-
לפניי תביעת התובע יליד 1941 בגין נזקי גוף שנגרמו לו לטענתו, באירוע תקיפה, שאירע ביום 14.2.14 (להלן: "האירוע"). התביעה הוגשה כנגד הנתבע, אדם חרש אילם יליד 1937 אשר על פי הנטען, תקפו במתכוון. על פי הנטען, האירוע אירע במועדון הגמלאים בהרצליה (להלן: "המועדון"), שעה שמבלי התגרות מוקדמת או פעולה מקדימה, חבט הנתבע בעוצמה רבה עם לימון בעינו השמאלית של התובע.
-
לטענת הנתבע, האירוע אירע בשל העדר תקשורת בין הצדדים, בשל כך שהנתבע חירש אילם, לא קורא שפתיים ויכול לתקשר עם הזולת רק בשפת סימנים, שפה שהתובע אינו שולט בה. לטענתו, האירוע אירע באשמתו הבלעדית של התובע ולחלופין, התנהגותו הרשלנית תרמה תרומה מכרעת לקרות האירוע והנזק הנטען.
-
בגין האירוע הוגש כנגד הנתבע כתב אישום שייחס לו תקיפה שגרמה לתובע חבלה חמורה. בתום שמיעת הראיות, זוכה הנתבע מחמת הספק בפסק דינו מיום 19.6.18 של כב' השופט ירון גת.
-
הצדדים חלוקים בשאלת החבות ושיעור הנזק.
-
פסק-הדין ניתן לאחר שהובאו לפני הראיות כדלקמן:
ראיות התובע: תצהירי עדויותיהם הראשיות וחקירותיהם הנגדיות של התובע ומר יושיאהו משה אליהו (להלן: "משה").
ראיות הנתבע: תצהיר עדויותיהם הראשיות וחקירותיהם הנגדיות של הנתבע, בתו הגב' יעל קקון (להלן: "הבת") ועו"ד שמשון וייס אשר ייצגו בתיק הפלילי שהוגש כנגדו (להלן: "עו"ד וייס").
כן הגישו הצדדים תיעוד נוסף, לרבות פרוטוקול עדותיהם וחקירותיהם הנגדיות בתיק הפלילי, של התובע, הנתבע ומשה, חוות דעת רפואיות בתחום העיניים והפסיכיאטריה וכן הוגשו חוות דעת מומחי בית המשפט בתחומים אלו.
-
כל ההדגשות להלן אינן מופיעות במקור אלא אם ייאמר אחרת.
שאלת החבות:
ראיות הצדדים:
-
נוכח המחלוקת בשאלת נסיבות האירוע, אביא להלן מגרסאות התובע, הנתבע ומשה כפי שהובאו בהזדמנויות השונות.
גרסאות התובע
-
אביא להלן מדו"ח הפעולה שנערך מיד לאחר האירוע:
"...המודיע היה במקום והיה חבול בעינו השמאלית ורואים שהוא פצוע עם דם שירד לו מהעין. עונה לשם: ד' ג'.. לדבריו היה במועדון והיה עוד אחד שקורים לו מנצור מזרחי מרמת השרון. היה ביניהם וויכוח שבמהלכו החשוד זרק לעבר המודיע תפוז שפגע בעינו ופצעו. לדבריו החשוד ברח מהמקום טרם הגעת הניידת ולא יודע איפה הוא גר בדיוק... נערכו סריקות בקרבת מקום לאיתור החשוד ולא אותר".
-
אביא להלן מהודעת התובע במשטרה ביום 24.3.14:
"... הגעתי למועדון גמלאים ...בא חבר מועדון הביא לימון בשביל לעשות תה קוראים לו יחזקאל. הגיע בחור לבן כבן 80 לערך שהוא אילם וגם חירש ומאוד אלים שהוא חבר במועדון וביקש ממני את הלימון כשהוא עמד חצי מטר ממני ולא יותר וקוראים לו מנצור מזרחי. ומנצור פתאום הלביש עלי את הלימון בעין שמאל. זאת אומרת, זרק עלי את הלימון ופגע לי בתוך עין שמאל שלי. אני צעקתי": 'חבר'ה, אני לא רואה הוא פיצץ לי את העין'. ואני ביקשתי מהחבר'ה שיתקשרו למשטרה ולמגן דוד. ומנצור ברח בזמן הזה...
....
"ש. אתה מסוכסך עם מנצור?
ת. לא. אני לא מסוכסך עם מנצור. הוא הרביץ לציון ולעוד כמה אנשים. לא רק לי הוא מרביץ.
ש. הוא התנצל לפניך מיום המקרה?
ת. פגשתי את מנצור במועדון והוא עשה לי תנועה שהוא מתנצל. ואני אומר מה זה שווה עכשיו ואחרי שהוציא לי את העין".
-
אביא להלן מכתב תביעתו של התובע:
"4.ביום 14.2.14 בשעות הבוקר, בעוד התובע שוהה במועדון גימלאים בו הוא חבר, הגיע למקום הנתבע.
5. התובע אחז בידיו לימון שבו התכוון לעשות שימוש לצורך הכנת כוס תה.
6. הנתבע ביקש לראות את הלימון ולקח אותו מידיו של התובע.
7. הנתבע, ללא כל התגרות, וללא כל הודעה מוקדמת או פעולה מקדימה, חבט עם הלימון בעוצמה אדירה בעינו השמאלית של התובע תוך שהוא פוצע אותו קשות ביותר ועד זוב דם ומותיר בו פגיעות רבות".
(סעיפים 4-7 לכתב התביעה).
-
אביא להלן מתצהיר עדותו הראשית של התובע:
"3. הנתבע הינו אדם פרטי שתקף אותי גופנית באופן ברוטאלי כמפורט להלן:
...
5. אני אחזתי בידי לימון שבו התכוונתי לעשות שימוש לצורך הכנת כוס תה.
6. הנתבע ביקש לראות את הלימון ולהריח אותו ולקח אותו מידי.
7. הנתבע ללא כל התגרות, וללא כל הודעה מוקדמת או פעולה מקדימה, השליך עלי את הלימון אשר חבט בי בעוצמה אדירה בעיני השמאלית תוך שהוא פוצע אותי קשות ביותר ועד זוב דם ומותיר בי פגיעות רבות. לאחר שהכה אותי ברח הנתבע מהמקום".
(ס' 3, 5- 7 לתצהיר).
-
אביא להלן מעדותו הראשית וחקירתו הנגדית של התובע בתיק הפלילי:
"ת. ...אותו יום בא יחזקאל... הביא לימון גדול, אמר לי קח תעשה תה לחבר'ה. פתאום האילם היה בשולחן אחר, האילם זה מזרחי, הוא התקרב אלי, אמר לי תן לי את הלימון אני רוצה להריח, איך שנתתי לו את הלימון, הוא הפך את היד ככה (מדגים) פיצץ לי את העין עם הלימון (הלימון גדול), נשפך לי דם ושחור בעין. לא היה שום וויכוח בינינו, לא יודע למה הוא עשה את זה, עד עכשיו אני לא יודע למה, אף פעם לא עשיתי לו בעיות. הוא פיצץ לי את העין. אני צעקתי חבר'ה הוא פיצץ לי את העין, הוא שמע שאמרתי שפיצץ לי את העין והוא לקח את הרגליים וברח. כולם יודעים, כולם שמעו את זה וראו את זה. היה ז"ל וילי שהיה שם, וגם יהושיאהו משה גם היה שם וראה את זה, והיו שם עוד אנשים, והיו עוד אנשים שפחדו להעיד".
