1.זהו פסק דין בתובענה שבמסגרתה מבוקש להצהיר, על בטלות הסכם מכר שנחתם בין הצדדים, ועל כך שהדירה מושא הסכם המכר האמור, שייכת למבקשת בלבד. הוחלט לדחות את התובענה, ולהלן הנימוקים.
2.המבקשת, ילידת 1939, אלמנה מזה מספר שנים, ואין לה ילדים.
המשיב מס' 3, מר מיכאל בן לולו (להלן, גם: "מיכאל"), הינו אחיינה של המבקשת, והמשיבות מס' 1 ו -2 (להלן בהתאמה, גם: "מרים" ו"רחל"), הן בנותיו של מיכאל.
המבקשת היתה בעלת הזכויות בדירת מגוריה שבקרית גת (להלן: "הדירה").
לטענת המבקשת במסגרת המרצת הפתיחה, מאז מות בעלה המנוח ז"ל, הפעיל עליה מיכאל לחץ כבד, להוריש לו, או "...למי מטעמו...", את זכויותיה בדירה, וכפה עליה את רצונו, בכך שלקח אותה פעמיים לעורכי דין, והחתים אותה על צוואות שהוכתבו על ידו. שתי הצוואות האמורות בוטלו על ידי המבקשת.
בהמשך, על פי הנטען בהמרצת הפתיחה: "ביום 12.10.17 נלקחה המבקשת במרמה ע"י אחיינה, מיכאל לעו"ד עופרה גוזלן... והחתימה ללא הבנה על הסכם מכר שלפיו היא מוכרת את הדירה שבבעלותה ומעבירה את הזכויות בדירה שהיו רשומות על שמה לשם אחיינה מאיר בן לולו... והמשיבות 1,2 – בנותיו של מיכאל... ".
יצויין כבר עתה, כי להסכם האמור מיום 12.10.17 (להלן: "ההסכם השני"), קדם הסכם מיום 29.11.16, שנערך, על פי האמור בו, בין המבקשת מצד אחד, ובין אחייניה מאיר בן לולו (להלן: "מאיר"), ואליס בן לולו (להלן: "אליס"), וכן המשיבה מס' 2, רחל, מצד שני (להלן: "ההסכם הראשון"). הסכם זה בוטל בהסכמת הצדדים, במסגרת הסכם הנושא כותרת "ביטול הסכם מכר" שנחתם ביום 26.7.17, בפני עו"ד עופרה גוזלן, עקב החלטת אליס, כי אינה רוצה להיות שותפה ברכישת הדירה (להלן: "הסכם הביטול"). במועד חתימת הסכם הביטול, חתמו הצדדים גם על תצהיר בעניין ביטול ההעסקה, ע"ג טופס של משרד מס שבח.
במסגרת המרצת הפתיחה, לא הוזכרו ההסכם הראשון, והסכם הביטול, ומסמכים אלה לא צורפו לתצהירים שתמכו בהמרצת הפתיחה.
על פי נוסח ההסכם השני, התחייבה המבקשת למכור לרוכשים את זכויותיה בדירה, כנגד תשלום תמורה בסך 860,000 ₪, כאשר סך 400,000 ₪ מתוך התמורה ישולם במועד חתימת ההסכם, והיתרה בסך 460,000 ₪, תשולם עד יום 12.1.18. יחד עם ההסכם, חתמו המבקשת והרוכשים, על ייפוי כח בלתי חוזר שבמסגרתו ייפו את כוחה של עו"ד עופרה גוזלן לפעול לביצוע ההסכם, לרבות לצורך העברת הזכויות בדירה על שם הרוכשים.
במועד חתימת ההסכם השני, חתמו הרוכשים – מאיר, מרים ורחל - על כתב התחייבות שבמסגרתו התחייבו, בין היתר, לאפשר למבקשת להמשיך ולהתגורר בדירה למשך כל ימי חייה, לא להוציאה מן הדירה ולא לסלקה ממנה. הרוכשים התחייבו גם "...לטפל בדודתנו אודאי מזל הנ"ל עד יום פטירתה, ומתחייבים להתנהג אליה בכבוד". כן התחייבו שלא למכור את הדירה במשך כל ימי חייה של המבקשת. כתב ההתחייבות האמור, אף הוא לא צורף להמרצת הפתיחה, והוגש רק בשלב ההוכחות (ת/2).
לטענת המבקשת, הורתה עו"ד גוזלן למאיר להפקיד בחשבון המבקשת סך 860,000 ₪, וכן הורתה למבקשת ,להשיב את הסכום האמור למאיר, למחרת היום. המבקשת טענה, כי לא ראתה את הסכום שהעביר מאיר לחשבונה, אך כי הסכום אכן הושב לחשבונה.
ביום 25.2.18, הועברו הזכויות בדירה על שם המשיבות ועל שם מאיר בלשכת רישום המקרקעין. יצויין, כי ביום 15.2.18, חתמה המבקשת על אישור שלפיו קיבלה את מלוא התמורה בגין מכירת הדירה מן הרוכשים (נספח י"ב לתצהיר עדותו הראשית של מיכאל).
לטענת המבקשת, היא ומאיר הוטעו לסבור, כי המסמכים שעליהם חתמו, מצווים את הדירה למאיר ולמשיבות, לאחר מלוא שנותיה של המבקשת.
