ובעניין:
כספי הפלגות קרוז בע"מ
ובעניין:
כונס הנכסים הרשמי – מחוז חיפה
ובעניין:
עו"ד עופר גבריאלי – בעל התפקיד
החלטה
בעל התפקיד, עופר גבריאלי (להלן – בעל התפקיד) הגיש ביום 17.11.20 דו"ח לבית המשפט (להלן – הדו"ח) במסגרתו התייחס לטענות מבקשי הפירוק בדבר הטלת חיוב אישי על בעל המניות בחברה, מר יובל כספי (להלן – בעל המניות) בגין חובות חברת כספי הפלגות קרוז בע"מ (להלן – החברה).
יצוין, כי מלכתחילה מונה בעל התפקיד על מנת לבדוק טענות של מבקשי הפירוק, מר יעקב כהנא ואח' (להלן – מבקשי הפירוק) בדבר הברחת נכסים מהחברה על ידי בעל המניות. במסגרת הדו"ח מוצא בעל התפקיד כי יש עילה לתביעה אישית נגד בעל המניות ויש מקום להטיל עליו חיוב אישי, וזאת בשל כך שחתם על תצהיר כושר פירעון, במסגרת הליך פירוק מרצון שיזמה החברה, טרם הליך הפירוק דנן, בו הצהיר בעל המניות כי בדק היטב את מצב עסקי החברה וכי לחברה יש יכולת לפרוע את חובותיה בתוך 12 חודשים ממועד הפירוק.
בעל התפקיד סבור כי תצהיר כושר פירעון זה הינו כוזב ועל כן בשל הפרת חובת אמונים יש להטיל על בעל המניות חיוב אישי בחובות החברה כלפי מבקשי הפירוק.
הרקע העובדתי הנדרש:
1.הרקע לחוב החברה כלפי מבקשי הפירוק נעוץ בהפלגה לשיט, אשר שווקה על ידי החברה. על-פי דו"ח בעל התפקיד, ביום 16.9.07 יצאה מנמל אשדוד ספינת "נסיכת החלומות", שהוחכרה על-ידי החברה מאת חברה זרה בשם "טומאקו", לשייט תענוגות בים התיכון. לרוע המזל, ביום השלישי להפלגה נפער חור בבטן האנייה, וכתוצאה נאלצה האנייה לעגון בנמל רודוס ולהוריד את הנוסעים, אשר בחלוף שעות ארוכות, הוחזרו לישראל בטיסות. מבקשי הפירוק היו בין נוסעי האנייה.
2.כעולה מדו"ח בעל התפקיד, בשלהי שנת 2007 הגישה תביעה על סך של 730,000 דולר נגד בעלי האנייה, חברת טומאקו, בגין הנזק שנגרם לה והוצאות החזרת הנוסעים ארצה. בסופו של יום, הגיעה החברה להסכם פשרה עם חברת טומאקו, במסגרתו קיבלה פיצוי בסך 680,000 דולר (להלן – כספי הפיצויים).
3.ביום 9.3.08 הגישו 368 מנוסעי האנייה – הם מבקשי הפירוק בהליך דנן – תביעת פיצויים בגין הנזקים שנגרמו להם לבית המשפט המחוזי בתל-אביב (ת"א 1286/08). בפסק דינו מיום 17.5.11 (להלן – פסק הדין), קבע כבוד השופט א. אורנשטיין כי החברה נטלה סיכון ביודעין בעת שהעדיפה את קיום ההפלגה והשאת רווחיה, ולא וידאה את תקינות האנייה ואת קיומו של ביטוח מתאים. עוד נקבע בפסק הדין, כי החברה נהגה בחוסר תום לב שעה שהסתירה מהנוסעים התובעים את זהות בעלי האנייה ואת העובדה כי החברה זכתה בכספי הפיצויים, והותירה את הנוסעים בפני שוקת שבורה.
4.כבוד השופט אורנשטיין פסק למבקשים פיצויים בסך של 2,672,726 ₪. ערעורה של החברה על פסק הדין, נדחה על-ידי בית המשפט העליון ביום 26.6.13 (ע"א 4775/11).
5.לאחר מתן פסק הדין, נקטו המבקשים הליכי הוצאה לפועל נגד החברה והללו הניבו תוצאה חלקית בלבד, כאשר בשנת 2012 הצליחו המבקשים לקבל לידיהם סך של כ-170,000 ₪.
