פלוני אלמוני נ' שופרסל בע"מ ואח'

תובע, יליד X.X.54, נפגע בתאונה במקום עבודתו אצל הנתבעת מס' 1 (להלן: "הנתבעת") ביום 28.12.15.

אין מחלוקת על כי התובע נפגע במסגרת עבודתו ואין מחלוקת גם באשר לאופן בו נפגע. הצדדים חלוקים בשאלת אחריותה של הנתבעת לנזקיו של התובע ובשאלת גובה הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מן התאונה.

כבר עתה ייאמר כי מצאתי להשית אחריות על הנתבעת בגין פגיעתו של התובע ונזקיו ולאחר בחינת מלוא הראיות מצאתי לחייב אותה לפצות את התובע בגין נזקיו בסך כולל של 138,700 ₪, מעבר לתגמולי המל"ל ובצירוף הוצאות משפט (חוו"ד רפואיות ואגרה).

תמצית העובדות

1.התובע החל לעבוד כאיש מכירות של מוצרי חשמל אצל הנתבעת בחודש אוגוסט 2015 (כארבעה חודשים קודם לתאונה).

2.על פי הנטען בכתב התביעה: "... במהלך יום עבודתו, נאלץ התובע לטפס בסולם רב שלבי על מנת להוריד מוצר (ארגז של מסך טלוויזיה) אשר הוצב במדפים העליונים, כאשר לפתע הסולם קרס והתובע נפל והוטח אל הרצפה מגובה של מטר".

3.לטענת התובע, כתוצאה מהתאונה נגרמו לו נזקי גוף משמעותיים, "לרבות שבר בברך ימין".

4.מומחה רפואי מטעם התובע, קבע כי נותרה לתובע נכות צמיתה בשיעור של 20% לפי סעיף 35 (1) לתקנות המל"ל בגין השבר בברך ימין, נכות בשיעור של 10% לפי סעיף 29 6 (א)-(ב) בין נזק עצבי ברגל ונכות בשיעור של 10% בגין צלקות ניתוחיות, בהתאם לסעיף 75 (1) לתקנות המל"ל.

5.בכתב הגנתן, מכחישות הנתבעות (הנתבעת ומבטחתה) כי הסולם קרס. לטענתן, "סולמות לא קורסים כך סתם אלא אם כן לא מוודאים נעילה של רגלי הסולם בטרם הטיפוס עליהם. משלא עשה כן התובע, הרי שהאחריות לקרות התאונה רובצת לפתחו בלבד".

6.מומחה רפואי מטעם הנתבעות קבע כי לתובע נכות צמיתה בשיעור של 20% לפי סעיף 35 (1) ב' לתקנות המל"ל, "בגין תוצאות השבר בעצם השוקה הימנית בחלקה המקורב עם השפעה בינונית על כושר הפעולה הכללי".

7.נוכח הפער בין חוו"ד מומחי הצדדים, מונה ד"ר רן טיין כמומחה רפואי מטעם בית המשפט (להלן: "המומחה" או "ד"ר טיין").

8.בחוות דעתו, קבע ד"ר טיין כי לתובע נכות בשיעור של 20% "בגין תחלואת הברך הימנית" לפי סעיף 35 (1) ג (מותאמת) לתקנות המל"ל, נכות בשיעור של 5% לפי סעיף 32 (4) ב בגין תחלואת עצב פרונאלי המביאה לחולשת כף הרגל והבוהן ונכות בשיעור של 5% "בגין הצלקות (על רקע של פגיעה קוסמטית)" לפי סעיף 75 (1) א-ב.

נסיבות התאונה

9.כאמור, בכתב התביעה טוען התובע כי טיפס על סולם, אשר קרס בעת שעמד עליו.

10.בתצהירו, חוזר התובע על גרסתו ומספר כי הסולם היה תקול. לטענתו, אם הסולם היה "עובר בדיקה שגרתית שהייתה מראה שהסולם עליו עליתי לא היה כשיר במצבו לשאת משקל של אדם בוגר", הייתה התאונה נמנעת.

