זאת ועוד, גם בהינתן גרסת התובעת, הרי שלטענת הנתבעות 1-2 הן לא התרשלו ולא הפרו חובה כלשהי כלפי התובעת. לטענתן, הנתבעת 1 סיפקה לתובעת סביבת עבודה הולמת, והעניקה לעובדיה הדרכות בטיחות.
9. עוד מציינות הנתבעות כי אין עילה במקרה דנן להיפוך נטל הראיה, ואי לכך נטל השכנוע מוטל לפתחה של התובעת, והיא לא עמדה בנטל המוטל עליה.
10. לחילופין לעניין האחריות, טוענות הנתבעות 1-2 לאשם תורם מכריע ו/או מלא של התובעת. התובעת שהיתה מודעת לסכנות הכרוכות בשימוש בגליוטינה, הכניסה את ידה תחת הסכין חרף אזהרות שניתנו לעניין זה. משכך, לטענתן, אין לה להלין אלא על עצמה.
11. לבסוף הכחישו הנתבעות אף את הקשר הסיבתי בין רוב נזקי התובעת לתאונה.
ג. סוגיית האחריות
12. המסגרת הנורמטיבית, לאורה תיבחן שאלת האחריות, הינה עוולת הרשלנות, שיסודותיה כהגדרתם מצויים בסעיפים 35,36 לפקודת הנזיקין.
על מנת לקבוע האם קיימת אחריות בעוולת הרשלנות על פי סעיפים אלו יש להשיב על שלוש שאלות. האחת, האם הנתבעת חבה חובת זהירות לתובע? תשובה לשאלה זו מצויה במבחן הצפיות. למבחן שני היבטים. ההיבט הראשון, הוא ההיבט העקרוני, ועניינו בקיומה או בהיעדרה של "חובת זהירות מושגית". ההיבט השני הוא ההיבט הספציפי, ועניינו בקיומה או בהיעדרה של "חובת הזהירות הקונקרטית". השאלה השנייה היא האם הנתבעת הפרה את חובת הזהירות המוטלת עליה, והשאלה השלישית היא האם הפרת החובה היא זו שגרמה לנזק.
חובת הזהירות המושגית והקונקרטית של מעביד לעובדיו ולתנאי עבודתו הינה מן המפורסמות, ואין צורך להרחיב בנדון. כל מעביד חב בעיקרון לנקוט בשיטת עבודה בטוחה וסבירה אשר תמנע כל סיכון לא סביר מעובדיו. מובן שאותה חובה חלה באופן קונקרטי וספציפי בכל מקום עבודה. (ראה עניין זה ע"א 663/88 שיריזיאן נ' לבידי אשקלון בע"מ פד"י מ"ז (3) 225 10.5.93, ע"א 284/64 בית חרושת אלביב ע"מ נ' אברהם גולדמן יט 371 18.3.65, ע"א 371/90 סובחי נגד רכבת ישראל פ"ד מז (3) 345, 349 10.6.93) .
אותה חובת זהירות כוללת בחובה גם את הדאגה לשיטת עבודה בטוחה, מתן הדרכה נאותה לעובדים לגבי אופן ביצוע העבודה באופן בטוח מבלי שייגרם להם נזק ופיקוח על קיומה של שיטה כזו )ע"א 707/79 וינר את טיקו נ' אמסלם, פ"ד לה (2) 209 , 23.9.80,211]. [על המעביד לקחת בחשבון כי עובד עלול להיות בלתי זהיר במהלך עבודתו ואף רשלן, ועליו להזהירו מפני הסיכונים הרגילים והחריגים הנובעים מעבודתו, ובצד האזהרה צריך להתקיים פיקוח נאות, כדי לוודא כי העובד נוקט בכל כללי הזהירות הנדרשים בעבודה (ע"א 662/89 מדינת ישראל נ' קרבון, פ"ד מה(2) 593 21.3.91) מעביד גם חייב לצפות כי תאונות עבודה יתרחשו עקב רשלנות, ואפילו רשלנות חמורה של העובד, ולנקוט באמצעים למניעתן (ע"א 211/63 יחזקאל נ' קלפר, פ"ד יח(1) 563, 585 30.4.64]. המעביד אף חייב באספקת כלי עבודה נאותים שימנעו סיכונים מיותרים.
