מדינת ישראל נ' צ'

מבוא :

הנאשם הועמד לדין על כך שביום 06.10.16 סמוך לשעה 10:11, נהג ברכב מסוג וולוו מ.ר.90-179-79 בכביש 65 לכיוון מזרח, בהיותו פסול נהיגה למשך 3 חודשים, פסילה אשר נגזרה עליו בנוכחותו ביום 10.08.16 בבית משפט השלום לתעבורה בפתח תקווה בתיק מס' 8712-07-16.

העבירות בהן הורשע הנאשם הן : נהיגה בזמן פסילה – עבירה על סעיף 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א -1961 (להלן: "פקודת התעבורה") (סמל סעיף 2023) ; נהיגה בקלות ראש – עבירה על סעיף 62(2) לפקודת התעבורה (סמל סעיף 2011) ; נהיגה ללא ביטוח בר תוקף – עבירה על סעיף 2(א) לפקודת הביטוח רכב מנועי [נוסח חדש] תש"ל -1970 (סמל סעיף 2106).

בדיון אשר התקיים לפני, ביום 28.05.17, הודה והורשע הנאשם בעובדות ובעבירות המיוחסות לו בכתב האישום, וביקש באמצעות בא כוחו, להפנות את עניינו אל שירות המבחן על מנת שיבחן בין היתר, את האפשרות של הארכת עונש המאסר המותנה בר ההפעלה של 6 חודשים אשר הוטל עליו בתיק שהתנהל נגדו בבית משפט השלום לתעבורה בפתח תקווה שלעיל. לאחר פרק זמן נוסף שניתן לצדדים, בישיבה מיום 27.05.18, ביקש ב"כ הנאשם, להפנות את עניינו של הנאשם אל הממונה על עבודות השירות על מנת שיבחן בין היתר, אפשרות ריצוי עונשו בעבודות שירות.

תסקירי שירות המבחן :

מטעם שירות המבחן הוגשו 2 תסקירים לתיק בית המשפט בעניינו של הנאשם.

מהתסקירים שהוגשו בעניינו של הנאשם עולה כי מדובר בגבר בשנות ה-50 לחייו, נשוי ואב ל-6 ילדים בגילאי 8-29, מוכר למוסד לביטוח לאומי, עובד בעבודות מזדמנות ומתקיים מקצבת נכות. סיים רק 10 שנות לימוד אשר במהלכן חווה קשיים לימודים והתנהגותיים. לאחר נשירתו מספסל הלימודים עבד כחשמלאי וכמכונאי עד גיוסו לשירות הצבאי כנהג אמבולנס בחיל הרפואה. לאחר שחרורו מהצבא עבד כנהג מונית כשכיר וכעצמאי עד לתאונת הדרכים שעבר בשנת 1994, אשר לאחריה חלה נסיגה קשה במצבו הרפואי והנפשי, ואובחן כסובל מהפרעה פוסט טראומטית כרונית קשה, אשר פוגעת ביכולתו לתפקד בתחום האישי הזוגי ההורי והתעסוקתי. לאחר מכן, עד שנשלל רישיון הנהיגה שברשותו, עבד כ-8 שנים כשליח בחנות ירקות.

בתסקיר הראשון, ציינה קצינת המבחן כי הנאשם סבר כי תקופת הפסילה עומדת על חודשיים ולא שלושה חודשים ולכן נהג ברכב. שירות המבחן התרשם כי הסבריו של הנאשם לביצוע העבירה ורישומו התעבורתי הינם בעייתיים, הוא נוהג בקלות ראש ובאדישות ביחס להשלכות מעשיו. כמו כן, שירות המבחן התרשם כי לנאשם יש עבר תעבורתי מכביד אשר מצביע על קשייו לעמוד בגבולות חיצונים ולכבד סנקציות עונשיות שהוטלו עליו ולא הרתיעו אותו. עם זאת, שירות המבחן התרשם כי ישנם גורמים המצמצמים סיכון, בהם דבריו של הנאשם כי כיום ער יותר להשלכותיה השלילית של התנהגותו, ומבין את החומרה שבמעשיו והעובדה כי מסכן את עצמו ואת האחרים המשתמשים בדרך. בנוסף, הנאשם הביע נכונות ומוטיבציה לשתף פעולה ולהשתלב בטיפול המותאם למצבו, באופן שיסייע לו להימנע מביצוע עבירות דומות. שירות המבחן המליץ לנסות ולמצות את האפיק השיקומי בדרך של הארכת המאסר המותנה והטלת צו מבחן למשך שנה. במהלכו ישתלב בקבוצה פסיכו חינוכית בשיתוף עמותת "אור ירוק" למניעת רצידיביזם בעבירות תעבורה אשר תצמצם הסיכון במצבו.

