פסק דין בעניין פיצויים לנפגעי העבירה - בני משפחתם של קורבנות פיצוץ בבניין מגורים בעיר עכו שבו קיפחו את חייהם חמישה בני אדם

השופטת ד' ברק-ארז:

1. האם היה מקום לפסוק פיצויים לנפגעי עבירה בהליך פלילי בנסיבות שבהן מתעוררות שאלות הנוגעות לתרומתם של גורמים נוספים לנזק, כמו גם לפרטיהם ונסיבותיהם של קרובי המשפחה של הניזוקים הישירים שנהרגו באירוע הפלילי? זו השאלה שעמדה במרכזו של הערעור שבפנינו.

עיקרי התשתית העובדתית

2. ביום 17.2.2014 התרחש פיצוץ בבניין דירות בעכו שגרם לקריסתן של מספר קומות. הפיצוץ היה תולדה של אירוע הצתה לרקעו של סכסוך שכנים שעניינו השכרת אחת הדירות בבניין לצורך הקמת מתקני תקשורת והצבת אנטנה סלולארית על גג הדירה. על רקע זה, המשיבים 3-1 (להלן ביחד: המשיבים) קשרו קשר ופעלו לביצוע ההצתה – המשיב 1 שפך בתוך הדירה האמורה חומר דליק והצית אש, בעוד המשיבים 3-2 הגיעו עמו למקום על מנת להקל עליו ולאבטח אותו. המשיבים עשו זאת ביודעם כי באותה עת נמצאים דיירי הבניין בדירותיהם. כתוצאה מן ההצתה התרחש במקום פיצוץ נפחי, שגרם כאמור לקריסת הקומות בבניין ולמותם של חמישה בני אדם תמימים – ראיק ונג'אח סרחאן ובנם בן התשע נסר אלדין, וכן בני הזוג מוחמד וחנאן בדר. דיירים נוספים בבניין חולצו מבין ההריסות וחלקם נזקקו לטיפול רפואי. להשלמת התמונה יצוין כי אף המשיבים, שלא צפו את האסון במתכונת שבה התרחש, נפצעו באירוע פציעות משמעותיות.

ההליך בבית המשפט המחוזי ופסק דינו

3. ביום 15.10.2014 הוגש נגד המשיבים כתב אישום בגין האירוע המתואר לבית המשפט המחוזי בחיפה. בהמשך, תוקן כתב האישום לצורך הסדר טיעון, והמשך הדברים יתייחס לכתב אישום זה (תפ"ח 22849-10-14, סגן הנשיא (כתוארו אז) ר' שפירא, השופט (כתוארו אז) א' אליקים והשופטת ת' נאות-פרי).

4. ביום 1.6.2016 הורשעו המשיבים בעבירות המיוחסות להם בכתב האישום המתוקן, על-פי הודאתם. כך, המשיב 1 הורשע בעבירות של הריגה לפי סעיף 298 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין או החוק), הצתה לפי סעיף 448(א) לחוק וקשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק. המשיבים 3-2 הורשעו בעבירות של סיוע להריגה לפי סעיפים 298 ו-31 לחוק, סיוע להצתה לפי סעיפים 448(א) ו-31 לחוק וכן קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק.

5. הסדר הטיעון כלל הסכמות לעניין אורך תקופות המאסר שיושתו על המשיבים. כמו כן, הוסכם בין הצדדים כי אורך המאסר המותנה וגובה הפיצויים ייקבעו על ידי בית המשפט המחוזי, לאחר שמיעת טיעוניהם.

6. ביום 20.7.2016 ניתן גזר דינם של המשיבים. על המשיב 1 נגזר עונש של 16 שנות מאסר בפועל וכן מאסר על תנאי, ועל כל אחד משני המשיבים הנוספים נגזר עונש של 8 שנות מאסר בפועל ובנוסף מאסר על תנאי. לצד זאת, בית המשפט המחוזי נמנע מפסיקת פיצויים לנפגעי העבירה. המשך הדברים יתייחס לנקודה זו בלבד, שהיא העומדת במרכז הערעור, אשר בשל כך מוגדר כערעור אזרחי (החלטת הרשם ג' לובינסקי-זיו מיום 25.3.2018).

7. ראוי לחזור ולבחון את שלב הטיעונים לעונש בבית המשפט המחוזי בכל הנוגע לסוגית הפיצויים. כפי שהוסכם במסגרת הסדר הטיעון, המדינה הגישה תסקירים בעניינם של מספר נפגעי עבירה. התסקיר הראשון התייחס לבת הקטינה של משפחת סרחאן (להלן: הקטינה), שאיבדה באירוע את בני משפחתה הגרעינית. התסקיר, שפרטיו לא יובאו כאן מטעמים של פרטיות וחיסיון, התייחס לנזקים שנגרמו לקטינה ולצרכיה הרגשיים המורכבים כתוצאה מהאובדן הקשה שחוותה.

