פס"ד בבקשה לקיום צוואה והתנגדות לה

לפניי בקשה לקיום צוואת המנוח ע. ש מיום 09.10.13, שהלך לעולמו ביום 27.08.18 והתנגדות לקיומה (ת"ע 30616-11-18 ו- ת"ע 30590-11-18).

בצוואתו ציווה המנוח את כל רכושו לאשתו השנייה פלונית (להלן: "התובעת" או "האישה השנייה" או "ה'") וככל ותמות לפניו, רכושו יעבור לבתם המשותפת. העדים לצוואה היו עו"ד **** וש' ומי שתירגם את הצוואה היה מר א' ע'.

עוד מונחות לפניי שתי תביעות נוספות שהגישה פלונית: תמ"ש 33804-02-16 תביעה הצהרתית ולפירוק שיתוף שהוגשה ביום 16.02.16 ותמ"ש 39978-11-16 תביעה כספית על סך של 100,000 ₪ שהוגשה ביום 17.11.16 בגין הפרת הסכם עליו חתמו היא והמנוח ביום 29.05.07 . שתי תביעות אלה אינן עומדות להכרעה במסגרת פסק דין זה.

פלונית והמנוח נישאו ביום 29.05.07 . מנישואים אלה נולדה קטינה. המנוח ופלונית התגרשו ביום 12.06.16. המנוח היה נשוי לאשתו הראשונה- ס' (להלן: "הנתבעת" או "האישה הראשונה" או "ס") ממנה יש לו מספר ילדים, כאשר בטרם התגרש ממנה עבר להתגורר עם פלונית. מעיון בתעודת הגירושין, המנוח התגרש מאשתו הראשונה ביום 03.12.14. החל ממאי 2015 הפסיקו מגוריהם המשותפים של פלונית והמנוח והוא עבר להתגורר אצל ילדיו מאשתו הראשונה.

בנו של המנוח, מר פ' ש', הוא האפוטרופוס עליו לפי מינוי בית הדין השרעי מיום 16.03.16 (מוצג 1 לתיק מוצגי הנתבעת).

ביום 29.05.07 חתמו המנוח ופלונית על הסכם ניהול חיים משותפים (מוצג 24 למוצגי הנתבעת) וכן חתמו על חוזה חיים משותפים (מוצג 25 למוצגי הנתבעת).

ביום 14.06.14 חתמו המנוח ופלונית על הסכם ממון שאושר בבית משפט ביום 29.06.14 (תה"ס 25836-06-14) (מוצג 25 א למוצגי הנתבעת).

בעניינם של הצדדים התנהלו מספר דיונים: ביום 12.07.16 התקיים דיון במסגרתו נדונו תביעת המזונות, המשמורת ופירוק השיתוף כאשר בעניין התביעה לפירוק שיתוף הוסכם להגיש כתבי טענות מתוקנים במסגרתם יתייחסו הצדדים למשמעות ההסכם מיום 29.06.14 בדבר איזון המשאבים. כתב תביעה מתוקן הוגש ביום 19.10.16.

דיון נוסף התקיים ביום 05.12.16 שעסק בתביעה הרכושית ובתביעה נוספת. ביום 07.05.17 נדחתה הבקשה לסילוק התביעה הכספית על הסף מחמת התיישנות. ביום 06.07.17 ניתן פסק דין בתביעת המזונות. דיון נוסף התקיים ביום 31.01.18 במסגרתו ביקשה התובעת לשלוח שאלות הבהרה לאקטואר ובית המשפט נעתר לבקשה.

ביום 16.10.18 ולאחר שהוגשה הודעה על פטירת המנוח, ניתנה החלטה שבשלב זה לא ניתן להמשיך בבירור התביעות הכספיות/הרכושיות עד אשר תתברר זהות יורשי המנוח, עוד נקבע שמאחר והתובעת הגישה בקשה למתן צו לקיום צוואה, התביעות התלויות ועומדות יוקפאו.

ביום 14.11.18 התקבלה בבית המשפט בקשה למתן צו לקיום צוואת המנוח מיום 09.10.13 וביום 15.01.19 התקיים דיון ראשון בעניין הצוואה.

ביום 29.01.19 מונה מנהל עיזבון זמני וביום 16.09.19 התקיים דיון במעמד הצדדים ומנהל העיזבון הזמני.

בתום הדיון מונתה גב' סימה אנקונה כמומחית להשוואת כתב יד ופרופ' דב גרינברג על מנת שיחווה את דעתו לגבי מצבו הקוגניטיבי של המנוח בעת עריכת הצוואה:

"חלק מטענות ההתנגדות לצוואה הן טענות כי המבקשת ניצלה את חולשתו ומצוקתו של המנוח שסבל ממחלות שונות שפגעו ביכולתו לקבל החלטות ועל כן יש רלוונטיות להליכים שהתנהלו בין המנוח לבין המבקשת ואני מאשרת לב"כ הצדדים בהליך זה לעיין בתיקים הקשורים שהתנהלו בין המבקשת לבין המנוח בבימ"ש זה.

כמו כן המזכירות תצרף את עו"ד שיח' אחמד מוחמד כמייצג בתיק זה על מנת שיוכל לצפות במסמכים ובהחלטות באמצעות נט-המשפט.

בשלב ראשון תתברר תוקפה של הצוואה ויתנהל ההליך בעניין התנגדות לקיום הצוואה שהוגשה.

בהסכמת הצדדים, חוות דעת פרופ' אייזנברג דב תחייב במסגרת הליך בירור תוקפה של הצוואה.

החלטה בעניין הרחבת המינוי תינתן בנפרד.

מינוי מנהל העיזבון הזמני במסגרת ההליכים בבימ"ש לענייני משפחה מבוטל.

באשר להמשך מינויו בהליך בבימ"ש המחוזי, על הצדדים או מנהל העיזבון לפנות בבקשה לבימ"ש המחוזי למתן הכרעה לעניין המשך המינוי.

למרות שחלף הזמן להודעה לעניין עמדת הנתבעת לטענת הזיוף, אין בכוונתי לדחות את הטענה רק מטעם זה והמומחה להשוואת כתבי יד ימונה ע"י ביהמ"ש..."

ביום 19.11.19 מונתה ד"ר איילה שיינקמן כמומחית מטעם בית המשפט במקום פרופ' גרינברג שהודיע שאין ביכולתו לערוך חוות דעת בתיק, והיא הגישה את חוות דעתה ביום 13.1.20. למומחית נשלחו שאלות הבהרה.

ביום 22.06.20 התקיים דיון הוכחות במסגרתו נחקרה המומחית.

ביום 23.07.20 הודיעה הנתבעת שהיא מוותרת על טענת הזיוף.

שני דיוני הוכחות נוספים התקיימו בתאריכים 07.12.20 ו- 04.12.20.

לשם הבהרת התמונה אתייחס להלן לחלק מהמסמכים עליהם חתם המנוח ושהובאו לפניי וכן להליכים משפטיים נוספים שהתנהלו.

המנוח חתם על שטר המחאת זכויות לטובת ס'- אשתו הראשונה- (נספח א' לתצהיר התובעת). יוער כי בקשר למסמך זה נטענה הטענה שחתימת המנוח מזויפת וצורף אישור הגשת תלונה על זיוף מסמך (נספח ב לתצהיר התובעת).

ביום 18.10.11 שלח ב"כ הנתבעת מכתב לרשות המסים לגבי חלקה ** שהתובעת הגישה בקשה לרישומה על שמה בו נטען שמלוא הזכויות שייכות לנתבעת (מוצג 8 (30) למוצגי הנתבעת).

בחודש 7/2013 הגישה הנתבעת תביעה בבית המשפט לענייני משפחה נגד המנוח וחברת *** ומ' א' ח' בטענה שנישלו אותה מזכויותיה בחלקות ** ו- ** (תמ"ש0000-07-13) (מוצג 11 למוצגי הנתבעת).

בין 07/13 ל- 10/13 הוגשו מספר תביעות בין המנוח, האישה הראשונה, ילדיו מהאישה הראשונה וחברת *** הטוענת שהמנוח לווה ממנה כספים בתמורה לשעבוד קרקעותיו. האישה הראשונה טענה כי הזכויות בקרקעות שייכות רק לה מכוח כתב המחאת זכויות שחתם המנוח לטובתה, המנוח הכחיש את כתב המחאת הזכויות וטען שהקרקע שייכת לחברת *** לה שועבדה הקרקע בתמורה להלוואה שנטל מחברה זו. חברת *** הגישה תביעת פינוי וסילוק יד כנגד האישה הראשונה וילדיה בטענה לזכות בקרקע מכוח אותו שעבוד, המנוח הגיש תביעת פינוי כנגד בנו ז' מבית שבנה על החלקה שבבעלות המנוח. בסופו של דבר לאחר שהמנוח הוכרז כחסוי ומונה לו אפוטרופוס הוגש כתב הגנה מתוקן מטעם המנוח בו "עבר צד" לצידה של אשתו הראשונה והסכים לכל תביעותיה וטענותיה ועל כן קבע בית המשפט לענייני משפחה כי הוא נעדר סמכות עניינית שכן התביעות מתנהלות בין המנוח ואשתו הראשונה לבין צדדי ג' שאינם בני משפחה והתביעות נמחקו. (תמ"ש 0000-10-13, תמ"ש 0000-07-13, תמ"ש 00000-11-13, תמ"ש00000-10-13) (מוצגים 11,26, למוצגי הנתבעת ונספח ד' לתצהיר עו"ד ר').

בחודש 12/13 הגישה הנתבעת תביעה בבית המשפט המחוזי נגד המנוח, חברת **** ואח' (ת"א 0000-12-13) (מוצג 23 למוצגי הנתבעת).

כיום מתנהל הליך בין עזבון המנוח ואשתו הראשונה לבין חברת *** ואח' בבית המשפט המחוזי בחיפה בעניין הזכויות במקרקעין הרשומים על שם המנוח. (ת"א0000-05-17).

ביום 18.11.13 הוגשה בקשה מטעם האישה הראשונה לרישום הערת אזהרה על זכויות המנוח בחלקה ** וביום 20.11.13 נרשמה הערת אזהרה (מוצג 5 לתיק מוצגי הנתבעת). המנוח חתם על התחייבות להעביר כלל נכסיו לאשתו הראשונה (מוצג 5(19) למוצגי הנתבעת).

ביום 10.11.15 הגיש המנוח תביעת גירושין נגד פלונית, האישה השנייה – התביעה הוגשה על ידי בנו שמונה כאפוטרופוס עליו (נספח ג לתצהיר התובעת)

טענות פלונית (האישה השנייה)

פלונית טוענת שהמנוח עזב את ס' על רקע סכסוך בין הצדדים, עבר להתגורר איתה במשך מספר שנים, מנישואים אלה נולדה להם ילדה. פלונית והמנוח התגרשו.

פלונית טוענת שהמנוח ניהל הליכים משפטיים נגד אשתו הראשונה וילדיו מאחר ועשו קנוניה על מנת לנשל אותו מכל רכושו וכן השתלטו על העסק שלו. לאור מעשי ילדיו נאלץ המנוח לעבור להתגורר ב- **** , שם כאמור התגורר עימה.

פלונית טוענת שהמנוח טען שמעולם לא חתם על שטר להסבת זכות לטובת ס', שבמועד החתימה הנטענת, היו פרודים כ- 15 שנה ובתקופה בה היה מסוכסך קשות עם ילדיו. לא יעלה על הדעת שבנסיבות אלה, יחליט המנוח לוותר על כל רכושו לטובת ס' – אשתו הראשונה.

נוכח הנסיבות, גמל המנוח בליבו לחתום על צוואה שמצווה רכושו לפלונית ואחריה לבתו ממנה. ב"כ פלונית ייצג את המנוח בהליכים שניהל נגד ילדיו. באחד המפגשים ביקש המנוח לערוך צוואה לטובת פלונית וביקש להכין צוואה שפלונית תירש אותו בשלמות ופירט בפני ב"כ פלונית את נסיבות עזיבתו את הבית.

ביום 09.10.13 , יום חתימת הצוואה, הגיעו המנוח, פלונית וכן א' ע' למשרד עו"ד ש'. א' ע' הגיע לבקשת ב"כ התובעת על מנת שיתרגם את הצוואה לשפה הערבית וזאת למרות שהמנוח קרא וכתב עברית. עורך הדין העדיף שהאמור בצוואה יתורגם לשפת האם של המנוח.

טרם החתימה על הצוואה, התובעת התבקשה להמתין בחדר ההמתנה והצוואה הוקראה למנוח ותורגמה לו, לאחר שהמנוח אישר את האמור בצוואה, חתם עליה בנוכחות העדים שהם מזכירתו של עורך הדין ומר א' ע'.

התובעת מצביעה על מספר אינדיקציות המעידות שהמנוח היה כשיר ולא היו לו בעיות קוגניטיביות: המנוח היה מעורב בהליכים המשפטיים שניהל נגד בני משפחתו, לו היו למנוח בעיות שכליות לא הייתה לו היכולת לנהל הליכים ולספק לב"כ מידע חיוני; תביעת הגירושין שהגיש המנוח בעצמו ודו"ח הבוררים שלא ציינו ולו ברמז שלמנוח בעיות קוגניטיביות; ביום 25.08.13 הגיש המנוח תלונה במשטרה בגין זיוף מסמך הסבת הזכויות; מספר חודשים טרם עריכת הצוואה חתם המנוח ביום 24.04.13 על הסכם מכר זכויות בחלקה ** לחברת ***; בפסק הדין לגירושין משנת 2014 אין זכר לכך שהמנוח לא היה כשיר, אילו זה היה המצב, בית הדין השרעי היה מתייחס לסוגיה זו; חוות דעת המומחה לפסיכיאטריה , פרופ' פניג שמואל, מוכיחה שבשנים 2012-2013 היה המנוח כשיר ורק לקראת סוף שנת 2015 הומלץ על מינוי אפוטרופוס; ההליך הפלילי שהתנהל נגד המנוח בשנים 2011-2012, במסגרתו לא נטענה טענה בדבר העדר כשירות המנוח והמנוח הופיע בפני השופט וטען את טענותיו; בשנת 2007 נערך ונחתם הסכם ניהול חיים משותפים בין המנוח לפלונית וביום 14.06.16 חתמו השניים על הסכם חיים משותפים ויחסי ממון כאשר הסכם זה אושר בפני בית המשפט ביום 29.06.14.

פלונית מפנה לחוות דעת ד"ר איילה שיינקמן, המומחית מטעם בית המשפט, וטוענת שאין לקבל את מסקנות חוות הדעת ממספר טעמים: השפעות חוות דעת רפואיות מטעם הצדדים על חוות דעת המומחית מטעם בית המשפט ומפנה להלכות שעוסקות באי הצגת חוות דעת רפואיות מטעם הצדדים למומחה מטעם בית המשפט. כן טוענת כי חסר תיעוד רפואי ביחס למצבו הנפשי של המנוח – המומחית נשאלה האם הונח בפניה תיעוד רפואי אובייקטיבי קודם למרץ 2015 המצביע על ירידה תפקודית והשיבה בשלילה והוסיפה שזו עיקר הבעיה בתיק זה. אילו לא היו מובאות בפניה חוות הדעת מטעם שני הצדדים, ובהעדר חומר אובייקטיבי המעיד על ירידה קוגניטיבית, הייתה המומחית מגיעה למסקנה שלא הוכח שהמנוח היה בלתי כשיר ועל כן המסקנה הייתה שהצוואה תקפה. טעם נוסף הינו שחוות דעת המומחית מבוססת על ניחוש, כאשר נשאלה המומחית האם חוות הדעת מבוססת על ניחוש, השיבה שאין פה חוות דעת שמבוססת על בדיקת המנוח בזמן אמת. משכך, אין ליתן נפקות לחוות דעת כזו. עוד הודתה המומחית במהלך חקירה שהמועד ממנו לא היה המנוח כשיר, נקבע מאחר והייתה אמורה לחתוך בשלב מסוים, אחרת היה עליה לפסול הכל מהיום שגילו אצל המנוח אטרופיה בשנת 2015, המסקנה המתבקשת מדברי המומחית שמבחינה רפואית גרידא, היה עליה לקבוע שהמנוח לא כשיר החל משנת 2015.

הדברים שפורטו לעיל, מטים את הכף לטובת כשירותו של המנוח שהבין את טיבה של הצוואה. בענייננו, תשובות המומחית לשאלות ההבהרה וחקירתה, לא מותירים מקום לספק שלא ניתן לקבל את המסקנה שבחוות הדעת ולפיה המנוח לא היה כשיר החל מיום 01.01.13.