...
"ש. במשטרה וילי אומר משהו אחר ממה שאמרת, סיפרת שהנאשם לקח ממך את הלימון וזרק אותו עליך?
ת. הוא לא זרק אלא תפס ככה ופיצץ לי את העין (מדגים)".
(עמ' 7 ו-10 לפרוטוקול ישיבת יום 13.11.17 בתיק הפלילי).
-
אביא להלן מחקירתו הנגדית של התובע בתביעה דנן:
"ת. אני כל הזמן אמרתי שהלימון היה ביד שלי. בן אדם הביא לי לימון מהעץ שלו ואמר לי לעשות תה לאנשים. אמרתי בסדר. הנתבע עמד בשולחן השני והוא בא עם כוס קפה מוכן רק לשים מים חמים. ביקש להריח את הלימון ונתתי לו ואיך כשנתתי לו... "פאח"...הכניס לי את הלימון בעין שלי. פיצץ לי את העין...
ש. אתה אומר שלעורכי הדין שלך לא אמרת שהוא זרק את זה עליך?
ת. סיפורים האלה לא משחק תפקיד. הוא בא ופיצץ לי את העין. ואני לבד וגם הוא הרג אנשים. אני 20 שנה במועדון הזה הוא גנב את האנשים הרביץ לאנשים...
...
ש. אבל הוא זרק או כמו שאמרת קודם הכניס את זה.
ת. באלוהים באלוהים 7 פעמים אני לא עשיתי לבן אדם הזה כלום. הוא הלביש את הלימון לעין שלי ופיצץ אותה. בדם ושחור הכל ירד. צעקתי. הוא לקח את הרגליים שלו וברח. זה מה שהיה.
ש. אז מה שכתוב בתצהיר עדות ראשית שלך כאן שהוא זרק זה לא נכון.
ת. אני אמרתי. לא יודע מה כתבו. זה האמת מה שאני אומר לך. אתה תשאל מה שבא לך.
...
ש. כשבא השוטר, אתה זוכר אם הוא שאל אותך שם מה קרה?
ת. כן. אמרתי לו. שאלו אותי מה קרה. אמרתי להם שהוא בא ופיצץ לי את העין וברח... בן אדם שמתפוצצים לו את העין הוא לא יודע איפה הוא חי".
...
ש. אני אקריא לך מה שאמרת במשטרה משורה 4 ועד שורה 6 באמצע עד לנקודה (מצטט).
ת. לא זרק לי. אני כל הזמן אומר שאתה מספר סיפורים. מה זה משנה זרק או הלביש. נתתי לו והוא הכניס אותו בעין שלי. מה הסיפור שלך?
ש. בדוח הפעולה את אומר לשוטר שהיה ויכוח.
ת. שום ויכוח לא היה. לא אמרתי דבר כזה. לקחו אותי לבית חולים ואתה אומר שהיה ויכוח ביני לבין השוטרים. " (עמ' 18-22 לפרוטוקול).
-
אביא להלן מתצהיר עדותו הראשית של משה:
"... ביום... ראיתי את מר מנסור מזרחי זורק לימון בחוזקה ופוגע בעינו של מר ד' ג' עם העוקץ של הלימון, וזאת לאחר שמר מנסור מזרחי רצה לקחת את הלימון מידי מר ד' ג', שהיה מיוחד בגלל גודלו הרב. כתוצאה מכך עינו של מר ד' ג' נפגעה באורח קשה ביותר וירד ממנה דם, רב...".
(ס' 2 לתצהירו).
-
אביא להלן מעדותו הראשית וחקירתו הנגדית של משה בתיק הפלילי:
"ת. אני ראיתי שיחזקאל הביא לימון נתן לד', האילם לקח את הלימון ודחף אותו לעין של ד' (מדגים).
ש. מה קרה אחרי שהוא דחף לו לעין?
ת. מה שאני אומר לך, הבן אדם הביא לימון, נתן לד'. הוא רצה לקחת בכוח, הוא לא רצה ונתן לו בום בתוך העין".
...
חקירה נגדית:
...
ש. היית אצל עורך דין אחר זוכר?
...
ש. חתמת אתה זוכר?
ת. כן.
...
ת. חתמתי שהוא נתן לי את הלימון בעיניים שלו".
...
ת. יחזקאל נתן את הלימון לד', האילם בא, לקח ממנו, ד' לא נתן והאילם נתן לו בום בעין (מדגים דחיפה של הלימון ביד לתוך העין).
ש. אתה אומר פה שהוא זרק את הלימון של ד', איך הוא זרק?
ת. הלימון היה ביד של ד', האילם בא לקחת אותו, ד' לא נתן והאילם דחף את הלימון לתוך העין של ד'".
(עמ' 20-22 לפרוטוקול ישיבת יום 13.11.18 בתיק הפלילי).
-
אביא להלן מחקירתו הנגדית של משה בתביעה דנן:
"ת. הוא בא לקחת את הלימון מהיד של ד' ודחף אותו. (מדגים דחיפה עם שתי ידיים). זה מה שראיתי.
ש. באיזה מרחק עמדת ממר מזרחי וממר ג'? מטר, שני מטרים, איזה מרחק?
...
ת. 3 מ'. הייתי שם. מועדון קטן.
ש. אני אומר לך שגם בתיק הפלילי וגם פה ד' הסביר לנו שמר מזרחי בתנועות הסביר לו שהוא רוצה לקחת את הלימון להריח.
ת. לא לא לא.
ש. מה לא?
ת. הוא רצה לקחת ממנו ולא נתן לו עשה לו ככה על הפנים שלו על העיניים שלו. זה מה שאני ראיתי. (מדגים דחיפה עם שתי ידיים).
ש. איך מר מזרחי סימן למר ג' משהו. הוא סימן לו משהו?
ת. שום דבר.
ש. הוא לא עשה סימן שהוא רוצה להריח?
ת. לא. לא. הוא רוצה לקחת ממנו?
ש. למה הוא רצה לקחת ממנו את הלימון?
ת. הוא לא רצה להריח. הוא רצה לקחת ממנו.
ש. למה הוא רצה לקחת ממנו את הלימון?
ת. לא יודע. הוא רצה לקחת ממנו.
ש. אמרת לשופט בפעם הקודמת (מקריא מעמוד 22 ש' 4). ועכשיו אני שואל אותך...
ת. יש לי הרבה דברים להגיד אבל אני לא אומר.
ש. אני מקריא לך את שורות 4 ו-5 (מצטט). ואני שואל אותך:
ת. לא לא לא לא נתן. הבן אדם נתן ביד שלו והוא לקחת בכוח הוא לא נתן לו אז שם בפנים
שלו.." עמ' 35-36 לפרוטוקול).
גרסאות הנתבע
-
אביא להלן מהודעת הנתבע במשטרה ביום 6.8.14 :
"החקירה התנהלה בשפת הסימנים על ידי חוקר עינד נסר ותורגמה לעברית".
