פלונית נ' פלוני ואח'

1.התובעת הגישה נגד הנתבעים תביעה, לפי חוק למניעת הטרדה מינית, תשנ"ח-1998 (להלן: החוק למניעת הטרדה מינית או החוק). בתביעה נטען שבשנת 2016 הנתבע מס' 1 (להלן: הנתבע), בעת היותו קצין בשירות קבע, ביצע בנתבעת, שהייתה חיילת בשירות סדיר תחת פיקודו, הטרדות מיניות, מעשים מגונים ומעשי סדום, אשר גרמו לה לתגובות פוסט-טראומתיות, לרבות חרדות, התקפי פניקה ודיכאון, ואשר בגינן נקבעה לה נכות רפואית על-ידי המוסד לביטוח לאומי. עוד נטען כי הנתבעת מס' 2 (להלן: הצבא או המדינה), בהיותה "מעסיק" כהגדרתו בחוק, הפרה חובות חקוקות, כאשר גורמי פיקוד בבסיס בו שירותו התובעת והנתבע לא נקטו בצעד כלשהו, על אף שידעו, חלקם בפועל וחלקם בכוח, על מעשיו של הנתבע.

אשר לפיצוי המותנה בהוכחת נזק - בסעיף 108 לכתב התביעה עתרה התובעת לפיצוי בגין ראשי נזק של כאב וסבל, פגיעה באוטונומיה, אובדן הנאות חיים ופגיעה בקשר זוגי, הפסדי השתכרות, הוצאות רפואיות ועזרת הזולת.

התובעת עתרה לחייב את הנתבעים לכל הפחות בתשלום הפיצוי הסטטוטורי הקבוע בחוק למניעת הטרדה מינית (120,000 ₪) בגין כל מעשה הטרדה שביצע הנתבע, תוך התחשבות בחומרת המחדל של הצבא, אשר, למרות שידע על מקרי ההטרדה, לא עשה דבר בנידון.

בכתב התביעה נכתב כי הפיצוי הנתבע מהצבא אינו בגין נזק הגוף שנגרם לתובעת ממעשיו של הנתבע, אלא בגין עצם הפרת חובה חקוקה (לפי החוק למניעת הטרדה מינית והתקנות שהותקנו על פיו), המהווה עילת תביעה עצמאית שאינה מחייבת קיומו או הוכחתו של נזק, לא כל שכן נזק גוף, ובנוסף - בגין עילות נזיקיות שאינן בנות פיצוי לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט-1959 [נוסח משולב] (להלן: חוק הנכים), כגון פגיעה בכבוד, בפרטיות ובאוטונומיה. התובעת הוסיפה וטענה כי הפרת חובות שנקבעו בחוק למניעת הטרדה מינית ובתקנות שהותקנו על-פיו על ידי הצבא אינה חוסה תחת החסינות הקבועה בחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה), תשי"ב-1952 (להלן: חוק הנזיקים האזרחיים).

2.המדינה הגישה בקשה לסילוק על הסף של התביעה נגדה, לאור כלל ייחוד העילה שבחוק הנכים וסעיף 6 שבחוק הנזיקים האזרחיים. היא טענה כי התובעת אינה יכולה לטעון כי נגרמו לה נזקי גוף ולתבוע מהנתבע פיצוי בגינם, ובעת ובעונה אחת לתבוע את המדינה בלבד בסעד בגובה הפיצוי הסטטוטורי הקבוע בחוק למניעת הטרדה מינית. עוד צוין כי משטענה התובעת לנכות נפשית שנגרמה לה כתוצאה מהטרדה מינית על-ידי הנתבע, בהתאם לעיקרון ייחוד העילה פתוח בפניה מסלול התביעה מכוח חוק הנכים ונחסמת בפניה האפשרות לתבוע את המדינה בגין נכות במסלול משפטי אחר.

3.התובעת התנגדה לבקשה, והפנתה להחלטות שניתנו בערכאות הדיוניות ובהן נדחתה טענת החסינות בנסיבות דומות, וביניהן לפסק הדין ברע"א (מחוזי ת"א) 29238-05-21 מדינת ישראל - צה"ל - משרד הביטחון נ' פלונית (ניתן ביום 9.6.2021) (להלן: פרשת החיילת). באותה פרשה חיילת הותקפה מינית על-ידי סמלת המחלקה, והגישה בבית משפט השלום תביעה נגד הסמלת ונגד צה"ל בעילות נזיקיות ובעילה מכוח החוק למניעת הטרדה מינית. בפסק הדין קבע בית המשפט המחוזי כי "בדין קבע בית משפט קמא כי בשלב זה אין מקום להורות על סילוקה של התביעה על הסף מן הטעם של ייחוד העילה".

