פס"ד בערעור בשאלה האם רשאי ראש ההוצל"פ להתנות את קיומו של צו תשלומים לפריסת מזונות חוב עבר של חייב בתשלום החיוב השוטף במזונות ע"י החייב

1. עניינו של הערעור דנן בשאלה האם רשאי ראש ההוצאה לפועל להתנות את קיומו של צו תשלומים לפריסת מזונות חוב עבר של חייב כלפי המוסד לביטוח לאומי (להלן גם המל"ל) ואת עיכוב ההליכים בתיק ההוצאה לפועל שנקט המל"ל נגד החייב בתשלום החיוב השוטף במזונות על ידי החייב.

2. פסק הדין ניתן על יסוד טענות הצדדים במסגרת כתבי טענותיהם, כמפורט להלן, וכן לאחר ששמעתי באריכות את טענותיהם במסגרת הדיון שהתקיים בפני בערעור ביום 12.3.20.

רקע

3. הליך זה נפתח ביום 19.08.19 כ"בקשת רשות ערעור", שעה שמדובר בערעור בזכות (ולפיכך תכונה הבקשה לנוחיות– הודעת הערעור), ועניינו, בערעור של חייב (להלן: גם המערער) על החלטת כב' רשם ההוצאה לפועל, אביעד איגרא (להלן: הרשם) מיום 19.07.19 אשר ניתנה בתיק הוצל"פ xxx  לביצוע פסק דין למזונות (להלן – ההחלטה).

4. הזוכה בתיק ההוצאה לפועל הוא המל"ל שנקט בהליכי הוצאה לפועל לפי סעיף 14(ב) לחוק המזונות (הבטחת תשלום), תשל"ב-1972 (להלן: חוק הבטחת תשלום). החוב כלפי המשיב נובע מגמלת המזונות ששילם המל"ל לגב' אלמונית, מוטבת המזונות לפי פסק הדין למזונות קטינים, ילדיהם של מוטבת המזונות והמערער (להלן גם: החייב), שניתן ביום 13.9.06 על ידי בית משפט זה בתיק xxx.

5. ביום 24.06.19 הגיש החייב בקשה בתיק ההוצל"פ ובה עתר למתן צו תשלומים ופריסת חוב עבר (להלן – הבקשה). בטופס הבקשה מבקש החייב את פריסת החוב, והסכום המוצע כתשלום חודשי במסגרת צו התשלומים הוא 600 ₪ .

6. החוב של החייב כלפי המל"ל עמד על סך של כ- 548,139 ₪, נכון למועד מתן החלטת כב' הרשם, ועל סך של כ-568,000 ₪ כיום, והוא נובע מאי תשלום דמי מזונות על ידי החייב, כאשר עדיין קיים חיוב חודשי שוטף בתיק בסך של 2,986 ₪, המשולם בפועל ע"י המל"ל.

7. בהחלטתו נושא הערעור קבע כב' הרשם כי אין כל שינוי במהות ובצביון החוב כאשר הזוכה הוא המל"ל ולא אדם פרטי, וכי אי תשלום החוב מהווה נטל על הקופה הציבורית. כב' הרשם הפנה לכך כי על החייב רובץ נטל ההוכחה בדבר מצבו הכלכלי ויכולתו לשאת בתשלום החוב. לאחר הערכת יכולתו הכלכלית בהתחשב בפער בין הכנסותיו להוצאותיו, מצא כב' הרשם להעמיד את צו התשלומים על סך של 600 ₪ לחודש, החל מיום 10.8.19. כב' הרשם הטעים כי צו תשלומים זה מסדיר את חוב העבר בלבד ואין בו כדי לשלול מחובת החייב לעמוד בחיוב השוטף בתיק בגין דמי המזונות הפסוקים, משאין לרשם סמכות לשנות מהם. ובלשון כב' הרשם בחלק האופרטיבי להחלטתו:

"לפיכך, לאחר עיון בשאלון ומצרפיו, בהתחשב בפער בין הכנסות החייב להוצאותיו ובשים לב להערותי לעיל, הריני מורה על העמדת צו התשלומים על סך של 600 ₪ בחודש, החל מיום 10.08.2019 ובכל 10 לחודש.

יוטעם, צו תשלומים זה מסדיר את חוב העבר בלבד ואין בו כדי לשלול מחובת החייב לעמוד בחיוב השוטף בתיק בגין דמי המזונות הפסוקים, ומשאין לרשם ההוצאה לפועל סמכות לשנות בהם.

הווה אומר, על החייב לשלם עד ה- 10 לכל חודש סך של 600 ₪ בגין חוב העבר בנוסף לסך של 2,986 ₪ בגין חוב המזונות החודשי.

כל עוד יעמוד החייב בתשלומים אלה, יעוכבו הליכי הוצאת מעוקלים מדירת החייב, לא יעוקלו חשבונות עו"ש ומשכורת, ככל שקיימים.

עיכוב ההליכים יכנס לתוקפו לאחר שהחייב יציג למזכירות אסמכתא בדבר ביצוע התשלום הראשון של צו התשלומים כאמור על סך 3,586 ₪.

כמו כן, בכפוף לביצוע התשלום השישי ע"ח צו התשלומים יבוטלו ההגבלות שהוטלו על החייב מכוח הוראות סעיף 66 לחוק (לרבות ההגבלה על רישיון הנהיגה של החייב) למעט, הגבלה על יציאתו מן הארץ.

החייב מוזהר, כי אם לא ישלם את התשלומים במלואם ובמועדם, יחודשו נגדו כל הליכי ההוצאה לפועל, על יסוד בקשת זוכה שתוגש.

עם סיום החיוב השוטף יגדל צו התשלומים בהתאם מהחוב השוטף לכיסוי חוב העבר" (כל ההדגשות במקור).

8. בהתאם להחלטה זו, אם כן, על החייב לשאת בתשלום חוב המזונות השוטף בסך של 2,986 ₪ וניתן צו תשלומים בסך של 600 ₪ בגין חוב העבר, כאשר התשלום החודשי המורכב אפוא מהתשלום השוטף ומהחיוב לפי צו התשלומים יעמוד על סך של 3,586 ₪ בחודש. ככל והחייב יעמוד בתשלומים אלו, יעוכבו הליכי הוצאת מעוקלים מדירת החייה ולא יעוקלו חשבונות עו"ש ומשכורת, ככל שקיימים. ככל והחייב יעמוד בשישה תשלומים מתוך צו התשלומים, יבוטלו ההגבלות שהוטלו עליו לפי סעיף 66 לחוק ההוצאה לפועל התשכ"ז – 1967 (להלן: חוק ההוצאה לפועל), למעט ההגבלה על יציאה לחו"ל.

9. על החלטה זו מוסבת הודעת הערעור של החייב.

טענות המערער בהודעת הערעור

10. המערער טען בערעורו כי בהחלטתו כב' הרשם חרג מסמכותו ולא התייחס למצבו השיקומי והכלכלי של המערער. לעניין זה טוען המערער כי הנתונים הכלכליים אשר לא נסתרו על ידי המשיב מעוגנים בהחלטה: הכנסות המערער עומדות על 5,568 ₪ בחודש; הוצאותיו עומדות על 4,887 ₪ בחודש; חוב העבר למשיב נובע מגביית חוב המזונות של המערער אשר לא שילם באופן סדיר את כספי מחיית ילדיו.

11. המערער טען, כי החלטת כב' הרשם בדבר השתת החיוב לפי צו התשלומים בסך 600 ₪ בחודש בנוסף לתשלום השוטף, כך שהסך הכולל שבו יחויב הוא 3,586 ₪ לחודש, אינה מתיישבת עם קביעת כב' הרשם בדבר הכנסות המערער בסך של 5,568 ₪ בחודש והוצאותיו בסך של 4,887 ₪ בחודש ואינה מתחשבת ביכולתו.

12. עוד העלה המערער טענות בעניין אי התחשבות כב' הרשם, לטענתו, בכך שהמערער הוא אסיר משוחרר אשר ריצה x שנים בכלא, וחובו נוצר באותן השנים שבהן הוא ריצה עונש מאסר ולא היה באפשרותו לשאת בתשלום המזונות השוטף שנפסק. בנוסף, מוטלת על המערער חובה לנסוע ל-x ולהשתתף בתכנית טיפול כתנאי מתנאי שחרורו ויכולתו להגדיל הכנסות - מוגבלת.

13. לטענתו, בשים לב לאמור היה על כב' הרשם לקבוע כי אין מוטל על המערער לשלם תשלום נוסף מעבר לסכום של 600 ₪.

14. כן ובמיוחד מעלה המערער טענות כנגד התניית התשלום בסך 600 ₪ לפי צו התשלומים בתשלום המזונות השוטף. המערער טוען, כי כב' הרשם שגה בכך שקבע כי תשלום המזונות השוטף יהיה תנאי לפריסת חוב העבר ולעיכוב ההליכים.

