-
לפניי תביעת התובעים, ילדיהם ויורשיהם של מר ז.ג. ז"ל (להלן: "המנוח") ואשתו המנוחה, הגב' ט.ג. ז"ל (להלן: "המנוחה") (המנוח והמנוחה יקראו להלן לשם הקיצור: "המנוחים"), בגין מותו של המנוח שנפל אל מותו, בתאונה שארעה ביום 17.6.12 (להלן: "התאונה"), במהלך טיול רגלי בהר האולימפוס שביוון (להלן: "האתר"). בעת קרות התאונה היה המנוח כבן 73 והמנוחה הייתה כבת 74.
-
התביעה הוגשה בתחילה על ידי המנוחה וילדיהם של המנוח, אולם נוכח פטירתה של המנוחה ביום 7.12.14 תוקנה התביעה, ויורשי – ילדי המנוח הם התובעים.
-
התביעה הוגשה כנגד הנתבע 1 – עופר בר עוז (להלן: "הנתבע"), אשר בזמנים הרלוונטיים לתביעה שימש כמדריך הטיול בו נטלו חלק המנוחים ו-36 משתתפים נוספים, שמרביתם נמנים על חברי קיבוץ צובה, כמו גם המנוחים; כנגד הנתבעת 2 – אשת טורס בע"מ (להלן: "אשת") חברת תיירות שהעסיקה את המנוח, אשר ארגנה את טיול הקבוצה, לרבות ההליכה באתר (להלן: "הטיול"); כנגד הכשרה חברה לביטוח בע"מ, מבטחת אחריותם של עופר ו"אשת" כלפי המנוחים (להלן: "המבטחת"). (הנתבע, "אשת" והמבטחת יקראו להלן לשם הקיצור: "הנתבעים").
-
אקדים ואומר כי הוכח לפניי שהמסלול בו הלכו המנוחים, שאורכו 3 ק"מ, הוא מסלול הררי בו נהגו, נכון לאותה עת, לטייל אלפי מטיילים לרבות משפחות, וכי אף מתקיימות בו מידי שנה ריצות מרתון. המחלוקת שבין הצדדים היא בשאלת החבות המיוחסת לנתבעים בגין אירוע התאונה, וככל שזו תוכח- שאלת שיעור הנזק.
קו ההגנה של הנתבעים לכל אורך הדרך, החל בכתב ההגנה, עבור דרך תצהירי עדויותיהם הראשיות וחקירותיהם הנגדיות של עדיהם וכלה בסיכומיהם, היה כי עסקינן במסלול נוח על דרך כבושה, מסומנת, מוכרת, לא מסוכנת שאינה מצריכה אזהרות טרם תחילת ההליכה, או במהלכה, למעט קושי אפשרי למי שסובל מבעיות הליכה.
-
הטיפול בתובענה הועבר לדיון לפניי ביום 21.11.18, שעה שנבצר מהמותב שדן בה להמשיך לדון בתובענה. שמיעת הראיות הייתה קבועה לימים 10.12.18 ו-18.12.18. עם קבלתה לטיפולי, זימנתי את ב"כ בעלי הדין לתזכורת, על מנת לבדוק האם קיימת נכונות לפשרה מטעם הנתבעים, לאחר שעיון בתיק לימדני כי אף לא היו נכונים להליך גישור. משהבינותי כי התשובה שלילית – לא נותר אלא לשמוע את הראיות, במועדים שנקבעו מלכתחילה. למחרת תום שמיעת הראיות נשלחה לצדדים הצעת פשרה מנומקת בחלקה, ומשזו לא הביאה את הצדדים לכדי הסדר, נשמעו סיכומיהם בישיבת יום 6.1.19. יאמר כי שמיעת הראיות הוקלטה.
-
להלן הראיות שהובאו לפניי:
ראיות התובעים: תצהירי עדויותיהם הראשיות וחקירותיהם הנגדיות של מר תנסיס פנטס, מדריך יווני מוסמך (להלן: "פנטס"); התובע 3 מר אהוד גולד (להלן: "התובע"); חברי קיבוץ צובה שהשתתפו בטיול: מר זאב מושקוביץ (להלן: "זאב"), מר צביקה מרגלית (להלן: "צביקה"), הגב' קציעה מרגלית (להלן: "קציעה"), מר ישי שניר (להלן: "ישי"), מר אלי קנזה (להלן: "אלי"), הגב' רננה שניר (להלן: "רננה"), מר יעקב הדני (להלן: "יעקב") וכן מר אבי סויסה המשמש כסגן מנהל מחלקת ביטוח לאומי ב"ברית פיקוח" (להלן: "אבי"). כל עדי התובעים, למעט יעקב ואבי, העידו בשאלת החבות בלבד. יעקב ואבי העידו בשאלת שיעור הנזק, כמו גם התובע.
ראיות הנתבעים: תצהירי עדויותיהם הראשיות וחקירותיהם הנגדיות של הנתבע; מר אפסטאתיוס ואסיליאדיס, אזרח ותושב יוון, בעלים של חברת תיירות המתמחה בארגון טיולים ושיווק חבילות נופש ביוון, בין היתר, לאשת להלן: "ואסיליאדיס"), מר ניקולאי קראגיאנידיס, אזרח ותושב יוון, מדריך טיולים מוסמך (להלן: "ניקולאי"), אחת מב"כ הנתבעים עוה"ד ג'ני זעירא (להלן: "עוה"ד זעירא"), מר נאור הררי המשמש כמדריך אצל אשת (להלן: "נאור"). כל עדי הנתבעים העידו בשאלת החבות בלבד.
נוסף על כך, הגישו הצדדים תיעוד רב הכולל, בין היתר, תמונות וסרטונים שצולמו על ידי הצדדים, ועדי התביעה.
-
כל ההדגשות להלן אינן מופיעות במקור, אלא אם ייאמר אחרת.
שאלת החבות
התנהלות הצדדים מאז הגשת התובענה
-
הגשת ראיות הצדדים נפרשה על פני תקופה שהחלה ביום 3.1.16, כאשר אחת לזמן מה מי מהם הגיש תצהירים וראיות נוספים. כך גם ארע במהלך שמיעת הראיות, כמו גם לאחריהן, ואף עובר לשמיעת הסיכומים, שעה שהצדדים בקשו להגיש ראיות נוספות.
תצהירי עדי הצדדים, כללו, בין היתר, את תצהירי עדויותיהם הראשיות של התובע ושל מספר מטיילים שהשתתפו בטיול, תמונות שצילמו, וכן סרטון שצלם התובע בעת ביקורו במקום בחודש ספטמבר 2012. כמו כן, הוגש מטעמם תצהירו של פנטס, מדריך מוסמך יווני.
-
הנתבעים הגישו בתגובה את תצהירי עדויותיהם הראשיות של הנתבע, מדריך טיולים מוסמך יווני, מדריך טיולים מוסמך ישראלי העובד ב"אשת", בעלים של חברה יוונית המספקת שירותים ל"אשת", ועוה"ד ג'ני זעירא הנמנית על ב"כ הנתבעים. כן הגישו תמונות וסרטון שצולמו באתר בשנת 2017.
-
הצדדים נדרשו רבות לשאלה מי מהם סירב לנסוע במשותף לאתר, על מנת לבדוק היכן בדיוק במהלך המסלול ארעה התאונה. הצדדים הפנו בעניין זה לתכתובות שהתנהלו ביניהם מחוץ לכותלי ביהמ"ש, וכן לפרוטוקולי הדיון שהתקיימו בפני המותב הקודם שדן בתובענה.
-
אשר למחלוקת בשאלה מי הסכים ומי התנגד לביקור משותף של הצדדים ובאי כוחם באתר - אין לי אלא להצטרף לדברי המותב הקודם, כפי שהובאו בישיבת קדם משפט שהתקיימה ביום 25.6.17:
"צר לי כי הבירור העובדתי לא התקדם וכי לנוכח טיב הטענות של ב"כ הנתבעים כעת, אין טעם בראיית הסרטון במעמד הצדדים.
בשלב זה אינני רואה טעם בקביעה כי בית המשפט יערוך ביקור במקום. דומה כי על הצדדים להביא ראיותיהם כפי שיש לעשות בכל תיק ותיק ולכאורה הבקשה כי ביהמ"ש יערוך ביקור במקום נועדה לקצר את ההליכים, אך באופן שלאו דווקא יביא לבירור האמת...". עמ' 8 לפרוטוקול).
גדר המחלוקת
-
עובר לנפילת המנוח, הידרדרה המנוחה לכיוון אל פי התהום, ונבלמה בגזע עץ שהיה במדרון וחולצה ע"י המטיילים האחרים. בד בבד עם חילוצה בשלום, נפל המנוח לתהום, במקום בו נפלה המנוחה מהשביל.
אדון תחילה בשאלה היכן בדיוק בתוואי המסלול ארעה התאונה.
-
ככל שתוכחנה נסיבות נפילתה של המנוחה ואחריות הנתבעים לכך – יש להידרש לנסיבות נפילתו של המנוח אל מותו, ואחריות הנתבעים, אם בכלל, לנפילתו.
מסלול הטיול באתר ואופן ההליכה בו על ידי מטיילי הקבוצה
-
עסקינן במסלול הליכה בשמורת טבע למרגלות הר האולימפוס. שמורת הטבע כוללת מסלולי הליכה מגוונים, ברמות קושי שונות. המסלול בו צעדו חברי הקבוצה הוא מסלול הררי באורך של כ- 3 ק"מ, היורד מגובה של 400 מ'. המסלול צמוד בחלקו לתהום בעומק של כמה עשרות מטרים מימין לכיוון ההליכה של חברי הקבוצה. רוחב השביל שונה ממקום למקום. לאורך המסלול לא מוצבים שלטי אזהרה או גדרות, למניעת סיכון לנפילה.
-
בטיול באתר נטלו חלק כ-36 מחברי הקבוצה מתוך 38, אשר גילם נע בין 57 ל- 80 שנים. בעקבות הסברי הנתבע על הקושי היחסי בהליכה במסלול, שני מטיילים בחרו להישאר באוטובוס, ככל הנראה, בשל קשיי הליכה. בין אותם אלו שנטלו חלק בהליכה, היו מספר מטיילים שהסתייעו דרך קבע במקלות הליכה. הנתבע הלך בראש הטור וזאב צעד לפניו, שכן קצב ההליכה של הקבוצה היה איטי מדי לטעמו. בסוף הטור הלכו ישי ורננה ששימשו כמאסף, בהיותם הצעירים שבקבוצה. טור הקבוצה נפרש מקצה לקצה על פני כמה עשרות מ' לפחות. הנתבע לא היה מצויד בטלפון לווייני, אלא במכשיר סלולרי בלבד. יצוין כי קיימים קשיי קליטה משמעותיים במהלך המסלול, למעט במספר נקודות מהן ניתן ליצור קשר סלולרי, ובלבד שהמשתמש יודע על מיקומן.
-
במהלך ההליכה ועד לקרות התאונה, חברי הקבוצה עצרו, לפחות פעם אחת, למנוחה של כרבע שעה. בשעה 12:00 לערך, כשעתיים לאחר תחילת ההליכה, הידרדרה המנוחה לכיוון התהום, אולם למרבה המזל, נפילתה נבלמה בגזע עץ שהיה במדרון. חלק מהמטיילים שהיו בסמוך אחזו בה וחילצוה בשלום. במהלך החילוץ נפל המנוח לתהום, שם מצא את מותו.
