ח.ע. נ' ג'לאל רג'בי ואח'

צדדי ג'

1. ג'לאל רגבי

2. פרג' רג'בי

ע"י ב"כ עו"ד אריאל לוין

1. התביעה הינה תביעה בגין נזקי גוף שהגיש התובע, כנגד הנתבעים בגין תאונת דרכים שהתרחשה ביום 13.4.14.

2. התביעה הוגשה לפיצוי בגין נזקי גוף ובהתאם לחוק הפיצויים לנפגע תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: "החוק").

רקע עובדתי:

3. התובע הינו יליד 10.8.88 בעיסוקו מכונאי רכב. בעת התאונה היה התובע בן 25, ועתה הינו בן 30 שנים.

4. התובע במועד הרלוונטי לתביעה שימש נוסע ברכב מס' רישוי 26-313-17. התביעה הוגשה נגד נהג הרכב וכנגד קרנית הואיל ואין חולק שבעת אירוע התאונה לרכב לא היה ביטוח. קרנית הגישה מצידה הודעת צד ג' נגד נהג הרכב, מר ג'לאל רג'בי, וכנגד הבעלים הרשום של הרכב, מר פרג' רג'בי, בטענה כי צד ג' 1 נהג ברכב ללא רישיון וצד ג' 2 התיר שימוש זה.

5. כתוצאה מן התאונה נפגע התובע בראשו ובצווארו, והובהל לבית החולים קפלן. התובע אובחן כסובל משבר בחוליה, ואף נותח זמן מה לאחר מכן. לטענת התובע, כתוצאה מן התאונה המשיך וממשיך לסבול מכאבים ומהגבלה בתנועות הגב ובצוואר המשליך על כל היבטי חייו.

6. לטענת הנתבעת קרנית ואף לטענת הנתבע 1, אירוע חבלתו של התובע לא נגרם בעטיה של תאונת הדרכים, אלא כתוצאה ממכות שספג במהלך קטטה שהתפתח בין נוסעי הרכב לרכב הנוסף המעורב בתאונה, מה ששולל את חבותם לכל נזק אפשרי ממנו סובל התובע.

    

7. אי לכך בראש ובראשונה יש לדון בשאלה עובדתית והיא האם פציעתו של התובע אירעה במהלך תאונת דרכים.

    

8. ואציין כי לא מצאתי לנכון לקבל את טענות הנתבעים כי התובע נפגע במהלך קטטה ולא בתאונת דרכים.

    

   9. ראשית, טענתו זו של הנתבע 1 נולדה בדיעבד, וכגרסה כבושה משקלה אפסי. בעדותו במשטרה לא הזכיר הנתבע 1 אירוע קטטה אלים וטען כי לאחר הגעת האמבולנס התפתח עימות מילולי בינו לבין נהג הרכב הנוסף המעורב בתאונה, והמילה "אלימות" כלל לא הוזכרה בהודעתו (ראה נ/6 ש' 10-11). מהודעתו ניתן ללמוד כי האירוע התפתח בינו לבין נהג הרכב השני קרי, ללא מעורבות התובע, כאשר בכל מקרה האירוע לא כלל מגע פיזי אלא קללות. הדעת נותנת כי לו היה האירוע כולל אלימות היה התובע מציין זאת בזמן אמת בהודעתו.

    

   10. הנתבע 1 לא סיפק כל הסבר הגיוני מדוע לא סיפר את גרסתו הנוכחית במהלך חקירתו (עמ' 52 ש' 26-31, פרוטוקול הדיון מיום 10.4.18 עמ' 53 ש' 1-26). הנתבע 1 אף בחר באופן תמוה שלא להגיש כתב הגנה חרף העובדה כי לשיטתו לכאורה יש באמתחתו טענת הגנה מסירה כל חבות מעל כתפיו. הנתבע אף לא סיפק כל הסבר סביר מדוע בחר שלא להתגונן כנגד התביעה (עמ' 38 ש' 14-31, עמ' 39 ש' 21-31, עמ' 40 ש' 1).