6.בשנת 2018 פתחה החברה בהליכי פירוק מרצון. במסגרת הליכים אלו, חתם בעל המניות על תצהיר כושר פירעון מיום 13.8.18 – הוא התצהיר אליו מתייחס, בין היתר, דו"ח בעל התפקיד. בתצהיר זה הצהיר בעל המניות, כאמור, כי לאחר שבדק היטב את מצב עסקי החברה, הוא הגיע לכלל מסקנה כי לחברה יש את היכולת לשלם את חובותיה במלואם במהלך 12 החודשים מיום מתן צו הפירוק (ראו נספח ב' לדו"ח בעל התפקיד).
7.בסיומם של הליכי הפירוק מרצון, ולנוכח אי-פעילותה של החברה במשך 7 השנים שקדמו להליך הפירוק מרצון, ניתן ביום 8.1.19 אישור מאת רשם החברות, לפיו החברה חוסלה.
8.ביום 9.1.19 הוגשה בקשת פירוק לבית משפט זה על ידי מבקשי הפירוק, שעילתה אי-פירעון יתרת החוב שהחברה חייבת לנוסעי האנייה על פי פסק הדין, בסך של למעלה מ-2 מיליון ₪. ביום 9.7.19, ונוכח גילוי המבקשים את צו החיסול שניתן לחברה במסגרת הליך הפירוק מרצון, ביקשו הם את ביטולו של צו החיסול.
9.צו החיסול בוטל על פי החלטתי מיום 26.8.19 ודיון בבקשה למתן צו פירוק לחברה התקיים ביום 22.9.19 ובמסגרתו ניתן על-ידי צו המורה על פירוק החברה ומינויו של בעל התפקיד.
דו"ח בעל התפקיד:
10.במסגרת הדו"ח הגיע בעל התפקיד למסקנה כי יש לדחות את טענת מבקשי הפירוק לחייב את בעל המניות באופן אישי בעילות נזיקיות לפי סעיפים 6 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן – חוק החברות), וסעיפים 373 ו-374 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983. בעל התפקיד מצא כי המסמכים שעליהם התבססו טענות מבקשי הפירוק, כמו גם זהות טענות אלו לטענות שנדונו בפסק הדין, מלמדים כי עילת התביעה התגבשה לפני כעשור, ולפיכך התיישנה.
11.עם זאת, בעל התפקיד סבר כי יש מקום להטיל אחריות אישית על בעל המניות לאור חתימתו על תצהיר כושר פירעון כוזב במסגרת הליך הפירוק מרצון, וזאת תוך שהוא מבצע היקש מפסק הדין בעניין ת"א (שלום חי') 53964-04-15 מרים אנגל נ' רחל ישי (20.6.2018) (להלן – עניין אנג'ל).
לעמדת בעל התפקיד, בעל המניות ידע בעת שחתם על תצהיר כושר הפירעון כי החברה טרם שילמה את מלוא חובותיה לנוסעי האנייה אשר הגישו את התביעה, וכי התצהיר יוביל הלכה למעשה לפירוק החברה ולהותרת אותם נוסעים בפני שוקת שבורה. אי לכך, מדובר בתצהיר כוזב, אשר נחתם על-ידי בעל המניות בחוסר תום לב ותוך הפרת אמונים.
12.באשר לטענת המבקשים בדבר הברחת נכסים מהחברה, קבע בעל התפקיד כי אין חולק, כי לאחר אירוע ההפלגה תבעה החברה את בעלי האנייה בגין חוב בסך 730,000 ₪ וקיבלה כאמור בהסדר פשרה את כספי הפיצויים. עובדה זו הוסתרה מהמבקשים ומשאר הנוסעים, ודי בכך כדי לקבוע כי הוברחו נכסים מהחברה. יתרה מזאת, בהיעדר ראיות לשימוש בכספים אלו, חזקה כי הכספים נותרו בידי החברה או בעל המניות.
לשיטת בעל התפקיד, לאור הצהרתו של בעל המניות במסגרת התצהיר הכוזב, כי לחברה קיימת יכולת פירעון, אזי חזקה כי נותרו נכסים שמהם ניתן לשלם את החובות – והנטל עובר עתה לכתפי בעל המניות להפריך חזקה זו.
תמצית טענות הצדדים לעניין דו"ח בעל התפקיד והשתלשלות ההליכים בתיק:
13.בתגובת מבקשי הפירוק נטען כי טרם חלפה תקופת ההתיישנות וכי חלק מהעילות כלפי בעל המניות נולדו רק לאחר הגשת הבקשה למתן צו פירוק ביום 9.1.19.
מבקשי הפירוק סמכו ידיהם על עמדת בעל התפקיד בעניין הברחת הכספים וחיובו של בעל המניות בגין חתימתו על תצהיר כוזב.
