בעניין הקטינות:
א.א. ילידת x.x.2005
י.א. ילידת x.x.2008
החלטה
מהם הפרמטרים להשתת חיוב במזונות קטינות במקרה של הסדר קינון הורי (nesting) כאשר בין ההורים פערי השתכרות משמעותיים?
- בפני בקשת התובעת לפסיקת מזונות זמניים עבור שתי בנותיהם הקטינות של הצדדים, שפרטיהן בכותרת (להלן: "הקטינות"), השוהות בדירת הצדדים המשותפת כאשר ההורים עצמם שוהים איתן לסירוגין בחלק מהימים (הסדר קינון הורי-nesting).
- עסקינן בבני זוג יהודים שנישאו זה לזו בשנת 2004 וממערכת יחסים זו נולדו להם שתי הקטינות והן בגיל ההתבגרות כיום.
- בין הצדדים מתנהלים הליכים שונים בעניין הקטינות, מזונותיהן ואיזון המשאבים, כאשר בתוך כך הגישה התובעת (להלן: "האם") בקשה למתן צו הגנה כנגד הנתבע (להלן: "האב") לפי הוראות החוק למניעת אלימות במשפחה (ה"ט 61588-04-21).
- מלכתחילה האב נזעק מהחשש להרחיקו מחיי בנותיו הקטינות וביקש סיועו של בית המשפט לאפשר לו להיות נוכח בחייהן לאור טענותיו לקשר מיוחד עמהן. בהקשר זה ובשעה שזמני השהות רלוונטיים לדיון בעניין המזונות אדרש להשתלשלות ההליכים וההסדרים בעניין זה.
- יש לציין כי בתחילה ניתן צו הגנה במעמד צד אחד והצו אף הוארך במעמד הצדדים למשך 30 יום נוספים (פסק דין מיום 11/5/2021), אך נקבע בסיפה של ההחלטה כי יש להגביל תוקפו של צו ההגנה עד אשר יכונן הסדר קינון הורי בבית הצדדים ששני ההורים הסכימו כי הוא ראוי ואפשרי ולשם כך הוזמן תסקיר סעד שיבחן הצעות הצדדים להסדר קינון ויבחן מהי טובת הקטינות בהקשר זה.
- עוד הוספתי בפסק הדין כי אני מוצא לנכון להבהיר בפני האב ובא כוחו בהקשר זה כך:
"מלכתחילה הסדר קינון אינו חייב להיות חציוני או שוויוני לגמרי. כך גם הסדר משמורת משותפת לא חייב להתקיים עם זמני שהות שווים. העמידה הדווקנית על "חצי – חצי" או "שוויון מוחלט בזמני שהות" ללא ראיה של טובת הקטינות ומה נחוץ עבורן, היא גישה נוקשה מדי. הורות צריכה להיות רפלקסיבית ולהתאים עצמה לצרכי הילדים ולא להתקבע לפי רצון של אחד ההורים ויהי מה. אין לי ספק כי אם האב היה מראה גמישות בהקשר זה היה נמנע הדיון היום שרק הביא אף הוא להסלמה נוספת ומיותרת ביחסים. עם זאת ומאחר והצדדים בשלבי פירוד ראשונים והאב טוען כי הוא עושה עבודה טיפולית עם עצמו, ככל שיראה בפני בית המשפט וגורמי המקצוע כי המסר הופנם, כך ניתן יהיה לסמוך על הורותו. גם האם הציגה עמדה נוקשה בעניין הקינון, אך בניגוד לאב היו לה הסברים לחששותיה מפני רצף ימים של קינון. איני משוכנע שהסברים אלה במקומם וגורמי מקצוע יבחנו אותם, אך ראוי כי גם היא תגלה גמישות רבה יותר בעניין זה".
- העו"ס לסדרי החלה בבדיקתה את אפשרות הסדר הקינון ההורי אך הצדדים הודיעו לה כי הגיעו להסכמות ביניהם באופן עצמאי בדבר הסדר קינון זמני הנערך במחזורים של 2 שבועות באופן הבא:
בשבוע הראשון ישהה האב בבית המשפחה בימים ראשון, שלישי וחמישי והאם ביתר הימים;
בשבוע השני ישהה האב בבית בימים ראשון ושלישי ובסופ"ש: שישי שבת ועד צאת השבת והאם ביתר בימים.
להסכמות אלו ניתן תוקף של החלטה ביום 15.6.21.
חשוב לציין כי לא ברור אם כלל ניתן יהיה לבצע פירוק שיתוף בבית הצדדים שנבנה על מקרקעי הקיבוץ ונחשב נכון להיום כחלק ממקרקעי הקיבוץ. במצב דברים זה, יש חשש שפירוק השיתוף יידחה זמן מה והסדר הקינון יתארך. לכן החלטת המזונות הזמניים אמורה ללוות את המשפחה בתקופה זו שמשכה נכון להיום אינו ידוע.
