דארושה נ' דראושה

לפני תביעה למתן פסק דין הצהרתי, כי הסכם המתנה מיום 4.5.2016 בין התובע ובין הנתבעת, שעניינו מכירת זכויותיו בגו"ח 16905/10 בטל ומבוטל, וכי הערת האזהרה והשומות שנערכו על-פיו מבוטלות.

רקע עובדתי והליכים

1. התובע, שהאב דראושה, רשום בלשכת רישום המקרקעין כבעלים של נכס המקרקעין הידוע בתור 8824/240867 חלקים המהווה חלק מחלקה 10 גוש 16905, המהווים: כ- 326 מ"ר, בכפר אכסאל (להלן: "החלקה").

    

2. הנתבעת הנה אלמנת דודו המנוח של התובע, מר עלי דראושה ז"ל.

    

3. ביום 4.5.2016 נערך ונחתם "הסכם מתנה" (ת/1) בין התובע ובין הנתבעת, לפיו, העביר התובע את כל זכויותיו בחלקה לנתבעת "במתנה גמורה וללא תנאי ובלא תמורה כלשהי" (סעיף 4.3 להסכם המתנה).

    

4. במעמד החתימה על הסכם המתנה, חתם התובע בנוסף על ייפוי כוח בלתי חוזר (ת/2) ועל טופס מש"ח (ת/3).

    

5. מסמכי העסקה (ת/1 – ת/3) הוכנו על ידי עו"ד באסל דראושה (להלן: "עו"ד באסל") שאישר את חתימות התובע בפניו על מסמכים אלה. עו"ד באסל אף אישר את חתימת התובע על התצהיר מיום 1.6.2016 (ת/7) לפריסת מס שבח.

    

6. על יסוד הסכם המתנה וייפוי הכוח הבלתי חוזר נרשמה הערת אזהרה לטובת הנתבעת (ת/10 – בקשה לרישום הערת אזהרה).

    

7. ביום 4.7.2017 ניתן צו מניעה זמני, במעמד צד אחד, האוסר על ביצוע כל דיספוזיציה בחלק הרשום על שם התובע בחלקה ובכלל זה רישום הזכויות על שם הנתבעת.

    

8. בהחלטתו מיום 18.7.2017, נתן בית המשפט תוקף של החלטה להסכמת הצדדים והורה על הותרת צו המניעה הזמני על כנו עד מתן פסק דין בתביעה (וכן הורה על הגדלת העירבון הכספי לסך 15,000 ₪).

    

9. בהחלטתו מיום 22.1.2018, דחה בית המשפט את בקשתה של הנתבעת מיום 13.12.2017 לסילוק התביעה על סף.

    

   גרסת התובע

10. במהלך חודש יוני 2017 קיבל אביו של התובע, מר פואד דראושה, מכתב המופנה לבנו התובע, ובו דרישה לתשלום מס שבח בגין עסקת המתנה; האב הופתע מהדרישה ופנה לבנו התובע לבירור העניין; "התובע נדהם מאוד מהדרישה, מאחר ומעולם לא מכר קרקע כלשהי" (סעיף 4 לכתב התביעה המתוקן).

     

11. לאחר בירור העניין וקבלת המסמכים הרלוונטיים מלשכת רישום המקרקעין ומרשות המסים, התברר לתובע כי "עסקינן בתרגיל עוקץ מתוחכם המבוסס על מלאכת זיוף מזעזעת ומלוכלכת, קנוניה לה שותפים, למצער שחקנים רבים, אשר עמלו לנשל את התובע מזכויותיו בחלקה ע"י הצגת מצגים כוזבים, זיוף הסכמים, יפוי כח בלתי חוזר, טפסי מס שבח, ומסמכים רבים המעידים כביכול על כך שהתובע מכר וללא תמורה את זכויותיו בחלקה לנתבעת" (סעיף 6 לכתב התביעה המתוקן).

