תובענה למתן צו קיום לצוואה והתנגדות.
- המנוח, ב' ש' ז"ל הלך לעולמו ביום 01.12.14.
- המנוח אישר אחריו צוואה בפני עדים נושאת תאריך 11.11.14. על פי הוראות הצוואה, עִזבונו של המנוח מתחלק בחלקים שווים בין התובעים.
- תובע 1 – אחיו של המנוח ותובעים 2-4 – הם אחייניו של המנוח.
תובעים 2, 4 - ילדיו של ד' ב' ת' אחיו של המנוח, ותובע 3 – בנו של ח' ב' ת', אחיו של המנוח.
- במועד פטירתו היה המנוח פרוד מאשתו, הנתבעת 1.
- נתבעת 2 היא הבת המשותפת למנוח ולנתבעת 1.
- הנתבעות הגישו התנגדות למתן צו קיום הצוואה.
- בהתנגדות נכתב כי המנוח ונתבעת 1 היו נשואים 27 שנה. בִתם, שבמועד פטירת המנוח הייתה חיילת, נולדה מתרומת זרע. נכתב כי במאי 2014 עזבה נתבעת 1 את הבית אל מקלט לנשים מוכות, לאחר שנמלטה מחיי נישואין שהיו רצופים באלימות פיזית קשה מצדו של המנוח כלפי הנתבעת. להתנגדות צורף צו הגנה שניתן ביום 15.05.14 ותביעות גירושין שהוגשו. נכתב כי הוגשו תביעות רכושיות בבית משפט לענייני משפחה בXXX XX, ובמסגרת הדיון שם הגיעו הצדדים להסכם. הנתבעות טענו כי בני הזוג חיו יחדיו כ-30 שנה, אֹמנם נפרדו בנסיבות קשות אך המנוח היה מעוניין בשלום בית ואהב את נתבעת 1. כן נטען כי לא התאפשר לבני הזוג לסיים את הליך הפרידה באופן ראוי ומכובד, ובתקופה שממועד התגלות המחלה, בחודש ספטמבר 2014 לערך, ועד פטירת המנוח – קיבלה הנתבעת הודעות ואיומים מהתובעים אשר בשלם חששה להגיע לביתה. נכתב כי ממועד בו התברר כי המנוח חולה במחלה קשה ועד פטירתו חלפו שבועות ספורים, והתובעים החתימו את המנוח בעודו על ערש דווי, סובל, דואב, בודד ונתון להשפעה. הנתבעות הצביעו על כך כי ממועד החתימה על הצוואה ועד פטירת המנוח – חלפו 19 ימים.
נטען כי התובעים "עטו על הטרף", גנבו את דעתו של המנוח עת היה בודד, חלש וחולה, וכן הסתירו מהנתבעות את דבר מחלתו על-מנת שהמנוח יסבור שלנתבעות לא אכפת ממנו. נטען כי המנוח הוטעה, ניסה לרצות תוך הטעייה או כפייה מתוך בדידותו הקשה, ולראיה – בהליכים המשפטיים בין הצדדים יוצג המנוח על-ידי עורך דין אחד, הוא לא הביא לידיעתו את דבר עריכת הצוואה על-ידי עורך דין אחר, והתובעים אצה להם דרכם והם הגישו את התובענה למתן צו קיום צוואה בטרם חלפו 30 יום ממועד הפטירה. נטען כי מאחר והנתבעות חששו מהתובעים, הם לא ישבו שבעה בבית הצדדים, וכאשר שבו לבית הצדדים בתום השבעה - תקפו התוקפים פיזית את הנתבעות. לתובענה צורפו אישורים רפואיים.
בפן המשפטי נטען כי המנוח לא היה כשיר להבחין בטיבה של צוואה, ומאחר והצוואה נחתמה בעת שהיה מרותק למיטתו – הנטל רובץ לפתחם של התובעים. כן נטען כי התובעים השפיעו על המנוח השפעה בלתי הוגנת.