פלונית טוענת שאין לצפות שבני משפחתו של המנוח שבאותה תקופה היו בנתק והיו מסוכסכים עמו, יעידו בצורה אובייקטיבית. עדויות בני משפחתו של המנוח, נסובו סביב אירועים שקדמו לעזיבתו או לגירושיו הראשונים, או לאירועים שקרו אחרי שעזב אותה (את פלונית- הגרושה השנייה) ושב לאשתו הראשונה בשנת 2015. פלונית מפנה לעדות ס' - הגרושה הראשונה- שטענה שלא פתחה בהליכים משפטיים נגד המנוח למרות שלמעשה מתנהלות נגד המנוח תביעות בבית המשפט המחוזי. לאור האמור לעיל, אין לייחס משקל לעדויות אלה.

לאור האמור לעיל, יש לדחות את ההתנגדות לצוואה ולתת צו לקיומה.

טענות הנתבעת - האישה הראשונה- ס'

ס' טוענת שצוואת המנוח אינה תקפה, החתימה המתנוססת על הצוואה מזויפת, או שהמנוח לא הבין את טיבה של הצוואה, הוחתם תחת אונס, כפיה, לחץ, תוך ניצול חולשתו הפיזית והנפשית. הנתבעת מציינת שחזרה בה מהבקשה למינוי גרפולוג, לאור הקביעה בחוות דעת המומחית מטעם בית המשפט, ד"ר איילה שיינקמן, שהמנוח לא היה כשיר בשנים 2013-2014 ועל כן מתייתר הצורך בדיון בטענת הזיוף.

ס' טוענת שהמנוח העביר לה מחצית מרכושו בהתאם להלכת השיתוף שחלה על הצדדים.

הנתבעת טוענת שעו"ד ש', למרות שנחשף לכלל הראיות בחר לא להתפטר מייצוג ואף בחר יחד עם התובעת להעיד כעד לצוואה מבלי להעיד את העדה הנוספת לצוואה, דבר שמוביל למסקנה שגם אם עדותו קבילה, אין לייחס לה משקל שכן כשנשאל בחקירה הנגדית מדוע לא העניק ייעוץ משפטי לערוך צוואה נוטריונית והשיב שמדובר בצוואה בעדים וזו הייתה בקשתו של המנוח.

הנתבעת מפנה לסעיף 20 לחוק הירושה ומפנה לפסיקה אודות חשיבות העדים לצוואה. בענייננו, שני העדים הינם עו"ד ר' וגב' ק' ש' התובעת בחרה שלא להעיד את העדה השנייה לצוואה והסתפקה בעדות עד אחד לצוואה, עו"ד ר'. התובעת לא נימקה מדוע לא זימנה את גב' ק' ש' למתן עדות. כידוע, לעדים יש תפקיד אמיתי שאינו טקסי בלבד. העדת העדים עשויה לשמש כלי חשוב לבירור נסיבות עריכת הצוואה. אי העדת העדה הנוספת לצוואה, נזקפת לחובת התובעת.

העדים לצוואה לא תירגמו את הצוואה לשפת האם של המנוח, אלא הסתייעו במתורגמן א' ע' – שהיה עד תביעה- והסתפקו בתרגום שלו, כך שהצהרת העדים "לאחר שהמצווה הצהיר בפנינו כי זוהי צוואתו והאמור בה רצונו" אינה מתיישבת עם העובדה שרצונותיו של המנוח תורגמו על ידי מר א'ע' כך שהצהרת העדים לצוואה פסולה שכן העדים לא ציינו שמבינים את השפה הערבית. העדים בעצם לא הסבירו למנוח את תוכן הצוואה. בהנחה שגב' ק'ש' נכחה במעמד החתימה על הצוואה, היה עליה להעיד שהמנוח אישר בפניה את צוואתו ובאיזה אופן אישר זאת.

הנתבעת מפנה לסעיף 26 לחוק הירושה וטוענת שהנטל להוכיח העדר כשירותו של המנוח מוטל עליה ועמדה בנטל זה על ידי הבאת עדים, הצגת תיק רפואי וכן בהתאם לקביעת המומחית על ידי בית המשפט שקבעה שהמנוח לא היה כשיר בעת עריכת הצוואה. למומחית נשלחו שאלות הבהרה ונחקרה. לאור עדויות אלה, עותרת הנתבעת לקבלת התנגדותה.

השפעה בלתי הוגנת: הנתבעת טוענת שאין מחלוקת שנטל ההוכחה מוטל עליה והיא הרימה את הנטל ואף טענתה התחזקה מעדותה של התובעת והעד מטעמה, מר א'ע', היחסים בין התובעת והמנוח בעת עריכת הצוואה היו יחסי אמון מיוחדים שכן היו בעל ואישה, האישה הייתה צעירה מהמנוח בעשרות שנים והצדדים התגוררו בדירתה ב**** ונולדה להם ילדה. התובעת לא הביאה ראיות לסתור את הטענה שלא עשתה שימוש ביחסים אלה במסגרת אותו "חוזה", מנגד הנתבעת הביאה ראיות המעידות על השפעה בלתי הוגנת והוכיחה את ארבעת התנאים שנקבעו בפסיקה. בענייננו, אין ספק שהמנוח נזקק לאשתו באותה עת על מנת שתלווה אותו לצורך עריכת הצוואה והיה צורך במתורגמן. הנהנית מהצוואה נכחה במשרד ויצאה במעמד החתימה על הצוואה. סמוך לעריכת הצוואה ניתקה התובעת את המנוח מבני משפחתו, בודדה אותו וגרמה להסלמת הסכסוך המשפחתי. התובעת הייתה מעורבת בעריכת הצוואה.

עוד טוענת הנתבעת שעו"ד ר' לא השיב לשאלות הנוגעות לייעוץ משפטי שנתן למנוח טרם עריכת הצוואה כגון מדוע לא המליץ על צוואה נוטריונית, מדוע לא פרט בצוואה את היקף העיזבון או הסיבה שגרמה למנוח לזנוח את ילדיו ולשלול מהם כל חלק בעיזבונו ותשובתו הייתה כי פעל בהתאם להוראות המנוח.

המתורגמן אינו מתורגמן מקצועי ועו"ד ר' הודה שידע על ההלוואה בסך של 1.8 מיליון שהמעורב בה באופן ישיר הינו מר א'ע' -מי שתירגם את הצוואה.

המומחית עיינה בכל המסמכים והגיעה למסקנה שהמנוח לא היה כשיר.

דיון והכרעה

תנאי היסוד של הצוואה

הנתבעת טוענת שלא מתקיימים תנאי היסוד להתקיימות צוואה בפני עדים שכן העדה הנוספת, שלא העידה, לא פירטה אודות נסיבות עריכת הצוואה ורק חתומה כעדה על הצוואה. כן היא טוענת שמאחר והצוואה כתובה בעברית ותורגמה לערבית העדים אינם יכולים לאשר שהמנוח אכן אישר כי זוהי צוואתו בפניהם.

בסעיף 20 לחוק הירושה התשכ"ה-1965 (להלן: "חוק הירושה") נקבעו תנאי היסוד לצוואה בפני עדים:

"20. צוואה בעדים תהיה בכתב, תצויין בתאריך ותיחתם ביד המצווה בפני שני עדים לאחר שהצהיר בפניהם שזו צוואתו; העדים יאשרו באותו מעמד בחתימת ידם על פני הצוואה שהמצווה הצהיר וחתם כאמור."

בספרו של שוחט (דיני ירושה ועיזבון) נכתב בעמודים 43-42 כך:

"הדרישה באשר להצהרת המצווה כי "זו צוואתו" טרם חתימתו עליה באה להבטיח את מודעותו של המצווה למהות המסמך שעליו הוא חותם כצוואתו שלו. דרישה זו נועדה להסיר כל ספק בדבר גמירת דעתו ליתן לאותו מסמך נפקות משפטית של צוואה קודם שיוסיף הוא את חתימתו עליו. ההצהרה הזאת היא חלק ממרכיבי הצורה שנועדו להעמיד את המצווה על רצינותם של המסמך והמעמד, וכך לוודא כי הצוואה אכן משקפת את רצונו החופשי והאמתי."

ובהמשך:

"תפקידם של העדים הוא לקבל את הצהרת המצווה שזו צוואתו ולצפות במעשה החתימה שלו עליה, וזאת למען יוכלו העדים למלא כהלכה את התפקיד השני שיועד להם: לאשר בכתב על פני הצוואה שהמצווה אכן הצהיר וחתם כאמור... הם אינם חייבים להכיר את תוכנה של הצוואה ולא מוטלת עליהם החובה להקריא אותה למצווה, הגם שנכון לעשות כן או לפחות להסביר לו את תוכנה ואת הוראותיה."

הטענה שלא מתקיימים תנאי היסוד לצוואה בפני עדים נדחית שכן כל התנאים הקבועים בסעיף 20 מתקיימים בענייננו, העד לצוואה, עו"ד ר', העיד שהצוואה תורגמה למנוח לערבית וכי הוא אישר שזוהי צוואתו.

אולם, נוכח המחלוקת אודות כשירותו של המנוח לחתום על צוואתו והטענה להשפעה בלתי הוגנת תמוה שהתובעת לא זימנה לעדות את העדה הנוספת לצוואה הגב' ש' ק'. מן הראוי היה לזמנה לעדות ועובדה זו תיזקף לחובתה של התובעת.

עריכת צוואה

סעיף 26 לחוק הירושה קובע כדלקמן לעניין צוואת מי שלא ידע להבחין בטיבה של צוואה:

"צוואה שנערכה ע"י קטין או מי שהוכרז פסול דין, או שנעשתה בשעה שהמצווה לא ידע להבחין בטיבה של צוואה – בטלה." (ההדגשה אינה במקור ש.ה)

בפסק דינה של כב' השופטת ש. גליק בת"ע 34585-10-13 ר.א נ' מ.ז (17.09.18) [פורסם במאגרים המשפטיים] התייחסה לסוגיה זו:

"45. הפסיקה הרבתה לעסוק בשאלה מה פירוש "להבחין בטיבה של צוואה", הכללים סוכמו על פי שלושה רכיבים עיקריים; מודעות המצווה לעמדה שהוא ערך צוואה, ידיעתו בדבר היקף רכושו יורשיו, מודעותו באשר לתוצאות עשיית הצוואה על יורשיו. עוד נקבע בפסיקה כי על המצווה להיות בדעה צלולה ולפרש נכונה את המציאות הסובבת אותו, כאשר דעתו משוחררת מלחצי נפש חולניים ומחשבות שווא.

ראה ע"א 1212/01 קרן לב"י נ' בינשטוק, פ"ד מ"ח (3) 723; ע"א 5185/99 היועמ"ש נ' מחם, פ"ד מ"ט (1) 38; דנ"א 1516/95 מרום נ' היועמ"ש, פ"ד נ"ב (2) 813.

46. הפסיקה הוסיפה וקבעה כי מבחינת נטל ההוכחה, על המתנגד לקיום צוואה להוכיח שהמצווה "לא ידע להבחין בטיבה של צוואה", או שחתם עליה תת השפעה בלתי הוגנת."

הנתבעת טוענת כי יש לפסול את הצוואה מאחר והמנוח לא היה כשיר לערוך צוואה ונוכח השפעה בלתי הוגנת של התובעת על המנוח. כמפורט לעיל הנטל להוכיח טענות אלו מוטל על הטוענת, דהיינו על הנתבעת.

יש לזכור כי בעת עריכת הצוואה לא מונה למנוח אפוטרופוס לרכושו או לגופו, הוא לא הוכרז כפסול דין, וכמתחייב מהוראות סעיף 2 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות תשכ"ב-1962 – "כל אדם כשיר לפעולות משפטיות, זולת אם נשללה או הוגבלה כשרות זו בחוק או בפסק דין של בית משפט".

למנוח מונה אפוטרופוס כשנתיים לאחר עריכת הצוואה.

לשם בחינת שאלת כשירות המנוח ואם הבין טיבה של הצוואה, עמדו בפני בית המשפט חוות דעתו של המומחית מטעם בית המשפט, ד"ר איילה שיינקמן, המסמכים הרפואיים של המנוח, לרבות סיכומי ביקורים בקופ"ח. כן נשמעו עדויות הצדדים והעדים מטעמם. מטעם התובעת העידו בנוסף לה, א'ע' מי שתרגם את הצוואה, א' ט' שערך את הסכם הממון ועו"ד ר' שערך את הצוואה. מטעם הנתבעת, בנוסף לה, העידו ילדיה פ' – האפוטרופוס על המנוח, ז' והבת.

כשירותו של המנוח בעת עריכת הצוואה

חוות דעת המומחית– ד"ר איילה שיינקמן

חוות דעתה של המומחית התבססה על המסמכים הרפואיים שעמדו בפניה ושפורטו בעמוד 1 לחוות דעתה; תיק רפואי מקופת חולים, חוות דעת פסיכיאטרית מפרופ' ש. פניג מיום 30.08.18 וחוות דעת פסיכיאטרית מד"ר א. גרינברג מיום 06.09.17. בנוסף למסמכים רפואיים אלה, עיינה המומחית בהסכם חיים משותפים- הסכם ממון מיום 09.10.13, פרוטוקול בית משפט בו אושר ההסכם, תגובה מטעם האפוט' לדין עו"ד בנימין חסנין מיום 05.04.16.

בעמודים 2 – 3 לחוות הדעת התייחסה המומחית לתולדות חייו וההיסטוריה הרפואית של המנוח וציטטה מתוך החומר הרפואי שהונח לפניה ציטוטים רלוונטיים לפי סדר כרונולוגי.

1996- "כאבי ראש, עצבנות יתר, נדודי שינה". אבחנה של הפרעת חרדה. המלצה לנוגד חרדה מסוג ואבן.

1996- אשפוז בשל שיתוק יד שמאל. התקף אפילפטי. בהמשך טיפול קבוע ב- EPANUTIN עקב אבחנה של אפילפסיה.

1997- בדיקת הדמיה "אוטם ישן מצד פריאטלי"

2000- מרפאה נוירולוגית מתואר חשד לאירוע מוחי קל וחולף, בדיקה נוירולוגית תקינה, מסר על עצבנות יתר. בדיקת EEG ללא פעילות אפילפטית.

21.04.05- תרשים אאג "מאוד נמוך מתח אלפא מעשית אינה נרשמת"

19.05.05- אחרי התקף של איבוד הכרה עבר בדיקת MRI "... כל חדרי המוח הציסטרנות והחריצים- מורחבים .. בסיכום אוטם ישן... אוטמים לקונריים בודדים"

תלונות על הפרעות ראיה ושמיעה.

01.10.07- אבחנה של ANXIETY NEUROSIS המלצה על כדור הרגעה.

30.03.11- בוטל רישיון

לפי סיכום מידע רפואי מ- 2011 המנוח סבל משנת 2001 מסכרת ומשנת 2002 מאפילפסיה פוסט- טראומטית.

2012 רושם להפרדות רשתית.

עוד התייחסה המומחית לחומר המשפטי שצורף ולהליך הפלילי שהתנהל נגד המנוח בשנת 2013.

21.11.13- בהעדר המטופל אצל רופא המשפחה "הגיעה בתו ומסרה שהוא שוכח הרבה ולפעמים מבולבל". באבחנה: AMNESUA והופנה לבדיקות מעבדה.

23.12.13- נבדק במרכז לרפואה דחופה טרם עקב רעידות בגוף, ללא תלונות אחרות. "לציין שהנ"ל היה במתח נפשי". אבחנה:

 DIZZZUNESS/WEAKNESS/MALAISE/FATIGUE/APATHY

המומחית ציינה שבהמשך לא צוינו תלונות ואין תיעוד רפואי בעל משמעות עד לפברואר 2015. עוד ציינה שמתחילת פברואר 2015 נרשמו תלונות על נדודי שינה. במרץ 2015 בהיעדר המטופל נכתב "לפי דברי אשתו לאחרונה מבולבל ושוכח דברים, אינו מזהה את הבית ואינו יודע היכן המים". מופיעה אבחנה של דמנציה או מחלת אלצהיימר. המומחית ציינה שאבחנה זו חזרה על עצמה במהלך ביקורים אחרים אצל רופאים.

26.07.15 נבדק על ידי נוירולוג, בא בליווי בתו "תמונה חשודה לתהליך דמנטי, ככה"נ אלצהיימר". בבדיקת CT מוח בספטמבר 2015 נמצאה אטרופיה מוחית.

13.09.15- סיכום ביקור אצל רופא משפחה : "מטופל חדש, היה מתגורר במקום אחר, חזר לבית מלפני כחצי שנה ... מספר חודשים התחיל עם דמנציה... חלה התדרדרות ניכרת במצב גופני והנפשי.. מצבו מחייב השגחה מלאה..."

