מדינת ישראל נ' אבו סקיק

כתב האישום

הנאשם שלפני נותן את הדין בגין עבירה של ריבוי נישואין, בניגוד לסעיף 176, לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן: "החוק").

בהתאם לעובדות כתב האישום, בהן הודה הנאשם, עת היה נשוי לאשה, הציע הנאשם לגב' ח.ש., תושבת אזור יהודה ושומרון (להלן: "האשה הנוספת"), להינשא לה. לאחר שניתנה הסכמה להצעת הנישואין, ערך הנאשם, ביום 30.6.2017, חוזה נישואין בהתאם לדין השרעי.

ביום 4.7.2017, פנו הנאשם והאשה הנוספת לבית הדין השרעי בבאר שבע, בבקשה ליתן תוקף לנישואין. ביום 10.7.2017 - אישרר בית הדין השרעי בבאר שבע את הנישואין בפסק דין.

הנאשם, במעשיו המתוארים לעיל, נשא אשה, בזמן בו היה נשוי לאשה אחרת.

ראיות לעונש

מי מהצדדים לא הגיש ראיות לעניין עונש.

הערכת שירות המבחן למבוגרים

בעניינו של הנאשם הוגש תסקיר, המפרט את נסיבותיו האישיות.

הנאשם, כבן 34, תושב ערערה בנגב, סיים 11 שנות לימוד, במגמת מכונאות רכב במסלול תעשייתי.

לדבריו, מנהל עסק משפחתי (על שם אביו) בתחום סילוק הפסולת.

הנאשם נשוי לשתי נשים ולו חמישה ילדים מאשתו הראשונה ואשתו הנוספת - הרה.

לטענת הנאשם, על פי המסורת האסלאמית, מותר לו להינשא ליותר מאישה אחת ואילו היה יודע על החוק האוסר זאת – לא היה נישא פעם נוספת.

בסיומו של התסקיר, בא שירות המבחן בהמלצה להטיל עונש במסגרת צו של"צ.

טענות הצדדים

המאשימה הגישה טענותיה לעונש בכתב (ת/1) והשלימה אותן על-פה.

המאשימה טענה, כי במעשיו של הנאשם יש משום פגיעה בצביונה של מדינת ישראל, כמדינה המקדמת שוויון בין המינים; כמו גם פגיעה בכבוד האדם ובייחוד - במעמד האשה.

המאשימה הוסיפה, כי יש לראות בעבירה של ריבוי נישואין כחותרת תחת יסודות הסדר החברתי התקין.

המאשימה טענה, כי מעשהו של הנאשם מהווה פגיעה חמורה בכבודה של האשה ובמעמדה. בין היתר, בהינתן, כי מדינת ישראל לא תעודד נישואין המהווים עבירה פלילית - סיכויי האישה השניה לקבל מעמד בישראל נמוכים. במצב דברים זה, האשה השניה תהיה במעמד של שוהה בלתי חוקית, ללא מעמד רשמי, ללא זכויות רפואיות וסוציאליות ותלויה לחלוטין בנאשם.

המאשימה ביקשה לדחות את המלצת שירות המבחן, בהיותה מנוגדת לרמת הענישה המקובלת, בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון.

המאשימה ביקשה שלא לייחס משקל משמעותי לכך, שהנאשם נעדר הרשעות קודמות, באשר עבירות אלה נעברות, לא פעם, על ידי מי שאינו בעל היסטוריה עבריינית.

המאשימה הפנתה למדיניות הענישה הנוהגת בעבירות דומות.

המאשימה עותרת למתחם ענישה שינוע בין 7 ל– 18 חודשי מאסר בפועל, בצירוף רכיבי ענישה של מאסר על תנאי, קנס והתחייבות להימנע מעבירה.

במסגרת המתחם, תסתפק המאשימה בהשתת עונש על הצד הנמוך.

ההגנה טענה, כי הנאשם הוא בן הדת המוסלמית, המקיים את דת האסלאם ומצוות הנביא מוחמד, אשר, בהתאם להם, ניתן לשאת יותר מאשה אחת.

ההגנה טענה, כי הנישואין אושררו על ידי ערכאה שיפוטית – בית הדין השרעי. לטענת הסניגור, בית הדין היה, בעצם "שותף לעבירה".

ההגנה טענה, כי נשים נוספות במעמד של ידועות בציבור נשואות בפועל לגברים הנשואים כבר לאשה אחרת, וכי אף על פי כן - משלמת מדינת ישראל, דרך המוסד לביטוח לאומי, תשלומים סוציאליים לאותן נשים.

ההגנה טענה, כי היות שהאשה הראשונה הביאה בן זכר אחד בלבד ואילו הנאשם חפץ בעוד בנים זכרים, החליט הנאשם, בהיותו בעל אמצעים כלכליים (בלשון הסניגור: "בעל חברה המגלגלת מיליונים"), להביא אשה נוספת, אשר תלד לו בנים זכרים.

לטענת הסניגור הנאשם כבן 40 (על פי המפורט בכתב האישום, בעת השמעת הטיעונים היה הנאשם בן 34), ללא כל עבר פלילי, אב למשפחה למופת, בעל חברת משאיות המעסיקה כ-20 עובדים.

עוד ביקשה ההגנה ליקח בחשבון, את הודאת הנאשם באשמה בהזדמנות הראשונה, תוך נטילת אחריות וחיסכון בזמן שיפוטי יקר.