המבקשת הדגישה, כי הזכויות בדירה לא הועברו במסגרת ההסכם האמור, על שם מיכאל עצמו, משיקולי מס, ומשום שבבעלותו מספר דירות, וכי מיכאל בחר לרשום שני שלישים מהזכויות בדירה על שם בנותיו, ושליש נוסף על שם מאיר שאין בבעלותו דירת מגורים.
המבקשת טענה, כי מאיר הבין שהמבקשת והוא נפלו קורבן למעשה מרמה שביצע מיכאל, רק כאשר התקבל מכתב מעיריית קרית גת שבו התבקשה המבקשת לחדש הסכם השכירות עם המשיבות ועם מאיר, כדי לזכות בהנחה בארנונה, וכאשר המבקשת תהתה, מדוע היא נדרשת לחתום על מסמך כאמור, בגין דירה השייכת לה.
מאיר הסכים מיד, על פי הנטען בהמרצת הפתיחה, להשיב את החלק בדירה שנרשם על שמו, למבקשת. ביום 3.1.19, פנתה ב"כ המבקשת בכתב, אל הרוכשים (מאיר והמשיבות מס' 1, 2), והודיעה להם, כי "... ההסכם מיום 12.10.17 בטל ומבוטל נוכח עשייתו במרמה, כפייה ועושק", וכי תוגש תביעה לבית המשפט (יוער, כי המבקשת הגישה בתחילה תביעה נגד המשיבות, מרים ורחל לבית המשפט לענייני משפחה, ואולם התביעה נמחקה מחוסר סמכות עניינית).
לטענת המבקשת, ההסכם השני איננו בגדר החוזה, בשל העדר גמירות דעת מצידה להתקשר בו, עובר לחתימתו.
לטענתה, ההסכם האמור בטל, בהיותו הסכם למראית עין, שאין מאחוריו עסקה אמתית.
כן טענה, כי דין ההסכם להתבטל מחמת פגמים בכריתה - הטעייה, כפייה ועושק - שכן לדבריה, הוטעתה לחתום על ההסכם, עקב לחץ שהפעיל עליה מיכאל להוריש לו את הדירה, תוך ניצול תמימותה ומצוקתה, וכאשר מיכאל ושולחיו גרמו לה להאמין, כי היא חותמת על מסמכים אחרים, והחתימו אותה על הסכם שתנאיו גרועים ביותר, וכאשר בפועל, לא קיבלה תמורה כלשהי, בגין מכר זכויותיה בדירה.
לחילופין טענה, כי גם מקום שנכרת הסכם כדין, הרי שמדובר בהסכם מתנה, משלא קיבלה תמורה כאמור, ובנסיבות העניין, רשאית היא לבטל את המתנה, נוכח ההתנהגות המחפירה כלפיה, בהתאם להוראת ס"ק 5(ג) לחוק המתנה.
3.המשיבים טענו, בין היתר, כדלקמן:
לטענתם, המבקשת היא שביקשה להעביר את זכויותיה בדירה לאחייניה, ועל כן חתמה ביום 29.11.16, על ההסכם הראשון, אלא שלבקשת אליס, שלא ליטול חלק בעסקה כדי לא לפגוע בקצבת המל"ל שהיא מקבלת, נחתם ביום 26.7.17, הסכם הביטול, ובהמשך ביום 12.10.17, נחתם ההסכם השני, כאשר מרים באה במקום אליס כצד להסכם.
המשיבים טענו, כי מי שעומד מאחורי התובענה, הינו מאיר, אשר מנצל את המבקשת "... על מנת שזו תנסה לחזור בה מן המתנה למשיבות 1 ו-2 וכך לזכות בכל הדירה".
המשיבים הצביעו על קשיים שונים, סתירות ופרכות, שנפלו לטענתם בגרסת המבקשת במסגרת המרצת הפתיחה, וכן עמדו על כך שלא גילתה במסגרת המרצת הפתיחה את דבר קיומו של ההסכם הראשון, וביטולו במסגרת הסכם הביטול. המשיבים הוסיפו בהקשר זה, ובהתייחס לטענות המבקשת: "המבקשת טוענת כי חתמה ללא הבנה, כיצד? על מה חתמה ללא הבנה על ההסכם הראשון או השני? או אולי על ביטול ההסכם הראשון? יודגש כי המבקשת חתמה על הסכם להעברת זכויותיה בדירה ואחרי כשנה ביקשה לבטל את ההסכם ואחרי 3 חודשים חתמה על הסכם נשוא הבקשה, ומעיזה פניה לטעון כי חתמה ללא הבנה ומכאן זיל גמור!!!".
המשיבים טענו עוד, כי אין לקבל את טענות המבקשת, לעניין העדר גמירות דעת, הטעייה, כפייה, או עושק, כאשר הובהר, כי היא התייצבה במשרדה של עו"ד גוזלן, פעמיים, עובר לחתימת ההסכם השני – פעם אחת לצורך חתימת ההסכם הראשון, ופעם שניה, לצורך חתימת הסכם הביטול. לסברתם, אין לקבל את הטענה, כי היא הוטעתה להאמין שהיא חותמת על מסמכים לעניין העברת זכויותיה בדירה לאחר 120 שנים, כאשר הודתה במסגרת המרצת הפתיחה, בכך שחתמה בעבר פעמיים על צוואות, ובהמשך ביטלה אותן, ומכאן שידועה לה צורתה של צוואה ומהותה, ולא יתכן, כי סברה שהמסמך שעליו חתמה, הינו צוואה.
