מדינת ישראל נ' פלג

הרשעת הנאשם

1.הנאשם, יליד 1943, הורשע לאחר שמיעת הראיות בעבירות של השמטת הכנסה מתוך דו"ח, בניגוד לסעיף 220(1) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], תשכ"א-1961 (10 עבירות); ומסירת תרשומת כוזבת בדו"ח על פי הפקודה, בניגוד לסעיף 220(2) לפקודה (2 עבירות).

על פי הכרעת הדין, הנאשם בעליה ומנהלה של חברה המייצרת ומשווקת מזון לעופות. הנאשם קיבל בירושה מדודתו שנפטרה בשנת 1991 סך של כמיליון מארק גרמני. החל משנת 1993 החזיק הנאשם את הסכום האמור בחשבון בבנק SAL OPPENHEIM הגרמני. בשנת 2011 מכר הנאשם את ניירות הערך שברשותו בחשבון הבנק הגרמני, סגר את החשבון והעביר את מכלול הנכסים שהיו בו לחשבון בנק חדש שפתח בבנק UBS השוויצרי.

לאורך השנים הנאשם התעדכן בקביעות במתרחש בחשבונות הבנק הזרים וביצע בהם פעולות שונות, לרבות מכירה וקניה של ניירות ערך, משיכות והעברות כספים.

משנת 2004 ועד לשנת 2013 הנאשם הפיק מהנכסים שעמדו לרשותו בחשבונות הבנק הזרים הכנסות שסכומן לא יפחת מ-4,308,019 ₪ הנובעות מריבית, דיבידנד ורווחים מניירות ערך.

בכל אחת משנות המס 2013-2004 הגיש הנאשם דו"ח שנתי על הכנסותיו לפקיד השומה לפי הוראות פקודת מס הכנסה, כאשר לפי הוראות תקנות מס הכנסה (פטור מהגשת דין וחשבון), תשמ"ח-1988 היה עליו לדווח בדו"ח השנתי על הכנסותיו ולהצהיר על קיומם של נכסים בחו"ל ככל שהם בסך העולה על הרף הקבוע בתקנות. בשנים 2011 ו-2013 עלה שווי נכסיו של הנאשם בחשבונות הבנק הזרים על הרף הקבוע בתקנות, כך שהיה עליו להצהיר על קיומם של הנכסים בחו"ל בדו"חות שהגיש בשנים אלו, ועם זאת הנאשם לא הצהיר על קיומם של חשבונות הבנק הזרים בדו"חות השנתיים שהגיש בשנים אלו. הנאשם פעל כן במזיד ובכוונה להתחמק מתשלום מס.

2.בהכרעת הדין נדחו טענותיו העובדתיות והמשפטיות של הנאשם, וביניהן – טענות לענין ביטול כתב אישום מטעמים של הגנה מן הצדק בשל אכיפה בררנית שננקטה נגדו, כאשר מעורבים אחרים בפרשה "זכו" לסגירת התיק כנגד תשלום כופר, ואילו הוא, ששיתף פעולה עם החוקרים, הודה בחקירה והגיש לחוקרים את דפי חשבונות הבנק שעל בסיסם הוכן כתב האישום, הועמד לדין; טענות בדבר אי קבילות הודעותיו של הנאשם שנגבו, לכאורה, תוך הפרת זכות ההיוועצות ועת נחקר ללא אזהרה ומבלי שיודע אודות זכויותיו; טענות בדבר אי קבילות מסמכים שנתפסו במשרד רואה החשבון שלו, הואיל ואלה נתפסו, לכאורה, ללא צו שיפוטי ותוך הפרת חסיון עורך-דין-לקוח שעמד לנאשם; וכן טענות בדבר חוסר הוגנות של המדינה בהגשת כתב האישום נגד הנאשם, כאשר בעת הרלוונטית לפתיחת החקירה וההעמדה לדין תוקן "נוהל גילוי מרצון", כך שלמעשה הוענקה "חסינות" מהעמדה לדין לאזרחים שבחרו למסור מידע לרשויות אודות כספים ונכסים שהחזיקו אשר חייבים במס.

עדי אופי

3.מטעם ההגנה העידו שלושה עדי אופי.

גב' שולמית חן, מנהלת החשבונות של החברה אותה מנהל הנאשם, העידה שבנה נשוי לבתו של הנאשם. תחילה עבדה כמזכירה בחברה, אך הנאשם לחץ עליה להרחיב השכלתה ובזכותו למדה הנהלת חשבונות והיא משמשת כמנהל חשבונות בחברה מזה 20 שנים. היא הדגישה שהנאשם תמיד התייחס אליה ואל העובדים באופן מיטבי וסייע ככל הניתן. הנאשם מעסיק בחברה שמונה עובדים. התנהלותו מול רשויות המס היתה ללא דופי והוא תמיד שילם מיסים בזמן. לדבריה, העסק כולו תלוי על כתפיו של הנאשם אשר רק לו הידע והנסיון להתנהל מול ספקים, לרקוח את התערובת המדוייקת לעופות ולטפל במשלוחי המזון לבעלי הלולים. לדבריה, מדובר בידע שנצבר אצל הנאשם משך שנים רבות ואינו ניתן להעברה לבן ממשיך או לשותף עסקי.

