פלונית נ' אילוז ואח'

 הצדדים השלישיים:

1. אלברט וינוקור 

2. מאיה דן-גור ויונקור

פתח דבר:

1. לפניי תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת בעקבות תאונה עת נטרקה דלת חניית הבית בו התגוררה התובעת בשכירות על ידה וגרמה לקטיעה בגליל דיסטלי תחת הציפורן באצבע השלישית ביד שמאל של התובעת.

    

2. המחלוקת בתיק נוגעת לנסיבות התרחשות התאונה, שאלת האחריות וגם לשאלת גובה הנזק כתוצאה מהתאונה.

    

3. במועדים הרלבנטיים לתאונה השכירו הנתבעים 1 ו- 2 את הנכס הידוע כבית מגורים ברח' יוסף הלוי 13 בנהריה (להלן: "הבית") להורי התובעים, שהם הצדדים השלישיים.

   נסיבות התחרשות התאונה:

    

4. התובעת נולדה ביום 8.3.2004 - במועד התאונה היית בת כ- 11 שנים וכיום בת 15 שנים.

    

5. התובעת לא הגישה תצהיר עדות ראשית וביקשה להעיד במעמד דיון ההוכחות אשר התקיים ביום 8.2.18 ובהסכמת הצדדים היא העידה לפניי אודות נסיבות האירוע ונחקרה בחקירה נגדית על ידי ב"כ הנתבעים.

    

6. מעדות התובעת אני למדה כי ביום 19.1.15 יצאו הורי התובעת, מר אלברט ומאיה וינקור (להלן ביחד: "ההורים") להלוויה ו/או לאזכרה והשאירו את התובעת , אחותה ואחיה הקטינים בבית. התובעת טענה כי באותו יום לקחה את מפתחות דלת המחסן/חנייה ויצאה מחוץ לבית אל דלת המחסן במטרה להוציא את הרולר שלה מתוך המחסן, נכנסה למחסן , שמה עליה את הרולר ויצאה. כאשר ביקשה לסגור את הדלת ומשכה את "התריס" של הדלת, זה נפל עליה במהירות וגרם לקטיעה באצבע שלישית ביד שמאל (מסכת האירועים לעיל תיקרא להלן: "התאונה").

    

7. התובעת אישרה כי השתמשה בעבר בדלת המחסן ללא שהיו אירועים חריגים. במהלך התאונה לא השתמשה בידית שבתחתית התריס אלא לחצה ביד ימין והורידה את התריס , האצבע נכנסה בין שני השלבים של התריס וגרמה לתאונה (ראו: עמ' 8 לפרוטוקול שורות 22-26). התובעת אישרה כי הוריה הזהירו אותה מלעשות שימשו בתריס ולא אישרו את השימוש בו כי הוא "מסוכן" וכי לא פעלה על פי דרישתם כי רצתה להוציא את הרולר (ראו: עמ' 9 לפרוטוקול שורות 9-12 ובעמ' 10 לפרוטוקול, שורות 8-11). התובעת אישרה כי הוריה נעלו את דלת המחסן עם מפתח וכי לקחה את המפתח (ראו: עמ' 10 לפרוטוקול הדיון שורות 18-21).

    

8. התובעת אישרה כי לא היו עדים לתאונה וכי לאחר שנפגעה צרחה, הגיעו אחיה ואחותה, אחיה הזמין אמבולנס והזעיק את סבם שגר בקרבת מקום. אציין כבר עתה כי עדותה של התובעת הייתה עקבית ואמינה ואני מקבלת את גרסתה לעניין אופן התרחשות התאונה במלואה. ערה אני לכך כי המדובר בעדות של קטין אך אין בכך בכדי להוות עילה לפסול עדות זו. אפנה לע"א (מחוזי חיפה) 2322/04 א' ס' (קטינה) נ' מועצה מקומית דיר אל אסד, תק-מח 2005(1), 448 ) שם נקבע כי במקרים המתאימים ניתן לקבל ואף לבסס ממצאים על תוכנה של עדות קטין. הקטינה הותירה בי רושם חיובי ומצאתי כי היא מודעת לחובתה לומר את האמת, שלא ניכר עליה כי היא מנסה לרצות מי מהנוכחים או כי חששה ממתן תשובות או כי תשובותיה הוכנו מראש. עוד התרשמתי כי היא זכרה את האירוע וכי התיאור שמסרה היה תיאור מנקודת מבטה והבנתה את הדברים.

    

9. הסב דן גור (להלן: "הסב") הגיש תצהיר במסגרתו אישר כי הוזעק למקום על ידי הנכדים לאחר התרחשות התאונה, שמע כי האצבע של התובעת נקטעה ושמע מהתובעת ואחיה איך קרתה התאונה, איתר את חלק האצבע הקטוע לכוד בין שלבי הדלת. הסב הצהיר כי חילץ את החלק של האצבע בתקווה שיהיה ניתן לחברו בחזרה. על פי תצהירו הוזמן למקום אמבולנס והוא הודיע להורים אשר הגיעו יחד עם האמבולנס עמו נסעה התובעת בלווי אמה לבית החולים רמב"ם לקבלת טיפול.

