פלוני נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ

התובע, יליד dd/mm/1992, נפגע בתאונת דרכים בתאריך 23/03/2016 (להלן: התאונה). התאונה אירעה בעת שרכב פגע בתובע כאשר התובע היה רכוב על אופניו.

בשל נזקי הגוף שנגרמו לתובע בתאונה הוא הגיש תביעה זו לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים).

הנתבעת 2 (להלן: הנתבעת( הייתה מבטחת הרכב והיא מכירה בכיסוי הביטוחי. המחלוקת בין הצדדים היא ביחס לשיעור הנזק והפיצוי המגיע לתובע.

לשם בחינת מצבו הרפואי של התובע בעקבות התאונה מונו מומחים מטעם בית משפט בתחום האורתופדיה, הנוירולוגיה והפסיכיאטריה. סך הנכות הרפואית המשוקללת שנקבעה לתובע עומדת על שיעור 24% (במעוגל).

בישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 17/11/19 העידו התובע והוריו, ובהמשך הוגשו סיכומי הצדדים.

בנסיבות שפורטו, אבחן תחילה את מצבו הרפואי של התובע ואדון לאחר מכן בטענות הצדדים ובשיעור הפיצוי המגיע.

הפגיעות והנכות הרפואית

ממקום התאונה פונה התובע לטיפול בבית החולים ע"ש קפלן (להלן: בית החולים) ושם אובחן שהוא סובל משבר במרפק ימין. מסיכום רפואי של בית החולים מיום 28/03/2016 (מוצגים 4 ו-5 למוצגי התובע) עולה שביום 27/03/2016 התובע אושפז בבית החולים ועבר ניתוח לקיבוע השבר באמצעות פלטה. בהמשך, התובע שוחרר מהאשפוז ביום 28/03/2016, תחת המלצות: לשהות במנוחה במשך 14 ימים, נטילת משככי כאבים לפי הצורך והמשך מעקב וביקורת רפואית.

בהמשך, התובע פנה לטיפול ומעקב רפואי, והתלונן על כאבים ומגבלות במרפק ימין ובגב (ראו מסמכים רפואיים שצורפו למוצגי התובע מתאריכים: 30/03/2016, 06/04/2016, 10/4/2016, 13/04/2016, 15/05/2016, 26/06/2016, 30/06/2016, 06/07/2016, 04/08/2016, 17/08/2016, 13/11/2016, 23/11/2016, 16/02/2017, 01/03/2017).

מהתיעוד הרפואי שצורף עולה שהתובע טופל גם באמצעות טיפולי פיזיותרפיה, בסופם העריך המטפל שיש שיפור ניכר בטווחי התנועה של המרפק. התובע דיווח על כאבים והודרך לבצע תרגילים בבית על מנת לשפר את טווחי התנועה (מוצג 38 למוצגי התובע).

בנוסף, התובע התלונן לאחר התאונה על כאבי ראש, קשיי שינה, ועל ליקויים נוספים בתחום הנפשי, ופנה לטיפול אצל מומחים בתחום הנוירולוגיה (ראו מסמכים רפואיים מתאריכים: 17/05/2016, 31/05/2016, 21/08/2016, 16/11/2016, 11/12/2016, 20/02/2017), ובתחום הפסיכיאטריה (מסמכים מתאריכים: 27/07/2016, 14/05/2017).

כפי שצוין כבר לעיל, לשם בחינת מצבו הרפואי של התובע בעקבות התאונה מונו מומחים מטעם בית משפט בתחום האורתופדיה, הנוירולוגיה והפסיכיאטריה. להלן יפורטו בתמצית עיקרי הממצאים והמסקנות של המומחים מטעם בית משפט:

בתחום האורתופדיה:

• המומחה מטעם בית משפט בתחום הכירורגיה אורתופדית, ד"ר משה לוינקופף, עיין בתיעוד הרפואי ומצא בבדיקתו את התובע מגבלה בטווח התנועות של מרפק ימין (יישור וכיפוף) והגבלה קלה בעמוד השדרה המותני (ביישור בלבד).

• לאור ממצאי הבדיקה והתיעוד הרפואי, העריך המומחה בחוות דעתו שבעקבות התאונה נותרה לתובע נכות צמיתה בשיעור 10% בגין הגבלה בטווח התנועות במרפק ימין, לפי סעיף 41(8) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז 1956 (להלן: התקנות), נכות בשיעור 5% בגין הצלקות, לפי סעיף 71(1)ב' (חלקי) לתקנות ונכות נוספת בשיעור 1.5% בגין הפגיעה בעמוד השדרה המותני, לפי סעיף 37(7)א' לתקנות.

• בהתאם לחוות דעת המומחה, נכותו האורתופדית המשוקללת של התובעת עומדת אפוא על שיעור 16% נכות (במעוגל).