    

   11. מנגד התובע מסר גרסה מהימנה ועקבית באשר לנסיבות תביעתו. הוא עומת בחקירה הנגדית עם הטענה כי פציעתו נגרמה עקב קטטה, ואולם גרסתו לא נסתרה (עמ' 10 ש' 6-30 , עמ' 11, עמ' 12 ש' 1-13). העובדה כי התובע מודה כי התפתח עימות בין יושבי הרכבים לא מכרסמת בגרסתו, וזאת בניגוד לטענת הנתבעת בסיכומיה, שכן התובע עמד על כך כי הוא עצמו מחמת פציעתו נותר ברכב ולא השתתף בקטטה. (עמ' 11 ש' 19-20).

    

   12. זאת ועוד, עדותו של התובע מוצאת תימוכין במסמכים שנכתבו לאחר התאונה. כבר בדו"ח הפרמדיק מיום התאונה נכתב כי התובע נפגע בתאונת דרכים (נספח ד' לתצהיר התובע). כך גם במסמכי בית החולים שנערכו בסמוך לתאונה (נספח ה' לתצהיר התובע). גם בהודעתו במשטרה מזמן אמת (נ/1) טען התובע כי פציעתו אירעה עקב תאונת דרכים.

    

   דחיית גרסת התובע מחייבת את המסקנה כי לפנינו תובע תאב בצע שהבין כבר מיד בסמוך לפציעתו הקשה את ההבדל בין היפצעות בתאונת דרכים להיפצעות בקטטה ויזם סיפור מצוץ מהאצבע תוך הטעיית רופאיו בו בחר לדבוק במשך שנים. לא זו התרשמותי מן התובע שכאמור אזכור מיידי של תאונת דרכים מלמד על תלונה אמיתית ואותנטית.

    

   13. אף לא מצאתי לנכון לקבל את טענת הנתבעת כי היה על התובע לזמן עדה נוספת שהייתה במקום, ואי זימונה מכרסם בגרסתו. כאמור מצאתי תימוכין לגרסת התובע במסמכים שנרשמו סמוך למועד התאונה. ואף התרשמתי מאמינותו בעניין זה. אי לכך ככל שהייתה עדה זו עשויה לחזק גרסתו אין באי זימונה לגרוע ממהימנות גרסתו.

    

   הנתבעת אף טענה כי התובע נתפס לסתירות באשר לשאלה האם איבד הכרה במהלך הקטטה. לטענת הנתבעת התובע הודה כי שיקר במשטרה עת טען כי איבד הכרה. עם זאת עיון בדבריו של התובע מלמדים כי התובע לא אישר כי שיקר במשטרה, אלא טען כי ישנם חלקים מהתאונה אותם אינו זוכר (עמ' 9 ש' 27-31), ואף טען כי לפי המסמכים שצורפו לא איבד הכרתו. עסקינן בשוני סמנטי לטעמי בדרך התנסחות התובע, ובכל מקרה אין מדובר בסתירה היורדת לשורשו של עניין, ואין בה להשליך על מהימנות התובע.

    

   14. לפיכך אני קובע כי התובע נפגע בתאונת דרכים ולא במהלך קטטה.

    

   15. לא מצאתי אף לנכון לקבל את טענת הנתבעת קרנית כי התובע ידע כי הרכב נעדר כיסוי ביטוחי. הנתבעת לא הוכיחה טענתה זו בבדל ראיה, והיא נשללה ע"י התובע במהלך חקירתו (עמ' 33 ש' 26-31).

    

   הנכות הרפואית:

   16.התאונה, מושא התובענה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה.

    

   17. ועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי קבעה כי נותרה לתובע נכות צמיתה בשיעורים כדלקמן:

   30% נכות צמיתה לפי 37 (5) ג בצירוף תקנה 15 במחצית, סה"כ 45%.

    

   18. כן נקבעה לתובע נכויות זמנית כדלקמן

   100% מיום 12.7.14-31.12.14

   60% מיום 1.1.15-31.12.15

    

   19. לא הובאו ראיות לסתור, ועל כן קביעת הועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי דינה קביעה על פי דין, כאמור בס' 6 ב לחוק.

    

   הנכות התפקודית:

    

   נכות תפקודית אל מול נכות רפואית:

    

   20. המונח "נכות תפקודית" מבטא מגבלה או הפרעה בתפקודו של אדם שנפגע גופנית. הגבלה זו נכון שתהא זהה או שונה מן הנכות הרפואית, כאשר הכוונה היא למידת ההשפעה של הנכות על התפקוד בכלל. אחוזי הנכות אינם מהווים בהכרח ראיה לאובדן מקביל של הכושר לתפקוד יום-יומי, לרבות הכושר לבצע עבודה.

