א' נ' המוסד לביטוח לאומי

לפני תביעה להכרה במחלת הסוכרת בה לקה התובע כפגיעה בעבודה לפי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995.

רקע עובדתי

1. התובע, יליד 1965, כבאי מבצעי ברשות הכבאות וההצלה בxxx. התובע עבד ככבאי במהלך מבצע "צוק איתן" (חודשים יולי-אוגוסט 2014).

2. במהלך מבצע צוק איתן טיפל התובע בשני אירועים אשר גרמו לו ללחץ רב מהרגיל. האירוע הראשון – ביום 18.7.2014, נקרא התובע לטפל באירוע של נפילת טיל בגן יבנה, שגרם להרס רב בבית כנסת, בבית פרטי ובגן ילדים, תוך כדי דליפת גז שסיכנה את הסביבה. האירוע השני – ביום 22.8.2014 נקרא התובע לטפל באירוע של פגיעת טיל בבית כנסת, אשר כלל פצועים ונפגעי חרדה. האירוע היה בסמוך למקום לימודיו של בן אחייניתו של התובע, מה שגרם לו לתחושת חרדה עצומה ולסערת רגשות. שני האירועים הוכרו כאירועים חריגים, כמפורט בעובדות המוסכמות אשר הועברו אל המומחית מטעם בית הדין. בעקבות שני האירועים החל התובע לחוש ברע, מתח, עייפות ועוד.

3. בחודש נובמבר 2014 אובחן התובע כסובל ממחלת הסוכרת.

4. התובע הגיש תביעה להכרה בהתפרצות מחלת הסוכרת כפגיעה בעבודה בחודש יוני 2016. ביום 29.3.2017 דחה פקיד התביעות את התביעה, מאחר שמבחינה רפואית לא הוכח קשר סיבתי בין המחלה לבין תנאי העבודה, ומאחר שהמחלה התפתחה על רקע תחלואתי טבעי.

5. לאחר דיון הוכחות שהתקיים ביום 7.10.2018, הודיעו הצדדים שהגיעו להסכמה באשר למינוי מומחה מטעם בית הדין והגיעו להסכמות ביחס לתשתית עובדתית שתועבר למומחה.

6. המומחית שמונתה היא ד"ר אודיל ועקנין. להלן התשתית העובדתית המוסכמת שהונח בפניה, על מנת שתבחן לאורן את הקשר הסיבתי בין האירועים מושא התביעה לבין מצבו הרפואי של התובע:

   א.התובע יליד שנת 1965, עובד כבאי מבצעי ברשות הכבאות וההצלה בxxx.

   ב.במועדים הרלוונטיים, במהלך תקופת מבצע "צוק איתן" בין התאריכים 26.8.2014-8.7.2014, עבד התובע במשמרת מבצעית – העבודה התבצעה במשמרות כאשר בזמן שלא היה במשמרת על התובע נדרש להיות בכוננות.

   ג.התובע עובד בתחנת כיבוי אש בעיר xxx – עיר שספגה ירי רקטות כבד, מסיבי ומתמשך מרצועת עזה במהלך המבצע.

   ד.מטבע הדברים, העבודה בתקופה זו הייתה עבודה בלחץ לנוף העבודה הכללי. עם זאת, גם בתוך הלחץ הכללי אירעו לתובע שני אירועים שהיו חריגים, האירועים היו חריגים הן לנוף העבודה בתקופת המבצע ומקל וחומר חריגים לנוף העבודה הכללי במהלך שנות העבודה.

   ה.יצוין כי במהלך התקופה התובע לא נקרא לטיפול באירוע בו הייתה נפילת טיל שלא יורט ע"י כיפת ברזל למעט האירועים המתוארים זאת ועוד, העבודה בוצעה באזור מסוכן, תחת אש וחשש ממשי לחיי התובע. – מה שהיה שונה משגרת עבודתו בדרך כלל והעצים את התחושות הקשות בזמן האירועים.