  בתחום הנוירולוגיה:

  • התובע נבדק על ידי המומחה בתחום הנוירולוגיה, ד"ר אריה קוריצקי. בחוות דעתו סוקר המומחה את התיעוד הרפואי ומציין ביחס לעברו של התובע: "נראה כי בתקופה טרום התאונה סבל מר...מילדותו מהפרעות קשב, קשיי למידה ובעיות התנהגות לא טופל תרופתית עקב התנגדות האם...".

  • המומחה העריך לאחר שבדק את התובע ועיין בתיעוד הרפואי שבעקבות התאונה נגרמה לתובע "תסמונת שלאחר חבלה. מבחינה נוירולוגית, בעיקר כאבי ראש", כאשר לעמדת המומחה את שאר התלונות שהעלה התובע במועד הבדיקה (הפרעות שינה, סיוטי לילה, קשיי ריכוז וזיכרון, ירידה במעורבות חברתית, ומצב רוח ירוד), ניתן לזקוף לחובת התגובה הנפשית וזאת בהתחשב בבעיות קשב וריכוז קודמות.

  • המומחה העריך שבעקבות התאונה נותרה לתובע נכות בתחום הנוירולוגיה בשיעור 5% נכות, לפי סעיף 34ב' 1ו-2 לתקנות והמליץ על מינוי מומחה בתחום הפסיכיאטריה על מנת להעריך את הקשר שבין התאונה למצב הנפשי והתפקודי הנוכחי.

    בתחום הפסיכיאטריה:

    • להערכת מצבו של התובע בתחום הפסיכיאטרי בעקבות התאונה מונה ד"ר נח גונן כמומחה מטעם בית משפט. המומחה עיין בתיעוד הרפואי, בדק את התובע והעריך בחוות דעתו כי מבחינה פסיכיאטרית התובע מדגים סימפטומטולוגיה דלה שאינה מתכנסת לאבחנה פסיכיאטרית ברורה.

      המומחה לא מצא בבדיקתו שקיימים סימפטומים המאפשרים לאבחן את התובע כמי שסובל מדיכאון, חרדה, הפרעת הסתגלות ואף לא מתסמונת בתר חבלתית (PTSD). ביחס למהימנות התובע, ציין המומחה שהדלות התוכנית מקשה על התרשמותו בעת הבדיקה, כאשר במקום אחד בתיעוד הרפואי צוין שנמצאה מהימנות נמוכה (בעת שדיווח על נטילת תרופה שלא הייתה יעילה אך למעשה התרופה כלל לא נופקה) ובמקום אחר בתיעוד הרפואי הוגדרה אמינותו כ"טובה".

      לעמדת המומחה, האבחנה לתסמונת ההטרוגנית שמציג התובע מתאימה לאבחנה מסוג: UNSPECIFIED TRAUMA RELATED.

    • המומחה העריך את נכותו הצמיתה של התובע בעקבות התאונה לאור הסימפטומטולוגיה הנפשית והליקוי בתפקוד החברתי על שיעור 5% נכות והבהיר בחוות הדעת שהביא בחשבון את הפרעת הקשב (ADHD) מן התקופה שטרם התאונה. המומחה ציין שהוא לא סבור שקיים סיכוי רב לשינוי במצבו הנפשי של התובע, ואולם לעמדתו, הליקוי התפקודי בתחום התעסוקתי אינו נובע מסיבות פסיכיאטריות.

הצדדים לא ביקשו לחקור את המומחים על חוות דעתם ומכאן שהם לא חולקים על הממצאים והמסקנות בחוות הדעת. בהעדר נימוקים משכנעים מדוע יש לסטות ממסקנות המומחים מטעם בית המשפט, אני מאמץ את מסקנות המומחים כלשונם, ולפיכך נכותו הרפואית המשוקללת של התובע עומדת אפוא על שיעור 24% נכות (במעוגל).

הפגיעה התפקודית והגריעה מכושר ההשתכרות 

התובע יליד dd/dd/1992, בן 23 במועד התאונה ובן 27 היום. בתצהירו מוסר התובע שבעקבות התאונה הוא סובל מבעיות פיזיות ונפשיות (מכאבי ראש; חרדות, דיכאון, סיוטים, סחרחורות, קשיי ריכוז, קושי בהרמת משאות ובביצוע פעולות פשוטות שהן חלק ממטלות הבית ומכאבים ומגבלות ביד ימין ובגב. התובע ציין כי מאז התאונה הוא לא הצליח להתחייב למסגרת לימודים ולא הצליח להשתלב בעבודה ולהשתכר באורח שמאפשר ניהול חיים עצמאיים. בסיכומיו, טוען התובע שלאור גילו הצעיר, המקצוע אותו רכש בלימודיו (מכונאות), קשת הנכויות הרפואיות שנגרמו בעקבות התאונה, ונסיבות העניין, יש להעמיד את נכותו הרפואית של התובע על שיעור 35% נכות.

