פסיפיק רכב ותחבורה בע"מ נ' עצמון אדריכלים בע"מ

תובענה להחזר שווי רכב שנגנב. התובעת שימשה הן כמשכירה והן כמבטחת הרכב וכעת תובעת את שווי הרכב מהשוכרת בטענה להפרת חוזה השכירות ויציאה משטחי מדינת ישראל בניגוד למוסכם, באופן שהעמיד הרכב בסיכון מוגבר והביא לגניבתו.

כללי:

בעלי הדין:

1. התובעת הינה חברה בעירבון מוגבל, העוסקת בין היתר בהשכרת רכבים. בכל המועדים הרלוונטיים לתביעה הייתה הבעלים של רכב רנו בעל מ.ר. 15-373-33 (להלן- "הרכב"). מדובר ברכב בעל פתיחה חכמה אשר מאפשר להניע ולכבות את הרכב בלחיצת כפתור במקרה בו בעל הרכב מצוי בתוכו או בקרבתו, לאחר הקשת קוד קודן.

    

2. הנתבעת 2 הינה חברה בערבון מוגבל אשר שכרה את הרכב והעמידה אותו לרשות העובד עצמון משה.

    

   הסכם השכירות:

3. בשנת 2015 נחתם "הסכם שכירות תפעולית" (להלן-"ההסכם"), על פיו הזכירה התובעת לנתבעת את הרכב. בהסכם השכירות של הרכב נכתב כדלקמן:

   " 9.2 ...השוכר מצהיר, מתחייב ומסכים, כי במשך כל תקופת השכירות הוא וכל מורשה מטעמו יפעל כמפורט להן:

   ...

   9.2.4 ינקוט בכל אמצעי הזהירות הסבירים על מנת למנוע אובדן, נזק או קלקול לכלי הרכב ו/או לצד שלישי כלשהו וכן יעשה ככל הנדרש על מנת למנוע גניבה ו/או פריצה לכלי רכב, לרבות באמצעות הפעלת כל מערכות המיגון המותקנות בכלי הרכב ושמירה על תקינותן.

   ...

    

   9.2.15 ישתמש בכלי הרכב בשטחי מדינת ישראל בלבד, ובלבד שאין מניעה או איסור, קבועים או זמניים, של רשות מוסמכת להיכנס לשטחים אלה. לא ישתמש בכלי הרכב או יוציאו אל מחוץ לשטחי מדינת ישראל, ולא ישתמש בכלי הרכב או יוציאו אל שטחים בשליטה, חלקית או מלאה, של הרשות הפלסטינאית

   ...

    

   10.2...

   מובהר, כי גם אם בחר השוכר לרכוש את שירותי "כיסוי הוויתור" מהמשכירה, המשכירה לא תהיה מחויבת לבטח את כלי הרכב בפוליסת ביטוח צד שלישי, או בפוליסת ביטוח מקיף, והיא תהיה רשאית להחליט, לפי שיקול דעתה הבלעדי, אם לבטח את המכונית בביטוחים כאמור או לשאת בנזקים אלה בעצמה.

    

   בכפוף להוראת כל דין, במקרה בו המשכירה לא ביטחה את כלי הרכב בביטוח מקיף.. תעניק המשכירה לשוכר ולנהגים המורשים...לנהוג בכלי הרכב.. לא חברת ביטוח כלשהי. במקרה כאמור, השוכר לא יידרש לשלם למשכירה סכומים כלשהם בגין נזק שיגרם לכלי הרכב עצמו ו/או לצדדים שלישיים לפי העניין, למעט סכומים בגין השתתפות עצמית, הכל בכפוף להוראות הסכם זה, הוראות טופס הזמנה, והחריגים המפורטים בפוליסה התקנית על פי תקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (תנאי חוזה לביטוח רכב פרטי), תשמ"ו-1986 (להלן: "הפוליסה התקנית"), כולם כפי שיתוקנו מעת לעת.

   ...

