1. התובע אוחז בשיק שקיבל במסגרת עסקת ניכיון שיקים ומבקש להיפרע ממושך השיק לאחר שהשיק חולל מחמת אכ"מ.
רקע
2.התובע ניהל עסק לניכיון שיקים בשם מור שירותים ובמהלך עיסוקו קיבל לידיו ביום 6.9.15 שיק על סך של 124,000 ₪, נושא זמן פרעון 5.7.15 שנמשך מחשבון הנושא את שם הנתבע. השיק נמסר לתובע ע"י אדם בשם יוסף אבו חאמד שהפעיל עסק מסחרי בשם "צמיגי אבו חמד" (להלן- "צד ג'"). האחרון נרשם כנפרע בשיק והסב את השיק לתובע.
לטענת התובע הייתה לו היכרות מוקדמת עם הנתבע עובר לקבלת השיק הנ"ל וקיבל עוד קודם לכך 4 שיקים המשוכים גם כן על ידו לפקודת צד ג' בסך כולל של 192,000 ₪, ושנוכו על ידו ללא כל טענה או הסתייגות של הנתבע. יתר על כן האחרון היה גם כן לקוחו של התובע וביצע אצלו עסקאות דומות של ניכיון שיקים של לקוחותיו.
עוד נטען כי בעסקה האחרונה מול צד ג' נתן התובע תמורה כנגד השיק בסך של 123,300 ₪.
3.התובע הציג את השיק לפירעון אולם השיק חולל מחמת אכ"מ ו"מוגבל" ומשום כך הגיש את השיק לביצוע כנגד הנתבע וצד ג'.
4.הנתבע הגיש התנגדות והתגונן כנגד ביצוע השיק בהוצאה לפועל בטענת העדר יריבות, העדר תמורה, זיוף ואי חתימה על השיק אשר נגנב או אבד. עוד טען כי השיק לא מולא בכתב ידו, לא נמסר על ידו או בהרשאתו או בידיעתו או בהסכמתו. הנתבע הוסיף וציין כי התוודע לתיק ההוצאה לפועל רק לאחר שהוטל עיקול על ידי התובע וכך התברר לו בדיעבד כי האחרון עוסק במתן הלוואות חוץ בנקאיות. לכן טען כי ככל שנרקמה עסקה כנ"ל בין התובע לצד ג' בנוגע לשיק נושא התובענה, הרי היה על הראשון לפעול על פי סעיף 8 לחוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, דבר שלא נעשה, ולכן יש לדחות את התביעה.
דיון
המחלוקת
5.הנתבע סמך הגנתו על מספר טעמים כאמור ולכל אלו אדרש בנפרד על מנת לקבע באם זכאי התובע להיפרע הימנו בגין השיק.
אי חתימה וזיוף
6.ככלל, היות שהנתבע טען כי לא חתם על השיק ואילו החתימה על גבו היא מזויפת עובר הנטל אל התובע להוכיח כי חתימת הנתבע היא אוטנטית. כך נקבע שמקום שצד מכחיש את חתימתו מוטל הנטל על המבקש להסתמך על החתימה להוכיח אמיתותה.
[ראה ע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ' שאול רחמים פ"ד מז(3) 240 וכן ת.א (חי) 426/02 לקרץ בע"מ נ' דקל הכרמל מהנדסים יועצים (14.2.06) שצוטט]
לאחר שהנתבע קיבל רשות להתגונן ובהסכמת הצדדים מונה מומחה גרפולוגי אשר קבע כדלקמן:
"קרוב לוודאי שחתימת המחלוקת אמיתית"
המומחה התייחס למעלה מן הצורך לדוגמאות השיקים האחרים שנמשכו מחשבונו של הנתבע אותם קיבל התובע בעבר ומצא זהות בחתימות, תוך שהוא מציין שהנתבע אישר תחילה כי מדובר בחתימות אמיתיות ואח"כ הכחיש את אמיתותן.
