בנדון תביעה רכושית אותה הגיש התובע כנגד הנתבע, במסגרתה הוא עותר להצהיר על היותם ידועים בציבור אשר נהלו משטר של שיתוף בנכסים שנצברו במהלך חייהם המשותפים ובעיקר שני נכסי מקרקעין, ב*** וב*** ועסק בשם "***" (להלן: "העסק").
-
הצדדים ניהלו מערכת יחסית זוגית החל משנת 2008 אשר הגיעה לסיומה בשנת 2017. הצדדים חלוקים אודות טיב מערכת היחסים (האם הינם ידועים בציבור או לאו) וביחס לשיתוף הרכושי.
-
הצדדים נפרדו בחודש 4/17 לערך, ובחודש 11/17 הוגשה התביעה שבכותרת.
-
ביום 21/1/18 התקיים קד"מ ראשון ובסיומו נקבע התיק להוכחות ונתנה הוראה על הגשת תצהירים.
-
לתצהיר עדותו הראשית, צירף התובע מייל שטען כי הנתבע שלח לו, לאחר הפרידה, בו מפרט הנתבע את התמיכה והסיוע שקיבל מהתובע ומצהיר על כוונתו שהרכוש אותו צברו יהיה משותף (נספח ד לתצהיר). הנתבע הכחיש כתיבת ושליחת המייל וטען כי מדובר בזיוף. בחודש 10/18 ועקב בקשה שהוגשה, נחתם צו לחברת "וואלה" לבחינת אותו מייל (להלן: "המייל"). יצוין כי בהמשך טען הנתבע כי לתובע הייתה גישה למחשב שלו ולסיסמה שלו וכי הוא ששלח אותו.
-
דיוני הוכחות התקיימו בחודש 10/18 ובחודש 6/19 ובמסגרתם נחקרו התובע, הנתבע, ועדיהם - גב' ק' - שכנתם של הצדדים, גב' א' - חברתם של הצדדים (במקור חברתו של הנתבע), מר א' , מכר של התובע, עו"ד ל', חברתו של הנתבע, מר ש', חברם של הצדדים (במקור חברו של הנתבע), מר נ', קרוב משפחתו של הנתבע, ומר ***, אביו של הנתבע.
-
סיכומי הצדדים הוגשו (לאחר אורכות) בחודש 10/19 ובחודש 12/19 וכאשר בסמוך להגשתם הוגשו בקשות נוספות לעניין אותו "המייל".
טענות התובע:
-
הצדדים הינם ידועים בציבור לשעבר, אשר הכירו בשנת 2008 והחלו להתגורר יחד בסמוך למועד זה, בדירות שכורות שונות. זאת, עד לשנת 2017, עת נפרדו עקב בגידת הנתבע.
-
מערכת היחסים בין הצדדים הייתה קרובה ואוהבת, הם טסו לחו"ל יחד פעמים רבות, ואף שקלו להתחיל יחד בהליך פונדקאות. כל צד תרם למשק הבית, כיחידה כלכלית אחת, מחשבונות נפרדים.
-
בתחילת הקשר היה התובע המפרנס העיקרי, שכן לו הייתה עבודה קבועה ורווחית, ותשלומי שכר הדירה שולמו על ידו. במהלך שנת 2013 הקימו הצדדים עסק משותף ל***, *** ("להלן: העסק"). הצדדים החלו לרכוש ***, והעסק הלך והתפתח, כאשר במועד הגשת התביעה מנה העסק 120 ***.
-
התובע המשיך לעבוד כ*** שכיר בחברת "***" ובנוסף לקח חלק פעיל ומשמעותי בעסק ובקידומו, אשר פרנס את שניהם יחד. הוא שימש כסמנכ"ל של העסק, תוך הזרמת כספים רבים לרבות למשק הבית, בתקופה בה העסק לא היה רווחי דיו.
-
הנתבע היה רשום כבעל מלוא המניות, ולאחר הפרידה, ובמכוון, העביר מחצית המניות לאביו.
-
בנוסף, במהלך החיים המשותפים רכשו הצדדים ב -2010 נכס מקרקעין ברחוב ***. הנכס נרשם ע"ש הנתבע בלבד, הצדדים תכננו לעבור לגור בו יחד. כן נרכש נכס ברחוב ***, סמוך לפרידה ונרשם ע"ש הנתבע ואביו.
-
לאחר הפרידה, הנתבע שלח מייל לתובע בו הצהיר כי "מה ששלי- שלך" חרף הרישום בפועל. הדבר מוכיח כי כלל הנכסים שנצברו יחד - הינם משותפים לרבות העסק והדירות.
-
הצדדים הינם ידועים בציבור, אשר נהלו משק בית משותף ושותפות ברכוש, לרבות כוונת שיתוף כללית וספציפית, העומדים בדרישות הפסיקה להוכחת שיתוף בין ידועים בציבור. יתרה מכך, בין הצדדים ישנו הסכם מכללא, לאור התנהלותם, לשיתוף ברכוש שנצבר במהלך החיים המשותפים.
-
מניהול התיק לרבות העדויות עולה כי הנתבע הינו אדם שקרן ולא אמין, כך אף טענו מכריו. לא בכדי גם קרסה טענתו כאילו הצדדים לא היו ידועים בציבור.
-
התובע עותר למתן פס"ד הצהרתי למחצית זכויות בעלות בכלל הזכויות הרשומות ע"ש הנתבע לרבות העסק (ולרבות מוניטין ונכסי קרירה) תוך מינוי מומחה לקביעת שווי העסק, וכן מחצית מנכסי המקרקעין בי*** וב***, תוך ביצוע שינוי רישום בנכסי המקרקעין ופירוק השיתוף בהם.
טענות התובע:
-
הצדדים ניהלו זוגיות מסוימת אולם הם אינם ידועים בציבור. הם לא התכוונו להתחתן או להביא ילד יחד, ואף לא ערכו טקס כלשהו המעיד על מחויבות. הנתבע לא פגש את משפחתו של התובע והם לא הצהירו על נטייתם, בציבור, אלא לחברים קרובים.
-
הצדדים לא נהלו מערכת יחסים בלעדית אלא נפגשו עם גברים נוספים, וקיימו עימם יחסים אינטימיים.
-
גם אם נאמר כי הצדדים הינם ידועים בציבור, הם אינם עומדים בקריטריונים הקבועים בפסיקה בכל הנוגע להוכחת שיתוף ברכוש.
כך למשל, הצדדים נהגו לחלוק ביניהם באופן שווה תשלומים שונים לרבות מדור ואחזקתו, בילויים, מסעדות וכו'. מרבית הזמן התגוררו הם עם שותף, שגם עימו התחלקו בהוצאות עד לרמת "השקל". הצדדים גרו לבד רק משך כשנה וחצי, משנת 2016 ועד לפרידתם.
