פלוני נגד המוסד לביטוח לאומי

זהו פס"ד בתביעת התובע להכיר בליקוי של ירידה בשמיעה וטנטון כפגיעה בעבודה.

הרקע לתביעה:

• התובע יליד 1976, עבד ברשות המיסים משנת 1997 עד 2019.

• ביום 14.9.17 אירעה לתובע תאונת דרכים, שהוכרה על ידי הנתבע כתאונת עבודה. במהלך התאונה התובע אשר רכב על אופנוע וחבש קסדה, נפגע בעת שהתנגש ברכב שבלם בפתאומיות. כתוצאה מן התאונה התובע נפל מן האופנוע. הקסדה נותרה על ראשו. הנתבע הכיר בפגיעותיו של התובע בבית החזה, כאבים בגב, כאבים בצוואר ובכף יד ימין.

• בדיון מיום 23/6/20 הסכימו הצדדים כי עניינו של התובע יועבר למומחה רפואי מטעם בית הדין, מבלי שיהיה צורך בדיון להוכחות, על בסיס העובדות דלעיל והחומר הרפואי.

• בית הדין מינה את ד"ר אנגלנדר כמומחה בתחום א.א.ג, (להלן גם : המומחה).

השאלות למומחה: המומחה התבקש לעיין במסמכים הרפואיים והעובדות שהוצגו לו ולהשיב על השאלה: האם ליקוי השמיעה ממנו סובל התובע בשתי האוזניים קשור סיבתית לתאונה?

תשובת המומחה:

המומחה סקר את הרקע העובדתי וכתב בחוות דעתו כי:

"מתוך עיון במסמכים הרפואיים, ובהתייחס לתלונתו זו של התובע בולט לעין כי למר פלוני היו תאונות דרכים מרובות והראשונה בהן בתאריך 16/3/01 כפי שמופיע ברישום אצל ד"ר כץ אנדרוס בביקור מיום 23/2/05. מאז היו תאונות נוספות עם חבלות בכל חלקי הגוף כולל חבלות ראש וחבלות מטיפוס צליפת שוט כפי שרשם ד"ר כץ ביום 12.3.10 על פגיעה במנגנון "קדמי" כאשר פגע ברכב לפניו וכמובן הרישום מחדר מיון בי"ח המעיד גם הוא על ת.ד. עם צליפת שוט אך ללא כל תלונה על ירידה בשמיעה, טנטון, או סחרחורות כפי שקורה לא אחת בפגיעות מסוג זה.

הדבר השני הבולט לעין הוא כי למרות החבלות והתאונות לא הייתה אף פעם תלונה של ירידה בשמיעה וטנטון והן מופיעה לראשונה בתאריך 29.3.18 כחצי שנה לאחר התאונה נשוא תביעה בביקור אצל ד"ר בוינובר א.א.ג. אשר הפנה אותה לבדיקות שמיעה.... ישנה בדיקה אחת בלבד שנערכה כ-6 חודשים לאחר התאונה ובה ירידה דו"צ בשמיעה... למרות המספר הרב של תאונות וחבלות לא מצאתי כל תלונה לאורך השנים של ירידה בשמיעה. אני מאמין כי אילו היה חש ירידה בשמיעה בעקבות תאונות קודמות היה פונה לרופא ומתלונן על כך כפי שעה לאחר התאונה משנת 2017. נכון כי התלונה נרשמה רק כ 6 ח' לאחר התאונה אולם יש לקחת בחשבון כי כל נפגע בתאונה עובר מכאובים וסבל במשך מספר חודשים ותמיד מתעלמים מהירידה בשמיעה ו/או הטינטון מתוך תקווה כי יחלפו ורק לאחר זמן כאשר הכאבים חולפים מוצאים זמן לגשת לא.א.ג עם תלונה של ליקויי שמיעה וגם כאן, לא אחת התור לבדיקה עשוי להיות חודש ויותר כך שמשך הזמן עד הבדיקה אצל ד"ר בוינובר נראה לי סביר בהחלט.