11.אלא, שבעת מתן עדותו לפניי התברר כי התובע אינו יודע ידיעה פוזיטיבית כיצד אירעה התאונה.

12.התובע תיאר – בתשובותיו בחקירה נגדית – את שקדם להתרחשות התאונה. על פי עדותו, הסולם שהיה במחסני הנתבעת היה שונה מן הסולמות המוצבים באולמות המכירה (עמ' 7 לפרוטוקול, שורה 34).

וכך מתאר התובע את התרחשות התאונה (עמ' 9 לפרוטוקול, משורה 12): "נכנסתי למחסן ראיתי את הסולם פתוח מול הטלוויזיות. שמחתי כי לא הייתי צריך לגרור או לעשות משהו, טיפסתי עליו הגעתי למעלה (מרים ידיים), הרמתי רגל אחת על השלב השלישי רגל אחת על השלב הרביעי הלכתי להרים את הידיים והסולם קרס. ומצאתי את עצמי על הרצפה". ואחר כך: "אני לא יודע איך הוא היה מחוזק, אני יודע רק שהסולם התמוטט ואני נפלתי על הרצפה. הסולם קרס. והוא נשכב. הסולם עמד ונשכב ואני עליו. נפל. צנח".

13.עולה כי בעת שטיפס עליו התובע, נחזה הסולם להיות תקין. עוד עולה כי התובע מצא עצמו לפתע על הרצפה כשגם הסולם שכוב על הרצפה.

אלא שבניגוד למשתמע מתצהיר עדותו הראשית ולתשובותיו הראשונות בחקירה נגדית, התובע אינו יודע כי הסולם לא היה תקין.

14.גם מהמשך עדותו של התובע בתשובותיו לחקירה נגדית - ובניגוד לגרסתו הראשונה לפניי – התברר כי התובע אינו יודע כי הסולם נשבר תחתיו. התובע אינו יודע דבר.

כך מעיד התובע תחילה, בתשובה לשאלות הנתבעת: "כנראה שנפתחו לו הברגים, לא יודע, הוא פשוט קרס. ואני עליו" (עמ' 9, שורה 27).

וכן בתשובה לשאלות בית המשפט: "... השתחררו לו הברגים, משהו נשבר לו..." (עמ' 9, שורה 31).

ואחר כך: "הברגים שלו השתחררו אי אפשר להעמיד אותו אי אפשר לגעת בו. הוא לא סתם נפל. הוא נפל והשתחררו לו ברגים" (עמ' 10 משורה 1).

ועוד: "כנראה שהחלק של המתכת שמחזק את שני צידי הסולם היה חסר".

15.אך בניסיונות לדייק ולהבין את הכשל בסולם, מודה התובע כי הוא אינו יודע שאכן השתחררו ברגים או שהסולם חסר חלק כלשהו, ובעצם מודה כי הוא אינו יודע מה הגורם לנפילתו של הסולם (עמ' 10, שורות 17-18).

וחוזר: "מניח ולא יודע. כי אני עם רגל מרוסקת" (שם, שורה 24).

ומשיב:

"ש. כשאתה אומר אני חושב שהברגים התרופפו אתה חושב את זה, לא ראית ברגים על הרצפה.

ת. לא ראיתי בעיניים" (עמ' 10, עד שורה 26).

ובתשובה לשאלת ב"כ הנתבעת: "מה היה עם הסולם, איפה הוא נשבר, אני לא יודע. אין לי מושג. לא ראיתי את הסולם אחר כך" (עמ' 10, שורה 34).

16.התוצאה היא כי למרות שאין חולק על כי התובע נפל בעת עבודתו אצל הנתבעת, שעה שעשה שימוש בסולם השייך לה, אין לו ידיעה ברורה על הגורם לנפילתו ובניגוד לעולה מכתב התביעה ומעדותו, אין הוא יודע את הטעם לכך.

17.בהתאם, לא הוכח כי הסולם עליו טיפס התובע לא היה תקין.