לאחר שניתן פרק זמן נוסף לשירות המבחן כדי לגבש תמונה ברורה לעניין השימוש העצמי בסמים. התרשם שירות המבחן כפי שעולה מהתסקיר השני, כי בדיקות השתן שמסר הנאשם נקיות. צוין כי, הנאשם כיום מודע להשלכות השליליות של השימוש בסמים עליו ועל משפחתו. כמו כן, שירות המבחן חזר על עמדתו הקודמת כי קיים צורך בהמשך מעורבות שירות המבחן בעניינו של הנאשם כגורם פיקוחי ושיקומי. לצד המלצתו השיקומית של שירות המבחן, אשר סבור כי יש מקום גם לענישה קונקרטית, המליץ להטיל על הנאשם צו של"צ למשך שנה בהיקף 150 שעות שירוצה במתנ"ס בכפר יונה, שם ישתלב בתפקיד עבודות אחזקה ועבודות כלליות.

חוות דעת ממונה :

מטעם הממונה הוגשו 2 חוות דעת לתיק בית המשפט בעניינו של הנאשם.

משתי חוות הדעת של הממונה שהוגשו בעניינו של הנאשם, עולה תמונה אחידה, שהנאשם אינו כשיר לבצע עבודות שירות בשל בעיותיו הרפואיות. ולאור זאת, לא נמצא מקום להשמתו במסגרת עבודות שירות.

טיעונים וראיות הצדדים לעונש :

בדיון מיום 26.12.18, עתרה ב"כ המאשימה להשתת עונש מאסר בפועל שלא יפחת מ-10 חודשים, הפעלת עונש המאסר המותנה במצטבר, וכן עתרה להטלת פסילה שלא תפחת מ-36 חודשים בפועל וענישה נלווית. ב"כ המאשימה הפנתה לעברו התעבורתי המכביד של הנאשם. לחובתו 89 הרשעות קודמות בגין נהיגה בזמן פסילה, פקיעת רישיון נהיגה, בלתי מורשה לנהיגה ועוד (ת/1). כמו כן, מעבר לעברו התעבורתי המכביד של הנאשם, לחובתו יש 6 הרשעות פליליות קודמות בגין עבירות סמים ועבירות נוספות בגינן נגזר דינו לעונש מאסר בפועל שריצה אותו בעבודות שירות (ת/2). ב"כ המאשימה הגישה את הגזר דין של בית המשפט השלום לתעבורה בפתח תקווה, בגינו נדון הנאשם למאסר על תנאי לתקופה של 6 חודשים, פסילה בפועל 3 חודשים ופסילה על תנאי לתקופה של 3 חודשים למשך 3 שנים (ת/3). ב"כ המאשימה בקשה מבית המשפט לפנות את תשומת לבו לא רק לתסקיר האחרון ולהמלצה השיקומית העולה ממנו אלא גם לתסקיר הקודם ולסתירות העולות ממנו. כמו כן, ב"כ המאשימה התייחסה להמלצתו הסופית של שירות המבחן, לצד הענישה השיקומית להטיל גם ענישה קונקרטית והרתעתית שתסייע לנאשם להפנים את חומרת המעשים שלו, וזאת לאור, העובדה שמדובר בנאשם בעל עבר תעבורתי מכביד, אשר ביצע את העבירות נשוא תיק זה, כאשר מעל ראשו תלוי ועומד מאסר על תנאי לתקופה של 6 חודשים אשר הוטל עליו בנוכחותו, שלא הרתיע אותו מלשוב לסורו. יתרה מכך, ב"כ המאשימה התייחסה לעובדה שהנאשם אינו מתאים לעבודות שירות וכי אין בכך כדי לזקוף זאת לזכותו של הנאשם.