   ו.ביום 18.7.14 בשעה 18:09 בערב, קיבלה תחנת הכיבוי xxx קריאה בהולה על אירוע של נפילת טיל רקטה בגן יבנה – פגיעה ישירה של הטיל במבנים ובתוך כך, בבית כנסת, בבית פרטי סמוך ובגן ילדים. כתוצאה מהפגיעה, במקום פונו פצועים ונפגעי חרדה נגרם נזק כבד מאוד למבנים וחשש לחיי אדם.

   ז.כמו כן, נגרמה דליפת גז ממכלי גז שנפגעו מרסיסים וצוות הכיבוי נדרש להשתמש בגלגלון על מנת לקרר את מכלי הגז שהיו בחשש להתפוצצות, זאת עד להגעת טכנאי גז שפינה את המכלים מהמקום. האירוע התרחש כשעתיים, כאשר במהלכן נחשף התובע למראות קשים מאוד של הרס כבד של גן ילדים, בית פרטי ובית כנסת ומעליו מרחפת סכנה של נפילת רקטות נוספות.

   ח.מדובר באירוע חריג בו יש לפעול במקום מסוכן (תחת ירי טילים), בזמן מסוכן (זמן מלחמה), ללא יכולת לעזוב את המקום עד לפינוי המכלים מהם דלף הגז.

   ט.התובע חש בלחץ עצום כשהבין איזה אסון גדול היה מתרחש, לו היה הטיל נוחת בגן הילדים בזמן שהיו שוהים בו ילדים, או לו היה נוחת בזמן תפילה, כאשר בית הכנסת הומה אדם.

   י.מעבר לאירוע שתואר לעיל, ובסמוך אליו, חווה התובע אירוע נוסף.

   יא.אירוע שני - ביום 22.08.14 בשעה 15:26 התקבלה קריאה בתחנת הכיבוי xxx על נפילת טיל בxxx. המדובר בפגיעה ישירה של טיל בבית כנסת בלב שכונת מגורים. לבית הכנסת נגרם נזק כבד וגם לכלי רכב שהיו בסמוך למקום. במקום האירוע היו 5 פצועים מרסיסים ו- 8 נפגעי חרדה שפונו ע"י מד"א.

   יב.צוות הכיבוי והתובע, תחילה פינו את הקהל שהתאסף בסביבה בסיוע משטרת ישראל ולא אפשרו גישה לזירה, דבר אשר עיכב את העבודה בשטח. האירוע היה חריג – הן נוכח מספר הנפגעים והן נוכח העיכוב שנוצר בשל הקהל שהתאסף – כאשר המדובר בימי מלחמה כאמור, כשסכנת ירי מעל התובע ומעל הקהל שהתאסף. הפצועים ונפגעי החרדה במקום היוו כולם אירוע חריג לשגרת עבודתי.

   יג.יצוין כי בבית הכנסת בו נפל הטיל מצויה ישיבה בקומה העליונה, בישיבה זו לומד בנה של אחיינית התובע שאמור היה להיות נוכח במקום, בדרכו למקום הבין התובע שטיל נפל ממש במקום בו הוא לומד כאשר הוא אמור היה להימצא במקום וזאת ללא אפשרות להתקשר ולברר בשל מיסוך מערכות הקשר. זמן ההגעה של התובע למקום האירוע היה כשתי דקות, במהלכן היה בחרדה עצומה לגורלו של קרוב המשפחה.

   יד.התובע הגיע למקום וראה את הנזק העצום שנגרם לגג המבנה, כאשר היה חשש ללכודים במקום – מה שהעלה את סף החרדה. רק לאחר כ- 5-6 דקות, כאשר רוכזו הנערים, התברר כי, במזל, קרוב המשפחה לא הגיע באותו יום.

   טו.במהלך כל סוף השבוע התובע היה מצוי בסערת רגשות.

   טז.מצבו הרפואי של התובע, כפי שעולה מהתיעוד הרפואי.

