פס"ד בתביעה לביטול הענקת זכויות מקרקעין במתנה

תביעה לביטול הענקת מתנה שהיא זכויות מקרקעין. נטענו טענות בדבר פגמים ברצון שיש בהם להביא לבטלות ההסכמה וגם טענות בדבר חזרה מהתחייבות לתת מתנה כאשר רישום הזכויות על שם מקבלת המתנה, לא הסתיים אך ורק בשל עניין טכני (טעות סופר באישור העירייה).

הצדדים וטענותיהם:

1. התובעת, ילידת ----, היא אֵם הנתבעת.

2. התובעת היא בעלת הזכויות בדירה המצויה ברחוב ----, ---- הידועה כחלקה ---- -----(להלן: "הדירה"). זכויות התובעת בדירה נרכשו מאת חברת "עמידר" במימונו של נכד התובעת, מר ש.ע. (להלן: "הנכד").

3.בכתב התביעה נטען כי במועד הסמוך להגשת התביעה, הנתבעת ובעלה, מר ג.א.ש., יחד עם "שני אנשים שזהותם אינה ידועה כלל", הגיעו אל דירת התובעת וביקשו מהתובעת לחתום על מסמכים. תוכן המסמכים, לטענת התובעת, לא היה ידוע לה בעת החתימה, והיא טענה כי הופעל עליה מכבש לחצים ואִיומים על-מנת לקבל חתימתה. לאחר זמן מה, ביום 21.02.2018, חתמה התובעת על תצהירי העברת זכויותיה בדירה ללא תמורה לנכד ש.ע. וגם על בקשה לרישום הערת אזהרה (להלן: "עִסקת המתנה לנכד"). נטען כי עִסקה זו דווחה לרשויות המס במועד וביום 22.02.2018, כאשר ביקשה התובעת לרשום הערת אזהרה, התברר כי בספרי חברת "עמידר" רשומה עִסקת העברה ללא תמורה מאת התובעת לנתבעת (להלן: "עִסקת המתנה לנתבעת").

נטען כי תהליך העברת זכויות זה נעשה ללא ידיעת התובעת או רצונה. עוד נטען כי משנודע לתובעת אודות עִסקת המתנה לנתבעת, היא חתמה ביום 22.02.2018 על תצהירי ביטול עִסקת המתנה. תצהירי הביטול הוגשו עוד באותו יום לרשויות המס יחד עם בקשה שנשלחה לחברת "עמידר" להקפיא את הליך העברת הזכויות מאת התובעת לנתבעת. נטען גם כי הודעה בדְבר ביטול עִסקת המתנה נשלחה גם היא באותו יום לב"כ הנתבעת.

התובעת טענה כי מצבהּ הכלכלי קשה, היא אלמנה ומכלכלת עצמה מקִצבת ביטוח לאומי ולכן, בעבר, ביקשה מהנכד לשלם עבורה את רכישת הזכויות בדירה מעמידר.

התובעת הוסיפה וטענה כי לא זכתה ליחס טוב מהנתבעת ובעלה לאורך השנים, כי בכוונת הנתבעת ובעלה למכור את הדירה לצד ג' ולהותירה ללא קורת גג, כי בעלה של הנתבעת הילך אימים על התובעת שאם לא תחזור בה מביטול המתנה הוא "ידאג לשרוף אותה בדלק" וחששהּ ממנו כה גדול, עד כי נאלצה לעבור להתגורר אצל הנכד. עוד נטען כי בעלה של הנתבעת הגיש כנגד התובעת תביעה על סך של 37,000 ₪ (תא"מ 31585-09-14). תביעה זו הסתיימה בפשרה שנחתמה במסגרת הליכי הוצאה לפועל שהתנהלו בין בעלה של הנתבעת ואביו של הנכד. שם, בהסכם הפשרה, הוסכם כי הזכויות בדירה הן בבעלות הנכד. נטען גם כי עוד קודם לכן, ביום 29.07.2013, חתמה התובעת על צוואה בעדים במסגרתה הורישה את זכויותיה אל נכדהּ, מר ש.ע.

התובעת טענה כי היא רשאית לחזור בה מהמתנה לנתבעת כהוראת סעיף 5 לחוק המתנה התשכ"ח-1968. בית המשפט התבקש להצהיר כי: הסכם המתנה נושא תאריך 05.12.2017 בטל; כי התובעת היא בעלת הזכויות בדירה, וגם לחייב את הנתבעת בהוצאות משפט ושכר טִרחת עורך דין.

