בלנקי נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ

תובענה לפיצוי לפי חוק חוזה ביטוח בגין פוליסת ביטוח מקיף לרכב, לאחר שהמבטחת טענה כי הפוליסה בוטלה ולא הייתה בתוקף בעת התאונה.

כללי:

בעלי הדין:

1. התובעת רכשה בשנת 2015 רכב חדש מסוג אאודי luxury Q3 בעל מספר רישוי 36-151-54 (להלן-"הרכב"). עוד לפני קבלת הרכב לידיה, ביום 21.4.15 רכשה מהנתבעת פוליסת ביטוח חובה מס' 15-048-540-1121421 ופוליסת ביטוח מקיף מס' 15-018-040-1329970 באמצעות אלייד סוכנויות ביטוח (1975) בע"מ, אשר נציג מטעמה יצר קשר טלפוני עובר לקבלת הרכב.

    

2. הנתבעת הינה חברת הביטוח אשר התובעת רכשה ממנה פוליסות לביטוח הרכב.

    

   התאונה:

3. ביום 9.8.15 ארעה תאונת דרכים ובה פגע הרכב ברכב צד שלישי מסוג מיצובישי לנסר בעל מספר רישוי 16-810-73 (להלן-"המיצובישי").

    

4. בתה של התובעת הודיעה לסוכנות הביטוח אודות התאונה וגילתה שהביטוח בוטל בשל אי המצאת אישור בכתב על העדר תביעות ולפיכך במועד התאונה הביטוח לא היה בתוקף.

    

   טענות הצדדים:

5. התובעת הגישה נגד הנתבעת תביעה לתשלום תגמולי ביטוח ופיצויים בסך 149,449 ₪.

    

6. בכתב התביעה טענה התובעת כי נדרשה להצהיר על עברה הביטוחי, היעדר תביעות ופסילות רישיון בשלוש השנים שקדמו למועד רכישת הביטוח והיא הצהירה כי הרכב בו עושה שימוש, הרשום על שם בעלה ד"ר אלכסנדר בלנקי מבוטח אצל הנתבעת וכי לא היו לה או לו תביעות או פסילות רישיון.

   אולם הסתבר כי הנתבעת ביטלה את הפוליסה ללא בירור מעמיק אודות העבר הביטוחי, תוך התעלמות מכך שהעבר הביטוחי היה אצלה.

    

   בעקבות התאונה ניזוק רכבה התובעת באורח קשה מאוד בחלקו הקדמי.

    

   השמאי מיחאי בראונשטיין קבע בחוות דעת מיום 21.9.15, כי לרכב נגרם נזק בסך 96,443 ₪ (87,443 ₪ לאחר הנחות) וירידת ערך טכנית בשיעור 3.5% השמאי העריך הרכב בסך 231,300.

   התובעת סברה שהערכה זו מקפחת אותה ופנתה לשמאי ויקטור עידן.

    

   מר עידן קבע שערך הרכב במועד התאונה עמד עך סך של 256,637 ₪ וירידת הערך המסחרית הייתה בשיעור 20% כלומר 51,327 ₪. עוד הוא קבע כי לאור שיעור הנזקים, גיל הרכב והיקף התיקונים שבוצעו בפועל לפי חשבונית תיקון במוסך צ'מפיון מוטורס ולאור שיעור ירידת ערך המסחרית, היה שגוי לתקן הרכב ועדיף היה לפצות התובעת במלוא שווי הרכב ולהעביר הרכב לבעלות המבטחת.

    

   רכב צד שלישי ניזוק בסך של 35,052 ₪ על פי דרישת התשלום מטעם הצד השלישי.

    

   התובעת דחתה התביעה ללא צידוק חוקי ובניגוד להוראות הפוליסה היא או מי מטעמה לא פעלו כסוכני ביטוח או מבטחים סבירים בנסיבות העניין. הם הפרו חובות חקוקות בחוק חוזה ביטוח, תשמ"א -1981 ו/או חוק הפיקוח ע"ח שירותים פיננסים (ביטוח) תשמ"א -1981.

    

   התובעת דרשה לבסוף עלות תיקון הרכב בפועל בסך 87,443 ₪ וכן את ירידת הערך לפי השמאי עידן בסך 52,006 (כולל עלות בדיקת הרכב במכון הבדיקה) לחילופין ביקשה שהנתבעת תיקח הרכב ותמסור לה רכב חדש מאותו סוג. ובהכרה ביטוחית כלפי הצד השלישי.

   עוד ביקשה פיצוי בגין נזקים ישירים ועקיפים שאינם ממוניים בסך מוערך של 10,000 ₪ ולכל הסכומים לצרף ריבית עונשית מיוחדת.

    

7. לטענת הנתבעת יש לדחות התביעה על הסף מאחר ובמועד התאונה לא הייתה כלל פוליסת ביטוח לרכב. אמנם ביום 21.4.15 הוקמה פוליסת ביטוח לרכב, אך מאחר והתובעת לא המציאה אישורים בדבר אי תביעות קודמות, על אף פניות חוזרות ונשנות , בוטלה הפוליסה והודע על כך לתובעת.

   על מנת שתונפק הפוליסה יש להמציא אישור בדבר העדר תביעות לתקופה של שלוש שנים לפני עריכת הפוליסה. בפוליסה נכתב באופן מפורש שניתנה הנחת העדר תביעות ויש להמציא תוך 30 יום דו"ח תביעות עבר ביטוחי מהמבטח הקודם, המעיד על זכאותו להטבה.