14.בעל המניות טען בתגובתו כי עמדת בעל התפקיד לעניין התיישנות עילות התביעה כנגדו היא במקומה, אך יצא חוצץ נגד עמדת בעל התפקיד לפיה יש להטיל עליו חיוב אישי בגין חתימתו על התצהיר הכוזב. בעל המניות טען כי חתם על התצהיר מתוך טעות בתום לב בהבנת הדין. עוד ציין, כי החתימה על התצהיר לא גרמה למבקשים נזקים נוספים, ובהיעדר נזק, לא ניתן להטיל עליו אחריות. באשר לטענת המבקשים בדבר הברחת נכסים, טען בעל המניות כי אין שחר לטענות אלו, שכן כל הכספים שהתקבלו בידי החברה שימשו לצורך כיסוי ההוצאות שמקורן בפינוי הנוסעים חזרה ארצה ובהוצאות משפטיות אחרות, ובעל המניות מעולם לא נטל שקל לכיסו.
15.עמדת הכונ"ר הוגשה באיחור ניכר, בבוקר יום הדיון שנקבע לצורך דיון בעמדת בעל התפקיד על פי הדו"ח. הכונ"ר טען כי מבקשי הפירוק לא הגישו תביעות חוב כדין במסגרת הליך הפירוק. לגופו של עניין, עמדת הכונ"ר הינה כי טענת בעל התפקיד באשר לחיוב בעל המניות באופן אישי בגין תצהיר כושר הפירעון הכוזב היא מרחיקת לכת.
16.דיון בטענות הצדדים בסוגיות העולות מדו"ח בעל התפקיד התקיים ביום 8.2.21. בדיון זה חזרו הצדדים על טענותיהם, ואולם, נוכח העובדה כי הודעת הכונ"ר בעניין אי-הגשת תביעות החוב על-ידי מבקשי הפירוק הוגשה אך בבוקר יום הדיון, ניתנה למבקשי הפירוק שהות להציג את עמדתם לעניין זה.
17.ביום 18.2.21 הודיעו מבקשי הפירוק כי אכן לא הוגשו על ידם תביעות חוב כדין, וכי הם מוותרים על זכותם להגיש בקשה להארכת מועד לבעל התפקיד. אי לכך, הודיעו מבקשי הפירוק כי הם נותרים אדישים להחלטת בית המשפט בעניין חיובו האישי של בעל המניות בשל תצהיר כושר הפירעון הכוזב.
דיון והכרעה:
18.בפתח הדברים ראוי להזכיר, כי לאחר פתיחת הליך הפירוק דנן התרחשו שינויים חקיקתיים בהוראות הדין הרלוונטיות להליכי פירוק חברות על-ידי בית המשפט, ובראשם כניסתו לתוקף של חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018. ההחלטה דנן ניתנת תחת המסגרת הנורמטיבית, כפי שהייתה בתוקף בעת פתיחת ההליך, קרי – על-פי הסעיפים הרלוונטיים בפקודת החברות.
19.ראשית, יש להתייחס למעמד המבקשים בהליך דנן, בשים לב לעובדה כי לא הוגשו על ידם תביעות חוב, ואף ניתנה הצהרה על ידם כי ויתרו על הגשת בקשה להארכת מועד להגשתן. כלל ידוע הוא, כי נושה אשר לא הגיש תביעת חוב או שתביעתו נדחתה, אין רואים אותו כנושה בעל מעמד בהליך הפירוק ואין להזדקק לתביעתו [השוו: עש"א 12796-04-14 פרסקו תעשיות מזון בע"מ נ' כונס הנכסים הרשמי, בפסקה 8 (9.9.2014); ע"א 327/88 שקד קצף, אדריכלים בע"מ נ' נופים, מפעלים כלכליים בע"מ (בהסדר פשרה), פ"ד מה(1) 076, 81 (1990)].
20.אשר על כן, אין מנוס מלקבוע, כי משלא הוגשו תביעות חוב כנדרש בדין על ידי המבקשים ומשהודיעו על ויתור על הגשת בקשה להארכת המועד להגשתן, הרי שאין מקום להידרש לטענותיהם באשר לעילות התביעה הנזיקיות נגד בעל המניות.
ממילא, לגופן של הטענות, מקובלת עליי עמדת בעל התפקיד, כי משחלפו לכל הפחות תשע שנים מיום היווצרות עילות התביעה, אזי שהללו התיישנו ואין עוד בסיס להידרש אליהן.