לסיכום, מדובר באדם צעיר יחסית אשר עבר מספר תאונות דרכים במהלך 20 השנים האחרונות עם חבלות בכל חלקי גופו כולל בראשו ובצווארו. למרות זאת לא היו תלונות על ירידה בשמיעה עד לתאונה האחרונה בתהליך 14.9.17. גם כאן, כפי הנראה לא היתה חבלת ראש בשל הקסדה שחבש אולם בהחלט סביר והגיוני כי נגרמה לו חבלה מטיפוס צליפת שוט אשר עשויה להיות מלווה בירידה בשמיעה ובטינטון.

בהיסמך על בדיקת השמיעה מתאריך 8.4.18 עם סף שמיעה לדיבור של 30/30 דציבל הרי לפי סעיף 72(1) ג3 מגיעים לו 10% נכות.

במסמכים הרפואיים ישנה גם תלונה חוזרת של טינטון טורדני. מדובר בתלונה סובייקטיבית קשה להוכחה והיא מתקבלת על סמך בדיקת שמיעה מתאימה ותלונה חוזרת ונשנית ונראה לי כי גם במקרה זה מתקיימים 2 התנאים ולפיכך מגיעים לו גם עבור הטינטון 100% נכות בהסתמך על סעיף 72 (4) ד 2."

המומחה התבקש להשיב לשאלות הבהרה אלו:

• בהתייחס לעיכוב של כ- 6 חודשים בתלונה הראשונה על ליקוי שמיעה וטנטון כתבת שהנך סבור כי העיכוב סביר שכן לדעתך: "כל נפגע בתאונה עובר מכאובים וסבל במשך מספר חודשים ותמיד מתעלמים מהירידה בשמיעה ו/או טנטון..."

  הריני להפנותך לכרטיס הידני של התובע שם נרשם כבר ב- 06.04.1999 תלונות על ירידה בשמיעה באוזן שמאל. העמודים הרלוונטיים מצ"ב.

  1.1 האם רישום זה אינו מצביע על כך שלתובע היו כבר תלונות בעבר על ירידה בשמיעה ולפיכך אין לראות בקשר כלשהו בין התאונה מיום 14.09.2017 לתלונות שהופיעו שוב בשנת 2018.

  1.2 האם יש בכך כדי לשנות את עמדתך? אם לא, אנא פרט.

  ב. הריני להפנותך לבדיקת השמיעה היחידה בתיק זה מיום 08.04.2018. בבדיקת SRT שמיעתו של מר פלוני היא 39 דציבל בשתי האוזניים בעוד ממוצע השמיעה בתדרי הדיבור בבדיקת ה- PTA באוזן ימין עומד על 37 דציבל (45+35+30=110) ומשמאל 40 דציבל (50+40+30=120).

  האם מקובל עליך כי פער הגדול מ- 6 דציבל בין SRT ל- PTA מטיל ספק גדול על דיוקה ואמינותה של בדיקת שמיעה?

בתשובתו לשאלות ההבהרה כתב המומחה כדלקמן:

• בתאריך 6/4/99 היה התובע בן 15 שנים. בבדיקתו אז אצל ד"ר אנדרס נמצא כי היתה לו דלקת אוזן חיצונית אשר עשויה לגרום לכל אחד ירידה בשמיעה למספר ימים בשל חסימה של תעלת השמע החיצונית ע"י התהליך הדלקתי. השמיעה תחזור להיות תקינה לחלוטין בחלוף הדלקת. לממצא זה ולהערה על ה"ירידה בשמיעה" אין כל משמעות או קשר לליקוי השמיעה הנוכחי של התובע בשל תאונת הדרכים נשוא תביעה זו.

• בהחלט לא. פער של עד 10 דציבל יכול בהחלט להיות טעות מעבדה ואינני מוצא סיבה לשנות את הכתוב בחוות הדעת.

• ביום 8/7/21 התבקשה מומחה להשיב את שאלות הבהרה אלו:

  1. הריני להפנותך לרישומים מיום 29/3/18 של ד"ר גרטי גרוס ומיום 15/4/18 של ד"ר בוינובר דניאל מהם עולה כי הרופאים התרשמו כי בתאונה הנדונה ככל הנראה  הייתה חבלת ראש, אף שמכל הרישומים חבלת הראש נשללה. ר' דפים 441,442 האם תסכים שהנתון הנכון הוא כי לא הייתה חבלת ראש – כך בתעודת השחרור  וכך בכרטיס הרפואי אצל רופא המשפחה, כמו למשל רישום מיום 28/3/18 ד"ר  אנדרס גרגוריו כץ, דף 239, ולכן סביר כי רושם מוטעה זה הוא שיצר מלכתחילה  את ההקשר לתאונה הנוכחית.

