פלוני נ' מדינת ישראל ואח'

עניינה של תובענה זו בניקור מתני שעבר התובע ביום 29.6.2011 בבית החולים "אסף הרופא" ואשר בעקבותיו, לטענתו, נגרמו לו נזק גוף ונכות צמיתה, הכול בשל התרשלות רופאי בית החולים ומרפאות החוץ, אשר טיפלו בו.

השאלה המרכזית העולה במסגרת תובענה זו הינה, האם רופאי בית החולים אשר טיפלו בתובע התרשלו במהלך הטיפול בו, אם לאו.

ככל שהוכחה התרשלות כאמור, תיבדק שאלת נזקיו של התובע.

רקע כללי: הטיפול וחוות הדעת הרפואיות:

1. ביום 21.6.2011 פנה התובע, יליד 1984, אל רופאת המשפחה בקופת חולים "כללית" וקבל על כי "במשך 10 ימים תחושת רדימות ברגל שמאל ומעט ברגל ימין". בבדיקתו נמצא "במצב כללי טוב, תחושה שטחית מעט ירודה בכף רגל שמאל, בשוק שמאל".

2. ביום 27.6.2011 שב אל רופאת המשפחה בקופת החולים, הגיע ללא תיאום תור והתקבל מיד בטענה כי "אינו מסוגל לדרוך על הרגל שמאלית בשל חוסר תחושה. לדבריו לפי התייעצות בטלפון עם רופא נוירולוג חבר משפחה(?) מועמד לבדיקת EMG בבית חולים אסף הרופא (?) מפני שזה 'נוח לו ובית חולים אסף הרופה קרוב לבית של הורים שלו'. למטופל הוסבר בסבלנות רבה שאין הסכם עם בית חולים אסף הרופה והוא יכול לקבל הפניה +טופס 17 למכון אחר לפי רישום ספקים. המטופל התעקש, התנהג בתוקפנות רבה ודרש לשלוח בקשה לוועדת מומחים. קיבל תור לנוירולוג לתחילת יולי, אך מבקש 'בדיקת רופא נוירולוג דחוף' "בבדיקתו נמצא כי תחושה שטחית ירודה בכף רגל שמאל, בשוק שמאל, כוח גס שמור "הליכה תקינה". הופנה לחדר מיון לצורך הערכה נוירולוגית.

3. בטופס הפניה למיון מיום 28.6.2011 נכתב כי התובע סובל מ"הרגשה של רדום בשוק שמאל כאבי גב...רגישות במישוש ע"ש תחתון ואיזור N SCISTICA LT.

4. בבית החולים "אסף הרופא" התקבל התובע ביום 28.6.2011 בבוקר. התלונן על הרגשת זרמים ונימולים ברגל שמאל וימין ועל כאבים בגב תחתון. הנוירולוג אשר בדק את התובע כתב כי בהמשך להירדמות "הופיעו כאבי גב תחתון". עוד מצא כי ישנה ירידה בתחושה ברגל ימין והחזרים ירודים. המליץ על ביצוע EMG וצילומי רנטגן של עמ"ש מותני. בצילום לא נמצא ממצא הלוחץ על חוט השדרה או השורשים ולא צוין כל ממצא גרמי. התובע הופנה לביצוע CT עמ"ש והוחלט על אשפוזו. בבדיקת CT עמ"ש מתני "ללא ממצא הלוחץ על חוט השדרה או השורשים, ללא ממצא גרמי חריף". נרשם "LOW BACK PAIN".

   בחקירתו הנגדית בבית המשפט טען התובע כי התלונה שנרשמה בבית החולים על כאבי גב תחתון הייתה בתשובה לשאלה האם סבל בעברו מכאבי גב.

5. ביום 29.6.2011 חתם התובע על טופס הסכמה לביצוע ההליך. בגוף הטופס נרשם כי ההליך הינו "ניקור מותני". על הטופס חתום ד"ר עופר גונן. מתצהירו של התובע עולה כי בטרם בוצע בו הניקור, לא ניתן לו כל הסבר על ידי מי מאנשי הצוות הרפואי אודות הצורך בבדיקה, הסיבה לביצועה, הסיכונים הכרוכים בה "לרבות ובפרט אודות האפשרות לזיהום בעקבות ניקור מתני". עוד טען כי ממש בסמוך לניקור, התבקש התובע לחתום על טופס הסכמה ייעודי "לניתוח" כאשר המילה "ניתוח" נמחקה ומעליה נכתבו בכתב יד צירוף המילים "ניקור מתני". בחקירתו הנגדית אישר כי קרא את הטופס קודם שחתם עליו וכי קיבל דף נוסף שבו נכתב שאסור לו להיות חשוף לשמש וכי יתכנו כאבי ראש. לא נאמר לו דבר על דימום או כאב גב.

   לאחר הבדיקה ובראי כאבי הגב עליהם התלונן, "אמרו לי שזה יכול לקחת שבועיים שלושה...ושהכאבים האלה יעברו".

   עוד עולה מתצהיר עדותו של התובע כי הניקור בוצע "על מיטת החולה" הבדיקה הייתה מאד טראומתית עבורו, שכן במהלכה נדקר לפחות כשלוש או ארבע פעמים ע"י רופא שלמיטב זכרונו היה מתמחה ועבר הדרכה על ידי רופא שעמד לידו "תוך שהוא ניסה לדגום את נוזל עמוד השדרה, אך ללא הצלחה". לאחר שהניסיון של הרופא לא צלח, ביצע לתובע את הניקור הרופא הנוסף הנ"ל שלבסוף הצליח לקחת את הדגימה.

6. עיון בדף המידע לבדיקת ניקור מתני מעלה כי מובא לפני המועמד לניקור המידע הבא:

   • המדובר בפעולה פולשנית.

   • משך הבדיקה 20-30 דקות.

   • הבדיקה מתבצעת כאשר הנבדק שוכב במיטה.

   • מיקום הבדיקה: L3-L4, L4-L5.

   • תופעת לוואי נפוצה היא כאב ראש.

7. הגם שהוגש תצהיר לא מאומת של ד"ר גונן, הוא לא הגיע בסופו של יום לחקירה. מתגורר באוסטרליה. הוסכם על הגשת התצהיר ללא חקירה. מתצהירו של ד"ר גונן עולה כי לעת הניקור המתני אותו ביצע, שימש כמתמחה שנה ראשונה במחלקה הנוירולוגית ועד לאותו יום ביצע עשרות בדיקות של ניקור מתני. לא זכר את המקרה של התובע. לא שלל את האפשרות שלא הצליח לבצע את הבדיקה ולכן קרא לרופא בכיר שביצע בסופו של דבר את הבדיקה. הצדדים הסכימו על קבלת התצהיר ללא חקירת ד"ר גונן. אתייחס אליו בהמשך.

8. בדף סיעוד מיום 30.6.2011 נרשם כי התובע מתלונן על "כאבי גב תחתון".

9. בסיכום אשפוז מיום 1.7.2011 נרשם "רדימות בגפיים התחתונות, שהתפתחה בהדרגה מזה כשבועיים...לעיתים כאבי גב תחתון קלים...לא היה שינוי בכאבי הגב מהם סובל". עוד נרשם כי ב-CT עמ"ש מתני אותרה בלט דיפוזי בחוליות L4-L5 אחורי משיק לשק התקלי עם היצרות קלה של הנוירורפורמינה משמאל. בחוליות L5-S1 אותר בלט דיפוזי אחורי משיק לשק התקלי עם היצרות קלה של הנוירורפורמינה דו צדדי. בבדיקת EMG הודגם מצב המתאים לפגיעה רדיקולרית קלה בחוליה L5 משמאל. בבדיקת הניקור המותני עלתה ספירה תקינה עם כמות קטנה של דם וחלבון מעט מוגבר "ייתכן על רקע LP טראמתי". "הרושם הוא כי מצבו נגרם בשל מחלה דלקתית. הוצע לחולה טיפול דרך הווריד בסטרואידים אך לא הסכים לטיפול המוצע בשלב זה וביקש להשתחרר לצורך חוות-דעת נוספת". התובע שוחרר עם המלצה לבצע MRI מוח, עמ"ש מותני ועמ"ש תורקאלי עם ובלי חומר ניגוד לרבות מעקב רופא מטפל.

   מתצהיר התובע עולה כי בשחרורו לא קיבל כל הסבר על האפשרות להתפתחות זיהום בעקבות הניקור שעבר, חרף היות הבדיקה טרואמתית כמצוין מעלה, וכי לא הוסבר לו על כי עליו לפנות לקבלת טיפול רפואי במידה והכאבים בגב יתמידו. תצהירו עולה בקנה אחד עם מכתב השחרור כמוסבר להלן.

   מכל מקום, מסביר התובע כי מיום ביצוע הניקור חש כאבים בגב התחתון, טופל בנוגדי כאב אך סבר כי מדובר בתופעה רגילה ואופיינית "כפי שנאמר לי לאחר ביצוע בדיקה פולשנית וזאת במיוחד מאחר והבדיקה אצלי הייתה טראומתית ולא עברה באופן 'חלק' ".

10. ביום 6.7.2011 הגיע התובע למרפאת החוץ האורתופדית של בית החולים "אסף הרופא" והתקבל על ידי ד"ר שיף, אשר כתב בסיכום הבדיקה כי מומלץ להפנות את התובע לפיזיותרפיה לחיזוק שרירי הגב ובטן להתחיל בטיפול נוגד כאב. לא נרשם דבר במסמך על כאבי גב והתובע אשר נחקר על כך סיפר בחקירתו כי מיום הניקור המתני סבל מכאבים ודקירות בגב. לא עולה מן הרישום של ד"ר שיף כי התובע נבדק על ידו.

11. בבדיקת תהודה מגנטית של עמ"ש גבי ומותני מיום 20.7.2011 עלה כי בחוליה T10 מוקד מאורך של עוצמת אות גבוהה ומוקד זה מראה האדרה בלתי אחידה. ממצא זה, כך נכתב, יכול לייצג פלאק דמיאלינטיבי מודלק וכי "האבחנה המבדלת כוללת מיאליטיס טרנס ורסה ואף תהליך שאתי אם כי בסבירות נמוכה יותר".

12. בבדיקת תהודה מגנטית של המוח מאותו יום, זוהו ארבעה מוקדים של עוצמת אות גבוהה בחומר הלבן הפריונטריקולרי משני הצדדים ובצנטרום סמיאובלה מימין, בקוטר של עד 4 מ"מ. "MS בא בחשבון".

13. ביום 28.7.2011 נבדק התובע על ידי ד"ר פלכטר, מנהל השירות לטרשת נפוצה בבית החולים "אסף הרופא". ד"ר פלכטר רשם בין השאר כי "ניבדק על ידינו לאחר שהיה מאושפז במחלקה הנוירולוגית לפני כחודש, עקב הפרעות תחושה...הופיעו חודש ימים קודם לכן, וזאת לאחר שהיה חשוף לסטרס קשה במשך תקופה". ו"הבהרנו לו כי מדובר במחלה דלקתית של המוח פעילה ומדובר בהתקף ראשון קליני מסוג CIS. המלצנו על טיפול באינטרפרון בטא. השלמת איבחון נוירו פסיכולוגי".

    בחקירתו הנגדית הסביר התובע כי היה עומס רגשי נוכח קבלת הבשורה על המחלה. עם זאת, הסביר, שככל שהטיפול בטרשת היה "מדהים", לא נמצא בינו לבין כאבי הגב כל קשר. כבר עתה אעיר כי ממסמך זה עולה כי התובע היה נתון לסטרס קשה קודם גילוי הטרשת הנפוצה ולבטח קודם שהגיע לבית החולים. משלא נחקר התובע לעניין זה לעומק בחקירה נגדית, לא מצאתי להתייחס לאותו "סטרס קשה" במסגרת הכרעה זו.