15. לעניין זה, המערער טוען כי בסעיפים 69ב(1) יב' ו- 69 לחוק ההוצאה לפועל, לא נקבעה כל התניה שלפיה על החייב לעמוד בתשלום השוטף כתנאי לצו תשלומים בגין חוב עבר, ככל שמדובר בחוב כלפי המל"ל, להבדיל מחוב של החייב כלפי מוטבת המזונות. ביחס לחוב כלפי המל"ל יחול האמור בסע' 69 לחוק בלבד, שמקנה לכב' הרשם סמכות להורות על תשלום חוב עבר בשיעורים שיקבע, בלי שבסעיף הוקנתה לכב' הרשם סמכות להתנות צו זה בתשלום שוטף של המזונות.

עמדת המשיב בעיקרי הטיעון מטעמו

16. ביום 11.11.19 הגיש המשיב עיקרי טיעון ובהם עתר המשיב לדחיית הערעור.

17. המשיב מפרט כי הוא הנושא בתשלום המזונות חלף המערער, החל מחודש מרץ 2007. חוב המזונות עומד, נכון להגשת עיקרי הטיעון, על סך של 558,930 ₪ והמערער שילם ע"ח החוב סך של 1,719 ₪ בלבד (נכון למועד הגשת העמדה).

18. לטענת המשיב, המערער בפרשנות שהוא מבקש להעניק להוראות הנזכרות בחוק ההוצאה לפועל, מאיין את פסק הדין למזונות. המערער בטענותיו מבקש למעשה לרוקן מתוכן את פסק הדין של בית המשפט בקביעתו את דמי המזונות - פסק דין שניתן אף בהסכמת הצדדים. המערער מבקש להעביר נטל זה כולו על שכם הקופה הציבורית, וזאת בלי לשאת בדמי המזונות השוטפים ובניגוד לתכלית החוק אשר בוודאי אינה לשנות את מצבו של חייב לא לטובה ולא לרעה.

19. המל"ל טוען עוד כי חוב העבר כלפיו הוא חוב מזונות לכל דבר ועניין. לפי הקונסטרוקציה המשפטית של סוברוגציה, המשיב נכנס בנעליה של הזוכה בהתאם לחיוב המזונות, וזאת כהוראת סעיף 14 לחוק הבטחת תשלום. לפיכך, מדובר בחוב מזונות ולא בחוב רגיל כלפי המשיב. מהות החוב אינה משתנה כאשר החוב הוא למוסד לביטוח לאומי.

20. מהוראות החוק להבטחת תשלום עולה כי חוב העבר הוא חוב מזונות. בהתאם לחוק, המשיב משלם למוטבת המזונות את הסכום שנפסק בפסק הדין למזונות או את הסכום הקבוע בתקנות המזונות (הבטחת תשלום), תשל"ג-1972, הנמוך מבין השניים. במקרים שבהם הגמלה המשולמת נמוכה מהסכום שנפסק, פועל המשיב לגביית מלוא חיוב המזונות ומעביר את היתרה למוטבת המזונות. כל זאת, בהתאם לרציונל של החוק לסייע לנשים הן בפן הגביה של פסק המזונות והן בפן התשלום. כאשר המל"ל גובה מעבר למה ששילם הוא מעביר את הסכומים העודפים לידי הנשים בהתאם לסעיף 15 לחוק. קבלת הערעור תהווה פגיעה בכלל הנשים התולות יהבן בכספים אשר גובה המשיב במקומן.

21. לטענת המל"ל, כב' הרשם פעל בהתאם לסמכותו שעה שקבע את צו התשלומים בתנאים שהתנה. המערער טועה בפרשנות החוק והוא מבקש למעשה כי כב' הרשם ישנה את החיוב השוטף שנקבע בפסיקת בית המשפט או יאיינם, וזאת בניגוד לגדרי סמכותו שהם פריסת חוב שהתגבש (חוב עבר) בלבד. סמכותו היחידה של הרשם היא לפרוס חוב עבר, כפי שכב' הרשם קבע בהחלטה נושא הערעור, הא ותו לא.

22. המשיב טוען כי שינוי התשלומים השוטפים מנוגד לדין. עמדת המערער מנוגדת להוראות סעיף 69(ד) לחוק, שלפיו הרשם רשאי להפנות במקרים המתאימים את בעלי הדין לבית המשפט כדי לבקש שינוי השיעורים שנקבעו בפסק דין, ומכאן נלמד כי הרשם עצמו אינו מוסמך לשנות שיעורים שקבע בית המשפט. אימוץ גישת המערער, לא זו בלבד שלא תקטין חובות אלא שתוסיף ותגדיל את החוב לקופה הציבורית במתן תמריץ למערער ולחייבים נוספים שלא לשלם את חוב המזונות. המשיב מציין כי נכון לסוף שנת 2017 ומאז חוקק חוק המזונות ב 1972 עומד החוב על כ 5.4 מיליארד ₪.

23. המשיב טוען כי אין חוק ההוצאה לפועל מונע קביעת תנאי לפריסת חוב העבר במסגרת צו תשלומים שעניינו עמידה בתשלום החוב השוטף. המשיב מוסיף ומפנה בטיעוניו להנחיות רשות האכיפה והגבייה באשר לפריסת חוב מזונות עבר כלפי המל"ל, ולפיהן, תנאי לפריסת תשלום חוב העבר הוא תשלום חוב המזונות השוטף. הרשם אחראי לבדיקת יכולתו של החייב לעמוד בתשלום שנקבע בצו התשלומים.

24. לטענת המשיב, החלטת כב' הרשם מאזנת בין זכות המערער לחיים בכבוד לבין זכות המשיב לגבות את החוב שהוטל על כתפי הציבור במהירות וביעילות.

25. המשיב מפנה לפסיקה אשר קבעה שהתערבות ערכאת הערעור בגובה צו תשלומים, תהא מצומצמת ובמשורה כאשר כב' רשם ההוצאה לפועל הוא זה האחראי על הבחינה של יכולת הפירעון של החייב בהתאם לנסיבותיו ומופקד על עריכת חקירת יכולת בעניינו.

בקשה לדחייה על הסף

26. יצוין כי המשיב הגיש ביום 19.12.19 אף בקשה לדחיית הערעור על הסף. המשיב מציין כי הוא הגיש את הבקשה לדחייה על הסף לאחר הגשת עיקרי טיעון וזאת לנוכח החלטת כבוד השופט הבכיר איתי כץ בתיק ע"ר 12288-10-19 פלוני נ' המוסד לביטוח לאומי מיום 10.12.19 שבה נדחתה בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת כב' הרשם וכן נדחה הערעור לגופו של עניין, כאשר ב"כ המבקש שם הוא ב"כ המערער דנן והשאלה העומדת לדיון בתיק שבו ניתנה החלטה זהה לתיק זה. כב' השופט איתי כץ קבע כי לא מצא להאריך את המועד להגשת בקשת רשות הערעור וגם לגופו של עניין, "לאחר שנפסק סכום המזונות השוטף, אין מקום לקבוע פחות מאותו סכום שנקבע על ידי בית המשפט בדרך של ערעור על החלטת כב' רשם ההוצאה לפועל". לטענת המשיב, בהחלטת כבוד השופט כץ, קיבל בית המשפט את עמדתו המהותית שלפיה המערער טועה בפרשנותו ומבקש כי רשם ההוצאה לפועל, בניגוד לסמכותו בדין, יבטל את שיעור המזונות החודשיים השוטפים שנקבעו על יד בית המשפט, ומהכרעתו עולה כי סמכות הרשם היא לפרוס את חוב העבר בלבד.

27. המשיב חוזר על טענותיו, כי פרשנות המערער תרוקן מכל תוכן את פסק הדין למזונות ותביא לאיון תכלית חוק המזונות ותעמוד בניגוד לפסיקה. חייבים במזונות יגדילו את חובם ויטילו על הקופה הציבורית את נטל תשלום המזונות. אי תשלום מלוא סכום המזונות שנפסק מהווה הפרה של הוראות פסק דין ומתעלם מחובה מוסרית, חוקית ואזרחית. תכלית החוק הינה לסייע לזוכים בגבייה ולא להקל על החייבים, אשר חובתם לא נגרעה כהוא זה.

תגובת המערער להודעת המשיב ולבקשה לדחייה על הסף

28. ביום 23.12.19 הוגשה תגובת המערער לבקשה לדחייה על הסף.