7. ביום 7.4.2019 הומצאה חוות דעת המומחית לבית הדין. להלן התייחסותה ומסקנותיה:

   ש. מהו הליקוי שממנו סובל התובע?

   "... התובע מאובחן כסובל מסוכרת לאחר שבתאריך 24.11.2014 פונה לרופא משפחה עקב תכיפות במתן שתן, עייפות, טשטוש ראיה, כאבי ראש ורמת גלוקוז בצום בדם... במהלך השנים 2015-2017 התובע נמצא במעקב במרפאת סוכרת ואף זקוק לטיפול באינסולין בשל חוסר איזון. אין מידע על סיפור משפחתי של סוכרת ולא דווח על סיבוכי סוכרת כגון פגיעה כלייתית, רשתית (אך אין מידע על בדיקת עיניים). מאידך הועלה חשד לפגיעה עצבית היקפית עקב כאבי רגליים, התובע הופנה לבדיקה הולכת עצבית ודופלר עורקי רגליים, אך בדיקות אלה לא בוצעו...

   ...

   בתיק הנדון, התובע אשר מציג מספר גורמי סיכון לסוכרת סוג 2: השמנת יתר, עודף שומני הדם וטרום סוכרת, דהיינו תסמונת מטבולית, פיתח סוכרת סוג 2 בגיל 49 במהלך חודש 11.2014 ונזקק לטיפול תרופתי."

   ש. האם קיים קשר סיבתי רפואי לרבות על דרך ההחמרה בין שני האירועים כמפורט בעובדות לעיל, לבין מחלת הסוכרת שבה לקה התובע?

   "על מנת לענות על השאלה, צריך לבחון: מה המהלך הטבעי של טרום סוכרת וסוכרת? מה הן הסיבות לסוכרת סוג 2? עוצמה האירועים וסמיכות הזמנים בין האירועים לבין התפתחות הסוכרת.

   א...

   ב...

   ג. במקרה הספציפי, התובע עבד באזור מסוכן בו התרחשה מלחמה עם פגיעת טילים באוכלוסייה אזרחית. אין ספק שעצם המצאות במקום נפיץ כל כך עם חשיפה למראות קשים של הרס ופגיעה בבני אדם מהווה מקור לסטרס, לחץ נפשי וחוסר וודאות אשר יכולים להשפיע על מצב בריאותי שברירי. יתרה מכך, באירוע השני, התובע היה מעורב באופן אישי עקב חשש של פגיעה בקרוב משפחתו. מחלת הסוכרת אובחנה כשלושה חודשים לאחר המאורעות אלה. רמת HBA1C אשר נמדדה בחודש 11.2014 הייתה 8.6%. רמת HBA1C משקפת איזון סוכרת בשלושה חודשים שקדמו לאבחנה. מהבדיקה הנוכחית ניתן ללמוד שמחלת הסוכרת התחילה להתפתח במהלך חודש 08.2014. בחודש 03.2014 רמת HBA1C הייתה 6.1% כלומר בתחום של PREDIABETES. אין מידע על רמת גלוקוז וHBA1C בין חודש 04.2014 לחודש 11.2014, מחד גיסא לא נרשמו תלונות ספציפיות בתיק הרפואי בין תאריכים האלה.

   סבירות גבוהה שמחלת הסוכרת התפרצה במהלך חודש אוגוסט בזמן מלחמת צוק אין. סמיכות הזמנים תומכת בקשר סיבתי בין האירועים בטראומטיים לבין התבטאות מחלת הסוכרת במועד ספציפי. מחד גיסא התובע היה בסיכון לפתח סוכרת במוקדם או במאוחר, עקב גורמי סיכון הרבים שהוצגו בפרק הקודם. מאידך לא ניתן לנבא כמה זמן המחלה יכולה להיות שקטה בלי התבטאות קלינית. הגורם הסביבתי שחשף את המחלה בזמן נתון זה הינו, במקרה הנדון חשיפה לסטרס במהלך מבצע צוק איתן...."