...
ש. מה היה?
ת... אחד מהמועדון הביא לנו לימון לתה. הלימון היה גדול, הבחור מהמועדון שאני לא זוכר את השם שלו נתן לד' את הלימון, אני רציתי להריח אותו. ביקשתי את הלימון מד' וד' לא רצה לתת לי את הלימון ואחז בו ואני ניסיתי לקחת את הלימון מד' שהיה ביד שלו, אני מנסה למשוך את הלימון וד' מושך בחזרה ואז ראיתי שהוא לא משחרר אותו, עזבתי את הלימון והיד של ד' נשמטה ופגעה לו בעין. ואז לקחתי את עצמי ויצאתי משם והלכתי הביתה.
....
ש. אני אומר לך שד' נפגע בעין מהלימון והוא עבר שני ניתוחים בעין, מה יש לך להגיד על זה?
ת. אני לא יודע שהוא נפגע, אני ראיתי אותו אחרי כמה ימים עם עין שמאל חבושה באתי אליו כדי ללחוץ לו את היד ולשאול לשלומו, הוא דחף לי את היד וירק עליי.
...
ת. לא זרקתי, אני ניסיתי לקחת את זה מהיד שלו.
ש. תסביר לי בבקשה איך ד' נפגע?
ת. הלימון היה ביד שלו ואני ניסיתי לקחת ממנו את הלימון ואז עזבתי אותו והיד שלו חזרה אחורה ופגע לעצמו בעין.
ש. האם ראית שהוא נפגע?
ת. לא.
ש. האם ראית שהוא מדמם?
ת. לא. כי אני מיד הלכתי הביתה.
ש. למה הלכת הביתה?
ת. לא רציתי להישאר שם".
-
אביא להלן מכתב הגנתו של הנתבע:
"1.13 בשל גודלו החריג התובע העביר את הלימון בין החברים. גם הנתבע רצה לחזות בלימון. כאשר הלימון חזר לידו של התובע – ובהעדר יכולת להביע את רצונו במילים או בשפה המובנת לתובע – הנתבע פשוט ניגש לתובע שאחז בלימון וניסה ליטול אותו מידי הנ"ל כדי להתבונן.
1.14 לא היה שום דבר מאיים או תוקפני באופן בו הדבר נעשה ע"י הנתבע. התובע עצמו מודה בכך בסע' 6 לכתב התביעה: "הנתבע ביקש לראות את הלימון...".
1.15 ... בחר התובע, ללא כל טעם תכלית או סיבה, להתנגד לפעולת התובע ולא הרפה מהלימון.
1.16 לנוכח התנגדות זו של התובע, הרפה הנתבע באופן טבעי ומתבקש מהלימון.
1.17 במצב דברים זה ידו של התובע נרתעה לאחור- כאשר הוא עדיין אוחז בלימון – והגבעול שהיה עדיין מחובר ללימון הוא שככל הנראה חדר לעינו של התובע".
(סעיפים 1.12-1.17 לכתב ההגנה).
-
אביא להלן מתצהיר עדותו הראשית של הנתבע מיום 30.3.17:
"5. ביום האירוע אחז מר ג' בידיו לימון חריג בגודלו; הלימון עדיין היה מחובר אל חלק מהגבעול בו היה מחובר לעץ ממנו נקטף, כנחזה בצילום המובא לאילוסטרציה.:
6. בשל גודלו החריג מר ג' רציתי לחזות בלימון ולהריחו; בהעדר יכולת להביע את רצוני במילים אחרות בשפה המובנת לתובע – ניסיתי לאותת באמצעות סימנים ממר גולסנטי שיתן לי את הלימון, ובמקביל ניגשתי אליו וניסיתי ליטול אותו מידי הנ"ל כדי להתבונן בו ולהריחו.
7. מר ג', ללא כל טעם תכלית או סיבה, התנגד לפעולתי ולא הרפה מהלימון; לנוכח התנגדות זו של מר ג', הרפיתי באופן טבעי ומתבקש מהלימון; במצב דברים זה ידו של מר ג' נרתעה לאחור – כאשר הוא עדיין אוחז בלימון ; והגבעול שהיה עדיין מחובר ללימון הוא שככל הנראה חדר לעינו; לא היית לי שום רצון או כוונה לפגוע בו ומדובר בצירוף מקרים מצער.". (ס' 5-7 לתצהיר).
-
אביא להלן מעדותו וחקירתו הנגדית של הנתבע בתיק הפלילי:
"ת. אנחנו חברים כבר 20 שנה, הוא חילק לימונים, באתי אליו אמרתי לו תן לי לימון. פתאום עם היד אני לא מה קרה, לא משכתי, לא הרבצתי בחיים שלי.
ש. מה היה מיוחד בלימון הזה?
ת. היו קטנים, זה היה גדול, רציתי להריח אותו. הוא נתן לכולם לראות הלימון. הפרסי הביא לכולם להריח לימון, אמרתי לו תביא גם להריח אני רוצה לראות, אמר לי לא. אמרתי לו קח לא צריך ואז אמר שזרקתי עליו את הלימון. שום דבר לא עשיתי, למה שאזרוק? שום דבר, רק לקחתי לימון ונתתי לו.
ש. למה היה צריך לתפוס את הלימון?
ת. רציתי להריח אותו.
ש. למה לשים את היד על הלימון?
ת. רציתי לראות אותו, הוא ממש עניין אותי. הוא לא רצה ונתתי לו. הלכתי אפילו לא הסתכלתי לראות מה קרה שם.
ש. למה היה צריך פיזית לתפוס את הלימון ולא לבקש פשוט?
ת. נגעתי לו כך ביד ואמרתי לו תביא לי רגע לראות. הוא לא רצה, אמרתי לא צריך והלכתי. כנראה שמהתפיסה לא יודע מה קורה שם, אני לא זרקתי. אני לא יודע איך אמרו את זה עלי...
...
ש. מה ראית באותו רגע שעזבת את הלימון?
ת. לא ראיתי כלום בלימון, הלכתי.
...
ש. בחקירתם (צ"ל: "בחקירתך"- ה.י) שתורגמה לשפת הסימנים?
ת. לא היה תרגום ושוטר דיבר איתי בחור ערבי. אני רואה אותו כותב וכותב. אני לא יודע לקרוא.
ש. היה עוד מישהו בחקירה?
ת. לא הביאו לי מתורגמן.
...
ש. יש עד שמספר בדיוק מה שד' אומר, שאתה דחפת לו את הלימון לתוך העין, מה יש להגיד?
ת. שום דבר, תביא את העד, אפס לא עשיתי.
...
ש. אז למה הלכת?
ת. לא ראיתי שהוא נפגע בעין.
...
לשאלת בית משפט: איך ד' נפצע בעין?
ת. לא יודע. כנראה שהוא נתן לעצמו מכה. הוא שחרר את היד. הוא קיבל את המכה עם היד שלו. הוא משך, אני לא אזרוק עליו. אוי ואבוי אם הייתי זורק עליו, הלימון היה גדול.
לשאלת בית משפט: איך מנגיעה כזאת ד' היה צריך למשוך זאת ואתה אפילו לא תפסת אלא רק נגעת?
