- בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט לענייני משפחה בפתח תקווה מיום 22.11.20 (כב' השופטת י' גרינוולד-רנד שניתנה בתיק תמ"ש 19245-03-20) ולפיה נדחתה בקשת המבקשים לסילוק תביעת המשיבה על הסף- תביעה לחיוב המבקשים בתשלום מזונות נכדותיהן הקטינות.
יצוין כי המבקשים הגישו שתי בקשות רשות ערעור נוספות- האחת, ביחס להחלטה המחייבת אותם בתשלום מזונות זמניים עבור נכדותיהן הקטינות (רמ"ש 59173-01-21); והשנייה, ביחס להחלטה למתן צו לגילוי מסמכים (רמ"ש 11690-12-20). בדיון שאוחד בשלוש בקשות רשות הערעור (שהתקיים בפני ביום 25.2.21), הגיעו הצדדים להסכמות לפיהן תידון, תחילה, בקשת רשות הערעור שבכותרת, בשאלת דחייתה או אי דחייתה של תביעת המשיבה לחיוב הסבים במזונות הנכדות על הסף- וזאת על פי טיעונים בכתב.
ב"כ הצדדים הגישו השלמות טיעוניהם בכתב בסוגיה שבמחלוקת.
בין לבין, הועלתה הצעה ע"י בית משפט קמא בדבר הפניית הצדדים להליך גישור. הצדדים הסכימו להצעה זו וביום 27.4.21 ניתנה החלטתי לפיה אין ספק כי הכרעה בסוגיה שבמחלוקת עלולה לסכל את הליך הגישור, ולפיכך מתן ההחלטה בבקשת רשות הערעור שבכותרת תעוכב עד לסיום הליך הגישור, והתיק נקבע לתזכורת פנימית ליום 1.7.21.
ב"כ המבקשים הודיעה כי היא עומדת על בירור בקשת רשות הערעור שבכותרת, חרף הליכי הגישור, וביקשה כי תינתן הכרעה בסוגיה זו כבר עתה (ובמקביל להליכי הגישור). ב"כ המשיבה הודיע, תחילה, כי אף הוא מבקש כי הבקשה תוכרע כבר בשלב זה, ובהמשך הודיע כי הוא מותיר את ההחלטה לשיקול דעת ביהמ"ש.
בנסיבות אלו, ניתנת עתה הכרעתי בהליך שבכותרת.
עוד יצוין, כי מעיון בעמדת ב"כ המשיבה (שהוגשה לביהמ"ש ביום 10.6.21) עולה כי התקיימה ישיבת גישור אחת בפני עו"דx ביום 7.6.21 (בנוכחות ב"כ הצדדים בלבד), וקבועה ישיבה נוספות (בנוכחות המשיבה וב"כ) ליום 14.7.21.
רקע והחלטת בית משפט קמא-
- בקצרה יפורט כי המשיבה הגישה לבית משפט קמא תביעה לחיוב המבקשים במזונות נכדותיהם הקטינות- ילידות שנת x, x ו- x.
עפ"י הנטען בכתב התביעה, המשיבה הינה בת זוגו לשעבר של מר x - בנם של המבקשים. לבני הזוגx ילדים משותפים, כאשר הבנים מתגוררים עם אביהם, הבנות מתגוררות עם אימן המשיבה, והבן הבגיר מתגורר ב x. לטענת המשיבה, בני הזוג וילדיהם חיו ברמת חיים גבוהה מאוד והמבקשים היו מעבירים להם מידי חודש x שקלים. לטענתה, במהלך החיים המשותפים סבלה מאלימות פיזית ומילולית מצד בן זוגה ונמנעה מהגשת תלונה במשטרה נוכח התחייבות המבקש 1 כי יישא בהוצאותיה השוטפות של המשפחה. ביום 2.4.17 החליטה המשיבה להגיש תלונה כנגד בן זוגה בשל אלימותו כלפיה, וממועד זה, לטענתה, המבקשים צמצמו את תמיכתם הכלכלית, כאשר בהמשך, חדלו באופן מוחלט מהעברת כספים למשיבה לצורך מימון הוצאות הקטינים.