29. המערער מבהיר, כי הערעור עוסק בהחלטת כב' הרשם אשר ניתנה, לטענת המערער, תוך חריגה מסמכות, בכך שהרשם התנה את עיכוב ההליכים בתשלום צו התשלומים ביחד עם תשלום המזונות השוטף, כמקשה אחת. זוהי ההתניה שחורגת מסמכות הרשם. המערער מבהיר כי מבוקש בערעור לקבוע כי עמידה בתשלום של 600 ₪ די בה לצורך עיכוב ההליכים בתיק, בלי להתנות את צו התשלומים ואת עיכוב ההליכים בעמידת החייב במזונות השוטפים.

30. המערער טוען כי המשיב לא דק פורתא בכך שהציג את טענות המערער נגד צו התשלומים בשעה שהמערער עותר נגד התניית עיכוב ההליכים בתשלום צו התשלומים והחוב השוטף. המערער טוען כי ב"כ המשיב נהג באופן מטעה גם בתיק ע"ר 12288-09-19 פלוני נ' המוסד לביטוח לאומי שאליו הפנה המשיב בבקשה לדחייה על הסף, ובשל כך לא ניתנה למבקש הארכה המבוקשת ורק בשל חוסר יכולת כלכלית לא הוגשה בקשת רשות ערעור על החלטת כבוד השופט איתי כץ.

31. המערער טען עוד כי המשיב לא התייחס להוראות החוק וטוען כי פרשנותו של המערער אינה נכונה אך אינו מתייחס לגופן של הוראות החוק בטענתו לטעות בפרשנותן.

תשובת המשיב לתגובת המערער מיום 23.12.19

32. המשיב השיב לתגובת המערער וטוען כי אותה התניה לא חוקית נטענת, נעשית לעיתים קרובות על ידי רשמי הוצאה לפועל במחוז ירושלים.

33. המשיב חוזר על טענותיו כי המערער מבקש לפטור עצמו מחובתו החוקית בתשלום המזונות השוטפים ודי בפריסת חוב עבר כאשר יתרת החוב בתיק הולכת ותופחת בעקבות מחדלי המערער.

34. התוצאה שלה חותר המערער היא התחמקות מתשלום מזונות שנקבעו בפסק דין. המל"ל מפנה לעובדה שנכון להיום יתרת החוב של המערער כלפיו עומדת על סך של 563,120 ₪ לאחר שהמערער שילם סך של 3,501 ₪ בלבד על חשבון חוב שהצטבר מאז מרץ 2007 ואילך. כלומר, כבר כעת מדובר בפריסת חוב העבר ל-78 שנים, וזאת בלי לקחת בחשבון את ההגדלות השוטפות בגין תשלומי המזונות שעוד משלם וישלם המשיב עבור הקטינים (ילידי x ו-y ). ככל שלא יחויב המערער בתשלום המזונות השוטפים, הרי שחובו לקופה הציבורית יפרס עד יום הולדתו ה-130, ומשמעות הדבר היא שחוב המזונות בתיק זה ובעשרות תיקים אחרים לא יגבה לעולם, וכי הגרעון בקופה הציבורית בגין תשלומי המזונות שתישא תחת החייבים יגדל במיליארד שקלים נוספים ונטל תשלום המזונות יועבר הלכה למעשה כולו למדינה. לא יהא זה כלל מעניינם של החייבים מה גובה המזונות שיקבע בבית המשפט, שכן זה יהא חסר משמעות לגביהם, ולא יהא להם תמריץ לעמוד בתשלומים השוטפים.

35. בפרשנות המערער את חוק המזונות מאיין המערער את תכליתו של החוק לגביית חוב המזונות חלף מוטבת המזונות ותוך שימוש באותם כלים שנתן המחוקק למוטבת המזונות – הזוכה. המשיב לעניין זה הוא רק "צינור". קבלת פרשנות המערער תעמיד מול שוקת שבורה את המשיב כאשר יתרת החוב של המערער רק תתפח בשל פרשנות זו.

36. המל"ל מבקש להקיש מהליכי פשיטת רגל שבהם אי תשלום מזונות עלול להיתפס כדי חוסר תום לב עד כדי ביטול הליך פשיטת הרגל, כאשר מערכת המשפט מגלה אפס סובלנות כלפי אדם שמתחמק מתשלום מזונות שוטפים המהווה תנאי הכרחי להמשך הליכי פשיטת הרגל. רק בעת עמידה בחיוב השוטף יתיר בית המשפט את עיכוב הליכי הגבייה בהוצאה לפועל.

37. משמעות היענות לבקשת המערער היא מתן תמריץ לחייב להתחמק מתשלום המזונות. לחייב אין אינטרס לשלם את חובו לקופה הציבורית כאשר הוא מקבל פטור מתשלום שוטף ודי בתשלום זעום כדי לעכב הליכים ולהימנע מתשלום החוב. משכך, חוזר המשיב ועתר לדחיית הערעור ולחיוב המבקש בהוצאות לדוגמא.

הדיון שהתקיים בבית המשפט בערעור ביום 12.3.20

38. ביום 12.3.20 התקיים בפני דיון בערעור ונשמעו טענות הצדדים.

39. במסגרת הדיון התחדדו טענותיו של המערער: המערער לא חלק על גובה החוב הנטען של המערער כלפי המל"ל בגין תשלומים שהמל"ל שילם למוטבת המזונות במקומו. כן הובהר כי אין הוא משיג כנגד קביעת צו תשלומים בגין חוב העבר בשיעור של 600 ₪ לחודש. עוד אין הוא טוען כי בסמכות רשם ההוצאה לפועל מהתשלום השוטף, שנקבע על ידי בית המשפט בפסק דין, ואין חולק על כך שבית המשפט והוא לבדו, הוא האינסטנציה היחידה שמוסמכת לשנות את החיוב השוטף. עוד מסכים המערער שאין בצו התשלומים שניתן ביחס לחוב העבר, כדי לגרוע מחובתו לשלם מידי חודש את התשלום השוטף, וכי בידי המל"ל אף לנקוט אמצעים על פי חוק ההוצאה לפועל במקרה של אי ביצוע התשלום השוטף. טענתו בערעור היא אך כי כב' הרשם לא היה מוסמך להתנות את צו התשלומים ואת עיכוב ההליכים בכך שהחייב ישלם את התשלום השוטף. הנפקות של חידוד זה, כפי שהבהיר המערער בטיעוניו בפני הוא: "נאמר שיש משכורת 6000 ₪, והחיוב השוטף 2,900 ₪ וכב' ראש ההוצל"פ קבע 600 ₪ עבור חוב העבר, מגיעים 3,500 ₪. בהנחה שהחייב לא ישלם את התשלום השוטף המשיב יוכל לנקוט בהליכים אך ורק לגבי החיוב השוטף. לגבי חוב העבר כל עוד החייב עומד בתשלום שנקבע בהוצל"פ הרי שהמשיב לא יוכל לפעול נגדו. זה ההבדל המהותי בין אם מקבלים את הטענה של המערער או מקבלים את הטענה של המשיב" (עמ' 1 לפרוטוקול הדיון מיום 12.3.20 למטה ועמ' 2 למעלה).

40. המערער טען כי סע' 69ב(1) לחוק ההוצאה לפועל, שמתייחס לפריסת חוב עבר במזונות תוך התניית הפריסה בתשלום המזונות השוטפים מתוחם ומוגבל למישור היחסים שבין החייב למוטבת המזונות, בלבד, וכי לנוכח הוראת סע' 69ב1(יב') לחוק ההוצאה לפועל, הוראה זו לא חלה לעניין חוב הנובע ממזונות שגובה המל"ל לפי החוק להבטחת תשלום, וסעיף אחרון זה קובע כי לעניין חוב אחרון זה יחול האמור בסע' 69 לחוק ההוצאה לפועל.

41. המערער טען עוד כי ההבדל לעניין זה בין חוב מזונות כלפי מוטבת המזונות לבין חוב מזונות כלפי המל"ל נובע מכך כי במקרה הראשון תשלום המזונות נועד להבטחת קיומם השוטף של הקטינים, בעוד שבמקרה השני, הנחת העבודה היא שהקטינים זכו וזוכים למענה מצד המל"ל, ולפיכך, המחוקק לא ראה הצדקה בהתניית צו התשלומים בגין חוב העבר ועיכוב ההליכים בתשלום החיוב השוטף.