   ש. אם לא – האם יש לראות במצב הקיים תוצאה של תהליך תחלואתי רגיל או תוצאה של מחלה טבעית?

   "חולים עם טרום סוכרת נמצאים בסיכון גבוה לפתח סוכרת, במיוחד אם לא מטפלים בגורמי סיכון עם שינוי באורח חיים ותזונה מתאימה להורדת משקל. מאידך, מצב מטבולי שברירי יכול להימשך שנים רבות ללא ביטוי קליני ולא ניתן לנבא מועד תחילת המחלה. במקרה הספציפי הגורם הסביבתי, הלחץ הנפשי בו היה שרוי התובע, השפיע לרעה על מצב בריאותי שברירי.

   ש. במידה שהמצב הקיים נגרם גם בגין תהליך תחלואתי וגם בגין אירועים המפורטים לעיל, האם ניתן לומר, כי השפעת האירועים על הליקוי היא פחותה הרבה מהשפעת גורמי סיכון אחרים (כגון: מצב בריאותי בסיסי, גיל וכו').

   "התובע היה בסיכון גבוה לפתח סוכרת עקב גורמי סיכון שהוזכרו בפרקים קודמים. ממכלול גורמי הסיכון, השמנת יתר, וטרוס סוכרת מהווים גורמי סיכון העיקרים המשפיעים על התפתחות מחלת הסוכרת בעתיד. בתיק הנוכחי, חלה החמרה לרעה במהלך השנים: לא הושגה ירידה במשקל, רמת הגלוקוז עלתה לערכים של טרום סוכרת. מחד גיסא אין ספק שבמוקדם או במאוחר התובע היה מפתח סוכרת. מאידך הגורם הסביבתי (השתלשלות של מאורעות בזמן מבצע צוק איתן) חשף א המחלה בזמן נתון. למיטב הבנתי שילוב של גורמי הסיכון והדחק הנפשי השפיעו באותה מידה על התפתחות הסוכרת."

8. הנתבע הגיש בקשה להצגת שאלות הבהרה למומחית. בהחלטה מיום 4.8.2019 נדחתה הבקשה והצדדים הגישו סיכומים. בסיכומי הנתבע עלתה בקשה נוספת להגשת שאלות הבהרה. בהחלטתי מיום 1.3.2020 התרתי את העברת השאלות למומחית.

   להלן השאלות שהועברו למומחית והתשובות להן:

   א. מעיון בחוות דעתך מיום 17.4.19 את מתייחסת לאופי המבצע בכללותו – האם כוונתך לאירועים הבודדים המנויים ברשימת העובדות המוסכמות, או שמא לכל תקופת "מבצע צוק איתן" בה שהה התובע, או גם וגם?

   "בחוות דעתי התייחסתי לנסיבות האירוע, תנאי דחק הקיימים ועל גורמי הסיכון של התובע. לא ניתן לנתק את האירוע עצמו מהתנאים הקיימים עוד לפני האירוע, מאידך לאירוע השפעה בעלת משמעות מובהקת."

   ב. בהינתן כי אין מידע על רמת הגלוקוז בתקופה שבין 4/14 ל – 11/14 כפי שציינת בחוות דעתך, ובהעדר תלונות ספציפיות בחודשים אלה, כיצד ניתן לקבוע כי הגורם הסביבתי הוא שחשף את המחלה, בשים לב שהמחלה אובחנה מספר חודשים לאחר מכן?

   "א. התובע היה בסיכון לפתח סוכרת עקב המצאות של תסמונת מטבולית וטרום סוכרת. תוצאות רמת HBA1C מחודש 11.2014 מלמדות שמחלת הסוכרת התחילה להתפתח לפחות במהלך חודש 08.2014 כאשר בדיקת HBA1C מחודש 03.2014 הייתה נמוכה בהרבה יותר (6.1%). בין החודשים אפריל 2014 לחודש 11.2014 לא נרשמו תלונות והתובע לא הגיע למרפאה. התובע היה בסיכון לפתח סוכרת עקב גורמי סיכון שהוזכרו בחוות דעתי. בסוכרת סוג 2, לגורם הסביבתי השפעה מכריעה על ביטוי המחלה בזמן נתון.