המשיבה הגישה, כאמור, תביעה לחיוב הסבים במזונות נכדותיהם הקטינות וזאת מאחר שבן זוגה (בנם של המבקשים) אינו עובד, מצוי בהליכי פשיטת רגל ואין ביכולתו הכלכלית לפרנס את הקטינות, ואף היא אינה מצליחה לספק את צרכי הקטינות.
- המבקשים הגישו לבית משפט קמא בקשה לסילוק התביעה על הסף מן הטעם כי התביעה הוגשה בניגוד לכללי הדין ונעדרת עילת תביעה נגדם, שכן המשיבה לא הגישה תביעה כנגד אביהן של הקטינות (טרם הגשת התביעה כנגד הסבים), ולא נקבע כממצא עובדתי כי אין ביכולתם של הורי הקטינות לשאת במזונותיהן.
לאחר שהוגשו התגובות לבקשה ניתנה ההחלטה נשוא בקשת רשות הערעור שבכותרת לפיה הבקשה, כאמור, נדחתה.
נקבע כי, לכאורה, אין ביכולתם של הורי הקטינות (המשיבה ובנם של המבקשים) לשאת במלוא מזונות הקטינות באופן שיספק את צרכיהן במלואם ויאפשר להן קיום בכבוד. בעוד מצבם הכלכלי האיתן והמשופר של הסבים מאפשר להם, לכאורה, לשאת במזונות הקטינות, מבלי שצרכיהם של הסבים או בני משפחתם האחרים ייגרעו. כך גם נקבע כי טענתה העובדתית של המשיבה, לפיה במהלך תקופת החיים המשותפים מימנו הסבים את מלוא הוצאות המשפחה על דרך העברתx שקלים ולכל הפחות x שקלים בחודש- לא הופרכה בשלב זה, וסוגיית זו טעונה בירור עובדתי במסגרת ההליך.
בית משפט קמא התרשם כי המבקשים "חרף יכולתם הכלכלית הגבוהה, מתנגדים לסייע כלכלית בפרנסת נכדותיהם הקטינות, המתגוררות עם האם, כחלק מ"מלחמה" שהם מנהלים כנגד האם. יש להצר על כך. עוד יש להצר על הפילוג והשסע הקיים בין האחים, הבנים כנגד הבנות. הבנים המצויים ב"מחנה" האב מנותקים מהאם ומאחיותיהן. מבלי להכריע במהות המחלוקת, ניתן לקבוע כבר בשלב זה, כי הסכסוך מתנהל "על גבן" של הקטינות, והן ניזוקות מכך".
בית המשפט קבע כי המבקשים לא הוכיחו, ואף לא לכאורה, את שלילת הקריטריונים שבחוק המצדיקים את חיובם במזונות. המדובר במקרה חריג בו קיימת הצדקה לחיוב סבים במזונות נכדותיהן, ואין מקום להורות בשלב זה על סילוק התביעה על הסף.
תמצית טענות הצדדים-
- לטענת המבקשים, בתמצית, שגה בית משפט קמא עת דחה את בקשתם: חובת הסבים בתשלום מזונות עבור נכדיהם היא מאוחרת לחבותו של כל אחד מן ההורים, ולא ניתן לדון בתביעה לחיוב סבים במזונות הנכדים בטרם הוגשה תביעה כנגד האב ושזו הוכרעה; היכולת או העדר יכולת של הקטין לקבל מזונות מהוריו הינו עניין עובדתי הטעון הכרעה לאחר שמיעת ראיות ולא ניתן לדלג על שלב זה. אף לא ניתן לתבוע במקביל הורה וסבים לחיוב במזונות, קל וחומר בענייננו שעה שהתביעה הוגשה כנגד הסבים בלבד; אין בעובדה כי אבי הקטינות פושט רגל כדי לשנות ממסקנה זו, שכן ניתן להגיש נגד אדם המצוי בהליכי פש"ר תביעה לחיוב במזונות ילדיו; המשיבה מעלה טענות סותרות בהליכים משפטיים מקבילים (בהליך קמא טענה כי האב נעדר יכולת כלכלית ובהליך הפש"ר טענה כי לאב נכסים רבים על שמו); חיוב סבים במזונות נכדים נעשה במקרים נדירים בלבד; המשיבה עובדת, משתכרת ויש ביכולתה כדי לפרנס את הקטינות.