- בתגובת התובעים להתנגדות נטען כי המנוח ונתבעת 1 אֹמנם נשואים, אך ניהלו הליכים משפטיים בתביעת נתבעת 1 לגירושין. נטען כי בחודש מאי 2014 נטשה נתבעת 1 את המנוח וגם לאחר שמצבו הרפואי התדרדר בשל מחלתו, סירבה לשוב לבית ולסעוד את המנוח. נטען כי אין ממש בטענות שהמנוח נהג באלימות כלפי הנתבעת, אלא הנתבעת היא אישה שמאסה בבעלה, המנסה להצדיק את נטישתה על-ידי העללת עלילות שווא. נטען כי נתבעת 1 נקטה נגד המנוח הליכים משפטים, הגישה נגדו תלונות שווא, זנחה אותו וסירבה לחזור לחיות עמו גם בשעתו הקשה, בהיותו על ערש דווי, למרות הפצרותיו והפצרות בני משפחתו, ועל כן גמר אומר המנוח בלבו להוריש עִזבונו לתובעים.
נטען כי רצונו של המנוח היה להימנע מלאפשר ירושה על פי דין לנתבעת בשל התנהגותה המחפירה והסכסוך ביניהם, וכי המנוח היה מודע היטב למעשיו וידע להבחין בטיבה של צוואה. כן נטען כי מצבו הרפואי של המנוח לא השפיע על כשירותו הנפשית או המנטלית, ואין רלוונטיוּת לעובדה כי חלפו 19 יום ממועד החתימה ועד פטירתו. כן נטען כי במעמד החתימה על הצוואה נכחה גם עורכת הדין שערכה את הצוואה. התובעים הפנו לפרוטוקול בית הדין הרבני שצורף כנספח ב' להתנגדות, שם סירבה נתבעת 2 לחזור לשלום בית ולכן ברור כי המנוח נישל את התובעת בשל יחסה המחפיר ונטישתו על ידה.
אשר לטענה כי הוסתרה מהנתבעת מחלתו של המנוח ומצבו הקשה, נטען כי משפחת המנוח הפצירה בתובעת לשוב לשלום בית ולסעוד אותו, אך הנתבעת סירבה ואף לא הגיעה להלווייתו או לשבעה בבית הצדדים, אלא ביום האחרון - כאשר הגיעה וביקשה לגרש את בני המשפחה. התובעים טענו כי באותו אירוע, בעימות בין הצדדים, הטיחה הנתבעת כי "טוב שהוא מת. מגיע לו שהוא מת" ועוד התבטאויות מסוג זה, ואף הגישה נגדם תלונת שווא על אלימות. נטען כי הנטל רובץ על הנתבעות ואין כל בסיס להתנגדות. התובעים הפנו לתמ"ש 51065-03-15 שם נדחתה בקשת נתבעת 1 למתן צו מניעה קבוע האוסר עליהם להתקרב לבית. נטען כי נתבעת 2 לא הגישה התנגדות.
- בקדם המשפט הראשון הודיעה ב"כ נתבעת 1 כי נתבעת 2 מצטרפת כמתנגדת נוספת בהתנגדות.
- לבקשת הנתבעות, ניתנו צווים אשר הופנו למוסדות רפואיים. לאחר שהתקבלו המסמכים בידי ב"כ הנתבעות, הודיעה ב"כ הנתבעות כי היא חוזרת בה מהטענה כי המנוח לא ידע להבחין בטיבה של צוואה.
- עדויות ראשיות הוגשו בתצהירים. הנתבעות הגישו תצהיר עדות ראשית מטעמן (סומנו מת/1 ו-מת/2). כן הגישו תצהיר אחות הנתבעת 1 גב' ד' ל', תצהיר שכנת המנוח גב' מ' א' ג' (סומן מת/3) ותצהיר אח המנוח מר ב' ת' א' (סומן מת/4). כמו כן זימנו לעדות את העדים לצוואה, מר מ' א' ומר ד' מ', את עו"ד ח' ב' ב' אשר ערכה את הצוואה, את גב' ב' אושרה אשר טיפלה במנוח בימיו האחרונים, ואת שכניי המנוח מר מ' ר' וגב' מ' א'.
הנתבעות ויתרו על חקירתם של גב' ד' ל' ותצהירה הוצא מהתיק וכן ויתרו על חקירת מר ד' מ' ומר מ' ר'.
מטעם התובעים הוגשו תצהיריהם אשר סומנו בהתאמה: מת/5, מת/7, מת/8 ו-מת/6.