   בתיק הנוכחי, למיטב הבנתי הגורם הסביבתי היה האירועים שהתרחשו במהלך מבצע צוק איתן. אלמלא האירועים, מחלת הסוכרת לא הייתה מתפתחת כליל או בשלב מאוחר יותר.

   ...

   ...למיטב הבנתי במקרה הנוכחי התובע שהיה בסיכון לפתח סוכרת, נחשף לאירועים קשים שתרמו להתבטאות או חשיפת הסוכרת במועד הספציפי. הן עוצמת האירועים, הן סמיכות הזמנים מאפשרים לקבוע קשר בין הסטרס לבין התבטאות מחלת הסוכרת אצל התובע."

   ג. האם קיים קשר סיבתי מעל 50% בין שני האירועים המנויים ברשימת העובדות המוסכמות לבין פרוץ מחלת הסוכרת?

   "מחלת הסוכרת אובחנה במהלך חודש 11.2014. התובע היה בסיכון לפתח סוכרת עקב עודף משקל וטרום סוכרת (ראה חוות דעתי). סוכרת סוג 2 מתפתחת בצורה איטית, אסימפטומטית במרבית המקרים ומאובחנת לאחר ביצוע בדיקות דם שגרתיות. במקרה הנוכחי, מחלת הסוכרת אובחנה לאחר שמר א. התלונן על ריבוי במתן שתן, טשטוש ראיה ועל עייפות. הנני סבורה שגורמי הסיכון תרמו להתפתחות הסוכרת באופן משמעותי אך לגורם הסביבתי היה השפעה מכריעה בחשיפת המחלה כשלושה חודשים לאחר האירועים המיוחדים. קיים קושי לנקוט באחוזים כאשר מדובר במחלה עם גורמים רבים אשר משפיעים על היווצרותה. מאידך, עוצמת האירועים, סמיכות הזמנים בין האירועים לאבחון הסוכרת מצביעים על קשר סיבתי מהותי בין השניים."

9. בעקבות התשובות לשאלות ההבהרה ביקשו הצדדים להשלים את סיכומיהם.

   טענות הצדדים

10. לטענת התובע - המומחית קבעה שהשפעת האירועים על התפרצות מחלת הסוכרת היא בשיעור של 50%, כאשר לפי ההלכה נדרשת השפעה בשיעור של 20%, דהיינו השפעה שאינה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים. לכן יש להכיר בקשר הסיבתי בין האירועים לבין התפרצות המחלה ובמחלת הסוכרת כפגיעה בעבודה.

    חוות הדעת ברורה וחד משמעית, ולפיה יש קשר סיבתי ברור ומובהק בין האירועים לבין התפרצות המחלה, אשר אירעה בסמיכות זמנים לאירועים.

    כן טען התובע שלפי הפסיקה מחלה תיחשב כפגיעה בעבודה לפי מבחן הקשר הסיבתי ולפי מבחן סמיכות הזמנים. גם החמרה או החשה של מצב קיים אשר הושפע מגורמים נוספים, כתוצאה מאירוע בעבודה, יוכר כפגיעה בעבודה. גם אם הנזק נגרם בחלקו עקב האירוע, האירוע יוכר כפגיעה בעבודה.

    התובע הדגיש שגם לפי הפסיקה, שנסמכה על חוות דעת המומחים, נדרש להוכיח שהאירוע בעבודה היווה "טריגר" לפרוץ המחלה, וגורמי הסיכון הם חלק בלתי נפרד שמתקיים בכל מצב. העבודה לא יצרה את המחלה, אלא זירזה את הופעתה. התובע נסמך בדבריו על פסיקה בעניין אוטם שריר הלב, כאשר לדבריו המנגנון דומה להתפרצות סוכרת בעקבות אירוע חריג.