21.לא מצאתי כל בסיס לטענת המבקשים לפיה יש לראות ביום מתן צו הפירוק או ביום מתן פסק הדין כמועד למניין תקופת ההתיישנות, ובדומה, לא שוכנעתי כי עילות התביעה נגד בעל המניות באופן ספציפי נולדו לאחר מועדים אלו. עוד יש להעיר, כי לכל הפחות, טענות המבקשים לוקות בשיהוי ניכר, שכן המידע שהצדיק נקיטת הליכים כלשהם נגד בעל המניות באופן אישי, נודע להם כבר במהלך ניהול התביעה, ולכל המאוחר בשנת 2011, מועד מתן פסק הדין.
22.לפיכך, שתי סוגיות נותרו טעונות להכרעת בית המשפט במסגרת החלטה זו: שאלת קיומה של עילת תביעה אישית נגד בעל המניות מחמת חתימתו על תצהיר כוזב ושאלת הברחת הנכסים.
23.כאמור, עמדת בעל התפקיד היא, כי מאחר שהחברה נותרה חייבת למבקשים סכום של למעלה משני מיליון ₪ על פי פסק הדין, ולנוכח הליכי ההוצאה לפועל שהיו תלויים ועומדים נגדה נכון לאותו מועד – הרי שהתצהיר שעליו חתם בעל המניות במסגרת הליך הפירוק מרצון הוא תצהיר כוזב. מכאן מצא בעל התפקיד כי קיימת עילה לחייב את בעל המניות באופן אישי בחובות החברה.
24.בעל התפקיד מדגיש, כי על אף שאין אנו מצויים במסגרתו של הליך פירוק מרצון, עדיין אין להתעלם מהמשמעות של חתימה על תצהיר כוזב. לשיטתו, ישנה חשיבות להטלת אחריות אישית על בעל המניות, בפרט לאור העובדה כי קופת הפירוק ריקה וקיימות תביעות חוב מטעם רשויות המס, בסכום כולל של כ-260,000 ₪.
25.בחנתי את עמדת בעל התפקיד בעניין חתימת בעל המניות על תצהיר כושר פירעון כוזב, כמקימה עילת תביעה אישית נגדו, ולא מצאתי כי יש לה בסיס בדין.
26.להליך פירוק מרצון של חברה ישנם שני מסלולים: האחד, פירוק מרצון על-ידי בעלי המניות של החברה; השני, פירוק מרצון על-ידי נושי החברה. הבחירה בין שני מסלולים אלו מבוססת על שאלת קיומו או היעדרו של כושר פירעון, כפי שבא לידי ביטוי בתצהיר כושר הפירעון שמגישה החברה.
27.תצהיר כושר הפירעון מבסס את התחייבות מנהלי החברה, כי זו יכולה ומתחייבת לפרוע את מלוא חובותיה בתוך שניים-עשר החודשים מיום הפירוק. ויודגש – מחויבות החברה תקפה גם כלפי חובות שטרם התגבשו במלואם במועד החתימה על התצהיר, אולם היו ידועים לה [סעיף 322 לפקודת החברות; ע"א 31039-09-18 רחל ישי נ' מרים אנגל, בפסקאות 29, 67 (22.04.2019) (להלן – הערעור בעניין אנג'ל)].
28.תצהיר זה אינו מסתכם בהצהרה סתמית בלבד, אלא מהווה בטוחה בידי הנושים, שאם חובותיהם לא ייפרעו על-ידי החברה במלואם – יהיה זה מנהל החברה שחב באופן אישי לפירעון החוב (הערעור בעניין אנג'ל, בפסקאות 44-39).
"תכליתה של הצהרת כושר הפרעון הינה, איפוא, ליצור אחריות אישית של המנהלים, וליצור בכך בטוחה בידי הנושים, כלי עליו יוכלו להסתמך על מנת להבטיח את פרעון החוב כלפיהם; ככל שחוב זה לא ייפרע על ידי החברה, רשאים הנושים להיפרע מידי המנהלים, מכח האחריות האישית שמקימה הצהרתם."
[תא"מ (שלום חד') 17822-05-18 במרום הפקות 2004 בע"מ נ' אביתר דותן, בפסקה 16 (5.5.2020) (להלן – עניין במרום הפקות)].
29.שונים הם פני הדברים מקום בו עסקינן בהליכי פירוק בידי בית המשפט, או אז הנחת המוצא היא כי החברה היא חדלת פירעון – ועל כן, היא אינה נדרשת להגיש תצהיר חדלות פירעון. כמו כן, במסגרת הליך זה, נכסי החברה מחולקים לנושיה לאחר תהליך כינוס הנכסים ואישור תביעות החוב, אשר מצויים בסמכותו של בעל התפקיד שאותו ממנה בית המשפט.