   ביום 8.6.15 נשלח בדואר רשום מכתב בו הודע לתובעת שהפוליסה תבוטל בתוך 45 יום ולאחר שלא שלחה את שהתבקשה, החל מיום 24.7.15 בוטלה הפוליסה.

   בנסיבות אלו במועד התאונה הפוליסה לא הייתה בתוקף ולתובעת אין להלין אלא על עצמה שכן הפוליסה בוטלה כדין.

    

   בנוסף הסכומים בתביעה מוגזמים ומופרכים. השמאי עידן בדק הרכב תשעה חודשים לאחר התאונה. אם היה צורך להשבית הרכב לפי חוות דעתו של השמאי עידן אזי נזקיה הם בניקוי שרידיו ומשהתובעת לא פעלה כך ובחרה לתקן הרכב אין לה להלין אלא על עצמה. כמו כן השמאי קבע כי עבודות התיקון בוצעו ברמה בינונית ולכן יש לכך השפעה על ירידת ערך הרכב.

    

   התצהירים והעדויות:

8. מטעם התובעת העידו העדים כדלקמן:

   1. שמאי הרכב מיחאי בראונשטיין שר הגיש חוות דעת על עלות תיקון הנזקים ברכב וירידת הערך של הרכב.

      מר בראונשטיין נחקר חקירה שכנגד בה העיד כי בחוות הדעת לא העריך שווי האביזרים כי הם לא מכוסים על ידי הפוליסה. ירידת ערך נקבעת רק בהנחה שהרכב תוקן ברמה סבירה לאור ה"צלקות" שנותרו בגמר הטיפול, אך אם יש תקלות בתיקון עצמו אין בכך להעלות את סכום "ירידת הערך" ויש צורך בביצוע תיקון חוזר.

      הוא קבע ירידת ערך בגין צביעה לא מקורית משום שהדבר נקבע בחוברת מנחה לקביעת ירידת ערך. לשיטתו לא נותרה צלקת בתיקון הכנף הקדמית. הוא חולק על השמאי עידן בשיעור קביעת "ירידת הערך" ולשיטתו נעשו ברכב תיקונים ברמה גבוהה מאוד. בתיקון פח חזית ותיקונים נוספים הוחזרו הברגים המקוריים והחלק הוחלף בחלק מקורי אחר. בחוברת השמאים יש המלצה במקרה כזה לא ליתן "ירידת ערך" ולכן לא קבע במקרה זה ובמקרים כדוגמתו שיעור "ירידת ערך. החוברת הוגשה וסומנה נ/1. שווי הרכב אשר קבע השמאי עידן נכון אך לצורך קביעת נזק גולמי ולא ירידת ערך ואין להכליל תוספות למעט אם בעל הרכב רכש פוליסת הרחבה שמכלילה את אותן תוספות. במקרה זה כלל לא הייתה פוליסה לפי הבנתו.

       

   2. שמאי הרכב ויקטור עידן אשר נתן חוות דעת שעיקרה שווי הרכב וירידת הערך שנותרה לאחר תיקון הרכב.

      מר עידן נחקר חקירה שכנגד בה העיד כי אינו עורך חוות דעת עבור חברות ביטוח. רוב חוות הדעת מטעמו מתקבלות על ידי חברות הביטוח. הוא מכיר את החוברת המנחה לירידת ערך של איגוד השמאים והוא פועל לפיה, למעט האחוזים שקובעת אשר לדעתו עושים עוול לציבור המבוטחים וחוסכים כספים רבים לחברות הביטוח וזה לא בסדר. הוא עושה זאת משום שחוברת איגוד השמאים היא בגדר המלצה והיא מסמיכה בעמ' 4 בסע' 1.3 את השמאי לפעול לפי שקול דעתו ולחרוג מהאחוזים הכתובים בה. החוברת ממליצה לכמת לירידת ערך כאשר יש תיקון שלא צלח וניתנה הזדמנות נוספת לתקנו ואף היא לא צלחה. הוא אינו יודע אם זה המקרה ואם הרכב היה בעת בדיקתו אחרי תיקון חוזר. הוא לא ראה את הרכב לפני התיקון ובדק אותו כחצי שנה לאחר התאונה. הוא בחן הרכב במשך מספר שעות לרבות כשהורם על מתקן הרמה תוך בחינת שלדת הרכב. חלק מהנזקים נבחנו לפי עיון בתמונות נזקי הרכב ומרשימת הנזקים של השמאי מיחאי ברונשטיין. הוא שכח להוסיף אחוז ירידת ערך בגין צביעת כנף והוריד שם אחוז, אך ככל ופירקו תיקנו והחזירו אין לקבוע בגין כך ירידת ערך; לשיטתו, יש ויכוח בשאלה האם יש כיסוי לאביזרים של הרכב שלא הגיעו מהיצרן בחו"ל משום שבפוליסה התקנית כתוב שיש כיסוי. לצורך הבדיקה לקח הרכב למכון בדיקה קומפיוקאר המאושר על ידי משרד התחבורה בבעלות יואל, אדם שיושב בוועדות משרד התחבורה, ואף הוא מצא סטיית מרכב. במהלך הבדיקה לא היה צורך לבצע פירוק.