18.על אף אלה, איני סבורה כי יש בכך לפגוע בתביעתו של התובע ואני סבורה כי לא פחתה חובתה של הנתבעת לפצותו על נזקיו וזאת נוכח מכלול נסיבות התיק וחובתה של הנתבעת כמעבידתו של התובע.

19.ראשית, הסולם מצוי בבעלותה, בחזקתה ובהחזקתה של הנתבעת. למרות זאת, ביכרה הנתבעת שלא לבדוק את הסולם ולא לבדוק את טענותיו של התובע לאחר התרחשות האירוע.

20.גם אם במהלך שמיעת הראיות התברר כי התובע אינו יודע אם היה כשל בסולם ומה הוא, הרי שבזמנים הרלבנטיים לתאונה ובמועד הגשת התביעה ועד לבירורה עמדה גרסתו של התובע כי הסולם לא היה תקין.

הנתבעת נמנעה מלנקוט כל צעד שיסייע בבירור טענותיו של התובע ויבהיר את מצבו הפיזי של הסולם או מצב העניינים בעת התרחשות התאונה.

הימנעותה של הנתבעת מלנקוט צעד פשוט ביחס לחפץ המצוי ברשותה פועלת לחובתה, הן כמעבידה (טרם הגשת התביעה) והן כבעלת דין (משהוגשה התביעה).

21.כך, מעידה גב' שוש אלבז, מנהלת הסניף בו עבד התובע (להלן: "המנהלת"), כי מי שנכחה בסניף בעת אירוע התאונה היא נאמנת הבטיחות. על אף זאת, לא זומנה נאמנת הבטיחות ליתן עדות ולא נגבתה גרסתה באשר להתרחשויות שאירעו בזמן עבודתה.

22.הדברים אמורים ביתר שאת מקום בו מעידה המנהלת כי נאמנת הבטיחות היא זו שבודקת את כל הציוד שבסניף ומוודאת שהוא תקין.

ככל שנכונה עדותה ומשהנתבעת טוענת כי לא נפל מתום בסולם, תמוה כיצד זה לא הובאה נאמנת הבטיחות לעדות; תמוה אף יותר כיצד זה לא הוצגו רישומים על פעולה כזו שבוצעה ולא הוגש תצהירה של נאמנת הבטיחות באשר לתקינות הסולם או תקינות הציוד שבסניף הנתבעת בו עבד התובע.

23.רישום באשר לתקינות הציוד - ככל שבכלל קיים - לא הוצג. לא הוצג גם כל רישום באשר לתקינות הציוד שבסניף, למועד בו נרכש הסולם או לקורותיו לאחר התאונה.

24.הלכה פסוקה היא כי מקום בו צד נמנע מלהביא ראיה שנמצאת בידיו, חזקה היא שהיתה פועלת לחובתו ושאילו הובאה היה בה כדי לתמוך בגרסת הצד השני.

ור':

ע"א 548/78 אלמונית ואח' נ' פלוני פ"ד לה (1) 736, 760.

ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו ואח' פ"ד מה (4) 651, 658.

25.זאת ועוד, המנהלת מצהירה כי ידעה על התאונה כבר למחרת היום וכי הנאמנת ידעה על התאונה סמוך להתרחשותה. הדעת אינה נותנת כי על אף אלה, לא מצאה הנתבעת – ולא מצא איש מטעמה - לבדוק את הסולם או לתעד את תקינותו.

בנסיבות אלה, ומשום שהסולם נמצא בחזקתה של הנתבעת, אין לשלול כי הסולם נבדק ונמצא לא ראוי.

מכל מקום, התנהלותה זו של הנתבעת פועלת לחובתה, באשר מדובר במידע המצוי ברשותה ובידיעתה והיא נמנעת מלהציגו.

26.טוענת הנתבעת כי קשה להוכיח תקינות של סולם. הצדק אינו עמה. ניתן היה באופן פשוט וקל להוכיח כי הסולם תקין.