14. ביום 8.8.11 נבדק ע"י ד"ר רון מילוא, מומחה לנוירולוגיה, אשר העריך כי הבדיקה הנוירולוגית כעת תקינה, ללא חסר נוירולוגי אובייקטיבי. וכן ציין בסיכום כי התמונה הקלינית, המהלך וה-MRI מתאימים למחלה דמיאלינטיבית, אולם לא ניתן עדיין לעשות אבחנה ודאית של MS מכיוון שלא נשללו בוודאות מצבים אחרים, בחלקם (כמו NMO או מחלות עם נוגדנים עצמיים) טיפול ברביף עלול לגרום לנזק. גם אם מדובר ב-MS וודאי, נוכחות נוגדנים עצמיים כמו ANA (מעל 20%) או ACA מצריכה טיפול אחר מאינטרפונים. המליץ על הערכה נוירואופטלמולוגית כולל בדיקת שדות ראיה קודמת לבדיקה הרפואית, בדיקות דם שונות וכיוב'. להערכתו, רק לאחר אבחנה ודאית ושלילת קיום הנוגדנים הנ"ל ניתן יהיה להתחיל בבטחון טיפול ברביף. יש להמשיך מעקב וטיפול במרפאת MS.

    לא צוינה תלונה על כאבי גב ובחקירתו הנגדית הסביר התובע, שוב, כי בכל המפגשים עם הרופאים "כאב הגב היה משהו שהוא מורגש...התלוננתי וגם התלוננתי". עוד הטעים כי הכאבים החלו לאחר הניקור האמור ואם לא נרשמו כאבי הגב האמורים במסמכים מסוימים בחודשים ספטמבר ואוקטובר 2011, או שנרשם כי החל להתלונן בסמוך לפנייתו, הרי שמדובר בטעות והוא זוכר שהכאבים החלו מיד לאחר הניקור.

15. ביום 12.9.11 פנה שוב למרפאתו של ד"ר מילוא, והפעם צוין כי "נראה שאבחנת MS כעת היא ודאית...נדונו איתו אפשרויות טיפול שונות מאוחרות או אפשרות למחקר קליני...".

16. ביום 4.10.11 פנה לד"ר יפימוב נטליה, רופאת משפחה, וזאת עקב כאבים בגב תחתון משך שבועיים ללא הקרנה לרגליים. הכאבים הללו מתגברים בתנועה. הומלץ לפנות לאורטופד.

17. ביום 26.10.11 נבדק ע"י ד"ר אייל הלר, אורטופד, אשר ציין בבדיקתו את התובע כי ישנה רגישות עמ"ש מותני, תנועות עמ"ש טובות, נוירוווסקולרית תקין. נרשם כי סיבת הפניה הינה "כאבי גב תחתון. אין סיפור חבלתי מוגדר".

18. ביום 27.10.11 נבדק ע"י ד"ר יורם אנקשטיין, מנהל היח' לניתוחי עמ"ש אצל הנתבע, התלונן בפניו על כאבי גב תחתון מזה 3 חודשים. ד"ר אנקשטיין ציין כי לתובע אין כל בעיה מבנית מבחינה אורטופדית. המליץ על שחיה, פילטיס ופיזיותרפיה.

19. ביום 5.1.12 פנה למרכז הרפואי "אסף הרופא" עקב כאבים עזים בגב התחתון, המקרינים לירך LT. בהמשך נרשם "מאז יום ראשון", "שולל חבלה או טראומה". טופל בוולטרן, ושוחרר לביתו עם המלצות לטיפול בנוגדי כאבים ולפנות שוב במצב של החמרה ו/או במידה ולא הטבה משמעותית בכאבים בתוך 5 ימים- לפנות להערכה חוזרת לרופא משפחה ולשקול טיפולים פיזיותרפיים. מן התיעוד עולה כי התובע החל בטיפולים פיזיותרפיים ביום 10.1.12.

    בחקירתו הנגדית הסביר התובע כי הגיע לחדר המיון לאחר שכאבי הגב כבר הפכו בלתי נסבלים "הגעתי למצב שאני לא יכול יותר".

20. ביום 12.1.12 נבדק אצל ד"ר רוני פרקט, רופא משפחה, ואובחן כסובל מכאבי גב תחתון המקרין לרגליים, שולל חסר נוירולוגי. המליץ על המשך טיפול פיזיותרפי ורפואה משלימה. במועד זה נרשם כי התובע כבר החל את הטיפול בזריקות לטרשת נפוצה.

21. ביום 15.1.12 פנה שוב למיון עקב כאבים בגב תחתון, נרשם "כרוניים במשך כמה חודשים".. אובחן: הליכה בצליעה, ללא ליסט, רגישות במישוש עמ"ש מותני, הגבלה בכיפוף ויישור כוח ותחושה שמורים ברגליים...שוחרר באותו היום. צוין כי תכנית הטיפול כוללת- שיכוך כאבים, מנוחה, פיזיותרפיה, מיפוי עצמות, מעקב אורטופד. בכל מקרה של החמרה בכאבים, הופעה של חסרים נוירולוגיים- לפנות לרופא.

    לטענת התובע בתצהירו, חרף תלונותיו שוחרר מחדר המיון מבלי שקיבל כל טיפול למעט המלצה על נוגדי כאב, מנוחה ופיזיותרפיה, מיפוי עצמות ומעקב אורתופד.

22. ביום 26.1.12 פנה למרכז הרפואי "אסף הרופא" עקב כאבי גב תחתון מזה שלושה חודשים כל הזמן בעמידה שכיבה והליכה. נבדק על ידי פרופ' מירובסקי. הומלץ על כירופרקטיקה, ניקור, פילאטיס, ארקוקסיה, חגורה לגב. במדיה ולא יחול שיפור תשקל הפניה למרפאת כאב להזרקת גלי רדיו.

    מתצהירו של פרופ' מירובסקי עולה כי לא מצא כל פתולוגיה בעמוד השדרה ולא נמצאה כל רגישות בגב התחתון. "בהעדר פרסומים על תהליך זיהומי בדיסקים כתוצאה מ-LP לא חשדתי ולדעתי גם לא הייתי אמור לחשוד כי התובע סובל מתהליך זיהומי בדיסקים וגם לא הייתה כל התוויה שהצדיקה הפנייתו של התובע לבדיקות הדמיה נוספות".

    בחקירתו הנגדית הסביר התובע כי בין אוקטובר לינואר לא היה כל שיפור בכאבי הגב.

23. ביום 12.2.12 פנה שוב למרכז הרפואי "אסף הרופא" עקב החמרה בכאבי גב תחתון בשבוע האחרון "מהם סובל מזה כחודשיים". נבדק ע"י פרופ' מירובסקי, ללא רגישות גבית וללא חסר נוירולוגי. צוין כי התובע נראה נסער ונרגש. עבר על CT ו-MRI של עמ"ש- פרט לPLAQUE של MS באיזור גבי מרכזי- אין כל ממצא פתולוגי. צוין כי יתכן ומדובר בביטוי לא רגיל של המחלה ואולי יש מקום לשקול טיפול בסטרואידים IV לאחר התייעצות עם נוירולוג. כמו כן, צוין כי יש מקום לשקול יעוץ פסיכיאטרי.

    מתצהירו של התובע עולה כי פרופ' מירובסקי לא התייחס לממצאים בצילומים והוא שוחרר מחדר המיון כמוסבר לעיל.

24. בחקירתו הנגדית הסביר פרופ' מירובסקי כי בבית החולים עובדים לפי נהלים קבועים, דרכים מסוימות, שאינן מועלות עלי כתב. חשוב לדעת מה הרקע הרפואי של החולה, אנמנזה (במקרים מסוימים יוצרים קשר עם הרופא בקהילה), לאחר מכן השלב של הבדיקה הרפואית ובשילוב השניים מקבלים החלטה אם יש צורך בהדמיה אם לאו וכך גם בנוגע לבדיקות נוספות. גם לזמן עליו מתלונן החולה יש חשיבות. לא הרי חולה עם תלונות מן הזמן האחרון כחולה עם תלונות מתמשכות משך חודשים. "גם לזמן יש חשיבות". ידוע כי טרשת נפוצה עלולה לגרום לכאבי גב שאינם משמעותיים. בעניינו של התובע "הם לא נראו רלוונטיים". אם התובע היה מציין שעבר ניקור מתני, היה מציין זאת ברישומיו, לבטח אם היה מוסר על ניקור טראומתי. הגם שלא נרשם בתצהירו שעיין בבדיקות הדמיה, הרי שבדיקות ההדמיה של התובע MRI עמדה מולו בעת בדיקת התובע, למצער התרשומת של ד"ר אנקשטיין ממנה עולה כי הבדיקה הייתה תקינה. הלכה למעשה לא ידע בזמן אמת שהתובע עבר הליך ניקור מתני. הכתוב בתצהירו לעניין זה אינו אלא בגדר "חוות דעת של מומחה בדיעבד...ניסיתי לבוא ולתת אינטרפטציה שלי...על מה שאני רואה כרגע, על מה שאנחנו עושים בדיעבד". לא מצפה מאף רופא שלו שיחשוד שאחרי ניקור מתני יהיה זיהום בדיסק.

25. ביום 22.2.12 התובע נבדק ע"י פרופ' פנחס דנון, פסיכיאטר, אשר נתן לו טיפול תרופתי וכן עקב בקשת התובע הפנה אותו לבדיקת CT עמ"ש מותני- בדיקה חוזרת.

    בתצהירו קובל התובע כי חש מתוסכל ביותר מכך שלא נמצא במשך זמן רב מזור לכאביו אשר הלכו והחמירו, כאשר הרופאים גרמו לו להאמין שהבעיה "היא אצלי בראש...". שיבח את הפסיכיאטר שסבר כי מדובר בבעיה פיזית ולא נפשית. דומה כי פרופ' דנון אכן ראוי לכל שבח על אבחנתו וקיצור סבלו של התובע בסופו של יום.

26. ביום 26.2.12 ביצע CT עמ"ש גבי תחתון וצוין בסיכום כדלקמן: הממצאים בגופי חוליות L3-L5 יכולים להתאים לדיסקיטיס וכן הודגש כי יש לפנות דחוף לרופא מטפל.

27. בשל הממצאים הנ"ל הוחלט לאשפזו למשך כשבוע. בסיכום האשפוז צוין: "מתאים במקום ראשון לתהליך זיהומי כגון ספונדילודיסקיטיס כרונית או שנגרמת ע"י מזהם לא טיפוסי". כמו כן, פורט כי "במהלך אשפוזו חל שיפור בעוצמת הכאב לאחר שקיבל מחוך...קיימת אינדיקציה להדגמת הנוזל או הממצא הדלקתי...מאחר ומצבו השתפר יש אפשרות להמתין ללא טיפול אנטיביוטי. יש אפשרות לנקר ממצא ציסטי שטחי הצמוד לפסט L4-5 מימין, אך גם ממנו הסיכוי לתרבית פטוגן לא גדול.

28. לא למותר לציין כי נרשם עוד "לפני כ-7 חודשים בוצע LP מאז סובל מכאב גב תחתון...יש החמרה בכאב המיכני כחודשיים".

29. בהמלצות בשחרור ביום 6.3.12 צוין כי אם יתפתח חום או צמרמורת יחזור למיון. מעקב CRP כל שבוע ואם הערך יעלה- יתאשפז לביצוע ניקור אבחנתי והחלטה על טיפול.

30. ביום 22.3.12 נבדק ע"י ד"ר שלמון ואובחן כי חל שיפור בשבוע האחרון. CRP ירד. צוין כי בשלב זה ישנה הגבלה בתנועות הגב וכאב ברגל שמאל. הומלץ פיזיותרפיה, הידרותרפיה, המשך מנוחה וביקורת בעוד שבועיים.

31. ביום 7.5.12 נבדק פעם נוספת ע"י ד"ר שלמון והתלונן על כאבי גב תחתון בשינוי תנוחה. צוין כי הוא כשיר לעבודה מנהלית קלה וחלקית.

32. ביום 28.8.12 פנה לד"ר אוחנה עקב כאבים ומוגבלות תנועתית בגבו. ד"ר אוחנה ציין כי לא ברור האם הכאב כעת נובע מהנוקשות המשנית לריפוי הדיסקיטיס או שמא יש התלקחות מחודשת של הבעיה. המליץ כי יופנה לct עדכני של עמ"ש מותני ובנוסף לבצע שקיעת דם ו-CRP.