כמו כן הוגשו מוצגים: הסכמות רכושיות בין המנוח לבין התובעת (מב/2), תביעה רכושית שהגישה נתבעת 1 כנגד המנוח בבית משפט לענייני משפחה בXXX XX (מב/1) ומסמך בדיקה רפואית שנערכה למנוח במועד עריכת הצוואה על ידי רופאת קופ"ח (מת/9)
דיון והכרעה:
- כבר בראש חלק זה אציין כי לאחר שבחנתי כלל העדויות והראיות שהוגשו, מצאתי לדחות את ההתנגדות . חשוב לציין כי למסקנתי הגעתי לאחר התלבטויות רבות. מצד אחד, המדובר בנסיבות בהן נגלה למנוח דבר חוליו, חודשים ספורים לאחר שאשתו עזבה את הבית המשותף, ויחד עם ביתו, בבת עינו, הפנו לו השתיים עורף – וייתכן ומצבו הרגשי וחוליו העמידו את המנוח כמי שהיה קל להשפעה (לא הוגשה חוות דעת בעניין). מצד שני, על פי הראיות והעדויות, הנתבעות לא עמדו בנטל להוכיח כי הצוואה אינה משקפת את רצונו של המנוח כפי שהיה במועד עריכתה, בהינתן כי לתחושת המנוח, באותה עת, נזנח על ידי אשתו וביתו שהייתה כל עולמו, והוא נותר לבדו בחוליו, במכאוביו וגסיסתו.
התשתית המשפטית:
- חזקת התקינות של צוואה. ככלל, על המתנגד לקיום צוואה מוטל הנטל להוכיח התקיימותן של עילות הבטלות, זאת ככל שלא נפלו פגמים צורניים בצוואה. אם נפלו פגמים צורניים בצוואה, נטל הבאת הראיות מתהפך. ראו ע"א 2098/97 בוסקילה נ' בוסקילה, פ"ד נה(3) 837, ע"א 130/77 עוזרי נ' עוזרי, פ"ד לג(2) 346). סעיף 20 לחוק הירושה, התשכ"ה -1965 (להלן: "חוק הירושה") עוסק בצוואה בעדים ומתווה את אופן עריכה וצורתה:
"צוואה בעדים תהיה בכתב, תצוין בתאריך ותיחתם ביד המצווה בפני שני עדים לאחר שהצהיר בפניהם שזו צוואתו; העדים יאשרו באותו מעמד בחתימת ידם על פני הצוואה שהמצווה הצהיר וחתם כאמור".
- במקרה כאן הנתבעות לא טענו לפגמים צורניים וכנגד חזקת התקינות עלתה הטענה של השפעה בלתי הוגנת.
- סעיף 30(א) לחוק הירושה, התשכ"ה-1965, קובע:
"הוראת צוואה שנעשתה מחמת אונס, איום, השפעה בלתי-הוגנת, תחבולה או תרמית-בטלה".
- לא כל השפעה מביאה לידי ביטול צוואה. החוק אינו פוסל צוואה שנעשתה לאחר השפעה או שכנוע של המצווה, אלא אם נבעו מלחץ ואיומים מפורשים או מכללא. בכדי שהוראת הצוואה תבוטל על ההשפעה להיות השפעה בלתי הוגנת - השפעה שיש בה מרכיב של אי-הגינות, עד כדי ניצול חולשתו ותלותו של המצווה ראו שמואל שילה, "פירוש לחוק הירושה", תשכ"ה-1965, הוצאת נבו, כרך 1 עמוד 269:
"...אין פסול הנסיון להשפיע על אדם שיכתוב צואה לטובתו או לטובת אחר, מה שפסול הוא השפעה בלתי הוגנת".
- נפסק כי יש להבחין בין השאלה העובדתית, האם המצווה היה תלוי במי שהשפיע עליו השפעה בלתי הוגנת, לבין השאלה הערכית, האם ההשפעה כללה בחובה מרכיב של אי הגינות. הבחינה תעשה על פי ערכים של מוסר אישי וחברתי, ובחינת רצון המצווה האמתי. ראו ע"א 4902/91 שדמה גודמן נ' ישיבת מדרש גבוה לדיינות ע"ש הרב שלמה מוסאיוף, מט(2) 441, 448-450.