-
הצדדים ניהלו חשבונות בנק נפרדים. כל אחד רכש לעצמו רכישות אישיות שלו, מכרטיס האשראי שלו.
-
לתובע אין כל זכות בנכסי המקרקעין. הנכס ב*** נרכש טרם הכרות הצדדים, בשנת 2017 והוא למעשה שייך לאבי הנתבע אף שנרשם ע"י הנתבע. אבי הנתבע נהג להשיב לנתבע את המשכנתא החודשית. לא בכדי, התובע אף לא ידע מהו מועד הרכישה.
-
הנכס ב*** נרכש סמוך לפרידה, רשום ע"ש הנתבע בלבד, והכספים למימונו היו כספי הנתבע ואביו, לאחר שנמכר הנכס ב***. התובע לא ידע את כתובת הנכס וביקש לבררה אצל הנתבע.
-
העסק ל*** מומן בעיקר ע"י אבי הנתבע. התובע לא תרם כספית למעט הלוואה בסכום של 40000 ₪ שהושבה לו. עזרתו של התובע בעסק הייתה עזרה מקובלת בין חברים ולא מעבר לכך. לא היה לו כל מעמד רשמי בעסק, ולא היה לו משרד או מניות.
-
המייל המדובר הינו זיוף, שכן היו לתובע הסיסמאות למייל ולמחשב הנייד אשר נותר בחזקת התובע. השפה במייל אינה שפתו של הנתבע. אין זה הגיוני כי הוא יעניק לתובע זכויות לאחר הפרידה הקשה לרבות האלימות שהייתה כלפיו, מצד התובע.
-
לאור האמור יש לדחות התביעה תוך חיוב התובע בהוצאות הולמות.
דיון והכרעה:
המצב המשפטי:
-
השאלות העומדת לפתחו של פסק דין זה הינן האם הצדדים הינם "ידועים בציבור" וככל שהתשובה לשאלה זו חיובית האם היה ביניהם שיתוף ברכוש.
האם היו ידועים בציבור?
-
כב' השופט רובינשטיין בבע"מ 7252/14 מיום 15/12/14 קבע בשאלה אם יש להכיר בבני זוג כידועים בציבור כי: " על ביהמ"ש לבחון את ההקשר החברתי והסביבה בה חיים בני הזוג. כך, עליו לשקול היטב בכל מקרה את המאזן המשפטי והערכי הכרוך בהימנעות מהכרה רלבנטית.
בהתייחס לבני זוג מאותו מין ובהמשך לאמור בבע"מ 7252/14 הנ"ל נאמר על יד בית הדין האזורי לעבודה בע"ע (ארצי) 1223/01, נאוה ברזילי נ' נורית מ 20/12/2006 פורסם בנבו : " על הערכאה השיפוטית לגשר בין המשפט לחיים" בעמ' 11 לפסק הדין.
עוד מובא בפסק הדין ציטוט ממאמר של המלומד שחר ליפשיץ "נשואים בעל-כורחם? ניתוח ליברלי של מוסד הידועים בציבור" (עיוני משפט, כה, 741):
"הפסיקה נוקטת אמת מידה גמישה המרחיבה את האפשרות להיחשב לידועים בציבור. היא הקלה בדרישות הכניסה למצב המוכר כידועים בציבור, כך שצומצמו מאוד המבחנים הפורמליים הנדרשים לצורך זה (כגון הגדרת זמן מינימום של חיים משותפים). במקביל, לא התקבלה הפרשנות שלפיה יש לדרוש שהציבור יחשוב שבני הזוג נשואים כדין....
-
שני יסודות הוגדרו בפסיקה לצורך הכרה בבני זוג "כידועים בציבור:
"חיי משפחה- דהיינו אהבה, אמון הדדי, קיום יחסים אינטימיים, מגורים משותפים, בילויים משותפים, סעודות משותפות וכדומה.
משק בית משותף - לא סתם משק בית משותף מתוך צורך אישי, נוחות, כדאיות כספית או סידור ענייני. השיתוף במקום המגורים , האכילה ,השתייה, הלינה, ההלבשה ושאר הצרכים שאדם נזקק להם בימינו אנו בחיי יום יום, צריכים להיות פועל יוצא טבעי מחיי המשפחה המשותפים, כנהוג וכמקובל בין בעל ואשה הדבקים אחד בשני בקשר של גורל חיים, כאשר כל אחד מבני הזוג מקבל את הדרוש לו ותורם, אם מכספו ואם מטרחתו ועמלו, את חלקו כפי יכולתו ואפשרויותיו.
ע"א 621/69 נסיס נ' יוסטר כד(1) 617; ע"א 6434/00 דנינו נ' מנע נו(3) 603.
-
יש לבחון כל מקרה לנסיבותיו ולקבל את הטענה רק כאשר מכלול הראיות מאפשר לשופט היושב בדין להסיק את קיומה של אותה מערכת יחסים קרובה והדוקה כשל בעל ואשה (ע"א 107/87, אלון נ' מנדלסון מג(1) 431 ; ר' גם ע"א 79/83 היועמ"ש נ' שוקרן לט(2) 690: "כל מקרה ראוי לו שייבחן על פי נסיבותיו"
-
ההלכה היא שיש להתחקות אחר אומד דעתם של הצדדים לעניין קביעות הקשר ומיסודו.
-
כב' השופט זגורי בתמ"ש 234-01-11 מיום 16.09.13 ריכז את הפרמטרים המרכזיים שנקבעו בפסיקה לעיל לצורך הכרעה ביחסי בני זוג כיחסי "ידועים בציבור":
א. מגורים משך שנים ארוכות תחת קורת גג אחת המשמשת להם מעון משותף, בה מעבירים עיתותיהם לרבות ארוחות וסעודות משותפים;
ב. יוצאים ומבלים יחד, לבד ועם אחרים, נוסעים נסיעות משותפות לחו"ל;
ג. דואגים אחד למשנהו מי במימון ומי בביצוע מטלות הבית.
ד. מביעים דאגה האחד לשני ולמצבו ולהבטחת שלומו ובריאותו
ה. המבחן סובייקטיבי ודינמי. "אין לך מתכונת אחת של 'חיי משפחה' ב'משק בית משותף' המצויה אצל כל הזוגות הנשואים. שונים הדברים מזוג לזוג לפי השוני בגילם, השכלתם, מזגם, השקפת עולמם, ארץ מוצאם, הרגלי חייהם, מקצועם, מצבם הכספי, מצב בריאותם וגורמים רבים אחרים שלא נצליח למנותם ולמצותם".