       

   3. התובעת אשר הגישה תצהיר עדות ראשית בו חזרה על האמור בכתב התביעה, וציינה כי מי שעמד בקשר עם הנתבעת וסוכנות הביטוח הייתה בתה ג'ני, אשר הרכב נרכש כמתנה עבורה. רכישת הביטוח המקיף נעשתה בשיחה טלפונית בין ביתה ג'ני לנציגת סוכנות הביטוח אלייד בעת שנהגה, עובר לקבלת הרכב. היא זוכרת ששאלו אותה אודות ביטוחים קודמים שלה, והיא השיבה שלא היו לה תאונות או פסילות רישיון. לטענתה בשלב מסוים קיבלה מסרון ולא הבינה במה מדובר, העבירה אותו לביתה והיא אמרה שתסדיר זאת . בדיעבד התברר שזו הייתה הודעה שנשלחה לאחר שכבר ביטלו את הביטוח, אך לא ניתן היה להבין מהודעה זו שהביטוח בוטל. לו הייתה מקבלת הודעה כלשהי היא הייתה דואגת להסדיר זאת. היא לא קיבלה מעולם מכתב והחתימה באישור הקבלה לא שלה. לאחר התאונה ביטחה את הרכב, שוב באמצעות ביתה וגם אז גבו ממנה סכום דומה .

      מחקירתה הנגדית עלה כי היא חותמת את שמה ברוסית והחתימה על גבי אישור המסירה של מכתב הביטול לא שלה, והחתימה על אישור המסירה היא בעברית. היה לה רכב אחר שבוטח בפוליסת ביטוח מקיף ולא היו לה תביעות; באותה תקופה ביתה טיפלה בענייני הביטוח והיא לא ביקשה ממנה דבר. הרכב נקנה לביתה במתנה והביטוח נעשה על שמה כי כך ביקשו מהם בחברת הביטוח.

      במועד כלשהו היא קיבלה מסרון והתבקשה להעביר את עברה הביטוחי והיא העבירה את המסרון לביתה; היא לא טיפלה בעניין ורק שילמה ואם הייתה יודעת שיש בעיה הייתה מטפלת בזה. היא לא יודעת מי חתום על אישור המסירה; הם קנו רכב די יקר ולא הייתה לה סיבה לחסוך מעט כסף על הביטוח.

       

   4. בתה של התובע, גב' יבגניה בלנקי, אשר הגישה תצהיר עדות ראשית בו הצהירה כי ביום 21.4.19 נסעה עם אמה לאסוף את הרכב וקיבלה שיחת טלפון מנציגת אלייד אשר הציעה לה לרכוש דרכם ביטוח לרכב. היא הסבירה שכבר יש להן ביטוח חובה שרכשו קודם לכן, והנציגה הסבירה כי במידה ותבטל את ביטוח החובה ותרכוש דרכה ביטוח מקיף וחובה תנתן לה הנחה. זכור לה שהסבירה לנציגה שהיא נהגת הרכב והנציגה אמרה לה שאת הביטוח צריך לעשות על שם אימה כיוון שהיא רשומה כבעלים של הרכב.

      ביום 9.8.15 נהגה ברכב והייתה מעורבת בתאונה, ומיד לאחריה התקשרו אליה ממוקד צ'מפיון ושאלו אם עברה תאונה ואם הכל בסדר עימה וביקשו את פרטי הביטוח. למקום הגיע גרר ששלח את הרכב למוסך והיא לא התבקשה לשלם דבר. שוטר הסיע אותה לבית הוריה.

      למחרת התקשרו אליה ממוסך צ'מפיון וביקשו את פרטי הביטוח והיא אמרה שהכל מצוי בתא הכפפות, כעבור כמה שעות התקשרו שוב, אמרו שיש בעיה עם הביטוח וביקשו שתשוחח עם חברת הביטוח. בינתיים הציעו לה לקחת את שירותי השמאי מיחאי בראונשטיין שלדבריהם עובד עם חברות הביטוח והיא פעלה בהתאם להמלצתם, אך מאחר שסברה שחוות הדעת הייתה תמוהה משום ששיעור ירידת הערך היה כה נמוך ביחס לנזקי התאונה ולעובדת היות הרכב חדש פנתה גם לשמאי עידן.

      במקביל המשיכה לנסות ולתפוס את נציגי סוכנות הביטוח אלייד והבינה מהם שהביטוח בוטל ביום 24.7.15. היא אף התכתבה עימם והגיעה לפגישה עם מנכ"לית הסוכנות טלי. בעצתם היא "החייתה" הביטוח לאחר ששלחה דף העדר תביעות שהונפק בחברת "הפניקס" עצמה. במסרונים שקיבלה ובשום שלב לא נאמר שאם לא תשלח אישור העדר תביעות יבוטל הביטוח ולהיפך כל שנאמר הוא שאם לא תשלח את האישור או תמציא אישור חלקי הדבר יביא לביטול הנחת העדר תביעות וכי לו תמציא עבר תביעות בעקבותיו יתברר שהעבר לא תואם למדיניות החיתום החברה עשויה לבטל הפוליסה.

      היא מעולם לא קיבלה את המכתב שטענו ששלחו בדואר רשום ואף הלכה לדואר וקיבלה סריקה של אישור המסירה ונוכחה כי לא מדובר בחתימתה או בחתימת אמה ועד היום לא קיבלה תשובה בקשר לבירור שביקשה שיערכו.

