אתה בסעיף 17 לתצהירך, כותב שחתמת עליהם "בלית ברירה" האם זה נובע מהמקום של...האם חשבת שיש משהו לא בסדר במסמך הזה?
ת. כשאנחנו סיימנו את העונה, בתור כדורגלן רציתי לקבל את מה שמגיע לי את השכר שלי, את המענקים שלי. המסמך הזה, היום אני מבין שזה מסמך לא טוב. בעבר בתור כדורגלן לא היה לי מושג בשוק העבודה...
ש. למה כתב "בלית ברירה"?
ת. כי הציבו לי אולטימטום, אמרו לי או שאתה חותם על זה או שאתה לא מקבל את הכסף.
ש. אולטימטום מציבים למי שמביע התנגדות?
ת. אני לא הבעתי אף פעם התנגדות אני הייתי תמיד בעד רעננה, תמיד רציתי לשחק שם. לאחר שביה"ד מסביר לי את השאלה אני משיב, אני שאלתי לגבי המסמך ואמרו לי שזה תנאי לקבל את השכר." (ראה עמ' 6 לפרוטוקול ש' 15-33, עמ' 7 ש' 1-4).
במצב דברים זה כאשר ישנה גרסה מול גרסה, ואין חולק כי לפחות טכנית נעשתה החתמת התובע על כתבי הוויתור במועד קבלת הפרשי השכר ולמעשה טרם קבלת ההמחאות, ומשלא הובאו עדויות עדים אשר נכחו במעמד החתימה ויכלו לשפוך אור לגבי נסיבותיה, סביר בעיני כי קיים קשר בין תשלום השכר והחתימה.
לא זו גם זו, מעיון בכתבי הוויתור אשר הוצגו בפני עולה כי לא צוינו בהם פירוט הסכומים אשר התובע היה אמור לקבל ועליהם ויתר לכאורה, כנדרש בכתב ויתור. בעת החתימה על כתב הוויתור התובע קיבל המחאות של שכרו מבלי לקבל כל פרוט לגבי גובה הרכיבים השונים מהם מורכב השכר ולא פורטו בו הרכיבים סוציאליים הנטענים.
לאור כל זאת אני קובעת כי כתבי הוויתור עליהם חתם התובע אינם בעלי תוקף מחייב, ולאור זאת אבחן טענות התובע לזכויות בגין תקופת עבודתו וסיומה.
נסיבות סיום העסקה
לטענת התובע הועסק בנתבעת משך 7.5 שנים באופן רציף עד לפציעתו ביום 12.4.13. עקב פציעה זו הוחלט בנתבעת וכך נמסר לו - כי לא ישובץ יותר למשחקים ולאימונים. מכאן לטענתו סיימה הנתבעת העסקתו באופן המזכה אותו בפיצויי פיטורים ופיצוי בשל פיטורים שלא כדין וללא שימוע.
לטענת הנתבעת, חוזה 2010 הינו 'חוזה לתקופה קצובה' לתקופה שמתחילת עונת 2010/11 ועד לתום עונת 2013/2014. התובע היה מחויב לעבודתו בקבוצה עד לתומו, בעוד שהנתבעת היתה רשאית לוותר על שירותיו במהלך תקופת החוזה. למרות זאת ביקש התובע לפרוש כבר בתום עונת 2012/13 על מנת למצות זכויותיו הנובעות מפציעתו, אולם עשה זאת לאחר שניהל עם הנתבעת משא ומתן בניסיון לשפר תנאי שכרו. משלא הגיעו הצדדים להסכמה על גובה השכר, ביקש התובע שלא להמשיך העסקתו בקבוצה.
אומר כבר כעת, כי לאחר בחינת טענות הצדדים וראיותיהם, מסקנתי הינה כי הצדדים הגיעו להסכמה לפיה התובע לא ישחק בנתבעת בעונה 2013/14, ומשכך שוחרר התובע מהתחייבויותיו לקבוצה לפי הסכם 2010. להלן אפרט שיקולי.