42. המשיב מצדו חלק על הפרשנות שלה טען המערער וחזר על טיעוניו, כמפורט בכתבי הטענות מטעמו. בנוסף, הפנה המשיב לדברי ההסבר להצעת החוק לתיקון 54 לחוק ההוצאה לפועל, שבו הוסבר שמטרת התיקון לאפשר פריסת חוב עבר לא רק ביחס לחוב הנובע ממזונות שגבה המל"ל, אלא גם ביחס לחוב מזונות של חייב כלפי מוטבת המזונות וכי זו היתה מטרתו. עוד הפנה לכך שבדברי ההסבר הודגש כי מטרת התיקון לייצר תמריץ לחייב לשלם את החיוב השוטף. מאחר והמל"ל, שעה שהוא נוקט הליכי הוצאה לפועל נגד החייב נכנס לנעלי מוטבת המזונות לכל דבר ועניין, ומאחר ואין הבדל במהות בין החוב כלפי מוטבת המזונות לבין החוב כלפי החייב, פשיטא כי המחוקק לא ביקש למנוע התניית צו תשלומים ועיכוב הליכים בתשלום חיוב שוטף שעה שמדובר בחוב מזונות כלפי המל"ל, וקבלת פרשנות המערער תביא לפגיעה בתמריץ מרכזי של החייב לעמוד בתשלום השוטף, דבר שיגדיל את חובו כלפי המל"ל ואת הנטל שהוא השית, משית וימשיך להשית על הקופה הציבורית, ללא הצדקה.

דיון והכרעה

43. לנוכח הבהרות המערער, בפרט בדיון שהתקיים בפני בערעור, אין מקום עוד לבחון את השאלה האם בידי המערער, לנוכח יכולתו הכלכלית כפי שנקבעה בהחלטת כב' הרשם, לעמוד בצו התשלומים בסך של 600 ₪ בגין חוב העבר, וכן בתשלום בגין החיוב השוטף החודשי בסך של כ-2,986 ₪. המערער בהגינותו הבהיר בדיון בפני כי אין הוא משיג כנגד עצם מתן צו התשלומים בגין חוב העבר תוך העמדת התשלום החודשי על סך של 600 ₪ בחודש, כאשר לכך מצטרף החיוב השוטף במזונות, שכב' הרשם ממילא אינו מוסמך להתערב בו או לשנותו.

44. מכל מקום, הסמכות לקבוע יכולת כלכלית בנסיבות כל חייב נתונה בידי כב' הרשם. אכן, הלכה היא, כי רשם ההוצאה לפועל הוא המופקד על עריכת חקירת יכולת לחייבים, וערכאת הערעור לא תתערב בהחלטתו אלא במקרים נדירים, יוצאי דופן, בהם חרג הרשם בהחלטתו ממתחם הסבירות (בר"ע 1071/03 דרור גולן נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (2.02.03); רע"א 7195/09 ציון קרטה נ' פרקליטות מחוז חיפה ואח' דינים עליון 2009(118) 1423; רע"צ35723-04-12 לוסב נ' שטרוך (30.4.12)).

45. אין חולק כי לרשם ההוצאה לפועל סמכות ליתן צו תשלומים בשיעורים ובמועדים שיקבע וזאת בהתאם להוראות סע' 69 לחוק ההוצאה לפועל, בין שהליך ההוצאה לפועל ננקט על ידי מוטבת המזונות ובין על ידי המל"ל. עוד אין חולק על כך שרשם ההוצאה לפועל מוסמך ליתן צו תשלומים ביחס לחוב העבר המותנה בתשלום החיוב השוטף וכן להתנות את עיכוב ההליכים בתשלום החיוב השוטף, במסגרת הליך הוצאה לפועל שפותחת מוטבת המזונות נגד החייב, וזאת, בהתאם להוראות סע' 69ב'1 לחוק ההוצאה לפועל. השאלה שבפנינו היא היא האם הוראת סעיף 69 ב'1(יב) לחוק הקובעת כי "הוראות סעיף זה לא יחולו לעניין חוב הנובע ממזונות שגובה המוסד לביטוח לאומי לפי חוק המזונות (הכוונה לחוק הבטחת תשלום – מ.ב.) ויחולו לעניין חוב זה הוראות סע' 69 לחוק", שוללת, בהקשר הרלבנטי לענייננו, את סמכות ראש ההוצאה לפועל לקבוע, שעה שהליך ההוצאה לפועל ננקט על ידי המל"ל מול החייב, כי תנאי לצו התשלומים בגין פריסת חוב עבר ולעיכוב הליכים הוא עמידה בתשלום השוטף.

46. במילים אחרות, השאלה שבמוקד הערעור היא אך זו: האם רשאי ראש ההוצאה לפועל להתנות את קיומו של צו תשלומים לפריסת מזונות חוב עבר של חייב כלפי המל"ל ואת עיכוב ההליכים בתיק ההוצאה לפועל במישור היחסים שבין צדדים אלה בתשלום החיוב השוטף במזונות על ידי החייב.

47. סבורני כי בטרם הידרשות לבחינת הוראות סעיף 69 ו- 69ב1 לחוק ההוצאה לפועל, ובפרט הוראת סע' 69ב1(יב) לחוק, שבהן מבקש להיתלות המערער, אין זה למותר להזכיר תחילה מושכלות יסוד לעניין תכליות חוק ההוצאה לפועל, וכן ובמיוחד להתייחס למסגרת המשפטית שבמסגרתה פועל המל"ל לעניין תשלום וגביה של חוב מזונות.

תכליות חוק ההוצאה לפועל

48. כידוע, לחוק ההוצאה לפועל תכלית כפולה: התכלית האחת היא להגן על זכויות הזוכה בגביית חוב פסוק בזריזות, ביעילות, באופן מעשי ובר יכולת אכיפה (ראו לעניין זה בע"א 711/84 בנק דיסקונט נ' פישמן, פ"ד מא(1) 369, 374; להלן – עניין דיסקונט). מנגד, ניצבת תכלית נוספת לחוק - הגנה על זכויות יסוד אשר עוגנו וקיבלו מעמד על בחוקי יסוד. בהתאם לתכלית הנוספת, גם חייבים אשר מצבם הכלכלי איננו מאפשר להם לפרוע את חובותיהם הפסוקים זקוקים להגנה. וכפי שנקבע בע"א 2097/02 איטונג בע"מ נ' חדיד פואד, נז(4), 211, וכפי שנקבע בעניין דיסקונט, דברי השופט ד' לוין בסעיפים 6-5 לפסק הדין:

"חוק ההוצאה לפועל... נועד, בעיקרו ומעצם טיבו, להעמיד לרשותו של הציבור מנגנון, שבאמצעותו יוכל בעל דין שזכה בערכאות לממש את פסקי הדין, שניתנו לטובתו על-ידי בתי המשפט כנגד מי שחויב בדין. מנגנון זה ראוי לו שיהיה יעיל, מעשי ובר-יכולת אכיפתית, כשנגד עיניו של המוציא לפועל, בראש ובראשונה, הזוכה, ששוב הוא שיבוא עד מהרה למימוש זכויותיו כנגד החייב... אכן, כך בנוי החוק, זו תכליתו, ולמימוש תכלית זו נקבעו רוב רובם של ההוראות וההסדרים המפורטים בחוק ובתקנות שהותקנו מכוחו. עם זאת, ראה המחוקק נגד עיניו גם את החייב, הנדרש למלא אחר פסק-דין אך בשל מצבו הסוציאלי מתקשה הוא לעשות כן. ביקש המחוקק שלא לגרום לכך, שבהפעלת מנגנון הגבייה לטובת הזוכה יהפוך החייב לחסר כול ולנטל על החברה. מכאן מספר הוראות, שבסיסן הרעיוני הוא סוציאלי במהותו, אשר נקבעו אף הן בחוק הנ"ל, ועניינן התחשבות במצב החייב."  

49. נדרש אפוא לאזן בין התכליות המנוגדות. ברם, במסגרת איזון זה, יינתן משקל נכבד לאינטרס של הזוכה בביצוע פסק הדין אשר ניתן לטובתו, ובפרט בחוב מזונות. בעניין זה וכפי שנקבע ברע"א 4905/98 גמזו נ' ישעיהו, פ"ד נה(3) 360, 376, מיום 19.3.01:

"נדרש אפוא איזון בין התכליות (המיוחדות והכלליות) המתנגשות. מטבע הדברים כי איזון זה ייתן משקל נכבד לזכויות של הזוכה ולאינטרסים של הזוכה ושל הציבור, שהרי ההתדיינות המשפטית נסתיימה. זכותו של הזוכה מעוגנת בפסק^-דין סופי. על החייב לקיים את פסק^-הדין. זו נקודת המוצא. מטבע הדברים, האיזון בין הזכויות והאינטרסים של הזוכה לבין הזכויות והאינטרסים של החייב יפגע בדרך^-כלל בחייב בצורה קשה יותר מאשר בנושה. כך בחייב "סתם". כך על אחת כמה וכמה בחייב של חוב מזונות. הייחוד של חוב זה (...) מעמיד את נקודת האיזון בין התכליות המתנגשות קרוב עוד יותר למעטפת של כבוד האדם של החייב, וזאת גם אם הזוכה לא יגיע למינימום של קיום אנושי אם המזונות לא ישולמו. עם זאת גם בחוב מזונות איזון זה לא צריך לפגוע "בגרעין הקשה" של כבוד החייב יש לשמור על צלם האדם של החייב במזונות. יש להבטיח את מינימום הקיום האנושי של החייב במזונות" (סע' 22 לפסק הדין).