גב' שרה גבאי, בתה של בת זוגו של הנאשם, סיפרה בהתרגשות שהנאשם משמש לה כאב מאז גיל שבע. גם גב' גבאי עובדת במפעל של הנאשם מזה שש שנים בייצור ובהכנת תערובות ובעבודה משרדית. לדבריה, במידה והנאשם יישלח למאסר, המשפחה תיאלץ לסגור את העסק, שכן אין לנאשם תחליף.

מר אמין מסארווה, נהג משאית בחברה, סיפר שהוא עובד אצל הנאשם 16 שנים ומשמש כיד ימינו. גם הוא סיפר שהנאשם בנה את העסק בשתי ידיים, צבר ידע ונסיון משך עשרות שנים ואחראי בלעדי להכנת התערובות ואחזקת המכונות ותיקונן. לדבריו, במידה והנאשם ייעדר מהעסק לתקופה ממושכת, העסק לא ישרוד והמשמעות היא שהוא ויתר העובדים, בעלי משפחות וילדים, ייפלטו ממעגל העבודה. הסכנה חמורה שבעתיים כאשר מדובר בתקופה קשה במשק נוכח התפרצות נגיף הקורונה.

טיעוני ב"כ הצדדים

4.ב"כ המאשימה, עו"ד נועם עוזיאל, טען שבעבירות מן הסוג בהן הורשע הנאשם אין מדובר בגניבה או במרמה כלפי אדם אחר, אלא מדובר במרמה כלפי המדינה, עבירות המבוצעות בדרך כלל על ידי אנשים "נורמטיביים". זאת ועוד, מחד, העבירות מאוד קלות לביצוע ומאידך, הן מאוד קשות לגילוי וחשיפה. אזרחים רבים מחזיקים חשבונות בנק ונכסים מניבים בחו"ל והדבר לא מתגלה, אלא בסיטואציות של סכסוכי גירושין, שאז אחד מבני הזוג בוחר להלשין על רעהו מתוך אינטרס, או במקרים נדירים אחרים. במקרה שלפנינו, לולא עוכב אותו רוני אליאס, נציג בנק UBS השוויצרי, כשבידו רשימה של אזרחים ישראלים המחזיקים בחשבונות באותו בנק – דבר העבירה לא היה מתגלה לעולם, ומכאן נולדה "פרשת בנק UBS" במסגרתה הועמדו לדין אזרחים רבים בגין ביצוע עבירות דומות של השמטת הכנסה ומסירת דיווח כוזב. לאור זאת, הכלי היחיד שיש למערכת אכיפת החוק להילחם בתופעה של השתמטות מתשלום מס הוא כלי ההרתעה. התובע טען שככל שהענישה תהא סלחנית מדי, רכה מדי, בלתי משמעותית – כך יגדל הפיתוי, הסיכון יהיה שווה, ורואי חשבון ויועצים משפטיים ייעצו ללקוחותיהם לקחת את הסיכון, שכן כאמור, הסיכוי להיתפס קלוש; וכאשר מדובר בסכומי כסף גדולים ומשמעותיים – על אחת כמה וכמה. התובע ציין שברוב המקרים מבצעי העבירות הם אנשים מבוגרים, בגיל השלישי, וזהו אף הפרופיל העברייני בפרשה דנן, של אנשים שמחזיקים נכסים או חשבונות בנק בחו"ל, אשר מניבים להם הכנסות.

ב"כ המאשימה טען שהאבחנה בין עבירה "פאסיבית" (הכנסה שצומחת כשהאדם פאסיבי ונמנע מלדווח, כשמנגנון ייצור ההכנסה הוא כסף או רכוש ולא עבודה פיזית) לעבירה "אקטיבית" (במסגרתה אדם נותן שירותים, גובה שכר טירחה, ולא נותן חשבונית ללקוח או לרואה החשבון שלו) היא מלאכותית – זאת נוכח העובדה שהעבירות הפאסיביות הן "עבירות של עשירים. אלה עבירות שהכסף מייצר כסף, לא עבודה", ומבחינת צדק חלוקתי, יש כאן הטבה גדולה מאוד לעשירים ולחזקים אל מול נותני השירותים העומלים בזיעה.

