נס ואח' נ' נאות מזרחי בע"מ

לפניי תביעה כספית בסך של 180,000 ₪ אשר עניינה בליקויי בניה בדירת דופלקס בת 5 חדרים

המצויה ברח' מנחם בגין 15/41 בחולון (להלן: "הדירה").

רקע עובדתי:

1.ביום 24.7.14 התקשרו התובעים עם הנתבעת, חברה קבלנית, בהסכם מכר לרכישת הדירה.

2.התובעים רכשו את הדירה לאחר קבלת טופס 4, as is"" היינו במצבה הגמור .

3.התביעה הוגשה לאחר שלטענת התובעים התגלו בדירה ליקויי בנייה. לכתב התביעה צורפה חוות דעת הנדסית של מהנדס בניין, המומחה מר יאיר אברהמי אשר העריך את עלות תיקון הנזקים ב- 90,000 ₪, בהנחה כי יהיה ביד הקבלן אריחים תואמים בתוספת 10% עבור פיקוח הנדסי, ו-30% במידה והעבודות יבוצעו על ידי קבלן אחר. במקרה בו לא יהיה ביד הקבלן אריחים תואמים העריך מר אברהמי את עלות התיקון ב- 120,000 ₪.

4.הנתבעת הגישה לבית המשפט חוות דעת של מומחה מטעמה של האדריכל אבי גולדשטיין אשר העריך את עלות התיקונים בסכום של 18,240 ₪ ללא מע"מ, מתוך הנחה כי העבודות יבוצעו על ידי הנתבעת בעצמה.

5.במסגרת הליך גישור הסכימו הצדדים על מינויו של המומחה, מהנדס בניין, מר רפאל גיל (להלן: "מר גיל") כמומחה מטעם בית משפט תוך שמירה על זכותם להגיש חוות דעת מטעמם לחלוק על ממצאיו ומסקנותיו ולהגיש לו שאלות הבהרה.

6.לאחר ביקורו של מר גיל רפאל בנכס בנוכחות התובע, המומחה מטעם התובע ונציגי הנתבעת העריך מר גיל במסגרת חוות דעתו את עלות תיקון הליקויים בסכום של 51,000 ₪ ללא מע"מ וללא חישוב עלות החלפת זכוכיות המעקה שנדרש היה להחליפם כמפורט בחוות דעתו, וכן בתוספת של 30% במידה והעבודה תבוצע על ידי קבלנים מזדמנים ולא על ידי הנתבעת (להלן: "חוות הדעת").

7.לאחר הגשת חוות הדעת הוגשו למר גיל שאלות הבהרה, אשר קבע לאחר התייחסות לשאלות כי לא קיים שינוי כספי בחוות הדעת.

8.לאחר הגשת תשובות לשאלות ההבהרה, הוגשו תצהירי הצדדים והתקיימה ישיבת הוכחות אחת במסגרתה נחקרו:

מומחה מטעם בית משפט מר רפאל גיל.

מטעם התובעים- התובעים בעצמם.

מטעם הנתבעת – מר קובי בן יחזקאל- עובדת בנתבעת, מר דני מזרחי - עובד בחברת דור אלומיניום אשר נשלח מטעם הנתבעת לדירת התובעים, מר אבי מזרחי - מנכ"ל בנתבעת.

9.הצדדים סכמו טענותיהם בכתב.

טענות הצדדים:

10.לטענת התובעים התגלו בדירה ליקויים וחסרים המצביעים על בניה רשלנית בניגוד להתחייבות הנתבעת בהתאם להסכם המכר, שלא ע"פ פרסומיה ובניגוד לתקנים הדרושים ע"פ דין.

11.לטענת התובעים פנו לנתבעת מספר פעמים לתיקון הליקויים אולם הנתבעת נקטה בסחבת ועיכובים מיותרים ולא השכילה לנצל את ההזדמנויות שניתנו לה עת בצעה טיפולים קוסמטיים בלבד, טיפולים כושלים ובלתי מקצועיים.

12.טוענים התובעים כי בשל רשלנות הנתבעת זכוכית המעקה במרפסת דירת התובעים יצאה ממקומה, עפה והוטחה בחוזקה על הפרגולה של דירת שכן בקומה 7 ואך בנס לא נגמר המקרה בפגיעות גוף ונפש. טוענים התובעים כי לאחר האירוע החמור אומנם התקינה הנתבעת מחדש את מעקה הזכוכית, אך במקביל במקום להודות ברשלנותה ולהתנצל באה בטענות כלפי התובעים דבר שהעמיק את חוסר האמון בין הצדדים.

מוסיפים התובעים כי אם לא די בכך הנתבעת לא בחלה באיום במכתב מיום 26.10.15 כי תעכב את רישום דירת התובעים בטאבו בגין דרישה כספית בנושא זה, תוך העלבת התובעים במשפט "שקרים", ו"עכברים יהודים", זה לא כאן!", התנסחות המלמדת על אופייה של הנתבעת ויחסה ללקוחותיה (המכתב צורף כנספח ב' לכתב התביעה). מציינים התובעים כי לאחר הגשת התביעה הוגשה תביעה בגין לשון הרע נגד הנתבעת בגין משפט זה.

לאור חוסר האמון אף דורשים התובעים להיפרע מהנתבעת כספית בגין נזקיהם מבלי לאפשר לה לתקן את הליקויים.

13.במסגרת כתב התביעה דרשו התובעים סכום של 180,000 ₪, הכולל את עלות תיקון הליקויים בהתאם לחוות דעת מומחה מטעמם, הוצאות דיור חלופי, אחסון התכולה והובלה בסכום של 10,000 ₪ לכל הפחות משלא ניתן היה להתגורר בדירה לטענתם במהלך ביצוע התיקונים, פיצוי בגין ירידת ערך בשל בניית רוחב שירותים צר מהמותר וכן בגין שטח דירה קטן מזה הקבוע בהסכם, כאמור בחוות דעת מומחה מטעמם, בסכום של 30,000 ₪, וכן פיצוי בסך של 20,000 ₪ בגין עוגמת הנפש שנגרמה להם בשל מחדלי ומעשי הנתבעת.

במסגרת סיכומיהם לאחר הגשת חוות דעת מומחה מטעם בית משפט דרשו התובעים לחייב את הנתבעת בסכום של 107,919 ₪, הכולל את סכום עלות תיקון הליקויים כאמור בחוות דעת מומחה מטעם בית משפט, ואת סכום החלפת זכוכיות המעקה כפי שקבע מר גיל במסגרת עדותו משלא נקבעה בחוות הדעת, כולל מע"מ ובתוספת של 30% בגין ביצוע העבודות ע"י קבלן בסך כולל של 87,919 ₪ , וכן פיצוי בגין עוגמת הנפש שנגרמה להם בסכום של 20,000 ש"ח.

14.מנגד לטענת הנתבעת התובעים לא פנו כלל בדרישה לנתבעת כי תפעל לתיקון הליקויים הנטענים בהתאם להוראה בחוק המכר ליתן למוכר הזדמנות נאותה לתיקונם.

15.לטענת הנתבעת הממכר נרכש כשהוא בנוי ומושלם,"as is" כשהדבר מצא את ביטויו הן במסגרת סעיף 2.ה. להסכם המכר והן במסגרת סעיף 4 לנספח השינויים להסכם, אשר קבע בין היתר כי הקונה מאשר כי הוא בדק הכול לשביעות רצונו המלאה ללא כל טענה ו/או תביעה כלפי המוכר.

16.לטענת הנתבעת התברר לה כי התובעים נכנסו לדירה טרם מסירת החזקה וביצעו בה שינויים ע"י בעלי מקצוע מטעמם עוד טרם תשלום מלוא התמורה וביצוע המסירה. לטענת הנתבעת התעמתה עם התובעים, ואף סילקה אותם מהדירה.

17.לטענת הנתבעת ביום 27.10.14 קבלו התובעים את הדירה לידיהם חתמו על פרוטוקול מסירה ואישרו קבלתה מבלי שקבלו על שום ליקוי וזאת בנוסף להצהרותיהם בהתאם להסכם המכר כאמור לעיל.

18.לטענת הנתבעת מיד עם קבלת הדירה המשיכו התובעים וביצעו בדירה עבודות נרחבות המסירות כל אחריות מהנתבעת. בעניין זה צרפה הנתבעת מזכר פנימי שכתב מנכ"ל החברה ביום 25.11.14 לנציג השירות בחברה.