בהסכם 2010 אשר אושר בחתימת הבקרה התקציבית נקבעו תנאי שכרו של התובע למשך 3 שנים (עד לעונת 2013/14), כאשר לנתבעת הזכות לבחור אם לממש אופציה להארכת ההסכם מדי תום עונה, וכדברי העד מטעם הנתבעת:
"... הייתה תקופה ב – 2012 שחתמנו על חוזה ל– 3 שנים" (ראה – עמ' 10 לפרוטוקול ש' 29-30).
וכן -
"ת. הנספח הוא ל – 3 שנים שאומר שיש אופציה ל – 3 שנים. זה מיוני 10'" (ראה – עמ' 11 לפרוטוקול ש' 8).
וכן -
"... עם אופציה שלנו אם אנחנו רוצים להמשיך את החוזה. זו לא אופציה שלו, זו אופציה שלנו" (ראה – עמ' 11 לפרוטוקול ש' 14-15).
לטענת התובע, נאמר לו על ידי הנתבעת כי אינה מעוניינת בהמשך העסקתו, וכדבריו:
"ת. לא סיימתי. רעננה שיחררו אותי, הם אמרו לי שהם לא מעוניינים בשירות שלי יותר" (ראה עמ' 6 לפרוטוקול ש' 4).
וכן הוסיף:
"ת. התצהיר אומר שרעננה לא רצו אותי בקבוצה, עדכנו אותי דרך מנהל הקבוצה היום מיכאל ביטון" (ראה עמ' 7 לפרוטוקול ש' 14-15).
וכן -
"ת. לרעננה הגעתי ישר, אמרו לי שאני משוחרר שהמאמן מנחם קורצקי שהוא לא רוצה אותו בקבוצה. מי שאמר לי את זה הם דמיאן רויטמן ומיכאל ביטון. ביקשתי מהם בשביל הכבוד להמשיך להתאמן" (ראה עמ' 8 לפרוטוקול ש' 24-26).
הנתבעת טענה כי רצתה בהמשך העסקתו של התובע:
"ת. אנחנו יש לנו חוזה עם התובע לשלוש שנים. אנחנו ביקשנו מהתובע להמשיך את החוזה כי יש לנו חוזה אתו, במפורש רצינו אותו כי כמו שאמרת, עלינו ליגה הוא היה קפטן של הקבוצה וכולם, אנחנו מאוד אהבנו אותו ורצינו שהוא ימשיך והוא היה גורם מאוד חשוב שימשיך איתנו בקבוצה, לא רק ביקשנו אלא התחננו אליו... אנחנו מאוד רצינו את התובע ואנחנו לא פיטרנו אותו הוא עשה את השיקולים הכי קרים שלו" (ראה עמ' 13 לפרוטוקול ש' 15-18, ההדגשה לא במקור).
עד הנתבעת הסביר כי:
"הוא רצה לפתוח את החוזה לקבל יותר כסף, אמרנו לו זה בלתי אפשרי ואז הוא החליט אחרי שהוא בדק, הוא החליט פרישה כתוצאה מפציעה מזה שיקבל נכות הוא יקבל הרבה יותר כסף מאשר להמשיך בכדורגל" (ראה עמ' 13 לפרוטוקול ש' 18-19).
אין חולק כי כרטיס השחקן של התובע היה "בבעלות" הנתבעת, כך שלא היה באפשרותו לסיים את ההתקשרות קודם לסיום החוזה אלא בהסכמתה ובאישורה וכדברי העד מטעם הנתבעת:
"ש. כרטיס השחקן שלו היה בבעלות מלאה של הפועל רעננה?
ת. עד כמה שידוע לי.
ש. אם היה רוצה התובע בשלב כלשהו בין עונות 2012 -2013 וכולי , לעבור לעבוד בקבוצה אחרת הוא היה צריך את הסכמתך?
ת. לפי החוזה, כן." (ראה עמ' 12 לפרוטוקול ש' 13-17).