בהקשר זה שמואל שילה בספרו שאוזכר לעיל, בעמוד 270 כותב:
"...כנראה הדרך להצליח בטענה של השפעה בלתי הוגנת היא לא על ידי הוכחה פוזיטיבית של ההשפעה הפסולה, אלא ע"י ביטול החזקה שהצוואה נעשתה עפ"י רצונו החופשי של המצווה".
- בהתנגדות למתן צו קיום צוואה שלא נפל בה פגם צורני והיא בחזקת כשירה ולא נטען כי היה איום או לחץ ישיר - נטל השכנוע לקיומה של השפעה בלתי הוגנת הוא על הטוען לקיומה. אמת המידה היא מאזן ההסתברויות. ראו ע"א 6198/95 שלומית יעקב נ' שרה בראשי, פד"י נב (2) 603.
- בהלכה הפסוקה נקבעו אבני בוחן ומבחני עזר לבחינת קיומה או העדרה של השפעה בלתי הוגנת. ראו דנ"א 1516/95 מרום נ' היועמ"ש, נב(2) 813, 848 (22.6.98):
א. מבחן התלות והעצמאות, האם המצווה היה עצמאי בתקופה הרלוונטית, הן מבחינה פיזית והן מבחינה שכלית-הכרתית. ככל שהמצווה לא היה עצמאי באחד מהשניים, תחזק הנטייה לקבוע כי הייתה תלות.
ב. מבחן התלות והסיוע, באם המצווה לא היה עצמאי, יש לשאול מי הוא זה אשר סייע לו להתגבר על מגבלותיו ולבחון את טיב הסיוע, היקפו ומידת התלות באדם שסייע למצווה להתגבר על מגבלותיו. כאשר הנהנה הוא המסייע העיקרי (או הבלעדי) מתגבר החשש כי קיימת תלות.
ג. מבחן הקשר של המצווה עם אחרים, האם למצווה היו קשרים עם אחרים. ככל שיתברר כי בתקופה הרלוונטית היה המצווה מנותק מאחרים או שקשריו היו מועטים, תתחזק ההנחה כי מתקיימת תלות.
ד. מבחן נסיבות עריכת הצוואה, מעורבות הנהנה בעריכת הצוואה, אף אם אינה מגיעה לכדי מעורבות לפי סעיף 35 לחוק הירושה, יכולה ללמד על השפעה בלתי הוגנת. מבחן זה אינו עומד ברשות עצמו, אלא הוא מבחן משנה אשר יכול לסייע בקבלת מסקנה בדבר קיומה של השפעה בלתי הוגנת, במקום בו המבחנים האחרים מכוונים למסקנה כי קיימת תלות.
התשתית העובדתית:
- יישום מבחני העזר במקרה כאן מצביעים על היעדרה של השפעה בלתי הוגנת.
- המנוח היה מוקף בחלק מבני משפחתו. המנוח לא היה תלוי באופן בלעדי בנהנים מצוואתו או מי מהם. למנוח 6 אחים וכ-40 אחיינים. אֶחיו עם בני משפחותיהם חלקו ביניהם, מי יותר ומי פחות, את הטיפול במנוח. אֹמנם התובע 1 והוריו של התובע 4 היו מעורים יותר בענייניו של המנוח ובטיפול בו, אך למנוח היה קשר עם בני משפחה נוספים אשר טיפלו בו וסייעו לו באחרית ימיו.
אח המנוח, מר א' ב' ת' העיד מטעם הנתבעות, הצהיר והעיד כי הוא עצמו, וגם אח נוסף בשם ד', סעדו את המנוח בחוליו, בנוסף לתובע 1 ולאביו של התובע 4 (מר ח' ב' ת'). ראו עמוד 39 שורות 14-15 ועמוד 45 שורות 3-4) גב' א' ב', אשת מר ח' ב', אחיו של המנוח, טיפלה במנוח בחודש-חודשיים האחרונים לחייו. אֹמנם בנה הוא התובע 3, אך אין בכך כדי לאיין את העובדה כי למנוח היה קשר עם בני משפחתו. העדה הוסיפה כי למנוח היה קשר עם כל אחיו "אפילו אחותו מXXX הגיעה" – עמוד 30 שורות 1-6, וראו עמוד 33 שורות 5-19.