33. ביום 30.10.12 פנה שוב לד"ר אוחנה אשר ציין כי בבדיקת CT עדכנית של עמ"ש נמצא סקלרוזיס של חוליות L3-4-5. אינו רואה חיבור ביניהן. אין קיפוזיס. אין לחץ אפידורלי משמעותי כלשהו. התובע מסר כי ה-CRP תקין.

    בחקירתו הנגדית סיפר התובע כי לאט לאט הלך ופחת כאב הגב ממנו בסבל. לא חזר לפעילות ספורטיבית, לא יכול להרים משקלים.

     

    חוות דעת רפואית מטעם התובע:

34. מטעם התובע הוגשה חוות דעתו של ד"ר קובי לידור, אשר במסגרתה קבע כדלקמן:

    "במסגרת בדיקות לאבחון מצבו הוא עבר בעת אשפוזו במחלקה לנוירולוגיה בתאריך 29.6.11 ניקור מותני בגבהים L4/L3 ו-L4/L5, שהיה טראומתי לדבריו וכפי שעולה מהרשומה הרפואית ואשר בעקבותיו נגרמו לו זיהומים בשני גבהים אלו המלווים ב-OM, אוסטיאומיאליטיס של החוליות הסמוכות. מעיון בתוצאות בדיקות הדם עולה שרמת CRP בדמו בעת שאושפז במחלקה לנוירולוגיה הייתה קטנה מ-0.6 (הטווח התקין 0.5-5.0) בהמשך, רמות CRP היו 17+- ממצא המעיד בדיעבד על זיהום ואשר אינו קשור ל-MS.

    בבדיקת ה-MRI העדכנית שבוצעה בתאריך 9.1.15 צפו ד"ר עומר ברמן וד"ר אינסה בקרמן באותות מעט גבוהים בגופי חוליות L3-5 ב-T2 וב-T1 שאינם עוברים האדרה לאחר הזרקה של חומר ניגוד, ובלטים של הדיסקים L4/5 ו-L5/S1 עם לחץ קל על השק. הם מסכמים שבבדיקה זו נראים שינויים ניווניים ובלטי דיסקים".

    בהמשך פירט כי אחד הסיבוכים האופייניים לאחר כל פעולה פולשנית לרבות ניקור מותני הינו זיהום. במקרה דנן, ציין כי לאחר הניקור שעבר התובע תועדו זיהומים בדיסק, בחוליה, מורסה אפידורלית ובקרום המוח.

35. באשר להסכמה לפעולת הניקור- ציין ד"ר לידור כי הן בדף ההסבר לחולה שניתן לתובע והן בהסכמה לפעולה עליה הוא חתם- אין כל אזכור לאפשרות שיתכנו זיהומים בעקבות הניקור המותני. ולדבריו של התובע גם לא הוסברה לו אפשרות כזו. כמו כן, לא הוסבר לו במועד שחרורו מהאשפוז כי במידה ויחוש בכאבים בגבו התחתון לאחר שחרורו מבית החולים- עליו לפנות באופן מיידי לקבלת טיפול רפואי מאחר וכאבים בגב יכולים להעיד על אפשרות לזיהום חיידקי. כמו כן, ציין כי למרות שהתלונן על כאבים בגבו התחתון לאחר הניקור המותני הטראומתי אין לכך אזכור בהפנייה לבדיקת ה-MRI, בדיקה שבוצעה יחד עם עמ"ש גבי והמוח. בדיקת ה-MRI בוצעה בתאריך 20.7.11.

    לדידו, הרופאים התעלמו מהעובדה כי הניקור אותו עבר היה טראומתי, ולכן לא העלו כלל את האפשרות לקיומו של זיהום בעקבות בדיקה פולשנית.

36. כמו כן, ציין ד"ר לידור כי כאשר התובע פנה מספר רב של פעמים לרופאים כשהוא מתלונן על כאבים עזים וסיפר על בדיקת הניקור המותני התייחסו לדבריו כאל "בלט דיסק" והוא אף הופנה לפסיכיאטר, אשר הוא היה זה שלבסוף הפנה אותו לבדיקת ה-CT של עמ"ש מותני ובעקבותיה אובחן כלוקה במחלה זיהומית של הדיסקים.

    בנוסף, ציין כי בכל פניותיו לעזרה רפואית- הרופאים הסתמכו על בדיקות דימות שבוצעו בסמוך לאשפוזו במחלקה לנוירולוגיה ועל בדיקת ה-LP שבהם לא היה ביטוי לזיהום ולא הפנו אותו לבדיקות דימות עדכניות.

37. לסיכום דבריו, ציין ד"ר לידור כי הסכמה מדעת לקויה לרבות אי מתן הסבר על אפשרות לזיהום מעידים על חריגה מטיפול נאות, תוך שהמדקר פעל באופן בלתי סביר ובניגוד לנורמות רפואיות מקובלות. כמו כן, חוסר התייחסות לאפשרות של זיהום באבחנה המבדלת לתלונותיו החוזרות והנשנות, אי ביצוע בדיקות עדכניות בזמן אמת והסתמכות על בדיקות ישנות מנוגדים לפרקטיקה הרפואית המקובלת והביאו לאיחור באבחון הזיהום, שנגרם בעת הניקור המותני, למרות הסימנים הקליניים שהצביעו על התפתחות זיהום, דבר שגרם לפגיעה בדיסקים, להרס של חוליות ולנזקים שנגרמו למטופל בעקבות כך.

38. נכותו הצמיתה של התובע הוערכה ע"י ד"ר לידור בשיעור 20% לפי סע' 35(2)(א)(II).

39. לאחר חתימת חוות הדעת ולקראת דיון ההוכחות הוגשו שני מאמרים על ידי הנתבעים, שלא עמדו לנגד עיניו של המומחה. על פי החלטת בית המשפט התייחס המומחה למאמרים אלה בפתח חקירתו הנגדית. האחד מנובמבר 2018 והשני מתחילת שנת 2018. להלן התייחסותו:

    • עניינו של התובע בזיהום/מהלך SUBACUTE המאפיין אוכלוסייה צעירה, שבו הכאבים נמשכים מעבר לשבועיים, אין ממצאים בבדיקות הדימות ובדיקות המעבדה ויש רק כאבים בגב.

    • המאמרים דנים באנשים בשנותה-70-80 לחייהם. מדברים על מצב ACUTE. ההמלצה היא לנתח, כפי שכתב הוא עצמו במאמר משנת 1992.

    • בכאבי גב ממושכים לאחר ניקור צריך לחשוב על זיהום כתוצאה מהניקור.

    • בדיקות MRI שבוצעו ב-48 השעות הראשונות לא הראו סימנים בעוד בבדיקות זהות כעבור שבועיים כבר נצפו סימנים.

    • המאמרים אינם רלוונטיים למקרה של התובע שהינו SUBACUTE.

    • בדימות רואים, בדרך כלל, מהר יותר וטוב יותר זיהום בדיסקים לפני שרואים את הזיהום בחוליות. לא תמיד.

40. בהתייחס למקרה של התובע השיב ד"ר לידור בחקירתו הנגדית שתי וערב על ידי ב"כ המלומד של הנתבעים כך:

    • כאבי גב שכיחים באוכלוסייה ולעיתים בדיקות דימות לא מצביעות על מקורם.

    • מקור הזיהום הוא בניקור.

    • יתכן כי הדיסקיטיס, אותה דלקת בדיסק, עלולה להיגרם גם שלא על רקע זיהום.

    • לא נתקל בדיסקיטיס על רקע ויראלי.

    • היו מקרים בהם דיסקיטיס קיים ולא צמחו חיידקים, אבל צריך לבדוק אותם.

    • כמות הזיהומים מניקור מתני אינה גדולה. "לא שכיח". המאמרים מדברים על מקרים בודדים. דרך כלל עושים ניקור בגובה אחד.

    • לא הביא מאמר שמדבר על אפשרות שאחרי ניקור ההסתמנות/הסתבכות תופיע אחרי חודשים. לא מתפקידו.

    • בהנחה ושהכאבים החזקים הופיעו אצל התובע בינואר 2012, לא יכול להיות שאלה הופיעו שלא על רקע הניקור (כמו למשל, סיבות אוטואימוניות).

    • MRI מיום 9.1.2015 אינו תקין, הדיסקים אינם בגדר הנורמה (L3-4) בדיסקים אחרים נצפות בעיות (L5-S1).

    • בעניינו של התובע הופיעה דיסקיטיס בשני גבהים. דומה כי ההופעה נבעה מעצם העובדה שדקרו את התובע במספר גבהים.

    • אין הכרח שבמקרה של דיסקיטיס הדיסק יאבד את הנפח שלו גם עם טיפול תרופתי מידי.

    • העניק לתובע 20% נכות בראי הפגיעה שלוש חוליות (שני דיסקים ושלוש חוליות) עם חשש לשינוי ניווני בעתיד וקיבוע אותן חוליות.

    • כאביו המתמשכים של התובע חד משמאית אינם- תוצאה של "אותו גורם" שגרם לכאבים קודם ביצוע הניקור. הסיבה: לפני הניקור לא היו לו כאבים, ואם היו כאבים, אלה היו שונים מכאביו היום.

      מומחה מטעם הנתבעת:

41. מטעם הנתבעת הוגשה חוות דעתו של ד"ר דוד הנדל, אורטופד, אשר ציין בחוות דעתו כדלקמן:

    "...לצערי אני חלוק על דעת עמיתי לחלוטין בקביעות אלו שלוקות בהתעלמות מספרות (שהוא עצמו מצטט) ומפרקטיקה רפואית מקובלת. מאמר מס' 1 בביבליוגרפיה שרשם ד"ר לידור מדבר על אינקובציה של 2-6 שבועות. במאמר זה יש דוגמא אחת בלבד של דיסקיטיס לאחר ניקור דיאגנוסטי יחיד והאינקובציה הייתה שלושה שבועות. בגוף המאמר מציינים המחברים שבאופן קליני ההסתמנות בכל המקרים היא "טיפוסית": כשבועיים לאחר הדקירה (או הדקירות) החולה מתלונן על כאב גב עז. חום לעיתים. מתיחות שרירי הגב. הם מוצאים שכחלק מההסתמנות האופיינית יש דיסקרפנס ברור בין העדר ממצאים נוירולוגיים בנוכחות כאב גב עז ביותר. מכאן ברור שלו היה ד"ר לידור קורא את המאמר בדייקנות היה מגלה הבדל תהומי בין המקרים המתוארים ובין המקרה בו אנו דנים. התלונות על כאבי גב החלו בחצי השני של ספטמבר 2011 וההחמרה בכאב הופיעה בתחילת 2012 דהיינו חצי שנה לאחר הניקור. הספרות כאמור מדברת על כאב קיצוני 2-3 שבועות לאחר הניקור. מהלך המחלה וההחלמה הספונטנית עוררו במשך שנים תהיות בקרב הקהילה הרפואית...סקרתי את הספרות ומצאתי עדויות מועטות ביותר של מקרים- בהם נמצא חשד לקשר מסוים לניקור לומבלי. יש לזכור שלאחר הניקור החל בטיפול ב-DACLIZUMAB, תרופה שללא ספק פוגעת בחיסון הטבעי ובמחקרים נצפתה בבירור עליה בשיעור הזיהומים שמוסברת בפגיעה במערכת החיסונית".

42. באשר לעברו הרפואי של התובע, ציין ד"ר הנדל כי אין ספק שסבל מכאבי גב תחתון לפני הניקור, ולכן קביעתו של ד"ר לידור שהיה בריא עד לניקור היא מטעה.

    לדידו של ד"ר הנדל, ובהסתמך על הספרות הרפואית, רק מקרה אחד של דיסקיטיס מתוך 28 מקרים היה לאחר ניקור מותני, ושאר המקרים היו סיבוכים של פרוצדורות ניתוחיות. כלומר, המדובר על ארוע חריג ביותר שאין לו הסבר בספרות אצל אדם שאובחן כסובל מטרשת נפוצה והחל בטיפול ספציפי שמדכא חיסון וחודשיים לאחר תחילת הטיפול התרופתי ושלושה חודשים לאחר ניקור מותני אבחנתי פיתח "דיסקיטיס".