המומחית ציינה שמצבו הנפשי של המנוח המשיך להתדרדר והיה צורך ביעוץ פסיכיאטרי וטיפול הרגעה.

14.12.15- ניתן תסקיר בעניין מינוי אפוטרופוס. עו"ס לס"ד "ב- 05/15 החסוי הועבר שוב על ידי בני משפחתו ל**** מאחר שנמצא ברחוב על ידי המשטרה במצב מצוקה, הוא לא ידע את פרטי זהותו ואת כתובתו. ולכן הוחלט על ידי בני משפחה ב**** להשאיר אצלם על מנת להבטיח לו השגחה וטיפול 24 שעות ביממה..." מאז הוא התגורר בביתו ב**** אצל אשתו הראשונה ומטופל ע"י ילדיו.

המומחית התייחסה לתעודת רופא נוירולוג שהמנוח סבל ממחלת שיטיון בצורה קשה עם מיני מנטל 8/30, שיפוט מאוד לקוי, אינו מסוגל לעשות החלטות נכונות... מדובר בדמנציה בשלבים מתקדמים כשהתובנה והשיפוט לקויים מאוד...

16.03.16- הכריז בית הדין השרעי על המנוח כבלתי כשיר וזקוק למינוי אפוטרופוס.

בפרק הסיכום ציינה המומחית כדלקמן:

"גבר בן 75 במותו עם רקע של מספר מחלות גופניות (אפיליפסיה, יתר לחץ דם, סכרת, מחלה וסקולרית עם שינויים מוחיים בבדיקת MRI (2005). לפי רשומה רפואית בשנת 2015 אובחן כסובל מדמנציה קשה (אלצהיימר) עם פגיעה קשה בשיפוט. בשנת 2016 הוכרז כפסול דין".

בהמשך התייחסה המומחית לחוות דעת פסיכיאטרית מד"ר א.גרינברג:

"בחוות דעת פסיכיאטרית של ד"ר א. גרינברג יש התייחסות לירידה קוגניטיבית אצל המנוח במהלך מספר שנים אשר קדמו לאבחון. פרטים אלה נמסרו ע"י בני משפחה שהם צד בעניין ואיני מתייחסת לפרטים הללו.

ב- 2011 בדיקה נוירולוגית הייתה תקינה (הכרה, דיבור והבנה)

לפי הרשומה בתו התלוננה אצל רופא המשפחה ש"הוא שוכח הרבה ולפעמים מבולבל" (21/11/13). בבדיקה נוספת בדצמבר 2013 במרכז רפואי "***" נבדק עקב תלונות על רעד. האבחנה של תשישות, חולשה, עייפות ואפטיה יכולים להתאים למספר רב של מחלות/הפרעות וכן יכולים להיות סימפטומים התחלתיים של מחלת אלצהיימר.

במהלך 2013-2012 ניהל המנוח הליך משפטי עקב עבירה פלילית. סביר להניח שלא הייתה פגיעה קוגניטיבית משמעותית אך יש לקחת בחשבון שתהליך זה מנוהל ע"י עו"ד ולא לקוח עצמו"

בהמשך התייחסה לשאלות שעמדו לפניה והגיעה למסקנה שהמנוח לא היה כשיר לחתום על מסמכים בשנים 2013-2014:

"מחלת אלצהיימר בצורה קשה ממנה סבל המנוח בשנת 2015 היא מחלה כרונית אשר מתפתחת בצורה הדרגתית ולא בצורה חריפה. ישנם גורמים נוספים (סטרס או מחלות גופניות) אשר יכולים להשפיע על מהירות ההתפתחות הסיפמטומים אך בכל מקרה מדובר בתהליך של חודשים רבים ואף שנים.

1. לא מצאתי סיבה לפסול הסכמים אשר נחתמו ע"י המנוח בשנים 2011-2013.

   חישוב של דרגת דמנציה לפי MMSE הוא חישוב פרוגרסיבי ולא רטרואקטיבי כפי הוצג בחוות דעת של ד"ר גרינברג.

2. התייחסות לצוואה מיום 09/10/13 ויתר המסמכים אשר נחתמו ע"י מנוח במהלך 2013-2014. בהבדל בהתייחסות לעסקים שעשה המנוח בשנים 2011-2012 אני חייבת לתת התייחסות להיבטים פסיכולוגיים של חתימה על צוואה.

   סביר להניח שבשנת 2013 כבר היו סימנים התחלתיים של המחלה. קיימת התייחסות לעייפות, תשישות חולשה וכדומה. קל מאוד להשפיע על אדם קשיש אשר נמצא במצב זה.

3. לדעתי המנוח לא היה כשיר לחתום על מסמכים בשנים 2013-2014."

חוות דעת המומחית התבססה כאמור על המסמכים הרפואיים שהוצגו בפניה ועל חוות הדעת שצורפו.

למומחית נשלחו שאלות הבהרה ונשאלה האם המנוח היה כשיר בסוף שנת 2012 ובתחילת שנת 2013 הפך לבלתי כשיר? עוד נשאלה האם קביעה כזו אינה עומדת בסתירה לדברי המומחית שמדובר במחלה הדרגתית? עוד נשאלה האם יש הבדל בין מצב קוגניטיבי לעניין חתימה על מסמכים עסקיים ובין מצב קוגניטיבי לעניין חתימה על צוואה? נשאלה לגבי התיעוד הרפואי שעמד לפניה והעדויות לגבי עייפות ותשישות. המומחית נשאלה האם העובדה שרק החל ממרץ 2015 מופיעה האבחנה של דמנציה או אלצהיימר, לא מעידה על כך שהמנוח היה כשיר בשנת 2013? עוד נשאלה מתי בשנת 2013 החלו הסימנים של האלצהיימר? המומחית הופנתה להסכם שאושר בפני בית המשפט בשנת 2014 ונשאלה האם הדבר לא מעיד על כך שהמנוח היה כשיר?

המומחית השיבה לשאלות ההבהרה וציינה שהמנוח לא הפך לבלתי כשיר ברגע, אלא מדובר בתהליך הדרגתי. עוד התייחסה בתשובותיה למשמעות הרגשית שבחתימה על צוואה, בשונה ממסמכים עסקיים. המומחית ציינה שהסימפטומים המצוינים בתיעוד הרפואי מתאימים גם למחלות אחרות, אך לאור הממצאים בשנת 2015, שייכה סימפטומים אלה למחלת האלצהיימר. המומחית השיבה שהסבירות אפסית שהמחלה של המנוח כפי שהייתה בשנת 2015 התפתחה במהלך שנה או שנה וחצי בלבד וכי הסימפטומים הראשונים הופיעו עוד לפני שנת 2013, אך לא פגעו בכושר השיפוט שלו.

בתשובה לשאלה כיצד הופיע בבית המשפט ואישר שחתם על הסכם ממון עם התובעת ברצון והסכמה ציינה המומחית שבמצבו של המנוח יכול היה לחזור על כל משפט במידה והבקשה באה מאדם בעל סמכות עבורו. המומחית נחקרה בבית המשפט בדיון שהתקיים ביום 22.06.20.

המומחית לא מתכחשת לעובדה שבתיק זה אין תיעוד רפואי רב:

"ש.תסכימי שאין לך תיעוד רפואי קודם ל- 2015 מרץ שמצביע על איזושהי ירידה תפקודית אצל המנוח?

ת.זו הבעיה בתיק הזה. אכן אין לי שום תיעוד.

ש.אם אני לוקח את הדברים שאמרת קודם לכן, אני מסיק שאין לך על סמך החומר שבפנייך את היכולת לדעת מה היה מצבו של החולה שנתיים לפני כן? זו הערכה בלבד?

ת.הערכה המבוססת על חלקי החומר הרפואי שקיימים. ב- 2015 הוא אובחן ברמת אלצהיימר/דמנציה מאוד קשה. רמה כזו של דמנציה לא מתפתחת תוך שנה או שנתיים . זה תהליך ארוך. כבר ב- 2013 אמנם אצל רופא משפחה כבר היה מדובר על זה שהאיש לא זוכר, לא יודע וקצת מבולבל. הרופא כבר ב- 2013 רשם איבוד זיכרון. באותה תקופה במרכז רפואה דחופה נרשם אפאטיות וזה אחד הסימפטומים. אח"כ לא נרשמו תלונות." (עמ' 9 לפרוטוקול שורות 4-13).

המומחית נשאלה האם לא יכול להיות שבני משפחת המנוח פנו לקבלת טיפול רפואי וטענו את מה שטענו ביחס למנוח לצורך ההליך המשפטי. המומחית השיבה שהייתה בפניה עדות רפואית לבעיה בתחום הנפשי וכי מצבו הרפואי של המנוח כלל בחובו גורמי סיכון רבים להתפתחות דמנציה:

"ש.האם יכול להיות שהפנייה הייתה יזומה מתוך רצון לקבע סיטואציה שאולי תסייע להם במשפט? לכן המנוח לא הגיע עם בתו והגיע לבד ואני מזכיר לך שבתו ציינה שלפעמים יש ירידה בזיכרון שלו ומצבי בלבול. עוד מפנה אותך שבחודש לאחר מכן ב- 12/2013 מופיע המנוח בעצמו למרכז רפואה דחופה ומתלונן על רעידות בגוף. אין אזכור על בלבול, שכחה ואין טענה הקשורה לירידה קוגניטיבית אצלו.

ת.לגבי האם זה היה תיק תפור או לא זה לא ענייני להיכנס לזה. במיון שפנה בגלל הרגשה גופנית בגוף הם מציינים מתח נפשי ואבחנה שהיא לא בגלל רעד בגוף, הרופא כן התרשם מאיזושהי בעיה בתחום הנפשי. הוא לא נכנס לבדיקה קוגניטיבית. גם לא היה מאובחן ב- 2015 כסובל מדמנציה בדרגה קשה, כבר לו הייתי צריכה ב- 2013 לתת אבחון אז הייתי מעלה את העניין של בעיה קוגניטיבית כי יש היסטוריה של מחלות גופניות העלולות לגרום לירידה קוגניטיבית. כולל אטרופיה מוחית. מחלות וסקולריות ואפילפסיה ואטרופיה מוחית יכולים לגרום לירידה קוגניטיבית. נכון שאין אבחון לזה. זה משהו שכרופא אני רואה את ההיסטוריה הרפואית ואם אדם כזה היה בא אלי לאבחון הייתי בודקת לו דבר ראשון תפקוד קוגניטיבי כי יש לו את כל גורמי הסיכון להתפתחות של דמנציה." (עמ' 9 לפרוטוקול שורות 18-31) .

המומחית העידה שלאור המידע שבשנת 2015 המנוח היה בלתי כשיר ומצבו היה חמור, ברי כי המצב לא החל בשנת 2014 או 2015:

"ש.אם היו סימנים לשיטיון או פגיעה או לא היה כותב את זה?

ת.אם לא היו סימנים רציניים או אולי היו סימנים מאוד קלים. בנאדם אפילפטי שבא לעבור בדיקה הרופא לא חייב לעשות לו בדיקה קוגניטיבית. העדר רשומה רפואית בתקופה של 2012-2014 אכן יש העדר רשומה וזה לא מפריע לצטט חוות דעת המבוסס על אותו העדר. אי אפשר לדבר פה על השערות בלבד כי יש פה בכל זאת מידע רפואי שאומר שאם בן אדם ב- 2015 אובחן כסובל במחלת אלצהיימר בדרגה מאוד קשה כפי שמתואר שם, שנה אחרי זה הוא היה כבר פסול דין, לא ייתכן מצב שהמצב הזה התפתח כמו שאתה אומר במהלך 2015. גם לא במהלך 2014.

ש.איפה את עוצרת ולמה?

ת.אני בהחלט מוכנה לתת צ'אנס ולראות התפתחות יחסית מהירה. כבר ב- 2013 הופיעו תלונות. עצם זה שהוא לא הגיע לקופ"ח גם אומר שהיתה פה או הזנחה או אפאטיות או חוסר עניין, כי האיש הזה ביקר לפני שנים בלי הפסקה בקופ"ח. עדיין ב- 2013 כבר יש איזכור של מצב שיכול להגיד שלא הכל טוב. שנתיים זה המינימום זמן שיכול להתפתח מצב כל כך קשה. זה על סמך ספרות. אלצהיימר להבדיל מדמנציה וסקולרית שיש ירידות, התייצבות ולפעמים אפילו שיפור ואח"כ ירידה ובאלצהיימר זה מדרון חלק עם לפעמים מצב שטוח תקופה מסוימת.

ש.כמה תקופה מסוימת?

ת.אי אפשר לדעת, יכול להיות שבועות.

ש.לא הסברת למה נעצרת ב- 2013 אולי 2014 ולא ב- 2012? מה עצר אותך ב- 2013 להגיד שמ- 2013 ואילך לא מסוגל היה להבין לא צוואה ולא מסמכים אחרים עליהם הוא חתם?

ת.ניסיתי לעצור בשלב כמה שאפשר יותר מאוחר. האיש עשה עסקים, קצת עבד, גם ב- 2011, 2012 הוא נבדק ואף אחד לא מצא שום דבר.

ש.למה את חושבת שצריך להפסיק את השלב הזה אם אין עדויות?

ת.הלכתי לפי הבנתי. אני הולכת מ- 2015 אחורה ואומרת לפי דעתי המקצועית איפה יש לו סימנים של דמנציה משמעותית.

ש.יש צמתים רבים בין 2013 ל- 2015 שאם זה היה נכון זה היה חייב לצוץ . הצמתים האלה זה הליכים משפטיים שביהמ"ש מוצא שהחולה מבין את ההליך, יודע מה זה סעיפי האישום, יודע מה זה עסקת טיעון." (עמ' 10 לפרוטוקול שורה 13 עד עמ' 11 שורה 8 ) .

המומחית נשאלה מדוע על מסמכים עסקיים המנוח כן היה כשיר לחתום ואילו על צוואה לא היה כשיר והשיבה שזה קשור לפן הרגשי:

"ש.למה על הסכמים היה כשיר לחתום אבל על צוואה לא היה כשיר לחתום?

ת.בכתיבת הצוואה תמיד יש פן רגשי, בכל צוואה. לטובה או לרעה זה משהו מאוד רגשי. בתהליכי אלצהיימר בכל מקום בספרות המקצועית כתוב שהסימנים הראשוניים של המחלה עוד לא מתבטאים בהפרעה בזיכרון או בהתנהגות אלא בחלק הרגשי אפקטיבי. קל מאוד להשפיע על אנשים כאלו.

ש.מבחינה כזו שאדם במצב קוגניטיבי עוד בסדר אבל במצב שהרגשי לא תקין כבר, הוא יכול לרשום צוואה?

ת.כשיר ולא כשיר. זו הסיבה שאנשים מרמים קשישים כי קל מאוד להשפיע ביחס טוב או באיומים על אדם שנמצא במצב כה רגיש. זו גולגולת רכה שקל להשפיע.

ש.אדם במצב כזה לא כשיר לכתוב צוואה?

ת.צריך לבדוק טוב טוב ולא פעם ראיתי צוואות שרואים שהיתה השפעה רגשית, לפעמים איומים מצד הילדים ולפעמים הבטחה לאהבה לנצח. קל להשפיע. אדם צעיר או אדם שאין לו את הפגיעה הקוגניטיבית יודע להבחין. צריך להבחין אם זה על רקע של הפרעה נפשית או שלבים של ירידה קוגניטיבית. רואים את הקשישים שיש להם מצב רוח משתנה, שמחים ובוכים בקלות, מאוד מתלהבים שנותנים להם משהו טעים ונחמד או נעשים פרנואידים. זה מה שנמצא בבסיס של אותן צוואות שמגיעות לדיונים ופה חשובה הבדיקה עצמה. לא פעם אני שומעת שקשישים מגיבים בתגובות פרנואידים וחושבים שהילדים רוצים לנשל אותם מהירושה וצריך להבין את הבסיס. במקרה כמו שלנו, למרות שנראה הגיוני לתת לבת ולאשתו, אבל ההיגיון שלי לא רלוונטי. אני אומרת שאדם כזה שכתב ב- 10/2013 צוואה, אני מתרשמת שבתקופה זו היה חולה עם ירידה קוגניטיבית, שנה וחצי לפני שהיה טוטאלוס, סביר להניח שהיתה לו כבר ירידה קוגניטיבית.

לעניין העסקאות, אני לא יודעת את התוכן של עסקאות אבל בגדול תוכן של עסקאות כלכליות פחות מושפע ממצב רגשי.

ש.אין לך מושג אם היתה השפעה או לא השפעה, למה היית צריכה לציין?

