פלונית נ' רחמים זאנד ואח'

בפניי תביעת התובעת לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, בגין פגיעתה בתאונה מיום 20.11.2013. המחלוקת בתיק נוגעת לנסיבות התאונה וכן לנזקי התובעת.

העובדות בקצרה:

1. התובעת ילידת 14.3.1959 נפגעה לטענתה בתאונת דרכים מיום 20.11.13.

2. התובעת טוענת כי ביום התאונה נסעה במונית הנהוגה בידי הנתבע מס' 1 ומבוטחת בנתבעת מס' 2.

3. לטענתה, במהלך הנסיעה הרכב עלה על במפרים עף למעלה ונחת בעוצמה רבה, בשל הנסיעה במהירות, ועקב כך היא נפגעה.

4. התובעת נפגעה בגבה ופנתה בערב התאונה לטיפול רפואי בבי"ח פוריה. בבדיקות שנערכו נמצא כי התובעת סובלת משבר דחיסה קל בחוליה L1 . היא אושפזה בבי"ח למשך יומיים.

5. התובעת נבדקה על ידי מומחה מטעם בית המשפט פרופ' מיכאל סודרי. פרופ' סודרי קבע כי כתוצאה מהתאונה נותרה לתובעת נכות צמיתה בשיעור 10% בגין השבר בחוליה. פרופ' סודרי קבע בנוסף כי התובעת סובלת מנכות נוספת בשיעור10% בגין הגבלה קלה בתנועות ע"ש אולם נכות זו אינה קשורה לתאונה.

6. המחלוקת בתיק נוגעת לנסיבות התאונה וכן לנזק שנגרם בעקבותיה.

7. בדיון ההוכחות שהתקיים בפניי שמעתי את עדותה של התובעת וכן את עדותו של נתבע מס' 1 (להלן:"הנהג"). כן שמעתי את עדותה של עדת הגנה נוספת , נוסעת שנסעה בעת התאונה במונית, הגב' ציפורה מלכה (להלן:"ציפי").

    

   דיון והכרעה בשאת החבות:

8. התובעת סיפרה בסעיף 5 לתצהירה את הדברים הבאים:

   "5.1. ביום 20.11.2013 בשעה 14:00 או בסמוך לכך , נסעתי לטבריה מביתי הנמצא בישוב מנחמיה על מנת לעשות קניות . בסיום הקניות , נסעתי בחזרה במונית שירות (להלן:"הרכב") מכיוון טבריה לביתי. יחד עמי ברכב נסעו עוד שני נוסעים.

   5.2. תוך כדי נסיעה ברכב , בסמוך לקיבוץ אשדות יעקב איחוד, לפתע עלה הרכב על במפרים, עף למעלה ונחת בעוצמה על האספלט וזאת בשל הנסיעה במהירות (להלן:"התאונה").

   5.3. כתוצאה מהתאונה, נפגעתי קשות בגב."

    

9. התובעת נחקרה ארוכות בחקירה הנגדית לגבי נסיבות התאונה ועדותה היתה מהימנה ועקבית בכל הקשור לתיאור התאונה ומנגנון הפגיעה. להלן אביא את חקירתה הנגדית במהלכה הסבירה לגבי התאונה וכיצד אירעה:(פרוטוקול עמוד 6-7):

   "ש. ספרי לנו מה היה בתאונה

   ת. אני עבדתי בגליתא בשוקולד, אמרתי יום יפה אני אעשה קניות, עליתי למונית, הוא נכנס לאשדות יעקב, ישבתי, הוא קפץ בבמפר, היה גבוהה, הרגשתי משהו לא בסדר, התחלתי לבכות, הלכתי לציפי, היא אמרה לי למה את בוכה, התחלתי לבכות כמו ילדה קטנה, בכיתי, הנהג במקום שיקח אותי לבית חולים, היא אמרה לו ואני שמעתי, מרוב המכה שקיבלתי, יצא לי קצת רוק מהפה, בתוך הנסיעה יצאתי, הוא היה צריך לשאול אותי מה קרה לך, הוא לקח אותי הביתה, אני גרה עם 8 מדרגות, בקושי עליתי את המדרגות, הבת שלי באה מבית ספר, אמרתי לה שאני לא יכולה לזוז לא ימינה ולא שמאלה, בעלי הזמין אמבולנס ולקחו אותי לבית חולים פוריה

   ש. איפה ישבת במונית

   ת. אחורי המונית, כשקיבלתי את המכה, הגעתי ליד הנהג, הוא היה צריך לקחת אותי לבית חולים. מדובר במונית טרנזיט.