-
נטל ההוכחה הינו לפיתחו של הטוען להיות הזוגיות בבחינת " ידועים בציבור. על פי הכלל "המוציא מחברו עליו הראיה", ע"א 714/88 נירה שרצר נ' יובל ריבלין [פד"י מ"ה[2] 89 ].. משכך, יש לבחון כפי שנעשה להלן את התנהלות הצדדים במהלך השנים כפי שהתברר בהליך ההוכחות שנוהל והכל
וכפי שקבע כב' השופט רובינשטיין הכל ייבחן במסגרת ההקשר החברתי והסביבה בה חיים בני הזוג שעניינם נדון.
מן הכלל אל הפרט:
-
כאן מדובר בבני זוג בני אותו מין שהוכח כי חיו יחד תחת קורת גג אחת לאורך תקופה של כ-9 שנים, חלקו חדר שינה משותף גם אם היו תקופות שחלק עימם את הדירה בן דוד של הנתבע .
-
נסיבות תיק זה הינן ייחודיות, יחסית, שכן מדובר בצדדים שאף שגרו יחד מספר לא מבוטל של שנים, היו למעשה "בארון" מול חלק מהסביבה ואף חלק מבני המשפחה, למעט חברים קרובים. הם אף נמנעו מגילויי אינטימיות מסוימים בפומבי, כלפי אנשים מסוימים שמא יתגלה סודם. לעומת זאת, בתכתובות ביניהם ( צורפו לתצהיר עדותו של התובע) באו לידי ביטוי יחסי הקירבה, האהבה, והאינטימיות המאפיינים זוגיות .
-
אולם הוכח כי מדובר בתקופה ארוכה של 9 שנים בה חיו יחד כבני זוג ובקרב, חבריהם הקרובים ובמסגרת קהילת הלהט"בים אשר היוותה עבורם את חוג ההתייחסות הרלוונטי, התייחסו אליהם כבני זוג הידועים בצבור כבני זוג.
-
העדה ק' מטעמו של התובע העידה:
את מעידה שידוע לך שהם קיימו חיי זוגיות מלאים.
ת. מלאים לגמרי לגמרי.
ש. מה זה לגמרי?
ת. מנהלים בית ביחד כמו כל זוג רגיל, יוצאים לבלות כמו כל זוג רגיל, מארחים בבית שלהם כמו כל זוג רגיל, מנהלים שגרת חיים, מגדלים כלב ביחד. כל מה שעושה זוג רגיל, היו ליטופים, מגע, זה מה שראיתי וחוויתי. בחיים שלי לא חלמתי שהקשר יסתיים, היה דיבור על ילדים, על למסד, היה הכל מהכל.
העדה עוה"ד ל' אשר העידה מטעם הנתבע אמרה בחקירתה:
ש. מאלמוני או מפלוני הבנת שהם זוג?
ת. משניהם. הכרתי את פלוני כבן זוג של אלמוני
ובהמשך חקירתה עמ 42 לדיון מיום 20/06/2019:
את יודעת שהוא גיי?
ת. כן כי הכרתי אותו בתור בן זוג של אלמוני.
ש. וממתי את יודעת לגבי אלמוני?
ת. אלמוני היה בארון גם אז, לא בפני חברים קרובים.
העד ש' חברו של הנתבע 12 שנה העיד על הזוגיות :
הם היו בארון?
ת. במשפחות כן. בבית עם החברים...
ש. בחוץ, ידעו?
ת. בחוץ, לא אני לא חושב. לא הפגינו את זה מדי, תמיד שמרו על הפרטיות שלהם.
ובהמשך: ....
ש. ואלמוני ופלוני היו בחדר השני?
ת. כן. ישנו באותה מיטה.
-
מתברר כי הצדדים שעניינם נדון כאן , בגלל עכבה תרבותית- חברתית לא נחשפו לציבור הרחב . אלמלא העכבה החברתית, הם היו נחשפים לציבור כולו, כולל בני משפחתם, אז היה הציבור כולו רואה אותם את התנהלותם כבני זוג הידועים בציבור .
הנתבע עצמו אישור זאת בתשובה לשאלה בעדותו מיום 26/06/19 עמ 59:
ש. הייתם בארון והמשפחות לא ידעו נכון?
ת. נכון.
ש. אם היית עם אשה הם היו יודעים נכון?
ת. כן נכון. ברור שהיו מכירים אותה.
משכך ומשנבחן ההקשר החברתי והסביבה בה חיו בני הזוג שכאן אף לאור המבחנים שפורטו לעיל, התשובה לשאלה אם היו הצדדים בני זוג הידועים בציבור- היא חיובית .
שיתוף הרכושי
-
הפסיקה קבעה כי הקביעה כי בני זוג מוגדרים כבני זוג כידועים בציבור אין די בה לקבוע כי יש ביניהם שיתוף בנכסים. יש צורך להוכיח כוונת שיתוף. יש לבחון כל מקרה על נסיבותיו.
-
בבע"מ 2478/14 פלונית נ' פלונית (פורסם בנבו, ניתן ביום 20/8/15) נקבע, ביחס להוכחת שיתוף אצל ידועים בציבור, כדלקמן: יש להפריד בין הקריטריונים להוכחת ידועים בציבור לבין אלו הנדרשים להוכחת שיתוף ברכוש, כאמור בעמש (חי') 22050-06-11 ר.ס נ' ע.ר (פורסם בנבו, ניתן ביום 13/5/12):
"העובדה שהצדדים היו ידועים בציבור, איננה מלמדת, כשלעצמה, על שיתוף ברכוש אשר נרכש על ידי כל אחד מהם בנפרד בתקופת חייהם המשותפים, אלא יש צורך לשכנע כי כוונת הצדדים היתה לכך שיהיה שיתוף. עמדה על כך הנשיאה בייניש (בג"ץ 4178/04 פלוני נ' בית הדין הרבני לערעורים, פורסם בנבו 13.12.06) ברכזה את ההלכות הנוהגות:
"7. כבר נקבע בפסיקתו של בית-משפט זה כי "...מהעובדה בלבד, שגבר ואישה חיים ביחד בנסיבות בהן ידועים הם בציבור כבני-זוג נשואים, אין עדיין להסיק שרכוש שנרכש על-ידי כל אחד מהם בנפרד, רכוש משותף הוא" (דברי השופט בך בע"א 52/80 שחר נ' פרידמן, פ"ד לח(1) 443, 457; כן ראו: ע"א 107/87 אלון נ' מנדלסון, פ"ד מג(1) 431, 438; עע"מ 4614/05, 6626 מדינת ישראל נ' אבנר אורן (טרם פורסם), [פורסם בנבו], בפיסקה 22 לפסק-דיני). עוד נפסק כי הנטל הרובץ על ידוע בציבור הטוען לשיתוף בנכסי בן-זוגו, הוא כבד יותר מן הנטל הרובץ בנסיבות דומות על בן-זוג נשוי, במיוחד כאשר אין מדובר בנכס משפחתי מובהק (דברי השופט מצא בע"א 4385/91 סלם נ' כרמי, פ"ד נא(1) 337, פיסקה 14).