    

10. הסב העיד לפניי ביום 8.2.18 ומצאתי את עדותו מהימנה ותומכת בעדות התובעת. הסב נחקר אודות האירועים שהתרחשו במעמד הגעתו לבית התובעת וציין כי לאחר ששמע את תיאור התאונה מפי נכדיו החל לחפש את החלק הקטוע של האצבע: "ת. כתוצאה מהדלת הזו. הלכתי לחפש את החתיכה בדלת הזו. מעבר לכך אני לא יודע. מצאתי אותה בין אחד החריצים. אני לא זוכר בדיוק איך זה היה. אמרו לי שהאצבע שלה נתפסה, הלכתי לתריס כדי לחפש את החלק. הלכתי בשביל להביא את זה ולשים את זה בקרח עד שתגיע לבי"ח. הנכד הגדול אמר לי "סבא נקטעה לה חתיכת אצבע". כאשר הגעתי ראיתי מלא דם, אמרו לי חתיכת אצבע חסרה ומיד רצתי לתריס ושם מצאתי את החתיכה החסרה. מסרתי אותה למד"א כשהגיעו." (ראו: עמ' 21 לפרוטוקול שורות 24-29).

     

11. אציין כי עדות התובעת נתמכה גם במסמכים הרפואיים ובכלל זה הדיווח שמסרה למד"א ועם הגעתה לבית החולים רמב"ם.

     

12. כאן אציין כי הנתבעים ביקשו לטעון כי התובעת נפגעה במקום אחר שכן האם הודיעה לרופאים בבית החולים רמב"ם כי התובעת נפגעה בדלת "גראג'" ובמקום אחר כי נפגעה בדלת "חנייה". לא מצאתי מקום לקבל את טענות הנתבעים בעניין זה שכן מהעדויות של הצדדים אני למדה כי המדובר בדלת המורכבת מרצועות או "תריס" אשר בפועל הנה דלת חיצונית למקום המיועד לחניית רכב או "גראג'" (באנגלית). הורי התובעת השתמשו במקום כמחסן מאחר ולגרסת האב, כבר עם תחילת השכירות המקום היה עם פרקט ולא הייתה אפשרות לעשות בו שימוש לחנייה (ראו: עמ' 14 לפרוטוקול שורות 29).

     

13. לאור הנתונים שהבאתי לעיל אני מקבלת את גרסת התובעת באשר לנסיבות התרחשות התאונה וקובעת כי התאונה התרחשה בנסיבות המפורטות בכתב התביעה.

     

    החבות:

     

14. הנתבעים והצדדים השלישיים חתמו על הסכם במסגרתו שכרו ההורים את הבית החל מיום 1.8.14 ועד 31.7.15.

     

15. התובעת הגישה לעיון בית המשפט סרטון המלמד כי בפועל , התריס נסגר במהירות כלפי מטה ללא כל מנגנוני עצירה או האטה. צפייה בסרטון מלמדת כי המדובר בדלת מסוכנת. על פניו לא קיימת כל תבנית להאטת קצב ירידת התריס. "נפילת" התריס במהירות כלפי מטה עלולה לסכן כל אדם בקרבת מקום ואירוע התאונה היה עלול להסתיים בנזקים יותר חמורים לתובעת.

     

16. כאן אציין כי הנתבע 1 לא הכחיש כי אין מנגנון האטה לדלת ולאחר שצפה בסרטון אשר הוצג לעיון בית המשפט שבו נראה התריס יורד במהירות כלפי מטה טען כי : " היא לא נסגרת במהירות. יש שתי ידיות, ידית נעילה וידית הרמה והורדה. כשאתה מוריד את הדלת אתה מוריד עם הידית ומעלה עם היד. אם דוחפים את זה למטה היא תרד במהירות" ולשאלת ביהמ"ש הבהיר: "אני מכיר את המנגנון הזה. במידה ומורידים את זה עם ידית, זה יורד במהירות." (ראו: עמ' 25 לפרוטוקול שורות 3-7).

     

     

17. הנתבע 1 טען כי הנתבעים רכש את הדלת מארה"ב, והיא הותקנה על ידי מכר של הנתבע 1 , אינסטלטור בהכשרתו, ולא על ידי איש מקצוע המתמחה בתחום. הנתבע 1 טען כי מאחר ומדובר בדלת שנרכשה בייבוא אישי איננה חייבת לעמוד בתקן אם כי הצהיר לפניי כי בדק את הדלת מבחינה בטיחותית ללא שהציג אסמכתאות על כך :

     

    "ש. ציינת בתצהירך כי אתה ייבאת את התריס מארה"ב. בעת שרכשת דלת זו בדקת אותה אם עומדת בתקן הישראלי או לא? יש לך אסמכתא של מומחה בטיחות שבדק דלת זו אם הינה בטיחותית אם לא?

    ת. רב בריח מאחר וייבוא אישי לא חייב בתקן, שנית סוג הדלתות האלה מורכבות ע"י חב' רב בריח בכמויות. לא התקנתי זאת דרך רב בריח אלא בעזרת חבר – שכן שהוא בעל מקצוע – קבלן רשום לבניין חשמל.

    ש. הוא לא בעל מקצוע של התקנת דלתות?