לטענת המשיבים, אין גם שחר לטענת מאיר, כי לא הבין את מהות ההסכם שעליו חתם.
המשיבים טענו, כי ההסכם נחתם כדין, על ידי הצדדים לו, מתוך גמירות דעת, וכי התמורה הנקובה בהסכם הועברה בפועל אל המבקשת, כאשר בהמשך, היא השיבה את הסכום אל מאיר, מרצונה.
המשיבים עמדו על כך שהעסקה הושלמה, והזכויות נרשמו על שם הרוכשים בהתאם להסכם, עוד ביום 25.2.18, או סמוך למועד זה.
לטענתם, ככל שמדובר בהסכם מתנה, נוכח הטענה בדבר השבת התמורה על ידי המבקשת למאיר, יום לאחר העברתה, הרי שמדובר במתנה שהושלמה, עם העברת הזכויות על שם הרוכשים בלשכת רישום המקרקעין, עובר להודעת מבקשת על ביטול ההסכם.
על כן, לטענתם, נוכח הוראת ס' 5(ב) לחוק המתנה וכאשר הרוכשים שינו כבר את מצבם עם רישום הזכויות, בהסתמך על ההסכם, לא היתה המבקשת רשאית לחזור בה מן המתנה, מה עוד שהמבקשת וויתרה לטענתם, על זכותה לחזור בה מן המתנה, משחתמה על יפוי כח בלתי חוזר, לצורך רישום העברת הזכויות, עם חתימת ההסכם השני, כאמור לעיל.
המשיבים הכחישו את הטענות בדבר מרמה, עושק, או כפייה מצד מיכאל, או מצד עורכת הדין עופרה גוזלן, שבפניה נחתם ההסכם השני.
4.למבקשת העידו: המבקשת עצמה, מאיר, ואחייניותיה של המבקשת - הגברת ציפי חדד, והגברת אילנה עטייה.
המשיבים העידו לעצמם, וכן העידו את עו"ד עופרה גוזלן, ואת עו"ד נתנאלה אבוקסיס, אשר ייצגה את המבקשת לעניין בקשת צו ירושה אחר בעלה המנוח, וכן ערכה עבורה צוואות.
5.בהינתן ההסכם השני ויפוי הכח הבלתי חוזר, החתומים, בין היתר, על ידי המבקשת ועל ידי מאיר, רובץ הנטל להוכיח את הטענות לעניין העדר גמירות דעת, ולעניין פגמים בכריתה, על המבקשת.
יתרה מזאת, גרסת המבקשת הינה, כי רומתה והוטעתה, לא רק על ידי מיכאל, אלא גם על ידי עו"ד גוזלן, משמע, נרקמה ביניהם קנוניה להונות אותה. המדובר אפוא בטענות המייחסות, הן למיכאל והן לעו"ד גוזלן מעשים פליליים של ממש. אמנם, הנטל לעניינו הינו נטל אזרחי רגיל של הטיית מאזן ההסתברויות, ואולם, לעניין הטענות האמורות, נדרשות על פי ההלכה הפסוקה, מידת ראיה מוגברת, ונקיטת זהירות יתרה בבחינת הראיות (ע"א 475/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ פ"ד מ(1)589; ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ פ"ד סא(3)18; ע"א 7456/11 מוריס ברנוי נ' מלכי אמנון (11.4.2013)).
גם לעניין הטענה החלופית, בדבר זכות המבקשת לבטל את המתנה, רובץ עליה הנטל, להוכיח, כי התקיימו התנאים הקבועים לעניין זה בסעיף 5 לחוק המתנה.
6.סבורני, כי בעדויות המבקשת ועדיה, לא הורם הנטל להוכיח את טענות המבקשת, כי ההסכם השני נחתם על ידה שלא מתוך גמירות דעת, או מתוך הטעייה, עושק או כפייה, כמפורט להלן.
אשר לעדות המבקשת -
בעוד שבתצהיר עדותה הראשית הכחישה המבקשת, כי ביקשה להעביר את הזכויות בדירה על שם אחייניה, או על שם המשיבות, או כי ביקשה לעשות עסקה כלשהי בדירה, וטענה, כי הוחתמה על ההסכם במרמה, הרי שדבריה בחקירתה הנגדית עשויים לבסס את המסקנה, כי כאשר חתמה על ההסכמים, התכוונה להעניק את הדירה במתנה לאחייניה ובהמשך (ככל שניתן להבין, לאחר חתימת ההסכם השני), חזרה בה מכוונתה, ביחס למיכאל בשל התנהגותו כלפיה: "כשרציתי לתת להם את הדירה, חילקתי לשלושתם, הוא אמר לאחותו שתביא לו את החלק שלה, כי היא מקבלת אבטחת הכנסה. הוא לקח עורך דין. לשאלת בית המשפט, מה חילקתי לשלושתם, אני משיבה את הדירה. אני לא מוכרת. לשאלת בית המשפט מה זה מחלקת, ומתי אני משיבה מזמן, אני עשיתי את זה אצל עורך דין. עורך הדין נתן לי... כשבית המשפט שואל באיזה מסמך חילקתי, אני משיבה חוזה על הנייר, מאיפה אני יודעת. לשאלת בית המשפט מה התכוונתי לעשות כשחתמתי על המסמך הזה, בהתחלה היה בא כל יום, כל יום. חילקתי את הדירה, בסוף לא עשה לי כלום ולא עזר לי. לא מגיע לו כלום, לוקח אותי במונית ואני משלמת, אני הולכת לארוחה אני אשלם לו. בית המשפט שואל אם מה שחתמתי על המסמך אצל עורך הדין כמו שאמרתי, התכוונתי שאני נותנת את הדירה במתנה למיכאל ולאחיות שלו והאם זה באותו רגע, אני התכוונתי לתת במתנה את הדירה. אני משיבה שכן, במתנה. לא התכוונתי למכור.
