כללי
בפני תביעה כספית ע"ס 266,300 ₪.
עניינה של תביעה זו קבלה במרמה של כספים ורכוש רב תוך הבטחות כוזבות של הנתבעת כי תינשא לתובע וזאת תוך ניצול חולשתו ומצוקתו הרגשית של התובע.
התובע עותר מביהמ"ש לבטל פס"ד שניתן בהסכמה במסגרת הסכם פשרה אליו הגיעו הצדדים ולביטול הסכם הפשרה מחמת הטעיה, תרמית ועושק והפרת התחייבויות הנתבעת על פיו.
התביעה
התובע רווק בן 68 והנתבעת גרושה.
הצדדים הכירו ביניהם לפני כ- 30 שנה ולאחר תקופה ארוכה ללא קשר כלל, חודש הקשר ביניהם במהלך חודש מאי 2014.
הנתבעת אשר היתה מודעת למצוקתו של התובע שביקש להתחתן והיתה באותה עת פרודה מבעלה הבטיחה לתובע במהלך הקשר ביניהם כי לאחר גירושיה מבעלה תעבור להתגורר עם התובע ותתחתן עמו.
על רקע מערכת היחסים שנוצרה בין הצדדים והבטחות הנתבעת במהלך השנים 2015-2016 ביקשה מהתובע הלוואות לרכישת זכויות הגרוש שלה בדירת המגורים ורכישת רכב חדש ובסך כולל של 255,000 ₪ תוך התחייבות מפורשת שכספים אלה יוחזרו לתובע באמצעות תשלומי דמי השכירות שיתקבלו מהשכרת דירתה לאחר שתעבור להתגורר עם התובע.
על בסיס הבטחות הנתבעת, התובע הלווה לה את הסכומים הבאים:
1.סך של 175,000 ₪ ביום 23.5.16, לצורך תשלום עבור זכויות הגרוש של הנתבעת בדירת המגורים.
2.סך של 80,000 ₪, ששולם ע"י התובע לחברת פסיפיק רכב ותחבורה בע"מ לרכישת רכב חדש עבור הנתבעת לבקשתה.
לאור היחסים שהיו בין הצדדים והאמון הרב שהתובע רכש לנתבעת הסכמי ההלוואה היו בע"פ ולא בכתב.
בחודש נובמבר 2014 ביקשה הנתבעת מהתובע לרכוש סלון אשר יעבור לדירה בה יתגוררו יחדיו מיד לאחר מעברם והתובע עשה כן בסך של 7,800 ₪.
כמו כן התובע השאיל לנתבעת מחשב נייד שעלותו כ- 3,500 ₪ אשר לא הושב לו על ידה.
כמו כן התובע נתן לנתבעת תכשיטים בשווי כולל של כ- 24,000 ₪, רכש עבורה מזגן בסך של ב- 6,000 ₪, זאת כמתנה אותה אינו דורש לקבל בחזרה להבדיל מכספי ההלוואה, הסלון והמחשב הנייד שלא ניתנו לה כמתנה.
בחודש ינואר 2017 הנתבעת ניתקה עם התובע את הקשר לאחר שהתברר לה כי לא תקבל כספים מזכייתו של התובע בתביעה אזרחית.
התובע פנה אל הנתבעת על מנת שתסדיר את החזר ההלוואות אך היא התחמקה מפניותיו.
לאחר מכן ובהתכתבות שנערכה טענה הנתבעת כי הכספים ניתנו לה ע"י התובע במתנה.
ביום 28.2.17 הגיש התובע תביעה כנגד הנתבעת בת.א. 62335-0217 (להלן – "התביעה הקודמת"). לקראת המועד להגשת כתב הגנה פנתה הנתבעת אל התובע ובמרמה, עושק ומתן מצגים כוזבים שכנעה את התובע לחזור בו מתביעתו תוך שהיא מבטיחה, גם בסיוע אחיה, כי תתחתן איתו ותעבור להתגורר עמו וכן כי תחזיר לו את כספי ההלוואה באמצעות תשלום דמי השכירות שיתקבלו מדירתה לאחר שתעבור להתגורר עמו.
עקב מצגי הנתבעת, התובע הסכים להפסיק את התביעה הקודמת והתביעה נדחתה. אולם תוך זמן קצר לאחר מכן, הנתבעת ניתקה את הקשר עם התובע פעם נוספת.