     

12. טענתו העיקרית של התובע הנה, כי מעולם לא מכר את זכויותיו בחלקה לנתבעת ואין לו כל אינטרס למכור לה את זכויותיו חינם אין כסף; התובע ממשיך וטוען, כי מעולם לא חתם על הסכם המתנה, על יפוי הכוח הבלתי חוזר ועל טופס המש"ח, והחתימות המתיימרות להיות חתימותיו על מסמכים אלה אינן חתימותיו והן מזויפות. כך גם החתימות המופיעות על טופס חישוב מס שבח מקרקעין (ת/4), בקשה לתיקון שומה (ת/5), בקשה לפריסת מס שבח מקרקעין (ת/6), התצהיר מיום 1.6.2016 (ת/7) וטופס השגה (ת/8).

     

13. לאחר שהתבהרה התמונה לתובע הוא טרח והגיש תלונה במשטרה בגין זיופים.

     

14. לחלופין טוען התובע, כי משלא הושלם רישום העסקה ע"ש הנתבעת, מדובר בהתחייבות לעשות עסקה, ומשלא שינתה הנתבעת את מצבה לרעה בהסתמך על ההתחייבות, והוא לא ויתר בכתב על זכותו לחזור בו מעסקת המתנה, הוא מבטל בפועל את עסקת המתנה מכוח הרשות שניתנה לו בהתאם להוראות סעיף 5 לחוק המתנה, התשכ"ח – 1968 (להלן: "חוק המתנה").

     

    גרסת הנתבעת

15. בכתב הגנה כללי, שאין בו התייחסות ספציפית לסעיפי כתב התביעה המתוקן (למעט הכחשה כללית וגורפת – בסעיף 20 לכתב ההגנה), טוען הנתבע כי מלבד טענת הזיוף שנטענה בכתב התביעה המקורי, העלה התובע בכתב התביעה המתוקן טענה נוספת של ביטול עסקת המתנה "מכאן הדבר בא ללמדנו כי אכן עיסקה נכרתה והסכם נחתם כדין וכחוק טענה המנוגדת לטענתו הקודמת שאף היא מועלת בכתב התביעה המתוקן" (סעיף 11 לכתב ההגנה). הנתבעת ממשיכה וטוענת, כי "לאחר תיקון כתב התביעה עולה, כי טענותיו הנ"ל של התובע (כי לא חתם וחתימותיו מזויפות – ש.א.) הינן שקריות שאין להן כל עניין במציאות וכי התובע מעוניין לבטל את העיסקה ולחזור בו מהמתנה שניתנה" (סעיף 12 לכתב ההגנה).

     

16. טענתה העיקרית של הנתבעת הנה כי "אין המדובר בעיסקת מתנה כלל וכלל, המדובר בעיסקת מכר רגילה וחוקית במסגרתה קיבל התובע את מלוא התמורה המוסמכת" (סעיף 18 לכתב ההגנה).

     

17. הנתבעת הסמיכה את בנה, מר מוסטפא דראושה (להלן: "מוסטפא") לטפל בעסקה והוא זה שניהל משא ומתן עם התובע, ומסמכי העסקה נחתמו בחנותו, בנוכחותם של עו"ד באסל, מוסטפא עצמו ומר מוחמד שלבי, לאחר שהוסבר לתובע בשפה הערבית אודות אותם מסמכים ולאחר שאישר ובירך את הנתבעת ובנה על רכישת חלקו בחלקה.

     

18. לטענת הנתבעת, ההסכם הוכתר כ"הסכם מתנה" בהתאם לדרישתו של התובע, שהיה משוכנע כי המדובר בעסקת מתנה הפטורה ממס על – פי חוק.

     

19. הנתבעת שילמה את מס השבח שהוטל על העסקה בהתאם להתחייבותה בסעיף 5.3 להסכם המתנה.

     

20. הנתבעת מבקשת לדחות את התביעה ולחייב את התובע בתשלום הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד.

     

    ראיות הצדדים

21. בניגוד לנטען בסיכומי הנתבעת, לא הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים.

    מטעם התובע העידו התובע בעצמו ועוד חמישה עדים:

    אביו, מר פואד דראושה

    דודו, מר אסעד דראושה

    דודו, מר פריד דראושה

    גיסו, מר מוחמד שהואן

    ועו"ד באסל.

    מטעם התובע הוגשו המוצגים ת/1 עד ת/10.

     

22. מטעם הנתבעת העידה הנתבעת בעצמה ועוד שני עדים:

    בנה, מר מוסטפא

    ומר מוחמד שלבי

    מטעם הנתבעת הוגשו המוצגים נ/1 – נ/4.