8. התסקיר השני שהגישה המדינה התייחס לאמה ואחת מאחיותיה של חנאן בדר (לאחר שיתר האחים נמנעו מלשתף פעולה עם הכנת התסקיר). בתמצית ומבלי לחשוף פרטים אישיים ורגישים, התסקיר הצביע על כך שמשפחתה של חנאן שקועה בחוויית האובדן ובאירוע הטראומתי שפקד אותה ושהשלכותיו ניכרות על בני המשפחה. התסקיר התייחס בכלליות אף ל"נזקים כלכליים משמעותיים" שנגרמו להם ועל כן הומלץ בו כי הענישה תכלול גם רכיב של פיצוי כספי משמעותי לכל אחד מבני המשפחה, שיסייע בשיקומם הנפשי והכלכלי.

9. תסקיר שלישי שהוגש לבית המשפט המחוזי התייחס לבני משפחתו של מוחמד בדר – חאלד, אחד מאחיו של מוחמד, ארבע אחיותיו של מוחמד, ואשתו של חאלד. צוין בתסקיר כי שתי אחייניות בגירות של מוחמד נכחו במפגש אך לא לקחו בו חלק פעיל, וכי אח נוסף של מוחמד ביקש לשתף פעולה עם הכנת התסקיר אך הדבר נבצר ממנו מסיבות רפואיות. התסקיר התייחס באופן מפורט לכל אחד מבני המשפחה ולהתמודדותם עם האירוע הטראומתי והקשה, שעל פי האמור בתסקיר הותיר אותם בחוויה עמוקה של שבר וקטיעה של רצף החיים. בין היתר צוין כי אמו של מוחמד אף הלכה לעולמה מספר חודשים לאחר האירוע. כמו כן, צוין בתסקיר כי בני המשפחה מייחסים להליך המשפטי ולתוצאותיו השפעה מכרעת על ההכרה בהם כנפגעים ובערך חיי יקיריהם שנהרגו. על כן, הומלץ בתסקיר כי בגזר הדין יוטל פיצוי כספי משמעותי לבני המשפחה. בנוסף לתסקיר זה, הוגש לבית המשפט המחוזי תצהיר מטעמו של חאלד, שבו הוא התייחס לכאבה של המשפחה ולפגיעה באיכות חייו בעקבות האירוע. במסגרת התצהיר ביקש חאלד מבית המשפט כי ייפסקו פיצויים לטובתו, על מנת לסייע בשיקום חייו וחיי משפחתו. זה המקום לציין כי בערעור שבפנינו לא צוין דבר קיומו של התסקיר בעניינם של בני משפחתו של מוחמד. הוא אף לא צורף לנימוקי הערעור או להודעות מאוחרות שהגישה המדינה, ולא נזכר בטיעונים בעל פה. למעשה, עד לשלב מאוחר של כתיבת פסק הדין היה מונח בפנינו רק תצהירו של חאלד כמייצג את עניינם של בני משפחתו. לעניין זה עוד אשוב ואתייחס בהמשך הדברים.

10. בית המשפט המחוזי נדרש לשאלה של פסיקת פיצויים בשתי פסקאות, שאותן נביא כלשונן, מאחר שהן העומדות במרכז המחלוקת בין הצדדים:

"אין בליבנו כל ספק כי נפגעי העבירה זכאים לפיצוי על הנזקים שנגרמו להם כתוצאה מהמעשים נשוא כתב האישום. אין צורך להכביר מילים על האובדן שנגרם למשפחות המנוחים, אשר ספק אם פיצוי כלשהו יוכל לכפר עליו. על זאת יש להוסיף את נזקי הגוף שנגרמו לאלה שנפצעו במהלך האירוע, ונזקי הרכוש כתוצאה מקריסתו של בית המגורים. כאבם וסבלם של אלו שכל עולמם קרס עליהם, תרתי משמע, ושנפגעו בפרשה טראגית זו, לנגד עינינו כאמור, עצם הזכאות והזכות לפיצוי, ככל שיש בו להפחית, ולו במעט, את כאבם וסבלם של הנפגעים ובני משפחותיהם, ברורים מאליהם ולא ניתן כלל לחלוק עליהם. תקוותנו היא שהזמן ירפא, עד כמה שניתן, את הפצעים ועתידם של נפגעי פרשה זו יהיה טוב יותר כך שלא ידעו עוד שכול, כאב וצער.

אלא שבמקרה זה, סבורים אנו כי ראוי שנושא הפיצוי, ובמיוחד קביעת הזכאות לפיצוי בהתאם לדיני הירושה, יבורר בהליך האזרחי המתאים, והובא לידיעתנו כי בפועל כבר הוגשו תביעות פיצויים בהקשר זה, על ידי חלק מהנפגעים. לא נעלם מעינינו כי הצדדים הסכימו כי במסגרת ההסדר יקבע פיצוי, ולמרות זאת – סבורים אנו כי ההליך האזרחי הוא המתאים בנסיבות האירוע, שעה שעסקינן באירוע מורכב, רב נפגעים, על היבטיו השונים".

           מדברים אלה עולה שהחלטתו של בית המשפט המחוזי התבססה על שני שיקולים עיקריים: מורכבות ההיבטים העובדתיים הנוגעים לפסיקת הפיצויים, מחד גיסא, והעובדה שתביעות פיצויים בעניין כבר הוגשו, מאידך גיסא.