ב"כ התובע הדגיש בסיכומיו כי די בקביעה זו כדי לקבע שהתובע עמד בנטל ההוכחה ואילו טענת הנתבע הופרכה ומכל מקום הנטל עליו להצביע כי עסקינן בזיוף.
הוסיף ב"כ התובע וטען כי המסקנה הנ"ל מקבלת חיזוק מראיות חיצוניות נוספות כמו העובדה שהשיק לא חולל מחמת חתימה לא תקינה אלא בהעדר כיסוי, ואילו הנתבע כלל לא מסר הודעת ביטול השיק לבנק בטענה כי השיק נגנב, אבד או על כל מניעה אחרת לכבדו. הנתבע אף לא פנה למשטרת ישראל בהגשת תלונה על גניבה ואף לא טרח להציג דוגמת חתימה שלו בבנק. זאת ועוד הנתבע בעצמו הודה בדבר הדמיון בחתימות. לסיכום נטען, כי שעה שהנטל עבר אל הנתבע והוא נטל מוגבר על פי הפסיקה לאור מהות טענת ההגנה, והוא לא טרח לעמוד בו נהנה התובע מהחזקה הקבועה בסעיף 20(ג) לפקודת השטרות בדבר מסירת השיק כמסירה כשרה וללא תנאי.
ב"כ הנתבע מנגד שלל את המסקנה כי התובע עמד בנטל להוכיח שהנתבע חתם על השיק, ומכל מקום לטענתו, גרסת הנתבע כי השיק נעלם והוצא מרשותו שלא בהסכמה לא נסתרה. כמו כן, התובע נמנע מלהעיד את צד ג' שכפי הנראה זייף את השיק והסבו לתובע בהיסב פגום ולכן אין בחוות דעת מומחה ביהמ"ש להצביע אחרת. ב"כ הנתבע הוסיף וציין כי אי התייצבותו של הנתבע לבדיקה אצל המומחה לא צריכה להיזקף לחובתו עת שהיה נתון במעצר בית ולא יכול היה לצאת בלא לקבל אישור מיוחד. ממילא לטענת ב"כ הנתבע, אין רלבנטיות לסוגיית החתימה על השיק נוכח טענות ההגנה האחרות, ובמיוחד דבר היות העסקה עסקת הלוואה חוץ בנקאית שבדרישות החוק לגביה התובע לא עמד.
ראינו שחוות דעת מומחה ביהמ"ש מוכיחה את גרסת התובע ומסקנות המומחה לא אותגרו במאום ע"י הנתבע. כמו כן גרסת האחרון נמצאה בלתי אמינה בהישענותה על עדות מגמתית ומשתנה ככל שחלף הזמן.
מתצהיר ההתנגדות עלתה טענה מפורשת של הנתבע כי לא חתם על השיק וכי מדובר בזיוף לאחר שהשיק נגנב. דא עקא שטענה זו הייתה מבוססת על גרסה מתפתחת של הנתבע שהורחבה עד כדי כך שניטל ממנה כל יסוד של אמינות.
בתצהיר ההתנגדות ציין שהשיק נגנב או אבד ו:
"מטעמי זהירות הריני להצהיר, כי אמנם החתימה דומה במקצת לחתימתי, אך היא אינה שלי."
בתצהיר עדות ראשית העלה הנתבע לראשונה את הטענה כי:
"בהחלט יכול להיות שהשיק "נעלם" והוצא מרשותי שלא בהסכמה."
בהמשך, העלה הנתבע בחקירתו גרסה חדשה על פיה ניהל בעבר עסק למכר צמיגים בטייבה וכשראה את השיק לאחר שהוגש לביצוע, נוכח כי מדובר בחתימה של אדם בשם יוסף אבו חמד בעל מפעל לחידוש צמיגים שעבד מולו והיה מגיע למשרדו לעיתים קרובות. לדבריו, לא היה מודע לכך שהשיק נעלם, והודה כי לא הגיש תלונה במשטרה ואף לא טרח למסור הודעה מתאימה לבנק. כך לא היה לו הסבר לסיבת חילול השיק שלא התייחסה כלל לבעייתיות בחתימת המושך.