     

23. ב"כ הצדדים הגישו את סיכומי טענותיהם בכתב.

     

    דיון והכרעה

24. מדובר בסכסוך בגין עסקה במקרקעין בין קרובי משפחה (התובע מצד אחד – והנתבעת, אלמנת דודו המנוח, מצד שני). הצדדים קיבלו את המלצת בית המשפט ופנו להליך של גישור, אך למרבה הצער הליך הגישור וגם המשא ומתן שהתנהל בעקבותיו לא נשאו פרי.

     

25. על פי כתבי הטענות של הצדדים, שתיים הן השאלות העיקריות הדורשות הכרעה:

     

    • האם חתם התובע על המסמכים המהותיים הנוגעים לעסקת המתנה – קרי: הסכם המתנה (ת/1), ייפוי הכוח הבלתי חוזר (ת/2) וטופס המש"ח (ת/3); ואם כן –

    • האם רשאי התובע לחזור בו מהתחייבותו לתת מתנה לנתבעת.

       

      שאלה נוספת העולה ומתבקשת נוכח טיעוני הצדדים הנה, האם הסכם המתנה בטל בהיותו חוזה למראית – עין.

       

      החתימה על מסמכי העסקה המהותיים

26. במהלך עדותו כפר התובע בחתימותיו על מסמכי העסקה המהותיים (ת/1 – ת/3). לדבריו, הוא לא חתם על מסמכים אלה והחתימות המתיימרות להיות חתימותיו הן אינן חתימותיו.

     

27. התובע אישר את מערכת היחסים החברית בינו ובין עו"ד באסל ובן דודו מוסטפא, שנהגו להיפגש בחנותו של מוסטפא.

     

28. ב"כ התובע ניסה להקשות על מרשו ושאלו: "למה שעו"ד באסל דראושה יבוא ויחתום על מסמכים שכולם מאושרים על ידי דראושה שאתה חתום עליהם, למה שישקר" (עמ' 10 ש' 23 – 24 לפרוטוקול); התובע השיב: "אני לא יודע מה הסיבה" (עמ' 10 ש' 25 לפרוטוקול).

     

29. מנגד העיד עו"ד באסל, שנחשב לחבר של שני הצדדים והוא בבחינת עד ניטרלי, כי נתבקש ע"י שני הצדדים להכין את מסמכי העסקה (עמ' 30 ש' 19 – 23 לפרוטוקול) וכי התובע חתם על מסמכי העסקה בפניו, בחנותו של מוסטפא, בנוכחותם של מוסטפא ומר מוחמד עומר שלבי (עמ' 25 – 26 לפרוטוקול). לדבריו של עו"ד באסל: "הגעתי הגיע שהאב, החתמתי אותו לאחר שהסברתי לו על מה הוא חותם. אחר כך עליתי לגב' כאמלה, הסברתי לה את מהות ההסכם וחתמה" (עמ' 26 ש' 7 – 8 לפרוטוקול).

     

30. עו"ד באסל שב ואישר במהלך עדותו כי הוא נמצא ביחסים טובים הן עם משפחתו של התובע (עמ' 26 ש' 33 - עמ' 27 ש' 1 לפרוטוקול) והן עם משפחתה של הנתבעת (עמ' 27 ש' 2 – 3 לפרוטוקול), ונראה כי אין לו אינטרס אישי להעיד לטובת מי משני הצדדים.

     

31. במחלוקת שנתגלעה בין הצדדים אשר לחתימותיו של התובע על מסמכי העסקה המהותיים (ת/1 – ת/3), אני מעדיף את גרסתו האמינה של עו"ד באסל, על פני גרסתו המשונה של התובע. עדותו של עו"ד באסל הייתה הגיונית וסבירה ולא נפלו בה סתירות היורדות לשורשו של עניין. עו"ד באסל הותיר עלי רושם חיובי. בשל כך ובהיותו עד ניטרלי, אני נותן אמון מלא בעדותו, וקובע כי התובע אכן חתם על מסמכי העסקה המהותיים בפניו.