3. בכתב ההגנה נטען כי היחסים בין הנתבעת ובין אמהּ טובים, כי הנתבעת טיפלה בתובעת במסירות רבה, ועל כן, בתור הכרת תודה על הטיפול המסור ורב השנים, בחרה התובעת להעניק את דירתה במתנה לנתבעת. נטען כי עקב מגבלת ניידוּת של התובעת, עִסקת המתנה לנתבעת, נחתמה ביום 15.12.2017 בדירת התובעת.

נטען כי בעת החתימה נכחו עו"ד י.מ. ועו"ד ש.ג. וחרף כי התובעת דוברת ומבינה עברית, התעקש עו"ד י.מ. כי עו"ד ש.ג. יתלווה אליו על-מנת להסביר לתובעת את מסמכי עִסקת המתנה לנתבעת בשפה הערבית, שפת אמהּ. נטען כי לאחר החתימה, הוסברו לתובעת שוב, עיקרי עִסקת המתנה לנתבעת ומעמד זה תועד בצילום וידאו.

אשר לרישום העברת הזכויות, נטען כי העסקה דווחה ביום 06.12.2017 למשרד מיסוי מקרקעין וביום 11.01.2018 הועברו ל-"עמידר" כל המסמכים לצורך ביצוע ההעברה ללא תמורה, לרבות אישור עירייה. בהמשך נטען כי לולא טעות באישור עיריית ----, בו נרשם מספר החלקה תחת תת-החלקה ומספר תת-החלקה תחת החלקה, (נספח ח' לכתב ההגנה) - היו הזכויות בדירה מועברות על שם הנתבעת עוד קודם לעִסקת המתנה לנכד.

נטען כי בינואר 2018, אחרי החתימה על עסקת המתנה לנתבעת, נפלה ונחבלה התובעת ובעקבות כך עברה להתגורר אצל הנתבעת למספר חודשים וכאשר התברר לנכד ולגב' ש.מ., כלתהּ של התובעת, אודות עִסקת המתנה לנתבעת – הם פעלו להחתים התובעת על ביטול עסקת המתנה לנתבעת ועל עִסקת מתנה לנכד. נטען כי יום קודם לחתימת התובעת על עִסקת המתנה לנכד, ביום 20.2.2018 או מועד סמוך אליו, שכנת התובעת הייתה עדה לריב קולני בין כלתה של התובעת והנכד ובין התובעת. הרקע לריב הייתה עִסקת המתנה לנתבעת. עוד תואר כי בסיום האירוע, נלקחה התובעת אל בית הנכד ואשתו אשר דאגו לנתק התובעת מקשר עם בני משפחה נוספים.

בית המשפט התבקש לדחות התביעה ולחייב התובעת בהוצאות.

דיון והכרעה:

4.אציין כבר כעת, כי לא מצאתי שנפל פגם ברצון התובעת בשלו יש להורות על ביטול עִסקת המתנה לנתבעת – אך אין בכך לשנות מהתוצאה הסופית.

כמפורט להלן, עמדה לתובעת הזכות לחזור בה מהתחייבותה ליתן מתנה – זכות המצויה בסעיף 5 לחוק המתנה התשכ"ח- 1968.

האם נפל פגם ברצון התובעת המביא לביטול עִסקת המתנה לנתבעת?

5. הסכם מתנה הוא הסכם חד-צדדי. ככזה, ישנו משקל רב לשאלת גמירות הדעת של נותן המתנה. דרוש "חופש מצפון והחלטה מלאים ושלמים יותר מאלו הדרושים בחוזים דו צדדים" - מרדכי אלפרדו ראבילו, חוק המתנה, התשכ"ח-1986 פירוש לחוקי החוזים (מהדורה שנייה, המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי ע"ש הרי סאקר, ג' טדסקי עורך, תשנ"ז-1996, בעמ' 37-38).