30.לפיכך, בעת שמדובר בהליך פירוק מרצון, לתצהיר כושר הפירעון שמגישה החברה יש משמעות רבה, שכן זה קובע את אופי ההליך, וכן מקים אחריות אישית על נושאי המשרה של החברה. אולם, בעת שמדובר בהליך פירוק בידי בית המשפט, ממילא אין עוד רלבנטיות להליך של פירוק מרצון, ככל שהתקיים טרם פתיחת ההליך בבית המשפט, ומכאן שספק גדול אם ניתן לייחס לתצהיר כושר הפירעון רלוונטיות כלשהי להליך הפירוק באמצעות בית המשפט.
השוו: פר"ק (מחוזי ת"א) 40700-01-16 נורית דבוש ו- 28 אחרים נ' מנעולי ירדני אחזקות (2005) בע"מ (24.3.2018), בפסקה 52.
31.בבחינת למעלה מהצורך אציין, כי אף אם היה מקום לייחס משמעות כלשהי לתצהיר הכוזב גם במסגרת ההליך דנן, עדיין סבורני שאין מקום מכוחו של אותו תצהיר כוזב לקביעה בדבר הטלת אחריות אישית על בעל המניות לחוב החברה כלפי מבקשי הפירוק.
32.עמדת בעל התפקיד בדו"ח מטעמו מבוססת על פסק הדין בעניין אנג'ל, שם נקבע כי: "דירקטור אשר חתם על תצהיר פירעון במסגרת הליך פירוק חברה מרצון, אחראי באופן אישי ככל והוא פעל ברשלנות או בהעדר תום לב." (בפסקה 22).
קביעה זו אושררה במסגרת הערעור בעניין אנג'ל.
33.לא למותר לציין, כי פסקי דין אלו ניתנו במסגרת הליכי הפירוק מרצון, אשר כאמור, אינם רלבנטיים להליך שבפני בית משפט זה. כמו כן, פסקי-דין אלו אינם בגדר הלכה מחייבת, ולמעשה, שאלת אחריותו של דירקטור בגין הגשת תצהיר כוזב טרם נקבעה בחוק או בהלכה מחייבת.
34.משמעות העמדה שהוצגה בעניין אנג'ל היא, כי חתימת נושא משרה על תצהיר כושר פירעון כוזב עלולה להקים לו אחריות אישית נזיקית בגין עוולת הרשלנות, כפי שמעוגנת בסעיפים 36-35 לפקודת הנזיקין. המבחן להטלת אחריות נזיקית על אורגן בחברה, אינו שונה מהמבחן להטלת אחריות על-פי דיני הנזיקין הרגילים [רע"א 7875/06 אמירה זלץ נ' הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ, בפסקה 12 (29.11.2009)].
35.כידוע, עוולת הרשלנות מורכבת מארבעה יסודות מצטברים: קיומה של חובת זהירות; הפרתה; קיומו של נזק; וקשר סיבתי בין הנזק לבין הפרת חובת הזהירות.
36.תצהיר כושר הפירעון יוצר הלכה למעשה מצג – עליו מסתמכים הנושים בהליך הפירוק מרצון – כי החברה מסוגלת לפרוע את מלוא חובותיה. לנוכח ההשלכות הרות הגורל שיש להצהרת כושר הפירעון על אופי הליך הפירוק וזכויות נושי החברה, דומני, כי הצהרה זו מבססת חובת זהירות בין המצהיר – נושא המשרה – לבין נושי החברה והמסתמכים עליה. כל זאת, בנוסף לחובת הזהירות וחובת האמונים המוטלות עליו בדין (ראו סעיפים 252 ו-254 לחוק החברות).
"סבורני כי הצהרת כושר הפרעון הינה מצג אותו מבצעים הדירקטורים החותמים עליה... לאור הוראות הדין כפי שבוארו לעיל, למצגם זה של הדירקטורים השלכות ברורות על מעוניינים רבים, לרבות משתתפים ונושים של החברה, המסתמכים על המצג. במצב זה ברי כי חלה על החותמים חובת זהירות כלפי המסתמכים האפשריים. לכך מתווספות חובות הזהירות והנאמנות החלות על הדירקטורים מתוקף המשרה בה הם נושאים. חובות אלה מחייבות את הדירקטורים לבצע את הבדיקה באופן מעמיק ומקצועי, ולחוות דעתם בדבר מצבה של החברה במיומנות ונאמנות. הפרת חובות אלה עלולה לעלות לכדי רשלנות או אף תרמית ולהטיל על הדירקטורים אחריות בנזיקין."
[ת"א (שלום פ"ת) 1660-03 חב' י. ר .י .ר חברה לבניין נ' אריה שטיינר ארמין, בפסקה 18 (פורסם בנבו, 29.11.2009) (להלן – עניין י.ר.י.ר)].