ההגנה עתרה לאמץ המלצות שירות המבחן.

בדברו האחרון, חיווה הנאשם דעתו, כי יש לכבד את כל הדתות במדינת ישראל וכי אם רוצים לשנות את המציאות, לשיטתו, ראוי לטפל במי שמתחתן ואינו מודיע על כך לרשויות.

דיון והכרעה

העבירה שעבר הנאשם היא בעלת פוטנציאל לפגיעה בערכים מוגנים, הן כבוד האדם (ובמסגרתו - כמובן - כבוד האשה); הן צביון המדינה, כמדינה דמוקרטית ושוויונית; הן כלכלת המדינה; הן הסדר הציבורי והמשפטי.

בנוסף, לעבירה זו השלכות, המביאות לתופעות חברתיות שליליות ואף חמורות.

מוסד הנישואין המונוגמיים נובע מערך השוויון בין בני האדם, ובכלל זה – התייחסות שוויונית לבני שני המינים. מוסד זה הוא מיסודות המשטר החברתי במדינה מתוקנת, ובתור שכזה, הוא מוגן במסגרת החוק. מתוך החשיבות שמייחסת החברה למוסד זה, מצא המחוקק להגדיר העבירה דנן כעבירה מסוג פשע ולקבוע בצדה עונש עד חמש שנות מאסר.

ראו לעניין זה, פסק דינו של בית המשפט העליון, ע"פ 392/80 מדינת ישראל נ' הלוי, פ"ד ה(2) 698 (1981):

מוסד הנישואין המונוגמיים הוא מיסודות המשטר החברתי שלנו, ובתור שכזה הוא מוגן גם בסנקציות של החוק הפלילי, כולל מאסר עד חמש שנים. ואשר לערך המרתיע של עונשי מאסר, כפי שהוטלו ואושרו בעבר, הרי לא רק בנאשם העומד לדין המדובר, אלא בעיקר בצורך להרתיע אחרים, שלא יעשו כמוהו, פן תיווצר אנדרלמוסיה בכל הנוגע למוסד הנישואין במדינה.

האיסור על נישואים פוליגמיים נועד, בין היתר, להגן על זכויותיה של האישה הראשונה מפני קיפוח, פגיעה במעמדה וזניחתה, וכן להגן מפני השפעותיהם השליליות של נישואין כאלה על כלל הציבור. הפסיקה הדגישה את חומרת הפגיעה בערך המוגן כאמור, וכפועל יוצא – הצורך ליתן משקל משמעותי לאינטרס הציבורי ולשיקול ההרתעה של הציבור.

ראו, לעניין זה, רע"פ 9159/07 אלטורי נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים):

בית משפט זה כבר קבע, כי בעבירות ריבוי הנישואין, יש ליתן משקל רב לאינטרס הציבורי ולהרתעת עבריינים בכוח (ראו למשל, ע"פ 185/82 אחמד בן עטייה גודה נ' מדינת ישראל, פ"ד לז(1) 85).

התופעה של נישואין פוליגמיים הופכת כר פורה לתופעות של אלימות ואף התעללות, שכן אותה אשה נוספת היא לא פעם חסרת מעמד ומתגוררת, במקומות בהן אין נגישות לשירותים חברתיים. על אף שהקמת משפחה פוליגמית מאפיינת, לא פעם, דווקא בעלי אמצעים, הרי הנשים הנוספות וילדיהן מוחזקים, לעתים, בתנאי מצוקה ולעתים אף בתנאים הגובלים בעבדות.

במסגרת תופעה זו, מתגלות גם תופעות של נישואי קטינות או נישואים בפערי גיל גדולים במיוחד.

ראו, לעניין זה, דוח מסכם של הצוות הבין משרדי להתמודדות עם השלכותיה השליליות של הפוליגמיה (פורסם בחודש יולי 2018) (https://www.gov.il/BlobFolder/generalpage/polygamy_final_report/he/polygamy_final_report.pdf) פורסם (להלן: "הדוח הבין משרדי"), ע' 68 - 74:

להתרחבות נישואי הפוליגמיה גם לנשים פלסטיניות, מתלוות לרוב עבירות פליליות נוספות - עבירה של שהייה בלתי חוקית והלנה של שוהה בלתי חוקי. פעמים רבות, מתגוררת האישה הפלסטינית הנוספת עם בעלה הישראלי בפזורה הבדואית שבנגב אף ללא אישורים מתאימים, באופן שהן הבעל והן האישה עוברים על חוקי המדינה. בנוסף, כפי שצויין לעיל, פעמים רבות לעבירת הפוליגמיה מתלווה עבירה של נישואי קטינות.

ובהמשך, ע' 155 – 158:

מחקרים העוסקים בפוליגמיה מצביעים על נזקים ממשיים, ישירים ועקיפים, הנגרמים לנשים ולילדים בתא המשפחתי הפוליגמי. מדובר בנזקים פסיכולוגיים-נפשיים, נזקים בתחום הבריאות, נזקים בתחום ההישגים הלימודיים, קשיים חברתיים ומצוקות כלכליות. עוד נמצא כי קיים קשר בין פוליגמיה ואלימות המופנית כלפי נשים וילדים בתא המשפחתי הפוליגמי...