מכל המקובץ מתחייבת המסקנה על פיה עלה בידי התובע להוכיח כי הנתבע חתם על השיק ולא הוגשה כל עדות הזמה מצד הנתבע להפריך מסקנה זו.
עסקת היסוד- הלוואה חוץ בנקאית
7.בפרק השני של מחלוקת הצדדים יש להידרש למספר שאלות כדלקמן:
ראשית המחלוקת בסוגיית מהות עסקת היסוד נוגעת לשאלה באם קיימת תחולה לחוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות על עסקת ניכיון. השאלה המשנית לסוגיה זו עוסקת במיהותו של הצד לעסקת היסוד והאם צד רחוק לעסקה, כפי שהנתבע בענייננו, נהנה מהוראות הקוגנטיות של החוק הנ"ל. ככל שהתשובה לכך חיובית ,יש לבדוק האם תוצאת הוראות החוק במקרה דנן מובילה לדחיית התביעה השטרית או שמא יש לה תוקף כלפי המושך דנן, ומהם חובותיו של המנכה שיק כלפי מושך כנ"ל.
תחולת חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות תשנ"ג – 1993
8.השאלה בדבר תחולת חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות על עסקת ניכיון זכתה להתייחסות רבה בערכאות הדיוניות שלמדו מתוך תכלית החקיקה מסקנה לעניין תחולת ההגנה הצרכנית של החוק הנ"ל.
כידוע תכליתו של החוק להגן על הלווה המצוי בפער כוחות שוק וחסר כח מיקוח, הנדרש לנטילת הלוואה כנ"ל בשל מצוקה כלכלית.
[ראה רע"א 2413/02 לוקרנו נ' קבוצת כנרת, פ"ד נח (2) 889 (2004)]
משום כך נקבעו הוראות קוגנטיות שונות המחייבות את המלווה בין היתר לערוך חוזה הלוואה בכתב, ולגלות במסגרת חוזה כנ"ל את תנאי ההלוואה. הוראות סדרי דין החלות על מלווה כנ"ל והכלולות בסעיפים 8,1,13 לחוק, דורשות צירוף מסמך ההלוואה לכתב התביעה, ופירוט התנאים השונים ביחס להלוואה והריבית.
מהותה של עסקת הניכיון התעוררה בהקשר לשאלת תחולת החוק הנ"ל לא אחת, והגם שאין חולק כי במהותה מדובר בעסקת מכר של שיק מידי המחזיק בו לקונהו [כפי שהיפנה ב"כ התובע לבג"צ 5305/10 אביגדור ניהול בע"מ נ' שר האוצר (5.12.10)], המשלם בעבורו מחיר נמוך מהסכום הנקוב בו, אין ההשוואה בינה לבין הלוואה היא חד חד ערכית.
הגישה הרווחת בפסיקה החילה את הוראות חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות גם על מנכה שיק ובתחילה במידה גורפת. אולם בהמשך החלה להתגבש אבחנה הנגזרת מאופי העסקה כך שאם מדובר בעסקה מסחרית של מכירת שיק מעותד, אין מקום להחיל את ההגנה הצרכנית שבחוק שנועדה למקבל ההלוואה הדחוק לצרכיו האישיים. דהיינו ככל שלעסקה יש הקשר מסחרי מובהק, נמצא שאין מקום להחלת חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות.
[ראה בש"א (ת"א) 154821/05 אטינגר נ' ברק (25.7.05), ות.א (ת"א) 28940-02-13 אלפא ביתא עוגנים שירותים פיננסיים בע"מ נ' חני חן קדמי (26.1.17)]
בפס"ד ממצה בתא"מ (ת"א) 25456-07-16 י. שוגר ובניו בע"מ נ איל משיח (15.1.18) מסכם ביהמ"ש בזו הלשון:
"הבחינה הנדרשת.. בחינת מהותה הכלכלית של העסקה, על מכלול נסיבותיה, לרבות יחסי הכוחות הכרוכים בה, על מנת להכריע האם התכוון המחוקק להתערב בתנאיה ולכלול אותה בהגדרת הלוואה שבחוק, וזאת אף אם לתכלית אחרת ניתן לראות בה הלוואה או מתן אשראי."