   המסגרת המשפטית שבמסגרתה פועל המל"ל בתשלום ובגביית חוב מזונות

50. נעבור עתה לבחינת המסגרת המשפטית של פעולות המל"ל בהקשר לתשלום וגביית חוב מזונות.

51. מעמדו המשפטי של המל"ל שעה שהוא משלם למוטבת המזונות תשלומים במקום החייב במזונות מוסדר בחוק הבטחת תשלום. סעיפים 14 ו-15 לחוק המזונות קובעים כדלקמן:

14. (א) המוסד יגבה מן החייב כל סכום שהגיע או המגיע ממנו לזוכה לפי פסק הדין למזונות, לרבות ריבית כפי שנפסק והוצאות גביה ושכר טרחת עורך דין כפי שנקבע בהוצאה לפועל.

      (ב) פסק הדין למזונות יבוצע בדרך האמורה בחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז–1967, כאילו ניתן לזכות המוסד, לרבות האמור בפרק ז' שבו.

    (ג) היה המוסד חב לחייב סכום כסף על פי כל דין, רשאי הוא לקזז כנגד אותו סכום את התשלום המשתלם לזוכה; החייב רשאי לפנות בענין הקיזוז לבית הדין האזורי לעבודה.

15. גבה המוסד מן החייב יותר מהתשלומים ששילם לזוכה לפי חוק זה, יעביר את ההפרש לזוכה אחרי ניכוי הוצאות גביה ושכר טרחת עורך דין, במידה שנגבו מהחייב כאמור בסעיף 14(א)".

52. תפקיד המל"ל לפי חוק המזונות הוא אפוא תפקיד שתכליתו סוציאלית: לסייע לזוכה לפי פסק המזונות הן בתשלום והן בגביה, ושעה שהוא גובה מהחייב מעבר לתשלומים שביצע, עליו להעביר את ההפרש לזוכה לאחר ניכוי הוצאות הגביה ושכ"ט עו"ד.

53. לעניין זה, המל"ל בא בנעלי הזוכה, המוטבת למזונות על פי פסק הדין למזונות, ואין בכך כדי לשנות מחובו של החייב. וכפי שנקבע ברע"א 3898/12 מאיר לרנר נגד כונס הנכסים, נבו (ניתן ביום 30.8.12):

"במקרה שלפנינו, המוסד לביטוח לאומי שילם את סכום המזונות לגרושתו של המבקש על פי חוק הבטחת תשלום, ולכן על פי סעיף 14 לאותו החוק הוא רשאי לגבות מן המבקש 'כל סכום שהגיע או המגיע ממנו לזוכה על פי פסק הדין למזונות'. במילים אחרות, לאחר ביצוע התשלום על ידי המוסד לביטוח לאומי כאמור, בא המוסד בנעלי הזוכה על פי פסק-הדין למזונות והוא רשאי לגבות את החוב מידי החייב, מכוח פסק הדין".

בשל כך, הוסיף בית המשפט העליון וקבע כי:

"צדק, אפוא, בית משפט קמא בקובעו כי הכלל האמור לפיו צו הפטר אינו פוטר ככלל את החייב מחובו לפי פסק המזונות, ראוי שיחול גם לגבי המוסד לביטוח לאומי כמי שבא בנעלי הזוכה לעניין זה. גישה זו אין בה כל חידוש וכבר נפסק לא אחת כי להוציא מקרים אשר בהם קיימים שיקולים מיוחדים להבחין בין הנושה המקורי ובין מי שבא בנעליו, או כשמדובר בזכויות אישיות גרידא, המוסד לביטוח לאומי 'עומד בנעלי הנושה, לא רק לעניין הזכות אלא גם לעניין הביטחונות וזכויות היתר'..., והדבר מתיישב היטב עם התכלית עליה מבוסס חוק הבטחת תשלום המיועד להבטיח כי הזוכה לא יוותר ללא אמצעי מחייה, אך אין מטרתו לשחרר את החייב מן החוב ולהעמיסו על הציבור כולו" (סע' 5 לפסק הדין).

פרשנות הוראות סעיף 69 ו-69ב'1 לחוק ההוצאה לפועל

54. על רקע האמור, נבחן עתה את השאלה המשפטית שעל מדוכת הערעור.

55. אקדים ואומר כי לטעמי, ניסיון המערער לייחס למחוקק כוונה להקנות לראש ההוצאה לפועל סמכות להתנות צו תשלומים ועיכוב הליכים בתשלום החיוב השוטף אך כאשר עסקינן בהליך הוצאה לפועל בין מוטבת המזונות לחייב, ולשלול סמכות כאמור שעה שמדובר בהליך בין המל"ל לחייב, אינה מעוגנת בהכרח בלשון החוק ובוודאי שלא בתכליתו.

56. עמדתי היא כי בהינתן שהמל"ל נכנס לנעלי המוטבת לכל דבר ועניין, צודק לדעתי המל"ל בטענתו, כי אין הצדקה עניינית, ולא קיימים שיקולי מדיניות שיצדיקו הבחנה בין הליך הוצאה לפועל שנפתח על ידי מוטבת המזונות, לבין הליך הוצאה לפועל שנפתח על ידי המל"ל מכוח חוק הבטחת תשלום לעניין סמכות הרשם להתנות בין צו התשלומים ועיכוב ההליכים לבין עמידה בתשלום השוטף.

57. את התיקון לחוק ההוצאה לפועל יש לפרש, ככל דבר חקיקה, על פי כללי הפרשנות הנהוגים בשיטתנו (ראו: א' ברק, פרשנות במשפט (כרך ב', פרשנות החקיקה, נבו הוצאה לאור, 1994) 79 (להלן: א' ברק); רע"א 3126/00 מדינת ישראל נ' א.ש.ת. ניהול פרוייקטים וכוח אדם בע"מ, פ"ד נז(3) 220, 241). על פי כללים אלה, נקודת המוצא של מלאכת הפרשנות מצויה בלשון החוק. "מלאכת הפרשנות של ביטוי המובא בחוק תחילתה, כמובן, בנוסח החוק עצמו" (הנשיא שמגר בע"א 93/88 מעבדות טרבינול (ישראל) בע"מ נ' פקיד שומה למפעלים גדולים, פ"ד מו(2) 385, 396). הכלל הוא שאין לתת לחוק משמעות שהלשון איננה יכולה לסבול. באשר הכלל הלשוני הוא כלל היסוד הראשון בפרשנות. אכן, "הכלל הבסיסי בענייננו הוא, כי על הפרשן ליתן ללשון החוק אותה משמעות שהיא יכולה לשאת מבחינה לשונית" (ע"א 77/88 צימרמן נ' שרת הבריאות, פ"ד מג(4) 63, 72; א' ברק, 81).

58. מן הלשון עוברים לתכלית. חוק צריך להתפרש על פי תכליתו. זה כלל היסוד השני בפרשנות (א' ברק, 85). מקום שבו קיים מגוון של משמעויות לשוניות - תיקבע משמעותו המשפטית של החוק על פי תכליתו (ראו: ע"א 165/82 קיבוץ חצור נ' פקיד שומה רחובות, פ"ד לט(2) 70). תכלית החוק היא "כוכב הצפון של הפרשנות" (א' ברק, 85), והיא "מצפן ההכוונה של השופט לפרשנות המשפטית הנכונה של ההוראה הניצבת בפניו" (הנשיא א' ברק בע"א 3185/03 מנהל מס שבח מקרקעין מרכז נ' פלם, פ"ד נט(1) 123, 130). אם כן, תכלית החוק תכריע איזו מהמשמעויות הלשוניות השונות היא זו שתיקבע. על מהותה של תכלית החוק עמד הנשיא א' ברק באומרו בג"צ 693/91 ד"ר מיכל אפרת נ' הממונה על מרשם האוכלוסין במשרד הפנים, פ"ד מז(1) 749, 764): "תכלית החקיקה היא המטרות, הערכים, המדיניות, הפונקציות החברתיות והאינטרסים, אשר דבר חקיקה נועד להגשימם. תכלית החקיקה הינה מושג נורמאטיבי. היא מורכבת מתכליתו הסובייקטיבית של דבר החקיקה ומתכליתו האובייקטיבית. תכליתו הסובייקטיבית של דבר החקיקה היא התכלית אשר יוצר החוק ביקש להגשים בשעת חקיקתו. זו 'כוונת המחוקק'. תכליתו האובייקטיבית של דבר החקיקה היא התכלית שדבר החקיקה נועד להגשים בחברה דמוקרטית מודרנית. זו 'מטרת החקיקה'". ואולם, וכפי שקבע כב' הנשיא א' ברק בפרשת קיבוץ חצור, תנאי לכך שתיבחר המשמעות הנכונה של החוק היא שיש לה אחיזה בלשון החוק. ובלשונו: "כיצד תיקבע המשמעות "הנכונה" של דיבור בחוק ? נקודת המוצא היא הלשון שנקט המחוקק. אין לך משמעות "נכונה" של דיבור, אם אין לה עיגון לשוני ולו מינימאלי בתורת הלשון. חייבת להיות נקודת אחיזה ארכימדית לפירוש הנכון בלשון החוק (ראה ב"ש 67/84 (חדד נ' פז ואח', פ"ד לט(667 (1.)), אלא אם כן כל משמעות המעוגנת בלשון מביאה לאבסורד. בהעדר "אבסורד", חייבת המשמעות ה"נכונה" להיות אחת מהאפשרויות המעוגנות בלשונה של ההוראה. הלשון היא איפוא נקודת המוצא. אך היא אינה נקודת הסיום. ..".