כן נקבע שם ביחס לנכס מקרקעין (שם מדובר היה על דירה בה גרו הצדדים):
"יש לזכור, כי דווקא בני זוג שיחסיהם לא קיבלו מעמד רשמי, נראה כי ייטו לשמור על זכויותיהם הרכושיות שאינן מובנות ממילא, במיוחד בנכס כה עיקרי כמו בית המגורים; ע' שילם את התשלום הראשון עבור הבית (לטענתו, מכסף שקיבל מהוריו), הוא המשיך וממשיך לשאת לבדו בתשלומי המשכנתא, שלקח על שמו, והוא זה שחתום על החוזה עם הקיבוץ; העדר חשבונות בנק משותפים של בני הזוג, מעיד אף הוא על הפרדה ברכושם. לכך יש להוסיף את העובדה שדירתה של ר', שנרכשה במהלך החיים המשותפים (אם כי ככל הנראה כדירה חליפית לדירה אחרת אותה מכרה לצורך מימון הליכי האימוץ), נרשמה על שמה בלבד; על אף שלר' היו, ככל הנראה, "הכלל הוא כי הנטל הרובץ על ידוע בציבור, הטוען לזכות לשיתוף בנכסי בן-זוגו, הוא כבד יותר מן הנטל הרובץ בנסיבות דומות על בן-זוג נשוי. כדברי השופט בך בפרשת שחר נ' פרידמן [1], בעמ' 458:
"ההבדל בין זוג נשוי לבין זוג הידוע בציבור כנשוי הוא, לצורך הנושא שלפנינו, רק בכך, שרובץ נטל הוכחה כבד יותר על מי שמנסה להוכיח את כוונת השיתוף בנכסים של ה'זוג הידוע בציבור" טעמו של השוני נעוץ בהבדל שבין רמת המחויבות ההדדית המאפיינת את קשר הנישואים לבין זו המאפיינת את הקשר שבין ידועים בציבור; שהמחויבות הגבוהה הכרוכה בנישואים טבועה במוסד הנישואין עצמו, ולא בנקל יכול מי מבני-הזוג להשתחרר ממנה, ואילו רמת המחויבות שבין בני-זוג ידועים בציבור נובעת מנסיבותיו של הקשר במקרה הנתון ותלויה, כל כולה, ברצונותיהם המשתנים של בני-הזוג."חשבונות חסכון כמו קרן השתלמות, היא לא פתחה אותן לצורך רכישת הבית ועל כל פנים לא הובאה ראיה להשתתפות כספית כלשהי ברכישת הבית או למצער ברכישת מתקנים חדשים בו."
וכן נקבע ביחס להוכחת שיתוף בתמ"ש (ק"ג) 65209-12-15 ניתן ביום 03/06/2019:
"הגדרת בני זוג כידועים בציבור אין בה כשלעצמה להוות ראיה לשיתוף קנייני בנכסים, ועל מנת שיקבע כי הלכת השיתוף חלה לגבי נכס ספציפי, יש להוכיח כוונת שיתוף (ראו: שחר נ' פרידמן, הנ"ל).קיומה של כוונת שיתוף והוכחתה הן שאלות שבעובדה והן תיבחנה ביחס לנסיבותיו הקונקרטיות של המקרה המובא להכרעה בפני בית המשפט ...ההכרעה נבחנת, אפוא, עפ"י אומד הדעת של בני הזוג, בהתאם להסכמתם (המפורשת והמשתמעת) ועל רקע נסיבות חייהם, לרבות ביחס לנכס הספציפי."
לגופו של עניין:
-
כבר בפתחם של דברים יובהר כי מצאתי לדחות את התביעה בהעדר תשתית מספקת לקיומו של שיתוף כללי או ספציפי בנכסים כפי שיובהר להלן.
-
התמונה המתקבלת לאחר הליך הראיות הינה של בני זוג אשר כל אחד שילם את חשבונותיו תוך עריכת התחשבנות תמידית. השכירות שולמה בחלקים שווים ( כולל עם נ' השותף הנוסף ), כך גם ההוצאות הנלוות, לרבות יציאות ובילויים.
-
הצדדים לא נהלו קופה משותפת, לא פתחו חשבון משותף, לא רכשו נכסים יחד ו/או הזרימו כספים לרכישת נכסים מסוג כלשהו, לא רשמו שום נכס במשותף. אף לא חתמו על הסכם לחיים משותפים שיהיה בו לסתור את הרישומים בפועל של הנכסים.
-
כל צד שמר על הכנסותיו בנפרד (למעט הלוואה לעסק אשר נתן התובע לפתיחת העסק, בסכום של 40,000 ש"ח, שאת השבתה תבע והיא הושבה לו).
-
כל צד שילם את התחייבויותיו האישיות.
-
כך למשל, העיד התובע על הפרדת חשבונות:
"ש. היה חשבון על שמך, חשבון על שם אלמוני, וחשבון על שם העסק. נכון? חשבון בבעלות משותפת היה?
ת. לא. "
אף צד לא היה מצוי במצב חשבונו של האחר :
"ש. היה לך כסף לפתוח את ה***? מאיזה כספים?
ת. של שנינו.
ש. איזה כספים?
ת. כספים שאנחנו צוברים בשוטף
ש. כמה כסף היה לכם?
ת. לא יודע. לא אמרתי שפתחנו בגלל עסק. אמרתי שהרגשתי שזה לא התזמון הנכון בגלל שהעסק הקיים עוד לא מספיק יציב כדי לעזוב אותו ולהתמקד בעסק נוסף
ש. כמה כסף היה לך שתכננת להשקיע במכון?
ת. עוד לא בדקתי את הכספים, רק בדקתי אופציה. לא הלכתי לפגישה בכלל".
-
עוד עלה מעדותו כי הצדדים בצעו התקזזות על רכישות:
"ש. "תזכורת פעם שלישית לפני שאני מעביר להוצאה לפועל..." מקריאה את המסרון. מה המשמעות?
ת. המשמעות של זה שזו התקופה בה נ' גר איתנו ברחוב ה*** ב***, בתור בן דוד של נ' ומי שרצה מאוד לעזור לנ' במידה והיו דברים שנ' צריך לשלם הייתי פונה אליו.
ש. זו הודעה לנ'?
ת. לא, זו הודעה לאלמוני להעביר לני'.
ש. ההודעה לנ'?
ת. לא. אני לא אמרתי שההודעה לנ'. אני מבקש להסביר את עצמי.
....ש. ב-18.08.16, נספח ח', אתה שולח לאלמוני הודעה – 242 יתרת חוב עבור מוניות... מצטטת. נכון שאמרת לאלמוני – יש לך יתרת חוב 513? אתה דורש מאלמוני תשלום ואומר צריך לשלם לו חצי יתרת חוב.