4.בתגובת המדינה לתשובה היא הפנתה להחלטות שיפוטיות אחרות, וטענה כי הנכות הנפשית לה טוענת התובעת בכתב התביעה משליכה על כל הסעדים שנתבעו. עוד נטען כי לא ניתן להסיק מפסק הדין בפרשת החיילת לענייננו, מאחר ושם נקבע שהחיילת העלתה טענות מכוח החוק למניעת הטרדה מינית בלבד ולא טענה לקיומה של נכות כלשהי, ומשכך לא מתקיים כלל ייחוד העילה.

כלל ייחוד העילה - ההלכה הפסוקה

5.בסעיף 3 לחוק הנזיקים האזרחיים נקבע כי "אין המדינה אחראית בנזיקים על מעשה שנעשה בתחום הרשאה חוקית מתוך אמונה סבירה ובתום לב בקיומה של הרשאה חוקית; ואולם אחראית היא על רשלנות שבמעשה". בע"א 558/84 כרמלי נ' מדינת ישראל, פ"ד מא(3) 757 (1987) נקבע כי הסיפא לסעיף 3, המטיל על המדינה אחריות על רשלנות, אינו מוגבל רק לעילה בעוולת רשלנות אלא חל גם על עילה בעוולות אחרות, שבוצעו תוך התרשלות.

6.סעיף 6 לחוק הנזיקים האזרחיים, שכותרתו "חבלה, מחלה או החמרת מחלה שאירעו בשירות צבאי", קובע כי המדינה אינה אחראית בנזיקין על חבלה שנחבל חייל בתקופת שירותו ועקב השירות, ועל מחלה או החמרת מחלה שנגרמו לחייל בתקופת השירות ועקב השירות. בע"א 3349/13 זהבי נ' מדינת ישראל - משרד הביטחון (פורסם בנבו, 12.10.2015) הובהר כי סעיף 6, המקנה למדינה פטור מאחריות בנזיקין, מקיים יחס של "כלים שלובים" עם ההוראות המקנות לנפגע סעד בחוק הנכים. הובהר כי הסיפא של סעיף 3, המסייגת את חסינות המדינה לגבי "רשלנות שבמעשה", אינה שוללת את החסינות הקבועה בסעיף 6 האמור.

7.בעניין זהבי נקבעו גבולותיה של החסינות האמורה. השופטת (כתוארה אז) חיות, אליה הצטרפו שאר שופטי ההרכב, קבעה כי העיקרון בדבר ייחוד העילה מכוח חוק הנכים מכוון לחול על נזקי גוף הנובעים חל מאירוע שהתרחש בעת השירות הצבאי ועקב השירות הצבאי. לעומת זאת, כשמדובר בהתרחשות שאירעה בתקופת השירות הצבאי ועקב השירות הצבאי אשר לא גרמה לנזקי גוף אלא לנזק אחר, כי אז אין תחולה לעקרון ייחוד העילה משום שאותה התרחשות אינה בת פיצוי על פי חוק הנכים, ומשכך אין מוקנה למדינה פטור בגינה על-פי סעיף 6 לחוק הנזיקים האזרחיים. כך, למשל, תביעה בגין פגיעה בשמו הטוב של אדם, גם אם קרתה בעת השירות ועקב השירות, ככל שהנזק הנטען בגינה אינו נזק גוף, לא תדחה על הסף בשל עיקרון ייחוד העילה ובשל הפטור האמור, בהיעדר תרופה לנזק כזה על-פי חוק הנכים. הוא הדין בשל נזק רכוש, "וניתן לחשוב על דוגמאות נוספות". עוד נפסק כי כאשר המדינה מעלה, כבענייננו, טענה בדבר ייחוד העילה מכוח חוק הנכים, שומה על בית המשפט לבחון היטב שמא העילה הנטענת מאותה תביעה נתייחדה לתובע על-פי חוק הנכים ועל-כן נתרוקנה עילתו על-פי דיני הנזיקין. לצורך כך יש לבחון, בין היתר, את היקף התפרשותו של המונח "עילה" בהקשר זה.