לפי המאפיינים והמבנה של החברה הבדואית, בדרך כלל, האישה והילדים תלויים תלות עמוקה בגבר שהוא ראש המשפחה והדמות החזקה ביותר מבחינת המעמד והכבוד במשפחה. הוא גם המקור למשאבים הכלכליים, הרגשיים, ומכלול ההיבטים הקשורים בביטחון האישי והפיזי, תחושת השייכות ועוד. גבר הנשוי ליותר מאישה אחת, לעיתים קרובות מתגורר עם אישה אחת בלבד ובוחר בה כאישה המועדפת עליו. במצב זה הוא נוטש את האישה האחרת ואת ילדיה, וכול התפקידים אותם הוא ממלא בעבור האישה והילדים שנטש נותרים ללא מענה ובראשם תפקיד המפרנס - שכן הפרידה נעשית ללא מסגרת פורמלית של גירושין, חלוקת רכוש ותשלום מזונות.

בהיעדר מקור המשאבים העיקרי, ולעיתים אף היחידי במשפחה, משפחות פוליגמיות מתמודדות עם קשיים רבים: מצוקה כלכלית עד כדי עוני מחפיר, מצוקה רגשית עד כדי בעיות רגשיות ונפשיות קשות אצל הנשים והילדים, תחושות קשות של נטישה וחוסר ביטחון קיומי בסיסי. במשפחות בהם המצב הכלכלי היה ירוד ממילא, המשפחות הפוליגמיות מתמודדות עם החמרה בהיקף ובעומק של העוני, והחרפה במצבי המצוקה.

עוד ראו הנחיית היועץ המשפטי לממשלה מספר 4.1112 מיום 23.1.2017 (להלן: "הנחיית היועמ"ש"):

תופעת ריבוי הנישואין היא תופעה חברתית קשה בעלת השלכות פוגעניות על הנשים ועל ילדיהן בנישואין אלו, ואף מביאה לפגיעה רוחבית במעמד האישה בחברות בהן נישואין אלו נהוגים. לפי מידע מגורמי הרווחה, נשים במשפחות פוליגמיות מצויות, פעמים רבות, במאבק על מעמדן בתוך המשפחה, תוך ניסיון לזכות בהעדפתו של הבעל אותן על פני נשותיו האחרות, וניסיון לקבל נתח גדול ככל האפשר במשאבים הכלכליים המשפחתיים עבורן ועבור ילדיהן הקטינים. במשפחות רבות ניכר פער עצום בין מעמדה של אישה אחת ושל ילדיה לבין מעמד של אישה אחרת וילדיה. לפערי מעמדות אלו השלכה ישירה על התפתחותם התקינה של הקטינים, ועל מצבם הבריאותי והרגשי.

ובהמשך, שם:

תופעה של אלימות במשפחה רווחת יותר בקרב משפחות פוליגמיות (בין אם מדובר באלימות של הבעלים כלפי נשותיהם, באלימות של הנשים אחת כלפי השנייה או בין ההורים לבין הילדים). כמו כן, התופעה של הזנחת ילדים ופגיעה בהם רווחת גם היא בקרב משפחות פוליגמיות. היבט בעייתי נוסף של תופעת ריבוי הנישואין הוא נישואין שניים או יותר לנשים פלסטינאיות שאין להן מעמד חוקי בישראל או לנשים חסרות מעמד חוקי אחרות. נשים אלו מצויות בישראל ללא כל עורף משפחתי וכפועל יוצא מכך ללא כל יכולת הגנה בסיסית ולפיכך חשופות באופן מובהק לתופעות האמורות וביניהן, לחשש לאלימות.

אם לא היה די בכך, כוללת עבירה זו בחובה גם מאפיינים של החפצת האשה, עד כדי סחר בנשים.

ראו הדוח הבין משרדי, עמ' 58 – 60:

אחת התופעות החמורות של ריבוי נישואין בקרב הבדואים, אשר התגברה בשנים האחרונות, היא מעין סחר בנשים פלסטיניות למטרות נישואין עם גברים בדואים. 

גברים בדואים רבים חיים במסגרת פוליגמית עם נשים ערביות שבאו מחוץ לישראל (בעיקר מירדן ומהרשות הפלסטינית, אך גם ממדינות ערביות אחרות). בדואים רבים מעדיפים נישואין מחוץ לישראל, משתי סיבות עיקריות: ראשית, תשלום המוהר עבור האישה עשוי להיות נמוך יותר מאשר עבור אישה ישראלית; שנית, האישה מתנתקת ממקום מוצאה וממשפחתה, ונעשית תלויה כמעט לחלוטין בבעלה ו"קלה יותר לשליטה" מאישה ישראלית.

ראו בנוסף , פסק דינו של חברי, כב' השופט א' גביזון, תמ"ש 55724-09-16 פלוני נ' היועמ"ש:

אדגיש כי אין מדובר בתופעה שולית אלא בבקשות רבות המוגשות מידי שנה והמתייחסות לילדים רבים. נראה כי גברים בדואים פוליגמיים מעדיפים לשאת נשים פלסטיניות תושבות האזור הן מהטעם שתשלום המוהר עבור אישה פלסטינית עשוי להיות נמוך יותר מתשלום המוהר עבור אישה ישראלית, והן מהטעם שלאחר הנישואין מתנתקת האישה הפלסטינית ממקום מוצאה וממשפחתה, ובהיעדר מעמד במדינה, נעשית לתלויה לחלוטין בבעלה ולשליטה מוחלטת שלו. ויש המשווים את חומרת התופעה אף לסחר בנשים. יתרה מכך, באמצעות נישואין פוליגמיים לנשים פלסטיניות מהאזור, ונוכח התמורות החיוביות במעמדן של הנשים הבדואיות הישראליות, מצליח הגבר הבדואי הפוליגמי להתגבר על התנגדות האישה הבדואית הישראלית לנישואי פוליגמיה, ולמעשה "מייבא" נשים חלשות. 