13. טרם אדון בשאלה האם התרשלו הנתבעות כלפי התובעת יש לבחון את הסוגיה על מי מוטל נטל הראיה במקרה שלפנינו. ברגיל נטל ההוכחה מוטל על התובע בבחינת "המוציא דבר מחברו עליו הראיה".
14. עם זאת סבורני שבמקרה שלפנינו נטל ההוכחה הועבר לנתבעות משני טעמים.
15. האחד, תשובות מנהל הנתבעת, מר תומר כהן, לשאלון לראיות התובעת שצורף לשאלון שנשלח אליו
בשאלה מספר 15 נשאל המנהל:
"א.האם נבדקה המכונה לאחר התאונה.
ב.אם כן מתי.
ג.מי בדק אותה.
ד.מה היו ממצאי הבדיקה."
התשובה של המנהל הייתה:
"א. כן ב. ב23.2.14 ב.(כך במקור, אמור היה להיות ג. י.ג) מגן שיווק ג.(כך במקור, אמור היה להיות ד. י.ג) המתג של המעצור העליון של הסכין נשבר וכתוצאה מכך הסכין נפל מבלי שהייתה מעורבת בתהליך פעולת מנוע" (ההדגשה שלי י.ג).
16. מתשובת המנהל ניתן ללמוד כי התאונה אירעה בשל תקלה במכונה ולא בשל תפעול לקוי. לאור ההודאה ובמקרה של הדחה היה על הנתבעת להביא עדים מטעמה וזאת לא עשתה.
הטעם השני הינו שעסקינן ב"דבר מסוכן".
סעיף 38 קובע:
"בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה שהנזק נגרם על ידי דבר מסוכן, למעט אש או חיה, או על ידי שנמלט דבר העלול לגרום נזק בהימלטו, וכי הנתבע היה בעלו של הדבר או ממונה עליו או תופש הנכס שמתוכו נמלט הדבר - על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי הדבר המסוכן או הנמלט התרשלות שיחוב עליה."
17. דומה כי אין חולק כי המכשיר מכונה אף "גיליוטינה", ואין צורך להרחיב.
18. היות ולתובעת לא היה מושג מדוע הסכין צנח על אצבעותיה, הרי שעל הנתבעת היה להוכיח כי הדבר לא נגרם בשל רשלנותה.
19. השאלה הנשאלת היא האם עמדו הנתבעות בנטל שהועבר אל שכמן להוכיח כי לא התרשלו ולא הפרו חובות זהירות כלפי התובעת, כאשר לטעמי התשובה לשאלה זו הינה בשלילה.
20. ראשית, התובעת קיבלה הדרכה על עבודתה עם המכונה במשך שבועיים מן הגב' חדידה אותה החליפה בתפקידה. בנוסף, קיבלה הוראות טלפוניות ממר כהן. המכונה מטבעה ומהגדרתה כמו גם מייעודה הינה מכשיר מסוכן. לא ברור עד כמה הייתה ההדרכה מקיפה שכן שני הצדדים בחרו שלא להעיד את הגב' חדידה או את מר כהן.
21. גם לו הייתי נכון לקבל כי הנתבעות העבירו לתובעת הדרכות, ונאסר עליה להכניס ידיים לתוך המכונה, הרי מהמעסיק מצופה לפקח על עובדיו ולוודא כי ככל שנתן להם הנחיות, אלה מבוצעות. פיקוח כזה לא הוכח שנעשה, ולא הוברר האם טרח מי ממנהליה של התובעת להורות לה שלא לבצע את העבודה באופן בו היא בוצעה על ידה, ולא הוכח שהונהגו שיטות שחייבו את העובדים להקפיד על ההנחיות שניתנו להם.
22. הנתבעות אף לא הציגו בדל ראיה כי לרשות התובעת עמדו אמצעים לשליפת סיכות או שבבי נייר שנשתקעו במכונה ללא הכנסת ידיים.