    התובע ציין עוד שלפי ההלכה הפסוקה בית הדין לא יסטה בנקל מחוות דעת של מומחה מטעמו, ובמקרה דנן חוות הדעת ברורה ונהירה ואין סיבה לסטות ממנה.

11. לטענת הנתבע - מסקנותיה של המומחית בחוות הדעת היו לא עקביות ורצופות סתירות, ועל כן אין להסתמך על חוות הדעת. לטענתו, המומחית התייחסה לאופי העבודה בכללותו ועל סביבת העבודה ולאו דווקא לאירועים הספציפיים המופיעים ברשימת העובדות המוסכמות. המומחית התייחסה פעם אחת בלבד לאירועים המוזכרים בעובדות המוסכמות דהיינו, לאירוע השני – בו היה התובע מעורב באופן אישי. המומחית עסקה במתח שנגרם לתובע במהלך מבצע צוק איתן ולא באירועים הנקודתיים החריגים, כך שלא ניתן לטעון שהחשיפה למתח הייתה באירועים הנקודתיים ולא במהלך כל המבצע. למעשה, המשתקף מחוות הדעת הוא שמדובר בלחץ נפשי בו היה התובע שרוי לאורך זמן ולא בגין אירועים נקודתיים. גם במסגרת שאלות ההבהרה המומחית הבהירה שלא ניתן לנתק את האירוע מהתנאים שהתקיימו, אך קיימת השפעה מובהקת. מכך לא ניתן לחלץ מסקנה חד משמעית.

    הנתבע ציין שהתובע אובחן עם טרום סוכרת מבלי שקיבל טיפול בהתאם, כך שהיה בסיכון גבוה לפתח סוכרת. במצב דברים זה לא ניתן לנבא את מועד תחילת המחלה. התובע לא נבדק בחודשים שקדמו לחודש אוגוסט 2014, אלא רק בחודש מרץ 2014.

    אם כך, טען הנתבע, התובע היה בעל גורמי סיכון רבים ומחריפים, והמתח הנפשי שחווה היה מתמשך ולא נקודתי – על כן, בתרגום הנתונים הרפואיים לשיח המשפטי, המקרה לא עומד בקריטריונים לצורך הוכחת הפגיעה בעבודה.

    הנתבע טען שהשוואתה של המומחית למחקרים שנעשו לגבי חיילים אינה רלוונטית למקרה זה – וכן כי גם בהם המסקנה היא שעשוי להתקיים קשר סיבתי – ואינו קיים בהכרח. המומחית לא הפנתה לספרות רפואית הקובעת באופן מובהק קשר סיבתי בין מתח להופעת סוכרת 2.

    על כן, טען הנתבע, אין לאמץ את חוות הדעת של המומחית ויש לדחות את התביעה.

    דיון והכרעה

12. לפי ההלכה הפסוקה, חוות דעתו של מומחה-יועץ רפואי מטעם בית הדין היא בבחינת ראיה במארג הראיות, אולם שמור לה מעמד מיוחד:

    "אין המומחה-היועץ הרפואי בא במקום בית-הדין לפסיקה. הפוסק הוא בית-הדין וחוות-הדעת אינה באה אלא להדריך ולייעץ בתחום שאינו בידיעתו המקצועית של המשפטן, אך הינו בתחום ידיעתו המקצועית של הרופא. לפי שיטת המשפט בישראל חוות-דעת כזאת אף היא בבחינת ראיות ויש להתייחס אליה בהתאם לכך. השוני העיקרי שבין חוות-דעת רפואית מטעם מומחה-יועץ רפואי הפועל מטעם בית-הדין לבין חוות-הדעת של רופא המעיד מטעם צד להתדיינות, הוא במשקל אשר בית-הדין ייחס לחוות-הדעת. אך טבעי הדבר שבית-הדין ייחס משקל מיוחד לחוות-דעת המוגשת על-ידי מומחה הפועל מטעמו ולא מטעם אחד הצדדים."