- מנגד טענה המשיבה, בתמצית, כי דין הבקשה להידחות: אין להתנות חיוב סבים בהליך משפטי מקדים נגד האב; תביעת המשיבה עומדת בהתאם לכללי הדין ואין הצדקה לסילוקה על הסף; המבקשים מפרנסים את בניה של המשיבה ובמהלך החיים המשותפים הם פירנסו את המשפחה כולה וגם מטעם זה יש לברר את ההליך לגופו; יש לברר את טענות הצדדים, לרבות שאלת יכולתו הכלכלית של האב לזון את בנותיו (או העדר יכולתו), במסגרת התביעה קמא לגופה; הצורך בקביעת ממצאים בשאלת יכולת האב לזון את ילדיו אינה מהווה עילה לסילוק תביעה על הסף אלא אך שלב משלבי ההליך; המבקשים אינם טוענים כי לאב יכולת כלכלית לזון את בנותיו אלא מתעקשים לקיים הליך פורמלי בלבד.
דיון והכרעה-
- לאחר עיון בכתבי הטענות של הצדדים, ואף לאחר ששמעתי את טענותיהם בדיון שהתקיים בפני ביום 25.2.21, אני סבורה כי הועלו טענות משמעותיות שיש מקום לדון בהן, ולפיכך ניתנת רשות ערעור והבקשה תידון כערעור.
יחד עם זאת, דין הערעור להידחות כמפורט להלן.
- החלטת בית משפט קמא הדוחה בקשה לסילוק תביעה על הסף, הינה החלטה דיונית הנוגעת לאופן ניהול הדיון, והכלל הוא שאין ערכאת הערעור מתערבת בהחלטות מסוג זה אלא במקרים חריגים בהם נפלה טעות מהותית בהחלטה או כאשר מתעורר חשש ממשי לניהול הליך סרק שכרוך בהשקעת משאבים רבים. ראו רע"א 3744/20 י.ו. טירת הכרמל בע"מ נ' חלבי, מיום 30.7.20.
ביהמ"ש העליון החיל כלל זה ביתר שאת במקרים בהם מדובר בהחלטה שמשמעותה המשך בירור ההליך לגופו, כפי שבענייננו (ראו רע"א 9070/11 אייזיקוביץ נ' קלוגר, מיום 16.1.12).
כך גם נקבע בפסיקה כי מקום בו נדרש בירור עובדתי לשם הכרעה בבקשה לסילוק תובענה על הסף, לרוב הדבר מצדיק את דחיית הבקשה לסילוק התביעה בשלב המקדמי, והמשך בירורה במסגרת ההליך לגופו. ראו רע"א 2306/20 סער נ' י.שומרוני- חברה לבניין ופיתוח (2002) בע"מ, מיום 1.7.20.
- לא מצאתי כי העניין שבפני נמנה עם אותם "מקרים חריגים" המצדיקים התערבות ערכאת הערעור בשלב זה של ההליך קמא וסילוק תביעת המשיבה על הסף.
ודוק, טענתם העיקרית של המבקשים היא כי לא ניתן לנהל את התביעה קמא כנגד הסבים/המבקשים, בשעה שלא הוגשה תביעה לחיוב אבי הקטינות במזונותיהן ומשזו לא הוכרעה בהליך משפטי מתאים.
חובת סבים לשאת במזונות נכדיהם מוסדרת בסעיפים 4 ו-5 לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) תשי"ט-1959 (להלן "חוק המזונות"). סעיף 4 לחוק המזונות קובע את הזכאים למזונות- ובענייננו, חובת סבים במזונות נכדיהם מוסדרת בסע' 4(3) לחוק המזונות- בעוד סעיף 5 קובע את התנאים לתחולת החיוב במזונות.