במאמר מוסגר יצוין כי על פי תיקון מס' 5 לחוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות תשע"ז-2017 (שאינו חל על העסקה נשוא התביעה דכאן) ששינה את שמו של החוק לחוק אשראי הוגן, נכללה עסקת ניכיון שטר במסגרת הגדרת "הלוואה "בסייג שבתוספת והמלווה הוגדר גם "מי שנותן הלוואה, וכן מי שעוסק בהפעלת מערכת לתווך אשראי."
[ראה התייחסות ביהמ"ש ב 25456-07-16 הנ"ל לסוגיות החדשות המתעוררות לאור התיקון הנ"ל]
9.בענייננו, לא נסתרה גרסת התובע כי עסקת הניכיון נעשתה בהקשר מסחרי.
התובע העיד כי קיבל את השיק לידיו מצד ג' ביום 6.9.15 והנפיק בגינה קבלה שעליה לא ניתן אישור בדבר קבלת הכספים ע"י צד ג', אולם צוין על פניה כי חשבונו של צד ג' אצל התובע זוכה בסכום של 123,300 ₪.
במאמץ ניסה התובע להסביר מהו שיעור הריבית שנקבע בעסקה הנ"ל, הגם שלא היה לה זכר במסמך היחיד שהציג.
מקובלת עלי טענת הנתבע כי כאשר נקבע בהתדיינות אחרת מול התובע [תא"מ (ת"א) 53956-02-12 בן מרגי נ' נתיב מערכות מידע בע"מ (27.3.13)] כי עיסוקו חוסה בגדר חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, הרי היה עליו להקפיד שבעתיים ולעמוד בדרישות החוק או להוכיח למצער כי הוא פטור מכך וזאת לא עשה.
[ראה נטל הראיה הנ"ל המוטל על המנכה שיק בע"א (חי) 5099-05-13 עזבון המנוח שלמה גלבוע ז"ל נ' עבדייב (19.2.13)]
יתר על כן, נסיבות המקרה דנן מטות עוד יותר את הכף לטובת המסקנה דלעיל.
התובע הודה כי קיבל את השיק חודשיים לאחר מועד הפירעון הנקוב בו. מלבד שאלת האחיזה כשורה שתדון להלן- אזי ברור כי ניכיון שיק בנסיבות כנ"ל מעיד עוד יותר על עסקת הלוואה, משום שהנפרע לא נזקק לכאורה לניכיון השיק ויכול היה להיפרע מהשיק במועדו. מכל מקום הנטל על התובע היה להוכיח אחרת ולא עמד בכך. ההסבר שנתן לקבלתו של שיק שמועד פירעונו הנקוב כבר חלף, חרף האפשרות להפנות את צד ג' להצגת השיק לפירעון בבנק, היה דחוק ביותר.
זאת ועוד, התובע הודה אמנם כי הוא לא נדרש לערוך הסכם בכתב בנוגע לניכיון השיק ולכן אין בידו הסכם כנ"ל, אולם אין בכך כדי לצאת ידי חובתו על פי החוק לצירוף הסכם הלוואה בהצגת קבלה שנתוניה עלומים.
ניסיונו המאולץ של התובע לפרט את שיעור הריבית וההצדק להטלתה שעה שנטל שיק שמועד פירעונו כבר הגיע, לא יכול היה לעמוד בדרישה לפירוט תנאי ההלוואה.
יתר על כן התובע טען להיכרות מוקדמת עם הצדדים לשיק וספק אם יש בכך לפטרו מהצגת ההסכם ותנאיו. מכל מקום התובע נמנע מהצגת מסמכים המעידים על ביצוע עסקאות ניכיון קודמות מולם. טופס "הכרת לקוח" שבעריכתו חייב, גם לשיטתו על פי חוק הלבנת הון, לא הוצג באשר לאף אחד מהצדדים, גם כרטסות לקוח וחשבוניות בגין גביית העמלות לא הוצגו ואילו רשימת שיקים שנמשכו ע"י הנתבע בעבר, שלא הוצגו, לא מילאה אחר החסר לאחר שהודה כי חלק מהשיקים נמסרו ע"י אנשים שונים.