ש. אמרת לבית המשפט שלא רצית למכור ורצית לתת במתנה?
ת. כן, אבל עכשיו אני לא רוצה לתת לו במתנה כי הוא לא עוזר לי ולא נותן לי כלום".(עמ' 4 ש' 18 עד עמ' 5 ש' 3 לפרו').
עוד נלמד, על פני הדברים, מחקירתה, כי היתה מודעת לכך שעו"ד גוזלן ערכה הסכם מתנה לצורך העברת הזכויות בדירה אל אחייניה, כאשר על רקע רצונה זה, פנתה גם אל עורכת הדין אבוקסיס:
"ש.לגבי הסכם המתנה, שנתת להם את הבית לשלושה, כמה פעמים היית אצל עו"ד עופרה?
ת.לא זוכרת. היא עשתה את החוזה הראשון, היא נשארה בבית שלה עד שיתנו לה את הזמנים שלה, וישרתו אותה ויתנו לה את הדירה. הלכנו למקום אחר, רק בשבילו לבד, לקח את החלק שלו ואת החלק של אחותו והוא אמר לאח שלו שאם הוא רוצה את החלק שייתן 750 אלף.
ש.מי אמר לך שהוא רוצה?
ת.הוא אמר לו (מצביעה על המשיב).
ש.מי אמר לך?
ת.מאיר אמר לי.
ש.הבנתי שאחרי שהייתם אצל עופרה הלכתם למישהו אחר?
ת.הלכנו לנטלי להעביר את הדירה. עוד לא יצאה הדירה בשמי, עד שרשמה את הדירה על שמי, מבעלי ואחר כך היא תעביר להם.
ש.אמרת לנתנאלה להעביר את הדירה על שמך ואחרי כן להעביר להם?
ת.כן" (עמ' 6 ש' 24-36 לפרו').
בהמשך, נשאלה שוב, לעניין ההסכם הראשון, וגם מתשובתה לשאלה זו נלמד כי היתה מודעת לכך שעסק בהעברת הזכויות לאחייניה:
"ש.בפעם הראשונה למי בהסכם המכר נתת את הדירה?
ת.לשלושתם, מיכאל אליס ומאיר. אני נשארת בבית עד שאלך לעולמי ואחר כך יחלקו את הבית. אני אמרתי להם, עורכת הדין אמרה שאני נשארת בבית ויעשו לי את התנאים שלי ואת השירות שלי ויחלקו את הבית. אליס אחותו הקטנה, מיכאל אמר לה את מובטלת ויקחו לך את הביטוח הלאומי, אמרתי שאת לא מקבלת כסף מביטוח לאומי, איך יקחו לך. היא שילמה 2000 ₪ לעו"ד כדי להעביר" (עמ' 8 ש' לפרו' ש' 31-36).
גרסת המבקשת בחקירה נגדית מלמדת אפוא, על פני הדברים, כי ידעה שהיא חותמת על מסמך משפטי, שעניינו הענקת הדירה במתנה לאחייניה, והיא אף קשרה את המתנה לציפייה כי ידאגו לה בהמשך, באופן שמתיישב עם ההתחייבות שנחתמה בעת חתימת ההסכם השני, כאמור לעיל.
רק במסגרת החקירה החוזרת, לאחר כמה וכמה שאלות הבהרה של בית המשפט, העידה שהתכוונה כי הדיספוזיציה בדירה, תיעשה לאחר אריכות ימיה ושנותיה.
נוכח תשובותיה של המבקשת בחקירתה הנגדית, כמתואר לעיל, לא מצאתי לבסס על עדותה ממצא בדבר חתימת ההסכם השני מתוך כפייה, הטעייה או עושק. על פני הדברים, מתיישבת גרסתה יותר, עם כוונה להעניק את הזכויות בדירה לאחייניה (או לבנותיו של מיכאל במקומו), כנגד ההתחייבות לדאוג לצרכיה לטפל בה, לנהוג בה בכבוד ולאפשר את מגוריה בדירה, במהלך כל ימי חייה, כמפורט בהתחייבות ת/2.
מעבר לאמור, עלו לסברתי מספר קשיים נוספים בגרסת המבקשת שבהמרצת הפתיחה –
ראשית, יש ליתן לסברתי משקל מה, להימנעות המבקשת מהתייחסות להסכם הראשון ולהסכם הביטול במסגרת המרצת הפתיחה. הדבר עשוי לעורר קושי, משום שנדמה, כי קיומם של הסכמים קודמים שנחתמו על ידי המבקשת, כל אחד במעמד אחר במשרד עו"ד גוזלן, יכול להחליש את הטענות בדבר כפיה והטעיה, ודאי כאשר מאיר, הנאמן על המבקשת לדבריה, היה עמה בכל אחד מהמפגשים, ואף אם נייחס למבקשת תמימות רבה וחוסר הבנה עד כדי אמונה עיוורת במיכאל ועו"ד גוזלן, פעם אחר פעם, קשה לקבל, כי גם מאיר חתם על שלושה מסמכים שונים ללא כל הבנה, ומבלי שניסה לברר את טיבם.