      רק ביום 3.8.16 הרבה לאחר הגשת התביעה וחידוש הפוליסה קיבלה המחאה ע"ס 3,288 ₪ לפקודת אימה עבור החזרי פרמיה בתוספת ריבית. הם התפשרו עם נהג המיצובישי בבית משפט לתביעות קטנות ושילמו לו 6,000 ₪, וחברת הביטוח שלו ששילמה לו עבור הנזק טרם תבעה אותן.

      מחקירתה הנגדית עלה כי הרכב מצוי בשימושה הבלעדי. הביטוח היה על שם האמא כי נציגת הביטוח אמרה לה שהוא צריך להיות על שם מי שהוא בעל הרכב וגם לה זה היה נשמע מוזר, אך היא אמרה שאפשר לפתוח את הביטוח לכל נהג; לפני הרכב נשוא התובענה היה לה רכב עם ביטוח על שמה; הכתובת בתל אביב אליה נשלח המכתבים עבור אימה היו שלה. היא לא יודעת מי חתם שם והיא ראתה את המכתב החתום לראשונה לאחר הגשת התביעה. היא לא קיבלה לכתובתה אף מכתב מחברת הפניקס. היא ראתה שני מסרונים שאמה קבלה האחד בסביבות מאי או יוני והשני לאחר התאונה ולאחר שגילו שהפוליסה בוטלה. נציגת הביטוח שדיברה עימה ביקשה ממנה להעביר את העבר הביטוחי ובפוליסה החדשה הם העבירו את העבר הביטוחי של החברה של אביה כי על שמה הפוליסה ברכב שאימה נהגה בו. אמרו לה שבהעדר אישור העבר הביטוחי היא לא תקבל הנחה ולא אמרו לה בשום שלב שהפוליסה תבוטל. היא לא שמאית בהכשרתה והסיקה שירידת הערך לרכב גדולה יותר ממה שקבע השמאי הראשון בעקבות עלות התיקון חומרת הנזק כפי שנאמר לה במוסך והמלצת המוסך והגיעה לשמאי עידן בעקבות המלצות של חברים.

       

9. מטעם הנתבעת העידו העדים כדלקמן:

   1. שמאי הרכב גיא סלומון אשר הגיש חוות דעת שמאית בה כתב כי לא ראה סימני תיקון לשלוחות מרכב וכי בעקבות הנזק לקורת רוחב המחברת בין שתי חלקי השלדה נגרם נזק קל בעל משמעות נמוכה ולא מדובר בפגיעה ישירה בשלדה. הוא העיד מניסיונו כי לרכב אין סימני תיקון והעדיף את ירידת הערך של השמאי בראונשטיין על פני חוות דעתו של השמאי עידן ואמר שתחשיב שווי הרכב של השמאי עידן לצורך ירידת ערך נמצא נכון.

      מחקירתו עלה כי לא בדק הרכב לאחר הנזק אלא כשנה לאחר מכן. הבדיקה נערכה במוסך מורשה של היבואן וכללה גם פירוק חלקים; הוא הפעיל שיקול דעת עצמאי בעת כתיבת חוות הדעת והעדיף לקחת את ההערכה שיש בחוברת ולא להפריז, כמו השמאי עידן שלא טרח אפילו לפרק את המגן לא הוכיח ולא נימק. הוא גם קבע שיעורי ירידת ערך זהים בגין חלקים שונים ללא כל קשר לגודלם. בגלל יוקרתו של הרכב הוא בחר ללכת לפי בית הלל ולכן קיבל את הערכת השמאי בראונשטיין.

       

   2. גב' רחל חמאני אשר הגישה תצהירי עדות ראשית בו הצהירה כי מועסקת בתפקיד חתמת אצל הנתבעת. הנתבעת הנפיקה לתובעת את הפוליסה לתקופה שבין ה-21.4.15 ועד ליום 30.4.16 כאשר מדובר בפוליסה מסוג "הפניקס זהיר". הצהירה אודות מחיר הפרמיה והעובדה שהפוליסה מונפקת בתנאיו מיוחדים וכי ככל שהמסמכים המבססים נתונים אלו לא מוגשים בפרק הזמן שהוקצב לכך, הפוליסה מתבטלת.

      מחקירתה הנגדית עלה כי הפוליסה הראשונה שהונפקה בתחום טיפולה, אך אינה יודעת מידיעה אישית מה קרה, ואילו הפוליסה השנייה אינה בתחום טיפולה. פוליסת הפניקס זהיר מצריכה עבר ביטוחי של 3 שנים ללא תביעות או עם תביעה אחת או שנתיים אחרונות ללא תביעה. חוה בלר החתומה על הפוליסה היא חתמת שעבדה אצל הנתבעת. ההפקה מתבצעת על ידי הסוכנות, נשלחת למערכות הפניקס והם עושים אימות טלפוני עם הלקוח כדי לוודא שהנתונים תקינים. אישור הפוליסה נעשה על ידי חוה בלר. פוליסת הביטוח הנ"ל כללה ביטוח לאביזרים ותוספות. מבחינתה הפוליסה מקנה אפשרות לבטל אתה במידה ולא מועבר עבר ביטוחי תוך 30 יום.