במישור הרחב יותר, קיימות גם השלכות כלכליות השליליות לעבירת ריבוי הנישואין על הציבור:

ראו הנחיית היועמ"ש:

תופעת ריבוי הנישואין אף מהווה אמצעי להשגת רווח כלכלי, לעיתים שלא כדין, בתחומים שונים.

בניגוד לדיעות רווחות, המודרניצזיה וההטבה במצב הכלכלי – לא הביאו לצמצום התופעה, כי אם - דווקא - להתגברותה, שכן ריבוי נשים מהווה סמל סטטוס. ראו דוח הוועדה הבין משרדית, ע' 65:

בעבר, רק ראשי השבטים וראשי הפלגים שמעמדם הכלכלי היה טוב יותר משאר בני השבט, נהגו להתחתן עם יותר מאישה אחת בתואנות שונות, בין היתר כי האישה הנוספת דרושה לתפקוד הבית במידה והאישה הראשונה לא תוכל לדאוג לכך. כמו כן, ריבוי נשים משמש עדות לכוחו ולעושרו של הגבר.

כיום הגורמים לפוליגמיה שונים ורבים.

להלן פירוט הגורמים לקיומה של הפוליגמיה בקרב הבדואים בנגב:

א. אפשרות לשאת מספר נשים על-פי האסלאם - על-פי האסלאם גבר יכול להיות נשוי

לעד ארבע נשים בו-זמנית, כל עוד הוא מספק את צורכיהן הכלכליים והרגשיים של

כל הנשים וכל הילדים במידה שווה.

ב. ריבוי נשים כסמל סטטוס – לנשיאת אישה יש עלות כלכלית, בפרט עלות המוהר

המשולם תמורתה, וריבוי נשים משמש עדות לכוחו ולעושרו של הגבר.

[ההדגשה אינה במקור].

אשר לטענה, כי דתו של הנאשם מתירה את הנישואין לאשה השניה – המדובר בטענה, אשר נדחתה עוד בימיה הראשונים של המדינה. מדינת ישראל, שמה כנר לרגליה את עקרון השוויון, הנזכר עוד במגילת העצמאות. חוקי המדינה חלים כל כלל תושבי מדינת ישראל, ללא הבדל דת, גזע ומין. הסדר הציבורי אינו מאפשר החרגה של קבוצה מסוימת מתחולתו של איסור פלילי הקבוע בדין.

ראו, לעניין זה, בג"צ 49/54 מלחם נ' השופט השרעי, פ"ד ח' 910:

'חופש הדת' אין פירושו: החופש לעשות מה שהדת מתירה, אלא החופש למלא את אשר הדת מצווה. וריבוי נשים, כנראה בעליל, אינו מצווה של הדת המוסלמית, אלא רשות...

עוד ראו ע"פ 44/60 ברבי נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד י"ד 925:

נכון הדבר שכאשר הובאו המשפטים הראשונים לפני בתי-המשפט בענין ביגמיה, התחשבו בתי-המשפט בנסיבות השונות של הנאשמים ובעיקר בארצות מהן באו ובמה שהיה נהוג בעבר בסביבותיהם. אולם במשך הזמן התחילו בתי-המשפט להחמיר כדי להחדיר לאט לאט את ענין איסור הביגמיה גם לאותם החוגים שהיו רגילים למנהגים אחרים.

לעניין הטענה בנוגע לקיומה של "הגנה תרבותית", כלומר, מנהג הרווח בקבוצת האוכלוסיה אליה משתייך הנאשם, כבר נקבע, כי הגנה זו לא תעמוד בשיטתנו המשפטית. ראו ע"פ (מחוזי תל אביב) 71388/06 אלטורי נ' פרקליטות מחוז המרכז (פורסם במאגרים – להלן: "פרשת אלטורי"):

אין בידנו לקבל גם טענת "ההגנה התרבותית" שהעלה המערער במסגרת שיקולי הענישה בעניינינו המערער אינו יכול לעשות דין לעצמו ולעקוף את האיסור הפלילי בטענה כי הרקע התרבותי שעל ברכיו חונך וגדל הביאוהו לבצע את העבירה, ואל לנו כחברה להשלים עם טיעון שכזה.

מכלול התופעות השליליות הקשות, הנובעות מעבירה זו, מצדיקות נקיטת צעדים משמעותיים, במישור המעשה ולא במישור הרטורי בלבד, נגד מי אשר בוחרים להקים משפחה פוליגמית.

מתחם הענישה הראוי בנוגע לעבירה בה הורשע הנאשם

בשל החשיבות הרבה לשירוש תופעת הפוליגמיה, מצא בית המשפט העליון לקבוע, במפורש, כי הענישה בגין עבירה זו דורשת השתת מאסר בפועל ממש, בין כתלי בית האסורים, וכי שיקול הרתעת הרבים אינו מאפשר להסתפק בעונש שאינו כולל רכיב זה.