ב"כ המאשימה הפנה לקריטריונים ולמבחנים שנקבעו בפסיקה לצורך קביעת העונש הראוי, ובראשם המבחן הכמותי-מספרי. במקרה שלפנינו, מכל התיקים שהוגשו בפרשה, תיק זה והתיק המקביל (שהוגש נגד אחיו של הנאשם) הם שניים מבין שלושה תיקים בהם מדובר בהכנסה של מעל 4 מיליון ₪. גם בדיקה בפסיקה מעלה שאין תיקים רבים בהם היקף ההכנסה היא מעל 4 מיליון ₪. על כן, טען התובע, שענישה הכוללת עונש מאסר לריצוי בעבודות שרות אינה עומדת על הפרק, שכן לו אכן ייגזר על הנאשם עונש מאסר לריצוי בעבודות שרות הפועל היוצא מכך יהיה שרמת הענישה תרד ומרבית תיקי המס יסתיימו בענישה פחותה מכך. הוא הפנה לעובדה שממילא תיקי מס בהיקפי הכנסה בסכום של עד 700,000 ₪ נסגרים בתשלום כופר חלף הגשת כתב אישום.

המבחן השני אליו הפנה התובע עניינו מהו סכום המס שהיה על הנאשם לשלם, כאשר במקרה שלנו אחוז המס עמד על כ-25%, דהיינו היה על הנאשם לשלם מס בסך 1,846,000 ₪.

התובע הפנה לפסיקה בכלל ולגזרי דין שניתנו נגד נאשמים אחרים בפרשת UBS, בין במסגרת הסדרי טיעון ובין בטיעון "פתוח" לעונש.

באשר לנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירות, הפנה ב"כ המאשימה לעובדה שאמנם הנאשם בחר לנהל משפט הוכחות, אך בחקירה ברשות המיסים הודה בביצוע העבירות ואף העביר לחוקרים חומרים רלוונטיים ובהם דפי חשבונות הבנק. עוד הפנה התובע לעובדה שהנאשם שילם את המס הנובע על פי שומה אזרחית שהוציא לו פקיד השומה, בהתאם לדיווח חשבונאי מלא שהגיש באמצעות רואה החשבון שלו.

לאור האמור לעיל, עתר ב"כ המאשימה לקבוע מתחם עונש הולם הנע בין 18 ל-30 חודשי מאסר ואת עונשו של הנאשם ביקש למקם מעט מעל לרף התחתון, ולהעמידו על 22 חודשי מאסר, לצד קנס כספי בסך 250,000 ₪ ומאסר על תנאי.

5.ב"כ הנאשם, עוה"ד דוד אפרים ויצחק כהן, טענו שבשנת 2011 הוציאה רשות המיסים "נוהל גילוי מרצון" שנועד להביא לידיעת אזרחים, להם הכנסות דומות לאלה של הנאשם, שהכנסות אלה חייבות במס ובדיווח. ההבנה היתה שאזרחים לא ידעו שהם עוברים עבירות. לאחר שהנוהל לא נחל הצלחה רבה, שכן לא היתה אפשרות לבצע גילוי אנונימי, תוקן הנוהל בשנת 2014, כאשר עד אז לא היתה כל אכיפה כנגד מי שהחזיק חשבונות בנק בחו"ל. והנה, למרות שאזרחים ביצעו גילוי מרצון ולא עמדו בתנאי הנוהל, הם קיבלו "חסינות בלתי פורמאלית" מרשות המיסים, לא הועמדו לדין ואף לא שילמו כופר, חרף העובדה שעניינם דומה לעניינו של הנאשם ויתכן שמקור הכספים שם אינו חוקי. זאת בעוד שבענייננו, מקור הכסף אצל הנאשם הוא חוקי (ירושה).

עוד טענו ב"כ הנאשם כי חרף העובדה שטענתם לאכיפה בררנית נדחתה, עדיין קיימת תחושה של אי צדק כאשר התיק נגד בני הזוג אביבה ומשה גלעד נסגר בתשלום כופר של 600,000 ₪ כאשר השניים שמרו על זכות השתיקה, לא שיתפו פעולה בחקירה ולא המציאו את מסמכי הבנק כפי שעשה הנאשם.

ב"כ הנאשם הפנו להנחיות היועץ המשפטי לממשלה בדבר משך טיפול הפרקליטות בתיקים פליליים, כאשר כשמדובר בעבירות מסוג פשע הטיפול אמור להסתיים בתוך 18 חודשים. בענייננו, העבירות בוצעו בשנים 2013-2004, החקירה נפתחה בחודש ספטמבר 2014, כתב האישום הוגש בחודש מרץ 2018 והכרעת הדין ניתנה בחודש יולי 2020. על כן, נוכח השיהוי והתמשכות ההליכים הם טענו שנגרם לנאשם עיוות דין.