    ת. הוא אינסטלטור וקבלן בניין. לשאלתך לא אין לו הכשרה בתחום הדלתות באופן ספציפי. "

    (ראו: עמ' 23 לפרוטוקול שורות 29-31 ועמ' 24 לפרוטוקול שורות 1-6).

     

18. התובעת טענה כי היה מקום להתקין מנגנון שליטה חשמלי כנדרש בסוג זה של דלתות וכי בפועל בקרבת הדלת היה מנוע חשמלי המיועד לכך אשר בפועל לא הותקן על ידי הנתבעים ואשר אם היה מותקן הוא היה מונע את התאונה. הנתבע 1 אישר בחקירתו כי המנוע אליו הפנתה התובעת היה מיועד להרכבה לדלת ואולם, לגרסתו, אין המדובר במנוע שמותאם לדלת הספציפית. היה ניסיון להתקנה אם כי בשל אי התאמת מתח החשמל הדבר לא נעשה: " ת. זה לא מנוע ששייך לדלת הספציפית. את המנוע הביא לי החתן שלי ואומר שאם בהזדמנות ארצה להרכיב אז ארכיב אותו ואם לא אז לא להרכיב. לא יכולתי להרכיבו כי מתח העבודה שלו הוא 110 ואילו בארץ מתח החשמל הינו 220. הייתי חייב שנאי ולא רציתי לעשות זאת, להתעסק עם זה. אז זה עמד בין הקיר לחנייה לבין הגדר שנים. קבלתי את זה לפני כ 15 שנה." (ראו: עמ' 23 שורות 10-14).

     

19. הנתבעת 2 תמכה בעדותה את טיעוני הנתבע 1 לפיהן המנוע החשמלי לא נרכש להתקנה לשער/דלת המחסן וטענה כי נתקבל במתנה ולא היה צורך בהתקנתו. עוד אישרה לאחר שצפתה בסרטון כי היא מודעת למנגנון "הנפילה" של הדלת כלפי מטה וכי זו אינה דבר חריג. לגרסתה היא הסתדרה עם הדלת בעבר ללא כל בעיה:

     

    "ש.למה המנוע הזה?

    ת.זה כלום. החתן שלי ביקר בכפר הורדים אצל חבר והגיעו אלינו לארוחת צהריים והוא אמר לבעלי שיש לו מנוע שהחבר שלו פירק והוא משאיר אותו פה וזה סתם נשאר זרוק.

    ש.זה מנוע שהיה מיועד להרכיבו לדלת?

    ת.למה אני צריכה להרכיב אותו ידנית?

    ש.אני מציג לך את הסרטון. ראית אותו?

    ת.כן, ראיתי שהדלת יורדת.

    ש.את רואה שהדלת יורדת ללא מעצרים?

    ת.נו אז מה? אני הסתדרתי איתה משך כל השנים. "

     (ראו: עמ' 27 לפרוטוקול שורות 15-23)

     

20. אציין כי עדויות הנתבעים מלמדות כי ידעו אודות "הנפילה" המהירה המתרחשת בדלת בעת סגירתה אך לגרסתם לא ראו בכך דבר מסוכן ולגרסת הנתבעת 2 היא גילדה ילדים בבית הזה ללא כל בעיה או אירוע חריג ובהתאם לא ראו מקום להודיע לצדדים השלישיים אודות כל בעיה מאחר ולא הייתה בעיה כזאת.

     

21. ההלכה הפסוקה הכירה באחריותו של בעל המקרקעין והמחזיק בהן וחובותיו בהתאם לסעיפים 35-36 לפקודת הנזקין [נוסח חדש] כלפי צד שלישי גם לאחר שהשליטה בנכס יצאה מידו. יפים לעניין דברי בית המשפט העליון בע"א 7436/13 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני (18.2.16): "הצידוק שבהטלת חובת זהירות מושגית במערכת היחסים שבין הבעלים לבין המבקר נמצא בזיקה שבין הבעלים לבין סיכונים שנוצרו במקרקעין בתקופה שהמקרקעין היו בשליטתו, ומהאפשרות העומדת לעיתים לבעלים למנוע סיכונים גם לאחר שהשליטה הפיזית בנכס יצאה מידיהם (ועקנין, 124). אחריותו של המחזיק בפועל בנכס שהושכר אינה מורידה, אם כן, מהאחריות של בעל הנכס לסיכונים שבו. כאשר בידי בעל הקרקע נותרה שליטה, ואף שליטה חלקית, על המתרחש במקרקעין, תהיה אחריותם של המחזיק ושל הבעלים אחריות משותפת (ע"א 3077/93 פרג' נ' חי [פורסם בנבו] (25.10.95) (להלן: עניין פרג')). יחד עם זאת, בעל נכס לא יישא באחריות בגין אותם סיכונים שהמחזיק יצר במו ידיו, מבלי שבעל הנכס יכול וצריך היה מבחינה נורמטיבית לדעת אודותם (מאיר, פסקה 34)".