     

32. עדותו של עו"ד באסל נתמכת גם בעדויותיהם של מוסטפא (עמ' 35 ש' 6 – 10 לפרוטוקול) ושל מר מוחמד שלבי, חברם של התובע ושל מוסטפא (עמ' 38, ש' 6, ש' 15, עמ' 39 ש' 11 – 14 לפרוטוקול); שניהם אישרו כי התובע חתם על מסמכי העסקה בחנותו של מוסטפא, כשבמעמד החתימה נכחו שניהם בנוסף לתובע ולעו"ד באסל.

     

33. אף שהתובע השיב לבא-כוחו כי אין סיבה שעו"ד באסל ישקר וכי הם חברים (עמ' 10 ש' 23 – 25 לפרוטוקול), הוא ניסה בכל זאת לתת הסבר לחתימות שלו; לדבריו, "פעם כשהיינו יושבים ושותים אני ועו"ד באסל ואחרים, זמן מה לפני שהוא נכנס למועצה המקומית כממלא מקום, היה לו תיק ביד עם ניירת, ובגלל שאני יחד אתו ברשימה הוא ביקש ממני לחתום על מסמך. חתמתי לו חתימה אחת" (עמ' 10 ש' 25 – 28 לפרוטוקול). עו"ד באסל שלל את גרסתו של התובע מכל וכל והבהיר: "שהאב חתם בפני לאחר שהבין משמעות החתימה שלו. אחר כך היו אצל אחי וחלק מהטיעונים היה ששהאב חתם כעד על צוואה, אחר כך על תכניות ואחר כך על אישור (תזכיה) שאני אכנס לתפקיד של סגן ממלא ראש מועצה, כאילו ביקשתי ממנו לחתום על תזכיה כזו כדי שאוכל לשמש כסגן ראש המועצה. כמובן הדברים לא היו מעולם. שהאב חתם על ההסכם, על מסמכים שציינתי והבין על מה הוא חותם.

    ש. נכון שבאותה תקופה חודשיים לאחר מכן כן שימשת כסגן ראש המועצה.

    ת. נכון. אבל לא הייתי צריך חתימות או תזכיה" (עמ' 29 ש' 27 – 33 לפרוטוקול).

     

    גם במחלוקת הנ"ל עדיפה בעיני עדותו האמינה וההגיונית של עו"ד באסל. לא זו אף זו, גרסתו של התובע כי חתם רק חתימה אחת אינה מתיישבת עם העובדה כי בפועל חתם מספר רב של חתימות על מסמכי העסקה המהותיים.

     

34. לאחר שנודע דבר עסקת המתנה לאביו של התובע, מר פואד דראושה, הוא ערב את שני אחיו, ה"ה אסעד דראושה ופריד דראושה, שיצרו קשר עם עו"ד באסל וזימנו אותו לפגישת הבהרה שהתקיימה בבית אביו של התובע. באותה פגישה התעמת עו"ד באסל עם התובע, שטען תחילה שלא חתם ובהמשך אמר "לא לא, אני לא זוכר, תפס את הראש, אני לא זוכר כלום. ככה זה הסתיים" (לפי דבריו של עו"ד באסל, עמ' 28 ש' 17 לפרוטוקול).

     

35. הן התובע והן העדים שהעידו מטעמו סיפרו, כי באותה פגישה הודה עו"ד באסל כי טעה וכי יתקן את הטעות תוך מספר ימים (דברי התובע, עמ' 11 ש' 4 – 5, דברי אסעד דראושה עמ' 16, ש' 17 – 18, דברי פריד דראושה עמ' 17 ש' 28 – 30, עמ' 18 ש' 1, דברי מוחמד שהואן עמ' 19 ש' 29 – 31, ודברי פואד דראושה עמ' 20, ש' 19 – 20, ש' 31, עמ' 22 ש' 10 – 11 לפרוטוקול).