   ש. את אומרת שישבת בכיסא מאחורי הנהג

   ת. אחורה, אחורה, בסוף

   ש. איזה צד, שמאל או ימין

   ת. צד שמאל

   ש. את היית חגורה בחגורת בטיחות

   ת. לא, אף אחד לא שם חגורת בטיחות. לידי ישבה חיילת וציפי ישבה ליד הנהג, היא שאלה אותי מה קרה לך, אמרתי לה לא יודעת מה קרה לי

   ש. את אומרת מהעלייה על במפר, הוא עלה במהירות גבוהה

   ת. מאוד גבוהה

   ש. כתוצאה מזה כל הגוף שלך נהדף

   ת. לא הגוף שלי, אני ישבתי. אני הרגשתי שעמוד השדרה שלי עף ויצא לי מהמקום, משהו לא בסדר, הרגשתי כאבים. נשארתי לשבת, אחר כך שהוא המשיך לנוסע, קמתי וישבתי ליד ציפי. התחלתי לבכות, אמרה לי למה את בוכה, מה יש לך, אמרתי לה לא יודעת מה עשה לי הנהג. אני אומרת רק את האמת. שנה שלמה הייתי במיטה, אמא שלי טיפלה בי

   ש. את לא ניסית לעמוד, את ישבת

   ת. מה פתאום עמדתי, ישבתי כמו כולם, אני גבוהה אני 1.90 מטר

   ש. את ישבת והוא עלה על הבמפר ותוך כדי קפיצה את הרגשת את הכאבים בגב

   ת. נכון

   ש. הגוף שלח קפץ וירד

   ת. כן, הרגשתי למעלה ולמטה

   ש. איפה ישבה ציפי

   ת. ציפי ישבה ליד הנהג, אני מהטראומה שכאב לי, קמתי וישבתי ליד ציפי. ציפי ראתה אותי בוכה ושאלה למה אני בוכה, אמרתי לה לא יודעת מה עשה לי הנהג, הוא עזב אותי ככה

   ש. את עפת באוויר

   ת. לא, הגוף שלי עף באוויר

   ש. את בטוחה שלא היית חגורה

   ת. בלי חגורה, אף אחד לא שם חגורה"

    

10. כאמור עדותה של התובעת עשתה רושם חיוב ביותר והיתה עדות עקבית ומסודרת. היא נתנה הסבר הגיוני וסיפרה באופן עקבי לגבי התרחשות התאונה. עדותה של התובעת נתמכה גם במסמך הרפואי מערב התאונה, "סיכום העברה " מבי"ח פוריה וגם גם בעדות עדי ההגנה, כפי שאפרט להלן.

11. בסיכום העברה מבי"ח פוריה מיום התאונה (נספח ב' לתצהיר התובעת) עולה כי התקבלה למחלקה האורטופדית בערב התאונה בשעה 21:05. במסמך נרשם לגבי נסיבות התאונה כך: "..היום בזמן נסיעה באוטו , זמן קפיצה על האוטו הרגישה כאבים חזקים בגב תחתון.". גם בהמשך המסמך בפרק הסיכום נרשם כך: "בת 54 אושפזה למחלקתנו לאחר תאונת דרכים בתור נובעה, כש אוטו קפצעה , עקב שבר דחיסה לוחית עליונה חוליה L1 לצורך השגחה.." (הטעויות במקור-הערה שלי מ.ג'.מ.) יש במסמך הרפואי מיום התאונה כדי לחזק ולבסס את גירסת התובעת ביחס לנסיבות התאונה. אין צורך להכביר מילים על משמעות וחשיבות הגרסה המובאת במסמך הרפואי הראשון, כשהחולה מספר לרופאיו באופן ספונטני בנוגע לנסיבות פגיעתו.