- במקביל מונתה על ידי גם אפוטרופא לדין שתבחן את טובת ורצון הקטינות ותדווח לבית המשפט בהתאם. האפוט' לדין נפגשה עם הקטינות ודיווחה לבית המשפט ביום 4.7.21 כי הסדר הקינון במתכונתו הנוכחית אינו מיטיב עם הקטינות. אמנם היא אינה רואה סידור אחר זולת הסדר הקינון כפתרון זמני של הרע במיעוטו ברם כדי להקל על מצוקתה הרגשית של אחת הקטינות (י.א.) הומלץ לשקול להפחית יום אחד מימות השבוע. האב התנגד להמלצת האפוט' לדין ואילו האם תמכה בהמלצה זו ועתרה לחילופין להפסיק את הסדר הקינון ולקבוע זמני שהות בדירתו השכורה של האב בקיבוץ.
- ביום 12.7.21 החלטתי לאמץ המלצת האפוט' לדין והורתי על שינוי בהסדר הקינון כך שבשבוע אחד ישהה האב בבית המשפחה בימים א' ו-ה' ובשבוע שני בימים א', ג' ושישי עד מוצאי שבת. טענות הצדדים בעניין המזונות הוגשו עוד בטרם השינוי בהסדרי הקינון לעיל.
עיקר טענות האם לעניין המזונות הזמניים:
- לטענת האם חרף הסדר הקינון וזמני השהות שנקבעו לאב, רק היא מכלכלת ומזינה את בנותיה.
- נטען כי האם עובדת כמדריכה בחינוך הבלתי פורמלי של הקיבוץ ומשתכרת סך של 4,633₪ נטו בממוצע ואילו האב, עובד בבנק *** כבנקאי ומשתכר סך של 15,000 ₪ נטו ובחישוב יחס הכנסות של 23% לאם לעומת 77% לאב.
- התובעת פירטה את צרכי הקטינות בסך של 6,600 ₪ וכן עתרה לחיוב בגין מדור והחזקת מדור והכל בסך כולל של 6,926 ₪, אולם לבסוף העמידה את דרישתה למזונות זמניים על סך נמוך יותר של 4,000 ₪ בחודש לרבות מדור ולמעט הוצאות חריגות בתחום החינוך, קייטנות והבריאות (האם צירפה מסמכים רלוונטיים ובכלל זה תלושי שכר, קבלות דפי חשבון ואסמכתאות על הוצאות שונות).
עיקר טענות האב לעניין המזונות הזמניים
- לטענת האב, אין כלל מקום לפסוק מזונות זמניים, עת צרכי הקטינות מסופקים במלואם במסגרת הסדר הקינון ועל כל צד לשאת במזונות הקטינות לפי חלקו עמהן, קרי לפי ימי השהות.
- האב טען כי נושא בכל צרכי הקטינות ובהחזרי החובות המשותפים, שהם בסך של 9,500₪ ואין להשית עליו כל תשלום נוסף. האב ציין כי ישנם חיובים לקיבוץ אשר אינם משולמים מחודש ינואר 2021 בשל המצוקה הכלכלית והמשבר ביחסים. יש להצר כי בתגובה לא צוינו ולא נערכה הפניה לדפי בנק רלבנטיים מהם ניתן היה ללמוד על כל ההלוואות, מתי ניטלו, מה גובה החיוב החודשי, מה הייתה מטרה ההלוואות וכיו"ב.
- מבחינת היקף הכנסותיו טען האב כי שכרו עומד על סך 10,000 ₪ ואילו הכנסות האם נאמדות בסך של כ-5,500 ₪. (האב צירף מסמכים רלוונטיים ותלושי שכר).
- עוד נטען כי האם הגזימה בתיאור צרכי הקטינות וככל והאב יחויב בתשלום מזונות זמניים, הרי שלשיטתו סך צרכי הקטינות הוא 4,100 ₪ ולפי יחס הכנסות וזמני שהות יש לקבוע תשלום מזונות בסך של 860 ₪ בחודש בלבד.
תשובת האם לטענות האב :
- האם סברה בתשובתה כי משכורתו של האב גבוהה יותר מזו שציין. נטען כי האב לא המציא כל תלושי שכר להוכחת גובה שכרו וטענותיו בעניין זה נטענו בעלמא. האם חזרה וטענה כי במהלך שהותו בבית המשותף האב לא קונה דבר במרכול ונהנה ממוצרים אותם היא קונה מכספה עבור הבית בו נערך הסדר הקינון ההורי. לעניין חובותיו והלוואותיו של האב טענה האם כי אין היא מודעת להלוואות ותכלית נטילתן והן תוארו באופן ערטילאי.
דיון נורמטיבי:
- החיוב במזונות במסגרת הסדר קינון שונה מחיוב במזונות במקרה של חלוקת זמני שהות בשני בתי ההורים. כאן, הקטינות נותרות לגור בבית המשפחה וההורים נכנסים לזמני שהות לסירוגין עם בנותיהם כאשר בכל זמן שהות מסוים שוהה רק הורה אחד עם הילדים.
