פלוני נ' קלאב הוטל טבריה בע"מ ואח'

תביעה זו עניינה נזקי גוף שנגרמו לתובע בעקבות נפילתו מכיסא בבית הקפה של הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת").

הרקע:

1.התובע, יליד 1937, נחבל בגופו ביום 30.10.11. התובע ואשתו הגיעו לנפוש בבית המלון של הנתבעת. מאחר שבעת הגעתם חדרם לא היה מוכן, הופנו בני הזוג, לצורך המתנה לבית הקפה שבמלון שהיה ממוקם על 'במה' במרכז הלובי. לטענת התובע, בני הזוג התבקשו לשבת על "במה" שהייתה עמוסה באורחים. לפיכך נאלצו לשבת בסמוך לשולחן שהיה ממוקם בקצה ה"במה" וליד המדרגות. לאחר שהתיישב על כסאו קם התובע כדי ל'סדרו' וכאשר ביקש לשבת חזרה, הכיסא "עף" והתובע נפל ארצה וכתוצאה מכך נגרמו לו נזקי גוף (להלן: "התאונה").

לטענת התובע, הוא נפל שעה שהכיסא עליו ביקש לשבת, הוצב בסמוך למדרגות בית הקפה העמוס, ללא גידור מתאים של במת בית הקפה, מה שגרם לחוסר יציבות של הכיסא ולנפילתו שלו כתוצאה מכך. (להלן: "המפגע").

התובע הגיש חוות דעת רפואית שנערכה על ידי ד"ר ליאור דיין, מומחה לכירורגיה אורתופדית. על פי חוות הדעת סובל התובע מנכות צמיתה בשיעור 35% בגין פגיעה בעמוד השדרה וברך שמאל. עוד קבע ד"ר דיין כי התובע סבל מכוויות זמניות, הכל כמפורט בחוות דעתו.

2.הנתבעים מכחישים קיומו של מפגע כלשהו וטוענים כי התובע מעד, ככל נראה עקב חוסר תשומת לב, בשל פעולה אקטיבית שביצע (הוזזת הכיסא) וזאת על אף שידע שבית הקפה נמצא על במה ובקרבת מדרגות.

גם הנתבעים הגישו חוות דעת רפואית שנערכה על ידי ד"ר ג. ביאליק, מומחה לכירורגיה אורתופדית, לפיה לא נותרה לתובע כל נכות עקב התאונה.

3.לנוכח הפערים בין חוות הדעת שהוגשו, ולבקשת הצדדים, מונה מומחה מטעם בית המשפט, ד"ר צבי חורש [להלן: ד"ר חורש"] מומחה לכירורגיה אורתופדית אשר בדק את התובע ביום 2.3.15, וקבע כי לתובע לא נותרה נכות צמיתה עקב התאונה.

על עמדתו זו חזר ד"ר חורש גם בתשובות לשאלות ההבהרה שנשלחו לו מיום 13.10.15. ד"ר חורש לא הוזמן לחקירה על ידי מי מהצדדים (ראה החלטה מיום 2/1/17). משכך אני קובעת כי קביעותיו הן בחוות דעתו והן בתשובותיו לשאלות ההבהרה לא נסתרו. דהיינו כי לא נותרה לתובע כל נכות צמיתה כתוצאה מהתאונה.

4.הנה כי כן, הצדדים אינם חלוקים באשר לעצם נפילתו המצערת של התובע, אלא באשר לסיבת הנפילה. בעוד שהתובע טוען כי נפל עקב מכשול ועל כן יש להטיל אחריות על כתפי הנתבעים, טוענים האחרונים כי התובע נפל מחוסר תשומת לב וללא כל רשלנות או מפגע מצדם.