    

   קביעת שיעור הנכות התפקודית אינה מהווה סוף פסוק באשר לשיעור הפגיעה בכושר השתכרותו של הנפגע המסוים. ייתכן שגריעת כושר ההשתכרות עולה או פוחתת משיעור הנכות התפקודית.

    

   בע"א 3049/93 סימואל גירוגיסיאן נ' סייף רמזי ואח' פ"ד נב ב (3) 792, 800- 801 (08/06/95) נקבע כדלהלן:

    

   "ראוי להביא בפני ביהמ"ש ראיה למידת ההשפעה של הנכות הרפואית על יכולת התפקוד בעבודה מסוימת, כולל בעבודות הקשורות במקצועו של התובע. הדבר עשוי לסייע לביהמ"ש להחליט עד כמה הנכות התפקודית שנגרמה לתובע עלולה להגביל אותו בעבודתו."

    

   בע"א 646/77 יהודה לוי נ' אברהם עמיאל ושני אח' לב (3) 589, (12/10/78) נפסק:

    

   "הלכה פסוקה היא שאחוזי נכות רפואיים אינם מצביעים בהכרח על אובדן מקביל של הכושר לבצע עבודה. הכל תלוי בטיב עבודתו והתעסקותו של המערער ובטיב הפגיעה בבריאותו".

    

   21. בענייננו הצדדים חלוקים ביניהם בכל הנוגע לשיעור נכותו התפקודית של התובע כתוצאה מן התאונה.

    

   22. אליבא דגישת התובע, אין מדובר בנכות קלה, אלא בנכות רפואית המסבה לו מאז התאונה כאבים ומגבלה בתנועות הגב הצוואר, בעטיים מתקשה בעבודתו ובכל היבט של חייו. לדבריו עבודתו כמכונאי היא עבודה פיזית, ואי לכך לנוכח קשייו בעטיה של התאונה מנוע מלחזור לעבודתו זו. לדבריו, ניסיונות לאתר עבודה בתחום אחר כשלו אף הם, והוא נותר חסר כל אפשרות תעסוקה בהיותו חסר השכלה מעבר ל-9 שנות לימוד וללא הכשרה לכל עבודה אחרת, להוציא מכונאות רכב.

        

       23. לעומת זאת אליבא דגישת הנתבעת, הנכות התפקודית של התובע אינה מגעת כדי נכותו הרפואית, קיים פער של ממש בין מגבלותיו מבחינה רפואית לבין יכולתו לעבוד ולתפקד, כאשר לדברי הנתבעת התובע חזר בסופו של יום לעבודתו כמכונאי, ואף בחר שלא לנצל אפשרויות שיקום שהוצעו לו.

        

        

        

       דיון:

        

       24. ההלכה הינה כי לצורך קביעת שיעור הנכות התפקודית יש להביא בחשבון את טיב הנכות הרפואית, מקצועו של התובע, הסתגלותו לעבודה על אף הנכות, כישוריו וסגולותיו.

        

       25. התובע במקצועו הינו מכונאי רכב. אין מחלוקת כי לעבודה זו היבט פיזי ניכר, וברי כי עת סובל התובע מנכות בשיעור 30% בעטיה של פגיעה בצוואר, הרי שמטבע הדברים סביר שיתקשה להמשיך לעסוק בטיב זה של עבודה.

            

       26. חיזוק למשמעות הפיזית של הנכות ניתן למצוא במסמכי המל"ל עת הופעלה בעניינו של התובע תקנה 15 במחצית.

            

       27. הנתבעת ניסתה לטעון כי הוכח שהתובע שב לעבודתו כמכונאי רכב (נ/2), אולם התובע הסביר כי היה זה ניסיון חד פעמי (עמ' 25 ש' 6-9), וטענתו לא נסתרה. הנתבעת לא הוכיחה כי התובע שב לעבודה סדירה כמכונאי רכב, והדעת נותנת שאכן מגבלותיו הקשו עליו.

            

       28. עם זאת, הנתבעת הוכיחה כי אכן התובע בחר שלא לעבור שיקום מקצועי על מנת לאתר נתיב תעסוקה אחר, ומשכך לא עמד בהיבט זה בחובת הקטנת הנזק (נ/5, נ/9). התובע אף אישר כי לא פעל על מנת לנסות לעבוד כנהג מונית (עמ' 28 ש' 9-20) חרף העובדה כי לא היה מנוע מלנהוג.