הערעור שבפנינו

11. כאמור, המדינה הגישה ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי אך בהתייחס להימנעותו מפסיקת פיצויים. לטענת המדינה, החלטתו של בית המשפט המחוזי להימנע כליל מפסיקת פיצויים לטובת נפגעי העבירה היא שגויה וסוטה מהמגמה הכללית בפסיקה בעניין זה. בהמשך לכך, המדינה מוסיפה וטוענת כי יש מקום להתערב בגזר הדין ולפסוק פיצויים בסכום משמעותי באופן שיאפשר מתן סעד לנפגעי העבירה ואף יבטא את ההכרה בנזקם ובסבלם. המדינה מדגישה את נסיבות האירוע הקשות ואת השלכותיהן ההרסניות על בני משפחת ההרוגים, בהפנותה בהקשר זה לתסקירי הנפגעים שצורפו לערעור ולתצהיר שהוגש מטעמו של חאלד. באופן ספציפי, המדינה טוענת כי הימנעותו של בית המשפט המחוזי מפסיקת הפיצויים היא שגויה במיוחד בכל הנוגע לקטינה, אשר בשל מעשי המשיבים נותרה יתומה ושכולה.

12. בכל הנוגע לנימוק שעניינו תביעות הפיצויים האזרחיות של חלק מהנפגעים, טענה המדינה שלמיטב ידיעתה, נכון למועד הגשת הערעור דנן, לא הוגשו תביעות אזרחיות על ידי נפגעי העבירה (בהתאם למידע שנמסר לה על-ידי האגף לסיוע המשפטי המלווה חלק מן המשפחות במסגרת תכנית סנ"ה (סיוע לנפגעי עבירות המתה)).

13. מכל מקום, לטענת המדינה, גם אם יחליט מי מן הנפגעים להגיש תביעה אין בכך כדי להשפיע על תוצאות ההליך שבפנינו. בהקשר זה טוענת המדינה כי הפנייתם של נפגעי העבירה להגשת תביעה אזרחית מתעלמת מצרכיהם וממאפייניהם הייחודיים כאנשים שחוו טראומה קשה. כמו כן, המדינה טוענת כי קביעתו של בית המשפט המחוזי באשר לכך שההליך האזרחי "מתאים יותר" בנסיבות העניין מתעלמת מן התכליות הייחודיות המתקיימות בפיצוי הנפסק במסגרת הפלילית – הכרה חברתית בנזק, מתן סעד מיידי וריאלי לנפגע העבירה, מניעת הצורך בייזום הליך משפטי ישיר כנגד העבריין, וכן מתן סיוע מצד המדינה בהיבט הגבייה. המדינה מוסיפה כי תכלית אחרונה זו מקבלת משנה תוקף בכל הנוגע לקטינה (בהפניה להסדר המיוחד הקבוע בסעיף 3א לחוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, התשנ"ה-1995 (להלן: חוק המרכז לגביית קנסות), אשר מאפשר לקטינים הזכאים לפיצוי לקבל עד 10,000 שקלים מהמרכז לגביית קנסות).

14. מנגד, עמדת המשיבים היא שיש לדחות את הערעור. המשיבים 3-2, המיוצגים על ידי אותה באת-כוח, טוענים כי המקרה דנן הוא בעל מאפיינים חריגים ונדירים המצדיקים לחרוג מהכלל של הטלת פיצוי במסגרת ההליך הפלילי ולהעביר את הדיון בפיצוי כולו לבית המשפט האזרחי. בהקשר זה, נטען כי החלטתו של בית המשפט המחוזי להימנע מפסיקת פיצויים ניתנה בשים לב לריבוי הניזוקים, ובהמשך לכך לפוטנציאל של פסיקת סכומי פיצוי גבוהים במיוחד. באופן יותר ספציפי, המשיבים 3-2 טוענים כי עמידה על אופן חלוקת הפיצוי בין נפגעי העבירה השונים מוטב שתיעשה בהליך אזרחי. זאת, בשים לב לכך שבאירוע הפיצוץ מצאו את מותם חמישה בני אדם, שהותירו אחריהם בני משפחה רבים שהם ניזוקים עקיפים, ולצדם קיימים גם ניזוקים ישירים רבים מהאירוע (אנשים שנפצעו או איבדו את רכושם). כמו כן, המשיבים 3-2 טוענים כי יש מקום לערוך דיון מעמיק יותר בשאלה של חלוקת האחריות בין המשיבים השונים כמו גם בשאלות של אשם תורם (בהקשר זה ציינו המשיבים בפרט כי הדירה שהושכרה לשם הצבת מתקני התקשורת בה, על פי הנטען שלא כדין, הייתה שייכת לחאלד, שהוא כאמור אחיו של מוחמד המנוח). בהקשר זה המשיבים 3-2 אף מדגישים את פער הגילאים בינם לבין המשיב 1, וכן את העובדה שמעורבותם באירוע הייתה "פאסיבית" והסתכמה בנוכחותם במקום בלבד. המשיבים 3-2 מציינים כי עד כה הוגשו כנגדם, כמו גם נגד המשיב 1 ונגד צדדים נוספים כגון חברות סלולר ועיריית עכו, שתי תביעות אזרחיות על ידי נפגעי עבירה אחרים, שאינם צד להליך דנן, בגין נזקי גוף ורכוש שנגרמו להם.