ת.הייתי צריך לתת חוות דעת והייתי צריכה לתת את כל השיקולים שלי ורשמתי שלהערכתי אדם במצבו הנפשי יכול היה להיות נתון להשפעה ואני לא יודעת אם היתה השפעה או לא.

ש.אני לא הצלחתי להבין איך מבחינה פסיכיאטרית אדם יכול לחתום על הסכמים מסובכים ומורכבים אבל לא יכול לחתום על צוואה. לא הצלחתי להבין מבחינת התהליכים שעובר?

ת.יש מעורבות רגשית יותר גדול מאשר עסקאות." (עמ' 11 לפרוטוקול שורה 21 עד עמ' 12 שורה 16).

המומחית העידה שירידה מהירה יכולה לקרות, אך נדרשות לפחות שנתיים להגיע למצב אליו הגיע המנוח בשנת 2015:

"ש.יש קצת מתמטי לירידה בקוגניטיביות במהלך השנים או שזו ירידה כזו או אחרת?

ת.מדברים על 2% ממוצע לשנה.

ש.יש לזה בסיס?

ת.סטטיסטית, עושים להם אבחון ועוקבים אחר המצב וזה בערך במהלך התקין והרגיל של אלצהיימר וזה בערך הקצב. לא חייב. יש כאלה שיש התדרדרות יותר מהירה ופחות מהירה במיוחד אצל אדם עם מחלות נוספות. יש לו את כל הסיבות לפגיעה קוגניטיבית אפילו בלי אלצהיימר.

ש.יכול להיות ירידה משמעותית בתוך שנה?

ת.יכול להיות שתהיה ירידה מהירה יותר אבל צריך לפחות שנתיים להגיע למצב שהגיע. לכן הוויכוח הוא סביב 2013 ודעתי היא שבשנה זו כבר לא היה כשיר לחתום על צוואה.

ש.מפנה לתשובה שלך לשאלות הבהרה בסעיף 8 – מפריע לי עדיין הקביעה שלך הנחרצת שכל מה שנחתם ב- 2013 זה פסול וכל מה שנחתם לפני 2013 זה כביל?

ת.כתבתי סביר להניח.

ש.התפיסה שאומרת שיש נקודת זמן מסוימת שזה אולי 31.12.12 האיש כשיר – 1.1.13 איבד את הכשירות?

ת.בדיוק ככה. אני חייבת לחתוך בשלב מסוים או לפסול הכל מיום שגילו אטרופיה מוחית. אטרופיה מוחית גילו ב- 2015.

ש.יכולה לאשר שמבחינה פסיכיאטריה שיהיה מצב שאדם יהפוך מכשיר ללא כשיר?

ת.נכון, חוץ ממצבים פסיכוטיים.

ש.במקרה שלנו?

ת.על זה אני מדברת שהמנוח לא פסיכוטי.

ש.אז הקביעה שלך לא מדויקת?

ת.נכון. זו הערכת מצב. באותה מידה יכולתי להגיד 2014 היה כשיר ואז לא היינו מתווכחים פה אבל אני חושבת שזה לא נכון ולא מקצועי לקבוע ככה." (עמ' 13 לפרוטוקול שורה 17 עד עמ' 14 שורה 6) .

המומחית התייחסה לבדיקה הנוירולוגית בתעודה הרפואית מיום 23.12.13 וציינה שבבדיקה זו לא בודקים תפקוד קוגניטיבי:

"ש.תעודה רפואית מ – 23.12.13 ואמרת שאת לא יודעת על בדיקה נוירולוגית וכתוב שם על מערכת עצבית?

ת.זו בדיקה במוקד מיון. בודק אדם שהוא לא נוירולוג וסה"כ רופא ואפילו לא רופא מומחה. עושה סקירה ראשונית. מערכת עצבית זו בדיקה שלא בודקת תפקוד קוגניטיבי. כל מה שכתוב ללא סימנים לדלקת בראש. החזרים עצביים תקינים. פגיעה במוחון גורמת להפרעה של שיווי משקל וזה בודק אם אין פגיעה נוירולוגית ממוקדת וזה לא שייך לאלצהיימר במיוחד ב- 2013 שכתבתי שהסימנים לא היו עדיין מאוד בולטים.

ש.והאבחנה שרשומה?

ת.אפתיה זו אבחנה לא טובה מבחינה נפשית. נכון שזה יכול להיות מכל מיני מקורות.

ש.לא יכול להיות שאדם דמנטי ב- 2013 בדרגה גבוהה ישוחרר בלי ממצאים וזה לא יבוא לידי ביטוי בבדיקה?

ת.לא נכון כיוון שאדם שפונה בגלל בעיה גופנית למיון אז בודקים את הבעיה הגופנית ומשחררים הביתה. הרופא שבודק אותו לא מומחה לעניין זה. אם אף אחד לא מתלונן וגם ב- 2013 לא היה במצב כזה חמור. לדעתי כפי שאמרתי ב- 2013 לא היה במצב תקין.

הרופא בדק כפי שמקובל אם אין פגיעה מוחית ממוקדת כמו גידול או דימום תוך מוחי או אירוע מוחי. זה דברים שהבדיקה הזאת שאתה מתייחס אליה, כשמגיע אדם מבוגר עם רעד ומתח אז הרופא בודק את זה. זה א' ב' של הבדיקה.

רעידות ומתח לא מצביעים על מצב קוגניטיבי?

ת.זה יכול להצביע על עוד דברים . דווקא אפתיה רואים יותר בתחילת הדמנציה. לרעד לא מצאו סיבה. אני חושבת שב- 2013 היו כבר סימפטומים דמנטיים עם פגיעה בשיפוט וירידה קוגניטיבית ובגלל זה אני חושבת שכל המסמכים שהאיש חתם, כולל הצוואה ב- 2013 לא כשרים כי כבר היו סימפטומים ב- 2013 שמנעו ממנו לשפוט את כל המעשים שלו לעומק, כמו צוואה או עסקים." (עמ' 16 לפרוטוקול שורות 11-33) .

המומחית ציינה שמחלת אלצהיימר בדרגת החומרה שהייתה אצל המנוח בשנת 2015, לא תתפתח במהלך שנה או שנתיים:

"ש.למה? יכולת להגיד שאין עדות לבעיה קוגניטיבית.

ת.אבל יש עדות. אדם לא יכול לבוא לרופא עם גידול ממאיר ויגידו לו שהגידול התפתח תוך חודשיים. אתה מנסה לשכנע שהמחלה הכרונית התפתחה תוך שנה.

ש.אין לך אפשרות ממה להעריך ולכן את בעצם חייבת לתת חוות דעת ולקבוע מועד ומצד שני אין לך את הלכים לקבוע מתי.

ת.אם הייתי רוצה להיות מדויקת הייתי הולכת להיות כירורגית ולא פסיכיאטרית שזה לא מדע. אבל גם בפסיכיאטריה יש דברים ברורים. האלצהיימר לא מתפתח תוך שנה או שנתיים לדרגת חומרה כמו שהיתה אצל המנוח ב- 2015." (עמ' 12 לפרוטוקול שורות 22-33)

אמנם בית המשפט אינו חייב לאמץ את חוות דעת המומחה מטעמו, אולם בענייננו אין מקום שלא לקבל את חוות דעתו.

כידוע, הפסיקה ייחדה משמעות רבה לחוות דעת של מומחה מטעם בית המשפט. ראה פסק הדין בע"א 3056/99 שטרן נ' המרכז הרפואי ע"ש חיים שיבא פ"ד נ"ו (2) 936, בעמוד 949 בו נקבע :

"..משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה, אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת... אך כאמור לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו... בהעדר נימוקים כבדי משקל, שיניעוהו לעשות כן."

המומחית ערכה את חוות דעתה בהתבסס על החומר הרפואי שהונח לפניה, נשלחו לה שאלות הבהרה והיא נחקרה בבית משפט. המומחית השיבה בצורה מנומקת ומניחה את הדעת לשאלות והתמודדה היטב עם טענות הצדדים. עדותה הייתה עקבית וקוהרנטית. המומחית הסבירה שלמרות שאין חומר רפואי רב, מצבו הרפואי של המנוח בשנת 2015 מעיד על כך שכבר בשנת 2013 לא היה כשיר לחתום על הצוואה. בהתאם לידע המקצועי שלה, לא יעלה על הדעת שהמצב בשנת 2015 התפתח תוך שנה וחצי שנתיים ולכן קבעה שבעת עריכת הצוואה, שנערכה בשנת 2013, המנוח לא היה כשיר.

טענות התובעת לגבי פסילת חוות דעת המומחית מאחר ונחשפה לחוות דעת מטעם הצדדים נדחית, שכן שני הצדדים המציאו למומחית את חוות הדעת מטעמם, המומחית נחשפה לשתי חוות דעת שונות שכל אחת מצדדת בעמדת הצד שהגיש אותה. נוכח המפורט בסעיף הקודם, אין מקום לפסילת חוות דעת המומחית, בהקשר זה אין לי אלא לצטט דברי המומחית שנאמרו בדיון:

"אתה מצטט את חוות הדעת של פרופ' פניג ואתה יכול לצטט של ד"ר גרינברג שעל אותם דברים אומר בדיוק הפוך. זה רק אומר שאנחנו פה ואני באמת מודה שזה סוג התיקים שאנו בהערכת מצב. אי אפשר לבדוק את האיש גם אם היה חי. אין לנו רשומה מדויקת לגביו ואף אחד לא עקב אחר מצבו ויש רק מה שכתוב בספרות המקצועית וניסיון רפואי. שני הדברים האלה שאני מחברת יחד זו הערכה שלי למצב." (עמ' 13 לפרוטוקול שורות 10-15).

אולם מאחר וחוות דעתה של המומחית היא רטרוספקטיבית ומסקנותיה משוערות בלבד יש לבחון את העדויות הנוספות שהוצגו על מנת לבדוק אם יש בהן בכדי לאשש את מסקנתה של המומחית או שמא לסתור אותה.

בעמ"ש (חי') 14140-01-18 עזבון המנוח XXX הנכדים נ' הבן (20.10.2018) [פורסם במאגרים המשפטיים] התייחסה כב' הש' אספרנצה אלון לבחינת כשירות אדם בזמן אמת ובהעדר בדיקה שכזו הבדיקה תיערך באמצעות חוות דעת שהיא בבחינת מבט לאחור:

"25. אכן ראוי כי כשירותו של אדם תיבחן "בזמן אמת" במועד ביצועה של הפעולה המשפטית.

אך בהיעדר בדיקה שכזו, אין מנוס אלא לערוך חוות דעת שהיא בבחינת "מבט לאחור", על יסוד המסמכים הרפואיים שנערכו בסמוך למועד ביצועה של הפעולה המשפטית.

חברי, כב' השופט ס. ג'יוסי, כתב עוד בת"ע (נצ') 1128/08 המנוחה ז.ח. נ' ק.ט. (פורסם בנבו) (8.3.2012), כי "מומחה רפואי רשאי לבסס חוות דעתו על תוצאות בדיקות שנערכו במועד מוקדם יותר, על ידי רופאים עמיתים, ולמעשה במקרים רבים אין לו דרך אחרת אלא לנהוג כך, ואין זו אלא דרך עבודה מתבקשת וסבירה". ראו גם שוחט, גולדברג ובלומין דיני ירושה ועזבון, עמ' 97 (מהדורה שישית, 2005).

על הקושי המובנה בחוות דעת "שבדיעבד", כאשר מושא חוות הדעת, אינו בין החיים ומשכך לא נבדק, עמדה על כך המומחית בחוות דעתה וכן בתשובותיה בחקירה הנגדית "כי בדיקה בדיעבד, לאחר המוות, נופלת במובהקות שלה בהשוואה לבדיקה של אדם" (שורה 8, עמ' 52 לפרוטוקול מיום 21.2.16), "תמיד בחוות דעת בדיעבד, יש אי וודאות מסוימת, אלא אם כן יש בדיקה מאוד מכוונת לנושא שיפוט והבנה מעמיקים, ראוי היה שזה ייעשה לאישה כזאת" (שורות 3-4, עמ' 55 לפרוטוקול). בפסק דינו של בית משפט קמא קיימת התייחסות מפורשת לעניין זה "נוכח קושי מובנה זה, נקבע כי אין חוות דעת המומחה מהווה ראיה שאין בלתה ובית המשפט יכול ויסתייע בראיות נוספות ואף רשאי להעדיף עדויות/ראיות אלו על פני חוו"ד המומחה" (סעיף 79 לפסק הדין וההפניות אליהן הפנה בית משפט קמא).

מתוך עמדת מוצא זהירה זו, בחן בית משפט קמא את חוות דעת המומחית אל מול תשובותיה בחקירה הנגדית, ואת העדויות הנוספות שנשמעו בפניו, ומצא כי הן משתלבות ותואמות את מסקנת המומחית כי המנוחה לא הייתה כשירה באופן המקנה לה גמירות דעת לחתום על מסמכי המתנה במועד בו נחתמו. מסקנתו היא המסקנה המתבקשת. "

מסמכים רפואיים שצורפו

ביום 09.09.96 פנה המנוח למרפאה בגין כאבי ראש, עצבנות יתר ונדודי שינה (מוצג 4 (2) למוצגי הנתבעת).

ביום 13.01.97 הופנה ל- MRI בגין אוטם בצד פריטאלי ובאבחנה נרשם בין היתר: אפילפסיה (מוצג 4(3) למוצגי הנתבעת).

ביום 11.03.00 הופנה לנוירולוג בגין אירוע חד פעמי של הימיסדרום והתקף אפילפטי יחיד מאז נמצא במעקב (מוצג 4 (5) למוצגי הנתבעת).

ביום 15.01.05 נרשם שמאז התקף האפילפסיה בשנת 1996, לא נרשמו התקפים נוספים (מוצג 4 (6) למוצגי הנתבעת).

ביום 30.05.11 פנה עקב סחרחורות ובממצאים נרשם כדלקמן:

"נוירולוגית- בהכרה מלאה, דיבור והבנה תקינים, אישונים שווים ומגיבים לאור, תנועות עיניים מלאות, ניסטגמוס שלילי – פנים סימטריות, כח שרירי הפנים שמור, ללא קשיון עורף, ללא צניחה בגפיים, בנסיון המצבי, תחושה שטחית ועמוקה תקינים, מבחני מוחון תקינים אין סימני צד ואין סימנים וננגיאליים, החזרים וכח גס שמורים, רומברג יציב, מתהלך חופשי" (מוצג 4 (12) למוצגי הנתבעת)

ביום 21.11.13 הגיעה בתו ומסרה שהוא שוכח הרבה ולפעמים מבולבל (מוצג 4 (14) למוצגי הנתבעת) .

ביום 23.12.13 פנה המנוח ל**** בשל רעידות בגוף כאשר אין תיעוד לאבחנה חריגה או לממצאים חריגים (מוצג 4 (15) למוצגי הנתבעת)

ביום 20.02.15 פנה המנוח עקב נדודי שינה (מוצג 4 (16) למוצגי הנתבעת).

ביום 16.03.15 פנה למרפאה ומשיחה עם אשתו ציינה שלאחרונה מבולבל ושוכח דברים, לא מזהה את הבית ולא יודע היכן המים (מוצג 4 (17) למוצגי הנתבעת).

ביום 09.06.15 הופנה לייעוץ פסיכיאטרי (מוצג 4 (23) למוצגי הנתבעת)

ביום 18.06.15 הגיע עם בנו שמסר שאביו לאחרונה מבולבל, שוכח דברים ומתלונן על כאבי בטן. בממצאים נרשם שאינו מתמצא בסביבתו ואינו מכיר אנשים. באבחנה נרשם אלצהיימר (מוצג 4 (18) למוצגי הנתבעת).

ביום 26.07.15 הגיע בליווי בתו לנוירולוג. בתו ציינה שנמצא אצלם מזה שלושה חודשים, דיווחה על הפרעות בזיכרון, דיבור לא לעניין, לא זיהה את בני משפחתו, לא ידע להסתדר בבית ולא מודע למצבים ויש אירועים של בכי. בבדיקה הגופנית הממצאים היו שהמנוח בהכרה מלאה, דיבור תקין, התמצאות לקויה בזמן ובמקום, זכר חלקית את מספר ושמות ילדיו, תנועות עיניים מלאות, ללא סימני ליקוי מוטורי החזרים לא הופקו ברגליים, הליכה אפרקטית. בפרק הסיכום וההמלצות נרשם:

"לאור התלונות של המשפחה, תמונה חשודה של תהליך דמנטי, ככל הנראה אלצהיימר..." (מוצג 4 (19) למוצגי הנתבעת)

ביום 04.09.15 ביקר המנוח אצל הרופא החדש שהתייחס לממצאי סיכום הביקור מיום 26.07.15 עוד התייחס לבדיקת CT מוח: הסתיידויות טרשתיות בקרוטידים הקברנוזים (מוצג 4 (21) למוצגי הנתבעת)

ביום 01.10.15 היה ביקור של הבת שדיווחה שלאחרונה חלה החמרה במצבו הנפשי של המנוח, דיבר לא לעניין, לעתים הזיות, לא ישן בלילות (מוצג 4 (21) למוצגי הנתבעת)

ביום 10.10.15 הגיע למרפאה בליווי בתו, הליכתו לא הייתה יציבה, התמצא באופן חלקי בזמן ובמקום, לא זכר את שם בתו שליוותה אותו ולא זכר את השם של אשתו(מוצג 4 (24) למוצגי הנתבעת).