ב"כ הנאשם ביקש מבית המשפט לאמץ את המלצתו הטיפולית והשיקומית של שירות המבחן, להימנע מהטלת עונש מאסר בפועל ומהפעלת המאסר המותנה נגדו. ב"כ הנאשם התייחס בטיעוניו לנסיבות חייו הלא פשוטות של הנאשם, לתאונת הדרכים הקשה שגרמה לו להפרעה פוסט טראומטית כרונית קשה, אשר השפיעה במידה גבוה על יכולתו לתפקד הן במישור המשפחתי והן במישור התעסוקתי למצוא עבודה כמתואר בתסקירי שירות המבחן. ב"כ הנאשם הפנה להמלצתו החיובית- השיקומית של שירות המבחן, המצביעה על הנכונות והמוטיבציה שיש לנאשם כדי להשתלב בהליך טיפולי, לפיה יש מקום למצות את האפיק השיקומי בדרך של הארכת המאסר המותנה. כמו כן, הופנה בית המשפט להמלצותיה של ועדת דורנר, בדבר העדפת אינטרס השיקום על פני המאסר בכל צורותיו. ב"כ הנאשם ציין כי העובדה שבדיקות השתן נמצאו נקיות משימוש בסמים כפי שעולה מתסקירו האחרון של שירות המבחן, מחזקת את המלצתו השיקומית של שירות המבחן.

בדבריו, הודה הנאשם שעשה טעות, וכי היום מודע להשלכות מעשיו. הנאשם ציין כי, כרגע גרים אתו 2 ילדים ואחד מהם נכה, והוא המפרנס היחיד במשפחה. בנוסף, הגיש לתיק בית המשפט מסמכים רפואיים שלו ודו"ח ריכוז חובותיו (נ/1).

דיון והכרעה 

תיקון 113 לחוק העונשין, עיגן את הבניית שיקול הדעת השיפוטי והעניק מעמד בכורה לעיקרון ההלימה, היינו קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשי העבירה, בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו. בהתאם לתיקון לחוק, על בית המשפט לקבוע את מתחם העונש ההולם למעשה העבירות שביצע הנאשם. לשם כך יתחשב בית המשפט בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנוהגת ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה המפורטות בסעיף 40ט' לחוק העונשין.

לכשייקבע מתחם הענישה, יקבע בית המשפט את העונש המתאים, בתוך המתחם, אשר יוטל על הנאשם וזאת בהתחשב בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה המפורטות בסעיף 40יא' לחוק.

בית המשפט רשאי לחרוג ממתחם העונש ההולם בשל שיקולי שיקום או הגנה על שלום הציבור לפי סעיפים 40ד' ו40 ה' לחוק.

קביעת מתחם העונש ההולם :

הערכים החברתיים המוגנים בעבירות של נהיגה בזמן פסילה, נהיגה בקלות ראש, וללא פוליסת ביטוח, הם הגנה ושמירה על בטיחותם של משתמשי הדרך, חייהם וגופם, לרבות שמירה על הסדר הציבורי וציות לצווים ולהחלטות בית המשפט.

בעניינו, הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירות שאין להקל ראש בחומרתן ובנסיבות ביצוען וודאי כאשר רק ביום 10.08.16 נגזר דינו בנוכחותו ובין היתר הוטל עליו עונש מאסר על תנאי של 6 חודשים והנה עינינו הרואות כי עוד לא יבשה הדיו על פני גזר הדין והנאשם שב וביצע עבירות, חודשים בלבד מיום מתן גזר הדין (06.10.18).

בית המשפט העליון עמד לא פעם על חומרת העבירות אשר ביצע הנאשם בעניינו. עבירה של נהיגה בזמן פסילה אינה מהווה "רק" עבירת תעבורה שכן היא טומנת בחובה גם את התייחסותו של הנהג לצווי בית המשפט ולשלטון החוק.