23. זאת ועוד עת הודו הנתבעות כי עסקינן במכונה שאינה תקינה הרי שאף בהיעדר חוות דעת של מומחה בטיחות או עדים מטעם הנתבעת, כשלו הנתבעות מלהוכיח כי לא התרשלו, הווה אומר כי התרשלו.
24. נוכח מסקנתי לעניין ההתרשלות לא מצאתי להידרש לטענה החלופית של התובעת, כי התנהלות הנתבעות מהווה אף הפרת חובה חקוקה, אך דומה כי גם מנימוק זה היה מקום להטיל על הנתבעות אחריות, שכן הנתבעות לא עמדו בנטל להוכיח כי קוימו ההוראות של תקנות ארגון הפיקוח על העבודה.
"סטנדרט ההתנהגות אשר נקבע על-ידי המחוקק בחיקוק עשוי לשמש אינדיקציה לרמת התנהגות הנדרשת על-ידי האדם הסביר" (ראה עניין ועקנין הנ"ל בעמ' 137; כב' הנשיא מ' שמגר בע"א 4114/90 בן שושן נ' ריכיה קואופרטיבית בע"מ פ"ד מח (1) 415, 429 30.11.93. ההוראות המובאות לעיל מהוות אינדיקציה ברורה לסטנדרט הזהירות שהיה מצופה מהנתבעת 1 במקרה זה אשר בחרה לסטות ממנו.
25. אשר על כן יש להטיל על הנתבעת אחריות וחבות בגין התאונה.
ד. אשם תורם:
26. התובעת כאמור קיבלה הדרכה על עבודתה עם המכונה במשך שבועיים מן הגב' חדידה אותה החליפה בתפקידה. בנוסף, קיבלה הוראות טלפוניות ממר כהן.
לא ברור כאמור עד כמה הייתה ההדרכה מקיפה שכן שני הצדדים בחרו שלא להעיד את הגב' חדידה או את מר כהן וכאמור חובת ההדרכה מתחדדת לנוכח העובדה כי עסקינן במכונה מסוכנת.
27. בתצהירה (סעיף 6) טענה התובעת כי צילמה את המכונה פעמיים. פעם אחת לאחר התאונה או אז לא היה שלט אזהרה, ובפעם השנייה לאחר כשנה אז היה שלט אזהרה.
לתצהיר צורף הצילום בו מופיעה האזהרה.
בחקירתה הנגדית נשאלה התובעת מדוע לא צירפה את הצילום בו לא הופיעה האזהרה והשיבה כי הוא ברשותה (בעמוד 27 בשורה 31 לפרוטוקול הדיון).
באי כוח התובעת ניסו לאתר את הצילום במהלך הדיון ללא הצלחה, ואף לא הוגשה בקשה לצירוף הראיה לאחר הדיון.
בצילום שצורף מופיעה אזהרה מפורשת בהדגשה שלא ניתן להתעלם ממנה.
28. הגם שנהוג שלא לזקוף אשם תורם משמעותי לעובד במקרים של תאונת עבודה הגעתי למסקנה כי יש לייחס לתובעת אשם תורם בשיעור של 20%. שיעור האשם התורם נובע הן נוכח ההדרכה שניתנה ונוכח שלט האזהרה והן בשל ההפרזה וההגזמה בעדות התובעת אשר מעיבים על מהימנותה בכלל, ולאופן ההדרכה בפרט.
להלן דוגמאות:
29. התובעת נפגעה ביד ימין ואישרה כי ידה השמאלית היא הדומיננטית "נכון, אבל.." (בעמוד 29 בשורה 26 לפרוטוקול), אך ניסתה להציג כי בפועל היד הדומיננטית הינה יד ימין על מנת להאדיר את פגיעתה (ראה עמודים 29 ו- 30 לפרוטוקול).
30. בתצהירה טענה כי לא הייתה יכולה בתקופה הראשונה לנסוע באוטובוס, אך בחקירה הנגדית התברר כי לפחות בתקופות מסוימות נעזרה בתחבורה ציבורית מסוגים שונים.