היכן ארעה התאונה?
-
התובע ביקר באתר לאחר התאונה במספר הזדמנויות שונות. בביקורו ביום 9.9.12, ערך צילומי השוואה בין התמונות שנמסרו לו ע"י צביקה, ואשר צולמו מיד לאחר התאונה, על ידי האחרון וקציעה.
ביום 12.6.17 הוגשו ראיות משלימות מטעם התובעים שכללו את תצהירו מיום 12.6.17 של התובע, שהשווה בין התמונות שצולמו ע"י צביקה וקציעה, לבין תמונות שצולמו על ידיו בביקורו הנ"ל. לצד כל תמונה שצולמה על ידי צביקה וקציעה במקום מסויים, הוצגה תמונה שצולמה על ידי התובע באותו מקום (כך לטענתו), בעת ביקורו באתר. כן צרף התובע לתצהירו סרטון שצילם במהלך אותו ביקור.
-
ביום 31.08.17 ביקר הנתבע באתר בלוויית עוה"ד סיון סודאי ועוה"ד ג'ני זעירא שייצגוהו בתובענה, מנהל מחלקת תביעות במבטחת וסוכן הביטוח של "אשת". עוה"ד זעירא הצטיידה במצלמת סטילס ובמסרטת וידיאו, באמצעותה צילמה והקליטה חלק מהמסלול בו צעדו שלושתם, לרבות, את הסברי הנתבע במקום אירוע התאונה, לשיטתו.
ביום 9.11.17 הגישו הנתבעים "השלמת" מוצגים מטעמם שכללה את תצהירי עדויותיהם הראשיות של ניקולאי, ואסיליאדיס ושל עוה"ד זעירא, אשר צירפה לתצהירה חלק מהתמונות שצולמו על ידה (נספח ב' למוצגי הנתבעים), וכן סרטון שצולם על ידיה וכלל חלק בלבד מהמסלול.
-
ביום 5.12.17, בתגובה לסרטון שהוגש ע"י הנתבעים, הגישו התובעים תצהירים משלימים מטעמם של רננה וישי, צביקה וקציעה, שנדרשו לסרטון.
-
במהלך שמיעת הראיות בישיבת יום 10.12.18 נודע לראשונה כי בביקורם באתר ביום 31.8.17 של הנתבע, באות כוחו, מנהל מחלקת תביעות במבטחת וסוכן הביטוח של "אשת", צולם מסלול ההליכה גם באמצעות מצלמת "גו פרו", שהופעלה ברציפות כל אורך המסלול. (אדרש לכך בהמשך).
-
בישיבת יום 10.12.18, במהלכה נשמעו ראיות התובעים, נחקרו בין היתר, התובע, צביקה וקציעה על התמונות שצורפו לתצהירו מיום 12.6.17 של התובע. במהלך חקירת התובע, טענה ב"כ הנתבעים כי לא ידוע היה לה דבר הגשת תצהירו זה של התובע. לדבריה, לראשונה נודע לה על כך במהלך חקירתו הנגדית של התובע. ב"כ התובעים דחה על הסף את טענתה בהשיבו כי התצהיר והתמונות, שהינן חלק בלתי נפרד ממנו, הומצאו לידי ב"כ הנתבעים, ביחד עם הסרטון שצולם על ידי התובע בעת ביקורו באתר ביום 9.9.12.
בישיבת יום 18.12.18 הצהיר הנתבע כי לראשונה נודע לו על תצהירו מיום 12.6.17 של התובע, בישיבת יום 10.12.18 במהלכה נחקרו התובע, צביקה וקציעה על תצהיריהם.
-
איני מוצא מקום להידרש למחלוקת בשאלה האם התצהיר הומצא לנתבעים עם הגשתו לביהמ"ש, מתי צפו בו באמצעות מערכת ה"נט", או היה עליהם לצפות בו. משהנתבעים נתנו הסכמתם בישיבת יום 10.12.18 להגשתו ולחקירת התובע עליו, וזאת לאחר שנערכה הפסקה במסגרתה התאפשר להם ללומדו- התייתר הצורך להכריע במחלוקת. עם זאת, אפנה לבקשת התובעים מיום 12.6.17 לצירוף תצהירים משלימים, לרבות לתצהיר, סרטון ותמונות; להחלטות המותב הקודם מיום 13.6.17 ומיום 15.6.17 שנתנו בבקשה, ושנצפו על ידי ב"כ הנתבעים עוד ביום 17.9.17; לפרוטוקול ישיבת יום 25.6.17 במהלכו נדרש ב"כ התובע לסרטון ולתמונות, שהבקשה להגשתם הוכרעה שבועיים עובר לדיון זה.
האם הוכח מיקומו המדויק של מקום אירוע התאונה?
-
אביא להלן מתצהירם המשותף של צביקה וקציעה, ומתצהירם המשותף של רננה וישי.
תצהירם המשותף של צביקה וקציעה:
"...אנו היינו אחד משני הזוגות שנותרו במקום בו ארעה הנפילה בהמתנה של כשעה וחצי עד להגעת כח החילוץ.
נציין כי במהלך ההמתנה שלנו בנקודת הנפילה צילמנו אני ואשתי תמונות "סטילס" של סביבת הנקודה בה נפל המנוח, כולל תמונה בה נראה הכובע של רעיית המנוח, ט.ג. ז"ל, אשר נותר במדרון לאחר שטובה חולצה.
מצפייה בסרטון של עפר עולה בבירור ,כי האזור בו מצולם הסרטון אינו מייצג את המקום בו ארעה הנפילה של המנוח, להלן הסיבות לקביעה החד משמעית שלנו כדלקמן:
-
בנקודת הנפילה של המנוח, היו סלעים מצד שמאל של השביל, בכיוון ההליכה שלנו, ללא עצים. בסרטון של עפר נראים שני עצי אורן בוגרים בצד שמאל שלחלוטין לא היו במקום.
-
נקודת הנפילה, עליה צעדנו וממנה נפלו ט' וז'.ג. המנוחים, הייתה דרך צרה ביותר, בה היה יכול לעבור אדם אחד בלבד, כאשר משמאל לדרך הצרה היו סלעים ואבנים שלא אפשרו הליכה.
בסרטון של עפר הדרך רחבה ומאפשרת הליכה נוחה של מספר אנשים במקביל. זה בוודאות לא המקום.
-
כשלושה מטרים לאחר הנקודה בה ארעה הנפילה, ישנן מדרגות בהם יורדים לשביל המתפתל למטה.
בסרטון של עפר רואים, כי מאחוריו הדרך ממשיכה מטרים רבים באותו מפלס ללא כל זכר לירידה במדרגות.
-
בנקודת הנפילה יכולנו להבחין כי מעבר למדרון, קיים תהום, אליו נפל המנוח.
נציין עוד, כי במועד בו צפינו בסרטון של עפר צפינו שוב בסרטון שצילם אהוד גול בספטמבר 2012 במקום הנפילה, הסרטון של אהוד מצולם בדיוק במקום בו ארעה הנפילה, ובו אנו צילמנו את תמונות הסטילס בעת שהמתנו במקום להגעת המחלצים" (ס' 3 – 6 לתצהירם של צביקה וקציעה).
תצהירם המשותף של ישי ורננה:
"...בתאריך 18.11.2017 צפיתי בסרט וידאו מאוגוסט 2017 הנושא את השם 'ז.ג. מקום הנפילה' ובו נראה מדריך "אשת טורס" עופר בר עוז, עומד ומסביר במשך כארבע דקות על השתלשלות האירועים בנוגע לנפילת המנוח, בטיול שהתקיים ביוני 2012 בו נטלנו חלק ביחד עם חברים נוספים מקיבוץ צובה.
לאחר הצפייה בסרטון הנ"ל הננו להצהיר, כי הסרטון שבו עפר בר עוז מסביר על האירוע איננו המקום בו ארעה הנפילה של המנוח. הסרטון צולם ככל הנראה בנקודה כלשהי במסלול הטיול, אולם כאמור, בוודאות, אין זה המקום בו אירע האסון.
נציין, כי בסרטון שבו עפר מדבר על האירוע, הדרך רחבה משמעותית מהדרך בה צעדנו במקום האירוע. מדובר היה בשביל צר בו יכול לצעוד אדם אחד בלבד, כשמשמאל לשביל צר זה, היו סלעים, עליהם לא ניתן היה לצעוד.
כמו כן הצמחייה במקום שצולם ע"י עופר, שונה באופן משמעותי מהצמחייה במקום אותו אנו זוכרים כמקום הנפילה. ובנוסף, בסרטון של עפר, לא מבחינים בירידה שהתחילה מייד לאחר המקום בו ארעה הנפילה.
הננו חוזרים ומבהירים, כי הסרטון של אהוד גול, צולם בדיוק במקום האירוע. מקום אותו אנו זוכרים בוודאות, כמקום בו ארעה הנפילה של המנוח" (ס' 2-6 לתצהיר עדותם הראשית של ישי ורננה).
-
יצוין כי לאחר שהומצא הסרטון לידי הנתבעים ובו נראה, בין היתר, צלב על אחד העצים במקום אירוע התאונה, לשיטת התובעים, טענה עוה"ד זעירא בישיבת יום 25.6.17 כי:
"...אין שום קשר בין העץ עם הצלב לבין מקום האירוע. ביררתי עם מדריכי טיולים מקומיים לגבי הסימון של הצלב ונמסר לי שחד משמעית זה לא קשור לתאונה. גם אם יש סימון כזה, יש הרבה סימונים כאלה, אין קשר בין זה לבין התאונה...".
איני מוצא מקום להידרש לשאלה האם הצלב הושם במקום על מנת לסמן את מקום נפילתו של המנוח, או מסיבה אחרת, וזאת משהוכח כי זהו הצלב היחיד שהוצב לכל אורך המסלול נשוא התובענה - ראייה הסותרת את הצהרת ב"כ הנתבעים כי צלבים רבים מוצבים על העצים לאורך המסלול.
-
אביא להלן מחקירתה הנגדית של רננה בדבר מקום אירוע התאונה. יוזכר כי רננה וישי היו במאסף ולפיכך, רק לאחר התאונה חלפה במקום:
"העדה, גב' שניר:זה לא היה רחוק, אבל את, המתווה של הדרך היה כזה שלא ראינו איך זה קורה. רק אני יודעת מה היה המקום כי ראיתי את הכובע שלה.
ש:הבנתי, זאת אומרת שמהחלק של המאסף עד למקום האירוע את אומרת שזה לא היה רחוק?
ת:לא רחוק.
...
ש:לא רחוק, הבנתי. אז, קראו לכם לחזור, להתחיל ללכת?
ת:באיזה שהוא שלב קראו לנו,
ש:אחרי כמה זמן?
ת:אני לא זוכרת, אנחנו היינו באמת,
ש:את יושבת שם על הרצפה, כמה זמן ישבת על הרצפה עד שאמרו לך?