     

22. עוד יפים לעניין זה הדברים שנקבעו ברע"פ 4348/08 מאיר נ' מדינת ישראל (8.7.10): "האחריות הקונקרטית של בעלים לסיכונים בנכס שהושכר לאחר תחול בדרך כלל על עניינים הקשורים בבטיחות הבסיסית והיסודית של המבנה, שהבעלים אחראי לה הן לפני השכרת הנכס והן לאחר השכרתו, ככל שהוא יכול וצריך לדעת על קיומם של סיכונים מובנים בו, ועליו לנקוט אמצעים להסרתם כדי להבטיח את שלומם של באי המקום".

     

23. עוד נאמר על חובת הזהירות החלה על המשכיר כלפי השוכר בע"א 500/82 עציוני נ' עזקר בע"מ, פ"ד מ(2), 733: "המוטלת חובת זהירות מושגית על משכיר כלפי שוכר? שאלה זו רחבה היא מדי. חובת הזהירות אינה קיימת בחללו של עולם. לא די לזהות את סוג המזיקים ואת סוג הניזוקים. יש להתחשב בגורמים נוספים, כגון סוג הפעולה וסוג הנזק. כך, למשל, יש להבחין בין חובת הזהירות המושגית של משכיר כלפי שוכר בגין התרשלות הקשורה במצבו הפיסי של הנכס המושכר (כגון, התמוטטות תקרה בדירה מושכרת:נ השווה ע"א 780/76, לבין חובת הזהירות המושגית של משכיר כלפי שוכר בגין התרשלות הקשורה במצב הפיסי של אותו חלק בנכס, שהחזקה בו לא הועברה לשוכר (כגון, החלקת השוכר בחצר הבית המוחזק על-ידי המשכיר). בכל אחד מהמצבים הללו מתקיימת חובת זהירות מושגית, אך הבעייתיות המתעוררת היא שונה. כך, למשל, במקרה הראשון מקור הסיכון הוא בנכס המצוי עובר לתאונה בשליטת השוכר; ואילו במקרה השני, מקור הסיכון הוא בנכס המצוי עובר לתאונה בשליטת המשכיר. השוני בשליטה יוצר מערכת שונה של שיקולי מדיניות משפטית, שיש לקחתם בחשבון באיזון האינטרסים והערכים הנאבקים על הבכורה".

     

24. הפסיקה אף הרחיבה את חובת הזהירה והחילה אותה על מבקר במקום. כך נאמר בת"א (תא) 35874/08 פלונית נ' חמוי ואח' (3.4.16): "אם כך על פי הפסיקה, בעל מקרקעין שהעביר את החזקה לאחר, הרי ש"נותרת בידיו אחריות מושגית... לקיומם של סיכונים הטמונים בו, העלולים לפגוע בשלומו או בבטחונו של אדם... במרבית חוזי השכירות (להבדיל מחכירה לשנים רבות) הנטל לביצוע תיקוני קונסטרוקציה נותר על המשכיר. עוד יש לזכור כי כדבר שבשגרה המשכיר הוא בעל האמצעים הכלכליים, הוא בעל הנכס ובעל האינטרס העיקרי בתחזוקה של האלמנטים הקשורים במבנה (יסודות, תקרה, קירות וכיו') משום ששוכר, השוכר לשנה ואפילו למספר שנים, אינו יודע, ואף אינו אמור לדעת או לדאוג לקונסטרוקציה של הנכס. האינטרס בקונסטרוקציה תקינה היא בראש ובראשונה של בעל הנכס ורק כאחריות משנית של דיווח, של השוכר.".

     

25. בענייננו, אין מחלוקת כי האחריות לתקינות דלת החנייה אשר הומרה למחסן הנה באחריות הנתבעים, המשכירים של הנכס. הנתבעים ידעו כי הדלת איננה כוללת מנגנון כלשהו להאטת הסגירה. ההיגיון מלמד כי האופן שבו נסגרת הדלת, על פי הסרטון אשר הוצג על ידי התובעת, איננו תקין. הנתבעים לא הוכיחו כי האופן שבו נסגרת הדלת הוא תקין , ולא הוכיחו כי לא נדרש להתקין מנוע חשמלי או כל אמצעי אחר אשר יש בו כדי להאט את "הנפילה" המתרחשת עם סגירת הדלת או למנוע אותה. העובדה כי הנתבעים שקלו את האפשרות להתקין מנוע חשמלי תומכת בכך כי הבינו כי עליהם לפעול להאט את קצב סגירת הדלת ועל פניו , דלת במבנה ובהיקף זה, מחייבת אמצעי האטה כזה או אחר.

     

26. הנתבעים אישרו כי לא התקינו את הדלת באמצעות איש מקצוע אלא באמצעות אינסטלטור, ולא הציגו כל מסמך כי ההתקנה הייתה על פי הוראות היצרן. הנתבעים לא התריעו בעניין הדלת להורי התובעת , העניין לא צוין בחוזה השכירות ועל פי הוראות הפסיקה, חיבורה של הדלת לכל מנגנון סביר המבטיח סגירה איטית ובטיחותית של הדלת נתונים בידיהם כמשכירים.

     

27. לאור כל המפורט לעיל בהרחבה, אני קובעת כי הנתבעים התרשלו כלפי התובעת ועליהם לפצותה על הנזקים אשר נגרמו לה בעקבות התאונה.