31. בתצהירה ציינה כי בעקבות התאונה והשלכותיה נפגעה המערכת הזוגית באותה תקופה. החבר לא העיד. עדות האם, כעד מעוניין הינה בעלת משמעות זניחה. כיום אישרה התובעת כי יש לה חבר. טענת התובעת לפיה האפשרות של אישה לקיים זוגיות נפגעת משום שגברים לא ירצו לקיים עם אישה יחסי מין בשל כאבים ביד אינה מקובלת על בית המשפט כלל ועיקר.
32. יתר על כן, ב נ/2 נראית התובעת כשהיא בפתח מערה ומפנה את פלג גופה הימני מעט כלפי המצלמה ומסמנת בידה הימנית סימן V . טענת התובעת לפיה מדובר בידה השמאלית אינה הגיונית ולא מתקבלת על הדעת.
33. בית המשפט מתקשה להבין כיצד ניתן ללמוד מדעי המחשב מבלי להשתמש במקלדת.
34. הדוגמאות שפורטו אף השפיעו בצורה משמעותית על קביעת הנכות התפקודית כפי שיפורט להלן.
ה. הנכות הרפואית:
35. התובעת הגישה חוות דעת רפואיות בתחום האורטופדיה והפסיכיאטריה, והנתבעת הגישה חוות דעת רפואיות מטעמה.
36. לנוכח המחלוקת בין המומחים הרפואיים מונו מומחים רפואיים מטעם בית המשפט.
המומחה הרפואי מטעם בית המשפט בתחום האורטופדי ד"ר פאול סגיב קבע כי לתובעת נכות רפואית בשיעור של 10% בגין אצבע 3 לפי סעיף 43 (3) (ב) לתקנות המל"ל ונכות רפואית בשיעור של 8% בגין אצבע 4 לפי סעיף 43 (4)(ב) לתקנות המל"ל.
37. המומחה הרפואי מטעם בית המשפט בתחום הפסיכיאטרי, ד"ר דניאל גרופר, קבע כי התובעת
סובלת כתוצאה מן התאונה מנכות נפשית בשיעור של 10% לפי סעיף 34(ב)(2) לתקנות המל"ל.
38. המומחים לא נחקרו על חוות דעתם וחוות הדעת לא נסתרה.
בית המשפט עמד על מעמדם של מומחי בית משפט בבר"ע (מחוזי חי') 776/06 רז נ' פרוינד (פורסם בנבו), 20.11.06) : "למומחה מטעם בית המשפט מעמד מיוחד, והוא חב נאמנות והגינות מוגברות כלפי בית המשפט, עליו להיות נטרלי ולפעול ללא משוא פנים או ניגוד עניינים, כמי שמסייע לבית המשפט להגיע לחקר האמת, וככזה הוא משמש כזרועו הארוכה של בית המשפט"
39. מדובר במומחים ניטרליים, נטולי אינטרס, הפועלים בשליחות בית המשפט, ועל כן אני מאמץ את חוות דעתם.
ו. הנכות התפקודית:
40. המונח "נכות תפקודית" מבטא מגבלה או הפרעה בתפקודו של אדם שנפגע גופנית. הגבלה זו נכון שתהא זהה או שונה מן הנכות הרפואית, כאשר הכוונה היא למידת ההשפעה של הנכות על התפקוד בכלל. אחוזי הנכות אינם מהווים בהכרח ראיה לאובדן מקביל של הכושר לתפקוד יום-יומי, לרבות הכושר לבצע עבודה.
קביעת שיעור הנכות התפקודית אינה מהווה סוף פסוק באשר לשיעור הפגיעה בכושר השתכרותו של הנפגע המסוים. ייתכן שגריעת כושר ההשתכרות עולה או פוחתת משיעור הנכות התפקודית.
בע"א3049/93 סימואל גירוגיסיאן נ' סייף רמזי ואח' פ"ד נב (3) 792, 800-801 8.6.95 נקבע כדלהלן:
"ראוי להביא בפני ביהמ"ש ראיה למידת ההשפעה של הנכות הרפואית על יכולת התפקוד בעבודה מסוימת, כולל בעבודות הקשורות במקצועו של התובע. הדבר עשוי לסייע לביהמ"ש להחליט עד כמה הנכות התפקודית שנגרמה לתובע עלולה להגביל אותו בעבודתו."
