מהי הפרשנות הראויה ל"מבחן התזרימי" הקבוע בסעיף 2 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי והאם ייחשב יחיד כ"חדל פירעון" במקרים בהם יכולתו הכלכלית מאפשרת תשלום מלוא חובותיו בתקופת פירעון סבירה ובהתאם להסדרים הקבועים בחוק ההוצאה לפועל. אלו הן השאלות המתעוררות במקרה שבפניי.
תמצית העובדות הרלוונטיות
- עסקינן בתיק חדל"פ שנפתח בחודש 11/2020. מבקשת היחיד לפתיחת התיק עלה כי היחיד כבן 38, גרוש ללא ילדים. היחיד מתגורר ביחידת דיור הצמודה לבית הוריו ועובד כשכיר. ממוצע שכרו לחודשים: 7-9/2020 עומד ע"ס של 10,200 ₪ (כולל שעות נוספות). היחיד הצהיר על הוצאות חודשיות בסך של 5,200 ₪, מתוכן 3,800 ₪, בגין כלכלה.
- נגד היחיד פתוחים שני תיקי הוצל"פ כספיים (נראה כי שניהם בגין מוהר) בסך של 61,813 ₪ ובסך של 12,340 ₪. כן קיים חוב לנושה חיצוני- המרכז לגביית קנסות בסך של 1,375 ₪. כלל חובותיו מסתכמים לסך של 75,528 ₪.
- ביום 16.11.2020 אשרתי פתיחת התיק והוריתי על זימון ישיבת הסדר בפני נציג רשם. במסגרת הישיבה הצהיר היחיד כי הוא משתכר סך של 7,000-8,000 ₪ בחודש בלבד (לא הוצגו תלושי שכר). בנוסף, ונוכח התנגדות הנושה העיקרית להצעה המקורית (בסך של 21,600 ₪ בלבד) הסכים היחיד לשפר את הצעת ההסדר ולשלם סך כולל של 50,000 ₪ ב- 40 תשלומים.
- ביום 16.12.2020 הוריתי על העברת הצעתו המשופרת של היחיד לקבלת עמדת הנושים. ביום 17.12.2020 הודיע ב"כ הנושה העיקרית כי הוא מתנגד להסדר ועומד על תשלום מלוא החוב.
- ביום 11.1.2021 הגיש היחיד הצעת הסדר חדשה במסגרתה הציע לשלם סך של 74,193 ₪, המהווים כ- 99% מכלל החובות (למעט החוב למרכז לגביית קנסות המוסדר בנפרד) וזאת בפריסה ל- 59 תשלומים.
- ביום 17.1.2021 הגישה הנושה העיקרית התנגדות להצעה ועתרה לתשלום מלוא החוב בפריסה לתשלומים בסך של 3,500 ₪ בחודש. בנסיבות אלו קבעתי בהחלטתי מיום 21.1.2021 כי לאור הצעת היחיד לשאת כמעט במלוא החוב הרי שנראה כי יש להורות על מחיקת הבקשה לפתיחת ההליך כך שהיחיד יפעל להסדרת חובותיו בהתאם להסדרים הקבועים בחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז- 1967 (להלן: "חוק ההוצאה לפועל").
- עתה מונחת לפני בקשת היחיד להימנע ממחיקת הבקשה ולאשר מתן צו לפתיחת הליכים. היחיד הצהיר כי הצעתו לתשלום 99% מכלל החובות נבעה מלחץ שהופעל עליו מצד בני משפחתו להסדיר החוב לנושה העיקרית והבטחת בני המשפחה לתמוך ולסייע לו בתשלום. עוד הוצהר, כי כעת חזרו בהם בני המשפחה מנכונותם לסייע ליחיד. כן נטען, כי מפאת משבר הקורונה, עלול היחיד להיות מפוטר מעבודתו. יצוין, טענה זו לא נומקה ולא בוססה.