- על פי רוב, נהוג לראות בהסדר קינון הסדר יקר יותר עבור המשפחה וזאת מהטעם הפשוט שבניגוד להסדר השכיח של חלוקת זמני שהות של ילדים בשני בתי ההורים, במקרה של קינון, יש צורך להחזיק למעשה 3 משקי בית או יחידות דיור: דירת המשפחה בה גרים הילדים/ות, דירה להורה א' (אב/אם) ודירה להורה ב' (אב/אם). אם לוקחים בחשבון את הוצאות הליכי הפירוד ו/או מקרים שבהם למי מההורים מערכת יחסים חדשה לאחר הפירוד, הרי שאותה "עוגת הכנסות" שהייתה למשפחה ערב הסכסוך מצטמצמת באופן משמעותי וכפועל יוצא נמצא, כי הסדר הקינון אינו אפשרי מבחינה כלכלית ברבים מהמקרים, אפילו ייחשב הדבר להסדר המיטיב עם הילדים. מסיבה זו, הסדר קינון נחשב (בארה"ב לפחות) להסדר חלוקת אחריות הורית שמתאים מבחינה כלכלית לבני מעמד בינוני עד גבוה (ראו בהקשר זה:
Flannery, M. T. (2004). Is bird nesting in the best interest of children. SMUL Rev., 57, 295. 303.)
- סידור הקינון ההורי משפיע על אופן החיוב במזונות במספר מישורים:
20.1. מישור רמת החיים: ראשית וכאשר הסדר הקינון ההורי ככזה נועד לאפשר יציבות לילדים ושמירה על אורח חייהם, צריכה להישמר גם רמת החיים שלה הורגלו בדירה. הדבר ימצא ביטוי בעיקר בכל הנוגע לשימוש במתקני הבית/הדירה ובהוצאות הכלכלה והמזון. העובדה שההורים הסכימו על הסדר קינון לא אמורה להביא לכך שכעת לא יופעלו המזגנים/תנורים בבית כדי לחסוך בחשמל, או שגינה לא תושקה כדי לחסוך בהוצאות המים. כך גם רמת הצריכה עבור הכלכלה והמזון לא אמורה להיפגע ולהשתנות כלל (לא לטובה ולא לרעה). בהקשר זה יש לזכור כי קשה מאוד ליצור הפרדה מלאכותית בין צרכי המזון של ההורה השוהה עם הילדים לבין צרכי הילדים עצמם. ראשית, שני ההורים נהנים מהמזון והכלכלה שבבית, כל אחד בהסדרי שהותו עם הילדים. שנית, מדובר בהבחנה בלתי אפשרית כמעט. גם צרכים אחרים בתחום הביגוד וההנעלה, החינוך, הבריאות, ההסעות לא אמור להשתנות באופן משמעותי בעקבות הסדר הקינון. נראה כי אם הסדר קינון הורי עלול להביא לפגיעה ברמת החיים של הילדים, הרי שיהיה בכך משום חיסרון שיצריך בחינה קפדנית של התאמת ההסדר לטובתם של הילדים.
20.2. מישור קביעת ההורה המרכז: בהסדר קינון קביעת מיהות ההורה המרכז חייבת להיעשות בסמיכות לעריכת ההסדר. בהקשר זה, המידיות של קביעת ההסדר נוגעת בעיקר להוצאות החזקת המדור והוצאות תלויות שהות כגון הכלכלה והמזון.
20.3. מישור השפעת הסדר קינון הורי על הוצאות ההורים: בעקבות הסדר קינון הורי, על כל הורה למצוא לעצמו דיור חליפי בזמנים שאינם זמני שהות בבית הצדדים. מצבו הכלכלי של הורה שגר בדירת הוריו/בן זוג אחר מושפע פחות ממצבו הכלכלי של הורה שנדרש לשכור דירה. העניין צריך למצוא ביטויו בחישוב ההכנסות הפנויות של כל הורה בהתאמה לפני קביעת יחס ההכנסות ביניהם.
20.4. מישור השוויון במימוש האחריות ההורית הכלכלית: בניגוד למקרים "רגילים" של תנועת הילדים בין שני בתי ההורים והחשש מפני תחושת שהות בבית עשיר אל מול בית עני כאן, הקטינות נותרות באותו בית – ביתן. עם זאת, יש לקחת בחשבון את הצורך בהשוואת יכולות הצדדים לבלות עם הקטינות בזמני שהות ולממן עבורן צרכים שאינם תלויי שהות ברמה דומה לעבר (למשל הוצאות בילוי ופנאי, ביגוד והנעלה). גם בהקשר זה חשוב לבחון מי ההורה המרכז.
20.5. פרמטרים לסיוע בקביעת ההורה המרכז לצרכי ההחלטה הזמנית: לבסוף ובשל העובדה שמדובר בשלב מקדמי ובפסיקת מזונות זמניים, יש לשקול העדפה של עיקרון השיקוף, כלומר לבחור בהורה שביצע את רכישות הצרכים והמצרכים תלויי שהות ושאינם תלויי שהות קודם פסיקת המזונות הזמניים ואף קודם המשבר, כנקודת התחלה ובסיס לקביעת ההורה המרכז שיעשה זאת כעת בעקבות פסיקת המזונות הזמניים. מצד שני, יש לשקול חיוב במזונות של מי שהיה הורה מרכז קודם הסדר הקינון, מקום שהוכח שאינו ממשיך לעשות כן מבחירה במהלך הסכסוך.