41. הנכות שנקבעה לתובעת אינה בהכרח בעלת השפעה מלאה על תפקודה וכושר השתכרותה. אמנם הכלל הוא כי שיעור הנכות הרפואית הוא יסוד חשוב בהערכת הנכות התפקודית (ראו ע"א 4302/08 שלמייב נ' בדארנה (פורסם בנבו) 25/07/10. פסקה 8), אולם אין הוא מהווה את הפקטור היחידי. יש לבחון את נסיבותיו הפרטניות של כל נפגע, השכלתו, כישוריו, טיב הנכות והיכולת של נכות מעין זו להשפיע על אפיק זה או אחר של השתכרות.
42. התובעת טוענת כי כתוצאה מהתאונה נמנע ממה לעסוק בתחום העיצוב הגרפי אותו למדה בשל הקושי להשתמש בשתי ידיה. כמו כן טוענת כי מתקשה בהקלדה במחשב, מה שמסב לה הגבלה ניכרת. לדבריה, התקשתה בשל מגבלות אלו למצוא עבודה, נאלצה לסיים עבודות בהן החלה מפאת קשייה, ורמת השתכרותה כפועל יוצא הייתה נמוכה ממה שיכולה היתה להשיג אלמלא התאונה. התובעת אף מוסיפה כי נכותה בתחום הנפש מתבטאת בין היתר בקשיי ריכזו ועצבנות, מה שמסב לה אף הוא פגיעה תפקודית.
43. מנגד הנתבעות טוענות כי לתובעת לא נגרמה הגבלה תפקודית, לא כל שכן בשיעורים אותם מתארת.
44. מחד גיסא אין ספק אם כך כי לפגיעה בידה, הגם שאינה ידה הדומיננטית, השפעה על כל עבודה פיזית בה תעסוק התובעת, שכן מטבע הדברים אדם נזקק לשתי ידיו לביצוע פעולות שונות. אף לא נסתרה קביעת המומחים בכל הנוגע לנכויותיה הצמיתות של התובעת הן בתחום האורטופדיה והן בתחום הנפש.
45. מאידך גיסא לא הוכח כי לתובעת פגיעה תפקודית בשיעורים אותם מציינת.
46. חרף טענת התובעת כי התאונה היא שמנעה ממנה לעסוק בתחום העיצוב הגרפי בשל הקושי להשתמש בשתי ידיה וחרף טענותיה על קשיים בהקלדה, מה שהוביל לשיטתה לאי יכולתה לתפקד כדבעי בעבודות המזכירות בהן עסקה לאחר התאונה (עמ' 31 ש' 17-32, עמ' 32 ש' 1-12), הרי שהתובעת גרסה בחקירתה כי כיום לומדת מדעי המחשב (עמ' 18 ש' 30-31). אמנם התובעת גרסה כי מקווה לעסוק בתחום הניהולי (עמ' 32 ש' 9) אולם אין ספק כי אדם המתקשה להקליד במחשב, מה שמשפיע על העבודה כמזכירה הכוללת הקלדות חלקיות, לא היה בוחר ללמוד אפיק כזה בו המחשב הוא הכלי הדומיננטי בעבודתו.
47. זאת ועוד, התובעת חרף טענותיה כי קיבלה הקלות מצד מעסיקים שונים אשר הבחינו בקושי בהקלדה והועסקה בעבודות שאינן כוללות הקלדה (ראה עמ' 31-32 לעיל), לא הביאה איש ממעסיקיה לתמוך בדבריה על קשייה ועל טיב עבודתה ועל ההקלות שניתנו לה. הימנעות זו מכרסמת אף היא בטענותיה.
48. נוסף על כך, על אף טענותיה של התובעת לפיהן היא סובלת מכאבים משמעותיים בעת הקלדה ומתקשה בפעולות כאלו, לא הוכח כי ביקשה היא לאורך כל שנות לימודיה האקדמיות הקלות בתחום או כי הלינה על קשייה בפני גורם מוסמך מן המוסד הלימודי.
