פס"ד בתביעה בעניין הודעות משכון על יסוד דו"ח איכון שאישר גרסת הנתבע

1. בפני בית המשפט כתב תביעה שבו התבקש להוציא תחת ידו צו הקובע כי הודעות משכון שהוגשו על ידי הנתבעים לביצוע במסגרת תיק הוצל"פ 504758-05-17 בטלות ומבוטלות וחסרות תוקף וכי אין לבצע את המשכון במסגרת תיק ההוצל"פ וכן כי התובע אינו חייב לנתבעים איזה סכום כסף שהוא נתבע במסגרת תיק ההוצל"פ הנ"ל וכי יש לסגור את תיק ההוצל"פ.

כתב התביעה

2. במסגרת כתב התביעה נטען, כי התקיים מו"מ לקבלת הלוואה מנתבע 1, אך הוא לא הבשיל לכלל הסכם מוגמר וכי גם המסמך שהנתבעים מתבססים עליו זוייף על ידי הנתבעים.

3. התובע טען, כי נדהם לקבל הודעה על ביצוע משכון ובתגובה הגיש תלונה למשטרה וללשכת עוה"ד נגד נתבעת 2 שהינה עורכת דין שלדבריו עשתה יד אחת עם אחרים נגדו.

כתב ההגנה

4. בכתב ההגנה נתבע 1 עמד על כך שאכן העמיד הלוואה לתובע כעולה מההסכם עליו חתם התובע וגולל את אופן ביצוע התשלום של הסכום לבנק ישירות במזומן, תוך שהוא מפנה לאישור ההפקדה של התשלום.

5. נתבעת 2 תהתה מדוע צורפה לכתב התביעה, כאשר מעורבותה היא בכך שהנתבע 1 המחה לה זכויותיו ביחס לתובע.

מהלך הדיון

6. בית המשפט שמע חקירות של עדי הצדדים ולאחר מכן הם הגישו סיכומים בכתב. הצדדים זומנו להיום לענות לשאלות ביחס לסיכומים שהוגשו, כמתואר בתחילת פרו' הדיון.

דיון והכרעה

7. נקודת המוצא היא שנטל הבאת הראיות והשכנוע מוטלת בכל תביעה על התובע ובמקרה זה עליו לעמוד בנטל הבאת ראיות ושכנוע גבוה מהרגיל, הן לנוכח טענות כנגד הסכם בכתב והן לנוכח טענות למעשים פליליים שבוצעו על ידי הנתבעים, כפי שקובעת הפסיקה בעניין זה.

8. בית המשפט יתייחס לסוגיות המרכזיות שהביאו אותו למסקנה לפיה יש לדחות את התביעה.

מקור הכסף

9. אחת הטענות המרכזיות של התובע הייתה שהנתבע לא הוכיח את מקור הכסף שהופקד בבנק והכוונה לביצוע הפקדה שתועדה באישור הפקדה שהוגש כחלק מהראיות בתובענה זו.

10. התובע טען, כי אישור ההפקדה מתעד כספים שהוא הפקיד ממקורותיו ומנה ביניהם את העדים שהובאו על ידו ה"ה בן עמי וגינזבורג. לטענת התובע אישור ההפקדה הגיע לידי הנתבע 1 ביוזמתו של התובע כדי להפגין רצינות בפני הנתבע 1 ובכך להביא לשכנוע הנתבע 1 להשקיע כספים נוספים במיזם המלון שביקש לרכוש ולנהל.

11. בית המשפט לא מצא בעדויות בעל פה ראיות מניחות הדעת למקורות כספיים, שכן ציפייתו היתה שפרט לעדויות בעל פה יוצגו ראיות חיצוניות שיאשרו את הגרסאות שניתנו בעל פה בלבד.

12. התובע טען, לרבות היום, שגרסאות בעל פה הן ראיות לכל דבר, אולם בנסיבות תובענה זו ומהסיבות שיפורטו בהמשך, הימנעות התובע מהצגת ראיות חיצוניות פועלת לחובתו.