37.מקובלת עליי העמדה שהוצגה בעניין אנג'ל, לפיה חתימת נושא המשרה על תצהיר כושר פירעון כוזב מהווה הפרה של חובת הזהירות המוטלת עליו. ובהיקש לענייננו – גם אם אקבל את טענת בעל המניות כי שגה בהבנת הדין – עדיין אין בכך כדי לגרוע או לאיין את רשלנותו, שכן אין מדובר בחוב שלא היה ידוע לו במועד החתימה (השוו: הערעור בעניין אנג'ל, בפסקאות 43-42).
עם זאת, גם אם נמצא כי מתקיימים שני התנאים הראשונים של עוולת הרשלנות – קיומה של חובת זהירות והפרתה, הרי שעדיין נעוץ קושי משמעותי בעמדת בעל התפקיד בשל כך שלא נראה כי מתקיימים שני היסודות האחרונים של עוולת הרשלנות – דהיינו, קיומו של נזק וקשר סיבתי.
38.ברי, כי כאשר החברה נעדרת יכולת פירעון – נגרם נזק לנושים, שהגישו תביעות חוב, שכן אין בידם לקבל את מלוא החוב בו חייבת החברה כלפיהם. במקרה של המבקשים כאן, מעבר לעובדה כי לא הגישו תביעות חוב בהליך הפירוק דנן, הרי שנזקם התגבש מיד לאחר מתן פסק הדין. משמע, הנזק שעליו הלינו המבקשים, קרי – אי-פירעון החוב בסך של 2 מיליון ₪ על פי פסק הדין – התגבש טרם שפתחה החברה בהליך הפירוק מרצון, ובטרם חתם בעל המניות על תצהיר כושר הפירעון הכוזב.
39.אינני סבורה כי חתימתו של בעל המניות על תצהיר כושר הפירעון הכוזב הסבה למבקשי הפירוק נזק נוסף אשר עשוי היה להימנע אילולא חתימתו זו. דומני כי לא יכולה להיות מחלוקת כי לא היה בקיומו או היעדרו של תצהיר כושר הפירעון כדי לשנות ממצבם של המבקשים. שהרי אף אם הייתה החברה מצהירה כי אינה בעלת כושר פירעון, וסמכות הפירוק הייתה עוברת לידי מבקשי הפירוק – עדיין לא היה להם ממה להיפרע. על כן, הליך הפירוק מרצון ובפרט חתימת בעל המניות על תצהיר כושר הפירעון הכוזב, לא הרעו את מצבם של המבקשים ולא יצרו נזק שונה (השוו: עניין י.ר.י.ר, בפסקה 22; הערעור עניין אנג'ל, בפסקה 51).
40.אילו מבקשי הפירוק יכולים היו להצביע על שינוי מצבם לרעה בשל הסתמכות על תצהיר כושר הפירעון הכוזב – ייתכן שניתן היה להגיע למסקנה שונה. אולם, מאחר והמבקשים לא היו מודעים כלל לקיומם של הליכי פירוק מרצון ורק במסגרת ההליך דנן התוודעו לראשונה להליך הפירוק מרצון (ראו בקשתם הדחופה מיום 8.4.19) - לא הוכח כי נקטו פעולות, או נמנעו מנקיטת פעולות, בשל אותו תצהיר, ועל כן יש לומר כי הם לא הסתמכו עליו, ולא שינו מצבם לרעה בגינו (השוו: הערעור בעניין אנג'ל, בפסקה 55).
41.בהיעדר נזק, כמפורט לעיל, אזי בוודאי שלא ניתן לבסס קשר סיבתי, ואין מקום להטיל בנסיבות אלו אחריות על בעל המניות בשל חתימתו על תצהיר כושר הפירעון הכוזב.
42.יתר על כן, האחריות האישית של בעל מניות בהליכי הפירוק מוגבלת לסכומים שהוא זכה להם מקופת הפירוק (ציפורה כהן, בעמוד 87; עניין י.ר.י.ר, בפסקה 23). מאחר ולא הובאה כל ראיה לכך שבעל המניות קיבל סכום כלשהו לכיסו האישי, הן במסגרת הליכי הפירוק מרצון והן במסגרת ההליך דנן, אזי שאין יסוד להטיל עליו אחריות.