       

   3. גב' רעות יקוטי אשר הגיש תצהיר עדות ראשית בו הצהירה כי היא מועסקת בתפקיד מנהלת שירות הלקוחות בסוכנות הביטוח אלייד, המשמשת גם סוכנות חיתום של הנתבעת. היא הצהירה כי על סמך המידע שנמסר על ידי התובעת או מי מטעמה בעת המו"מ לכריתת הפוליסה נערכה לתובעת פוליסה מסוג "הפניקס זהיר" במסגרתה הנחה משמעותית בדמי הפרמיה. סכום הפרמיה לאחר ההנחה ע"ס היה 4,293 ₪ ולולא העדר תביעות ופרטים נכונים ומדויקים שנשאלים הייתה הפרמיה עומדת ע"ס של 8,971 ₪. מחיר מיוחד זה ניתן רק למבוטחים עם נתונים מסוימים שיש לבססם במסמכים, ובמקרה זה היה צורך להגיש העדר תביעות לתקופה של שלוש שנים לפני עריכת הפוליסה. ככל שבתוך פרק הזמן שנקבע לא מעבירים מבוטחים אלו את המסמכים הנ"ל, הפוליסה מתבטלת.

      ביום 21.4.15 הוקמה פוליסה לתובעת, אך מאחר ולא הומצא המסמך תוך 30 יום כפי שמצוין בפוליסה בוטלה הפוליסה והודע על כך לתובעת. למיטב ידיעתה פנו אל התובעת מספר פעמים בבקשה לקבל המסמכים הדרושים.

      נשלחו אליה מכתבים ביום 17.5.15, 1.6.15 וביום 17.6.15 ולהוכחה צורפו העתקי המכתבים וכן פלט דוח"ות. בנוסף נשלחו לתובעת מסרונים אך הפלט שצורף כנספח לתצהיר להוכחת שליחת המסרונים לא היה קריא. בנסיבות אלו נשלח לתובעת ביום 8.6.15 מכתב בו נאמר לה כי הפוליסה תתבטל תוך 45 ימים ככל שלא תמציא את המסמך ולכן החל מיום 24.7.15 הפוליסה מבוטלת. מכתב זה נשלח בדואר רשום והתקבל על ידי התובעת ביום 16.6.15. לאחר ביטול הפוליסה הוצע ביום 17.9.15 לתובעת להקים פוליסה חדשה על מנת שלא תיוותר ללא כיסוי ביטוחי וזאת לאחר קבלת העדר תביעות מטעם חברת מנורה מבטחים ולאחר ווידוא תקינות הנתונים.

      מחקירתה הנגדית עלה כי היא זו שחקרה את פניית התובעת לאחר שרצתה להגיש את התביעה מולם. מי שערכה את הפוליסה הראשונית היא עובדת הסוכנות בשם שירן קידר ושחר הוא עובד הנתבעת שביצע את שיחת האימות. שיראל היא נציגת סוכנות שנתנה איזשהו חלק בהצעה. סוכנות אלייד פנו לתובעת בעקבות מידע שקיבלו מסוכנות הרכב צ'מפיון, הם ידעו שיבגניה היא זו שמשתמשת ברכב והשיחה נערכה עימה. הייתה להם כתובת התובעת ומספרי טלפון של התובעת וביתה. בדרך כלל הפניות נעשות על ידי אותו נציג שפנה לראשונה. היא לא יודעת מי מטעם הפניקס שלח את הפניות והמכתבים, אך הגיעו אליה העתקים. בחלק מהמכתבים אין כתובת ואת שם הנמען ובדוח שהונפק לא מופיעים הכתובות, הרשימות הללו הן תזכורות לסוכן. על הסוכן להיכנס לפוליסה ולאתר כתובת טלפון מס' רכב וכו'. המסרונים והמכתבים לא נשלחים באופן אוטומטי אלא על ידי נציג. הם לא מתקשרים ללקוח אם רואים שהוא לא שולח את העבר הביטוחי חרף מכתבים ומסרונים. יש הבדלים בניסוח בין הפוליסה הראשונה לשנייה באשר לאי המצאת האישור. לא הייתה בעיה בעבר הביטוחי וסביר להניח שאם האישור היה נשלח הפוליסה לא הייתה מתבטלת. המכתב המתזכר שלא נשלח עבר ביטוחי יוצא מהסוכנות באופן אוטומטי לכל מי שסוגר פוליסה או לא שולח עבר ביטוחי, אך זה לא מכתב התראה אלא שירות ללקוח.

       

      הסיכומים:

10. לאחר העדויות הגישו הצדדים סיכומיהם.

     

11. התובעת טענה כי הנתבעת נמנעה מהבאת עדים רלוונטיים כמו מנכ"ל הסוכנות הגב' טלי ברמי, סוכנים אשר טיפלו במשלוח המכתבים. ואינה יכולה לטעון דברים שלא טענה במכתב דחיה למעט טענה באשר לגובה הנזק. היא ציינה שהוצע לה פיצוי בגובה 50% מגובה הנזק. ככל שהנתבעת ראתה באי המצאת דו"ח התביעות תנאי או סייג לחבותה היה עליה להדגיש ולהבליט תנאי זה והדבר לא נעשה ומפנים לעמ' הרביעי לפוליסה. הנתבעת לא העידה את שולחי המכתב הרשום ולא את שליח הדואר והנתבעת לא הרימה הנטל להוכיח שהמכתב התקבל. ביטול הפוליסה בנסיבות העניין היה חסר תו"ל בניגוד לתנאי הפוליסה, שלא כדין ושלא לצורך. בפוליסה נכתב כי המצאת האישור במועד יגרור שינוי בדמי הביטוח או להביא לתשלומי גמלה מופחתים. הנתבעת לא יכולה לשנות את הוראות החוזה באצטלה של "מדיניות חיתום" ובייחוד כאשר זו לא הובאה לידיעת התובעת והיא לא ביצעה קיבול לתנאי זה ולכן התנאי בטל. בפוליסה השנייה התנאי כבר נכתב בצורה שונה וברורה וזה מחזק את טענות התובעת באשר לתחולת הביטוח בעת התאונה. גם אם הייתה לה אפשרות לבטל את הפוליסה זו רק אחת מהאפשרויות והאפשרות הקיצונית ביותר. העדה מטעם הנתבעת כלל לא ידעה לומר אם המכתבים אכן נשלחו ולאיזה כתובת נשלחו חלקם. התובעת לא הוכיחה שיש לקזז השתתפויות עצמיו, כינון וחובות והפוליסה קובעת כי בנזקים מעל 10,000 ₪ יופחת סכום ההשתתפות העצמית ב-10% עד כדי ביטולו המוחלט. התובעת שילמה עבור הפוליסה השנייה בתשלום אחד ולא היה לה שום חוב ולכן אין לנכות שום דבר מהתשלום לתובעת.