     

    עו"ד באסל הבהיר בחקירתו הנגדית, כי "אני עניתי לחברי עו"ד מחאג'נה, שאני שומר בסוד כל עסקה. שאני התבקשתי באותה פגישה שהייתה שאמרתי טעיתי, אמרתי את זה על דרך של ציניות, מה אתם רוצים שאני אספר לכל המשפחה שעומדת להתבצע עסקה? ולא במובן הזה כאילו עשיתי משהו טעות או זיפתי או לא הסברתי. אני מדגיש הסברתי במפורש גם בערבית" (עמ' 31 ש' 4 – 7 לפרוטוקול). הסברו של עו"ד באסל, שאין מוטלת עליו חובה ליידע את אביו ודודיו של התובע אודות ביצוע עסקת המתנה על ידי התובע, מקובל עלי. יודגש, כי התובע ועדיו לא נתנו כל הבהרה נוספת מעבר לאמירה כללית של עו"ד באסל כי טעה. אף אחד מהם לא העיד כי עו"ד באסל טעה בכך שאישר את חתימות התובע שלא חתם בפניו. סבורני, כי בסיטואציה ובאווירה המתוחה שנוצרה, ניסה עו"ד באסל להרגיע את הרוחות, בעיקר את מר פואד דראושה שהשתולל מזעם, ודבריו כוונו למטרה זו בלבד. פואד דראושה שנשאל בחקירתו הנגדית "באסל אמר לך במפורש שהוא טעה וזייף", אישר בתשובתו כי עו"ד באסל "לא אמר זייפתי אמר טעיתי. אמר טעיתי, טעות, קרה קרה..." (עמ' 22, ש' 18 – 19 לפרוטוקול).

     

36. דוגמאות החתימה של התובע, שאותן חתם במהלך חקירתו הנגדית (נ/1) אינן דומות לחתימותיו המתנוססות על מסמכי העסקה המהותיים (ת/1 – ת/3) ואינן דומות לחתימותיו על מסמכים שעליהם חתם בפני בא – כוחו (נ/2 – נ/4). לא זו אף זו, התובע לא הצליח לזהות את חתימתו שלו על המסמך (נ/2), שעליו חתם בפני בא – כוחו (עמ' 11 ש' 23 – 24 לפרוטוקול).

     

    כשנשאל בחקירתו הנגדית מדוע לא פנה למומחה לכתב יד, השיב התובע כי בכוונתו לעשות זאת (עמ' 12 ש' 26 – 28 לפרוטוקול). לא בכדי התובע לא פנה למומחה לכתב יד כדי לתמוך את גרסתו בחוות דעת מומחה לעניין. על פני הדברים ניתן להיווכח בקלות, כי חתימתו של התובע אינה אחידה ועקבית.

     

37. לא למותר להוסיף, כי משמעות הקביעה כי התובע חתם על מסמכי העסקה המהותיים הנה כי חתם עליהם לאות הסכמתו לתוכנם, לא כל שכן בהינתן הסבריו של עו"ד באסל.

     

    בהקשר זה כבר נפסק כי:

     

    "בדרך כלל דין הוא, שאדם החותם על מסמך בלא לדעת תכנו, לא ישמע בטענה שלא קרא את המסמך ולא ידע על מה חתם ובמה התחייב. חזקה עליו שחתם לאות הסכמתו, יהא תוכן המסמך אשר יהא" (ע"א 467/64 שוויץ נ. סנדור, ע"א 2503/11 עיזבון המנוחה בועז בתיה ז"ל נ. בנק אוצר החייל בע"מ, פסקה 14, 18.12.11).

     

    (בית המשפט העליון חזר על הדברים הנ"ל בע"א 8963/14 נעאמנה נ. בדארנה, פסקה 10, מיום 12.7.2016).

     

    האם רשאי התובע לחזור בו מהתחייבותו לתת מתנה לנתבעת?

38. בניגוד לטענתו של ב"כ התובע, בנסיבות המקרה עסקינן אין תחולה לחוק המתנה כי פשוט אין המדובר בהקניית נכס שלא בתמורה ואין המדובר בהסכם מתנה (ראו: סעיף 1(א) לחוק המתנה).

     

39. לפי גרסתה העקבית של הנתבעת מדובר בעסקת מכר. גרסתה זו נתמכת בעדויותיהם של מוסטפא ומר מוחמד שלבי.

     

    הנתבעת העידה, כי קנתה את חלקו של התובע בחלקה ושילמה את התמורה (עמ' 31 ש' 22 לפרוטוקול). בפתח חקירתה הנגדית נשאלה "העסקה בינך ובין שהאב, היא מתנה או עסקה בתשלום", הנתבעת השיבה ללא היסוס "עסקת מכר, קניתי את הקרקע בכסף" (עמ' 32 ש' 9 – 10, עמ' 33 ש' 2 – 3 לפרוטוקול).