     

    אשם תורם של התובעת ואחריותם של הצדדים השלישיים:

28. בהתחשב בגילה של התובעת במועד התאונה איני רואה מקום להטיל עליה כל אחריות או אשם תורם להתרחשות התאונה. כן לא ראיתי להטיל על ההורים אשם תורם שכן הוראות סעיף 68 לפקודת הנזיקין מתייחסות לתרומתו של נפגע להתרחשות הנזק (על ההבחנה בין אשם תורם של הורה לאחריותו בגין רשלנות לאירוע בו נפגע ילדו הקטין אפנה לע"א 4192/99 אבישג אברהם נ' ש.ר.ב. שירותי רפואה ובריאות בע"מ (דברי כב' השופט טירקל) (ניתן ביום 21.1.00).

     

29. באשר לרשלנות ההורים ותרומתם להתרחשות ההורים אציין כי לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים אני קובעת כי ההורים/הצדדים השלישיים אשמים בשיעור של 40% להתרחשות התאונה. ההורים השאירו 3 ילדים קטינים בביתם ללא השגחה. לא הוכח לפניי פרק הזמן שבו השאירו ההורים את הקטינים לבד, או את המרחק בו שהו ההורים מהבית. הצדדים השלישיים העידו לפניי ואישרו כי לא התריעו לפני הנתבעים אודות הסיכון שבדלת, ולאחר שהבינו כי מדובר בדלת מסוכנת הם דאגו לסגור את הדלת במפתח אך כאמור, המפתח לא היה במקום מוסתר או מוגן , עובדה היא כי התובעת הצליחה לאתר את המפתח בקלות, לפתות את השער ולסגור את השער כאשר היא מתרוממת על רולר.

     

30. הצדדים השלישיים , המתגוררים בבית עם קטינים , לא פעלו לתיקון הסיכון כאשר גילו אותו, לא בעצמם ולא באמצעות פנייה למשכירים (הנתבעים) ובכך חשפו את ילדיהם לסיכון ובמעשיהם תרמו להתרחשות התאונה.

     

31. בהקשר זה יפים לעניינינו הדברים שנאמרו ב ת"א (מחוזי ירושלים) 1535/96 עופר א' נ' מדינת ישראל ואח' (פורסם בתקדין), לאמור :

     

    "על הורה מוטלת חובת פיקוח על ילדיו. חובה זו משתנה על-פי נסיבות המקרה: גיל הילד, תנאי השטח, ואופי הסיכון (ע"א 4597/91 קיבוץ אפיקים נ' כהן, פ"ד נ (2) 111, 125; ע"א 310/89 כהן נ' לנטוש, פ"ד מו (1) 402, 405). .... מחובתם של הורים לבדוק שמקומות שאליהם הם מרשים לילדיהם הקטינים ללכת הנם בטוחים (ע"א 621/71 נחום קטין נ' עירית ראשון לציון, פ"ד כו (2) 751, 753; ע"א 441/59 אגד (א.ש.ד.) אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ נ' אראמי, פ"ד יד 1302)."

32. עוד נפנה לת.א. (חיפה) 9410/02 יוסף סחי יוסף נ' המועצה המקומית דיר אל אסד (10.5.04) ות.א. (חיפה) 5299/04 חרב ועד נ' עיריית כרמיאל, (11.9.05).

    גובה הנזק:

33. בעקבות התאונה הובלה התובעת לבית החולים רמב"ם באמבולנס. בבדיקתה עלה כי נחבלה בכף יד שמל כתוצאה מלכידת אצבע שלישית תחת דלת, ונגרמה קטיעה בגובה גליגי דיסאלי תחת הציפורן על דיגלבינג של הגליל. במקום בוצעה תפירה של העור והציפורן למקומה עם ניילון, טופלה בחבישת סופרטול וקיבע עם סד אצבע והושמה במתלה צוואר. התובעת שוחררה באותו יום לביתה והומלץ על מעקב במחלקת אורתופדיה - כף יד.

     

34. בתאריך 22.1.15 הגיעה התובעת לביקור נוסף בבית החולים רמב"ם וממצאי הבדיקה לימדו כי "אין סימני קליטה, אין נמק או זיהום", ובהתאם האצבע נחבשה וקובעה בסד אלומיניום. ביום 29.1.15 ביקרה התובעת שוב ברמב"ם ובסיכום ביקור צוין כי "בניסיונות חוזרים במרפאת כף יד – איננה מאפשרת הוצאת התפרים בשום אופן" . בבדיקה צוין כי התובעת תוזמן להוצאת תפרים תחת סדציה בחדר ניתוח. ביום 2.2.15 הגיעה התובעת שוב לביקורת בבית החולים רמב"ם ועקב ממצאי הבדיקה הוחלט להשאיר את הקיבוע. ביקרות נוספת נערכה בבית המחולים רמב"ם ביום 7.2.15. ביום 19.2.19 נבדקה התובעת ברמב"ם וממצאי הבדיקה לימדו על קליטה חלקית של קצה האצבע תוך שצויין כי "ככל הנראה מדובר בשכבה נמקית יבשה בטיפ האצבע". הומלץ בין היתר על ריפוי בעיסוק ופיזיותרפיה והמשך ביקורת. התובעת נבדקה ברמב"ם שוב ביום 19.3.15 כאשר באותו מועד צוין שיפור ניכר במצב האצבע.