התובע טוען כי התקשר עם הנתבעת בהסכם אשר הביא לדחיית התביעה נגדה, עקב טעות שנבעה כתוצאה מהטעיה שהנתבעת ואחיה הטעו אותו והוא רומה על ידה. על כן יש לבטל את פסה"ד.
התובע טוען עוד כי התקשר בהסכם עם הנתבעת תוך שהיא מנצלת את חולשתו, מצוקתו הרגשית וכמיהתו העזה להתחתן ועל כן גם מעילה זו דין פסה"ד להתבטל.
כמו כן הנתבעת לא עמדה בהתחייבויותיה לפי הסכם הפשרה וגם מטעם זה דינו של פסה"ד להתבטל.
ההגנה
הנתבעת טוענת כי דין התביעה להסתלק על הסף על בסיס פסה"ד שניתן בתביעה הקודמת ותביעה זו זהה בעילותיה, בסעדיה ובצדדיה וכן מדובר במעשה בי-דין.
כתב התביעה הוגש כאמצעי נקם, לחץ וסחיטה בניסיון לגרום לנתבעת לשוב לזרועותיו.
אכן נרקם קשר בין הצדדים בעבר אך התובע הסתיר מהנתבעת פרט חשוב בעניין בריאותו הנפשית.
הכספים שהועברו אל הנתבעת לא היו הלוואה ואין כל ראיה לכך אלא הועברו אליה לאור מערכת היחסים הקרובה ועל מנת לסייע לה, ללא כל התניה.
כל אחד העניק לשני כפי יכולתו, הנתבעת אהבה את התובע ותמכה בו, בישלה עבורו מידי יום, רכשה עבורו בגדים, מצעים וטלפון נייד והתובע החליט לעזור לנתבעת כספית.
בשלב כלשהו של מערכת היחסים, התובע הציע לנתבעת להינשא לו והיא הסכימה.
חודשים מספר לפני הגשת כתב התביעה בתביעה הקודמת גילתה הנתבעת לתדהמתה כי לתובע בעיה בריאותית נפשית וכן כי הוא מצוי בסכסוך עם אחיו. הנתבעת לא רצתה להעמיד בסיכון את ילדיה המוגבלים אותם היא מגדלת.
התובע לא הציג את מסירת הכספים כהלוואה ולו היה עושה זאת הנתבעת לא היתה מסכימה לקבלם ממנו.
טענת התובע בדבר קבלת דמי השכירות מהשכרת דירת הנתבעת, אינה נכונה והיא פרי דמיונו.
הצעת הנישואין של התובע באה לאחר העברת הכספים אליה כך שאין בסיס לטענתו של התובע כי העביר את הכספים תוך הסתמכות על נישואיו לנתבעת.
הנתבעת לא ביקשה מהתובע לרכוש עבורו סלון ולא השאיל לה מחשב. הנתבעת תשמח להשיב לתובע את המחשב.
כתב תשובה
התובע הגיש כתב תשובה בו חזר למעשה על טענותיו.
ההליך
ישיבת ההוכחות התקיימה בפני ביום 3.6.19 ושמעתי עדויות התובע, הנתבעת ואחיה, מר ר. ה..
לאחר סיום שמיעת העדים הוריתי לצדדים לסכם טענותיהם בכתב וכך עשו.
הכרעה
הסוגיה הראשונה שיש להכריע בה הינה בקשתו של התובע לביטול ההסכמה אליה הגיע עם הנתבעת אשר קיבלה תוקף פס"ד ביום 19.4.17 וכן לביטול פסה"ד הנ"ל (להלן – "ההסכם" ו/או "פסה"ד").
אם תתקבל עתירתו זו של התובע וההסכמה ופסה"ד מיום 19.4.17 יבוטלו, תידון הסוגיה השניה בתביעה זו, האם להורות לנתבעת להשיב לתובע את הכספים שמסר לה לטענתו או לאו.
ביטול ההסכמה ופסה"ד
המסגרת הנורמטיבית לביטול ההסכמה נקבעה בפרק ב' לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973. הסעיפים הרלוונטיים לתובענה זו הינם סע' 15 ו- 18:
סע' 15:
"מי שהתקשר בחוזה עקב טעות שהיא תוצאת הטעיה שהטעהו הצד השני או אחר מטעמו, רשאי לבטל את החוזה; לענין זה "הטעיה" – לרבות אי-גילוין של עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן".