19.לטענת הנתבעת ביום 14.5.15 הגישו התובעים לנתבעת חוות דעת ליקויים מטעם "הדס", כשחרף טענותיה האמורות לעיל ועל אף שלא הייתה לה כל חובה חוזית או חוקית לתיקון הליקויים קיבלה את חוות הדעת ופעלה לתקנם. טוענת הנתבעת בעניין זה כי התובעים אף הכמינו את חוות הדעת מבית המשפט וזו לבדה עילה לדחיית התביעה על הסף.

לטענת הנתבעת חוות הדעת שצורפה לכתב התביעה מעולם לא הוצגה לנתבעת כשהתובעים לא פנו בדרישה כתובה לנתבעת ולא הצביעו על כל מסמך כזה, ובכך למעשה מנעו התובעים מהנתבעת לתקן את הליקויים בניגוד לחוק המכר. מציינת הנתבעת כי היא מתגאה בשירות הלקוחות שלה ובמערך תיקון הליקויים אלא שבענייננו התובעים הם אשר לא אפשרו את ביצוע התיקונים.

20.לטענת הנתבעת אין כל צורך בפינוי הדירה לצורך ביצוע התיקונים הנטענים אשר הינם מינוריים ואסתטיים בלבד, וניתן לבצע את התיקונים באופן מדורג כך שהפגיעה בחיי התובעים תהא מינימלית ביותר.

21.הנתבעת מכחישה את הטענה לירידת ערך אשר הוגשה ללא ראיה וללא חוות דעת, ואף את הטענה לעוגמת נפש.

22.בעניין זכוכית המרפסת, טוענת הנתבעת כי התובעים יצרו מצג כלפי הנתבעת כאילו הזכוכיות נפלו ללא סיבה אלא שלאחר שהנתבעת הזעיקה מתקין זכוכיות בדחיפות לביצוע התיקון הלה גילה כי מה שגרם לשברים הינו רשלנות התובעים.

23.לאור האמור לעיל, טוענת הנתבעת כי תביעת התובעים משוללת כל יסוד.

דיון ומסקנות:

24.בענייננו נחלקו הצדדים במספר עניינים.

ראשית, מי אחראי לתיקון הליקויים שעה שהדירה נמסרה לתובעיםas is" , " במצבה הגמור? שנית, מהם הליקויים אשר התגלו בדירה, האם התובעים ביצעו שינויים בדירה אשר הסירו מעם הנתבעת את האחריות לתיקונים ומהי עלות ביצוע התיקונים?

שלישית, האם יש לעמוד על זכות הנתבעת לתקן את הליקויים ובכלל זה האם התובעים נתנו לנתבעת הזדמנות לתיקון הליקויים?

25.אדון במחלוקות, בשים לב לחוות דעת מומחה מטעם בית משפט, מר גיל, הרלוונטית בעיקר לבחינת הליקויים ובכלל זה לשינויים שנעשו על ידי התובעים בעצמם בדירה.

רכישת דירה as is"":

26.בענייננו כאמור אין חולק כי הקונה רכש את הדירה כמות שהיא. כמו כן, במסגרת נספח שינויים לחוזה המכר אשר נחתם בו ביום כי מה שיחייב את הצדדים הוא המצב והמפרט הקיים בדירה והקונה המאשר כי הוא בדק הכול לשביעות רצונו המלאה ללא כל טענה ו/או תביעה נגד המוכר.

בסיכומיה שבה הנתבעת וטענה באריכות כי שעה שהקונים הצהירו כי הם קונים את הדירה במצבה As is בהסכם ובנספח השינויים, ביקרו בדירה ואף חתמו על פרוטוקול המסירה אין להם אפשרות להלין על הבדלים בין מצב הדירה לבין המפרט ו/או התקנים.

27.נשאלת השאלה האם אכן משמעות קניית הדירה במצבה כמות שהוא והחתימה על נספח השינויים הינה כי התובעים ויתרו על זכותם לטעון טענות בשל אי התאמה הקשורה בממכר והנתבעת פטורה מחיוביה?

28.בפסק הדין עא 5054/11 ספיר וברקת נדל"ן (הולילנד) בע"מ נ' עו"ד יעקב אמסטר פד"י סו (1)480 [פורסם בנבו, 07/03/13] בית המשפט התייחס למצב לעסקאות בהן נרכש נכסכמות שהוא וקבע כי "השימוש בסעיף שעניינו רכישת ממכר 'כפי שהוא' מקובל במיוחד בעסקאות בהן אין לצד המוכר יתרון מובהק על הצד הרוכש. הרעיון בבסיס השימוש בסעיף הוא, כי חרף אי הוודאות המודעת של הקונה, הרי שהוא מקבל על עצמו את קניית הממכר במצבו כפי שהוא- על כל מעלותיו מגרעותיו הנסתרות".

29.בענייננו הסכם המכר נעשה מול חברה קבלנית, ועל כן עסקינן בחוזה מכר דירה עליו חלות הוראות חוק המכר דירות.

30.עת עסקינן בחוזה מכר דירה עליו חלות הוראות חוק המכר דירות ניתנת הגנה מיוחדת לקונה לאור חוסר השוויון המובנה בפערי הכוחות והמידע בין הקונה למוכר (בפסיקה נעשתה הבחנה עת מדובר במוכרים פרטיים שאינם עוסקים בשיווק דירות לעניין זה ראה תא (נצ') 52396-03-16 אליעזר פרידלר נ' אהוד כהן [פורסם בנבו, 30/01/18] וכן תא (ת"א) 1520/07 אלברט קודרה נ' פנינה רובבנקו [פורסם בנבו, 03/11/14)] במסגרתם צוטטו דבריו של פרופ' איל זמיר בספרו פירוש לחוקי החוזים- חוק המכר (דירות), תשל"ג-1973,184 (2002)).

31.סעיף 7א(א)לחוק המכר דירות קובע כי "אין להתנות על הוראות חוק זה, אלא לטובת הקונה או קונה המשנה".

32.בפסק הדין ע"א 8124/00 קניונים נכסים ובנין בע"מ נ' בני יעקב נדל"ן בע"מ פד"י נו (5) 198, נדרש בית המשפט לתחולת סעיף 12 לחוק המכר הכללי הקובע כי קונה אינו זכאי להסתמך על אי התאמה שידע עליה בעת כריתת החוזה אף על חוק המכר דירות אשר הינו קוגנטי. פסק הדין קבע כי אף והוראות חוק מכר דירות הינן קוגנטיות נראה שסעיף 12 לחוק המכר חל אף על אי התאמה לפי חוק המכר דירות, תחולה אשר אינה סותרת את הקוגנטיות של החוק, אלא מוחלת כחלק מהכללים התוחמים את זכויות הקונה לפי חוק המכר דירות ובדינים הכלליים. היינו, כי אין בהוראות חוק המכר דירות כדי לאיין את דיני המכר הכלליים כל עוד דיני המכר הכלליים עולים בקנה אחד עם הוראות חוק המכר דירות.

עם זאת, פסק הדין מדגיש כי "לאור תכלית חוק המכר דירות והשאיפה להבטיח שהעסקה תשקף את הרצון המיודע והמלא של הקונה, יש ליישב את התנאי של ידיעת הקונה בדבר אי ההתאמה באופן דווקני, ולא כקונה סביר. נדרשת ידיעה קונקרטית על פגם או פגמים ספציפיים. כך למשל, ראיית הדירה לפני קנייתה אינה פוטרת את המוכר מאחריות לבניית הדירה שלא ע"פ התקנים הרלוונטיים אלא אם המוכר יידע את הקונה כי הדירה נבנתה בניגוד להם ועדיין בחר הקונה להתקשר בחוזה.

עת מדובר במוכר שעיסוקו בבניה אל מול קונה אשר הינו הדיוט בנושא זה, הבדיקה הנדרשת הינה חזותית-חיצונית של אדם מן הישוב בלבד ואין מצופה כי רוכש דירה בעת קבלתה יעשה השוואה בינה לבין המפרט או התקנים הרלוונטיים, מתוך הנחה כי ליקויים רבים מתגלים בדירה תוך די שימוש או רק בידי אנשי מקצוע שכן הינם עניינים שבמומחיות." (ראה גם תא(י-ם) 649/95 אלוני רחמים ויפה נ' יפת השמש חברה לבניין והשקעות בע"מ [פורסם בנבו, 14/04/04]).