12. עדות התובעת נתמכה גם בעדותם של הנהג והנוסעת ציפי. שניהם העידו כי התובעת אכן נסעה ברכב. הנהג טען בתצהירו כי הוא נהג מונית שנים רבות והתובעת נהגה לנסוע עימו במונית. הוא ציין בסעיף 5 לתצהיר: "הנני להצהיר כי ביום 20.11.13 בשעה 14:00 או בסמוך לכך ביציאה מאשדות יעקב לכיוון מנחמיה קמה התובעת באמצע נסיעה , משמושב האחורי על מנת לעבור למושב הקדמי בעוד עולה על פסי האטה , במהירות נמוכה, המותרת על פי חוק, ופתאום צעקה כי כואב לה." בהמשך ציין הנהג בתצהירו כי התובעת לא נפלה ולא נחבלה במהלך הנסיעה איתי באותו יום של התאונה הנטענת.

13. התובעת ציינה בחקירתה הנגדית כי היתה לא חגורה, וגם הנהג אישר בחקירתו הנגדית כי התובעת לא היתה חגורה.

14. התובעת ציינה בחקירתה כי ישבה אחורנית , כפי שגם הנהג ציין בתצהירו. התובעת העידה כי לאחר שנפגעה היא התקדמה לשבת מקדימה במונית (ראו עדותה לעיל). גם הנהג בתצהירו ציין כי התובעת התקדמה במהלך הנסיעה לעבור למושב הקדמי. ההבדל בגירסאות הוא כי הנהג טוען כי בעת מעבר קדימה הוא נסע על פס ההאטה, בעוד התובעת עומדת. התובעת הכחישה זאת ואמרה כי היא לא עמדה בעת התאונה אלא שהדבר היה במהלך ישיבתה. עדות זו של התובעת אומר כבר עתה, כי נפגעה עת ישבה והרכב עלה על במפר נתמכה בעדותה של ציפי כפי שאפר בהמשך.

15. מעדות הנהג התרשמתי כי הוא מנסה להרחיק עצמו מאירוע התאונה וליחס זאת לאשמת התובעת. הוא טען כי לא נסע במהירות וכי המקרה אירע בעת שהתובעת עמדה :"זה מונית שירות, כתוב לא לקום במהלך הנסיעה, אם היא קמה וישבה , ב- 4 אחרונים, היא קמה שאני עליתי על הבמפר וישבה חזרה , זה מה שהיה" )ראו עמוד 15 לפרוטוקול שורות 15-16). ובהמשך ציין:" היא קמה , איך שעליתי על במפר, מי אמר לה לקום, זה רשלנות שלה, היא קמה , כשעליתי על הבמפר היא חזרה לשבת , אולי היא מעדה" (ראו עמוד 16 שורות 1-2)

16. אך בתאונת דרכים עסקינן ואין כל חשיבות לאשמה. כן חשוב להדגיש כי בתצהיר הנהג הוא מציין כי עלה על פס האטה ואז התובעת צעקה כי כואב לה. גם בחקירתו הנגדית הוא מציין כי עלה על במפר. בין אם עמדה לפי גירסת הנהג ובין אם ישבה, בשני המקרים פגיעתה של התובעת בגב כתוצאה מהעליה על הבמפר מהווה תאונת דרכים.

17. הנהג אף אישר בעדותו כי התובעת עוד במהלך הנסיעה עצמה אמרה לו שהיא קיבלה מכה כשנכנסו למנחמיה (ראו עמוד 16 שורות 16-18).

18. לציין כי מעדות הנהג ניכר כי הוא עוין לתובעת והדגיש גם בחקירתו הנגדית וגם בתצהירו את עברה הרפואי של התובעת בתחום הגב. הנהג אף ציין בחקירתו הנגדית מיוזמתו את הדברים הבאים: " העד מיוזמתו זה נטו כדי להוציא כסף מהביטוח, כי בעיות גב היו לה, תראה איזה תיק יש" (עמוד 16 שורה 25 ).

19. אלא שעברה הרפואי של התובעת אינו במחלוקת וכפי שניתן לראות מהמסמך הרפואי מיום התאונה לתובעת נגרם שבר בחוליה והמומחה מטעם בית המשפט שייך אותו לתאונה עצמה, להבדיל מהכאבים בעמ"ש אותם נקבעו לגביהם 10% נכות שלא שוייכו לתאונה!