     

    גם מוסטפא עמד בעדותו על כך, כי "לא מדובר בעסקת מתנה אלא בעסקת מכר" (עמ' 34 ש' 22 לפרוטוקול) וגם מר מוחמד שלבי העיד על תשלום התמורה לידי התובע לאחר החתימה (עמ' 38 ש' 23 – 24, עמ' 39, ש' 24 – 26 לפרוטוקול). לדבריו, "אני יודע, הייתה מכירת אדמה, היה כסף, זהו" (עמ' 39 ש' 33 לפרוטוקול).

     

40. דומני, כי גם הצדדים עצמם משוכנעים כי אין בנמצא כל סיבה או הצדקה או הגיון בכך, שהתובע יעביר את חלקו בחלקה, שאותו קיבל מאביו לצורך הקמת בית מגורים עבור עצמו, לאלמנת דודו – הנתבעת במתנה וללא כל תמורה.

     

41. על יסוד גרסתה של הנתבעת כי מדובר בעסקת מכר ובהעדר כל רציונל לקיומה של עסקת מתנה, אני קובע כי ההסכם האמיתי שנכרת בין הצדדים הנו הסכם מכר ולא הסכם מתנה.

     

42. אין בידי לקבל את גרסתה של הנתבעת כי התובע הוא זה שהתעקש להכתיר את ההסכם כהסכם מתנה. מוסטפא השיב בחקירתו הנגדית: "כי לא מדובר בעסקת מתנה אלא בעסקת מכר. עורך הדין הסביר לנו שזה לא עובר ולא יהיה, כאילו מתנה. נשלם מיסים כחוק וכך היה. הוא התעקש. עורך הדין הסביר שלוש פעמים. לא התכוונתי שעורך הדין התעקש אלא הצד השני התעקש" (עמ' 34 ש' 22 – 24 לפרוטוקול). מוסטפא הוסיף "ההסכם בינינו הוא שאני משלם את כל המיסים" (עמ' 34 ש' 26 לפרוטוקול).

     

    לא שוכנעתי כי קיים אינטרס כלשהו לתובע שבעטיו יתעקש על כך שההסכם יוכתר כהסכם מתנה, לא כל שכן, כשכל המסים בגין העסקה אמורים להיות משולמים על ידי הנתבעת. יותר סביר בעיני, שכל המעורבים בעסקה נתפסו לכלל טעות משסברו כי אם תוצג העסקה כעסקת מתנה היא תהיה פטורה ממס שבח בהיותה עסקה בין "קרובי משפחה".

     

43. לאחר ששמעתי את עדותה של הנתבעת בישיבה מיום 27.1.2020, נרשם בפרוטוקול הדיון מפיו של ב"כ הנתבעת:

     

    "בתשובה לפניית בית המשפט אם לא כדאי שהנתבעת תשקול את עמדתה בשים לב להוראות סעיף 13 לחוק החוזים, אני מבקש להעיד את שני עדי ההגנה שנותרו ובהמשך נודיע עמדה עניינית".

     

    בית המשפט שמע את שני עדי ההגנה, ובהחלטה שניתנה בתום הדיון נתבקש ב"כ הנתבעת להודיע עמדה עניינית תוך 7 ימים.

     

44. בהודעתו מיום 18.2.2020 הודיע ב"כ הנתבעת, כי הנתבעת "לא הגיעה להסכמה כלשהיא עם התובע ומבקשת הוראות להגשת סיכומים בתיק".

     

45. סעיף 13 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג – 1973 , שעניינו "חוזה למראית עין" קובע כהאי לישנא:

     

    "חוזה שנכרת למראית – עין בלבד – בטל; אין בהוראה זו כדי לפגוע בזכות שרכש אדם שלישי בהסתמכו בתום – לב על קיום החוזה".