    לשיטתו של ד"ר הנדל, הקשר הסביר ביותר הוא לטיפול ב"דקליזומאב" ולא לניקור.

43. באשר לגובה הנכות, ציין ד"ר הנדל כי ד"ר לידור מצא בבדיקתו טווח תנועות מלא. הוא לא מצא קיפוח עצבי אך מצא העדר רפלקסים חלקי בידיים וברגליים, עקב מחלתו היסודית- טרשת נפוצה. ציין כי לפי ממצאיו של ד"ר לידור אין כל נכות אובייקטיבית בעמ"ש מותני, וכך גם באשר לבדיקת התובע ע"י ד"ר הנדל.

    ד"ר הנדל ציין כי בדיקת MRI עדכנית מעידה על החלמה מלאה של הדיסקיטיס והבלטים המתוארים היו גם ב-CT הראשון שבוצע בעת אשפוזו הראשון, לפני הניקור.

44. לבסוף, העריך ד"ר הנדל כי יש קשר מסוים בין תלונותיו של התובע על כאב ובין הדיסקיטיס והעריך את ההשפעה על תפקודו בשיעור 5% (לפי סעיף 35(1)ב' בחציו). הדגיש כי נכות זו אינה קשורה בשום צורה לניקור האבחנתי. מקובל לקבוע נכות סובייקטיבית עקב כאב לפי תקנה זו. לא התייחס לטענות על הסבר לקוי וכד' מאחר ולשיטתו כאמור, אין כל קשר בין הניקור ובין התהליך הזיהומי שהופיע מאוחר בהרבה.

45. בחקירתו הנגדית והמעמיקה על ידי ב"כ התובע המלומדת, השיב המומחה כדלקמן:

    • בדיקת הניקור המתני הינה בדיקה אבחנתית.

    • היא יכולה לגרום לכאב בניקור.

    • בצורה "סופר נדירה" הבדיקה עלולה לגרום לזיהום.

    • כאבי גב לאחר ניקור מותני הינם בגדר הצפוי, למשך ימים ספורים/זמן קצר.

    • כתוב בטופס ההסכמה לניקור שעלול להיווצר כאב גב לאחר הניקור וכי עלול להיגרם זיהום במקרים נדירים.

    • תופעת הלוואי הצפויה בעקבות ניקור הינה כאבי ראש.

    • לא ברור מדוע התובע לא הוחתם על טופס ייעודי לניקור מתני הקיים כבר משנת 1999.

    • אכן הניקור היה טראומתי אצל התובע.

    • דרך כלל יתחיל ויסיים את ההליך רופא אחד. בעניינו של התובע מדובר באירוע יוצא מהכלל. לא יודע מה קרה במיטת החולה.

    • בסמוך לקבלה למיון בפעם הראשונה, תועדו כאבי גב אצל התובע.

    • הניקור המתני לא נערך על רקע כאבי גב אלא על רקע נוירולוגי כגון ברור לתחושת רדימות.

    • ביום 6.7.2012 אכן הופנה התובע לטיפול בשל כאבי גב (ע"י ד"ר שיף).

    • לתובע היו כאבי גב גם לפני הניקור ואלה המשיכו ללא החמרה משמעותית גם לאחריו.

    • אכן ברישום מדצמבר 2011 עולה כי התובע התלונן על כאבי גב שהתחילו לאחר הניקור המתני.

    • חשוב לציין באנמנזה שאדם חולה בטרשת נפוצה ומקבל טיפול מדכא חיסוני.

    • הגם שהחוליות עברו טראומה, לא נגרם להן כל נזק לטווח הארוך.

    • לדעתו, הקשר הסביר ביותר לדיסקיטיס היא הטיפול שקיבל התובע בדקליזומאב בסמוך לאחר הניקור ולא הניקור המתני. אם נרשם בתיקו הרפואי, שהתובע החל לקבל הטיפול בתרופה הנ"ל ביום 25.2.2014, הרי שמדובר בטעות. גם אם מדובר בטעות, עדיין לא ניתן לקשור בין הניקור לבין הזיהום הדיסקי, שכן תהליך זיהומי בדיסק זאת מחלה סוערת מאד שלא נגרמת עם מרווחים תקינים בין החוליות, עם גובה סביר של הדיסקים, אלא הם נהרסים לגמרי והחוליות אף מתחברות. בעניינו של התובע לא נצפה דבר כזה, לא היה רמז לדלקת חיידקית של הדיסקים. אלא יותר דלקת מהסוג הכימי שהסתיימה כפי שנצפה אצל התובע.

    • הטיפול בדקליזומאב היה מבחינתו אופציה סבירה שהסבירה את מצבו של התובע.

    • חד משמעית לא היה זיהום.

    • כאבי הגב של התובע החלו עוד קודם קבלת התרופה מדכאת המערכת החיסונית ועל כן לא היה טעם לשלוח אותו לבדיקות רק בראי המשך תלונותיו על כאב גב, ללא ממצא קליני של ממש.

      חוות דעת מומחה בית המשפט:

46. נוכח הפערים הגדולים בין חוות הדעת הן בשאלת ההתרשלות והן בשאלת הנזק, מונה פרופ' ישראל דודקביץ כמומחה מטעם בית המשפט, כאשר השאלה העיקרית שניצבה לפתחו הייתה האם ניכר איחור באבחונו של התובע.

47. לפרופ' דודקביץ סיפר התובע כי הניקור המתני היה טראומתי, המחט הוכנסה מספר פעמים ולאחר מכן הגיע מישהו אחר להשלים את הבדיקה. החל להתלונן לאחר מכן על כאבים בגב תחתון. כאבי הגב נמשכו מספר חודשים בעוצמה משתנה ולא נמצאה הסיבה, "הרגיש פינג פונג" בין הרופאים אשר סברו שמדובר חליפות בין תחושה פסיכוסומטית לבין תופעות הטרשת הנפוצה.

48. את נכותו העריך פרופ' דודקביץ בשיעור 20% בשל מצב לאחר תהליך דלקתי בחולית L3-4-5 ובמרווחים ביניהם שחלף אך הותיר שינויים ניווניים והגבלת תנועה שמשפיעה באופן בינוני על כושר הפעולה הכללי.

49. בכל הנוגע לקשר בין התהליך הדלקתי בגב לניקור המתני מיום 28.6.2011 ושאלת מועד האבחון, קבע פרופ' דודקביץ כך:

    • בין גורמי הסיכון שכלולים רלוונטים לזיהום המאטוגני שגורם לכניסה של חיידק לזרם הדם לתוך החוליה ובהמשך גם לדיסק שלידה, מצוי גם הניקור המתני אם כי "באופן נדיר".

    • זמן האבחון הממוצע בין מקרים הטרוגניים שנגרמו עקב פעולה פולשנית נע בין 1-4 שבועות בחלק מהעבודות בעוד באחרות מדובר על זמן אבחון ממוצע של כ-6-7 שבועות. קיימת גם עבודה המדברת על כי רק 29% אובחנו בתוך פחות מחודש והזמן החציוני היה 1.8 חודשים.

    • בכל הנוגע למקרה מושא התביעה, והקשר בין הניקור לדלקת, הרי שהפעם הראשונה שמתואר כאב גב היה ביום 28.6.2011 לאחר שמספר ימים קודם לכן התלונן התובע על ירידה בתחושה. הניקור המתני היה טרואמתי, לא רק על סמך תלונתו של התובע אלא על פי כדוריות הדם בנוזל ולפי הכתוב בתיקו של התובע.

      למרות שמתוארים מקרים נדירים של זיהום כתוצאה מניקור מתני לעומת שכיחות גדולה יותר בעקבות פעולות יותר פולשניות כמו ניתוחים או הזרקה הרי שכאב גב מחמיר לאחר הניקור וקיומו של גורם סיכון נוסף, מחלה אוטואימונית (טרשת נפוצה) וטיפול מדכא חיסון הידועים כגורם סיכון ל-VOM או ל-SD ובהיעדר סיבה אחרת, "אין לשלול שהניקור גרם לבקטריה זמנית (יש לזכור שהיה טראומתי-מעלה סיכון) שגרמה לדלקת. לכן אני מעריך שיש קשר סיבתי לניקור המותני מיום 28.6.2011".

    • בכל הנוגע למועד האבחנה, כתב המומחה כי אמנם מצוין בספרות שהאבחנה בעייתית ולוקחת זמן, ולעיתים אף חודשיים, אולם בנוכחות פניות חוזרות לבדיקה וטיפול, כולל במיון ובמרפאת גב, ובנוכחות גורמי סיכון ידועים, שהתעלמו מהם לאורך כל הדרך, היה מקום בעיקר לאחר הפניות החוזרות בשל הכאבים, לא להסתמך על בדיקות מלפני מספר חודשים אלא לשקול לבצע בדיקות עדכניות כמו MRI/CT בדיקות דם כמו CRP לממדי דלקת עוד קודם לכן "דבר שהיה עשוי להוביל לאבחנה מוקדמת יותר".

50. בחקירתו הנגדית הסביר פרופ' דודקביץ את עמדתו וענה על שאלות ב"כ הצדדים כדלקמן:

    • כאבי גב תחתון הינם ממצא שכיח באוכלוסייה וברוב המקרים לא מוצאים ממצא משמעותי בבדיקות הדמיה, בחלקם מוצאים שינויים ניווניים בחוליות, בלטי דיסק המסבירים את הכאב.

    • לא תמיד יש קשר ישיר בין הקליניקה לבין הדימות.

    • אחד הדברים שיכול היה לגרום לזיהום הדיסק אצל התובע וש"מעלים את החשד מעל הרף", היא בדיקת הניקור המתני הטראומתי שעבר שלוותה במחלה אוטואימונית ובהמשך גם טיפול תרופתי שגם הוא לא בהכרח תורם למערכת החיסונית.

    • ירידה חיסונית מעלה סיכון לזיהומים. עדיין צריך להיות איזשהו חיידק שיגיע למקום ויגרום לזיהום (למשל: ממערכת הדם, החדרה חיצונית כדיקור וכיוב').

    • דיסקיטיס לא חייבת להיות זיהום חיידקי. רוב התחלואה הדיסקאלית הזיהומית אכן נגרמת עצמונית אבל זו נגרמת בשכבת גיל מבוגרת יותר (50-60), "אלא אם כן יש איזשהו משהו שהיה טריגר".

    • התהליך הזיהומי כתוצאה מניקור ועמו התסמינים "אמור לקרות יחסית בסמוך" לפעולה המלווה בהחדרת מחט ועמה כניסת חיידק "זה חלק מגורמי הסיכון שאנחנו עושים כל חדירה של עור". על כן הזיהום בד"כ מתרחש בסמוך לאותו אירוע, תקופה של 10 ימים שבועיים וחצי, לא מייד. האבחנה שלו נעשית הרבה פעמים הרבה יותר מאוחר.

    • מאחר והתסמינים הרבה פעמים אינם ספציפיים, קשה מאד להעריך ולכן יש פער זמנים בין הפרוצדורה לבין האבחנה.

    • התמונה הראשונה ברוב המקרים היא של כאב. לעיתים גם רגישות למישוש באותו איזור. לעיתים התסמינים יכולים להיות א- סימפומטיים ולהופיע קצת יותר מאוחר.

    • דיסקיטיס המתפתחת לאחר ניקור מתני אינה שכיחה. אחוז הזיהומים הוא קטן יחסית.

    • אם היו לתובע תלונות על כאבי גב ביום הניקור המתני, הרי שאלה לא היו תוצאה של זיהום, שעלול להתפתח בשלב מאוחר יותר.

    • פחות סביר שהתסמינים בשל דיסקיטיס יופיעו שלושה חודשים אחרי הניקור המתני.

    • בהנחה ובחודש אוגוסט 2011 התובע היה א-סימפטומטי מתלונות ואלה החלו דווקא באוקטובר 2011, פחות סביר לשייך את הזיהום לניקור המתני שהיה שלושה חודשים קודם לכן.