- כידוע, שלב פסיקת המזונות זמניים הינו שלב ראשוני. הוא נעשה בדרך כלל לאחר דיון קצר ולעתים בטרם קיום דיון ועל יסוד מסמכים. נפסק כי הכרעת בתי המשפט לענייני משפחה בבקשות לפסיקת מזונות זמניים, חייבת להיות מהירה, עניינית, ומטבעה נשענת על תמונה חלקית כאשר בכל מקרה, החלטת מזונות זמניים אינה סופית וככל שיתברר לאחר שמיעת ראיות שנפלה טעות בקביעת המזונות הזמניים, ניתן לקזז סכומים אלה מהמזונות העתידיים (ראו רמ"ש (מחוזי חיפה) 41433-04-18 פלוני נ' פלונית 30/5/2018 [פורסם בנבו]). דברים אלה מבטאים את המעבר מהכרעה שהיא בגדר "סיוע ראשוני", מזונות זמניים, להכרעה שהיא תולדה של בירור עובדתי מקיף – מזונות קבועים במסגרת פסק דין (ראו רמ"ש (מחוזי חיפה) 31159-09-17 פלוני נ' פלונית (18/10/2017) [פורסם בנבו])).
- משכך פני הדברים, טענות הצדדים בדבר גובה השתכרותם ויכולתם, צרכי הקטינות וטענות עובדתיות נוספות לגביהן חלוקים הצדדים, טעונות הוכחה ותתבררנה במהלך ההליכים המשפט ככל ולא יגיעו הצדדים להסכמות על בסיס החלטה זו וייראה כי יש בכך צורך. עם זאת יש לבחון בזהירות ובקפדנות עד כמה שאפשר את הכנסות הצדדים והוצאות/ניכויי החובה והתחייבויות אחרות.
- בענייננו, מדובר בצדדים יהודים. החיוב של הורים יהודים במזונות ילדיהם מעל גיל 6 שנים הוא מכוח הדין האישי הלוא הוא הדין העברי. עד יולי 2017 היה נהוג לראות באב כאחראי בלעדי לסיפוק מזונות הילדים ולפחות הצרכים ההכרחיים ובחיוב בצרכים שאינם הכרחיים החבות היא שוויונית בין ההורים הואיל והיא 'מדין צדקה'. ב-19 ביולי 2017 נפל דבר בישראל וניתן פסק דין המשנה את התפיסה האמורה ואת פרשנות החיוב במזונות ילדים קטינים מעל גיל 6 שנים, תוך שנקבע כי פרשנות הדין העברי כעת מטילה חבות מדין צדקה שהיא שוויונית בין שני המינים/בני הזוג. על כן נקבע כי ביחס לילדים מעל גיל 6 שנים החבות במזונותיהם היא שוויונית באופן עקרוני, כלומר חלה על שני ההורים, כאשר היקף החיוב ייקבע לפי יחס הכנסות ביניהם (ראו בע"מ 919/15 פלונית נ' פלוני (ניתן ביום 19/7/17 ופורסם במאגרים)). עוד נקבע כי יש לקחת בחשבון את הסדרי השהות ואופן סיפוק המזונות לילדים בעקבות חלוקת זמני שהות.
בצד החיוב השוויוני העקרוני של שני ההורים במזונות ילדיהם קבעה הלכת בע"מ 919/15, כי כעת בפסיקת מזונות יש לחשב את מכלול הצרכים של הילדים ולא רק צרכים הכרחיים כפי שהיה נהוג בעבר לעשות אבחנה בין צרכים הכרחיים לצרכים מדין צדקה.
ברם, לפי הלכת בע"מ 919/15 נעלם מהשיח המשפטי השיח בדבר צרכים הכרחיים ובמקומו יש לקבוע צרכים תלויי שהות וצרכים שאינם תלויי שהות. אלה, יש לטעון אותם בכתבי הטענות, ועל הערכאה המשפטית לקבוע ממצאים ברורים לגביהם בכל מקרה ומקרה משום שנטל הנשיאה בחיוב שונה בין הרכיבים (נטל הנשיאה בצרכים שאינם תלויי שהות מתחלק רק לפי יחס ההכנסות הפנויות). לכל היותר ניתן לקבוע כיום, על דרך של חזקה, את גובה הצרכים תלויי השהות (מזון, צרכי היגיינה והוצאות החזקת בית שבחלקם הינם תלויי שהות) וכן את גובה הצרכים ההכרחיים של כל הורה אותם יש להפחית מההכנסה נטו לרבות צרכים ייחודיים של כל הורה (רפואיים למשל) כדי להגיע להכנסה הפנויה האמיתית (ראו עמ"ש (מחוזי - ת"א) 32172-11-17 ע.ש. נ' נ.ש. (10/1/2019) [פורסם בנבו]).