ת:אני לא יודעת, אני לא הסתכלתי על השעון, אנחנו,
ש:5 דקות, 10 דקות, 20 דקות, חצי שעה? כמה זמן ישבת ברצפה?
ת:אני לא יכולה, אני לא יכולה להגיד לך, אנחנו היינו בהיסטריה. אני לא יכולה להגיד לך.
...
ת:ואנחנו והיינו במצב נפשי מאוד קשה.
...
ש:ואז עברתם, אז קראו לכם לחזור,
ת:להמשיך,
ש:להמשיך, סליחה נכון, צודקת. קראו לכם להמשיך בדרך לסיום המסלול, אז את עברת שם, פשוט את עצרת שם?
ת:אני עמדתי לכמה זה,
ש:כמה רגעים?
ת:אמרתי אני מעיזה להסתכל,
ש:כן,
ת:וראיתי את הכובע שלה,
...
ת:ומיד המשכתי. כן.
...
ת:זה היה מקום מאוד מאוד צר עד כמה שאני זוכרת,
...
ש:חלק מהשביל היה עם אבנים?
ת:משהו כזה, כן, שאי אפשר היה להמשיך, היה צריך לעקוף את המקום הזה,
ש:היה יותר נוח ללכת,
ת:זה אזור מאוד מאוד צר,
ש:היה יותר נוח ללכת באדמת כורכר מאשר בין הסלעים? זה מה שאני מבינה ממך?
ת:לא זה העניין. העניין היה ששם זה היה מאוד צר כי חלק מהדרך הייתה חסומה על ידי סלעים. אז היה צריך לעקוף אותם,
...
ת:היו שם איזה בולדרים כאלה, סלעים גדולים, לא כל כך הסתכלתי עליהם, הסתכלתי יותר לכיוון שראיתי את הכובע אבל אני זוכרת שזה היה די צר שאי אפשר היה לרדת, שעברתי ככה בזהירות בזהירות". (עמ' 62-64 לפרוטוקול ישיבת יום 10.12.18).
-
בחקירתה הנגדית נשאלה קציעה מדוע מצאה לנכון לצלם את התמונות, בתשובה השיבה:
"ת:לא, אני רוצה להגיד לך למה צילמתי? כי אני מאוד הייתי רוצה לדעת איפה זה קרה? ולא העליתי על דעתי שיהיה דבר כזה וצילמתי באמת במחשבה על הילדים שאם הם ירצו לבוא לשביל הזה שהם יוכלו, לפי התמונות, לדעת איפה זה קרה ובגלל זה גם עשיתי, חיפשתי שם אבנים ממש היה לי קשה למצוא אבנים ומצאתי אבן אחת כזאת ועוד אבן ושמתי 2 אבנים כדי שהם יוכלו לראות איפה זה קרה."
(עמ' 127 לפרוטוקול ישיבת יום 10.12.18).
-
בהמשך, כאשר נשאלה קציעה על ידי ביהמ"ש:
"אם היה שם איזשהו שאת יכולה לומר שהוא היה מיוחד למקום הזה, שאם את חוזרת אליו אז את יודעת לזהות אותו?
בהמשך השיבה:
"כן, כל האזור הזה הוא היה, השביל הלך ונהיה צר כי בצד שמאל היו אבנים שלא היה נוח ללכת עליהם, אז השביל מתביית ימינה ככה באופן צר וממש, ממש אחרי זה היו כמה מדרגות כאלה מעץ ... הנפילה הייתה היה קצת יותר קרוב למדרגות ואני זוכרת מאוד ברור את המקום הזה.".
(עמ' 128 לפרוטוקול ישיבת יום 10.12.18).
-
אביא להלן מחקירתו הנגדית של צביקה:
"ת:הלכנו, היה רגיל. עד, עד הקטע של האירוע, ושם זה כנראה באמת כן היה מסוכן.
ש:הבנתי.
ת:כל היתר לא היה מסוכן.
ש:ואם, אם, אם הוא לא היה מנסה להרים את טובה ולעזור לה, ולצערנו הרב שזה לא מה שקרה, וטובה מעדה והוא ניסה לעזור לה ונפל, אבל אם הייתם חולפים על פני המקום ושום דבר לא היה קורה, האם היית חש שזה מקום מסוכן?
ת:הקטע הזה גרם לנו ללכת יותר קרוב לתהום, לצד של התהום בגלל הסלעים שהיו במקום.
ש:הבנתי.
ת:יתר הקטעים היו חופשיים יותר והיו רחבים. הקטע הזה גרם לאנשים ללכת הצידה.
ש:הבנתי.
ת:כי הוא היה מלא סלעים ואף אחד לא אמר לנו אם צריך להיזהר שם או לא צריך להיזהר בקטע הזה.
ש:אז זאת אומרת, אז זאת אומרת כשרואים תהום צריך להגיד לך 'זהירות תהום', אתה לא ראית לבד?
ת:לא רואים את התהום.
ש:לא רואים תהום.
ת:לא. הסלעים מובילים אותך לכיוון. (עמ' 90- 91 לפרוטוקול ישיבת יום 10.12.18).
-
מהאמור לעיל עולה, כי אכן כל המסלול נעדר סיכון לנפילה אל התהום, למעט המקום בו ארעה התאונה לשיטת התובעים. לדברי צביקה, מיקומם של הסלעים הוביל את המטיילים אל השביל הצר ממנו לא ניתן לראות את התהום.
-
בחקירתו הנגדית נשאל אלי על מקום אירוע התאונה, לשיטתו. בתשובה השיב:
"לגבי השביל, אנחנו הלכנו בשביל שהוא היה עם בדרך כלל עם עצים מ-2 צדדיו, באותו קטע שביל, אני לא רוצה להגיד, אני לא זוכר בדיוק אם היה 2 מטר, 3 מטר, משהו כזה, אז היה מן בניצב לשביל היה מן שטח חשוף שזה נראה, כן, עוד פעם, אנחנו בטיול, אנחנו שמים לב לפרטים, אז לפחות את הפרט הזה אני כן זוכר, התרשמתי כאילו ששמה מים זרמו או קרח זרם, זה כמו פס אש, היה נקי רק עם אבנים, לא היה שם עצים ולא היה מ-2 הצדדים, גם מלמעלה וגם מלמטה של השביל הזה. " (עמ' 173 לפרוטוקול ישיבת יום 10.12.18).
-
בתום חקירותיהם הנגדיות של ה"ה שניר בקשתי לצפות בשני הסרטונים שהוגשו ע"י הצדדים. במהלך הצגת הסרטונים התנהל דו - שיח בין ב"כ בעלי הדין ובית המשפט:
עוה"ד סודאי:
"ואדוני יקבל פחות או יותר את הרושם. יש לנו גם את ה-go pro שמראה את כל המסלול, אבל אני בטוחה שאדוני לא יישב ויראה שעתיים של מסלול.".
בתגובה השבתי:
"לא, אבל אני, כן חשוב לי המיקום.
(עמ' 78 לפרוטוקול ישיבת יום 10.12.18)
ובהמשך אומרת עוה"ד סודאי: (שמה נשמט מהתמלול)
"עד כמה זה תלול במירכאות, אז צילמנו כזה מהתחלה ועד הסוף. אבל לא, זה, זה לא הראשון. זה רק של מקום התאונה."
(עמ' 78 לפרוטוקול ישיבת יום 10.12.18).
בהמשך אומרת עוה"ד סודאי:
"כב' הש' הראל: צילמתם גם את מקום האירוע הניתן על ידם?
עו"ד סודאי:לא כי אנחנו לא ממש יודעים באיזה מקום זה,
עו"ד צביקל:סליחה, הלכתם את כל המסלול עם go pro את אומרת.
עו"ד סודאי:כל המסלול,
עו"ד צביקל:אנחנו מבקשים להציג את כל הסרטון הזה,"
(עמ' 80 לפרוטוקול ישיבת יום 10.12.18).
-
הוכח כי גופת המנוח נמצאה בנחל בעומק של 25 מ' ממקום נפילתו. בסרטון שהוצג ע"י הנתבעים נראה הנתבע כשהוא עומד עם שניים אחרים לרוחב השביל בו אירעה התאונה, לשיטתו, על מנת להציג כי לא טמון כל סיכון במקום במקום בו ארעה התאונה, לשיטתו. בעודו מדבר לכיוון המצלמה המופעלת על ידי עו"ד זעירא, עוה"ד סודאי שעמדה מאחוריו ובסמוך לקצהו הימני של השביל נשמעת כשהיא מנחה ברקע את עוה"ד זעירא לצלם את המדרון, כדי להראות שאין תהום במקום, וכדבריה: "תראו, אין כאן תהום בכלל".
אמירתה נסתרת ע"י העובדה כי גופת המנוח נמצאה בנחל בעומק של 25 מטר ממקום נפילתו, ומחזקת את טענת התובעים כי התאונה לא ארעה במקום הנטען ע"י הנתבעים.
-
הנוף המתואר על ידי עדי התביעה, תואם לתמונות שצולמו על ידי צביקה וקציעה מיד לאחר התאונה, ובולט בחריגותו ובייחודיותו, ביחס למסלול שנצפה בסרטונים שהוגשו על ידי שני הצדדים.
-
בהודעתם מיום 17.12.18 הודיעו הנתבעים:
"...כי כל צילומי המסלול אשר צולמו ביום 31.8.17, הוגשו לביהמ"ש, סה"כ 12 סרטונים...מעניין לעניין ובאותו עניין – בית המשפט הנכבד מתבקש להורות לתובעים להעביר לעיון הנתבעים את כל התמונות שצולמו על ידי צביקה וקציעה מרגלית....".
-
בו ביום הודיעו התובעים כי הינם נכונים להגיש סרטון נוסף שצולם ע"י התובע בעת ביקור נוסף במקום בחודש אוגוסט 2018
"... שם אפשר יהיה להיווכח שוב במקום בו התובעים טוענים כי הוא מקום אירוע האסון. הסרטון יוצג במעמד הדיון ... באשר לטענת ב"כ הנתבעים כי מה שצורף לבית המשפט הנכבד הוא כל הסרטונים שהוסרטו על ידי ב"כ הנתבעים, הרי שהדבר עומד בסתירה לנטען בבית המשפט הנכבד לפיה הדרך,'E4', אשר בה נטען כי נציגי הנתבעים הלכו, הוסרטה במלואה והנתבעים נדרשים להציג את כל הסרטונים".
-
בפתח ישיבת יום 18.12.18 בקשו התובעים להציג את כל התמונות הנוספות, בקשה שנתקלה בתחילה בהתנגדות הנתבעים והוסרה לאחר מכן. הנתבעים לעומתם, לא הגישו תיעוד צילומי נוסף. גם לשיטתם בסיכומיהם, אורכו המצטבר של הסרטון שהגישו משתרע על פני למעלה מ-20 דקות, הרבה פחות משתי שעות צילום עליהן הצהירה עוה"ד סודאי בישיבת יום 10.12.18. המסקנה המתבקשת היא כי הנתבעים נמנעו במודע מלהגיש את הסרטון שצולם במצלמת הגו פרו.