    • אם נעשה MRI "מוקדם מדי" עלול הוא לפספס את הסימנים לדיסקיטיס (שבועיים). מקובל לערוך את ה-MRI סדר גודל של חודש לאחר הניקור.

    • ככל שלא ראו דיסקיטיס ב-MRI שלושה שבועות אחרי הניקור, הסיכוי שהניקור גרם לזיהום קטן יותר, אם כי לא נשלל.

    • אם יש נתק מוחלט או מספיק משכנע בזמן, בין הניקור לבין התלונות החריפות על כאבי גב, כגון חצי שנה "אז יש היגיון בלחשוב שאולי קרה משהו חדש. אם היה...סוג של רצף טיפולי, רצף של תלונות, רצף של בדיקות...אז אני לא בטוח אם הייתי מנתק לחלוטין את הקשר בין לבין".

    • בדרך כלל דיסקיטיס צריכה טיפול אנטיביוטי כדי להחלים ולהבריא. בהנחה ולא טופלה והחלימה בכל זאת, הרי יכול להיות שהאבחנה היא לא דיסקיטיס זיהומית.

    • בראי העובדה שהדיסקיטיס החלים, קשה לדעת אם התחיל חודש קודם או חצי שנה קודם. ההחלמה אינה מהווה אינדיקציה לגבי מועד ההתחלה, שכן יש להתייחס גם למידת האגרסיביות של אותו פתוגן. במקרה הנדון אין מידע.

    • לעיתים קרובות וחרף הטיפול התרופתי, נצפה הרס של הדיסק והוא לא שומר על הגובה שלו, החוליות מתחברות.

    • החלמה ספונטנית ללא טיפול אנטיביוטי אינה שכיחה.

    • לא סביר להניח במקרה הנדון ולאור התוצאה הסופית שאם היה ניתן טיפול אנטיביוטי מוקדם יותר, הוא לא היה משנה את התמונה בעמ"ש של התובע, שאינה מושלמת ולא נצפתה קודם הניקור המתני.

    • הנכות שפסק לתובע מבוססת על קליניקה וממצאי הדמיה. לא מצא האדרה.

    • יש לזכור כי התובע שב ופנה בתלונות לאותו בית חולים שטיפל בו מלכתחילה, ובמבט המצד "משהו בתהליכים פה מפריע לי".

    • עם קבלתו של התובע למיון בפעם הראשונה, קודם לניקור המתני, כאבי הגב עליהם התלונן לא היו אלא תוצר לוואי של תלונה נוירולוגית שמקורה כנראה מהגב "כאבי הגב הגיעו אחרי" כאבי הגב לא היו סימפטום ראשון כשהגיע למיון. כאבי הגב לא היו עיקר התלונות. עובדה שרופאי בית החולים לא התייחסו לכאבי הגב "שלפני כן".

    • בהשוואת שתי בדיקות ה-MRI ניתן לומר שבלטי הדיסק שנצפו בתמונות אינן אופייניות לאדם בן 30.

    • אם הדיסק היה תקין בשנת 2011, הרי שהעולה מבדיקת ה-MRI והממצא הפתולוגי שנצפה בו, קרה לאחר מכן.

    • מעיון במסמכיו של ד"ר אנקשטיין עולה שלא ציין את גובה הניקור. עוד עולה כי ככל הנראה גרס שבמועד האשפוז התהליך הזיהומי עצמו פסק להיות אקטיבי וכי הכאבים נובעים מסיבה מכאנית ועל כן החליט שאין טעם בטיפול אנטיביוטי.

      עיקר טענות התובע בסיכומיו:

51. טענות הנתבעת כאילו התובע סבל מכאבי גב ומגבלות בגבו קודם האירועים מושא כתב התביעה, נשללו מניה וביה בשלל עדויות וחקירות המומחים.

52. כך גם נשללה הטענה כי כאבי הגב הופיעו זמן רב לאחר הניקור המתני בבחינת היעדר קשר סיבתי לניקור, ו/או כי חייבים היו להיות "סוערים".

53. אין עוד חולק כי התובע עבר ניקור טראומתי והדבר הוכח הן על פי מסמכים, הן בעדויות.

54. במקרה הנדון יש איחור באבחון הזיהום שנבע מהתעלמות מתלונותיו ואי ביצוע בדיקות עדכניות שהיו יכולות לאבחן את מצבו מוקדם יותר ולהוביל לטיפול שהיה מיטיב את מצבו.

55. המומחה מטעם הנתבעת לא מתמודד עם הטענה המרכזית של איחור באבחון ולמעשה הטענה היחידה של הנתבעת נוגעת בהיעדר קש"ס בין הדיקור לזיהום (כאבי הגב הם תוצאה של נטילת תרופה לטיפול בטרשת נפוצה שנתיים לאחר אבחנת הזיהום). טענה זו הוכחה כנעדרת כל בסיס ואחיזה.

    משהוכח כך, טען המומחה כי כלל לא היה זיהום ו/או כי נגרם אוטואימונית/ויראלית, והדבר אינו אלא הרחבת חזית אסורה. מכל מקום, גם בכך לא טיפלו רופאי הנתבעת והדבר מהווה התרשלות בפני עצמה ואף גרימת נזק ראייתי משלא בוצעו בדיקות לאושש תזה זו.

    עוד טענה שנשללה הינה כי לא היה זיהום חיידקי אלא דלקת שהופיעה בינואר 2015, וחלפה מעצמה ללא טיפול אניטיביוטי.

56. לתובע לא ניתנו כל הסברים אודות הסיכונים הכרוכים בבדיקה, למעט האפשרות להתפתחות כאבי ראש שיחלפו. לא הוסבר הסיכון להתפתחות זיהום. אף בטופס ההסכמה עליו נדרש לחתום ו/או בדף שנלווה אליו לא נכתב דבר על זיהום ו/או כאבי גב העלולים להתפתח בעקבות הפרוצדורה.

57. הנתבעת לא סיפקה הסבר מדוע בטופס ההסכמה/דף ההסבר לא צוינו הסיכונים הנ"ל.

58. להליך ניקור מותני קיים טופס הסכמה ייעודי עוד משנת 1999 ובו מפורטים הסיכונים בדבר זיהום וכאבים במקום הניקור, אלא שהתובע לא נדרש לחתום על טופס כאמור.

59. רישומיי הרופאים שעקבו אחר התובע, כד"ר שיף ופרופ' מירובסקי, לוקים בחסר אשר צריך להיזקף לחובת הנתבעים, בבחינת אי גביית אנמנזה ראויה ובסתירה לעדות/תצהיר (למשל: העובדה שעבר ניקור, שהוא חולה טרשת המטופל בתרופות, משך זמן כאבי הגב, טווחי תנועה בעת בדיקת התובע ועוד), אשר יכולה הייתה להוביל לאבחון מהיר יותר של הזיהום אצל התובע.

60. הוכח כי מאז הניקור החל התובע לסבול מכאבי גב, אשר הלכו והתגברו, והדבר עולה ברורות מהמסכים הרפואיים.

61. הוכח כי לא היה שיתוף פעולה בין רופאי הנתבעת ביחס להעברת מידע, והדבר מהווה רשלנות.

62. חרף הטיפול (המאוחר) שקיבל התובע, נותר מוגבל עד עצם היום הזה.

63. הוכח כי הניקור הוא שגרם לזיהום ועצם העובדה שזיהום כאמור אינו מצב שכיח אין בה כדי להוביל לקביעה שהנתבעת לא היה צריכה לחשוד באפשרות כזו ולטפל בתובע בהתאם. העדר חשד כאמור מהווה כשלעצמו התרשלות.

64. ההלכה קובעת כי על הרופא להיות מודע לאבחנות חלופיות גם אם הן נדירות.

65. נוכח הניקור הטראומתי שעבר התובע והטרשת הנפוצה בה לקה, היה על הנתבעת לחשוד בזיהום ולהעמיק את הברור תוך הפניית התובע לביצוע בדיקות, דבר שלא נעשה.

66. המאמרים החדשים שצורפו על ידי הנתבע מהווים הרחבת חזית אסורה וממילא הוכחו כחסרי כל בסיס הנוגע לתובענה.

67. העובדה שלא הופיע זיהום בבדיקת הדמיה קרובה לניקור, לא שוללת את הקשר בין הופעת הזיהום מאוחר יותר לניקור עצמו. מכל מקום היה צריך לערוך בדיקת הדמיה כעבור שבועיים. משלא בוצע, הדבר מהווה נזק ראייתי הפועל לחובת הנתבעת שכשלו להוכיח היפוכו של דבר.

68. הנתבעת לא הביאו עד מרכזי, ד"ר אנקשטיין, לעדות והדבר פועל לחובתן. עוד לא צירפו את חוות דעתו של פרופ' רכס אשר בדק את התובע וגם זאת פועל לחובתן.

69. נכותו של התובע בשיעור 20% קשורה בקש"ס לניקור המתני ולהתרשלות הנתבעת.

70. התיזה כי אבחון בזמן היה מוביל לאותה תוצאה מבחינת נכותו של התובע, נשללה בחקירתם של המומחים.

     

    עיקר טענות הנתבעת בסיכומיהן:

71. דין התביעה כנגד הנתבעת 2 להידחות, שכן לא הובאה ראיה שהיא מבטחת הנתבעת 1.

72. זיהום דיסק בעקבות ניקור מתני הינו אירוע נדיר ביותר ועל כן אין חובה על פי דין להביא את האפשרות האמורה בתיאור הסיכונים בטרם ביצוע ההליך.

73. לא הוכח הקש"ס בין העדר המידע לבין אירוע של הזיהום כתוצאה מהניקור.

74. לא הוכח שהניקור המתני גרם לדלקת הדיסקיטיס.

75. התובע החל לסבול מתסמינים חודשים לאחר ההליך ועל כן לא סביר שהדיסקיטיס נגרם כתוצאה מהניקור.

76. גם אם התובע לא נטל את הדיקליזומב לעת הרלוונטית לתביעה, הרי שהטרשת הנפוצה והתרופות שנטל אותה העת הביאו להחלשת המערכת החיסונית ויכלו לגרום לדיסקיטיס דלקתית לא זיהומית באזור עם בלט דיסק.

77. לא הוכח שהתובע פנה בסמוך לניקור ואחריו בתלונות על כאבי גב ומכאן כי לא הוכח שלא הוכחה כל התרשלות בכך שלא אובחן דיסקיטיס מוקדם יותר מהמועד שאובחן.

78. לא הוכח קשר סיבתי בין האיחור באבחון הדיסקיטיס לבין הנזק שנגרם לתובע, שכן סביר שהזיהום איננו חיידקי.

79. לא הוכח כי טיפול לאחר כחמישה ששה חודשים לאחר הניקור היה מונע את הנזק.

80. לחילופין קיימת עמימות נסיבתית הן באשר לקש"ס בין הניקור לדיסקיטיס ומכאן לקש"ס בין האיחור הנטען באבחון הדיסקיטיס לבין התוצאה, והן באשר לאובדן סיכויי ההחלמה, ועל כן יש לפסוק פיצוי יחסי.

     

    דיון והכרעה:

     

81. קודם דיון בשלל השאלות הדורשות הכרעה, מצאתי לשוב ולהזכיר מושכלות יסוד:

    "בית משפט זה חזר והדגיש לא פעם את חשיבות מינויו של מומחה מטעם בית המשפט. המומחה הוא ידו הארוכה של בית המשפט. ישנה חשיבות רבה לעדות מומחה ממונה נטרלי, ככלי מתווך בין עולם הרפואה לאולם בית המשפט ומאפשר לבית המשפט לקבל חוות דעת ברורה מטעמו שלו בנושאים הטעונים מומחיות, בבחינת 'אל נא תעזב אותנו...והיית לנו לעיניים' (במדבר, י, לא). המשנה אומרת 'אין מודדין אלא מן המומחה' (משנה עירובין, ה). רוצה לומר, כי מדידת התחום נעשית על ידי מומחה הבקי בתחום. בנסיבות בהן מדובר בשאלה שבמומחיות, אין מקום להתערב בקביעותיו של בית המשפט משנסמך על מומחה שמינה, גם אם זה אימץ את חוות דעתו של מומחי המשיבים (ראו: ע"א 9418/04 צוות ברקוביץ מאגרי בניה בע"מ נ' ויקטור דמארי (טרם פורסם, 9.4.2006))"

     

82. כפי שאראה בהמשך, חוות דעתו וחקירתו של פרופ' דודקביץ אשר הגיע למסקנה כי יש קשר בין הניקור לבין הזיהום, מקובלות עלי לחלוטין.