6.המבחן לגמירות דעת הוא מבחן חיצוני-אובייקטיבי ולא מבחן פנימי או הלך רוח סמוי. ראו ע"א 539/86 קליר נ' אלעד, פדי מג (1) 602, 611, ע"א 692/82 בוטקובסקי נ' גת פד"י מד(1) 57, 67. בע"א 1932/90 פרץ בוני הנגב - אחים פרץ בע"מ נ' יששכר (יצחק) בוחבוט, פד"י מז(1) 357, 368 הובא המבחן האובייקטיבי לגמירות דעת:

"...אומרת לעניין זה פרופ ג שלו בספרה דיני חוזים (דין, תש"ן) 91-93 "גמירת דעת היא רצון מגובש, כוונה רצינית להתקשר בחוזה והחלטיות. בניגוד לכוונה ליצור יחסים משפטיים שהיא מופשטת וכללית, גמירת הדעת היא מוגדרת וצריכה להיות מכוונת להתקשרות מסויימת עם צד מסוים... מבחן גמירת הדעת הוא מבחן חיצוני של ההצהרה ולא מבחן פנימי של הכוונה. החוק אינו מסתפק בגמירת דעת בעלמא, אלא תובע השתקפות חיצונית שלה...אלו הם שני הצדדים לאותה דרישה: הצד הסובייקטיבי של ההחלטה גופה והצד האובייקטיבי של הבעת ההחלטה... מבחן גמירת הדעת הוא אפוא מבחן אובייקטיבי. משמעותו המעשית של המבחן האובייקטיבי היא, כי גמירת דעתם של הצדדים לחוזה נלמדת על פי אמות המידה של האדם הסביר. בדיקת נסיבות העניין, התנהגות הצדדים, דברים שאמרו לפני כריתת החוזה ולאחריה ותוכן החוזה עצמו, הם הנתונים שעל פיהם יקבע האדם הסביר את קיומה או היעדרה של גמירת דעת....אמנם ניתן לכאורה לומר, שהמבחן האובייקטיבי מתקיים בנסיבות העניין שלפנינו, שהרי חתימתו של האב מתנוססת על גבי החוזה. ואולם, קביעה זו מתעלמת ממהותו של המבחן האובייקטיבי. כפי שנאמר בספרה הנ"ל של פרופ שלו, המבחן האובייקטיבי הוא מבחן נסיבות העניין, התנהגות הצדדים ודבריהם לפני כריתת החוזה ולאחר מכן. על פי המערכת העובדתית שנפרשה לפנינו, מתקשר סביר לא היה מזהה בהתנהגות המשיב גמירת דעת אובייקטיבית. לפיכך לא מתקיים גם המבחן האובייקטיבי לגמירת הדעת, ולא עולה כלל שאלת היחס שבין מבחן זה למבחן הסובייקטיבי. ונדגיש: 'קנה המידה האובייקטיבי אינו של אדם חיצוני, זר להתקשרות, אלא של המתקשרים עצמם, שאת מעשיהם, דבריהם, התנהגותם, יש להעביר במשקפת הסבירות, ולשאול אם מתקשר סביר במעמדם היה מסיק ממה שהתרחש ביניהם, כי הם אכן גמרו בדעתם לכרות חוזה' (פרידמן וכהן חוזים (אבירם, כרך א, תשנ"א 157)".

7.עיון במסמכי עִסקת המתנה לנתבעת מעלה כי התקיימו כל התנאים שנדרשים לצורך קיומו של הסכם מתנה תקף. קיימת במסמך מסוימוּת והתקיים קיבול. לא נמצא גם פגם ברצון התובעת וגמירות דעתה ובכלל זאת לא הוכח כי התובעת לא הבינה, לא ידעה את תוכן מסמכי עִסקת המתנה לנתבעת או חתמה בשל כפיה או ניצול או איומים או מצבה הרפואי.

מאחר והדברים ברורים, וגם בסיכומיה, למעט טענה כללית, לא הביאה התובעת כל טיעון או הצביעה על ראייה התומכת בטענה כי היה פגם ברצון / בגמירות דעתה, אציין בתמצית כי מצאתי עדותו של העד עו"ד ש.ג. מהימנה עלי. העד העיד כי התבקש לשמש כמתורגמן על אף שהתובעת דוברת עברית ושתרגם לתובעת את המסמכים עליהם חתמה. וכך הובאו דבריו בעדותו (ראו עמוד 39 שורות 17-30):

ש. סעיף 5 לתצהיר שלך, אתה מאשר שהיא מבינה. אז למה תרגמת לה מהשפה העברית לערבית?

ת. התבקשתי לבוא לתרגם. אם היא מבינה, מצוין. אך בכל זאת...

ש. על אף שהיא מבינה?

ת. הסברתי לה שוב ושוב, בשביל זה התבקשתי לבוא.

ש. אתה טוען בתצהיר שלך 'נטען, כי למרות שהנתבעת...', אז למה יש צורך...?

ת. הוא הצטרך ממני להיות במעמד החתימה.