15. נוסף על כך, המשיבים 3-2 טוענים כי יכולתם הכלכלית היא מוגבלת מאד, וכי קיים חשש ממשי שהשתת פיצוי פלילי עליהם תהא בבחינת גזירה שלא יוכלו לעמוד בה. המשיבים 3-2 מדגישים את הרקע לאירוע מושא כתב האישום, את נסיבות חייהם המורכבות וכן את העובדה שהם עצמם נפגעו באופן קשה כתוצאה מהפיצוץ בבניין. עוד מצוין כי מצבם הרפואי וכן מצבו הקוגניטיבי של המשיב 3 מונע מהם לעבוד ולהשתקם בין כותלי הכלא. במכלול נסיבות אלה נטען כי האינטרס הציבורי מצדיק שלא להטיל פיצוי דווקא במסגרת ההליך הפלילי, ולהסתפק בהטלת חיוב במסגרת ההליכים האזרחיים המתנהלים במקביל. בהקשר זה מצביעים המשיבים 3-2 על כך שבהליך אזרחי קיימת אפשרות נרחבת יותר לפרוס תשלום פיצויים.

16. המשיב 1 מבקש להצטרף לטענותיהם של המשיבים 3-2. מעבר לכך, ובכל הנוגע לעניינו הקונקרטי, מדגיש המשיב 1 כי הוא נדון למאסר בפועל של 16 שנים, כלומר לעונש חמור במיוחד. המשיב 1 אף מוסיף ומבהיר בהקשר זה כי כל עוד הוא מרצה את עונש המאסר לא יהיה בידו לשלם פיצוי כלשהו.

הדיון בערעור והתפתחויות נוספות

17. מלכתחילה נקבע הערעור לדיון ליום 21.1.2019 (בהרכב בראשותו של השופט י' עמית, יחד עמי ועם חברי השופט ע' גרוסקופף). לאחר שהמשיבים לא הובאו לדיון על-ידי שירות בתי הסוהר נענינו לבקשה שהוגשה מטעמם לדחיית מועד הדיון. עם זאת, כבר באותו מעמד הפנינו את תשומת לבה של נציגת המדינה כי קיימת אי-בהירות עובדתית באשר למספרם ולזהותם של המוטבים הפוטנציאליים של הפיצויים במקרה זה, בין השאר בשל חלקיותם של תסקירי הנפגעים שהוגשו. יצוין, כי בשלב זה טרם נודע לנו דבר קיומו של תסקיר נפגעי עבירה גם ביחס לבני משפחתו של מוחמד. בהמשך לכך, ניתנה החלטה שהורתה למדינה להשלים את הפרטים בעניין עד למועד הדיון החדש שייקבע.

18. בסופו של דבר הדיון בערעור התקיים בפנינו ביום 25.3.2019. להודעה המשלימה שהגישה המדינה לקראת הדיון צורפו פרטיהם של בני משפחתו של מוחמד – חאלד, שמטעמו הוגש התצהיר בבית המשפט המחוזי, וכן חמישה אחים ואחיות נוספים. כן צוין בהודעה כי אמו של מוחמד נפטרה לאחר מותו וכי הוצא צו ירושה ביחס אליה, אך טרם הוצא צו ירושה ביחס למוחמד בשל קשיים כלכליים של המשפחה. המדינה הוסיפה כי בעת האחרונה פנו בני המשפחה לסיוע המשפטי לצורך קבלת ייצוג בעניין זה. לבסוף, צוין כי משפחתו של מוחמד מבקשת כי הפיצוי ייפסק לטובתם של האחים והאחיות. בנוסף, צירפה המדינה הודעה מטעם משפחת המנוחה חנאן בדר. בהודעה זו נמסרו פרטיהם של בני משפחתה של חנאן – אימה, שני אחיה וארבעת אחיותיה. כן נמסר כי לא הוצא צו ירושה וכי אף אין בכוונת בני המשפחה לעשות כן, מאחר שלשיטתם אין צורך בכך. בכל הנוגע לקטינה, הפנתה המדינה לתסקיר נפגעת העבירה שהוגש בעניינה.