הנתבעת טוענת שיש להעמיד את שיעור הנכות התפקודית לכל היותר על 10% ואף זאת בספק. לעמדתה, הנכות שנקבעה לתובע בגין הצלקת אינה תפקודית, ובאופן דומה, גם הנכות הזניחה בשיעור 1.5% בגין הפגיעה בגב, הנכות בתחום הנוירולוגיה (5%) והנכות בתחום הפסיכיאטריה.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, את גילו של התובע, השכלתו וכישוריו, את תפקודו לאחר התאונה ואת מכלול נסיבות העניין, אני סבור כי נכותו התפקודית של התובע, כמו גם הגריעה מיכולתו להשתכר בשוק העבודה, דומה בעיקרה לנכות הרפואית המשוקללת ממנה סובל התובע, פרט לנכות שנקבעה בגין הצלקת (5%), קרי בשיעור 19.99% (20% במעוגל).

לטעמי, לכל אחת מן הנכויות הרפואיות שנגרמו לתובע עשויה להיות משמעות תפקודית, לבטח בשילובן יחד. פגיעתו של התובע בתאונה משלבת נכויות בפן הפיזי ובפן הנפשי. מחד גיסא, נוכח הפגיעה האורתופדית התובע סובל מהגבלה בטווח התנועות של מרפק ימין (יישור וכיפוף) והגבלה קלה בעמוד השדרה המותני; בפן הנוירולוגי, התובע סובל מכאבי ראש ובפן הפסיכיאטרי מסימפטומים נפשיים שעשויים אף הם להגביל ולהכביד על תפקודו.

הלכה היא, כי הנכות התפקודית נקבעת בידי בית-המשפט על-יסוד מכלול הראיות והנסיבות שלפניו. הנכות הרפואית משמשת נקודת מוצא, אולם יש להוסיף ולבחון את השפעתה על הנפגע המסוים. כך, בין השאר, יש לתת משקל להיקפה, אופייה ומיקומה של הפגיעה, ולהתייחס להשפעתה של הנכות על מקצועו של הנפגע תוך התחשבות בגילו, השכלתו וכישוריו. משקל ממשי יינתן לראיות הנוגעות להשלכה התפקודית בפועל, למשל – שינויים שחלו בשכר הנפגע (ע"א 3049/03 גירוגיסיאן נ' רמזי, פ"ד נב(3)792 [1995] (להלן: "עניין גירוגיסיאן"); ע''א 2113/90 אדלר נ' סוכנויות דרום בע''מ [1992]; ע"א 6601/07 אבו סרחאן נ' כלל חברה לביטוח בע"מ [2010]).

בעדותו של התובע ניכר היה שהתובע מנסה להשיב על שאלות ב"כ הנתבעת כמיטב הבנתו. לא התרשמתי שהתובע אינו מהימן. לפרקים במהלך חקירתו הנגדית נראה היה שהתובע אינו מבין את השאלות או שהתרגש ממעמד מתן העדות בבית המשפט. התובע התקשה לזכור את מקומות העבודה בהן עבד באמצעות חברת כוח אדם (בתקופות קצרות), התקשה להסביר מדוע הוא אינו עובד מאז התאונה ואף לא זכר מדוע עבר מספר בתי ספר בעבר. ייתכן שהסיבות לכך נעוצות בהתרגשות שהיה נתון בה במהלך הדיון או מחמת קשיי קשב וריכוז שאובחנו עוד בילדותו.

אכן, בתקופה קצרה שלאחר השחרור ועד לתאונה, התובע הספיק להחליף מספר מקומות עבודה (כעולה מטופס רציפות הביטוח ומחקירתו הנגדית) ובכל מקום עבודה הוא עבד במשך תקופה קצרה בלבד והשתכר סכומים זעומים, אך מדובר בהתנהלות המאפיינת את גילו הצעיר של התובע ואת העובדה שחיפש את דרכו המקצועית. לאחר התאונה, ולמעשה עד היום, מצבו התעסוקתי אינו יציב ופרט לתקופות קצרות מאוד, התובע אינו עובד במשך מספר שנים.

בהתאם לפסיקה, הנחת המוצא היא, כי נכותו התפקודית של הניזוק היא פועל יוצא של הנכות הרפואית, ולשיעור הנכות הרפואית יש משקל רב בקביעת שיעור הפגיעה בכושר השתכרותו (ע"א 8799/08 הסתדרות מדיצינית הדסה נ' פלוני (21.3.11) פסקה 34 לפסק-הדין וכן ע"א 4302/08 שלמייב נ' בדארנה (25.7.10) פסקה 8 לפסק-הדין). הנחת מוצא זו תקֵפה ביתר שאת בעניינם של קטינים ושל צעירים בתחילת דרכם התעסוקתית, מכאן שבעיקרו של דבר לגבי קטינים וצעירים, קיימת זהות בין הנכות הרפואית לזו התפקודית ובין שתי אלה לגריעה מכושר ההשתכרות (לסקירת הפסיקה ראו: ע"א 9873/06 כלל נ' פפו (22.3.09)); חריגה מכלל זה שמורה למצבים שבהם ברור שהנכות אינה תפקודית (ראו לדוגמא: ע"א 7008/09 עבד אל רחים נ' עבד אל קאדר (7.9.10)).