-
הנתבעים, יכלו לאשש את טענת הנתבע בדבר הקרבה בין שני המקומות, כמו גם להציג מקום נוסף הדומה לתיאור שנמסר ע"י עדי התביעה, לו היו מציגים את הסרטון שצולם במצלמת הגו פרו, ובכך לסתור את טענתם בדבר מיקומו, כמו גם את טענתם לסיכון הטמון בו.
הנתבעים הפכו כל אבן והגישו כל ראיה שסברו כי יש בה כדי לתמוך בטענותיהם. כך גם ידעו לעשות גם לאחר תום שמיעת הראיות, עת הגישו בקשה להגשת ראיות נוספות שנענתה ע"י ביהמ"ש. לפיכך, חזקה כי לו היה בסרטון הנוסף שצולם במצלמת הגו פרו, והמציג את כל מסלול הטיול (להבדיל מהסרטון המקוטע שהוגש על ידיהם), כדי לתמוך בטענותיהם ולסתור את טענות התובעים- הם היו עושים זאת ללא היסוס.
כך גם יכלו להציג באמצעות הסרטון שצולם במצלמת הגרו פרו, כיצד הם עצמם הלכו במקום אירוע התאונה, לשיטת התובעים- האם על השבי הצר; האם על הסלעים; האם על השביל שמשמאל לסלעים, כטענת הנתבע; האם הנתבע אכן לא מצא לנכון להדריכם מפני הצפוי להם בהגיעם למקום?
הימנעותם מהגשת הסרטון היא בגדר הימנעות מהבאת ראייה, על כל המשתמע מכך.
-
כזכור, אלי עמד על דעתו כי במקום אירוע התאונה לא היו עצים משני צדי הדרך, זאת בניגוד לתמונות בהן נראים עצים בצמוד לשביל. עם זאת, מקום אירוע התאונה לשיטת התובעים, נראה בהחלט דומה למקום המתואר ע"י אלי כמו גם על ידי ישי, רננה קציעה וצביקה.
אוסיף ואציין כי בחקירתו הנגדית בישיבת יום 18.12.18 הודה הנתבע כי הוא מכיר את המקום הנטען כמקום אירוע התאונה לשיטת התובעים, ואף ציין כי הוא מרוחק כ-10 מ' ממקום אירוע התאונה לשיטתו.
-
כאמור, בתצהירם מצהירים ישי ורננה כי "בסרטון של עפר, לא מבחינים בירידה שהתחילה מיד לאחר המקום בו אירעה הנפילה". תימוכין לאמירתם כי מיד לאחר המקום בו אירעה התאונה, לשיטתם ממוקמות מדרגות עץ, ניתן למצוא בתמונה נ/6 בה נראה מאחור אחד המטיילים כשהוא יורד במדרון, לאחר שחלף על פני מקום אירוע התאונה, המסומן ב-X על גבי אותה תמונה.
-
לאחר שנתתי דעתי לעובדה כי ה"ה ישי, רננה צביקה, קציעה ואלי צפו במשותף עם התובע בסרטונים שצולמו ע"י הנתבעים והתובע; כי עסקינן בחבריהם לקיבוץ של המנוחים; כי במהלך השנים, כמו גם בדרכם מהקיבוץ לביהמ"ש, שוחחו על נסיבות אירוע התאונה; לסתירות שאינן בלב המחלוקת - מצאתי ליתן אמון בעדויותיהם בדבר מקום אירוע התאונה, ולהעדיפה בבירור על פני עדותו של הנתבע, צד מעוניין ועד יחיד מטעם הנתבעים, אשר לא אחת סתר את עצמו.
-
סבורני כי נכון יהיה ליתן משקל מכריע לראיות שנאספו בזמן אמת, לרבות לאותן תמונות סטילס שצולמו ע"י צביקה וקציעה מיד לאחר קרות התאונה, על פני ראיות שנאספו על שני הצדדים בשלב מאוחר יותר, בעת שכבר החלו ההליכים המשפטיים. משכך, משקלם של כל הסרטונים שצולמו ע"י שני הצדדים, אשר לא הציגו את מלוא המסלול, מועט בהרבה ממשקלן של התמונות שצולמו בזמן אמת.
-
הנתבעים פעלו לכל אורך הדרך, החל מתחילת חקירתו הנגדית של צביקה וכלה בסיכומיהם, על מנת להציג את התובע ועדי התביעה, כמי שאינם דוברים אמת. במהלך חקירותיהם הנגדיות של צביקה, רננה, שי ואלי הציגה בפניהם ב"כ הנתבעים 4 תמונות צבעוניות שנלקחו מהסרטון שצילם התובע בעת ביקורו באתר בחודש ספטמבר 2012, (נ1-נ/4), ובקשה מהם לזהות את מקום אירוע התאונה. שלושה מתוכם, לא זיהו בתמונות את מקום אירוע התאונה, למעט צביקה שאמר שייתכן כי התמונה נ/4 צולמה במקום אירוע התאונה.
בעוד אשר עיון בתמונות נ/1-נ/3 יכול ללמד בקלות יחסית כי אינן תואמות למקום אירוע התאונה, הרי שאיכותה של תמונה נ/4 ירודה בעליל, ולפיכך, אין זה מפליא כי שלושה מהמטיילים לא זיהו את המקום.
יאמר כי בעת הצגת התמונות לעדים, ב"כ הנתבעים הצביעה לפניי על התמונה נ/4 כתמונה היחידה שצולמה במקום. עוד באותה עת סברתי בליבי, כי נדרש דמיון רב כדי לזהות בתמונה נ/4 את מקום אירוע התאונה.
-
הנתבעים הטיחו בפני עדי התובעים, לרבות בתובע, על כי לא זמנו לעדות את מי מהמטיילים שהיה עד לנפילותיהם של המנוחים. עדי התביעה הבהירו כי הם וכן אותו זוג שהיה עד לנפילותיהם היו מצויים בטראומה, שממשיכה לאחוז בהם. הנתבעים התעלמו מכך. כך גם התעמתו עם הנתבע על כי המנוחה לא הצטרפה לביקורו באתר בחודש ספטמבר 2012, 3 חודשים לאחר התאונה:
אביא להלן מחקירתו הנגדית של הנתבע בעניין זה:
"ש:בשחזור עם הסרט הזה, אף אחד לא נכח באירוע בזמן אמת?
ת:בשחזור הזה לא היו אנשים שהיו גם בטיול.
ש:הבנתי. למה אמא שלך לא הצטרפה אליך?
ת:למה אמא שלי לא הצטרפה אלי?
ש:כן.
ת:זאת שאלה רצינית? אמא שלי הייתה בטראומה, ברמה של לעבד את האבל אחרי 50 שנה עם בעלה שהיא נותרה לבד בביתה שאנחנו כולנו כבר מחוץ לבית, למעט אחי, לחיות לבד, להתאבל, אמא שלי גם הייתה במקום, ראתה אותו, אמא שלי הייתה נתונה בסערת רגשות מטורפת, לנסוע איתי ליוון?
ש:ובכל זאת, אתם הגשתם תביעה, אמא שלך זיכרונה לברכה, לפני שהיא נפטרה היא הייתה חלק מהתביעה הזאת.
ת:נכון.
ש:ובכל זאת, להגיש תביעה זה המצב מאפשר, אבל לבוא ולהוכיח את התביעה המצב לא אפשר?
ת:זה לא קשור להוכיח.". (עמ' ... לפרוטוקול ישיבת יום 10.12.18).
-
כאמור, הצדדים היו ונותרו חלוקים בשאלה היכן ארעה התאונה. ברי כי הגעה למקום לא הייתה מביאה לקידום האמת, שכן הצדדים היו נותרים חלוקים בעמדותיהם. משהצדדים בסופו של יום לא נסעו במשותף לאתר, ומשהנתבעים צילמו את כל אורך המסלול- מדוע לא הציגוהו בפני ביהמ"ש, על מנת לתמוך בטענתם בדבר מקום אירוע התאונה, ובכך לייתר ויכוח עקר וחסר תוחלת בשאלה מי הסכים לנסוע; מתי נתנה הסכמתו; מי סירב; מתי סירב; מדוע סירב ושאר שאלות שאינן נדרשות להכרעה האמתית במחלוקות.
-
לשיטת הנתבעים, גרסתם בדבר מקום אירוע התאונה, קוהרנטית- דהיינו, המקום עליו הצביע הנתבע במהלך סיורו המשותף עם באות כוחו הוא מקום אירוע והתאונה- הוא ולא אחר.
הנתבעים ובאי כוחם, לא גילו כל עניין בשאלה היכן אירעה התאונה לשיטת התובעים, ולו רק על מנת לנסות ולקעקע את טענותיהם כי לא מוטלת עליהם כל חבות, גם אם יוכח שהתאונה ארעה במקום לו טוענים האחרונים.
הנתבעים עשו כל שלאל ידם במטרה להרחיק עצמם ממקום התאונה לשיטת התובעים, ואימצו בחום את דברי הנתבע, כפי שנמסרו להם, לפיו הסרטון שצולם ע"י התובע לא צולם במסלול הטיול באתר, וכי אינו יודע היכן צולם.
-
אביא להלן מחקירתה הנגדית של עוה"ד זעירא שהתלוותה לסיור במסלול:
"עו"ד צביקל:האם ביקשתם מעופר לקחת אתכם למקום שבו
התובעים טוענים שארעה התאונה?
עדה, עו"ד זעירא: לא
ש:לא ביקשתם? לא עניין אותך?
ת:לא רואה את הרלוונטיות שבזה, עופר היה העד ראייה היחיד שהיה במקום התאונה בזמן אמת, והוא לקח אותנו למקום התאונה, למקום שבו זה קרה.
ת:עופר אמר לי שמה שהוא רואה בצילום וידאו שנערך על ידי בנו של המנוח, חד משמעית הוא לא חלק מהמסלול, ולכן אנחנו גם לא עברנו בקטע הזה, ואנחנו לא יודעים איפה הוא צולם.". (עמ' 40 לפרוטוקול ישיבת יום 18.12.18).
-
בחקירתו הנגדית עומת הנתבע עם התמונות שצולמו ע"י צביקה וקציעה. בתשובה תיאר את מקום האירוע, תיאור הזהה לתיאור לו טוענים עדי התביעה:
"ת:בהתחלה, לא, כזה חזק, כי זה היה קטע עם טיפה קרחת,
ש:כן,
ת:וממש יש שתילים ראשונים של אורנים שהתחילו לצמוח, לא, לא,
ש:בקטע,
ת:לא בסדר גודל כזה.
ש:זה השטח השטוח שאתה מדבר, עם עצים, איך הגדרת את זה, שתילים,
ת:כן
ש:זה היה המקום שבו טובה למעשה נפלה,
ת:נכון
ש:גם כן, מיד אחרי זה, בעלה, התובע
ת:אני לא יודע, אני לא ראיתי ואני לא יודע איפה הוא נפל."
(עמ' 118-119 לפרוטוקול ישיבת יום 18.12.18).