דיון והכרעה
סעיף 186 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח – 2018 (להלן: "חוק חדלות פירעון") קובע כך:
"186. יחיד רשאי לפתוח בהליכי חדלות פירעון גם אם סך חובותיו אינו עולה על 150,455 שקלים חדשים, לפי הוראות פרק זה, ובלבד שהוא נמצא בחדלות פירעון או שהצו יסייע כדי למנוע את חדלות פירעונו (בפרק זה – יחיד בכל חובות בסכום נמוך)."
סעיף 2 לחוק חדלות פירעון קובע מהי "חדלות פירעון":
"2. חדלות פירעון היא מצב כלכלי שבו חייב אינו יכול לשלם את חובותיו במועדם, בין אם מועד פירעונם הגיע ובין אם לאו, או שהתחייבויות החייב, לרבות התחייבויות עתידיות ומותנות שלו, עולות על שווי נכסיו."
המבחנים הקבועים בסעיף 2 הוגדרו כ"מבחן תזרימי" שעניינו אי יכולת לשאת בתשלום החוב "במועד" וכ"מבחן מאזני" שעניינו, שווי התחייבויות העולה על שווי הנכסים (ראו בעניין זה את האמור בהצעות חוק הממשלה – 1027, כ"ב באדר א' התשע"ו, 2.3.2016 להלן: "דברי ההסבר להצעת החוק" וכן את שנכתב על ידי השופט עודד מאור ועו"ד אסף דגני בספרם הפטר- חדלות פירעון, הסדרי חוב ושיקום כלכלי של יחידים, כרך א' (להלן: "מאור ודגני בספרם" בעמ' 76, 115-117). עסקינן במבחנים משולבים אשר יש לעשות בהם שימוש בהתאם לנסיבות.
בענייננו, היחיד על פי הצהרתו חסר נכסים ועל כן המבחן הרלוונטי לבחינת היותו "חדל פירעון" הוא המבחן התזרימי.
כאמור, סעיף 2 לחוק חדלות פירעון קובע כי חדלות פירעון הנה מצב של אי יכולת לשלם את החובות במועד. לטעמי את "אי היכולת לשלם את החובות במועד" ניתן לפרש הן כהעדר יכולת כלכלית לשלם את החובות במועד שנקבע בפסק הדין, אך גם כאי יכולת לשלם את החובות בתוך פרק זמן סביר, בהתאם להסדרים שנקבעו בחוק ההוצאה לפועל.
מבין שתי האפשרויות הלשוניות, יש לבחור בפרשנות התואמת את תכליות חוק חדלות פירעון וחוק ההוצאה לפועל. אעמוד להלן על התכליות הרלוונטיות לדברי החקיקה הנ"ל.
בעבר חובות בהוצאה לפועל היו נפרסים על פני תקופות ממושכות, הן במסגרת צווי תשלומים שניתנו בתיקים פרטניים והן במסגרת איחוד תיקים לחייבים מוגבלים באמצעים. במקרים רבים היו החייבים משלמים צווי תשלומים בסכומים זעומים, אשר לא כיסו אף לא את הריביות שהתווספו לקרנות החוב. משמעות הדברים היתה כי החייבים נותרו שנים רבות במעגל החובות, ללא אופק שיקומי (ראו: דברי ההסבר להצעת החוק בעמ' 697, מאור ודגני בעמ' 400-402). מצב זה לא הועיל גם לנושים ואף לא לציבור בכללותו.
מצב דברים זה השתנה לחלוטין עם חקיקת חוק חדלות פירעון, אשר אחת ממטרותיו העיקריות הנה שיקומו הכלכלי של היחיד (סעיף 1 לחוק חדלות פירעון).
חוק חדלות פירעון ערך תיקון עקיף בחוק ההוצאה לפועל (סעיף 361 לחוק חדלות פירעון ותיקון מס' 58 לחוק ההוצאה לפועל) ותחם את התקופות לפריסת חוב לתקופות פירעון סבירות של שלוש וארבע שנים בלבד, בהתאם לגובה החובות (בהתאם לסעיף 7א1 לחוק ההוצאה לפועל, חובות מתחת ל- 100,000 ₪ ישולמו בתוך שלוש שנים וחובות מעל 100,000 ₪ ישולמו בתוך ארבע שנים).
