1.האם מתן צו הפטר לחייב בהוצאה לפועל, מייתר את הצורך בקבלת אישור מיצוי הליכים כתנאי לנקיטת הליכים נגד ערב מוגן. זו השאלה שבמחלוקת בהליך דנן והיא תידון ותוכרע להלן.
2.מקרה שהיה כך היה:
התובע, שהינו מוסד בנקאי, העמיד למר ב. י. הלוואה ע"ס של 18,000 ₪ (להלן: "החייב העיקרי" ו-"ההלוואה" בהתאם). הנתבעת חתמה כערבה להחזר ההלוואה, ואין חולק כי היא ערבה מוגנת.
לימים, פיגר החייב העיקרי בפירעון ההלוואה ובעקבות זאת פתח התובע נגדו תיק הוצאה לפועל לגביית החוב (להלן: "תיק ההוצל"פ"). בהמשך, החייב העיקרי הוכרז כחייב מוגבל באמצעים ונפתח נגדו בלשכת ההוצאה לפועל בנצרת תיק איחוד מס' 06-99918-09-5, ואשר כלל את תיק ההוצל"פ (להלן: "תיק האיחוד").
במהלך השנים 2013-2015 הגיש התובע בקשות לרשם ההוצאה לפועל למתן אישור מיצוי הליכים ביחס לחייב העיקרי. הנתבעת התנגדה לאותן בקשות בנימוק כי התובע לא פעל למימוש קרן השתלמות אשר התנהלה ע"ש החייב העיקרי. לאור זאת, התובע פעל למימוש קרן ההשתלמות הנ"ל, אף כי בסופו של יום, הוא לא חזר על בקשתו למתן צו מיצוי הליכים ומן הסתם, צו כאמור לא ניתן. להסר ספק מובהר בזאת, כי מימוש קרן ההשתלמות, לא כיסה את מלוא חוב ההלוואה.
בין לבין, ביום 7.2.17, לאחר שהחייב העיקרי נחקר בפני רשם ההוצאה לפועל, ניתן צו הפטר בעניינו (להלן: "צו ההפטר").
3.לאחר מתן צו ההפטר, הגיש התובע נגד הנתבעת תביעה דנן, לפיה הוא ביקש לחייבה בתשלום יתרת חוב ההלוואה בסך של 31,098 ₪ נכון ליום 11.12.17. יצוין, כי התביעה הוגשה תחילה כתביעה על סכום קצוב בלשכת ההוצאה לפועל, ומשהגישה הנתבעת התנגדות לתביעה, הדיון בה הועבר לבית המשפט והיא מתנהלת בהליך של סדר דין מהיר.
4.ביום 5.3.19 התקיים דיון מקדמי בתביעה, ובמהלכו הודיעו הצדדים, כי המחלוקת היחידה שנותרה ביניהם היא בשאלה כמתואר בסעיף 1 לעיל ובנדון הם הגיעו להסכמה דיונית, לפיה הם יסכמו טענותיהם ובית המשפט ייתן פסק דין מנומק שלא על דרך הפשרה.
5.לטענת התובע בתמצית, מתן צו הפטר בהתאם לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967, זהה במהותו, אופיו ותוצאותיו לצו ההפטר הניתן בהתאם לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980. לפיכך, משנקבע בס"ק 27(ב)(1) לחוק הערבות, תשכ"ז-1967, כי הגשת תביעה נגד ערב מוגן אינה מותנית במתן צו מיצוי הליכים ביחס לחייב העיקרי, באם ניתן צו כינוס נכסים בעניינו, אזי מן הסתם גם צו ההפטר שניתן לחייב העיקרי ע"י רשם ההוצאה לפועל, מייתר את הצורך בצו מיצוי הליכים. בנסיבות העניין, לא היה כל מקום להגשת בקשה נפרדת למתן צו מיצוי הליכים ע"י רשם ההוצאה לפועל, ולחילופין, יש לראות בצו ההפטר שניתן, כהחלטה ולפיה מוצו ההליכים בעניינו של החייב העיקרי.