33.לאור האמור לעיל, לאור תחולת חוק המכר דירות בענייננו, לא ניתן לומר כי שעה שהתובעים רכשו את הדירה כמות שהיא ויתרו על זכותם לתיקון הליקויים והנתבעת פטורה מאחריותה לתיקונם. על מנת לקבל פטור מאחריות על הנתבעת להוכיח, כי התובעים ידעו על הליקויים הספציפיים והתקנים הרלוונטיים לגבי כל רכיב ורכיב ורמת תקינותו הנדרשת, ועדיין בחרו להתקשר בהסכם המכר, כשכאמור לא נדרש מהם לבדוק עניינים שבמומחיות. בעניין זה אף הסביר מומחה מטעם בית משפט מר גיל בעדותו כי מעבר לתקנים הרשמיים המחייבים ישנם תקנים שאינם רשמיים הקיימים ביחסים שבין מוכר לקונה אשר נכללים במסגרת חוק המכר במסגרת צו מכר דירות (טופס מפרט) הקובע בדיוק איזה מפרט על המוכר לתת לקונה.

בענייננו הנתבעת לא זאת בלבד שלא הרימה את הנטל להוכיח כי התובעים התקשרו בהסכם תוך ידיעה ברורה לקיומם של הליקויים בדירה לרבות התקנים הרשמיים והתקנים שאינם רשמיים שבין מוכר לקונה אלא הכחישה את הליקויים הנטענים עצמם וטענה כי מדובר בליקויים קוסמטיים ומינוריים ולא בליקויים אשר הינם באחריותה. כפי שיפורט בהמשך פסק דיני, מומחה מטעם בית משפט, המהנדס רפי גיל, אשר קבלתי את חוות דעתו במלואה, קבע בחוות הדעת את קיומם של ליקויים שאינם קוסמטיים אלא מקצועיים. המומחה העיד בחקירתו כי אינו יכול להסכים, כי הליקויים אשר התגלו בדירה ומצויינים בחוות הדעת היו מגולמים במחירה שכן דובר בנושאים שבמומחיות אשר אדם רגיל אינו אמור לדעת ואינו יודע אותם (שם, עמ' 5 שורות 9- 16). עת נקבע בחוות דעת המומחה כי הליקויים הינם ליקויים שבמומחיות, לא מצופה כי התובעים אשר אינם מומחים ידעו לא את התקנים הרשמיים ולא את שאינם רשמיים.

גם עדות התובע כי הגיע למועד החתימה על ההסכם בליווי עורך דין וכי הסבירו לו על ההסכם טרם חתם עליו, אינה פוטרת את הנתבעת מאחריות לתיקון הליקויים. כאמור אין בכך כדי להעיד כי התובעים במועד החתימה על ההסכם חתמו עליו תוך ויתור על הליקויים אשר התגלו בדירה. בעניין זה אציין כי אף העיד התובע כי ביקר בדירה פעם אחת וכי לא הביא איש מקצוע טרם רכש את הדירה, וכי אחיו של עורך דינו אשר הינו איש מכירות אמר לו כי הוא יכול להיכנס לדירה כי ידאגו לו במידה ויתגלו בעיות וכן יכול לתבוע עד שבע שנים (שם, עמ' 13 שורות 24- 25, שורות 30- 32).

34.לאור זאת לא ניתן לקבל את הטענה כי שעה שהתובעים רכשו את הדירה כמות שהיא ויתרו על זכותם לתיקון הליקויים שיתגלו בדירה.

הליקויים אשר הינם באחריות הנתבעת:

35.בענייננו נחלקו הצדדים מהם הליקויים אשר הינם באחריות הנתבעת ובכלל זה מהם הליקויים אשר נגרמו כתוצאה מעבודות אשר בצעו התובעים בעצמם.

36.לאחר שהצדדים הגישו חוות דעת מטעמם ובין ממצאי ומסקנות חוות הדעת התגלה פער גדול, הסכימו במסגרת הליך גישור למינויו של המהנדס רפי גיל, מבלי שהדבר יהווה הסכמה כאמור בתקנה 130(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. הסכמת הצדדים קבלה תוקף של החלטה.

37.כאשר מינוי מומחה נעשה בהסכמת הצדדים, הסכמתם למעשה מתפרשת כוויתור על העדת המומחים מטעמם, לא כך כאשר מינוי מומחה מטעם בית משפט נעשה שלא בהסכמת הצדדים שאז רשאים הצדדים להגיש חוות דעת מטעמם.

38.ברעא 4255/13 ירון שמעוני שחם מהנדסים יועצים בע"מ נ' א.א הנדסה ותכנון מדרונות בע"מ [פורסם בנבו, 28/08/13], עמד כב' השופט עמית על ההבדלים בין מינוי מומחה בהסכמת הצדדים למינוי מומחה שלא בהסכמת הצדדים וכך קבע:

"למרות שבמבט ראשון נראה כי להבחנה בין שני המצבים נפקות של ממש, הרי שבמישור המעשי, ההבדל בין שני המצבים מצטמצם, לאור האמור בתקנה 130(ב) . ראשית, גם כאשר מומחה בית המשפט התמנה שלא בהסכמת הצדדים, ברירת המחדל הדיונית היא, שהמומחים מטעם בעלי הדין לא ייחקרו. שנית, גם אם ביקש בעל דין לחקור את מומחי הצדדים, או מי מהם, החקירה תיעשה "באופן ובהיקף כפי שיקבע בית המשפט בהתחשב בנסיבות העניין, ובשים לב לחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט ולעדותו". הסיבה לכך היא, שבמצב הדברים הרגיל, בית המשפט נותן ממילא משקל נכבד לחוות דעת המומחה מטעמו, וזו ניתנת לאחר שהצדדים כבר הגישו חוות דעת מטעמם".

39."בכל מקרה בין אם מונה מומחה בהסכמת הצדדים ובין אם לאו עומדת לצדדים הזכות לחקור את מומחה מטעם בית משפט. הלכה פסוקה היא כי בית משפט לא יטה לסטות מחוות דעת מומחה אשר מונה מטעמו על מנת שיחווה דעתו בעניינים מקצועיים שבתחום מומחיותו אלא אם קיימים טעות בולטת ונימוקים כבדי משקל לעשות כן. עם זאת מסקנות חוות הדעת וממצאיו אינה מגבילה את שיקול הדעת המשפטי ובית המשפט רשאי לקבל או לדחות את מסקנותיו או לקבל חלקים מחוות הדעת" (ראה עא 680/87 המגן חברה לביטוח נ' יוסף אליהו, מו(4)154 [פורסם בנבו, 20/07/92], תא(חי') 426/02 בני בנימין לקרץ בע"מ נ' דקל הכרמל מהנדסים יועצים בע"מ [פורסם בנבו, 14/02/06]).

40.במסגרת סיכומיה טענה הנתבעת כי חוות דעת מטעם מומחה בית משפט אינה עקבית ואינה ראויה. לטענתה לגבי ליקויים מסוימים קבע כי מדובר בליקויים אסתטיים, אשר היו ידועים לתובעים ועל כן אין לחייב את הנתבעת, ולגבי ליקויים אחרים קבע בניגוד לעמדתו הקודמת כי יש לחייב את הנתבעת למרות ומדובר בליקוי אסתטי. לטענת הנתבעת שאלות ההבהרה לא נענו בצורה מספקת, המומחה סטה מסמכותו וקבע קביעות עובדתיות וכן קבע קביעות משפטיות שגויות. לסיכומיה צרפה הנתבעת טבלה ובה תיאור הליקויים וקביעת המומחה לגביהם כשלטענתה יש להפחית מחוות דעת מומחה בית משפט סכום של 28,900 ₪ בגין ליקויים אסתטיים וכאלה שלא ניתן לחייב את הנתבעת.

41.לאחר עיון בחוות הדעת בתשובות ההבהרה מטעמו של מר גיל לשאלות הבהרה, אשר הופנו אליו מטעם הנתבעת, לאחר שמיעת עדותו של מר גיל על חוות הדעת, שוכנעתי כי המקרה שבענייננו אינו נמנה מבין המקרים החריגים בהם יש לסטות מחוות הדעת או מחלקה ומצאתי לקבלה במלואה.