19.10.15 הגיע למרפאה של הפסיכיאטרית (מוצג 4 (24) למוצגי הנתבעת) שכתבה בפרק הסיכום וההמלצות כדלקמן:

"מדובר בבן 72, סובל מבעיות גופניות, בדיקות מעבדה נעות בגדר הנורמה. מדובר בתהליך דמנטי מלווה בהפרעות התנהגות. ללא פסיכוזה. ממליצה להתחיל טיפול ע"י סורוקאל 12.5 מ"ג בערב, הוסבר למשפחתו שהתרופה במימון פרטי ..."

ביום 13.09.16 ציין הרופא שחלה התדרדרות ניכרת במצבו הנפשי והגופני של המנוח, בין היתר ציין הרופא שלפני מספר חודשים התחיל עם דמנציה ככל הנראה מחלת אלצהיימר(מוצג 4 (22) למוצגי הנתבעת).

מהמסמכים הרפואיים עולה שהמנוח אובחן כדמנטי, ככל הנראה אלצהיימר בשנת 2015, ב 11/2013 התלוננה הבת על שכחה ובלבול של המנוח וב- 12/2013 פנה המנוח בשל רעידות בגוף ולפי חוות דעת המומחית אובחן כסובל מתשישות, חולשה, עייפות ואפטיה- סימנים שמתאימים למספר רב של מחלות ויכולים להיות סימפטומים התחלתיים של מחלת אלצהיימר (ראו חוות דעת המומחית). סימנים אלו תומכים בחוות דעת המומחית.

בנוסף למסמכים הרפואיים ולחוות דעת המומחית, יבחן בית המשפט מסמכים נוספים שאינם רפואיים וכן עדויות ביחס למצבו הקוגניטיבי של המנוח.

מסמכים נוספים שאינם מסמכים רפואיים

הבן פ' ש נחקר לגבי שלילת הרישיון של אביו:

"ש.עד איזה שנה אבא שלך נהג? באופן כללי.

ת.עד שנת 2011 שמשרד הרישוי לקח לו את הרישיון. בגלל שאמרו שהוא חולה סכרת ולא מרגיש טוב ולא מתפקד. פעם אחת לקחו ועו"ד החזיר לו, אחר כך לקחו לכל החיים.

ש.אם אני אומר שהרישיון נשלל במסגרת תיק הוצל"פ?

ת.לא יודע. מה אני משרד רישוי? מאיפה אני יודע?

ש.אמרת שלא יכל בגלל המצב שלו. אני אומר שזו לא הבעיה.

ת.זאת כן הבעיה.

ש.הפנת לנספח 3. אם קוראים אותו נכון עולה ממנו שהרישיון חודש מ-2009 עד 2011 ואחר נשלל במסגרת הוצל"פ.

ת.לא. כי היו לו בעיות רפואיות. אבא שלי בחיים לא הגיע להוצל"פ עד שהכיר אותכם." (עמ' 62 לפרוטוקול שורות 24-33) .

אכן בשנת 2011 נשלל רישיונו של המנוח, אולם הסיבה אינה רפואית אלא בוטל רישיון הנהיגה בהתאם לחוק ההוצאה לפועל (נספח 3 לתצהיר פ').

ביום 10.02.05 חתם המנוח על כתב המחאת זכויות במסגרתו העביר מלוא זכויותיו לפלונית וחתם על תצהיר (נספח 4 לתצהיר פ'). עו"ד ג' העיד שבעת הטיפול בתביעת המזונות של האישה הראשונה, התבקש להכין שטר המחאת זכויות בו מוותר המנוח על כל זכויותיו לטובת אשתו הראשונה (מוצג 22 למוצגי הנתבעת).

בשנת 2008 הוגש נגד המנוח כתב אישום בגין עבודות בניה ושימוש ללא היתר בחלקה ** כאשר ביום 23.12.10 הורשע המנוח (מוצג 10 למוצגי הנתבעת).

ביום 13.03.12 הוגש תסקיר שירות מבחן בעניינו של המנוח (מוצג 28 למוצגי הנתבעת) ממנו ניתן ללמוד שייתכן ויש סימנים לפגיעה קוגניטיבית כבר בשלב זה:

"מעיון ברישום הפלילי עולה כי למנוח שלוש הרשעות קודמות, אחת מהן הינה בגין אלימות כלפי בן זוג. המנוח התקשה להתייחס למעורבותו באירועים הקודמים וציין כי הוא אינו זוכר את התרחשותם.

יצוין כי במהלך השיחה עמו, המנוח התבטא בשפה דלה ומצומצמת, התקשה לתת פרטים אנמנסטים אודותיו ולתאר אירועים בחייו"

ביום 19.05.12 נחתם הסכם הלוואה בין המנוח ומ' ת'. סכום ההלוואה עמד על 1.8 מיליון וזכויות המנוח בחלקה ** שועבדו. ביום 20.11.12 הגיש מ' ת' בקשה למימוש משכון על חלקה ** גוש *** בגין הלוואה בסך של 800,000 ₪ שנטל המנוח ממנו (מוצג 11 למוצגי הנתבעת).

ביום 24.04.13 מכר המנוח את זכויותיו בחלקה ** לחברת ** שבעלות מ. ת (נספח ז' לתצהיר התובעת).

ביום 08.12.13 הגיש המנוח תביעת גירושין נגד אשתו הראשונה (מוצג 3 למוצגי הנתבעת) במסגרתה טען שאשתו הראשונה עזבה את בית הצדדים ונסעה ל ****.

ביום 20.12.13 שלחה פלונית מכתב לעו"ד ר' במסגרתו פירטה את ההכנסות מהעסק וציינה שהמנוח לא קיבל הכנסות כלשהן מהעסק, שבניו השתלטו על העסק ושיש להכין תביעה מתאימה.

פלונית העידה לגבי המסמך מיום 20.12.13 וטענה שביקשה מא' ע' לנסח אותו:

"ש.מציג את נספח 5 לתצהיר של העד ש. פ מטעם הנתבעת, האם זו חתימתך?

ת.כן.

ש.במסמך הזה את פונה ביום 20.12.13  לעו"ד ר' בכתב בשפה העברית ובסעיף 1 מפרטת לו שנה בשנה מה ההכנסות של המנוח. איך זה שאמרת שאת לא יודעת כלום ובתאריך 2013 את מפרטת הכל במדויק?

ת.ביקשתי מא' ע' לכתוב לי את המכתב הזה ולשלוח לעורך הדין שלי. אני לא יודעת לכתוב בעברית.

ש.את חתמת על המסמך בלי להבין או לדעת מה שכתוב?

ת.הבנתי, כתב את זה וידעתי מה כתוב.

ש.אז למה אמרת קודם שלא ידעת על הכנסות המנוח בכלל ופה את מפרטת אחד לאחד?" (עמ' 37 לפרוטוקול שורה 26 עד עמ' 28 שורה 2).

מכתב זה נשלח על ידי פלונית וחתום על ידה, דבר שמעלה תהיה שכן לא ברור מדוע המכתב לא נשלח על ידי המנוח או שלכל הפחות מדוע לא היה המנוח שותף לעריכתו ושליחתו.

בתסקיר מיום 14.12.15 (נספח 6 לתצהיר פ') נכתב שהמנוח התגורר ב**** עד 5/2015 והועבר לבני משפחתו לאחר שנמצא משוטט ברחוב. עו"ס ציינה שהמנוח סבל ממחלת שיטיון בצורה קשה מאוד עם מיני מנטל 8/30.

זכאותו של המנוח לקצבת סיעוד החלה ביום 01.10.15 (נספח 7 לתצהיר פ'). כאשר מעיון במבחן התלות שבוצע ביום 27.10.15 הניקוד שקיבל המנוח בביצוע פעולות היה 0 והניקוד עבור הצורך בהשגחה היה 9 ולפיכך נקבעה לו זכאות של 168%.

ביום 18.05.15 נרשם מזכר על ידי שוטר שהמנוח נמצא משוטט ברחובות – אין מחלוקת שבמועד זה המנוח כבר לא היה כשיר (נספח 1 לתצהיר עדות ראשית מטעם פ').

בחינת המסמכים שפורטו לעיל מעלה שבחודש 12/2013 הגיש המנוח תביעת גירושין כנגד אשתו הראשונה למרות שכבר היו פרודים במשך 7 שנים, וכשבועיים לאחר מכן שלחה פלונית, אשתו השנייה את המכתב לעורך הדין ובו טענות בעניין הכנסות מהעסק, כאשר היא לבדה חתומה על המכתב שנכתב על ידי צד ג' – א' ע' ונראה שהמנוח לא היה מעורב כלל לא בעריכתו ולא בשליחתו.

סמיכות הזמנים בין שתי פעולות אלו אשר יש ביניהן קשר, שכן שתיהן מסמלות ניתוק ממשפחתו הראשונה, מעלה תהיות ואינה נראית מקרית, במיוחד שעה שהמנוח לא היה מעורב כלל בשליחת המכתב.

בנוסף לכל אלו ביום 21.11.13 , מספר שבועות טרם שליחת המכתב והגשת תביעת הגירושין, פנתה בתו של המנוח עם המנוח למרפאה והתלוננה שהאב שוכח דברים ולפעמים מבולבל. ומספר ימים לאחר שליחת המכתב ביום 23.12.13 פנה המנוח ל *** בשל רעידות בגוף (מוצג 4 (14) למוצגי הנתבעת).

צירוף אירועים אלו מעלים תהיות לגבי מצבו הקוגניטיבי של המנוח בתקופה זו ותומכים במסקנת המומחית.

אכן בעניינו של המנוח התנהלו מספר הליכים בשנת 2014 במסגרתם בית המשפט ובית הדין השרעי לא ציינו ולא התרשמו שהמנוח היה בלתי כשיר. אולם המומחית עומתה עם עובדות אלה והשיבה בצורה מנומקת וציינה שייתכן והמנוח היה במצב רגוע ולא ראו עליו וכן שייתכן ואם מישהו שאל אותו שאלה השיב בחיוב. בתשובותיה לשאלות ההבהרה ציינה המומחית כי במצבו של המנוח יכול היה לחזור על כל משפט במידה והבקשה באה מאדם בעל סמכות עבורו.

המומחית נשאלה לגבי גירושי המנוח בשנת 2014 ולכך שבית הדין השרעי לא התייחס לכך שהמנוח לא כשיר והשיבה שיכול להיות מצב בו המנוח היה במצב שקט וכשנשאל אם הבין השיב בחיוב:

"ש. ב- 2014 הוא עבר הליך של גירושין, ידעת שביה"ד לא יעשה הליך של גירושין כאשר אדם בשיטיון?

ת.לא יודעת מה היה ואיך עובר תהליך בביה"ד השרעי. יכול להיות שאדם יבוא לבימ"ש והוא יהיה שקט ולא במצב פסיכוטי וביהמ"ש ישאל אותו אם הוא מבין והוא יגיד שכן ובימ"ש לא יאבחן את מצבו ושיש ירידה קוגניטיבית.

ש.למה כל מה שמניתי לך לא יכול להשפיע על חוות הדעת? אומר פרופ' פניג שזה לא יכול להחליף בדיקה נוירולוגית אבל כל האירועים שאני ציינתי בפנייך – אישור הסכם בבימ"ש, גירושין בביה"ד השרעי, חתימה על צוואה, הליכים משפטיים שהתקיימו בבימ"ש המחוזי, האם כל אלה לא יכולים לתמוך ולסייע לך להגיע לאיזושהי תבונה בקשר ליכולות שלו הקוגניטיבית?

ת.אתה מצטט את חוות הדעת של פרופ' פניג ואתה יכול לצטט של ד"ר גרינברג שעל אותם דברים אומר בדיוק הפוך. זה רק אומר שאנחנו פה ואני באמת מודה שזה סוג התיקים שאנו בהערכת מצב. אי אפשר לבדוק את האיש גם אם היה חי. אין לנו רשומה מדויקת לגביו ואף אחד לא עקב אחר מצבו ויש רק מה שכתוב בספרות המקצועית וניסיון רפואי. שני הדברים האלה שאני מחברת יחד זו הערכה שלי למצב." (עמ' 13 לפרוטוקול שורות 1-15).

הנתבעת הפנתה לדיווח אפוט' לדין שהוגש במסגרת תיקים משנת 2013 שהתנהלו בבית משפט לענייני משפחה ומפנה לאמור בדיווח אודות מצבו של המנוח (מוצג 2 לתיק מוצגי הנתבעת). מסמך זה אין בו בכדי להעיד על מצבו של המנוח בשנת 2013 שכן המסמך נערך בשנת 2016.

המסמכים הלא רפואיים והשתלשלות ההליכים מחזקים את עמדת המומחית שהמנוח לא היה כשיר בשנת 2013 לחתום על צוואה.

עדויות ביחס למצבו הבריאותי של המנוח

עדויות התובעת והעדים מטעמה

התובעת העידה לגבי מצבו הרפואי של המנוח:

"ש.נכון שהמנוח כשהכרת אותו ב- 2007 או בסמוך לכך עד לתקופה האחרונה שהיית איתו, הוא סבל מבעיות רפואיות רבות. מאילו בעיות סבל המנוח?

ת.סוכרת, לחץ דם גבוה. דברים כאלה.

ש.לקח תרופות באופן קבוע?

ת.כן.

ש.נכון שהיתה לו בעיה של שיתוק בידיים לפעמים?

ת.לא.

ש.נכון שהוא היה לפעמים מקבל התקף ונופל?

ת.לא. אף פעם.

ש.מעבר לסוכרת ולחץ דם לא היתה לו מחלה אחרת?

ת.נכון." (עמ' 42 לפרוטוקול שורות 17-27).

התובעת טוענת שכאשר המנוח עזב אותה היה כשיר אך אינה יודעת מה קרה כאשר חזר ל ****, התובעת עומתה עם החלטת בית הדין השרעי שניתנה בעניינם של הצדדים:

"ש.נכון שבתיק הגירושין שלך מהמנוח הוא לא ייצג את עצמו אז והיה מיוצג ע"י אפוט'?

ת.נכון.

ש.מפנה לסעיף 12.7 לתצהירך, איך את שאם ביה"ד היה יודע שהוא דמנטי לא היה מאשר את הנישואין ? נכון את טוענת פה שהוא היה כשיר ולא היתה בעיה עם מצבו השכלי שהיה בסדר בזמן הגירושין, נכון?

ת.כן.

ש.איך את מסבירה שאותו בית דין שרעי מינה לו אפוטרופוס שינהל את ענייניו?

ת.לא הוא. הבן שלו ביקש ככה. הוא אמר שהוא רוצה להתגרש ממני.

ש.בתיק הזה שצירפת, התנהל התיק הזה שהוא מיוצג ע"י הבן שלו שהוא האפוטרופוס שלו וביהמ"ש התרשם ממנו שהוא לא כשיר. למה את אומרת שהוא כן היה כשיר? מפנה אותך לנספח י"א לתצהירך. נכון שזה הפרוטוקול של תיק הגירושין שלך? למה את טוענת בסעיף 12.7 שכביכול הוא היה כשיר אחרת בית הדין לא היה נותן לך גירושין?

ת.כשעזב אותי, היה כשיר מבחינת דמנטית אבל כשהלך לשם, לא ידעתי מה קרה. כשהלך אצלם, אצל המשפחה הראשונה שלו.

ש.תעייני שוב בנספח י"א, נכון שבית הדין השרעי אישר את דבריו של האפוטרופוס שמגיע לך 100,000 ₪ לפי החלטת בית הדין השרעי, בבית הדין השרעי ב *** כפי שניתן ביום 4/1/12?

ת.נכון." (עמ' 44 לפרוטוקול שורות 6-23) .

עו"ד ר' העיד שהתרשם שהמנוח היה כשיר:

"ש.במסגרת הצוואה ציינת שהמנוח לדעתך ולשיקולך היה בריא בנפשו ובשכלו. נכון?

