במידה והבעל יסרב לתת גט במועד הראשון שיקבע ע"י בית הדין יטיל בית הדין צווי הגבלה והרחקות דר"ת.
הרב יצחק רפפורט – אב"ד
דעת הרוב
ראיתי מה שכתב האב"ד הרה"ג ר' יצחק רפפורט שליט"א, אינני מסכים לדבריו, לדעתי בנסיבות התיק יש להמליץ לצדדים להתגרש, האשה הפסידה את כתובתה. (לפנינו אף אין תיק כתובה והאשה בסיכומיה אף לא דורשת את הכתובה), ואין לה מזונות אשה, וכדלהלן.
הבעל מכחיש מכל וכל טענת אלימות פיזית כלפי אישה, ואף מוכן שיחקרו את הילדים על הדבר. מנגד הוא מתחנן לחזור לאשתו ומוכן לעשות הכל בשביל זה, לדבריו אף עבר טיפול בשליטה בכעסים שהביאו אותו להרים את הקול ולקללה לפעמים בעיקר בסופי שבוע בהם אינו מעשן, ומתחנן שביה"ד יעזור לו להחזיר את אשתו האהובה אליו, בדבריו ניכרים דברי אמת וכנות לכל אורך ההליך.
הקביעה שהאב"ד קובע שהבעל ניסה לטפל בעצמו ללא הועיל אינני יודע מהיכן ראה לקבוע כן, לא זו אלא שאני רואה את ההיפך הגמור בדיווח המטפל הזוגי שדיווח לביה"ד שכשהתחיל הבעל לטפל בעצמו המצב השתפר עד שהביא את הצדדים לתוצאות די נורמטיביות, ושני הצדדים העידו שהזוגיות וחיי הבית יציבים, בדברי המטפל יש אף גושפנקא לטענות הבעל על מניעת האשה בתביעת הגירושין וכדלהלן.
האשה הרחיקה את הבעל מהבית, הבעל הסכים להמשך ההרחקה. לדבריו, כדי שלא תזמין לו כל שני וחמישי משטרה. בפרוטוקול הדיון מיום ט"ז באדר א התשע"ו (25/02/2016) ביה"ד שואל את האשה למה הבעל הורחק והאשה אומרת: בגלל אלימות מילולית. כן גם בהמשך כשהאשה פתחה תיק גירושין, בדיון שהתקיים ביום כ"ד בניסן התשע"ז (20/04/2017) לא עלה כלל על ידי האשה עניין האלימות הפיזית כי אם שהיא סובלת מהדיבור שלו.
מנגד הבעל עמד מאז על תביעתו לשלום בית וטען: "אני מבטיח שאני אגייס כספים למען השלום בית. גם אם אני צריך למכור כליה, יד, לאסוף בקבוקים בלילות, אני אעשה את זה". האשה הסכימה לזנוח את תביעתה ככל שהבעל ילך לטיפול, ביה"ד הטיל את מלוא עלות הטיפול על הבעל וכעבור תקופה התיק נסגר.
הצדדים אכן חזרו לשלום בית והאשה אף נכנסה להריון.
כעבור שנה (ספטמבר 2018) שוב הגישה האשה בביהמ"ש בקשה לצו הרחקה נגד הבעל במעמד צו אחד, שבהסכמת הצדדים בוטל בכפוף לכך שהבעל יתחיל בטיפול מידי ביחידה לשלום המשפחה למשך שנה.
מעיון מהמסמכים שצירפה האשה לכתב התביעה בתיק זה שפתחה האשה מיד אח"כ (בדצמבר 2018) ומפרוטוקול הדיון, עולה שאכן בשנת 2017 לאחר הדיון בביה"ד הלכו הצדדים לטיפול זוגי אצל הרב גבריאל וינברגר הכהן, שדיווח לביה"ד בזמן אמת כדלהלן:
הנדון: [א] ו[ב]- דו"ח טיפול מקוצר
הגיעו לטיפול בתחילת חודש מאי ש.ז. לאחר תקופת ריחוק ממושכת.
בין בני הזוג היו הרבה תלונות הדדיות ובתחומים שונים, מעורבות בני משפחה; כספים; ותלונה על אלימות במשפחה.
בני הזוג רכשו כלים שונים להכלה, תיקון, ייצוב ושמירת הזוגיות.
לאחר כ8 מפגשים בני הזוג סיימו את הסדרה והגיעו לתוצאות די נורמטביות.(מחושבים, יציבים, אוהבים) ועם כלים להתמודד עם האתגרים שלפניהם. הם העידו שהזוגיות וחיי הבית יציבים למרות שיש גם סוגיות כספיות שטרם נפתרו.
המפגש התשיעי החל במהפך בו הבעל טען כי לאשתו יש תוכנית מגירה לפירוק הזוגיות ואילו האשה טענה כי איננה חשה בטוחה וחוששת מהפכפכות של בעלה. גם המפגשים שלאחר מכן היו טעונים וללא מגמת שיפור הקשר אלא עסקו בעיקר בשיפור עמדות זה מול זה לקראת מהלך משפטי.
אציין כי שני הצדדים מצהירים כי אינם מעוניינים לפרק אולם אינם מאמינים בכנות של הצד השני.
על פניו נראה כי יש מעגלי השפעה חיצוניים המשפיעים על אחד מבני הזוג או אפילו על שניהם. הייתי ממליץ גם על איבחון רגשי/התנהגותי של שני בני הזוג.
המצב הקיים לא מאפשר המשך טיפול זוגי יעיל.
ע"כ ציטוט דבריו.
מהדיווח עולה, שהטיפול הזוגי בין 8 המפגשים אכן הביא את הצדדים לתוצאות די נורמטיביות, כששניהם מעידים שהזוגיות וחיי הבית יציבים "מלבד סוגיות כספיות שטרם נפתרו".
ה"מהפך" החל במפגש התשיעי בו הבעל טען כי לאשתו יש תוכניות מגירה לפירוק הזוגיות, והאשה טענה כי איננה חשה בטוחה וחוששת מהפכפכות של בעלה.
היועץ מציין עוד כי "על פניו נראה כי ישנן מעגלי השפעה חיצוניים המשפיעים על אחד מבני הזוג או אפילו על שניהם".