תוצאת אי קיום סעיף 8 לחוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות
10.ראינו כי בין החובות המוטלות על המלווה החוץ בנקאי המפורטת בסעיף 8 לחוק, נכללת החובה לצירוף הסכם ההלוואה בכתב לכתב תביעה או בקשה לביצוע שטר שהוגשו על ידו. עוד נדרש לפרט פרטים כמו התשלומים ששילם הלווה לפירעון ההלוואה ומועדם, יתרת החוב במועד הגשת התובענה, התשלומים שבפיגור וסכומי הריבית וריבית הפיגורים ביחס אליהם ועוד.
יתר על כן נקבע כי הוראת הסעיף הנ"ל היא מהותית כך שלאור אופיה של ההלוואה החוץ בנקאית יש להקפיד על מילויה (ע"א 9044/04 מיסטר מאני ישראל בע"מ נ' צוניאשוילי (24.6.07) וחלה גם על מי שעיסוקו בניכיון שיקים [ע"א (ת"א) 4003/07 בס נ' אברהם (21.1.09)]
תוצאת אי קיום הוראות הסעיף הנ"ל התפלגה בין שתי גישות, האחת המניחה כי לאור מהותה של ההוראה כאמור- אי קיומה יביא לדחיית התביעה (ע"א (ת"א) 4003/07 הנ"ל, בר"ע (י-ם) סטורזי שלמה נ' ברקס סיסל (28.4.09) ת.א.(ת"א) 43939-03-10 סיני נ' ברקוביץ (15.8.11) לבין האחרת, על פיה התוצאה שהלווה שנטל את ההלוואה, שאינה מוכחשת, יוכל להתנער ממנה אינה מוצדקת ועל כן יורה בית המשפט על השבה הדדית. שונה המקרה מקום שקיים ספק לגבי מתן ההלוואה שאז ייזקף המחדל כולו לחובת המלווה.
[ראה רע"א 2132/09 אברם אריה נ' ארנון בס (8.7.09), ת.א (פ"ת) 10659-02-11 גלעדי נ' שדות (1.12.15), ת.א. (ראשל"צ) 40611-08-15 רפאל בנימין נ' יהודה גרינברג (30.1.17) וע"א (מרכז) 31360-03-18 אסרף ואח נ' שעתל ואח' (31.1.19)]
בפסה"ד האחרון הנ"ל מסתמך ביהמ"ש המחוזי בהצדיקו מסקנה כנ"ל על סעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי), וסעיף 9 לחוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות.
11.ב"כ הנתבע נסמך על פסה"ד של ביהמ"ש המחוזי בתל אביב בעניין בס ועל פסיקה שניתנה כנגד התובע כאן בהתדיינות אחרת, כמצוין לעיל, במסגרתה נדחתה תביעתו מטעמים אלו, ואילו ב"כ התובע טען כי גם אם יפסק כי יש תחולה לחוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות על עסקת הניכיון, בניגוד לגישתו, אזי כאמור בע"א (ת"א) 53124-12-17 י.ס.ד. סרור בע"מ נ' רוברט חגולי (23.12.18) ו- 28940-02-13 הנ"ל, אין לקבל את הגישה בדבר דחיית התביעה מקום שלא התמלאו תנאי החוק.
ראינו כי המגמה המאוחרת של פסיקת בתי המשפט היא להורות על השבה הדדית ולרב של קרן ההלוואה, מקום שלא נתמלאו תנאי חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות ובלבד שמדובר בהלוואה שאינה שנויה במחלוקת.
בענייננו, קשה לקבל טענה בדבר העדר מחלוקת בנוגע למתן ההלוואה ותנאיה. התובע כאמור לא טרח להגיש מסמך המפרט את הנדרש ולא העיד מטעמו את צד ג' הלווה והנפרע בשיק.