            

       29. התובע אף אישר כי למעשה לא ערך כל ניסיון למצוא עבודות בתחומים נוספים, ובהם נהג כאמור, קופאי סדרן ומחלק עיתונים ואישר מפורשות כי למעשה לא ערך ניסיונות לשוב לעבודה (עמ' 31 ש' 20-31, עמ' 32 ש' 1-5).

            

           30. זאת ועוד, פגיעה תפקודית כה ניכרת הייתה באה לידי ביטוי עד היום בין היתר בטיפולים רפואיים מוגברים, בשימוש משמעותי יותר בתרופות ובניצול זכאות לטיפולים שנתיים בפיזיותרפיה וברפואה משלימה. התובע חרף טענותיו בכתב התביעה על קשיים התפקודיים, עד היום לא הראה כי ניצל זכותו לטיפולים פיזיותרפיים שנתיים, שיתכן שהיה בהם להקל על מצבו או כי נטל משככי כאבים. התנהלותו זו מותירה רושם כי מצבו היה טוב גם לשיטתו.

            

           31. התובע, כאמור, אף טען כי אלמלא התאונה היה יכול להתקדם בעבודתו במהירות גבוהה יותר ולהשביח שכרו אף יותר, אולם גם טענותיו אלו לא זכו לתימוכין בדמות מסמכים אשר יציגו את קצב הקידום של עובדים מטיבו של התובע. כך שלא הוכח כי התאונה היא שסתמה את הגולל על סיכוייו להשביח שכרו.

            

           32. לאור האמור לעיל אכן נגרמה לתובע נכות תפקודית ופגיעה בכושר העבודה, אולם היא פחותה משיעור נכותו הרפואית, ובנסיבות העניין אני מעמידה על 25%.

            

           הפסד השתכרות לעבר:

            

           33. טוענת ב"כ התובע כי יש לחשב את הפסדי השתכרותו של התובע לעבר מיום התאונה ועד היום על בסיס הפסד שכר מלא כאשר לצורך החישוב יש להביא בחשבון את שכרו עובר לתאונה בסך 6,500 ₪.

            

           34. מנגד הנתבעת טוענת שהפסדיו הם לכל היותר בגין התקופה בה שהה באי כושר זמני עד לחודש מאי 2016 כאשר שכרו של התובע עמד על 4542 ₪ בהתאם למל"ל.

            

           35. מדובר בראש נזק מיוחד אותו על התובע להוכיח.

                

           36. כאמור אין מחלוקת כי בתקופת הנכויות זמניות בשיעור 100% ו-60% היה התובע מנוע מלשוב לעבודתו. לאחר מכן היה עליו להקטין נזקיו, ולמצער לנסות להראות ניסיונות לשוב לשוק העבודה, להשתתף בתוכנית שיקום וכו'. התובע כאמור הודה כי לא ערך שום ניסיון לשוב לשוק העבודה.

                

           37. לפיכך יש לחשב הפסדיו מיום התאונה ועד תום הנכות הזמנית על בסיס שכרו עובר לתאונה. אני מאמין לתובע כי אכן שכרו עלה עובר לתאונה ל-6,500 ₪ (ראה מכתבו של מעסיקו (נספח ג' לתצהירו). על כן ההפסד הינו בסך של 102,050 ₪.

                

               38.לאחר מכן לנוכח העובדה כי לא הקטין נזקו, ואולם מנגד כאמור ברי כי נכותו הייתה נותנת אותותיה בכל טיב עבודה יש לפסוק לו פיצוי גלובאלי בסך 60,125 ₪ לפי 25% לעתיד.

               סה"כ הפסדי עבר: 162,175 ₪ + ריבית מאמצע התקופה = 166,123 ₪

                

               הפסד השתכרות לעתיד:

                

               "אכן בחישוב פיצויים בגין הפסד כושר השתכרות לימים יבואו, נדמה אנו בעיננו כמו היינו מהלכים בארץ הפלאות של עליסה, ארץ בה ניחושים והשערות הן עובדות, ותקוות ומשאלות לב הן מציאות. הנטל עלינו לגלות את צפונות העתיד- עתיד שיהייה ועתיד שלא יהייה – ואנו לא נביאים אנו ולא בני נביאים" בע"א 2061/90 מרצלו נ' מ"י פ"ד מז (ח) 802, 822 01/03/93).

