לפני בית הדין מונח ערעורה של האם על החלטת בית הדין לאמץ את מסקנות מכון [...] הממליץ לחתור לקיום הסדרי שהות נרחבים וחופשיים בין האב לבתו.
הצדדים הופיעו לפנינו וטענו טענותיהם באריכות. בתיק בית הדין מסמכים רבים מאוד הנותנים לנו תמונה מלאה המבהירה את הדברים באופן שאין לנו צורך בהכרח בהרחבת הדברים על ידי הצדדים.
הערעור הוא במסגרת המאבק בין ההורים. אך ליבת העניין היא שלומה ובריאותה הנפשית של בתם הקטנה של הצדדים, ובית הדין כ'אביהם של קטינים' חייב לבחון אותה לגופה באופן שטיעוני הצדדים, גם אם יש להם משמעות לגבי הסכסוך שביניהם, לא בהכרח יוכלו להשפיע ולא בהכרח יש להם משמעות לגבי החלטתנו בבואנו לבחון העניין שלפנינו. הדיון הוא על טובתה של הילדה, ואין בטיעונים של הורה או בוויתורים והסכמות שלו כדי לאפשר ולגרוע מהעיסוק בטובת הקטין, שהיא המדד הכמעט יחידי בהוראות שניתן ובפסיקה שנפסוק.
לפני בית הדין עומדים דברי המדרש (ויקרא רבה פרשת בחקותי פרשה לז סימן ד) שהובא בתוספות (תענית ד, א) שזו לשונו:
[יפתח] היה יכול להפר את נדרו ולילך אצל פנחס, אמר: "אני מלך ואלך אצל פנחס?" ופנחס אמר: "אני כהן גדול ובן כהן גדול ואלך אצל עם הארץ זה?" בין דין לדין נספת ההיא עלובתא, ושניהם נתחייבו בדמיה: פנחס – נסתלקה ממנו רוח הקודש, הדא הוא דכתיב "ופינחס בן אלעזר נגיד היה עליהם, לפנים ה' עמו", יפתח – נישול אבר אבר ונקבר הדא הוא דכתיב (שופטים יב) "ויקבר בערי גלעד", "בעיר גלעד" לא נאמר אלא "בערי" – מלמד שהיה נישול ממנו אבר אבר ונקבר במקומות הרבה.
חובתם של שני מנהיגי הדור הייתה לחשוב על טובתה של בת יפתח, ולהתעלם מכבודם האישי (אף שלכל אחד מהם הייתה טענה המוצדקת בעיניו). חובתם של דייני ישראל לעמוד על המשמר שלא תארע תקלה על ידם לילד מילדי ישראל, וחייב הדיין לראות בכל מקרה המובא לפניו כאילו היו הדברים נוגעים לילדו וכדברי התשב"ץ בתשובה (חלק ב סימן ח).
נקדים תחילה את העובדות בערעור שלפנינו:
הצדדים נישאו בתמוז התשע"ג (7.13), מנישואין אלו יש לצדדים בת משותפת ילידת ניסן התשע"ה (3.15). חודשים מספר אחרי לידת הבת עזבה האישה את בית הצדדים. לטענת האישה עזיבתה את בית הצדדים הייתה עקב מעשים מגונים שעשה האיש אחרי הנישואין, כשמלבד זאת גילתה שהתנהגות זו של האיש הייתה עוד בנערותו, התנהגות שלא טופלה:
האיש – האב פגע פגיעות מיניות (מעשים מגונים) בבנות משפחתו לפני הנישואין, פגיעה אחת הייתה באחותו, בהיותו בן ארבע־עשרה והיא בת תשע, ופגיעה נוספת במי מבנות משפחתו בהיותו בן עשרים ושתיים (פגיעה שמהותה לא ידועה לנו מפני שהאב מסרב להסרת החיסיון על דוח התאמה לטיפול שהכינה עמותת 'שלום בנייך'). לאחר הנישואין פגע האיש פגיעה מינית נוספת כשצילם את אחיות האישה במקלחת. לפני בית הדין הוצג מכתב שכתב האיש ובו מודה על התנהגות לא הולמת שפגעה באישה ובמשפחתה, במכתבו כתב שהוא נמצא בטיפול מקצועי ומתחייב לקבל כל טיפול שיידרש כדי שיצליח להתגבר על נטיותיו הפסולות. מכתב זה חתום וסתום והאיש טוען שההתנהגות המדוברת בו היא צפייה בסרטים פורנוגרפיים ואוננות (אך אם כך לא ברור מה היא הפגיעה במשפחתה).
במסגרת ניסיון להגיע לשלום בית פנה האיש לעמותת שלום בנייך, חשף בפניה את הנתונים על התנהגותו, על פי דבריו ובדיקות העמותה הוכן דוח התאמה לטיפול והוגשו המלצות לטיפול, עם הנחיות והתנאות. יש לציין שהאיש, האב, התנגד להסרת החיסיון על דוח זה וכך נמנע מאיתנו להיות מודעים לפרטי הפרטים של התנהגותו – דבר שכשלעצמו אמור להיות עילה לקבלת הערעור מפני שללא בחינת ובדיקת המלצות אלו, שהיו הבסיס להוראות בית הדין לאב לעבור טיפול כתנאי להסדרי שהות חופשיים, אין אנחנו יכולים לבדוק את אמיתת הדברים, ואיך אפשר לאפשר הסדרי שהות במצב שכזה שעל כל פנים הווי לכל הפחות ספק סכנה לילדה וכפי שיתבאר?
הסירוב לאפשר לנו לעיין בדוח מוכיח שהאב מנסה להסתיר מאיתנו דברים. עם זאת המסמכים הרבים שבתיק יש בהם כשלעצמם כדי להבהיר הדברים וכדי לתת הכרעה בערעור המונח לפנינו. לכן נסקור תחילה את העולה מהם.
ביום י"ג בשבט התשע"ז (9.2.17) ניתן תסקיר לשכת הרווחה שבו נכתב בין השאר:
האב הופנה לטיפול בעקבות הניסיון האובדני שעשה לאחר פרידת הצדדים. בדיווח נכתב כי האבחנה היא דיכאון והתמכרות לאינטרנט. עוד ציין כי נושא מרכזי בטיפול היה מעקב אחר ההתנהגויות הלא־מסתגלות אשר עשויות לסכן את האב, משפחתו ושמו הטוב. נכתב כי האב שולל אובדנות או מסוכנות לעצמו או לאחרים. עוד נכתב כי למרות העדר סימנים גלויים לדיכאון האב מתמודד עם מצוקה רבה, גם אם מוכחשת. הטיפול מתמקד בהתבוננות פנימית, זיהוי תחושות גופניות ונפשיות ויחסים בין־אישיים.
הוצג בפנינו מסמך בדיקה של התאמה לטיפול מעמותת 'שלום בנייך' (שהתמחותה באיתור וטיפול בפגיעות מיניות, נפגעים ופוגעים).
ממסמך הבדיקה מיום 19.7.16 עולה כי האב פגע מינית בשתי בנות משפחה קטינות.
פגיעה אחת התרחשה כשהאב היה בגיל ארבע־עשרה–חמש־עשרה.
הפגיעה השנייה התרחשה כשהאב היה בגיל עשרים ושתיים.
כמו כן עולה כי האב הסריט את אחיותיה של האם במכשיר הפלאפון שלו, עת התקלחו.
בסיום מסמך הבדיקה פורטו המלצות בנוגע לאב כדלהלן:
- הפניה להערכה פסיכיאטרית לצורך הערכת מצבו הנפשי ובחינת ההתמודדות עם הדחף המיני המוגבר.
- טיפול פרטני על ידי מטפל בעל הכשרה לטיפול במבוגרים פוגעים.
- בהתאם להתפתחות הטיפול הפרטני ובכפוף לשיקול דעת המטפל יש לשקול את שילובו בקבוצת טיפול למבוגרים פוגעים מינית במגזר החרדי.
עמדת האב
בשיחה עם האב על ממצאי בדיקתנו בנוגע לפגיעות מיניות מצידו כלפי בנות משפחה שונות, חזר והכחיש פגיעות אלה מצידו. לדבריו הוא נאלץ להכחיש מידע זה מאחר ולא יודע מה נעשה במידע, אל מי נעבירו ומה יהיו ההשלכות לגביו.
האב מסר כי בכוונתו לגשת לטיפול בעוד כחודש וחצי, עם סיום הסמסטר בלימודיו. לדבריו לא טופל סביב נושא פגיעות מיניות.
פגישה עם הורי האב
בפגישה של החתומה מטה עם הוריו של האב הם נשאלו על נושא הפגיעות המיניות מצד האב. אביו של האב ביקש שלא לפרט בנושא ויצא מהחדר. אימו של האב שיתפה בפרטים הידועים לה (התואמים למידע המובא במסמך מעמותת 'שלום בנייך' בנוגע לפגיעה בשתי בנות משפחה), וכן אמרה כי אין שאלה בנוגע להליכתו של האב לטיפול וכי האב ייעשה זאת.
לסיכום
מבדיקתנו עולה כי בעברו של האב התנהלות פוגעת מינית, אשר נראה כי האב לא קיבל טיפול מתאים עבורה וכי בחלקה לפחות, עדיין נמשכת.
בחודש 7.16 עבר האב בדיקה לצורך התאמתו לטיפול בעמותת 'שלום בנייך' אשר התמחותה באיתור וטיפול בפגיעות מיניות, נפגעים ופוגעים. בסיום הבדיקה הומלץ כי האב יופנה להערכה פסיכיאטרית לצורך הערכת מצבו הנפשי ובחינת ההתמודדות עם הדחף המיני המוגבר וכן יחל בטיפול פרטני על ידי מטפל בעל הכשרה לטיפול במבוגרים פוגעים.
אנו סבורים כי ישנה חשיבות מכרעת בביצוע ההמלצות הנ"ל ובאם האב לא יפעל על פיהן בהקדם לא נוכל להמליץ על המשך קיום המפגשים בינו ובין הבת במרכז הקשר.
- האב יעבור הערכה פסיכיאטרית לצורך הערכת מצבו הנפשי ובחינת ההתמודדות עם הדחף המיני המוגבר.
- האב יפנה ויחל בטיפול פרטני במסגרת עמותת 'שלום בנייך'.
- סעיפים 1 ו־2 יתבצעו על ידי האב בתוך עשרים יום מיום מתן החלטת כבוד בית הדין בנושא.