6.הנתבעת חולקת על ההקבלה שעושה התובע בין הליך פשיטת הרגל בהתאם לפקודת פשיטת הרגל לבין הליך ההפטר בהתאם לחוק ההוצל"פ. בנדון טענה הנתבעת כי הסרת הדרישה למתן צו מיצוי הליכים ביחס לחייב המצוי בהליך של כינוס נכסים, אינה לאור תוצאת הליך פשיטת הרגל וההפטר שניתן בעקבותיו, כי אם לאור מחסום הליכים פרוצדורלי ומהותי הניתן במסגרת צו כינוס נכסים. להבדיל, חייב מוגבל באמצעים אשר ניתן בעניינו צו הפטר, לא בהכרח ההליכים נגדו נחסמו. לחיזוק טענותיה בנדון, הנתבעת מפנה לעובדה כי התובע בעצמו פעל לקבלת צו מיצוי הליכים ביחס לחייב העיקרי, אולם, ומשיקולים השמורים עמו, הוא זנח את דרישתו בנדון.
הוסיפה הנתבעת וטענה, כי לצורך מתן צו הפטר ע"י רשם ההוצאה לפועל, הרשם אינו בודק באם ננקטו ע"י הנושים כל הפעולות הסבירות לגביית החוב הפסוק, זאת בניגוד למצב הקיים כאשר מוגשת בקשה למתן צו מיצוי הליכים. כן טענה הנתבעת, כי צו הפטר הניתן ע"י רשם ההוצאה לפועל, אינו אלא הסכם/הסדר בין החייב העיקרי לבין הנושים, והרי על פי דין, הסדר כאמור, יפורש כמשחרר את הערב.
7.שקלתי מכלול טענות הצדדים, ומצאתי כי הדין עם התובע. אנמק להלן.
8.בס"ק 27(א) לחוק הערבות נקבעו שני תנאים מצטברים להגשת תביעה נגד ערב מוגן, האחד - ניתן פסק דין נגד החייב העיקרי, והשני - רשם ההוצאה לפועל נתן צו מיצוי הליכים לפיו הוא אישר כי ננקטו נגדו כל הליכי ההוצאה לפועל בניסיון להיפרע ממנו את החוב הפסוק.
בס"ק 27(ב) לחוק הערבות נקבעו מספר חריגים, אשר בהתקיים אחד מהם, ניתן להגיש תביעה נגד ערב מוגן אף משלא התקיימו שני התנאים המפורטים לעיל או אחד מהם, ובין היתר החריג לפיו ניתן נגד החייב העיקרי צו כינוס נכסים.
נשאלת אפוא השאלה, האם מתן צו הפטר לחייב העיקרי על ידי רשם ההוצאה לפועל שקול למתן צו כינוס נכסים, במובן זה שהוא מייתר את הצורך בקבלת צו מיצוי הליכים כתנאי להגשת תביעה נגד ערב מוגן.
יובהר כי למיטב ידיעת הח"מ, השאלה לעיל טרם הגיעה לפתחו של בית המשפט ולא ניתנו בה החלטות כלשהן. עסקינן אפוא בקרקע בתולית שלא נעשה בה כל חריש.
9.ביום 6.9.15 נכנס לתוקפו תיקון מס' 47 לחוק ההוצאה לפועל, לפיו הוקנתה לרשם ההוצאה לפועל סמכות לתת צו הפטר לחייב מוגבל באמצעים, וזאת בכפוף לקיום תנאים מתנאים שונים, ואשר בחלקם הינם תנאי סף (להלן: "תיקון 47").
בדברי ההסבר להצעת החוק עמד המחוקק על המצב ששרר דאז, לפיו, לא ניתן לתת צו הפטר במסגרת דיני ההוצאה לפועל, על תכליתו של המוסד חייב מוגבל באמצעים – להקל על חייבים שיש ביכולתם לפרוע את חובם באמצעות פריסת החוב לתשלומים – תכלית אשר לא במעט מקרים אינה תואמת את המצב בפועל, בו החייבים מוכרזים כחייבים מוגבלים באמצעים, אף כאשר אין ביכולתם לפרוע את חובם. נקודת המוצא היא, כי עניינה של קבוצת החייבים הנ"ל אמור להיות מוסדר בהתאם לדיני פשיטת הרגל הקבועים בפקודה.
ביחס למטרת תיקון 47 - השוני והדמיון בין ההסדר שנקבע בו לבין ההסדר שנקבע בפקודת פשיטת הרגל - נאמר בדברי ההסבר להצעת החוק, כדלקמן:
"החוק המוצע מטרתו לאפשר לאותם חייבים לקבל, במסגרת ההליכים בהוצאה לפועל, את ההפטר שהיו זכאים לו, לו פנו להליכי פשיטת רגל. בהתאם, חייבים שלא היו זכאים לקבל הפטר במסגרת הליך פשיטת רגל, לא יקבלו הפטר גם במסגרת ההליך המוצע בהוצאה לפועל.