    (דיון (ארצי) לו/8-0 סמיון דוידוביץ נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע ז(1) 374 (1976). ראו גם דיון נא/191-0 המוסד לביטוח לאומי נ' יוסף נחתום פד"ע כד 89 (1992)).

13. ככלל, נקבע בפסיקה כי כאשר חוות דעת היא בהירה וחד משמעית, ולא מושתתת על הנחה משפטית עובדתית מוטעית, על בית הדין לאמצה (דב"ע לז/71-0 אברהם ברג נ' המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם), עוקדן הביטחון הסוציאלי, מנחם גולדברג עמ' 134א). כן נקבע כי בשאלות רפואיות בית הדין יסמוך את ידיו על חוות דעת המומחה ומסקנותיו ולא יסטה מהן, אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן (בדב"ע נה/0-79 קלמן סעדה נ' המוסד לביטוח לאומי עבודה ארצי כח(2) 205 (1995)).

14. בתיק דנן לא מצאתי הצדקה לסטות מחוות הדעת של המומחית מטעם בית הדין. להלן אבהיר:

15. חוות הדעת שניתנה על ידי המומחית מטעם בית הדין הייתה מפורטת וסדורה. המומחית תיארה באריכות את פרטי המקרה והשתלשלות העניינים, כפי שנגלית מן המסמכים הרפואיים ועל יסוד העובדות המוסכמות שהועברו אליה. המומחית הסבירה את הרקע למחלה, את גורמי הסיכון ואת מנגנון ההשפעה של מתח הנובע מאירועים טראומטיים על המחלה. המומחית סקרה בהרחבה עבודות ומחקרים מן הספרות המחקרית מן הארץ ומהעולם. המומחית ציינה את סמיכות הזמנים בין האירועים לבין התפרצות מחלת הסוכרת כגורם התומך בקשר הסיבתי.

    המומחית ציינה שבמצב הבריאותי הנתון של התובע הוא היה בסיכון בלאו הכי לפתח סוכרת. ואולם, ציינה, מצב זה יכול להימשך שנים רבות ללא ביטוי קליני, ובמקרה זה הגורם הנפשי השפיע לרעה על התפרצות המחלה, ולכן מצאה קשר סיבתי בין השניים.

    המומחית סיכמה את חוות הדעת – "למיטב הבנתי שילוב של גורמי הסיכון ודחק נפשי השפיעו באותה מידה על התפתחות הסוכרת."

16. הנתבע טען בסיכומיו שהמומחית קשרה את הקשר הסיבתי בין כלל תקופת צוק איתן (מתח מתמשך) לבין התפרצות הסוכרת, באופן שאינו תואם את העובדות המוסכמות.

    הפסיקה דנה רבות בסוגיה של מתח מתמשך אל מול אירוע חריג כמחולל אירוע רפואי. בעב"ל (ארצי) 42735-08-13 שלום רפפורט נ' המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (18.1.2015) פסקה כבוד השופטת לאה גליקסמן:

    "ככלל, מתח מתמשך בעבודה, אפילו משתרע הוא על פני ימים או שבועות, אינו עולה כדי 'אירוע חריג' (דב"ע (ארצי) נד/0-143 יוסף ניב - המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] פד"ע כח', 143 (1995)), אם כי יכול ו'אירוע חריג' יוכר גם על רקע של מתח מתמשך, מקום בו בסמוך לפני האירוע נוצר 'שיא' או 'עליית מדרגה' חריגים באותו מתח מתמשך, והם שייחשבו כ'אירוע החריג'" [עב"ל (ארצי) 306/03 נדב אושרי – המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] (2006)].

    עוד נזכיר שעל מנת ש'אירוע חריג' יבוא בגדר 'תאונת עבודה' צריך שהאירוע החריג יוגדר בזמן ובמקום. אמנם אין הכרח כי אותו אירוע חריג יהיה רגעי וקצר, ובלבד שמשכו אינו עולה כדי 'מתח מתמשך' [עב"ל (ארצי) 26029-09-11 המוסד לביטוח לאומי - יהושוע תשתש, [פורסם בנבו] (9.10.12)]". עבל (ארצי) 27356-04-13 דב גוטדינר - המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (10.4.2014)".