-
הנתבעים יכלו לזמן לעדות את מי מהמשתתפים הנוספים, שאינם נמנים על חברי קיבוץ צובה, על מנת לנסות ולסתור את גרסת התביעה. ב"כ הנתבעים טענה במהלך סיכומיה בישיבת יום 6.1.19 כי:
"הסיבה שהנתבעים לא הביאו עדים מקבוצת המטיילים עצמה, היא לא כי לא נעשה ניסיון כזה, נעשו ניסיונות לפנות למטיילים, אולם הסתבר כי מדובר בקבוצה מגובשת מאוד של חברים ששומרים נאמנות למשפחת גול וכולם נרתמו כאחד למטרה שהציב בנו של המנוח לקבל פיצויים מהנתבעת ולכן לא שיתפו פעולה איתנו." .(עמ' 152 לפרוטוקול).
טענה זו הועלתה לראשונה במסגרת סיכומי הנתבעים, לא זכתה לכל תימוכין, ומעלה שאלה האם זו אכן הסיבה בגינה אותם משתתפים לא הוזמנו?
-
לסיכום: מכל הטעמים שלעיל, שוכנעתי ללא כל ספק, כי התאונה ארעה במקום הנטען ע"י התובעים, דהיינו, בשביל הצר שמימין לסלעים, כיוון הליכת המטיילים.
מה הביא לנפילת המנוחה לכיוון התהום?
-
תביעת המנוחה וילדיה הוגשה בחודש אפריל 2014. המנוחה נפטרה ביום 07.12.14, עוד טרם הגשת ראיות הצדדים. התובעים לא זימנו עדי ראייה ישירים לנפילתה. העדים שהובאו, העידו על חילוצה לאחר נפילתה.
-
התובע הצהיר בסעיף 9 לתצהיר עדותו הראשית מיום 04.12.15, בין היתר, על נסיבות נפילתה של אמו המנוחה, כפי שנמסרו לו על ידה. עם הגשת ראיות התובעים, התנגדו הנתבעים, לכל עדות שמיעה, סברה, ועתרו בין היתר, למחיקת סעיפים 20, 24 , 13-17 לתצהירו, בנימוק כי הינם בגדר עדות שמועה ועדות שבמומחיות, וזאת מבלי שנדרשו לס' 9 לתצהירו. במהלך חקירת עדי התביעה שבו הנתבעים וחזרו על התנגדותם הכללית לעדויות שמיעה.
שבוע לאחר תום שמיעת ראיות התובעים, הגישו הנתבעים בקשה לצרוף ראיות נוספות, ובקשה חוזרת למחיקת ס' 13-17 ו-20 לתצהירו של התובע. גם הפעם לא נדרשו לס' 9 לתצהירו.
יאמר כי ב"כ הנתבעים לא חקרו את התובע על הדברים שנמסרו לו לטענתו, על ידי המנוחה בדבר נסיבות אירוע התאונה, ואשר פורטו בס' 9 הנ"ל.
-
בסיכומיהם טענו הנתבעים כי:
"סיבת הנפילה של אשת המנוח לא הוכחה- הייתה 100% חולה, נזקקה לבלון חמצן בטיסה- ייתכן וחשה ברע, סחרחורת וכיו"ב, בהתאם למוצג נ/9 ועדותו של אהוד...".
-
בחקירתו הנגדית נשאל ואסיליאדיס על עובדת השתתפותם בטיול של אנשים מבוגרים שחלקם נעזרים דרך קבע בהליכתם במקלות הליכה, בתשובה השיב:
"עו"ד צביקל:איזו חקירה עשית בחברה שלך על התאונה
הזאת?
עד, מר בסליאליס: אנחנו שכרנו אדם שיבדוק את המסלול,
עו"ד סודאי:מומחה.
עד, מר בסליאליס: מומחה כדי שיבדוק את המסלול, ואנחנו
חושבים שהתאונה ארעה בגלל בעיות הבריאות של אותה אישה,
שנפלה בטיול.
עד, מר בסליאליס: אני לא רופא, אבל אני חושב שאישה
שסובלת מבעיות של חוסר חמצן, ובעיות נשימה, היא, יכול
להיות שהיא הפכה להיות, חטפה, קיבלה סחרחורת".
(עמ' 66 לפרוטוקול ישיבת יום 18.12.18).
-
בהמשך נשאל ואסיליאדיס, איזו בדיקה עשה על מנת ללמוד על נסיבות אירוע התאונה:
"מר בסליאליס:... שאני ביקרתי במקום אני הזמנתי מומחה לעניין. הלכתי אתו באוגוסט 2017.
ש:אם כך, אתה את הבדיקה, כדי לדעת מה קרה ולהפיק לקחים, אתה עשית רק ב- 2017, ולא מיד, בשביל התביעה, ולא מיד לאחר התאונה,
ת:אני רציתי לדעת מה קרה בשביל התביעה, כדי להביא בפני בית המשפט את המידע בעניין הזה. אני לא משטרה."
(עמ' 67 לפרוטוקול ישיבת יום 18.12.18).
-
מכאן עולה כי לראשונה בחלוף 5 שנים ממועד התאונה מצא ואסיליאדיס לנכון לפקוד את האתר, על מנת לבדוק, לצרכי התביעה ולקראת עדותו בביהמ"ש, ולא על מנת לנסות להפיק לקחים מקרות התאונה, כיצד ארעה. יאמר כי אותו מומחה אליו כיוון הוא ניקולאי.
-
בחקירתו הנגדית נשאל הנתבע האם השתתפו בטיול מטיילים עם מקלות הליכה. בתשובה השיב הנתבע:
"ת:היו אנשים שהסתובבו עם מקלות, שאמרו שזה מטעמי נוחות, לא בגלל הצורך של נכות או, כי הצגתי את זה, גם כשהצגתי את הצפי שאמור להיות למחרת הטיול, אמרתי: מי שלא יכול ללכת, מי שיש לו קושי ללכת, שיש לו בעיות ברכיים, יש לו בעיות גב, סתם אין לו חשק, חייבים להישאר באוטובוס, כי האוטובוס מדלג לנקודה אחרת לאסוף אותנו כשאנחנו יוצאים."
(עמ' 116 לפרוטוקול ישיבת יום 18.12.18).
-
בתצהיר עדותו הראשית הצהיר הנתבע:
"16. ערב היציאה למסלול, כפי שאני נוהג לעשות בסיומו של כל יום טיול, הסברתי לחברי הקבוצה מה מתוכנן למחרת, וביקשתי מכולם להצטייד בנעליים נוחות להליכה, כובעים ובקבוקי מים. הודעתי למטיילים שמשך הטיול הצפוי בטבע הינו כשעה וחצי-שעתיים (2 ק"מ כל אורך המסלול), ומי שאינו מעוניין להשתתף בו יוכל להמתין באוטובוס ביחד עם הנהג בנקודת האיסוף.
17. מאחר והייתי מודע לקיומה של בעיה רפואית אצל רעייתו של המנוח ז"ל, הוצע לה ולמנוח בשיחה פרטית לשקול לוותר על הטיול הרגלי, אך הם בחרו להצטרף בטענה שהוא ורעייתו רגילים לטיולים מסוג זה, בטבע, ביחד עם החברים מהקיבוץ שהרכיבו את רוב הקבוצה".
(ס' 16-17 לתצהיר).
-
צא ולמד כי הנתבע היה ער למצבה הבריאותי של המנוחה, ולשיטתו, אף הציע לה לוותר עליו, לא מפאת סיכון הטמון במסלול, אלא בשל מצבה הרפואי בתחום הלבבי.
-
לטענת הנתבעים שהועברה כמסר חוזר ונשנה – לא טמון כל סיכון במסלול, ולפיכך לא היה צורך להזהיר את המטיילים, לא באופן כללי ולא ביחס למקום מסוים. כך גם לא נדרש לתן הוראות התנהגות מיוחדות, שעה שגם הרשויות ביוון לא מצאו לנכון להציב גדרות, או שלטי אזהרה כלשהם.
-
ברם, במהלך חקירתו במשטרת יוון ביום 17.6.12, נשאל הנתבע:
"האם הובלת בעבר קבוצות תיירים באותו מקום?" בתשובה השיב מיוזמתו:
"כמובן. בכל פעם שאני מוביל תיירים, אני מדריך אותם על הטופוגרפיה של האזור והסיכון הכרוך, ומבקש לעדכן אותי במידה ויש להם בעיה בריאותית כדי לא לצאת לטיול. אותו דבר עשיתי אתמול בערב בבית מלון וגם היום באוטובוס".
(עמ' 2 לחקירת הנתבע במשטרת יוון).
-
נשאלת השאלה, מפני איזה סיכון הזהיר הנתבע את חברי הקבוצה, שעה שלשיטתו לא קיים כל סיכון? מדוע מצא לנכון מיוזמתו לציין בפני חוקר המשטרה כי הזהירם מפני הסיכון הכרוך, כפי שהוא עושה "בכל פעם" שהוא מוביל מטיילים, שעה שכלל לא נשאל על כך?
-
מחקירתו הנגדית של צביקה כפי שהובאה לעיל, אנו למדים כי מקום אירוע התאונה היה המקום היחיד שיצר סיכון למטיילים, וכי הם הלכו על השביל בשל הסלעים שהיו משמאלו, מבלי שהנתבע מצא לנכון להזהירם מפני התהום שמימין לשביל, על אף שחלף על פני המקום דקות ספורות קודם לכן.
-
ביום 23.1.17, בחלוף שנה ממועד הגשת ראיותיהם הראשונות של התובעים, הגישו הנתבעים את ראיותיהם הראשונות, שכללו את תצהיר עדותו הראשית של הנתבע וכן תיק מוצגים שהכיל, בין היתר, "שאלון לנתבעים (צ"ל: "לתובעים" ה.י) ותצהיר תשובות לשאלון", שנענה ע"י המנוחה. הנתבעים צירפוהו לתיק מוצגיהם, לפיכך, יש לראות כראיה לתוכנו את התשובות הנושאות את חתימת המנוחה, (אף כי חתימתה לא אומתה על ידי בא כוחה).
-
בשאלה 88 לשאלון נשאלה המנוחה: "לפי הנתונים שבידיך כיצד התרחש האירוע?"