מכאן מתבקשת תוצאה של דחיית התביעה בין הצדדים הקרובים לשיק ולו היה נתבע הלווה במקרה דנן.
תחולה על צד רחוק
12.אין חולק שהנתבע הוא צד רחוק לעסקת היסוד ולשיק נשוא התביעה ולכן אינו הלווה כהגדרתו בחוק. על כן יש לבדוק באם תחולת החוק מורחבת גם על הצד הזר לעסקה אשר משך את השיק שבו אוחז התובע.
תכלית חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות עמדה ביסוד הקביעות השיפוטיות הנוקטות בגישה המרחיבה את תחולתו של החוק גם על צד רחוק לעסקה. גישה זו נועדה על בסיס הדרישה המהותית החלה על המלווה החוץ בנקאי שתוצאתה הקפדה דווקנית על הוראות החוק.
[ראה תא"מ (ת"א) 21440-09-10 קופרפיש נ' דריה תקשורת בע"מ (27.11.11), תא (ת"א) 43633-07-11 שר נ' שאול גואטה בע"מ (13.5.12) תא"מ (חד) 33218-07-10 אי.סי.אם גרופ בע"מ נ' שולמית רוטשטיין (3.1.13), ת"א (חד) 12133-04-13 אי.סי.אם גרופ בע"מ נ' עין הנמר הסעות נימר בע"מ (23.4.15)]
ב"כ התובע היפנה בסיכומיו לבש"א (ת"א) 179734/05 איציקוביץ דב נ' ת.א.א.מ שווק ומסחר בע"מ (26.4.06) השולל תחולה כנ"ל, אולם נראה כי מדובר שם בהחלטת ביניים, לא נקבעה בה הכרעה בדבר תחולת חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות וממילא נסיבותיו של המקרה שונות ואף רוח הדין משתנה.
הנה כי כן, משנדחית תביעה של מלווה חוץ בנקאי מטעמים המנויים לעיל כנגד צד קרוב, עומד אותו רציונל כנגד הצד הרחוק לעסקת היסוד, ולכן נקבע כי בהיות האוחז בשיק כפוף להוראות החוק על כל המשתמע מכך, חלה כפיפות זו גם כלפי צד שלישי שאינו הלווה.
בענייננו, גם אם עמדת הפסיקה אינה אחידה בשאלה זו, הרי ביהמ"ש השלום בתל אביב כאמור מצא כי מוטלות על עיסוק התובע דנן הוראות חוץ בנקאיות גם כלפי מושך זר לעסקה.
לסיכום- היות שאין חולק שהנתבע הוא מושך השיק, אינו צד לעסקת היסוד ולא נחשף לתנאיה ואילו התובע מצדו עשה מעט מאד להציג את תנאי עסקת היסוד על כל רכיביה, לכן דין תביעת התובע כלפיו להידחות.
חובת הזהירות של המנכה שיק – האחיזה כשורה
13.לאור המסקנה דלעיל, אין עוד צורך לדון בטענת הנתבע בדבר הפרת חובתו של התובע לבדוק עמו עמדתו לפירעון השיק טרם קבלתו לידיו וכל עוד לא עשה כן, נפגם תום ליבו והאחיזה כשורה.
יחד עם זאת גם לגופה של הטענה נראה כי אין התובע זכאי להיפרע מהשיק.
לטענת הנתבע, התובע כמי שמנכה שיקים ופועל בשוק האפור, חלה עליו חובה לקבל את עמדת הנתבע בטרם ביצוע עסקת הלוואה או ניכיון –דבר שלא נעשה. כמו כן התובע לא פנה מעולם בדרישה לתשלום ונראה כי קיבל את כספו מצד ג' אלא ששכח להשיב לידיו את השיק.
הפסיקה הציגה מנעד של גישות בנוגע לחובתו של המנכה שיקים מול מושך השיק ובפועל הסתמנו שתי גישות עיקריות.