בית הדין, בהחלטתו מיום כ"ז בשבט התשע"ז (23.2.17), אימץ את המלצות התסקיר והפנה את האב להערכה פסיכיאטרית ולעמותת 'שלום בנייך' המתמחה בעניינים אלו.
האב לא עשה כן אלא פנה על דעת עצמו לטיפול פסיכולוגי אצל ד"ר [ב'], האב הודיע לבית הדין וללשכת הרווחה על התנהלותו זו, התנהלות שבה קבע לעצמו דרך טיפול, אך ברור שלא היה בה כדי לברר את מצבו האמיתי בגין החשש העולה מהתנהגויותיו.
בתסקיר משלים של לשכת הרווחה מיום ד' בסיוון התשע"ז (29.5.17) המתאר את הטיפול שאותו עבר (או – מדויק יותר – לא עבר) האב, נכתב:
האב עמד על עמדתו כי הינו מעוניין במטפל אחר. החתומה מטה הסבירה לאב כי באם הינו מעוניין במטפל אחר עליו לפנות לכבוד בית הדין בבקשה לכך. האב אמר כי יעשה כן [...]
החתומה מטה קיימה בדיקה בנושא מול עמותת 'שלום בנייך' ממנה נמסר כי לאחר האבחון שהאב עבר במסגרתם נמסר לו כי בקרוב תתחיל קבוצה טיפולית (אחת מההמלצות בסיום האבחון הינה לשקול שילובו של האב בקבוצת טיפול מבוגרים פוגעים מינית במגזר החרדי) ומיד לאחר חגי תשרי תשע"ו – אוקטובר 2016 החלו בראיונות אישיים למועמדים, ואז האב בחר שלא להגיב לניסיונות התקשרות רבים מהעמותה אליו.
בנוגע לחודשים פברואר–מרץ 2017 נמסר על ידי מר [י'], אשר מקבל את הפניות אל העמותה, כי לא ידוע לו על אף פנייה של האב. בשיחה עם עו"ס [א'] מ'עמותת שלום בנייך' מסר כי האב יצר עמו קשר פעם אחת, אולם מאחר והיה בעת נהיגה ביקש מהאב שיתקשר אליו שוב במועד אחר אולם האב לא התקשר שוב. יצוין כי האב לא ציין בפני החתומה מטה קושי כלשהו ביצירת קשר עם עמותת 'שלום בנייך' [...]
לדברי האב הוא החל בטיפול אצל דר' [ב'] מומחה מדריך בפסיכולוגיה קלינית, אך עם זאת לא דאג לכך שהאבחון והמלצות הטיפול בעניינו מטעם עמותת 'שלום בנייך' יועברו לידי מטפל זה.
התנהלות האב, המתוארת לעיל, מעוררת תחושה כי בקשתו למטפל אחר איננה מושתתת על מניעים טהורים בלבד ומעלה תהיות אם דרך התנהלותו של האב איננה ניסיון למוסס או להתחמק מהמידע המורכב והקשה העולה אודותיו באבחון של עמותת 'שלום בנייך'.
בנוסף מסר האב כי לא עבר הערכה פסיכיאטרית, על אף החלטת כבודו מיום 23.2.17, מאחר ולדבריו יעשה זאת רק אם ימליץ על כך המטפל הנוכחי.
בהמלצות בסוף התסקיר נקבע:
האב יעבור הערכה פסיכיאטרית במסגרת השירות הציבורי לצורך הערכת מצבו הנפשי ובחינת ההתמודדות עם הדחף המיני המוגבר.
האב ידאג לכך שמסמך האבחון והמלצות אודותיו, אשר נכתב על ידי 'עמותת שלום בנייך', יועבר לידי דר' [ב'].
בית הדין, בהחלטתו מיום י"א בסיוון התשע"ז (5.6.17), הורה לאב לקיים את המלצות התסקיר. בפועל לא קיים האב החלטה זו במשך חודשים רבים. בהמשך לכך ניתן תסקיר נוסף מיום כ"ט בכסלו התשע"ח (17.12.17) המתאר את התחמקות האב, ובו חוזרת לשכת הרווחה על הדברים וההוראות הנזכרים לעיל:
ניתנו לאב פרטיו של פסיכיאטר העובד עם העמותה על מנת שיצור עימו קשר ויעבור אבחון פסיכיאטרי. האב יחל בטיפול פרטני בעמותת 'שלום בנייך' וכן ישתלב בטיפול קבוצתי אם ימצא מתאים לכך על ידי העמותה. האב יעבור אבחון פסיכיאטרי על ידי פסיכיאטר אשר פרטיו יינתנו לו על ידי עמותת 'שלום בנייך'.
ביום ל' בכסלו התשע"ח (18.12.17) חזר בית הדין והורה לאב לערוך את הטיפול הנ"ל תוך מתן הוראות ברורות. בכ"ז בניסן התשע"ח (12.4.18) הודיע האב שלא יקבל את הטיפול בעמותת 'שלום בנייך' כפי הוראת בית הדין. בהחלטתו מיום כ"ה באייר התשע"ח (10.5.18) קבע בית הדין:
בית הדין מבהיר כי כל החלטותיו בתיק זה, ובכללן הפניית האב לטיפול במסגרות שונות, שרירות וקיימות. ככל שמי מהצדדים יעשה דין לעצמו ולא יקיים את החלטות בית הדין תהיינה לכך משמעויות משפטיות וחוקיות.
ביום א' במרחשוון התשע"ט (10.10.18) הוגש לבית הדין תסקיר משלים נוסף שבו נכתב שלמרות ההוראות המפורשות שהאב יעבור טיפול ואבחון בהמלצת עמותת 'שלום בנייך', האב לא נהג כך, וזו לשון חלק מהתסקיר:
[...] מסר האב כי נפגש עם פסיכיאטרית דרך קופת חולים, ד"ר [כ'], אשר המליצה על טיפול תרופתי אך הוא לא היה מעוניין בכך. לדבריו בעמותת 'שלום בנייך' החליטו כי הם אינם מוכנים לקבלו לטיפול אם יש המלצה של פסיכיאטר על כך שייטול טיפול תרופתי והוא אינו נוטל טיפול זה.
לדברי האב הוא חיפש מטפל אחר והחל לאחרונה בטיפול אצל מר [ד'], פסיכולוג קליני. הוסבר לאב כי עליו לפנות לכבוד בית הדין בנושא ולקבל אישור לכך שאינו מטופל בעמותת 'שלום בנייך' אשר לה התמחות בנושא של פוגעים מינית. מבירור מול עמותת 'שלום בנייך' עלה כי אכן כאשר ישנה המלצה מפסיכיאטרית לטיפול תרופתי והאב מסרב לקחתו הם אינם מקבלים אותו לטיפול.
מדיווח של מר [ד'] [...] האב משתף פעולה בתהליך הטיפולי ועז רצונו לשים את שאירע מאחוריו, ממש, העבודה המרכזית בטיפול מנסה להתמקד בעולמו הרגשי של האב ולהכיר יותר טוב את התנהגויות השונות ולא רק את הפגיעות המיניות אותן ביצע. מר [ד'] ציין כי האב תיאר בפניו את ההיסטוריה שלו בצורה בהירה ותואמת לזו המפורטת בדוח שקיבל מעמותת 'שלום בנייך' (מסמך 'התאמה לטיפול' שנכתב אודות האב בחודש 7.16) וכן ציין כי כפי שעולה בדוחות גם במפגש עימו נשען האב על שכלו ויכולותיו הרבות בניתוח והבנת דברים שעוזרות אך גם מהוות מכשול למפגש עם כאב פשוט. מר [ד'] כתב: "אני לא יודע, וספק אם אדע להעריך את רמת המסוכנות של האב. אוכל לתת בהמשך התרשמות בלבד". בשלב זה המלצתו הטיפולית של מר [ד'] היא כי האב יהיה בהליך טיפולי בגישה פסיכודינמית כשבעתיד הקרוב לשקול יחד עם האב השתתפות בקבוצה של פוגעים.
מהפרטים אותם מסר מר [ד'] לחתומה מטה בנוגע להכשרתו המקצועית עולה כי הינו פסיכולוג קליני מומחה משנת 1978, עבד שלושים ושתיים שנים במכון [ס'] שעיקר עיסוקו בשיקום נפגעי נפש ומשנת 2001 גם שירות לאומנה. עבר הכשרות רבות ופרסם מאמרים בתחום הטיפול והשיקום בעיתונות המקצועית בישראל [...] מר [ד'] מטפל באופן פרטי כבר ארבעים שנה, והיו לו מטופלים שנפגעו מינית כמו גם כאלה שפגעו. עם זאת ציין מר [ד'] כי לא עבר הכשרה ייחודית לטיפול בפוגעים מינית.
בתסקירנו הקודם מיום 17.12.17 עדכנו כי האב היה אמור להתחיל בטיפול פרטני בעמותת 'שלום בנייך' וכי ניתנו לאב פרטיו של פסיכיאטר העובד עם העמותה על מנת שיצור עמו קשר ויעבור אבחון פסיכיאטרי. עם זאת האב בחר ללכת לד"ר [כ']. ד"ר [כ'], פסיכיאטרית מומחית וסקסולוגית מהמחלקה לפסיכיאטריה במרכז הרפואי [...] העבירה את רישום המפגשים עם האב [...] בסיכום הרישום במפגש האחרון נכתב כי הרושם שהאב מתאים מאוד לטיפול פסיכותרפי שיעסוק הן בתפיסה של האחר והעצמי והן בחיזוק ההבנה וההקשרים לתפקוד מיני נאות.
ד"ר [כ'] מציינת כי המליצה על טיפול תרופתי להנמכת הדחף המיני, אך האב מסרב לכך ואין אינדיקציה לכפייה. צוין כי המלצתה זו עומדת בעינה ויכולה להתבצע בכל שלב לפי המצב.
בשני רישומי המפגשים הראשונים כתבה ד"ר [כ'] כי היא מעריכה את מידת המסוכנות המינית גם כלפי בתו כקיימת. ברישום המפגש האחרון כתבה ד"ר [כ'] כי מבקשת לציין שאין לה הרשאה לביצוע מבחן מסוכנות בנוגע למעשי האב ולפי הצורך ניתן להפנותו לקרימינולוג העוסק בנושא.