הנתבעת לא טענה וממילא לא הוכיחה כי עמדה על המשך השתתפותו של התובע בעונת 2013/14 במשחקי הקבוצה לאחר שלטענתה ביקש להשתחרר לצורך מיצוי זכויות רפואיות בקשר עם פציעתו.
לטענת התובע, אשר לא נסתרה - הוא אמנם חתם על חוזה בראשון לציון, אולם לאחר שבוע וטרם קיבלה הקבוצה בראשון לציון את אישור הבקרה התקציבית להעסקתו, הודיע לה התובע שאינו יכול להמשיך לאור פציעתו, וכדבריו:
"ת. אני אחרי שרעננה החליטו שאני לא ממשיך בקבוצה והודיעו לי, בתור שחקן כדורגל שגדל...הלכתי לנסות, הלכתי והתאמנתי בראשון במשך שבוע. שיחקתי באופן מקצועי בשבוע הזה בראשון.
ש. חתמת חוזה עם ראשון?
ת. לא.
ש. לא היית מועסק במועדון כדורגל נוסף אחרי רעננה נכון?
ת. חתמתי על חוזה בראשון הוא לא עבר בבקרה כי אחרי שחזרתי מהשבוע מחנה הודעתי להם שאני לא יכול להמשיך לעבוד בשל הפציעה שלי והחלטתי לפרוש" (ראה עמ' 8 לפרוטוקול ש' 13-20).
לאור כל האמור, מתקבלת גרסת הנתבעת כי ניהלה עם התובע משא ומתן בסופו לא הגיעו להסכמות לקראת העונה הבאה ולכן לא המשיך התובע לשנה נוספת, חרף קיומו של הסכם 2010 לשנה נוספת כאמור, די בכך על מנת לקבוע כי התובע זכאי לפיצויי פיטורים.
יחד עם זאת, אוסיף כי אינני מקבלת טענת התובע כי ביקש להמשיך העסקתו עם הקבוצה והנתבעת התנגדה. טענתו כי נאמר לו כי לא ישובץ למשחקים לא הוכחה. כן לא הוכח שהתובע עמד על המשך העסקתו בנתבעת בהתאם לחוזה, אף ללא שיבוץ למשחקים ולאימונים. לטעמי התובע לא קיבל את המגבלות שהציבה לו הקבוצה, הן באשר לסירוב המאמן לשבצו למשחקים ולאימונים (כך לטענת התובע) והן באשר לסירובה של הנתבעת לשפר שכרו, ולכן ביכר להפסיק התקשרותו עם הנתבעת ולנסות מזלו בקבוצה אחרת. העובדה שלבסוף התובע לא המשיך עיסוקו ככדורגלן מקצועי אינה מעידה על כך שבמועד סיום העסקתו בנתבעת התובע היה מודע לחומרת מצבו וכי יאלץ להפסיק לשחק.
משכך התובע זכאי לפיצויי פיטורים בגין הפסקת עבודתו אצל הנתבעת, אולם משקבעתי כי העסקת התובע הסתיימה בהסכמה בין הצדדים, לאחר משא ומתן, לא מצאתי לחייב הנתבעת בפיצוי בגין אי עריכת שימוע לתובע.
השכר הקובע
לטענת התובע, בהסכם השכר האחרון שלו נערכה הבחנה מלאכותית ברכיבי השכר וזאת במטרה להקטין את השכר הקובע. בהקשר זה טען, כי תשלומי הפרמיה הינם שכר לכל דבר וענין וכך גם הוצאות החזקת רכב. באשר להוצאות הדלק טען, כי ההוצאות שלו בפועל היו נמוכות מהתשלום ולכן חלק מרכיב זה מהוה חלק מהשכר הקובע. לאור זאת, טען כי שכרו הקובע עמד על סך של 7,662 ₪.