בענייננו כאמור, יש מקום לסטייה משיעור הנכות הרפואית המשוקללת, שכן אין ליתן לנכות בגין הצלקת משמעות תפקודית. התובע לא טען שלצלקת יש השפעה כלשהי על תפקודו ובנסיבות אלה אין מקום להביא בחישוב הנכות התפקודית את הנכות שנקבעה בגין הצלקת (ראו גם ע"א 7991/96 אלקבהא נ' קוטייבה כנעאן (12.1.00); ע"א 8053/06 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' אבידור (1.2.09); תא 7173-05 אדם אשר לוי נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב הפול (14/2/12)).

בבואי לקבוע את הפגיעה התפקודית של התובע, לקחתי בחשבון את הפוטנציאל הגלום בו, את הפגיעה הפיזית והנפשית, את העובדה שמדובר בבחור צעיר, כאשר קשה לדעת מה ילד יום לגביו ולגבי עיסוקו בהמשך החיים ויכול שעוד יידרש לעבוד בעבודות הדורשות מאמצים פיזיים בהן תהא לפגיעותיו משמעות תפקודית משמעותית עוד יותר.

סוף דבר בהקשר זה, לאור מכלול הראיות והעדויות שהוצגו, ובשקלול טיבן וטיבען של כל אחת מהפגיעות אעמיד את הנכות התפקודית ואת הגריעה מכושר ההשתכרות על שיעור של 20%. משקבעתי את הנכות התפקודית ושיעור הגריעה מכושר ההשתכרות אפנה לכימות הנזק.

ראשי הנזק

למען הנוחות אחזור על הנתונים הרלוונטיים הנדרשים:

התובע יליד: 30/05/1992.

מועד התאונה: 23/03/2016.

גיל התובע בעת התאונה: 23.8.

גיל התובע כיום: 27.65 .

שיעור נכות רפואית: 24% (במעוגל).

שיעור נכות תפקודית: 20% (במעוגל).

בסיס השכר

בסוגיה זו התגלעה מחלוקת עמוקה בין הצדדים. התובע מבקש להעמיד את בסיס שכרו בתקופת העבר לפי נתוני השכר שהרוויח במועדים הרלוונטיים לתאונה (לעמדתו) ובשיעור 6,500 ₪, וביחס לתקופת העתיד, לפי השכר הממוצע במשק בניכוי מס.

הנתבעת מסכימה שבהתאם לפסיקה בסיס השכר לפיו מחשבים את הפיצויים אצל קטינים וצעירים בתחילת דרכם המקצועית הוא השכר הממוצע במשק, אלא במקרים חריגים. לעמדת הנתבעת, המקרה הנדון הוא מקרה מובהק בו יש לקבוע שפוטנציאל השתכרותו של התובע בנתוניו המיוחדים נמוך בהרבה מן השכר הממוצע במשק ולכל היותר מגיע לשכר המינימום ואף זאת בספק. בעניין זה, מפנה הנתבעת לעובדות הבאות: התובע לא עבד במשך תקופות ארוכות עובר לתאונה ועד היום, בנערותו החליף מספר בתי ספר, למד בכיתה קטנה לליקויי למידה והישגיו בלימודים היו נמוכים, אין לתובע זכאות לתעודת בגרות והוא לא הוסמך כמכונאי רכב והוא אובחן בילדותו כסובל מבעיות קשב וריכוז .

אין חולק שהתובע החליף מספר בתי ספר בתיכון (עמ' 2 ש' 15-24 לפרוטוקול הדיון מיום 17/11/19) וכי הוא סבל מילדות מהפרעות קשב, קשיי למידה ובעיות התנהגות, בגינן לא נטל טיפול תרופתי עקב התנגדותה של אמו (ר' חוות הדעת המומחה בתחום הנוירולוגיה והתיעוד הרפואי). לצד נתונים אלה יש לציין שהתובע סיים 12 שנות לימוד (אישור מיום 20/6/19 צורף לתיק), שירת שירות סדיר מלא בתפקיד עוזר טבח ואף עבר בהצלחה הכשרות מקצועיות והשתלמויות (התעודות צורפו לתיק).

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, אני רואה להעמיד את בסיס השכר של התובע לתקופת העבר ועד היום לפי שכר בשיעור 5,300 ₪ (שכר המינימום). אני ער לכך שבתקופה שמאז שחרורו של התובע מצה"ל ועד לקרות התאונה, התובע השתכר שכר זעום ועבד תקופת קצרות בלבד, אך סמוך לקרות התאונה החל התובע לעבוד במקום עבודה חדש וסביר בעיני שהיה משתכר בעבודה זו, לכל הפחות, בהתאם לשכר המינימום.