בית המשפט העליון אף קבע, במפורש, כי ריצוי מאסר בדרך של עבודות שירות, אינו הולם עבירות אלה.

ראו ע"פ 4085/91 שיבלי נ' מדינת ישראל (להלן: "פרשת שיבלי") (פורסם במאגרים):

העונש במקרה כזה מטרתו בעיקר הרתעת אחרים בחברתנו, שעדיין מבקשים להתעלם מהדין הקיים ולשאת יותר מאשה אחת. זהו מנהג הרווח בחלק מן הציבור ויש לעקרו מן השורש. לא ניתן להשיג מטרה זו בעונש שאינו מאסר בפועל. ריצוי העונש בעבודות שירות אינו הולם עבירות אלה, והוא מחטיא את מטרת הענישה.

[ההדגשה אינה במקור].

ראו בנוסף, ע"פ 392/80 מדינת ישראל נ' הלוי, פ"ד לה(2) 698 (1981):

ואשר לערך המרתיע של עונשי מאסר, כפי שהוטלו ואושרו בעבר, הרי לא רק בנאשם העומד לדין מדובר, אלא בעיקר בצורך להרתיע אחרים, שלא יעשו כמוהו, פן תיווצר אנדרלמוסיה בכל הנוגע למוסד הנישואין במדינה.

אשר לרמת הענישה הנוהגת, יובאו, להלן, פסקי דין רלבנטיים:

בפסק הדין רע"פ 664/11 מועד נ' מדינת ישראל, נדחתה בקשת רשות ערעור על חומרת העונש של מי שעבר עבירה דומה, ונדון לעונש מאסר בפועל בן 8 חודשים, תוך שבית המשפט העליון הדגיש את הצורך "במדיניות ענישה מרתיעה שמטרתה למגר את התופעה הפסולה של ריבוי נישואים". וציין: "בנסיבות אלה, מקובלת עלי מסקנתו של בית המשפט המחוזי לפיה העונש שהוטל על המבקש הינו עונש ראוי אשר אינו חורג מרמת הענישה הנהוגה, וזאת אף לאחר התחשבות בנסיבותיו האישיות".

בגזר הדין ת"פ 2722/06 מדינת ישראל נ' נאשד (פורסם במאגרים), גזר בית המשפט על מי שעבר עבירה זו עונש מאסר בן 24 חודשים, מתוכם – תשעה חודשים לריצוי בפועל והיתרה על תנאי; וכן התחייבות להימנע מעבירה על סך 50,000 ₪.

בגזר הדין ת"פ 3393/06 מדינת ישראל נ' שהוואן (פורסם במאגרים) גזר בית המשפט עונש מאסר בן 24 חודשים, מתוכם – תשעה חודשים לריצוי בפועל והיתרה על תנאי; וכן התחייבות כספית להימנע מעבירה.

בפסק הדין ע"פ 1153/06 זוהיר נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים) נדחה ערעור ההגנה על חומרת העונש, שהוטל על מי שעבר עבירה דומה ונדון ל- 18 חודשי מאסר, מתוכם שישה - בפועל והיתרה על תנאי.

בפסק הדין ע"פ 1490/93 אבו גויעד נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים) דחה בית המשפט העליון ערעור על ההרשעה וכן על חומרת העונש של מי שעבר עבירה דומה, והוטלו עליו 8 חודשי מאסר בפועל ו – 12 חודשי מאסר על תנאי.

בפסק הדין רע"פ 10833/05 דבס נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים) דחה בית המשפט העליון בקשת רשות ערעור על חומרת העונש של מי שעבר עבירה דומה ונגזרו עליו 9 חודשי מאסר בפועל.

בפסק הדין ע"פ 185/82 בן עטייה נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים) נתקבל ערעור המדינה על קולת העונש, כלפי מי שהורשע בעבירה דומה. העונש הוחמר ל- 12 חדשי מאסר בפועל.

בשים לב להתרחבות התופעה של נישואין פוליגמיים, ובשים לב לכך, שבמקרים מסוימים, התופעה אף מהווה, כאמור, בבחינת סמל סטטוס, ומאפיינת בעלי ממון - מוצא בית המשפט, כי מתחם הענישה הראוי בגין עבירה זו – מן הדין שינוע בין 9 חודשי מאסר בפועל לבין 24 חודשי מאסר בפועל, בצירוף עונש מאסר מותנה ועיצומים כספיים משמעותיים, הן במישור המעשה והן עיצומים צופים פני עתיד.

ברם, לא ניתן להתעלם מכך, שעד התקופה האחרונה, במשך יותר משבעה עשורים, לא היתה אכיפה מאורגנת ושיטתית של איסור זה במחוז הדרום, כאשר בתי המשפט, כמו גם רשויות החקירה והתביעה (ואף רשויות אחרות), נתקלים, מדי יום ביומו, במי שמצהירים, בריש גלי, כי מנהלים משפחות פוליגמיות, ועד כה לא ננקטו נגדם הליכים כלשהם.

לאור התרחבות התופעה והשפעותיה השליליות, כפי שפורטו, בתמצית, לעיל, נוסחה הנחיית היועמ"ש, והחלה אכיפה פלילית של האיסור. ואולם, כאשר המדובר במי, שאנשים רבים סביבו עברו, ועוברים, על האיסור החוקי, אשר לא נאכף עד כה – אין זה ראוי, כי שינוי המדיניות ייערך באבחת חרב, אלא יש לאפשר הפנמה הדרגתית של משמעות האיסור ושל שינוי המדיניות.