42.עיון בחוות הדעת מגלה כי עסקינן בחוות דעת מנומקת ומפורטת, אשר כאמור בה הוגשה ע"י מר גיל לאחר ביקור בנכס בליווי מומחה מטעם התובעים וכן נציגי הנתבעת, תוך התייחסות לחוות הדעת מטעם הצדדים, ותוך שניתן ביטוי במסגרתה לעבודות פרטיות אשר בוצעו על ידי התובעים בעצמם ומסירים מהנתבעת אחריות לתיקון הליקויים אשר נגרמו בגינם.

ניתן לראות כי במסגרת תשובות ההבהרה לשאלות הנתבעת ענה מר גיל על השאלות בצורה מפורטת תוך שימת דגש כי חוות דעתו התייחסה לכל גימור מקצועי שאינו תקין או כל סעיף שהנתבעת עצמה אישרה לתקנו במסגרת חוות הדעת שהגישה.

בחקירתו העיד מר גיל כי במהלך הביקור בדירה הפנו את תשומת ליבו לשינויים שנעשו על ידי התובעים וכי היה מודע לכך כי בוצעו עבודות על ידי התובעים, כפי שאף ניתן לראות מחוות הדעת עצמה. כמו כן העיד כי התייחס לכל ליקוי לגופו, נתן מענה העולה בקנה אחד עם חוות הדעת ותשובות ההבהרה מטעמו בנוגע לליקויים, וכן כי התייחס לעמדתו של מומחה מטעם הנתבעת בעצמה ביחס לליקויים.

מר קובי בן יחזקאל מנהל עבודה בנתבעת העדי כי נכח בביקורו של מר גיל ואף הסביר לו במהלך הביקור מה שונה על ידי התובעים (שם, עמ' 19 שורות 27- 28).

43.מר גיל הסביר בעדותו בצורה קוהרנטית וברורה מהם התקנים המחייבים הקיימים בין מוכר לקונה בין הרשמיים ובין הלא רשמיים המפורסמים ברשומות, ומהם המועדים השונים הרלוונטיים לתחולת התקנים באופן כללי ואף ביחס לליקויים ספציפיים המוזכרים בחוות הדעת.

44.לא מצאתי חוסר קוהרנטיות בחוות הדעת כטענת הנתבעת בסיכומיה, כשלאור האמור לעיל באריכות בעניין רכישת הדירה כמות שהיא. לא ניתן לקבל את טענת הנתבעת כי הליקויים הנמנים ידה בסיכומיה הינם ליקויים אסתטיים או פריטים בדירה שנקנו כפי שהם לאור רכישת הדירה AS IS ועל כן אינה אחראית לתיקונם או לביצוע התאמות בהתאם למפרט/לתקנים.

בסיכומיה טענה הנתבעת כי מר גיל קבע בחוות הדעת כי יש לחייבה בגין ליקויים אסתטיים בניגוד לאמור בחוות דעתו במסגרת ס' 1, שם קבע כי אין ליקוי וכי יש לזכור כי הדירה נקנתה AS IS במצבה הגמור. עיון בס' 1 לחוות הדעת מגלה כי מקרה זה אינו דומה לאמור ביתר הסעיפים לגביהם קבע מר גיל כי מדובר בליקוי או אי התאמה ובעניין שבמקצועיות. ס' 1 בחוות הדעת התייחס לסף המוגבה ביציאה במרפסת לגביו קבע כי הינו מותר ע"פ התקנות ועל כן אין בכך כל ליקוי או אי התאמה בנושא, להבדיל מסעיפים אחרים בהם קבע כי מדובר בליקוי או אי התאמה שלא כנדרש בתקנות התכנון והבניה.

גם קביעת המומחה במסגרת סעיף 21א לחוות הדעת באשר לטענה הנוגעת לשטח הדירה וכן במסגרת סעיף 21ב לחוות הדעת הנוגעת להכנה למייבש שלא בוצעה, כי עת הדירה נרכשה AS IS אין לקבל את טענת התובעים, אינה יכולה להועיל לנתבעת ולהעיד על חוסר עקביות בחוות הדעת. בסעיפים ספציפיים אלו קבע המומחה כי אין מדובר בליקוי מקצועי בעניין שבמומחיות או באי התאמה המנוגדת לתקנות או למפרט כביתר הסעיפים. כך באשר לשטח הדירה קבע כי מדובר בסטייה קבילה אשר אינה מהווה סטייה ועל כן לא קיימת אי התאמה כלל. באשר להכנת המייבש קבע כי מאחר והמפרט הטכני אינו מחייב את הקבלן לבצעה, אין מדובר בליקוי. לפיכך, קביעת המומחה בסעיפים אלו אינה דומה ליתר הסעיפים, ולא הורה על חיוב הנתבעת במסגרת סעיפים אלו. יותר מכך, סעיפים אילו מצביעים על כך שהמומחה לא קיבל בצורה גורפת את טענות התובעים והתייחס בצורה ספציפית וקונקרטית לכל אחד מהרכיבים כאשר בחלק מהמקרים קיבל את עמדת הנתבעת.

45.לאור זאת, לא מצאתי כי יש לסיבה ניכרת לסטות מהאמור בחוות הדעת ותשובות ההבהרה מטעמו. אוסיף ואומר כי במהלך עדותו תימחר מר גיל את עלות זכוכיות המעקה אשר דרש להחליפם במסגרת חוות הדעת (עמ' 37 לחוות הדעת). משמצאתי את עדותו של מר גיל מהימנה, עקבית וקוהרנטית לא מצאתי לסטות מחוות דעתו אף בעניין זה.

46.לאור האמור לעיל, אתייחס לטענות הנתבעת ביחס לליקויים ספציפיים אשר נמנו בחוות דעת מטעם מומחה בית משפט, מר גיל, אם במסגרת שאלות ההבהרה וחקירת המומחה ואם בסיכומיה.

אפתח ואומר כי לאור המפורט לעיל באריכות באשר לאחריות הקבלן לתיקון הליקויים הגם והדירה נרכשהAS IS ולאור אימוץ חוות דעתו של מומחה בית המשפט כי מדובר בליקויים מקצועיים אשר יש לתקנם או באי התאמות המנוגדות למפרט או לתקנים, איני מקבלת את טענת הנתבעת כי הליקויים המפורטים בסעיפים 4, 5ב', 5ז', 7, 8ו', 8ז',8יב', 8יג', 8טז', 8יז', 8יט', 10.5, 10.12, 12, 13, 15ג', 16, 17ב', 17ג', 18א', 19א', 19ב', , 20ה', 20ז', 20ט', הינם ליקויים קוסמטיים אשר היא אינה אחראית לתיקונם עת הדירה נרכשה ע"י התובעים AS IS.

אציין ואומר כי בנוגע לסעיפים 5ב', 5ז', 7 ו- 8יג', הדבר מתחדד עת מסקנת מומחה מטעם בית משפט עולה בקנה אחד עם מסקנת מומחה מטעם הנתבעת בעצמו.

כעת אתייחס לליקויים נוספים אשר הועלו במסגרת חוות הדעת של מר גיל, והנתבעת נתנה התייחסותה אליהם במסגרת ההליך.

1.במסגרת סעיף 3 לחוות הדעת התייחס מר גיל לטענות מומחה התובעים הנוגעות לאיטום וחדירת רטיבות לדירה.

במסגרת סעיף 3ג. קבע: "אין מחלוקת בין מומחי הצדדים כי יש לתקן את מקור הרטיבות בדירה שמעל ולתקנו. לאחר תיקון מקור הרטיבות יש לתקן את לוחות הגבס בתקרה שנפגעה מהרטיבות ולבצע מעקב לאי חזרת הרטיבות. עלות התיקון בדירה זו: 1,000 ש"ח כפי שמאשר מומחה הנתבעת".

במסגרת שאלות ההבהרה קבע מר גיל כי מומחה מטעם הנתבעת אישר כי התיקון הינו באחריות הנתבעת כי מדובר בהודאת בעל דין, ועל כן הדבר אינו נבדק.

בעדותו נשאל מר גיל מדוע אם קבע כי אין לחייב את הנתבעת בגין ליקוי הרטיבות במבואה הקומתית בקיר הגובל עם חדר הרחצה בשל עבודות פרטיות שנעשו על ידי התובעים כאמור בסעיף 3ב.לחוות הדעת, יש לחייבו בנוגע לליקוי הרטיבות בדירה שמעל כאמור בסעיף 3ג.