יפים הדברים שנאמרו ברע"פ 8438/17 חסן כיאל נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (30.10.17) :

"המבקש נהג ברכב, ביודעו כי רישיונו נפסל במסגרת שלושה הליכים משפטיים קודמים, כאשר מעל לראשו ריחף עונש מאסר מותנה. מקובלים עליי דבריו של בית המשפט המחוזי, כי עבירה של נהיגה בזמן פסילה, מעבר לסיכון הרב הטמון בה, מהווה גם "התרסה בוטה כנגד שלטון החוק ויש בה זילות הוראות בתי המשפט". אין להקל ראש בחומרת מעשיו של המבקש, וניכר עליו כי מורא החוק ממנו והלאה וכי התנהגותו מעמידה בסכנה רבה את המשתמשים בדרך ואף את המבקש עצמו".

וכן נאמר ברע"פ 665/11 אבו עמאר נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (12.12.10) :

"עבירות נהיגה בפסילה ללא ביטוח וללא רישיון, יש בהן לא רק דופי פלילי אלא אף מוסרי כפול: הסיכון המובהק לעוברי דרך (וגם לנוהג עצמו), וזו עיקר, וכן קשיים במימוש פיצויים בעקבות תאונות דרכים אם אלה יקרו חלילה בעת נהיגה כזאת; ראו למשל סעיפים 7 ו-12 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, ומכל מקום הטלתם על קופת הציבור".

בעניינו, אמנם לחובתו של הנאשם הרשעה אחת משנת 2008 הדומה לעבירה נשוא התיק הזה, נהיגה בזמן פסילה. אך, לא ניתן לעצום עיניים מהתנהגותו של הנאשם אשר מצביעה על זלזול בחוק ובהחלטות בית המשפט. הנאשם ביצע את העבירות, כאשר מעל ראשו תלוי ועומד מאסר על תנאי לתקופה של 6 חודשים אשר הוטל עליו בנוכחותו בתיק מס' 8712-07-16, שלא הרתיע אותו מלשוב לסורו. יתרה מכך, הנאשם לא נרתע מההליך המשפטי המתנהל נגדו כיום, כך שבעודו התיק הזה מתנהל בפני, המשיך הנאשם להתנהג באדישות, בקלות דעת, ולבצע עבירות תעבורה. הרשעתו האחרונה הינה מיום 22.03.18 בגין שימוש בטלפון שלא באמצעות דיבורית, בזמן נהיגה.

לעניין זה, אפנה לדבריה של כב' השופטת א' פרוקצ'יה, כפי שנאמרו רע"פ 3878/05 יעקב בנגוזי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 26.05.2005) :

"העבירה אותה עבר המבקש היא חמורה ויש לבטא את חומרתה בענישה מרתיעה. נהיגה בכבישי הארץ בזמן פסילת רישיון טומנת בחובה סיכונים רבים לבטחונם של נוסעים ברכב והולכי רגל. יתר על כן, ולא פחות מכך, היא משקפת התייחסות של ביזוי החוק וצווי בית המשפט. עניינו של המבקש חמור פי כמה, נוכח העובדה שנהיגתו במצב של פסילת רישיונו נעשתה בעת שהיה תלוי נגדו מאסר על תנאי של 12 חודשים בגין עבירה קודמת של נהיגה בזמן פסילת רישיון. בנסיבות אלה, אין צורך בחיזוק נוסף למסקנה המתבקשת כי מדובר בנאשם המזלזל זלזול עמוק בחוק, בצווי בית המשפט, ובחובתו הבסיסית לקיים את הכללים שהחברה קבעה להבטחת חייהם ושלומם של בני הציבור".

בהתחשב בערכים החברתיים המוגנים שנפגעו מביצוע העבירה, מידת הפגיעה באותם ערכים, נסיבות ביצוע העבירה, ובמדיניות הענישה הנהוגה, אני קובע כי מתחם העונש ההולם לעבירות בהן הורשע הנאשם, נע בין 6 ל-20 חודשי מאסר לצד פסילה שבין 12- 60 חודשים ומאסר על תנאי, פסילה על תנאי וקנס.