                

               39. קיימת אי קוהרנטיות בטענות שני הצדדים בנוגע לאופן שכל צד מבקש לקבוע לצורך חישוב הפסד ההשתכרות לעתיד.

                

               40. התובע מציע לחשב את אופן ההשתכרות לעתיד על בסיס השכר הממוצע במשק והפסד מלא.

                

               41. הנתבעת מנגד טוענת כי התמונה אותה מבקש התובע לצייר לגבי יכולותיו ותפקודיו מגמתית ומוקצנת. לטענתה, התובע לא הוכיח כי היה משיג את השכר הממוצע במשק, ואי לכך יש לפצותו על בסיס שכרו עובר לתאונה ונכות תפקודית בשיעור 10%.

                

               42. אכן סביר כי התובע מתקשה בעבודתו כמכונאי רכב, אולם התובע לא הוכיח כי מנוע מלשוב לעבודה באפיק כלשהו, זאת עת הודה כי לא ערך כל ניסיון לשוב לעבודה מסוג אחר.

                

               43. מחד גיסא לא נסתרו ע"י הנתבעת קביעות המל"ל ביחס לשיעור נכותו הקבועה של התובע וכן בנוגע לכאבים והגבלות התנועה אשר נגרמו כתוצאה מן התאונה. בהחלט ייתכן כי למגבלות בתנועות של התובע עלולות להיות השלכה כלשהי על תפקודו.

                

               פגיעתו זו של התובע תבוא לידי ביטוי אם יחליט לתור אחר עבודה חדשה. יש אף לזכור כי עפ"י הפסיקה, יש לפסוק פיצוי לעתיד גם לאדם שחזר לעבודתו בלא הפסד השתכרות בשל החשש שמומו עלול להפריע לקידומו ולמציאת עבודה ברמת השתכרות דומה לכשייפלט מאותו מקום עבודה. ע"א 4837/92 אליהו חברה לביטוח נ' בורבה פד"י מט ((2) 257 23.11.94).

                

               עוד ראוי לציין כי הפגיעה בפוטנציאל ההשתכרות היא בבחינת נזק בר פיצוי, ובלבד שקיים סיכוי שאינו אפסי כי פוטנציאל זה היה מתממש ע"א 237/80 ברששת נ' האשאש פ"ד לו (1) 281 31.12.81).

                

               44. לפיכך אני מוצא לנכון לפסוק לתובע פיצוי לפי חישוב האקטוארי על בסיס שכר מלא של 6,500 ₪ עד גיל67 ב3% היוון , ונכותו בשיעור 25% = 432,252 ₪.

                

               הפסדי פנסיה

               45. בנוסף, אין גם ספק כי כתוצאה מהפסדי השכר שיגרמו לתובע בעתיד ונגרמו לו בעבר, נגרמו וייגרמו לו גם הפסדים של זכויות סוציאליות בגין אותם כספים שהמעביד נמנע מלהפריש עבורה באופן תואם לירידה בכושר השתכרותו.

                

               לאור האמור לעיל מצאתי לנכון להעריך את נזקי התובע בגין הפסדי פנסיה לעבר ולעתיד בסך של 12.5% מהפסדי שכרו (ראה ת"א (חיפה) 16951-04-10, ע.מ.מ. נ' ע.מ.ר. (פורסם בנבו 31.12.13) ובסך כולל של 74,797 ₪

                

               הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד והוצאות נסיעה:

                

               46. לעניין העבר עסקינן בנזק מיוחד שיש להוכיחו. וראה ע"א 525/74 אסבסטוס וכימיקלים חברה בע"מ נ' פז גז חברה לשיווק בע"מ פד"י ל (3) 281 10/06/76 שם נקבע:

                

               "נזק מיוחד חייב להיטען במפורש ובמפורט. הוא טעון הוכחה מדויקת ואסור לו לשופט להעריכו לפי אומדנו. תובע הטוען כי נגרם לו נזק מיוחד חייב להוכיח לא רק שאכן נגרם לו נזק אלא גם את היקפו או שיעורו."