מר גיל הסביר בעדותו כי המדובר בליקויים שונים, כי לא נטען לגבי ליקוי זה לעבודות פרטיות שנעשו על ידי התובעים בניגוד לליקוי האמור בסעיף 3ב, וכי אף מומחה מטעם הנתבעת בעצמו אמד את הליקוי בסכום של 1,000 ₪ והדבר מהווה הודאת בעל דין. עוד הסביר כי עיון בחוות דעת מומחה מטעם הנתבעת מגלה, כי במקרים בהם סבר מומחה מטעם הנתבעת כי לא מדובר בליקוי אשר הינו באחריות הנתבעת כתב זאת מפורשות. מומחה הנתבעת במקרים אלו אף לא פירט את סכום עלות התיקון כשבעניין זה אמד את התיקון בסכום של 1,000 ₪, משמע כי סובר שיש להטיל אחריות זו על הנתבעת.

סבורני כי הסברו של המומחה מניח את הדעת ועולה בקנה אחד הן עם האמור בחוות דעתו והן עם חוות הדעת של מר גולדשטיין מטעם הנתבעת עצמה, לאור זאת לא ראיתי סיבה לסטות הימנה.

ניתן לראות כי בסיכומיה במסגרת הטבלה שערכה הנתבעת ציינה כי ביחס לרכיב זה יש את הסכמת הצדדים כי יש לשלם לתובעים בגין ליקוי זה 1,000 ₪.

בנוגע לליקוי הנטען בסעיף 3א' המתייחס לטענת מומחה התובעים בדבר קיום רטיבות בתקרת הדירה שמתחת למטבח דירת התובעים קבע מר גיל בחוות הדעת כי נמסר לו שמקור הרטיבות היה בנזילה במטבח דירת התובעים שתוקנה לפני שנה וכי בוצעו תיקוני שפכטל מבלי שבוצע תיקון צבע. לאור זאת קבע בחוות הדעת כי יש להשלים את צביעת התקרה ולבצע מעקב בנושא זה. עוד קבע כי עלות התיקון בדירה שמתחת אינו כלול בחוות דעתו.

בעדותו העיד מר גיל כי אם תוכיח הנתבעת כי הליקוי בדירה מתחת נגרמה עקב עבודות שבצעו התובעים בעצמם בברז שדלף אז תהא פטורה מאחריות.

בענייננו, הנתבעת לא הוכיחה כי ביצוע עבודות התובעים הם אשר גרמו לליקוי זה כשניתן לראות כי אף בחוות דעת מומחה מטעמה לא קבע המומחה כי מדובר בליקוי אשר הינו באחריות התובעים ואף אמד עלות תיקון זה. לאור זאת סבורני כי באשר לליקוי זה על הנתבעת בעצמה להשלים תיקון צבע כאמור בחוות דעתו של מומחה מטעם בית משפט מר גיל.

2.בנוגע לסעיף 5ה' המתייחס לטענת מומחה התובעים כי לא בוצע שקע בלוח התקשורת קבע מר גיל כי יש להשלים את התקנת בית השקע מאחר שהגשת הבקשה להיתר בניה הוגשה לאחר כניסתה לתוקף של התקנה הדורשת זאת. בחקירתו חזר מר גיל על הדברים.

חוות הדעת לא נסתרה כשלא מצאתי סיבה לחרוג מהאמור בה.

3.בנוגע לסעיף 7 לחוות הדעת המתייחס לטענת מומחה התובעים בקשר לגימור לקוי בפתח בניה בחלון סמוך למרפסת קבע מר גיל בחוות הדעת כי טענת מומחה התובעים אינה ברורה וכי יש לבצע באזור ניקוי של כתמי צבע. עוד קבע כי המומחה מטעם הנתבעת מאשר לבצע תיקונים בעלות של 1,000 ₪, ולפיכך כשמכיוון שלא ברור לו היכן הליקוי קיבל את אישור מומחה הנתבעת לביצוע התיקון ואת עלות התיקון כפי שקבע מומחה מטעם הנתבעת. במסגרת תשובות ההבהרה חזר מר גיל על כך כי מומחה הנתבעת אישר לבצע את התיקון ולכן תומחר.

בחקירתו הסביר מר גיל כי המומחה מטעם התובעים כתב באופן כללי "ליקוי גימור" כשלא כתב בדיוק לאיזה ליקוי התכוון, ועל כן נכתב על ידו כי הטענה אינה ברורה. עם זאת הסביר כי מאחר שבאזור נמצאו כתמי צבע לגביהם לא הייתה מחלוקת כי יש לתקנם ואף מומחה מטעם הנתבעת קבע כי יש לתקנם ואף העריך את מחירם, קבל את האמור בחוות הדעת מטעם הנתבעת. עוד העיד כי מדובר בליקוי אסתטי של גמר (שם, עמ' 9 שורות 13- 29).

מקבלת אני את הסברו של מר גיל בעניין זה, כי בעת שמומחה מטעם הנתבעת מסכים כי מדובר בליקוי , אין לקבל את טענת הנתבעת כעת, כי המומחה מטעמה לא היה מוסמך לאשר למומחה כי קיים ליקוי. כמו כן כאמור, לא הייתה מחלוקת כי מדובר בכתמי צבע אשר יש לתקנם. מכאן, איני רואה מקום לסטות מקביעתו של מר גיל בחוות דעתו בעניין זה. לאור האמור לעיל, אף לא ניתן לקבל את טענת הנתבעת בסיכומיה כי מדובר בליקוי אסתטי אשר אינו באחריותה לתקנו עת הדירה נרכשה AS IS.

4.בנוגע לסעיף 8ו המתייחס לטענת מומחה התובעים כי יש להסיר כתמים באבנים ולהשלים ניקוי חזיתות, וכן בנוגע לסעיף 8ז המתייחס לתיקון מקומי בגימור התפרים בחזיתות לגביהם קבע מומחה מטעם בית משפט חבות תיקון על הנתבעת. במסגרת שאלות הבהרה ביקשה הנתבעת הסבר מדוע אם רכשו התובעים את הדירה כמות שהיא, קבע חבות תיקון בגינם בניגוד לסעיפים אחרים במסגרת חוות הדעת. במסגרת תשובות ההבהרה הבהיר מר גיל כי בקשר לסעיף 8ו נדרש לבצע תיקון חוזר לתיקונים אשר בוצעו זה מכבר על ידי הנתבעת וכי בנוגע לסעיף 8ז נדרש לבצע תיקון בגימור התפרים שבוצעו בחיפוי חוץ. מר גיל הסביר במסגרת תשובות ההבהרה, כי מדובר בנושא אשר דרושה לו מומחיות כשמדובר בטיב התיקון אשר כבר בוצע ועקב כך אינו מצפה כי דייר ידע מהו תיקון ראוי ומהו תיקון אשר יש לשפרו. במסגרת חקירתו לא נשאל מר גיל בעניין סעיפים אלו ספציפית.

הסברו של מר גיל בתשובות ההבהרה, עולה בקנה אחד עם ההלכה הפסוקה המפורטת לעיל, כי על התובעים לדעת על כל ליקוי וליקוי באופן קונקרטי ולא נדרש מהם להבין בנושאים שבמומחיות. לאור זאת, איני רואה מקום לסטות מהאמור בחוות הדעת בעניין זה, ואף לא ניתן לקבל את טענת הנתבעת בסיכומיה כי מדובר בליקוי אסתטי אשר אינו באחריותה לתקנו.

5.בנוגע לסעיף 8ח לחוות הדעת המתייחס לטענת מומחה התובעים לעיגון לקוי של לוחות הזיגוג במרפסת קבע מר גיל בחוות הדעת כי במעקה המרפסת נמצא לוח עם שבר בקצה כי יש להחליף לוח זה ובנוסף לחזק את לוח הזכוכית הצמוד אליו.

בחקירתו העיד כי יש במקום ליקוי עת הזכוכית אינה מקובעת כראוי וכן שבורה, כשאינו מכיר ולא הובא לידיעתו מעשה מצד התובעים אשר גרם לליקוי.

לא הוכח בפניי כי הליקוי נגרם בשל מעשה או מחדל התובעים וכי הם אשר גרמו לליקוי זה כשהנטל להוכיח זאת מוטל על כתפי הנתבעת.

לאור זאת, לא ראיתי מקום לסטות מהאמור בחוות הדעת.

6.בנוגע לסעיף 8יב המתייחס לטענת מומחה התובעים בקשר לגימור גרוע בקורה במרפסת קבע מר גיל כי בבדיקה נמצא כי יש לשפר את הגימור בקצה הקורה.