- על פי פסק דינו המנחה של כב' השופט שוחט בעקבות בע"מ 919/15 הרי שמהלך קביעת חיוב אב במזונות יהיה כדלהלן (ראה דברי כב' השופט שאול שוחט בעמ"ש (מחוזי ת"א) 14612-10-16 פ.ב. נ' א.ב. (20/12/17) (פורסם במאגרים):
א. הערכת וקביעת צרכי הילדים לפי רמת החיים שהורגלו הילדים ערב הפירוד (צרכים תלויי שהות ובכללם מדור והחזקתו, צרכים שאינם תלויי שהות וצרכים חריגים).
ב. היכולות הכלכליות של הצדדים (לא רק הכנסותיהם הפנויות של ההורים אלא קביעת יכולת כלכלית מכל המקורות העומדים לרשות ההורים לרבות שכר עבודה).
ג. קביעת יחסיות ביכולת הכלכלית של ההורים זה מול זה.
ד. חלוקת משמורת בפועל (שקלול הוצאות תלויות שהות ביחס היכולת הכלכלית של שני ההורים וקביעת גובה החיוב בהתאם).
- שאלה שבמחלוקת וכל ערכאה נוהגת באופן שונה, מתייחסת לאופן הפעלת שיקול הדעת בפסיקת מזונות. יש המבכרים שימוש בנוסחאות מתמטיות שמהן ייגזרו החיובים במזונות (ראו למשל גישת השופט שוחט בעמ"ש (מחוזי ת"א) 14612-10-16 פ.ב. נ' א.ב. (20/12/17) [פורסם במאגרים]). יש הרואים בנוסחה המתמטית בבחינת נקודת מוצא בלבד שאינה בבחינת סוף פסוק וניתן לשנות ממנה לפי שיקול דעת שיפוטי (ראו : עמ"ש (מחוזי-ת"א) 14612-10-16 פ. ב. נ' א. ב. (ניתן ביום 17/12/2020) [פורסם במאגרים] עמ"ש (מחוזי – ת"א) 56050-06-17 ש.י. נ' ש.י. (7/10/2018) [פורסם במאגרים]) ויש הסבורים כי כלל אין מקום לשימוש בנוסחה מתמטית אלא להעריך המזונות בהתאם לשיקול הדעת המסור לערכאה הדיונית (השופט ג'יוסי בעמ"ש (מחוזי-חיפה) 17309-50-17 ג.ט. נ' א.ק פס' 38 לפסק הדין (15/6/2018) [פורסם בנבו]; השופט שרעבי בעמ"ש (מחוזי חיפה) 20634-04-18 פלוני נ' פלונית (7/2/2019) [פורסם בנבו]).
- הנה כי כן, יש שהסתייגו מעריכת תחשיבי מזונות על פי נוסחה וביקשו להותיר שיקול דעת לערכאה הדיונית. הנוקטים בגישה זו ביקשו להזהיר מפני עריכת תחשיבים מתמטיים מדויקים שמתבססים על האחוז המדויק של זמני השהות ועל ההכנסות הפנויות במדויק. החיים, מטבעם, אינם מתנהלים על פי תכנון מדויק אותו ניתן לחזות מראש חודשים ושנים קדימה. מטבע הדברים, מתחייבת לעיתים גמישות בזמני השהות, מתוך התחשבות בתכניות ובאילוצים של בני המשפחה. גם היכולת הכלכלית המדויקת של ההורים מושפעת מגורמים שונים, לא כולם צפויים. צרכי הקטינים גם הם לא ניתנים לניבוי מדויק, והם נתונים להשפעות ושינויים לפי צרכי השעה. לכן נקבע כי נוסחה המשקללת את ההכנסות הפנויות, חלוקת זמני השהות וצרכי הקטינים היא אמנם כלי עבודה שימושי לקביעת סכום המזונות, אך יש להתייחס אליה בערבון מוגבל, בשל חוסר היכולת לחשב במדויק - ובמיוחד חוסר היכולת לנבא במדויק - את הערכים המוצבים בנוסחה. לצד הנוסחה, על בית המשפט להעריך את מכלול הנסיבות, ולקבוע את המזונות גם על סמך התרשמות כללית מהצדדים. כך למשל, על בית המשפט להעריך מי מההורים עתיד לשאת בהוצאות שאינן תלויות שהות. בסופו של יום, פסיקת מזונות אינה מדע מדויק, היא נגזרת מתוך נתונים, הערכות ואומדנות, על יסוד מלוא התמונה הנפרשת בפני הערכאה המבררת.
(ראו: השופטת גאולה לוין בעמ"ש (ב"ש) 30516-10-18 ר. נ' ר. (2/6/2019) [פורסם בנבו], ראו השופטת שבח בעמ"ש (ת"א) 32172-11-17 ש. נ' ש. (10/1/2019) והאסמכתאות המובאות שם; השופט ג'יוסי בעמ"ש (חי) 20634-04-18 פלוני נ' פלונית (7/2/2019) [פורסם בנבו]).
