תביעה זו הוגשה לאחר שהתקבל פסק דין בתביעה שהגיש יוסף זכות נגד המושב, במסגרתה נפסקו לו פיצויים בגין עלויות הקמה מחדש של מטע אפרסקים (ת"א 37470-06-13), (פסק דין מיום 29.01.16), (להלן: "פסק דין זכות").
-
הנתבעת 1 הינה אגודה שיתופית (להלן: "המושב" או "האגודה").
-
הנתבעת 2 הינה עמותה רשומה שהוקמה ע"י הנתבעת 1, שמטרתה ליזום להקים ולקיים שכונות מגורים במושב גילת.
-
התובעים הינם אם ובנה - אשתו ובנו של מר אליהו אוזן ז"ל - והם ו/או מי מהם, בעלי הזכויות במשק 23.
-
בשנת 1991 או בסמוך לכך הייתה ברשות התובעים חלקה ב', של משק 23. החלקה הייתה מצויה במרכז המושב.
אין חולק כי בחלקה היה נטוע פרדס לימונים. התובעים טוענים כי דובר בפרדס ירוק ומניב ואילו הנתבעות טוענות כי דובר בפרדס יבש חולה ונטוש, שלא הייתה הצדקה כלכלית להחזיקו.
-
בתחילת שנות ה – 90 החליט המושב לבצע הרחבה במושב. לשם ביצוע תכנית זו, נזקק המושב לחלקות ב' של חברי המושב, ובהן - לחלקות ב' - של התובעים, של אהרון אוזן וגם של יוסף זכות (ראה בעניין זה בין היתר סעיף 3 לפסק דין זכות), וכן לחלקות ב' נוספות.
-
אהרון אוזן ז"ל, נדרש למסור את החלקה שלו למושב (סעיפים 5, 43, 53 לפסק דין זכות), וכך גם יוסף זכות וכך גם אליהו אוזן ז"ל ו/או התובעים. הפרדס שהיה נטוע על חלקה ב' של התובעים נעקר בשל מסירת חלקה ב' לאגודה. מסירת החלקה ו/או העקירה של הפרדס הייתה בין שנת 93 לשנת – 94 (פרו' עמ' 56 שורה 19).
-
אין חולק שכל הנ"ל קיבלו בתמורה למסירת חלקה ב', זכות למגרש, ללא תשלום דמי פיתוח. כמו כן ניתנה להם אפשרות לקבל קרקע חקלאית חליפית.
-
לאחר מסירת חלקות ב' של הנ"ל לנתבעות, נבנו במקום תשתיות לבניית מגרשים, ונמכרו מגרשים למתיישבים החדשים.
-
ביום 11.03.92 דנה הנהלת ועד האגודה בפינוי של יוסף זכות את חלקה ב', כאשר ציינה כי במידה וחברים אחרים יקבלו תנאים יותר טובים בגין הפינוי – מר יוסף זכות יפוצה באותם תנאים. וכך נרשם בפרוטוקול אותה ישיבה: "..זכות יוסף מפנה את כל חלקות ב' שברשותו ללא שום פיצוי על הפרדס תמורת זאת יקבל חלקה אחת לבניה, ללא תשלום, וללא פיתוח ואדמה חלופית. במידה וחברים אחרים שקשורים למצב של יוסף זכות יקבלו תנאים יותר טובים הנ"ל יפוצא (צ"ל יפוצה – הח"מ), באותם תנאים.
-
ביום 31.05.93 דנה האגודה בפינוי של אליהו אוזן את חלקה ב', כאשר ציינה כי אליהו אוזן יקבל את אותם תנאים שקיבל יוסף זכות ולא מעבר לכך. וכך נרשם בפרוטוקול אותה ישיבה: "לגבי אוזן אליהו – הוחלט לאשר לו מגרש לפי התנאים שקיבל זכות יוסף ולא מעבר לכך".
הפיצוי שניתן לאהרון אוזן על ידי הנתבעות או מי מהן, ומה שארע לאחר מכן
-
בשנת 2004 פוצה אהרון אוזן על ידי הנתבעות ו/או על ידי מי מהן בגין העברת / העתקת הלול שהיה מצוי על חלקה ב' שפינה לצורך ההרחבה (ראה סעיפים 5, 43, 53 לפסק דין זכות).
-
התובעת ויוסף זכות פנו אף הם לאגודה בדרישה לקבלת פיצוי. ביום 11.03.09 דנה ישיבת האגודה בדרישת זכות והתובעת לפיצוי, והחליטה לדחות את הבקשה, וכך נרשם בפרוטוקול הישיבה "הוועדה בנושא פיצויי הפרדסים ליוסף זכות ואוזן יהודית החליטה לדחות את הבקשה לפיצויים".