8.ברע"א 2223/14 מדינת ישראל קצין התגמולים נ' פלוני (פורסם בנבו, 17.1.2017) (להלן: עניין פלוני 1), בו דחה בית המשפט פה אחד בקשת רשות ערעור על החלטה לדחות את בקשת המדינה לסילוק על הסף של תביעה בנזיקין בעילות שונות שהוגשה נגדה על-ידי חייל שהוכר כנכה צה"ל, התבסס השופט הנדל על ההלכה בעניין זהבי, אולם השופטים סולברג ומזוז הביעו דעתם, כאמרת אגב, בזכות ריכוז כל תביעות נכי צה"ל תחת קורת גג אחת בחוק הנכים. ברע"א 7897/20 מדינת ישראל - משרד הביטחון אגף משפחות והנצחה נ' פלוני (פורסם בנבו, 11.3.2021) ציינה השופטת וילנר כי עמדת השופט הנדל בעניין פלוני 1 שיקפה את עמדת המיעוט בלבד.

9.בע"א 4734/21 פלוני נ' משרד הביטחון - צבא הגנה לישראל (פורסם בנבו, 4.10.2021) נקבע כי כאשר עסקינן באחד המקרים החוסים תחת הגדרות לנזקי גוף המנויות בסעיף 6 לחוק הנזיקים האזרחיים יחולו הוראות הפטור מאחריות של המדינה בנזיקין. עוד צוין כי אחריות המדינה לגבי רשלנות שבמעשה איננה חלה לגבי המקרים הבאים בגדר סעיף 6 האמור.

החוק למניעת הטרדה מינית - המסגרת הנורמטיבית ויישומה

10.סעיף 7 לחוק למניעת הטרדה מינית מחייב מעסיק לנקוט צעדים על מנת למנוע הטרדות מיניות או התנכלות במסגרת יחסי עבודה. כן נקבע בו כי אי מילוי חובות אלו יהיה עוולה אזרחית לפי סעיף 6 לחוק, בו צוין שהטרדה מינית והתנכלות הן עוולות אזרחיות, והוראות פקודת הנזיקין יחולו עליהן. מכוח החוק הותקנו תקנות למניעת הטרדה מינית (חובות מעסיק), תשנ"ח-1998 (להלן: תקנות למניעת הטרדה מינית), שקבעו, בין השאר, כי הן יחולו על כוחות הביטחון.

11.בע"א 3347/16 פלונית נ' פלוני (פורסם בנבו, 20.2.2018) (להלן: עניין פלונית) הוסבר כי החוק למניעת הטרדה מינית מתווה שלושה מסלולים לטיפול בהטרדה מינית: המסלול הפלילי, המסלול הנזיקי - קובע כי הטרדה מינית והתנכלות מהוות עוולה אזרחית, כי הוראות פקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: פקודת הנזיקין) יחולו עליהן, וכי בית המשפט רשאי לפסוק בשל עוולה על פי חוק זה סך של 120,000 ש"ח ללא הוכחת נזק, ומסלול במסגרת דיני העבודה - מסלול ייחודי להטרדות מיניות המתרחשות במקום העבודה.

12.על מנת להחיל את סעיף 6 לחוק הנזיקים האזרחיים על תביעה מסוימת שהוגשה לפי חוק למניעת הטרדה מינית, על בית המשפט לבחון האם התביעה נגד המדינה הינה לפיצוי בגין "מחלה", "חבלה" או "החמרת מחלה", כמובנן בחוק הנכים. התשובה כרוכה בבירור שלוש סוגיות: (1) מהי הפגיעה בגינה ניתן לתבוע סעד כספי לפי חוק למניעת הטרדה מינית? (2) האם בכתב התביעה נטען כי נגרם נזק גוף של "מחלה", "החמרת מחלה" או "חבלה", או שמא נטען לקיומו של נזק אחר? (3) מהו הסעד שנתבע נגד המדינה בתביעה שבפנינו?

13.הסוגיה הראשונה - מהי הפגיעה בגינה ניתן לתבוע סעד כספי לפי חוק למניעת הטרדה מינית?