עוד נקבע בתיקון כי חייב אשר יודיע לרשם ההוצאה לפועל כי אין ביכולתו לשלם את החוב הפסוק בתקופות שנתחמו כמפורט לעיל, או במסגרת צו תשלומים מנהלי, יראו את הודעתו כבקשה למתן צו לפתיחת הליכים (סעיף 7א2 לחוק ההוצאה לפועל).
בנוסף, תיקון 58 הורה על ביטול מוסד ההכרזה על חייב כמוגבל באמצעים (מהלך שהחל עוד במסגרת תיקון מס' 47 לחוק ההוצאה לפועל, שקבע הוראת שעה במסגרתה הוסמכו רשמי ההוצאה לפועל ליתן הפטר לחייבים מוגבלים באמצעים העומדים בתנאים שנקבעו בתיקון. כן נקבע כי בתום תקופת הוראת השעה יבוטל מוסד הכרזת החייבים כמוגבלים באמצעים).
יצוין, כי במסגרת תיקון מאוחר יותר לחוק ההוצאה לפועל (חוק ההוצאה לפועל (נגיף קורונה החדש- תיקון מס' 68 והוראת שעה) התשפ"א - 2020) ניתנה לרשמי ההוצאה לפועל סמכות להאריך את תקופות הפריסה לתקופות שלא יעלו על שלוש שנים מתום התקופות שנקבעו במסגרת תיקון מס' 58 (היינו, לתקופות של עד שש ושבע שנים בהתאם לגובה החובות) וכן לתקופות ארוכות יותר, ככל וניתנה הסכמת הזוכה והחייב לכך. בנוסף נקבע כי ניתן יהיה לאחד את כלל תיקי החייב ככל ויתברר כי החייב יוכל לפרוע את כל חובותיו בתקופות הפריסה שנקבעו בסעיף 7א1 או בפרק זמן ארוך יותר אם הסכימו לכך כל הזוכים (ראו: סעיף 74ט וסעיף 74טו1 לחוק ההוצאה לפועל).
על מנת להניע את החייבים אשר אינם יכולים לפרוע את חובותיהם באופן מידי ואשר אין בבעלותם נכסים היכולים לשמש לפירעון החוב, לפעול להסדרת חובותיהם בדרך של פריסת התשלום ולהתמיד בתשלומים, הוסף במסגרת תיקון מס' 63 לחוק ההוצאה לפועל סימן ב' לפרק ז' שעניינו מתן תמריצים לחייבים העומדים בפריסת התשלום שנקבעה להם. תמריצים אלה כוללים הפחתת ריבית, עיכוב וביטול הליכים (ראו סעיף 69ב7 לחוק ההוצאה לפועל וכן דברי ההסבר להצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 58) (חייב משלם לפי הוראה לתשלום בשיעורים), התשע"ח – 2018, הצעות חוק הממשלה - 1208, י"ג באדר התשע"ח, 28.2.2018).
עינינו הוראות, כי המחוקק ביקש לאפשר לחייבים אופק שיקומי ולשם כך תחם את תקופות פריסת החובות במסגרת חוק ההוצאה לפועל לתקופות פירעון קצובות שאינן ממושכות, המאפשרות חזרה למעגל החיים הכלכלי בתוך תקופה סבירה, תוך מתן תמריצים להסדרת החובות ולעמידה בתשלום. אוכלוסיית החייבים שלא תוכל לעמוד בתקופות פריסה אלה ושלא תגיע להסכמות עם הנושים, תידרש לפנות להליך של חדלות פירעון, שכן לא יימצא עבורה מענה בגדרי הסדרי חוק ההוצאה לפועל.