לא זו אלא, ראוי, כי רשויות המדינה ילוו האכיפה הפלילית במסע פרסומי – חינוכי, שייערך במגזרים בהם נפוצה התופעה, ויסייע להפנים את השלכותיה השליליות של התופעה. החמרה פלילית בלא שנערך, במקביל, תהליך עומק לצורך זה – ספק אם תביא פירות.

זאת, לדעת: גם בעבר, כאשר החלה אכיפת איסור הפוליגמיה, נעשה הדבר באופן הדרגתי. ראו פסק הדין של בית המשפט העליון ע"פ 185/82 גודה נ' מדינת ישראל, פ"ד לז(1) 85:

בזמן הראשון, לאחר חקיקת החוק יש מקום לגישה סלחנית במקצת, שהרי מנהגי נישואין וקביעת אורח חיי משפחה אינם משתנים בן יום. אך עתה, עם עבור הזמן יש מקום לצפות, שמנהגי הנישואין ישתנו ויקבלו את הצורה, אותה שואף החוק לעצב. והנה מתבשרים אנו, שאין הדבר כן, וכי הולכים ומתרבים המקרים של נישואין פוליגמיים דווקא כפי שטוענת המדינה, כאשר אין החוק מטביע את חותמו על צורת חיי הנישואין. מכיוון שכך יש לשנות באופן ניכר את מדיניות הענישה. הגישה המקלה פורשה שלא כראוי, וראו בחוק "הלכה ואין מורים כן"... על-כן יש להראות לכל עבריין בכוח, כי המדינה לא תתייחס בקלות לכל מי שיעבור על החוק, כי קיימת סכנה שהחוק יישאר אות מתה. 

כפי שעולה מפסק הדין האמור וכן מהפסיקה שהובאה לעיל, בעבר כבר חלה החמרה בענישה, אך המדובר היה בכתבי אישום שהוגשו, מפעם לפעם, בעיקר במחוזות אחרים ולא היתה אכיפה מסודרת ושיטתית של האיסור. כעת, החלו רשויות החקירה והתביעה לאכוף האיסור באופן שיטתי יותר, לרבות במחוז הדרום.

בנסיבות אלה, לתקופה הקרובה, כתקופת ביניים, ייקבע מתחם ענישה זמני בין עונש מאסר קצר בפועל, אשר יכול שירוצה בדרך של עבודות שירות, ובמקרים המתאימים, אף יכול שיומר לעונש מאסר צופה פני עתיד בצירוף עבודות במסגרת צו של"צ, לבין מאסר בפועל בן שנה.

זאת, תוך שבית המשפט מדגיש, כי המדובר במתחם זמני בלבד, וכי בעתיד הלא רחוק, ככל שתימשך התופעה, לא תהיה מניעה להטיל עונשים חמורים יותר, בהתאם למתחם הראוי, כפי שהובא לעיל.

הן המתחם הראוי והן המתחם הזמני שנקבעו לעיל, ניתנים לעדכון ולשינוי בהתאם לנסיבות האופפות את העבירה. כך למשל, פער גיל גדול בין הנאשם לבין האשה הנוספת; ראיות על אתנן כספי, שהועבר למשפחתה, בנסיבות הגובלות בסחר בנשים; מידת הסכמתה לנישואין (לרבות השאלה, עם מי סוכמו תנאי הנישואין – האם ישירות עם הכלה המיועדת, או עם בני משפחתה, בלא להיזקק לעמדתה); התנאים הפיסיים, בהם הוחזקה אצל הנאשם; הפעלת מנגנוני שליטה כלכליים או אחרים – כל אלה יכול שיביאו להחמרת המתחם במקרה מסוים. מנגד – נסיבות מיוחדות, אשר מנעו קיום חיי נישואין בפועל עם האשה הראשונה, באופן הגובל בהגנה המנויה בסעיף 180 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977, גם אם אינן בעצמה כזו, שתביא להקמתה המלאה של ההגנה המנויה בסעיף זה – יכול שתבאנה להקלה במסגרת המתחם.

במקרה דנן, לא פורטו, בכתב האישום, כלל, הנתונים הרלבנטיים (למעט בנוגע לפער הגיל, העומד על כ- 12 שנה) ולפיכך – יועמד מתחם הענישה על המתחם הזמני שהובא לעיל.

אשר לקביעת הענישה הספציפית בעניינו של הנאשם

לחובת הנאשם, יש לזקוף את העובדה, כי המדובר בעבירה, אשר נעברה לאחר תכנון מוקדם, תוך פניה לאשה הנוספת ועריכת הנישואין עמה.

מטיעוני הצדדים וכן מהתסקיר, אף אין עולה בעיה מיוחדת, שהניעה הנאשם להינשא לאשה נוספת.

אדרבא, המדובר במי, שלפי דברי סניגורו – מחזיק חברה המגלגלת סכומים גדולים ("מיליונים"), ואינו סובל ממצוקה כלשהי.

נימוקים אלה מצביעים לכיוון החמרה במסגרת מתחם הענישה.