ראש וראשונה, ניתן היה לצרף את אישורי נאמנת הבטיחות בדבר תקינות הסולם או תצהירה בו היא מעידה כי בדקה את הסולם ומצאה כי הוא תקין; ניתן היה להביא את הסולם לבדיקה על ידי מומחה, לתעד את מצבו, לבדוק אותו או למצער את יציבותו, לצלם אותו בסמוך לאחר האירוע ועוד ועוד.

כל אלה לא עשתה הנתבעת ואת כל אלה אני מוצאת לזקוף לחובתה.

27.משכך, אני קובעת כי הנתבעת אחראית לנזקי התובע.

28.ודוקו, בעדותה של המנהלת אין דבר וחצי דבר הנוגע לסולם עצמו. המנהלת אינה סותרת את טענותיו של התובע באשר לתקינות הסולם ולמעשה אינה מתייחסת אליהן כלל.

הדבר אינו מתיישב עם טענות הנתבעת בכתב הגנתה, שכן יש להניח כי לו טעה התובע בטענותיו או לו העלה טענות משוללות יסוד, הייתה המנהלת (או הנתבעת) מעמידה דברים על דיוקם, אם באמצעות עדותה אם באמצעות ראיות שאמורות להיות בידיה.

29.הטענה כאילו נבדק הסולם – יחד עם מתקנים אחרים בחנות הנתבעת – על ידי נאמנת הבטיחות היא טענה שהועלתה בחקירתה הנגדית של המנהלת וגם אז, רק בעקבות שאלה מכוונת. העובדה היא כי מדובר בעדות כבושה, ומשקלה ידוע.

30.בנסיבותיו של ההליך דנן, פועל לחובתה של הנתבעת גם כלל הידיעה המיוחדת. ר' לשם דוגמא, ע"א 6205/98 אונגר נ' עופר, פ"ד נה(5) 71, 82 (2001); ע"א 1842/90 בר לב נ' רפפורט, פ"ד מח(5) 221, 230 (1994).

31.בגין כל אלה, מצאתי לקבל את התביעה ולקבוע כי הנתבעת חבה בנזקי התובע.

אשם תורם

32.הגם שהנתבעת אחראית לתקינות הציוד בשטחיה ולהבטחת סביבת עבודה בטוחה לעובדיה, בהם התובע, אין לשלול כי היה על התובע לבדוק את הסולם טרם החל להשתמש בו.

33.בעדותו של התובע התברר כי ראה את הסולם פתוח במקום בו נמצאת הסחורה אותה ביקש להוריד.

התובע אינו מספר כי בדק את יציבותו של הסולם, כי וידא את תקינותו או כי ביקש לברר את התאמתו למשימה אותה ביצע התובע. התובע הבחין בסולם וטיפס עליו (עמ' 9, שורה 6).

34.ראוי היה כי התובע יבדוק את יציבות הסולם קודם שימוש בו ויוודא כי הוא פתוח כנדרש ומקובע כרצוי. התובע אינו מעיד כי כך עשה בתצהיר עדותו הראשית ואף בחקירה הנגדית לא סיפר כי מצא לנכון לבצע פעולה בסיסית ויומיומית טרם שימוש בסולם.

לא ניתן להלום עצימת עיניים של אדם מבוגר לסיכונים הקיימים סביבנו. הדברים אמורים ביתר שאת מקום בו שימש התובע בעברו נאמן בטיחות (עמ' 11, שורה 3-4) והוא מודע לחשיבות השמירה על הבטיחות והבריאות.

35.אני סבורה כי למצער היה על התובע לבדוק את יציבות הסולם קודם שטיפס עליו.

עם זאת, משלא נבדק הסולם ואף לא הוצג, אין ראיה כי בדיקה כזו היתה מונעת את התרחשות התאונה.

בהיעדר הראיות הנחוצות - אותן בחרה הנתבעת שלא להגיש – ובשים לב למערכת היחסים שבין התובע לנתבעת ולחובות המוטלות על מעבידים כלפי עובדיהם, גם בראי ההלכה הפסוקה, מצאתי לייחס לתובע אשם תורם בשיעור של 10% לפגיעתו.