נציין תחילה כי החלת הוראות פקודת הנזיקין ("בכפוף להוראות חוק זה") על הטרדה מינית והתנכלות, כהגדרתן בחוק למניעת הטרדה מינית, לכשעצמה אין בה כדי להכניס את ההטרדה המינית וההתנכלות להגדרות של "חבלה", "מחלה" ו"החמרת מחלה", כמובנן בחוק הנכים. באותו חוק הגדרת "מחלה" היא: "כל מחלה, ליקוי, מוגבלות, תסמונת או הפרעה, גופנית, נפשית או שכלית, לרבות קוגניטיבית, והכול למעט חבלה", והגדרת "חבלה" הינה: "נזק אנטומי לגוף שנגרם במישרין מגורם פיזי חיצוני באירוע מסוים, לרבות מכת חום, מכת קור, או מוות פתאומי שנמנע על רקע אירוע לבבי תוך כדי האירוע (Aborted Sudden Cardiac Death), וכן הפרעות בתר חבלתיות (Post-Traumatic Stress Disorder)".

בעניין פלונית תיאר בית המשפט העליון את מהותה של הפגיעה לפי החוק למניעת הטרדה מינית:

"החוק למניעת הטרדה מינית נחקק לפני שני עשורים ומטרתו 'לאסור הטרדה מינית כדי להגן על כבודו של אדם, על חירותו ועל פרטיותו, וכדי לקדם שוויון בין המינים' (סעיף 1 לחוק). החוק עושה שימוש נקודתי בדיני הנזיקין, בנוסף על הדין הפלילי, ככלי להטמעת ערכים של שוויון ואוטונומיה של הפרט וכדרך לקידום ההגנה על קבוצות מיעוט. כך על פי דברי ההסבר לחוק:

'הטרדה מינית היא פגיעה בכבוד האדם, בחירותו, בפרטיותו ובזכותו לשוויון. היא פוגעת בכבודו העצמי ובכבודו החברתי של המוטרד. היא משפילה ומבזה את אנושיותו, בין השאר על ידי התייחסות אל האדם כאל אובייקט מיני לשימושו של המטריד. הטרדה מינית שוללת את האוטונומיה של המוטרד ואת שליטתו בגופו ומיניותו, פוגעת בזכותו להגדרה עצמית ופולשת לפרטיותו, וכן מפלה אותו לרעה לעומת אנשים אחרים. הטרדה מינית כלפי נשים גורמת להשפלתן ביחס למינן או למיניותן ומקשה עליהן להשתלב כחברות שוות בעולם העבודה וביתר תחומי החיים, ובכך היא פוגעת בשוויונן' (דברי ההסבר להצעת החוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח-1998; וראו גם: ע"א 2144/13‏ עזבון המנוח עמית עמוס מנטין ז"ל נ' הרשות הפלסטינאית, [פורסם בנבו] פסקה 114 לחוות דעתו של השופט נ' סולברג (6.12.2017)).

הערכים הנשגבים של כבוד האדם וחירותו נותנים הכרה לנפגע ומספקים פלטפורמה משפטית למאבק בניצול המבזה של הקורבן. אם תרצו, כנגד פניה המכוערות, או הפן השלילי של הזכות לכבוד והזכות לחירות.

החוק למניעת הטרדה מינית מונה, באופן תקדימי, חמישה סוגי התנהגויות אשר מהוות הטרדה מינית - סחיטה באיומים כאשר המעשה שהאדם נדרש לעשות הינו בעל אופי מיני; מעשים מגונים; הצעות חוזרות בעלות אופי מיני, המופנות לאדם שהראה כי אינו מעוניין בהצעות; התייחסויות חוזרות לאדם המתמקדות במיניותו, כאשר אותו אדם הראה כי אינו מעוניין בהתייחסויות; התייחסות מבזה או משפילה המופנית לאדם ביחס למינו או למיניותו - כולל פרסום של תצלום, סרט או הקלטה המתמקדת במיניות של אדם - ויש בה כדי לבזות או להשפיל (סעיף 3 לחוק). המדובר ברשימה סגורה. ההתנהגויות המופיעות בחוק - והן בלבד - מוגדרות כהטרדה מינית.

הוועדה לקידום מעמד האישה בכנסת, אשר דנה בהצעת החוק למניעת הטרדה מינית, הכירה באופן רעיוני בכך שכל אונס או מעשה סדום מהווה הטרדה מינית חמורה. אולם, לגישתה, החוק נועד למגר את מקרי ההטרדה המינית כקבוצה נפרדת שנכון להפנות אליה את הזרקור (ראו אורית קמיר 'איזו מין הטרדה: האם הטרדה מינית היא פגיעה בשוויון או בכבוד האדם?' משפטים כט(2) 317, 382 (התשנ"ח) (להלן: קמיר); נויה רימלט 'על מין, מיניות וכבוד: החוק למניעת הטרדה מינית במבחן התאוריה הפמיניסטית והמציאות המשפטית' משפטים לה 601, 610 (2006))".