בתשובה השיבה המנוחה:
"האירוע התרחש ביום הרביעי לטיול המאורגן אליו יצאנו קבוצה של 38 אנשים בגילאי 60 עד 80, רובנו חברי קיבוץ צובה. ...הטיול היה... נאמר לנו כי נטייל טיול רגלי לא קשה בשמורת הר האולימפוס. לפני הטיול עופר המדריך אמר לקבוצה כי במהלך הטיול הרגלי הוא ילך בראש צמוד אלי ולמנוח בכדי שאנחנו נכתיב את קצב ההליכה של הקבוצה. בטיול הלכו מספר חברים מבוגרים שנעזרו במקלות הליכה והתקשו ללכת. לאחר כשעתיים של הליכה הגענו לדרך עפר צרה על סף תהום אליה הגענו ללא אזהרה מוקדמת וללא שהמדריך נותן הוראות בטיחות כלשהן. בשלב זה, בגלל הדרך הצרה לא יכולתי ללכת בצמוד לבעלי ועל כן הלכתי מקדימה ובעלי הלך מאחוריי. בשלב מסוים הרגל שלי החליקה על דרך העפר שהייתה מפוררת ומצאתי את עצמי נופלת לכיוון מדרון ונעצרת על גבי עץ קטן שהיה במדרון, מיד לאחר מכן ראיתי את בעלי המנוח נופל גם הוא אולם הוא לא נעצר על עץ אז ראיתי אותו מתגלגל ואז נעלם. לאחר שעות נודע לי כי הוא נמצא ללא רוח חיים בתהום שהייתה מתחת לדרך העפר עליה צעדנו. לציין כי בעת הנפילה המדריך לא היה לידינו אלא היה עשרות מטרים מקדימה, כמו כן במקום בו נפלנו והייתה תהום המדריך לא עמד ולא העמיד איש להזהיר מפני התהום העמוקה. חברי הקיבוץ שהיו בטיול חילצו אותי אחרי מאמצים מהמדרון התלול אליו אני נפלתי אולם כאמור את בעלי לא הצליחו להציל. לאחר נפילת בעלי המדריך לא הצליח להזעיק עזרה כיוון שהוא היה מצויד בטלפון (כך במקור- ה.י) גזע עץ קטן שהיה במדרון. מיד לאחר מכן ראיתי את בעלי המנוח נופל ומתגלגל במדרון ואז נעלם, כאשר נפל לתהום. לאחר שעות נודע לי כי הוא נמצא ללא רוח חיים בתהום שהייתה מתחת לדרך העפר עליה צעדנו. לציין כי בעת הנפילה המדריך לא היה לידנו אלא היה עשרות מטרים מקדימה וללא קשר עין עמנו. כמו כן, במקום בו נפלנו והייתה תהום, המדריך לא עמד ולא העמיד איש להזהיר מפני התהום העמוקה. אציין כי לא ניתן היה לראות כלל כי במקום יש תהום וסכנה, זאת בשל הצמחייה שהטעתה את תחושתנו. חברי הקיבוץ שהיו בטיול חילצו אותי אחרי מאמצים מהמדרון התלול אליו אני נפלתי, אולם כאמור, את בעלי לא הצליחו להציל. לאחר נפילת בעלי המדריך לא הצליח להזעיק עזרה כיוון שהוא היה מצויד בטלפון סלולארי ובשמורה בה טיילנו אין קליטה." .
-
מהאמור לעיל, אנו למדים כי המנוחה שהלכה על שביל העפר הצר, חשה כי רגלה מחליקה על דרך העפר שהייתה מפוררת, ומצאה עצמה נופלת לכיוון התהום שמימינה, ונבלמת בגזע עץ שהיה במדרון.
-
גם אלמלא תשובת המנוחה לשאלון, נסיבות נפילתה עולות גם מעדויותיהם של ישי ואלי, שנדרשו לנסיבות חילוצה ולהליכתם על השביל ולא על הסלעים.
-
לו היה ספק בשאלה מדוע נפלה המנוחה, הוא הוסר בחקירתו הנגדית של ואסילידיס, שנסמך על ממצאי החקירה שביצע בשיתוף "מומחה", כדבריו:
"עו"ד צביקל:אתה חושב שהאנשים הולכים על הסלעים שמצד
שמאל בתמונה נ/6?
עד, מר בסליאליס:כן, זה מה שאנחנו עושים.
עו"ד צביקל:ואם הם הולכים במסלול מימין, שהוא מאוד צר, זה
מאוד מסוכן, האם נכון?
עד, מר בסליאליס: אם אני אלך מימין, זה מסוכן, אם אני אצא מהמסלול אני עלול ליפול,
כב' הש' הראל:העד מדגים נפילה מפודיום העדות,
עד, מר בסליאליס: ולכן הולכים, לכן הולכים על הסלעים, כי זה המסלול הבטוח."
(עמ' 69-70 לפרוטוקול ישיבת יום 18.12.18).
-
לסיכום: אין ספק כי לו המנוחה הייתה הולכת על הסלעים, או על השביל שמשמאלם, כטענת הנתבע, היא לא הייתה יכולה ליפול לכיוון התהום. עצם קרות הנפילה מלמד כי הלכה בשביל, שאם לא כן, לא הייתה נופלת. לדעת וסיליאדיס, הליכה על השביל מימין מסוכנת שכן סטייה ממנו עלולה להביא לנפילה, כפי שהדגים נפילה מהפודיום. לפיכך לדבריו, יש ללכת על הסלעים. משכך, אין חשיבות לשאלה האם המנוחה נפלה בגין סחרחורת שתקפה אותה כפי שואסילידיס שיער, או בגין התפוררות הקרקע עליה הלכה. עצם ההליכה על השביל הצר, יצרה את הסיכון שהתממש לנפילה ממנו אל התהום.
האם הנתבעים חבים באחריות בגין נפילת המנוחה?
-
לטענת כל עדי ההגנה, אין צורך בהזהרות, שכן אין עסקינן במסלול מסוכן. יאמר כי כל עדי הנתבעים הינם עדים הקשורים, בין במישרין ובין בעקיפין, בקשרי עבודה עם "אשת". נאור והנתבע מועסקים על ידה ובעלי עניין בתוצאות ההליך; ואסליאדיס, הוא בעלים של חברה המספקת שירותים ל"אשת"; ניקולאי מספק שירותי הדרכה לחברות תיירות ביוון ובכללן לחברה שבבעלות ואסילאדיס, ולכן, יש לבחון בקפידה את עדויותיהם. פנטס לעומתם הוא מדריך יווני אשר אינו נמצא בקשרים כלשהם עם התובעים, לא קיבל שכר עבור עבודתו, למעט החזר הוצאותיו, לרבות לינה במלון בנסיעות.
-
לדעת פנטס, עסקינן ב"מסלול מסוכן לתיירים שאינם מנוסים בטיולי הרים, בוודאי שמסוכן למבוגרים שנעזרים במקלות הליכה...אני כאמור, מדריך, במסלול זה הרבה פעמים ותמיד אני מקפיד להזהיר לפני שמגיעים למקום. תמיד אני דואג להיות בקשר עין עם המטיילים, אני, בעצמי, או ע"י עוזר שלי, עומד במקום ומסייע לעוברים ודואג כי לא יתקרבו".
-
כאמור לעיל, גם לדעת עד ההגנה ואסליאדיס, מסוכן ללכת על השביל הצר ממנו נפלה המנוחה.
-
אביא להלן את תשובותיהם של הנתבע, ניקולאי ונאור בשאלה באיזה מקום מטיילים נוהגים ללכת בעת שהם חולפים במקום בו ארעה התאונה:
"עד, מר קרגניליס: הניסיון שלי מלמד שכאשר אנשים רואים שביל צר, הם צועדים על הסלעים.
עו"ד צביקל: זה הניסיון שלך?
עד, מר קרגניליס: כן.
ש:הניסיון שלך מלמד אם כך, שחברי קבוצה של 40 איש, הם ילכו על הסלעים ולא על השביל?
ת:לא רק על הסלעים, רוב האנשים ילכו על הסלעים, אבל חלקם המועט, מסיבה שאני לא יודע אותה, הם ילכו על השביל הצר.
ש:האם נכון הוא שהליכה בשביל הצר, בצמוד לתהום העמוקה, היא מסוכנת?
ת:לא, זה לא מסוכן.
כב' הש' הראל: למה זה לא מסוכן?
עד, מר קרגניליס: מניסיוני, אנשים שהם עושים טראקים, הם
יודעים איך ללכת הם הולכים בשני המקומות, כל אחד לפי, כשזה
לא שאין לו שום קושי ללכת על הסלעים.
עו"ד צביקל: האם אתה תתיר לילדים בני חמש עשרה ללכת
בשביל הצר? כי אתה חושב שאין שום סכנה?
עד, מר קרגניליס: אין שום סיכון, אין שום סיכון, גם ילדים בני
5-6 יכולים ללכת שם, ואני הדרכתי ילדים בגילאים האלה,
ש:כאשר אתה הדרכת ילדים, אתה היית במרחק מהם?
ת:לא, היינו במרחקים קרובים אחד לשני.
ש:ולא אמרת להם שום דבר על הסכנה בשביל שצמוד לתהום?
ת:בתחילת הטיול אתה מסביר לאנשים על המסלול, אבל במקרה הזה, המסלול הזה הוא קל, ולכן זה לא המקרה שבו אתה אומר למטיילים: במקום הזה תיזהר, ובמקום הזה תיזהר.
ש:האם אתה יכול להעריך את גובה התהום עד למים, בתמונה שאני מציג בפניך?
ת:אני לא יודע בדיוק לומר, אני רק יכול להעריך שזה בין 15-20 מטר".
(עמ' 80 לפרוטוקול ישיבת יום 18.12.18).
-
אביא להלן מדברי עופר, שנחקר לאחר שהיה נוכח במהלך עדויותיהם של ניקולאי וואסליאדיס:
"עו"ד צביקל: זאת אומרת, ציפית שהם ילכו על הסלעים, ולא בשביל הצר שיש, מימין לסלעים?
עד, מר בר עוז: יש גם שביל בצד שמאל של הסלעים,
ש:או קיי, יש גם על הסלעים,
ת:לא, יש בצד שמאל של הסוללה, גם שביל
עו"ד צביקל: איך אתה מניח, איך אתה מוביל את הקבוצה בקטע הזה?
עד, מר בר עוז: אנחנו עומדים בתור, ואנחנו לא בפער כזה גדול, ואחד הולך אחרי השני,
ש:וכשאתה הלכת בקטע הזה
ת:באווירה טובה,
ש:איפה הלכת?
ת:אני?
ש:כן
ת:הלכתי בצד שמאל
ש:או קיי. וראית שכולם גם הולכים אחריך,
ת:איך אני יכול לראות אחורנית כשאני הולך קדימה?
ש:אתה לא מסתכל אחורנית? הבנתי
ת:איך אני יכול?
כב' הש' הראל: למה הלכת בצד שמאל?
עד, מר בר עוז: מהניסיון שלי, יותר נוח ללכת שם, יותר אוויר, יותר נוח לכף הרגל לדרוך שם, מאשר ללכת בצד ימין
עו"ד צביקל: על הסלעים לדרוך,
עד, מר בר עוז:לא על הסלעים,
ש:יותר אוויר,
ת:אני לא אמרתי על הסלעים, אמרתי בצד שמאל...
ש:אין, יש הר משמאל לסלע, אין שום שביל, אין שום שביל משמאל לסלע.
ת:גם בתמונה שלך אפשר ללכת כאן, ".
(עמ' 132-133 לפרוטוקול ישיבת יום 18.12.18).
-
אביא להלן מעדותו של נאור בעניין זה:
"עו"ד צביקל: כן, תגיד לי, אני רוצה ששוב, בתור מדריך ותיק, כשאתה רואה את הדבר הזה, ואנחנו, כיוון ההליכה שלנו הוא שהתהום היא מימין, בסדר? אתה רואה פה סלעים? אתה רואה פה שביל לאורך התהום? עכשיו קבוצה שמגיעה מהכיוון ההליכה שלנו, איפה לדעתך היא תחצה את הקטע המסוים הזה, של הכמה מטרים?
העד, מר הררי: בדרך כלל זה לאן שהמדריך מוביל, והדרך הנוחה ביותר זה לאורך השביל.
עו"ד צביקל: לאורך השביל.
כב' הש' הראל: היכן השביל שם?