הנזק

הפסד השתכרות בעבר

36.אישורי השכר שצירף התובע לתצהירו מלמדים כי עובר לתאונה השתכר בעבודתו אצל הנתבעת סך ממוצע של כ-3,000 ₪ לחודש.

37.התובע טוען כי מאז התאונה לא שב לעבודה והנתבעת אינה חולקת על טענה זו.

38.על פי חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, סבל התובע מנכויות זמניות בשיעורים שבין 100% - 50% למשך שנה לאחר התאונה.

39.לאור הנזק שנגרם לתובע בתאונה, תקופת ההחלמה הארוכה והתיעוד הרפואי המלמד על ביקורות רפואיות אינטנסיביות במהלך השנה שלאחר התאונה, אני קובעת כי על אף שיעורי הנכות המשתנים שקבע מומחה בית המשפט, ולאור העובדה כי בפועל לא הועסק, זכאי התובע לפיצוי מלא בגין הפסדי שכר בשנה שלאחר התאונה.

קביעה זו מתבססת גם על אופי עבודתו של התובע ועל מהות הפגיעה שנגרמה לו בתאונה.

40.סך הפיצוי המגיע בגין תקופה זו: 36,000 ₪ ובשערוך להיום: 39,600 ₪.

41.התובע העיד כי מאז החלים מן התאונה, חיפש עבודה אך לא הצליח במלאכתו. עם זאת, לא ייחס את חוסר ההצלחה להשתלב בעבודה אחרת לנכותו אלא למצב הכללי במשק ולגילו (ר' עמ' 6 לפרוטוקול).

על פי עדותו של התובע, מלכתחילה גם את העבודה אצל הנתבעת ניאות לקבל, רק כדי שיהיה בידו לחפש עבודה כשהוא מועסק, כשאז – לדעתו - סיכויי ההשתלבות בשוק העבודה טובים יותר.

42.לטענת הנתבעת, אין לחייב אותה בפיצוי בגין הפסדי שכר לעתיד מקום בו העובדה שהתובע אינו עובד היום היא תוצאה של שוק העבודה ולא של נכותו.

זאת ועוד, הנתבעת טוענת כי לו פנה אליה התובע בבקשה להשתלב שוב בעבודה לא הייתה משיבה פניו ריקם.

אלא שהתובע הבהיר בעדותו כי מפאת יחסה של הנתבעת אליו לאחר התאונה, לא רצה להשתלב שוב בעבודה שם. לדבריו "מבחינה אנושית, מבחינת כוח אדם הטיפול שלהם סופר גרוע" (עמ' 7 שורה 2); ועוד: "אני לא מעוניין לחזור למקום עבודה שמתייחסים לעובד כלא קיים, כשקוף" (עמ' 7, שורה 6).

43.עולה, כי התובע אינו מייחס לנכותו את מצבו התעסוקתי וכי לא חש צורך דחוק לעבוד, שאחרת היה שב לעבוד אצל הנתבעת על אף טרוניותיו על יחסה כלפיו.

מנגד, הנתבעת לא הראתה כי פעלה ולו לנסות לשלב את התובע בעבודה אצלה, בניגוד לטענותיה לפניי.

44.בשקלול של מלוא הנתונים, בהם שיעור הנכות ממנו סובל התובע, גילו המתקדם, אופי העבודה ושיעור השתכרותו עובר לתאונה ופוטנציאל ההשתכרות שלו כפי שהוכח בשנים שלפני התאונה, אני מוצאת לפצות את התובע בסך של 41,800 ₪ המגלם פיצוי אקטוארי מלא על בסיס נכותו הרפואית של התובע (למעט הנכות שנקבעה בגין הצלקות) מתום שנה לאחר התאונה ועד היום.

בשערוך להיום (ריבית + הפרשי הצמדה ממחצית התקופה) עומד הפיצוי על סך של 43,700 ₪.