13. אכן, גם הנתבע לא הציג ראיות חיצוניות למקור הכספי, ועד שאמור היה להעיד על כך שהוא פרט כספים במזומן לנתבע 1 בסופו של יום לא העיד. אולם, בית המשפט שב ומזכיר כי נטל הבאת הראיות והשכנוע חל על התובע ובתובענה זו הוא נדרש אף לרף גבוה במיוחד.

14. במהלך חקירת הנתבע 1 שנחקר פעמיים, התברר, שלא לחינם לא הוצגו ראיות בכתב, שכן יש קושי בלשון המעטה לגבי חוקיות הדיווח על כספים אלה לרשויות המס ובית המשפט יידרש לסוגיה זו כאשר יידרש לסוגיית ההוצאות.

15. בית המשפט התרשם מהמארג הכללי של העדויות שהובאו בפניו שהאופן שבו הנתבע 1 מחזיק כספים, או יותר נכון רכוש, אותו הוא ממיר מידי פעם למזומן, היה ידוע לתובע שבתובענה זו כנראה ניסה לעשות שימוש במידע זה, מתוך תקווה שנתבע 1 יחשוש מבירור מקיף של המקורות הכספיים.

הגרסאות לגבי מתן הכספים

16. בסופו של יום בפני בית המשפט גרסת התובע בעל פה כי אמנם חתם על הסכם שזוייף, אך כסף לא קיבל, אל מול גרסת הנתבע, שתיאר את השתלשלות מסירת הכספים לפקיד הבנק לצורך הפקדה.

17. לנוכח ההתנגשות החזיתית בין שתי הגרסאות, בית המשפט נאלץ להיעזר בשתי ראיות נוספות כדי להגיע למסקנה שלא רק שהתובע לא הוכיח שהנתבע 1 לא העביר לו כספים, אלא שבית המשפט השתכנע, שגרסת נתבע 1 אמת.

18. בתום שמיעת הראיות בפני בית המשפט היו שתי גרסאות עובדתיות כלהלן:

גרסת הנתבע 1 לפיה לאחר שפרט את הרכוש למזומן הוא והתובע ניסו להפקיד את הכספים לחשבון הבנק של כינוס הנכסים במסגרת המיזם לרכוש ולנהל מלון, בסניף בנק בתל אביב. אולם, באותו סניף בנק הם נתקלו בקשיים, מובנים, לנוכח חוק הלבנת הון ולכן נסעו לסניף בנק אחר בערד, שם הצליחו בדברי כיבושין לשכנע את עובדי הבנק לבצע את ההפקדה, כאשר עד לאותו שלב הנתבע 1 מחזיק בשקית את הכספים במזומן. הנתבע 1 טען, ששמר בכוונה את אישור ההפקדה כדי שתישאר בידיו ראיה לכך שכספו שימש לצורך ההפקדה.

19. גרסת התובע היתה מאוד פשוטה. הוא דחה בשתי ידיים את גרסת הנתבע 1 מתחילתה ועד סופה.

20. לכן, בית המשפט הורה לצדדים להמציא דוח איכון של מקום הימצאם במועד בו בוצעה ההפקדה.

21. יצויין, כי בית משפט זה נוהג לעשות כן כאשר הוא נתקל בעמדות מתנגשות כגון בת"א 54540-05-17 נוגה נ' נחום, שם צד אחד טען שהיתה פגישה במקום מסויים, במועד מסויים, בו חתם הנתבע על ערבות ואילו הנתבע הכחיש את חתימתו ונוכחותו באותו מועד באותו מקום.

22. חשוב לציין שבית המשפט העלה מיוזמתו את הדרישה לבצע בדיקת איכון, כך שלכאורה מי מהצדדים לא יכול היה לצפות זאת או להתכונן לכך, כפי שגם היה בעניין נוגה, כאשר בית המשפט הורה על בדיקת איכון רק לאחר שהבין שניתן להגיע למסקנה על פי דוח האיכון ביחס למועד ואפילו שעה, במהלך היום.