הליך חדלות פירעון הנו הליך הכרוך בעליות ומשאבים לא מבוטלים ולמעט חריגים, הוא נמשך כארבע שנים (כולל תקופת הביניים שעד למועד מתן צו השיקום הכלכלי, ראו: סעיפים 153 ו- 163 לחוק חדלות פירעון). במסגרת הצו לפתיחת הליכים מתמנה נאמן אשר נדרש לערוך בירור כלכלי בדבר מצבו של היחיד, לבחון את הדוחות והמסמכים שמגיש היחיד, לפעול לקבלת מידע מצדדי ג', להמליץ על תוכנית פירעון, לפעול למימוש הנכסים ולחלוקת הנשייה וכיו"ב (ראו: סימן ב' לפרק ו' לחוק חדלות פירעון). היחידים מצדם נדרשים לפיקוח ממושך ולשיתוף פעולה עם הנאמן, שאם לא כן יהיו חשופים לביטול ההליך. משכך, ברי כי פתיחת שערי הליך חדלות פירעון בפני מי שיכול לשאת בתשלום מלוא חובותיו בתקופות פירעון סבירה, תוביל להכבדה ולהקצאת משאבים מיותרת ואף לא תועיל לחייבים, אשר ידרשו לשאת בהוצאות ההליך בנוסף לתשלום החובות.
מן האמור לעיל עולה, כי הפרשנות לפיה המבחן התזרימי משמעותו העדר יכולת כלכלית לעמוד בתשלום מלוא החובות בתקופת פירעון סבירה בהתאם להסדרים הקבועים בחוק ההוצאה לפועל, מתיישבת היטב עם התכלית השיקומית שבבסיס חוק חדלות פירעון ותיקון מס' 58 לחוק ההוצאה לפועל. מסקנה זו תומכת גם בהעדר התועלת שבכניסה להליך חדלות פירעון במקרים מעין אלה, בהינתן העלויות הנכבדות הכרוכות בהליך חדלות פירעון, אשר יתווספו בסופו של יום לחוב, במסגרת הוצאות ההליך ויושתו על היחיד.
בענייננו, כאמור, עסקינן ביחיד, כבן 38, ללא ילדים, המתגורר ביחידה השייכת להוריו ומשתכר סך של 7,000-,10,000 ₪ מדי חודש. היחיד הצהיר על הוצאות חודשיות בסך של 5,200 ₪, מתוכן 3,800 ₪ בגין כלכלה. עסקינן בהוצאות גבוהות ביחס לאדם יחיד, אשר לא נדרש לשאת בתשלום מדור ואשר לא הוכחו ברובן. כלל חובותיו של היחיד הנם בסך של 75,528 ₪ (כולל החוב למרכז לגביית קנסות). אין מחלוקת כי בנסיבות אלו באפשרות היחיד לשאת בתשלום של לפחות 1/36 מכלל חובותיו מדי חודש ולסיים את תשלום כלל החובות בתוך תקופת פירעון סבירה שתימשך לא יותר משלוש שנים בהתאם לאמור בסעיף 7א1 לחוק ההוצאה לפועל. בנסיבות אלו לא תצמח כל תועלת ממתן צו לפתיחת הליכים בעניינו, אשר רק יכביד, ייקר ואולי אף יאריך את תקופת פירעון החוב.
סוף דבר, משלא צורפה כל אסמכתא המלמדת כי קיים חשש ממשי לפיטוריו של היחיד כמוצהר, בהתחשב בגובה הכנסתו, בהוצאותיו הריאליות ובהיקף חובותיו, שוכנעתי כי הוכח באופן ברור כי ביכולתו של היחיד לפרוע את כלל חובותיו בתקופת פירעון סבירה בהתאם לפרקי הזמן שנקבעו בתיקון מס' 58 לחוק ההוצאה לפועל ובלא צורך בהארכת התקופה ועל כן הוא אינו "חדל פירעון" על פי המבחן התזרימי ואין מקום לתת בעניינו צו לפתיחת הליכים (וראו בדרך של היקש, את האמור ב-עחדל"פ 66509-07-20 טחאן נ' הממונה על הליכי חדלות פירעון- מחוז ירושלים, 26.11.2020 בעניין סמכות הממונה לבחון מהותית את בקשת היחיד בשלב שלפני מתן הצו לפתיחת הליכים) .
נוכח כלל האמור לעיל אני מורה על מחיקת הבקשה ועל סגירת התיק.