בשיחה טלפונית עם ד"ר [כ'] ביום 8.10.18 הסבירה כי היא עושה הערכת מסוכנות פסיכיאטרית וכי אין לה יכולת חוקית לתת הערכה על מסוכנות לתקיפה מינית מאחר והערכת מסוכנות כזו נעשית על ידי גורמים מוסמכים במשרד הבריאות. עם זאת מסרה כי על פי התרשמותה כל עוד האב לא יעבור טיפול ישנה מסוכנות מצידו. בנוסף צוין כי האב הוזמן ליום [...] ולא הופיע.
על פי הערכתנו המקצועית מועד הוצאת המפגשים ממרכז הקשר אינו קרוב.
כפי שפירטנו לעיל אנו סבורים כי יש צורך שהאב יעבור טיפול פסיכולוגי בנושא, ישתתף בקבוצה לפוגעים מינית וכן יהיה במעקב פסיכיאטרי. לאחר מכן יהיה צורך שהאב יעבור הערכת מסוכנות מינית, על יד גורם המוסמך לכך ועל פי תוצאות האבחון ניתן יהיה לשקול ולבחון מהו אופי המפגשים המתאים והאפשרי בין האב והבת.
בהמלצות נאמר בין השאר:
האב ישתלב בטיפול קבוצתי לפוגעים מינית במסגרת אשר לה הכשרה ספציפית לטיפול בפוגעים מינית.
האב יהיה במעקב פסיכיאטרי אצל ד"ר [כ'] פסיכיאטרית מומחית וסקסולוגית [...]
בדיון שנערך ביום ח' במרחשוון התשע"ט (17.10.18), בין השאר בעקבות תסקיר זה, אִבחן בית הדין את התנהלות האב "המצב הוא שיש פה אב שרוצה לטפל בעצמו הבעיה היא שהוא מכריע בעצמו בין חוות הדעת" – לכשנדייק בדברים אין הוא "מכריע בין חוות דעת", אלא מתעלם מחוות דעת ופועל כרצונו. לאחר דיון זה ניתנה החלטה, להלן חלק ממנה:
בהחלטה קודמת הופנה האב על ידינו לעמותת 'שלום בנייך' לאבחון וטיפול. התברר כי עמותת 'שלום בנייך' סירבה לקבל את האב לטיפול על רקע המלצה פסיכיאטרית כי על האב ליטול טיפול תרופתי וסירובו של האב ליטול את הטיפול התרופתי.
בדיון התברר כי האב אינו מעוניין בטיפול תרופתי. הוא מוכן כי הסדרי השהות יימשכו במרכז הקשר ותיבחן אפשרות אחרת לבדיקת מסוכנותו.
הוחלט כי האב יפנה שנית אל הפסיכיאטרית ד"ר [כ']. הפסיכיאטרית תקבע בחוות דעת כתובה אם ניתן להפנות את האב לבדיקת מסוכנות מינית אצל הגורמים המוסמכים לכך ממשרד הבריאות אף שאיננו נוטל תרופות.
ככל שחוות דעתה תלמד שהדבר אפשרי יופנה האב לבדיקה זו. ככל שאכן יופנה האב לבדיקת מסוכנות יעשה כפי שיורו לו המאבחנים המוסמכים.
אם יסברו שניתן להגיע לאבחון בדבר מסוכנותו גם ללא טיפול תרופתי מה טוב. ואם לא, דומה שאין מנוס.
ככל שהמאבחנים יבקשו את האבחונים מעמותת 'שלום בנייך' יש להניח שהאב יסכים שחומרים אלה יהיו לעיניהם בלבד, וככל שיסרב ידון בית הדין בעניין.
ביום ו' בניסן התשע"ט (11.4.19) הוגש תסקיר משלים נוסף שעיקרו עוסק בקיום הסדרי השהות, וכפי שיתבאר להלן. בעניין האבחונים והטיפולים שעובר האב נכתב בתסקיר:
מר [ד'] דיווח כי התכנים שעולים בטיפול קשורים לעולמו הרגשי של האב. יש הפנמה מסוימת אך קשה לחוות אותה. התכנים המיניים עולים פחות בטיפול. בשלב זה הטיפול ממשיך כשהמוקד כל העת הינו סביב עולמו הרגשי של האב בכדי לנסות ולתת משמעות למה שהיה ולמה שיהיה.
בנוסף כתב מר [ד'] כי אינו יודע להעריך רמת מסוכנות, אולם ציין כי האב נשלח לכמה מקומות שאינו מתאים לבדיקה אצלם וכי מאוד מפריע שאין הנחיות ברורות ומקום שיאבחן את הנושא.
לעניין ביצוע הבדיקה למסוכנות מינית: החתומה מטה קיימה ברור בנושא ממנו עלה כי 'הערכת מסוכנות מינית' נעשית על ידי גורמים המוסמכים לכך רק כאשר יש הליך פלילי כנגד האדם. עם זאת עלה כי ישנם מרכזים פרטיים אשר עורכים 'חוות דעת מסוכנות מינית', גם ללא קיומו של הליך פלילי כנגד האם.
במסקנות התסקיר הומלץ להפנות האב לאחד המרכזים הפרטיים העוסק בהערכת מסוכנות זו.
ביום י"ז באייר התשע"ט (22.5.19) נערך דיון בהמלצות תסקיר זה, ניתנו הוראות לעניין קיום הסדרי השהות ובעקבות הדיון הורה בית הדין בהחלטתו ביום זה:
בנוסף נותן בית הדין תוקף של פסק דין לסעיף 2 להמלצת רשויות הרווחה בעניין פניה לאחד המרכזים שעורכים חוות דעת למסוכנות מינית.
הצדדים הסכימו כי באת כוח האם תבחן אם מכון [...] מתמחה בעניין זה. ככל שכך הדבר יפנה האב למכון [...] ככל שמכון [...] אינו מתמחה בעניין זה האב יפנה למכון [...] או למרכז [...]
באת כוח האם, שבדקה את הדברים, כתבה בבקשתה מיום כ"א בסיוון התשע"ט (24.6.19):
- מבירור שערכה החתומה מטה עם גב' [ג'], בסמוך לאחר הדיון עלה כי זו האחרונה מנהלת את מכון [...] ובעברה ניהלה מרכז לטיפול בפגיעות מיניות בילדים ועברה הכשרות רבות רלבנטיות.
- גב' [ג'] סיפרה כי יש לה צוות רחב ומגוון אשר כולל גם פסיכיאטר.
- גב' [ג'] פירטה בפני החתומה מטה את מהלך הבדיקה אשר כוללת פגישות, מבחנים, הערכות וכן עיון בכל המסמכים והמידע ביחס לנתבע שלאחריהם תגובש חוות דעת והערכת מסוכנות ביחס לנתבע.
- גב' [ג'] ביקשה מהחתומה מטה לציין ולבקש מבית הדין הנכבד כי יש לציין באופן מפורש ומפורט את המבוקש. כך שהבדיקה תכלול בדיקה פסיכיאטרית.
- כן מבוקש כי בית הדין יורה בצו למכון [...] לקבל לידיו את כלל החומרים והמידע בעניינו של הנתבע.
- כן נתבקשה החתומה מטה לבקש מבית הדין צו המאפשר לה לשוחח עם כל גורם מקצועי בעניינו של הנתבע.
- מכאן נראה שמכון [...] כפי שסברה החתומה מטה, מתאים ליתן את חוות הדעת בעניינו של הנתבע וביחס למסוכנותו המינית.
- אשר על כן, יתבקש בית הדין הנכבד להפנות את הנתבע למכון [...] לצורך ביצוע הערכת מסוכנות ולהורות בצווים מפורטים את המבוקש לעיל, כפי שנתבקשה החתומה מטה להעביר על ידי גב' [ג'].
בהחלטת המשך הפנה בית הדין את האב על פי בקשת באת כוח האם, לאבחון במכון [...] אצל הגב' [ג'].
בבית הדין התקבלה חוות דעתה של [ג'] מנהלת מכון [...] חוות דעת שכותרתה: "חוות דעת בתחום הפסיכולוגיה", ובתחילתה נכתב שמטרתה לבחון מסוכנותו של האב כלפי בתו. להלן חלקים מחוות הדעת:
הרקע לפרידה נסוב סביב הגילוי כי מר [פלוני] פגע מינית באחותו [...] כאשר הוא היה כבן ארבע־עשרה והיא כבת תשע, כלומר חמש שנים צעירה ממנו.
בעקבות הפגיעה בעבר חששה האם כי האב עלול לפגוע מינית ב[בתם של הצדדים] ובקשה כי הקשר יתקיים אך ורק תחת פיקוח מקצועי. מאז שהאב החל לפגוש את [בתם של הצדדים] המפגשים מתקיימים אך ורק במרכז הקשר, מזה כשלוש שנים.
לדבריו, בגיל אחת־עשרה החל לצפות בסרטים פורנוגרפיים. בחופש הגדול, כאשר היה כבן ארבע־עשרה ואחותו הקטנה בת תשע, נותר עם אחותו לבד בבית. לדבריו לאחר המקלחת ביקש ממנה להוריד את התחתון ("רציתי לראות וגם לגעת"), נגע במפשעתה ללא החדרת אצבעות, מה שהתרחש פעם אחת בלבד, לטענתו. אחותו לא סיפרה זאת לאף אדם, אך הראתה סימני מצוקה ולכן הגיעה לטיפולים פסיכולוגיים שונים. שנים לאחר מכן, באחד הטיפולים הפגיעה זוהתה על ידי המטפל.
לשאלת המראיינים על הקשר עם אחותו היום משיב כי בהדרגה חזר לקשר עם אחותו, אך נמצאים תמיד בנוכחות אדם נוסף ("יש לה לב טוב, קשה לה איתי והיה קשה לה שאני סובל מזה").
לפני כשנתיים בני הזוג התגרשו אחר שגרושתו גילתה שהוא צופה בסרטים פורנוגרפיים. במהלך שיחה ביניהם [פלונית] שאלה אותו על הקשר המסויג עם אחותו ואז התוודה בפניה על שאירע ביניהם. כתוצאה מהשיחה על הפגיעה באחותו נוצר ביניהם קרע. בהמשך, לטענתו, גרושתו סירבה להצעתו כי הרב של הכולל בו הוא למד יסייע להם ויגשר ביניהם. כמו כן סירבה גם להסתייע ברב הקהילה המוכר כמייעץ לזוגיות. לדעתו היא סירבה לפנות לייעוץ זוגי מאחר ומשפחתה תמכה בגירושין.