23. התובע לא מצא לשתף פעולה עם הוראת בית המשפט. הנתבע 1 שיתף פעולה והציג דוח איכון שאישר באופן מהותי את גרסתו מתחילתה ועד סופה לגבי התחלת היום בתל אביב והמשכו בשעת אחר הצהריים בערד בשעות בהן הסניף בערד פתוח.

24. אמנם התובע בסיכומיו מפנה לסתירות שלטענתו עלו מהדוח, אולם בית המשפט לא מצא בטענות אלה כדי להפריך את גרסת הנתבע שנתמכה בדוח האיכון ולכן קובע שדוח האיכון מאשר את גרסת הנתבע 1.

25. כאמור לעיל, וכפי שבית המשפט שב ומציין, נטל הבאת הראיות והשכנוע חל על התובע והעובדה שלא שיתף פעולה עם ההוראה להמציא דוח איכון פועלת לחובתו.

26. בנוסף לדוח האיכון העדה היחידה שאין לה עניין ישיר בתוצאות המחלוקת כאן אישרה את גרסת הנתבע, לפיה לאחר ביצוע ההפקדה התובע ונתבע 1 הגיעו יחדיו למשרד נתבעת 2 והתפארו בקול לגבי האופן בו הצליחו לבצע את ההפקדה .

27. התובע בסיכומיו טען שאל לבית המשפט לסמוך על עדות זו וכי העדה הודרכה, אולם עדותה של גב' בכר נצרבה היטב בזכרונו של בית המשפט כעדות אמינה, כאשר אין היא מוסיפה דברים שאינם בידיעתה ומדברת בשפת צמצום, ברגיעה, ותוך שידור מסר של אמינות.

28. על סמך שתי ראיות אלה, בית המשפט קובע שלא רק שהתובע לא הוכיח שהנתבע המציא מדמיונו את ביצוע התשלום על ידי הנתבע, אלא שהנתבע הוכיח במאזן ההסתברויות שגרסתו היתה גרסת אמת וכי לאחר הפקדת הכספים, התובע שכאמור לעיל היה ער לקושי של נתבע 1 להוכיח את ביצוע ההפקדה ניסה להתנער מחובתו להחזיר את ההלוואה.

טענה כנגד מסמך בכתב

29. כמקובל בעסקאות הלוואה תחילה רושמים את הבטוחות במרשמים הפומביים, כדי שהמלווה יזכה לוודאות שכספי ההלוואה יושבו לו ובמידה ולא יושבו ישירות על ידי הלווה, ייפרע מהבטוחות.

30. מכאן שבית המשפט לא מצא כל קושי בכך שתחילה נרשמו הבטוחות ורק לאחר מכן היה אמור להתבצע התשלום.

31. להפך, התובע שהיה ער לתוכן המסמכים עליהם חתם במשרד ב"כ הנתבע 1 דהיינו משרדה של הנתבעת 2, היה אמור לדרוש לבטל כל רישום של בטוחה בגין הלוואה שלטענתו לא ניתנה.

32. את הטענות לזיוף המסמך ניתן היה לכאורה להוכיח על ידי העמדת חוות דעת להשוואת כתבי יד, אולם פרט להגשת תלונה במשטרה שלא הבשילה לכלל כתב אישום, למרות שהתלונה הוגשה לפני זמן רב, לא הובאה כל ראיה, כי הנתבע או הנתבעת ביצעו עבירות ברף חומרה של פשע כנגד התובע.

33. כאן המקום לציין שבכתב התביעה התובע מתגולל על נתבעת 2, עורכת דין, כאשר כידוע אין לו לעורך דין, אלא שמו הטוב. היה נסיון ברור ומכוון להציג את נתבעת 2 כמי שהיתה מעורבת במעשי פשע, לא פחות ולא יותר.