ואכן הבעל טוען שהאשה בתביעתה לגירושין מושפעת מהשפעה חיצונית מהם על ידי ההורים והכל כדי לקבל הטבות כספיות, טענתו מקבלת איפוא גושפנקא מדיווח המטפל הזוגי כי "ישנן מעגלי השפעה חיצוניים המשפיעים על אחד מבני הזוג", המבוסס על ה"סוגיות הכספיות" שלפי דיווח המטפל לעולם לא נפתרו...
הבעל טען וחוזר וטען טענה זו לכל אורך ההליך, לא זו אלא אף בתביעה הראשונה שהבעל פתח, הוא כבר ציין את הדבר בכתב התביעה:
... היא אומרת שהיא רוצה לחיות על חשבון המדינה ושהיא תוציא ממני כספים כמה שיותר.
אנחנו נתמכים ע"י הביטוח הלאומי ... לאחרונה היא פתחה חשבון בנפרד וכל הכסף עובר אליה, והיא לא משלמת שכירות... וכל זה בהדרכת אבא שלה שאמר לפני שנה שנתגרש גירושין פקטיביים ואני לא הסכמתי בשום פנים ואופן...
ע"כ מכתב התביעה.
כדי להבין היטב את טענות הצדדים יש צורך להאריך כאן בהבאת עיקרי הדברים מפרוטוקולי הדיון, השופכים אור על התנהלות הצדדים וכדלהלן.
להלן העתק מפרוטוקול הדיון הראשון בתביעה זו מיום י"א בשבט התשע"ט (17/01/2019):
ביה"ד: אז מה היום?
האשה: זהו. אני לא יכולה יותר, לא מסוגלת.
ביה"ד: מה עמדתך?
הבעל: אני לא רוצה להתגרש. אני עושה את הטיפולים כמו שצריך, אני עושה מה שצריך, אני מנסה לתקן ולעשות הכל מה שצריך עם 6 ילדים. זה לעבוד לילות ולאסוף בקבוקים ולהתייחס לאשתי כמו שצריך. היה לי קשה לעצור את עצמי באותו יום שבת שהתפרצתי ועצרו אותי. אני לא חושב שאני צריך להתגרש ולעזוב 6 ילדים שיגדלו בפנימיות. כמו שאני הלכתי לטיפול כמו בניתוח לב לפחות תעזרו לי, הייתי מצפה שגם אשתי תעשה צעד לכיוון של תעזור לי על מנת להציל את התא המשפחתי. אני מת עליה והיא יודעת את זה. הייתי מת להתקשר אליה וליצור איתה קשר והיא סירבה. אני מבין יש לה סביבה של חברות גרושות, קשה לי עם הפרנסה, זה לא קל. גם היא לא טלית שכולה תכלת אבל אני לא רוצה לדבר עליה מילה רעה. יצאתי מאיזון, יצאתי מהכלים, אני מקבל את הכלים דרך שלום המשפחה. החזקתי את עצמי, התפוצצתי, קורה, היא לא קיבלה את המחילה שלי באותו רגע. בגדול לא רוצה להרוס את הילדים ואת המשפחה, רוצה לסיים איתה את החיים כי היא אשה למופת.
ביה"ד (לאשה): שמעת מה שהוא אומר לך?
האשה: כן. הוא היה צריך להתחיל טיפול מזמן. זה לא המקרה הראשון שהוא מרים עלי יד.
הבעל: אני חייב לענות על זה. אני הגעתי לשלום המשפחה כמו שהשופטת ביקשה. הם אמרו, אתה רוצה אישור לביה"ד רק לשחק משחק? אמרתי לא, יש לי תאריך של משפט, אני רוצה את זה אחרי הדיון שתבינו שאני הולך לעשות את הדברים כאילו ישר עד הסוף, שלא יהיה ספק שאני עושה את זה למען ביהמ"ש, אני עושה את זה נטו לתא המשפחתי. (פונה לאשה) יש לי המון הערכה ואהבה אלייך. יש לנו גורמים חיצוניים שמפריעים לנו.
האשה: זה חלק מהאסטרטגיה, זה דברים שלא משתנים. הטיפול הזה הוא בגלל שפתחתי תיק ברבנות אז הוא ניגש 3 חודשים. זה לא פעם ראשונה שהוא מרים יד. הילדים רואים את הכל. פעם שעברה בדיון ביה"ד אמר לי אם לא חשבתי על 6 ילדים, אז היום אני בוחרת כן לסיים את הנישואין האלה בגלל הילדים ובגללי. הילדים רואים דברים לא טובים.
להלן העתק מפרוטוקול הדיון מיום י"ד בסיון התשע"ט (17/06/2019):
בית הדין: אשתך מבקשת להתגרש, מה אתה מבקש?
הבעל: אני מבקש לחזור לאשתי אהובתי, שאני באמת אוהב אותה.
בית הדין: מה עשית בחצי שנה האחרונה?
הבעל: סליחה?
בית הדין: מה עשית בחצי שנה האחרונה?
הבעל:ניסיתי לתקשר איתה, ניסיתי להתקשר, ניסיתי לשלוח פרח, ניסיתי לעשות דברים, אבל הכול היה חסום. לא היתה לי אפשרות לדבר כמו שחשבתי שאני אוכל לעשות וכל ניסיון שלי של התקרבות זה הלווה במשטרה ולווה,
האשה: יש צו הרחקה.
בית הדין: למה היה צו הרחקה?
הבעל:כי אני הפרתי את הצו הרחקה, כי אם זה בסוכות,
בית הדין: למה היא עשתה את הצו הרחקה?
הבעל: כי היא עשתה את הצו הרחקה מסיבותיה היא.
בית הדין: מה זה, אתה לא עשית שום דבר והיא באה ועשתה?
הבעל:כן, כן. יש פה מגמה, אם כב' הרב ייתן לי להראות לו מה רשמתי פה, יבין שיש פה מגמה.
בית הדין: עוד שנייה ברשותך.
האשה: אני יכולה להוסיף משהו, כב' הרב?
הבעל:[א], אני אוהב אותך, כפרה.
בית הדין: תגידי, את רוצה להתגרש?
האשה: לא, אני פשוט רוצה להגיד משהו.