   16.1 ...השוכר יהא אחראי כלפי המשכירה בגין כל תשלום, נזק, או הוצאה שהמשכירה תידרש לשלם בגין שימוש השוכר...אשר אינם מכוסים על ידי פוליסות הביטוח אשר הוצאו בקשר לכלי הרכב, אם וככל שהוצאו"

    

   אירוע הגניבה:

4. ביום 30.7.15 נהג ברכב נציג הנתבעת, חצה את גבול מדינת ישראל במחסום נעלין, עבר לשטח C של הרשות הפלשתינית. נהג הרכב יצא מהרכב, ואז נגנב הרכב.

    

   טענות הצדדים:

5. לטענת התובעת על הנתבעת לפצותה בסך של 82,320 ₪ שהינו שווי הרכב בהתאם למחירון יצחק לוי ביום האירוע. לטענתה לא היה כיסוי ביטוחי בעת האירוע מאחר והנתבעת נכנסה לשטחי C על אף שהדבר נאסר בהסכם, ומשום שנהג הרכב, מר עצמון, הפקיר את הרכב בחוסר זהירות למשך שתי דקות בהן יצא מרכבו בשטח C תוך הותרת מנוע הרכב דולק בניגוד להסכם השכירות מה שהוביל לגניבת הרכב. על הנתבעת לפצותה לאור הפרות ההסכם, התנהגותה הרשלנית ובניגוד לחוק השומרים.

    

6. לטענת הנתבעת נהג הרכב לא הותיר הרכב פתוח ומונע או ללא השגחה. אירוע הגניבה אירע בעת שנהג הרכב ביקש לסייע לנוסעים ששהו עימו ברכב ולסייע להם להעביר מזוודותיהם לרכב אחר. בזמן זה נכנס אדם לרכב וגנב אותו, בעת שמפתחות הרכב היו מצויים בידי הנהג ולאחר שהוא נעל הרכב והפעיל את המיגונים עובר לגניבה, וזאת משום שמדובר ברכב בעל מנגנון הנעה ופתיחה בעייתי וגניב.

   עוד נטען כי על התובעת היה לתבוע את המבטחת שביטחה בביטוח מקיף את הרכב, אשר סביר להניח היה מכסה את אירוע הגניבה. אשר על כן יש לדחות את התביעה.

    

   התצהירים ועדויות הצדדים:

7. מטעם התובעת העידו העדים כדלקמן:

   1. גב' אופירה שמש אשר הצהירה שהרכב מצוי בבעלות התובעת, וזו השכירה הרכב לנתבעת; ביום 30.7.19 הודיע לה מר עצמון שהרכב נגנב. הוא דיווח שאסף משפחה מבית חולים שיבא, עבר את מחסום חשמונאים, המשיך לנעלין, עצר הרכב, יצא ממנו והוציא מתא המטען תיקים של האישה שהסיע והעבירם למונית שחנתה בנתיב הנגדי, אך אז הסתובב וראה אדם בעל חזות ערבית נכנס לרכב וגונב אותו. להוכחה צורף דף ההודעה, אך בו לא נכתבו כל הפרטים הללו. היא הצהירה כי מומחה שמינו קבע שהרכב הושאר מונע. כמו כן הצהירה כי ערך הרכב על פי מאפייניו הייחודיים הינו 82,320 ₪ .

      מחקירתה הנגדית עלה שהרכב לא היה מבוטח משום שהלקוח בחר לרכוש את הכיסוי הביטוחי דרכם מכח ההסכם והם לא מחויבים לבטח דרך חברת ביטוח ונותנים כיסוי בהתאם לפוליסה התקנית ופרטי ההסכם. לרכב היה כיסוי לכל אירוע תאונה או גניבה בהתאם לתנאי ההסכם. למעשה יש כיסוי ביטוחי למעט במקרים שלשיטתם הנהג חרג מההסכם. לו היה נוהג בשכרות לא היה כיסוי ביטוחי. לאחר האירוע נהג הרכב דיווח למוקד התאונות של התובעת והוא אף נחקר על ידי חוקר מטעמם והיא לא יודעת מדוע החוקר לא הוזמן.

       

   2. מר כגן צבי שהינו שמאי, סוקר סיכונים ויועץ. מר כגן הסביר על מערכת פתיחת הרכב וקבע כי זמן הדריכה הפסיבי של הרכיב הנשלט על ידי קודן ומאפשר הנעת המנוע הוא 2 דק'. ב"כ התובעת ויתרה על חוות דעת המומחה מטעם התובעת והסכימה לקבל קביעת מומחה ההגנה לפיה מערכת האזעקה נדרכת אחרי 30 שניות.