לטענת הנתבעת, גובה התמורה המשולמת לספורטאי הינה פועל יוצא של כישוריו, יכולותיו, מעמדו וניסיונו המקצועי. כל אלה מובאים בעת המשא ומתן לקביעת שכרו של השחקן. כן טענה הנתבעת, כי צבירת נקודות ליגה נעשית על בסיס תפוקה קבוצתית ולא אישית וזכאותו של התובע לתשלום בגין נקודות ליגה מותנית בהשתתפותו במשחקי הקבוצה. ככל שהתובע לא השתתף במשחקים, הוא לא זכאי לתשלומים אלה. בנוסף הפנתה לאמור בסעיף 9 להסכם העסקה, לפיו ככל שיקבע כי התובע זכאי לתשלום פיצוי פיטורים, הרי מוסכם ששכרו הקובע הוא שכר המינימום; קרי – 4,300 ₪.
בסעיף 9(א-ב) לטופס העסקת שחקנים ישנה הוראה המתייחסת להסכמה על שכר כולל וכי בכל מקרה של מחלוקת השכר הקובע לצורך חישוב זכויות השחקן יהיה שכר המינימום, וכפי שנקבע שם:
"א. מוסכם ומוצהר בין הצדדים אלא אם יוסכם אחרת בהסכם קיבוצי מיוחד, כי התמורה שעליה הסכימו השחקן והקבוצה... היא העלות הכוללת הסופית והבלעדית, לרבות תנאים סוציאליים נוספים...
ב. לפיכך, אם יקבע ע"י ביה"ד לעבודה ו/או ע"י גורם מוסמך אחר... כי למרות האמור לעיל מגיעות לשחקן זכויות נוספות כעובד, לרבות פיצויי פיטורים, כי אז מוסכם בין הצדדים כי השכר הקובע לצורך חישוב זכויותיו של השחקן יהא שכר המינימום..." (ההדגשות לא במקור).
בסעיף 28 לחוק פיצויי פיטורים – התשכ"ג-1963, שכותרתו "שכר הכולל פיצויי פיטורים", נקבע כך:
"הסכם בין מעסיק לבין עובד, שפורש בו שהפיצויים כלולים בשכר העבודה וההסכם אושר על ידי שר העבודה או מי שהוסמך על ידיו לכך, יבוא לענין הפיצויים במקום הוראות חוק זה ובלבד שאין הסכם קיבוצי החל על המעסיק והעובד, המחייב תשלום פיצויי פיטורים."
למקרא טענות הצדדים ומסמכים אלו, ומשהנתבעת לא הוכיחה כי הכללת פיצויי הפיטורים בשכרו של התובע אושרה כדין על-ידי הממונה על יחסי העבודה לא התקיימו הוראות סעיף 28 לחוק, ולפיכך אין מדובר בשכר כולל פיצויי פיטורים.
אבחן כעת טענת הנתבעת כי שכרו של התובע היה כמפורט בתלושי שכרו:
שלושת הסכמי עבודה (נספחים 3-4 לתצהיר התובע) מפרטים בסעיף 6 התמורה לשחקן:
על פי הסכם מיום 31.7.07: השחקן יקבל 12 תשלומי שכר חודשי בסך של 4968 ₪; סה"כ – 59,616 ₪. בתוספת פרמיות עבור 40 נקודות ליגה בסך של 65,520 ₪.סה"כ יקבל השחקן תמורה בסך של 125,136 ₪ לעונת 2007/08.
על פי הסכם מיום 1.8.08: השחקן יקבל 12 תשלומי שכר חודשי בסך של 5445 ₪ (סה"כ 65,340 ₪). בתוספת פרמיות עבור 40 נקודות ליגה בסך של 66,400 ₪.סה"כ יקבל השחקן תמורה בסך של 131,740 ₪ לעונת 2008/09.
על פי הסכם מיום 13.8.12: השחקן יקבל 12 תשלומי שכר חודשי בסך של 1727 ₪ (סה"כ 20,724 ₪ ).בתוספת 12 תשלומים בגין אחזקת רכב בסך של 2,159 ₪ (סה"כ 25,908 ₪), פרמיות עבור 40 נקודות ליגה בסך של 37,120 ₪. ובתוספת 12 תשלומים בגין דלק בסך של 1,308 ₪ (סה"כ 15,696 ₪). סה"כ יקבל השחקן תמורה בסך של 99,448 ₪ לעונת 2012/13.