ההסדר המוצע קובע תנאי סף לזכאות להפטר שאינם נדרשים לשם קבלת הפטר על פי פקודת פשיטת הרגל. מנגד, ההפטר במסגרת ההוצאה לפועל לא יכול לפטור את החייב מחובות שהפטר מכוח פקודת פשיטת הרגל אינו פוטר מהם. כלומר, ההסדר המוצע מחמיר יותר מבחינת תנאי הסף לקבלת הפטר, אך תוצאות ההפטר הניתן מכוחו זהות לאלה של ההפטר הניתן מכוח פקודת פשיטת הרגל.
ההבדל העיקרי בהליך המוצע הוא במיקומו של ההליך מבחינה מוסדית. במקום לדרוש מחייבים מוגבלים באמצעים לפתוח בהליך נוסף, של פשיטת רגל, ולבקש במסגרתו הפטר, מוצע לאתר את אותם חייבים שממילא היו זכאים להפטר לו פתחו בהליך פשיטת רגל, ולאפשר להם לקבלו במסגרת ההליך שבו הם כבר נמצאים – הוצאה לפועל" (שם, הצ"ח הממשלה, 953, כ"א בתמוז תשע"ה, 8.7.15).
הנה אם כן, הליך מתן צו הפטר בהוצאה לפועל מכוח תיקון 47 הינו "אחיו התאום" של הליך ההפטר מכוח פקודת פשיטת הרגל, והוא מיועד לאותם חייבים אשר ממילא היו זכאים לקבל צו הפטר בהתאם לפקודה, ואף תוך הצבת תנאי סף מחמירים יותר לקבלתו לעומת התנאים הקבועים בפקודה. לפיכך, ניתן לומר כי כל חייב שהיה זכאי לקבל צו הפטר מכוח תיקון 47, בהכרח זכאי לקבל אותו צו מכוח פקודת פשיטת הרגל, אולם, מי שזכאי לקבל צו הפטר מכוח פקודת פשיטת הרגל, לא בהכרח זכאי לקבל אותו צו מכוח תיקון 47 לחוק ההוצל''פ. לפיכך סבורני, כי לא ניתן לייחס לצו הפטר הניתן על ידי רשם ההוצאה לפועל ולצו הפטר הניתן מכוח פקודת פשיטת הרגל משמעות, משקל או תוצאה שונים, זאת אך מהטעם שכל אחד מהם ניתן על ידי ערכאה שונה.
10.סעיף 69י'3 לחוק ההוצאה לפועל, ואשר נחקק מכוח תיקון 47, מפרט את תנאי הסף למתן צו הפטר על ידי רשם ההוצאה לפועל לחייב מוגבל באמצעים ובס"ק 69י'3(א)(3) נקבע התנאי הנ"ל:
"אין לחייב נכסים בעלי ערך הניתן לעיקול, מכירה או מימוש בדרך אחרת, שניתן לממשם לפי פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980, למעט משכורת או הכנסה אחרת שהוא זכאי לה".
ודוק, בהתאם לתיקון 47, ובטרם מתן צו הפטר ע"י רשם ההוצאה לפועל, על הרשם לדרוש מידע אודות הכנסותיו ונכסיו של החייב (סעיף 69י'7 לחוק ההוצאה לפועל) וכן ניתנת הודעה לנושים בדבר פתיחת תיק במסלול של הפטר והם רשאים להגיש התנגדויות למתן צו הפטר לחייב (סע'69י'10- 69י'11 לחוק ההוצאה לפועל). לא זאת אלא זאת, על רשם ההוצאה לפועל לקיים דיון בבקשת החייב למתן צו הפטר ולהודיע על המועד שנקבע לנושים ולכל צד אשר הגיש התנגדות למתן הצו, על מנת כי עמדתו תשמע בדיון (סעיף 69י'12 לחוק).
עיננו הרואות, כי צו ההפטר לא ניתן על ידי רשם ההוצאה לפועל כלאחר יד אלא רק לאחר חקירה ודרישה ביחס ליכולתו של החייב המוגבל באמצעים לפרוע את חובותיו, וכן לאחר שניתנה לנושים או לכל צד המתנגד למתן צו ההפטר, הזדמנות להעלות טענותיו בנדון. רק לאחר כל אלה, ומששוכנע רשם ההוצאה לפועל כי אין לחייב נכסים כלשהם הניתנים למימוש לפי פקודת פשיטת הרגל, אז ורק אז, ניתן צו ההפטר המבוקש.