       

8. מטעם הנתבעת העידו העדים כדלקמן:

   1. מר משה עצמון, אשר הגיש תצהיר עדות ראשית בו הצהיר כי הוא נהג ברכב והינו אחד מבעליה של הנתבעת. מתצהירו עלה כי הינו מתנדב בעמותה המסייעת בהסעה של חולים פלסטינים המקבלים טיפולים רפואיים בבתי חולים בישראל מהמחסומים אל בתי החולים בישראל ובחזרה. ביום 30.7.15 הסיעה אישה עם 2 ילדיה הקטנים מבית חולים שיבא למחסום שליד הכפר נעלין, שם חיכתה להם הסעה שתסיע אותם לביתם. לרוב, מוניות ההסעה ממתינות בצמוד למחסום, אך בנעלין מוניות ההסעה ממתינות במרחק כ-500 מטר מהמחסום בכניסה לכפר. הוא הוריד את האשה וילדיה בסמוך למונית, לאחר שהחנה הרכב והוציא המפתח מהשקע בו היה מונח, לחץ על כפתור הכיבוי וההתנעה, על מנת לכבות המנוע, הוציא את חפציהם מהמושב האחורי ומסר אותם לידיהם. בעודו עומד עם הגב לרכב ומוסר את חפציה נכנס אדם זר לרכב, הניע אותו וגנב אותו. הוא דומם מנוע הרכב ולקח עימו את המפתח והוא נותר עם המפתח בידו. לאחר מכן התקשר למשטרה והגיש תלונה בתחנה שסמוכה למקום האירוע. הוא מציין כי פנה לתובעת על מנת לברר אם יוכל לנסוע עם הרכב לשטחי C שאינם בשליטה ישראלית ועו"ד עדי בן ציון מטעם התובעת השיב שאין מניעה לנסוע בשטחים אלו.

      מחקירתו הנגדית של מר עצמון עלה כי הוא חתום על טופס ההודעה. לאחר האירוע ביקש להחזיר מכונית שקיבל כי הוא מרצה הרבה בשטחי C, מרצה באריאל ונוסע לאפרת, אך נאמר לו שהוא יכול לנסוע באיזורים אלו. הוא אף קיבל מכתב מעו"ד החברה שיעיד על כך. נעלין נמצאת בשליטה ישראלית בשטחי C . האירוע התרחש בצומת הכניסה לכפר ולא בכפר, וזאת כמה מאות מטרים לאחר המחסום הוא הסיע את האשה למונית שחיכתה לה והביא לה את התיקים שהיו במושב האחורי בו ישבה. הוא לא התרחק מהרכב כמעט. זה ארע תוך זמן מאוד קצר כאשר עמד עם הגב לרכבו והוא היה ממש בשוק. בטרם יצא מהרכב הוא כיבה את המנוע. וכל התהליך לא לקח יותר מ- 30 שניות. הוא סיפר לחוקר שמוכר הסברס היה עד לאירוע וכן נהג המונית. קוד הרכב לא מצוי ברכב ולמעט הוא עצמו כמעט אף אחד לא היה נוהג ברכב. הוא לא הכיר את האישה שהסיע והוא אסף אותה מבית חולים תל השומר במסגרת העמותה בה הוא מתנדב. לפני האירוע לא אישרו לו לנסוע שם והוא לא יידע אף אחד שנוסע לשטחי C אלא רק לאחר האירוע.

       

   2. מהנדס הרכב שמואל אביעד, אשר הגיש חוות דעת מטעם הנתבעת. מר אביעד הסביר אודות מערכת הפתיחה החכמה וקבע כי משך הזמן מרגע כיבוי המנוע ועד דריכת הקודנית הוא 30 שניות, אחריהן לא ניתן להניע הרכב ללא הקלדת קוד בקודנית. אך מכך משתמע כי בתוך 30 השניות הללו ניתן להניע את המנוע בלחיצת כפתור, כאשר המפתח מצוי בקרבת הרכב.

       

      הסיכומים:

9. לאחר העדויות הגישו הצדדים תצהיריהם.