19. במהלך הדיון, המדינה עמדה על כך שערעורה נושא אופי עקרוני, והדגישה את החשיבות הנודעת לפסיקתם של פיצויים לנפגעי עבירה. כמו כן, ובתשובה לטיעוני המשיבים, הבהירה המדינה כי בקשתה לפסיקת פיצוי התמקדה מלכתחילה רק בבני משפחות המנוחים, ולא נשמעה מצדה כל בקשה לפסיקת פיצויים לטובת ניזוקים נוספים מן האירוע. המדינה אף עמדה על כך שהנזקים שנגרמו לדיירים נוספים בבניין לא צוינו בעובדות כתב האישום המתוקן. כן הדגישה המדינה כי בהתאם להלכה שנקבעה בדנ"פ 5625/16 אסרף נ' טווק (13.9.2017) (להלן: עניין דיון נוסף טווק), סכום הפיצוי שניתן לפסוק לטובת בני משפחות המנוחים מוגבל על ידי תקרת הפיצויים הקבועה בסעיף 77 לחוק העונשין (במובן זה שלא ניתן לפסוק לבני המשפחה ביחד יותר מן הסכום המקסימלי שניתן היה לפסוק לטובת המנוח). לפיכך, טוענת המדינה כי ממילא אין בסכומים אלה כדי להשליך על הזכאות של נפגעי העבירה להגיש תביעות אזרחיות נגד המשיבים או נגד כל גורם אחר שניתן להוכיח את אחריותו לנזק שנגרם להם בתביעה אזרחית. עוד נטען כי ככל שתהיה חפיפה בין הסכומים שנקבעו בהליך הפלילי לסכומים שייקבעו בהליך האזרחי, יוכל בית המשפט שידון בהליך האזרחי להביא את הדברים בחשבון.

20. לבסוף, במהלך העבודה על התיק ובמסגרת עיון במערכת "נט המשפט" התברר – מבלי שהמדינה הפנתה את תשומת הלב לכך – כי במסגרת ההליך בבית המשפט המחוזי הוגש גם תסקיר נפגעי עבירה בעניינם של בני משפחתו של מוחמד בדר (כמפורט לעיל בפסקה 9). כאמור, תסקיר זה לא צורף לערעור או להודעה המשלימה של המדינה ואף לא הוזכר בטיעוני המדינה בעל פה. בהמשך לכך ביקשנו לקבל התייחסות מטעם המדינה לדבר. ביום 30.4.2019 הוגשה הודעה מטעם המדינה ובה נמסר כי לאחר "בדיקה נוספת" בחומרים שהועברו מפרקליטות המחוז, אכן נמצא עותק מהתסקיר האמור, וכי "בשל שגגה נשמט עצם קיומו של תסקיר זה בעת כתיבת הערעור", וכך אף בשלב השלמת הפרטים. עוד ציינה המדינה כי יש מקום לשיטתה להתייחס לאמור בתסקיר, שמוסיף פרטים רבים על האופן שבו ביצוע העבירה השליך על כל אחד מאחיו של מוחמד.

דיון והכרעה

21. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים אני סבורה שדין הערעור להתקבל, ואציע לחבריי לעשות כן.

טיבו ואופיו של הפיצוי הפלילי

22. כנקודת המוצא לפסק דיננו משמשת העמדה העקרונית שהציגה המדינה בדבר החשיבות הנודעת לפסיקתם של פיצויים לנפגעי עבירה גם במקרים שבהם מתעוררות שאלות עובדתיות הנוגעות להיקפו של הנזק המדויק. מסקנה זו מתחייבת מן התכלית העיקרית של פסיקת פיצויים בהליך הפלילי, כפי שהובהרה והתחדדה בעניין דיון נוסף טווק: מתן סעד מהיר יחסית לנפגע העבירה, על מנת לסייע לו בשיקום חייו (ראו: שם, בפסקה 14 לפסק דינה של הנשיאה א' חיות. כן ראו: רע"פ 2976/01 אסף נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(3) 418, 490-459 (2002); ע"פ 2965/13 מדינת ישראל נ' אלרפעיה, פסקה 27 (2.7.2014); ע"פ 1076/15 טווק נ' מדינת ישראל, פסקה 20 לפסק דיני (7.6.2016) (להלן: עניין ערעור טווק)). כפי שצוין עוד בעניין דיון נוסף טווק, ודומה שלא יכולה להיות על כך מחלוקת – ככל שנפגע העבירה מעוניין בפסיקת פיצוי בהיקף מלא על נזקיו, ובעיקר במקרים שבהם נגרמו נזקי גוף משמעותיים, לא יהא מנוס מניהולו של הליך אזרחי (ולו הליך מקוצר לנוכח העובדה שלא תידרש הוכחת האחריות לביצוע העבירה על יסוד שימוש בסעיף 42א לפקודת הראיות, התשל"א-1971). אולם, בכך אין כדי לגרוע מן התפקיד החשוב של הפיצוי בהליך הפלילי, לצורך מתן סעד "דחוף", בשים לב ליתרונות הנודעים לו.

23. התשובה המתבקשת לשאלה שהתעוררה בפנינו נגזרת למעשה מן האמור לעיל. קשה להטיל ספק בכך שהמקרה דנן הוא אחד מאותם מקרים שבהם יכול להיות מקום למחלוקת ביחס להיקף האחריות של המשיבים, במישור האזרחי, בין השאר בהתחשב בתרומתם האפשרית של גורמים אחרים להתרחשות הנזק במלואו. אולם, בהליך הפלילי ממילא לא נדרשת הכרעה באשר להיקף המלא של הנזק (ראו: עניין דיון נוסף טווק, בפסקה 14 לפסק דינה של הנשיאה חיות). במובן זה, אין סתירה בין פסיקת פיצויים בהליך הפלילי, לבין הותרת בירורן של השאלות הנוספות נוגעות למלוא היקפו של הנזק ולחלוקת האחריות להליך האזרחי. הדברים אמורים גם בשים לב לכך שהפיצוי שהתבקש על ידי המדינה במקרה דנן נגע אך ורק לבני משפחותיהם של מי שאיבדו את חייהם באירוע הקשה, להבדיל מתובעים פוטנציאלים אחרים.