בחקירתו העיד מר גיל כי מדובר בליקוי בגימור הקורות.

איני רואה מקום לסטות מחוות דעת מומחה בעניין זה, שכן מדובר בעניין שבמומחיות ואין להטיל את האחריות לליקוי לפתחם של התובעים.

7.בנוגע לסעיף 11 בעמ' 36 (טעות במספור היה צריך להיות סעיף 13), המתייחס לטענת מומחה התובעים לעניין אישור עובי הזיגוג במעקה מהלך המדרגות והתאמתו לתקן קבע מר גיל בחוות דעתו כי בהתאם תקנות ת"י 1099.1.1 אין לזגג מעקה בזכוכית בטיחות מחוסמת, ועל כן ציין כי במועד ביקורו דרש מצדדים להחליף באופן מידי את הזכוכיות שכן מדובר בסכנת חיים.

במסגרת שאלות ההבהרה נשאל מר גיל האם לא חרג מתפקידו שעה והתקן לא חל בעניינם עת הבקשה להיתר הוגשה ביום 15.11.10 כשהתקן פורסם ברשומות רק ביום 23.12.10 ונכנס לתוקף רק 60 יום לאחר מכן, ביום 23.02.11, והאם לאור הנתונים בדבר תחולת התקן ישנה את דעתו. עוד שאלה הנתבעת להבחנה בין מקרה זה לתקן הרלוונטי לשקע החשמל בארון החשמל אליו אף התייחס בחוות הדעת שם היטיב לתאר את התקן החל במועד הרלוונטי.

עוד נשאל מדוע הותיר את סכום הזכוכיות פתוח להצעת מחיר שיביאו התובעים ולא שני הצדדים ומדוע לא תמחר זאת בעצמו ועל פי מומחיותו.

במסגרת תשובות ההבהרה השיב מר גיל כי מועד קבלת היתר הבניה ביום 26.1.12 ומועד התחלת הבניה היו זמן רב לאחר פרסום השינוי בתקן ביום 30.11.10. מר גיל ציין כי היות ומדובר בנושא בטיחותי היתר הבניה עצמו אינו לגמרי רלוונטי, שכן היתר הבניה ניתן עוד לפני שנחפרו היסודות ואת המעקה ביצעו לפחות שנה לאחר מכן ועל כן בעת שמפורסם תקן שעיקרו בטיחות ושתכליתו למנוע סכנה חמורה אז הבחינה נעשית ביחס למועד בו יכלה הנתבעת לשנות את ההזמנה מזכוכית מחוסמת לזכוכית טריפלקס בטיחותית והאם היה לה מספיק זמן לעשות כן טרם הזמינה את הזכוכיות.

מר גיל הסביר בחוות דעת אף מדוע הדבר שונה מעניין שקע החשמל שם המחוקק קבע מהו המועד הקובע כשלא סביר כי יקבע שהמועד הקובע הינו מועד היתר הבניה עצמו.

מר גיל הסביר כי מאחר שדובר בסכנת חיים דרש להחליף את הזכוכיות לאלתר. עוד ציין כי אם התובעים החליפו את הזכוכיות עליהם להציג חשבונית ולקבל זיכוי ואם הנתבעת החליפה אין זה משנה מהי העלות. עוד ציין כי אם וככל שהנתבעת לא פעלה להחלפת הזכוכיות באופן מידי אזי ברור כי על התובעים להחליפם לאלתר ולקבל זיכוי בעלות התיקון.

בחקירתו הסביר כי דרש מהצדדים להחליף את הזכוכיות מאחר ודובר בסכנת חיים וכמומחה מטעם בית משפט לקח על עצמו את האחריות כשהעביר את המידע אף למהנדסי הנתבעת. עוד העיד כי נתן לנתבעת הזדמנות לתקן ואמר כי אם הנתבעת לא תתקן יתקנו התובעים בעצמם. מר גיל אף הסביר בעדותו את הסכנה בזכוכית מחוסמת (שם, עמ' 10 שורות 8- 30).

מקבלת אני את הסברו של מר גיל כי בעת שמדובר בעניין שבבטיחות ובסכנה חמורה סביר כי המועד המאוחר ביותר בו ניתן להחיל את שינוי התקן הוא המועד אשר יש לקחת בחשבון. בעדותו אף הסביר מר גיל באריכות את המועדים השונים להחלת התקנים אשר מתחדשים ומשתנים מעת לעת (שם, עמ' 7 שורות 1- 15).

מכאן כי אין רלוונטיות לבקשה להיתר בניה בענייננו מועד קבלת היתר הבניה וכן מועד התחלת הבניה היו לאחר היכנסו לתוקף של התיקון, עת היה בידי הנתבעת את המידע בדבר שינוי התקן הרבה לפני שהזמינה את הזכוכיות למעקה המדרגות, המהוות סכנה בטיחותית. לאור זאת, לא ניתן לקבל את טענת הנתבעת בסיכומיה כי התובעים רכשו את הדירה כמות שהיא ולפיכך אין משמעות לתקן בעת המכירה או לתקן מאוחר יותר.

במסגרת הדיון בפניי בצע מר גיל חישוב של החלפת כל הזכוכיות במעקה ובמעקה המדרגות, וקבע כי מדובר בסכום של 6,804 ₪ ללא מע"מ. אציין רק כי העד מטעמה של הנתבעת העיד כי אמור להיות בידי הנתבעת אישור מכון התקנים לזכוכית ואולם הנתבעת לא המציאה אישור כזה.

איני רואה מקום לסטות מקביעתו של מר גיל.

8.בנוגע לליקוי במסגרת סעיף 13 בעמ' 39 המתייחס לטענת מומחה התובעים בקשר לחוסר אחידות ברומים במהלך המדרגות קבע מר גיל בחוות הדעת כי בחלק מן המדרגות יש אי התאמה בין מידות המדרגות לדרישת התקנות כי רום מדרגה לא יעלה על 17.5 ס"מ, ועל כן יש לתקן את אי ההתאמה על ידי פירוק ריצוף המדרגות וביצועו מחדש לרבות העבודות הנלוות.

במסגרת שאלות ההבהרה הלינה הנתבעת כי לא ברור מדוע מר גיל לא טרח לסמן את המדרגות הבעייתיות ולמספרם על מנת שיהא ניתן לתקנם באופן נקודתי. כמו כן לאור העובדה כי מומחה התובעים לא תמחר סעיף זה בנפרד ומומחה הנתבעת לא מצא כל ליקוי בקשו הבהרה כיצד הגיע לעלות תיקון בגין ליקוי זה לסכום של 9,250 ₪.

במסגרת תשובות ההבהרה הסביר מר גיל כי במדידת גבהי המדרגות נמדדו מדרגות שגובהם עולה על 17.5 ₪ ורומי המדרגות שנמדדו הן 17.5 ס"מ עד 18.5 ס"מ. כשברגע שהמדרגות חורגות מ- 17.5 ס"מ, הן אינן עומדות בתקנות ועל כן לא היה מקום לפרט איזה מהן אינה עומדת בדיוק. במסגרת ההבהרה פירט מהם התיקונים הנדרשים וכיצד הגיע לסכום המפורט בחוות הדעת יצוין כי במסגרת תשובות ההבהרה סכום עלות התיקון הייתה בסכום של 30 ₪ פחות, הבדל מינורי).

במסגרת חקירתו העיד מר גיל כי מדדו את המדרגות כשהגבהים היו בין 17.5 ל-18.5 ס"מ כי יכול להראות את המדידה וכי יש גם תמונות של המדידה. עוד העיד כי לא ערך תשריט אלא מדידה של המדרגות. בהמשך עדותו הציג 3 תמונות במסגרתם רואים את מר גיל מודד את המדרגות.

עוד בחקירתו מר גיל לא הסכים עם ב"כ הנתבעת כי התקנות אומרות כי רום המדרגה לא יעלה על 17.5 וכי מותרת סטייה של בין 5 ל- 10 מ"מ, אלא כי החוק קובע שני דברים. ראשית כי רום המדרגה יהיה 10 ס"מ לפחות ולא יעלה על 17.5 ס"מ, היינו קובע גובה מינימלי ומקסימלי של מדרגה, ואת הסטייה בין מדרגה למדרגה ובכל מקרה לא ניתן לחרוג מ17.5 ס"מ.