מפסק דין זה אנו למדים כי החוק נועד להגן מפני פגיעה בכבוד האדם, בחירותו, בפרטיותו ובזכותו לשוויון. הפרעה נפשית, שהינה חלק מהגדרת "מחלה" בחוק הנכים, ו"הפרעה בתר חבלתית", שהינה חלק מהגדרת "חבלה", עשויות להיגרם כתוצאה ממעשים מגונים או מאחת החלופות האחרות של הטרדה מינית בסעיף 3 של החוק, אולם אינן תנאי שאין בלתו לקיומה של פגיעה. פגיעה בכבוד האדם ובחירותו כתוצאה מהטרדה מינית תיתכן אף ללא שתלווה ב"חבלה" ו"מחלה".

בע"ע (ארצי) 697/09 פלונית נ' אלמוני (פורסם בנבו, 30.10.2011), בו התבסס בית הדין הארצי לעבודה על פסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 89/04 נודלמן נ' שרנסקי (פורסם בנבו, 4.8.2008), הובהר כי בתביעה על-פי חוק למניעת הטרדה מינית ניתן לתבוע כל נזק:

"הטרדה מינית הינה עוולה לפי פקודת הנזיקין. ככזו, זכאי הנפגע ממעשה ההטרדה המינית לפיצוי על כל נזק שהוכיח, בין נזק ממוני, שהוא בבחינת נזק מיוחד ובין נזק כללי שהוכח, לרבות כאב וסבל. כל זאת, ללא הגבלת סכום. עם זאת, וכאן המקום להדגיש, מקום שביקש המוטרד לפסוק לו את נזקו "ללא הוכחת נזק" לפי סעיף 6(ב) לחוק, ממילא בית הדין ינהל את הדיון ויפסוק בתביעה, בהתאם לחזית הדיון כפי שביקש לשרטט התובע לפניו, ובמקרה כזה תסתמך פסיקת בית הדין על אותה חזית דיון".

כעת נוכל להשיב לשאלה שהצבנו בתחילת פסקה זו: החוק למניעת הטרדה מינית מאפשר הגשת תביעה בגין פגיעה בכבוד האדם (התובע), בחירותו, בפרטיותו ובזכותו לשוויון. פגיעה כזו עשויה להיות כרוכה במחלה, החמרת מחלה או חבלה. אולם תיתכן פגיעה כזו, אף אינה מלווה במחלה או בחבלה. בין אם נגרמה לתובע מחלה או חבלה, בנוסף או כחלק מהפגיעה בכבודו, בחירותו ובפרטיותו, ובין אם לאו, הוא רשאי לתבוע סעד כספי באחד משני אופנים: ללא הוכחת נזק (בהגבלת סכום לכל מקרה נפרד של הטרדה), או עם הוכחת נזק - ללא הגבלה בסכום.

לאור סעיף 6 לחוק הנזיקים האזרחיים, בתביעה נגד המדינה לפי החוק למניעת הטרדה מינית בגין נזק גוף (מחלה/חבלה) + פגיעה בכבוד האדם, בחירותו ובפרטיותו, לא יהא התובע זכאי לפיצוי בגין רכיב נזק הגוף (מחלה/חבלה). אולם בתביעה נגד המדינה לפיצוי בגין פגיעה בכבוד האדם, בחירותו ובפרטיותו (בלבד), לא תחול החסינות שבסעיף 6 האמור.

14. אשר לסוגיה השנייה - עיון בכתב התביעה מגלה כי נטען בו שלתובעת נגרם הן נזק גוף של "מחלה", ו"חבלה", והן נזק אחר. אשר לנזקי גוף - בסעיף 70 לכתב התביעה נטען כי כתוצאה ממעשיו של הנתבע, התובעת סובלת מתגובות פוסט-טראומתיות, חרדות, התקפי פאניקה, מצבי רוח ירודים, דיכאון, התפרצויות כעס, הפרעות בשינה וקושי בבניית מערכת זוגית. אשר לנזק אחר - בסעיף 103 לכתב התביעה נטען לנזק של פגיעה בכבוד, בפרטיות ובאוטונומיה.