כאשר נבחן שכרו הקובע של עובד לשם חישוב זכויותיו, יש להבחין בין השכר הרגיל המשולם בגין העבודה, לבין תוספות והחזר הוצאות, אשר אינן חלק מן השכר הרגיל (ראה ע"ע 300312/97 יעקב נחמני - עיריית באר שבע; דב"ע נ"ז 59-4 הסתדרות העובדים הכללית החדשה ואח' - מדינת ישראל; דב"ע מח/153-3 עיריית תל-אביב – חממי; עע (ארצי) 701/07 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' שלומי תורג'מן). המבחן לסיווגה של תוספת הוא מבחן ה'תנאי או הגורם'. כלומר, אם מדובר בתשלום המותנה בהתקיימותו של תנאי או של גורם ממשי, יסווג התשלום כ'תוספת', אולם אם מדובר בתשלום המכונה 'תוספת' אך במהותו הוא שכר יסוד, ייכלל אותו תשלום במשכורת הקובעת (ראה ע"ע (ארצי) 701/07 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' שלומי תורג'מן).
עיון בתלושי השכר מעלה כי תשלום פרמיה הינו חלק נכבד משכרו החודשי של התובע. בהסכם השכר מצוין כי מדובר ב"פרמיה", אולם למעשה מדובר בתשלום עבור "עבודתו הרגילה" של התובע כשחקן בקבוצת ליגת העל של הנתבעת. זאת, להבדיל מהשתתפותו במשחקי גביע או אליפויות שונות שאין לראותן כ"עבודתו הרגילה", וכפי שנקבע בפסיקה:
"אשר לגובה השכר הקובע קיבל בית הדין את טענת המערער כי יש לכלול בשכרו, בנוסף לשכר יסוד, את השכר הנוסף שכונה "פרמיה", המבוסס על נקודות ליגה. לדעת בית הדין ה"פרמיה", היתה תמורה אותה קיבל המערער עבור עבודתו הרגילה כשחקן הרכב, ולכן היא חלק בלתי נפרד משכרו הקובע של המערער לצורך חישוב פיצויי פיטורים." (ראה ע"ע עע (ארצי) 671/07 שלמה אילוז נ' הפועל באר שבע התאגדות לתרבות גופנית, 5.4.09). וכן "אין להפחית מ"הסכום הקובע" שנקבע למערער לחישוב פיצויי פיטורים, בין השאר מהטעם, שתוספת הפרמיה הפכה לתוספת בלתי מותנית כלפיו לאחר שקבוצתו צברה 40 נקודות ליגה." (ראה ע"ע 105/06 אפרים דוידי נ' הפועל באר שבע, 27.1.08).
עיון בתלושי השכר מעלה עוד, כי בנוסף לרכיב הפרמיה, התווספו לשכרו של התובע תוספות נוספות כמו אחזקת רכב או מענק. כמו כן החל מחודש 2/12 התווספה שורה נוספת לתלוש השכר שנקראה "מענק נוסף" בסכום קבוע של 5,500 ₪. החל מחודש 8/12 ובמקום המענק הנוסף, נרשמה שורה חדשה בשם "רכב" בסכום קבוע של 2000 ₪.
מן האמור עולה ברורות כי רכיב ה"פרמיה", כמו גם רכיב "החזקת הרכב" והוצאות דלק שהוספו בשכר עונת 2012/13 הינם פיצול מלאכותי של שכרו של התובע. תשלומים אלו בגין החזקת רכב ודלק אף שולמו לתובע בחודשים בהם כלל לא היתה פעילות בקבוצה ולא היה מקום להחזר הוצאות שלא הוצאו על ידי התובע.
לאור כל האמור, אני מקבלת את טענת התובע כי שכרו הקובע בשנת 2012/2013 הינו 7,662 ₪. כן אני מקבלת את חישובי התובע בהתאם לשכרו הקובע אשר השתנה מידי עונה.
משכך, התובע זכאי לפיצויי פיטורים בסך של 62,209 ₪.