    

10. בסיכומיה טענה התובעת כי מר עצמון יצא משטחי מדינת ישראל אל שטחי C, יצא מהרכב והותיר אותו מונע ופתוח למשך שתי דקות. הנתבעת הפרה חובותיה על פי חוק השומרים ואת הסכם השכירות והתניות הקבועות בו. לטענתה בעל הרכב השתמש בו למטרות לא חוקיות בניגוד להסכם שנחתם בין הצדדים והעמיד הרכב בסיכון מוגבר דבר שהיסב לה נזק רב. לטענתה יש לבדוק נסיבות המקרה מנקודת מבט חוזית. הנתבעת הפרה הפרה יסודית את ההסכם ולכן היא זכאית למלוא הסכומים המגיעים לה מההסכם לרבות דמי השכירות ליתרת התקופה בפירעון מיידי, או לחילופין לחייבו לשלם לה בנוסף פיצויים מוסכמים בשיעור כפול מכל אחד מהשיעורים המפורטים בחלופות ההסכם בהתאם למועד ההפרה. לטענתה מר עצמון מסר לחוקר שירד מהרכב ל-2-3 דק' ומשום שלמערכת הרכב לוקח 30 שניות מרגע הכיבוי לדרוך את מערכת הקודן, נראה כי הרכב נותר מונע, עם דלת פתוחה בסמוך לכפר פלסטינאי כאשר הנהג התרחק מהרכב כ-3 מטרים.

    לטענתה אינה חברת ביטוח והוראות חוק הביטוח אינן חלות בעניינה ויש להטיל על הנתבעת אשם תורם חוזי בשל התנהגותה וככל שתהא חייבת בכיסוי ביטוחי כלפי הנתבעת הרי שיש להחיל את הוראות 18ג' לחוק חוזה הביטוח. כך או כך התובע אחראי לנזק גם אם בחלקו.

     

11. מטעם הנתבעת נטען כי התובע לא נכנס לכפר נעלין ונסע בצומת שמובילה גם לישובים יהודיים. בדיעבד נאמר לו שזה בסדר והוא יכול לנסוע שם. באירוע הגניבה עצר הרכב, כיבה המנוע נטל המפתח ויצא לסייע לאשה לפרוק חפציה ותוך שניות בודדות כשהוא במרחק של מטר עד מטר וחצי מהרכב ארעה הגניבה. מומחה התובע הסביר כי מדובר במערכת פתיחה חכמה אשר גם לאחר כיבוי המנוע, בעת שהמפתח מצוי בקרבת הרכב ישנו חלון זמנים בן כ-30 שניות בהם ניתן להניע הרכב ללא הקשת הקוד במערכת. האירוע אירע בשניות אלה ולכן וכפי שקבע המומחה מטעם הנתבעת לא מדובר ברשלנות או חוסר זהירות אלא אירוע שעלול להתרחש לכל אדם סביר. הנתבעת רכשה פוליסת ביטוח מהתובעת עצמה ומדובר בכיסוי לכל אירוע גניבה או תאונה בהתאם לתנאי ההסכם, והתובע לא הפר את סעיפי ההסכם ועל התובעת לספק את הכיסוי הביטוחי. בנוסף הנתבעת נמנעה מלהביא לעדות את החוקר אשר חקר את הנהג . נטל הראיה להוכיח כי נהג הרכב התנהג באופן בלתי זהיר תוך סטייה ניכרת מרמת הזהירות הנדרשת ומתוך פזיזות או חוסר אכפתיות הוא על התובעת כמבטחת והיא לא עשתה כן. כמו כן מבחן "איוש" הרכב אשר נקבע בפסיקה אינו מחייב שהייה בתוך הרכב אלא גם בסמוך לו ובמקרה זה הוכח כי הנהג עמד בסמוך לרכב .

     

    דיון ומסקנות:

    התובעת בכובעה כמבטחת:

12. התובעת נטלה על עצמה סיכון עת החליטה לבטח הרכב באופן עצמוני ובכך החילה עליה את הפוליסה התקנית ואת חוק חוזה הביטוח.

     

13. התובעת לא הנפיקה לנתבעת פוליסת ביטוח, על כן בכל מקרה ביטוח יש לפנות תקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (תנאי חוזה לביטוח רכב פרטי), תשמ"ו-1986 בו מופיעה הפוליסה התקנית של ביטוחי רכוש לרכב פרטי.