לא מצאתי כי חוות דעת המומחה אינה עולה בקנה אחד עם לשון החוק, וכי יש לסטות הימנה.

בסיכומיה טענה הנתבעת כי ביחס לליקוי זה הדבר היה ידוע לתובעים בעת רכישת הדירה ואינו מהווה מכשול או אי התאמה שיש לפצות בגינה, שאילולא מומחה מטעם התובעים היה מציף את הליקוי לא היו מודעים לו, וכן כי הוא ממילא מגולם בסכום הרכישה של הדירה. לאור האמור לעיל, שעה ולא הוכח בפניי כי ליקוי זה ספציפית בסכום רכישת הדירה, שעה ומדובר בעניין שבמומחיות ובאי התאמה כשאין מצופה כי התובעים הגם ורוכשים את הנכס AS IS ידעו את התקנות המחייבות בעניין, לא ניתן לקבל את טענת הנתבעת והאחריות לתיקון אי ההתאמה מוטלת לפתחם.

9.במסגרת סיכומיהם טענו הנתבעים כי התייחסותו של המומחה ביחס לסף המרפסת כאמור בס' 1 לחוות הדעת עת הדירה נרכשה AS IS אף יפה גם לעניין הליקוי הנטען בסעיף 19ו' לחוות הדעת, אשר להתקנת הוונטה בחדר הרחצה של ההורים וכן לליקוי הנטען בס' 20 ד' אשר למעקה במסתור הכביסה.

אשר לסעיף 19 ו' קבע מר גיל במסגרת חוות הדעת כי אן מחלוקת בין מומחה הצדדים כי יש להתקין וונטה בחדר הרחצה של ההורים. לא ראיתי מקום לסטות מחוות הדעת בעניין זה שעה ומומחה מטעם הנתבעת בעצמו קבע כי יש להשלימו. קביעת המומחה בעניין סף המרפסת (ס' 1 לחוות הדעת) וכן בנוגע להכנה למייבש (ס' 21ב' לחוות הדעת) כי אין לקבל את חוות דעת מומחה מטעם התובעים שכן הדירה נרכשה במצבה הגמור, אינה דומה למקרה זה, שכן שם נטען כי אין ליקוי או אי התאמה וכי סף המרפסת הינו עומדת בנדרש ע"פ תקנות התכנון והבניה.

אשר לסעיף 20ד' בחוות הדעת אשר התייחס לטענת מומחה התובעים כי יש להתקין מעקה תקני בסמוך למסתורי הכביסה, במסגרת חוות הדעת קבע מר גיל כי המעקה באזור זה נמוך מהנדרש בתקן הישראלי למעקים ת"י 1142, ועל כן אינו מהווה מעקה תקני. עוד ציין כי מסתור הכביסה אינו יכול לשמש כמעקה שכן אינו בנוי לכך מבחינת יציבותו. ניתן לראות כי במסגרת חוות הדעת מר גיל אף ציין כי יש שתי חלופות לתיקון הליקוי כשתמחר את עלות התיקון בהתאם לחלופה הקלה והזולה יותר.

הנתבעת לא הביאה כל ראיה לסתור את האמור בחוות דעתו של מר גיל כי המעקה עמד בדרישות התקן , כשלאור האמור לעיל, לא ניתן לקבל את טענתה בסיכומיה כי עת הדירה נרכשה כמות שהיא האחריות לתיקון הליקוי אינו מוטל על כתפיה. ניתן לראות כי אף מומחה מטעם הנתבעת בעצמה, מר גולדשטיין, לא קבע כי אין ליקוי אלא קבע כי יש לוודא כי מסתור הכביסה עומדת בדרישות התקן הישראלי ת"י 1142.

לאור זאת, איני רואה מקום לסטות מהאמור בחוות הדעת של מר גיל בעניין זה.

10.בנוגע לסעיפים 8 טז', 8 יז', 8 יט', סעיף 12, וסעיף 17 ב' לחוות הדעת, קבע מר גיל במסגרת שאלות הבהרה כי מדובר בגימורים אשר אינם מקצועיים, ועל כן תומחרו. מר גיל לא נשאל לגביהם במסגרת עדותו.

לגבי סעיף 8 יט' לחוות הדעת הנוגע לביצוע תיקונים מקומיים בלוחות הקופינג במעקה המרפסת ציין מר גיל בחוות הדעת כי אין מחלוקת בין מומחה הצדדים בעניין זה. במסגרת שאלות ההבהרה ציין כי מומחה מטעם הנתבעת אישר לבצע את התיקון. מר גיל לא נשאל לעניין תיקון זה בעדותו.

לאור האמור לעיל, משמדובר בליקויים אשר הינם מקצועיים או בליקויים אשר עלות תיקונם תומחרה על ידי מומחה הנתבעת בעצמה, איני רואה מקום לסטות מהאמור בחוות דעת מומחה מטעם בית משפט, מר גיל.

47.במסגרת חוות הדעת העריך מר גיל את עלות ביצוע התיקונים בסכום של 51,000 ₪ ללא מע"מ ומבלי שעלות כוללת את החלפת זכוכיות המעקה שנדרש להחליפם באופן מידי כאמור בחוות הדעת. כאמור לעיל מר גיל העריך בדיון את החלפת הזכוכיות בסכום של 6,804 ₪ ללא מע"מ. לאור האמור לעיל, מששוכנעתי לקבל את חוות הדעת של מר גיל במלואה, הרי שעלות ביצוע התיקונים הינה בסכום של 67,631 ₪ כולל מע"מ.

מתן הזדמנות לנתבעת לתיקון הליקויים:

48.בענייננו טוענים התובעים כי מעבר לכך שהנתבעת לא השכילה לנצל את ההזדמנויות שניתנו לה לתיקון הליקויים ונקטה סחבת ועיכובים מיותרים כשלכל היותר בצעה תיקונים קוסמטיים ולא מקצועיים, איבדה את חוסר האמון בנתבעת לאחר שבשל רשלנות הנתבעת עפה זכוכית מעקה ממרפסת דירת התובעים מקרה שבנס לא נגרם בפגיעות בגוף ובנפש ותחת התנצלות באה בטענות כלפי התובעים בעצמם.

49.מנגד טענה הנתבעת כי המדובר בליקויים מינוריים ואסתטיים אשר כלל אינה אחרית לתיקונם שעה והתובעים קנו את הדירה כמות שהיא כי התובעים הגישו לנתבעת חוות דעת ליקויים מטעם "הדס" ועל אף שלא הייתה חייבת לתקנם לא חוזית ולא חוקית פעלה לתקנם, כי התובעים הסתירו כי רשלנותם היא שגרמה לשברי הזכוכיות, כי חוות הדעת שהוגשה לכתב התביעה לא הוגשה להם מעולם, ועל כן התובעים השתהו שיהוי חריף בקשר לזכויותיהם על פי דין, והיה עליהם לאפשר לנתבעת לתקן את הליקויים טרם הגשת התביעה.

50.בהתאם לס' 4ב'(א) לחוק המכר (דירות) במידה והתגלתה אי התאמה הניתנת לתיקון על הקונה לתת למוכר הזדמנות נאותה לתקן את אי ההתאמה כשעל המוכר מוטלת האחריות לתקן את הליקוי תוך זמן סביר.

51.הזכות לתיקון הליקויים ניתנת רק כאשר המוכר מודה בליקויים וכאשר כוונתו לתקנם הינה רצינית. המדד למתן הזדמנות נאותה הינו גמיש ונבחן בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה ומקרה. כך מתן ניסיונות חוזרים ונשנים לתיקון הליקויים יכולים להוות מדד לכך כי ניתנה למוכר הזדמנות נאותה לתיקונם, ועם זאת לעיתים נסיבות המקרה יעניקו הזדמנות אחת ויחידה לתיקון אי ההתאמה.

בעת שניתנת למוכר הזדמנות לתיקון הליקויים והוא מבצעם באופן חלקי, בצורה שאינה נאותה, משך זמן רב ותוך נקיטת סחבת בלתי סבירה אין מקום לכפות על הרוכש ליתן לקבלן הזדמנויות חוזרות ונשנות לביצוע התיקונים.