דיווח כי בילדותו לא נזקק למעורבות פסיכולוגית או פסיכיאטרית. מסר כי לפני כשנתיים וחצי, לאחר שחשף בפני אשתו דאז את בעיית הצפייה בפורנוגרפיה ואת סיפור הפגיעה המינית באחותו, אשתו הודיעה לו כי איננה מעוניינת להמשיך בקשר הזוגי. הוא התקשה לקבל זאת. באותו יום החליט לשים קץ לחייו וביצע מעשה אובדני באמצעות חניקה. הוא איבד את ההכרה, אך התעורר לאחר פרק זמן קצר ופונה לבית חולים לקבלת טיפול רפואי.
לאחר אירוע זה הבין שעליו לקבל עזרה בתחום הנפשי ופנה לגורמים מקצועיים ושאינם מקצועיים על מנת לקבל תמיכה וסיוע בייחוד לבעיית הצפייה בפורנוגרפיה, או כפי שהגדירה "בעיית מיניות".
לטענתו, גרושתו הסיקה מסקנות שאינן נכונות כלל וכי לצפייה שלו בפורנוגרפיה אין קשר לחשד כזה או אחר לפגיעה מינית שלו בבתו. כמו כן, טען מר [פלוני] כי הפגיעה המינית שלו באחותו בעבר איננה קשורה כלל לבתו וכי קרתה בשל חשיפה שלו לפורנוגרפיה בגיל צעיר, בחיבור לסקרנות, עוררות מינית וחוסר בשלות שהובילו לכך.
כאשר נשאל יותר לעומק על הפגיעה באחותו מספר כי שלוש שנים לפני שפגע באחותו החל לצפות בפורנוגרפיה. הסביר כי "עניין אותי לראות איך זה באמת נראה". התקשה להתייחס לרגשות שפעולתו גרמה לאחותו בזמן האירוע, לאחריו או כיום. לדבריו לא הפסיק לצפות בפורנוגרפיה מאז, אך התדירות ירדה ויש גם תקופות ארוכות בהן כלל לא צופה. לדבריו הצפייה בפורנוגרפיה בגיל ההתבגרות עזרה לו "לפרוק כל עול". הוא מבין היום כי זו לא דרך נכונה להרגיע את עצמו. מוסיף כי הוא "מביט" בנשים ברחוב. יש לציין כי מדבר על זה במבוכה ודיבורו מלווה בתחושת אשמה ניכרת.
מסר כי כל הגורמים המעורבים סומכים עליו ואינם חוששים כי יפגע בבתו.
תיאר את האירוע בו פגע מינית באחותו כאירוע משברי אשר השליך על משפחתו, על אחותו ועליו רבות. באירוע עצמו הוא היה בן ארבע־עשרה ואחותו בת תשע, כאשר פער הגילים ביניהם היה חמש שנים. בבדיקה תיאר את מהלך הפגיעה באחותו ואת הטריגרים הרגשיים שהובילו לכך. תיאר את הצפייה האינטנסיבית בפורנוגרפיה שקדמה לפגיעה, את הקושי שלו לחדול מהצפייה ואת העוררות המינית וההצפה המינית שחש טרם הפגיעה. מסר כי בפגיעה עצמה הוא נגע לאחות באיבר המין מתוך מטרה להגיע לסיפוק מיני לאחר מכן.
בהערכה הנוכחית נשללה הימצאותה של סטייה מינית פדופילית או אחרת. בבדיקה נמצא כי מר [פלוני] איננו נמשך לקטינים והפנטזיות המיניות שלו אינן כוללות כאלו. עלה כי קיימת תבנית קבועה של סגנון משיכה ועוררות מינית כלפי נשים עוד עלה כי קיים בו צורך בשימוש בפורנוגרפיה ובאוננות כגורם מפחית חרדה, באופן שאיננו חורג מהנורמה ועומד בסטנדרטים מוסריים.
לעניין הפגיעה המינית שלו באחותו בגיל ארבע־עשרה: מדובר באירוע שהתרחש באופן חד־פעמי ונבע מחשיפה לא מבוקרת לפורנוגרפיה ורצון להתנסות בכך בעצמו. מר [פלוני] טופל בתחום זה וממשיך להיות מטופל סביב סוגיה זו וכן סוגיית הפגיעה המינית עלתה בשיח שלו עם אחותו בעבר.
יש לילדה זכות להכיר טוב יותר את אביה ואת משפחתו ובמפגשים כה מצומצמים, זכות זו לא מתקיימת.
מקריאת החומר שנמסר לי ושיחה עם צוות מרכז הקשר התרשמתי כי האם ואמה מתקשות מאוד להבין כי יש לבת זכות לקיים קשר גם עם אביה וגם להכיר את משפחתו של האב, שהינה גם משפחתה. כי כן, התרשמתי כי קיים קושי 'לשחרר' ולהתקדם לכינון יחסים הרמוניים יותר.
בתגובת האם לבית הדין על חוות דעת זו, תגובה מיום ח' במרחשוון התש"ף (6.11.19), נכתב:
במהלך הבירור סיפרה גב' [ג'] שהבדיקה כוללת פגישות הן עם הנתבע והן עם האם [...] כחלק מהבדיקות מבצעת הערכה פסיכיאטרית תוך שימוש בפסיכיאטר אשר עובד עמה.
והנה חוות הדעת נערכה והוגשה תוך שהמומחית אשר פגשה את האב פעם אחת בלבד חרצה את גורלה של הקטינה בת ארבע שנים בלבד! תוך התעלמות מוחלטת מבעיית הדחף המיני המוגבר, תוך התעלמות מוחלטת מהמלצות גורמי הטיפול בתיק, ביניהם תסקירים, ד"ר [כ'], פסיכיאטרית וכן תוך הימנעות מעיון במסמכים מהותיים, כגון מסמכים מעמותת 'שלום בנייך'.
ואם בכך אין די, הרי שנמנעה המומחית מזימונה של האם, התובעת, אימה של הקטינה, אשר היא זאת אשר חיה עימו משך שנים ובידיה מידע מהותי ביחס לעברו של הנתבע ואירועים הקשורים לעבר המיני שלו ולדחפים המיניים שלו.
לציין כי בעמותת 'שלום בנייך' – שם, לא בכדי, הזמינו את האם לשיחה ולהתרשמות ממנה באופן ישיר על מנת שעמדתם תהא שלמה.
המידע מעמותת 'שלום בנייך' מצוי אצל גורמי הרווחה ואף בתיק בבית הדין הנכבד ומשום מה נוכח סירובו של הנתבע בקבלת טיפול תרופתי, בניגוד להמלצת הגורמים המטפלים הוחלט 'להתעלם' ממידע זה ולקבל חוות דעת ממומחים אחרים, מדוע עדיפה המומחית הנוכחית מאשר עמותת 'שלום בנייך' אשר מתמחים בפגיעות מיניות והם אלו אשר נבחרו מלכתחילה על ידי הנתבע עצמו?
המידע המצוי בפני כבוד בית הדין הנכבד הינו מהותי והכרחי ולא ניתן להתעלם ממנו בנסיבות אלו.
התובעת תטען כי אין ואסור להתעלם ממידע ומהאבחון אשר נערך שם באופן אובייקטיבי ואמיתי וככל שהנתבע מסרב לקבל טיפול לבעיה ולדחפים המיניים המוגברים שלו אל לו לבית הדין להיעתר לסעדים להם עותר.
החתומה מטה אף עתרה אין־ספור פעמים לקבל לידיה העתק מהאבחונים והחומרים מעמותת שלום בונייך ואולם עד היום טרם נעתר בית הדין הנכבד לבקשותיה.
בתסקיר [...] פורט המידע ביחס לנתבע מהמסגרות השונות [...] מתוך כוונה למצוא מסגרת טיפול לאב שתיתן מענה ממוקד בנושא ההתנהגות המינית, עלה כי האב פגע מינית בשתי בנות משפחה קטינות.
פגיעה אחת התרחשה כשהאב היה בגיל ארבע־עשרה–חמש־עשרה, הפגיעה השנייה התרחשה כשהאב היה בגיל עשרים ושתיים.
כמו כן עולה כי האב הסריט את אחיותיה של האם במכשיר הפלאפון שלו, עת התקלחו.
מידע זה נמסר על ידי האב בעצמו במסגרת בדיקת התאמה בעמותת 'שלום בנייך'.
אירועים אלה לא מצאו כל ביטוי אצל המומחית שאף אינה מעודכנת לגביהם נוכח העובדה שקבלת המידע הייתה אך ורק מהנתבע עצמו אשר בחר מה לספר [...]
לסיכום ניתן לומר כי חוות הדעת ניתנה על ידי המומחית מבלי שהונחה בפניה התמונה במלואה ביחס לעברו של האב אשר עבר עבירות מיניות נוספות ו'התעסק' עם בנות נוספות מעבר לאירוע החד־פעמי, לטענתו, עם אחותו עת היו קטינים.
גב' [ג'] נמנעה מלבצע הערכה פסיכיאטרית לנתבע אלא הסתמכה אך ורק על מבחנים פסיכולוגיים ועל מפגש אחד על מנת להסיק את המסקנה מרחיקת הלכת וחורצת את גורל הקטינה.
המומחית נמנעה מלעיין בחומרים ובאבחונים המצויים בתיק בית הדין והקיימים ביחס אליו כגון: עמותת 'שלום בנייך'.
המומחית נמנעה מלזמן את האם התובעת כאחת שחיה עימו שנים ולשמוע ממנה את המידע המצוי בידיה ביחס לאירועים ולדחפים המיניים המוגברים שלו.
ביום י"ג במרחשוון התש"ף (11.11.19) הוציא בית הדין את פסק דינו שאימץ את המלצות מכון [...] ובו נכתב:
התקבלה תגובת האם המתנגדת להמלצות מכון [...]
עיון בעמדתה מעורר תמיהה ודומה כי האם אינה מפנימה את העובדה שהאב – מזה כשלוש שנים, מאז היות הבת בגיל שנה – פוגש את בתו במרכז הקשר בלבד. בנוסף המלצות מכון [...] הן חד־משמעיות וברורות. האב מעולם לא הורשע בהליך כלשהו ואין כל סיבה לפגוע בבת פגיעה כה קשה.
נוכח זאת בית הדין נותן תוקף של פסק דין להמלצות מכון [...]