59. תכלית החוק (הסובייקטיבית והאובייקטיבית) נלמדת ממקורות התכלית (ראו: א' ברק, 291). מקורות התכלית הם כל מקור אמין, ובכלל זה, לשון החוק עצמו, ההיסטוריה החקיקתית ועקרונות היסוד של השיטה (ראו: ע"א 93/88 מעבדות טרבינול (ישראל) בע"מ נ' פקיד שומה למפעלים גדולים, פ"ד מו(2) 385, 396; ע"א 900/01 קלס נ' פקיד שומה תל-אביב 4, פ"ד נז(3) 750, 760; ע"א 8269/02 פקיד שומה חיפה נ' כרמל אולפינים בע"מ, פ"ד נט(1) 499, 505)".

60. סעיף 69 לחוק ההוצאה לפועל קובע כדלקמן:

 (א)  רשם ההוצאה לפועל רשאי, לאחר חקירת יכולת לפי סעיף 67, או על סמך תצהיר לפי סעיף 68, או לפי הסדר בכתב בין החייב ובין הזוכה, לצוות על תשלום החוב הפסוק במועד או בשיעורים שיקבע.

(ב)  על אף האמור בסעיף קטן (א) רשאי רשם ההוצאה לפועל, על פי בקשת הזוכה, לצוות על תשלום החוב הפסוק במועד או בשיעורים שיקבע, מיד לאחר שהוגשה בקשת ביצוע כאמור בסעיף 6.

(ג)   צו כאמור בסעיפים קטנים (א) או (ב) ייכנס לתקפו במועד שיקבע רשם ההוצאה לפועל, אך רשאי רשם ההוצאה לפועל לבטלו או לשנות את השיעורים שקבע בו בדרך שבה היה רשאי ליתן צו לפי סעיף קטן (א).

(ד)  נקבעו שיעורים בפסק הדין, יכול רשם ההוצאה לפועל, אם ראה הצדקה לכך, להפנות את בעלי הדין לבית המשפט כדי לבקש שינוי השיעורים שנקבעו.

(ה)  הוראות סעיף זה לא יחולו לעניין תשלום בשיעורים של חוב עבר במזונות לפי סעיף 69ב1".

61. סעיף 69ב1(יב) קובע כאמור כי:

 "הוראות סעיף זה לא יחולו לעניין חוב הנובע ממזונות שגובה המוסד לביטוח לאומי לפי חוק המזונות, ויחולו לעניין חוב כאמור הוראות סעיף 69".

62. בעבר, בטרם תיקון חוק ההוצאה לפועל באמצעות תיקון 55 אשר פורסם ביום 15.02.18 ונכנס לתוקפו ביום 08.18 (להלן: תיקון 55) לעניין בקשה לפריסת חוב עבר, הונחה הרשם לפי סעיף 69 בנוסחו הישן כדלקמן:

"ד. נקבעו שיעורים בפסק הדין, יכול רשם ההוצאה לפועל, אם ראה הצדקה לכך, להפנות את בעלי הדין לבית המשפט כדי לבקש שינוי השיעורים שנקבעו.

ה. הוראות סעיף קטן (ד) יחולו, בשינויים המחויבים, על מזונות שנפסקו בשל תקופה שקדמה למתן פסק הדין או על תשלומי מזונות שהצטברו בשל אי פירעון במועד, והכל מטעמים מיוחדים שיירשמו".

63. הוראות סעיף 69 בנוסח שקדם לתיקון 55 אפשרו אפוא לרשם להפנות את הצדדים לבית המשפט, אם ראה הצדקה לכך, כדי לבקש שינוי השיעורים שנקבעו בפסק דין, כאשר הוראה זו הוחלה בשינויים המחויבים ביחס למזונות שנפסקו בשל תקופה שקדמה למתן פסק הדין או על תשלומים שהצטברו בשל אי פרעון במועד, וזאת מטעמים מיוחדים שירשמו.

64. כפי שהוסבר בדברי ההסבר להצעת חוק ההוצאה לפועל) תיקון מס' 54 התשע"ז 2017):

"מטרתה העיקרית של הצעת חוק זו היא להסמיך את רשם ההוצאה לפועל לפרוס חוב עבר במזונות לתשלומים, בהתאם ליכולתו של החייב .כיום, לפי סעיף 69 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 )להלן – החוק(, מוסמך רשם ההוצאה לפועל לצוות על תשלום חוב פסוק בשיעורים, לאחר שערך חקירת יכולת לחייב לפי תצהיר של החייב או על בסיס הסכם שנערך בינו לבין הזוכה.

סמכות זו מוגבלת, ואינה חלה לגבי חוב פסוק שבית המשפט קבע את שיעורי התשלום שלו .לגבי חוב כאמור, רשאי רשם ההוצאה לפועל להפנות את בעלי הדין לבית המשפט כדי שישנה את פריסת התשלום, רק אם ראה הצדקה לכך) סעיף 69 (ד) לחוק(. כאשר מדובר בחוב מזונות שלא שולם עד למועד מתן פסק הדין או תשלומי מזונות שהצטברו בשל אי–פירעון במועד )להלן - חוק עבר במזונות(, סמכותו של רשם ההוצאה לפועל מוגבלת עוד יותר .במקרים אלה, רשאי הרשם להפנות את בעלי הדין לבית המשפט לענייני משפחה  רק מטעמים מיוחדים שיירשמו)סעיף 69 )(ה( לחוק).

ברע"א 4905/98 גמזו נ' ישעיהו פ"ד נ"ה(3) 36  יצק בית המשפט תוכן למונח "טעמים מיוחדים שיירשמו" וקבע כי אלה מתקיימים בכל מקרה שבו מוכח, להנחת דעתו של רשם ההוצאה לפועל, כי בלא קביעת שיעורים לחוב העבר במזונות לא יוכל החייב לקיים את עצמו .לפיכך,  חייב במזונות המבקש לפרוס חוב עבר במזונות לתשלומים נדרש להוכיח פעמיים כי יש הצדקה לפרוס את חובו לתשלומים. בפעם הראשונה עליו להרים את נטל ההוכחה בדבר קיומם של "טעמים מיוחדים" המצביעים על כך שאם רשם ההוצאה לפועל לא יפרוס את חוב העבר לתשלומים לא יוכל החייב לקיים את עצמו .בפעם השנייה, עליו להרים נטל דומה לפני בית המשפט לענייני משפחה במקרה שבו מצא הרשם לנכון להפנות את הדיון בעניינו של החייב לבית המשפט .כל זאת אף אם החייב עומד בתשלומי המזונות השוטפים .האמור לעיל אינו חל על חוב עבר במזונות שגובה המוסד לביטוח לאומי לפי חוק המזונות )הבטחת תשלום( התשל"ב 1972- (להלן - חוק המזונות). לגבי חוב כאמור, נתונה לרשם ההוצאה לפועל סמכות לפרוס את החוב לתשלומים בעקבות חקירת יכולת שערך לחייב בהתאם להוראות סעיף 69 לחוק (ראו: רע"א 4445/96 שאול בר-נוי נגד המוסד לביטוח לאומי, נבו, ניתן ביום 18.9.97).

כדי לפשט את ההליכים ולהקל על החייב, מוצע כי גם לגבי חוב מזונות לזוכה שאינו המוסד לביטוח לאומי )להלן- זוכה שאינו המוסד( תינתן לרשם ההוצאה לפועל סמכות לצוות על תשלום בשיעורים של חוב עבר במזונות )להלן -צו לתשלום בשיעורים(, וזאת בכפוף לכמה כללים שיתוו את שיקול דעתו .לגבי חוב עבר במזונות שגובה המוסד לביטוח לאומי לפי חוק המזונות יישאר המצב הקיים, קרי רשם ההוצאה לפועל מוסמך לבצע חקירת יכולת ולקבוע צו תשלומים בהתאם להוראות סעיף 69  לחוק .