עדותה של המבקשת במסגרת חקירתה הנגדית, כללה טענה חדשה, מהותית לכאורה, שלא פורטה בתצהיר עדותה הראשית, שלפיה, מיכאל זייף את חתימתה על הסכם שכירות ביחס לדירה, ועל מסמך נוסף (עמ' 4 ש' 13-19, ועמ' 6 לפרו' ש' 15-21).
נסיבות השבת התמורה החוזית לכאורה, בסך 860,000 ₪ מחשבון המבקשת לחשבון מאיר, נותרו עלומות בעדות המבקשת. במהלך חקירתה הנגדית, טענה לראשונה, כי לאחר השבת הסכום מחשבונה לחשבון מאיר, שלא על דעתה, פנתה בעניין למנהלת הבנק, אשר הבטיחה לערוך בירור בעניין. לא ניתן היה להבין מדבריה, אם נערכה בדיקה, ומי הורה להעביר את הסכום אל חשבון מאיר. הגם שעולה תמיהה כיצד הועברו כספים מחשבונה ללא אישורה כבעלת החשבון (עמ' 7 לפרו' ש' 24 עד עמ' 8 ש' 12). המבקשת לא העידה מי מעובדי הבנק לעניין זה.
עוד יאמר, כי חלקים לא מבוטלים מהגרסה שפורטה בחקירתה הנגדית של המבקשת, לרבות לעניין נסיבות חתימת ההסכמים והאירועים שקדמו להם, לא נזכרו בתצהיר עדותה הראשית.
אשר לעדותו של מאיר –
מאיר אמנם איננו בעל דין כמו המבקשת, אך הוא ללא ספק בגדר עד המעוניין בתוצאות המשפט, שכן על פי עדותו, המבקשת חתמה על צוואה שבה הורישה לו לבדו את הדירה, ולפיכך, ככל שהתובענה תתקבל, עשוי הוא לזכות בבוא היום במלוא הזכויות בדירה.
לא מצאתי לבסס ממצא פוזיטיבי על עדותו של מאיר, בין היתר, נוכח קשיים שעלו בחקירתו הנגדית.
כך, עולה לכאורה סתירה בין גרסת מאיר בתצהירו, ובין דבריו בחקירה הנגדית –
במסגרת ס' 10 לתצהירו העיד: "במשרד עו"ד גוזלן סיפר מיכאל כי נחתום על מסמך שאחרי שדודתי תגיע לגיל 120 יחולק הבית באופן שבו מהדירה יירשם ע"ש 1/3 בתו של מיכאל הגב' בן לולו מרים דבורה ... ו -1/3 מהדירה יירשם ע"ש בת נוספת של מיכאל הגב' בן לולו רחל הדסה ... ו-1/3 יירשם על שמי. בשום פנים ואופן לא הבנתי כי מדובר בהסכם מכר שתוצאותיו העברת הזכויות בדירה על שמי בנותיו של מיכאל בשלב זה ובעוד דודתי חיה ויכולה לעשות ברכושה כרצונה".
בחקירתו הנגדית מסר בתחילה גרסה שונה, שלפיה: "עשו הסכם מכר מדומה על הנייר... מכר מדומה. מדומה, לא אמיתי ולא מעשי", והוסיף, כי הדבר אף הובהר לצדדים להסכם ע"י עו"ד גוזלן: "עופרה גוזלן אמרה. היא אמרה שזה בסך הכל הסכם מכר רק שבטאבו יראו שאכן קיים מסמך רכישה" (עמ' 16 לפרו' ש' 4 -8).
כאשר הועמד על כך שלא פרט טענה מהותית זו בתצהירו, שב וטען כי כך הוצגו הדברים על ידי עו"ד גוזלן:
" ש.איפה זה כתוב בתצהיר שלך?
ת.אני זוכר טוב מאוד שהיא אמרה את זה. רשום בתצהיר שהעברנו כסף לדודה שלי והיא אמרה להחזיר.
ש.אתה בתצהיר אומר שלא ידעת שמדובר בהסכם מכר?
ת.איך אני אבין שדודה שלי לא קיבלה תמורה. עופרה גוזלן אמרה שזה בסך הכל הסכם מכר על הנייר רק שבטאבו יראו שקיים הסכם רכישה" (עמ' 16 לפרו' ש' 12-14).
בהמשך, פירט גרסה נוספת, שונה, ולפיה, כאשר חתם על ההסכם, סבר כי המדובר ב"הסכם מכר עתידי, שרק אחרי 120 נקבל את הדירה" (עמ' 17 לפרו' ש' 1).
העד שב ונשאל, לעניין אי פירוט הגרסה, שלפיה הציגה עו"ד גוזלן את ההסכם כהסכם מדומה, בתצהירו, ולא היה בפיו הסבר העשוי להניח את הדעת (עמ' 17 לפרו' ש' 4-18).