ראו לעניין זה עניין במרום הפקות, בפסקה 57:
"למעשה היה על התובעת להוכיח, כי מחמת מתן הצהרת כושר פרעון שאיננה נכונה לא היה בידיה לגבות מהחברה את סכום השיק נשוא התובענה, וכי לולא נתן הנתבע את ההצהרה, היה בידיה של התובעת להיפרע מהחברה, כל זאת נכון למועד מתן ההצהרה... אלא שהתובעת לא הוכיחה כי במועד מתן ההצהרה היתה יכולה לגבות את החוב, בין במלואו ובין בחלקו, ואף לא ניסתה להוכיח זאת... בדומה לא הראתה התובעת, כי בחסות הצהרת כושר הפרעון עשה הנתבע בכספיה ובנכסיה של החברה כבשלו, הזרימם לכיסו או לכיסיהם של נושים אחרים, תוך העדפתם על פני התובעת. התובעת לא עשתה כל מאמץ לברר עובדות אלו, קל וחומר להוכיחן."
ובהמשך, בפסקה 60:
"יש להניח, מהתשתית הראייתית שהובאה על ידי הצדדים, כי אי יכולתה של התובעת להיפרע מהחברה נבע ממצבה הכלכלי האמיתי של החברה ולאו דווקא מהאופן בו פורקה."
43.בעל התפקיד ציין בנוסף בדו"ח מטעמו, כי חתימתו של בעל המניות על תצהיר כוזב היוותה הפרה גם של חובת האמונים שלו, בכובעו כדירקטור החברה, המעוגנת בסעיף 254 לחוק החברות.
העמדה המקובלת בספרות המשפטית היא, שעל מנת שייקבע כי דירקטור הפר את חובת האמונים, הגשת התצהיר הכוזב צריכה להתבצע בזדון. ככל שכך הדבר, הרי שהפרתו של הדירקטור את חובת האמונים תגרור אחריה סעדים הרלוונטיים להפרת חוזה (ראו סעיף 256 לחוק החברות).
ראו יוסף כהן, דיני חברות חלק ג' (איריסים, 1994), בעמ' 119:
"בישראל אין חקיקה מפורשת לעניין חיובו באחריות של דירקטור שהגיש תצהיר כושר פירעון כוזב או מטעה, אך לדעתנו ניתן לתבוע דירקטור במסגרת העקרונות הרגילים. דירקטור שהגיש דו"ח כוזב במזיד יחשב כמפר חובות האמונים - החובה לנהוג בתום לב ולטובת החברה בכללותה. ואילו דירקטור שהגיש תצהיר בלתי נכון מתוך רשלנות יכול שייתבע ברשלנות מכוח דיני הנזיקין בגין הפרת חובת הזהירות."
44.מכאן, שעל מנת להקים חיוב של בעל מניות בהפרת אמונים, על הטוען לכך לבסס הלך רוח של תרמית. אין המדובר בטענה פשוטה להוכחה, והנטל הראייתי הדרוש בעניינה הוא כבד [פר"ק (מחוזי ב"ש) 51651-12-11 מורגל הנדסה בע"מ נ' כונס הנכסים הרשמי, בפסקה 9 (12.7.2016); ת"א (מחוזי מרכז) 24222-10-14 חאלד מצארוה (טחאן ארקן) נ' מוחמד מסארווה, בפסקה 30 (12.2.2019)].
45.לא שוכנעתי כי במקרה שפניי הורם נטל זה על ידי בעל התפקיד, אשר לא הצביע על ראיות אובייקטיביות כבדות משקל שלפיהן בעל המניות פעל במזיד על מנת להתחמק מתשלום חובותיו.
46.המבקשים פנו לבעל התפקיד וציינו בפניו חשדות "לאותות מרמה", לפיהם בעל המניות פעל בדרכים לא חוקיות בסתר ושלשל לכיסו דיבידנדים "בשחור" (ראו נספח א' לתגובתם מיום 22.12.20). אולם, המבקשים עצמם הודו במכתבם זה ובתגובתם, כי מדובר אך ברסיסי מידע, שנכונותם לא הובררה ועל כן ברי כי אין די בהשערות מסוג זה כדי להרים את נטל הראייה המוגבר.
47.עוד יצוין, כי על פי הנטען התעורר אצל המבקשים חשד באשר להתנהלותו של בעל המניות כבר בסמוך לניהול ההליכים בתיק ת"א 1286/08 – אולם, הם לא מצאו לנכון להגיש נגדו תביעה אישית בנושא. על כן, אין מקום להידרש לטענות מסוג זה במסגרת ההליך דנן, בחלוף תקופת ההתיישנות וכאשר אף אחת מטענות אלו אינה מקימה חשד לתרמית שעמדה ביסוד החתימה על תצהיר כושר הפירעון הכוזב.