אשר לתקופת העתיד, בסיס השכר לפיו ראוי לחשב את הפיצוי הוא שכר ממוצע במשק. התובע סיים 12 שנות לימוד, סיים שירות צבאי סדיר ואף עבד בעבודות זמניות בתקופות קצרות לאחר שחרורו מצה"ל ואין ספק שהוא זכאי ליהנות מן החזקה שאכן יגיע לרמת השכר הממוצע במשק.

בע"א 10064/02 מגדל חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' רים אבו חנא ואח' (27.9.2005) (להלן: "הלכת אבו חנא"), נקבעה החזקה בדבר העמדת פוטנציאל השתכרותם של קטינים כגובה השכר הממוצע במשק. על המבקש לסטות מחזקה זו, מעלה או מטה, רובץ נטל ההוכחה. בחלוף השנים מאז נקבעה הלכת אבו חנא, הוחלה החזקה גם על צעירים אשר חצו את סף הקטינות וניתן לומר כי הם טרם החלו את דרכם המקצועית; ניזוקים אשר נמצאים בתקופת הצבא, או לאחר השחרור מצה"ל וטרם החלו במיצוי פוטנציאל השתכרותם. בעניין זה נקבע בע"א 4772/02 סהר חברה לביטוח בע"מ נ' צי'בוטארו, סעיף 9 לפסק דינו של כב' השופט ד' חשין (25.11.09): "העיקרון הנהוג בפסיקה לגבי קטינים או צעירים בתחילת דרכם המקצועית הינו אמידת אובדן כושר ההשתכרות על-פי השכר הממוצע במשק". כן ראו רע"א 7490/11 פחרי נ' חאג', סעיף 6 לפסק דינו של כב' השופט א' ריבלין (28.12.11): "... אין להגביל את החזקה בדבר השתכרות בגובה השכר הממוצע במשק לקטינים בלבד, והגיונה עשוי להיות יפה גם ביחס לאדם צעיר שטרם ביצע בחירות עצמאיות של ממש".

נכונים הדברים לגבי התובע אשר טרם הגיע לגיל 24 במועד התאונה וטרם החל את דרכו המקצועית. משכך, סטייה מן השכר הממוצע במשק בנסיבות אלה תחטא למטרה שבבסיס החזקה אשר נקבעה בהלכת אבו חנא והתפתחה משך השנים, המהווה נקודת מוצא "היוצרת האחדה של הפיצוי, עולה בקנה אחד עם עקרון השבת המצב לקדמותו, עם השאיפה להגשים את הזכות לשוויון ועם הצורך ליצור הרתעה אופטימלית. הנחה זו יאה לכול - לילד ולילדה, לאיש ולאישה, לשחור וללבן, לבני כל הדתות, יהיה מוצאם האתני אשר יהא" (הלכת אבו חנא, בעמ' 61). "הקריטריון הוא אחיד, עיוור צבעים ואדיש למין, מוצא אתני ורקע סוציו-אקונומי" (ע"א 1972/03 שרון נ' רקובה (11.10.05)).

איני סבור כעמדת הנתבעת, שהצלחה בלימודים (לרבות זכאות לתעודת בגרות או מעבר בין מספר בתי ספר בתיכון), ואף בעיות קשב וריכוז, מהוות מדד לרמת השכר או יכולות להצביע בהכרח שהתובע לא היה מגיע בעתיד להשתכר שכר בשיעור השכר הממוצע במשק, ומכל מקום, גישה זו לא אומצה בפסיקה, כפי שייראה להלן:

בת"א 981-03-14 (מחוזי חיפה) פלוני נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ (02/04/2018) נדון עניינו של ניזוק שהיה בן 19 וחצי במועד התאונה ונתוניו הצביעו על כך שהיה: "תלמיד בינוני לכל היותר, סבל מבעיות קשב וריכוז, בעיות של איטיות בכתיבה, הומלץ על שימוש בריטלין ועוד. התובע לא השלים בגרויות, לא הצליח להשלים בגרות במתמטיקה, וקיבל ציון נמוך במבחן הפסיכומטרי גם לפני התאונה...". במקרה שם, העמיד בית המשפט את בסיס השכר הראוי לחישוב אובדן כושר ההשתכרות של הניזוק בעתיד על השכר הממוצע במשק, וציין שאין מקום לבחון את הציונים של הנפגע בבית ספר היסודי והתיכון.