גזירת עונשו של הנאשם בתוך מתחם העונש ההולם :

מעיון בגיליונו התעבורתי של הנאשם עולה כי לחובתו של הנאשם 89 הרשעות קודמות, מהן הרשעה אחת בעבירה הדומה לעבירה שבגינה הורשע בפני, נהיגה בזמן פסילה. יש לציין, שהרשעתו הינה משנת 2008. מעברו התעבורתי של הנאשם ניתן להצביע על מסוכנות נהיגתו של הנאשם, וזלזול בחוקי התעבורה ובהחלטות בתי המשפט.

מנגד, לקחתי בחשבון את הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה, בהן העובדה שהנאשם חסך מזמנו של בית המשפט ושל העדים, הודה בהזדמנות הראשונה ולקח אחריות. כמו כן, שירות המבחן התרשם מהנכונות והמוטיבציה שהביע הנאשם לשם שילובו בקבוצה טיפולית שיהיה בכוחה להציל אותו ולהחזיר אותו למסלול חיים נורמטיבי.

באשר לשיקולי שיקום וכהוראת סעיף 40ד לחוק העונשין: "קבע בית המשפט את מתחם העונש ההולם בהתאם לעיקרון המנחה ומצא כי הנאשם השתקם או כי יש סיכוי של ממש שישתקם, רשאי הוא לחרוג ממתחם העונש ההולם ולקבוע את עונשו של הנאשם לפי שיקולי שיקומו, וכן להורות על נקיטת אמצעי שיקומי כלפי הנאשם, לרבות העמדתו במבחן..." שירות המבחן התרשם כי הנאשם היום היינו נקי מסמים מזה כ-10 שנים, בדיקות השתן שמסר נקיות. הנאשם מצליח להבין את ההשלכות של השימוש בסמים עליו ועל משפחתו. כמו כן, שירות המבחן התרשם כי כיום הנאשם משתף פעולה איתם, מבין ההשלכות שיש למעשים שלו, ובמידה וישתלב בקבוצה טיפולית המיועדת לנאשמים ששבים ומבצעים עבירות תעבורה, הסיכון להישנות עבירות דומות ייתכן ויצטמצם.

עתירת בא כוח הנאשם להארכת התנאי - סעיף 56 לחוק העונשין :

על פי הוראות סעיף 55(א) לחוק העונשין, נאשם אשר נדון למאסר על תנאי והורשע בגין עבירה נוספת, יצווה בית המשפט על הפעלת המאסר על תנאי. מטרתו של עונש המאסר המותנה, להוות מעין חרב אשר תלויה מעל ראשו של הנאשם, באופן שהמאסר המותנה יכול להפוך למאסר בפועל של ממש. באופן זה, יחויב הנאשם אשר נדון לעונש מאסר מותנה, לנהוג בזהירות יתרה בתקופת התנאי וככל שאכן לא יפר את תקופת התנאי, כך ההנחה היא שיקפיד ביתר שאת בהמשך דרכו גם לאחר תום תקופת העונש המותנה.

סעיף 56(א) לחוק העונשין, מאפשר את הארכת המאסר המותנה וקובע: "בית המשפט שהרשיע נאשם בשל עבירה נוספת ולא הטיל עליו בשל אותה עבירה עונש מאסר רשאי, על אף האמור בסעיף 55 ובמקום לצוות על הפעלת המאסר על תנאי, לצוות, מטעמים שיירשמו, על הארכת תקופת התנאי, או חידושה, לתקופה נוספת שלא תעלה על שנתיים, אם שוכנע בית המשפט שבנסיבות העניין לא יהיה צודק להפעיל את המאסר על תנאי".

בעניינו, נגד הנאשם תלוי ועומד מאסר על תנאי, בר הפעלה, של 6 חודשים אשר ניתן בנוכחותו, בתתע"א 8712-07-16 בגזר דין שניתן ביום 10.08.16

מאסר מותנה אמור לשמש כלי הרתעה מרכזי מפני ביצוע עבירות נוספות כלפי מי שעבר עבירות בעבר. לפיכך, הארכתו של מאסר מותנה או חידושו אמורים להיעשות במקרים חריגים וייחודיים ומנימוקים מיוחדים שיירשמו.