                

               47.התובע טוען כי נגרמו לו הוצאות בגין טיפולים רפואיים ושיקומיים מעבר לסל הבריאות.

                

               48. לעומת זאת טוענת הנתבעת כי אין מקום לפצות את התובע כלל בגין ראש נזק זה לנוכח העובדה כי לא צירף ולא הציג עד היום קבלות או אסמכתאות להוצאות רפואיות כלשהן אשר ממילא מכוסות ע"י המל"ל.

                

               49. ההוצאות לעבר הינן בבחינת נזק מיוחד, ומשכך אין די בטענת התובע בהקשר זה, אלא יש לעגנה בראיות ובמסמכים, ומשלא צירף ראיות ו/או מסמכים להוכחת הפיצוי המגיע לו אין מקום לפצותו בסכום הנטען בסיכומיו.

                

               50. במקרה דנן טען התובע לא הציג את מלוא הקבלות בגין הטיפולים הרפואיים, ואין לו אלא להלין אלא על עצמו. לפחות אין לכך הסבר במהלך השנים מאז הוא מיוצג ע"י באי כוחו שמן הסתם העמידוהו על החשיבות שבשמירת האסמכתאות.

                

               51. זאת ועוד, במקרה דנן התאונה הוכרה כתאונת עבודה, ובשל כך זכאי התובע לקבלת מלוא הטיפולים הרפואיים, כמו גם נסיעות לטיפולים, כאשר המוסד לביטוח לאומי נושא בהוצאות (ראה סעיף 86 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנה 1995).

                

               על כן אין מקום לפצותו מכוח הוראת הפסיקה כי "אם יכול התובע לקבל טיפול רפואי ללא תמורה עליו לקבלו ולא לגולל על המזיק הוצאות שאינן נחוצות" (ע"א 2596/92 הסנה חברה לביטוח בע"מ נ' אבינועם כהן ואח' פורסם בנבו 5.2.95).

                

               52. יחד עם זאת מן הספק שמא נשא התובע בהוצאות רפואיות מעבר למכוסה ע"י המל"ל מצאתי כי יהיה זה נכון לפסוק לתובע בפריט זה על דרך של אומדנה פיצוי בסך 4000 ₪.

                

               53. באשר לתקופת העתיד, אכן לא ניתן לשלול לאור טיב נכותו של התובע כי יזדקק להוצאות ניידות מוגברות באופן כלשהו במיוחד עם התקדמות השנים והגיל, מוכן אני לפסוק לתובע פיצוי גלובאלי כלשהו לעתיד בסך 6000 ₪.

                    

                   עזרת צד ג' בעבר ולעתיד:

                    

               54. בסעיף 12 לתצהירו תיאר התובע את קשייו ואת היזקקותו לעזרת צד ג' בתפקודו היום יומי.

                    

               55. לעומתו טוענת הנתבעת בסיכומיה כי הוצאותיו של התובע בהקשר זה לא הוכחו, ובכל מקרה היה עליו לפנות לסיוע למל"ל.

                    

                   "הפיצויים בשל עזרה לא יפסקו בכל מקרה של הגבלה בתפקידו הגופני של הנתבע, והדבר יהיה תלוי בראיות שיובאו לפני ביהמ"ש, והעזרה תלויה ביכולתו התפקודית של הנפגע, והדבר ייקבע בכל מקרה לגופו". (קציר פיצויים בשל נזקי גוף עמ' 792).

                    

                   56. במקרה דנן מדובר בנכות רפואית אורטופדית של 30%. נכות זו הינה כאמור בעלת משמעות גבוהה מבחינה תפקודית.

                    

                   57. אין ספק כי במיוחד בתקופה הסמוכה לאחר התאונה נזקק התובע לסיוע מוגבר מסוים, במיוחד לאור טיב הפגיעה והניתוח. גם בקביעת המל"ל כי לתובע נכויות זמניות, לרבות בשיעור נכות זמנית בשיעור 100% למשך 5 חודשים וחצי ו-60% למשך שנה, יש כדי להעיד כי התובע נזקק לעזרה מוגברת כלשהי.

                    

                   עזרה כזו היא עזרה מוכרת ע"י הדין בתור ברת פיצוי, אפילו לא הוציא בגינן הניזוק הוצאות, ואפילו הקרוב המסייע לו לא נפגע בהכנסתו שלו כתוצאה מהושטת הסיוע. (ר' קציר בספרו בעמ' 820, ע"א 5774/95 שכטר נ' כץ (פורסם בנבו 19.11.97), הנזכר שם בעמ' 829.