20. גם בהודעה שמסר הנהג למשטרה (מוצג ת/1) הוא מציין כי עלה על במפר היא צעקה הגב כואב . גם בהודעה במשטרה ניסה הנהג להרחיק עצמו מהאירוע בהטלת אשמה על התובעת בהתרחשות התאונה:" בזמן נסיעה וכשעליתי על הבמפר היא צעקה שכואב לה הגב בזמן שכתוב נא לא לקום... (מילה לא ברורה) באמצע נהיגה כל זה ואני נוסע בקו הזה שנים ויודע שיש לה בעיות בגב (היא סיפרה לי שבהריון קיבלה 3 זריקות אפידורל ומאז יש לה בעיות קשות בגב) אז זה לא בעיה של הנהיגה והיא לא נפלה אצלי במונית"

21. הנהג נשאל לגבי ההודעה שמסר במשטרה ואישר את הדברים ( ראו עמוד 17 לפרוטוקול):

    "ש. אתה כתבת את ההודעה או מישהו אחר

    ת. אני כתבתי

    ש. יש לי עותק ממה שמסרת במשטרה, אתה אומר כך, אני מקריא לך מתוך ההודעה, "עלית על הבמפר...", פה אתה אומר שהיא צעקה מיד לאחר שעלית על הבמפר

    ת. סיימתי את הבמפר והיא צעקה

    ש. למה היה חשוב להדגיש את עניין של חגורה בטיחות

    ת. היא לא חגרה חגורת בטיחות. נכון שהיא אמרה שהיא חגרה חגורת בטיחות?

    לשאלת בית המשפט

    ש. איפה היא אמרה את זה

    ת. ראיתי שהיא רשמה בתצהיר שלה, שהיא חגרה חגורת בטיחות והיא לא חגרה חגורת בטיחות, אני מוכן ללכת למכונת אמת על זה שהיא לא חגרה חגורת בטיחות

    ממשיך בחקירה נגדית 

    ש. אתה אומר מתוכן ההודעה שלך אני מבין שאם היתה שמה חגורת בטיחות לא היתה קופצת

    ת. היא קמה באמצע נהיגה, מי גם באמצע נהיגה? זה רשלנות שלה

    ש. למה היה חשוב להדגיש את עניין חגורת בטיחות

    ת. אם היתה שמה את חגורת הבטיחות, אולי לא היתה קמה מהכיסא 

    ש. היא לא היתה עפה וקופצת

    ת. אני נסעתי במהירות של 20 קמ"ש בתוך הקיבוץ"

22. לסיכום, עדותו של הנהג היתה מגמתית בכל הקשור לאירוע התאונה וניכר כי כל מטרתו להרחיק עצמו מהאשמה לאירוע התאונה. כך או כך, בעדותו יש חיזוק לפגיעת התובעת בעת העליה על הבמפר.

23. גירסת התובעת בנושא זה מצאה חיזוק גם בעדותה של ציפי הנוסעת שזומנה כעדת הגנה והעידה ברשות, בחקירה ראשית ולא הגישה תצהיר.

24. ציפי אישרה כי נסעה גם היא ברכב ביחד עם התובעת. גם היא העידה כי התובעת ישבה בספסל האחורי (כפי שגם התובעת העידה). לגבי אירוע התאונה העידה כך:

    "רמי התחיל להוריד את הנוסעים, הגיע לאשדות יעקב, אז הוריד מישהי שם שישבה לפני, מישהי או מישהו שירד, א זוכרת, רמי עשה את הסיבוב, ברגע שהוא עשה את הסיבוב הוא עלה על הגבשושים, עמליה היתה בעמידה, באמצע העליה נפלה והתיישבה על הכיסא האחורי באמצע העליה על הגבשושית, לא זוכרת בדיוק, אז אני שומעת אחת אומרת אי, אי הגב שלי, הסתובבתי אליה ואמרתי לה עמליה בזמן נסיעה לא עומדים. היא אמרה הגב שלי, הגב שלי וזהו......

    ...