יש הסבורים כי ככל אוחז אחר לא מוטלת חובה כללית על המנכה שיק לפנות אל המושך על מנת לברר באם נפל פגם כלשהו בקשר לשיק. קביעה זו מתבססת על הצורך להימנע מהכבדה על חיי מסחר שוטפים.
[ראה ע"א 173/63 צאנג נ' סוכנולסקי פ"ד י"ז 1877, ת"א (י-ם) 18953/01 רוטנברג שלמה נ' שושנה קורץ (22.1.03), תא (ת"א) 58498/03 אביב שני פיננסים בע"מ נ' שמעון (8.3.05) תא"מ (עכו) 4842-05-08 עאוני נ בית חוסן בע"מ (13.6.14), תא"מ (אי) 5060-08-10 ביטון נ' קונד (13.2.14)]
יש המכלילים את ההכרעה בשאלה במסגרת בדיקת תקינותו או מראהו של המסמך וקבלת שיק חסר או מעותד, שאז ממילא מתקיים בסיס לחשש שמשהו אינו כשורה. (ת.א. (ת"א) 40107/07 שחף ליוי פיננסי בע"מ נ' מונדר אייל (22.10.08)), יש המכירים בציפייה מהמנכה שיק לברר כיצד השיק הגיע למסב או לערוך בדיקה בנוגע לקיומם של שעבודים המתייחסים לנכסי הנפרע (תא (אש) 62189-06-13 בלבן נ' טולדנו (16.12.15), בש"א (ת"א) 1348/05 אימפולייט בע"מ נ' א. צומן בע"מ (6.6.05), ויש הרואים את חובתו של המנכה לפנות למושך עובר לקבלת השיק, כחלק מחובת הקטנת הנזק [אם כי לא למעלה מהנדרש מאוחז סביר, ת.א. (ת"א) 57191/06 ברק ח.פ. שירותי מזון בע"מ נ' נחום אורי (21.5.08)] או כחלק מקיום חובת תום הלב ושלילתו, מקום שהוכח כי לו הייתה מתבצעת בדיקה כנ"ל היה מנכה השיק נמנע מביצוע עסקת הניכיון.
[ראה ת"ט 209976-09 שחף ליווי פיננסי יבוא יצוא (1990) בע"מ נ' איתן (19.10.12) ותא"מ (רח) 2844/07 אי.אר.אן. ישראל בע"מ נ' מאירוביץ (24.3.10)]
המחמירים סבורים כי חלה חובה מוגברת על המנכה שיק לבדוק את תקינות השיק מעבר לחובה הרגילה של נוטל שטר שאינו שלם, ולברר קיומה של הרשאה להשלמה.
[ראה ת"א (ת"א) 120154/00 יפית את חופית שירותים פיננסיים נ' יעקבי (2.12.01) 53439-09-12 ח. עלמה יזמות עסקית בע"מ נ' מאיה קולטיניוק (9.9.14)]
14.גרסת הנתבע בדבר כישלון או העדר תמורה ביחסיו אל מול צד ג' לא נסתרה.
משכך על התובע המבקש להתגבר על טענה זו להוכיח שהוא אוחז כשורה. סעיף 29 לפקודת השטרות מקים אמנם חזקה שעומדת לטובת האוחז בשטר בדבר מתן תמורה בתום לב, אך מקום שהוכח פגם בזכות המסחר, מוחלפת חובה הראייה ועוברת לאוחז.
ברע"א 8301/13 טל טריידינג קורפ נ' בל"ל (24.11.15) מסביר בית המשפט:
"אוחז כשורה מוגדר בסעיף 28(א) לפקודה, ולפיו על מנת להחשב אוחז כשורה, על האוחז למלא אחר ארבעה תנאים מצטברים: ליטול את השיק בתום לב; ליתן בעדו את ערכו; השטר צריך להיות "שלם ותקין לפי מראהו"; ומועד פרעונו של השטר טרם הגיע.