15.הסוגיה השלישית הינה הסעד שנתבע נגד המדינה. בעוד שנגד הנתבע נתבע פיצוי כספי על נזקי גוף שיוכחו, ולחילופין - סעד סטטוטורי ללא הוכחת נזק בגין כל הטרדה מינית (סעיפים 109-108 לכתב התביעה), הרי בסעיף 103 לכתב התביעה הובהר כי הפיצוי הנתבע מהצבא אינו בגין נזק גוף, אלא הפיצוי הסטטוטורי בגין פגיעה בכבוד, בפרטיות ובאוטונומיה.

האם באותו כתב תביעה ניתן לתבוע את הנתבע בגין פגיעה המלווה ב"חבלה" או "מחלה", ללא הגבלת סכום, ואילו את המדינה בגין פגיעה שאינה מלווה בחבלה או מחלה, בגבולות הסכום שנקבע בסעיף 6(ב) לחוק? סבורני כי התשובה חיובית, לאור הדברים הבאים שנכתבו בעניין פלונית:

"הפיצוי הכספי הינו סעד טבעי בתובענה הנזיקית. פיצוי כזה הוא אף סעד מרכזי בחוק למניעת הטרדה מינית. בתובענה כספית המשלבת עילות מן החוק למניעת הטרדה מינית ומפקודת הנזיקין, נכון יהיה לאחד את העילות, גם אם הפגיעה הינה על רקע יחסי עבודה, כך שהתיק יתנהל בפני בית המשפט האזרחי".

התביעה נגד המדינה הינה תביעת נזיקין בעוולה של הפרת חובה חקוקה - החובה לפי החוק והתקנות למניעת הטרדה מינית. הגדרת העוולה בסעיף 63 לפקודת הנזיקין כוללת רכיב של נזק ("וההפרה גרמה לאותו אדם נזק מסוגו או מטבעו של הנזק שאליו נתכוון החיקוק"), אולם סעיף 6(ב) לחוק למניעת הטרדה מינית מאפשר פסיקת סעד מוגבל בסכום ללא צורך בהוכחתו של נזק. אין כל "התנגשות" בין תביעה נגד הפוגע-המטריד לפיצוי בגין נזקי גוף לבין תביעה, במסגרת אותו כתב תביעה, נגד המעסיק, שהפר את חובתו על-פי החוק, לפיצוי בגין נזק אחר. קיימים אף טעמים של יעילות בבירור משותף של התביעה נגד שניהם.

התוצאה

16.נסכם את דרך הילוכנו עד כה: על-פי ההלכה בעניין זהבי, בחנו האם עילת התביעה נגד המדינה התייחדה לתובעת על-פי חוק הנכים, שאז תחול החסינות הקבועה בסעיף 6 לחוק הנזיקים האזרחיים. הצבנו שלוש שאלות והשבנו עליהן. לאור הפסיקה, הגענו למסקנה כי בתביעת התובעת לפי חוק למניעת הטרדה, המבוססת הן על נזקים של "מחלה" ו"חבלה" כהגדרתם בחוק הנכים, והן על נזקים של פגיעה בכבוד התובעת, באוטונומיה שלה ובפרטיותה, היקף השתרעותה של חסינות המדינה יוגבל לנזקים של "מחלה" ו"חבלה" בלבד. ראינו כי בכתב התביעה נתבעו שתי קבוצות נזקים אלו, וכי הסעד שהתבקש נגד המדינה הינו הסעד הסטטוטורי בלבד, שאינו טעון הוכחה של נזק, בגין עוולה של הפרת חובה חקוקה.

הבחינה שעשינו, באמצעות שלוש השאלות שהצגנו, מובילה למסקנה כי עילת התביעה נגד הנתבע הינה ביצוע הטרדה מינית שגרמה לנזקי גוף של "חבלה" ו"מחלה", ועילת התביעה נגד המדינה הינה עוולה של הפרת חובה חקוקה שגרמה לנזק אחר - פגיעה בכבוד האדם, באוטונומיה ובפרטיות. לכן, בנסיבות התביעה הנוכחית, נדחית הטענה לחסינות המדינה לפי סעיף 6 לחוק הנזיקים האזרחיים.

17.אשר על כן, אני דוחה את הבקשה ומחייב את הנתבעת מס' 2 לשלם לתובעת הוצאות הבקשה בסך 5,000 ₪.

ניתנה היום, ג' כסלו תשפ"ב, 07 נובמבר 2021, בהעדר הצדדים.