סע' 18:
"מי שהתקשר בחוזה עקב ניצול שניצל הצד השני או אחר מטעמו את מצוקת המתקשר, חולשתו השכלית או הגופנית או חוסר נסיונו, ותנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל, רשאי לבטל את החוזה".
על מנת שהתובע יוכל לקבל את מבוקשו ולבטל את ההסכם עליו להוכיח אחד משניים:
1.כי התקשר בהסכם עקב טעות שהיא תוצאת הטעיה שהטעתה אותו הנתבעת באי גילוי עובדות אשר היה עליה לגלות לו; או,
2.כי התקשר בהסכם עקב ניצול שהנתבעת ניצלה את מצוקתו, חולשתו השכלית או הגופנית או חוסר ניסיונו וכן כי תנאי ההסכם גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל.
הטעיה
האם הנתבעת הטעתה את התובע?
התובע מפרט את העובדות בעניין זה.
סע' 23 לתצהיר עדותו הראשית:
"לקראת סוף חודש מרץ 2017, משהתקרב המועד להגשת כתב ההגנה על ידי הנתבעת, שכנעה אותי הנתבעת, במספר שיחות טלפוניות שקיימנו, בדרכי מרמה ועושק שאפסיק את התביעה נגדה תוך מתן מצגים כוזבים והבטחות כוזבות מצידה כי לאחר שאפסיק את התביעה ואתחייב שלא לתבוע אותה בעתיד ואקבל אישור על כך מבית המשפט, היא תחזור אלי, נשקם את הקשר בינינו ונתחיל דף חדש והיא תעמוד בהבטחותיה כלפיי".
סע' 24 לתצהיר עדותו הראשית של התובע:
"הנתבעת אף רתמה את אחיה, מר ר. (ר.) ה. (להלן: "ר."), על מנת שידבר לליבי וישכנע אותי להפסיק את התביעה נגד הנתבעת תוך הבטחה כי כוונותיה של הנתבעת הינן כנות, ור. שוחח עימי מספר פעמים בעניין".
בסע' 27 לתצהיר עדותו הראשית התובע מפרט כי בעקבות מצגי המרמה של הנתבעת הסכים להפסיק את התביעה כנגד הנתבעת.
התובע לא צירף כל ראיה התומכת בטענותיו שבסע' 23-24 לתצהירו ומדובר בנסיבות אלה בטענות בע"פ של התובע, טענות יחידות ללא כל סיוע (סע' 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971).
מנגד, הנתבעת בתצהיר עדותה הראשית, פירטה (סע' 17) כי לא התחייבה דבר בפניו ומסרה כי איננה יודעת לאן תוביל מערכת היחסים אם היא תוביל. עוד הוסיפה הנתבעת סירבה להמשיך ולחיות תחת "עננת" איום מצד התובע כי בכל פעם שתחליט לסיים את הקשר קיים סיכוי שהוא יתבע אותה (סע' 13 לתצהיר).
הנתבעת צירפה לתצהירה תמלול שיחה שהתקיימה בינה לבין התובע שם אומרת הנתבעת בצורה מפורשת כי: "אני לא, לא מבטיחה שום דבר אני רוצה לשקם את הקשר בינינו את הקשר הזה, זה אין הבטחות אין הבטחות בקשר הזה אין איזה הבטחות מה יש לי להבטיח לך?..".
עיינתי בכל התמלול של השיחה שהתקיימה בין הצדדים וראיתי פעמים רבות כי הנתבעת אינה מבטיחה דבר לתובע למעט כי יפתחו דף חדש וכי היא מפנה אותו לעוה"ד שלו על מנת שידבר עמו.
כמו כן עיינתי בתצהירו של אח הנתבעת, מר ר. ה. ובתמלול שיחה שהתקיימה בינו לבין התובע (נספח א' לתצהירו).
יפים לעניינינו הדברים הבאים מתוך התמלול:
"ג.:רגע, רגע, רגע אתה יכול להציע לי כרגע איך אני יכול למשוך את התביעה הזאת?
ר.:בוודאי שאתה יכול למשוך תביעה בכל, כל זמן וכל מצב אתה יכול למשוך תביעה.
ג.:אז אפשר למשוך תביעה אז תסביר לי אז אני אעשה את זה.