ת. אמרתי לו תביא לי רקע להריח. אמרתי לו תביא לי רגע עם היד, אמר לי לא רוצה. נגעתי לו ביד כדי לתשומת לב. נגעתי לו ככה ביד, הוא הסתכל, רציתי רק להריח, אמר לי לא עזבתי. ניסיתי לתפוס את הלימון, עשיתי לו ככה נגעתי לו ביד.
(מדגים על עו"ד שמשון – מדגים נגיעה קלה ביד ואז תפיסה של החפץ (הלימון) תפיסה עם היד ומשיכה קלה ואז עוזב).
"שאלת בית המשפט: איך ד' קיבל את המכה בעין?
ת. אני לא יודע אולי מהנשיכה או מהשפיץ של הלימון.
המשך חקירה:
ש. אחזת חזק את הלימון או בקושי?
ת. לא אחיזה קלה. מה פתאום חזק? מה אני טיפש? "
(עמ' 30-34 לפרוטוקול ישיבת יום 31.12.17 בתיק הפלילי).
-
אביא להלן מחקירתו הנגדית של הנתבע, בתביעה דנן:
"ש. אתה אמרת שאתה וד' הייתם חברים והיית מסיע אותו ממקום למקום, נכון.
ת. 10 שנים, אפילו סיפרתי אותו חינם, מלווה אותו באוטו, לוקח אותו, והיה ריב והוא כל הזמן היה מדבר. היית מבין אותו. מהריב ועד היום, אין כלום. מהריב ועד היום אנחנו לא מדברים.
...
ש. איך ידעת מה הוא רוצה.
ת. קולט. אני גם יודע אנגלית קצת. ואחרי זה כמה פעמים וזהו.
ש. אך הוא ידע מה אתה רוצה.
ת. לא יודע. הייתי מדבר איתו, מדבר איתו, כי יש הרבה אנשים כאילו יש כמה חברים שמבינים אותי. מי שלא מבין אותי, עוזב אותו.
ש. והוא הבין אותך.
ת. כן, טוב.
ש. ואתה אמרת לו תן לי את הלימון.
ת. עזבתי אותו והיה אמרתי לו, לימון, ואחרי זה עזבתי, הוא הביא, היה מביא לכולם ואני היחידי עזבתי אותו והלכתי. והוא לקח אפילו לעצמו הוא לקח חזק. אפילו לא נגעתי בו. הוא לקח את זה חזק לעצמו.
ש. אתה דיברת איתו בפה שלך ואמרת לו אני רוצה לראות את הלימון.
ת. הוא החזיק את הלימון, עזבתי כאילו. כאילו כנראה הוא התבלבל. אני אפילו לא נגעתי בו.
ש. אתה לפני שלקחת את הלימון, אתה אמרת לו אני רוצה לקחת את הלימון לראות, או שאתה פשוט באת לקחת.
ת. לא, לא הביא לי את הלימון בכלל, הוא הלך. הוא תפס את הלימון, [מדגים עם 2 ידיים תפיסה חזקה] והוא לא נתן לי.
ש. לא נגעת בו בכלל.
ת. לא, הוא תפס את הלימון.
ש. אתה אומר בעמ' 30, שורה 18, בפרו', "נגעתי לו ככה ביד". אז נגעת או לא נגעת.
ת. לא.
...
...
ש. אתה זוכר שחקרו אותך במשטרה על מה שקרה עם ד'.
...
ש. מה לא בכלל לא. מתי ד' ירק עליך בפנים.
ת. אמרתי לו סליחה, רציתי לחבק אותו, הוא ירק לי בפנים.
...
ש. ואתה בכלל לא ראית שהלימון פגע לו בעין.
ת. לא, בכלל לא. הוא הלך לבנק, ביחד.
ש. אני מדגים לך מה אני מבין ממך ותגיד לי אם זה נכון או לא: אתה תופס את הלימון, מושך, הוא מושך בחזרה חזק, אתה עוזב, מסתובב והולך.
ת. ועזבתי והלכתי. הוא תפס חזק ביד.
ש. לשאלת ביהמ"ש: האם כשעזבת את הלימון, ראית מה קרה עם הלימון.
ת. הוא תפס את זה חזק ולפנים.
ש. אז כן ראית שזה פגע לו בעין.
ת. לא ראיתי. הוא לקח את זה חזק והעיף את זה עליי, ועזבתי אותו.
ש. לשאלת ביהמ"ש: לא ברור אם אתה ראית שזה פוגע לו בעין או לא ראה זאת.
ת. לא. אני לא יודע, עזבתי אותו. חשבתי שזה על הבטן שלו, על הגוף שלו יבוא.
...
ת. 5 שעות, אחרי זה היה ריב, ריב, ריב, ריב, לא רצה להביא לי, הוא מביא לכולם ולא רצה להביא לי.
ש. במה עבדת בחיים לפני שיצאת לפנסיה.
ת. ספר. הייתי עצמאי, אחרי זה לא יכולתי, היום זהו.
ש. ואיך תקשרת עם האנשים כשהיית ספר.
ת. הייתי טוב, מדבר, מנסה להבין אותם, יש לי שמיעה טובה, עם הזמן הכל היה טוב.
ש. אז אנשים הבינו אותך.
ת. כן.
...
ש. אני אומר לך שמר משה ישעיהו, אתה מכיר אותו.
...
ת. כן, אני מכיר אותו. מאז הלימון לא דיברתי איתו כלום כאילו.
ש. הוא אומר שאתה דחפת את הלימון לעין.
ת. בכלל לא.
...
ש. אתה בעצמך אומר לשופט בביהמ"ש הפלילי, בפרו' בעמ' 34, שורה 25, "ד' קיבל את המכה בעין אולי מהמשיכה או מהשפיץ של הלימון", איך אתה יודע.
ת. לא יודע. הוא החזיק את הלימון, זה, זה, זה, לא הביא לי את הלימון אפילו, הלכתי. "
(עמ' 40-47 לפרוטוקול).
-
הנתבע זימן מטעמו את עו"ד וייס שייצגו בתיק הפלילי. הזימון נעשה לצורך הוכחת הדרכת התובע את עדי התביעה בתיק הפלילי במהלך הפסקה בדיון בתיק הפלילי. מאחר וההדרכה המיוחסת לתובע לא כללה את משה, איני סבור כי זו נדרשת להכרעה בתיק זה.
אמינותם של התובע והנתבע
-
התובע הקשה מאוד על חקירתו הנגדית, עד כי באחת הפעמים נאלצתי להפסיק את הדיון למספר דקות, לאחר שהוזהר מספר פעמים על ידי בית המשפט כי עליו להשיב לשאלות עליהן נשאל ולא לשאת "נאומים" מבלי להשיב לשאלות. ניכר היה כי התובע ביקש לשפוך את מר לבו על אשר אירע לו, והתקשה עד מאוד לשלוט בעצמו.
-
סבורני כי לא יכול להיות חולק כי נמצאו סתירות בגרסאות התובע בדבר נסיבות האירוע. אשר לשאלת שיעור הנזק - התובע שייך את כל מצבו הרפואי לתוצאות האירוע, על אף שברי כי מצבו הרפואי עובר לאירוע לא היה תקין, אך אין ספק כי החמיר בעקבותיו.