24. בהקשר זה, לא למותר לציין, כפי שציינו אף במהלך הדיון שהתקיים בפנינו, כי בית המשפט המחוזי נתן את גזר דינו במקרה זה עוד לפני שניתן פסק דינו של בית משפט זה בעניין דיון נוסף טווק. על כן, כעת, לאחר שהובהרו העקרונות שאמורים לחול על תחום זה, התערבותנו בגזר דינו של בית המשפט המחוזי היא מתבקשת.

התשתית העובדתית הנדרשת לצורך פסיקת פיצויים בהליך הפלילי

25. למעשה, הקושי העיקרי שעוררה פסיקת הפיצויים במקרה זה היה קשור בהיבט אחר, שהיה תלוי דווקא במדינה עצמה – ההיבט העובדתי. אכן, כאמור לעיל, בהליך הפלילי לא נדרשת הוכחה מדויקת של שיעור הנזק כמו בהליך אזרחי רגיל. בית משפט זה עמד על כך שהליך פסיקת הפיצויים לא נועד להפוך ל"משפט אזרחי זוטא", וכי אין לצפות מהערכאה הגוזרת את העונש לבחון בנתונים מדויקים את מלוא הנזק שנגרם לנפגעי העבירה (ראו: ע"פ 961/16 אלהרוש נ' מדינת ישראל, פסקה 17 (25.11.2018) (להלן: עניין אלהרוש)). עם זאת, אין בכך כדי לפטור את המדינה מחובתה להציג בפני בית המשפט תשתית עובדתית מסוימת על מנת לאפשר לו להעריך מהו סכום הפיצויים שראוי לפסוק, ולו על דרך האומדנה (ראו: עניין ערעור טווק, בפסקה 11 לפסק דיני; עניין דיון נוסף טווק, בפסקה 31 לפסק דינה של הנשיאה חיות). הכלים העיקריים העומדים לרשותו של בית המשפט בהקשר זה הם תסקירי נפגע עבירה (ביחס לניזוקים הישירים, ובהקשר של עבירות המתה גם ביחס לבני משפחתם) והאפשרות לקבל השלמות והבהרות לגבי האמור בתסקיר וכן להציג שאלות לעורך התסקיר לשם הבהרת עובדה שבמחלוקת (ראו: סעיפים 187 ו-191א לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982). כמו כן, במקרים המתאימים רשאי בית המשפט להיעזר במסמכים רפואיים רלוונטיים, ככל שאלו קיימים (ראו: עניין אלהרוש, בפסקה 18).

26. במקרה דנן, הצגת הפן העובדתי ביחס לבני משפחתם של המנוחים לא נעשתה באופן מיטבי. באשר לבני משפחתה של חנאן, הוגש תסקיר נפגע עבירה שהציג את עניינן של אמה ואחת מאחיותיה, ללא התייחסות ליתר בני המשפחה. ייתכן אפוא כי מלכתחילה היה מקום להנחות את המדינה להשלים את התמונה העובדתית על-ידי הגשת תסקירים הנוגעים לכלל בני המשפחה שביחס אליהם התבקש מתן הפיצוי, או לכל הפחות להציג שאלות רלוונטיות לעורכות התסקיר (למשל, בכל הנוגע לבני המשפחה שלא היו מעוניינים לשתף עמן פעולה). זאת ועוד: תסקיר נפגעי העבירה ביחס לבני משפחתו של מוחמד כלל לא הוצג בפנינו לאורך כל שלבי ההליך. למעשה, המדינה סברה כי ניתן להסתפק בהקשר זה בתצהיר הקצר שהוגש מטעמו של חאלד, ללא מסירת מידע נוסף באשר לשאר בני המשפחה. מעבר לקושי הדיוני בהקשר זה שעליו יש בהחלט להצטער, התעורר בפנינו אף קושי מהותי שפגם משמעותית ביכולתנו להתרשם מן התשתית העובדתית ולהעריך את פסיקת הפיצויים הראויה במקרה זה. לפיכך, התלבטתי בשאלה האם יש מקום להורות כי התיק יוחזר לבית המשפט המחוזי לצורך השלמת הליך הבירור העובדתי בעניין פסיקת הפיצויים. אולם, בסופו של דבר, לא סברתי כך. בהתחשב בזמן הרב שחלף מאז מתן גזר הדין, ומתוך שאיפה להביא את ההתדיינות לכדי סיום לטובת הצדדים כולם, אני סבורה כי ניתן להסתפק בנסיבות העניין בחומר שבפנינו. לצד זאת ובמבט צופה פני עתיד, יש לקוות כי האמור לעיל יילקח לתשומת ליבה של המדינה וכי הלקחים הנדרשים יופקו.

פסיקת הפיצוי – לעיזבון כניזוק ישיר או לבני המשפחה כניזוקים עקיפים?