לעניין זה, אפנה לדברים הבאים, כפי שנאמרו בעפ"ת (מחוזי חי') 9687-10-18 מדינת ישראל נ' עלי עאסלה (פורסם בנבו, 25.10.2018) :

"הכלל הוא שעונש מותנה יש להפעיל במקרה של עבירה חוזרת, כאשר הימנעות מהפעלתו הינה החריג ויש צורך בטעם מיוחד בכדי להורות כך". נקבע כי "ישנם שלושה תנאים חלופיים להארכת מאסר על תנאי, עת הרלבנטי לענייננו הוא - אם הנאשם שינה דרכיו והשתקם ממועד ביצוע העבירה והשתת עונש המאסר בפועל תגרום לו נזק ממשי ואף עלולה לפגום בשיקומו [...]. שיקול הדעת הניתן לבית המשפט בהארכת עונש מאסר מותנה מתמקד במצבים שבהם מוצדק לתת לנאשם הזדמנות נוספת לחזור לדרך הישר, כאשר הוא מראה סימנים המניחים יסוד לציפייה כי כך יהיה [...]".

אין צורך להכביר במילים אודות חמורתן של העבירות בהן הורשע הנאשם, ואין להקל בהן ראש, במיוחד נוכח העובדה שבעת ביצוען ריחף מעל ראשו עונש מאסר בר הפעלה.

חרף האמור לעיל, כבר נאמר לא אחת כי הרתעת הציבור אינה חזות הכל ו -"יש לשקול כל מקרה על פי נסיבותיו המיוחדות ונסיבותיו האישיות של הנאשם כאינדיבידואל ולאזן בצורה ראויה ביניהן לבין מדיניות הענישה האמורה". (עפ"ת 1267-05-16 חיזגילוב נ' מדינת ישראל).

כפי שעולה מתסקיר שירות המבחן האחרון שהוגש בעניינו, כיום הנאשם נמצא במקום שונה מזה שהיה בתחילת ההליך שהתנהל נגדו. הנאשם משתף פעולה, משקיע בניסיונות לשפר את חייו וחיי משפחתו. על כן, בנסיבות קונקרטיות אלה, אני סבור שיש להושיט לו יד ולו בשל הסיכוי לשיקומו ומניעת חזרתו לדפוס עברייני.

יפים לעניינו הדברים שקבע בית המשפט העליון ברע"פ 262/14 נאשף נ' מדינת ישראל:

"במקרים שבהם נרתם הנאשם להליך שיקומו או מראה נכונות כנה לעשות כן – עשויים שיקולי השיקום אף לגבור על שיקולי ההרתעה והגמול".

שירות המבחן שהיינו הגורם המקצועי נפגש עם הנאשם מספר פעמים, הגיש 2 תסקירים חיובים בעניינו של הנאשם וגיבש בסופו של דבר המלצה טיפולית שיקומית. ביום 16.11.17 הגיש שירות המבחן לתיק של בית המשפט, תסקיר מסכם ובצדו המלצה חיובית. שירות המבחן המליץ על הארכת עונש המאסר המותנה, תוך הטלת צו מבחן אשר במסגרתו ימשיך להשתתף בקבוצה טיפולית. וזאת בצירוף לעונשים נלווים נוספים, לרבות עבודות של"צ.

בעת קביעת העונש המתאים, בתוך מתחם הענישה, בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין אשר ביקש להבנות את שיקול הדעת השיפוטי, יש לקחת בחשבון ולבדוק האם במקרה הקונקרטי הטלת מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח, גם אם מדובר בתקופה קצרה, יהיה בה כדי לקבוע שהנזק עולה על התועלת. דו"ח הוועדה הציבורית לבחינת מדיניות הענישה והטיפול בעבריינים ("ועדת דורנר"), התייחס לעניין זה ומסקנתו מצדיקה בחינה מחודשת של שיקולי הענישה.