ת. זה לא מה שאני אומר. איפה אני רשמתי אלמוני צריך לשלם? את משקרת פה. כמו שאת אומרת שאני משקר. אני אומר לבחור השלישי, בן דוד שלו. תראי לי שהוא העביר לי את הסכום הזה. למה את לא צריכה להראות לי? כי זה לא היה ולא נברא."
-
יצוין כי עדי הצדדים, רובם ככולם, לא ידעו להעיד על שיתוף כלכלי מהותי כמו חשבונות בנק משותפים אלא בעיקר על דברים שטחיים יחסית, כגון הוצאות בעת בילוי.
-
מר נ', שבתקופה מסוימת היה שותף לדירה של הצדדים, העיד לעניין שכר דירה:
"ש. אלמוני לא שילם שכר דירה?
ת. לא שילם שכר דירה. על הדירה ב**, הוא לא גר איתו שם ולא שילם שכר דירה. אחרי זה הם החליטו לעבור לדירה לבד, דירה ב***, אלמוני כן שילם שכ"ד. לדעתי הם גרו שם שנה. בתקופה הזו כבר כולנו נהיינו חברים, אני חיפשתי דירה בשביל לצאת מהבית ועלה רעיון. הייתי בן 26 אני חושב. החלטנו לעבור ביחד, כשותפים לכל דבר, שלושתנו התחלקנו בהכל, בדברים שקשורים לכסף, חשבונות, שכר דירה. גרנו 3 שנים ב***, מ-2011-2015."
-
העד אף הציג רשימת מסרונים של קבוצת וואטסאפ שלו ושל הצדדים שם עולה קיזוזים שונים ועדכונים על תשלומים וקיזוזים כגון הצעה לרכישת טלויזיה ומערכת קולנוע ביתי כאשר הצדדים מגיב לסכום התשלום. (שסווגו כנ4)
התובע עצמו כתב באחת ההודעות "בתשלום שכר דירה שאתם צריכים להביא החודש קחו בחשבון חשמל ....ואת הדשא . אני יביא טוש ללוח תשלומים שנשים בחדר של ***".
-
עו"ד ל', העידה כי הצדדים התנהלו בהפרדה ברכישות שונות, וכי הנתבע היה קמצן ביחס לכספו. לכך מצטרפות גם עדויות אחרות לפיהם הנתבע התנהג בקמצנות ובאופן לא ישר עם כספו. הדבר גרם למריבות בינו לבין חבריו וזו היתה אחת הסיבות לכך כי התגורר עם שותף, נ':
"ש. מתי היו הבילויים?
ת. דובר על בילויים שנעשו לפני יותר מ-10 שנים. אני לא זוכרת במדויק את אותם אירועים. כן אני זוכרת שהחברים הקרובים הביעו תמיהה בנוגע לעובדה שהם התחלקו תמיד בתשלום ולתפיסתנו זה היה מוזר, כי זוגות פחות דווקניים בהתחשבנות.
ש. מי היו החברים?
ת. ה, ק', נ', יכול להיות שעוד מישהו.
ש. הציפיה שלך הייתה שזו שותפות כלכלית?
ת. כן וזה לא היה.
...
ש. מה הוא סיפר לך?
ת. שפלוני הגיש נגדו תביעה, במסגרתה הוא דורש חצי מהעסק וחצי מהרכוש.
ש. איך הגעת לזה שאת באה להעיד?
ת. אמרתי לו שזה מופרך כי ידעו שלא משתף ברכושו וכספו. "
-
גם העדה א' העידה כי פרצה מריבה בינה לבין הנתבע מאחר וסברה כי רימה אותה בתשלומים מסוימים .
-
לאור קמצנותו של הנתבע, כפי שהתגלתה מהליך הראיות, אין זה סביר כי ישתף אחרים ברכושו, ללא כל התחייבות מפורשת מצידו.
-
גם מעדותו של ש' עולה כי לא סבר כי ישנו שיתוף ברכוש, אצל הצדדים (ראה עמ' 48 לפרוטוקול).
-
אף בחינה לגופם של נכסים, מעלה כי לא התקיים שיתוף, כלכלי או ספציפי.
לא הוכח קיומם של כספים משותפים שנותבו לשם רכישת הנכסים, כולם או מקצתם.
התובע כתב באופן מעורפל כי נרכשו נכסים/*** ללא אסמכתא על אופן הרכישה. זאת, למעט אותו סכום של 40,000 ₪ - שהתובע עצמו טען כי מדובר בהלוואה.
יש לזכור כי בתחילת הקשר היה הנתבע בן 20 בלבד, ללא עבודה, והתובע היה בן 27, שכיר אשר נותר שכיר כל מהלך התמשכות הקשר בין הצדדים. לא הוכח מאין היו או נצברו לצדדים או למי מהם סכומי הכסף במשך 9 שנים לצבור 3 נכסים, שניים מהם נכסי נדל"ן. אף לא הומצאה ראיה כי פיצויים שקיבל הנתבע הושקעו באחד הנכסים.
נכסי המקרקעין:
-
הנכסים ממוקמים ב*** וב***: אין מדובר בנכסים ששימשו למגורי הצדדים.
בני הזוג התגוררו בדירות בשכ"ד חודשי לרבות בתקופות מסוימות עם שותף נוסף.
משכך, גם הגישה המקלה בפסיקה ביחס לדירת מגורים של ידועים בציבור, שלהם הייתה מניעות להינשא - אינה רלוונטית במקרה דנן.
התובע עצמו טוען כי הצדדים התעתדו לגור ביחד, בעתיד, במועד לא ברור.
-
התובע לא צירף מסמך בנקאי כלשהו ממנו עולה כי הדירות נרכשו תוך העברה כספית כלשהיא שלו. כתב התביעה נעדר כל אסמכתאות כלכליות ואף נסח טאבו לא צורף לו.
לתובע אף אין מושג ברור מתי נרכשו הנכסים.
-
בנוגע לדירה ב***, הרי שבכתב התביעה טען התובע כי הדירה נרכשה בשנת 2010, לאחר תחילת הקשר בין הצדדים.
-
מהסכם מכר שצירף הנתבע בו נרשם הוא כמוכר יחיד. תאריך ההסכם הינו חודש 11/07 , לפני תחילת הקשר בין הצדדים הצדדים, אף לדידו של התובע.
-
למעלה מהנדרש יצוין כי לא הוכח תשלום מטעם התובע ביחס לדירה ב***, כגון משכנתא, שיפוץ משותף וכו'. המשכנתא שולמה ע"י הנתבע, ואביו השיב לו אותה, כאמור בעדות אבי הנתבע:
"ש. אתה ציינת שאת הלוואה על *** היית מחזיר לאלמוני כל חודש כסף.