- למנוח היו קשרים עם צדדי ג, בני משפחתו, שכנים ומכרים. העד לצוואה מר א' מ' העיד כי היה מגיע לבקר את המנוח בביתו לפני מחלתו כפעמיים בשבוע ולאחר מחלתו כפעם בשבוע (עמוד 24 שורות 18-21). גב' מ' א' ג', שכנת המנוח שהעידה מטעם הנתבעות, העידה כי המנוח נהג "לקרוא לי אליו" וכי הייתה מגיעה לבקרו, ובפעם האחרונה נפגשה עימו בספטמבר-אוקטובר 2014 - מועד בו ביקש המנוח ממנה כי תעזור לו להשיב לבית את הנתבעות. ראו עמוד 37 שורות 12-19. גם עו"ד ח' ב' ב', אשר ערכה את הצוואה, העידה כי המנוח הוא זה אשר יצר עמה קשר באופן עצמאי, לאחר שהודיעה לתובע 1 כי לְצורך הכנת הצוואה - על המצווה ליצור עמה קשר ישיר – ראו עמוד 65 שורות 1-3, וראו גם עדות התובע 4 בעמוד 58 שורות 27-32 ובעמוד 59 שורות 17-18, שם העיד כי גם אחיותיו היו בקשר עם המנוח, וכן עדותו בעמוד 62 שורות 1-9.
- לא הוגשה חוות דעת הנוגעת למצבו הרפואי של המנוח במועד עריכת הצוואה, למגבלות מהם סבל ותלות אם הייתה לו בצד ג'. מצבו של המנוח התדרדר בסמוך למועד עריכת הצוואה אך לא הוכח מה היה מצבו במועד הרלוונטי. על פי מת/9: המנוח סבל מכאבים בחזהו וביום 23.8.2014 אובחן אוטם שריר הלב, לאחר הצנתור מצבו הבריאותי השתפר והוא החל לעסוק בפעילות גופנית (עדות תובע 4 בעמוד 61 שורות 16-22 ותובע 1 בעמוד 48 שורות 7-10). בהמשך ביום 29.9.2014, אובחן גידול ממאיר בלבלב, המנוח החל לסבול מכאבים עזים ביום 09.11.2014 אך עד ליום 11.11.2014 אף עסק בפעילות גופנית באופן מזדמן ועישן עד כשבוע קודם למועד זה. ראו גם עדות תובע 1 בעמוד 50 שורות 11-16. האח מר א' ב' ת' העיד כי רק כשלושה שבועות לפני פטירתו המנוח התהלך עם הליכון (ראו עמוד 44 שורות 22-24) וממילא שימוש בהליכון מעיד על היעדר תלות בצד ג'.
עו"ד ח' ב' ב' העידה כי בעת שנפגשה עם המנוח בביתו הוא ישב ולא היה מחובר למכשירים ולאחר החתימה אף נטל את הצוואה וניגש להניחה בארון. בהמשך עדותה הוסיפה עו"ד ח' ב' ב' כי שאלה את המנוח האם נטל משכבי כאבים ותשובתו הייתה שלילית. ראו עמוד 68 שורות 6-19. עו"ד ח' ב' ב' העידה כי המנוח הקריא לה את פרטי הנהנים. ראו עמוד 68 שורות 30-32 ואילך וכן הציגה אישור מאת רופאת המשפחה המטפלת במנוח, אשר בדקה את המנוח במועד חתימתו על הצוואה (סומן מת/9) שם נכתב כי המנוח מבצע פעילות ספורטיבית באופן מזדמן, עישן עד כשבוע קודם לכן והוא צלול.
העד לצוואה מר מ' א' העיד כי בסיום החתימה המנוח אף צחק עימם, "לא כמו כל יום אבל בסדר" ולא היה מחובר למכשירים. ראו עמוד 27 שורות 20-27. וראו גם בעמוד 28 שורות 9-14. ובהמשך שב ותיאר את המנוח כמי שישב, דיבר וצחק, עמוד 29 שורות 4-5.