     

35. מטעם התובעת הוגשה חוות דעת רפואית של ד"ר אמין פאר. במסגרת חוות דעת העמיד ד"ר פאר את נכותה האורתופדית הצמיתה של התובעת על שיעור של 5% בגין קטיעת גליל סופי באצבע שלישית או חלק ממנו בהתאם לסעיף 43(3)(ד) לתוספת לתקנות המוסד לביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז – 1956 (להלן: "תקנות המל"ל") ו- 5% בגין השפעת הפגיעה על תפקוד היד בכלל בהתאם לסעיף 35(1)(ב) לתוספת לתקנות המל"ל. ד"ר פאר קבע כי התובעת הייתה באי כושר מלא בין התאריכים 19.1.15 ועד 20.4.15.

     

36. מטעם הנתבעים הוגשה חוות דעת רפואית של פרופ' משה רופמן. במסגרת חוות דעתו ציין פרופ' רופמן כי הפגיעה של התובעת הנה ביד שמאל שאינה היד הדומיננטית. בעקבות התאונה החלק שנתפר הפך "נקורטי והתקלף כגלד". התובעת חזרה לבית הספר לאחר כ- 3 שבועות וטופלה בריפוי בעיסוק והקטיעה בקצה האצבע השלישית נרפאה לחלוטין ולא הותירה מראה מכוער או נזק עצבי ובהתאם קבע כי לא נותרה לתובעת נכות צמיתה בעקבות התאונה.

     

37. בשל הפער בין חוות דעת המומחים מטעם הצדדים מונה ד"ר מאג'ד גנאיים כמומחה מטעם בית המשפט (להלן: "המומחה"). ד"ר גנאיים ציין בחוות דעתו כי קצה האצבע השלישית אשר נקטעה ונתפרה הפכה להיות אסכמית ונשרה ונותרה קטיעה של קצה האצבע ברקמה הרכה כאשר נותרה ציפורן בצורת HOOK דבר אשר מפריע לתובעת באחיזה בקצה האצבע. עוד ציין כי קיים איזור ללא תחושה והאחיזה TIP TO TIP PINCH עם אצבע השלישית אינה מושלמת דבר אשר מפריע לתובעת באחזיה ובמניפולציה העדינה של החפצים בין האצבעות. בהתאם לממצאי בדיקתו קבע ד"ר גנאיים כי בעקבות התאונה לתובעת נותרה נכות רפואית צמיתה בשיעור 5% בעקבות התאונה בהתאם לסעיף 43(3)(ד) לתוספת לתקנות המל"ל.

     

38. הצדדים לא ביקשו לחקור את המומחה ולא חלקו על חוות דעתו ובהתאם אני קובעת כי שיוער הנכות הרפואית אשר נותר לתובעת בעקבות התואנה הוא 5%.

     

    נכות תפקודית והשפעת התאונה על כושר ההשתכרות:

     

39. התובעת ביקשה להעמיד את נכותה התפקודית ושיעור הגריעה מיכולת ההשתכרות שלה לעתיד על שיעור של 10%. התובעת הדגיש את נכותה הרפואיות והשלכותיה על תפקודה וטענה כי ההגבלה בתנועה פוגעת בתפקודה היום יומי ותגביל אותה בעתיד. לגרסתה, נמנעה מפעילות גופנים ונזקקה בעקבות התאונה לשיעורי עזר רבים בשל הפגיעה הקשה שהייתה לאחר התאונה. מנגד טענו הנתבעים כי מפאת גילה הצעיר של התובעת היא תסתגל למוגבלותה ותוכל לבחור לעצמה עיסוק המתאים לנתוניה. בהתחשב בשיעור הנכות הזניח שנקבע על ידי המומחה מטעם בית המשפט, יש לקבוע כי לא נותרה לתבועת נכות תפקודית צמיתה בעקבות התאונה.

     

40. התובעת כאמור, הוא ילידת 8.3.04, הייתה בת כ- 11 שנים לערך במועד התאונה, תלמידה בבית הספר, וכיום היא בת 15 שנים שנים. בעקבות התאונה נגרמה לתובעת קטיעה בקצה אצבע שלישית, הקצה של האצבע נתפר אך לא נקלט ונותר סימן עם ציפורן בצורת HOOK . התובעת נעדרה מבית הספר תקופה של 3 שבועות, והייתה במעקב עקב כאבים והתנפחות האצבע. לאחר הסרת התפרים המשיכה התובעת במעקב וטיפולים וכאמור בחוות דעת ד"ר גנאיים היא סובלת בין היתר מהעדר תחושה בצד מגבלות שצויינו בחוות הדעת. היד הדומננטית של התובעת היא יד ימין והקטיעה הייתה ביד שמאל.

     

41. נוסף על האמור אציין כי ההלכה הפסוקה מלמדת כי במקרה של קטין , כפי שהוא המקרה שלפניי, הנכות הרפואית משקפת את הנכות התפקודית במקרה שבו למרכיב הנכות הרפואית קיימת משמעות תפקודית (ראו: ע"א 9873-06 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' פפו (22.3.09)). בהתאם להלכה הפסוקה בעניינם של קטינים, ראיתי לקבוע כי הנכות האורתופדית בגין הקטיעה בקצה האצבע השלישית הנה בשיעור 5% .