בית הדין: בסדר, אתה רוצה שלום בית אתה אומר?
הבעל: שלום בית אמיתי אני רוצה וגם אם זה יעלה לי בלהישאר, לעבור עיר, לגור אצל הרב שלי תקופה מסוימת, לגור אצל הרב שלי בישיבה, על מנת שנוכל באמת להחזיר עטרה ליושנה, כי האהבה שלי אליה אין, היא לא נמסה, האהבה שלי אליה,
בית הדין: והיא גם אוהבת אותך?
הבעל:אני מאמין שכן. כמו המים לפנים, כך לב האדם אל לב האדם. אממה,
בית הדין: אז למה היא פה?
הבעל:יש פה עניינים, אני לא צריך לפרט אותם כרגע, אני אפרט אותם.
בית הדין: כן?
הבעל:אבא שלה, כמו שהדגשתי במכתב הראשון, אני אראה לך, רק תן לי להראות לך.
בית הדין: בבקשה.
הבעל:אבא שלה הוא טיפוס כזה שנתמך על ידי ביטוח לאומי, נרקומן לשעבר, סליחה שאני מזכיר את זה שוב. אמא שלה גם נרקומנית שסיימה את חייה, היא כבר נמצאת כבר על ערש דווי, כבר אוטוטו, שהשם ישלח לה רפואה שלמה והוא אומר לה תשמעי, הוא מביא לך שקלים הביתה בודדים, את יכולה להביא פי שלוש יותר אם תלכי לכיוון של גירושין וביטוח לאומי ותעשו גירושין פיקטיביים וביום שהוא אמר גירושין פיקטיביים, שם התפוצץ לי כל הבית. כל מה שבניתי בעשר אצבעות בכוח וביזע הולך לי לטמיון והיא הולכת בדרך שלו. וואלה, אין לי מה להגיד. אני רוצה שלום בית, אני רוצה אותה. מה שזה יעלה לי לעשות בשביל לתקן את האהבה הזאת בחזרה אני אעשה. [א], את יודעת שאני אוהב אותך, את יודעת שאני משוגע על הציפורניים ברגליים שלך ואני מוכן לעשות את הכול, אבל לשבור בית ולפרק את הילדים האלה, שיגדלו בלי אבא וילכו לטמיון ויהיו חילוניים גמורים, וואלה, אם את רוצה לקחת את זה על הראש שלך, שכב' בית הדין,
האשה: אני יכולה להגיב לו כב' הרב?
הבעל: שכב' בית הדין יגיד. עכשיו, אני רשמתי פה, ביקשתי, התחננתי לבית הדין שתעזרו לי, אתם לקחתם את זה בתור גירושין ובסוף המשפט שלי אני רשמתי פה שעם כל הנאמר אני רוצה שלום בית, להיות עם אשתי וילדיי. אז כנראה אני רשמתי את זה בדף הלא נכון. את המשחקי אגו והכבוד שיש לה כרגע וכל החברות שממלאות לה את השכל אז וואלה, וואלה, אין לי מה להגיד, אין לי מה להגיד. נקלעתי למבוי סתום, נקלעתי למבוי סתום והיא מבחינת האגו שלה רק רוצה להילחם בי כל הזמן וכל הזמן, מאותו יום נהיה לי רק משטרות ונהיה לי רק בלגאן, מאותו יום. מאותו יום שבאתי והתחננתי פה לעזרה והתחננתי לבקשה, כי אתם חיתנתם אותי.
האשה: אני יכולה להגיד משהו, כב' הרב?
הבעל:אני מבין את הכעס שלה, מבין את הכול, מבין את ההתפרצויות שלי, גם אני מטפל בעצמי כרגע בשביל המשפחה, כבר חמישה חודשים אני נמצא שם. חוות דעת לא הבאתי, כי אני לא רוצה שיהיה איזה משהו חיצוני שיגרום לכם כאילו לחשוב, תראו, תיקחו אותי נטו. אם תרצו את כל החוות דעת שיש לי, אני אביא לכם מגורמים מוסמכים ואני יכול להביא את זה.
בית הדין: בסדר, תביא.
האשה: אני לא מבינה מה הדף הזה קשור, כב' הרב.
הבעל:זה לא דף.
בית הדין: כן, למה את רוצה,
האשה: הנקודה היא שההרחקות, הוא מקבל את ההרחקות כתוצאה מזה שהוא מרים ידיים.
הבעל: לא הרמתי, אם הייתי מרים ידיים,
בית הדין: אל תיכנס לה עכשיו, אתה לא מפריע.
בית הדין: היא לא הפריעה לך, תיתן לה גם לדבר, אף מילה.
האשה: אני לא ממשיכה לחיות בצורה כזאת, גם הטיפולים שהוא עושה כרגע זה משהו שיכול להחזיק חודשיים ואחר כך חוזר על עצמו.
בית הדין: מה הטיפולים שלו? הבנתי לשליטה בכעסים.
האשה: הוא, אין לי מושג מה הוא עושה האמת וזה גם לא מעניין אותי מה הוא עושה. מאחלת לו רק טוב, הביתה הוא לא חוזר, אין שלום בית ולא יהיה שלום בית ופה זה נגמר. זה אבא שלי, אמא שלי, סבתא שלי, זה לא מעניין אותי אף אחד.
להלן העתק מפרוטוקול דיון ההוכחות מיום ז' בתמוז התש"פ (29/06/2020):
ביה"ד: מה אתה רוצה?
הבעל: אני רוצה שייקחו את האשה אהבת חיי שתטפל בעצמה איך לבנות את הזוגיות ולא להרוס את זה. ולקחת מסמך ולהפוך אותו לרלוונטי בבימ"ש,
ביה"ד: מתי דיברת פעם אחרונה עם אשתך?
הבעל: שבוע שעבר או אתמול. אתמול. על הילדים. על זה שהיא מגיעה לנתניה והיא לא מסכימה שאני אקח את הילדים כי זה יצטייר לא יפה ברווחה.
ביה"ד: שיחות בין בעל ואשה.
הבעל: היו לנו שיחות בשבועות האחרונים, דיבורים על מה קורה, מה איתך, מרגישה טוב, חסר לך משהו,
ביה"ד: אנחנו לא באירן. היא אומרת שהיא לא מעוניינת.