הבאתי את קשת הגישות לעיל כדי להסביר בייחוד במקרה של קינון את הקושי לפעול באופן מכאני על פי נוסחה אחת, אשר כפי שעוד ייווכח עלולה להביא להחמצה של מטרתה ולעיוות במצב הכלכלי שנוצר במשפחה.
דיון פרטני:
- בהתאם להסדר הקינון ההורי הרי שהאב שוהה עם הקטינות 12 ימים מתוך 28 יום, ואילו האם 16 יום מתוך 28 יום. באחוזים מדובר בחלוקת זמני שהות בין הצדדים בהיקף של 43% עם האב ו-57% עם האם.
- באשר להכנסות הצדדים, לפי תלושי השכר שהגישה האם היא משתכרת סך ממוצע של 4,633 ₪ בחודש. בניגוד לטענת האם צירף האב כל תלושי השכר הנדרשים ממנו, מהם עולה כי הוא משתכר סך ממוצע של 14,221 ₪. בתחשיב זה לקחתי בחשבון ניכויי חובה ורשות (למעט מפרעות או מקדמות). סיכום צירוף ההכנסות הממוצעות הוא: 18,854 ₪. יחס ההכנסות בין ההורים הוא 4633/18854=24.5% האם ו-14221/18854=75.5% ובעיגול: 25% האם ו-75% האב). עם זאת לא ניתן 'לעצור' את בחינת היכולת הכלכלית של הצדדים בעריכת תחשיב נוסחתי "קר" המתבסס על הכנסות נטו בלבד. שכן לא ניתן להתעלם מהעובדה שהאב משלם את חובותיהם המשותפים של בני הזוג ובכלל זה את תשלום המשכנתא בסך של 2,634 ₪ והלוואות נוספות שייבחנו להלן.
- מועד הקרע בין הצדדים הוא דצמבר 2020 לפי גישת האם, כך שברור שהלוואות שניטלו מאוחר יותר עומדות בסימן שאלה מבחינת הצורך להפחיתן מהכנסותיו של האב. כך למשל, הלוואת אקספרס מוויזה כאל ניטלה על ידי האב בחודש מרץ 2021, סמוך לאחר הגשת התביעות ו-3 חודשים לאחר מועד הקרע. זהו סוג של הלוואה שאין מקום להתחשב בה בקביעת הכנסותיו הפנויות של האב.
הלוואה אחרת בסך 20,000 ₪ ניטלה מיום 19/10/20 לתקופה של 60 חודשים, שהחזרה החודשי הינו בסך 413 ₪, ואף לפי גישת האם מדובר בתקופת טרום הקרע ולכן יש להתחשב בה בקביעת ההכנסה הפנויה של האב.
כך גם הלוואה מאמריקן אקספרס מיום 10/1/2020 בסך 40,000 ₪ שהחזרה החודשי כ-995 ₪ בחודש ויש להתחשב בה בקביעת ההכנסה הפנויה של האב.
הוא הדין לעניין הלוואת המשכנתא המשותפת שרק האב נושא בה והחזרה (לפי דפי החשבון) הינו 2,634 ₪ (גובה רכיב הביטוח וגובהו לא הוכח בפניי).
באשר לטענת האב כי הוא משלם 1500 ₪ בחודש לקיבוץ בגין הלוואה נוספת, לא הוכח הדבר במסמכים. עיון בדפי החשבון לא העלה תשלום קבוע שכזה.
כמו כן, לאב יש לכאורה הוצאות מדור בסך של 2,700 ₪ בגין דירה שהוא שכר בקיבוץ, אך הוא מודה שאינו משלם הוצאה זו בפועל כפי שאינו משלם הוצאות הארנונה, מים וחשמל ומיסי קיבוץ, כאשר האב טוען בעצמו שנצבר לחובתו חוב מדי חודש בחודשו בגין הוצאה זו בקיבוץ. בהקשר זה יש לקבל טענות האם כי האב אינו נושא ברבות מהוצאות החובה של הבית למרות יכולתו הכלכלית ומנסה לעשות שימוש בטענות רכושיות לאיזון שוויוני בחובות, ללא תשלום מזונות והוצאות החזקה של המדור (למעט כבלים וטלפונים).
לפיכך הכנסתו הפנויה של האב לצורך עריכת תחשיב מאוזן והגון הינה 14,221-2,634-995-413=10,179 ₪.
מצד שני, יש לציין כי לאם אין הוצאות מדור שעה שגרה אצל אמה בימים בהם אינה שוהה בבית המשותף.
- לפיכך, יחס ההכנסות הראוי לצורך חישוב המזונות הזמניים הוא (בעיגול) 30% לאם ו- 70% לאב (לפי 10179+4633=14812 ; 4633/14812=31% האם; האב- 69%. כך שעדיין האב הוא הצד החזק מבחינה כלכלית. עיון בדפי החשבון של האב (פירוט הוצאות בכרטיס ויזה) מלמד כי האב מוציא כספים בסכומים גבוהים ובתדירות תכופה עבור הוצאות מזון ולא התרשמתי כי האם נשאה בנטל זה לבדה כנטען, לפחות בתקופת טרום הקרע והפירוד. אתייחס לרכיב זה בהמשך.