-
ביום 26.10.18 הוגשה בשם הנתבע "בקשה בכתב להורות: על קבילות תצהיר העדות הראשית של התובע גם ללא ח"נ; על עדותו בהליך הפלילי כחקירה מוקדמת לצרכי הליך זה".
לטענת הנתבע, שלא נתמכה בתצהיר של מי מבנותיו"... לפני מספר שבועות הנתבע עבר אירוע מוחי קשה באופן שייתכן שלא יהיה עוד במצב להעיד – כאשר גם קודם בשים לב לחירשותו – אילמותו היו לו קשיי תקשורת ניכרים – ובכל מקרה שיקומו הקוגניטיבי (הגופני) יארך עוד חודשים ארוכים (במקרה הטוב)".
הבקשה נתמכה בסיכום אשפוז מיום 20.8.18 המלמד כי ביום 16.8.18 נמצאה "אבחנה מאוד קשה. נלקחה מהמיון, נוירולוג והבנות שלו. לא משתף פעולה כלל. התקבל למיון בשל בלבול (דיבור לא לעניין בשפת סימנים). חדש שהחל בשעה 16.00 לדברי הבנות, בנוסף לדבריהן מגיב פחות לקשר עין, שוללים חום, ללא תלונות אורינאריות ללא תלונות נוספות".
בבדיקה על ידי הנוירולוג נמצאו "... תמונה קלינית לא ברורה, קושי מוחלט בבדיקה, לא ניתן לשלול אירוע של הפרעה בזרימת הדם למוח, אשפוז להמשך השגחה".
הנתבע שוחרר מבית החולים ביום 20.8.17 (צורף עמוד אחד מתוך שבעה).
בנוסף, צורפה הפניה מיום 16.9.18 לריפוי בעיסוק עקב בלבול קשה, בעקבות חשד לאירוע מוחי.
בקשת הנתבע נדחתה על ידי בהחלטתי מיום 19.11.18, לאחר שהובאו לפני תגובת התובע שהתנגד לבקשה ותשובת הנתבע.
בישיבת יום 3.12.18 הודיעה ב"כ הנתבע כי מרשה נמצא בתהליך של אבחון קוגניטיבי תפקוד, בהתאם לאישור רפואי מיום 27.11.18 שהוצג באותה ישיבה "...וכי בעוד כחודש יינתנו תוצאות האבחון והמלצות להמשך הטיפול".
-
ביום 18.12.18 הגיש הנתבע בר"ע על ההחלטה שנדחתה ע"י כב' השופטת יעקובוביץ בפסק דינה מיום 27.1.19.
-
בהחלטתי מיום 7.2.19 התבקש ב"כ הנתבע להודיע האם מרשו יתייצב לחקירה לישיבת יום 12.2.19. בתגובה הודיע בא כוחו ביום 11.2.19 כי "... הנתבע יתייצב ... לדיון, בתקווה כי תתאפשר חקירתו הנגדית על אף המגבלות הנובעות ממצבו הרפואי...". בסופו של יום, בישיבת יום 12.2.19 נחקר הנתבע על תצהירו.
-
בישיבת יום 12.2.19, טרם חקירתו הנגדית של הנתבע, נחקרה הבת על תצהירה, בנוכחות הנתבע שנכח באולם בית המשפט ואשר הדיון תורגם לו לשפת הסימנים.
אביא להלן מעדותה של הבת:
"ש. למיטב הבנתך את מסוגלת כיום לתקשר עם אביך באותה קלות שהיית מסוגלת לתקשר לפני האירוע המוחי?
ת. ממש לא. אנו עוברים גיהנום.
ש. אבל לדעתך הוא יכול לספר לנו מה היה?
ת. אולי אפשר להוציא רק 20% מהמידע". (עמ' 38 לפרוטוקול ישיבת יום 12.2.19).
-
במהלך חקירתו הנגדית של הנתבע, התרשמתי כי הוא שולט היטב גם כיום, בשפת הסימנים וכי התקשורת בינו לבין המתרגם לשפת הסימנים התבצעה כמעט ללא כל קושי. הליקוי היחיד בו הבחנתי כהדיוט הוא הבלבול בעת שימוש בשמות עצם כדברי הבת. שיבוש זה בא לידי ביטוי בעת שכינה את המועדון "בנק". ניכר היה כי הנתבע מבין היטב את השאלות שנשאל, משיב בתבונה, עומד על דעתו, תוך שהוא מסוגל להבחין בין תשובות העלולות לשמש נגדו לבין תשובות היכולות לסייע בידו.
מתקבל הרושם כי הנתבע ביקש לנצל לטובתו את החשד לאירוע מוחי ולהימנע מחקירה נגדית על תצהירו, וכי הודעת בא כוחו יום לפני הדיון כי "הנתבע יתייצב... לדיון בתקווה כי תתאפשר חקירתו הנגדית על אף מצבו הבריאותי", אינה עולה בקנה אחד עם התרשמותי ממצבו, יום למחרת מסירת ההודעה.
-
בעדותו בתיק הפלילי טען התובע כי נחקר ע"י חוקר שאינו דובר את שפת הסימנים, טענה העומדת בסתירה מוחלטת לרישא להודעתו במשטרה, שם נכתב כי החוקר חקרו בשפת הסימנים.
-
עדותו של הנתבע לא עוררה את אמוני וניכר היה כי הוא עושה כל שביכולתו, תוך הגזמה, על מנת להרחיק עצמו מכל אחריות לקרות האירוע, בין היתר, בטענה כי לכאורה כלל לא ראה שהתובע נפגע בעינו, וכן כי אחז קלות בלבד בלימון.