הבעל: אני גם יכול לטעון הרבה דברים ואני לא אומר כי אני רוצה לתקן את היחסים ואת התא המשפחתי.
ב"כ האשה: אין בית!
הבעל: יהיה בית, באמונה שלי יהיה גם בית. היא לוקחת את זה לכיוון חד צדדי, נעזרת ברשויות, מספרת להם סיפורים, וגם לעו"ד שהיא מעבירה סיפור. אבל מי נלחם על הסיפור שלי? איזה גורם ברווחה מטפל בעניינים שלי? לכן אני אומר שלא היה כלום. אפשר לחקור את הילדים, לראות שבאמת לא היה כלום. זה רק להוציא אותי מהמשוואה. אני פה לא בשביל להתגרש. זה מהתחלה לדאוג שבמהלך 18 חודש בעידוד המקלט, בעידוד העו"ד,
ביה"ד: אני מבקש לשוחח עם האשה לבד. את לא רוצה? בסדר.
הבעל: אני מבקש שביה"ד יסתכל בדף הראשון שהעברתי לו. יש פה מלחמת אגו וכל המסגרות לא רואים את זה.
ביה"ד: היה מצב שהאשה אמרה אני כן רוצה שלום בית?
הבעל: אם יועץ זוגי אומר לי שאשתי נמצאת פעם בצד הזה של הסקאלה ופעם על הצד הזה של הסקאלה.
ביה"ד: היה פעם שהיא לא אמרה שהיא רוצה להתגרש?
הבעל: היא נמצאת במסגרת כזאת. אם הדברים היו חופשיים היה לי יותר קל לחזר אחריה ולפרגן לה.
הבעל: זה מה שאני מרגיש שאני עובר כל הדרך עם המערכת. אני מודע למה שקורה בארץ עם נשים מוכות.
האשה: הוא טוען משהו שונה לגמרי ממה שהוא אמר בעבר. כי יש את הפרוטוקולים ואני מתכוונת לפני 5 שנים, התיק שנפתח ב- 2015, הוא הודה וכל פעם הוא אמר יצאתי מאיזון ומשליטה וכן קיללתי וצעקתי. לא כל אשה קמה יום אחד והולכת. אתם יודעים רק על 5 שנים אחורה מ- 2015, זה באמת הזמן שהתחלתי לדבר, אבל יש שנים קודמים לפני כן. אנחנו נשואים 13 שנה, ביחד 16 שנה. הוא צריך להבין שאני לא רוצה אותו ולא אוהבת אותו ולא מתכוונת לחזור אליו. אני מבקשת שיהיה סוף היום. הוא מחכה שביה"ד יחייב אותו. אנחנו כבר 5 שנים בתהליך הזה סתם. פעם שעברה ביה"ד אמר ייעוץ זוגי, הסכמתי, והיה כתוב שאם זה לא ילך הוא מחויב לתת גט לאשתו. זה לא קרה. שנתיים וחצי עברו מאז. אני לא יודעת מה הוא לוקח כדי להגיע למצבים האלה. אני לא מוכנה לחזור לדבר הזה. כרגע אני מנסה לשקם את עצמי בלעדיו. לא רוצה את החיים איתו. מנסה לשכוח ולרפאות את עצמי.
ובהמשך הדיון:
ביה"ד (לבעל): היא הוזה?
הבעל: כל מה שהיא אמרה פה עכשיו זה על מנת לקדש את המטרה שלה.
ביה"ד: שאלתי, היא הוזה?
הבעל: כן.
ביה"ד: היא משקרת מהתחלה עד הסוף?
הבעל: חד משמעית, במצח נחושה.
ביה"ד: ואתה אדם רגוע ולא זקוק לשום דבר, ולא לטיפולים שאתה זקוק?
הבעל: כרגע לא, ברוך השם.
ביה"ד: אף פעם לא היה לך מה לתקן?
הבעל: אני הייתי בטיפול לשליטה בכעסים, קיבלתי גם חו"ד מפרגנת, אני יכול להראות את זה, ו-וואלה עברתי תהליך, הגעתי להבנות עם עצמי, כל הלחץ שהיה לי בבית נובע מהלחץ הכלכלי שיש 6 ילדים והאשה לא עובדת ואני מפרנס יחיד.
ביה"ד: אתה רוצה שהיא גם תעבוד וגם תטפל ב- 6 ילדים?
הבעל: אני אמרתי לה בתחילת הנישואין.
ביה"ד: היא שפחה שלך?
הבעל: חס ושלום. ההסכם בינינו שאני אצא לפרנס ואת תגדלי את הילדים.
ביה"ד: שמעתי שלא עמדת בזה.
הבעל: יש פה שקרים.
ביה"ד: המקרר היה מלא?
הבעל: כל שבוע מקבלים סלי מזון ומאמא ואבא ומהאחים שלי, וגם מקבלים קצת כסף כל שבוע. הייתי קונדיטור באולם אירועים, הייתי משתכר מאוד יפה. 8,000, קחי. הייתי מבקש ממנה כסף לסיגריות.
ביה"ד: "אני מבין את הכעס שלה ואת ההתפרצויות שלה". אני לא מבין, אתה מבין אותה, ופה את אומר שהכל בגלל המטרה שלה?
הבעל: בדיוק. את הצעקה שלי מישהו שומע?
ביה"ד: כן, היה מישהו ששמע את הצעקות שלך כנראה. אתה בעצמך מודה שההתנהגות שלך מתחת לכל ביקורת.
הבעל: ההתנהגות שלי הייתה בהתאם למצב, ולא משכתי לה בשיער לא פתחתי לה את השפה, ואם הייתי עבריין לא היו סוגרים את התיק אחרי חצי שעה.
ביה"ד: מה אתה עשית?
ביה"ד: אתה חושב שאתה יכול לספר סיפורים שבניגוד למה שאמרת קודם שאתה מבין אותה, ועכשיו אתה אומר שזה המטרה שלה?
הבעל: אתה לא יודע מה קורה ברחובות בדירת עמידר. אם בעל לא נמצא בבית אז מישהו מחליף את המקום שלו.
ביה"ד: מי זה?