ב"כ הנאשם טענו שהנאשם הסיר את המחדל במלואו, כאשר שילם לפקיד השומה קרוב ל-2 מיליון ₪. לצורך כך נטל הלוואות שעדיין הוא משלם אותן (נע/2). על כן, השבת הגזילה נעשתה כאן במלוא מובן המילה וקופת המדינה לא ניזוקה. נטען שלנאשם, במרוצת השנים הרלוונטיות לכתב האישום, נגרמו הפסדים שלא באו לידי ביטוי בכתב האישום, הפסדי הון שניתן היה לקזז אותם מהרווחים.

נטען שהנאשם שיתף פעולה באופן מלא בחקירה ולולא שיתוף הפעולה לא היה נולד כתב האישום שהוגש נגדו.

ב"כ הנאשם הגישו טבלה ובה 28 החלטות של ועדת הכופר מן השנים 2017-2015, על מנת שבית המשפט יתרשם מתיקים אחרים הנוגעים להכנסות פאסיביות שנסגרו כנגד תשלום כופר (נע/1).

לבסוף, הפנו ב"כ הנאשם לנסיבותיו האישיות, כאשר מדובר באדם כבן 78, תושב קדימה, מלח הארץ, נעדר עבר פלילי, נורמטיבי, עמל כפיים, אשר הקים מפעל לייצור מזון לעופות ואמון על פרנסתם של עובדיו ומשפחותיהם, כאשר מחזור פעילות העסק נע בין 18 ל-20 מיליון ₪ בשנה. למפעל עשרות לקוחות וספקים. נטען שאם חלילה יישלח הנאשם למאסר מאחורי סורג ובריח, העסק ייסגר על כל המשתמע מכך, לרבות פגיעה בעובדים ופיטוריהם, פגיעה בלקוחות והמשך צבירת חובות במיליונים.

לאור האמור לעיל, ביקשו ב"כ הנאשם להטיל עליו עונש מאסר לריצוי בעבודות שרות לצד קנס סמלי לאור מצבו הכלכלי. הסניגורים הפנו לטבלת פסיקה שהגישו.

6.הנאשם – אשר בחר שלא להעיד להגנתו במסגרת פרשת התביעה – סיפר בדברו האחרון שבמהלך 32 השנים בהן הוא מנהל את העסק הוא לא ביצע ולו עבירת מס טכנית אחת. לדבריו, כשהתפוצצה הפרשה והוא עוכב, ייעץ לו עורך דינו שלא לדבר בחקירה ולא לגלות דבר, ואם היה נוהג כך קיים סיכוי רב שלא היה מוגש כתב האישום דנן. אך הוא בחר לשתף פעולה עם החקירה. הנאשם שיתף בכך שהוא מרגיש רע מכך שהוא נקרא מעלים מס, אך שמח ששילם את המס הנובע והסיר את המחדל. הנאשם הביע צער על המעמד אליו נקלע ועל הטעות שעשה.

דיון והכרעה

7.הערכים החברתיים המוגנים בהם פגע הנאשם מוכרים וידועים ועניינם השוויון בנטל המס, הסולידריות החברתית והערבות ההדדית, הפגיעה הקשה בקופה הציבורית והפגיעה הקשה בכלכלה ובמשק. בהתחשב בנסיבות הקשורות בביצוע העבירות, כמפורט להלן, פגע הנאשם בערכים החברתיים המוגנים במקרה שלפניי במידה גבוהה.

נסיבות הקשורות בביצוע העבירות

8.מדובר בהעלמת הכנסה ובהשמטת הכנסה, בכוונה להתחמק ממס, לאורך תקופה ארוכה מאוד, ובהכנסה בסכום גבוה מאוד, כאשר משנת 2004 ועד לשנת 2013 הנאשם הפיק מהנכסים שהחזיק בחשבונות הבנק הזרים הכנסות שסכומן לא יפחת מ-4,308,019 ₪ הנובעות מריבית, דיבידנד ורווחים מניירות ערך, כאשר שיעור המס הנובע מהן עומד על סך של 1,846,000 ₪.

הנאשם נמנע מלדווח על חשבון הבנק שהחזיק בחו"ל ומההכנסות שצמחו לו מריבית, דיבידנד וניירות ערך, כאשר העבירות בוצעו לאורך מספר ניכר של שנים באופן המצביע על שיטתיות ורציפות.

טענות ב"כ הנאשם בדבר "נוהל גילוי מרצון" משנת 2011, ותיקונו בשנת 2014, לא יכולות להועיל לו, שכן הנאשם היה מלווה לאורך כל הדרך ברואה חשבון שמש אשר העיד לפניי, כאשר התרשמתי שמדובר במומחה לדיני מס ואילו היה הנאשם משתף אותו ומגלה לו אודות חשבון הבנק וההכנסות שהוא מניב לו, חזקה על רואה החשבון שהיה משכנע את הנאשם להצהיר על חשבון הבנק ועל ההכנסות שהוא מניב לו, או שהיה מפנה אותו לאותו נוהל גילוי מרצון, על מנת שהנאשם יגלה לרשויות המס ענין זה וינסה להגיע עמם להסדר כלשהו. ואולם, כאמור, הנאשם הסתיר דבר קיומו של החשבון הזר מרואה החשבון שלו ועל כך אין לו להלין אלא על עצמו.