בת"א 35494-06-14 (מחוזי ירושלים) פלונית ואח' נ' בן יעקב ואח' (03/09/2019) קבע בית המשפט בעניין דומה, כדלקמן: "הנתבעות טוענות כי בעניינה של התובעת בסיס השכר לצורך חישוב הפסד כושר ההשתכרות צריך להיות נמוך מהשכר הממוצע במשק, זאת לנוכח העובדה שעוד לפני התאונה סבלה התובעת מהפרעות קשב וריכוז והישגיה הלימודיים היו נמוכים. הגם ששתי עובדות אלה הוכחו, הרי שאין בכך כדי להצדיק את העמדת בסיס השכר על סכום שנמוך מהשכר הממוצע. הכלל לגבי נפגעים קטינים או צעירים שטרם כתבו את "סיפור חייהם" הוא שיש לחשב את הפסד כושר ההשתכרות על בסיס השכר הממוצע במשק" (ההדגשות לא במקור, ד.ג).

אחר האמור, הפסדיו של התובע לתקופת העבר יחושבו לפי שכר בשיעור 5,300 ש"ח ולתקופת העתיד לפי השכר הממוצע במשק, קרי סך בשיעור 9,985 ₪ (לפי נתוני הלמ"ס המעודכנים נכון לחודש ינואר 2020, לאחר ניכוי מס).

הפסד שכר לעבר

המומחים מטעם בית משפט לא התייחסו בחוות דעתם לתקופות אי הכושר המלא ו/או החלקי בהם היה התובע לאחר התאונה. הביטוח הלאומי שילם לתובע דמי פגיעה עבור 89 ימים לאחר התאונה ובתקופה זו אף אושרו לתובע ימי מחלה על ידי הרופאים המטפלים (האישורים צורפו למוצגי התובע).

בשים לב למהות הפגיעות שנגרמו לתובע בעקבות התאונה (ובעיקר לפגיעה האורתופדית) סביר בעיני כי בתקופת שלושת החודשים שלאחר התאונה התובע היה באי כושר מלא ולא יכול היה לשוב לעבודתו כעוזר נהג.

החל מתום שלושת החודשים שלאחר התאונה ועד היום, יחושבו הפסדי התובע לפי שיעור הנכות התפקודית (20%) ובהתאם לשכר המפורט לעיל. התובע אומנם לא שב למעגל העבודה לאחר התאונה אלא רק לתקופות קצרות, ואולם שיעור הנכות שנגרמה לתובע (מבלי להקל בה ראש כלל ועיקר) הגם שמטבע הדברים יתכנו לה השלכות לגבי ההשתכרות בעתיד, אינה כזו המצדיקה את אי חזרתו של התובע לעבוד לאחר תום תקופת אי הכושר המלאה ואף לא קביעה, לפיה התובע לא ישוב לעבוד כל ימי חייו. לא נעלמה מעיני העובדה שהתובע אינו אדם בעל השכלה גבוהה וכי עסק בעבודות פיזיות עובר לתאונה, אך מדובר בבחור צעיר, בתחילת דרכו ובוודאי יוכל לרכוש בעתיד מקצוע תואם למגבלותיו ולהערכתי יימצא עבודה ההולמת את מצבו (ר' ע"א 8960/06 ג'אסר טמיזה נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, (05.05.10)).  

אחר האמור, הפסדיו של התובע בתקופת העבר יחושבו כדלקמן:

• בתקופת אי הכושר:

  3 (חודשים) * 5,300 (שכר מינימום)= 15,900 ₪, ובצירוף ריבית מאמצע תקופה, סך בשיעור 16,507 ₪.

• מתום תקופת אי הכושר (23/06/2013), הפסד השכר יחושב לפי שכר בשיעור 5,300 ₪ ונכות 20%. סך הפסדי השכר של התובע בתקופה זו עומדים על שיעור 45,825 ₪ ובצירוף ריבית מאמצע התקופה- 46,720 ₪.

• סך הפסדיו של התובע לתקופת העבר עומדים אפוא על שיעור 63,227 ₪.

לפיצוי בגין הפסדי שכר בעבר יש לצרף הפסדי פנסיה על בסיס ההפרשות הנוהגות בדין ולעניין זה הרני מצרף את הטבלה הבאה (ר' ת"א 42994-01-14 ב.ש נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב בע"מ, 19/06/2018):

לאור הנתונים שהובאו בטבלה, יש לחשב את הפסד הפנסיה בתקופת אי הכושר (בשנת 2013) לפי 10% כך שההפסד הפנסיה בתקופה זו עומד על שיעור של 1,650 ₪. מתום תקופת אי הכושר ועד היום, יחושבו הפסדי הפנסיה לפי ממוצע ההפרשות בין השנים 2013 ועד היום – 11.75% כך שהפסד הפנסיה בתקופה זו עומד על 5,489 ₪ וביחס לשתי התקופות – 7,139 ₪.

סך הפסדי התובע לתקופת העבר כולל הפסדי פנסיה יעמוד על שיעור 77,505 ₪.

גריעה מכושר ההשתכרות

אשר לגריעה מכושר ההשתכרות, כמפורט כבר לעיל, בסיס השכר הוא השכר הממוצע במשק.

אשר לשיעור הפיצוי. התובע סבור שיש לבצע חישוב אקטוארי בהתאם לנכות תפקודית בשיעור 35% נכות. הנתבעת סבורה שיש לבצע חישוב על בסיס 10% נכות ולפי שכר בשיעור 1,438 ₪.