27. שאלה נוספת שיש להתייחס אליה בקצרה וקשורה באופן חלקי לתשתית העובדתית שיש להציג בפני בית המשפט, נוגעת לבחירה בין פסיקת פיצויים לעזבונותיהם של המנוחים כניזוקים ישירים, על מנת שיועברו בהמשך לבני משפחתם על פי דיני הירושה, לבין פסיקת הפיצוי במישרין לבני המשפחה כניזוקים עקיפים, ללא קשר למעמדם כיורשים ותוך התייחסות פרטנית אליהם ולמאפייניהם.

28. שאלה זו התעוררה אף בעניין דיון נוסף טווק, אך לא התחדדה, ואף לא הוכרעה במישרין, מאחר שהדיון בו הוקדש לשאלה שבה הוחלט לקיים דיון נוסף: פרשנותה של תקרת הפיצויים הקבועה בחוק. ככלל, מפסק הדין שניתן בעניין דיון נוסף טווק עולה הכרה עקרונית בשתי החלופות. מחד גיסא, נקבע בו כי בנסיבות של הרשעת נאשם בעבירת המתה ניתן לפסוק פיצויים לטובת עזבונו של המנוח, שהרי אין חולק שהניזוק הישיר ממעשה העבירה הוא המנוח עצמו (ראו: שם, בפסקה 19 לפסק דינה של הנשיאה חיות). מאידך גיסא, פסק הדין מכיר גם באפשרות של פסיקת פיצויים ישירות לבני המשפחה של המנוח כניזוקים עקיפים. עוד הובהר כי אפשרות זו קיימת לא רק בעבירות המתה, אלא גם "במקרים מתאימים נוספים שבהם תהיה הצדקה לפסוק לבני המשפחה פיצוי על פי סעיף 77 לחוק לפי הרציונאליים והתכליות שביסוד הסעיף" (שם, בפסקה 23 לפסק דינה של הנשיאה חיות, בפסקאות 16-12 לפסק דיני ובפסקאות 2-1 לפסק דינו של השופט י' עמית). בהמשך אף קבע בית משפט זה כי בנסיבות של עבירות המתה, פסיקת פיצויים מכוח סעיף 77 לחוק לטובת בני משפחה כניזוקים עקיפים מגשימה "באופן המובהק ביותר" את התכליות והרציונאליים האמורים (ראו: עניין אלהרוש, בפסקה 9).

29. מדובר אפוא בשתי חלופות – והכרעה נחרצת ביניהן אינה נדרשת – שהרי ממילא הפיצוי הנפסק בהליך הפלילי אינו אמור למצות את פסיקת הפיצויים האפשרית בהליכים אזרחיים. יחד עם זאת, אני סבורה שלנוכח התכליות של הפיצוי בהליך הפלילי ישנה עדיפות לבחור בנתיב של פסיקת פיצוי במישרין ובאופן פרטני לניזוקים העקיפים. כזכור, תכליתו של הפיצוי היא מתן סעד מהיר ומידי לבני המשפחה של הניזוקים. פסיקת פיצוי ליורשיו של הניזוק הישיר עלולה להביא להחמצת התכלית האמורה. בעיקרו של דבר, אין כל זיהוי הכרחי בין היורשים הפורמאליים לבין מי שהאובדן השליך על מהלך חייהם. כך למשל, מטעמים כלכליים, עשויים הורים לקבוע כיורש את אחד מילדיהם (לאחר שזיכו במתנות בחיים את אחיו). אולם, בכל הנוגע לנזק הפסיכולוגי של אובדן ההורים, לרוב אין הבחנה בין הילדים. זאת ועוד: פסיקת פיצויים ליורשים תחייב את בני המשפחה לעבור "משוכה" נוספת בדמות מימוש זכויותיהם כיורשים על פי כללי הדין בהקשר זה (הגשת בקשה למתן צו ירושה וכדומה), מה שעומד בניגוד לרציונל של פסיקת פיצויים שלא תחייב בנקיטת כל הליך משפטי נוסף. לעיתים הליכים אלה אף עשויים להיות מורכבים ומתמשכים, בעיקר כאשר קיים סכסוך "פנימי" בין היורשים או בין כאלה הטוענים להיות יורשים. כך, עשויות להתרחש התפתחויות בלתי צפויות, שיעכבו שלא לצורך את העברת הפיצויים לידי נפגעי העבירה, בניגוד לתכלית החקיקה. במובן זה פסיקת פיצויים לעזבון עלולה להתברר כ"דרך הקצרה הארוכה". זאת ועוד: בדין האזרחי, פסיקת פיצויים עקב מותו של אדם עשויה לעורר מורכבויות הנובעות מיחסי הגומלין בין היורשים והתלויים של המנוח (ראו: עניין ערעור טווק, בפסקאות 16-14 לפסק דיני).