    ש. מה את יכולה לספר לנו על הנהיגה שלו, איך הוא נהג

    ת. הוא נסע נסיעה רגילה, הגבשושית, קצת המונית קופצת, עומד במצב כזה בטח שאתה תיפול או אמור ליפול

    ש. מה שקרה בעמידה על הגבשושית התיישבה על הכיסא

    ת. לא יודעת אם היה בדיוק על הגבשושית, אני זוכרת שהוא עלה על הגבשושית, היא התיישבה על הכיסא האחורי איפה שהיא ישבה ואז אמרה אי, אי הגב שלי כואב"

    עמוד 19 לפרוטוקול שורות 14-26)

25. בחקירה הנגדית העדה ציפי סיפרה בדיוק את אשר סיפרה התובע ביחס לפגיעתה:

    "ש. אמרת שאת מסתכלת קדימה ולצדדים, לא הסתכלת אחורה, באותו רגע מה שקרה לעמליה עם הגבשושית, לא הסתכלת אחורה, את הסתכלת קדימה ולא ראית

    ת. לא, אני אגיד לך. אני רוצה להדגים, ברגע שהוא קפץ, אני שומעת אחת קופצת ככה וחוזרת ומתיישבת, אי הגב שלי, העדה מדגימה. " 

    (עמוד 20 לפרוטוקול שורות 25-28) –ההדגשה אינה במקור.

     

26. הנה, גם העדות של ציפי שעשתה עליי רושם מהימן, מתארת כמו התובעת, כיצד התובעת ישבה ובעת העליה על הבמפר הרכב קפץ והתובעת קפצה גם היא והתישבה בחזרה וצעקה איי הגב שלי.

     

27. לסיכום, ומכל האמור לעיל אני קובעת כי עדותה המהימנה של התובעת נתמכה גם במסמך הרפואי הראשון מערב התאונה, גם בעדות הנוסעת ציפי וגם בעדות הנהג.

28. בטרם אסיים פרק זה של החבות אציין כי אומנם עולה מעדות התובעת כי מי מטעם התובעת ניסה לשוחח עם ציפי שזומנה להעיד מטעם הנתבעת. ציפי יש לציין היא שכנתה של התובעת. מדובר בשיחה בין חבר ביתה של התובעת לבין בעלה של התובעת. אין בפני פרטים כלשהם לגבי תוכן אותה שיחה וגם ציפי לא נשאלה על כך בעדותה.(ראו עדות התובעת שכלל לא הכחישה את הדברים-עמוד 11 לפרוטוקול). ניכר כי ציפי מסרה את עדותה בכנות ללא חשש וכי לא היה עליה כל לחץ.

     

29. לסיכום אני קובעת כי התובעת נפגעה בתאונת דרכים עת נסעה ברכב הנהוג בידי נתבע מס' 1 . אני קובעת כי ועל הנתבעים מוטלת החובה לפצותה בגין נזקיה בעקבות התאונה.

     

    גובה הנזק:

30. התובעת אובחנה כסובלת משבר דחוס בחוליה L1 היא אושפזה לתקופה של יומיים , מיום התאונה ועד למחרת. מסיכום האשפוז עולה כי לתובעת הומלץ על שימוש בחגורה. התובעת שוחררה לביתה בנסיעה באמבולנס עם המלצה להמשך מעקב שיקומי, מנוחה במיטה וביקרות מעקב.

31. ביום 1.12.13 במעקב אצל רופא משפחה צויין כי משתמשת בחגורה ומתקשה בתפקוד יומיומי. בביקורת מעקב במרפאה אורטופדית בבי"ח פוריה מיום 2.1.14 הומלץ על המשך שימוש בחגורה לתקופה של 6 שבועות נוספים. בסך הכל טופלה התובעת בחגורה לתקופה של שלושה חודשים.

     

32. התובעת נבדקה ע"י פרופ' סודרי מומחה מטעם בית המשפט. בחוות דעתו מיום 18.2.18 תיאר פרופ' סודרי בהרחבה את עברה הרפואי של התובעת ובין היתר מחלת הסכרת ממנה היא סובלת וכן העקמת וכאבי הגב מהם סבלה עובר לתאונה לצד תלונות על דכאון.

     

33. ביחס לשבר בחוליה ציין פרופ' סודרי כי לדעתו ובישם לב לבדיקות העזר, השבר הוא בחוליה D12 . פרופ' סודרי ציין כי התובעת התלוננה לאחר התאונה על כאבים חזקים ואובחן שבר דחיסה קל שלא תועד לפני התאונה. הדחיסה החמירה עם הזמן ולכן לדעת פרופ' סודרי, הסבירות שהיא נובעת מהשבר בתאונה.