    השמאים הסכימו כי שווי הרכב שקבע השמאי עידן הוא נכון והינו 256,637 ₪ ולא 231,300 ₪ כפי שקבע השמאי בראונשטיין. עוד נכתב כי השמאי בראונשטיין וסלומון עובדים עם חברות הביטוח וכפופים להם והם פסקו ירידת ערך טכנית בלבד בלי להתייחס לירידת הערך המסחרית ולהיבטים פסיכולוגיים של קונה פוטנציאלי ולכן יש להעדיף את חוות הדעת של השמאי עידן. הוכח כי הפוליסה כללה כיסוי גם בגין אביזרים ותוספות. התובעת שבה וביקשה את עלות התיקון בסך 87,443 ₪ ירידת הערך המסחרית כפי שקבע השמאי עידן בסך 52,006 ₪, או שהרכב יוחלף ברכב חדש. כן לחייב בנזק שאינו ממוני בסך 10,000 ₪ ולקבוע שעל הנתבעת לשאת בכל הוצאות התובעת ולהשיב לה את מלוא שכר הטרחה אשר שילמה.

     

12. מטעם הנתבעת הוגשו סיכומים מהם עלה כי דין התביעה להידחות ועל בית המשפט לקבוע כי בעת התאונה לא היה קיים כיסוי ביטוחי. לטענתה הוכח כי לא הוצג אישור העדר תביעות, כי אישור המסירה מכיל חתימה הנושאת את שם התובעת וכי התובעת וביתה נמנעו לטעון כי מדובר בזיוף ולא הגישה חוות דעת גרפולוגית, ועל כן הנתבעת הרימה את הנטל כי המכתב הגיעה ליעדו. במקרה זה לא הייתה חובה להעלות הטענות במכתב הדחייה כי כלל לא הייתה פוליסה ולכן לא הונפק מכתב דחייה. ההסדר שהוצע מחוץ לכותלי בית המשפט נעשה לפנים משורת הדין תוך חישוב סיכונים וסיכויים ואין ללמוד ממנו דבר.

    יש ללמוד על זכותה לבטל הפוליסה מעקרון קל וחומר, שכן אם ביכולתה על פי הפוליסה לבטלה לאחר שנשלח אישור העדר תביעות, קל וחומר שביכולתה לעשות כן אם האישור לא נשלח. לטענתם העידה נציגת החיתום כי שמורה להם זכות בכל מקרה לבטל הפוליסה תוך 30 או 45 יום. כמו כן ניתן ללמוד על שליחת המכתבים מכך שבכל יום נשלחים מכתבים לאלפי לקוחות ובמקרה זה נשלחו יותר משני מכתבי התראה. גם נציגת הביטוח אלייד העידה שיש להם אלפי לקוחות ואינם יכולים להתקשר לכל לקוח ולכן נבנתה אצלם מערכת שליחת מסרונים. כמו כן סעיף החמרת סיכון קיים רק כאשר יש פוליסה ובענייננו כלל אין פוליסה.

    ככל שבית המשפט יקבע שעל הנתבעת לשלם לתובעת יש להפחית 50% משווי הנזק כפי שישנו פער של 50% בין הפרמיה כשמוצג אישור ולא מוצג אישור. בנוסף התברר כי בניגוד לטענת התובעת העבר הביטוחי לא היה מצוי אצל הנתבעת וכלל לא על שם התובעת. הוכח שהשמאי עידן הפריז בחוות דעתו על מנת לגרום לתובעת להתעשר על חשבון הנתבעת שלא כדין ושני שמאים אחרים קבעו אחרת הן באשר לסטיית מבנה החזית, כנף קדמית שמאלית, מכסה המנוע והמגן הקדמי, עבודות הצביעה והפחחות, חלקים שהוחלפו וקורת הרוחב והאורך . גם שכר הטרחה של השמאי עידן היה גבוה במיוחד, הוא לא בירר עימה עם חזרה לבצע תיקון חוזר היכן שסבר שהתיקון דורש שיפור ומכאן שהתובעת אף לא הקטינה את הנזק כפי המוטל עליה. וחוות דעתו הייתה חסרת תו"ל מוגזמת ומופרכת. בנוסף באשר לאביזרים הפוליסה לא כללה כיסוי מסוג זה וזה כתוב בה במפורש הקטע אליו הפנה ב"כ התובעת הינו קטע המיועד למי ששילם תוספת מיוחדת עבור כיסוי זה והתובעת לא רכשה כיסוי זה. ההפחתה מדמי ההשתתפות העצמית היא רק כאשר מתקנים את הרכב במוסך הסדר וזה לא נעשה במקרה זה וההשתתפות העצמית שעל התובעת לשלם הוא בגובה 1,995 ₪.