לזכות הנאשם, ייקח בית המשפט בחשבון העדר הרשעות קודמות - הגם שנקבע, כי בכל הנוגע לעבירה דנן אין המדובר בשיקול משמעותי – ראו דברי בית המשפט המחוזי בפסק הדין בפרשת אלטורי דלעיל:

מרבית מבצעי עבירת ריבוי הנישואין הנם אנשים נורמטיביים שומרי חוק בתחומים אחרים, כך שגם אם מדובר במי שזו מעידתו הראשונה אין הדבר יכול לשמש נסיבה לקולא.

עוד ייקח בית המשפט בחשבון, לזכותו של הנאשם, הודאתו באשמה. הודאת הנאשם מן הדין שתבוא לזכותו, ובמקרה דנן, היא בעלת משקל מיוחד, שכן, למעשה, המדובר במקרה הראשון, מתוך סדרת כתבי האישום שהוגשו במחוז מאז הנחיית היועמ"ש, בו הודה נאשם באשמה ונטל אחריות, כאשר מתחמי הענישה העדכניים טרם הובררו. זוהי הודאה נחשונית, שנמסרה בתנאים של אי-ודאות משפטית, והיא בעלת משמעות.

נימוקים אלה מצביעים לכיוון הקלה במסגרת המתחם.

מכלול הנסיבות והשיקולים – לקולה ולחומרה - מצביעים, אם כן, לכיוון ענישה על הצד הבינוני של מתחם הענישה.

הגנה מן הצדק (לעניין העונש)

במקרה מסוים זה, לא ייצא בית המשפט פטור בלא התייחסות לטענת ההגנה, בנוגע לקיומה של הגנה מן הצדק, כתוצאה מהתנהלות הרשויות, והכוונה - לאישור תקפם של הנישואין על ידי ערכאה שיפוטית – בית הדין השרעי, אישור אשר, גם אם נערך בדיעבד, הרי היה קרוב למועד הנישואין.

מצב בו קיים איסור פלילי על עריכת הנישואין, ומנגד – ערכאה שיפוטית רשמית של המדינה, מעניקה שירות למי שערך נישואין כאלה, ומעניקה להם תוקף חוקי, לרבות אישור הסכם הנוגע לזכויות הממוניות בין בני הזוג – עלול לשדר מסרים סותרים לציבור, בכל הנוגע לאכיפת האיסור.

הסתמכות על מצג דברים מוטעה מטעם הרשות עשוי לשמש כעילה במסגרת הגנה מן הצדק. כך למשל, הוכרה, בארצות הברית, הגנה זו במקרה ידוע ומפורסם, בו נפרצה מרפאה של פסיכיאטר, במטרה להעתיק תיק רפואי של אחד ממטופליו, כאשר הפורצים טענו, כי נתבקשו לעשות כן על ידי עוזריו של נשיא ארה"ב, תוך שהניחו, כי המדובר בחלק ממבצע של ביטחון לאומי, שאושר על ידי רשות ממלכתית.

ראו U.S. v. Barker, 546F.2d 940 (D.C. 1976).

בארצנו, הוכרה הגנה זו במספר מקרים. בפסק הדין ע"פ 389/91 מדינת ישראל נ' ויסמארק ואח', פ"ד מט (5) 705, זוכה נאשם מעבירה של שימוש חורג במבנה. הנאשם הועמד לדין בגין ניהול נגריה במבנה שיועד למגורים, אך הוכיח, כי מחלקת ההנדסה של הרשות המקומית, הודיעה לו, בעבר, כי רשאי לנהל עסק מסוג זה באותו מבנה; וכי במשך תקופה ארוכה – לא התריעה הרשות בפניו, כי ניהול הנגרייה במקום, מהווה שימוש חורג, ואף הנפיקה לו רישיון עסק לנגריה שהפעיל במקום.

בפסק דין נוסף, ע"פ (ת"א) 58/96 טל נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים) – זוכה נאשם מהאזנת סתר למכשיר טלפון נייד באמצעות סורק תדרים, לאחר שהוכיח, כי התביעה העלתה טענות סותרות בהליכים שונים, כאשר בהליך אחר טענה, כי האזנה מסוג זה אינה מהווה עבירה.

בית המשפט המחוזי, בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים, קבע:

אם אצל משפטנים שדיני העונשין הם לחם חוקם, וכאלה הם הפרקליטים המייצגים את המדינה, קיימת מחלוקת ואי-בהירות אם האזנה ל'פלאפון' מותרת או אסורה, מה להם כי ילינו על המערער, בבחינת אם בארזים נפלה שלהבת, מה יגידו אזובי הקיר?

[...]

ואם היינו מבקשים לדקדק עם המערער, היינו אומרים, שכדי למנוע את טעותו, אם אכן שגה בהבנת הסבר המשפטי, ראוי היה שישאל בעצתם של חכמי המשפט. והנה – מתברר שגם בין אלה שוררת מחלוקת.

מקרה נוסף, בעל נקודות דמיון מסוימות למקרה שלפנינו, נדון בפסק הדין ע"פ (ב"ש) 7245/98 דג נ' רשות שמורות הטבע, תק-מח 99(1) 2642. באותו פסק דין, נדון עניינו של כוורן, אשר הציב פח יקוש ללכידת גיריות דבש, שנוהגות היו להזיק לכוורותיו. אותו כוורן הועמד לדין שנים קודם לכן, בגין אירוע דומה, וזוכה, בהסתמך על הגנת הצורך, המנויה, כיום, בסעיף 34יא לחוק העונשין, תשל"ז -1977.