אמנם, נכון כי הדרך לשיקום הנאשם עוד ארוכה ותצריך התגייסות מצדו והשיקום תלוי ברצונו הפנימי האמתי של הנאשם שהרי לא די במילים מן הפה אל החוץ ואולם, הנאשם הביע חרטה, שיתף פעולה, והודה כי עשה טעות, אך במידה ובעתיד יפתחו כנגדו תיקים חדשים וככל שימעד, פתוחה הדרך לענישתו בענישה מחמירה.

לאור כל האמור לעיל, תוך שקלול הנתונים שלפניי, הגעתי למסקנה כי יש להעניק לנאשם, הזדמנות נוספת לשיקום ולאפשר לו לחזור למסלול חיים נורמטיבי ופרודוקטיבי. על כן, אני מוצא לנכון לאמץ את המלצת שירות המבחן, להאריך את המאסר המותנה התלוי כנגדו.

עם זאת, בית המשפט מבהיר לנאשם שככל ולא יינצל את ההזדמנות אשר ניתנת לו, הרי שלא תהיינה הזדמנויות נוספות וככל שלא יעמוד בתנאי צו המבחן או יעבור פעם נוספת על העבירות בגינן הורשע, הרי שלא יהיה מנוס מהפעלת עונש המאסר המותנה. מובן, כי את ההקלה ממתחם העונש ההולם אותה מקבל הנאשם, תאזן תקופת פסילה ארוכה, אשר תשרת את האינטרס הציבורי ואת שיקולי ההרתעה וכן צו מבחן לתקופה ממושכת, במסגרתו יעמוד הנאשם בפיקוח שירות המבחן.

משנאמר כל זאת, ולאחר שנשקלו כל השיקולים הרלוונטיים אשר צוינו לעיל, תוך עריכת איזון בין רכיבי הענישה השונים, אני מטיל על הנאשם את העונשים הבאים :

1. אני מורה על הארכת עונש המאסר המותנה בן 6 החודשים כפי שהוטל על הנאשם ביום 10.08.16 בתיק מס' 8712-07-16, בית משפט שלום תעבורה פתח תקווה, למשך שנתיים נוספות החל מהיום.

    

2. אני פוסל את הנאשם מלנהוג ו/או מלקבל ו/או מלהחזיק רישיון נהגיה לתקופה של 36 חודשים. הפסילה תחושב מהיום ותרוצה במצטבר לכל פסילה אחרת. הוסבר לנאשם כי עליו להגיש בקשה מתאימה למשרד הרישוי לצורך ביצוע חישוב הפסילה. הנאשם יפקיד את רישיונו עד ולא יאוחר מיום 3/2/19 שעה 12:00.

    

3. אני מורה על הפעלת עונש פסילה מותנה של 3 חודשים למשך 3 שנים, אשר הוטל על הנאשם בתיק מס' 8712-07-16 בית משפט השלום לתעבורה בפתח תקווה, גזר דין מיום 10.08.16 באופן שירוצה בחופף לעונש הפסילה האמור בסעיף 2 לעיל.

    

4. הנאשם יעמוד בצו פיקוח של שירות המבחן למשך 12 חודשים מהיום, במהלכם ישולב בתוכנית טיפולית בשירות המבחן. מובהר לנאשם כי אם לא יעמוד בצו המבחן, יוחזר עניינו לדיון בבית המשפט ודינו ייגזר מחדש.

    

5. הנאשם יבצע עבודות של"צ בהיקף של 150 שעות בהתאם לתוכנית שתבנה עבורו בידי שירות המבחן ובפיקוח שירות המבחן.

    

6. קנס בסך 2000 ₪ אשר ישולם ב- 5 תשלומים שווים ורצופים החל מיום 14/2/19 ובכל 14 לחודש עוקב שאחריו. הנאשם הונחה לגשת למזכירות לקבל שוברי תשלום בהתאם.

    

    

    

    

    

    

    

   הודעה לנוכחים הזכות לערער על גזר הדין תוך 45 יום.

    

    

   ניתן היום, ח' שבט תשע"ט, 14 ינואר 2019, במעמד הנוכחים.