פדיון חופשה
לטענת התובע מגיע לו תשלום בגין חופשה שלא ניצל, וכי הנתבעת לא ניהלה פנקס חופשה.
לטענת הנתבעת, שכרו של התובע כלל נסיעות, הבראה וחופשה. בענין זה הפנתה להסכם עונת 2007/08. כן טענה כי שכרו של שחקן כולל 10 חודשי משחק וחודשיים פגרה בין העונות. לטענתה, התובע אינו נדרש בתקופת הפגרה להתייצב לאימונים ו/או לפעילות הקבוצה ולפיכך מדי עונה הוא שהה בחופשה בת חודשיים, והתובע ידע ולכן לא הלין על כך במשך כל תקופת העסקתו.
סעיף 26 לחוק חופשה שנתית, תשי"א-1951 (להלן – חוק חופשה שנתית), מחייב את המעסיק לנהל פנקס חופשה, בו יירשמו, בין היתר, מועדי החופשה, דמי החופשה ששולמו ותאריך תשלומם. לפיכך נטל ההוכחה בדבר ימי החופשה הוא על המעביד.
זאת ועוד, סעיף 5 לחוק הגנת השכר התשי"ח 1958, אוסר על תשלום שכר עבודה כולל המגלם בתוכו גמול שעות נוספות, מנוחה שבועית ודמי תמורה או פדיון חופשה. בהתאם לחוק ולפסיקה "זכות שהוקנתה לעובד מכח חוק הבא להגן עליו אינה ניתנת לויתור, לא ויתור מפורש ובוודאי שלא ויתור מכללא" (ראה דיון לג/12-3 (ארצי), צ'יבוטרו נ' אטלקה פד"ע ד 173) בהקשר זה יוזכר כי כפי שנקבע לעיל אין לכתב הויתור ולאמור בהסכמי הצדדים אין כל תוקף הפוטר את הנתבעת מתשלום בגין ימי חופשה ככל שלא ניתנו לתובע.
בענייננו הוכח כי התובע קיבל את ימי החופשה שהגיעו לו ויותר מכך בשל אופי עיסוקו, משכך, הנתבעת הרימה הנטל המוטל עליה אף שלא ניהלה פנקס חופשה ולא פירטה את מספר הימים שנצברו לזכותו של התובע בתלוש השכר.
עיון בחוזי העסקה אשר הוגשו ותלושי השכר , עולה כי אף שעונת המשחק היא בת 10 חודשים, קיבל התובע 12 משכורות:
"ת. אנחנו משלמים 12 משכורות כי אנחנו יודעים שגם בחודש וחצי הזה, זו מעין חופשה שהם יוצאים כל השחקנים יחד.
ש. אבל הפעילות אמרת קודם, העבודה מתבצעת לפי מה שהעדת על 10, 10 וחצי חודשים?
ת. אנחנו עושים את החוזים בדרך כלל לשנה, ל – 12 חודשים, כשאנחנו יודעים שהנושא הזה של הפגרה בעצם משמש להם כחופשה ולכן אנחנו, זה לגבי כל השחקנים.
ש. אם שחקן לא ממשיך אצלך בקבוצה, אז הוא מתחיל כמו שהעדת ביולי במקום אחר ועדיין מקבל שכר ממך ביולי ובאוגוסט כי אתה פורס לו ל-12 חודשים כן או לא?
ת. כן, אם הוא לא ממשיך. הוא צריך לקבל את ה- 12 משכורות שלו בכל מקרה" (ראה עמ' 11 לפרוטוקול ש' 24-31).
התובע אישר כי בין החודשים יולי-אוגוסט אכן לא שיחקו, אך הוסיף כי בתקופה זו היתה לו חופשה בת שבועיים, וכדבריו:
"ת. בתחילת יוני, אמצע יוני היינו מסיימים את העונה והיו לי בסך הכול שבועיים חופש ואחר כך כבר היינו מתחילים להתאמן לקראת העונה הבאה" (ראה עמ' 9 לפרוטוקול ש' 21-22).