49. לא בכך סגי, המומחה הרפואי מטעם ביהמ"ש בתחום האורטופדי ציין בין השאר:
"אין דלדול בשרירי הידיים. אין חסר תחושתי או מוטורי. חום וצבע האצבעות תקין. שיעור הידיים תקין ושווה...ישור אקטיבי תקין..תנועת שורש כף יד: תקין ושווה לשמאל.. תנועת המרפק מלאה.. כיפוף פאסיבי לכל אצבע בנפרד.." מנגד ציין כי הכאב הנטען הינו משמעותי.
עוד ציין כי יש לצפות להטבה בתפקוד היד אם הטיפול המשולב יביא להפחתת הכאב.
גם המומחה בתחום הנפשי ציין כי לא קיבלה טיפול נפשי משמעותי וכי היה ותקבל צפוי שיפור עד כדי הפחתת הנכות לשיעור של 5%.
50. בהתחשב בקביעות המומחים הרפואיים מטעם בית המשפט, בסוג העבודות בהן עבדה התובעת ובתיאורה המוגזם כפי שפורט לעיל, סבורני כי הנכות התפקודית ממנה סובלת התובעת פחותה מן הנכות הרפואית, ואני מעמידה על 15%.
ז. הנזק:
הפסד שכר לעבר
51. ב"כ התובעת מציע לחשב הפסדיה על בסיס הפער בין שכרה עובר לתאונה בסך 5,000 ₪ לשכר אותו הרוויחה לאחר שובה לעבודה, כאשר עד שובה לעבודה עותרת התובעת לפיצוי מלא. ב"כ התובעת טוען כי אומנם שכרה של התובעת עמד על 4,000 ₪, אולם אין בכך לשקף את מלוא פוטנציאל השתכרותה שכן במקביל למדה עיצוב גרפי.
אציין כי טענת התובעת כי שכרה לא משקף את מלוא פוטנציאל השתכרותה אינה יכולה להתקבל שעה התובעת מודה בתצהירה כי את לימודיה סיימה כבר בסוף שנת 2013, ואילו אצל הנתבעת החלה לעבוד באוגוסט 2013. אי לכך יש לחשב את בסיס שכרה במועד התאונה (4097 לפי המל"ל משוערך 4140 ₪) ובהתאם לנכויות הזמניות שנקבעו ע"י המומחים.
52. לאחר מכן ועד היום הרי שמחד לא נסתרו קביעות המומחה אשר לנכות הקבועה, אולם מנגד לא הובאו כל עדים להעיד על קשייה בעבודתה ועל טענותיה כי קשייה והשכר הנמוך שהשתכרה הם פועל יוצא מן התאונה, ולפיכך החישוב ייערך עפ"י נכותה התפקודית של 15%.
2.5X100%X 4140=10,350 ₪
4X50%X 4140= 8280 ₪
4X30%X 4140=4968 ₪
58X15%X 4140=36,018 ₪
סה"כ לעבר: 59,616 ₪ בצירוף הפרשי ריבית מאמצע התקופה -61,326 ₪
הפסד השתכרות לעתיד:
53. "אכן בחישוב פיצויים בגין הפסד כושר השתכרות לימים יבואו, נדמה אנו בעיננו כמו היינו מהלכים בארץ הפלאות של עליסה, ארץ בה ניחושים והשערות הן עובדות, ותקוות ומשאלות לב הן מציאות. הנטל עלינו לגלות את צפונות העתיד- עתיד שיהייה ועתיד שלא יהייה – ואנו לא נביאים אנו ולא בני נביאים" ע"א 2061/90 מרצלו נ' מ"י (פ"ד מז (ח) 802, 822 01/03/93).
54. קיימת אי קוהרנטיות בטענות שני הצדדים בנוגע לאופן שכל צד מבקש לקבוע לצורך חישוב הפסד ההשתכרות לעתיד.