     

34. בבדיקה, פרופ' סודרי מצא כי קיימת בתנועות ע"ש צווארי ונכותה בגין מגבלה זו היא בשיעור 10%. פרופ' סודרי קבע כי נכות זו אינה קשורה לתאונה. פרופ' סודרי קבע כי לתובעת נכות בשיעור 10% בגין השבר בחוליה בהתאם לתקנה 37(8) ב': "שבר בחוליה שהתרפא עם תזוזה ניכרת ובלי הגבלת תנועה של עמוד השדרה בקרבת החוליה הזו"

     

35. בנוסף, קבע פרופ' סודרי נכות זמנית בשיעור 100% לתקופה של שלושה חודשים ושבוע לאחר התאונה ולאחר מכן נכות זמנית בשיעור 30% לחודשיים נוספים עד יום 30.4.14 וכן 20% זמנית לתקופה של 3 חודשים עד 31.7.14. נכותה הצמיתה בשיעור 10% לפי חוות הדעת היא מיום 1.8.14.

     

36. הצדדים לא חקרו את פרופ' סודרי . אין מקום לסטות מחוות דעתו. יש איפוא לדחות את טענות הנתבעת בסיכומיה כי השבר בחוליה והנכות אינם קשורים לתאונה.

     

37. לתובעת עבר רפואי עשיר בתלונות על כאבי גב, סכרת וכן דכאון. התובעת נשאלה על מצבה הרפואי עובר לתאונה ובהגינותה אישרה את עברה הרפואי .

     

38. למרות מגבלותיה עובר לתאונה, התובעת עבדה ברציפות מאז מרץ 2011 כעובדת ניקיון בחברת גליתא שוקולד. ממוצג נ/4 עולה כי בשנת 2013, שנת התאונה עבדה כל החודשים למעט חודש דצמבר של אותה שנה.( התאונה היום מיום 20.11.13) ממוצע שכרה עובר לתאונה(בהתאם לטופס 106 לשנת 2013 הוא כ- 2,900 ₪ (בשים לב לשכרה הנמוך אין ניכוי מ"ה-אין לנכות רכיבי ביטוח בריאות וביטוח לאומי מהשכר.)

     

39. מטופס 106 לשנת 2014 לאחר התאונה עולה כי כלל לא עבדה בחודשים ינואר עד יוני. היא החלה לעבוד ביולי 2014 לאחר התאונה בחברת סיעוד ושכרה בממוצע עומד על כ- 1250 ₪ לחודש. התובעת ציינה בחקירתה הנגדית כי כיום היא עובדת בעבודה קלה למשך 3 ימים בשבוע כמלווה לקשישים. התובעת סיפרה כי אלמלא התאונה היתה ממשיכה בעבודתה בגליתא שוקולד כעובדת ניקיון. במסגרת עבודתה הנוכחית העידה התובעת כי היא משתכרת התובעת סך של 1,200 ₪

     

40. למרות מגבלותיה הרבות וקשייה האישיים התובעת עבדה גם לפני התאונה וגם חזרה לעבוד, אם כי בהיקף מצומצם יותר, 8 חודשים לאחר התאונה. עבודתה לפני התאונה וגם כיום היא עבודה פיסית. התובעת העידה על עצמה כחסרת הכשרה והשכלה כלשהי.

     

41. התובעת כיום היא בת 60 ונותרו לה 7 שנות עבודה. לתובעת כאמור נכות רפואית בשיעור 10% בגין התאונה. התובעת סובלת מבעיות רפואיות ללא קשר לתאונה : כאבי גב, סכרת דכאון. יחד עם זאת, היא עבדה למרות מגבלות אלה ולאחר התאונה אף עשתה מאמץ וחזרה לעבוד, אם כי בשכר נמוך יותר.

     

42. בשים לב לנכויות הזמניות שנקבעו על ידי פרופ' סודרי וכן למועד החזרה בפועל לעבודה , אני קובעת כי הפיצוי בגין הפסד השכר לעבר יהיה כדלקמן: פיצוי מלא עבור שלושה וחצי חודשים לפי שכר של 2,900 ₪ : 10,150 ₪ . כמו כן, פיצוי נוסף חלקי, עד מועד החזרה לעבודה לפי 50% -תקופה של שלושה חודשים נוספים: 4,350 ₪.