כאמור, העבירות המשיכו להתבצע על ידי הנאשם ולולא הפתיחה בחקירה, סביר להניח שהיו ממשיכות להתבצע על ידו. צודק, איפוא, התובע בטיעונו כי מדובר בעבירות קלות מאוד לביצוע וקשות לגילוי ולחשיפה.

9.בתי המשפט בפסיקתם הדגישו את החומרה היתרה שיש לייחס לעבירות בניגוד לדיני המס וציינו כי אין להקל בעונשם של עברייני מס הגוזלים את כספי הציבור, יוצרים דמורליזציה בקרב ציבור משלמי המיסים וגורמים במעשיהם נזק רב למדינה. עוד נקבע כי אין להבדיל בין מי שגוזל את כספי הפרט למי שגוזל כספי ציבור ועל כן, יש להחמיר בעונשם של מורשעים בעבירות מס אשר לא הסירו את כל המחדלים, שכן בהסרת המחדלים יש משום ביטוי לחרטה כנה ואמיתית של הנאשם. עוד נקבע כי אין במצוקה כלכלית או בנסיבות אישיות כדי להצדיק את ביצוע העבירות והאינטרס הציבורי להחמיר בענישה גובר על האינטרס האישי גם כאשר מדובר בהרשעה ראשונה. נקבע כי נוכח הקלות שבביצוע העבירות והסיכוי הנמוך להיתפס, יש להעניק משקל בכורה לשיקולי ההרתעה.

הפסיקה, איפוא, קבעה כי יש לגזור בגין עבירות כגון אלה עונשי מאסר לריצוי בפועל.

10.עיינתי בפסקי הדין אליהם הפנו ב"כ הצדדים וכשם שניתן למצוא עונשים הכוללים מאסר לריצוי בעבודות שרות בגין השמטות הכנסה בסכומים גבוהים מאוד של 5 מיליון ₪, 3.8 מיליון ₪ ו-3.5 מיליון ₪ (ראה פסקי-דין מס' 3-1 ו-5 לטבלה שהוגשה על ידי ההגנה), כך ניתן למצוא פסיקה המטילה עונשי מאסר לריצוי בפועל בגין השמטות הכנסה נמוכות בהרבה. כל עבירה ונסיבותיה וכל נאשם ונסיבותיו, כדברי בית המשפט המחוזי בתל-אביב באחד מפסקי הדין שניתנו בפרשה זו –

הפסיקה, כדרכה של פסיקה, הפוך בה והפוך בה דכולי בה, וכל צד מצא את פסקי הדין התומכים בעמדתו" (ע"פ (מחוזי ת"א) 2450-09-17 יצחק סוויד נ' מדינת ישראל (31.1.18)).

11.ואולם, נראה שהיות ומדובר בפרשה במסגרתה הוגשו מספר רב של כתבי אישום נגד נאשמים בגילאים דומים, נעדרי עבר פלילי ובעלי נסיבות אישיות דומות, אשר המשותף לכולם הוא שהחזיקו חשבונות בנק בחו"ל והעלימו הכנסות בסכומים גבוהים, וכן שכולם הסירו את המחדלים, הרי שיש להתחשב בעונשים שנגזרו עליהם – בין אם במסגרת הסדרי טיעון ובין שלא במסגרת הסדיר טיעון – על מנת קבוע את מתחם העונש ההולם בתיק שלפניי.

להלן, איפוא, תובא פסיקה שניתנה במסגרת הפרשה דנן, פרשת בנק UBS, בין במסגרת הסדרי טיעון ובין לאחר טיעון "חופשי" לעונש.

• ע"פ (מחוזי ת"א) 2450-09-17 יצחק סוויד נ' מדינת ישראל (31.1.18) – המערער, מנהל שכיר בבנק איגוד, הורשע לאחר שמיעת ראיות בעבירות של השמטת הכנסה מתוך דו"ח ושימוש במרמה, עורמה ותחבולה, כאשר על פי העובדות הוא הפיק הכנסות מריבית על כספים שהפקיד בחשבון בנק בשוויץ, במהלך השנים 2011-2003, בסך 2,467,602 ₪, מבלי שהגיש דו"ח על הכנסות אלה בשנים 2009-2003, ובשנים 2010 ו-2011 לא כלל הכנסות אלה בדו"חות שהגיש. המערער הסיר את המחדל במלואו ושילם את המס הנובע בסך של כ-350,000 ₪. בית משפט השלום קבע מתחם עונש הולם הנע בין 12 ל-24 חודשי מאסר ומתחם קנס הנע בין 30,000 ל-150,000 ₪ וגזר על המערער 16 חודשי מאסר וקנס בסך 70,000 ₪.