מקרה נוסף יהווה סיבה שלא להתיר למוכר לתקן את הליקויים הינו מקרה של התערערות אמון במוכר ובמערכת היחסים ללא תקנה- אם בשם יושרו וכנותו לתיקון הליקויים, ואם בכישוריו ובמיומנותו. המדובר באובדן אמון אובייקטיבי ולא בכעס או אכזבה סובייקטיביים שמצד הרוכש (ע"א 8939/01 אביצור נ' חפציבה חברה לבניין עבודות ופיתוח בע"מ [פורסם בנבו, 02/09/03], ע"א 472/95 זכריה זלוצ'ין נ' דיור לעולה בע"מ [פורסם בנבו,26/09/96], א' זמיר, חוק המכר (דירות), תשל"ג-1973 (תשס"ב-2002) עמ' 589, 593, 607).

52.בנסיבות שענייננו סבורני כי אין מקום ליתן לנתבעת לתקן את הליקויים בעצמה, ואנמק מסקנתי.

ראשית ועיקר הנתבעת כלל אינה מודה באחריותה לתיקון הליקויים שכן לטענתה מדובר בליקויים קוסמטיים ומינוריים אשר התובעים ויתרו על הזכות לתיקונם עת רכשו את הדירה כמות שהיא. 

ניתן לראות כי הנתבעת אף קיבלה הזדמנות לתיקון הליקויים, עת קבלה לידה במהלך שנת הבדק חוות דעת של "הדס" אשר צורפה על ידה (נספח ד' לכתב ההגנה) המפרטת את הליקויים, אלא שלטענתה למרות ופעלה לתיקון הליקויים כלל לא הייתה חייבת בתיקונם ע"פ דין ועשתה כן לפנים משורת הדין.

טענותיה של הנתבעת בעצמה מחזקות את טענת התובעים כי הנתבעת לא השכילה לנצל את ההזדמנויות אשר ניתנו לה לתיקון הליקויים וכל שביצעה היה תיקונים קוסמטיים, שכן לא חשבה שמדובר בתיקונים אשר הינם באחריותה.

ניתן לראות כי הנתבעת המשיכה לטעון את טענותיה אף לאחר קבלת חוות דעת מומחה מטעם בית משפט, אשר העריך את שוויי הליקויים אשר הינם באחריות הנתבעת בסכום 51,000 ₪ (ללא מע"מ וללא הערכת שווי החלפת הזכוכיות אשר נעשתה במסגרת עדותו בפניי כאמור לעיל) ואף שקבע לאחר בחינת טענות מומחה התובעים כי אין מדובר בליקויים קוסמטיים אלא בליקויים שבמקצועיות אשר תיקונם מוטל על כתפי הנתבעת, כשחלקם אף נתמכו בחוות הדעת מטעם הנתבעת בעצמה.

מכאן כי שעה והנתבעת עומדת על כך כי אינה אחראית לתיקון הליקויים אין לאפשר לה לתקנם.

שנית, סבורני כי התנהלות הנתבעת אכן ערערה את מערכת היחסים בין הצדדים ללא תקנה, באופן אשר אינו מאפשר לה לבצע את התיקונים.

לאחר שנפלה ממרפסת ביתם של התובעים זכוכית במעקה הדירה, דבר חמור מאוד ולאחר שהנתבעת אצה לספק והתקינה זכוכית חלופית, שלח מר רוני מזרחי מנכ"ל הנתבעת מכתב לתובע במסגרתו טען כי בבדיקה התברר כי הכיסאות עפו במרפסת והם אשר שברו את הזכוכית ועל כן עליהם לשלם בגין התיקון. עוד נכתב במסגרת המכתב כי אי ביצוע התשלום עד ליום 30.10.15 ימנע את רישומם בטאבו ובהמשך נכתב "שקרים "ועכברים יהודים" זה לא כאן!".

סבורני כי אף מבלי להיכנס לזהות האחראי לנפילת הזכוכית, אירוע בטיחותי חמור ביותר, התבטאות מנכ"ל הנתבעת באופן כה קיצוני כלפי רוכש דירה, התבטאות אשר בגינה אף הוגשה תביעה בעילת לשון הרע על ידי התובעים, ברי כי מערערת את מערכת היחסים באופן מוחלט, באופן אשר אינו מאפשר את ביצוע התיקון על ידי הנתבעת בעצמה.

לאור האמור לעיל, סבורני כי אין לאפשר לנתבעת לבצע את התיקונים בעצמה, ולפיכך יש להוסיף לסכום עלות התיקונים כאמור בחוות דעת המומחה מר גיל סכום של 30% בגין ביצועם על ידי קבלן אחר.

עוגמת נפש:

53. פיצוי בגין נזק לא ממוני מעוגן במסגרת ס' 13 לחוק החוזים(תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970, כאשר מטרתו אינה להעניש את המפר אלא להשיב את המצב לקדמותו.

54."פסיקת פיצוי בגין עוגמת נפש נתון לשיקול דעת בית משפט כשאין צורך להביא ראיות לעניין זה. עם זאת גישת בית המשפט להענקת פיצוי על נזק לא ממוני ננקטת על דרך הצמצום וההגבלה ולא ניתנת כדבר שבשגרה אלא במצבים חריגים בהם מדובר בהפרה בוטה של יחסי אמון או יחסי תלות, מצבים מובהקים של התנהגות פוגענית או מעליבה או זדון" (ראה ע"א 8588/06 דוד דלג'ו אכ"א לפיתוח בע"מ [פורסם בנבו, 11.11.10]; וכן ע"א 4232/13 אנגלו סכסון סוכנות לנכסים בע"מ נ' אלי בלום [פורסם בנבו, 29/01/15]).

55.קטגוריית תביעות שעניינן בליקויי בניה משמשת כחריג לגישה הכללית לפיה בפסיקת פיצוי בגין נזק לא ממוני בתי משפט נוקטים בגישה מצמצמת, ובה פיצויים מעין אלו ניתנים כדבר שבשגרה (אייל זמיר, חוק המכר (דירות), תשל"ג-1973 (ירושלים, תשס"ב-2002), בעמ' 494-493).

בפרשת ע"א 5602/03 אבי ושרה סגל ואח' נ' שיכון ופתוח לישראל בע"מ [פורסם בנבו, 28/02/05] עמדה כב' השופטת ארבל על השיקולים עליהם בית המשפט עומד בבואו לפסוק פיצוי בגין נזק לא ממוני בתביעות של ליקויי בניה וקבעה כי בין יתר "השיקולים בקביעת שיעור הפיצויים יילקחו בחשבון טיב הנכס בו נפלו הליקויים, טיב הליקויים, התנהלות הצדדים עובר להליך המשפטי ובמהלכו, כשפיצויים יפסקו אף לעיתים בשל התנהגות גסה של שוכר כלפי משכיר או להיפך וכו"'. עם זאת ציינה כב' השופטת ארבל במסגרת פסק הדין כי גם קביעה זו צריכה לעמוד במבחן הסבירות.

56.סבורני כי בענייננו בנסיבות בהן שוכנעתי כי התובעים נתנו לנתבעת הזדמנות לתיקון הליקויים כשהנתבעת התכחשה לאחריותה לליקויים ולמהותם של הליקויים, טרם הגשת התביעה ואף במהלך ההליך המשפטי לאחר קבלת חוות דעת מומחה מטעם בית משפט אשר אמד את הליקויים המקצועיים בסכום של 67,630 ₪ (כולל מע"מ), ולאור התנהלותה לאחר אירוע החלפת זכוכית מעקה המרפסת, אירוע חמור ביותר ושליחת המכתב הכולל ביטויים פוגעניים מובהקים כלפי רוכשי הדירה הם התובעים אשר מהווה ללא ספק הפרה בוטה של יחסי האמון בין הצדדים, בשים לב כי מדובר בחברה קבלנית גדולה, סבורני כי יש לפצותם בגין נזק בלתי ממוני בסכום של 7,000 ₪.

סוף דבר:

57.לאור האמור לעיל הנני פוסקת כדלקמן:

1.הנתבעת תשלם לידי התובעים בגין עלות תיקון הליקויים סכום של 87,919 ₪, סכום הכולל מע"מ וכן תוספת ביצוע העבודה ע"י קבלן מזדמן.

2.הנתבעת תשלם לידי התובעים סכום של 7,000 ₪ בגין עוגמת הנפש שנגרמה להם בשל התנהלות הנתבעת.

3.הוצאות משפט, אגרות והוצאות חוות הדעת בהתאם לחשבוניות.

4.שכ"ט עו"ד בשיעור של 12% מהסכום הכולל המפורט בסעיפים 1-3.

ניתן היום, ג' שבט תשע"ט, 09 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.