5.לנוכח האמור וכדי שאפשר יהיה להכריע בטענות הצדדים יש תחילה לדון ולהכריע בשאלות הבאות:

א.האם עלה בידי התובע להוכיח כי נפל עקב מכשול? ואם כן-

ב.האם עלה בידי התובע להוכיח כי הנתבעים התרשלו כלפיו? ואם כן-

ג.האם יש להטיל על התובע אשם מכריע או אשם תורם, אם בכלל? כלשהו? ואם כן-

האם אשם כלשהו או אשם מכריע?

ד.נזקיו של התובע.

אחריות:

6.אין מחלוקת כי התובע אכן נפל בעת ביקורו בבית הקפה של הנתבעת. אין גם מחלוקת כי חלק משולחנות בית הקפה הוצבו על גבי "במה" אליה המבקרים עלו באמצעות גרם מדרגות [ראה סיכומי הנתבעים עמ' פיסקה 2] המחלוקת בין הצדדים עיקרה בשאלה, האם התאונה התרחשה עקב המפגע ,כטענת התובע, או שמא עקב חוסר תשומת לב של התובע, כטענת הנתבעים.

7. כך תאר התובע בחקירתו הנגדית את התאונה:

"ש. סיפרת לעו"ד שלך שהחדר שלך לא היה מוכן וביקשו ממך לחכות בבית הקפה. אתה הזזת את הכיסא...

ת. זה לא ככה. זה היה צמוד ליד השולחן, הכיסא.

ש. ורצית לשבת על הכיסא.

ת. רציתי אבל לא יכולתי. איפה שישבתי קודם לא היה נח אז הזזתי את הכיסא ואז עפתי. .....

ש. כשבאים להושיב אותך אתה לא רואה איפה אתה יושב?

ת. לא. כמו שהבן אדם השיב אותי, ישבתי על הכיסא, גיליתי שזה צמוד מדיי אז הזזתי את הכיסא, אף אחד לא חלם שיש שם מדרגות, זה מלון מכובד.

ש. המלצרית אמרה לך לשבת פה, אתה הזזת את הכיסא וזזת לאחור?

ת. לא. קודם כל ישבתי, זה היה צמוד מדיי, קמתי וזזתי.

ש. קודם כל ישבת, היה לך צמוד מדיי?

ת. נכון, אז קמתי, הזזתי את הכיסא והכיסא עף מהמדרגות.

ש. כשהזזת את הכיסא לא הסתכלת איפה אתה יושב, לא ראית שיש מדרגות מאחורה?

ת. לא כי נפלתי."(פרוטוקול 25/12/16 עמודים 6-7).

8. עדותו זו של התובע נתמכה בעדותה של אשתו - הגברת רבקה יצחק [פרוטוקול 25.12.16, עמ' 11]. עוד אציין כי, התובע לא הגיש תיק מוצגים למעט הסכם מכירה - על כך בהמשך.

9.מטעם הנתבעות לא העיד איש ולא הוגש תיק מוצגים, למעט מסמכים רפואיים מעברו של התובע, שהוגשו במסגרת חקירתו הנגדית של התובע [סומנו נ/1 - נ/3 . פרוטוקול מיום 25.12.16 עמ' 5, 9].

10.א.הגם שעדות התובע ואשתו באשר לנסיבות התאונה לא נתמכו בראיות חיצוניות

כלשהן ולמעשה מדובר בעדות בעל דין (הוא התובע) ובעדות "עד מעוניין" (היא אשת התובע), עדיין הנתבעות לא הכחישו את נסיבות התאונה.

משכך ראיתי לקבל ולקבוע כי התובע נפל שעה שביקש לשבת על כיסא שהיה ממוקם על במה ששימשה כבית קפה בלובי של הנתבעת.

ב.למעלה מן הצורך אוסיף ואציין כי גרסת התובע ואשתו הייתה עקבית וככל שנמצאו בהן סתירות, הרי שמדובר בסתירות שאינן מהותיות. לפיכך והגם שמדובר בעדות יחידה לא מצאתי כל סיבה שלא לקבל עדותם כאמינה. [ראו ע"א 62/79 יעקב פור בנימין נ' אליהו חברה לביטוח, פד"י לה' חלק 2 , 547 בעמ' 550].