ש. האם תרגמת לגברת כל מה שאמור וכתוב בתצהיר, בהסכם ובמסמכים והן בדיווח ובבקשה לרישום הערת אזהרה בפני חברה משקמת? האם תרגמת את כל המסמכים במדויק ובמפורש? מסמך במסמך?

ת. כן.

ש. האם אתה חושב שהגברת הבינה את המשמעות של המילה 'מתנה'?

ת. כן. אין בזה משהו שאי-אפשר להבין, עובדה שהיא ציינה איך היא רוצה לחתום – בצרפתית או עברית.

8.טענת התובעת כי מסמכי עִסקת המתנה לנתבעת נחתמו בכפיה ובאילוץ ולא מרצון חופשי של התובעת עלו גם מדבריה בקדם משפט מיום 17.09.2018. שם, השיבה לשאלות בית משפט והעידה כי לבקשת הנתבעת, חתמה על מסמכים אשר לא ידעה תוכנם ובנוכחות עורך-דין, כי החתימה לא הייתה מדם לבה וכי הייתה במצב רפואי ירוד (ראו עמוד 8 שורות 25-27). על דברים אלה חזרתה בחקירתה ביום 13.01.2019 (ראו 14 שורות 21-23).

הנתבעת הגישה סרטון וידאו המציג את התובעת בעת שב"כ הנתבעת מפרט את עיקרי עִסקת המתנה לנתבעת. הדברים נאמרו בשפה עברית ותורגמו לשפה הערבית על-ידי עו"ד ש.ג. בסרטון, שהוצג גם בחקירת התובעת לתובעת – ראו עמוד 15 שורות 32, מצולמת התובעת כאשר היא משיבה לשאלותיו בשפה העברית עוד טרם התרגום לשפה ערבית. אמנם התנהלות התובעת בסרטון אינה בתור צד פעיל ואקטיבי, אלא כמי ש-"משתף פעולה" ועושה דברם של הדוברים, שכן תשובותיה הן "הנהון והסכמה" לדברי ב"כ הנתבעת, אך לא התרשמתי כי עסקינן באילוץ או כפיה.

עוד עולה מהסרטון כי התובעת הבינה את מהות העִסקה – כך בחלק שצולם, התובעת חזרה ואישרה באומרת את המילה אירדה (إرادة = רצון בשפה הערבית) לאחר שנשאלה – "אירדתק", רצונך? וענתה כי מדובר במתנה מרצון. די בכך להביא לדחיית טענות התובעת אשר לפגם ברצון, כפייה, אילוץ, טעות או אונס.

אציין כי בדין העלתה התובעת תמיהה לכך שמעמד החתימה על מסמכי עִסקת המתנה לנתבעת לא צולם, להבדיל מההסבר התמציתי שניתן לאחר החתימה, אך בעניין זה הייתה מהימנה עלי עדות עו"ד ש.ג. בנוגע לכך שבעת החתימה על מסמכי עִסקת המתנה הדברים לא צולמו מאחר והדבר עלה בדעתו ובדעת ב"כ הנתבעת רק לאחר החתימה על מסמכי עִסקת המתנה. ראו עמוד 40 שורות 9-15.

9. על כן אני קובעת כי כגרסת הנתבעת, בעת מעמד החתימה ביום 15.12.2017, התובעת הבינה את מהות עִסקת המתנה ונתנה הסכמתה החופשית למתן המתנה.

10. משמעות הדבר כי לא נפל פגם ברצון התובעת בעת החתימה על עִסקת המתנה לנתבעת ויש לבדוק האִם עומדת לתובעת הזכות לבטל את עִסקת המתנה לנתבעת.

האם עומדת לתובעת הזכות לבטל את עִסקת המתנה לנתבעת?

11. על הסכם העברת נכס ללא תמורה חל חוק המתנה, התשכ"ח-1968, הקובע בסעיף 1 כי מתנה היא הקניית נכס שלא בתמורה (ההדגשה לא במקור):

"בעלות בדבר מתנה עוברת למקבל במסירת הדבר לידו או במסירת מסמך לידו, המזכה אותו לקבלו, ואם היה הדבר ברשות המקבל – בהודעת הנותן למקבל על המתנה, והכל כשאין בדין הוראות מיוחדות לעניין הנדון".