השכנה גב' מ' א' ג' העידה בעמוד 38 שורה 22 כי מצבו של המנוח התדרדר משמעותית בשבועיים-שלושה האחרונים. גם גב' א' ב' העידה כי מצבו הפיזי של המנוח התדרדר משמעותית רק כשבועיים-שלושה טרם פטירתו ועד אותו מועד עשה הכל בעצמו. ראו עמוד 36 שורות 23 ואילך. אמנם הצוואה נערכה כ-19 יום קודם לפטירתו, אך לא הובאה ראייה לכך שבעת עריכת הצוואה המנוח היה תלוי פיזית בצד ג' ובמת/9 אין אזכור לכך. לפיכך עדויות אלו יחד עם עדות עו"ד ח' ב' ב', אין בהן להוכיח כי במועד הרלוונטי המנוח היה תלוי בצד ג'.
- מבחן נסיבות עריכת הצוואה אף הוא אינו בו לשנות מדחיית ההתנגדות. לאור האופן בו תואר כי נערכה הצוואה, אין משקל לעובדה כי הפניה הראשונה לעו"ד ח' ב' ב' הייתה על ידי התובע והוא אף שילם לה את שכרה. מהעדויות עלה כי המנוח ידע היטב מה רצונו, והביעו בפני עורכת הדין.
עו"ד ח' ב' ב' העידה כי המנוח מסר לה את פרטי הנהנים. פרטים אלו נמסרו מתוך רשימה שהתובע ביקש וקיבל מבעוד מועד. רשימה של כל בני המשפחה עם מספרי הזהות שלהם. ראו עמוד 53 שורות 21-23 לעדות התובע, יחד עם עדות עו"ד ח' ב' ב'. עורכת הדין העידה כי לצורך החתימה על הצוואה נערכו עם המנוח 3 פגישות: בפגישה הראשונה על מנת להיווכח כי הוא כשיר - עמוד 65 שורות 7-23; פגישה שניה לעבור על נוסח הצוואה ולוודא שהוא מבין - עמוד 65, שורות 25-34; עו"ד ח' ב' ב' העידה גם שהמנוח היה כל כך מודע למעשיו שלא רצה שידעו מי מבין אחייניו הנהנה ולכן ביקש רשימה של כולם. ראו שם ובהמשך בעמוד 66 שורות 1-4; פגישה שלישית, הפגישה בה נחתמה הצוואה ראו עמוד 66 שורות 5-11. עו"ד ח' ב' ב' תיארה את השיחה עם המנוח כשיחה "קולחת, רגילה, צלולה. צחקנו גם, כשביקשתי שמות הוא ישר הביא, הסביר לי למה הוא לא רוצה שאיש יידע, מה הוא רוצה...". והוסיפה "לא הייתה מחתימה אותו אם לא הייתי בטוחה שהוא יודע מה המשמעות של מה שהוא עושה". שם בעמוד 66 שורות 25-32 לעדותו. בעמוד 67 שורות 12-34 תארה עו"ד ח' ב' ב' את מעמד החתימה על הצוואה ושוב ציינה כי הצוואה הוקראה למנוח והוא אמר כי הוא מבין את תוכנה גם לאחר שנאמר במפורש כי אינו מוריש לביתו אלא לנהנים אחרים.
גם העד לצוואה מר א' מ' העיד כי עו"ד ח' ב' ב' הקריאה למנוח את צוואתו והוא אישר כי זהו רצונו. ראו עמוד 25 שורות 13-27 ועמוד 28 שורות 27-28 וכן בעמוד 26 שורות 1-2 ובעמוד 29 שורות 1-2, שם העיד כי במעמד החתימה אמר המנוח מה רצונו.
- לאור האמור לעיל, מצאתי לדחות את הטענה כי הצוואה נערכה בשל השפעה בלתי הוגנת - וההתנגדות נדחית.
- אין ספק כי הוראות הצוואה מעוררות אי-נוחות, אך מאחורי הוראות הצוואה רציונל.
הוראות הצוואה אינן מנותקות מהמציאות בה חי המנוח במועד עריכת הצוואה. המנוח נפגע מהנתבעות. הוא חש כי הן נטשו אותו על לא עוול בכפו, וכן נפגע מהעובדה כי הוגשה תלונה במשטרה. המנוח היה מעוניין בשלום בית, ולאחר שהנתבעת 1 עמדה על רצונה להתגרש - לא הצליח להשלים ולהבין את הפגיעה שחש מהתנהגות נתבעת 2. כל העדים העידו כי נתבעת 2 הייתה כל עולמו והוא נתן לה כל שיוכל היה (עדות נתבעת 2 בעמוד 19 שורות 23 ואילך, בעמוד 21 שורות 9-15, עדות מר א' מ' בעמוד 27 שורות 4-15).