11.משקבעתי מהן נסיבות התרחשות התאונה, עלי לדון בשאלה האם חלה על הנתבעות חובת אחריות והאם חובה זו הופרה על ידיהן בכלל, ובאופן שגרם להתרחשות התאונה בפרט.

ככל שהתשובה חיובית כי אז ככל שהתובע יוכיח קיומם של נזקים כתוצאה מהתאונה יהא על הנתבעות לפצותו.

האם בנסיבות התאונה יש לראות משום הפרת חובה מצד הנתבעות כלפי התובע ?

12.אפתח ואומר כי לטעמי דין התביעה להתקבל ואסביר:

א.הנתבעים לא טענו כי, התובע לא הופנה על ידי המלצרית לשולחן, כי השולחן לא

הוצב בסמוך למדרגות ולקצה הבמה וכי הוזזת הכיסא, מפאת דוחק המקום, אינה הגורם לנפילה. להפך, הנתבעים טענו כי עצם הוזזת הכיסא בחוסר תשומת לב- היא הסיבה לקרות התאונה. כל אשר טענו, היה כי התובע צריך היה לשים לב, לאחר הוזזת הכיסא, היכן הוא מתיישב.

אין בטענות אלה לסייע לנתבעות שכן הן עוסקות במידת אשמו התורם של התובע,

ב.אני סבורה, כי עצם הצבת שולחן בסמוך למדרגות, על גבי במה (עם הבדלי גובה בינה לבין הרצפה) עלולה להיות מסוכנת עד כדי הגדרתה מפגע, ודי בכך כדי להקים חבות אף ללא הגשת חוות דעת מומחה בטיחות. לטעמי לא די בכך שהבמה הייתה גלויה לעין.

ג.האמור מקבל משנה תוקף לנוכח עדות התובע לפיה הזיז את הכיסא משום שהיה לו צפוף ועל כן קרתה התאונה. כאמור לא רק שעדות זו לא נסתרה על ידי הנתבעות או מי מטעמן, נהפוך הוא היא אף נתמכה בעדות אשתו, שכאמור לא מצאתי כל סיבה שלא לקבלה:

"...היו הרבה אורחים בפנים והיה צפוף ונתנו לנו לעלות מהמדרגות" (עמוד 11 שורה 9).

ד.בהינתן כל האמור, אני קובעת כי היה על הנתבעות להניח שיושבי בית הקפה יזיזו לעיתים את כסאותיהם, בכדי שיוכלו לשבת בנוח בעת שהייתם בבית הקפה. במצב בו מדובר במקום הסמוך למדרגות ועל גבי במה בה הוצבו שולחנות רבים, היה על הנתבעים לקחת בחשבון כי מי מבאי בית הקפה, גם אלו שיושבים במסוך למדרגות, יבקשו להזיז כיסא ועקב כך יכול ותגרם תאונה.

13.תאונה זו יכולה הייתה להימנע בקלות לו הנתבעות היו נוקטות למשל ולו באחת מהחלופות הבאות:

א.לדאוג לכך שלא יוצבו שולחנות בסמוך למדרגות ושפת הבמה וזאת בכדי לאפשר ליושבים מרחב תמרון מינימאלי.

או

ב.לגדר את הבמה על כל צדדיה.

או

ג.לדאוג לקיבוע הכיסאות והשולחנות שהוצבו על שפת הבמה ובקירוב למדרגות לרצפת הבמה.

סיכום בינים:

14.בהינתן כל האמור לעיל אני קובעת כי התובע הרים את הנטל והוכיח את גרסתו באשר לנסיבות בהן התרחשה התאונה, כמו גם את הפרת אחריותה של הנתבעת. כלפיו.