     

    דיון ומסקנות:

    ביטול הפוליסה

13. בניגוד לטענת הנתבעת ולפוליסת הביטוח השניה אשר הונפקה לתובעת, הפוליסה לביטוח מקיף הראשונה שהונפקה, קבעה בפרק של "מסירת דו"ח התביעות למבטח והתאמת דמי הביטוח על פי הדו"ח" כי "אי המצאת האישור הנדרש במועד, עלולה לגרום לשינוי בדמי הביטוח או להביא לתשלום תגמולי ביטוח מופחתים באופן יחסי בזמן תביעה", מכאן כי אין ללמוד מהפוליסה שהנתבעת זכאית הייתה לבטלה אלא לכל היותר לשנות את דמי הביטוח או להביא לתשלום תגמולי ביטוח מופחתים. יש לדחות טענת הנתבעת בסיכומיה שיש ללמוד על הזכאות לביטול הפוליסה מתוך "קל וחומר" שכן הכללים ידועים. הדבר היה צריך להיכתב במפורש להיות מודגש ולהופיע בעת ה"גילוי הנאות" שנעשה עם סגירת הפוליסה, בייחוד כאשר הנתבעת היא זו אשר פנתה לתובעת באופן טלפוני.

     

    אכן קיימת בפיסקה זו אפשרות מסוימת בה תהא זכאית הנתבעת לבטל את הפוליסה, אך פרשנות ב"כ התובעת מתיישבת יותר עם הכתוב ולפי הנוסח האפשרות קיימת כברירה רק לאחר הגשת דו"ח תביעות ואימותו עם הכללים הנהוגים אצל המבטח (וספק גם לו במקרה זה הבטלות הייתה מתקיימת לאור העמימות שבסעיף זה ואי בהירות הכללים). אפילו זכות זו של המבטחת מופיעה רק כסעד קיצון וכאפשרות לצד ביטול הנחת העדר התביעות.

     

    על מנת שהפוליסה תתבטל היה צורך לרשום זאת מפורשות, באופן ברור ומובלט שלא משתמע לשני פנים ואף לומר זאת ולהדגיש זאת במהלך הגילוי הנאות.

     

14. סבור אני שכאשר קיימות מספר אפשרויות למקרה מסוים, מכוח עקרון תום הלב על הנתבעת לבחור באפשרות הפוגעת פחות המבוטח. כך לא פעלה הנתבעת.

     

15. באשר לגילוי הנאות ושיחת המכירה, מעדות נציגת הנתבעת עלה כי הנציגה שמכרה את הביטוח הייתה "שירן" וכי הסוכן שביצע את המכירה הוא בדרך כלל מי שמטפל בלקוח ובאחריותו לשלוח מכתבים או מסרונים. שירן לא הגישה תצהיר או נתנה עדות כדי להוכיח שהמכתבים נשלחו ואף לא הומצא תמלול השיחה הקריטית של סגירת הביטוח בה הבטיחו לתובעת הנחה מיוחדת ככל שתבטל את ביטוח החובה שכבר עשתה ותבטח באופן בלעדי דרכם- טענה שלא נסתרה, וזאת למרות שהובאו תמלולים של שיחות אחרות מאוחרות יותר.

    יתר על כן בשיחת האימות מול הנציג "שחר" אמרה התובעת כי הנתבעת היא זו שמשתמשת ברכב וביקשה להעביר את פרטיה, עניין שמחזק טענות התובעת, אך שחר בעת שיחת האימות התעקש להמשיך לנהל את השיחה עימה במקום עם ביתה או לתקן את נשוא הפוליסה. לכן כל הטענות והשאלות שעלו במהלך הדיון באשר לזהות בעל הפוליסה והנהג העיקרי ברכב מקוממות. בנוסף כאשר שחר שאל את התובעת האם כתובתה היא רחוב יצחק לוי 12 בתל אביב היא השיבה שלא ולאחר דין ודברים ביניהם אישרה לשלוח גם לשם את המכתב תוך שהנציג ידע שהיא לא מתגוררת שם. מעדות נציג הנתבעת עלה כי בפניהם היו מצויות שתי הכתובת ולכן לא ברורה התעקשותו של שחר, ועולה ספק באשר לתמימותה ותום הלב של הנתבעת.

     

16. בשיחה עם שחר אמרה התובעת לקראת סיומה, כי הן שילמו הכל אבל פתאום בסוף היום קיבלה שמשהו נכשל והיא לא יודעת מה, אך שחר השיב "הכל בסדר אני רואה פה" והתובעת השיבה "הכל בסדר. מצויין. תודה". בשום שלב שחר לא אמר לה שעליה להמציא מסמך כלשהו וכי במידה ולא תשלח אותו הפוליסה תתבטל, להיפך שחר אישר שהכל בסדר.

    שיחה זו מחזקת את טענות התובעת ומחלישה מאוד טענת הנתבעת. השיחות עם שיראל הן מאוחרות יותר לפי עדות הנתבעת עצמה ועל כן רלוונטיות פחות, מה עוד שהנתבעת לא כתבה את התאריכים בהן נערכו השיחות.