הממצאים העולים מהראיות:
-
להלן הממצאים העולים מהראיות בדבר נסיבות האירוע:
-
בחינת וניתוח הראיות מחייבים להביא בחשבון את הנתונים כדלקמן: האירוע אירע כהרף עין; גילם של המעורבים; פרק הזמן שחלף מאז קרות האירוע;
-
גרסאות התובע בדבר הנסיבות שקדמו לקרות האירוע, כמו גם לנסיבות שגרמו לקרות האירוע, אינן עקביות;
-
אחד החברים במועדון הביא את לימון שהיה גדול במיוחד, ומסרו לתובע;
-
בדו"ח הפעולה שנערך על ידי השוטר שהגיע למקום נמסר ע"י התובע כי קדם לאירוע ויכוח במהלכו הנתבע זרק תפוז לעברו (אין חולק כי עסקינן בלימון ולא בתפוז), שפגע בעינו ופצעו. בהמשך, הכחיש התובע כי התגלע ויכוח בינו לבין הנתבע. סבורני כי ניתן ליישב סתירה זו, שכן, כפי שיקבע להלן, אכן התגלע ויכוח בין התובע לנתבע בכל הנוגע לרצונו של הנתבע לקבל לידיו את הלימון וסירובו של התובע לתיתו;
-
בהודעתו במשטרה מסר התובע כי הנתבע ביקש ממנו את הלימון כשהוא עומד במרחק של כחצי מטר ממנו, וכי לפתע "הלביש" את הלימון לתוך עינו השמאלית;
-
מהודעת התובע במשטרה עולה לכאורה כי הנתבע "זרק"/ "הלביש" עליו את הלימון. מהראיות שהובאו, לרבות גרסת התובע בכתב התביעה וגרסת הנתבע עצמו, ברי כי הנתבע לא השליך ממרחק את הלימון על עינו של התובע, וכי האירוע ארע בנסיבות שתפורטנה בהמשך;
-
התובע משה והנתבע, תמימי דעים כי עובר לאירוע, הנתבע והתובע היו קרובים זה לזה, קרבה המתיישבת עם הודעת התובע במשטרה כי הנתבע עמד במרחק של כחצי מטר ממנו;
-
לגרסת התובע והנתבע, האחרון ביקש מהתובע לקבל לידיו את הלימון על מנת להריחו;
-
אשר לשאלה האם התובע הסכים למסור לידי הנתבע את הלימון – מסקנתי היא כי התובע סרב לתן לו את הלימון. גרסת התובע לפיה הנתבע "...ביקש להריח את הלימון ונתתי לו ואיך שנתתי לו... פאח... הכניס לי את הלימון בעין שלי..." אינה מתיישבת עם הראיות שהובאו. גם בהודעתו במשטרה לא מסר התובע כי נענה לבקשת הנתבע למסור לו את הלימון. טענתו זו אינה מתיישבת עם עדויותיו של משה בתיק הפלילי ובתביעה דנן, לפיהן התובע סרב לתן לנתבע את הלימון;
-
גרסתו של משה, כפי שהובאה בתצהירו, לפיה הנתבע "זרק" את הלימון בחוזקה אינה תואמת לעדויותיו ולהדגמותיו בתיק הפלילי ובתביעה דנן. מעדויותיו עולה בבירור כי התובע והנתבע אחזו שניהם בלימון. לאחר שהתובע סירב לתתו לנתבע, ניסה האחרון למושכו בחוזקה מידיו של התובע, והנתבע "...דחף את הלימון לתוך העין של ד'";
-
הנתבע מודה כי ביקש את הלימון על מנת להריחו. לדבריו, התובע סרב להיענות לבקשתו וכדבריו בעדותו בתיק הפלילי:"... אמרתי לו תביא גם להריח אני רוצה לראות, אמר לי לא. אמרתי לו קח לא צריך ואז אמר שזרקתי עליו את הלימון. שום דבר לא עשיתי, למה שאזרוק? שום דבר. רק לקחתי לימון ונתתי לו". בהמשך, כאשר נשאל מדוע היה צריך לתפוס פיזית את הלימון ולא לבקשו, השיב: "נגעתי כך ביד ואמרתי לו תביא לי רגע לראות. הוא לא רוצה, אמרתי לא צריך והלכתי. כנראה שמהתפיסה לא יודע מה קרה שם, אני לא זרקתי...". משמע כי הנתבע מאשר שביקש לתפוס את הלימון מידו של התובע, על אף שהאחרון סירב לכך;
-
הנתבע העיד כי התובע אחז בחוזקה בלימון בסרבו לתתו לו. לפיכך, גרסתו זו אינה מתיישבת עם עדויותיו בתיק הפלילי ובתביעה דנן כי נגע נגיעה קלה בלבד בידו של התובע;
-
המסקנה המתבקשת היא כי הנתבע ביקש להוציא בחוזקה את הלימון מידיו של התובע וכי האחרון סירב לשחרר את הלימון מידיו. בשלב כלשהו שחרר הנתבע את אחיזתו בלימון וזה נהדף לעבר עינו של התובע.
האם התובע הוכיח את עוולת התקיפה?
-
סעיף 35 (א) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] מורה כדלקמן:
"תקיפה היא שימוש בכוח מכל סוג שהוא, ובמתכון נגד גופו של אדם".
-
בחקירתה הנגדית נשאלה הבת האם נכון כי הנתבע נחקר בעבר מספר פעמים בשל תקיפה. הבת טענה בתחילה כי אינה זוכרת, וכאשר נדרשה להשיב לאפשרות כי הנתבע נחקר השיבה:
" היו אירועים עם רכב אולי.
ש. של אלימות?
ת. לא אמרתי אלימות. תאונת דרכים.
ש. חוץ מזה? היו אירועים של אלימות בהם הוא נחקר?
ת. לא זוכרת." (עמ' 38 לפרוטוקול).
-
ייאמר כי הנתבע נכח במהלך חקירתה הנגדית של הבת שתורגמה לו בשפת הסימנים. אביא להלן מחקירתו הנגדית בעניין זה:
ש.כמה פעמים נחקרת במשטרה לפני האירוע שלנו?
ת.לפני... בחודש 7,8,9 הייתי במשטרה. לא, אף פעם. לפעמים קורה משהו, הולכים למשטרה, מדברים, מעולם לא נעצרתי.
ש. זה נכון שכשלא מבינים אותך ואתה רוצה משהו וצוחקים עליך שאתה חירש, אתה מתעצבן כמו כל אחד.
ת. הכל מאלוהים, לא מתייחס.
ש. זה נכון שקרה לך כמה פעמים שבגלל הכעס שלך הרבצת לאנשים והיית במשטרה.
ת. אני הייתי ספר הרבה שנים, וזה היה קשה. לא. הייתי רגוע ולא שומע. אני חירש. זה מאלוהים.
ש. אז על מה חקרו אותך במשטרה, כשהיית במשטרה.
ת. הכל בסדר, מדברים. זהו.
ש. מה זה אומר מדברים.
ת. שואלים, שאלה וזהו. חירש, חירש וסובלים.
ש. על מה שאלו אותך במשטרה.
ת. אומרים לי במשטרה עוד פעם אל תעשה את זה, וזהו.
ש. מה לא תעשה עוד פעם.
ת. תאונה. ומאז לא עשיתי אף תאונה."
(עמ' 40 לפרוטוקול).
-
עדותו של התובע בדבר אירועי אלימות מצד הנתבע זכתה לתמיכה בעדותו של משה שהעיד בתביעה דנן כי הנתבע אחז לפני מספר חודשים בגרונו וניסה לתוקפו. נראה כי באותם מקרים בהם הנתבע התקשה בתקשורת עם אלו שבא עמם במגע, הוא לא אחת איבד השליטה על עצמו ונקט באלימות כלפי אחרים, כפי שאף עולה מעדותו שלו.
-
בחקירתו הנגדית בתיק הפלילי ובתביעה דנן, העיד התובע כי הנתבע תקף מספר פעמים חברים במועדון, לרבות אותו. חיזוק לכך נמצא גם בעדותו של משה בתביעה דנן. הנתבע הודה כי זומן בעבר לחקירה במשטרה מספר פעמים והודה ב"חצי פה" באירועי אלימות מצדו, אם כי טען כי נחקר בגין תאונות, כפי שהעידה בתו.
-
נוכח הנטל המוטל על התובע עד לסופו של ההליך, הגרסאות השונות שהוצגו מטעם התביעה, לא שוכנעתי כי הנתבע אכן דחף את הלימון אל תוך עינו של התובע.
האם הנתבע עוול כלפי התובע את עוולת הרשלנות?
-
ברי כי התובע רשאי היה לסרב ליתן לנתבע את הלימון, ולו רק על מנת להריחו. משכך, הנתבע לא פעל כדין בעת שניסה להוציא את הלימון מידי התובע.