55. התובעת מציעת לחשב את אופן ההשתכרות לעתיד על בסיס השכר הממוצע במשק ונכותה הרפואית כפי שנקבעה ע"י המומחים הרפואיים. הנתבעת טוענת כי טענותיה של התובעת מופרזות.
56. אין ספק כי התאונה פגעה בדרך כלשהי ביכולתה של התובעת להתקדם ולהשביח שכרה, אולם מנגד בגרסתה עלו תמיהות רבות, ובהן לימודי מדעי המחשב עת כה מתקשה בתפעול מחשב. התובעת אינה צעירה בראשית דרכה כי אם בחורה בת 30, ולא הוכח כי קשייה הם שהיוו הגורם המשמעותי לרמת שכרה דהיום. אי לכך אני סבור כי הפסדיה של התובעת לעתיד ראוי לחשבם בהתבסס על שכרה שכר מינימום בסך 5300 ₪ ונכות תפקודית של 15%= 210,670 ₪.
57. התובעת לא דרשה הפסדי פנסיה וזכויות סוציאליות בסיכומיה, ולכן יש לראותה כמי שזנחה טענתה בראש נזק זה.
הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד והוצאות נסיעה:
58.לעניין העבר עסקינן בנזק מיוחד שיש להוכיחו. וראה ע"א 525/74 אסבסטוס וכימיקלים חברה בע"מ נ' פז גז חברה לשיווק בע"מ פד"י ל (3) 281 10/06/76 שם נקבע:
"נזק מיוחד חייב להיטען במפורש ובמפורט. הוא טעון הוכחה מדויקת ואסור לו לשופט להעריכו לפי אומדנו. תובע הטוען כי נגרם לו נזק מיוחד חייב להוכיח לא רק שאכן נגרם לו נזק אלא גם את היקפו או שיעורו."
59. לעומת זאת טוענות הנתבעות כי אין מקום לפצות את התובעת כלל בגין ראש נזק זה נוכח העובדה כי התאונה הוכרה כתאונת עבודה, ולפיכך זכאית היתה התובעת להחזר מלא מן המל"ל.
60. במקרה דנן התובעת לא הציגה את מלוא הקבלות בגין הטיפולים הרפואיים באופן התואם את הסכום לה עותרת, ואין לה אלא להלין אלא על עצמה. ההוצאות לעבר הינן בבחינת נזק מיוחד, ומשכך אין די בטענת התובעת בהקשר זה, אלא יש לעגנה בראיות ובמסמכים, ומשלא צירפה ראיות ו/או מסמכים להוכחת הפיצוי המגיע לה, אין מקום לפצותה בסכום הנטען בסיכומיה.
61. זאת ועוד התאונה הוכרה כתאונת עבודה, ובשל כך זכאית התובעת לקבלת מלוא הטיפולים הרפואיים, כמו גם נסיעות לטיפולים, כאשר המוסד לביטוח לאומי נושא בהוצאות (ראה סעיף 86 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנה 1995).
על כן אין מקום לפצותה מכוח הוראת הפסיקה כי "אם יכול התובע לקבל טיפול רפואי ללא תמורה עליו לקבלו ולא לגולל על המזיק הוצאות שאינן נחוצות" (ע"א 2596/92 הסנה חברה לביטוח בע"מ נ' אבינועם כהן ואח' פורסם בנבו תק-על 95(1) 526 5.2.95).
62. יחד עם זאת עדיין שוכנעתי כי לאור הפגיעה ומהות הטיפולים להם נזקקה התובעת סביר כי התובעת נשאה בדמי השתתפות לטיפולים רפואיים מסוימים, מצאתי כי יהיה זה נכון לפסוק לתובעת בפריט זה על דרך של אומדנה פיצוי בסך 10,000 ₪.
עזרת צד ג' בעבר ולעתיד:
63. התובעת טענה בתצהירה כי במשך תקופות ארוכות אחרי התאונה נזקקה לעזרה בכל הפעולות היומיומיות ואף כיום נדרשת לעזרה כזו. לדבריה אמה סייעה לה, בהחלפת תחבושות בידה ועזרה לה להתלבש, להתרחץ ולהסתרק. (ס'5 לתצהיר האם).