45.הפיצוי בראש נזק זה מגיע כדי 83,300 ₪ ולכך יש להוסיף הפסדי פנסיה וזכויות סוציאליות בשיעור של 12.5% (10,400 ₪)

לפיכך, הפיצוי לתובע בראש נזק זה מסתכם בסך של 93,700 ₪ כשלכך יתווסף פיצוי בגובה 1,600 ₪ המגלם הפסדי השתכרות עד הגיע התובע לגיל פרישה (דצמבר 2021).

46.סך הפיצוי בראש נזק זה: 95,300 ₪.

47.אוסיף ואעיר:

א.אין בידי לקבל את טענות התובע כי יש לחשב את הפסדיו על פי השתכרותו בשנים שלפני התאונה להבדיל משיעורי השתכרותו אצל הנתבעת.

התובע העלה אמנם שלל טענות בעניין זה, אך לא עשה דבר להוכחתן. גם אם עבד התובע בשנים שעובר לתאונה בשכר הגבוה מכפי שהשתכר אצל התובעת, אין בכך ראיה לשכרו הפוטנציאלי אצל התובעת או אצל מעסיקים אחרים.

העובדה היא כי התובע פוטר מעבודתו הקודמת והעיד בעצמו על הקושי להשתלב בשוק העבודה בגילו. הטענה כאילו לולא התאונה היה מצליח התובע למצוא עבודה בשכר גבוה יותר לא נתמכה בדבר ומעדותו של התובע נראה כי הוא עצמו אינו מאמין בה.

כך או כך, לא נתבקשה העדתו של מי שיכול לתמוך בטענות אלה (מעסיקים פוטנציאליים לדוגמא) ואף את העדה מטעם הנתבעת לא עימת התובע עם טענה זו.

ב.כך גם באשר לאפשרות של התובע לעבוד עד גיל 70 ולא עד גיל הפרישה לשכירים (67).

הדעת נותנת כי לו סבר התובע כי הנתבעת אכן מעסיקה עובדים גם לאחר גיל פרישה היה מוכיח טענה זו באמצעות עדת הנתבעת או מזמן גורם בהנהלת הנתבעת שיאשר את הטענה.

הימנעותו של התובע מלהוכיח טענות אלה, מלמדת כי כנראה אין בהן ממש ועל כן, טענותיו נדחות.

ג.מנגד, איני מקבלת גם את טענות הנתבעת באשר לשיעור הנכות הרפואית שיש להביא בחשבון לצורך חישוב הפיצוי עבור התובע.

גם אם עולה מחוות דעתו של מומחה בית המשפט כי הנכות שנקבעה משקפת גם החמרה עתידית, הרי שהמומחה לא נשאל ובוודאי שלא קבע כי נכותו הרפואית של התובע היום נמוכה מן הנכות שנקבעה בחווה"ד.

בידוע כי עניין שברפואה ניתן להוכיח רק באמצעות מומחה רפואי ומשבחרה הנתבעת שלא לברר סוגיה זו, הרי שכל טענה בעניין שיעור הנכות הרפואית לאו טענה היא. בהתאם, מתבסס חישוב הפיצוי לתובע על שיעור הנכות הרפואית הקיימת ולא על משאלות לב, לא מכאן ולא מכאן.

ד.באשר לצלקות, הרי שלאור התרשמותי מהם בדיון שהתקיים לפני (עמ' 13 לפרוטוקול הדיון) לא מצאתי לפסוק הפסד שכר בגינן.

עזרת הזולת (עבר ועתיד)

48.התובע העיד בהגינותו כי הוא אינו נזקק לעזרה היום ומתקשה רק בכיפוף הברך. גם בתצהיר עדותו הראשית התמקד התובע בעזרה לה נזקק בעבר והצהיר "הנני נדרש לעזרת אשתי לאורך השבוע, אך באופן קטן משמעותית".

הצרכים בגינם נזקק התובע לעזרה לא פורטו, לא בתצהיר עדותו הראשית ולא בחקירתו בפניי.