12.מסעיפים 2 ו-6 לחוק המתנה, התשכ"ח – 1968, עולה כי הדין מפריד בין שלב ההסכמה ובין שלב הקניה והעברת הבעלות (אין בכך לסתור מקרים בהם השלבים מוזגו ומדובר במתנה לאלתר). היטיב להסביר זאת מרדכי אלפרדו ראבילו, חוק המתנה, התשכ"ח-1968 פירוש לחוקי החוזים, מהדורה שנייה, המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי ע"ש הרי סאקר, ג' טדסקי עורך, תשנ"ז-1996, בעמ' 238-239 (ההדגשה לא במקור):

"... מפגש הרצונות של הנותן ושל המקבל, ההסכמה, אמנם חסרה צורה פורמלית, אך מצד אחר קיימת פעולה / העברת הנכס... כל עוד לא נמסר החפץ, ניתנת שהות לנותן למהסס לשנות את דעתו ולחזור בו ממתנתו. במשפטנו הסכמה לכשעצמה אינה מעבירה את הבעלות... פעולת ההקניה נפרדת מהחוזה המחייב לתת. עם זאת יש להדגיש, כי גם מתנה לאלתר היא חוזה. ההסכם קיים בכל מקרה, ובמקרים שבהם יש מתנה ומסירה בעת ובעונה אחת, החוזה נוצר ומקוּים בעת ובעונה אחת; אולם ברב המקרים המתנה לא קמה ומתקיימת בעת ובעונה אחת. גם לשון החוק מצביעה על כך: "המתנה נגמרת ב-[...]", ומכאן, שעד לרגע קיום המתנה, רשאי הנותן לחזור בו ממנה – כפי שנקבע בסעיף 5 (ב) לחוק. יש לו שהות לשקול את צעדיו. לאחר שהמתנה נגמרה בהקניה, אין הנותן יכול עוד לחזור בו מהמתנה, והמתנה תהיה בלתי חוזרת כמו כל חוזה אחר."

ובהמשך בעמוד 392:

"סעיף 2 קובע, כי המתנה נגמרת בהקניית דבר המתנה על-ידי הנותן למקבל, תוך הסכמה ביניהם שהדבר ניתן במתנה. סעיף 6 בא לפרט מהן דרכי ההקניה".

13.הקניית זכויות במקרקעין מוסדרת על פי הוראות חוק המקרקעין התשכ"ט-1969 והן מהוות הוראות מיוחדות כמִצוות סעיף 6 לחוק המתנה, התשכ"ח – 1968. ראו ע"א 588/81 אריה ציזיק נ' דבורה הורוביץ ואח', פד"י מ(1) 321, 323. ההוראות הרלוונטיות הן סעיף 8 לחוק המקרקעין התשכ"ט-1969 הקובע כי התחייבות במקרקעין טעונה מסמך בכתב (כך גם סעיף 5(א) לחוק המתנה, התשכ"ח – 1968), סעיף 6 לחוק המקרקעין התשכ"ט-1969, הקובע כי עסקה במקרקעין היא הקנייה של בעלות, וסעיף 7 לחוק המקרקעין התשכ"ט-1969, הקובע כי עסקה במקרקעין טעונה רישום, נגמרת ברישום ושעת הרישום היא השעה בה אושרה לרישום. עסקה שלא נגמרה ברישום רואים אותה כהתחייבות לעשות עסקה.

משמעות הדבר הוא כי כל עוד לא נרשמו הזכויות על שם מקבל המתנה – רואים את העסקה כהתחייבות ליתן מתנה.

14.חשוב להוסיף כי בנסיבות כאן, על אף שזכויות התובעת בדירה הן זכויות שרישומן מתנהל ב-"עמידר" ולא בלשכת רישום המקרקעין - אין בכך לשנות מכך ש-"דבר המתנה" הוא זכויות קניין, בעלות במקרקעין, ולא זכויות אובליגטוריות. בעניין זה נפסק כי המבחן הקובע הוא מבחן כוונת הצדדים וסיווגו של "דבר המתנה" ייעשה על פי כוונת הצדדים בעסקה. ראו ע"א 4593/09 מג'יד יוסף סעיד נ' יורשי המנוח איוב מהנא סעיד ז"ל ואח' מיום 15.11.11 בעמ' 16-17 לפסק הדין, שם נאמר:

"...עצם העובדה שיש לנותן המתנה, כבעניינינו, זכות אובליגטורית ולא זכות קניין במקרקעין בשלב הענקת המתנה, אין בה כדי ללמד בהכרח שזוהי הזכות אותה העביר וייתכן שכוונתו הייתה להתחייב להקנות למקבל המתנה זכות במקרקעין לאחר שזו תגיע לידיו (של נותן המתנה). סיווגו של 'דבר המתנה' שניתן על ידי בעל הזכות האובליגטורית, נקבע על פי כוונת הצדדים לעסקה... ולסיווג האמור עשויה להיות השלכה על יכולתו של נותן המתנה לחזור בו ממנה".