"הפיצויים בשל עזרה לא יפסקו בכל מקרה של הגבלה בתפקודו הגופני של נתבע, והדבר יהיה תלוי בראיות שיובאו בפני בית המשפט, "העזרה תלויה ביכולתו התפקודית של הנפגע, והדבר ייקבע בכל מקרה לגופו" (קציר, פיצויים בשל נזקי גוף" עמ' 792, ראה גם ע"א 619/86 בן חמו נ''אטדג'י תק-עליון, 90(3), 551, 553 (29.10.90).
-
בנוגע לעבר במקרה דנן התובעת אף לא השכילה לצרף את מלוא הראיות הרלוונטיות לתמיכה בטענתה לגבי עזרת הזולת וההוצאות שהוציאה בגין העסקת עוזרת. היה מצופה כי התובעת תביא לעדות את אמה או בני משפחה שלטענתה עזרו לה לאחר התאונה.
-
עם זאת, אין ספק כי בתקופה הסמוכה לאחר התאונה נזקקה התובעת לסיוע מוגבר מסוים, במיוחד לאור טיב הפגיעה בה נפגעה באצבעות כף ידה. גם הקביעה כי לתובעת נכויות זמניות גבוהות למדי למשך חודשים רבים אחרי התאונה מלמדת כי התובעת נזקקה לעזרה מוגברת כלשהי לפחות לאחר התאונה.
עזרה כזו היא עזרה מוכרת ע"י הדין בתור ברת פיצוי, אפילו לא הוציא בגינן הניזוק הוצאות, ואפילו הקרוב המסייע לו לא נפגע בהכנסתו שלו כתוצאה מהושטת הסיוע. (ר' קציר בספרו בעמ' 820, ע"א 5774/95 שכטר נ' כץ (פורסם בנבו 19.11.97), הנזכר שם בעמ' 829.
ההלכה היא כי המזיק אינו זכאי ליהנות מן העובדה שנפגע נעזר בבני משפחתו העושים מלאכתם ללא שכר (ע"א 1164/02 קרנית נ' בן חיון (פורסם בנבו) 4.8.05 , ע"א 8380/03 קרנית נ' עבדאלולי (פורסם בנבו 8.12.05).
66. אני מוצא לנכון לפסוק פיצוי לעבר ולעתיד בגין ראש נזק זה בסכום גלובאלי של 15,000 ₪.
כאב וסבל:
-
בענייננו מדובר בתובעת ילידת 1989 אשר נפגעה בתאונה שהסבה לה נכות אורטופדית בגין פגיעה באצבעותיה ונכות נפשית. בהתחשב בסבל ובמוגבלות שנגרמו לתובעת ובהתחשב בגילה אני פוסק לה סך של 120,000 ₪.
ניכויים:
-
אין מחלוקת כי מכל סכום שייפסק ע"י בית המשפט יש לנכות את התשלומים שקבלה התובעת מהמל"ל בתחום האורטופדי. בעצם הפנייה למל"ל בתחום הנפשי – עשתה את המוטל עליה להקטנת הנזק. לפיכך ינוכה סך של 42,000 ₪
אני מחייב את הנתבעות לשלם לתובעת את הסך של 291,500 ₪ (סכום הנזק 416,996 ₪ בהפחתת האשם התורם ותשלומי המל"ל ).
-
הנתבעות תישאנה בתשלום האגרה ובנוסף בשכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 68,000 ₪.
ניתן להגיש בקשה לשומת הוצאות בתוך 20 ימים מיום קבלת פסה"ד.
-
התשלום ישולם תוך 30 ימים מיום שב"כ הנתבעות יקבל את פסק הדין, שאם לא כן ישא הפרשי ריבית והצמדה כדין מהמועד שנועד לתשלום ועד לתשלום המלא בפועל.
ניתן להגיש ערעור בזכות בתוך 45 ימים מיום קבלת פסק הדין.
המזכירות תשלח את פסק הדין לב"כ הצדדים.
ניתן היום, כ"ט תשרי תש"פ, 28 אוקטובר 2019, בהעדר הצדדים.