49.רעייתו של התובע ציירה בעדותה תמונה שונה, אך לא סייעה בהבהרת התמונה.

כך, עלה מעדותה כי היא מסיעה את התובע עד היום לטיפולים רפואיים ולביקורות, אך לא הוגשו מסמכים שיתעדו את עצם קבלת הטיפולים או את הצורך בהם. לא הוגשו גם כל ראיות באשר לתדירות ההיסעים הנדרשים או לפרקי הזמן הנדרשים לצורך כל אחת מן הביקורות, בהנחה שמתקיימות.

50.עולה כי מאז התקבע מצבו הרפואי של התובע ועד היום אין הוא זקוק לעזרה, לא להלכה ולא למעשה וקיים קושי קל בביצוע פעולות ומלאכות שביצע כדרך קבע עובר לתאונה.

51.שונה הדבר באשר לעזרה לה נזקק התובע בעבר. אין חולק על ימי האשפוז של התובע, על תקופת ההחלמה הארוכה ועל תפקודו הנמוך בתקופה זו.

המומחה מטעם בית המשפט קבע נכויות זמניות גבוהות לתקופה של שנה והגם שקביעותיו אינן מחייבות, הרי שהמל"ל מצא כי התובע סבל מנכויות זמניות לפרקי זמן ארוכים (אף יותר).

52.אמנם, שיעורי העזרה להם טוענים התובע ורעייתו מוגזמים ואינם מגובים בכל ראיה או מסמך (ולו תלושי שכר שיעידו על היעדרותה של רעיית התובע מהעבודה בתקופה זו) אך סביר להניח כי רעיית התובע – לבדה או עם בני משפחה – סעדה אותו בתקופות האשפוז, בתקופות בהן היה מרותק לביתו ובתקופות בהן סבל מנכויות זמניות גבוהות.

53.זאת ועוד, מעבר לכך, התרשמתי מעדותה של רעיית התובע ואני מאמינה לה כי סעדה אותו לאורך השנים, באופן מוחלט בימי האשפוז ובאופן מוגבר בתקופות הראשונות שלאחר התאונה.

התרשמתי גם כי התובע אינו נוטה להעצים את פגיעותיו, את מכאוביו או את מגבלותיו ולנוכח הנכות שנקבע והפגיעה שספג, אני מאמינה כי עדותה של רעיית התובע מתארת נכון יותר את מצבו האמיתי.

54.משום כך, אני פוסקת בראש נזק זה, על דרך האומדנה, פיצוי - לעבר ולעתיד - בגובה של 70,000 ש"ח המתחשב במכלול הנתונים, לרבות החלמתו של התובע לאורך השנים (ובהתאם, שיעורי עזרה פוחתים והולכים), שיעור הנכות הצמיתה ממנה הוא סובל (והערות המומחה באשר לעתיד הצפוי), עדותו של התובע באשר למגבלותיו המינימליות היום ועדותה של רעייתו באשר לצרכיו.

הוצאות

55.התובע מודה, במסגרת חקירתו הנגדית כי לא נגרמו לו הוצאות בעקבות התאונה, ודאי לא משמעותיות. בלשונו: "את הטיפולים הרפואיים קיבלתי דרך קופ"ח, אבל היו טיפולים עובר, יעוץ מומחים, את זה קיבלתי דרך הביטוח הרפואי שיש לי דרך הצבא" (עמ' 12 שורה 16).

נגרמו הוצאות נסיעה בגינן לא קיבל התובע החזרים (אך לא הוצגו קבלות).

באשר לעתיד, התברר כי התובע אינו מצוי עוד בטיפולים רפואיים (הגם שרעיית התובע טוענת כי הוא נדרש לטיפולים).