הבעל: זה אבא שלה שמחרחר לי מלחמה. אמרתי שאני אביא כסף הביתה. ואז הביאה לי מלחמות הביתה.
ביה"ד: (?) מה היית צריך לטיפול?
הבעל: המונולוג שלי שפתאום הטמפרמנט שלי גבוה זה בשבילה שיא הבלגן.
ביה"ד: מה עשית לה כשהיית צריך טיפול?
הבעל: זה מה שעשיתי, הדיבור שלי, צעקות.
ביה"ד: מה צעקת?
ביה"ד: מה הוא צעק?
האשה: הוא מקלל, זונה שרמוטה, קללות, ובחיים לא קיללתי אותו. בורא עולם עדי.
הבעל: אני דורש שיחקרו את הילדים.
ביה"ד: קראת לה בכינויים האלה?
הבעל: לא. לפעמים כן. אבל לא לרוב. היא בעצמה הודתה. כן, רק פעם בשבוע. אחרי לחץ שאני מגיע רוצה שישי שבת בשקט היא ידעה להוציא לי את כל המיץ.
ביה"ד: אז אותה אתה רוצה? בשביל מה אתה צריך אשה כזאת? תתגרשו.
הבעל: אני משוגע עליה, מוכן לסבול ממנה, תוך שנה היא תהיה במקום אחר.
האשה: נגמרו ההזדמנויות.
הבעל: אין בעיה, אני הולך נטו בורא עולם. האמת תיחשף בסוף. לא הרמתי עליה יד, לא קרעתי אותך במכות. ככה בשפה שלה.
ביה"ד: אתה אומר, אתה בעל למופת, לא קרעת אותה במסכות רק נתת סטירות.
הבעל: אל תשנה את הקונוטציה שאמרתי.
ביה"ד: זה מה שאני שמעתי.
הבעל: אני לא אהיה שם. אם להרים את הטון שלי מהווה בעיה.
ביה"ד: לא משכת לה אף פעם בשיער?
הבעל: לא, לא שברתי לה את המפרקת ולא הורדתי לה דם מהפה ולא משכתי לה בשערות.
ביה"ד: אתה יכול להישבע על זה?
הבעל: כן.
ביה"ד: תיזהר.
הבעל: אני כולי מוזהר ואני בא לחשוף את האמת.
כאמור, הבעל מתחנן לחזור אליה התחיל בטיפול בשליטה על כעסים, ולדבריו כל התביעה שלה לגירושין אינה כי אם השפעה חיצונית מהם על ידי ההורים, והכל כדי לקבל הטבות כספיות.
כבר כתבנו שטענתו של הבעל מקבלת גושפנקא מחו"ד המטפל שאף כתב דיווח בזמן אמת לביה"ד, ולפיו עצם הטיפול הצליח עד שהביא את הצדדים לתוצאות די נורמטיביות כששניהם מעידים שהזוגיות וחיי הבית יציבים, מלבד סוגיות כספיות שטרם נפתרו, ואכן פתאום חל "מהפך" בו הבעל טען כי לאשתו יש תכניות מגירה לפירוק הזוגיות, והאשה טענה כי איננה חשה בטוחה וחוששת מהפכפכות של בעלה, ושנראה כי ישנן מעגלי השפעה חיצוניים המשפיעים על אחד מבני הזוג.
מנגד, האשה אף לא הכחישה את הטיפול שלו ואת השפעת הוריה על רצונה בגירושין, כדבריה:
"אין לי מושג מה הוא עושה האמת וזה גם לא מעניין אותי מה הוא עושה. מאחלת לו רק טוב, הביתה הוא לא חוזר, אין שלום בית ולא יהיה שלום בית ופה זה נגמר. זה אבא שלי, אמא שלי, סבתא שלי, זה לא מעניין אותי אף אחד".
לדעתי הענייה כל האריכות בדיני "מאיס עלי" אינם רלוונטיים כלל בנידון שלפנינו, מאחר שגם אם נקבל את כל דברי האשה בעניין האלימות אין כאן מאיסות בעצם וודאי לא בחיי האישות, האשה אף לא טענה כן מעולם, ופשוט שאי אפשר להכניס בכל תביעת גירושין דיני מאיס עלי, קל וחומר בנידון שלפנינו שאף לדברי האשה היא חוששת מהפכפכותו אולם יש זמנים שהבעל מאוזן ואינו אלים.
כמו כן חידושו של כבוד האב"ד שליט"א להטלת "חיוב" גירושין לבעל שמרים את קולו וצועק על אשתו תמוה למאוד, והראיות שהביא יש לדחותן בקל, דומני שגם הוא יסכים שהם דברים מחודשים שלא נמצא כן בפוסקים. מאחר שבמישור העובדתי אני רואה את הדברים אחרת, משכך איני רואה צורך בנידון שלפנינו להרחיב את היריעה במישור ההלכתי בדין זה במסגרת פסק דין זה, ועוד חזון למועד בעזר השם יתברך ככל שהדבר יהיה נוגע להלכה.
לאור האמור, אינני רואה מקום לחייב את הבעל בגירושין מלבד המלצה לגירושין בנסיבות התיק והפירוד הממושך.
כמו כן מאחר שהאשה נחושה להתגרש הפסידה מזונותיה, ולהלן נביא מה שכתבנו בזה בפסק דין אחר בהרכב זה (תיק מס' 1177165/8), הנוגעים לעניינינו, ועיקרי הדברים הם שמאחר שהאישה תובעת גירושין, אינה גרה עם הבעל ומתחילה אף הוציאה עליו צו הרחקה והיא זאת שמרחיקה אותו ממנה, הבעל דורש שלום בית והאישה אינה מעוניינת בכך, בכהאי גוונא גם אם היא צודקת בכל טענותיה והבעל הוא שאשם וגרם לכל הפירוד, מ"מ אין לה מזונות. קל וחומר בנידון שלפנינו שהבעל מטפל בעצמו ומוכן לתקן את כל מה שנדרש, והאשה היא זאת שאינה מוכנה לקבל את הדבר וכדלהלן:
כתב המחבר בסי' ע' סעיף י"ב:
"האשה שיצאה מבית בעלה והלכה לבית אחר, אם באה מחמת טענה שהיא בשכונה שיוציאו עליה שם וכיוצא בזה חייב לזונה שם אם תבעה מזונות, אבל אם לא תבעה מחלה על מזונות דלשעבר".