-
הנתבע לא השלים עם סירוב התובע, וניסה למשוך בחוזקה את הלימון מידיו. עוצמת הפגיעה בעינו של התובע, מלמדת כי אחיזת הנתבע בלימון לא הייתה קלה, כפי שהדגים במהלך חקירתו הנגדית בתיק הפלילי. עדותו בעניין זה אינה מתיישבת עם הראיות שהובאו והוכחו בסופו של יום.
-
במצב דברים זה התובע והנתבע הפעילו יחדיו כוחות מנוגדים. הנתבע, בשלב כלשהו, נואש מניסיונו לחלץ את הלימון מידיו של התובע והרפה את אחיזתו. כתוצאה מכך ועקב הכוח שהפעיל התובע, נהדפה ידו לכיוונו והעוקץ שהזדקר מהלימון חדר לעינו וגרם לנזק.
-
יוזכר כי הנתבע אינו טוען כי החבטה נגרמה עקב התנגדות התובע בלבד, אלא מודה כי הרפה מאחיזתו בלימון. בחקירתו הנגדית העיד הנתבע: "עזבתי אותו. חשבתי שזה על הבטן שלו, על הגוף שלו יבוא". במצב דברים זה, הנתבע צפה כי הרפייתו מהלימון, ללא כל התראה, תביא להדיפתו לכיוון גופו של התובע, כפי שאכן אירע. על הנתבע היה להביא בחשבון כי הלימון ייהדף לפניו ואף לעינו של התובע, כפי שאכן אירע. הנתבע היה אדיש לתוצאה זו. יודגש כי הנתבע אינו טוען כי עלה בידי התובע לגבור עליו, אלא כי הוא הרפה מאחיזתו בלימון.
-
איני סבור כי קשיי תקשורת בין התובע לנתבע גרמו לקרות האירוע. הנתבע חפץ בלימון, התובע סירב לבקשתו, הנתבע הבין הבן היטב כי התובע מסרב לתן לו את הלימון, שאם לא כן מדוע ניסה להוציאו בכח מידיו. הנתבע אף הודה בכך.
אוסיף ואציין, כי לדברי הנתבע, הוא נהג להסיע את התובע מהמועדון לביתו וכי הם היו "משוחחים" בדרך. לפיכך, תקשורת, אם כי מוגבלת בנסיבות, הייתה בניהם. יכולת זו אף אפשרה לנתבע במשך שנים רבות לעבוד כספר עצמאי ולהתפרנס בכבוד מעבודתו זו.
-
לפיכך, בנסיבות אלו, מצאתי לקבוע כי הנתבע פעל ברשלנות כלפי התובע.
האם יש להטיל על התובע רשלנות תורמת לקרות האירוע?
-
כאמור, שוכנעתי כי התובע והנתבע משכו בו זמנית ובחוזקה את הלימון לצדדים מנוגדים. שניהם היו אמורים לצפות את האפשרות כי ככל שיעלה בידי מי מהם לגבור על האחר ולהחזיק את הלימון באופן בלעדי – תוצאה זו עלולה לגרום להדיפת ידו האוחזת בלימון לכיוון גופו. משכך, היה על התובע לצפות כי ככל שיעלה בידיו לגבור על הנתבע, יכול וידו האוחזת בלימון, כמו גם הלימון עצמו, יהדפו לכיוון גופו.
-
לאור האמור לעיל, מצאתי להטיל על התובע רשלנות תורמת לקרות האירוע. משהאשם המוסרי מוטל על הנתבע, אשר ניסה להוציא את הלימון מידיו של התובע, חרף זכותו של האחרון לסרב לתתו לו - מצאתי להטיל על התובע רשלנות תורמת בשיעור של 35%.
שיעור הנזק
מבוא
-
ממקום האירוע הועבר התובע ע"י מד"א לביה"ח "מאיר" בכפ"ס. התובע אושפז במח' העיניים מיום 14.2.14 ועד ליום 28.2.14. בהמשך שב ואושפז מיום 6.3.14 ועד ליום 11.3.14. במהלך אשפוזיו עבר התובע שני ניתוחים בעיניו, כתוצאה מהחבלה שגרמה לקרע של העין השמאלית באזור הקרנית. התובע נותח לתפירת הקרע, בהמשך, בעקבות עליית לחצים תוך עיניים נותח ניתוח גלאוקומה ותפירת האישון.
-
לטענת התובע, בעקבות האירוע ראייתו נפגעה קשות, הוא נתון בדיכאון וחרדה קשה, המעגל החברתי שלו הצטמצם לחלוטין, הוא הפך להיות תלוי בעזרת הזולת לחלוטין, סובל מכאבים אדירים ונאלץ לעשן מריחואנה רפואית, וליטול תרופות נרקוטיות, הכול במטרה להקל על כאביו.
הנכויות הרפואיות
הנכות בתחום הראייה
-
התובע הגיש מטעמו את חוות דעתו של ד"ר אברהם גולן, פסיכיאטר, אשר מצא כי בגין האירוע, נגרמו לו הנכויות כדלקמן: 30% נכות לפי סע' 52 (2) (5) (IV) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז – 1956 (להלן: "התקנות"), עקב אובדן שדה ראייה בעין שמאל, לפי סע' 52 (1) (4) (ז) לתקנות בגין ירידה בחדות הראייה, ו- 5% נכות לפי סע' 63 (ב) בגין אישון המתכווץ באור.
-
התובע נבדק מטעם הנתבע על ידי ד"ר אור קיזרמן אשר מצא כי נכותו בגין ראייה ירודה בעין שמאל מקנה לו 25% נכות לפי סע' 52 (1) (ז) (3) לתקנות, ו- 30% נכות לפי סע' 52 (2) (IV) (5) לתקנות בגין אובדן שדה הראייה בעין שמאל ו- 5% לפי סע' 63 (ב) לתקנות בגין אישון שלא מתכווץ. עם זאת, בשל מצב רפואי קודם, מצא המומחה לשייך לאירוע חלק בלבד מהנכות שקבע לתובע.
-
נוכח המחלוקת שבין מומחי הצדדים בכל הנוגע לפגיעה בעינו של התובע, מונה ד"ר וינברגר דב כמומחה רפואי מטעם בית המשפט. בחוות דעתו מיום 7.11.15 קבע כי "... סביר מאד להניח, שמצב עין שמאל כיום הינו כתוצאה מהחבלה, מכאן שלדעתי אחוזי הנכות האמורים להיקבע צריכים להיות כתוצאה מהפגיעה. בהתאם לתקנות הביטוח הלאומי, לקביעת אחוזי נכות בפגיעות עיניים: סעיף 52-1 ליקוי בכושר הראייה 20%, אובדן כמעט מוחלט של שדה ראייה בעין אחת סעיף 52-2 תת סעיף IV 30% בהתאמה".
-
סה"כ הנכות הרפואית בתחום העיניים – 44%.
הנכות בתחום הנפשי
-
התובע הגיש מטעמו את חוות דעתו של ד"ר ריצ'רד שיפר פסיכיאטר, אשר מצא כי התובע עבר אירוע טראומתי, שבעקבותיו התפתחה אצלו תסמונת פוסט טראומתית בשילוב עם מצב דכאוני. המומחה מצא כי נכותו הנפשית של התובע היא בשיעור של 50% לפי סע' 34 (א) (5) לתקנות.