האם יש להטיל על התובע אשם תורם:

15.הלכה פסוקה היא כי האשם התורם מבטא את תרומתו העצמית של הניזוק לקרות הנזק [ראו בעניין זה ע"א 2904/92 עירית תל אביב נ' עזבון המנוח לטרהויז על ידי מנהל עיזבונו אפרים אוריון, פד"י נ' (1) 754].

במילים אחרות בכדי לקבוע קיומו של אשם תורם לא די בהתרשלות הניזוק כלפי עצמו, שכן בהעדר קשר סיבתי בין רשלנותו הנטענת ובין קרות הנזק על די המזיק, אין מקום לקביעת אשם תורם.

16.לטענת הנתבעות משעה שהבמה הייתה גלויה ושהתובע ואשתו הגיעו לשולחן שעה שעשו שימוש במדרגות, הרי שבנסיבות העניין יש להטיל על התובע אשם תורם מכריע- שעה שלא נזהר.

התובע כאמור טוען את ההיפך הגמור.

17.לאחר שעיינתי בעדויות ולנוכח הנסיבות שהוכחו לי הכול כמפורט לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי אכן יש להטיל על התובע אשם תורם, אם כי לא מכריע וראיתי לאור כל האמור עד כאן להעמידו על 35% ואסביר:

• התובע העיד כי הושב על יד שולחן צמוד למדרגות (אותן מדרגות שטיפס על גביהן כדי להגיע לשולחן). משכך הייתה לטעמי מוטלת עליו לנהוג משנה זהירות, מקום בו וודאי ידע על קיומן.

• התובע הוא בגיר ואף העיד כי לא סבל מבעיות ראיה. מדובר באירוע שהתרחש בצהרי היום, בשעות האור כאשר התובע ואשתו היו מודעים למיקום השולחן. לא זו אף זו התובע בעצמו בחר להזיז את הכיסא שהיה בסמוך למדרגות ומשכך היה עליו לפעול במשנה זהירות למעשיו שלו.

  הנכות :

  18.כאמור בסעיף לעיל לתובע לא נותרה נכות לצמיתות. יחד עם זאת קבע ד"ר חורש כי יש להעמיד את נכותו הזמנית של התובע כאמור באישורי אי הכושר שצרף. עיון באישורי אי הכושר מלמדים כי אושר לתובע אי כושר למשך של כחודשיים (במעוגל).

   

  הנזקים:

  הפסד שכר בעבר :

  19.לטענת התובע על אף גילו במועד התאונה הוא עבד כסוכן ביטוח עצמאי והשתכר. לדבריו בהתאם להסכם המכר של תיק הביטוח שבבעלותו הוא התחייב ללוות את רוכשת תיק הביטוח במשך 4 שנים מיום המכירה. עקב פגיעותיו בעקבות התאונה וכתוצאה מהן נבצר ממנו לעשות כן ונגרמו לו בגין כך הפסדי שכר.

  20. הנתבעים מאידך טוענים כי לא נגרמו לתובע כל הפסדים, שעה שכבר בשנת 2009 מכר את תיק הביטוח שלו. כתמיכה לטענתה זו הפנו הנתבעות לעדות התובע לפיה הוא קיבל את סך התמורה שהובטחה לו בקשר עם מכירת תיק הביטוח.

   

  21.לאחר ששקלתי ראיתי להעדיף בעניין זה עמדת הנתבעות, ואסביר:

  עיון בהסכם למכירת מוניטין ובהסכם ליווי תיק ביטוח מיום 22/7/09 מלמד כי נרשם בהסכם במפורש:

  "7. פטירה אובדן כושר עבודה ביטוח:

  בקרות מקרה מוות חו"ח של י' או אובדן כושר עבודה של י' חו"ח (כל מקרה כזה יהיה להלן: "המקרה") יחולו ההוראות הבאות:....

  7.3. אם קרה המקרה לאחר תום 12 חודשים מהמועד הקובע, לא ישתנו הסכומים המגיעים לי' עפ"י הסכם זה".