ר.:יש לך עורך דין תשאל אותו איך מושכים את התביעה ...".
(עמ' 36 משורה 18 ועד עמ' 37 בשורה 3).
"ג.:אחרי שאני אמשוך אני אמשוך את התביעה הזאת מה יהיה אחרי זה, תגיד לי אתה, אתה תהיה במקומי מה אתה, מה אתה חושב שיהיה אחרי זה היא, היא תעמוד בזה שהיא תגיד לי שאני לא מכירה בך והסיפור נגמר.
ר.:אני לא יודע אני לא יודע להתחייב בשמה אחי אני לא יודע איך הראש שלה יעבוד.
ג.:נו בסדר".
(עמ' 43 בשורות 13-19).
גם בדברים אלה בשיחה שהתקיימה בין התובע לבין מר ה. אין בפי מר ה. כל הבטחה או מצג כלשהו אלא ההפך, מר ה. מפנה את התובע אל עורך הדין שלו.
כאשר התובע נשאל בעניין זה בחקירתו הנגדית, השיב: "לא זוכר" (עמ' 7 בשורה 25 לפרוטוקול).
כאמור לעיל, התובע לא הציג כל ראיה ו/או אסמכתא כלשהי התומכת בטענתו כי הנתבעת ואחיה מר ה. התחייבו בפניו ו/או הציגו מצגי שווא כי היה וימשוך את תביעתו, הנתבעת תחזור אליו והם יתחתנו.
כל שהנתבעת הבטיחה היה פתיחת דף חדש וניסיון לשקם את הקשר.
אני קובע כי בדברים אלה אין הטעיה ועל כן התובע אינו יכול לבטל את ההסכם ופסה"ד על בסיס עילה זו.
ניצול מצוקה, חולשה שכלית
התובע אינו מציין מהי מצוקתו, מלבד דבריו כי הוא תמים, מהי חולשתו השכלית או הגופניות ו/או חוסר ניסיונו.
התובע לא צירף חוו"ד מומחה התומכת בטענותיו לג. חולשותיו הנטענות, כך שנותרנו אך ורק עם טענה בעלמא בעניין זה.
כמו כן אין חולק כי התובע היה מיוצג ע"י עו"ד אשר סייע (לכל הפחות) במשיכת התביעה ובניסוח הודעת הפשרה (ראה נספחים 4-5 לתצהיר הנתבעת).
כאשר התובע מיוצג בביהמ"ש ע"י עו"ד שהוא זה שניסח את הודעת הפשרה וכאשר לא הוצגו כל ראיות בדבר חולשותיו ו/או מוגבלות כזו או אחרת של התובע, לא ניתן לקבל את טענתו בעניין זה.
נוסח הבקשה בדבר הפשרה הינו כדלקמן:
"בית המשפט הנכבד מתבקש, בהסכמת ב"כ הנתבעת, להורות על דחיית התביעה ללא צו להוצאות, בשים לב לכך שהצדדים הצליחו ליישב המחלוקות ביניהם מחוץ לכותלי בית המשפט בדרך של פשרה.
התובע מוותר על כל טענה ו/או דרישה העולה מכתב התביעה ולא יהיו לו בעתיד כל טענות ו/או דרישות ו/או תביעות אל מול הנתבעת בכל הנוגע לאלו אשר הועלו בכתב תביעה זה".
התובע מודיע לביהמ"ש כי הצליח ליישב את המחלוקת עם הנתבעת מחוץ לכותלי ביהמ"ש בדרך של פשרה ועל כן הוא מוותר על כל זכות תביעה עתידית.
מדובר בהסכם בכתב כאשר כל טענותיו של התובע למצגי הנתבעת הן בע"פ בלבד והן לא יכולות לעמוד ללא ראיה תומכת.
לאור כל האמור לעיל אני קובע כי התובע לא הצליח להוכיח שהגעתו להסכם עם הנתבעת, אשר הוביל למשיכת התביעה, התבססה על התחייבויות ו/או מצגים כלשהם שהנתבעת נתנה לו ואשר היא הפרה אותם.
אשר על כן עתירתו של התובע לביטול ההסכם ופסה"ד נדחית.
התביעה נדחית.
אני מחייב את התובע לשלם לנתבעת את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 12,000 ₪.
ניתנה היום, כ"ג אדר תש"פ, 19 מרץ 2020, בהעדר הצדדים.