30. אכן, במקרים רבים, לא תהיה הבחנה מעשית בין פסיקת פיצוי לעזבון המנוח כניזוק ישיר לבין פסיקת הפיצוי ישירות לבני המשפחה, כניזוקים עקיפים. למשל, כאשר קורבן עבירה נפטר ויורשיו הם אשתו וילדיו. אולם, לא תמיד אלה הם פני הדברים. כך או כך, עניין זה חוזר ומתקשר לחובתה של המדינה להניח תשתית עובדתית בסיסית כאשר היא מבקשת מבית המשפט להטיל על נאשם שהורשע חובת פיצוי לנפגעי העבירה, כפי שהוסבר בהרחבה לעיל. אכן, לא נדרשות כאן הוכחות כמקובל בהליך האזרחי, אך מינימום עובדתי חייב להתקיים.

מהלכה למעשה

31. לאחר שעמדתי על העקרונות המנחים לפסיקת הפיצוי, אדרש כעת ליישומם במקרה שבפנינו.

32. אכן, המקרה שבפנינו אינו פשוט. חמישה בני אדם חפים מפשע איבדו את חייהם בפיצוץ שנגרם עקב מעשיהם של המשיבים. חורבן הומט על שתי משפחות. ילדה רכה בשנים איבדה את כל משפחתה הגרעינית. תסקירי נפגע העבירה פרסו בפנינו את הקושי היומיומי שעמו נאלצים בני המשפחה השכולים להתמודד, את כאבם ואת אובדנם הקשה. מנגד, כפי שציין בית המשפט המחוזי, אין חולק כי מתקיימות נסיבות מיוחדות אף בהתייחס למשיבים, ובעיקר המשיבים 3-2 שנפצעו באירוע והם מתמודדים עם השלכותיו עד היום. כמו כן, יש לתת משקל לטענות בדבר אחריותם של גורמים נוספים וחיצוניים לנזק כמו גם טענות בדבר אשם תורם. כפי שכבר ציינתי, לשיטתי האיזון בין מכלול השיקולים במקרה דנן אינו צריך להוביל לשלילה מוחלטת של הפיצויים מנפגעי העבירה. לעומת זאת, אני סבורה כי יש לתת למורכבות האמורה ביטוי בגובה הפיצויים שייפסקו. בדרך זו יוסיפו להתברר השאלות הנוגעות להיקף הפיצויים, וכן לטענות של מעוולים במשותף ואשם תורם בהליכים האזרחיים שהם הזירה ה"טבעית" לדיון בהן.

33. עוד יש להעיר, בכל הנוגע לטענותיהם של המשיבים באשר למצבם הכלכלי, כי ככלל שיעור הפיצוי שנפסק לטובת נפגע עבירה אינו נקבע בהתחשב ביכולתו הכלכלית של הנאשם (ראו: ע"פ 5761/05 מג'דלאוי נ' מדינת ישראל, פסקה ט(2) (24.7.2006); ע"פ 2104/18 פלוני נ' מדינת ישראל (20.3.2019); ע"פ 9882/17 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 43 (16.4.2019)). לצד זאת, כידוע, ניתן לפנות למרכז לגביית קנסות בבקשה לפריסה או דחייה של תשלומי הפיצוי, בהינתן קיומן של נסיבות אישיות מיוחדות (ראו: סעיף 5ב לחוק המרכז לגביית קנסות; עניין אלהרוש, בפסקה 21).

34. אשר על כן, אציע לחבריי לקבל את הערעור ולקבוע כי המשיבים ישלמו פיצויים לנפגעי העבירה, בני משפחותיהם של המנוחים, כמפורט להלן:

           לקטינה – 360,000 שקלים.

           לפאטמה, אמה של חנאן ז"ל – 50,000 שקלים.

           לסברין, אחותה של חנאן ז"ל – 20,000 שקלים.

           לחמשת אחיה ואחיותיה הנוספים של חנאן ז"ל –50,000 שקלים במשותף

                   (10,000 לכל אח/ות).

           לחאלד ולחמשת אחיו ואחיותיו הנוספים של מוחמד ז"ל – 120,000 שקלים

           במשותף (20,000 לכל אח/ות).

           המשיב 1 יישא במחצית מסך הפיצוי האמור, ואילו המשיבים 3-2 יישאו כל אחד ברבע מן הסכום. כל אחד מהמשיבים יהא אחראי לחלקו בלבד.

סיכום

35. במבט הצופה פני עתיד, יש לחזור ולהבהיר כי יש מקום לפסיקת פיצויים בהליך הפלילי גם כאשר עשויות להתעורר שאלות של חבות אזרחית – שאלות שעשויות להשפיע על היקף הפיצויים שראוי לפסוק בהליך הפלילי, להבדיל מאשר על הימנעות כללית מכך.

36. עם חתימה, כל שנותר הוא להביע תקווה כי עם סיום ההליך המשפטי יצליחו בני משפחותיהם של המנוחים לגייס כוחות להתמודדות עם חוויית האובדן הקשה.

37. סוף דבר: הערעור מתקבל כמפורט בפסקה 34 לעיל.

                                                                                                ש ו פ ט ת

השופט ד' מינץ:

           אני מסכים.

                                                                                                ש ו פ ט

השופט ע' גרוסקופף:

           אני מסכים.

                                                                                                ש ו פ ט

             הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת ד' ברק-ארז.

           ניתן היום, ‏ז' באייר התשע"ט (‏12.5.2019).