     

14. סעיף 18 לפוליסה התקנית קבוע כדלקמן:

    "18.חריגים כלליים לחבות המבטח

    (א)פוליסה זו אינה מכסה אבדן, נזק או חבות שארעו מחוץ לשטח מדינת ישראל איזור יהודה ושומרון ואיזור חבל עזה.

    (ב)פוליסה זו אינה מכסה:

    (1)...

    (2)...

    (3)...

    (3א)...

    (4)תביעה הנובעת מחבות שבחוזה;"

     

15. מכאן שהפוליסה התקנית אינה חלה על השטח בו שהה הנהג בעת האירוע, וכן תביעה הנובעת מחבות שבחוזה כבעניינו.

     

    החבות החוזית:

16. באשר לטענה לפיה יצא מהרכב בעת שהוא נותר מונע ופתוח, הנתבעת לא הביאה לעדות את חוקר התאונה שחקר נהג הרכב לאחר האירוע. הודעתו של התובע שנגבתה בידי החוקר נכתבה בכתב לא קריא ועל פניו נראה כי לא נכתב בה משך השהייה מחוץ לרכב, המרחק שהתרחק נהג הרכב ודווקא נכתב שהוא כיבה את המנוע. מאחר וגם המומחים השאירו אפשרות לפיה ניתן לגנוב הרכב בעת שמערכת הקודן טרם נדרכת ככל והמפתח מצוי בקרבת הרכב, יש לקבל את גרסת הנהג כי הוא כיבה המנוע, הוציא את המפתח מהשקע המיועד לו, יצא מהרכב, טרק את דלת הנהג הוציא את התיקים מהספסל האחורי, התרחק עד כמטר וחצי מהרכב ומסר את התיקים וכי בזמן זה ובטווח של עד 30 שניות התפרץ אדם זר לרכב הניע את המנוע וגנב את הרכב בעוד הדלת האחורית פתוחה.

     

17. באשר ליציאה משטחי ישראל, על פי החוזה אסור היה לשוכרת לצאת משטחי מדינת ישראל לשטחים בשליטה חלקית או מלאה של הרשות הפלסטינאית. ואף הפוליסה התקנית קובעת שאינה חלה בשטחי יהודה ושומרון ובתביעה לחבות שבחוזה. נהג הרכב העיד כי עבר את המחסום ושהה בסמוך לנעלין בתוך שטח C. הנהג העיד כי לאחר האירוע קיבל אישור לנהוג בשטחים אלו עם רכב התובעת ושיש ברשותו מכתב מעורך הדין של התובעת המאשר לו זאת. הנהג העיד כי האישור ניתן בדיעבד, לאחר אירוע הגניבה ולכן בעת האירוע הפרה הנתבעת הסכם השכירות. הנתבע לא הזמין את עוה"ד להעיד בעניין זה.

     

18. התובעת הוכיחה כי ביציאתו של מר עצמון משטחי מדינת ישראל, הפרה הנתבעת את ההסכם הפרה יסודית. מאחר והפוליסה התקנית אינה חלה בנסיבות העניין ולאור סע' 16.1 להסכם השכירות, על הנתבעת לפצותה בגין הנזק שנגרם לה.

     

    גובה הנזק:

19. התובעת תבעה סך של 82,320 ₪ שהוא שווי הרכב נכון למועד האירוע על פי מחירון יצחק לוי. הנתבעת לא חלקה על סכום זה ולא הגישה שמאות נמוכה יותר.

    על כן על הנתבעת לשלם לתובעת סכום זה.

    סוף דבר:

    לאור כל האמור לעיל, על הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים הבאים:

    1. את הסך 83,230 ₪ בתוספת הצמדה ורבית מיום הגשת התביעה (6.6.16) ועד ליום התשלום בפועל;

    2. את הוצאות המשפט בתוספת הצמדה ורבית מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל;

    3. שכר טרחת עו"ד בסך 10,000 ₪ בתוספת הצמדה ורבית מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל.

        

       ניתן היום, כ"ו אדר ב' תשע"ט, 02 אפריל 2019, בהעדר הצדדים.