                    

                   ההלכה היא כי המזיק אינו זכאי ליהנות מן העובדה שנפגע נעזר בבני משפחתו העושים מלאכתם ללא שכר (ע"א 1164/02 קרנית נ' בן חיון (פורסם בנבו 4.8.05), ע"א 8380/03 קרנית נ' עבדאלולי (פורסם בנבו 8.12.05)

                    

                   58. אני מוצא לנכון לפסוק פיצוי לעבר בגין ראש נזק זה בסכום גלובאלי של 20,000 ₪.

                    

                   59. באשר לעתיד, לאור נכותו הרפואית הרפואית של התובע שלא נסתרה, ויתכן שיזדקק התובע לעזרת צד ג' עם התקדמות גילו, מוכן אני לפסוק לתובע פיצוי גלובאלי בסך 10,000 ₪.

                    

                   כאב וסבל:

                    

                   60. בהתאם לתקנה 2(א) לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בגין נזק שאינו נזק ממון) התשל"ח 1976, ובהתאם ל-30% נכות רפואית בגיל התובע ו-25 ימי אשפוז), זכאי התובע לפיצוי בסך 64,213 ₪.

                    

                   ניכויים

                   61. לתובע שולמו תשלומים ע"י המוסד לביטוח לאומי בסך 672,221 ₪

                   סה"כ נזקו של התובע 105,000 ₪ (הנזק פחות תשלומי המל"ל ובמעוגל).

                    

                   הודעת צד ג'

                   62. צד ג' 1 הודה כי נהג ללא ביטוח ועל כך אין חולק (ראה נ/6). צד ג' 2 אף לא ניסה להתכחש לטענותיו אלו במסגרת הליך זה.

                    

                    

                   צד ג' 2 טען כי הרכב נרשם על שמו באופן פורמלי בלבד, והוא לא היה בעל כל שליטה על הרכב. עם זאת לא עלה בידי צד ג' 2 להוכיח טענתו זו.

                    

                   63. ראשית, צד ג' 2 מנסה להיבנות מהסכם זיכרון הדברים (נספח לתצהיר צד ג' 2) בין הצדדים לפיהם צד ג1 הוא הקונה.

                   עם זאת, הסכם המכר בין הצדדים נושא תאריך שמעיד על חוסר האותנטיות של ההסכם שכן הרכב נרשם במשרד הרישום על שם צד ג 2 ביום 8.4.2014 טרם מועד החתימה על ההסכם ביום 12.4.2014 (ראה נ/3, נ/12).

                    

                   64. צד ג'1 ניסה לטעון בבית המשפט כי המסמך נושא תאריך שגוי, אולם עם זאת הודה כי אין לו כל מושג מה נאמר בהסכם, והוא רק הגיע וחתם לבקשת שאר הצדדים. הוא אף לא זיהה את חתימתו עם חתימת הקונה, אלא באופן תמוה עם חתימת המוכר (ראה עמ' 44 ש' 9-31, עמ' 45 ש' 1-17, עמ' 46 ש' 23). יתרה מזאת העד הודה שלמעשה אינו קורא כלל בעברית עת החוזה כתוב בשפה העברית ולא הערבית (עמ' 46 ש' 12-16). כל אלו מכרסמים קשות באותנטיות ההסכם שהוצג ע"י צדדי ג'.

                    

                   מוכר הרכב אף לא הובא לעדות ע"י צדדי ג' באופן אשר היה תומך בטענה כי צד ג'1 הוא אשר קנה את הרכב והיחיד שהיה מעורב בקנייתו.

                   מי שנמנע מלהביא עד חזקה שדברי העד לא יהיו לטובתו. כבר נקבע כי:

                    

                   "אי הבאת עד רלוונטי מעוררת מדרך הטבע את החשד כי יש דברים בגו וכי בעל דין שנמנע מהבאתו חושש מעדותו ומחקירתו שכנגד.... ככלל אי העדת עד רלבנטי יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו..." (ע"א 641/87 קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציוד בע"מ פ"ד מד (1) 239 עמ' 245 8.1.90 וראה גם ת.א. (ראשון לציון) 4712/01 ב.ג. את א.לוינשטיין בע"מ נ. צ'רבוס ניהול סחר וייעוץ בע"מ (פורסם בנבו) 30.5.02.