     

     

     

     

    האם סבל התובע מכאבי גב בסמוך לפנייתו הראשונה לקופ"ח ביוני 2011?

83. נשמעה טענה כי התובע סבל מכאבי גב כרוניים עוד קודם פנייתו הראשונה לקופת חולים ו/או בית החולים בחודש יוני 2011. לא שוכנעתי כי הדבר הוכח עובדתית. מן המסמכים שהוצגו לפניי לא עולה תמונה של כאבי גב כרוניים ו/או כאבי גב שהיוו את הסיבה לפנייה הראשונית לקופת החולים. הפנייה לקופת החולים הייתה עקב תחושת רדימות ברגל שמאל ומעט מימין. קביעתו של רופא בית החולים כי כאבי הגב עליהם התלונן התובע עם קבלתו לא היו אלא ב"המשך להירדמות" ולא היוו הלכה למעשה את הסיבה לפנייה לטיפול. על כן אני קובע כי התובע לא סבל מכאב בגבו בסמיכות זמנים לפנייתו לבית החולים.

84. כך גם לא הוכחו כאבי גב כרוניים מעברו של התובע.

     

    מתי החל התובע לקבל תרופות נגד טרשת נפוצה:

85. בראי הטענה כי התרופה "דקליזומאב" שקיבל התובע לטיפול בטרשת נפוצה הביאה לדיסקיטיס, יש לקבוע מתי החל הטיפול בתרופות האמורות. מן החומר הרפואי עולה באופן שאינו משתמע לשני פנים כי ביום 20.9.2011 התחיל התובע טיפול בתרופה "אבונקס" עד חודש 2/14. רק בחודש 2/14 החל טיפול בתרופה "דקליזומאב". קרי, הטענה הנדונה אינה רלוונטית כלל ועיקר מקום בו עסקינן בנסיבות הנוגעות לשנים 2011-2012. על כן גם טענתו של ד"ר מירובסקי ומומחה הנתבעת בנדון אין בה כדי לתרום לדיון בשאלת הקש"ס.

86. טוב עשו הנתבעת כאשר בסיכומיהן הודו בכך- ראה ס' 2ה'.

     

    הניקור היה טראומתי:

87. מן המסמכים שהוצגו לפניי ומתצהירו של ד"ר גונן עולה חד משמעית שהניקור שעבר התובע לא התנהל כמצופה, קרי דרש מספר כניסות וארך זמן ארוך מהמקובל.

88. אציין בנקודה זו כי החסר בדו"ח המתאר את מהלך הניקור פועל לחובת הנתבעת. לא למותר לציין כי מתצהיר תשובות לשאלון עליו ענה מנהל המחלקה פרופ' ערמון עולה כי "אין ברשומות מידע התומך בהנחה שהבדיקה הייתה קשה לביצוע" (תשובה 20) אלא שבהיעדר רשומה כלשהי הנוגעת למהלך הניקור, אין תימה כי כך ענה על השאלה.

89. מכל מקום, גם אם נכונה טענת הנתבעת כי המילה "טראומתי" אינה אלא לתיאור קיומו של מעט דם בבדיקה, כעולה מתצהירו של ד"ר גונן, אין בה כדי להוריד או להעלות בכל הנוגע לעובדה כי הניקור חרג מהמקובל.

90. זאת ועוד, בהיעדר תיעוד על מהלך הניקור, לא ניתן לדעת איזה מבין מרווחי החוליות נוקר: L3-4 או L4-5. גם עניין זה עומד לחובת הנתבעת בכל הנוגע לגילוי הזיהום בשני המרווחים. קרי, עצם העובדה כי גולה זיהום בשני מרווחים, דבר נדיר כשלעצמו, לא יכול לפעול לחובת התובע מקום בו הוכח כי הניקור לא בוצע כדבעי, ולא ידוע באיזה מרווח/ים בוצע. יש לזכור כי הניקור בוצע על ידי שני רופאים בסופו של דבר, ועולה הרושם כי ד"ר גונן ניקר במרווח אחד ומשלא הצליח, ביצע הרופא הבכיר ניקור במרווח אחר.

     

    תיעוד ראשוני לכאבי גב לאחר הניקור המתני:

91. שוכנעתי לקבל את גרסתו של התובע ולקבוע כי כאבי הגב מהם החל לסבול, תקפו אותו בסמיכות זמנים לניקור המתני. אכן, המסמך הראשון לאחר הניקור מיום 6.7.2011 מד"ר שיף אינו מעלה תלונה לכאבי גב, אולם מעלה כי נרשם לתובע טיפול נוגד כאב, קרי יש תמיכה לטענת התובע כי כן דיווח לד"ר שיף על כאבי גב, אולם אלה לא נרשמו, אף בדיקה לא נערכה בו. מסמך נוסף מיום 27.10.2011 החתום על ידי ד"ר אנקשטיין תומך בגרסתו של התובע וממנו עולה כי נגבתה מן התובע אנמנזה על כאבי גב מזה שלושה חודשים, קרי מיולי 2011, בסמוך לאחר הניקור המתני. אכן, מהתיעוד עולה עוד כי נרשמו תלונות על כאבי גב גם בסמוך לרישומם, קרי לאחר הניקור אך לא מיד, כגון זה שמיום 4.10.2011 "כאבים בגב תחתון מזה שבועיים" ועוד מסמכים דוגמת זה. אין בהם לדעתי כדי לקבוע כי לאחר הניקור לא סבל התובע מכאבי גב וכי אלה החלו כעבור מספר חודשים. מסמכים אלה, לדעתי, מביאים לידי ביטוי תלונות של התובע על החמרה בכאבי הגב מהם החל לסבול לאחר הניקור, עם עליות וירידות בעוצמת הכאב, אולם בשום אופן לא תיעוד על תחילתם חודשים ארוכים לאחר הניקור.

92. על כן אני קובע כי כאבי הגב תקפו את התובע לאחר ובסמוך לניקור שחווה.

     

    טופס ההסכמה ודף ההסבר:

93. מתצהירו של ד"ר גונן עולה כי הסביר לתובע על "מהות ביצוע הבדיקה סיבוכיה וסיכוניה". למרבה הצער בחר ד"ר גונן שלא לפרט עוד בתצהירו חרף העובדה כי הטענה כי התובע לא קיבל הסבר מניח את הדעת על הסיכונים הכרוכים בבדיקה ובמיוחד על אפשרות להתפתחות זיהום נטענה "ברחל בתך הקטנה" בכתב התביעה (ס' 10 לכתב התביעה).

94. טופס ההסכמה עליו חתם התובע הינו טופס הסכמה כללי לניתוח ואינו ייעודי לניקור. מדף ההסבר אשר אין חולק כי התובע קיבל, עולה כי תופעת הלוואי היחידה שננקבה בו הינה "כאבי ראש". אני דוחה את טענת התובע כי לעת הרלוונטית למקרה מושא כתב התביעה היה טופס ייעודי לניקור מותני. טופס כאמור לא הוכח שהיה קיים לעת הרלוונטית לכתב התביעה והגם שמומחה הנתבעת אישר בחצי פה כי היה טופס כאמור לעת ההיא, דבר לא הוכח בנדון. הטופס שהוצג במעמד הדיון ונקרא "דיקור אבחנתי", הגם שהינו טופס מפורט יותר מהטופס עליו חתם התובע, אינו מיועד לניקור מתני כי אם לדיקור אבחנתי ואיש מן המומחים לא נחקר עליו כראוי. אציין כי הטופס הנדון מציין סכנות לזיהום במקום הניקור או באיבר המטרה וככל שהיה מוכח שהיה קיים לעת הרלוונטית לתביעה, ברי כי היה מוטב לו חתם עליו התובע מאשר על הטופס הכללי עליו חתם ובו אין כל פירוט של סיכונים.

95. לא למותר לציין כי מתצהיר תשובות לשאלון עליו חתום מנהל המחלקה, פרופ' ערמון, עולה (תשובה 17) כי "הסיכונים שהוסברו טרם בדיקת הניקור המתני מצוינים בטופס ההסכמה הכללי עליו חתם התובע" וכי "אין אזכור לאפשרות זיהום" (תשובה 18). עוד השיב כי גם היום אין טופס הסכמה ייעודי לניקור מתני. עיון בטופס ההסכמה מעלה כי אין בו דבר בכל הנוגע לסיכונים הנוגעים להליך שאמור היה התובע לעבור.

96. מכל הנ"ל עולה פוזיטיבית כי לא הובאו לפני התובע כל הסברים בכל הנוגע לסיכונים הכרוכים בניקור, לא כל שכן בכל הנוגע לסיכון של זיהום, וכעת איני נכנס לשאלה האם היה צריך להביא לפני התובע את הסיכון האמור בראי נדירותו, כנטען על ידי הנתבעת. מה שהוכח הוא שלא נאמר ולא נכתב על כל סיכון אפשרי בניקור. מכאן גם כי טענתו של מומחה הנתבעת כי צוין סיכון של זיהום בטופס ההסכמה ו/או דף ההסבר, אינה נכונה. משקלה של חוות דעתו קטן אם כן, כפי שקטן גם בשל הנחתו השגויה כי הטיפול בדקליזומאב הוא שהביא כדי הזיהום בחוליות, מקום בו הוכח כי התרופה ניתנה זמן רב לאחר מכן.

     

    האם היה צריך למסור לתובע על סיכון לזיהום בעקבות ניקור?

97. הוכח כי סיכון של זיהום הוא סיכון נדיר בהליך של ניקור מתני. הדברים עולים מדעתם של כל המומחים שנחקרו.

98. עם זאת, יש לזכור כי המדובר בהליך אלקטיבי שבוצע בתובע, על כל הנובע ממנו, כמוסבר להלן.

99. בסעיף 13(ב)לחוק זכויות החולה, בו נקבע כדלקמן:

     

    "(ב) לשם קבלת הסכמה מדעת, ימסור המטפל למטופלמידע רפואיהדרוש לו, באורח סביר, כדי לאפשר לו להחליט אם להסכים לטיפול המוצע; לענין זה, 'מידע רפואי', לרבות –

    (1) האבחנה (הדיאגנוזה) והסָכוּת (הפרוגנוזה) של מצבו הרפואי של המטופל;

    (2) תיאור המהות, ההליך, המטרה, התועלת הצפויה והסיכויים של הטיפול המוצע;

    (3) הסיכונים הכרוכים בטיפול המוצע, לרבות תופעות לוואי, כאב ואי נוחות;

    (4) סיכויים וסיכונים של טיפולים רפואיים חלופיים או של העדר טיפול רפואי;

    (5) עובדת היות הטיפול בעל אופי חדשני.