  ערעורו של המערער לבית המשפט המחוזי התקבל. נקבע שמתחם העונש ההולם נע בין 10 ל-24 חודשי מאסר. ניתן משקל משמעותי יותר להסרת המחדל ולעובדה שהמערער ניהל את משפטו בפריזמה מצומצמת של הוכחת היסוד הנפשי בלבד. עוד ניתן משקל לנסיבות בריאותיות של המערער. בנסיבות אלה, הקל בית המשפט המחוזי בעונשו של המערער והעמידו על 12 חודשי מאסר.

• עפ"ג (מחוזי ת"א) 15052-01-19 יעקב פרדו נ' מדינת ישראל (8.4.19) – המערער, יליד 1952, הורשע לאחר שמיעת הראיות, בעבירות של השמטת הכנסה במזיד ועל מנת להתחמק ממס ושימוש במרמה, עורמה ותחבולה על מנת להתחמק מתשלום מס. זאת בגין הפקדת כספים בבנק בשוויץ על ידי אחיו של המערער, והפקת רווחים מהם בסך 2,601,699 ₪, כאשר המס הנובע מהם עמד על סך של 161,459 ₪. המערער הסיר את המחדל במלואו. בית משפט השלום קבע מתחם עונש הולם הנע בין 10 ל-24 חודשי מאסר ולאחר ששיקלל נסיבות אישיות חריגות שעניינן מצב בריאותי מורכב של המערער ושל בנו, גזר עליו 12 חודשי מאסר לצד קנס בסך 80,000 ₪.

  שני הצדדים הגישו ערעור על גזר הדין וחזרו בהם מן הערעור שהגישו לאחר שקיבלו את המלצת בית המשפט המחוזי.

• ת"פ (שלום ת"א) 4079-11-18 מדינת ישראל נ' חיים קומי (9.7.19) – הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירות של מסירת תרשומת כוזבת בדו"ח ומרמה עורמה ותחבולה במזיד מתוך כוונה להתחמק ממס, בכך שבין השנים 2013-2006 הפיק הנאשם מדיבידנד וריבית מכסף שהופקד בחשבון זר הכנסות בסך 1,440,407 ₪ ולא דיווח. הנאשם הסיר את המחדל ושילם את המס הנובע במלואו. בית המשפט כיבד את הסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים וגזר על הנאשם 9 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שרות וקנס בסך 90,000 ₪.

• ת"פ (שלום ת"א) 25256-03-18 מדינת ישראל נ' יוסף לוי (15.7.19) – הנאשם הורשע על פי הודאתו בביצוע עבירות של מסירת תרשומת כוזבת והשמטת הכנסה מדו"ח, בכך שהפיק מדיבידנד וריבית מכספים שהחזיק בחשבון בנק UBS הכנסות בסך 1,452,329 ₪ ולא דיווח. הנאשם הסיר את המחדל ושילם את המס הנובע במלואו. בית המשפט כיבד הסדר טיעון אליו הגיעו הצדדים וגזר עליו 7.5 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שרות וקנס כספי בסך 170,000 ₪.

• ת"פ (שלום ת"א) 25750-03-18 מדינת ישראל נ' הדה בן בסט (10.9.19) – הנאשמת הורשעה על פי הודאתה בעבירות של מסירת תרשומת כוזבת והשמטת הכנסה, בכך שהפיקה מדיבידנד ומניירות ערך שהחזיקה בחשבון בנק UBS הכנסות בסך 1,244,426 ₪. הנאשמת הסירה את המחדל ושילמה את המס הנובע. בית המשפט כיבד הסדר טיעון שהוגש בעניינה וגזר עליה 4 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שרות וקנס בסך 230,000 ₪.

• ת"פ (שלום פ"ת) 42293-03-18 מדינת ישראל נ' סורין הרשקוביץ (6.9.18) – הנאשם הורשע על פי הודאתו בביצוע עבירות של מסירת תרשומת כוזבת והשמטת הכנסה מתוך דו"ח, בכך שבין השנים 2014-2005 הפיק מחשבונות בנק שהחזיק בשוויץ הכנסה בסך 1,100,000 ₪ ולא דיווח עליה. הנאשם הסיר את המחדל במלואו. נוכח גילו המתקדם של הנאשם, נסיבותיו האישיות ומצבו הבריאותי, כיבד בית המשפט הסדר טיעון שהוגש לו וגזר על הנאשם 6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שרות וקנס כספי בסך 60,000 ₪.

• ת"פ (שלום ת"א) 25158-03-18 מדינת ישראל נ' אהרון כהן (19.7.18) – הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירות של השמטת הכנסה מדו"ח ומסירת ידיעות כוזבות, בכך שבשנים 2013-2004 הפיק הכנסה מריביות ודיבידנדים בחשבונות זרים שהחזיק בסך של 916,997 ₪. הנאשם הסיר את המחדל ושילם את המס הנובע. בית המשפט כיבד את הסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים וגזר עליו 6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שרות וקנס כספי בסך 150,000 ₪.