17. במסגרת התשובות לשאלות ההבהרה התייחסה המומחית להנחה של הנתבע שהמתח שהתובע היה שרוי בו ושהשפיע על התפרצות המחלה הוא מתח מתמשך – במהלך כל אירועי צוק איתן, ולא מתח הנובע מאירועים נקודתיים. המומחית הסבירה שמחד, "לא ניתן לנתק את האירוע עצמו מהתנאים הקיימים עוד לפני האירוע, מאידך לאירוע השפעה בעלת משמעות מובהקת" (ההדגשה אינה במקור – י.א.). כן ציינה בתשובה לשאלות הבהרה 2: "בתיק הנוכחי, למיטב הבנתי הגורם הסביבתי היה האירועים שהתרחשו במהלך מבצע צוק איתן. אלמלא האירועים, מחלת הסוכרת לא הייתה מתפתחת כליל או בשלב מאוחר יותר.". המומחית אמנם לא התעלמה מהרקע לאירועים, אולם בדבריה קשרה קשר סיבתי ישיר בין האירועים הנקודתיים החריגים לבין התפרצות הסוכרת. בניגוד לעמדת הנתבע, ניתן לחלץ מדברים אלה מסקנה חד משמעית, לפיה הוכח הקשר הסיבתי הנדרש בין האירועים לבין המצב הרפואי.

18. יודגש כי לפי ההלכה הפסוקה פגיעה בעבודה תוכר גם במקרים בהם הקשר הסיבתי שמצא המומחה הרפואי הוא קשר בין אירועים חריגים לבין הופעת הפגיעה במועד בו הופיעה – דהיינו, במצבים של החשה של הפגיעה. עניין זה נדון בעב"ל (ארצי) 106/07 דורית גלס נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם בנבו, 20.5.2007):

    "בלא מעט מקרים קבע בית הדין שהוכח קשר הסיבתי שבין האירועים החריגים בעבודה לבין הופעת האוטם במועד בו הופיע, והכיר באוטם בו לקה המבוטח כפגיעה בעבודה, גם כאשר המומחים הרפואיים נקטו לשון  של "אפשר לומר שהאירועים החישו את בוא האוטם", "יכול היה", "קיימת סבירות מסוימת לקיומו של קשר השפעתי (לא סיבתי)" ו"יתכן ש."" (פס' 19, וראו את פסקי הדין אליהם מפנה כבוד השופטת לאה גליקסמן בפסקאות 19-15).

    גם בענייננו, קבעה המומחית שבשל גורמי הסיכון שהיו למערער, סיכוייו לחלות במחלת הסוכרת היו גבוהים בלאו הכי, אולם קרות האירועים החריגים הם שהובילו להופעת המחלה בעיתוי בה הופיעה. לפי הפסיקה, יש להכיר בקביעה רפואית זו כקשר סיבתי משפטי ובפגיעה כפגיעה בעבודה.

19. לאור כל האמור, משלא מצאתי כל עילה לסטות מהאמור בחוות הדעת של ד"ר אודיל ועקנין, מתקבלת חוות הדעת ואני קובע כי התפרצות מחלת הסוכרת בה לקה התובע אירעה במועד שאירעה כתוצאה מהמקרים החריגים שהתרחשו ביום 18.7.2014 וביום 22.8.2014, ומהוות "פגיעה בעבודה".

    אשר על כן, דין התביעה להתקבל.

    הנתבע יישא בהוצאות התובע בסך של 3,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום שאם לא כן יישאו ריבית והצמדה כדין.

    זכות ערעור תוך 30 יום לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים.

     

    ניתן היום, ט' חשוון תשפ"א, 27 אוקטובר 2020, בהעדר הצדדים.