56.בהתחשב בפגיעתו של התובע, במסמכים הרפואיים שהוצגו והמעידים על טיפול רפואי אינטנסיבי שקיבל משך כשנה וחצי לאחר התאונה, באין קבלות על הוצאות נסיעה ובשים לב לכך ששופה בגין הוצאות רפואיות אחרות ובהתחשב בכך שהתאונה היא תאונת עבודה, אני מוצאת כי יש לפצות את התובע באופן גלובאלי בגין הוצאות נסיעה והוצאות אחרות שנגרמו לו בתקופה שלאחר התאונה.

ודוקו, גם בהיעדר קבלות, הדעת נותנת כי נסיעות לשם קבלת טיפולים רפואיים גורמות להוצאה כלשהי וכי אשפוז בבית חולים כרוך בהוצאות נלוות, בין אם לתובע המאושפז עצמו בין אם למלוויו.

57.בגין כל אלה ובהתחשב במשך הטיפולים הרפואיים האינטנסיביים להם נזקק התובע, אני פוסקת פיצוי גלובאלי בסך של 15,000 ₪.

כאב וסבל

58.באשר למצב היום, העיד התובע כי הוא סובל מעקצוצים ברגל, כי הוא מתקשה בקיפולה וכי קשה לו ללכת לאורך זמן. רעייתו העידה כי אינו יכול להרים את נכדתם ולשחק עמה כפי שיכול היה לעשות לולא נחבל בתאונה.

נגעה לליבי עדותה של רעיית התובע באשר לתפקודו היום. טענות אלה נוגעות לאיכות חייו של התובע ופחות לתפקודו, אך הן וודאי מזכות את התובע בפיצוי.

59.במכלול הנסיבות, בהתחשב בפגיעתו של התובע, בתקופת ההחלמה הארוכה, בימי האשפוז הרבים (יחסית), בעובדה שהתובע נזקק לשני ניתוחים ובכך שעל פי עדותו לא ניכרת השפעה ממשית של התאונה על איכות חייו אך בעדותה של רעייתו ניכרת השפעה משמעותית יותר, אני מוצאת לפצותו בראש נזק זה בסך של 150,000 ש"ח.

ייצוג התובע במל"ל

60.פעמים רבות, בפסיקת בתי משפט השלום, נדחו טענות של תובעים בראש נזק זה משום שלא הועלו בכתב התביעה ולא בתחשיבי הנזק.

בענייננו, טען התובע להפסד זה גם בכתב התביעה וגם בתחשיב הנזק אך לא צירף כל ראיה לטענותיו ולא הבהיר אלו הליכים נוהלו ומהו שכר הטרחה שנגבה מן התובע בגינם. יתר על כן, התובע לא צירף ולו טפסי תביעה למל"ל או פרוטוקולים שיעידו כי אכן נעזר בייצוג בפועל.

בנסיבות אלה, ובאין ראיה על סכומים ששולמו בפועל, איני מוצאת לפסוק פיצוי בראש נזק זה.

ניכויים

61.הנתבעת הגישה חוו"ד אקטוארית, ממנה עולה כי התובע קיבל ויקבל מן המל"ל תגמולים בסך של 184,900 ₪ בקירוב. התובע לא השיג על מסקנות חווה"ד או קביעותיה ועל כן, אני פוסקת כי יש לנכות סכום זה מן הפיצוי המגיע לתובע.

62.סיכום הנזקים

הפסדי השתכרות -95,300₪

עזרת הזולת -70,000 ₪

הוצאות - 15,000₪

כאב וסבל -150,000 ₪

-------------

סה"כ330,300 ₪

-

אשם תורם33,000 ₪ (הפחתה)

-

תגמולי מל"ל184,900 ₪ (הפחתה)

----------

סה"כ112,400 ₪

סוף דבר

63.הנתבעות ישלמו לתובע סך של 112,400 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד בסך כולל של 26,300 ₪. הנתבעות ישלמו לתובע גם הוצאות משפט (חוו"ד רפואיות ואגרת משפט כפי ששולמה) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הוצאתן.

הסכומים כולם ישולמו בתוך שלושים ימים מהיום, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלומם בפועל.

ניתן היום, כ"ו חשוון תשפ"ב, 01 נובמבר 2021, בהעדר הצדדים.