• ת"פ (שלום כפ"ס) 36218-03-18 מדינת ישראל יוליאן גרוסברג (17.3.19) – הנאשם, יליד 1946, הורשע על פי הודאתו בעבירות של מסירת תרשומת כוזבת והשמטת הכנסה, בכך שהחזיק חשבון זר בבנק UBS והפיק ממנו הכנסות פיננסיות בסך של 596,606 ₪. בית המשפט כיבד הסדר טיעון שהושג בין הצדדים וגזר עליו 4 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שרות וקנס בסך 40,000 ₪.

• ת"פ (שלום חי') 23037-03-18 מדינת ישראל נ' אריה קופל (6.1.19) – הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירות של מסירה בדו"ח על פי הפקודה תרשומת כוזבת, השמטת הכנסה שיש לכללה בדו"ח ומרמה ועורמה, בכך שהפיק הכנסות פיננסיות מחשבון בנק שפתח בבנק UBS בסך 566,481 ₪ וכן הכנסות פיננסיות שנבעו לו מכוח השכרת דירות בחו"ל בסכומים שאינם ידועים למאשימה, בין השנים 2005 ל-2012. הנאשם שילם את המס הנובע ןהסיר את המחדל. בית המשפט קבע מתחם עונש הולם הנע בין 6 ל-12 חודשי מאסר לצד קנס כספי בסכום הנע בין 30,000 ל-150,000 ₪. בית המשפט חרג לקולא מן המתחם, מטעמי שיקום, וגזר על הנאשם 4 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שרות וקנס בסך 30,000 ₪.

   

  בהתחשב בנסיבות הקשורות בביצוע העבירות ובמדיניות הענישה, כמפורט לעיל, אני קובע כי מתחם העונש ההולם נע בין 15 ל-36 חודשי מאסר, לצד קנס כספי בן עשרות אלפים עד 500,000 ₪.

  נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירות

  12.בבחינת הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירות, הבאתי בחשבון את אלה –

  • גיל, היעדר עבר פלילי ופגיעה בתעסוקה – הנאשם כבן 78, נעדר עבר פלילי מכל סוג ומין שהוא, אשר לו זו הסתבכותו הראשונה עם החוק. הנאשם בעל עסק לייצור ושיווק תערובות לעופות, מנהל אותו מזה עשרות שנים, מעסיק 8 עובדים ואחראי לפרנסתם. ניכר כי לענין ניהול העסק ידו בכל ויד כל בו. עדי האופי – מנהלת החשבונות של המפעל, בתה של בת זוגו של הנאשם, אותה גידל מגיל 7, אשר אף היא עובדת במפעל, ונהג משאית במפעל – העידו כולם על מרכזיותו של הנאשם בעסק ועל החשש מקריסת העסק אם יישלח למאסר. התרשמתי מדברים שיצאו מן הלב ומחשש כן ואמיתי. יחד עם זאת, קשה להלום מצב בו לאדם – כל אדם – אין תחליף בעסק. אכן, הנאשם הוא זה שמזמין חומרים מספקים, בקיא במחירים ורוקח תרכובות ייחודיות מכלל החומרים, כך שיוצאת פורמולה ייחודית שנמכרת ומשווקת לקניינים ברחבי הארץ. ואולם, נראה שהנאשם יוכל להעביר מן הידע לאחרים (כאמור, בעסק 8 עובדים), על מנת שאלה ימשיכו לתפעל את העסק בזמן היעדרותו מן העסק. ודוק: הטלת עונש מאסר על הנאשם אין משמעותה שהנאשם "נעלם" לחלוטין ומנתק כל קשר עם העסק ועם העובדים שבו, שכן עדיין יוכל הנאשם לעמוד בקשר עם העובדים וליתן הנחיות והוראות באמצעות הטלפון, בפגישות פרונטאליות במסגרת ביקורים ולאחר מכן במסגרת חופשות.

  • הסרת המחדל – הנאשם הסיר את המחדל ושילם את המס הנובע בסך של 1,846,000 ₪. הסרת המחדל היא הביטוי האולטימטיבי לחרטה ולנטילת אחריות. כך, למשל, נקבע בע"פ 7851/13 חאדר נ' מדינת ישראל (3.9.15): "הסרת המחדל בהזדמנות הראשונה מלמדת על חרטה וקבלת אחריות מיידית ואמיתית". בהסרת המחדל השיב הנאשם לקופת המדינה את שגזל ממנה. הנאשם אף נטל הלוואות ונכנס לקשיים כלכליים על מנת להסיר את המחדל במלואו (נע/2).