וע"ז הוסיף הרמ"א:
"והוא הדין אם הייתה לה קטטה עם בעלה ולא מתדר לה עמו, והמניעה ממנו, ולוותה למזונות, צריך לשלם, אבל אם המניעה ממנה, א"צ לשלם, דאין האיש חייב במזונות אשתו אלא כשהיא עמו".
מבואר מדברי הרמ"א, דתנאי סף לחיוב הבעל במזונות אשתו הוא מגוריה של האישה בבית אחד עם הבעל, וכשאין האישה גרה יחד עם בעלה אין הבעל חייב במזונותיה. ומקור הדבר נלמד מאלמנה שאין לה מזונות מנכסי בעלה כשאינה גרה יחד עם היתומים כנפסק בסי' צד ס"ו מסוגיית הגמרא במס' כתובות (דף ק"ג ע"א), ומשם למדין דהוא הדין במזונות האשה, כמש"כ שם הריטב"א "שאין חיוב מזונות לאשה על בעלה אלא כשהיא עמו על שולחנו", וכ"מ במרדכי (שם סי' רע"ג) ובהג"מ (אישות פי"ב אות ק'), ועוד עיין בשו"ת המיוחסות להרמב"ן (סי' ק"נ).
אלא שכתבו הראשונים והוא מה שהוסיף הרמ"א, דגם כשעזבה האשה את הבית הקובע לגבי חיוב מזונות הבעל כלפיה הוא מי היה הגורם למצב זה, אם היה זה מצד האישה, אין היא זכאית למזונות, אך אם היה זה הבעל שגרם לכך שהאשה לא תדור בבית אחד עמו הרי הוא חייב במזונותיה.
אולם באופן שמצד האישה כלה ונחרצה להתגרש מיד, מבואר בדברי ה"בית יעקב" להגאון בעל הנתיבות ז"ל, ונקבע כן בכמה פסקי דין של בתי הדין הרבניים, לרבות ע"י הרכב מיוחד של שבעה דיינים של בית הדין הגדול, שבעה שהם מגדולי הדיינים של כל הזמנים שחותמם מוטבע על כל מערכת בתי הדין בישראל, הלא הם: הרב יצחק נסים, הרב אלישיב, הרב ז'ולטי, הרב אליעזר גולדשמידט, הרב סלמן עבודי, הרב עובדיה יוסף, והרב שאול ישראלי (פורסם בפד"ר יח עמוד 1-28 ושם בעמוד 10-11, וע"ע בשו"ת יביע אומר חלק ג' אבהע"ז סי' ט"ו וחלק ה אבהע"ז סי' יד) את הקביעה הזאת (כלשונם של פס"ד מביה"ד הגדול בתיק 1070300/6) לפיו:
"השאלה מצד מי המניעה יכולה לקבוע רק אם מדובר באשה הרוצה בשלום בית לחזור לחיים משותפים עם בעלה, אך כאשר האישה בפועל אינה מעוניינת לחזור לחיות עם הבעל, הרי שבמצב זה גם אם הייתה המניעה מצד הבעל אעפ"כ הבעל פטור ממזונותיה".
כאמור הדבר מבואר בדברי ה"בית יעקב" בסי עז סעיף ב' בדין מאיס עלי לדעת הר"ן דאינה מפסדת כלום. וביאר הבית יעקב דהיינו כשיש רגליים לדבר שראוי למאסו, וע"ז כתב הבית יעקב:
"ומ"מ נראה דאפילו להר"ן מזוני לית לה, דלא גרע מהא דסימן ע' סעיף י"ב בהג"ה דכשאינה רוצה להיות עמו דלית לה מזוני, דלא תקנו מזונות רק כשהיא עמו, ועוד דא"כ אין לך כופין להוציא יותר מזה שהוא יהא מחוייב ליתן לה מזונות והיא לא תהא לו לאשתו".
וביאור דבריו נראה, אף דבסי' ע' יש חילוק אם המניעה היא ממנה או ממנו, וכשהוא הגורם חייב במזונות וכנ"ל, וא"כ אדרבה משם מוכח להיפך שאם נותנת אמתלא ברורה חייב לזונה, ואיך מביא מזה הבית יעקב ראיה להיפך, וכן העירו על הבית יעקב בפס"ד קמא עליו נסוב הערעור בביה"ד הגדול בהרכבו המורחב הנ"ל, ראה שם (עמ' 19) הובאו דבריהם בדברי הרב ש. ישראלי, וע"ש מה שיישב בזה דבכה"ג שאין בידו שום עצה שתתפייס ותרצה בו נקרא הדבר כמי שהמניעה הוא ממנה, ואין זו אשמתו (וע"ש מש"כ בדין נותנת אמתלא ברורה).
ולענ"ד נראה בביאור דברי הבית יעקב שסתם דבריו אף במקום שמוגדר הדבר שהמניעה הוא ממנו ולא ממנה והוא הוא האשם בדבר, ע"פ מה שמדויק מדבריו "דלא גרע" מהתם. והיינו, דהביא משם רק עניין זה שמשם נלמד שחיוב מזונות האישה לא הוטל עליו כי אם כשהיא עמו ולא כשאינה יושבת תחתיו, דלא תקנו מזונות רק כשהיא עמו, ולכן פטור ממזונותיה כשאינה רוצה להיות עמו, אלא דכשהמניעה הוא ממנו הרי יכול לתקן דרכו והיא תחזור אליו ותשב תחתיו, ולכן עדיין מחוייב הוא במזונותיה כיון שבידו לעשות שתהיה עמו, בהסרת המניעה הגורם לה לצאת מביתו וע"י שיתקן מה שעשה תחזור להיות עמו, ופטור רק כשהמניעה הוא ממנה דאין בידו להחזירה כיון שהפירוד הוא ממנה ולא מחמתו כדי שיתקן הדבר.