בהמשך נאמר:

"על-מנת לסווג את 'דבר המתנה', במקרה דנן יש לבחון את כוונת הצדדים כפי שזו עולה מתצהירי המתנה ומכלול נסיבות המקרה..."

ראו גם ע"א 6439/99 "טפחות" בנק משכנתאות לישראל בע"מ נ' חיים פרח, פ"ד נח(2) 106, בעמוד 116-117.

15.ואמנם, במקרה כאן עִסקת המתנה לנתבעת בוטלה בתצהיר ביטול שנחתם על ידי התובעת, עוד טרם השלמת העברת הזכויות משם התובעת לשם הנתבעת. ראו סעיף 45 לכתב ההגנה וגם סעיפים 11, 88 לסיכומי הנתבעת שם נכתב:

"בתאריך 4.2.18 פנתה לעו"ד י.מ. נציגת עמידר, ה"ה ד.מ, וטענה כי לא ניתן לבצע את ההעברה בשל טעות באישור העירייה, נציגי עיריית ---- טעו ורשמו במספר החלקה את מספר התת חלקה ולהפך".

וראו גם סעיפים 15-16 לסיכומי הנתבעת.

16. על התחייבות לתת מתנה, חלות הוראות סעיף 5 לחוק המתנה, התשכ"ח-1968 הקובעות:

"(א)התחייבות לתת מתנה בעתיד טעונה מסמך בכתב.

(ב)כל עוד מקבל המתנה לא שינה את מצבו בהסתמך על ההתחייבות, רשאי הנותן לחזור בו ממנה, זולת אם ויתר בכתב על רשות זו.

(ג)מלבד האמור בסעיף קטן (ב), רשאי הנותן לחזור בו מהתחייבותו אם היתה החזרה מוצדקת בהתנהגות מחפירה של מקבל המתנה כלפי הנותן או כלפי בן-משפחתו או בהרעה ניכרת שחלה במצבו הכלכלי של הנותן."

17.משמעות הדבר כי התובעת רשאית לחזור מהתחייבותה לתת מתנה – כל עוד הנתבעת לא שינתה מצבה לרעה בהסתמך על ההתחייבות והתובעת לא ויתרה על זכותה לחזור בה או אם הנתבעת נהגה כלפי התובעת התנהגות מחפירה או שהשתנה מצבה הכלכלי של התובעת לרעה. ראו ע"א 404/84 יחזקאל סעתי נ' פרחה סעתי, פד"י מא (2) 477, 496 ע"א 307/85 מנהל מס שבח נ' זמר, פד"י מא (4) 826, 830, ע"א 493/91 שמעון מזרחי נ' יעקב מזרחי פד"י נ(1) 199, 205, ע"א 954/93 חמאמה חג'בי נ' ברכה בן-יונה, פד"י נ(1) 417, 419, וגם כב' השופט חננאל שרעבי בעמ"ש 55156-10-19 פלוני ואח' נ' אלמוני ואח' מיום 22.1.2020, פסקה 23 לפסק הדין.

18.זכותו של נותן המתנה לחזור מהתחייבותו לתת את המתנה, כל עוד לא הושלמה המתנה, אינה מוגבלת לטעמים מסוימים. כל עוד לא הושלמה המתנה, המחוקק השאיר בידי נותן המתנה את הכוח לחזור בו מהתחייבותו לתת את המתנה – בסייגים הקבועים בסעיף 5(ב)-(ג) הנ"ל, יהיו טעמיו של נותן המתנה אשר יהיו ויהיו הטעמים בשלם לא הושלם הרישום אשר יהיו, ואפילו הם 'פורמאליים' או 'טכניים'. ראו ע"א 2839/90 בצר נ' צילביץ, פ"ד מו(5) 184, 194.

19.עיון במסמכי עִסקת המתנה לנתבעת מעלה כי במסמכי עִסקת המתנה לא נכלל כל ויתור מצד התובעת על זכותה לבטל את המתנה.

20.עם זאת, התובעת חתמה על ייפוי כוח בלתי חוזר.