ביום י"ט במרחשוון התש"ף (17.11.19) הוגשה פניית העובדת הסוציאלית לסדרי דין לבית הדין, ובה נכתב שלצורך קיום החלטת בית הדין שוחחה העובדת הסוציאלית עם גב' [ג'] ומשיחתה עולה שחלק מהחומרים בעניין הבעיות של האב לא היו בפניה – בין השאר שלושה תסקירים משנת 2017 של העובדת הסוציאלית, דוח עמותת 'שלום בנייך' ורישומי הפסיכיאטרית ד"ר [כ']. לדברי גב' [ג'] כל המידע והחומרים הגיעו מהאב בלבד. לדבריה של העובדת הסוציאלית במכתבה לבית הדין, כדי להגיע להחלטה מיטבית יש להסתמך על כל החומרים. בית הדין הפנה המכתב להתייחסותה של גב' [ג'], והשעה את פסק דינו.
בתגובתה למכתב זה ניתנה תגובה קצרה של גב' [ג']:
לאחר קריאת המסמכים הנוספים, דעתי לא השתנתה.
אני סבורה כי האב יכול לפגוש את בתו מבלי לסכן אותה על פי תוכנית הדרגתית, כפי שהומלץ בחוות הדעת מיום 22.9.19.
לאור האמור במכתב זה קבע בית הדין בהחלטתו מיום 22.12.19 :
לאחר עיון בחוות הדעת המשלימה ובעמדות הצדדים בית הדין מאשרר את פסק הדין הזמני מתאריך י"ג במרחשוון התש"ף (11.11.19) בשינויי לוח זמנים כדלקמן – מעתה מרכז הקשר יהווה נקודת מפגש בלבד [...]
האם הגישה בקשה לעיכוב ביצוע לבית הדין האזורי, אך בית הדין האזורי את דחה בקשתה. בית דיננו עיכב את פסק הדין ועיכוב הביצוע עומד עדיין בעינו.
אין ספק שמצב זה שבו האב לא היה יכול לקיים הסדרי שהות עם ילדתו האו מצב לא רצוי ולא סביר. כבר לעת הגירושין התלונן האב שהאם מנכרת את בתו ממנו (באותה עת הייתה הבת בת למעלה משנה וחצי), ושמזה חצי שנה הוא לא ראה אותה, הוצע שהסדרי השהות יהיו בצירוף הורי האב שישגיחו שלא תהיה פגיעה בבת. בהסכם הגירושין נקבע שהאב יראה את בתו לעת עתה במרכז הקשר, ומסתבר שהאם לא ראתה חשיבות במפגש בין הבת לאביה ומשפחתו והתנהלה בעצלתיים. במקביל למתן הוראות לאב טיפל בית הדין באופן אינטנסיבי בהסדרת הסדרי שהות במרכז הקשר, והועלו השגות והערות על טיפולה של האם שיש בטיפול זה משום חשש של עיכוב התפתחותי של הילדה, או הבאתה באופן שימנע אינטראקציה ראויה בין האב לבתו.
להלן ציטוט חלקי מהתסקירים על התנהלות האם:
בתסקיר מיום כ"ט בכסלו התשע"ח (17.12.17), בהיות הילדה בת שנתיים וחצי, נכתב:
לאורך המפגשים עלה קושי סביב הגעתה של הבת בעגלה. דווח כי היו מפגשים בהם הבת התקשתה לצאת מהעגלה והייתה חלק ניכר מהמפגש בעגלה.
דובר עם האם והסבתא על כך שיכניסו את הבת למפגשים ללא עגלה אולם הן הגיבו בכעס לבקשה זו ולדבריהן יעשו זאת על פי שיקול דעתן ובהתאם לנוחות של הבת.
בתסקיר מיום א' במרחשוון התשע"ט (10.10.18) נכתב:
האם ואימה סיפרו כי [הבת] גמולה מטיטול אולם כאשר הן יוצאות עמה למקומות ציבוריים הן שמות לה טיטול מאחר ש"שירותים ציבוריים הינם מלוכלכים ומלאי חיידקים". גם למרכז הקשר הן מביאות לבת טיטול.
האם ואימה הביעו התנגדות נחרצת לאפשרות יציאתה של הסבתא ממרכז הקשר במהלך המפגשים. לדבריהן [הבת] פונה אל סבתה כשרוצה לשתות או להתפנות, וכן סבורות כי הבת סופגת ביטחון מכך שסבתה נמצאת וכי נוכחות הסבתא משדרת לה שבטוח לה עם אבא ושיכולה להיות איתו.
בתסקיר נוסף מיום ו' בניסן התשע"ט (11.4.19) נכתב:
האב פנה אל החתומה מטה בבקשה לאפשר לאימו להצטרף אליו לחלק מהמפגשים במרכז הקשר על מנת שהבת ואימו יכירו האחת את השנייה. יצוין כי מדיווחי מרכז הקשר עולה שאימה של האם אינה פועלת על פי החלטת כבודם ואינה יוצאת אל מחוץ למרכז הקשר כפי שנקבע, אלא יושבת בלובי בתוך מרכז הקשר. החתומה מטה וכן עובדת סוציאלית מרכז הקשר פנו אל האם ואל אימה בנושא, אולם ללא שינוי.
האב פנה [...] בבקשה לאפשר לאימו להצטרף אליו לחלק מהמפגשים על מנת שהבת ואימו יכירו האחת את השנייה. החתומה מטה הנחתה את האב כי יחל בכך שיראה לבת תמונה של אימו ויספר לה על סבתה ולאחר מכן יהיה אפשר לתאם מועד הגשה של אימו למפגש. האב פעל על פי הנחייתה [...]
האם הביעה התנגדות נחרצת לכך [...] לדברי האם לאחר שהאב הראה לבת את תמונת אימו שאלה אותה הבת מי היא אימא שלה. לדבריה האב הציג לבת את תמונת אימו ואמר לבת "זו אימא שלך". לדברי האם מדובר בתופעה של ניכור הורי וסבורה כי על החתומה מטה לפעול בנושא בדחיפות.
החתומה מטה שוחחה עם האב בנושא וזה הבהיר כי סיפר לבת שזו אימא שלו. עוד אמר כי יחזור וידבר עם הבת על כך ויסביר לה את הנושא.
אנו סבורים כי יש חשיבות לכך שיתאפשר לבת להכיר גם את סבתה מצד האב וכי זו זכותה הטבעית ועל כן נמליץ על כך.
עיון בטענות הצדדים ובתסקירי לשכת הרווחה מורה שהסבתא, אם האם, במעשיה ובהתייצבותה בתוך הלשכה מונעת העמקת יצירת הקשר בין האב לבתו. אין ספק שהאב אוהב את בתו והבת אוהבת אותו, אין ספק שהקשר של הבת עם האב חשוב לה והוא תנאי להתפתחות תקינה. אף שהאב במעשיו, או – מדויק יותר – במחדליו, בהתעלמותו ובהתחמקותו מהוראות בית הדין מכריח את בית הדין שלא לאפשר הסדרי שהות חופשיים בינו לבין בתו, וודאי שהללו מונעים לינה בביתו – דבר הכרחי ותנאי להיווצרות קשר תקין בין הורה לילד. אך אף שהחשש מפגיעות של האב בבתו מונע הסדרים אלו, אין לצמצמם יותר בגין התנהגות האם ואימה.
כמו כן אין ספק שטובת הילדה מצריכה קשר עם משפחת האב ובעיקר עם הוריו, שלא הוכח ואין גם סיבה להניח שאין הם אנשים נורמטיביים הרוצים בטובת נכדתם, ואסור למנוע מפגש של הילדה איתם. משכך חובת בית הדין להשתדל לקיום קשר זה, שיכול בתנאים מסוימים לאפשר מפגש האב בנוכחות הוריו עם הילדה מחוץ למרכז הקשר.
כמו כן אין ספק שטיפולה של האם בילדה – הכנסתה למפגשים בעגלה והלבשת טיטולים לילדה בגילה – מזיק לבת ועלול לפגוע בהתפתחותה, מלבד המצב הקיים של הסדרי שהות לא מספקים בין האב לבתו. ועל בית הדין לפעול ולתת הוראות לתיקון המצב. בית הדין פעל כראוי בעניינים אלו, אך נראה לנו שחובתו להפעיל גם אמצעים עונשיים כנגד האם ואימה, בגין טיפול לא ראוי בבת האומללה.
מסתבר שהימשכות המצב והערמת הקשיים מצד האם ואימה היו גם הם בכלל השיקולים לאפשר הסדרי שהות חופשיים.
אחרי שהארכנו בתיאור העולה מהחומר שבתיק, נדון לגופו של הערעור:
לטענת האם חוות הדעת שהוגשה אינה מקצועית, האב התחמק מטיפול מקצועי שהומלץ על ידי עמותת 'שלום בנייך' ומהחלטות בית הדין שניתנו בעבר המאמצים המלצות אלו. לדבריה בנסיבות אלו, הסדרי שהות ללא פיקוח יהוו סיכון לילדה. האב טוען שאין סיכון בפגישותיו עם בתו, לדבריו הוא טופל. האב סירב לוויתור על סודיות רפואית כדי שבית הדין יוכל לעיין בהמלצות עמותת 'שלום בנייך'.
לעומתה טוען האב שחוות הדעת קובעת באופן חד־משמעי שאין סיכון בפגישותיו עם הבת, ולכן חובה לקבוע הסדרי שהות כמקובל בין הורה לילדו.
עיון בחוות הדעת מורה שהיא בנויה על ההנחה שהחשש למסוכנותו המינית של האב לבתו – מקורו בפגיעה חד־פעמית באחותו בימי נערותו ובצפייה בסרטים פורנוגרפיים ואוננות כיום, בהתאם לנתונים אלו המוזכרים בחוות הדעת, ומאחר שלא הועלה חשש לפדופיליה, קבעה חוות הדעת שאין מסוכנות מינית, משכך המליצה על הסדרי שהות פתוחים וחופשיים של הבת עם האב ומשפחתו.
בית הדין שמע באריכות דברי הצדדים עיין במסמכים הרבים שנמצאים בתיק, ולהלן תמצית הדברים.