                    

                   מטעמו של צד ג'2 הוגש תצהירו של מר מאהר כליל אשר טען כי ידוע לו כי צד ג'1 התעתד לקנות רכב והוא עצמו היה עד לחתימת ההסכם. אך נוכח החלטת ביהמ"ש ויתר התובע על עדותו (עמ' 91 ש' 12 לפרוטוקול).

                    

                   65. זאת ועוד, צד ג' 2 אף נתפס לסתירה בעניין שאלת רישום רכבים על שמו לאורך השנים עת טען כי להוציא הרכב מושא תביעה זו מעולם לא נרשם רכב על שמו (עמ' 62 ש' 13-29), וזאת לעומת מסמך רשמי של משרד התחבורה המראה כי דבריו אינם נכונים (ראה נ/12). כך נתפס אף לסתירות בעניין רכבים הרשומים על שם אחיו צד ג' 1 (עמ' 63 ש' 15-25, עמ' 64 ש' 1-6) למול כאמור נ/12.

                    

                   66. אומנם אביהם של צדדי ג' מר ג'מאל רג'בי טען בתצהירו כי הרכב נרשם על שם צד ג2 באופן פורמאלי בלבד, וצדדי ג' הסכימו כי צד ג' 1 נוטל את מלוא האחריות על הרכב, אולם רצונו של העד לסייע לבניו ניכר היטב בעדותו עת טען כי ביום התאונה נסע צד ג'1 ברכב של התובע, וכי מעולם לא ראה את הרכב מושא תביעה זו (עמ' 80 ש' 16-26). עם זאת העד לא ידע הסביר כיצד קרה כי התאונה אירעה ברכב מושא תביעה זו והודה כי למעשה אינו יודע את שאירע (עמ' 80 ש' 24-25).

                    

                   67. גם טענות האב כי צד ג'2 אינו כשיר במאה אחוזים ואינו אדם רגיל מבחינה שכלית (עמ' 77 ש' 23-27) לא הוכחו שכן לא הוצג בדל ראיה כי צד ג' 1 אינו כשיר או לוקה בשכלו. למעשה האב הודה כי מטרתו היא להגן על צד ג'1 (עמ' 77 ש' 31, עמ' 78 ש' 1). למעשה דבריו אלו כי צד ג' אינו כשיר במלואו לא נזכרו בתצהירו. הדעת נותנת שאם כך היה הדבר היה מציין מפורשות בתצהיר.

                    

                   68. משכך ועת לא הוכח כי צד ג' 2 היה חסר שליטה ברכב, הרי אין מנוס מהקביעה כי הוא בבחינת בעל רכב שהתיר את השימוש לצד ג' 1. למצער היה עליו לדעת כי נסיעת אחיו נעדרת כיסוי ביטוחי.

                   לפיכך יש לקבל את הודעת צד ג' כנגד שני צדדי ג.

                    

                   סוף דבר

                    

                   69. אני מחייב את הנתבעים ביחד ולחוד (הנתבע 1 לא התגונן בפני התביעה) לשלם לתובע את הסך של 105,000 ₪ .

                    

                   70. הנתבעים ביחד ולחוד, יישאו בתשלום האגרה ובנוסף בשכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 16,000 ₪.

                    

                   71. צדדי ג' יישאו ביחד ולחוד במלוא החיובים בהם חויבה הנתבעת ובנוסף בשכ"ט ב"כ הנתבעת בסכום כולל של 16,000 ₪.

                    

                   72.ניתן להגיש בקשה לשומת הוצאות בתוך 20 ימים מיום קבלת פסה"ד.

                    

                   73.התשלום ישולם תוך 30 ימים מיום שב"כ הנתבעת תקבל את פסק הדין, שאם לא כן יישא הפרשי ריבית והצמדה כדין מהמועד שנועד לתשלום ועד לתשלום המלא בפועל.

                    

                   ניתן להגיש ערעור בזכות בתוך 45 ימים מיום קבלת פסק הדין.

                    

                   המזכירות תשלח את פסק הדין לב"כ הצדדים.

                    

                   ניתן היום, ט"ז אדר א' תשע"ט, 21 פברואר 2019, בהעדר הצדדים.