צעיר שנפגע בתאונת דרכים הגיש תביעה כנגד חברת הביטוח וזכה בפיצוי של 402,000 שקל בנוסף לתגמולי ביטוח לאומי בסך 370,000 שקל.
בית משפט השלום ברמלה קיבל תביעה של צעיר כבן 27 שנפגע ב-2016 מרכב חולף בזמן שרכב על אופניים. חברת הביטוח של הנהג הפוגע "מנורה" חויבה לשלם לו פיצויים של כ-402 אלף שקל על נזקיו, שיצטרפו לתגמולים של כ-370 אלף שקל שקיבל מביטוח לאומי. השופט דב גוטליב פסק את הפיצויים בין היתר בשל הנכות התפקודית המשמעותית שנגרמה לתובע, שנותר עם נכויות בתחום האורתופדי, הנוירולוגי והנפשי.
"מנורה" הכירה בכיסוי לתאונה אך לא הסכימה לשלם לנפגע פיצויים הולמים בהתחשב בכך שהוא שבר את הכתף, נפגע בגב וסובל מקשיים נפשיים. לכן הוא נאלץ לפנות לבית המשפט.
בתביעה שהגיש נגדה באמצעות עו"ד אדיר שויגמן ממשרד אונגר-שויגמן נטען כי התובע סובל מכאבי ראש, חרדות, דיכאון ומגבלות תנועה. התאונה השפיעה מאוד על חייו ומאז לא הצליח להשתלב בלימודים או בעבודה קבועה ולנהל חיים עצמאיים.
בית המשפט התבקש לחשב את הפיצויים המגיעים לו עבור הפסדי שכר לעבר על 6,500 שקל ואילו את אובדן כושר העבודה (ההפסדים לעתיד) על בסיס השכר הממוצע במשק.
מנגד, טענה חברת הביטוח כי הנכות התפקודית של התובע מגיעה במקסימום ל-10%, שכן רוב הנפגיעות שלו זניחות.
באשר לחישוב אובדן הכושר טענה החברה כי אין כל הצדקה לחשב את הפיצויים לפי השכר הממוצע במשק. לדבריה, מאחר שעובר לתאונה התובע לא התמיד בעבודה והוא אובחן עם בעיות קשב וריכוז ולא קיבל תעודת בגרות, פוטנציאל ההשתכרות שלו נמוך ומגיע לכל היותר לשכר המינימום.
הפרעות קשב אינן מדד לשכר
בראש ובראשונה קבע השופט דב גוטליב שהוא מקבל את קביעת המומחים שמינה בתחומי האורתופדיה, הנוירולוגיה והנפש, שלפיה הנכות הרפואית של התובע עומדת על 24% לצמיתות. לא מדובר בנכות זניחה, קבע. "לטעמי, לכל אחת מן הנכויות הרפואיות שנגרמו לתובע עשויה להיות משמעות תפקודית, לבטח בשילובן יחד".
השופט הוסיף כי התובע סובל מהגבלות תנועה, מכאבי ראש ומקשיים נפשיים שבהחלט עשויים להכביד על התפקוד שלו, בפרט כשעדיין לא ידוע מה יהיה עתידו התעסוקתי ואם יידרש לעבודות פיזיות תהיה לנכויות השלכה משמעותית יותר. לפיכך, השופט קבע כי שיעור הנכות התפקודית של התובע הוא 20%.
בהמשך, השופט קבע כי בסיס השכר שלפיו יחושבו הפסדי ההשתכרות לעבר יעמוד על 5,300 שקל אך דחה את טענת חברת הביטוח לגבי הבסיס לחישוב אובדן כושר העבודה. בנקודה זו קיבל השופט את טענת התביעה כי יש לחשב את הפיצויים לפי השכר הממוצע במשק.
השופט ציין כי אין סיבה להאמין שהתובע לא היה מצליח להגיע לרמת השכר הממוצעת, תוך שהדגיש כי חוסר הצלחה בלימודים או בעיות קשב אינם מדד לרמת שכר.
בהתאם לכך, נקבע כי התובע זכאי לפיצויים בסך כולל של 402,000 שקל בנוסף לתגמולי המל"ל בסך של 370 אלף שקל.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.