     

    בסיס השכר:

     

42. התובעת טענה כי לאור גילה אין לסטות מן ההלכה הנוהגת ויש להעמיד את שכרה לחישוב אובדן כושר ההשתכרות לעתיד בגובה השכר הממוצע במשק ובסך כולל של 10,374 ₪. הנתבעים טענו כי בשל פגיעתה המינימלית של התובעת יש לקבוע כי אין כל השפעה על כושר ההשתכרות.

     

43. בפסק הדין בע"א 10062/04 "מגדל" חברה לביטוח בע"מ נ' אבו חנא, פ"ד ס(3)13 (2005) (להלן: "הלכת אבו חנא") נקבעה החזקה בדבר העמדת פוטנציאל השתכרותם של קטינים כגובה השכר הממוצע במשק. על המבקש לסטות מחזקה זו רובץ נטל ההוכחה. מאז ניתן פסק הדין בעניין אבו חנא הוחלה החזקה גם על צעירים אשר חצו את סף הקטינות וטרם החלו לכתוב את סיפור חייהם (ראו: ע"א 4772/02 סהר חברה לביטוח בע"מ נ' צי'בוטארו (25.11.09); רע"א 7490/11 פחרי נ' חאג' (28.12.11).

     

44. במקרה דנן התובעת היא קטינה אשר טרם יצאה לשוק העבודה וטרם החלה לכתוב את סיפור חיה התעסוקתי. בהעדר נתונים חריגים בעניינה של התובעת, הסטייה מן השכר הממוצע במשק בתיק שלפניי תחטיא את המטרה שבבסיס הלכת אבו חנא ואשר קיבלה אישור בתי המשפט השונים לאורך השנים ולפיה: "היוצרת האחדה של הפיצוי, עולה בקנה אחד עם עקרון השבת המצב לקדמותו, עם השאיפה להגשים את הזכות לשוויון ועם הצורך ליצור הרתעה אופטימלית. הנחה זו יאה לכול - לילד ולילדה, לאיש ולאישה, לשחור וללבן, לבני כל הדתות, יהיה מוצאם האתני אשר יהא". ובפסיקה נוספת נאמר כי "הקריטריון הוא אחיד, עיוור צבעים ואדיש למין, מוצא אתני ורקע סוציו-אקונומי" (ראו: ע"א 1972/03 שרון נ' רקובה (11.10.05)).

     

45. לפיכך, לאור גילה של התובעת במועד התאונה ובהיותה קטינה גם במועד כתיבת שורות אלה, אעמיד את בסיס השכר לעתיד בגובה השכר הממוצע במשק נכון ליום 1.1.19 – 10,139 ₪ ברוטו.

    הפסד השכר לעתיד:

     

46. התובעת טענה כי יש להעמיד את סכום הפיצוי לעתיד על סך 359,631 ₪ לפי חישוב אקטוארי מלא בגין לפי שיעור נכות תפקודית 10% ושכר ממוצע במשק. מנגד טענו הנתבעים כי המדובר בתיק ללא נכות תפקודית שכן הפגיעה של התובעת ובהתאם ביקשו להעמיד את גובה הפיצוי בגין מרכיב זה על סך 5,000 ₪.

     

47. במקרה דנן, אציין כי לא מצאתי בסיס לטענת התובעת בדבר שיעור הנכות התפקודית אליה טענה. כן לא מצאתי בנסיבות התיק שלפניי כי קיימת הצדקה לקבוע כי לא נותרה לתובעת נכות תפקודית כטענת הנתבעים. התובעת היא קטינה אשר סבלה מקטיעת אצבע, אמנם ביד שאינה יד דומיננטית אך לא ניתן להתעלם מההגבלות בתנועה אשר מציינות בחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט ואין בידי לצפות את השלכותיהן על התובעת באופן מלא בעתיד.

     

48. בשים לב לכל האמור אני סבורה כי יש לפצות את התובעת בסכום גלובלי על סך 95,000 ₪.

    הפסדי פנסיה :

     

49. אני פוסקת בגין מרכיב זה הפסדי פנסיה בגין השכר לעבר ולעתיד ובסה"כ: 11,875 ₪

     

    עזרה של צד ג' (לעבר ולעתיד): 

50. התובעת טענה כי יש לפסוק סך של 50,000 ₪ בגין עזרה שקיבלה התובעת מבני משפחתה וזאת בהתחשב בתקופות אי הכושר אשר נקבעו לה וסכום נוסף בשיעור 150,000 ₪ בגין עזרה לעתיד לפי חישוב של 1000 ₪ לחודש . מנגד טענו הנתבעים כי התובעת לא הוכיחה כי נזקקה לטיפול חריג ולא הציגה כל ראיה התומכת בטיעוניה ובהתאם דין דרישתה לתשלום בגין מרכיב זה להידחות.

     

51. בעקבות התאונה התובעת פונה לבית החולים רמב"ם, טופלה ושוחררה ללא אשפוז. התובעת סבלה מכאבים ונדרשה לשוב לבית החולים רמב"ם למעקב משך השבועות הראשונים לאחר התאונה ויש להניח כי בשל גילה נדרשה לסיוע חריג מאת בני משפחתה ובייחוד אמה.