נפסק כי חתימה על ייפוי כוח בלתי חוזר מלמדת ככלל על ויתורו של נותן המתנה על זכות החזרה. ראו ע"א 404/84 סעתי נ' סעתי, פ"ד מא (2) 477, 493:

"כרגיל צריך לדעתי לראות ביפוי-כוח בלתי-חוזר הנחתם בפני נוטריון ציבורי ויתור מצד הנותן על זכות החזרה ממתנה בלתי מותנית, לפי סעיף 5(ב) סיפא לחוק המתנה, תשכ"ח-1968. הרשות לבטל מתנה שטרם הושלמה, כל עוד לא שינה המקבל את מצבו לרעה, אינה מתישבת לדעתי עם מתן ייפוי־-כוח בלתי חוזר למי שהמתנה מיועדת לו. הדגש הוא על בהיות ייפוי הכח "בלתי חוזר"... להבדיל מעסקה מסחרית, עם התחייבויות הצופות בחלקן פני העתיד, לא נותר למקבל של מתנה-בלתי-מותנית דבר לעשותו כדי לשכלל את זכותו לקבלה. כאן, להבדיל מהסכם, אין לצפות להפרת התחייבויות שבעטיה תבוטל הזכות. מכאן שהיותו של ייפוי-הכח לגבי מתנה-בלתי-מותנית "בלתי חוזר", מצביע, כרגיל על ויתור מצד הנותן על הרשות שמעניק לו החוק הנ"ל לחזור בו מן המתנה, כל עוד לא שינה המקבל את מצבו לרעה... יתכנו אולי נסיבות יוצאות דופן, או הוראה בגוף ייפוי הכח הבלתי חוזר, שיובילו למסקנה, שאין בו משום ויתור. אולם כרגיל, זו דעתי, פירושו של ייפוי כוח כזה - כאשר המתנה אינה מותנית - הוא ויתור מצד הנותן על זכות-החזרה..."

ראו גם ע"א 380/88 טוקאן נ' אלנששיבי, פ"ד מה (5) 410 (1991), וע"א 493/91 מזרחי נ' מזרחי, פ"ד נ (1) 199, שם, נאמר, בין היתר, כי ייפוי כח בלתי חוזר מהווה הצהרה על ויתור בכתב על זכות החזרה במובן סעיף 5(ב) לחוק המתנה, התשכ"ח – 1968.

21.בהתייחס לנסיבות הספציפיות של מקרה זה, מצאתי כי אין להחיל את הכלל האמור ולא ניתן ללמוד מחתימת התובעת כאן על ייפוי הכוח הבלתי חוזר משום ויתור על זכות החזרה. ואסביר:

22.עיון בעדויות הצדדים מעלה כי כל טענת הנתבעת היא כי התובעת העניקה לה את זכויותיה בדירה במתנה ומרצונה. אין בתצהירים או בעדויות התייחסות להסכמה מצד התובעת לוותר על זכות החזרה. לא זו אף זו אלא שמהתצהירים ומעדויות עולה, כי לא רק שלא הוסבה במפורש, תשומת ליבה של התובעת לכך כי חתימתה על ייפוי כוח בלתי חוזר משמעה וויתור על זכות החזרה, אלא שכלל לא הוסבה תשומת ליבה לכך שמכוח הדין מוקנית לה זכות לחזור בה מוויתורה, כל עוד לא ויתרה על זכות זו.

אוסיף כי גם אם התובעת קוראת השפה העברית (ונתון זה לא הובא על ידי שני הצדדים), והיא הייתה קוראת את תצהירי המתנה לנתבעת בטרם חתימתה עליהם, הרי שוויתור על זכות החזרה לא נכתב במסמכי עִסקת המתנה לנתבעת. כך שגם אם הייתה קוראת את מסמכי עִסקת המתנה לנתבעת - התובעת לא הייתה מודעת לוויתור שנטלה על עצמה בחתימתה על ייפוי הכוח הבלתי חוזר.

התובעת, אדם מן היישוב שאינה משפטנית, לא הייתה יכולה לעמוד לבדה וללא הסבר פרטני ומפורש, על כך שבידה זכות חזרה מהתחייבותה וכי משמעות חתימתה על ייפוי כוח הבלתי חוזר, כי ויתרה על זכות החזרה.