34. מהחקירות בפני בית המשפט התברר שאין מאחורי הליכים שונים שהוזכרו דבר וחצי דבר כדי להטיל דופי בנתבעת 2, ולמעשה נותר רק פסק דין אחד של בית המשפט המחוזי בתל אביב שלכאורה תוכנו מעלה סימני שאלה לגבי התנהלותה.

35. אולם, וכפי שמשתקף מפרו' הדיון היום, בית המשפט העליון קיבל בע"א 8023/16 ארביב נ' ג'אנח ואח' את הערעור על פסק הדין עליו הסתמך התובע בתובענה זו ולכן גם עננה זו, ככל שהייתה, כבר אינה ואין בפני בית המשפט, אלא עורכת דין בישראל שנעשה ניסיון לפגוע אנושות בשמה הטוב, וגם לסוגיה זו בית המשפט יידרש כאשר יגיע לדיון בהוצאות.

36. כאמור לעיל, התובע העלה טענות שונות ורבות בסיכומיו, אך בית המשפט מסכים עם תיאור המחלוקת על ידי הנתבעים כיחסית פשוטה, האם השתכלל הסכם ההלוואה אם לאו והאם הכספים שולמו.

37. מכיוון שהתובע לא הוכיח את הטענות לזיוף מסמכי ההסכם שנחתמו על ידו, בפני בית המשפט, ההסכם המחייב את התובע. כאמור לעיל, בית המשפט השתכנע במאזן ההסתברויות, שגרסת הנתבע 1 היא זו שנסמכת על ראיות טובות ולכן הוא קובע כי הוכחה במאזן ההסתברויות, על אף שהנתבע 1 לא היה אמור לעמוד בנטל הבאת הראיות והשכנוע.

38. ספק סוגיה עלתה לגבי המחאת הזכות של נתבע 1 לנתבעת 2. כמשתקף מפר' הדיון היום, פרט להעלאת סימני שאלה על ידי התובע, אין סיבה שבית משפט זה יקבע, כי נתבעת 2 המציאה המחאה שלא באה לעולם ולכן גם טענה זו לפיה לא בוצעה המחאה, נדחית בזאת.

39. אשר על כן, דוחה את התביעה.

דיון בהוצאות

40. לגבי נתבע 1, בית המשפט רואה בחומרה מצבים בהם מובא לידיעתו, כי כספים שלכאורה היה מקום לדווח עליהם לרשויות המס הועלמו מידיעתם. ייתכן והיה מקום גם להפנות למנהל בתי המשפט פסק דין זה כדי שיעביר אותו לגורמי החקירה. אולם, מכיוון שהסוגיה לא הובהרה דיה, בית המשפט מסתפק בכך שיעמיד את ההוצאות של נתבע 1 על הרף הנמוך ביותר בסך של 5,000 ₪ שכ"ט בא כוחו בלבד.

41. לגבי נתבעת 2 התמונה שונה לחלוטין. כאמור לעיל, בית המשפט דחה את הניסיון לפגוע באופן אנוש בשמה הטוב של עורכת דין בישראל, הן באופן בו התובע התגולל כנגדה בכתב התביעה והן באופן בו דבק בניסיון זה עד לשלב הגשת הסיכומים, כאשר בדיעבד לא הייתה לכך כל הצדקה.

42. אשר על כן, מחייב את התובע לשלם לנתבעת 2 שכ"ט בסך של 20,000 ₪.

סוף דבר

43. דוחה את התביעה ומחייב את התובע לשלם לנתבע 1 שכ"ט בסך של 5,000 ₪ ולנתבעת 2 שכ"ט בסך של 20,000 ₪ צמודים בתוספת ריבית כדין עד למועד התשלום בפועל.

ניתן והודע היום כ"ב אלול תשע"ט, 22/09/2019 במעמד הנוכחים.