לאחר ניסיון ההתאבדות של האב הוא הופנה לטיפול כשהעילה היא דיכאון והתמכרות לאינטרנט, הטיפול באותה עת לא כלל טיפול או מעקב על התנהגות מינית. לאחר שהופנה לעמותת 'שלום בנייך' כדי לטפל בבעיה האמיתית שגרמה לפירוד בין הצדדים – התנהלותו המינית – התברר בדברים שנמסרו לעמותת 'שלום בנייך', ושבהם הודה למעשה גם בפני העובדת הסוציאלית שטיפלה בצדדים, שהאב פגע לפחות שלוש פעמים פגיעות מיניות, פעמיים בבנות משפחתו ופעם אחת באחיות האם. הדבר לא נעשה פעם אחת, בגיל הנערות, שאז היה ניתן לטעון שזו מעידה חד־פעמית ומשובת נעורים. אלא בהפרשי זמן: פעם שנייה בגיל עשרים ושתיים ופעם נוספת לאחרי הנישואין (כאמור אלו המקרים שהודה בהם, לא ידוע אם היו מקרים נוספים אחרים). עקב כך ניתנו המלצות מקצועיות של מי שמתמחה בעניינים אלו שקבעו שדרך הטיפול תהיה כדלהלן:
- הפניה להערכה פסיכיאטרית לצורך הערכת מצבו הנפשי ובחינת ההתמודדות על הדחף המיני המוגבר.
- טיפול פרטני על ידי מטפל בעל הכשרה לטיפול במבוגרים פוגעים.
- בהתאם להתפתחות הטיפול הפרטני ובכפוף לשיקול דעת המטפל יש לשקול את שילובו בקבוצת טיפול למבוגרים פוגעים מינית במגזר החרדי.
תסקיר לשכת הרווחה הכולל גם שיחה עם הוריו מורה שהפגיעות (לפחות הנזכרות) אכן קרו. אם האב הצהירה שהאב יעבור טיפול, אבי האב התקשה לעמוד במעמד זה של בירור העובדות – דבר המוכיח שההורים היו מודעים לבעיה, והיא משפיעה על משפחתם, בין השאר בעובדה שהאב לא מתייחד עם האחות שבה פגע.
בית הדין אימץ המלצות אלו והורה לאב פעם אחר פעם להתחיל בהליך שתחילתו אבחון מסוכנותו המינית. האב לא קיים את הוראות בית הדין ופנה על דעת עצמו לטיפול אצל הפסיכולוג ד"ר [ב'], שכלל אינו מודע למסמך שהוצא על ידי 'שלום בנייך', משכך אין הוא מודע כלל לבעיה האמיתית, לפסיכולוג זה לא הייתה הכשרה לעסוק בענייני הפגיעות המיניות ומעולם לא טיפל בעניינים אלו. אין ספק שהתנהלות זו – מטרתה הייתה התחמקות מטיפול בבעיה ועיסוק בבעיות אחרות שכנראה היו לאב.
הסירוב לפנייה לטיפול בבעיותיו, טיפול של מי שמתמחים בעניינים אלו, מעלה חשש שהסירוב ללכת לטיפול אצלם הוא בעיקר בגלל מומחיותם והחשש שאולי יגלו דברים נוספים, ובעיקר החשש שמא יתנו המלצות שלא כרצונו.
לאחר מכן בחר האב בפסיכולוג נוסף, ד"ר [ד'], שאצלו טופל בבחינת עולמו הרגשי המשפיע על התנהגותו, טיפול שייתכן שהאב היה זקוק לו, אך לא היה בו משום טיפול בבעיית מסוכנותו המינית. הפסיכולוג הודה שאין באפשרותו להאריך מסוכנות זו ולא עבר הכשרה בנושאים אלו.
לאחר שהובהר לאב שללא טיפול אמיתי לא תיענה בקשתו ולאחר שסירב לפנות לפסיכיאטר שהומלץ על ידי 'שלום בנייך' נאלץ האב לפנות לפסיכיאטר מומחה אחר. לכן פנה אל ד"ר [כ'], פסיכיאטרית מומחית וסקסולוגית [...] שקבעה כמה קביעות:
- המליצה על טיפול תרופתי להנמכת הדחף המיני;
- העריכה את מידת המסוכנות המינית גם כלפי בתו כקיימת;
- קבעה כי כל עוד האב לא יעבור טיפול ישנה מסוכנות מצדו.
האב סירב לקחת תרופות פסיכיאטריות ואכן זו זכותו, אך זכות זו אינה יכולה לאפשר לנו לסכן את בתו. משכך סירבו ב'שלום בנייך' לערוך לו אבחון מסוכנות, מפני שהתנאי לעריכת אבחונים ולטיפול הוא שמיעה להוראות המטפלים שמבלעדיהן לא יצלח הטיפול. ד"ר [כ'] הודיעה שאין לה הכשרה לערוך אבחונים כאלו והתברר שבפועל מקומות מועטים מתמחים ועוסקים בעניין זה.
לכשנמצה את התנהלות האב במשך כמעט כשנתיים: האב התחמק מלבצע את הוראות בית הדין, פנה לפסיכולוגים וטיפל בבעיות אחרות שלו, אך בפועל לא נעשה אבחון לגבי הבעיה הייחודית המשפיעה על היכולת לאפשר לו לשהות ביחידות עם בתו. לכשנמצה את התנהגותו והתנהלותו הרי הוא כמי שהופנה לרופא שיניים וניגש לטיפול אצל רופא עיניים, שאין ספק שבעייתו הרפואית לא מטופלת.
בין כך ובין כך לפני בית הדין מונחות שתי חוות דעת של מומחים בענייני פגיעות מיניות הקובעות שיש בעיה ומסוכנות לבת בהתנהגות האב והקובעות שללא טיפול המסוכנות לא תיפתר. בשלב זה ואולי בגלל התארכות הדברים, ויתר בית הדין על דרישתו האולטימטיבית לאבחון וטיפול מקצועי במי שעיסוקו בעניינים אלו – ייתכן שהדבר נבע מהקושי למצוא מומחה אמיתי שיאבחן את האב, ומסתבר שבית הדין סמך על בירורה של באת כוח האם – ולא בחן עניינית את יכולותיה והכשרתה של גב' [ג'] לעסוק בבירור מצבו האמיתי של האב. כאמור מסתבר שבית הדין סמך על האמור בבקשתה של באת כוח האם כדלהלן:
- 4. גב' [ג'] פירטה בפני החתומה מטה את מהלך הבדיקה, אשר כוללת פגישות, מבחנים, הערכות וכן עיון בכל המסמכים והמידע ביחס לנתבע שלאחריהם תגובש חוות דעת והערכת מסוכנות ביחס לנתבע.
- גב' [ג'] ביקשה מהחתומה מטה לציין ולבקש מבית הדין הנכבד כי יש לציין באופן מפורש ומפורט את המבוקש. כך שהבדיקה תכלול בדיקה פסיכיאטרית.
- כן מבוקש כי בית הדין יורה בצו למכון [...] לקבל לידיו את כלל החומרים והמידע בעניינו של הנתבע.
- כן נתבקשה החתומה מטה לבקש מבית הדין צו המאפשר לה לשוחח עם כל גורם מקצועי בעניינו של הנתבע.
האמור במכתב זה, אם יתקיים, יביא לידי מתן חוות דעת אמינה, האמור במכתב זה מורה גם שאכן אמורה להיערך בדיקה מקיפה, שבסיסה בירור התשתית העובדתית, דהיינו פגישות עם כל הנוגעים בדבר, בדיקת המסמכים, חוות דעת פסיכיאטרית (גב' [ג'] עצמה אינה פסיכיאטרית), ובירור אצל הגורמים המקצועיים.
דא עקא עיון בחוות הדעת מורה לכאורה שהדבר לא נעשה, בירור העובדות היה רשלני, לא נערכו שיחות עם המומחים שטיפלו ולא נבדקו כל המסמכים, לא קוימה שיחה לעם האם, דבר הנצרך באופן בסיסי לפני מתן חוות דעת בנסיבות המקרה שבפנינו שהחשש נובע מדברים הידועים לה. חוות הדעת היא רשלנית וכפי שיתבאר.
הטעות הבולטת בחוות הדעת והמשמיטה את היכולת לסמוך עליה היא קביעת התשתית העובדתית, מדוע הוצרכה כלל בדיקה זו. בחוות הדעת לא נזכר שהאב עשה מעשים שיש בהם פגיעה מינית שלוש פעמים. בחוות הדעת מוזכרת רק הפגיעה באחותו בימי הנעורים, עם זאת לא ברור איך התעלמה המומחית מהעובדה שהאב לא שוהה עם אחותו ללא אדם נוסף גם כיום אם אכן הפגיעה הייתה משובת נעורים ומינורית, איך נוצר מצב זה של טראומה אצל האחות? (האם זה היה מעשה חד־פעמי?) כמו כן הקביעה שהגירושין היו עקב צפייה בחומרים פורנוגרפיים, ולא כפי מה שעלה לפנינו. אכן אם זו בלבד הייתה הבעיה ייתכן שלא הייתה מניעה לאפשר פגישה של האב עם בתו, שהרי תופעה מכוערת של צפייה בתכנים כאלו מצויה ואולי אף נפוצה לצערנו, אך אצל רוב רובם של האנשים אין בה כדי להביא לידי פגיעה מינית. גם האמירה בדוח "כל הגורמים המעורבים סומכים עליו" היא אמירה לא מובנת אלא אם נכתבה מפיו של האב. ייתכן שהפסיכולוגים שאליהם הלך אכן סמכו עליו, אך ודאי שהגורמים המקצועיים האמיתיים העוסקים בעניינים אלו לא סמכו עליו. ופשוט שהאמירה בדוח שהאירוע היה חד־פעמי – מופרכת.
מעתה אם הקביעה העובדתית אינה נכונה אי אפשר להגיע על בסיסה למסקנה נכונה, אפילו אם המאבחן הפעיל את השיקולים והתבחינים המקצועיים, הדבר דומה למה שהשרישנו הגר"א באדרת אליהו (דברים פרק טז פסוק יט):
כי השחד יעור עיני חכמים – ובפרשת משפטים נאמר "עיני פקחים", חכמים הוא בתורה ופקחים הוא בעניני העולם בדרישה וחקירה כמו שאמרו רז"ל (סנהדרין ז, ב):
דרש רבי יאשיה ואיתימא רב נחמן בר יצחק: מאי דכתיב "בית דוד, כה אמר ה', דינו לבקר משפט" וגו'" וכי בבקר דנין וכל היום אין דנין? אלא אם ברור לך הדבר כבקר אמרהו ואם לאו אל תאמרהו. רבי חייא בר אבא אמר רבי יונתן מהכא: "אמור לחכמה אחותי" – את אם ברור לך הדבר כאחותך אמרהו ואם לאו אל תאמרהו.