ת. עשינו העברה אני או אשתי, הגובה של ה – 4 זה היה משהו כמו 3800 שקל, היינו מעבירים בסביבות ה – 3000 שקל. הייתי מעביר לאלמוני את ה – 1500 ומגרושתי ירד אותו דבר. הגשנו את הבקשה למשכנתא הבנק ביקש שזה ירד משני הצדדים, לא רק מההורים, רצו שזה ירד גם מאלמוני, אז חילקנו לשניים ואני הייתי מעביר לאלמוני כל חודש את החלק הזה. בנוסף לזה לקחנו משכנתא נוספת ואת המשכנתא הזאת השקענו בעסק."
-
עדות התובע לעניין הדירה הייתה מתחמקת ובלתי אמינה:
"ש. מפנה לסעיף 41 לתצהיר, אתה אומר הנכס ב*** נרכש בשנת 2010, אתה עומד על הטענה הזו?
ת. אני עומד על זה שאחרי שנתיים שהכרנו, בסביבות 2010, שמעתי וראיתי את ההתנהלות ועודכנתי איך נסגר עניין הדירה באופן רשמי.
ש. מפנה לנספח יא' לתצהיר הנתבע. מציגה בפנייך חוזה שנערך ונחתם ב*** בשנת 2007, ביחס לדירה ב***. המסמך הזה היה לפניך? זה פעם ראשונה שאתה רואה את המסמך?
ת. אני הכרתי אותו ב-2008, משהכרתי אותו ידעתי שיש רצון לרכישה של הבית, ההבטחה שלו הייתה שזה יהיה בית משותף לשנינו וכל מה ששלי שלך.
ש. אני מציגה לך חוזה מ-2007 שבכלל לא הכרת את אלמוני. אתה טוען שהבית נרכש ב-2010. איך אתה מסביר את זה?
ת. אני ראיתי רישום בשנת 2010.
ש. כמה שילמו על הדירה ב***?
ת. בסביבות 2 מיליון, זה היה בזמנו בדולרים.
ש. מי רכש? מי שילם?
ת. מכספים שלי ושל אלמוני, הדירה זו תחילת ההכרות, אז יותר כספים שלו.
ש. אז לא שילמת כלום על הדירה ב*** שנרכשה בשנת 2007?
ת. כסף לא העברתי על הדירה הזו. "
-
מאחר ומדובר בנכס שנרכש טרם החיים המשותפים, ומאחר והתובע עצמו טען לשיתוף בנכסים אשר נצברו במהלך החיים המשותפים (ראה סעיף 53 לכתב התביעה) יש לדחות רכיב זה.
מצער כי למרות העובדות הברורות שהתגלו לתובע כבר בדיון הראשון ובמהלך ניהול התביעה, בעקר לעניין מועד הרכישה – המשיך לעמוד על טענתו לשיתוף בנכס זה ולרבות בסיכומיו.
-
הדירה ב***, נרכשה במהלך החיים המשותפים סמוך לפני מועד הפירוד. הנתבע טען כי היא נמכרה ותמורתה נרכשה דירת ב***, על שמו ועל שם אביו, ששילם את מרבית הסכום.
-
לא הוכח כי התובע שילם/העביר סכום מסוים אף עבור הדירה ב***. טענה זו לא נטענה. אך נטען כי קיים שיתוף בנכסים שנרכשו.
-
הנתבע צירף הודעות וואטסאפ ששלח לו התובע בהן התובע שואל אותו לכתובת "הדירה שלך" ואף רושם "תתחדש".
היינו, לא היה לתובע שום נגיעה לדירה ב***.
ברי כי באם הצדדים היו חפצים לרכוש נכס יחד, היו הם הולכים יחד לאתר נכס. בוחנים יחד אפשרות מימון וכיוצב' . הדבר לא בוצע ואף לא נטען שבוצע.
הנתבע כאמור לא טען גם כי השקיע כספים בדירה.
-
התברר כי אבי התובע רכש נכסי מקרקעין שונים ורשם את חלקם, משיקולי מס ע"ש מי מילדיו, חלקם על שמו ועל שם מי מילדיו. לאבי נתבע, יש נגיעה וקשר לכל נכס שרכש, גם אם הנכס לא רשום רק על שמו, או אף לא רשום כלל על שמו (לרבות נכסים לילדיו).
כך העיד האב:
"ש. זה נכון שאלמוני נתן מאה אלף שקל לדירה ב***.
ת. הוא הביא משהו קטן, אולי טיפה יותר או פחות אבל משהו מסדר הגודל שאת מדברת.
ש. איך החצי של אלמוני שייך ל – 4 הילדים אם רק הוא שם כסף.
ת. זה החלק שמגיע לו, השאר יחולק בין כולם.
ש. זה רשום איפה שהוא.
...
ש. מה אתה עושה שיש לך את כל הכסף הזה.
ת. יש לי חברה גדולה ל***. יש לי כמה חברות.
ש. כל החברות רשומות על שמך.
ת. רובם.
ש. כמה חברות.
ת. קחי ת.ז ותבדקי. תיכנסי לגוגל ותרשמי את הפרטים. שמה ***. ניגשנו לבנק, אם אלמוני ילך לבנק לא יתנו לו כלום, מי הוא בכלל, בדקו את האובליגו שלי ואמרו לי כמה יכולים לתת לי מימון, חצי מיליון, לכן החברה התחילה שלב אחרי שלב אחרי שלב."
..........
"ש. אז בעצם לפי מה שאתה אומר החצי דירה שרשום ב*** על שם אלמוני הוא שייך ל – 4 הילדים כי אתה אומר שאתה מחלק הכל שווה בשווה.
ת. כן.
ש. למה רשמתם חצי מהבית על שמך ב*** ולא את כל הבית על שם אלמוני.
ת. כי ניסיתי לחסוך תשלומים של מס הכנסה. אני משלם 8 אחוז מס רכישה. אם אני יכול לרשום על שם אחד הילדים אז אני חוסך.
ש. למה רשמת חצי על שמך.
ת. שיהיה לי יותר שליטה."
-
יתרה מכך, התובע העיד כי הבין כבר בשנת 2016 כי הקשר הולך לקראת סיום. בנסיבות אלו אין זה הגיוני כי ישקיע בנכסים שעל שם הנתבע ואביו. גם המצב ההפוך לא סביר כי בשלהי הקשר יעניקו הנתבע ואביו זכויות בנכסים, לתובע:
התובע בעדותו:
"ש. הנכס ב*** נרכש בשנת 2016, בסיום הקשר שלכם.
ת. נכון
ש. על שם מי רשומה הדירה ב***?
ת. על שם אבא שלו ועל שמו.
ש. תמורת כמה נרכשה?
ת. בסביבות 2.2 מיליון ₪.
ש. איך היא מומנה?
ת. הכוונה הייתה ששנינו נקנה אותה יחד, גם מהצד של אבא של אלמוני. לטענת אבא של אלמוני האישה שמכרה את הבית מקורבת אליו ומוכנה שזה יהיה רשום רק על המשפחה שלו ולכן לא ירשם על שמי.