התיקון המוצע מבקש להבטיח כי סמכותם של רשמי ההוצאה לפועל לפי ההסדר המוצע תחול רק לגבי חוב עבר במזונות שהוא חוב מזונות שנפסק בשל תקופה שקדמה למתן פסק הדין או דמי מזונות שהצטברו בשל אי–פירעון במועד שנקבע בפסק הדין. לפי המוצע, צו לתשלום בשיעורים יינתן רק לחייב שהגיש בקשה מנומקת הנתמכת במסמכים וחתם על כתב ויתור על סודיות ולאחר שהרשם ערך חקירת יכולת לחייב .הצו יינתן רק לחייב שעומד בתשלום המזונות החודשיים השוטפים.

יודגש שמטרתו של המנגנון המוצע אינה לשנות את שיעורו של החוב ויש להבטיח כי החייב אינו מנצל את השימוש במנגנון זה כדי להשתמט מתשלום החוב או לשנות את שיעורו. תרומתו של התיקון המוצע באה לידי ביטוי בכמה היבטים:

ראשית מתן סמכות לרשם ההוצאה לפועל לפרוס חוב עבר במזונות עשוי להקל על החייב ועל הזוכה שאינו המוסד על ידי ייעול ההליכים .קיומו של הליך נוסף בבית המשפט לענייני משפחה,אשר במסגרתו נדרש החייב להוכיח בשנית כי יש הצדקה לפריסת החוב עשוי לארוך זמן רב ולעכב את תשלום החוב. כמו כן המשמעות של הליך נוסף היא עלויות נוספות המוטלות על הצדדים בשל ניהול ההליך ותשלום אגרה נוספת על ידי החייב .לכן, מתן סמכות לרשם ההוצאה לפועל לפרוס את החוב לתשלומים תפשט ותקצר את ההליכים ובדרך זו תקל על הצדדים . שנית ,תיקון המוצע צפוי להקל את העומס על מערכת בתי המשפט .שלישית, המנגנון המוצע מתמרץ חייבים לשלם את דמי המזונות החודשיים באופן שוטף כדי שתתאפשר להם פריסה של חוב עבר". (ההדגשות הוספו על ידי – מ.ב.).

65. הנה כי כן, תיקון 55 נועד לאפשר לרשם ההוצאה לפועל להורות על פריסת חוב עבר במסגרת צו תשלומים, תוך ייעול ופישוט ההליכים, לא רק כאשר מדובר בחוב מזונות כלפי המל"ל, שעה שהוא פועל לפי החוק להבטחת תשלום, אלא גם כאשר מדובר בחוב מזונות כלפי מוטבת המזונות, וזאת בכפוף לכמה כללים שיתוו את שיקול דעת, שעניינם, בין היתר, בהתניית צו התשלומים בעמידה בתשלום השוטף.
66. במילים אחרות, תיקון 55 לחוק הרחיב אפוא את סמכותו של הרשם בעניין חוב העבר, והביא לכך שפריסת חוב העבר היא בסמכות רשם ההוצאה לפועל והדבר אך מתיישב עם תפקיד רשם ההוצאה לפועל. וכפי שנקבע בהחלטת כבוד רשמת ההוצאה לפועל עינת גלעד משולם, לשכת ההוצאה לפועל בחדרה בתיק ,12-00047-06-4 החלטה מיום06.18:

"יודגש כבר עתה, כי התיקון לחוק מאפשר פריסת חוב עבר בתיק ההוצאה לפועל מבלי להפנות את הצדדים לבית המשפט כפי שנעשה בעבר.

מקור הסמכות לקביעת המזונות ושיעורם נותר בידי הערכאה המוסמכת. עם זאת לרשמי ההוצאה לפועל ניתנה סמכות לפרוס את חוב מזונות העבר, הן לשם קידום גביית החוב (שכן פעמים רבות בחינת הבקשה נעשית אך כשהחייב נושא בדמי המזונות השוטפים); הן מתוך הכרח לדאוג לכבודו של החייב שלעיתים אינו מסוגל לשאת בתשלומים משחוב מזונות העבר גואה ותופח מדי חודש ומתקשה לקיים את עצמו; הן מתוך תפיסה שלפיה, ניהול דיונים כפולים (בהוצאה לפועל ובבית משפט) משחית את זמנם של הצדדים וגורם לבזבוז משאבים והן משום שממילא רשמי ההוצאה לפועל בתיקים "רגילים" בוחנים בקשות לצווי תשלומים כמעשה שבשגרה" (עמ' 4 להחלטה).

67. אם כן, בין שהזוכה הוא מוטב המזונות ובין כאשר הזוכה הוא המוסד לביטוח לאומי, נתונה לרשם ההוצאה לפועל סמכות לפרוס את חוב העבר לתשלומים בהתאם להוראות סעיף 69 – לאחר חקירת יכולת שערך לחייב או לפי תצהיר לפי הסדר בין הצדדים.

68. ודוק, תכלית התיקון הייתה להשוות בין מצבו של החייב שעה שהוא עומד מול המל"ל לבין מצבו שהוא עומד מול מוטבת המזונות, ולא להקנות לחייב יתרון חדש, שקשה להצדיקו עניינית, שעה שהוא מתמודד מול המל"ל – יתרון הטמון בכך שראש ההוצאה לפועל יהיה מנוע כביכול מלהתנות צו תשלומים בגין חוב עבר בתשלום החיוב השוטף. ליצירת הבדל חדש בין מצב המל"ל מול החייב לבין מצב מוטבת המזונות כלפי החייב אין עיגון בתכלית תיקון 55.

69. גם בדיון שהתקיים בוועדת חוקה, חוק ומשפט ביום 30.1.18 בעניין התיקון, הובהר כי מטרת החוק היא להסמיך את רשם ההוצאה לפועל לפרוס חוב עבר של חייב כלפי "זוכה פרטית", דהיינו מוטבת המזונות, להבדיל מהמל"ל, והדיון התרכז בעיקרו אודות השאלה האם נכון או לא נכון לעשות כן. איש ממשתתפי הדיון לא העלה את הטענה כי התיקון נועד לאפשר התנייה של פריסת חוב העבר בתשלום החיוב השוטף כלפי מוטבת המזונות בלבד, תוך יצירת הסדר שלילי בעניין זה שעה שהחוב הוא כלפי המל"ל.

70. קשה למצוא הצדקה לפרשנות שמציע המערער, גם לנוכח חובת החייב לעמוד ממילא בתשלום השוטף, כאשר לית מאן דפליג שרשם ההוצאה לפועל אינו מוסמך לשנות כהוא זה מחיוב זה.

71. פרשנות המערער אינה מתיישבת גם עם הפסיקה הקובעת במפורש כי המל"ל נכנס לנעלי מוטבת המזונות לכל דבר ועניין, וכי החוב כלפי המל"ל אינו שונה במהותו מהחוב כלפי מוטבת המזונות. תכלית החוק להבטחת תשלום היא לסייע לזוכים בגבייה ולא להקל על החייבים, אשר חובתם לא נגרעה כהוא זה. כפי שנקבע בע"א 357/79 המוסד לביטוח לאומי נגד כונס הנכסים הרשמי תל אביב, נבו, החייב אינו צריך ליהנות מכך שהמל"ל ממלא אחר חובתו לפי חוק ומשלם לזכאי שאותו הותיר החייב ללא תמיכה, שכן מטרת חוק זה בוודאי לא היתה לשנות את מצבו המשפטי של החייב, לא לטובה ולא לרעה.

72. הנה כי כן, קבלת עמדת המשיב מביאה להרמוניה חקיקתית, שעניינה בהלימה בין הוראות חוק ההוצאה לפועל הרלבנטיות לענייננו לבין הוראות החוק להבטחת תשלום, ובין אלו לבין הפסיקה המשווה את מעמדו של המל"ל למעמד מוטבת המזונות. זאת, בניגוד לעמדת המערער, שתולה את כל יהבה בפרשנות מילולית צרה ומנותקת הקשר של הוראת סעיף 69ב(1) יב' לחוק ההוצאה לפועל במנותק מתכלית תיקון 55, ואשר אינה מתיישבת עם הפסיקה שלפיה המל"ל נכנס לנעלי מוטבת המזונות, לכל דבר ועניין.