אביא להלן את סע' 5 לחוק המזונות:
"5. סולם המזונות
אין אדם חייב לספק מזונות לבן משפחה לפי סעיף 4 אלא במידה שנתקיימו שלוש אלה:
(1) יש בידו לעשות כן לאחר סיפוק הצרכים של עצמו, של בן זוגו, ושל הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן זוגו;
(2) אותו בן משפחה, על אף מאמציו, אינו יכול לספק צרכיו מעבודה, מנכסיו או ממקור אחר;
(3) אותו בן משפחה אינו יכול לקבל מזונות לפי סעיף 2 או לפי סעיף 3 או מעזבון, ואינו יכול לקבלם מבן משפחה הקודם לאותו אדם לפי הסדר שנקבע בסעיף 4".
עפ"י לשון סעיף 5 לחוק המזונות, חיוב הסבים במזונות נכדיהם מותנה בקיומם של שלושה תנאים מצטברים: האחד- הוכח כושר כלכלי של הסבים אשר באפשרותם לדאוג לכלכלתם ולכלכלת ילדיהם הקטינים; השני- כי הקטין אינו יכול לספק צרכיו מעבודה/נכסים/ מקור אחר; והשלישי- שהקטין אינו יכול לקבל מזונותיו מכוח חיובים המוטלים בדין על אחר, או מבן משפחה שקודם לסבים (עפ"י המדרג שנקבע בסעיף 4 לחוק המזונות).
בית המשפט העליון הדגיש כי חיוב הסבים אינו חיוב אוטומטי וכי הוא "אינו נובע מעצם יחסי הורה וילד, אלא מקיומן של הנסיבות המיוחדות, המפורטות בסעיף 5 ו-4, ולגבי אלו צריך להביא ראיות ובית המשפט צריך לקבוע בעניין זה ממצאים, המבססים את החיוב" (ע"א 161/82 רחמים רומנו נ' אסתר רומנו, מיום 5.2.84).
נוכח הוראות סע' 5 לחוק המזונות, נקבע בפסיקה כי כל עוד לא הוכח העדר יכולתו או סירובו של האב לשלם את מזונות הקטינים, הרי שטרם הבשילו התנאים להקמת עילת תביעה לחיוב הסבים במזונות הנכדים הקטינים, וכי אין על הסבים לזון את נכדיהם אלא אם הוריהם אינם עושים כן ואינם מסוגלים לעשות כן.
ראו עמ"ש (מרכז) 20319-03-17 י.ב נ' מ.ב, מיום 11.1.18; ע"א 4480/93 פלוני נ' פלונית, מיום 12.10.94 וע"א 49/72 אברהם גלפרין נ' שמואל לבבי, מיום 20.6.72.
בעמ"ש (מרכז) 20319-03-17 (שהוזכר לעיל), נקבע המתווה לבדיקת סבים בחיוב מזונות נכדיהם הקטינים, כדלקמן: תחילה, יש לבחון את צרכיו של הקטין לפי הנסיבות האובייקטיביות; בשלב השני יש לבחון האם מי מהוריו של הקטין יכול לספק צרכים אלו; בשלב השלישי, וככל שהורי הקטין אינם יכולים לספק את צרכי הקטין, יש לבדוק אם קיימת דרך אחרת לסיפוק צרכי הקטין (מנכסים השייכים לו למשל); ובשלב הרביעי- ככל שלא ניתן לדאוג לצרכי הקטין ע"י הוריו או נכסיו שלו, יש לבחון האם הסבים יכולים לדאוג לצרכיו של הקטין וזאת לאחר דאגתם לצרכים שלהם.
- בענייננו, בנקודת זמן זו- בשלב של סילוק תביעת המשיבה על הסף- לא מצאתי, כאמור, להתערב בהחלטה קמא, ולא מצאתי כי התביעה נעדרת "עילת תביעה" כנגד המבקשים, המצדיקה סילוקה כבר בשלב זה.