11.לא נעלמו מעיניי הוראות הדין וההלכה הפסוקה, לפיהן, טרם מתן צו מיצוי הליכים ביחס לחייב העיקרי, יש להזמין את הערבים ולתת להם זכות טיעון בפני רשם ההוצאה לפועל, שאם לא כן, החלטתו בנדון תהיה פגומה ודינה להתבטל (ר' בר''ע (ת''א) 20275/99 בנק הפועלים נ. רודניק, דינים מחוז לב(3) 642, בר''ע (נצרת) בנק הפועלים נ. מנאל ואח', דינים מחוזי לד(6) 687וכן בר''ע (חי') 264/00 בנק הפועלים בע''מ נ. חייהם, דינים מחוזי לב(8) 509), והרי מתן צו הפטר על ידי רשם ההוצאה לפועל אינו מותנה בהזמנת הערבים ושמיעת עמדתם (אלא אם כן הם התנגדו למתן הצו בהתאם לסע' 69י'12 לחוק).
יחד עם זאת, אין באמור לעיל כדי לשנות מהתוצאה אליה הגעתי, שכן, גם צו כינוס נכסים הניתן בהתאם לסעיפים 6 ו-18 לפקודת פשיטת הרגל, אינו מותנה במתן זכות טיעון לערב מוגן ושמיעת עמדתו טרם מתן הצו.
12.לא זאת אלא זאת, כאמור לעיל, הליך ההפטר בהוצאה לפועל הינו ''אחיו התאום'' של הליך ההפטר מכוח פקודת פשיטת הרגל. והנה, צו הכינוס הניתן בהתאם לפקודת פשיטת הרגל, הוא שלב מקדים לצו ההפטר הניתן באותו הליך. מאידך, צו ההפטר הניתן בהוצאה לפועל הוא בבחינת שלב סופי של הליך ההפטר והוא מותנה בקיום חקירה ודרישה ביחס ליכולתו הכלכלית של החייב העיקרי ומתן זכות טיעון לנושים ולכל צד המתנגד לצו. רוצה לומר, אם המחוקק הסתפק במתן צו כינוס נכסים לביטול הדרישה לקבלת צו מיצוי הליכים כתנאי להגשת תביעה נגד ערב מוגן, הרי מקל וחומר מתן צו הפטר על ידי רשם ההוצאה לפועל מייתר אף הוא אותה דרישה.
13.חיזוק למסקנה אליה הגעתי, מצאתי בעובדה כי במקרה דנן ניתנה לנתבעת הזדמנות לומר את דברה כאשר פנה התובע להוצאה לפועל בבקשה למתן צו מיצוי הליכים ובעקבות זאת, היא התנגדה למתן הצו המבוקש מהטעם, יש לומר מוצדק, כי טרם מומשה קרן השתלמות שהיתה על שם החייב העיקרי. מנגד, עמדת הנתבעת בהליך דנן, אינה מלווה בטענה כאילו לחייב העיקרי היו נכסים שניתן היה להיפרע מהם לכיסוי או הקטנת חוב ההלוואה, לולא מתן צו ההפטר.
14.לפני סיום אומר, הנתבעת העלתה בסיכומיה טענות החורגות ממסגרת המחלוקת היחידה שנותרה בין בעלי הדין, ולפיכך לא מצאתי להתייחס או לדון באותן טענות.
15.לסיכום, אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 31,098 ₪ בצירוף ריבית שנתית בשיעור של פריים בתוספת 6.5% וזאת מיום 11.12.17 ועד התשלום המלא בפועל. שיעור הריבית הנ"ל וכן המועד והתקופה לצבירת הריבית וצירופה לקרן, ישתנו בהתאם לשינויים בשיעורי הריבית ולשינויים במועד ובתקופת צבירת הריבית וצירופה לקרן כפי שיהיו נהוגים אצל התובע מעת לעת.
כמו כן, הנתבעת תשלם לתובע הוצאות האגרה ובנוסף לכך שכר טרחת עו"ד בסך של 3,510 ₪ (כולל מע"מ) בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק על הוצאות האגרה מיום תשלומם ועל שכר טרחת עו"ד מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
התובע רשאי להמשיך בנקיטת הליכי ההוצאה לפועל לגביית הסכומים לעיל.
י"ט אייר תשע"ט, 24 מאי 2019, בהעדר הצדדים.