  2.מתוך התיעוד של תיק קופת החולים שבידיך, דף 187, דף 190, 191, 195, 211, מהם עולה כי התובע המשיך לסבול מכאבים מתאונה קודמת, פרק זמן ממושך לפחות עובר לתאונה שבדנון; ב-6/9/17 עובר לתאונה בנדון מיום 14/9/17 המשיכ בטיפולים בגב. התסכים כי לתובע היו פניות מרובות על מכאובים עובר לתאונה זו, לרבות לגבי תאונה קודמת ב-18/10/16?

  3.במקרה של תאונה זו, התובע הגיע בכוחות עצמו לחדר מיון ושוחרר ממיון כעבור 5 שעות ללא סימני חבלה, ואף נרשם במכתב השחרור כי הוא מהלך בחופשיות ללא רגישות במישוש עמוד שדרה מותני גבי וצווארי. התובע היה מוגן עם קסדה ומגיני כריבה – דף 213. האם וכיצד תוכל להפריד בין המכאובים והסבל מתאונות קודמות בפרט, פרט ביחס לתאונוה מיום 18/10/16, ולכאבים ולסבל מהתאונה מיום 14/9/17 ולקבוע כי "המתנה מפאת כאבים וסבל" יש לייחס דווקא לתאונה האחרונה? אולי ההמתנה מפאת כאבים וסבל היא ארוכה יותר ויש לייחס אותה לתאונה הקודמת מיום 18/10/16?

  4.כיצד ניתן לדעת לאיזה מהאונות שעבר התובע ניתן לייחס את הירידה בשמיעה?

וכך השיב המומחה:

1. הרי כתוב מס' פעמים בחווה"ד כי לדעתי אכן לא הייתה חבלת ראש אלא ככל הנראה חבלה מטיפוס צליפת שוט.

2. אכן התובע סבל מכאבי גב אך נקודה זו אינה בתחום המקצועי שלי. בהחלטת ביהמ"ש התבקשתי להתייחס לבעיות שמיעה ולא לכאב .

3. כאמור, אינני מומחה לכאב אבל לרוב לאחר תאונה וחבלה הכאבים צתגברים בהתדרה ואז התובע יצא הולך על רגליו ביום התאונה. אין זה אומר שלמחרת, הכאב אינו יכול להתגבר.

   יחד עם זאת , גם אם הכאבים היו בשל תאונות קודמות אין זה משנה את המצב כי בשל כאביו הפניה לרופא א.א.ג. נגרמה באיחור מסויים.

   מצבים מסוג זה מוכרים היטב אצל נפגעי תאונות דרכים.

4. לא היו כל תלונות קודמות על ירידה בשמיעה על לתאונה נשוא תביעה זו. 

דיון:

• עיקר טענותיה של ב"כ הנתבע כלפי חוות דעת המומחה מתייחסות לכך שמסקנותיו – ע"פ הנטען - חסרות ביסוס וחסרות הסבר. לדבריה , המומחה לא השיב לכל השאלות; לא התייחס לתאונות קודמות של התובע; לא גיבה את חוות דעתו בתיעוד רפואי; תשובותיו בלתי מספקות והן בגדר השערות, וכי מתשובותיו שלו קשה לקבל כי יש בהכרח קשר סיבתי בין התאונה לבין הליקוי בשמיעה כפגיעה בעבודה (בין היתר כאשר הוא מסתמך על בדיקת שמיעה אחת בלבד ולא ביקש בדיקות נוספות).

• לאור זאת מבקשת ב"כ הנתבע כי בית הדין ימנה מומחה אחר/נוסף אשר ישיב עניינית לשאלות שבמחלוקת תוך התייחסות לכלל העובדות והמסמכים הרפואיים, ולא בדרך של השערות.