  • נטילת אחריות ושיתוף פעולה עם רשויות החקירה – חרף העובדה שהנאשם בחר לנהל משפט הוכחות – וזו כמובן זכותו – ועל כן, אינו זכאי, לכאורה, "ליהנות" מהקלה בעונש, הקלה המגיעה לנאשמים אשר מודים בביצוע העבירה בבית המשפט וחוסכים מזמנה של התביעה ומזמנו של בית המשפט, לא ניתן להתעלם מהעובדה שלמעשה הנאשם הודה בביצוע העבירות בחקירותיו ברשות המיסים, שיתף פעולה באופן מלא עם החוקרים, טס לגרמניה ולשוויץ על מנת להשיג את דפי החשבון הרשמיים והגישם לחוקרים. למעשה, כפי שקבעתי בהכרעת הדין, לולא שיתוף הפעולה של הנאשם עם החקירה, נראה שלא ניתן היה לבסס כנגדו תשתית ראייתית ולהגיש את כתב האישום במתכונתו, כשכתב האישום התבסס על חישובים שערך רואה החשבון של הנאשם עצמו. זאת ועוד, טענות ההגנה במשפט, רובן ככולן, היו טענות משפטיות שלא הצריכו מאמץ מיוחד להכרעות עובדתיות – זאת בעיקר נוכח העובדה שהנאשם בחר שלא להעיד להגנתו. ענין זה מצטרף לדבריו האחרונים של הנאשם בבית המשפט, בהם אני רואה נטילת אחריות והכאה על חטא – אף אם בשלב מאוחר.

  • אכיפה בררנית – בהכרעת הדין קבעתי שלא הוכח לפניי שהמדינה נקטה נגד הנאשם באכיפה בררנית, בוודאי שלא בזדון, בהיבט של התנהלותה בענין בני הזוג גלעד (פיסקה 46 להכ"ד). יחד עם זאת, קבעתי כי עדויות החוקרים בענין זה העלו "תמיהות מסויימות", נוכח העובדה שביכרו שלא לבקש צו לתפיסת מסמכים בהתאם לסעיף 43 לפסד"פ, צו שעל פניו היה ניתן על ידי בית המשפט נוכח העובדה ששמם של בני הזוג גלעד הופיע ברשימותיו של נציג הבנק השוויצרי, רוני אליאס, ונוכח העובדה שבני הזוג שמרו על זכות השתיקה בחקירתם. במידה והיה מוצא צו שכזה, ובני הזוג גלעד לא היו מצייתים לו, ניתן היה לנקוט נגדם בהליכים על פי החוק [יצויין, שלא ניתן היה לפנות למדינת שוויץ בבקשה לתפיסת מסמכי הבנק במסגרת סיוע משפטי בין מדינות]. בנסיבות אלה, מצאתי ליתן משקל מסוים במסגרת גזר הדין לעובדה שנראה על פניו שהמדינה "לא התאמצה" לגבש תשתית ראייתית נגד בני הזוג גלעד ובחרה לסגור את התיק כנגד תשלום כופר בסך 600,000 ₪.

  • שיהוי/חלוף זמן – לא שוכנעתי שהמדינה השתהתה באופן קיצוני או בלתי סביר בהגשת כתב האישום, חרף העובדה שלא עמדה בהנחיית היועץ המשפטי לממשלה ככתבה וכלשונה. כידוע, חקירות בעבירות מיסים אורכות חודשים רבים, לא כל שכן כאשר מדובר בפרשה במסגרתה עוכבו ונחקרו אזרחים רבים והוגשו מספר רב של כתבי אישום. יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם מהעובדה שהעבירות בוצעו על ידי הנאשם בין השנים 2013-2004, דהיינו העבירה האחרונה בוצעה על ידו לפני כ-7 שנים וגם לעובדה זו יש ליתן משקל מסוים בגזר הדין.

     

    13.נוכח הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירות, כמפורט לעיל, ראיתי למקם את עונשו של הנאשם בתחתית המתחם אותו קבעתי לעיל. כמו כן, נוכח הסרת המחדל ומצבו הכלכלי של הנאשם, ראיתי להתחשב בגובה הקנס שיוטל.

     

    14.לאור האמור לעיל, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

     

    א.15 חודשי מאסר בפועל.

    הנאשם יתייצב לריצוי מאסרו ביום 21.9.20 שעה 10:00 בבית סוהר "הדרים", כשבידו תעודת זהות.

    ב.6 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים מיום שחרורו מהכלא, והתנאי שלא יעבור את אחת העבירות בהן הורשע.

    ג.קנס כספי בסך 100,000 ₪ או 100 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב-30 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים החל ביום 15.9.20. לא ישולם תשלום במועד, תעמוד כל היתרה לפירעון מיידי.

     

    זכות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז בתוך 45 יום.

     

    ניתן היום, ט"ז אב תש"פ, 06 אוגוסט 2020, במעמד הנוכחים.