ובאמת נראה דיסוד ביאור זה דכשהמניעה הוא מהבעל הא דחייב במזונותיה הוא משום שבידו לתקן הדבר ולהחזירה ע"י תיקון והסרת המניעה הגורם לה לצאת, מתבאר גם מדברי הרמ"א בס' פ' סעיף י"ח שם הביא מהרשב"א:
"אשה שהלכה מבית בעלה מכח קטטה ואינה רוצה לשוב לביתו עד שיקרא לה בעלה, לא הפסידה מטעם זה מזונותיה, דבושה ממנו לשוב מאחר שיצאה ממנו בלא רשות ואינו מראה לה פנים, ואם הוא יבוא אצלה אינה מונעתו מכלום".
ומבואר דהטעם דלא הפסידה מזונותיה אף שיכול להיות שהיא הגורמת לקטטה שהייתה ביניהם והיא זאת שקמה ועזבה את הבית, היינו משום שבידו של הבעל לקרוא לה ולהראות לה פנים שתחזור אליו, ובזה שאינו עושה כן נקרא איפוא הוא המפריד המגורים ולא היא, ומשום דלא אזלינן בתר מי שגרם ועזב והפריד בפועל את המגורים אלא אזלינן בתר מי שמעכב את חזרת המגורים יחד, ומי שבידו להחזיר את המגורים יחד ואינו עושה כן הינו ה"מפריד", ודו"ק.
וע"ז כתב הבית יעקב דבטענת מאיס עלי ואינה רוצה בו כלל וכלל ואין בידו לתקן ולהחזירה להיות עמו, בכה"ג "לא גרע" מהא דסי' ע' הנ"ל ברמ"א באינה רוצה להיות עמו והמניעה היא ממנה שמפסידה מזונותיה כיון שאין בידו לתקן הדבר כי המניעה היא ממנה ולא ממנו, א"כ הכי נמי כל שאין בידו לתקן אף שהמניעה הוא ממנו והוא הגורם לכך, הרי זה לא גרע מהתם ופטור ממזונותיה, ומשום דבכה"ג שמואסת בו אף בראוי למאסו, מ"מ כיון דמצידו אין בידו לתקן הדבר ולהחזירה להיות עמו לאחר שהיא מצידה מאסה בו בתכלית ואינו ראוי עוד לתיקון, יהיה הסיבה מה שיהיה, שוב הרי הוא בכלל הא דלא תיקנו מזונות רק כשהיא עמו כל שאין בידו לתקן הדבר, דהכי נמי אין בידו לתקן שתהיה עמו ולכן פטור ממזונותיה, דסוף כל סוף אינה עמו ואין בידו להחזירה תחתיו ולהיות עמו כיון שמאסה בו.
והכלל בזה הוא דכל שאין בידו להחזירה ולהיות עמו, יהיה הסיבה מה שיהיה, בכה"ג לא תקנו לה מזונות, כי לא חייבוהו במזונותיה כי אם כשהיא עמו ולא כשאינה תחתיו, וכל שהוא בידו להחזירה הוא המפריד ונשאר חייב, אבל כשאין הדבר בידו הן כשהיא אינה רוצה להיות עמו דהמניעה הוא ממנה ולא ממנו והיינו משום שאין לו מה לעשות לתקן הדבר כי המניעה בא ממנה ולא ממנו, והן כשהמניעה הוא ממנו אבל היא סגורה על הפירוד ולא יועיל אם יסיר המניעה כדי שתחזור אליו והיא איפה המפרידה בפועל ולא הוא, בכה"ג לא תקנו לה מזונות, ודו"ק.
לרווחא דמילתא נצטט עוד ממה שביה"ד הגדול בפס"ד הנ"ל מוסיף וכותב:
אמנם, יש מקום להסתפק האם קביעה זו, שבמקרה שבו אין האישה רוצה בשלום בית, אין זה משנה במי המניעה ואפילו אם המניעה מהבעל עדיין יהיה פטור ממזונות, האם כל זה נכון רק למקרה שבו הבעל מצדו מעוניין בשלום בית, שאז הרי בידה של האישה לחזור אליו ובכך שהיא אינה רוצה בשלום בית איבדה את מזונותיה כאשר עזבה את הבית. אך מה יהיה כאשר הבעל מצד עצמו אינו מעונין בשלום בית, האם גם כאן יעמוד תנאי מגביל זה שהאשה תהא זכאית למזונותיה רק אם רצונה בשלום בית, או שבמקרה זה שהבעל אינו מעונין בשלום בית, שוב אין כל נפקות מה רצון האישה שהרי גם את תגיד שרצונה בשלום בית לא יהיה זה מעשי. ראינו שהובאו בפס"ד קמא ציטטה מדברי הרב ציון אלגרבלי שליט"א בפס"ד של בית הדין הגדול שהתייחס למקרה כזה וכתב:
"מאחר וכלה ונחרצה אצל האשה להתגרש גם לו הבעל ירצה שלום בית, יש להחשיבה כמורדת דמאיס עלי באמתלא, דלא מגיע לה מזונות לדעת הרבה פוסקים, עיין בשו"ת שואל ומשיב ח"א אה"ע סי' יד."
הדעת נוטה לקבל זאת משום שהעיקרון המנחה מבוסס על הנחה שחיוב הבעל במזונות אשתו נובע מחיובו לקיים בית, דהיינו חיים משותפים של שני בני זוג. במסגרת זו הוא חייב לפרנס את הבית דהיינו את אשתו. מכאן נולד הכלל כי כשאין האישה מתגוררת עם הבעל תחת קורת גג אחת אין בסיס לחיוב המזונות של הבעל כלפיה. שהרי נפלה כל המטרה שלשמה נוצר חיוב המזונות. אם כנים אנו בדברים אלו הרי שתנאי הסף לכל הגשת תביעה של מזונות הוא הרצון לקיים את הייעוד של חיוב המזונות כלומר לקיום חיים משותפים. אך אין אפשרות להכריז מצד אחד כי אין האישה מעוניינת כלל בשלום – ובמקרה שלפנינו אף רוצה להתגרש – אך בד בבד היא רוצה מזונות. אלו שני מצבים סותרים. ולכן בכל מקרה הבסיס לתביעה של מזונות יכול להיות קיים רק על בסיס של רצון לקיים שלום בית.