5. בהתקיים תנאים אלו, נחשב האוחז בשטר כאוחז כשורה, ומכוחה של אחיזתו זו – "הריהו אוחז השטר כשהוא נקי מכל פגם שבזכות קנינם של צדדים קודמים לו, וכן מכל טענות הגנה אישיות גרידא שהיו להם בינם לבין עצמם, ויכול הוא לאכוף תשלומו על כל צד החב על פי השטר" (סעיף 37(2) לפקודה). זכות זו משקפת את תקנת השוק השטרית, המעדיפה את זכותו של האוחז בשטח על פני זכותו של החב על פי השטר."
התובע בעדותו הרחיק עצמו מעיסוק בהלוואות חוץ בנקאיות וטען כי היה מבצע בעסקו, שלבנתיים נסגר ביום 1.1.8, עסקאות ניכיון שיקים בלבד ואילו שיעור העמלות היה משתנה בהתאם לאינפורמציה על מושך השיק. לדבריו ,לא עלתה מצורת השיק ותוכנו סיבה לחשש כלשהו . השיק כמו קודמים שקיבל לידיו, היה תקין על פי מראהו, כתוב וחתום, סחיר ללא כל תניה ולא הייתה מניעה בדין לסחרו או לנכותו. יתר על כן הייתה לו היכרות עם שני הצדדים לשיק וביצע עבורם עסקאות ניכיון שיקים בעבר.
התובע פירט את דרך התנהלותו העסקית ואת השיטה שהנהיג בעסקו שהייתה מבוססת על היכרות עם לקוחותיו ומידת האמון שנתן בהם. משכך לא היה מקיים בדיקה אצל BDI ולא החתימם על הסכם בכתב . כמו כן התשלום בגין השיק דנן נעשה במזומן וללא חתימת הלקוח בדבר קבלת הכספים ,הגם שעל הקבלה שהנפיק ביום 6.9.15 יוחדה פסקה לאישור קבלת הכספים ע"י הלקוח. הוא גם לא היה נוהג לבדוק עובר לקבלת שיק לניכיון באם השיק מוגבל.
למרות שיש יסוד לטענת התובע בדבר העדר חשד צורני בשיק ,נראה כי קבלת שיק שסכומו חריג ,כפי שלשה מהסכומים שננקבו בשיקים קודמים משוכים ע"י הנתבע, ושזמן פירעונו הנקוב חלף מזה חודשיים ימים, בלא בירור מול הנתבע, מטיל צל על תום ליבו.
15.הנתבע חלק גם על עצם מתן ערך ותמורה ע"י התובע בעבור השיק.
בתמצית יצוין כי הנתבע הצהיר כי מבירור שערך ועל פי מידע שבידו, צד ג' לא חייב לתובע דבר מכיוון שהאחרון קיבל את כל תמורת העסקה ולא השיב לצד ג' את השיק.
בחקירתו התברר כי משקלה הסגולי של עדותו בעניין זה עמד במתאם מלא למשקל שניתן לה שעה שהעיד על אודות גניבת השיק. הנתבע הודה כי המידע שברשותו מצומצם ביותר לידיעה שהתובע מסוכסך עם צד ג' ואף לא הצליח לגבות ממנו דבר משום היותו מסובך באיחוד תיקים. בגרסה חדשה שלא בא לה איזכור בתצהיר, העיד כי צד ג' נחטף וכנגד שחרורו שולמו כספים ע"י אביו.
התובע מנגד לא הציג מסמך נוסף על הקבלה נטולת חתימת צד ג' ונמנע מהצגת כרטסת העסק להוכחת תשלום במזומן לצד ג'.
בפסה"ד טל טריידינג הנ"ל (שביטל את הלכת גויסקי) נקבע מפורשות כי האוחז בעד ערך אינו יכול להתגבר על טענת הפגם בזכות של הצדדים הקודמים לו. לכן אין צורך להידרש לעובדה שהנתבע נכשל בסתירת חזקת האחיזה בעד ערך העומדת לטובת התובע.
16.לאור כל האמור, התביעה נדחית.
בנסיבות התנהלותו הדיונית והכוללת של הנתבע אין צו להוצאות.
ניתן היום, כ"ד אדר ב' תשע"ט, 31 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.