ובמה דברים אמורים: הצדדים חלוקים ביניהם בשאלה האם יש להגיש תחילה תביעה נפרדת ועצמאית כנגד אבי הקטינים, ולהמתין להכרעה בה, כתנאי להגשת תביעת מזונות כנגד הסבים; כאשר לטענת המבקשים בהעדר הגשת תביעה כנגד האב יש לסלק את התביעה כנגד הסבים על הסף, בעוד לטענת המשיבה אין כך הדבר. ואולם, בשלב מקדמי זה של ההליך, כאשר בית המשפט השתכנע, לכאורה וכמפורט בהחלטה קמא, כי אין ביכולתם של המשיבה ואבי הקטינות לשאת במלוא מזונות הקטינות באופן שיספק את צרכיהן במלואם, הרי שיש לברר את התביעה קמא לגופה, ובמסגרת פסק הדין הסופי שיינתן- לאחר שמיעת עדויות וראיות- ניתן יהיה להכריע במלוא המחלוקות שבין הצדדים.
ודוק, סעיף 5(3) לחוק המזונות אינו קובע, כתנאי בלעדי אין, כי יש להגיש תביעת מזונות כנגד האב טרם הגשת התביעה כנגד הסבים. כל שנקבע בסעיף זה הוא כי יש להוכיח שהקטין אינו יכול לקבל מזונות, ואינו יכול לקבלם מבן משפחה הקודם לסבים.
חיזוק למסקנה זו ניתן למצוא אף למצוא בע"א 232/89 רנט לויאן נ' יוסף לויאן, מיום 14.12.89 (להלן "עניין לויאן") שם קבע בית המשפט העליון כי החיוב לפי סעיפים 4-5 לחוק המזונות אינו מותנה בקיום הליך קודם נגד מי שחייב במזונות הקטינים, וכדברי הנשיא (כתוארו אז) כב' השופט שמגר "החיוב לפי סעיפים 4 ו-5 הנ"ל עומד על רגליו הוא ואיננו מותנה בקיום הליך קודם נגד מי שחייב במזונות לפי סעיפים 2 או 3, אלא באותה מידה בה מהווים ההליך הקודם ובעיית אכיפתו של פסק הדין שניתן בו ראיה להוכחת התקיימותם של התנאים הקבועים בסעיף 5(3) לחוק הנ"ל" (עמ' 667, ההדגשות אינן במקור).
הנה כי כן, משקבע בית משפט קמא בהחלטתו כי בשלב זה, הוכח, לכאורה, שהקטינות אינן יכולות לקבל מזונות מאביהן ומהמשיבה, וכי יש ביכולת המבקשים לדאוג לכלכלתם ולסמוכים על שולחנם, הרי שאין מקום לסלק תביעה זו על הסף. המבקשים אינן משיגים במסגרת הבקשה שבכותרת על קביעת בימ"ש קמא בדבר העדר יכולתו הכלכלית של האב לשאת במזונות הקטינות (אך לטענתם המשיבה יכולה לספק את צורכיהן), ונראה כי מתקיימים, לכאורה ובשלב זה בטרם שמיעת ההוכחות, התנאים שנקבעו בסעיף 5 לחוק המזונות. בנסיבות אלו, לא ניתן לקבוע כי התביעה נעדרת כל "עילת תביעה".
- המבקשים הפנו לפסק הדין שניתן ברמ"ש (ת"א) 56241-12-12 ג.נ נ' ל.ג (מיום 19.8.13), שם נדחתה תביעה על הסף, מאחר שלא הוגשה תביעה קודמת ונפרדת כנגד האב (אלא התביעה הוגשה כנגד האב וכנגד הסב בצוותא), וטענו כי יש להחיל את ההלכה שנקבעה שם בענייננו, שכן הדברים הם בבחינת "קל וחומר".