   

  כאמור התאונה אירעה ביום 30.10.11 לפיכך ומשעה שממועד החתימה על ההסכם ועד למועד תאונה חלפו שנתיים ושלושה חודשים. לשון אחר - בעקבות התאונה לא נגרמו לתובע הפסדים.

   

  לא זו אף זו ולמעלה מן הצורך, התובע לא הביא ולו עד אחד או ראיה אחת המעידים כי לולא התאונה הוא היה זכאי לפיצוי מעבר לאמור במסגרת ההסכמים שנכרתו בעת מכירת תיק הביטוח.

   

  בהינתן האמור דרישת התובע לפיצוי בגין אב הנזק הפסד השתכרות בעבר נדחית.

   

  הוצאות רפואיות עבר ועתיד

  22.מדובר ב'נזק מיוחד' שהכללים להוכחתו ברורים וידועים לכל ומשכך לא מצאתי לחזור עליהם [ראו ע"א 355/80 אניסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע, פד"י לה (2) עמ' 800,809; ע"א 605/88 תבורי בית חרושת למשקאות קלים בע"מ ואח' נ' מעיינות הגלילי המערבי סוכנויות (1979) בע"מ ואח', פד"י מה' (1) 1010.

   

  התובע טוען כי בעקבות הצורך לנסוע לטיפולים נגרמו לו הוצאות. הנתבעות מתנגדות שכן לדידן אין הוא זקוק לטיפולים שעה שלא נותרה כל נכות צמיתה.

   

  יחד עם זאת ובהתחשב בתקופת אי הכושר, ביקורי הרופאים להם נדרש והטיפולים שקיבל ועל אף העדר הנכות עקב התאונה, ראיתי בכל זאת לפצות את התובע בגין אב נזק זה בסך כולל של 3,000 ₪.

   

  עזרת זולת עבר ועתיד:

  23.הגם שלא הוצגו ראיות על עזרה בשכר והגם שלא נותרה נכות לצמיתות, הרי שבהתחשב בטיב הפגיעה ומיקומה וכן לנוכח הפסיקה הנוהגת [ראה ת"א (מחוזי חיפה) 32942-04-11 פריג' נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב- "הפו"ל" (23/3/15) (פורסם בנבו)] אני מוכנה להניח כי בתקופת א הכושר ומיד בסמוך לתאונה נזקק התובע לעזרה מוגברת של בני משפחה.

  ראיתי אפוא להעמיד את הפיצוי בגין אב נזק זה על 5,000 ₪.

  כאב וסבל:

  24.לאחר ששקלתי ובנסיבות הספציפיות של התביעה שלפני ראיתי להעמיד את הפיצוי בגין אב נזק זה, על סך של 25,000 ₪.

   

  לסיכום:

  25.הפסד שכר לעבר (-)

  הוצאת רפואיות עבר ועתיד3,000 ₪

  עזרת הזולת עבר ועתיד5,000 ₪

  כאב וסבל 25,000 ₪ 

  סה"כ  33,000 ₪

  בניכוי35% אשם תורם11,550 ₪

  סה"כ21,450 ₪

   

  סוף דבר:

  26.א. התביעה מתקבלת. הנתבעים ישלמו לתובע סך של 21,450 ₪. סכום זה ישולם

  בתוך 30 ימים שאם לא כן הוא יישא הפרשי ריבית והצמדה מיום מתן פסק הדין ועד לתשלומו בפועל.

  ב.כמו כן יישאו הנתבעים בהוצאות התובע (עפ"י קבלות) כאשר סכומים אלה יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום הוצאתם ועד לתשלום המלא בפועל.

  ג.עוד יישאו הנתבעים בשכר טרחת עו"ד בסכום של 5,020 ₪. הסך הנ"ל ישולם אף הוא בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל.

  27.המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לכל אחד מהצדדים.

   

  זכות ערעור- כחוק.

   

  ניתן היום, ג' ניסן תשע"ט, 08 אפריל 2019, בהעדר הצדדים.