ת.כן.

ש.זה גם ניסוח כללי . לא שלחת אותו לבדיקות?

ת.לא.

ש.אתה אומר את זה באופן כללי, לא שיש מסמך בידיך שמאשר את הדברים.

ת.אנחנו תמיד כותבים את זה לפי התרשמותנו כעורכי דין, לאור שיחות קודמות ובמעמד החתימה. זו ההתרשמות שלנו. אנחנו לא שולחים לעשות בדיקות כל אחד, רק אם יש חשד שהאיש מבולבל או מבחינת סיבות אחרות איננו מבין או מושפע מתרופות כאלה ואחרות, אז אנחנו מבקשים חוו"ד. ברוטינה הרגילה, לא.

ש.סיימת את המלאכה, חתמת, מה עשית עם המקור?

ת.מקור אחד אני מחזיק. אני לא זוכר כמה עותקים נתתי לו. לדעתי נתתי שני עותקים מקוריים." (עמ' 30 לפרוטוקול שורות 12-22) .

בהמשך העיד:

"ש.במקרה הזה העדפת לערוך צוואה לפני עדים ללא פירוט מה נכסיו של המנוח, ללא פירוט מדוע הוא לא מעניק ליתר יורשיו שום נכס, תוך שאתה מציין שהוא כשיר בשכלו ובנפשו ללא מסמך חיצוני שיאשר את הדברים, בנוכחות עד שיש לו עניין כספי מכספי המנוח.

...

ת.לא אני מעדיף. אלה הוראות של המנוח. המנוח אומר לי שהוא רוצה שכל מה שיש לו, שיהיה לאשתו. אלה הוראות של הלקוח. זה לא אני מחליט אם אני מציין שבגלל סיבות כאלה ואחרות הוא לא מצווה לאחרים. התייחסתי לכך." (עמ' 31 לפרוטוקול שורות 7-21) .

א' ט', שהיה עורך דין וערך את הסכם הממון שאושר בפני בית המשפט העיד שהתרשם שהמנוח היה כשיר ואם היה לו ספק, לא היה מחתים אותו:

"ש.מי מהתובעת או בעלה המנוח פנו אליך בעניינים אחרים?

ת.אחרי שטר המשכנתא פנה אלי המנוח וביקש ממני לערוך עבורו הסכם יחסי ממון. הגיע אלי למשרד. את שטר המשכנתא החתמתי אותו בדירה שלו ב***** . אח"כ ניגש למשרד שלי ב*** וביקש שאערוך עבורו הסכם יחסי ממון עם התובעת.

ש.מה עשית?

ת.שמעתי את הדרישות, שמעתי את התובעת והכנתי הסכם, הזמנתי אותם והקראתי אותו בתרגום לערבית, אישרו אותו. אח"כ חתמו והגשתי אותו לאישור ביהמ"ש בפני מותב זה.

ש.מה היתה ההתרשמות שלך מהמנוח לגבי ההבנה שלו את ההסכם?

ת.הוא שבא אלי, ביקש שאני אערוך לו את ההסכם הזה עם התובעת. דרך אגב, הוא סיפר לי על ההכרות שלו עם אבא שלי שהיה עובד ב **** והוא היה נהנה לשמוע את אבא שלי ב*** ואמר שהכיר את אבא שלי טוב, כל מיני זיכרונות שהעלה בזמנו על אבא שלי. חתם.

ש.מה ההתרשמות שלך מבחינה שכלית?

ת.אם היה לי ספק שהבן אדם לא כשיר ,למה שאחתים אותו? סה"כ אקבל את השכר שלי בסופו של יום. אח"כ דיבר על אבא שלי, הזיכרונות שלו. גם כשהופיע בביהמ"ש כאן, לדעתי ביהמ"ש התרשם." (עמ' 20 לפרוטוקול שורות 8-23) .

בהמשך העיד שערך את הסכם בעברית ותירגם אותו למנוח ולפלונית:

"ש.בעדות שלך בפני ביהמ"ש, אני מבין שערכת הסכם שאתה מכנה אותו הסכם ממון מ- 2014 שערכת בשפה הערבית?

ת.בשפה העברית.

ש.ערכת עותק בשפה הערבית?

ת.לא.

ש.היתה לך ישיבה ראשונה עם המנוח עם התובעת ומסרו לך את הנקודות שרוצים וכתבת טיוטה?

ת.לא. אני כתבתי את ההסכם במחשב, שלחתי אותי, קראתי אותו ותרגמתי אותו בע"פ לצדדים. המנוח אישר את הנכונות שלו וחתם עליו." (עמ' 21 לפרוטוקול שורות 25-33).

שמעתי עדויות אלו של עו"ד ר' ועו"ד ט' והן מצטרפות לכך שהן בבית הדין השרעי והן בבתי המשפט התנהלו הליכים בעניינו של המנוח בשנת 2013 ו – 2014 מבלי שעלה חשד בקרב עורכי הדין ובית המשפט בדבר אי כשירותו של המנוח, אולם מאחר והן עורכי הדין והן בתי המשפט אינם בעלי מומחיות מקצועית לקבוע כשירותו של אדם, ולאור דברי המומחית שייתכן ואדם יתייצב בבית המשפט יהיה במצב שקט ויענה בחיוב לשאלות באופן שלא ניתן יהיה להבין בירידה הקוגניטיבית בה הוא מצוי, יש לבחון עדויות אלו בזהירות תוך בחינת מכלול הראיות וחוות דעת המומחית.

עדויות הנתבעת והעדים מטעמה

הנתבעת טוענת שא' ע' וט' ניצלו את המנוח כשראו את מצבו והכחישה שקיבלה תביעת גירושין שהמנוח הגיש נגדה:

"ש.האם קיבלת תביעת גירושין?

ת.לא. לא יודעת שום דבר, אפילו לא הזכירו את העניין בפניי. הם כותבים לפי מה שהם רוצים.

ש.למה שיכתבו מה שהם רוצים?

ת.זה בגין נכסים וקרקע. עבדו עליו כשהבחינו שהוא חולה ולא כשיר מבחינה שכלית.

ש.מי זה הם שרצו לסדר ?

ת.הראשון א'ע'  השני ט' ו****. 

ש.שאלתי אותך לגבי ההזמנה לביה"ד השרעי שבעלך הגיש תביעה נגדך.

ת.לא יודעת." (עמ' 48 לפרוטוקול שורות 19-26)

בהמשך עדותה חזרה על טענתה שהצוואה נעשתה במרמה:

"ש.כשאת אומרת בתצהירך שהצוואה מפוברקת, מה הכוונה?

ת.לא נכונה.

ש.באיזה מובן?

ת.לא ככה צוואה. הוא לא היה כשיר מבחינה שכלית. רמאים, הסתובבו סביבו ועשו את זה. אני לא מאמינה לאות אחת בצוואה הזאת." (עמ' 50 לפרוטוקול שורות 27-31).

והמשיכה וטענה:

"ש.טוענים בשמך שהצוואה נעשתה מחמת אונס, איום, השפעה בלתי הוגנת?

ת.נכון. גם זאת לא החתימה של בעלי.

ש.כשאת אומרת שהצוואה נעשתה מפאת איומים או אונס, מי איים?

ת.אלו שכתבו אותה.

ש.אותה דבר את אומרת על השפעה בלתי הוגנת?

ת.נכון. היא צריכה להיות ע"י עורך דין מול הילדים שלו והחתימה שלו עליה זה לא סתם. צוואה זה לא משהו סתמי. עשינו הכל, לא היה בקבוק מים לא חשמל ולא שום דבר. אפילו אם הוא חלה והתעייף לא הסתכלה עליו. מה היא רוצה? באיזה זכויות היא דורשת?

ש.כשאת אומרת שרימו אותו למי את מתכוונת בדיוק?

ת.לא נכונה בכלל.

ש.כשאת אומרת שהצוואה נעשתה בתרמית, למי את מתכוונת?

ת.אמרתי לך מי. א' ע' , ט' ואלה שמסביבם.

ש.איך רימו אותו?

ת.איך הם קובעים את זה. באיזה שנה זה נכתב. מתי הם כתבו את זה?

ש.יודעת מתי זה נכתב?

ת.לא יודעת. זה חדש.

ש.מה חדש?

ת.זה חדש, יכול להיות שכתבו אותה לאחר שהמנוח נפטר. מה עשו לו שם עד שחלה במחלה הזאת?" (עמ' 51 שורות 7-25).

בהמשך העידה כדלקמן:

"ש.כשהוא עזב אותך, מה היה המצב השכלי שלו?

ת.היה בסדר.

ש.מתי לראשונה ראית אותו אחרי שהוא נפרד ממך ועבר לגור אצל התובעת?

ת.היה בא לעסק, לוקח כסף וכל מה שבכספת והולך. לא היה מעניין אותו סחורה, ילדים משפחה. הוא בא אחרי 4 ימים לעסק, היה בא יום יום.

ש.מתי את יודעת שהוא התחיל לסבול מהשכל שלו?

ת.כשבא בפעם האחרונה, הביאו אותו הילדים שלו.

ש.מתי זה היה?

ת.יכול להיות לפני 8 שנים הבחנתי שמבחינה שכלית הוא לא כל כך. מתאריך פטירתו, 6 שנים.

ש.מתי הוא מת?

ת.היה אצלי 3 שנים. הייתי מקלחת אותו ומנקה אותו ושמה אותו על המיטה.

ש.הוא התחתן ב- 2007, מאז הוא היה לא בסדר שכלית?

ת.לא. לאחר שהתחתן איתה, שנה וחצי שנתיים.

ש.שנה וחצי לפני כן היה בסדר גמור ושנה וחצי אחרי לא בסדר?

ת.כן. שנה וחצי שנתיים התחיל להתבלבל בדיבורים." (עמ' 47 שורות 13-27).

העדים מטעם הנתבעת הצהירו שהמנוח לא ידע קרוא וכתוב (תצהיר עדות ראשית של הנתבעת, הבן פ' והבן ז' (סעיף 6)).

הנתבעת והעדים מטעמה הכחישו שהמנוח נטל הלוואה בסך של 1.8 מיליון ₪- העד ז' הכחיש זאת בתצהיר עדותו הראשית (סעיפים 12-14 לתצהיר עדות ראשית).

ז' טען בתצהיר עדותו שעד שנת 2007 המנוח היה צלול, בין השנים 2007-2011 התחילו לחשוד שהמנוח לא במיטבו לאור התנהגותו ומשיכות כספים בסכומים מוגזמים, כאשר המנוח הכחיש שעשה זאת. בשנת 2011 הבנק סירב להמשיך לנהל חשבון על שם המנוח (סעיפים 31-35 לתצהיר עדותו הראשית).

ז' טען שפלונית ניסתה לנשל את המנוח מזכויותיו והפנה להמחאת הזכויות בחלקה ** עוד טען שאין סיבה שאביו ינשל אותו ואת אחיו מירושה, בחייו אף העניק לו מגרש במתנה – חלקה ** אשר בנה עליה את ביתו (סעיפים 38-39 לתצהיר עדותו הראשית)

הבת הצהירה שאין לה עניין בעיזבון אביה ושהייתה בהלם כששמעה שאביה נישל את אימה ואת אחיה מהירושה ושהוריש כל רכושו לפלונית. עוד הצהירה שאביה לא ידע קרוא וכתוב ושמכיתה ו' היא מסייעת לו לקרוא מסמכים ולערוך חשבוניות (סעיף 8 לתצהירה).

הבת העידה לגבי מצבו הבריאותי של המנוח:

"ש.מתי לדעתך אבא שלך התחיל לאבד את הצלילות שלו?

ת.אבא שלי יש לו בעיה שכשאתה מדבר הרבה באותו זמן לא יכול להקשיב לך. אבא מזמן יש לו את הבעיה הזאת. בגלל הגיל התחילה הבעיה.

ש.באיזה גיל מדובר? איזה שנה?

ת.לא יודעת להגיד את השנה. מזמן. לפני שהתחתן עם התובעת יש לו את הבעיה הזאת.

ש.למה אבא שלך עזב את הבית?

ת.היתה בעיה משפחתית בין אבא ואמא בגלל אחותי שאחותי התגרשה מהבן של דודתי, אחות של אבא ודודתי ביקשה כסף כי הבעל של אחותי לא היה בסדר. היא ביקשה כסף וקיבלה ואמא שלי עשתה בעיה עם אבא שלי בגלל שאחותי לא קיבלה כלום, רק שילמה בגלל הגירוש. אף פעם לא קיבלה כסף כשרצינו לבנות בית חדש." (עמ' 54 לפרוטוקול שורות 15-24).

הבן ז' התייחס למצב של אביו:

"ש.מתי לדעתך אבא שלך התחיל לאבד את הצלילות שלו?

ת.אבא שלי יש לו בעיה שכשאתה מדבר הרבה באותו זמן לא יכול להקשיב לך. אבא מזמן יש לו את הבעיה הזאת. בגלל הגיל התחילה הבעיה.

ש.באיזה גיל מדובר? איזה שנה?

ת.לא יודעת להגיד את השנה. מזמן. לפני שהתחתן עם התובעת יש לו את הבעיה הזאת.

ש.למה אבא שלך עזב את הבית?

ת.היתה בעיה משפחתית בין אבא ואמא בגלל אחותי שאחותי התגרשה מהבן של דודתי, אחות של אבא ודודתי ביקשה כסף כי הבעל של אחותי לא היה בסדר. היא ביקשה כסף וקיבלה ואמא שלי עשתה בעיה עם אבא שלי בגלל שאחותי לא קיבלה כלום, רק שילמה בגלל הגירוש. אף פעם לא קיבלה כסף כשרצינו לבנות בית חדש." (עמ' 61 לפרוטוקול שורות 5-10).

הבן פ' נשאל מתי החל אביו לסבול מבעיות קוגניטיביות:

"ש.אתה יודע להגיד מתי אבא שלך התחיל לסבול מדמנציה?

ת.2011-2012-2013 המצב היה גרוע.

ש.למה לא לקחת אותו לרופא?

ת.בטח שלקחתי אותו. אז מי לקח? לקחתי לבי"ח ****, ***, רופא משפחה, ל ****, אבא שלי כל יומיים היה מתעלף. יש אנשים שבאו ועזרו לי כשהיה במצב כזה." (עמ' 63 לפרוטוקול שורות 1-5) .

לאחר שעיינתי בעדויות מטעם הצדדים והעדים מטעמם והתרשמתי מהם באופן בלתי אמצעי, גרסתם של הנתבעת והעדים מטעמה עדיפה עלי על פני גרסתם של התובעת והעדים מטעמה. השתלשלות האירועים בשנת 2013 תומכות בגרסת הנתבעת.

בשנת 2007 עזב המנוח את אשתו הראשונה לטובת השנייה. 7 שנים המשיך לפעול ולעבוד בעסק והנה בשנת 2013, שנה בה המומחית קובעת כי כבר לא היה כשיר לפעולות משפטיות, הוא נוקט בסדרת פעולות משפטיות שיש בהן כדי לנתק כליל את הקשר בינו לבין משפחתו הראשונה, אשתו הראשונה וילדיו.

הצוואה, בה הוא מנשל כליל את ילדיו מאשתו הראשונה, נחתמה בחודש 10/13. כעבור חודשיים הגיש המנוח תביעת גירושין נגד אשתו הראשונה. התובעת ביוזמתה שלחה מכתב לעו"ד ר' ובו פרטה את ההכנסות מהעסק תוך שהיא מתלוננת שהמנוח לא מקבל את חלקו ומבקשת מעורך הדין להגיש תביעה לקבלת הסכומים, המנוח אינו מעורב כלל ביוזמה זו. בחודש 10/13 הגיש המנוח ת"א לסילוק יד (ת"א 0000-10-13) ותביעה לדמי שימוש (תמ"ש 0000-11-13) כנגד בני משפחתו הראשונה.

פעולות משפטיות רבות אלו נערכו במועד לגביו קבעה המומחית שהמנוח אינו כשיר עוד, בתקופה זו ישנן שתי עדויות רפואיות ב – 11/13 וב – 12/13 המעידות על חשדות לפגיעה קוגניטיבית (פניית הבת למרפאה טענה של בלבול ושכחה ופניית המנוח ל"***" בגין רעידות בגוף – שפורטו לעיל)

מצב זה מעורר חשד רב פן המנוח כבר לא היה כשיר לביצוע פעולות אלו והפעולות בוצעו ללא שהבין את משמעותן. החשד עולה בקנה אחד עם מסקנת המומחית.