73. צודק עוד המל"ל בטענתו כי קבלת פרשנות המערער תמנע מחייבים את התמריץ בעמידה בתשלום השוטף – תמריץ הקיים בעצם התניית צו התשלומים בגין פריסת חוב העבר ועיכוב ההליכים בעמידה בתשלום השוטף – ותגרום להגדלה מתמדת בחוב של החייב כלפי המל"ל ובהגדלת הנטל על הקופה הציבורית, שאינה כידוע כיס ללא תחתית, ואשר נועדה לביצוע תשלומים סוציאלים שונים שהמל"ל צריך לשלם על פי חוק לזכאים שונים. דומה כי המקרה דנן, שבו עומד לחייב כלפי המל"ל חוב בגין מזונות עבר על סך שמתקרב לכ-600,000 ₪, נכון להיום, וצפוי לגדול ולגדול בהמשך, ככל שלא יעמוד בתשלום החיוב השוטף, ממחיש היטב את התוצאות הבלתי רצויות של קבלת עמדת המערער. שימור תמריץ כאמור הוא שיקול מדיניות משמעותי התומך אף הוא בעמדת המשיב.

74. אוסיף, כי למסקנה הפרשנית שאליה הגעתי יש תימוכין גם בהנחיות רשות האכיפה והגבייה באשר לפריסת חוב מזונות עבר כלפי המל"ל. בהתאם להנחיות אלו, תנאי לפריסת תשלום חוב העבר הוא תשלום חוב המזונות השוטף.

75. אמנם, מדובר בהנחיות מנהליות, שכוחן המרכזי בהנחיית הרשות המנהלית הנוגעת בדבר, ואין בהנחת העבודה הפרשנית הגלומה בה כדי לחייב את בית המשפט. עם זאת, הלכה היא כי על בית משפט, בבואו לפרש הוראת חוק, להתחשב בפירוש שניתן על ידי הרשות המוסמכת לפעול על פי הוראה זו. וכי שנקבע בבבג"ץ 142/89 תנועת לאו"ר ו-3 אח' נ' יו"ר הכנסת ו-16 אח', פ"ד מד(3), 529 , בעמ' 549-550 נאמר מפי שופט (כתוארו אז) ברק:

"כאשר באה בפני בית משפט שאלה פרשנית, על בית המשפט לפרשה על פי מיטב הבנתו. על בית המשפט להתחשב בפירוש שנתנו גורמי שלטון (וועדה מוסמכת של הכנסת, רשות מוסמכת במסגרת הרשות המבצעת) להוראת החוק. אין לומר כלל כי פירושם שלהם אינו רלבנטי, ואין בו כדי להעלות או להוריד. נהפוך הוא: רשות שלטונית המופקדת על ביצועו של חוק מתמחה בו, יודעת יפה את כוחו ומגבלותיו, וערה למלוא הבעיות שכל פירוש אפשרי יעורר. על כן, על בית המשפט להטות אוזן לפירושה של הרשות המבצעת את החוק ולהערותיה. עם זאת, לאחר שבית המשפט עיין בפירושן של הרשויות השונות, עליו להכריע בפירוש הראוי, תוך שעליו לראות עצמו חופשי בבחירת הפירוש שנראה לו כפירוש הנותן ללשון החוק אותה משמעות המגשימה את תכליתו על פי תפיסתו של בית המשפט את מובן הלשון ומשמעות התכלית. עצם העובדה שהפירוש של רשות השלטון הוא פירוש אפשרי, אינה מספקת כדי שבית המשפט יאמץ אותו. על בית המשפט להשתכנע, כי הפירוש שניתן להוראת החוק על ידי רשות שלטונית אחרת הוא אכן הפירוש הראוי, כלומר, הפירוש שבית המשפט היה נותן לו גם אילו הפירוש של הרשות השלטונית היה שונה".

76. להלכה זו התייחס י' זמיר בספרו "הסכמות המנהלית" התשנ"ו – 1996, כרך א', באומרו:

"אכן זאת ההלכה. אך אין לטעות בה: כשם שהיא קובעת כי על בית המשפט לתת את הפירוש הראוי לפי הבנתו, כך היא קובעת כי על בית המשפט לייחס משקל ראוי לפירוש שניתן על ידי הרשות המנהלית לפי הבנתה, אם הוא בגדר פירוש אפשרי" (בעמוד 147).

         והוסיף י' זמיר בעמוד 145 לספרו:

"עם זאת, במתן הפירוש, בית המשפט מייחס משקל לפירוש שנתנה הרשות המינהלית. הוא לוקח בחשבון שהחוק הפקיד את הסמכות בידי הרשות, כחלק מן הרשות המבצעת, והטיל עליה את האחריות להפעלת הסמכות. הוא מודע לכך שהרשות היא בעלת כישורים להפעלת הסמכות, לעיתים אפילו בעלת מומחיות מיוחדת, והיא מתבססת על נסיון מעשי. ... אכן אין בכל אלה כדי להטות את הכף לזכות הרשות המינהלית מקום שברור לבית המשפט כי הרשות נתנה פירוש מוטעה לחוק.... אך במקרים רבים המצב שונה: החוק ניתן לפירושים אחדים, שונים זה מזה שכולם סבירים..".

77. לטעמי, סעיף 69ב1(יב) לחוק ההוצאה לפועל הקובע, כמצוטט לעיל, כי "הוראותסעיףזהלאיחולולענייןחובהנובעממזונותשגובההמוסדלביטוחלאומילפיחוקהמזונות, ויחולולענייןחובכאמורהוראותסעיף 69", מטרתו אך להבהיר כי לרשם ההוצאה לפועל אותה סמכות "ישנה" לפרוס חוב מזונות עבר בתיקי המל"ל על סמך חקירת יכולת מכוח הוראת סע' 69; באשר גם לפני תיקון החוק, לא היתה מניעה מלקבוע במסגרת צווי תשלומים לעניין פריסת חוב עבר בתיקי מזונות מל"ל כי הם "מותנים" בביצוע התשלום השוטף (של דמי המזונות השוטפים), ובעניין זה לא חל כל שינוי, שהרי מדובר בחוב אחד במסגרת תיק אחד, הכולל מזונות עבר וחיוב שוטף, ומשכך חיובים אלה שלובים זה בזה באופן שאי ביצוע אחד מהם מהווה אי תשלום החוב בכללותו. ודוק, אם החייב משלם את חוב העבר ללא תשלום החיוב השוטף, הוא מפר את ההסדר, שכן אי תשלום החיוב השוטף הופך אותו חיוב לחוב עבר "חדש", שלא חלה עליו החלטת הפריסה. גם מטעם זה מדובר בחיובים שלובים שאי תשלום אחד מהם צריך להביא לשפעול התיק בכללותו.

78. כל זאת, בשים לב לכך שהכלל כי רשם ההוצאה לפועל אינו מוסמך בשום מקרה לשנות מהחיוב השוטף לא השתנה כמובן, ועל כך אין חולק. וכפי שרשם ההוצאה לפועל לא הוסמך לשנות מהחיוב השוטף – שהוא חיוב כלפי מוטבת המזונות – ועל החייב לשלמו בכל מקרה (כל עוד חיוב זה לא שונה בהליך מתאים על ידי בית המשפט), ואם לא ישלמו, הרי הוא עושה לדין לעצמו, כך גם אין רשם ההוצאה לפועל יכול לתת לגיטימציה להשתמטות מתשלום החוב השוטף, ובכך להביא בדלת האחורית לביטול או להפחתת דמי מזנות השוטפים שנפסקו.

79. למצער, יש לומר, כי מטרת סע' 69ב1(יב) לא הייתה לקבוע "הן" בנוגע לסמכות הרשם להתנות צו תשלומים בגין חוב עבר ועיכוב הליכים בעמידה בתשלום החיוב השוטף ביחס לחוב מזונות כלפי מוטבת המזונות, ובכך ליצור מיניה וביה הסדר שלילי לגבי סמכות הרשם לפעול כן ביחס לחוב מזונות כלפי המל"ל. לכל היותר, ניתן לומר כי עקב התיקון לחוק, נוצרה לקונה ביחס לסמכות הרשם להתנות מתן צו תשלומים בגין חוב עבר ועיכוב הליכים בעמידה בתשלום השוטף כאשר החוב הוא כלפי המל"ל, וכי יש להשלים לקונה זו על ידי היקש מההסדר שנקבע בתיקון בהקשר זה ביחס לחוב כלפי מוטבת המזונות, שכן אין כל סיבה עניינית כאמור וכל שיקולי מדיניות להבחין בין השניים.

80. סיכומו של דבר, רשם ההוצאה לפועל מוסמך להתנות קיומו של צו תשלומים בגין פריסת חוב עבר ועיכוב הליכים בעמידה בתשלום השוטף, גם כאשר הליך ההוצאה לפועל ננקט על ידי המל"ל.

81. סוף דבר, הערעור נדחה.

82. המערער ישלם הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד למשיב בסך של 3,000 ₪ תוך 30 ימים שאם לא כן סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד לתשלום בפועל.

83. תואיל המזכירות לשלוח את פסק הדין לצדדים.

84. התיק יסגר.

ניתן היום,  י"ט אדר תש"פ, 15 מרץ 2020, בהעדר הצדדים.