100. נקבע כי הסכמה מדעת מחייבת שיג ושיח מקדים בין הרופא לבין המטופל (ראו:ע"א 1997/10צורף נ' רוזנבאום,[פורסם בנבו]פסקה 8 (13.2.2012)); כי רופא אינו יוצא ידי חובת הגילוי אך בהחתמתו של מטופל על טופס הסכמה סטנדרטי לביצוע טיפול רפואי אשר אינו כולל הסבר מפורט העונה על חובת הגילוי הנדרשת (ראו: ענייןדעקה, בעמוד 549; והשוו:ע"א 10306/08שמאלי נ' מור המכון למידע רפואי בע"מ,[פורסם בנבו]פסקה 18 (16.3.2011)); וכי חובה זו שרירה וקיימת אף כאשר המטופל מודע באופן כללי לסיכונים האפשריים של טיפול רפואי זה או אחר (ראו: ענייןעזבון צבי, בפסקה י;ע"א 2600/09מכבי שירותי בריאות נ' נ' ס',[פורסם בנבו]פסקה 8 (10.11.2013);ע"א 7416/12קופת חולים מאוחדת נ' פלוני,[פורסם בנבו]פסקה 8 לחוות דעתה של המשנָה לנשיא (כתוארה אז)מ' נאור(4.11.2014) (להלן:עניין מאוחדת) (בדעת מיעוט)). עוד נקבע כי חובת הגילוי כוללת יידוע אף בדבר סיכונים הטמונים באי-הסכמה להליך רפואי מוצע (ראו: ענייןמאוחדת, בפסקה 25), כמו גם יידוע בדבר מגוון אסכולות רפואיות (ראו:ע"א 6936/09יהודה נ' כללית שירותי בריאות[פורסם בנבו](5.3.2012)), וחלופות טיפוליות שונות (ראו:ע"א 2342/09נ' ג'' נ' שירותי בריאות כללית,[פורסם בנבו]פסקה 6 (6.4.2011)); ובנוסף, כי היקפה של חובת הגילוי גדל ככל שמדובר בטיפול חדשני, שאינו דחוף (אלקטיבי), המבוצע במסגרת פרטית (ראו: ענייןשטנדל ע"א 6153/97, בעמודים 759-758;ע"א 522/04מרכז לייזר לנתוחי קרנית בע"מ נ' דיראוי,[פורסם בנבו]פסקאות 16-15 (28.6.2005);ע"א 1615/11מרפאת עין טל - מרכז לרפואת עיניים נ' פינקלשטיין (אלבלך)‏,[פורסם בנבו]פסקה 8 (6.8.2013)); וכן ככל שהמטופל הנדון פנה בעברו לרפואה פרטית, ומשכך הוכיח כי יש באפשרותו לבצע גם טיפולים הכרוכים בתשלום כספי (ראו: ענייןסידי, בעמוד 605).

101. לצד זאת, נקבע כי חובת הגילוי אין משמעה "הצפתו" של המטופל באינספור חלופות טיפוליות וסיכונים נדירים ומינוריים אשר עשויים להתממש עקב הטיפול הרפואי שבפניו הוא עומד. חלף זאת, נקבע כי יש לתחום את היקפה של חובת הגילוי לכדי סיכוניםממשייםבלבד, שהם מהותיים ורלוונטיים בנסיבות העניין ואשר יש התוויהרפואיתלגילויים למטופל האינדיווידואלי – הכול תוך איזון בין טיב הטיפול הרפואי, חיוניותו, ותועלתו הפוטנציאלית לבין תוחלת הסיכונים הצפויים הימנו (ראו: ענייןשטנדל, בעמוד 758;ע"א 718/06סתחי נ' מדינת ישראל,[פורסם בנבו]פסקה 13 (30.10.2007);ע"א 7756/07גרסטל נ' דן,[פורסם בנבו]פסקה כב (21.12.2010);ע"א 8693/08הרמן נ' שטרנברג,[פורסם בנבו]פסקה 24 (24.3.2011); ענייןמאוחדת, בפסקאות 22-21).

      

      

      

      

102. לאחר עיון בטענות הצדדים נחה דעתי לקבוע כי גם אם היה על רופאיו של התובע לציין בפניו את הסיכון של זיהום בעקבות הניקור, אין הדבר מעלה או מוריד לעניין תובענה זו שכן התובע לא טען מעולם כי לו ידע על סיכון כאמור היה מסרב לעוברו או היה שוקל פעמיים קודם חתימתו על טופס ההסכמה. לעניין זה אני מסכים עם הנתבעת. אמנם איני מתעלם מזכותו הלכאורית של התובע לפיצוי במצב דברים של אי מסירת המידע, אלא שכפי שאראה להלן, הנתבעת התרשלה בטיפול בתובע ועל כן ממילא אין הוא זכאי לכפל פיצוי בגין כאב וסבל והיעדר הסכמה מדעת.

      

     שחרורו של התובע מאשפוז והוראות להמשך:

103. עיון במכתב סיכום האשפוז של התובע מאשפוז מעלה כי טענותיו לעניין אי קבלת הדרכה בכל הנוגע לתופעות לוואי בעקבות הניקור, נכונות.

104. ממכתב הנ"ל עולה כי התובע נשלח למעקב רופא מטפל, MRI ובדיקות דם. דבר לא נאמר לו על הסיכוי להופעת תופעות לוואי בעקבות הניקור, לרבות כאבי גב.

      

     הקשר שבין ניקור מתני לדיסקיטיס:

105. לפי חוות דעתו של מומחה התובע, אחד הסיבוכים האופייניים לאחר כל פעולה פולשנית, לרבות ניקור מתני, הינו זיהום. בחקירתו אישר כי כמות הזיהומים מניקור מתני אינה גדולה. גם מומחה ההגנה אישר כי הניקור עלול לגרום לזיהום, אם כי בצורה "סופר נדירה". כך גם העיד פרופ' דודקביץ, אשר הכביר הסבר גם על הסיכון הנלווה של התובע שלקה גם בטרשת נפוצה במקביל והמערכת החיסונית שלו נפגעה. אוסיף אני משלי ואעיר כי על הנתבעת היה לקבל את התובע במצבו, על המחלה שלקה בה, ולטפל בו תוך לקיחה בחשבון שיקוליה כי המערכת החיסונית שלו פגיעה יותר משל אחרים בבחינת "גולגולת דקה". ראה להלן.

106. אשר על כן הוכח כי קיים קשר בין ניקור מתני לבין דיסקיטיס, גם אם נדיר.

      

     הקשר בין הניקור שעבר התובע לבין הזיהום:

107. לאחר עיון בשלל הראיות שעמדו לרשותי, הגעתי לכלל מסקנה כי התובע עמד בנטל האזרחי להוכיח קשר בין הניקור שעבר לזיהום שהתגלה בו, באיחור. להלן הסבריי.

108. ראשית, כפי שנכתב לעיל, עצם ביצוע הניקור על ידי שני רופאים, מקום בו אחד לא צלח, מעלה את המסקנה המתקבלת על הדעת כי הוצאת והכנסת המחט מספר פעמים לחוט השדרה של התובע, עלולה הייתה להכניס עמן חיידק, כמוסבר על ידי פרופ' דודקביץ.

109. שנית, כמוסבר לעיל, עצם העובדה שהתגלה זיהום בשני מרווחי חוליות, הגם שנדיר הוא, אינו מופרך, נוכח ביצוע הניקור על ידי שני רופאים שונים ובהיעדר תיעוד איזה מבין המרווחים נוקר. עניין זה פועל לחובת הנתבעים.

110. שלישית, עצם גילוי הזיהום תקופה ארוכה לאחר הניקור, אינה מביאה למסקנה כי אין קשר בין הניקור לבין הזיהום. הוכח כי התובע התלונן על כאבי גב לאחר ובסמוך לאחר ביצוע הניקור, אולם רוב רופאי הנתבעת אשר בדקו אותו לא נתנו דעתם לקשר אפשרי בין הניקור לבין כאבי הגב והיתכנותו של זיהום בעקבות אותו ניקור. אם היו מתעדים כראוי את תלונותיו של התובע, גובים ממנו אנמנזה ראויה הכוללת בתוכה את סיפור הניקור שחווה המערער ומעיינים בחומר הרפואי, ניתן היה להעלות על הדעת את היתכנותו של זיהום, גם אם נדיר הוא ככלל, שכיח יותר במקרה הנדון. בל נשכח כי כל הטיפולים ניתנו על ידי רופאי הנתבעת.

111. רביעית, עצם העובדה כי זיהום יכול להיגרם גם ממקור אחר, אינה מביאה לכדי מסקנה כי לא נגרם מהניקור. נשללה הטענה כי הזיהום נבע מעצם השימוש בתרופה לטיפול בטרשת נפוצה. הוכח כי התובע החל להתלונן על כאבי גב, שהחמירו עם הזמן, בסמיכות זמנים לניקור.

      

     האיחור באבחון הזיהום:

112. מסקנה מתבקשת והכרחית כתוצאה מהליקויים בתפקוד הנתבעת הינה, כי הזיהום אובחן באיחור, לאחר שהספיק לגרום נזק לחוליות התובע.

113. מקום בו לא מתועדים הליכים רפואיים כדבעי, לא נגבית אנמנזה ראויה, חולה לא נבדק קלינית על ידי רופאיו, רופא בכיר אינו מודע לעובדה שהתובע עבר ניקור מתני חרף העובדה כי זה נעשה באותו בית חולים בו הוא עובד, והכל באותו מוסד רפואי על שלוחותיו, אין תימה כי גם אבחון המחלה ממנה הוא סובל תעשה באיחור, אם בכלל. כך למעשה התנהלו הנתבעת עם התובע.

114. כפי שציין פרופ' דודקביץ בחוות דעתו ובחקירתו הנגדית, אמנם מצוין בספרות שהאבחנה בעייתית ולוקחת זמן, ולעיתים אף חודשיים, אולם בנוכחות פניות חוזרות לבדיקה וטיפול, כולל במיון ובמרפאת גב, ובנוכחות גורמי סיכון ידועים, שהתעלמו מהם לאורך כל הדרך, היה מקום בעיקר לאחר הפניות החוזרות בשל הכאבים, לא להסתמך על בדיקות מלפני מספר חודשים אלא לשקול לבצע בדיקות עדכניות כמו MRI/CT בדיקות דם כמו CRP לממדי דלקת עוד קודם לכן "דבר שהיה עשוי להוביל לאבחנה מוקדמת יותר".

115. ומה על בדיקת ה-MRI שבוצעה לתובע ביום 20.7.2011 אשר לא הצביעה על תהליך זיהומי? האם יש בה כדי להביא לכלל מסקנה כי הזיהום לא היה אלא על רקע אוטואימוני או אחר שאינו קשור לניקור שעבר התובע? סבורני כי התשובה לכך שלילית ונובעת גם מחקירתו של פרופ' דודקביץ.

116. ראשית, מן המסמכים שהוצגו עולה כי אותר תהליך זיהומי ולא דלקתי, קרי, הטענה כי הדיסקיטיס היה דלקתי (נובע אולי מטרשת נפוצה, ס' 2 ה לסיכומי הנתבעת) אינה עולה בקנה אחד עם הממצאים הרפואיים (עמ' 49 ו-52 למוצגי התובע).

117. שנית, מן המאמרים שהוצגו לפרופ' דודקביץ (באיחור) עולה כי ככל שמבוצעת בדיקת MRI פחות משבועיים לאחר הופעת תלונות מצד החולה, אין בבדיקה זו כדי להוביל למסקנה כי אין זיהום. מן המאמרים עולה קביעה כי נכון לבצע את הבדיקה בטווח זמנים של 2-4 שבועות לאחר הופעת התלונות מצדו של החולה. אכן, בדיקת ה-MRI אצל התובע בוצעה 3 שבועות לאחר הניקור, אולם במאמר מאת KAMIYA ושותפיו נכתב במפורש שיש מקום לחשד וביצוע בדיקה חוזרת אצל חולים עם כאב חדש או חוזר/מוחמר של כאבי גב. הנה כי כן, בדיקת ה-MRI שבוצעה בתובע נערכה שלושה שבועות אחרי הניקור, מקום בו מן המסמכים הרפואיים עולה כי התובע שב והתלונן, למצער על החמרה בלתי מבוטלת, גם בחודשים שלאחר מכן, אולם דבר לא נעשה עד חודש פברואר. פרופ' דודקביץ סבר ובצדק, כי היה מקום ליתן משקל לתלונותיו החוזרות של התובע על כאבי גב ולבצע בדיקה חוזרת. ואכן, הבדיקה שבוצעה לימים, העלתה כי אותר זיהום בחוליות L-3-5.