בענייננו, בו עסקינן במקרה של ניזוק צעיר שטרם החל בכתיבת סיפור חייו, יש לפסוק פיצוי על בסיס החזקות הנוגעות לצעירים בתחילת דרכם, תוך קביעה כי קיימת זהות בין דרגת הנכות הרפואית לתפקודית, ובין זו האחרונה לשיעור הגריעה מכושר ההשתכרות (ראו ע"א 432/80 שושן נ' אוטוקרס, פ"ד לז(1) 178, 185 (1983); ע"א 722/86 יונס נ' המאגר הישראלי, פ"ד מג(3) 875, 878 (1989)).

בנדון, התובע נפגע בתאונה בעת שהיה בן 23 ושמונה חודשים, צעיר שטרם החל לכתוב את סיפור חייו. מאז אירעה התאונה ועד היום, התובע לא הצליח להשתלב בעבודה קבועה ואין לו יציבות תעסוקתית כלשהי. בנסיבות אלה, לא מצאתי מקום לחרוג בעניינו של התובע מהחזקות המתייחסות לנפגעים צעירים בתחילת דרכם. הדברים מקבלים משנה תוקף לנוכח טיב הפגיעה, שהינה פגיעה משולבת (אורתופדית, נוירולוגית ונפשית).

חישוב הפסדי התובע בראש הנזק של גריעה מכושר ההשתכרות הינו כדלקמן:

9,985 ₪ (שכר ממוצע במשק בניכוי מס הכנסה) * 20% (נכות תפקודית)* מקדם היוון 3% עד גיל 67 = 556,691 ₪.

לסכום זה יש להוסיף הפסדי פנסיה בשיעור 12.5% - 69,586 ₪.

סך הפסד התובע בראש נזק גריעה מכושר ההשתכרות כולל הפסד פנסיה – 626,277 ₪.

עזרת הזולת

בהתאם לנתונים שהוכחו, התובע נפגע בגיל צעיר, היה בתקופת אי כושר מלאה במשך 3 חודשים לאחר התאונה וללא ספק, נדרש לעזרה מוגברת של בני משפחתו. לאור טיב הפגיעות והמגבלות מהן סובל התובע בעקבות התאונה, סביר בעיני שהוא יזקק לעזרה מסוימת גם בעתיד, לבטח במטלות הדורשות מאמץ גופני.

אין מחלוקת שהתובע לא נעזר בעזרה בשכר וקיבל את העזרה לה הוא זקוק מבני משפחתו, אך ההלכה היא, שאם ניזוק זקוק לעזרה שניתנה לו על-ידי קרוב משפחה, אין לראות בכך בלבד, עילה לשלילת הזכות לקבל פיצוי מן המזיק (דוד קציר פיצויים בשל נזק גוף 42 (התשנ"ח 1997), ראה גם ע"א 93/73 שושני נ' קראוז ואח', פ"ד כח(1) 277). לכן, השאלה איננה אם התובע קיבל בפועל עזרת צד ג', אלא אם היה זכאי לקבלת עזרה כזאת ואם זו ניתנה לו בין על ידי אדם שאיננו קרוב משפחה ובין על ידי קרוב. התשובה לשאלה האחרונה יכול שתשפיע על שיעורו של הפיצוי.

בנסיבות העניין, יש לקבוע, כי אכן התובע היה זקוק לעזרת צד ג', במובן זה שבתקופה הסמוכה לתאונה בה היה מוגבל בשימוש בידו הוא נזקק לעזרה אינטנסיבית, החורגת מעזרה רגילה של בן משפחה.

לעניין שיעורו של הפיצוי, וכמפורט בעניין שושני הנ"ל, יש לקבוע כי יש להעמיד את הסכום על שיעור נאות (שם, 279ז- 280א), ובהעדר נתונים אובייקטיבים, יפסק סכום גלובלי לטובת התובע (ראה ע"א 315/83 עגור נ' איזנברג ואח', פ"ד לט(1) 197, 205, וכן ע"א 663/84 עטיה נ' עטיה, פ"ד מד(3) 720, 730) על בסיס הלכה זו, ובהעדר נתונים על הוצאה ממשית ועל היקפה, יש לקבוע את הפיצוי בראש נזק זה, על דרך האומדנה.

באשר לעתיד, מהראיות שהובאו ומהתרשמות ממצבו של התובע, אף שיכול שהתובע נזקק לעזרה מוגבלת בפעולות מסוימות, לא מדובר בעזרה ממשית, הגם שאפשר שחלק ממטלות הבית קשות יותר עבורו ותהיינה פעולות שיזקק בהן לעזרה.

במכלול נסיבות העניין, בשים לב לתקופת אי הכושר המלא הממושכת, במהלכה התובע נזקק ללא ספק לסיוע אינטנסיבי של הוריו, אני מוצא לנכון להעמיד את עזרת הצד ג' לעבר ולעתיד בגין התאונה על סכום של 20,000 ₪.