התקשיתי לקבל את גרסתו החדשה של העד שלא פורטה בתצהיר עדותו הראשית, בדבר עריכת ההסכם השני כ"הסכם מדומה". כאמור לעיל, קשה לקבל את טענתו, כי חתם הן על ההסכם הראשון, והן על ההסכם השני, מבלי שידע על מה הוא חותם. קשה גם לקבל כמהימנה את גרסתו, בדבר העברת התמורה החוזית בסך 860,000 ₪ לחשבון המבקשת, רק משום שעו"ד גוזלן הורתה לו לעשות כן, ומבלי לנסות להבין את תכלית העברת הכספים (עמ' 20 לפרו' ש' 4-7).
קושי נוסף עלה בגרסתו לעניין ידיעתו על רישום הדירה על שמו ועל שם המשיבות, כאשר בתצהיר עדותו הראשית, לא ציין את המועד שבו נודע לו העברת הזכויות על שמו על אף שמדובר בעניין בעל משמעות, נוכח הקשר הקרוב עם המבקשת, אשר בביתה הוא גם מתגורר לדבריו, מאז סוף שנת 2018. בחקירתו הנגדית סיפר שנודע לו על התרמית שבמסגרתה הוחתמו הוא והמבקשת על ההסכם השני, מבלי להבין על מה הם חותמים, רק לאחר שהתקבלה דרישת העירייה שהופנתה אל המבקשת, להמציא הסכם שכירות לדירה לצורך קבלת הנחה בארנונה – דרישה הנושאת תאריך 21.11.18 (נספח ג' לתצהיר המבקשת), חודשים ספורים לפני הגשת התביעה, וזמן קצר לפני משלוח ההודעה בדבר ביטול ההסכם השני ע"י ב"כ המבקשת (מיום 3.1.19). ואולם, כשהופנה להודעה ששלחה אליו עו"ד גוזלן בחודש מרץ 2018, השיב: "זכור לי שקיבלנו את המסמך" (עמ' 20 לפרו' ש' 30). משמע, הוא ידע על העברת הזכויות על שמו, תקופה לא מבוטלת קודם קבלת דרישת העירייה. עולה על כן תמיהה בהקשר זה, בשל חוסר המעש לכאורה, מצידו ומצד המבקשת, נוכח גילוי המרמה לטענתם, במהלך תקופה לא מבוטלת.
אשר לעדויות אחייניותיה של המבקשת, הגברת ציפי חדד והגברת אילנה עטייה –
בתצהיריהן, העידו העדות על התרחשויות שקדמו לעריכת ההסכמים, לרבות עריכת צוואה על ידי המבקשת, ולחצים שהופעלו עליה, לדברי העדות, על ידי מיכאל, בהקשר של עריכת הצוואה, וכן העידו על נסיבות עריכת ההסכמים, והעדר הבנתם של המבקשת ומאיר.
דא עקא, שהעדות יכולות היו להעיד מידיעה אישית, לכל היותר על נסיבות עריכת הצוואה, בעוד שיתר הפרטים, לרבות לעניין לחצים שהופעלו על המבקשת על ידי מיכאל, בשלבים שקדמו לעריכת ההסכמים, והנסיבות שבהן נערכו ההסכמים, נודעו לעדות, לדבריהן, מפי המבקשת ומפי מאיר. יודגש, כי הפרטים הנוגעים לעניין נסיבות עריכת ההסכמים נודעו להן, כעולה מעדויותיהן, מפי המבקשת ומפי מאיר, רק בדיעבד, בשנת 2018. מכאן, שביחס לנושאים הרלוונטיים לתביעה דנא, אין לעדות ידיעה אישית, ולכל היותר, יש בעדויותיהן לתמוך במסקנה, כי המבקשת העלתה את הטענות כלפי מיכאל, עוד בשנת 2018. לסברתי, אין על כן בעדויות משום תוספת ראייתית משמעותית, לעדויות המבקשת ומאיר.
7.לא מצאתי לסמוך ממצא פוזיטיבי גם על עדויות מיכאל והמשיבות –
אשר לעדויות המשיבות –
מעבר להיותן בעלות דין, שתיהן לא היו מעורבות כלל בכל המהלכים שקדמו לחתימת ההסכמים, כעולה מתצהיריהן. רחל נכחה במעמדי חתימת ההסכם הראשון, חתימת הסכם הביטול וחתימת ההסכם השני, ומרים נכחה במעמד חתימת ההסכם השני בלבד. שתיהן העידו, כי עו"ד גוזלן הסבירה לנוכחים את תוכן ההסכם, וכן העידו, כי המבקשת חתמה על ההסכם בידיעה ברורה ומתוך רצון, אלא שנדמה, כי כבר על פני הדברים, עדויותיהן לעניין מידת הבנתה של המבקשת, הינן במידה לא מבוטלת בגדר עדויות סברה.
אשר לעדות מיכאל –
המדובר כמובן בעד המעוניין בתוצאות המשפט.
עדותו לא היתה נטולת קשיים -
כך, לעניין ההסבר שנתן להתנדבותו הנטענת של מאיר, לשלם את מלוא התמורה החוזית על פי ההסכם השני, כאשר שני שליש מן התקורה שילם, לכאורה, במקום המשיבות – בנותיו של מיכאל: "לשאלת בית המשפט: למה אני סבור שנכון שאחי ישלם עבור חלקן של בנותי בדירה, אני משיב שאחי אוהב אותן. הוא ידע שיש כאן אופן של מתנה. בית המשפט מבקש לדעת מה מהות התשלום ומדוע אני לא שילמתי עבור בנותי אלא אחי, אני משיב שהוא ידע שזה מתנה והוא ידע שבסופו של דבר הוא ישלם את התמורה. הוא פשוט אהב אותן ואמר שהוא מוכן לשלם עליהן. הוא לא נשוי ואין לו ילדים הוא אוהב אותן כמו הילדים שלו..." (עמ' 22 לפרו' ש' 4-9). הסבר זה, לא נתמך בראיה נוספת כלשהי, והדברים לא אושרו כמובן על ידי מאיר. ההסבר האמור, גם לא פורט בתצהיר העד. ספק בעיני אם ניתן לקבלו.