ש. איך היא מומנה?
ת. גם מרווחים של העסק וגם ממשכנתא.
ש. אתה יכול להראות לי?
ת. אין לי גישה להוציא נתונים של העסק.
ש. תסביר לי איך מישהו שטוען שדירה ב*** שלו, לא יודע אפילו מה הכתובת.
ת. זה לא שלא ידעתי מה הכתובת. שהייתי צריך להגיע לשם..."
כפי שיפורט להלן, הודה התובע כי לא הייתה לו מעולם גישה לחשבון בו נוהל העסק כך שממילא אינו יכול להעיד/להוכיח כי אכן הועבר סכום לרכישת הדירה מחשבון העסק, כפי שטוען.
-
משכך ולאור האמור, מצאתי לדחות גם את טענת השיתוף בנוגע לדירה ב***.
העסק:
-
הנתבע הודה כי התובע הלווה לו סכום של 40,000 ₪ לעסק, אך טען כי מדובר היה בהלוואה אותה דרש התובע חזרה. התובע הודה כי אכן דרש חזרה סכום זה.
דרישה זו מוכיחה, כי אין מדובר בשותפות. במקרה של שותפות, לא היה מבקש התובע את השקעתו ואף לא טוען כי מדובר בהלוואה (שכן לא מלווים כספים לעסק בבעלותך אלא משקיעים/מזרימים כספים).
הנתבע העיד ביחס לסכום זה:
"ש. פלוני העביר כספים לעסק?
ת. חוץ מה-40 א' ₪ שהלווה לי, שום דבר והחזרתי לו."
התובע העיד:
"ש. אז אתה לא יכול להראות שום העברות כספים לעסק חוץ מ-40 א' ₪ שהצהרת שהגדרת כהלוואה.
ת. התרומה שלי לעסק לא הייתה רק מכספים.
ש. חוץ מה-40 א' ₪ שהעברת כהלוואה ודרשת החזר, העברת כספים נוספים לעסק?
ת. לא זוכר כמה ואיך, התנהלנו במזומן. ב-9 שנים אני לא זוכר.
ש. נכון שדרשת את ההחזר של ה-40 א' ₪?
ת. בשעת מריבה, רציתי שזה יוחזר לחשבון על שמי כי החשבון היה נמצא במצב שאני חייב להחזיר."
-
מהעדויות שהובאו עולה כי עזרתו של התובע הייתה בעיקר בנוגע לתחום עיסוקו, והוא עזר לנתבע ב*** העסק.
כך למשל, העד א', העיד כי התובע פנה אליו לעניין עבודות נגרות ותכנון מידוף לעסק.
מר א' סבר כי ישנו שיתוף בעסק מאחר והתנהל מול התובע, אולם הודה כי הנתבע הוא ששילם לו .
-
התובע הודה כי לא שילם דבר עבור העסק וה*** שנרכשו וכי אבי הנתבע מימן ההלוואות.
הוא אף הודה כי היה צורך בערבות של דירה להלוואות לעסק וכי הערבות ניתנה באמצעות דירת הנתבע, כשההלוואה הינה על שמו של הנתבע:
"ש. אתה קיבלת את המימון? איך קיבלתם מימון?
ת. ממשכנים את הבית מקבלים מימון, קונים ***, מוכרים ***.
ש. הייתה לך מעורבות בזה?
ת. בכל העסק הייתה לי מעורבות. ההלוואה הייתה על שמו, אנחנו חיים במדינה שאי אפשר לקחת בזוג נשוי הלוואה. ההתנהלות היה של שנינו. בלעדיי, העסק לא היה קורא. הוא לא יכול לפתוח מייל, כשהכרתי אותו הוא מכר ***, לפתוח עסק של 2 מיליון...
ש. אם הבנק לא הכיר בכם כבני זוג, איך בחור שמשתכר 6,000 ₪ מקבל מימון של
2.1 מיליון?
ת. זה לא 2.1. מיליון. זה לא בבת אחת.
ש. אלמוני קיבל?
ת. זה היה על שם אלמוני.
ש. אם אומר לך שהמימון על שם אבא שלו?
ת. היו כמה מימונים. לא יכול להיות.
..
ש. אתה בעל מניות?
ת. לא רשום. לא ייחסנו לזה חשיבות מי רשום על מה. אני עבדתי כשכיר, הייתי בתפקיד שאני יכול להרשות לעצמי לתרום לעסק, להקים אותו.
ש. אתה אומר שהיית סמנכ"ל.
ת. הוגדרתי כסמנכ"ל.
ש. יש עד אחד ממקום העבודה שיכול להעיד שהיית סמנכ"ל?
ת. כל העובדים שם, שהיו בעיות עם לקוחות, היו מפנים אליי.
ש. למה לא הזמנת אף אחד מהעובדים מהעסק?
ת. לצערי הרב העובדים לא עובדים שם כבר,
...
ש. פנית אליהם?
ת. אני לא מעוניין להגיד לך אם פניתי אליהם.
ש. כסמנכ"ל החברה יש חוזה כסמנכ"ל?
ת. מדובר בעסק קטן, שרק התחלנו, שום דבר לא היה בחוזים. הוא היה רשום בחלק מהמשכורות כנציג
ש. בטח יש מייל.
ת. זה לא חברה שבאמת סמנכ"ל בחברה ענקית. הייתי גורם יותר בכיר שזמין בדברים יותר מורכבים. ניסחתי חוזים, ניסחתי מבצעים, את האתר עצמו אני עשיתי, הכל הועבר דרכי."
-
דהיינו, מסמנכ"ל עבר התובע להיות "גורם יותר בכיר" שטיבו לא הוגדר....
אף אין לו מייל של העבודה, אין לו מניות שיעידו על מעורבותו הנטענת, והעיקר - אין לו גישה לחשבון העסק וכו.
-
התובע אף נמנע מלהעיד עובדים בעסק לגבי פעילותו ומעורבותו הנטענת בעסק, כאשר קיימת חזקה לפיה הימנעות מהבאת עדים נזקפת לחובתו של מי שנמנע מהעדתם וכי לא הביאם מאחר וחשש מעדותם.
-
גם העד ש' הודה כי העסק הינו של הנתבע ואביו ואין לתובע קשר אליו:
"ש. אתה מדבר על זה שאלמוני הקים את העסק עם המשפחה שלו.
ת. לפי מה שאני יודע כן.
ש. מה זה מה שאתה יודע?
ת. מהסיפורים שסיפר לי, מהשיחות שהיו לי איתו. מעולם לא שמעתי שפלוני הוא שותף פעיל בעסק או סמנכ"ל. אני יודע שאלמוני ביחד עם אביו הקימו את העסק בשתי ידיים.
....ש. מה אבא שלו עשה?