משכך, ומאחר ועל פי עדות התובע עצמו ניצל מדי שנה בתום העונה חופשה בת שבועיים ימים לפחות, נדחית תביעתו לפדיון ימי חופשה.
הבראה
התובע עתר לתשלום בגין דמי הבראה שלטענתו לא שולמו לו. לטענת הנתבעת, התובע הסכים לשכר כולל כאמור בהסכם העסקה וכן טענה כי חלה התיישנות על רכיב זה.
אכן, כטענת הנתבעת, עובד ומעסיק רשאים להסכים כי השכר המשולם לעובד מדי חודש יכלול בתוכו דמי הבראה. משהסכם העבודה עם התובע כולל הסכמה מפורשת להכללת דמי הבראה כחלק מזכויותיו הסוציאליות (ס.9ב) , התביעה ברכיב זה נדחית.
אי מתן תלושי שכר ופגם בעריכתם
לטענת התובע הנתבעת לא ערכה את תלושי השכר כחוק ואף לא מסרה לו את התלושים מדי חודש בחודשו. לטענתו, הוא קיבל תלושי שכר בודדים. לטענת הנתבעת, התובע קיבל תלושי שכר בכל חודש, ואף אם איבד את התלוש וביקש העתק, הוא קיבל. כן טענה כי בסיום עבודתו הועברו אליו תלושי השכר גם בידי חבריו לקבוצה.
כפי שקבענו לעיל ביחס לשכרו הקובע של התובע, כי השכר פוצל שלא כדין תוך שרכיבים מסוימים פורטו בנפרד לשכר, למרות שהינם חלק מהשכר הקובע. משכך, תלושי השכר נערכו בניגוד להוראות חוק הגנת השכר, תשי"ח – 1958. יחד עם זאת, מהעדויות שלפנינו עולה כי התובע קיבל את כל תלושי השכר. לתצהירו צרף התובע תלושי שכר לשנים - 2006, 2007, 2008, 1-7/09, וכאשר נשאל התובע לענין זה, הודה כי כאשר פנה לרואה החשבון שלו, קיבל תלושים שהיו חסרים לו. (ראה עמ' 9 לפרוטוקול ש' 12-14).
אשר על כן התובע זכאי לפיצוי בגין פגמים בעריכת תלושי השכר, בסך של 2,000 ₪.
פנסיה
התובע טען בכתב התביעה כי הנתבעת חישבה את ההפרשות לקרן הפנסיה לפי שכר חלקי ומקפח, ובקש לכמת רכיב תביעה זה לאחר גילוי המסמכים אולם לא עשה כן, ומסיכומיו עולה כי זנח טענתו.
לאור זאת ולאור העובדה כי לא הוצגו כל ראיות בדבר גובה ההפרשה לקרן הפנסיה ו/או בדבר הפער בין גובה ההפרשה שבוצעה לבין גובה ההפרשה שהיה צריך להפריש, הרי שדין תביעה ברכיב זה להידחות.
פיצוי בגין עוגמת נפש, הפרת חובת תום הלב והסכם העבודה
לאור קביעתנו לעיל באשר לנסיבות סיום העסקת התובע - אין מקום לפסיקת פיצוי ברכיב זה.
סוף דבר
לאור כל האמור לעיל, אני מורה לנתבעת לשלם לתובע פיצויי פיטורים בסך של 62,209 ₪ ישולמו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום הגשת התביעה ועד מועד התשלום המלא בפועל, ובניכוי כספים שהופקדו לתובע על ידי הנתבעת ברכיב הפיצויים, ככל שקיימים.
כן תשלם הנתבעת לתובע בתוך 30 יום מהיום - פיצוי בגין פגמים בעריכת תלושי השכר בסך של 2,000 ₪.
התביעה בגין חופשה, הבראה, השלמת הפרשות לקרן הפנסיה ועוגמת נפש – נדחית.
בנוסף לאמור לעיל, תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך של 5,000 ₪.
זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה, בתוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין.
ניתן היום, י"ג כסלו תשע"ט, (21 נובמבר 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.