23.על הנתבעת וב"כ, מוטלת הייתה חובת הגינות שלא להסתפק בחתימת התובעת על ייפוי כוח בלתי חוזר אלא להבהיר לתובעת, ברחל ביתך הקטנה, אם במסמכי המתנה ואם בהסבר בעל פה, כי קיימת לה זכות חזרה והיא מוותרת עליה וכמובן גם, להבהיר את משמעות החתימה על ייפוי הכוח בלתי חוזר - כוויתור על זכות זו הקבועה בדין. ראו, בהשאלה מפסה"ד שניתן בע"א 9136/02 מאני נ' רייז, פ"ד נח (3) 934, עמודים 948-949, בעניין חוק הגנת הדייר [נוסח משולב] תשל"ב - 1972 וחוק ההוצאה לפועל התשכ"ז- 1967 וגם ה"פ (תל אביב) 156/07 רובינא נ' בנק המזרחי בע"מ (25/01/09) סעיפים 19-20 לפסה"ד.

24. זאת ועוד, מאחר ומסמכי עִסקת המתנה אינם כוללים ויתור על זכות החזרה, לא ברור מכוח מה ועל שום איזו הסכמה נחתם ייפוי הכוח הבלתי חוזר על ידי התובעת.

יתרה מכך, התאריך המודפס, על גבי ייפוי הכוח הוא 6.12.2017, קרי יום לאחר המועד מודפס על גבי עִסקת המתנה לנתבעת, הן על גבי ההסכם והן על גבי תצהירי המתנה. אמנם התובעת לא הכחישה חתימתה על ייפוי הכוח, אך האמור ממשיך ומעלה ספקות אשר לגמירות דעת התובעת לוותר על זכותה מחזרה.

לפיכך ומאחר ולא הונחה בפני כל ראיה, שלא לומר כל טענה, כי לתובעת הוסבר כי משמעות חתימתה על ייפוי הכוח הבלתי חוזר היא ויתור על זכות החזרה – לא ניתן לומר כי התובעת גמרה בדעתה לוותר על זכות החזרה.

בהעדר ויתור על זכות החזרה, ומאחר והנתבעת לא טענה כי שינתה מצבה לרעה בהסתמך על המתנה, זכאית התובעת לבטל את עִסקת המתנה לנתבעת.

25.ודוק, אמנם ההלכה הפסוקה קובעת כי ויתור על זכות החזרה אינו צריך להיות מפורש, ודי שיעלה מהכתב בצורה שאינה משתמעת לשני פנים. ראו ע"א 6369/98 גרינברג נ' גרינברג, פ"ד נד (4) 409, 419-420 וגם דברי מ"מ הנשיא בן-פורת בע"א 404/84 סעתי נ' סעתי שהובאו לעיל, אך כל עוד לא הועמדה התובעת על זכותה – הרי שלא ויתרה על זכותה ולא ניתן לומר כי חתימה על ייפוי כוח בלתי חוזר, כאשר לא הונחה ולוּ ראשית ראיה כי הוסברה לתובעת משמעות מסמך זה כוויתור על זכות החזרה, יכולה לשמש כוויתור על זכות החזרה.

לאמור יש להוסיף כי הוויתור על זכות החזרה הוא סייג לכלל שנותן מתנה יכול לחזור בו מהתחייבותו לתת מתנה בכל עת. סייג, בהיותו סייג, יש ליתן לו פירוש מצמצם, וודאי כאשר כבר נפסק כי אינטרס ההסתמכות של מקבל מתנה, שלא נתן תמורה, קטן.

26.לא נעלמה מעיני העובדה כי התובעת שינתה גרסתה. בתחילה טענה כי לא הבינה או לא ידעה כי חתמה על עִסקת המתנה. לאחר מכן לאחר שהתברר בדיון ביום 15.03.2018 כי צולמה, טענה כי חתמה על העברת הזכויות משום שנטלה כדורים בעקבות נפילה (ראו עמוד 3 שורות 13-20), אך אין בכך לשנות מהתוצאה אליה הגעתי.

27.אשר על כן נפסק:

עִסקת המתנה לנתבעת שנחתמה על פי תצהירי המתנה ביום 05.12.2017 בוטלה כדין.

הנתבעת תשלם לתובעת את האגרות ששילמה בהליך כאן, על פי קבלות, הוצאות משפט בסך של 3,000 ₪ ושכר טִרחת עורך דין בסך של 30,000 ₪.

מותר לפרסום בהשמטת פרטים מזהים, תיקוני הגהה ועריכה.

המזכירות תמציא לצדדים ותסגור ההליך.

ניתן היום, י"א שבט תש"פ, 06 פברואר 2020, בהעדר הצדדים.