בהמשך החקירה, סיפק מיכאל הסבר אחר – העד סיפר על הליך שנוהל עם בת משפחה לעניין ירושת אביהן המנוח של מיכאל ומאיר ז"ל, כאשר בעקבות הליכים שהוביל מיכאל, קיבלו הוא ומאיר כל אחד מחצית מדירת האב, ולדברי מיכאל: "אחי אמר שהוא ישלם על הילדים שלי בגלל שהצלתי את קורת הגג שלו והיום יש לו חצי מהדירה. מה הבעיה? זאת האמת לאמיתה". (עמ' 22 לפרו' ש' 20-27). גם דברים אלה, שיש בהם חידוש ביחס להסבר הראשון שמסר העד, לא נתמכו בראיה כלשהי, ולא אושרו על ידי מאיר, ולא נחה הדעת, כי זהו אכן ההסבר להתנהגותו הנטענת של מאיר.
קושי נוסף עולה, ביחס לעדותו של מיכאל, לעניין טיב ההסברים שנתנה עו"ד גוזלן לנוכחים במעמדי חתימת ההסכמים (ס' 23 לתצהירו), כאשר במהלך החקירה הנגדית הודה מיכאל, כי כלל לא נכח במעמדים אלה, וטען ששמע את הדברים מבתו, אלא שבתצהיר הובאו הדברים באופן שניתן להבין, כי מדובר בעדות מידיעה אישית, ולא צויין, כי המדובר בדברים ששמע מבתו.
כך גם ביחס להבנתו של מאיר, במעמד החתימה, וההסברים שניתנו לו לעניין רישום הזכויות בדירה על שם הרוכשים (ס' 24 לתצהיר), כאשר לאחר שהובהר, כי לא נכח במעמדי החתימה, טען מיכאל כי שמע את הדברים מפי מאיר עצמו – טענה שלא בא זכרה בתצהיר.
8.הנתבעים העידו כאמור, גם את עו"ד נתנאלה אבוקסיס ואת עו"ד עופרה גוזלן.
בתצהיר עדותה הראשית התמציתית, העידה עו"ד אבוקסיס על עריכת הצוואות על ידי המבקשת במשרדה. במסגרת חקירתה הנגדית, נשאלה לעניין מעורבותו של מיכאל בעניינים הקשורים בעריכת הצוואות, וכן, לעניין מידת מעורבותה והבנתה של המבקשת.
העדה שללה מעורבות או התעניינות יוצאת דופן מצד מיכאל בצוואות, והעידה, כי המבקשת היא שיזמה את עריכת הצוואות, וגילתה הבנה ועניין ביחס אליהן. לדברי העדה, ביחס למבקשת: "בטח שהיא יודעת לקרוא. היא היתה מאוד דעתנית ויודעת מה היא רוצה. היא מאוד על הקרקע" (עמ' 36 לפרו' ש' 27-28).
העדה גם שללה את האפשרות, כי המבקשת היתה נתונה ללחץ או להשפעה לעניין הצוואות (עמ' 37 לפרו' ש' 1-3).
עדותה של העדה לא הופרכה ולא נסתרה בחקירתה הנגדית, ולא מצאתי סיבה לדחותה כבלתי מהימנה.
עו"ד גוזלן העידה בתצהיר עדותה הראשית, בין היתר, על נסיבות עריכת ההסכם הראשון, הסכם הביטול, וההסכם השני. העדה העידה, כי "שני ההסכמים הוסברו לצדדים בטרם חתמו עליהם הצדדים, הצדדים הבינו את משמעות ההסכם, וחתמו עליו מרצונם, לאחר שהבינו את משמעותו.
בטרם נרשמו הזכויות על שם הקונים חתמה הגב' מזל על אישור קבלת מלוא התמורה בגין הדירה" (ס' 8 ו-9 לתצהיר העדה).
העדה נחקרה ארוכות, לעניין נסיבות עריכת ההסכמים. העדה העידה בחקירתה, גם על עריכת ההתחייבות מצד הרוכשים, להמשך מגורי המבקשת בדירה לכל ימי חייה. לטענתה, עניין זה הובא לידיעתה, רק לאחר שערכה את ההסכם, ועל כן, ערכה את ההתחייבות במסמך נפרד.
העדה גם העידה, כי עובר לעריכת ההסכם הראשון, היתה זו המבקשת עצמה שהגיעה, לבדה למשרדה, הסבירה לה את רצונה למכור את הדירה לאחייניה, וביקשה לתאם מועד לחתימה על ההסכם. העדה שללה את הטענות, לעניין קשיי שפה והבנה, מצד המבקשת.