ואלו ואלו דברי א-להים חיים כי הדיין צריך להיות מופלג בב' דברים אלו: בתורה, צריך להיות בקי בכל חדרי תורה, ובעניני העולם צריך להיות פקח בכל אופני ערמומית כדי שיבין האמת. רבי יאשיה דרש "דינו לבקר", שצריך להיות פקח בכל ערמומית העולם ומלואה, ושיהא האמת ברור לו כבקר למען לא ישלחו בו פועלי און ידי ערמימותם. ורבי חייא דרש "אמור לחכמה אחותי את", שיהיה בקי בכל חדרי התורה כדבר הזה שידוע לכל שאחותו אסור.
וביאור הדברים הוא שכדי שהדיין יוכל לפסוק בעינן שני דברים, שתהיה המציאות ברורה לו ושידע היטב את הדין, וכל היכא שחסר אחד הדברים אי אפשר שיהיה הדין לאמיתו וכמבואר בדבריו. והוא הדין לנידון דידן: אבחנה צריכה תרתי: בירור אמיתי של המציאות, והידיעות המקצועיות לקבוע את ההתנהלות במקרה שכזה. בנידון דידן חוות הדעת ניתנה על סמך קביעת מציאות לא נכונה, וממילא לא ייתכן שהמסקנות המקצועיות של העובדות כפי שהובאו יהיו נכונות במציאות אחרת. לאחר מתן חוות הדעת הודע לנותנת חוות הדעת שהמציאות אינה כפי שתואר בחוות דעתה, הנ"ל לא טרחה לנתח את המציאות החדשה ואמרה שאין היא רואה מקום לחזור מקביעותיה. הדבר תמוה: איך לא ערכה הערכה מחדש לאור תשתית עובדתית חדשה שהוגשה בפניה, ואיך לא העמיקה את הבירור לאור ממצאים אלו? הדבר מטיל צל כבד על יכולתה המקצועית לתת חוות דעת אמינה, אך אין זה מעניינו של פסק דין זה, מכיוון שכאמור האמור בחוות הדעת מורה שחוות הדעת לכאורה אינה אמינה ואינה מקצועית, ואולי היא כדין 'מזויף מתוכו'.
אין ספק שהמאבחנת לא דיברה עם האם, לא דיברה עם העובדת הסוציאלית שטיפלה טיפול אינטנסיבי בבני הזוג ובוודאי לא עם ד"ר [כ'], שמסתבר שלא הייתה כלל מודעת להמלצותיה בעת עריכת האבחון, כמו כן בדוח אין זכר לבדיקה פסיכיאטרית. כפי העולה ממכתבה של העובדת הסוציאלית לבית הדין כל המסמכים הרלוונטיים והמשמעותיים המורים על חששות בית הדין והמורים שהמעשה עם אחותו לא היה חד־פעמי, וכן המלצות הגורמים המקצועיים לא היו בפני גב' [ג'] בעת שהניחה את התשתית ל'בדיקת' המסוכנות.
אכן במקרים רבים פסיכולוגים שומעים רק את דברי המטופל הבא לפניהם ומבקש מזור לבעייתו, וזאת על סמך ההנחה שמי שמבקש עזרה ישתף פעולה ויאמר אמת, כדי שניתן יהיה לפטור את בעייתו, ולכן במקרים שכאלו, אכן הם נמנעים מקריאת חוות דעת וחומרים נוספים כדי לבדוק הדברים באופן לא משוחד. אך אין זה המקרה שלפנינו: במקרה שלפנינו מדובר בסכסוך גירושין הנמשך זמן רב שגרם למניעת הסדרי שהות נורמליים בין האב לבתו בגין טענות האם בנסיבות אלו, האם אין זה דבר בסיסי להזמינה ולשאול מה בפיה, או לכל הפחות לפנות ללשכת הרווחה כדי לברר מהות הטענות? ברור שבמקרה שלפנינו מטרת האב ליפות את הדברים ולטעון שאין בעיה, שהרי לא מרצונו הלך לבדיקה, וכנראה לא היה מעוניין או פחד מפתרון הבעיה, ומטרתו היא הקשר עם בתו ללא טיפול אמיתי בבעיה, שאם כן ודאי שהיה מקיים הוראות בית הדין. לפיכך אין אפשרות לסמוך כלל על חוות דעת זו המתבססת על מציאות לא נכונה.
גם תגובתה אחרי שהוצגו בפניה המסמכים, שלכל הפחות מציגים עובדות חדשות הסותרות את בסיס חוות הדעת, היא תגובה לא מקצועית ולא רצינית, וכשל ילד שנתפס בקלקלתו, באמירה לקונית "איני משנה את דעתי".
והנה אף שהמאבחנת התרשלה במילוי תפקידה ולא מילאה אותו כיאות, עדיין אין אנו יכולים להימנע מלתמוה על בית הדין שסמך על חוות דעת זו, המתבססת על בסיס עובדתי לא נכון, והדברים מעלים תמיהה במיוחד לאור מכתב העובדת הסוציאלית לבית הדין, מכתב שאמור להדליק אורות אדומים. בנוגע להמלצות חוות הדעת, לאחר שבית הדין אימצה. ואולי מפני שמכתב העובדת הסוציאלית נכתב באופן כללי וקובע שלא כל המסמכים היו נתונים לפני המאבחנת ולא נאמר בו במפורש שחוות הדעת ניתנה על סמך עובדות לא נכונות. בין כך ובין כך חוות דעת זו היא חוות דעת בטלה ואין אפשרות לסמוך עליה ובוודאי לא על המלצותיה.
ומעתה נעמיק בדברים: התורה הגדירה את מעשה האונס (דברים פרק כב פסוק כו) "כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה", הרי שדימתה התורה את מעשה האונס לרציחה, ודרשו חז"ל "הרי זה בא ללמד ונמצא למד" שמותר להציל את הנערה ממעשה האונס בנפשו של האנס כמו שמצילים נרצח בנפשו של רוצח. דין זה הוא ב'נערה המאורסה', אך אגב אורחא גילתה לנו התורה את שידוע כיום, שבמעשה אונס יש משום רציחת נפשה של הנאנסת. דבר זה נכון לאו דווקא באונס גמור, אלא אף בעשיית מעשים מגונים במי שנעשו, בין באישה ובין בגבר, והמצריכים פעמים רבות הליך טיפולי ארוך כדי לתקן מה שנפגם, הליך שנמשך לפעמים שנים רבות, מפני שמעשה שכזה גורם ברוב המקרים למי שנפגע טראומה לאורך כל חייו. מעתה בבואנו לדון במקרה שלפנינו חובתנו לדעת שהיתר לאב להיפגש עם בתו ללא שמירה, במקום שיש חשש שיפגע בה במעשים מגונים כשעשה בעבר, הרי הוא כרצח נפשי. ולעניות דעתנו אם יש מסוכנות מינית של האב כלפי בתו יש חשש ממשי שמא יפגע בה, מפני האפשרות הזמינה בשהותו עימה. ומשכך בהיתר להסדרי שהות חופשיים צריכים הדברים בירור גמור כדי שלא להיכנס ב'ספק פיקוח נפש'.
עשיית מעשים מגונים כעין שנעשו בנידון דידן היא למעשה מחלת נפש המצריכה טיפול בין טיפול תרופתי כפי שהומלץ במקרה שלפנינו בין טיפול אחר. ללא טיפול שירגיע את הדחפים של החולה, החולה נטול מעצורים מלממש את דחפיו, שיקול הדעת והמעצורים הקיימים אצל האדם הבריא אינם קיימים אצלו, ואין הוא שולט במעשיו. משכך אין זה משנה אם הנפגעת תהיה מישהי זרה שאין לו קשר אליה או בתו שהוא אוהבה כנפשו. בשיחה שערכנו עם מומחה בתחומים אלו הוא המשיל את הדחפים הקיימים אצל החולה למי שנוסע ברכב שחלונו הקדמי מכוסה ואיבד את בלמיו, שאין לו שליטה על הרכב ועל הפגיעות שהוא יכול לפגוע. אף החולה – אין לו שליטה על דחפיו ועל המעשים שהוא עושה. הטיפול הרפואי 'מגלה את החלון' ונותן לחולה את הבלמים הקיימים אצל האדם הנורמטיבי, גם אם יש לו דחפים, וודאי שלפעמים הטיפול גורם למניעת דחפים העלולים לגרום נזק שלא ישוער.
והנה אם המעשה הלא־ראוי היה נעשה רק פעם אחת, ובוודאי בתקופת הנערות שבה בני נוער מבולבלים בדברים שכאלו, הרי אין במעשה יחיד כדי לקבוע שאיבד את חזקת ההתנהלות הנורמלית. ובוודאי אם עברו שנים רבות אחרי מעשה זה, ולא בעינן שיהיה שוב באותה סיטואציה ולא חטא כדבעינן לעניין תשובה, דזהו דין בתשובה אבל לעניין חזקת הנורמליות: כל עוד לא הוחזק איפכא מוקמינן כל אדם על חזקת כשרותו. והרי זה כ'שור תם' שנגח פעם אחת שלא איבד חזקת תמותו. אומנם כשהדבר נעשה פעמים מספר הוחזק לדבר ויצא מחזקת תמותו – כשרותו.
והנה 'שור המועד' נעשה מועד רק אחרי שנגח שלוש נגיחות, ומעתה הוא מועד לנגוח, שזה נעשה טבעו עתה. ונראה דהוא הדין במי שעשה מעשים מגונים שלוש פעמים הוחזק לעשות מעשים שכאלו, וחיישינן למעשיו מעתה ואילך, ואין זה משנה אם את כל מעשיו עשה באופן שווה או שפגע מינית בנשים בצורה שונה כדי להשביע תאוותו. וכמו שמצינו ששור שנגח שור, חמור וגמל נעשה מועד לכל החיות, הכי נמי בנידון דידן.
משכך בנידון דידן אין אפשרות לתת לאב להיפגש עם בתו ביחידות עד שיתברר האמור להתברר, שאין לו מסוכנות מינית ואם יש לו היא מטופלת. שני הצדדים הם: האחד, שיקבע ויתברר שאין הוא עומד להזיק כיום בכהאי גוונא, וכמו בשור המועד שחזר בו ממועדותו. ודבר זה צריך להישקל על ידי מומחה מיוחד לעניינים אלו, במכונים שעושים בדיקות כאלו. והאחר, לחילופין, אם יתברר שעדיין הדחפים קיימים אצלו, עליו לקבל טיפול שמפחית דחפים אלו, וכעין 'זמם' לתאוותו. והנה על פי חוות הדעת של ד"ר [כ'] האב זקוק לקבלת תרופות או טיפול וללא טיפול מסוכנותו קיימת והרי הוא כשור המועד. 'שלום בנייך' הציעו דרך טיפולית לטפל בפתרון הבעיה וכפי שציטטנו לעיל, לפיכך כל עוד לא נעשתה השמירה הנדרשת אין לאפשר לאב להיפגש עם בתו.