- באשר להיקף צרכי הקטינות, האם פירטה את צרכי הקטינות והעריכה אותם, בסך של 6,600 ₪ לפי הפירוט הבא אשר מתייחס לשתי הקטינות יחד:
כלכלה – 2,000 ₪
ביגוד והנעלה- 1,000 ₪
חינוך- 500 ₪
בריאות – 200 ₪
צורכי תרבות ובילוים- 800 ₪
בית נעורים – 800 ₪
תספורת/אסתטיקה- 200 ₪
נסיעות- 200 ₪
חוג – 400 ₪
שיעורים פרטיים- 400 ₪
טלפון נייד- 100 ₪ .
סה"כ- 6,600 ₪
עוד עתרה התובעת לשלם 40% מדור והוצאות מדור לפי הפירוט הבא:
ארנונה – 1,040 ₪
מיסי קהילה – 1,052 ₪
מים- 100 ₪
חשמל – 800 ₪
גז- 100 ₪
כבלים ואינטרנט- 130 ₪.
התובעת העריכה את גובה דמי השכירות לדירה המתאימה לצרכי הקטינות בסך של 4,000₪ .
סה"כ עבור מדור והחזקת מדור- סך של 2,888 ₪ .
סה"כ – 9,488 ₪. (6,926 ₪- לאחר הפחתת חלקו של האב).
- יאמר כבר עתה כי סך של 6,600 ₪, כפי שנתבע בכתב התביעה כסכום "המשקף את צרכי הקטינות" אינו מתאים למקרה של הסדר קינון הורי מה גם שלא הובאו ראיות באשר למלוא הסכומים הנטענים ע"י התובעת ואין די במסמכים שצורפו לכתב התביעה כדי לבסס טיעון זה. נראה עוד כי חלק מההוצאות נרשמות בכפל (נסיעות) או בהגזמה וללא ביסוס (ביגוד והנעלה 1000 ₪ לחודש ולשתי הבנות וסה"כ 12,000 ₪ בשנה!!, צרכי תרבות ובילויים סך של 800 ₪ בחודש! מדובר בסכומים מופרזים שלא הוכחו). כמו כן, הוכח כי האב משלם לחברת פלאפון את תשלומי השימוש בטלפון הנייד לקטינות.
- הוצאות המדור כלל אינן משולמות על ידי הצדדים ועל הצדדים להתחיל לשלמם לקיבוץ ולהפסיק לצבור חוב לקיבוץ תוך המתנה להסדר איזון המשאבים. חלוקת תשלומי המדור צריכה להיות בהיקף של יחס ההכנסות לעיל (70% האב, 30% האם).
- במצב נוכחי זה של הסדר קינון הורי ולאחר קביעתי את חלוקת תשלומי החזקת המדור לעיל, יש להידרש להוצאות תלויות שהות בגין כלכלה וכן הוצאות אחרות של הקטינות שאינן תלויות שהות (ביגוד והנעלה, דמי כיס, חינוך ובריאות, בילוי ופנאי);
בעניין הוצאות הכלכלה, נראה נכון לאמוד אותן בהיקף של 3,000 ₪ בחודש (נתון דבר שניתן לדלות מדפי חשבון ופירוט כרטיס אשראי של האב בתקופת טרום הקרע, מטענותיו לעניין היקף רכישות הכלכלה ובהתחשב בהוצאות כלכלה שלא בימי השהות). נראה כי בשל היעדר שיתוף פעולה הורי בהקשר זה ויחס הכוחות הכלכלי וכאשר האם שוהה יותר עם הילדות בבית, נכון יהיה לקבוע אותה כהורה מרכז של הוצאות אלו (הגם שהאב היה הורה מרכז של הכלכלה קודם הקינון ההורי כעולה מדפי כרטיס אשראי שלו). לפיכך ישלם האב לאם 70%*3000=2,100 ₪ בחודש.
לעניין הוצאות ביגוד והנעלה, לא רואה לנכון לקבוע הורה מרכז בשלב זה וכל צד ירכוש עבור הקטינות לפי יכולתו הכלכלית.
בהתחשב בחיוב בגין הוצאות החזקת מדור וכלכלה, הרי שלאחר ניכוי חיובים אלה, הכנסות הצדדים מאוזנות ואף מצבה של האם עדיף. שכן אם הכנסת האב נטו לאחר הלוואות 10,179 ₪ ומסכום זה מנכים 2,100 ₪ בגין הכלכלה, ו-70% מהוצאות החזקת המדור והחינוך, הכנסות ההורים כמעט משתוות (מה גם שלאב הלוואות נוספות שניטלו לאחר מועד הקרע).
בהקשר זה נתת דעתי ל-262 ₪ כספי קצבת הילדים שנכנסים לחשבון הבנק של האם ויכולים לשמש על חשבון הוצאות אלו כך ועבור דמי כיס שהיא תעביר לבנות.