• ההנחיות בדבר מינוי מומחים יועצים רפואיים (להלן: "ההנחיות") קובעות כי ככלל, יש להסתפק במינוי מומחה אחד לפגימה אחת. מינוי מומחה נוסף או אחר פותח פתח לחוות דעת חדשה ולמחזור חדש של שאלות הבהרה ועלול להביא להתארכות הדיון. אשר על כן, לא על נקלה ימנה ביה"ד מומחה נוסף או אחר. עוד נקבע בהנחיות כי ביה"ד רשאי למנות מומחה נוסף ככל שמצא כי בחוות דעת המומחה לא ניתן מענה לכל השאלות שהוצגו, והן חיוניות להכרעה בהליך; או שנראה לביה"ד שהמומחה דוגל באסכולה המחמירה עם הנפגע בהשוואה לאסכולה אחרת, מקלה יותר; או שנדרש תחום מומחיות נוסף לבחינת אותה פגימה; או מטעמים מיוחדים אחרים; בנוסף, נקבע בהנחיות כי מינוי מומחה אחר משמעו פסילת חוות דעת המומחה שמונה. על כן, לא על נקלה יינקט צעד כאמור, אלא נדרש טעם ממשי לפסילה; בעיקרו של דבר, הטעמים למינוי מומחה אחר דומים לטעמים שבגינם מחליט ביה"ד על החזרת עניינו של מבוטח לוועדה רפואית לעררים בהרכב חדש. בין הטעמים למינוי מומחה אחר: המומחה חרג בחוות דעתו מהעובדות שקבע ביה"ד למרות ששימת הלב הופנתה בשנית לנסיבות העובדתיות; המומחה מתנגד לאסכולה הרפואית שעליה מבוססת פסיקת בתי הדין בתחום הפגימה הרלוונטי; נפל פגם אישי במומחה; או טעם אחר שיירשם (עב"ל (ארצי ) 51920-09-17 שמעון שושן - המוסד לביטוח לאומי (נבו 29.08.2018)).

• לאור הנחיות בית הדין הארצי לא מצאתי כי יש מקום למנות מומחה אחר, כאשר לא התקיימו הסיבות למינוי מומחה אחר. המומחה מדגיש כי לא היו תלונות על ירידה בשמיעה עד לתאונה האחרונה בתאריך 14.9.17, וכי השאלה אם היה לו כאב בסמוך לתאונה אינה מעלה ואינה מורידה לעניין התלונות בעניין השמיעה. המומחה מציין כי היו תאונות קודמות אך רק לאחר זו האחרונה החלו התלונות בשמיעה, וכי גם אם התלונה נרשמה רק כ 6 חודשים לאחר התאונה יש לקחת בחשבון כי לעיתים אדם שנפגע בתאונה עובר מכאובים וסובל במשך מספר חודשים, תוך התעלמות מהירידה בשמיעה מתוך תקווה כי הדבר יחלוף. המומחה שב והדגיש גם בתשובות ההבהרה  כי למרות החבלות והתאונות שעבר התובע בעבר, לא הייתה אף פעם תלונה של ירידה בשמיעה וכי זו מופיעה לראשונה בתאריך 29.3.18 כחצי שנה לאחר התאונה. 

• אכן לא מדובר כאן במדע מדוייק. אעפ"כ, נראה כי חלק מהטענות כנגד חוות הדעת הן טענות מתחום הרפואה (כגון: האם די בבדיקה אחת או שהיה צורך לבקש בדיקה נוספת). עם זאת מקריאת מכלול תשובותיו, והסבריו מדוע – ע"פ דעתו המקצועית – יש קשר בין התאונה האמורה הליקוי באוזניו,  מקובלות עלי תשובותיו כמספקות. לפיכך, ועל כן אין מקום לפסול את חוות דעתו, ומשמעות הדבר כי יש לקבל את חוות דעתו.  סוף דבר: חוות דעתו של המומחה מתקבלת, ומשכך – יש לקבל את התביעה גם לעניין הקשר הסיבתי בין התאונה לבין ליקוי השמיעה ממנו סובל התובע באוזניו.  הנתבע יישא בהוצאות התובע בסך של 3,000 ₪. ערעור על פסק דין זה ניתן להגיש לבית הדין הארצי תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין ליד הצד המבקש לערער.

   

  ניתן היום, כ"ח אלול תשפ"א, (05 ספטמבר 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.