והנה אף שכתבנו שמכיוון שמעשיו נעשו שלוש פעמים (על יותר מזה לא ידוע לנו אף שיכול להיות שנעשו) – אין לאפשר הסדרי שהות ללא פיקוח, חובתנו להדגיש שייתכן שאף אם המעשה היה נעשה רק שתי פעמים, היה בהן בכדי לאבד את חזקת ההתנהלות הנורמטיבית, דהנה ביבמות (סד, ב) שנינו:
שני אין, שלישי לא, מתניתין מני? רבי היא, דתניא: "מלה הראשון ומת, שני ומת – שלישי לא תמול, דברי רבי; רבן שמעון בן גמליאל אומר: שלישי תמול, רביעי לא תמול." והתניא איפכא! הי מינייהו אחריניתא [...] אימר דפליגי לענין מילה, בנישואין מי פליגי? אין, והתניא: "ניסת לראשון ומת, לשני ומת – לשלישי לא תנשא, דברי רבי; רבן שמעון בן גמליאל אומר: לשלישי תנשא, לרביעי לא תנשא" [...] אמר ליה רב יוסף בריה דרבא לרבא: בעי מיניה מרב יוסף: הלכה כרבי? ואמר לי: אין; הלכה כרבן שמעון בן גמליאל? ואמר לי: אין, אחוכי אחיך בי! אמר ליה: לא, סתמי היא, ופשיט לך: נישואין ומלקיות – כרבי, וסתות ושור המועד – כרבן שמעון בן גמליאל.
מבואר מדברי הגמרא שמי שמלה את בנה ומת ומלה גם את השני ומת, לדעת רבי לא תמול את השלישי ולדעת רבן שמעון בן גמליאל את השלישי תמול ורק את הרביעי לא תמול, דלרבי הוחזק בפעמיים ולרבן שמעון בן גמליאל בשלוש פעמים. ומבואר שם בגמרא שנחלקו בזה גם לעניין 'קטלנית', אישה שנישאת ומתו בעליה, דלרבי הוחזקה בפעמיים ולרבן שמעון בן גמליאל בשלוש פעמים. ושאלו את רב יוסף הלכה כמי, פעם אמר שהלכה כרבי דבתרי זימני הוויא חזקה ופעם אחרת אמר שהלכה כרבן שמעון בן גמליאל, משום שיש משנה שסתמה כרבן שמעון בן גמליאל ויש שסתמה כרבי, שיש דברים דהוויא חזקה בשתי פעמים ויש בשלוש. ועיין בדברי הראשונים שתמהו, איך פסק במקום אחד כרבי ובמקום אחר כרבן שמעון בן גמליאל, עיין שם מה שכתבו. וביאר הריטב"א:
וטעמא דמלתא משום דהא מלתא דספיקא אי הויא חזקה בתרי זמני או לא. הלכך גבי נשואין דסכנתא אזלינן לחומרא, והוא הדין למילה מהאי טעמא, דהא ברירנא לעיל דנשואין ומילה חד דינא אית להו. ובמלקות – אף על גב דבספק נפשות להקל, שאני הכא דהא אוקימנא בדוכתה דהא מיירי בחייבי כריתות וכיון דחמירי טובא מחמירין ביה מפני ייסור הרשעים לבער עושי רשעה כיון דממילא הוא דמייתי [...]
והרמב"ן כתב מדוע מקלינן בווסתות ושור המועד: "אבל וסתות דרבנן נינהו ולקולא, וכן שור המועד המוציא מחבירו עליו הראיה ועד תלתא זימני לא מייעד."
ולפי זה: במקום שיש חשש סכנה – בתרי זימני הוויא חזקה, ולכן מחמרינן לעניין מילה וקטלנית, ולעניין להוציא ממון אמרינן 'המוציא מחברו עליו הראיה' ועד תלתא זימני לא מוציאים ממון. ומינה לנידון דידן, שלפי מה שביארנו לעיל הפגיעה שיכולה להיות בבת היא סכנתא, ולכן גם בתרי זימני הוויא חזקה ולא היה מקום להתיר לאב להיות עם בתו ביחידות עד שיתברר שאין סכנה. וקל וחומר בנידון דידן שידוע לנו על שלושה מעשים שעשה האב שאין להתיר פגישה ביחידות עם האב עד שתיעשה בדיקה מהימנה שאין הוא מסוכן לבתו.
נוסיף ונאמר שאת עצם האפשרות של שהיית האב עם בתו ביחידות, יש לנו ללמוד מדיני ייחוד שנאסר היכא שיש חשש שיבוא לידי עבירה, עיין קידושין (פא, ב):
מתייחד אדם עם אמו. אמר רב יהודה אמר רב אסי: מתייחד אדם עם אחותו ודר עם אמו ועם בתו, כי אמרה קמיה דשמואל, אמר: אסור להתייחד עם כל עריות שבתורה, ואפילו עם בהמה [...] אפילו עם בהמה. אביי מכלליה מכולה דברא. רב ששת מעבר ליה מצרא. רב חנן מנהרדעא איקלע לרב כהנא לפום נהרא, חזייה דיתיב וקא גרס וקיימא בהמה קמיה, אמר ליה: לא סבר לה מר אפילו עם בהמה? אמר ליה: לאו אדעתאי.
ומשמע שחשש שמואל לייחוד עם בהמה אף שוודאי הווי מילתא דלא שכיחא ומשמע שגדולי האמוראים חששו לדבריו. אכן כבר כתבו שם התוספות:
נראה דהני אמוראי חומרא בעלמא קא עבדי ואנן קיימא לן כרבנן דרבי יהודה (לקמן דף פב, א) דאמרו לו לא נחשדו ישראל לא על משכב זכור ולא על הבהמה.
ושם (פב, א) שנינו: "רבי יהודה אומר: לא ירעה רווק בהמה, ולא יישנו שני רווקין בטלית אחת, וחכמים מתירים." וביאר רש"י: "ולא יישנו שני רווקים בטלית אחת – שלא יבואו לידי משכב זכור; וחכמים מתירין – שלא נחשדו במשכב זכור ובהמה."
וכן פסק הרמב"ם (הלכות איסורי ביאה פרק כב הלכה ב):
לא נחשדו ישראל על משכב זכור ועל הבהמה, לפיכך אין אסור להתייחד עמהן. ואם נתרחק אפילו מייחוד זכור ובהמה הרי זה משובח, וגדולי החכמים היו מרחיקין הבהמה כדי שלא יתייחדו עמה.
וכן פסקינן להלכה. אומנם זיל בתר טעמא, מכיוון שלא נחשדו ישראל על כך והווי מילתא דלא שכיחא לכן הותר. ומשמע שמי שחשוד על הדבר – אסור, כגון מי שחשוד על משכב זכר אסור לו להתייחד עם זכר, וכן פסק מהר"ח פאלאג'י בספרו רוח חיים. ודון מינה ואוקי באתרין שמכיוון שהאב חשוד על עשיית מעשים מגונים ופגיעה מינית אין לאפשר לו להתייחד עם הבת.
העולה מכל האמור: מכיוון שהדוח של מכון [...] אינו מהימן אין לסמוך עליו ואין להתיר לאב להיפגש עם בתו לפני שתתברר מסוכנותו המינית ותטופל.
לאור האמור יש לחזור על הראשונות, הוראות בית הדין שלפיהן על האב לעבור את הטיפולים המוצעים על ידי 'שלום בנייך' כתנאי להתרת הסדרי שהות חופשיים עם בתו. למצער עליו לפנות תחילה למכונים שעושים אבחון מסוכנות ולעבור אבחון, ולאור התוצאות שיתקבלו יקבע בית הדין אופן הסדרי השהות באופן שלא יהיה חשש לשלומה של הבת.
על כל פנים לעת עתה ימשיכו הסדרי השהות במרכז הקשר. בית הדין ייתן הוראות שיאפשרו לסבא ולסבתא, הורי האב, הסדרי שהות עם הנכדה. הסדרי שהות אלו יכולים להיות אף מחוץ למרכז הקשר ובתנאי שלא תיווצר אפשרות שהאב ישהה לבד עם בתו. על בית הדין לאכוף את הוראותיו על האם ואימה, שיאפשרו הסדרי שהות ללא נוכחותן במסדרונות מרכז הקשר. בית הדין יאכוף סמכותו זאת על האם והסבתא, אף בהטלת קנסות. על לשכת הרווחה להגיש תסקיר אודות אופן טיפול האם בגידול הבת, וכדי לבחון שלא נגרם לה נזק רגשי בעקבות המתואר בתסקירי לשכת הרווחה.
פסק דין ומתן הוראות
המסקנות העולות מכל האמור הן כדלהלן:
א. מקבלים את הערעור. האב לא יקיים הסדרי שהות מחוץ למרכז הקשר.
ב. האב יעבור אבחון מסוכנות אצל מומחים מהימנים ובהמשך להחלטות בית הדין שניתנו בעבר.
ג. לכשיתקבל האבחון יקבע בית הדין זמני שהות בנסיבות שיתבררו.
ד. הבת תקיים הסדרי שהות עם סבה וסבתה מצד האב ובהתאם להוראות העובדות הסוציאליות במרכז הקשר.
ה. בית הדין אוסר על האם ואימה לשבש הסדרי השהות, ועליהם לקיים הוראת העובדות הסוציאליות לאופן קיום הסדרי השהות, וכפי שכתב בית הדין בהחלטות שקדמו לפסק הדין.
ו. בית הדין האזורי ישקול לחייב את האם ואימה בהוצאות, אם לא יקיימו הוראות בית הדין.
ז. הערובה שנתנה האם לצורך שמיעת ערעורה תוחזר לה.
ח. עם מתן פסק הדין מורה בית הדין לסגור את התיק.
ט. ניתן לפרסם את פסק הדין בהשמטת שמות הצדדים ומי שעלולים להיפגע מפרסום שמם.
ניתן ביום ז' במרחשוון התשפ"א (25.10.2020).
הרב מיכאל עמוס הרב שלמה שפירא הרב אברהם שינדלר
עותק זה עשוי להכיל שינויי ותיקוני עריכה