48.ברור כי הצהרתו הכוזבת של בעל המניות מעוררת אי-נוחות מסוימת, ולא בכדי ביקש בעל התפקיד כי תינתן לכך משמעות. ואולם, אי-נוחות זו אינה יכולה לבסס צעד כה מרחיק לכת בדמות הטלה אחריות אישית על בעל המניות לחוב החברה כלפי מבקשי הפירוק, בהיעדר ראיות לקיומו של נזק הנובע מרשלנות או מתרמית.
49.בעל התפקיד הוסיף וגרס כי בהיעדר ראיות לשימוש בכספי הפיצויים נגד שקיבלה החברה מבעלת האנייה, ולנוכח הסתרת החברה את עובדת קיומם של כספים אלו – אזי שחזקה כי כספים אלו הוברחו מהחברה. בעל התפקיד אף סבור, כי לנוכח תצהיר כושר הפירעון, משמע שהיו בידי החברה הנכסים הנדרשים לכיסוי חובותיה, שמקורם ככל הנראה בכספי הפיצויים.
50.סבורני כי גם קביעה זו היא מרחיקת לכת. הכספים שהתקבלו מהסדר הפשרה בין החברה לבעלי האנייה, בסך 680,000 דולר, התקבלו לפני למעלה מ-13 שנים. כשם שדיני ההתיישנות אינם מחייבים נתבע בשמירת ראיותיו מעבר לתקופת ההתיישנות, אזי דומני כי אין בסיס לדרישה מבעל המניות להציג ראיות המוכיחות את השימוש בכספים אלו בחלוף זמן כה רב.
51.גם אם ייתכן, כי החברה אכן עשתה שימוש בלתי ראוי בכספי הפיצויים – וביקורת על אפשרות זו אף הועלתה על ידי כבוד השופט אורנשטיין בפסק-דינו (בפסקה 25) – אולם אין משמע שכספים אלו נלקחו על-ידי בעל המניות, ולא ניתן לשלול את עמדת בעל המניות לפיה כספים אלו שימשו לכיסוי הוצאות החברה בהטסת נוסעי האנייה חזרה ארצה.
52.זאת ועוד, הליכי הפירוק מרצון נפתחו בשנת 2018 – כחמש שנים לאחר מתן פסק דין חלוט בנושא – ולאחר שהחברה הפסיקה את פעילותה. פרק זמן ארוך זה, מקשה על תפישת בעל המניות כמי שצפה את יום הפירוק ואי לכך שקד על הברחת הנכסים מהחברה. כמו כן, יש בעובדה שהמבקשים לא הצליחו לזכות בכספים נוספים מקופת ההוצאה לפועל, והליכים אלו מוצו כבר בשנת 2012, כדי ללמד שאף בטרם חתימת התצהיר הכוזב ובטרם מתן פסק דין חלוט, הייתה החברה משוללת נכסים.
53.יתרה מזאת, מבקשי הפירוק לא השכילו לטעון טענותיהם אלו במסגרת ת"א 1286/08 ועל כן הם מושתקים מלהעלות טענות אלו כעת.
54.עוד אוסיף כי הניסיון מצד בעל התפקיד לייצר חזקה עובדתית יש מאין, לפיה התצהיר הכוזב מוכיח כי היו כספים לפירעון החובות, אך הם נעלמו – אינה מקובלת עליי. הסקה זו משוללת כל בסיס ואף לוקה בכשל לוגי, שכן אם היו כספים בחברה, הכיצד ניתן לומר כי מדובר בתצהיר שקרי? ולהיפך – היות שנדמה שאין מחלוקת כי התצהיר הוא כוזב, אזי שיש להניח כי לא היו כספים בידי החברה (השוו: במרום הפקות, בפסקה 58).
סוף דבר:
55.לאור כל האמור לעיל, איני מוצאת מקום להטיל על בעל המניות, מר יובל כספי, חיוב אישי בגין הברחת הנכסים או בשל חתימתו על תצהיר כושר הפירעון הכוזב במסגרת הליך הפירוק מרצון.
56.מבקשי הפירוק לא הגישו תביעות חוב בתיק דנן, ומכאן שהם משוללי מעמד בהליך. אף בבחינת למעלה מן הצורך, בחינת הטענות לגופן באשר לקיום עילות נזיקיות נגד בעל המניות – דינן להידחות מחמת התיישנות.
57.דיון לצורך בחינת האפשרות למתן צו חיסול לחברה נקבע ליום 23.5.21 בשעה 09:45. בעל התפקיד והכונ"ר יגישו עמדתם לעניין מתן צו חיסול עד ליום 16.5.21.
המזכירות תשלח החלטה זו לב"כ הצדדים.
ניתנה היום, ה' ניסן תשפ"א, 18 מרץ 2021, בהעדר הצדדים.