בנסיבות אלו, לא יכול היה המנוח לקבל ולהבין את הנתק והניכור שכפתה עליו נתבעת 2 מחודש מאי 2014, ואת סירובה להיות עמו בקשר גם לאחר שהסביר לה כי הסכסוך הוא בינו לבין אמה, ולא ביניהם (ראו עדות נתבעת 2 בעמוד 19 שורות 2-5).
כך העידה בעניין זה עו"ד ח' ב' ב' בעמוד 65 שורות 6-18:
"ש. את יכולה לספר לי למה? מה היה בפגישות?
ת. בפעם הראשונה זה היה כדי לדבר ולראות או הוא מבין, להסביר לו מהי צוואה, מה המשמעות. שאלתי למה הוא רוצה לעשות את זה. הוא סיפר לי שהוא חולה ושהוא מתכוון להילחם במחלה, הוא סיפר שהוא בהליכי גירושין, הוא אמר שהיא מעלילה עליו, הוא פרט. הוא אמר שגם במשטרה סגרו את התיק. שאלתי אם יש לו ילדים והוא ענה שיש לו ילדה. הוא אמר שאין בעיה, אבל למה היא מתערבת, מה עשיתי לה? הרגשתי כאב. שאלתי אם הוא ניסה לדבר איתה, הוא אמר שהוא ניסה להתקשר אליה הרבה. שבני משפחה ניסו לפנות אליה דרך פייסבוק וכל מי שפנה אליה היא חסמה וגם הוא ניסה להתקשר, הבנתי שניסו כמה בני משפחה, ושאלתי אם הוא רוצה שאני אפנה אליה והוא אמר 'עכשיו כבר לא'. שהוא מחכה לה יותר מדי זמן. הצעתי שוב, כי ראיתי שזה כואב לו. הבנתי שיש הסכם גירושין ושהיא נמצאת במקום של נשים מוכות, והבנתי שלגבי האישה אין מה לשכנע ויש עורכי דין אבל לגבי הילדה רציתי כי הוא ממש אמר 'למה היא עשתה את זה', אמרתי לו לתת לי לדבר איתה. הוא אמר שעכשיו הוא כבר לא רוצה".
ובהמשך שבה והעידה בעניין זה עו"ד ח' ב' ב' בעמוד 67 שורות 12-20:
"ש. במעמד החתימה את יכולה לספר מה היה?
ת. נפגשנו, העדים הגיעו, לא זוכרת מי הגיע ראשון. שאלתי אותם אם הם מכירים אותו, העד הראשון אמר שהוא מכיר אותו המון שנים מהילדות, העד השני אמר שהם מכרים מהשכונה, מXXX XXX. היה לי חשוב להקריא את הצוואה ולשאול את ש' לידם אם הוא מבין את תוכנה. הבהרתי גם לעדים שהוא פורמלית עדיין נשוי ושיש לו ילדה ולמרות זאת הוא בוחר להוריש לארבעה אחרים, והוא אמר שכן והם אמרו שהם מבינים כששאלתי. היה לי חשוב להדגיש את זה. הבנתי שיש פה נקודה בעייתית ולכן ביקשתי להבהיר עוד פעם, שבגלל הצוואה היא לא תקבל כלום והוא אמר 'כן, אני יודע'. הוא היה מאוד טעון על הבת. אמר שהיא הולכת ומספרת שאני לא אבא שלה, אז אני לא צריך לדאוג לה".
- נפסק, ניתן צו קיום לצוואת המנוח בפני עדים מיום 11.11.2014.
ניתן להגיש צו קיום צוואה פורמאלי לחתימתי.
בנסיבות העניין, לפנים משורת הדין, אין צו להוצאות.
מותר לפרסום בהשמטת פרטים מזהים, תיקוני ערכיה והגהה.
המזכירות תמציא פסה"ד לצדדים ותסגור התיקים שבכותרת.
ניתן היום, י"א אלול תשע"ח, 22 אוגוסט 2018, בהעדר הצדדים.