בית המשפט המחוזי בבאר שבע, בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים (הרכב בראשות אב"ד הנשיא דאז השופט א' לרון, פסק הדין ניתן על ידי כבוד השופט [כתוארו אז] נ' הנדל), קבע, כי גם אם, בנסיבות המקרה בהם נתפס הנאשם, אין עומדת לו עוד הגנת הצורך – הרי לנוכח המצג השיפוטי בפסק הדין שניתן, באותו עניין, בעבר, לא יהיה זה צודק להרשיעו. המערער זוכה מהעבירה, בשל טעות במצב המשפטי.

עוד יצוין, כי ב-Model Penal Code (קודקס פלילי לדוגמא, אשר אומץ על ידי חלק מהמדינות בארה"ב) נקבע במפורש, בנוגע לטעות במצב המשפטי, כי תהווה היא הגנה לנאשם, במצב בו:

He acts in reasonable reliance upon an official statement of law, afterward determined to be invalid or erroneous contained in a judicial decision, opinion or judgement (ראו סעיף 2.04).

ליתר פירוט בנוגע להגנה מן הצדק בנסיבות כאלה ראו י' נקדימון, הגנה מן הצדק, הוצאת נבו, תשס"ד – 2003, ע' 205 – 210.

בהתאם להלכה שנקבעה בבית המשפט העליון (ראו, בין היתר, ע.פ. 5107/18 א.ק. נ' מדינת ישראל - פסק דין מיום 16/01/19 – פורסם במאגרים) – כאשר עולות לפני בית המשפט עובדות, אשר אינן מקימות הגנה "קלאסית" מן הצדק, אך מצביעות על התנהלות בעייתית של הרשות – קמה הגנה מן הצדק בעצימות נמוכה יותר, המצדיקה הקלה בעונש.

בית המשפט מוצא, כי הלכה זו תואמת את מצב הדברים במקרה דנן, שכן, מחד – היתה אכיפה מסוימת של האיסור על ניהול חיי משפחה פוליגמיים, במחוזות שונים בארץ, ולא ניתן לומר, כי אדם סביר אינו מודע לאיסור זה, במרקם החיים החברתיים הנוהג היום. מנגד – הוחלט על שינוי מדיניות באכיפה, בהתאם להנחיית היועמ"ש, כאשר שינוי זה – לא הביא לשינוי מדיניות בערכאה שיפוטית אחרת, המאשררת את הנישואין.

האיזון בין השיקולים מצביע לכיוון הגנה מן הצדק בעצימות נמוכה יותר, אשר לא תצדיק ביטול כתב האישום, אך תצדיק הקלה בענישה, והכוונה לאותם מקרים, בהם אושררו הנישואין בערכאה שיפוטית - בית הדין השרעי.

כמובן, ראוי כי התביעה הכללית תביא עניין זה לידיעת הגורמים המוסמכים, במטרה כי יינקטו צעדים שיבטיחו הרמוניה בין פעולות הערכאות המשפטיות השונות.

לאור קיומה של ההגנה מן הצדק, במקרה דנן, יושת עונש על הצד הנמוך של המתחם, תוך אימוץ המלצתו השיקומית של שירות המבחן למבוגרים, אם כי – לאור הפגם הערכי הנלווה לעבירה – יושתו עבודות של"צ בהיקף גבוה יותר מזה שהומלץ.

עוד מוצא בית המשפט להשית על הנאשם, בנתוניו, עיצום כספי בדמות קנס משמעותי ומרתיע, וכן התחייבות כספית מרתיעה.

כאמור, יש לזכור, כי עבירה זו כרוכה באתנן כספי, בסכומים משמעותיים. במקרה דנן, המדובר במי שיכולתו הכלכלית איתנה ואין עילה להקלה בעיצום הכספי.

סוף דבר, דן בית המשפט את הנאשם לעונשים כדלקמן:

• 12 חדשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים מיום שחרורו של הנאשם ממאסרו, שהנאשם לא יעבור עבירה בניגוד לחוק העונשין, תשל"ז-1977, פרק ח' סימן ח';

   

• קנס בסך 36,000 ₪ או 150 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם עד ליום 15.6.19;

   

• התחייבות על סף 75,000 ש"ח להימנע מעבירה בניגוד לחוק העונשין, תשל"ז – 1977, פרק ח' סימן ח', למשך שלוש שנים מהיום. ההתחייבות תיחתם עוד היום, שאם לא כן, ייאסר הנאשם למשך 180 יום;

   

• הנאשם ירצה עבודות של"צ בהיקף של 400 שעות, בהתאם לתכנית השל"צ שגובשה ע"י שירות המבחן. על הנאשם להתייצב, בתוך 7 ימים מהיום, בשירות המבחן, לקבלת הוראות בנוגע לריצוי עבודות השל"צ. הנאשם מוזהר, כי אי התייצבות לריצוי עבודות השל"צ, או אי שיתוף פעולה בנוגע לריצוין – עלול להביא להפקעת צו השל"צ ולדיון מחדש בשאלת העונש בתיק זה, על כל המשתמע מכך.

   

  עותק גזר הדין יועבר לשירות המבחן למבוגרים.

   

  הודעה זכות הערעור.

   

  ניתנה היום, כ"ג אדר א' תשע"ט, 28 פברואר 2019, במעמד הצדדים.