תוצאה:
- נתתי דעתי בהחלטתי זו לפרמטרים הרלבנטיים לשאלת החיוב במזונות במסגרת הסדר קינון הורי: שימור רמת החיים; קביעת ההורה המרכז ; השפעת הסדר קינון הורי על הוצאות ההורים; מישור השוויון במימוש האחריות ההורית הכלכלית ופרמטרים נוספים לסיוע בקביעת ההורה המרכז לצרכי ההחלטה הזמנית.
לאור כל האמור לעיל ותוך לקיחה בחשבון את כל הפרמטרים הרלבנטיים במסגרת של הסדר קינון הורי (וכל עוד הוא יתקיים) ותוך ניסיון שיפוטי להותיר רמת החיים של הקטינות ללא שינוי, ומתוך התחשבות בהחזרי הלוואות והתחייבויות של כל צד שהיו קודם הקרע ביניהם ובשים לב לפער הכוחות הכלכלי בין ההורים, אני קובע כדלהלן:
28.1. מחייב את האב לשלם לאם 2,100 ₪ בחודש החל מיום 20/7/2021 וקובע אותה כהורה מרכז לעניין הוצאות הכלכלה והמזון בבית. תשלום ביתר החודשים קדימה ייעשה ב-10 לכל חודש עבור אותו חודש.
28.2. באשר להוצאות ביגוד, הנעלה ודמי כיס של הקטינות, כל הורה יישא בהוצאות אלו לפי יכולותיו הכלכליות וטובת הקטינות.
28.3. אני מחייב את שני ההורים לשלם החל מעתה את תשלומי החזקת המדור, מיסי קהילה לקיבוץ ותשלומי חינוך של הקטינות ביחס של 70% האב ו-30% האם.
28.4. המזונות יהיו צמודים למדד המחירים לצרכן. מדד הבסיס הוא מדד יוני 2021.
28.5. לעניין ההוצאות החריגות: כל הודעה ו/או מידע לרבות מסמכים, יועברו באחד מאופני התקשורת הבאים - להלן: "תקשורת מתועדת": תקשורת סלולרית (כגון: WhatsApp) / מייל / דואר רשום, כאשר ההורה השולח איננו מחוייב להוכיח כי ההורה השני קיבל לידיו את ההודעה אלא כי שלח לו באחד מאופני התקשורת המפורטים לעיל. כל העברה באופן אחר, תחייב את ההורה השולח להוכיח כי ההורה השני קיבל לידיו את המידע/מסמכים.
הצדדים יישאו ביחס 70% האב, 30% האם בהוצאות בריאות וחינוך חריגות שלא נכללות בהוצאות שנמנו בהחלטתי זו (לרבות קייטנות/חוגים/שיעורי עזר/בית נעורים). (הוצאות בריאות חריגות- מכל מין וסוג שהוא, לרבות רפואת שיניים כולל אורתודנטיה, משקפיים/עדשות מגע, טיפולים פסיכולוגיים/רגשיים, אבחונים לרבות אבחוני ליקוי למידה, וכל הוצאה רפואית אחרת חריגה אשר איננה מכוסה (במלואה או בחלקה) על ידי קופ"ח ובכלל זה הפרשים בגין אותה הוצאה חריגה לאחר קבלת החזר מכל מקור שהוא, אלא אם כן ההחזר מתקבל מביטוח פרטי הממומן ע"י הורה אחד בלבד שאז רק ההורה המממן זכאי ליהנות מהחזר זה.
כל הוצאה רפואית כנ"ל תעשה על יסוד אסמכתא מגורם רלוונטי המאשר את נחיצותה, אשר תועבר מהורה אחד לשני בתקשורת מתועדת טרם הוצאת ההוצאה/קבלת הטיפול, על מנת לאפשר להורה השני לבדוק האמור בתוך 7 ימים מיום משלוח האסמכתא.
28.6. ביחס לתשלום סכום המזונות לעבר (החל מחודש מרץ 2021) כמבוקש, איני סבור שנכון בשלב זה להשית חיוב למפרע לאור מצבו הכלכלי והתחייבויותיו של האב שלא יאפשרו לו לעמוד בחיוב למפרע בשיעור של מכפלת המזונות בארבעה חודשים. בנסיבות העניין, אני מוצא לנכון להשית על המשיב סך גלובלי של 4,000₪ (לרבות בהתחשב בניכוי 1,000 ₪ ששולמו על ידו בגין מזונות בעבר כפי טענת התובעת בכתב התשובה מטעמה). האב ישלם סך זה לאם בארבעה תשלומים רצופים החל מיום 1.8.21.
28.7. הסדר זה יעמוד על כנו כל עוד הסדר הקינון ההורי עומד בעינו אלא אם כן יחול שינוי נסיבות.
ניתן לפרסום ללא פרטים מזהים.
המזכירות תמציא לצדדים ולעו"ס ותעקוב.
ניתנה היום, ט' באב תשפ"א, 18 ביולי 2021, בהעדר הצדדים.
אסף זגורי, שופט בכיר