עו"ד צביקל: השביל שלאורך התהום הוא מצביע,"
(עמ' 142 לפרוטוקול ישיבת יום 18.12.18).
-
תשובותיו של הנתבע מלמדות עד כמה ניסה להרחיק את עצמו ואת המטיילים מהשביל שמימין עליו הלכו המטיילים, בהפנותו "לשביל" משמאל לסלעים, שאיש מהעדים לא ראה ולא הזכיר בעדותו.
-
ברי, כי כיום הנתבע יודע היטב שהליכה על השביל שמימין טומנת בחובה סיכון לנפילה לתהום, ולפיכך הוא ניסה להרחיק עצמו מהאפשרות להליכה על השביל הצר, שעה שנכח במהלך עדותו של ואסיליאדיס, (עד הגנה), ולהדגמת הנפילה מהפודיום כפי שהדגים.
-
התשובות השונות שניתנו על ידי עדי הנתבעים בשאלה היכן יש ללכת, מלמדות על הסיכון הטמון בהליכה על השביל שמימין. הסברו של הנתבע כי יש ללכת על השביל שמשמאל לסלעים בנימוק כי "יותר נוח" "יותר אוויר", תוך התעלמות מהסיכון הטמון בהליכה על השביל מימין, הוא תמוה.
-
מעדותו של ניקולאי עולה כי מרבית המטיילים הולכים על הסלעים ומיעוטם "מסיבה שאני לא יודע אותה, הם ילכו על השביל הצר". לדבריו, אין צורך במתן הסבר היכן ללכת, שכן מטיילים המנוסים בטיולי טרקים יודעים לצעוד בשני המקומות. ברי, כי לא ניתן לסווג את המנוחים, אשר אמנם נהגו לטייל, כמנוסים בטרקים.
-
עצם העובדה כי הנתבעים נתנו תשובות שונות לשאלה היכן יש ללכת – היא הנותנת כי הייתה חובה על הנתבע לנקוט באחת הדרכים החילופיות הבאות: להמתין במקום ולוודא בעצמו כי המטיילים הולכים על הסלעים, או על השביל שמשמאלם; להציב את אחד המטיילים על מנת להכווין את שאר המטיילים היכן ללכת; להיעזר במדריך שעלות שכרו 50-60 יורו בלבד כפי שטען פנטס; להזהיר את המטיילים בתחילת המסלול, או במהלך אחת ההפסקות שעשו עובר לתאונה, כי לכשיגיעו למקום, (שאין כל אפשרות שלא לזהותו בשל נופו ומבנהו החריג), יש לעבור מהליכה על השביל שמימין להליכה על הסלעים, או על השביל שלטענת הנתבע נמצא משמאלם.
הנתבע לא נקט באף אחד מאמצעי הזהירות הנ"ל.
-
בתשובה לשאלה האם הוא מוודא כי ההולכים אחריו אכן הולכים על השביל שמשמאל לסלעים השיב הנתבע: "איך אני יכול לראות אחורנית כשאני הולך קדימה? תשובתו על אי הפנמת מהות תפקידו.
-
הנתבע ביקש במהלך עדותו לשכנע כי לא הלך במרחק רב לפני שאר המטיילים. משכך, העיד כי שמע חבטה וצעקות. ברם, דבריו אלו אינם מתיישבים עם הודעתו במשטרה מיום התאונה, שם מסר: "נקראתי ע"י חלק מחברי הקבוצה, אשר הלכו במרכז הקבוצה ואמרו לי שאדם אחד נפל לתהום בצד הנהר".
-
הנתבעים נאחזים במכתב התודה שנמסר לנתבע בסיומו של הטיול ועליו חתומים רבים מהמטיילים, לרבות חלק מעדי התביעה. איני סבור כי יש במכתב כדי לסתור את טענות התובעים בכל הנוגע לאחריותו של הנתבע לקרות התאונה. יש לזכור כי אותה עת, חברי הקבוצה היו נתונים תחת טראומת מות המנוח, ויש להניח כי לא בקשו לחפש אשמים, ואף המשיכו בטיול לבקשתה המפורשת של המנוחה, על אף שמרביתם ביקשו להפסיקו. יאמר כי במכתב לא הייתה כל התייחסות לאירוע התאונה.
כאשר הנתבע נשאל מדוע לא הגיע לבית משפחת גול על מנת להפגש עם המנוחה ולנחמה על מותו של המנוח, השיב כי הבין שהמשפחה מתעתדת לתבוע אותו ואת "אשת" בגין אירוע התאונה ולפיכך, הוצע לו להמנע מלבקרה.
-
ספק בעיני האם הנתבע אכן הכיר את מסלול ההליכה באתר, והאם הדריך במקום עובר לתאונה. הנתבעים לא הביאו כל ראיה לעניין זה. לא זו אף זו, ביום 17.12.18 הגישו הנתבעים בקשה להוסיף כראיה מטעמם את "...פירוט ההדרכות של הנתבע 1 ביוון בשנת 2012, אשר מחמת טעות נשמט מתוך תיק המוצגים מטעמו. מדובר במסמך בעל חשיבות וצירופו לתיק המוצגים כראיה נוספת הוא מהותי ומתבקש". ב"כ התובעים לא התנגד לבקשה, ובהחלטתי מיום 17.12.18 נעתרתי לה.
בחקירתו הנגדית העיד הנתבע כי לא ידע באלו נקודות לאורך המסלול יש קליטת סלולרי ,ועל כן רץ לקצה המסלול על מנת להזעיק עזרה.
-
לטענת הנתבעים, לאחר התאונה לא נערך ע"י "אשת" תחקיר לבדיקת סיבת התאונה, בנימוק כי היו בידיהם הודעותיהם במשטרת יוון של הנתבע והמנוחה, אינה משכנעת.
היעלה על הדעת כי חברה המארגנת טיולים מודרכים אינה מבצעת תחקיר בדבר נסיבות נפילתם של שני מטיילים, האחד אל מותו, במהלך הליכה במסלול בטוח וחסר כל סיכון, כטענתה?
-
ככל שבוצע תחקיר – מדוע לא נחשף? ככל שלא בוצע תחקיר- הכיצד יעלה על הדעת כי המדריך האחראי לטיול, קרי הנתבע, הדריך, במסגרת עבודתו ב"אשת", טיול נוסף ביוון (ככל הנראה טיול שכלל את ההליכה באתר), בין התאריכים 21.6.12 ל-27.6.12, דהיינו מיד בתום הטיול עם המטיילים בקבוצה נשוא התביעה. עובדה זו מתבררת ממסמך ההדרכות שצורף לבקשת הנתבעים, בהיותו כבקשתם "... מסמך בעל חשיבות וצירופו לתיק המוצגים כראיה נוספת הוא מהותי ומתבקש"?
חזקה כי לו היו בידי הנתבעים ראיות המעידות על הדרכות שביצע הנתבע באתר עובר לתאונה, הם היו מצרפים אותן, במיוחד שעה שתשומת לבו של הנתבע ובאי כוחו הוסבה לחסר זה במהלך חקירתו הנגדית של הנתבע.
-
גישתה, לאחר האירוע, של "אשת" לפרשה, מלמדת על הלך רוחה ועל גישתה, בדבר שמירה על שלומם של לקוחותיה, שעה שלא מצאה לנכון לחקור תאונה קטלנית שארעה במקום חסר כל סיכון, לשיטתה.
-
בין אם הנתבע הדריך באתר עובר לתאונה ובין אם לאו, הוא לא הכיר את הסיכונים שטמונים בהליכה בו, ונקט בשיטת "הסמוך", נוכח העובדה שעובר לתאונה נשוא התובענה, לא אירעה נפילה לתהום במהלך הליכה באתר.
הנתבעים לא הגישו נהלי עבודה ובטיחות, ככל שהיו ב"אשת", מהם ניתן היה ללמוד על הנחיותיהם למדריכים. העובדה כי הנתבע והמטיילים לא צוידו על ידי "אשת" בציוד עזרה ראשונה מינימלי, גם אם לא היה בו כדי לסייע למניעת התאונה, יש בה כדי להעלות סימני שאלה בדבר אופן התנהלותם.
-
לסיכום: שוכנעתי כי הנתבעים לא עשו את שחובה היה עליהם לעשות באמצעות אמצעים פשוטים, ובכך הפרו את חובתם לשמירה על שלומם ובריאותם של כלל המטיילים, ושל המנוחים בפרט.
נסיבות נפילת המנוח
-
משנקבע כי הנתבעים חבים באחריות לנפילת המנוחה, אדרש להלן לנסיבות נפילת המנוח לתהום.
לדברי אלי בתצהירו:
"לפני המקום בו אירעה הנפילה, הלכנו בטור אשר התפרס על פני עשרות מטרים. אני הלכתי כ- 10 מטרים מאחורי גול המנוח, כאשר ט' אשתו נמצאת לפניו וביניהם עוד מטייל או שניים. עופר המדריך כלל לא היה בקשר עין עם טור ההולכים.
לפתע הבחנתי כי אירע משהו עם ט'. ראיתי שמיד נגשו החברים לסייע לה ולחלצה. ט' צעקה, ואז ראיתי כי ג' ז"ל מושיט ידיים לצדדים ומתחיל ללכת לעברה ולפתע מעד ונפל לתהום. ג' ז"ל לא נבלם בדבר ונעלם מעייננו במצוק.
כשראיתי זאת, החלתי יורד במדרון בכיוון שאליו נפל, אך מיד הבנתי שהדבר אינו אפשרי ומסוכן, הואיל ומדובר במדרון תלול ולא ניתן היה להבחין עוד כלל בגול ז"ל.
לאחר שט' חולצה הייתי עם ט' וסייעתי לה בניסיון להרגיעה. לאחר זמן מה התקדמנו מעט עם חברי הקבוצה שהיו במקום, על מנת להיות במקום בטוח יותר".
(ס' 6-9 לתצהירו).
-
בחקירתו הנגדית נשאל אלי על נסיבות נפילתו של המנוח. אביא להלן מחקירתו הנגדית :
"עו"ד סודאי:...אתה בעצם, אז אתה ראית את האירוע שהוא נפל?
ת:בוודאי, כן.
...
כב' הש' הראל:הוא נפל לפני שהספיקו לחלץ אותה?
העד, מר קנזה:מה שקרה זה היה ככה, שוב אני חוזר על הדברים בדיוק כמו שאני זוכר אותם, אבל בדיוק. אני הלכתי בערך 10 מטר מאחריהם, אני ראיתי, שמעתי צעקה וט' נפלה באותו זמן זה היה פחות או יותר אותו זמן.
כב' הש' הראל:כשאתה אומר מאחריהם, זה לא הספקת להגיע.
העד, מר קנזה:לא, בוודאי שלא, זה היה שביל צר.
...
העד, מר קנזה:משהו כזה. ואז אחרי הצעקה הזאת, בין ט' לבין זאב היה, כמו שכתוב פה, אני לא זוכר בדיוק כמה או 1 או 2, אני לא זוכר כמה אנשים, 1 או 2 ואז הוא היה עם תרמיל על הגב, ראיתי את התרמיל מאחורה וזה, הוא שמע את הצעקה, הוא עשה תנועה, הרים ככה את הידיים.