מכאן שטענת התובעת שעצם מעורבות המנוח בהליכים משפטיים בשנת 2013 מעידה על כשירותו (ת"א 0000-12-13 תביעה שהגיש לבית המשפט המחוזי ותמ"ש 0000-07-13 ו- תמ"ש 0000-11-13) דינה להידחות.

עורכי הדין, עו"ד ר' שערך את הצוואה ועו"ד ט' שערך את הסכם הממון, העידו כי המנוח היה צלול וכשיר לחתום על מסמכי העברה וצוואה. את עדותם והתרשמותם זו לא ניתן לקבל, משום שהכשרתם המקצועית אינה מאפשרת להם לאבחן כשירותו של אדם.

גם העובדה שביום 29.6.14 אושר בפני הסכם ממון ובפסק הדין נכתב כי בית המשפט שוכנע שהצדדים חתמו על ההסכם מרצונם החופשי והם מבינים את תוכנו של ההסכם, את מהותו ואת התוצאות הנובעות ממנו, אין בה בכדי להוכיח שהמנוח אכן היה כשיר באותה עת.

ההיפך הוא הנכון, אין ספק שביום אישור ההסכם 29.6.14 סבל המנוח מדמנציה, שכן פחות משנה לאחר מכן ביום 16.3.15 מאבחן רופא המשפחה תהליך דמנטי אצל המנוח, ביום 18.5.15 נמצא משוטט ברחובות **** מבלי שידע את פרטי זהותו וכתובתו (נספח 1 לתצהיר פ' ש') וביום 26.7.15 כבר אובחן על ידי נוירולוג כסובל מדמנציה משמעותית. המומחית העידה כי התהליך הדמנטי אורך מספר שנים ועל כן אין ספק שביום אישור הסכם הממון בבית המשפט היה כבר המנוח בתהליך דמנטי ולמרות זאת בית המשפט לא יכול היה להבחין בכך, שכן המנוח שיתף פעולה והשיב בחיוב לשאלות בית המשפט.

הדבר עולה בקנה אחד עם דברי המומחית כי המנוח יכול היה במצבו להשיב בחיוב לשאלות של מי שנראה לו בעל סמכות. מכאן שגם עורכי הדין שהחתימו את המנוח על צוואה והסכם לא יכלו היו להבחין כי המנוח אינו כשיר ואינו מבין טיבה של צוואה כאשר חתם בפניהם עליה.

בע"א 3601/96 ע' בראשי ואח' נ' עזבון המנוח זלמן בראשי ז"ל פ"ד נב(2) 582 ניתן ביום 11.06.1998 נדון מקרה בו המנוח אשר העביר את נכסיו במתנה, היה במצב מנטלי ירוד, קיבל ציון 12/30 במבחן המינימנטלי המוגדר כ"נמוך מאוד", אושפז במחלקה סיעודית בה צוין בעת קבלתו כי אינו מתמצא במקום ובזמן ומשתף פעולה בדברים בסיסיים:

"בנתחו את חוות-דעתם ועדויותיהם של שני המומחים, קבע בית-משפט קמא, כי אין מחלוקת בין המומחים לעניין מצבו השכלי הירוד של המנוח בעת קבלתו למחלקה הסיעודית במעונות. כן קבע כי קיימת הסכמה כי מחלת השיטיון מתאפינת בתנודות, בעליות ומורדות בשעות היום והלילה, ואף מוסכם כי לאור תנודות אלה, קיימת אפשרות של קיום "רגעים ואף שעות של צלילות או מודעות למעשיו" (כהגדרתו של ד"ר יאול, המצוטטת על-ידי השופט קמא).

המחלוקת מצטמצמת אפוא לשאלת מהות "רגעי צלילות" אלה, כאשר ד"ר זוננבליק מסייג את הצלילות והמודעות הנ"ל, ומתארן כחסרות תובנה "מאחוריהן" ו"מוגבלות לצרכים בסיסיים ולנושאים ושאלות לא מורכבות" (עמ' 7 לפסק-הדין קמא)." (עמ' 590 לפסק הדין).

בהתייחס לנתונים אלו קבעה כב' השופטת בייניש כי:

"אין חולק כי המנוח עשוי לפרקים "לשתף פעולה עם הסביבה" ולהתנהג באופן המותיר בסביבתו רושם של אדם הנוהג בהיגיון. הנקודה השנויה במחלוקת היא אם עומדים ביסוד התנהגותו זו של המנוח שיקולים רציונליים, המבוססים על ניתוח אמיתי וסביר של המצב הנדון, או שמא, המצב להווייתו הוא כי המנוח מונע על-ידי שיקולים תחושתיים בלבד, בהיעדר יכולת להעריך בצורה מושכלת את המצב לאשורו, כפי שגורס ד"ר זוננבליק.

התנהגות המנוח, שעיקרה מענה לקוני המסתכם במילים "כן" או "לא" לשאלות המופנות אליו, וכשנדרש לתשובה שלא ניתן להשיב עליה ב"כן" או "לא", לגבי הסכום שאותו הוא מעוניין להוריש לעמית, ענה "לא יודע", מתיישבת יותר עם עמדת המשיב. העדים שסיפרו כי העריכו שהמנוח מבין את הנעשה, התקשו להסביר ולבסס הערכתם זו." (עמ' 593 לפסק הדין).

מפסק דין זה עולה כי גם אם המנוח שיתף פעולה למראית עין ולפרקים, אין בכך בכדי להוכיח כי מצבו הקוגניטיבי היה תקין ושהיה כשיר לערוך את הצוואה.

סיכום ביניים

לאחר שאימצתי את חוות דעת המומחית ד"ר איילה שיינקמן הקובעת כי המנוח לא היה כשיר לחתום על הצוואה, עיינתי במסמכים הרפואיים והלא רפואיים והתרשמתי מהעדים באופן בלתי אמצעי, אני קובעת כי המנוח לא היה כשיר לחתום על הצוואה, שכן המנוח לא הבין את טיבה של הצוואה.

השפעה בלתי הוגנת

גם לו היה מצבו הקוגניטיבי של המנוח בעת עריכת הצוואה גבולי ולא עלה לכדי אי כשירות המובילה לכך שלא יכול היה להבין טיבה של צוואה, מסקנתי היא כי הצוואה נחתמה תחת השפעה בלתי הוגנת כפי שיפורט להלן.

השפעה בלתי הוגנת עשויה לחול מקום בו אדם יכול מבחינה קוגניטיבית לפעול בשיקול דעת עצמאי, אך אדם אחר מנצל את השפעתו ומעמדו כלפי אותו אדם, מנצל את תלותו הפיזית ו/או הנפשית בו ומשתמש בהשפעתו על האדם לרעה.

בע"א (ת"א) 1612/03 גרינפלד נ. בן צבי , פ"מ תשמ"ג (1) 835 בעמ' 842-844 נקבע:

"השפעה בלתי הוגנת מתייחדת לניצול יתרון פסיכולוגי הנעוץ באמון של צד אחד במשנהו, באופן המונע מהצד הנתון להשפעה להפעיל שיקול-דעת עצמאי. אם הצד בעל ההשפעה מנצל את מעמדתו ואת תלותו של הצד האחר, באופן שהוא מפיק לעצמו או לצד שלישי יתרון בלתי הוגן על דרך של מתנה, צוואה או חוזה, ניתנת הפעולה לביטול על-ידי הצד שפעל תחת אותה השפעה. עיקרון זה בדבר השפעה לא הוגנת "חל על כל מקרה שבו נרכשת השפעה ומשתמשים בה לרעה, שבו שם אדם את מבטחו באחר והלה מאכזבו" (פרידמן בספרו הנ"ל [12], בעמ' 1031).

הכלל הוא כי חובת ההוכחה מוטלת על "המוציא מחברו" (ראה י' קדמי על הראיות (כרך ג) [13], בעמ' 1275). הנטל להוכיח שהעברת הסך 95,000 ש"ח מחשבון המערער לידי המשיבה, נעשתה מחמת השפעה בלתי הוגנת, מוטל על הטוען לקיומה, היינו, על המערער. אלא שהפסיקה קבעה חריג להלכה זו, לפיו במקרים בהם מכוח תלות יוצאת דופן ששררה בין המצווה לנהנה עשויה חובת ההוכחה לעבור לכתפי הנהנה. כך בע"א 423/75 בן נון בעניין צוואת המנוחה אסתר אלבכרי נ' ריכטר [6], בעמ' 378: "לפי חוק הירושה אין אצלנו כל חזקה לגבי קיומה של השפעה בלתי-הוגנת. על-כן נקבע הכלל, כי המתנגד לקיום צוואה עליו הראיה שהיא נערכה עקב השפעה כזאת. ע"א 190/68 סוטיצקי נ' קלינברוט. ואולם גם אצלנו, כאשר הנסיבות האופפות את המקרה מצביעות על קיומה של תלות של אדם אחד בזולתו, שהיא כה מקיפה ויסודית שניתן להניח כי נשלל רצונו החפשי והבלתי-תלוי של אותו אדם במה שנוגע ליחסים שבינו לבין הזולת, כי אז אפשר לאמר שעשיה או פעולה שהיא בעליל לטובתו של זה האחרון היא תוצאה של השפעה בלתי-הוגנת מצדו, אלא אם הוכח היפוכו של דבר. כלומר, במקרה כזה חובת ההוכחה על אי-קיומה של השפעה בלתי-הוגנת עוברת אל שכמו של המבקש לקיים את המעשה או הפעולה".

בדנ"א 1516/95 מרום נ' היועץ המשפטי לממשלה [7], נקבעו על-ידי השופט מצא ארבעה מבחנים המסייעים להכרעה בשאלת התלות (המבחנים הוצגו בהקשר של השפעה בלתי הוגנת על מצווה צוואה, אולם הם יפים גם לענייננו): המבחן הראשון – תלות ועצמאות – האם בתקופה הרלוונטית לעשיית הצוואה היה המצווה עצמאי מן הבחינה הפיזית ומן הבחינה השכלית הכרתית, ועד כמה. המבחן השני – תלות וסיוע – מקום בו מתברר כי המצווה אכן לא היה עצמאי, ועקב כך נזקק לסיוע הזולת, מתעורר צורך לבחון אם הקשר שהתקיים בינו לבין הנהנה התבסס על מתן הסיוע שהמצווה נזקק לו. חשיבות מיוחדת נודעה בהקשר זה לשאלה אם הנהנה היה היחיד שסייע למצווה בכל צרכיו, או שהמצווה הסתייע גם באחרים. המבחן השלישי – קשרי המצווה עם אחרים – ככל שיתברר כי בתקופה הרלוונטית לעריכת הצוואה, היה המצווה מנותק לחלוטין מאנשים אחרים, או שקשריו עם אחרים היו מועטים ונדירים תתחזק ההנחה שהמצווה אכן היה תלוי בנהנה. המבחן הרביעי – נסיבות עריכת הצוואה – ככל שמעורבות הנהנה בעריכת הצוואה גבוהה יותר כך יש יותר סיכוי לקיומה של השפעה בלתי הוגנת על המצווה."

המבחן הראשון: התלות והעצמאות של המנוח במסגרת מבחן זה יש להכריע בשאלה האם המנוח היה עצמאי מבחינה פיזית ומבחינה הכרתית? בענייננו, בעת עריכת הצוואה המנוח היה עצמאי מבחינה פיזית. מבחינה הכרתית, המומחית קבעה שבשנת 2013 המנוח כבר סבל מדמנציה ועיון במסמכים הרפואיים מחודש 11/13 עולה שהבת פנתה לרופא המשפחה וטענה שהמנוח שוכח דברים (מוצג 4 למוצגי הנתבעת).

חשיבות מיוחדת יש לתת לדברי המומחית בעדותה:

"ש.למה על הסכמים היה כשיר לחתום אבל על צוואה לא היה כשיר לחתום?

ת.בכתיבת הצוואה תמיד יש פן רגשי, בכל צוואה. לטובה או לרעה זה משהו מאוד רגשי. בתהליכי אלצהיימר בכל מקום בספרות המקצועית כתוב שהסימנים הראשוניים של המחלה עוד לא מתבטאים בהפרעה בזיכרון או בהתנהגות אלא בחלק הרגשי אפקטיבי. קל מאוד להשפיע על אנשים כאלו.

ש.מבחינה כזו שאדם במצב קוגניטיבי עוד בסדר אבל במצב שהרגשי לא תקין כבר, הוא יכול לרשום צוואה?

ת.כשיר ולא כשיר. זו הסיבה שאנשים מרמים קשישים כי קל מאוד להשפיע ביחס טוב או באיומים על אדם שנמצא במצב כה רגיש. זו גולגולת רכה שקל להשפיע.

ש.אדם במצב כזה לא כשיר לכתוב צוואה?

ת.צריך לבדוק טוב טוב ולא פעם ראיתי צוואות שרואים שהיתה השפעה רגשית, לפעמים איומים מצד הילדים ולפעמים הבטחה לאהבה לנצח. קל להשפיע. אדם צעיר או אדם שאין לו את הפגיעה הקוגניטיבית יודע להבחין. צריך להבחין אם זה על רקע של הפרעה נפשית או שלבים של ירידה קוגניטיבית. רואים את הקשישים שיש להם מצב רוח משתנה, שמחים ובוכים בקלות, מאוד מתלהבים שנותנים להם משהו טעים ונחמד או נעשים פרנואידים. זה מה שנמצא בבסיס של אותן צוואות שמגיעות לדיונים ופה חשובה הבדיקה עצמה. לא פעם אני שומעת שקשישים מגיבים בתגובות פרנואידים וחושבים שהילדים רוצים לנשל אותם מהירושה וצריך להבין את הבסיס. במקרה כמו שלנו, למרות שנראה הגיוני לתת לבת ולאשתו, אבל ההיגיון שלי לא רלוונטי. אני אומרת שאדם כזה שכתב ב- 10/2013 צוואה, אני מתרשמת שבתקופה זו היה חולה עם ירידה קוגניטיבית, שנה וחצי לפני שהיה טוטאלוס, סביר להניח שהיתה לו כבר ירידה קוגניטיבית.

לעניין העסקאות, אני לא יודעת את התוכן של עסקאות אבל בגדול תוכן של עסקאות כלכליות פחות מושפע ממצב רגשי." (עמ' 11 לפרוטוקול שורה 21 עד עמ' 12 שורה 16).

המבחן השני: תלות וסיוע-אין עדות חד משמעית שהמנוח היה תלוי באחרים אולם עצם העובדה שהבת וילדיו פנו יחד עמו למרפאה, מעלה חשד לגבי מצבו ושהמנוח היה זקוק לסיוע. התובעת ליוותה את המנוח למשרד עורך דין ר' לצורך עריכת הצוואה.

המבחן השלישי: הקשר של המנוח עם אחרים- הנתבעת והעדים מטעמה טוענים שהתובעת בודדה אותו בחודשים 10/13 ו- 11/13 במהלכם פתח המנוח הליכים נגד בני משפחתו – תביעת גירושין מאשתו הראשונה, תביעות לסילוק יד ודמי שימוש (ת"א 0000-10-13 ו- 0000-11-13) – הגשת תביעות אלה מעידה על נתק בתקופה זו בין המנוח ובני משפחתו מאשתו הראשונה כאשר במהלך תקופה זו חי עם פלונית.

המבחן הרביעי :נסיבות עריכת הצוואה– ככל שמעורבות הנהנה בעריכת הצוואה גבוהה יותר כך יש יותר סיכוי לקיומה של השפעה בלתי הוגנת על המצווה.

מעורבות בעת עריכת הצוואה

כעת אבחן את מעורבותה של התובעת בעריכת הצוואה ונסיבות עריכתה.

נסיבות עריכת הצוואה

התובעת בחקירתה לא זכרה ולא ידעה פרטים רבים. התובעת העידה לגבי נסיבות עריכת הצוואה וטענה כדלקמן:

"ש.מפנה לנספח ד' לתצהיר שלך – נכון שהמסמך הזה נערך בנוכחותך?

ת.לא. אני הייתי בחוץ.

ש.היית חדר ליד החדר שבו נערכה הצוואה?

ת.בהתחלה נכנסנו, ביקש ממני עורך דין ר' שאחכה בסוף עד שיסיימו וכשסיימו קרא לי.

ש.נכון שידעת כשהלכת עם בעלך המנוח לעו"ד ר' שהמנוח הולך לעשות צוואה?

ת.באותו מקום ידעתי.

ש.מפנה לסעיף 9 שורה 2 בתצהירך – אז את כן ידעת על הצוואה ותוכנה?

ת.באותו יום ידעתי.

ש.לפני שחתם המנוח על הצוואה או אחרי?

ת.לא זוכרת.

ש.מפנה לסעיף 10 בתצהירך – את ידעת שא'ע' מגיע מראש כדי לתרגם לבעלך את הצוואה?