ת. הוא נתן את הכסף והוא הצד הטכני, הוא מבין ב***. האהבה שלו ל*** וההבנה הגיעה מהאבא, תמיד הם קנו ***, מכרו ***, זה היה עוד עיסוק של אלמוני. תמיד האמנתי שבסופו של דבר שיגדל ויפתח, זה יהיה בתחום של ***.
ש. הייתם בקשר שהם הקימו את העסק?
ת. הייתי בקשר עם אלמוני וגם עם פלוני, אני לא יודע על זה שאלמוני ופלוני הקימו את העסק ביחד.
-
מכלל העדויות עולה תמונה של סיוע של התובע לנתבע מעת לעת, בעיקר מההיבט ה*** של העסק, תחום מומחיותו, הוא עזר מעת לעת בעיקר ב***, תקשורת מול מספר לקוחות וכו'. אולם לא הוכחה מעורבות של התובע בהקמת החברה מהבחינה הכלכלית, כגון רכישת ***, ובעיקר לא הוכחה השקעת כספים וערבויות/שיתוף/פעולות בחשבון העסקי.
-
מדובר בעזרה מקובלת ורגילה בין בני זוג, ולא כזו שאמורה להביא לשיתוף בעסק, במיוחד מקום בו הוכח כי התובע לא ביצע כל השקעה כלכלית ממשית אלא לכל היותר תרם מזמנו וניסיונו.
לכל אורך תקופת הזוגיות עבד התובע במשרה מלאה, כשכיר, במקומות עבודה אחרים – *** ו***.
חשוב לזכור כי הוכח שהתובע קיבל כ 400,000 ₪ קרן השתלמות שאפשר היה להשקיעם בעסק או במימון נכסי הנדל"ן. זאת לא נעשה.
-
לאור האמור, נדחית גם טענת התובע לשיתוף בעסק.
המייל:
-
כמפורט לעיל, ההכרעה התקבלה אף ללא סוגיית המייל. אולם, היות והתובע הקדיש חלק לא קטן מסיכומיו ,בעיקר ביחס לנכסי המקרקעין למייל הנטען, לא ניתן לסיים את פסק הדין ללא כל התייחסות למייל.
-
בעיקרון, לא מצאתי תשובה ברורה לשאלה מי שלח את המייל. כאמור, מכחיש הנתבע כי הוא ששלח אותו.
-
הנתבע העיד בסוגיה זו כי:
לגבי אותו מייל, זה מאוד מוזר לי שיש מייל, שבוע ימים לפני אני רושם לו שאני רוצה את החפצים שלי, יש את המקרר שרכשנו שצריך לחשוב איך מחלקים, יש את המחשב הנייד שקנינו, איך יכול להיות שאני שולח הודעה כזו ואז אחרי שבוע , ואחרי המכות שקיבלתי, אני רושם לו שאני רוצה להוריש לו בתים של ההורים שלי, להוריש לו את העסק. "
-
הוכח מחקירת התובע כי אכן היו לו הסיסמא והמייל של הנתבע, וכי סמוך למועד בו נשלח המייל שבמחלוקת, שלח הנתבע מייל אחר, ענייני, ובו ביקש לבצע חלוקת מיטלטלין ותו לא. לאור המחלוקת, ביהמ"ש ביקש ראיות מחברת "וואלה" .
-
כעולה מהודעת "וואלה" מיום 21/11/19, הרי שהמייל המקורי נמחק לצמיתות. מהודעה של וואלה מיום 18/12/19 עולה כי אותו מייל אוחזר אך הם אינם מספקים פרשנות בנוגע לכתובת ip.
-
התובע עתר למינוי מומחה ע"ח הנתבע (הנתבע הסכים לבדיקה ע"ח שני הצדדים), אולם לא הובהר האם יש לו את הקובץ המקורי, כפי שדרש הנתבע, וממילא מדובר בבקשה שהוגשה לאחר הליך ההוכחות.
-
מתברר כי יש צורך בקובץ המקור לשם עריכת בדיקה. בספרו של ד"ר אהוד רופא , בין משפט לטכנולוגיה, עמ' 624 נכתב כי: " במקרה שבו שרת הדוא"ל הוא בבעלות חברת שירותי אינטרנט מהסוגים שהזכרתי לעיל בהינתן צו מבית המשפט המורה לחברה לספק את המקור תפיק החברה העתק נאמן למקור של קובץ הדוא"ל המקורי. למשתמש אין גישה למסד הנתונים של החברה ולכן גם אם מחק הודעה אחת או יותר דרך ממשק הדפדפן שחזור הנתונים מתוך מערכת הגיבוי ישב את האבידה. ניתן לראות בקבצים אלו כראיה קבילה בהליך משפטי"..פסקה זהו הינה ביחס לדרך תפיסת ראיות בהליך פלילי ונאמר כי קיימת אפשרות לביצוע הקשרים להליך אזרחי).
ועוד נאמר שם: "אדגיש ואציין כי לעולם אין לקבל הודעת דוא"ל בגרסה מודפסת קרי כפלט כמובן מאליו".
-
בסופו של יום, אין לפני ביהמ"ש את הקובץ הדיגיטלי המקורי ולטענת הנתבע, התובע לא שלח אותו אליו. משכך ממילא ספק האם ניתן לקבלו כראיה בהתאם לדיני הראיות הרלונטיים.
זאת בשים לב לעיתוי של שליחת המייל, לאחר פרידת הצדדים, ולטענת הנתבע לאחר אלימות, לרבות הכפשות מטעם התובע. האמור, מעלה ספקות לגבי אותנטיות המייל. ומכל מקום על פי הדין (חוק ופסיקה), לטענות בשיתוף והשקעה במקרקעין לא די באמירה במייל :"לא שיקרתי לגבי הבתים שבזמנו אמנם נרשמו על שמי אך היו מיועדים עבורנו ובשבילנו".
לאור כלל האמור, הריני מורה על דחית התביעה.
-
לעניין ההוצאות ושכר הטירחה: מחד, התובע עמד על קיום הליך הוכחות ועל אף ראיות שהיו – עמד על טענתו לשיתוף בנכס נדל"ן שנרכש לפני תחילת החיים המשותפים, מאידך, הנתבע התכחש להיות הצדדים בני זוג ידועים בציבור על אף חיי משותפים משך 9 שנים, משכך התובע יישא בהוצאות הנתבע בגין דחיית תביעתו רק בסכום של 25,000 ש"ח כולל מע"מ אשר ישולם תוך 60 יום מהיום, ויישא ריבית והצמדה החל ממועד התשלום שנקבע ועד מועד התשלום בפועל, ככל שלא ישולם במועד.
התיק ייסגר.
פס"ד ניתן לפרסום בהשמטת כל פרט מזהה.
ניתן היום, כ"א אדר תש"פ,16 17 מרץ 2020, בהעדר הצדדים.
