בית המשפט קבע כי למרות הבחירה לשמור על נטייתם המינית בסוד הוכח שהצדדים היו בני זוג ידועים בציבור. אלא שזה לא מספיק כדי לקבוע שותפות כלכלית, בפרט כשמערכת היחסים התאפיינה בהתחשבנויות דקדקניות.
בפסק דין שניתן לאחרונה בבית המשפט למשפחה בראשון לציון קבעה השופטת חני שירה כי שני גברים שחיו יחד כ-9 שנים היו ידועים בציבור אפילו ששמרו על נטייתם המינית בסוד. אלא שלא די בכך כדי לקבוע ששתי דירות ועסק של אחד מהם שייכים לחברו שעה שמערכת היחסים התאפיינה בחוסר שיתוף כלכלי מובהק והתחשבנויות על כל הוצאה והוצאה.
בתביעה שהוגשה חודשים ספורים לאחר הפרידה ב-2017, ביקש אחד מבני הזוג לשעבר חצי מהזכויות של הפרוד שלו בשתי דירות ועסק.
התובע טען כי הדירות נרכשו בתקופת החיים המשותפים, שבמהלכה התנהלו כיחידה כלכלית אחת, ואת העסק הקימו יחד והוא לקח בו חלק פעיל ומשמעותי.
הנתבע, לעומת זאת, הציג את הדברים אחרת לגמרי. לדבריו הוא והתובע לא היו ידועים בציבור, כל אחד מהם קיים יחסים עם גברים אחרים, ולמעט קומץ חברים אף אחד לא ידע על מערכת היחסים או על נטייתם המינית.
הנתבע הוסיף כי ממילא לא היה ביניהם שיתוף כלכלי תוך שהדגיש כי לאורך השנים חילקו ביניהם את תשלומי החשבונות וההוצאות "עד לרמת השקל", וברוב הזמן גרו עם שותף.
הנתבע הדגיש כי את הדירה הראשונה רכש אביו עוד לפני שהכיר את התובע ואת השנייה הוא קנה עם אביו חודשים ספורים לפני הפרידה. גם העסק הוקם לטענתו בעזרת אביו כשהתובע לא תרם דבר למעט ייעוץ חברי והלוואה של 40,000 שקלים שהוחזרה לו.
היה קמצן
השופטת חני שירה קבעה כי מעדויות חבריהם של הצדדים והתכתובות ביניהם עלה בבירור כי למרות ה"עכבה התרבותית-חברתית" שבגינה חיו "בארון" מול חלק מהסביבה, הם היו בני זוג ידועים בציבור, ולא היה כל מקום להתכחשות הנתבע.
עם זאת, הסטאטוס לא מספיק כדי להוכיח שיתוף בנכסים, קבעה. "התמונה המתקבלת לאחר הליך הראיות הינה של בני זוג אשר כל אחד שילם את חשבונותיו תוך עריכת התחשבנות תמידית", כתבה.
השופטת הוסיפה כי לצדדים לא היה חשבון או נכסים משותפים והם אף לא חתמו על הסכם שיסתור את הרישום. לנוכח העדויות שהעלו כי הנתבע הקפיד על כספו והיה קמצן, כתבה השופטת כי לא סביר שישתף מישהו ברכוש שלו ללא התחייבות מפורשת.
ביתר פירוט ציינה השופטת כי הוכח שהדירה הראשונה אכן נרכשה טרם החיים המשותפים, ומאחר שמעולם לא שימשה כדירת מגורים והתובע לא השקיע בה דבר, לא ברור מדוע התעקש לכלול אותה בתביעה.
באשר לדירה השנייה, התובע לא השקיע בה, לא היה מעורב בתהליך הרכישה ואפילו לא ידע את הכתובת. השופטת ציינה כי אם הייתה איזושהי כוונה לרכוש דירה משותפת סביר להניח שבני הזוג היו מחפשים יחד נכס ובוחנים אפשרויות מימון משותפות.
לגבי העסק, השופטת ציינה כי התובע עזר וייעץ לנתבע כמקובל בין בני זוג אך לא כבעל מעמד רשמי. בפועל הוכח כי לתובע לא הייתה כל זיקה לעסק: הוא לא השקיע כספים למעט ההלוואה שהוחזרה, לא היו לו משרד, מייל של העבודה או מניות ואף לא גישה לחשבון העסק.
לפיכך נקבע כי לתובע אין כל זכויות ברכוש של הנתבע והתביעה נדחתה תוך חיוב התובע בהוצאות של 25,000 שקל.
עו''ד מירב לוי
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.