     

17. חיזוק לעובדה שגם לשיטת הנתבעת הפוליסה עדיין הייתה קיימת היא שנציגיה לא פנו לתובעת בבקשה לבצע חידוש לפוליסה או לרכוש פוליסה חדשה בטרם ביקשה לתבוע את הפוליסה הראשונה לאחר התאונה וכן משום שדמי הביטוח הושבו לה רק לאחר התאונה ולאחר שביקשה להפעיל הפוליסה. גם במסרונים שהגיעו לתובעת לא צוין כי אי משלוח המסמך יוביל לביטול הפוליסה ולא הוכח כי המכתבים אכן נשלחו או הגיעו ליעדם. בעניין זה ראו את עדות הגב' יקוטי לגבי אי ידיעתה באשר לשליחת המכתבים, תפקיד הסוכן שמכר את הפוליסה באשר לשליחת המכתבים, העובדה ששתי הכתובות היו מצויים בידם, שיחתה של התובעת עם שחר ומחדליה הראייתיים של הנתבעת ומכך שחתימתה של טטאינה כלל אינה בעברית כפי שהופיעה באישור המסירה אשר הוגש ללא עורכו.

    בנקודה זו אציין כי גם לו המכתבים היו מגיעים ליעדם לא בטוח כלל כי ביטול הפוליסה היה תקף לאור נוסח הפוליסה והמחדלים אשר ציינתי לעיל.

    מכאן סבור אני כי בעת התאונה הפוליסה עדיין הייתה בתוקף ועל הנתבעת להכיר בנזקי התובעת לרכבה וכלפי צד שלישי.

     

    גובה הנזק:

18. השמאים בראונשטיין וסולומון הסכימו בעדותם כי הערכת שווי הרכב בסך 256,637 ₪ של השמאי עידן הייתה נכונה נכון למועד התאונה . הוכח שהשמאי עידן לא בחן האם נערך לרכב תיקון חוזר באשר לחלק מהתיקונים, אך בדיקתו נערכה לאחר בדיקת השמאי בראונשטיין ואף הוא לא קבע לגבי חלק מהתיקונים שיש לבצע תיקון חוזר והרי חוות דעתו הייתה מוסכמת מכאן שההבדל הוא בשיקול הדעת. השמאי עידן קבע ירידת ערך של 4% בגין פגיעה בקצה קורת אורך ימין ושמאל קדמית בשלדה, אשר לדעת השמאים האחרים אין לה משמעות יתרה והיא הוערכה בירידת ערך של 2% בלבד. כמו כן השמאי בראונשטיין קבע ירידת ערך של לצביעת מכסה תא מנוע והמגן הקדמי 1.5% ובגין אותם תיקונים קבע השמאי עידן 3%. השמאי בראונשטיין הדגיש שמדובר בירידת ערך טכנית ואילו השמאי עידן העריך שמדובר בירידת ערך מסחרית. אני סבור שיש לייחס מקום לירידת ערך מסחרית שכן כל רוכש סביר מייחס משמעות לפגיעה בשלדה ואפילו קלה . יחד עם זאת בחוות דעתו של עידן נקבעה ירידת ערך גם בגין חלקים שהוחלפו בחלקים מקוריים ואף כפילויות באשר לירידת הערך של מכסה המנוע, הפגוש הקדמי ותיקונים נוספים שקיבלו ירידת ערך נוספת של 5%.

     

    לפיכך אני סבור כי יש לאזן בין חוות הדעת ואני קובע בהסתמך על שלוש חוות הדעת ועדויות השמאים ירידת ערך מוערכת של 10% לפי שווי הרכב שקבע השמאי עידן ואשר הייתה מקובלת על השמאים האחרים.

    כמו כן הנתבעת לא הוכיחה במהלך העדויות למעט בסיכומיה את גובה ההשתתפות העצמית כאשר הפוליסה קובעת גם מצב בו לא יהיו דמי השתתפות עצמית לפיכך אין לנכות דמי השתתפות עצמית.

     

    לאור כל האמור על הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: ירידת הערך בסך 25,664 ₪, עלות התיקון בסך 87,443 ₪ ,6,000 ₪ אשר שולמו לצד ג', נזק שאינו ממוני לאור הטרחה הרבה שנגרמה לנתבעים בעקבות הטענה בדבר ביטול הפוליסה חרף תנאי הפוליסה 7,000 ₪.

    כמו כן, ככל שתוגש תביעת שיבוב על ידי מבטחת המיצובישי יהיה על הנתבעת ליתן לתובעת כיסוי ביטוחי על פי הפוליסה.

     

    סוף דבר:

    לאור כל אמור לעיל, על הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים כדלקמן:

    1. את הסך 126,107 ₪ בתוספת הצמדה ורבית כחוק מיום הגשת התביעה (8.3.17) ועד ליום התשלום בפועל;

    2. את הוצאות המשפט בתוספת הצמדה ורבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל;

    3. שכר טרחת עו"ד בסך 20,000 ₪ בתוספת הצמדה ורבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

        

       כמו כן, ככל שתוגש תביעת שיבוב על ידי מבטחת המיצובישי יהיה על הנתבעת ליתן לתובעת כיסוי ביטוחי על פי הפוליסה.

        

       ניתן היום, ז' אדר א' תשע"ט, 12 פברואר 2019, בהעדר הצדדים.