     

52. בהתאם, ובהתחשב במהות הפגיעה, גילה של התובעת והטיפולים אליהם היא נדרשה אני פוסקת בראש נזק זה, על דרך האומדנה, סך של 7,000 ₪ בגין עזרה בעבר. לא שוכנעתי כי יש בסיס לפסוק פיצוי בגין עזרת הזולת לעתיד ולא הוצג כל מסמך המלמד על צרכים מיוחדים המצדיקים מתן פיצוי כאמור.

     

    הוצאות – (עבר ועתיד):

     

53. התובעת טענה כי יש לפסוק לה סך שך 60,000 ₪ לעבר ולעתיד בגין הוצאות נלוות אשר נגרמו לה בעקבות התאונה. התובעת טענה כי נזקקה לטיפולים תרופתיים ומשככי כאבים. הנתבעים טענו כי התובעת לא צירפה כל מסמך התומך בטיעוניה או קבלות המלמדות על הוצאותיה ובהתאם דין טיעוניה לקבלת פיצוי בגין מרכיב זה להדחות.

     

54. לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים, ועל סמך המסמכים הרפואיים מהם אני למדה על מהות הטיפולים אשר קיבלה התובעת ומספרם, ובהעדר מסמכים המלמדים על טיפולים עתידיים אשר צפויה התובעת לעבור, מצאתי להעמיד את הפיצוי בראש נזק זה על סך של 3000 ₪, על דרך האומדנה.

     

    כאב וסבל:

     

55. עניינינו בפגיעה שבגינה נותרה לתובעת נכות בשיעור 5%. התובעת לא אושפזה והיא עברה שרשרת של טיפולים, סבלה מכאבים ומתקופת הסתגלות לא פשוטה. על אף כי התובעת לא טענה לנכות אסתטית, התרשמתי מפגיעת התובעת במעמד הדיון אשר התקיים לפניי ביום 8.2.18 והשפעת הפגיעה על האצבע וראיתי לפצות את התובעת גם בגין סבלה בעקבות הסימן שהשאירה הצלקת באצבע. בהתאם, אני מעמידה את הפיצוי בגין רכיב זה על סך 35,000 ₪.

     

    לסיכום:

56. נזקי התובעת כפי שהובאו לעיל הם כדלקמן:

    א.אובדן שכר לעבר:0 ₪

    ב.הפסד השתכרות לעתיד:95,000 ₪

    ג.הפסד פנסיה:11,875 ₪

    ד.כאב וסבל:35,000 ₪

    ה.עזרה : 7,000 ₪

    ו.הוצאות: 3,000 ₪

    _____________________________________________________

    סה"כ: 151,875 ₪

57. לאחר היוון כפול יועמד סך כל הפיצוי (מקדם היוון כפול 0.9151) – 140,000 ₪.

    לסיכום:

58. לאור האמור לעיל אני מעמידה את הפיצוי המגיע לתובעת על סך של 140,000 ₪.

59. לאור חלוקת האחריות שקבעתי, הנתבעים יישאו ב- 60% והצדדים השלישיים ב- 40% מגובה הפיצוי. הלכה למעשה, התביעה העיקרית מתקבלת וההודעה כנגד הצדדים השלישיים מתקבלת חלקית.

60.   בהתאם מתוך הסכום שפסקתי יישאו הנתבעים ביחד ולחוד בסך של 84,000 ₪. בנוסף, על הנתבעים לשלם לתובעת שכ"ט עו"ד בשיעור 20% מהפיצוי בו חויבו בתוספת מע"מ. בנוסף, הנתבעים ישלמו לתובעת החזר הוצאות בגין חוות דעתו של ד"ר אמין פאר, וחלקה של התובעת בשכ"ט ד"ר גנאיים וכן החזרה האגרה ששולמה- לפי קבלות שיוגשו. להוצאות אלו יתווספו הפרשי הצמדה וריבית מיום התשלום לפי קבלות ועד מועד מתן פסק הדין.

61. ההורים/הצדדים השלישיים ישלמו לשולחי ההודעה כלפיהם, סכום כולל של 4,000 ₪ (המתייחס לכל הוצאות המשפט של שולחי ההודעה, לרבות החזר אגרה ושכ"ט עו"ד).

62. התשלומים ישולמו תוך 30 יום מהיום, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד מועד התשלום בפועל.

63. אני מורה כי סכום הפיצוי אשר נפסק לטובת הקטינה יועבר לידי ב"כ התובעת ולאחר קיזוז שכ"ט עו"ד והוצאות שנפסקו, היתרה תופקד בחשבון נאמנות שיפתח לטובת הקטינה. הסכום יופקד בפקדון שקלי שלא ניתן יהיה למשיכה אלא ע"י הקטינה עם הגעתה לגיל 18 שנים.

     

    זכות להגשת ערעור במועדים הקבועים בדין.

     

    המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים בדואר.

     

     

    ניתן היום, כ"ג ניסן תשע"ט, 28 אפריל 2019, בהעדר הצדדים.