הוצאות רפואיות

התובע נפגע בתאונת דרכים שהוכרה ע"י המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה, ולכן בעיקרון מכוסות כל הוצאותיו הרפואיות ע"י המוסד לביטוח לאומי, מכוח הוראות חוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה – 1995, וזאת באמצעות קופת החולים של התובע.

יצוין, כי כיסוי זה נרחב מהכיסוי הניתן לנפגע בתאונת דרכים שאינה תאונת עבודה, אשר מכסה מבחינת ההוצאות הרפואיות רק בגדר מה שמצוי בסל הבריאות. על אף האמור לעיל, אין ההוצאות הרפואיות מכוסות במלואן ע"י המל"ל וקופת החולים "עד השקל האחרון" ולעיתים ישנם פערים בין ההוצאות בפועל לבין תשלומי השיפוי. 

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ולאור מצבו הרפואי של התובע והסיכוי שיידרש לעבור טיפולים רפואיים גם בעתיד, אני מוצא לפסוק פיצוי על דרך האומדנה סך בשיעור 2,000 ₪, לתקופת העבר והעתיד.

נזק לא ממוני

בהתאם לתקנה 2(א) לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו ממון), תשל"ו-1976, לשיעור הנכות (הרפואית), ולימי האשפוז, עומד הפיצוי על – 46,072 ₪.

ניכויים

מהסכומים שנפסקו יש לנכות את תגמולי המוסד לביטוח לאומי שהתקבלו בגין התאונה בהתאם לחוות הדעת המעודכנת שהגישה הנתבעת, בסך 370,315 ₪ (כולל ריבית על תשלומי עבר).

התובע טוען בנוסף שיש לפסוק לו פיצוי גם בגין שכר טרחת עו"ד שייצג אותו בהליכים שהתנהלו במוסד לביטוח לאומי (בשיעור 17% בתוספת מע"מ מהתגמולים שקיבל ויקבל). לעמדת התובע, אלמלא היה מדובר בתאונת עבודה הייתה הנתבעת משלמת לתובע פיצוי בגין מלוא הנזק שנגרם לו ולא רק את הפיצוי בניכוי תגמולי המל"ל, ועל כן יש הצדקה לפצות אותו שכן הנתבעת "מרוויחה פעמיים".

הנתבעת טוענת כי דין טענות התובע להידחות הן מחמת שהטענה לא נטענה בכתב התביעה והיא מהווה הרחבת חזית והן מחמת שאין לחייבם בשכר טרחה הנוגע להליך אחר ובכל מקרה אין הכרח לפנות למוסד לביטוח לאומי באמצעות עורך דין.

אכן, דרישת התובע מהווה הרחבת חזית. יתירה מזו, התובע טוען לראש נזק שלא הוכר בפסיקה מנחה. אכן, התובע נדרש לנהל הליכים במוסד לביטוח לאומי בעטיה של התאונה, אך אין הכרח שיהא מיוצג בהליכים אלה ובחירתו לנהל את מהלכיו מול המוסד לביטוח לאומי בדרך זו ולהתחייב לעורך דינו לשכר טרחה בשיעור שדרש עורך הדין, ספק אם יכולה להביא לחיוב הניזוק בהשבת הסכום. במקרה דנן, לא הוכח וממילא לא שוכנעתי כי לולא בא-כוח התובע לא הייתה תביעתו של התובע מטופלת כדבעי במוסד לביטוח לאומי (ראו בעניין זה פסד דינה של כב' השופטת אורלי מור-אל בת"א 32672-05-12 ס.ק נ' שפע חברה לייצור ושיווק ארוחות מוכנות (1984) בע"מ (15/09/2017).

בנסיבות שפורטו, איני מוצא הצדקה להורות לנתבעת להשיב לתובע את שכר הטרחה ששילם לבא-כוחו, בעבור ייצוגו במוסד לביטוח לאומי.

הערכת הנזקים

מתקבלת הערכת הנזקים הבאה:

א.הפסדי שכר לעבר בתוספת פנסיה -77,505 ₪

ב.גריעה מכושר ההשתכרות בתוספת פנסיה - 626,277 ₪

ג.עזרת הזולת -20,000 ₪

ד.הוצאות רפואיות -2,000 ₪

ה.נזק לא ממוני -46,072   ₪

ו.בניכוי תגמולי מל"ל  370,315 ₪ -

סה"כ-  401,539  ₪

סוף דבר

הנתבעת תשלם לתובע סך של 401,539 ₪, בצירוף שכר טרחה בשיעור של 15.21%, והחזר אגרה.

הסכומים שנפסקו לעיל ישולמו בתוך 30 יום מהיום, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.

ניתן היום, ז' שבט תש"פ, 02 פברואר 2020, בהעדר הצדדים.