אינני מקבלת טענה זו: מעבר לכך שמדובר בפס"ד שניתן באותה ערכאה (בית משפט מחוזי), שאיננה מהווה הלכה מחייבת, והלכת לויאן שניתנה ע"י בימ"ש עליון (הלכה מחייבת), הרי - וזה העיקר- מדובר בנסיבות שונות. מעיון בפסק הדין שניתן ברמ"ש 56241-12-12, הפנה בית המשפט המחוזי לפסק דינו של ביהמ"ש העליון בעניין לויאן, אך קבע כי הנסיבות שבפניו אינן מצדיקות ניהול התביעה לגופה אלא סילוקה כבר בשלב המקדמי. ואולם, נראה כי דווקא בנסיבות המיוחדות שבענייננו, ובשלב בו טרם נפרסה מלוא התמונה, ונוכח טענותיהם הקוטביות של הצדדים, יש מקום לברר את התביעה ולבחון את הטענות לגופן. זאת, בין היתר, נוכח הטענה כי אבי הקטינות הוכרז כפושט רגל והוא אינו עומד בהסדר התשלומים שנקבע (בסך 500 ₪ לחודש); לאור טענת המשיבה כי האב ציין בהליך פשיטת הרגל שאינו יכול לשלם לקופת הנאמן את הסכומים הנדרשים ואין לו שום סיוע מהוריו; נוכח עמדת המשיבה לפיה המבקשים העניקו סיוע כלכלי לבני הזוג במשך תקופת הנישואין; צורף הסכם שכותרתו "הסכם מתנה" (מיום x) שממנו ניתן ללמוד כי בני הזוג פנו למבקש 1 על מנת שיסייע להם כלכלית במימון ההוצאות השוטפות הדרושות לניהול משק הבית. המבקש- בהתאם להסכם זה- העניק להם במתנה "קצבה חודשית" בסך x שקלים לחודש, לתקופה קצובה ועל פי שיקול דעתו הבלעדי; נוכח הטענה כי המבקש אינו דואג לצרכי הקטינים המתגוררים עימו אלא המבקשים הם אלו שנושאים בהוצאות אלו.
- כידוע, התערבות ערכאת הערעור בהחלטה הדוחה בקשה לסילוק תביעה על הסף שמורה למקרים חריגים ונדירים "כגון כאשר ניהול ההליך ישפיע באופן בלתי הפיך על זכויות הצדדים, כאשר קיים חשש ממשי לניהול הליך סרק וכאשר ניכר כי הערכאה הדיונית טעתה טעות ברורה" (ראו רע"א 8834/15 אפלייד מטריאלס נ' צבי להט, מיום 3.3.16).
לא מצאתי כי בענייננו, ובאם התביעה תתנהל לגופה, יש בכך כדי לפגוע באופן בלתי הפיך בזכויות המבקשים, או כי קיים חשש ממשי לניהול הליך סרק (וממילא אם בסופו של יום יתברר כי המדובר היה בהליך סרק, ניתן יהיה לחייב את המשיבה בתשלום הוצאות בהתאם).
זאת ועוד, סילוק תביעה על הסף מחמת העדר עילה הינו אמצעי חמור וקיצוני אשר "יש לנקוט רק במקרים בהם ברור שהתובע אינו יכול בשום אופן לקבל את הסעד המבוקש, אפילו הוכיח את העובדות המפורטות בכתב התביעה.." (ראו א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שלוש עשרה-2020, עמ' 295). נראה, כאמור, כי באם המשיבה תוכיח את טענותיה המפורטות בכתב תביעתה, באמצעות עדים וראיות, היא תוכל, לכאורה, לקבל את הסעד המבוקש.
יתכן כי בסופו של ההליך קמא, אי תביעת אבי הקטינות יעמוד לה לרועץ (באשר לבחינת יכולתו הכלכלית של האב לשאת בתשלום מזונותיהן), אך בשלב זה לא ניתן לקבוע כי זה המצב ואין לחסום את המשיבה מבירור תביעתה לגופה.
- בנסיבות אלו, כאמור, הערעור נדחה.
המבקשים יישאו בהוצאות המשיבה בסך 5,000 ₪, אשר ישולמו מתוך העירבון שהופקד.
יתרת העירבון תוחזר למבקשים באמצעות ב"כ.
פסק הדין מותר לפרסום ללא פרטים מזהים.
ניתן היום, ד' תמוז תשפ"א, 14 יוני 2021, בהעדר הצדדים.