      

     הקשר בין האיחור לנזק:

118. מן הראיות והעדויות עולה כי כאשר אובחן הזיהום, אובחן יחד עמו כבר הנזק. מאחר ולא בוצעו בדיקות הדמיה בין יולי 2011 לפברואר 2012, הרי שהשאלה האם טיפול מוקדם יותר יכול היה לאיין את להקטין את הנזק, הופכת תיאורטית. ממילא לא הוכח ולו בראשית ראיה כי גם איתור מוקדם של הנזק לא היה מונע את נכותו של התובע. פרופ' דודקביץ העיד כי לא סביר להניח במקרה הנדון ולאור התוצאה הסופית שאם היה ניתן טיפול אנטיביוטי מוקדם יותר, הוא לא היה משנה את התמונה בעמ"ש של התובע, שלא נצפתה קודם הניקור.

119. לא הוכח גורם אחר לנזק מלבד הניקור.

120. הוכח כי התובע הגיע לבית החולים בפעם הראשונה ביוני 2011 כאשר בחוליותיו אין נזק כפי שנמצא בבדיקות ההדמיה שנערכו בשנת 2012 לאחר הניקור.

121. עצם העובדה כי הזיהום חלף מעצמו ולא הצריך טיפול אנטיביוטי, אינה מביאה כדי המסקנה שיש לפטור את הנתבעת מאחריות לנזק שנוצר בגבו של התובע.

122. הפעלת מבחן השכל הישר בראי כל העובדות והראיות שעמדו לרשותי מוביל למסקנה כי הנזק נגרם על ידי הנתבעת, אם בשל ניקור מתני שהכניס חיידק לחוט שדרתו של התובע, אם במעקב רשלני משך חודשים, עד אשר הופנה התובע על ידי פסיכיאטר לבדיקות הדמיה חוזרות, אשר גילו את הנזק שנגרם לו.

123. ציינתי כבר כי הנזק נגלה בדיוק באותן חוליות שעברו ניקור מתני ולדעתי אין מדובר במקריות או אקראיות שנבעה ממחלתו הקונסטיציונאלית של התובע.

124. אשר על כן אני קובע כי הוכח קשר סיבתי בין הניקור לבין הנזק שנתגלה בחוליותיו של התובע.

      

     גובה נכותו של התובע:

125. לפי חוות דעתו וחקירתו של פרופ' דודקביץ, לתובע 20% נכות בגין הפגיעה בחוליות. לדעתו של המומחה מדובר במצב לאחר תהליך דלקתי cחוליות L3-5 ובמרווחים ביניהם שאמנם חלף אך הותיר שינויים ניווניים והגבלת תנועה שמשפיעה באופן בינוני על כושר הפעולה הכללי של התובע. דעתו של המומחה לא נסתרה רפואית ואני קובע כי לתובע נותרו 20% נכות רפואיים בגין ההליך שבוצע בו.

126. כאן המקום לציין כי הנתבעת לא הוכיחו מה שיעור נכותו של התובע בגין הטרשת הנפוצה בה לקה, האם היא תדרדר בהמשך הדרך עד כי תמנע ממנו לעבוד וכיוצא באלה פרטים ועל כן לא מצאתי להתייחס לנקודה זו בפסק הדין, בהיעדר הוכחה.

      

     הנזק:

     כאב וסבל:

127. בראי המתואר לעיל והנכות שנותרה בתובע, מצאתי לפסוק לזכותו סך של 100,000 ₪ בראש נזק זה.

      

     נכותו התפקודית של התובע ונזקיו המיוחדים:

128. את קורותיו של התובע עד שלהי שנת 2012 פירטתי לעיל, בעיקר על סמך תיעוד רפואי המדבר בעד עצמו.

129. לטענת התובע בתצהירו, עד היום סובל מכאבי גב וממגבלות תנועה, כך שהכאבים מגבילים אותו למעשה לעיתים תכופות. הוא ממעט בפעילות ספורטיבית בה עסק קודם הניקור, מתקשה בהרמת משאות כבדים וישיבה ממושכת וסובל לעיתים גם מהפרעות שינה.

130. עוד עולה מתצהירו כי קודם מקרה ניהל פיצרייה ונרשם ללימודי הנדסה תעשיה וניהול. במועד הניקור המתני היה התובע בן 27, בתחילת דרכו התעסוקתית. מהראיות עולה כי לאותה עת הרוויח סך של 7500 ₪ לחודש. בעקבות הניקור הפסיק לעבוד ושהה באי כושר מלא כשנה ולאחר מכן הפסיק את לימודיו. בחודש יולי 2012 התחיל לעבוד בעבודה משרדית כמנהל לוגיסטי (כרוכה בנסיעות לחו"ל) בשכר נמוך משכר מינימום שהלך והגיע בשיאו לסך של 15,000 ₪ בקרוב. עם פיטוריו מהחברה בחודש יולי 2018 עבר להתגורר ולעבוד בארה"ב כמנהל לוגיסטי בחברה לייצור פלסטיק בשכר גבוה בהשוואה לשכרו קודם הניקור שהגיע לשכר בסיס של 6,000 דולאר ארה"ב לחודש בתוספת מגורים של 1,000 דולאר ע"ח המעסיק, רכב צמוד וביטוח בריאות. עוד הוסכם על בונוסים כמקובל בחברה. התובע מתגורר לבדו ובידו אשרה עד שנת 2024 אם כי מחקירתו בבית המשפט עלה כי מתעתד לשוב לישראל בסוף שנת 2020. 

131. התובע הוכיח כי הוא בעל פוטנציאל הכנסה הגבוה מזו המקובלת במשק, חרף נכותו. הגם שהתובע לא נחקר שתי וערב בשאלת נכותו התפקודית מחד גיסא, ולא הביא איש לעדות לעניין עבודתו מאידך גיסא, אני סבור כי אין להעמיד את נכותו התפקודית של התובע על פי שיעור נכותו הרפואית. התובע לא הוכיח כי דומים לו יכולים היו לקבל שכר גבוה ממנו וכי הוא זכה לשכר נמוך מהם בראי נכותו. הדברים נכונים הן בישראל והן בארה"ב. אדרבה, הוכח כי חרף נכותו מצא התובע עבודה אשר שכר יפה בצידה וזה אף הלך והשביח עד כי בהשוואה לשכרו עובר לניקור חלה עלייה של למעלה מ-300%. זאת ועוד, התובע לא הוכיח שעם חזרתו מארה"ב לישראל, שכרו יעמוד על גובה שכרו בארה"ב, והרי מן המפורסמות הוא כי הפסדי הכנסה נפסקים לפי מקום מושבו של הניזוק, ולענייננו הביע התובע עמדתו הברורה כי הוא עומד לחזור לישראל בעתיד הקרוב. על כן מצאתי להעמיד את גובה שכרו לפיצוי על סך של 20,000 ₪ מתוך הנחה כי עם שובו ולישראל ובראי הניסיון שצבר בארה"ב, ישביח את שכרו מעבר לזה שהיה עת יצא את ישראל אך פחות מזה שהכניס לכיסו בארה"ב.

132. עד הגירתו של התובע לחו"ל מצאתי להעמיד את פוטנציאל הכנסתו על סך של 15,000 ₪ והחל ממועד הגירתו לארה"ב על בסיס של 27,000 ₪ הכוללים בתוכם גם את ההטבות הנלוות שקיבל בהתאם לחוזה. משלא ניתן לדעת לעת כתיבת שורות אלה מה יהיה שכרו בישראל, הרי שנכון לקבוע כי הסך של 20,000 ₪ יעמוד בבסיס החישוב לעתיד.

133. אכן, התרשמתי כי התובע, במומו, הגיע להכנסה גבוהה מאד יחסית לשוק, לא הוכח כי נפגע בעקבות נכותו ומכאן כי פיצוי גלובאלי לעתיד הוא הפיצוי המתאים בנסיבות התובענה הנדונה, בבחינת "לא לעולם חוסן", אשר יגלם את הסיכון שבפגיעה כלכלית הקשורה לנכותו לאורך יתרת שנות עבודתו.

      

     הפסד הכנסה לעבר:

134. התובע לא עבד משך שנה. על בסיס שכרו עובר לתאונה ובהצמדה להיום 7,800 ₪. משכך זכאי התובע לפיצוי בסך כולל של 93,600 ₪ ובתוספת ריבית מאמצע התקופה: 98,500 ₪.

      

      

135. בכל הנוגע לתקופה שמחודש 7/12 ועד שהיגר לארה"ב, אני מקבל את דרישת התובע בסיכומיו להשלמת הפער בין שכרו הפוטנציאלי, כמחושב על ידי באמת כוחו המלומדת, לבין השכר שקיבל. חישוב זה מעמיד את הפער על סך כולל כדלקמן :

     לשנת 2012 ממוצע שכר של 4,851 ₪ משוערך, ועל כן הפער הינו בתוספת ריבית מאמצע התקופה: 18,433 ₪.

     לשנת 2013 ממוצע שכר של 4,748 ₪ משוערך ועל כן הסך לפיצוי הינו: 36,624 ₪.

     לשנת 2014 ממוצע שכר של 6,330 ₪ משוערך ועל כן הסך לפיצוי הינו: 18,943 ₪.

     לשנת 2015 ממוצע שכר של 7,073 ₪ משוערך ועל כן הסך לפיצוי הינו: 9,181 ₪.

     משנת 2016 כבר עלה שכרו של התובע על 7,800 ₪ והגיעה לממוצע הנע בין 9,500 ₪ ל-15,000 ₪ בקרוב. בגין תקופה זו מצאתי לנכון לפסוק לתובע פיצוי גלובאלי של 80,000 ₪ המביא לידי ביטוי את האיזון והסיכוי שיכול היה להכביר את הכנסתו אלמלא נכותו מצד אחד ומצד שני את עצם העובדה שלא הוכיח בכמה יכול היה להשביח שכרו אלמלא מומו. הלכה למעשה מדובר בפיצוי חודשי של כ 2,500 ₪ שנראה לי סביר והגון בנסיבות המקרה דנא.

      

     סה"כ:261,681 ₪. בצירוף הפסדי פנסיה בשיעור 12.5%: 32,710 ₪.

      

     הפסד הכנסה לעתיד:

136. התובע כיום בן 36 ולפניו עוד 31 שנות עבודה.

137. מצאתי לפסוק לתובע סכום גלובאלי בראש נזק זה , כולל הפסדי פנסיה, כמוסבר לעיל וזה יעמוד על 450,000 ₪.

      

     עזרת הזולת:

138. בתצהירו סיפר התובע כי לאחר הניקור סייעו בידיו הוריו ואילו עם מעברו לארה"ב, נוטל עזרה בשכר אחת לשבועיים.

139. איני סבור כי עזרת ההורים, כפי שאף באה לידי ביטוי בתצהירו של אביו של התובע, הינה בת פיצוי בראי נסיבות המקרה. לא מדובר בעזרה שחרגה חריגה קיצונית מן העזרה המצופה מבן משפחה להושיט לקרוב משפחתו מדרגה ראשונה.

140. בכל הנוגע לעזרה בשכר ובראי נכותו של התובע, אני מעריך את העזרה לה יזדקק בסך של 90,000 ₪.

      

      

      

     הוצאות רפואיות ונסיעה:

141. לא הוכח כי התובע יזדקק לטיפולים רפואיים שאינם מכוסים על ידי חוק בריאות ממלכתי בישראל או על ידי הביטוח הרפואי שניתן לו בארה"ב.

142. בכל הנוגע להוצאות נסיעה, לא הוכח כי נכותו מגבילה אותו בנהיגה עד כי הוא נדרש להסעות בתשלום.

143. הדרישה בשני ראשי נזק אלה נדחית אפוא.

      

     סיכום הנזק:

144. סך נזקיו של התובע מגיע כדי סכום של 934,391 ₪.

     בצירוף שכ"ט עו"ד ומע"מ: 218,000 ₪.

     בצירוף הוצאות משפט בסך כולל של 21,000 ₪.

     הסכום יועבר באמצעות באת כוחו של התובע תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.

145. התביעה כנגד הנתבעת 2 נדחית בזאת משלא הוכח כי ביטחה את הנתבעת 1 לעת התאונה.

      

      

     זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 ימים מיום קבלת פסק הדין

      

      

      

     ניתן היום, ט' תמוז תש"פ, 01 יולי 2020, בהעדר הצדדים.