     

    בהלכה הפסוקה נקבע, כי "בטלותו של חוזה למראית – עין מתוקף סעיף 13 לחוק החוזים מבטאת את העקרון לפיו אין לתת תוקף מחייב לחוזה פיקטיבי. ובמלים אחרות, חוזה למראית עין בטל מעיקרו משום שמלכתחילה לא היה לו, למעשה, כל תוקף ביחסים בין הצדדים שהתקשרו בו... פער זה בין רצונם האמיתי של הצדדים לבין המצג החיצוני הנשקף מן החוזה, נועד בדרך כלל להשיג תכלית מסוימת, חוקית, בלתי – חוקית או ספק חוקית; אך תהא מטרה זו אשר תהא, משהצדדים להסכם לא התכוונו לכתחילה לקיים את ההסכם כפי שהוא משתקף כלפי חוץ, בין משום שהם אינם מעוניינים כלל בשינוי המצב המשפטי ביניהם, בין משום שמאחורי ההסכם למראית עין עומד חוזה שונה וסמוי, תוצאתו של מהלך פיקטיבי כזה היא בטלות" (ע"א 3642/11 כהן נ. גטאס, פסקה 6, 3.3.2014; ראו גם: ע"א 810/17 באשה נ. גרדג'י, פסקאות 34, 35, 31.10.2018, ע"א 8963/14 נעאמנה נ. בדארנה, פסקה 17, 12.7.2016, ע"א 6634/15 טופ במרחבי השרון ויזום בע"מ נ. קפלן, פסקה 15, 24.10.2017, ע"א 440/14 וילאד נכסים 1985 בע"מ נ. קליין, פסקה 88, 1.11.2018, ע"א 3725/08 חזן נ. חזן, פסקה 24, 3.2.11).

     

46. בנסיבות המקרה עסקינן, על יסוד גרסתה של הנתבעת וכלל הראיות שהוצגו בפני, אני קובע כי הסכם המתנה הגלוי הנו חוזה פיקטיבי כוזב, שנכרת למראית עין בלבד, בגדרו הסכימו שני הצדדים, כלפי חוץ, על הסדר משפטי מסוים (מתנה) בעוד שכוונתם האמיתית שונה (מכר). תוצאתו של הסכם פיקטיבי כזה היא בטלות.

     

47. אין בידי לקבל את טענתו של ב"כ הנתבעת, כי הטענה של חוזה למראית-עין הנה בבחינת שינוי חזית. כפי שנקבע בהלכה הפסוקה, כאשר מדובר בטענה משפטית הנמצאת בגדרה של מסגרת עילת התביעה, והנובעת מהנתונים העובדתיים והמשפטיים הפרושים בפני בית המשפט והצד שכנגד, אין לנעול את הדלת בפניה (ראו: רע"א 9123/05 אדמוב פרוייקטים (89) בע"מ נ. סיטי סטייט מקבוצת אלפו בע"מ, פסקה 15, 25.10.07 והאסמכתאות שם).

     

    במקרה עסקינן התובע לא הוסיף עובדות אלא טען למשמעותן המשפטית בלבד, ואין למנוע ממנו העלאת טענה זו, לא כל שכן, כאשר סוגיית החוזה למראית-עין עלתה בתום חקירתה של הנתבעת ולצדדים הייתה הזדמנות להתמודד אתה במסגרת סיכומיהם בכתב והם עשו כך.

     

     

    התוצאה

48. לאור כל המקובץ לעיל, אני נותן בזה פסק דין הצהרתי, לפיו:

     

    • הסכם המתנה מיום 4.5.2016 בטל בהיותו חוזה למראית עין.

    • ייפוי הכוח הבלתי חוזר מיום 4.5.16 הנו בטל.

    • אני מורה על ביטול ומחיקת הערת האזהרה שנרשמה בגין העסקה מושא הסכם המתנה בהתאם לבקשה לרישום הערת אזהרה (ת/10).

    • אני מורה על ביטול צו המניעה הזמני מיום 4.7.2017 ועל השבת העירבון הכספי (בסך 15,000 ₪) לתובע באמצעות בא – כוחו.

    • אין בידי להורות על ביטול השומות, משקיימת דרך מיוחדת לביטולן.

       

      49.בנסיבות העניין, אינני עושה צו להוצאות.

       

      ניתן היום, כ"ז אלול תש"פ, 16 ספטמבר 2020, בהעדר הצדדים.