     

    החל מיולי 2014 ועד היום, הוכח כי היתה ירידה בשכר ומנגד, בשים לב לגובה הנכות בשיעור 10% בגין התאונה ובשים לב למגבלותיה שאינן קשורות לתאונה, יש לפסוק פיצוי גלובלי בסך של 15,000 ₪.

    סה"כ הפיצוי לעבר: 29,500 ₪

     

43. הפסד שכר לעתיד: בשים לב למכלול נתוניה של התובעת נראה כי המקרה דנן מתאים לפסיקת פיצוי גלובלי לעתיד ולא פיצוי לפי חישוב אקטוארי. להלן אסביר. מדובר בנכות אורטופדית בשיעור 10% אצל תובעת שעובדת בעבודות פיזיות , חסרת השכלה או הכשרה אחרת. כמו כן, הוכח כי לתובעת היתה ירידה ניכרת בשכר בעבודה לאחר התאונה. מנגד, לתובעת שלל בעיות רפואיות שיש בהן גם הן לפגוע בכושר השתכרותה, אם כי היא עבדה לפני התאונה למרות אותן בעיות. בשים לב נתונים אלה, ובשקלול כל הנתונים, נראה כי הדרך הנכונה ללכת בה במקרה זה היא לא בחישוב אקטוארי אלא בפיצוי על דרך האומדנא. לתובעת כאמור נותרו 7 שנות עבודה עד גיל 67. אני פוסקת פיצוי בגין הפסד שכר לעתיד בסך של 25,000.

     

44. בשים לש להפסדי השכר שקבעתי לעיל , הפסדי הפנסיה מהווים 6,800 ₪.

     

45. נזק לא ממוני: לפי גובה הנכות בשיעור 10% ושני ימי אשפוז, לאחר ניכוי גיל: 14,740 ₪

     

46. עזרה מהזולת: לגבי העבר, התובעת העידה כי נזקקה לעזרה מאימה. ניכר עם מהמסמכים הרפואיים ומחוות הדעת של פרופ' סודרי כי היתה מוגבלת בתקופת אי הכושר בסמוך לאחר התאונה. פרופ' סודרי קבע לתובעת נכות בשיעור 100% לשלושה חודשים וחצי ועוד נכויות בשיעור 30% ו- 20% לחמישה חודשים נוספים. בגין עזרה מוגברת מבני משפחה בתקופה שלאחר התאונה, אני פוסקת פיצוי בסך של 8,000 ₪. לתובעת נותרה נכות בשיעור 10% בלבד , והיא חזרה לעבודה. כמו כן, לתובעת בעיות רפואיות שאינן קשורות לתאונה שיתכן והן מצריכות עזרה מהזולת . בשים לה לכל האמור, לא נראה כי יש הצדקה לפסיקת פיצוי בגין עזרה לעתיד.

     

47. הוצאות: גם אם לא צורפו קבלות, התובעת העידה כי שילמה עבור הוצאות לנסיעות ועבור טיפולים רפואיים במרפאות. לציין כי התובעת היתה במעקב רפואי ואף נזקקה לטיפולי פיזיוטרפיה. אין זה חריג כי תובע לא שומר את כל הקבלות בגין ההוצאות ששילם כגון עבור נסיעות לטיפולים, תשלום עבור טפסי 17 ועוד. בגין ראש נזק זה אני פוסקת לתובעת פיצוי בסך של 1,000 ₪.

     

48. סה"כ נזקי התובעת:

    הפסד שכר לעבר29,500 ₪

    הפסד שכר לעתיד 25,000 ₪

    הפסדי פנסיה6,800 ₪

    נזק לא ממוני14,740 ₪

    עזרה מהזולת 8,000 ₪

    הוצאות1,000 ₪ 

    סה"כ 85,040 ₪

49. סיכום: הנתבעים ישלמו לתובעת פיצוי בסך של 85,040 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור 13% ומע"מ לצידו. בנוסף, ישלמו הנתבעים אגרת התביעה ששילמה התובעת עם פתיחת ההליך, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית לפי ערכם כיום.

    הסכומים ישולמו תוך 30 יום מהיום, אחרת ישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד מועד התשלום בפועל.

     

     

     

     

    ניתן היום, ד' אדר ב' תשע"ט, 11 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.