-
התובע נבדק מטעם הנתבע ע"י ד"ר אלון אשמן מומחה למחלות עיניים, אשר מצא כי התובע סובל מדיכאון כרוני החל משנת 1989, וכי הוא מתאר מאז קרות האירוע תסמינים התואמים להפרעה פוסט טראומתית. לדעת המומחה, המסמכים הרפואיים מספקים הסברים אלטרנטיביים לחלק לא מבוטל מהתסמינים, דוגמת בעיות בתחום הגסטרואנטרולוגיה והאורתופדיה. המומחה מצא כי נכותו הנפשית הכוללת תואמת ל- 30% נכות לפי סע' 34 (ב) (4) לתקנות וכי יש לייחס 20% בגין מצב דכאוני קודם, למצבו הנוכחי ייחס 10% נכות, אשר רק מחצית ממנה ניתן לדעתו לייחס לאירוע.
-
נוכח המחלוקת שבין מומחי הצדדים בתחום הנפשי, מונה ד"ר דניאל גרופר כמומחה רפואי מטעם ביהמ"ש. התובע נבדק ע"י המומחה ביום 23.8.17. בפני המומחה התלונן התובע בעיקר על הפרעות בשינה, מצב רוח ירוד, חרדות עם פחדים שהנתבע יבוא להתנקם בו, מחשבות רומינטיביות (לדעת המומחה, בעלות אופי דאגני יותר מאשר אופי טראומתי), ועל תופעות נוספות כדוגמת כאבי ראש, סחרחורות, כאבים וירידה קוגניטיבית שלהערכתו אינם קשורים למצבו הנפשי, אלא לירידה כללית במצבו כתוצאה מגילו ומהבדידות שבה הוא חי.
-
ד"ר גרופר חלק על דעותיהם של שני מומחי הצדדים. המומחה קבע כי התובע סובל ממצב דכאוני המתאים ל- 30% נכות לפי סע' 34 (ב) (4) לתקנות, כי מחציתה יש לזקוף למצב קודם ולבעיות גופניות וסביבתיות שאינן קשורות לאירוע, וכי 15% מתוכם נגרמו בגין האירוע.
-
סה"כ הנכות הרפואית בתחום הנפשי ובתחום העיניים – 52.4%.
הנכות התפקודית
-
כאמור לטענת התובע, בעקבות האירוע הפך תלוי לחלוטין בעזרת הזולת, עצבני, אינו מתפקד, עינו כואבת לו כל העת, נזקק לליווי מחוץ לביתו כשחלקו מסופק לו ע"י המל"ל, אינו יכול לתרום במאום למשק ביתו ונזקק לעזרה בכל פעולותיו.
-
לטענת הנתבע, ככל שהתובע אכן נדרש לעזרת הזולת, זו נובעת מתחלואיו שאינם קשורים לתאונה, ובכללם נכות נפשית, קושי בהליכה, סוכרת המחייבת הזרקת אינסולין, יתר לחץ דם וכאבי גב. ייאמר כי לאחר התאונה אושרה לתובע גמלת סיעוד בהיקף של 19 שעות שבועיות.
-
סבורני כי תרומתה של הנכות שנגרמה לתובע בגין האירוע היא רבה. עד לקרות האירוע התובע נהג לצאת מביתו ולהגיע למועדון. המועדון נסגר זמן מה לאחר קרות האירוע. התובע אינו יוצא לפעילות במועדון אחר, ככל שקיים בסביבת מקום מגוריו, ונראה כי מרבית הזמן הוא מסתגר לבד בביתו.
עזרת הזולת לעבר ולעתיד
-
ברי כי בחודשים הראשונים שלאחר התאונה נדרש התובע לעזרת צד שלישי, לרבות לעזרת אחד מבניו שעבר להתגורר עמו לתקופה מסוימת, ככל הנראה בלא קשר לאירוע. אין חולק כי התובע לא שכר עזרה בשכר. איני סבור כי התובע נדרש לעזרת מלווה אל מחוץ לביתו, וככל שכך הדבר- איני סבור כי ליווי זה נדרש בגין האירוע בלבד.
-
התובע עותר לפסיקת פיצוי לעבר בסכום של 80,000 ₪ בגין עזרת צד שלישי ופיצוי בסך של 365,000 ₪ בגין עזרת הזולת לעתיד. לטענת הנתבע, התובע לא זכאי לפיצוי באף אחד מרכיבי הנזק הנטענים, למעט בגין הנזק הלא ממוני.
-
סבורני כי נכון יהא לפסוק לתובע על דרך של אומדנה פיצוי בסך של 30,000 ₪ בגין עזרת קרובים לעבר.
-
התובע הוא כיום כבן 78. תוחלת החיים הממוצעת של גבר יהודי בן גילו מצאתי כי יהא זה נכון לפסוק לתובע על דרך של אומדנה פיצוי בסך של 100,000 ₪ בגין עזרת הזולת לעתיד, פיצוי המביא בחשבון את זכותו של התובע לשכור שרותי עזרת צד שלישי בשכר.
הנזק הלא ממוני
-
נוכח שיעור נכותו הרפואית של התובע, הטיפולים שנאלץ לעבור בעקבותיה, והסבל היום יומי שהוא סובל, אשר חלקו בגין האירוע וחלקו בגין תחלואיו שאינם קשורים לאירוע, לרבות העובדה כי הוא מתגורר לבדו, מצאתי כי יהא זה נכון לפסוק לתובע פיצוי בסך של 200,000 ₪ בגין הנזק הלא ממוני.
הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה לטיפול רפואי
-
התובע לא נדרש בתצהירו להוצאותיו ברכיב נזק זה, למעט לעובדת השימוש בגראס רפואי. לא שוכנעתי כי הגראס אושר לתובע בשל מצבו הרפואי עקב התאונה, מה גם שלא הוגשה ראיה בדבר עלותו. לפיכך, איני פוסק לתובע פיצוי לעבר בפריט נזק זה. אשר לעתיד- הנני פוסק לתובע על דרך של אומדנה, פיצוי בסך של 5,000 ש"ח בגין הוצאותיו לעתיד.
סיכום
-
להלן סיכום נזקי התובע:
עזרת צד שלישי לעבר - 30,000 ₪
עזרת צד שלישי לעתיד – 100,000 ₪
נזק לא ממוני -200,000 ₪
הוצאות רפואיות
ונסיעות לטיפול רפואי - 5,000__ ₪
סה"כ 330,000 ₪
-
מהסך הנ"ל יש לנכות את רשלנותו התורמת של התובע בשיעור של 35% לפיכך הפיצוי מסתכם בסך של 214,500 ₪.
סוף דבר
-
לפיכך, הנני מחייב את הנתבע לשלם לתובע את הסך של 214,500 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור של 23.4%. הסכומים הנ"ל יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסה"ד ועד לתשלום המלא בפועל. כן יישא הנתבע בהוצאות התובע בגין חוות דעת המומחים ואגרה. ההוצאות תישאנה הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד כל הוצאה ועד לתשלום המלא בפועל.
ניתן היום, ד' אדר ב' תשע"ט, 11 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.