העדה שללה את טענת המבקשת בהמרצת הפתיחה, כי סברה שחתמה על מסמכים לצורך העברת הזכויות בדירה לאחייניה, לאחר מלוא שנותיה, בהשיבה לעניין זה: "ההיפך. היא אמרה שרצתה להעביר את הדירה בעודה בחיים ויתנו לה לגור שם עד 120. היא בעצמה אמרה לי שהיא עשתה צוואה לגבי יתר הנכסים" (עמ' 43 לפרו' ש' 29-30).
העדה שללה את טענת המבקשת ומאיר, כי אמרה להם, שמדובר בחוזה למראית עין, וכי היא שהורתה למאיר להעביר את התמורה לחשבון המבקשת, ולמבקשת להשיב את התמורה לחשבונו של מאיר. לשאלות בעניין השיבה, בין היתר: "למי אני אומר דבר כזה? ממש לא", "הזוי", "איזה אינטרס יש לי להגיד דבר כזה?" (עמ' 44 לפרו' ש' 23-34).
סבורני, כי עדותה של עו"ד גוזלן לא הופרכה בחקירתה הנגדית, וכי לא עלה בידי המבקשת, לשכנע, כי העדה היתה מעורבת בקנוניה עם מיכאל, להונות את המבקשת ואת מאיר.
9.לאחר סקירת העדויות כמפורט לעיל, ולאחר בחינת טענות הצדדים, נראה כי לא נפרשה בפני בית המשפט התמונה המלאה של כל ההתרחשויות עובר לחתימת ההסכם השני, וגם לאחר חתימתו.
בכל הנוגע להעברת התמורה החוזית לכאורה, בסך 860,000 ₪ מחשבון מאיר לחשבון המבקשת, והשבת הסכום מחשבון המבקשת לחשבון מאיר, רב הנסתר על הגלוי, והתחושה היא, כי לא כל המידע הרלוונטי הונח לפני בית המשפט.
אין לשלול את האפשרות, כי מערכת היחסים הנוגעת למעורבים, לרבות המבקשת, מאיר ומיכאל, לא הובאה במלואה בפני בית המשפט, ואפשר, כי בה מצוי ההסבר לתהיות שנותרו לאחר שמיעת הראיות.
מכל מקום, לא עלה לסברתי בידי המבקשת, להרים את הנטל המוטל עליה, להוכחת העדר גמירות דעת או פגמים בכריתה, להתקשר בהסכם שבו העניקה את הזכויות בדירה.
הגם שסוגיית העברת התמורה החוזית, והשבתה, נותרו עלומות, הרי שלסברתי, אין לקבוע, כי ההסכם בכללותו בטל בשל היותו חוזה למראית עין. זאת, הן משום שאין לשלול את האפשרות, כי התמורה הועברה בהתאם לחוזה והושבה על ידי המבקשת למאיר, כמתנה, בדומה למתנות אחרות שהעניקה לו (כגון סך 600,000 ₪ שאין מחלוקת שהעבירה אליו קודם עריכת ההסכם השני); והן משום שגם אם סעיפי התמורה בהסכם נעשו למראית עין, מסיבה שלא הובהרה, ולא ברורים טעמיה, הרי שאין הדבר גורר בהכרח בטלות החוזה כולו, שכן אז עשוי יתר ההסכם לעמוד בתוקף כהסכם מתנה, ובמקרה כזה דינו להתקיים, כהסכם סימולציה יחסית (ע"א 630/78 יוסף ביטון נ' דוד מזרחי פ"ד לג(2) 576 וע"א 4305/10 מזל אילן נ' יוסף לוי (9.5.2012)).
יש לדחות לסברתי את הטענה החלופית, בדבר זכות המבקשת לבטל את המתנה, נוכח הוראת ס"ק 5(ב) לחוק המתנה, משהמתנה נגמרה ברישום הזכויות ע"ש הרוכשים, עוד בחודש פברואר 2018, וכן, משום שגם אלמלא הושלמה המתנה, הרי שהמבקשת לא הראתה ולא הוכיחה, התנהגות מחפירה מצד המשיבות כלפיה, כנדרש לעניין ביטול מתנה, בהוראת ס"ק 5(ג) לחוק.
למותר לציין, כי התחייבות הרוכשים – מאיר והמשיבות, עומדת בתוקף במלואה, על כל חלקיה, לרבות, כמובן, זכות מגוריה של המבקשת בדירה למשך כל חייה, כמו גם ההתחייבות לדאוג לה בעתיד, וככל שתופר ההתחייבות, אפשר כי ניתן יהיה לנקוט על בסיסה, הליכים משפטיים מתאימים.
יוער, לקראת סיום, כי במהלך שמיעת הראיות, עלו אפשרויות לסיום המחלוקת בין הצדדים בפשרה, ואף נכתב מתווה אפשרי בפרוטוקול, אלא שלא התגבשה הסכמה בין הצדדים. אמנם, הדיון בתובענה בערכאה זו הסתיים, אך אפשר, כי נכון יעשו הצדדים אם יבחנו, אף לפנים משורת הדין, את האפשרות להגיע לפשרה סבירה, גם בשלב זה, בהינתן, כי הצדדים הינם בני משפחה.
10.התובענה נדחית אפוא. המבקשת תשלם למשיבים הוצאות הדיון בתובענה לרבות שכ"ט עו"ד, בסך 25,000 ₪.
ניתן היום, כ"ד ניסן תשפ"א, 06 אפריל 2021, בהעדר הצדדים.
|
|
|
גד גדעון, שופט
|