כאמור, בנידון שלפנינו אין צורך לכל זה מאחר שהבעל תובע שלום בית, ומצד האישה כלה ונחרצת הדבר להתגרש ואין רצונה לחזור כלל לשלום בית, כך גם הצהירה בפנינו שלא משנה מה יעשה הבעל היא מצידה איבדה את אימונו ולא יעזור שום דבר שיוכל לשנותה מהחלטתה להתגרש, וכבר נתבאר דבכה"ג הפסידה מזונותיה כאמור, לא זו אלא שיש בזה אף חשש גט מעושה כדברי הבית יעקב ז"ל דבאופן זה לא נשארת השאלה במגרש הממוני בלבד אלא הרבה מעבר לכך. לדעתו במקרה שבכל זאת נחייב את הבעל במזונות אשתו גם במצב שהיא אינה רוצה בו, שוב תהא לכך השלכה חמורה על ההיבט האיסורי, קרי חשש לכשרות הגט שהרי נעשתה כפייה בכך לגט במקום שאינה על פי דין.עוד אוסיף טעם שאי אפשר להוציא ממון ולחייב את הבעל במזונות אשתו, מאחר שלדברי הבעל האשה אשמה בפירוק הנישואין, ובקשתה לגירושין איננה כלל משום האלימות הנטענת על ידה ומוכחשת לדבריו, אלא שמושפעת על ידי השפעה חיצונית והכל כדי לקבל הטבות כספיות, טענה שאף יש לה סימוכין מדיווח המטפל הזוגי כאמור.
גם אם לא נקבל את דברי הבעל לחלוטין, עדיין מכלל ספק לא יצאנו ובכה"ג הבעל פטור ממזונות אשתו כי אין להוציא ממון מספק, וכמש"כ כיוצא בזה בנודע ביהודה (אהע"ז מהדו"ת סי' צ"א) באשה שעזבה את בית בעלה בטענה שבעלה בא עליה בימי ליבונה והבעל מכחישה ע"ש.
וכבר נכתב רבות על סוגיה זו של מי נחשב המוחזק ביחס לחיוב מזונות של הבעל כלפי אשתו, וכן לגבי כל טענות של האישה האם הבעל נחשב בחזקת חיוב או שנחשב כמוחזק ונטל הראיה על האישה. וראה בארוכה דברי הפוסקים בזה בשו"ת יביע אומר (חלק ג' אהע"ז סי' יד-יז ובחלק י"א אהע"ז סי' סא-סב וסי' סד ובחלק חו"מ סי' כ' וכן במאמרו של הגר"ע יוסף ז"ל ב"תורה שבעל פה" חלק י"ב), [וראה עוד בפד"ר (ח"ג עמ' 298) משו"ת פרשת מרדכי להגאון ר"מ בנעט ז"ל (אהע"ז סי' יד) בטענת ברי של הבעל דנאמן להיפטר ממזונותיה דאשת איש בחיי בעלה אינה מוחזקת במזונותיה ע"ש ואכמ"ל בזה]. אולם גם אם נניח שיש מחלוקת בדבר והדעות חלוקות הרי שבוודאי יוכל הבעל לומר "קים לי" גם בזה ולא נוכל להוציא ממון מספק.
וראה עוד פד"ר (כרך ו' וע"ש עמוד 52-53) פס"ד של הרה"ג יצחק נסים והרה"ג אליעזר גולדשמידט הפוסקים שחובת ההוכחה על עילת הפרידה מוטלת על האשה במקרה שאינם מתגוררים יחד. וכ"כ (שם) בפסק דין נוסף הרה"ג אלישיב והרה"ג עבודי זצ"ל במקרה שאשה עזבה את הבית ולאחר מכן חזרה בה והבעל סירב לקבלה.
וע"ע בפד"ר (כרך י"ז עמ' 1-45 ) מש"כ בזה הדיינים הרב י. מ. בן מנחם, י.ש. אלישיב, ב. זולטי, בטוענת שאין לה גבורת אנשים ותובעת גט, וע"ע בקובץ משכיל לדוד מאת נשיא ביה"ד הגדול הגאון הרב דוד לאו שליט"א (עמ' קכ"ט) שציין לפד"ר זה ומה שהביא בזה לעניין הראשון הנ"ל כשהוא הגורם אולם היא רצונה להתגרש וע"ש, וע"ע בפד"ר (חט"ו עמ' 102-107) בעניין זה.
במקרה שלפנינו תביעת האישה היא במצב שאינו מחייב מזונות, דהיינו בפועל זו תביעה למזונות במגורים נפרדים, מצב שבו הבעל כלל אינו מחויב במזונות, ולא רק מדין "פרעתי" אלא מעיקרו לא הוטל חיוב מזונות אלא במגורים משותפים. וא"כ, מאחר שאנו מסופקים מי האשם בפירוד הרי שלא יצא הדבר מכלל ספק ואין מקום לחייב את הבעל המוחזק.
מסקנא
לאור האמור יש לקבוע כדלהלן:
-
אין מקום לחייב את הבעל בגירושין מלבד המלצה לגירושין בנסיבות התיק והפירוד הממושך.
-
הבעל אינו חייב במזונות אשתו.
-
האשה הפסידה את כתובתה.
-
על המזכירות לקבוע מועד לסידור גט.
הרב צבי בוקשפן – דיין
עברתי על דברי חברי הדיינים העליונים שהאריכו בדבריהם בטוב טעם ודעת.
הנני מצטרף למסקנותיו של כבוד הרב בוקשפן.
הרב אוריאל אליהו – דיין
מכריעים כדעת הרוב כדלהלן:
-
ביה"ד ממליץ לצדדים להתגרש לנוכח טענות האשה והפירוד הממושך.
-
הבעל אינו חייב במזונות אשתו.
-
האשה הפסידה את כתובתה.
-
המזכירות תקבע מועד לסידור גט.
ניתן לפרסם בהשמטת פרטים מזהים.
ניתן ביום י"ט בסיון התשפ"א (30/05/2021).
|
הרב יצחק רפפורט – אב"ד
|
הרב אוריאל אליהו
|
הרב צבי בוקשפן
|
העתק מתאים למקור
הרב אלון ארביב, המזכיר הראשי
נחתם דיגיטלית ע"י הרב אוריאל אליהו בתאריך 30/05/2021 12:56