כב' הש' הראל:באוויר? כן.
העד, מר קנזה:באוויר ונפל במדרון הריק. עכשיו, אני הייתי אחריו 10 מטר, עוד היה עצים ואני רצתי הצידה, חשבתי אולי אפשר לעשות משהו וזה, רצתי, ירדתי לבין עץ, מעץ לעץ, עד שראיתי, טוב, אי אפשר היה לרדת, זה היה, תהום, היה, תהום.
כב' הש' הראל:אוקיי. ובאיזה מצב הייתה ט' לפני שהוא הרים את הידיים באוויר? חילצו אותה כבר? לא חילצו אותה?
העד, מר קנזה:עוד פעם, אני שמעתי את הצעקה.
כב' הש' הראל:הבנתי.
העד, מר קנזה:ואז אנשים טיפלו בה, אני לא, לא בדקויות.
כב' הש' הראל:טוב.
העד, מר קנזה:בדקויות של הזה אני, זה היה מיד עם הצעקה, הוא עשה את התנועה הזאת ונפל.
כב' הש' הראל:טוב.
העד, מר קנזה:זה מה שראיתי.
כב' הש' הראל:אתה ראית איך חילצו אותה?
העד, מר קנזה:ראיתי ממרחק של איזה 10 מטר, כן, ראיתי את האנשים שמוציאים אותה, לא, תראה, זה אי אפשר לראות כמו מישהו שהוא ממטר, מ-10 מטר בשביל שזה נמוך, ראיתי.
עו"ד סודאי:אתה אומר, אתה אומר, אתה בתצהיר שלך אומר.
ת:כן.
ש:שהוא הושיט ידיים, היא נפלה, הוא צעד לעברה, הושיט ידיים, הולך לעברה ומועד?
ת:הוא לא צעד ממש, הוא ניסה לצעוד ומעד מיד.
ש:למה הוא הרים ידיים? בשביל לשמור על balance?
ת:כנראה, תשמעי.
ש:ככה זה היה נראה? לא הבנתי.
ת:כן, בוודאי, ככה זה היה נראה.
ש:אוקיי.
ת:הוא איבד, הוא איבד כנראה את הזה.
ש:את השיווי משקל?
ת:הוא רצה לעשות משהו, כן.
ש:כנראה איבד את השיווי משקל?
ת:כן.
...
ש:טוב, אז הבנתי, יש עוד מישהו שראה את האירוע? שהיה לידך וראה בדיוק את זה שהוא מעד?
ת:כל אלה שהלכו על ידי בשורה, לפני ואחרי בוודאי ראו את זה.
ש:מי? מי?
ת:אותו דבר.
ש:שמות אתה יודע לומר לי?
ת:אני לא זוכר, איך אני יכול לזכור מי הלך אחרי? את שואלת שאלות.
ש:הבנתי.
ת:קצת. לא זוכר. אולי אשתי? הלכה לידי, הלכתי לידה. " .
(עמ' 177-179 לפרוטוקול ישיבת יום 10.12.18).
-
מתצהירו ומחקירתו הנגדית של אלי עולה בבירור כי המנוח איבד את שיווי משקלו שעה שהיה עד לניסיונות החילוץ של המנוחה, ניסיונות שככל הנראה, ניסה ליטול חלק בהם, ומשכך נפל אל מותו.
-
לא שוכנעתי כי לו היה המדריך מצויד בטלפון לווייני, ניתן היה למנוע את מותו של המנוח. גם אם מותו של המנוח לא נגרם מידית עקב החבלות בגולגולת, חזקה כי משראשו היה שקוע במים, לא ניתן היה להצילו, גם לו היו מגיעים לחלצו בתוך דקות ספורות.
-
משהוכחה אחריותם של הנתבעים לנפילת המנוחה- כפועל יוצא, לאור האמור לעיל, הם חבים באחריות בגין נזקים צפויים הנגרמים בעקבות האירוע הנזיקי בו הם חבים.
שאלת שיעור הנזק
-
בתביעתם עתרו התובעים, בין היתר, לאובדן הכנסות המנוח בשנים האבודות; אובדן שירותי בן זוג; כאב וסבל וקיצור תוחלת חיים. לא מצאתי לנכות את הסך של 37,000 ₪ ששולם לתובעים לאחר התאונה, ככל הנראה בגין הוצאות שנגרמו להם, ואשר לא עתרו לפיצוי בגינן.
אדרש להלן לרכיבי נזקי התובעים.
הפיצוי בגין שנים אבודות
מבוא
-
המנוחים היו חברי קיבוץ צובה. הוכח כי על אף גילו, התובע עבד עובר לתאונה במוסך שבקיבוץ. התובע לא קיבל שכר עבור עבודתו. "...המנוח קיבל מהקיבוץ 'תקציב חודשי', שהינה ה'משכורת' הנהוגה בקיבוץ שיתופי" (סעיף 3 לתצהירו של אבי). המנוח קיבל תקציב בסך של 4,308 ₪ לחודשים יולי-ספטמבר 2014 בהתאמה לבסיס נתוני הביטוח הלאומי. סכום זהה שולם גם למנוחה.
לטענת התובעים בסיכומיהם, המנוחים קיבלו נוסף על כך קצבת זקנה מהמל"ל בסך של 2,200 ₪ לחודש כל אחד, וכי הכנסותיהם עמדו על סך של כ-13,000 ₪.
לטענת הנתבעים, המסמכים הנסמכים על תשובתה לשאלון של המנוחה, הכנסת בני הזוג עמדה על סך של 8,982 ש"ח לחודש, ולא כנטען על ידי התובעים בסיכומיהם.
משלא הובאה לפניי ראייה כי נוסף לתקציב ששולם למנוחים על ידי הקיבוץ, הם קיבלו לידיהם גם את קצבת הזקנה, ומשהמנוחה השיבה בתשובה לשאלון כי הכנסתם עמדה על סך של 8,982 ₪ - יחושב הפיצוי על בסיס הכנסה זו.
יובהר כי הקצבה ששולמה למנוחים ע"י הקיבוץ אינה תלויה בשאלה האם הם עובדים, אם לאו.
-
המנוח יליד 6.9.39 היה במותו בן 72 ו-9 חודשים. תוחלת חייו של גבר יהודי בן גילו של המנוח היא כ-13.5 שנים. מאז התאונה חלפו כ-6 שנים וחצי, משכך, אלמלא התאונה, המנוח צפוי היה ללכת לעולמו בעוד כ- 7 שנים, דהיינו בחודש דצמבר 2025.
-
המנוחה הלכה לעולמה בחודש דצמבר 2014. לפיכך, יש לחשב את הפסד ההשתכרות עד למותה לפי שיטת הידות ומהכנסות המנוחים, וממועד מותה ועד לתום תוחלת חיי המנוח, יש לחשב את הפיצוי מהכנסתו של המנוח בלבד.
הפסד שכר ממועד התאונה ועד לחודש דצמבר 2014
-
הכנסות המנוח והמנוחה עמדו על סך של 8,982 ₪ נומינלי, כאשר חלקו של כל אחד מהם עומד על סך של 4,491 ₪. מספר הידות הוא 4. שווי כל ידה עמד על סך של 2,246 ₪. ההפסד לחודש עמד על סך של 2,245 ש"ח. לסכום זה יש להוסיף הפרשי הצמדה מיום 1.7.12 ועד ליום 31.12.18 בסך של 51 ₪. סה"כ ההפסד לחודש 2,296 ₪, לפי ערכו נכון למועד פסה"ד.
לפיכך, בגין התקופה שמיום 1.7.12 ועד לפטירת המנוחה ביום 1.12.14 מצאתי לפסוק למנוחים פיצוי בסך של 66,584 ש"ח. לסכום זה יש להוסיף ריבית ממחצית התקופה ועד למועד פסה"ד. סה"כ הפיצוי בגין תקופה זו – 70,206 ₪.
-
בתקופה שממועד מות המנוחה, שווי ידה אחת מתוך 3 ידות המחושבות מהכנסת המנוח- 1,497 ₪. ההפסד לחודש עמד על סך של 2,994 ₪. סה"כ ההפסד מיום 1.12.14 ועד ליום 31.12.18 עומד על סך של 146,706 ₪. לסכום זה יש להוסיף ריבית ממחצית התקופה וסה"כ הפיצוי בגין תקופה זו- 149,777 ₪ לפי ערכו נכון למועד פסק הדין.
-
בגין התקופה שמיום 1.1.19 ועד ליום 31.12.2025 זכאים התובעים לפיצוי בסך של 2,994 ₪ לחודש. בגין התקופה שעד לתום תוחלת חיי המנוח, זכאים התובעים לפיצוי בסך של 226,590 ₪, שחושב לפי ריבית בשיעור של 3%.
-
סה"כ הפיצוי בגין שנים אבודות לעבר ולעתיד - 446,573 ₪.
פיצוי בגין כאב וסבל וקיצור תוחלת חיים
-
התובעים עותרים בסיכומיהם לפיצוי בסך של 500,000 ₪ בראש נזק זה בעוד שהנתבעים מציעים פיצוי בסך של 100,000 ₪.
-
הוכח כי המנוח נפטר בגין הנפילה על התהום שגרמה לשברים בגולגולת שהביאו למותו. גופתו נמצאה כשעה ומחצה לאחר התאונה כשראשו שקוע במי הנחל. בראיותיהם ובסיכומיהם טענו התובעים כי משהמדריך לא היה מצויד בטלפון לווייני, נמנעה האפשרות למתן עזרה מהירה לחילוצו של המנוח.
-
נוכח הנסיבות הטראגיות של נפילת המנוח אל מותו במסגרת טיול בו נטל חלק להנאתו ובהתחשב בפרק הזמן שחלף מאז מועד התאונה, מצאתי לפסוק לתובעים פיצוי בסך של 400,000 ₪ בגין קיצור תוחלת חייו של המנוח, לפי ערכו נכון למועד פסק הדין.
הוצאות קבורה ומצבה
-
מצאתי לפסוק לתובעים פיצוי בסך של 10,000 ₪ לפי ערכו נכון למועד פסק הדין בגין הוצאות קבורה ומצבה.
אובדן שירותי בעל
-
המנוחה הלכה לעולמה כשנתיים וחצי לאחר מות המנוח. בהתחשב במצבה הבריאותי, מצאתי לפסוק פיצוי בסך של 10,000 ₪ בגין אובדן שירותי בעל בתקופה זו.
סיכום
-
להלן סיכום הפיצוי שנפסק לתובעים:
הפסד הכנסה בשנים האבודות –446,573 ₪
נזק בגין קיצור תוחלת חיים – 400,000 ₪
הוצאות קבורה ומצבה - 10,000 ₪
אובדן שירותי בעל- 10,000 ₪
סה"כ 866,573 ₪
סוף דבר
לפיכך, הנני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעים את הסך של 866,563 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור של 23.4%. הסך הנ"ל יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל. התובעים יגישו לאישור בית המשפט פרטה בגין הוצאות ויציאות משפט שנגרמו להם. עותק יומצא בו זמנית לנתבעים שיגיבו בתוך 10 ימים ממועד קבלת הבקשה.
ניתן היום, ח' שבט תשע"ט, 14 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.