ת.לא זוכרת.

ש.ממשיך באותו סעיף 10 – נכון שגם הבנת מעו"ד ר' שהוא מבין את השפה הערבית אך הוא זקוק לתרגום ולכן קרא לא' ע' לפני שחתמו על הצוואה?

ת.לפני שנחתמה לא ידעתי אבל באותו יום ידעתי למה הוא בא.

ש.תסביר לי מדוע בסעיף 11 לאותו תצהיר את כותבת שהתבקשת להמתין בחדר ההמתנה? כלומר היית בחדר של עו"ד ר' ובמעמד החתימה ביקש שתצאי החוצה?

ת.לא. אנחנו נכנסו יחד והוא אמר לי לחכות בחוץ עד שנסיים ואז תחזרי.

ש.למה ציינת שרק במעמד החתימה התבקשת להמתין בחוץ?

ת.לא זוכרת.

ש.מה שכתוב בסעיף 11 לא נכון?

ת.מה שאמרתי, שנכנסנו ואמר לי לצאת ולהמתין עד שנסיים." (עמ' 41 לפרוטוקול שורות 9-31) .

התובעת העידה שאינה יודעת אודות הלוואה שנתן א' ע' למנוח:

"ש.נכון שאת יודעת שאותו עד שהבאת, א' ע', העביר לבעלך שיק ע"ס 650 אלף ₪ בשנת 2012?

ת.לא זוכרת.

ש.לדעתך א' ע'  דובר אמת או שקרן?

ת.אני אומרת לך שאני לא זוכרת.

ש.מדובר בסכום גדול ואת לא זוכרת?

ת.הוא לא היה אומר לי הכל מה שיש לו, מה שעושה." (עמ' 43 לפרוטוקול שורות 3-10)

התובעת העידה שהמנוח קרא וכתב ערבית ועברית רק דיבר ושהמתורגמן הובא לבקשת המנוח:

"ש.נכון שהמנוח לא ידע קרוא וכתוב בשום שפה? לא בערבית ולא בעברית ולא באנלית?

ת.ערבית כן אבל עברית רק דיבר.

ש.נכון שאין לך שום מסמך שכתוב בשפה הערבית שלטענתך המנוח עשה אותו בכתב ידך?

ת.לא יודעת.

ש.שנים היית איתו, לא כתב משהו?

ת.כתב אבל אתה שואל אם יש לי משהו. אני אומרת לך שהוא יודע לכתוב.

ש.האם כתב מול עינייך מסמך בערבית?

ת.המון כתב. היה לו עסק והיה הכל עושה ביד שלו.

ש.בטח יש לך מסמך בערבית בבית שלך?

ת.אולי יש בבית משהו.

ש.המנוח כתב בפנייך גם בשפה העברית?

ת.אני זוכרת שהוא לא ידע לכתוב עברית, רק לדבר.

ש.אם ככה שהוא יודע לדבר בשפה העברית, למה הוא צריך איתו מתורגמן?

ת.המנוח ביקש. לא יודעת למה." (עמ' 43 לפרוטוקול שורות 13-26)

עו"ד ר' העיד שהמנוח ידע עברית בצורה בסיסית וידע להתבטא ולהסביר את רצונותיו אך מאחר והצוואה מכילה מונחים משפטיים מורכבים, ביקש שא' ע' לתרגם את תוכן הצוואה:

"ש.במעמד החתימה הנטען היית נוטריון?

ת.בוודאי.

ש.נכון שהמנוח היה זקוק לתרגום במהלך עריכת הצוואה ?

ת.לא. המנוח דיבר עברית בסיסית למרות שמנסים לתאר אותו כאדם חסר כושר שכלי. התבטא יפה, הסביר את הרצונות שלו. יחד עם זאת, הואיל והצוואה מכילה ניסוחים משפטיים מורכבים, ביקשתי שיבוא במקרה הזה מר א' ע', שהם מקורבים ויסביר לו בדיוק את לשון הצוואה. אני גם מבין ומדבר ערבית, לא ברמה גבוה במיוחד אבל די כדי להבין מה מתרגמים לו.

ש.בכל זאת הזמנת מתורגמן?

ת.נכון. הסברתי.

ש.נכון שא' ע' לא מתורגמן במקצועו מהשפה העברית לערבית?

ת.נכון.

ש.נכון שבאותה צוואה לא ציינת שהדברים תורגמו? שהיה מתורגמן במקום?

ת.למה? כתוב בצוואה. מפנה לסיפא בשורה אחרונה באישור – נספח ד' בתצהיר התובעת. צוין במפורש שהיה מתורגמן א' ע' 

ש.האם צרפת את הצוואה לתצהיר?

ת.לא.

ש.איפה היה א' ע' שתרגם?

ת.תשמע ממנו. לא כתוב אבל תשמע ממנו.

ש.אם אני הייתי אומר לך היום במחשבה אחורה, לא היה עדיף להזמין שרותי מתורגמן מאושר למשרד שלך כדי שיערוך את התרגום?

ת.לא. יש המון צוואות ולא יעלה על הדעת שכל אימת שמישהו מדבר את השפה אזמין מתורגמן מקצועי. זה יעלה יותר ולא מעשי. לא ראיתי צורך. זה לא משהו מסובך. לא מסמך שהוא מאוד קשה. גם אני אם הייתי מתאמץ הייתי יכול אבל רציתי שירגיש בנוח עם מישהו שמדבר את השפה מבית. זה מה שהיה.

ש.אז הסתפקת בשירותי התרגום של א' ע'?

ת.נכון ובידיעות שלי בערבית ובידיעות של מזכירתי שהיא גם ערביה." (עמ' 25 שורה 20 עד עמ' 26 שורה 15) .

עו"ד ר' העיד שהתובעת הייתה במשרדו בעת החתימה על הצוואה, אך במעמד החתימה המתינה בחדר המתנה:

"ש.התובעת היתה נוכחת בעת עריכת הצוואה?

ת.כתוב בתצהיר שהתובעת נכנסה עם בעלה והתבקשה להמתין בחדר המתנה. יש לי חדר המתנה שנפרד מהחדר שלי והתבקשה להיות שם עד שנסיים את החתימה על הצוואה. זה מה שהיה. היא התיישבה שם ואני התחלתי לקרוא את הצוואה והיא תורגמה. עד שלא הובהר לי שהאיש מבין את הכל וחותם על זה היא לא הצטרפה בכלל. הוא הצטרף אליה אח"כ.

ש.אתה ערכת את התצהיר של התובעת?

ת.ברור. בתיאום איתה.

ש.מפנה לסעיף 10 , 11 בתצהיר התובעת, שם כתוב שרק במעמד החתימה התבקשה להמתין מחוץ לחדר. האם לדעתך לא היה פסול שהתובעת תהיה במשרד בעת עריכתה?

ת.לא.

ש.אתה עומד על כך שהתובעת לא היתה בזמן עריכת הצוואה והחתימה על הצוואה?

ת.אני מתייחס לכל המעמד הזה של קריאת הצוואה וחתימה כחתימה. זה תהליך אחד. בתחילת הדרך לפני שהתחלנו היא התבקשה להמתין בחדר ההמתנה. אנחנו לא רואים בזה פסול ועושים את זה כדבר שבשגרה." (עמ' 27 שורות 5-18) .

מר א' ע' , העיד מטעם התובעת, טען שתירגם למנוח את הצוואה, שהמנוח חתם בפניו, התובעת ישבה בחוץ במעמד החתימה והמנוח הבין את הצוואה:

"ש.נכון שלאחר שכביכול אתה טוען שתרגמת את הצוואה, לא ביקש ממך עו"ד ר', או המנוח או אשתו השנייה, לחתום על הצוואה שתרגמת, באמת האדם הבין את הכל?

ת.הסברתי לו את הכל אחד לאחד. אף אחד לא ביקש ממני לחתום. מה שתרגמתי לו, הוא אמר שזו בקשתו היתה. לי אין עניין בזה.

ש.אתה לא חתמת על הצוואה לא כעד..

ת.אני עד לצוואה.

ש.חתמת על הצוואה כעד?

ת.כן, ברור. (העד מצביע על חתימתו).

ש.נכון שהתובעת היתה גם נמצאת איתכם כשעשיתם את הצוואה?

ת.נכון. ישבה בחוץ.

ש.בהתחלה ישבתם ביחד, דיברתם ואח"כ יצאה החוצה?

ת.לא. ישבה בהתחלה בחוץ, אח"כ נכנס בעלה, ישבנו אני והוא בפנים, הסביר מה שהוא צריך וזה הכל.

ש.בשלושת הפגישות שערכתם לצורך הכנת הצוואה...

ב"כ התובעת:

אני מתנגד. העד נשאל כמה פגישות, הוא אמר 2-3 פגישות. חברי לקח את ה- 3 ועשה מזה ש- 3 פגישות נעשו.

העד ממשיך:

ש.נכון שהמנוח לא חתם בפניך על הצוואה? אתה תרגמת ואח"כ הוא חתם בפני עו"ד ר'?

ת.הוא חתם בפני.

ש.תסביר לי ואני מפנה לסעיף 5 לתצהירך, אמרת שהוא חתם בנוכחות עו"ד ר' ומזכירתו. לא אמרת שגם אתה היית.

ת.אבל הייתי והוא חתם בנוכחותי.

ש.נכון שנתת למנוח ב- 2012 בדירתו ב ****  הלוואה בסך 650,000 ₪ במסגרת אותה הלוואה שאדם בשם ת'  נתן לו?

ת.אני לא זוכר. אולי מישהו אחר נתן לו הלוואה.

לשאלת ביהמ"ש, יש טענה שנתת למנוח הלוואה ע"ס 650,000 ₪, האם אתה זוכר או לא, נתת הלוואה כזו או לא? אני משיב נתתי לת'  הלוואה כזאת.

ש. האם נתת הלוואה ע"ס של כ- 650,000 ₪ למנוח, אני משיב שנתתי לת', לא נתתי למנוח." (עמ' 34 לפרוטוקול שורה 25 עד עמ' 35 שורה 23).

בחקירתו החוזרת טען שאינו חתום על הצוואה:

"ש.נשאלת אם החתימה שלך על הצוואה, תסתכל על הצוואה.

ת.אחרי שאני מסתכל על הצוואה אני רואה שאני לא חתום עליה." (עמ' 37 לפרוטוקול שורות 7-8)

התובעת נכחה במשרד בעת חתימת הצוואה, אך המתינה בחדר המתנה.

מהעדויות עולה שמר א' ע' שנבחר לתרגם עבור המנוח את הצוואה מעברית לערבית היה מעורב בעסקים כספיים עם המנוח והלווה סך של 650,000 ₪ שהגיע לידי המנוח. אמנם בחקירתו טען שהוא הלווה את הסכום לת' (ת' מ' שבגין הסכם הלוואה בינו לבין המנוח שועבדו זכויות המנוח לטובת אותו ת' וכיום מתנהל הליך משפטי בעניין שעבוד זה בבית המשפט המחוזי) שככל הנראה הלווה למנוח, אך התחמקותו של א' ע' מלהשיב לשאלה, כשבתחילה טען שאינו זוכר ורק לאחר שנשאל מפורשות על ידי בית המשפט נזכר שהלווה את הסכום בעקיפין למנוח, מעלה תהיות באשר למהימנות העד.

יתרה מזו, המעורבות של א' ע' בעריכת הצוואה ובתרגומה מעלה תהיות שכן עו"ד ר' לא זכר אם מר א' ע' היה במקרה במשרדו, או שמא התבקש להגיע מבעוד מועד.

דבר זה תמוה משני טעמים: מר א' ע' אינו מתורגמן מקצועי ולא ברור מדוע נבחר הוא ספציפית לבצע משימה זו כאשר יש לו מעורבות, גם אם עקיפה בעסקי המנוח ובקשר עם ת' מ' שנתן הלוואה למנוח ובגינה שועבדו זכויות של המנוח.

אמנם א' ע' אינו הנהנה בהתאם לצוואה אך מעורבותו הרבה בהליכים שהתנהלו ביחס למנוח מובילה למסקנה שיש לו עניין בצוואה, גם אם מדובר בטובת הנאה עקיפה. א' ע' אינו יכול לשמש מתורגמן ניטרלי ואמין במצב דברים זה.

א' ע' היה מעורב בתשלום אגרות ביחס לרישום משכנתא על חלקה *** גוש *** שהועברו לת' מ'/ חברת *** וכן עו"ד ט' שערך את הסכם הממון היה מעורב בהליכים אלה (מוצגים 14-15 למוצגי הנתבעת). עו"ד ט' וא' ע' היו מעורבים ברישום המשכנתא על חלקה ** שבבעלות המנוח וא' ע' שילם את אגרות הרישום (מוצג 16 למוצגי הנתבעת).

מעורבותו של א' ע' בעסקי המנוח התגלתה גם בעדות התובעת בעמ' 37 שורה 31 לפרוטוקול שם העידה התובעת כי ביקשה מא' ע' לכתוב בעבורה את המכתב מיום 20.12.13, בו היא פונה לעו"ד ר' בשפה העברית ומפרטת לו את הכנסות עסקו של המנוח על פני מספר שנים ומבקשת כי יגיש תביעה בעניין חלקו של המנוח כנגד בני משפחתו.

רב הנסתר על הגלוי באשר למערכת הקשרים בין א' ע' לאשתו השנייה של המנוח ובין המנוח והקשר לעריכת הצוואה, אולם עולה שהמתורגמן אינו צד ג' ניטרלי אלא היה מעורב בעסקיו הכספיים של המנוח, היה מודע לרכושו ופעל יחד עם התובעת כנגד בני משפחתו של המנוח, אשר נושלו מכל רכושו במסגרת הצוואה.

בחינת מכלול הראיות שנפרסו בפני בית המשפט מוביל למסקנה כי גם אם ייקבע שמצבו הרפואי של המנוח לא עלה לכדי "אי כשירות להבין טיבה של צוואה", מצבו הנפשי – קוגניטיבי של המנוח כבר היה בתהליך הידרדרות והתהליך הדמנטי כבר החל. מצבו היה שברירי ונתון להשפעה בקלות , כפי שצוטטה המומחית לעיל.

במצב דברים זה, ובבחינת הנסיבות כולן, מצבו הרפואי, הסכמי ההלוואה עליהם חתם כשנה קודם לכן, מעורבות התובעת בענייניו הכספיים של המנוח, הנתק בינו ובין משפחתו הראשונה שבא לידי ביטוי חריף בתקופה שבסמוך לעריכת הצוואה (הגשת תביעת הגירושין כנגד אשתו הראשונה ותביעות הפינוי כנגד ילדיו) נוכחות התובעת בזמן עריכת הצוואה בחדר הסמוך, ומעורבות עמוקה של אחד מנושיו של המנוח – א' ע' - בעת עריכת הצוואה וחתימתה, מובילים כולם למסקנה שהמנוח היה נתון להשפעה בלתי הוגנת שהובילה אותו לחתום על צוואה בה הוא מנשל את כל משפחתו הראשונה מכל רכושו.

בנסיבות אלו יש מקום להחלת הלכת החוטים השזורים שנקבעה על ידי כב' השופט הנדל בבע"מ 4459/14 פלונית נ. פלוני (06.15.15) [פורסם במאגרים המשפטיים]:

"חוטים שונים של עילות שונות – הגם שלא היה בכוחם לבסס עילה עצמאית – יכולים להישזר יחד לרבדים המחזקים ומבססים את מסקנת בית המשפט המחוזי. ההשפעה הבלתי הוגנת העולה עד כדי שלילת הבחירה החופשית של המצווה הינה מבחן דינאמי ורחב כקשת החיים. בית המשפט המחוזי נעזר בחוטים השונים כדי להגיע לראייה כוללת המשקפת את מלוא התמונה."

אשר על כן אני קובעת כי גם לו לא עלה מצבו של המנוח לכדי אי יכולתו להבין טיבה של צוואה, עדיין יש לפסול את צוואה בגין השפעה בלתי הוגנת בהתאם למפורט לעיל.

סוף דבר

לאור האמור לעיל, אני קובעת כי צוואת המנוח מיום 09.10.13 בטלה.

משלא מונחת לפניי בקשה למתן צו ירושה, לא תיקבע זהות היורשים במסגרת הכרעה זו.

לאור התוצאה אליה הגעתי, אני מחייבת את התובעת בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 25,000 ₪ בתוספת מע"מ שישולמו לנתבעת בתוך 30 יום. הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין עד למועד התשלום בפועל.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים ותסגור תיקי ת"ע שמתנהלים בין הצדדים.

ניתן היום, ו' כסלו תשפ"ב, 10 נובמבר 2021, בהעדר הצדדים.