-
מר יוסף זכות פנה שוב לאגודה לקבל את הפיצוי המגיע לו ומשלא קיבל הפיצוי המגיע לו לטענתו, הגיש בחודש 06/13, לבית משפט זה, תביעה נגד האגודה לקבלת הפיצוי.
תביעתו של יוסף זכות התקבלה בפסק דין ונפסק לו פיצוי בגין עלויות הקמה של הפרדס מחדש (כן נפסקו לו הוצאות משפט).
בפסק דין זכות נקבע כי הפיצוי שניתן למר אהרון אוזן היה בגין העברת מבנה הלול. עוד נקבע כי הנתבעות או מי מהן שילמו למר אהרון אוזן פיצוי כאמור, זאת על אף שלא הוכח כי העביר בפועל את הלול ו/או הקים אותו מחדש (ראה סעיף 60 לפסק הדין).
-
בפסק דין זכות נקבע כי נציגים מוסמכים של המושב התחייבו בפני יוסף זכות כי אם חבר אחר יקבל פיצוי נוסף, אז גם הוא יפוצה באותם תנאים. עוד נקבע שם כי התחייבות זו מצאה את ביטויה בפרוטוקול ישיבת האגודה מיום 11.03.92 (שפורט לעיל), כאשר באותו פרוטוקול נרשמה ההתחייבות במפורש. בפסק דין זכות נקבע כי ההחלטה בפרוטוקול מחייבת את המושב (סעיפים 41 ו- 42 וכן סעיף 53 לפסק דין זכות).
-
עוד נקבע בפסק דין זכות כי אין שוני בין המקרה של יוסף זכות לבין המקרה של אהרון אוזן. אין החלטה של האגודה המבדילה בין לולים, לבין גידולים חקלאיים (סעיף 46 לפסק הדין בעניין זכות).
-
בפסק דין זכות נקבע כי הפרדס של זכות היה מניב ולא דובר בפרדס יבש או חולה (ראה סעיף 46 לפסק הדין שורה אחרונה, וגם עמ' 17 לפסק הדין, בסיפת סעיף 57(ב)), עוד נקבע כי הוכח שלפרדס יש שווי כלכלי (ראה סעיף 57 (ד) לפסק הדין). עוד נקבע כי הוכח שלפרדס היה ערך/שווי נוסף עבור התובע ודומה כי די בהוכחת ערך/שווי זה, אם יוסף זכות צריך היה בכלל להוכיח שווי כלשהו (ראה אותו סעיף 57(ד) לפסק הדין). בסופו של דבר נקבע בפסק הדין שהוכח כי לא ניתן להעביר את הפרדס, ולכן על המושב לפצות את מר זכות בגין עלויות הקמה של פרדס מחדש (ראה סעיפים 59 ו- 60 לפסק הדין). עוד נקבע בפסק הדין כי אין זה משנה אם אכן בכוונת יוסף זכות לנטוע את הפרדס מחדש שכן, כאמור לעיל, גם לא הוכח שמר אהרון אוזן העביר בפועל את הלול ו/או הקים אותו מחדש (ראה סעיף 60 לפסק הדין). עוד נקבע כי עלות הקמה של דונם מטע אפרסקים הינה 16,000 ₪, ומאחר ונקבע כי הפרדס התפרס על 4 דונם נקבע כי האגודה צריכה לפצות את התובע בסך של 73,300 ₪ (הסכום הינו לאחר שיערוך) (ראה סעיף 62 לפסק הדין). (נמסר כי בפועל הסכום שולם על ידי העמותה).
-
לאחר שניתן פסק דין זכות, פנתה התובעת ביום 01.06.16 ליו"ר האגודה, מר מוטי בוקובזה, בדרישה לפצותה בגין הוויתור על חלקה ב', לאור הפיצוי שקיבל יוסף זכות. התובעת ביקשה לקבל את הסך שנקבע לגבי עלות הקמה מחדש של דונם אפרסקים, בהכפלה במספר הדונמים של חלקה ב' של התובעים (החלקה של התובעים הייתה גדולה הרבה יותר מהחלקה של יוסף זכות).
ביום 04.06.17 פנתה שוב במכתב ערוך על ידי עורך דין.
האגודה לא השיבה למכתבים אלו. האגודה גם לא כינסה ישיבה על מנת לדון בדרישות אלו של התובעת.
-
להשלמת התמונה אציין כי גם במסגרת ההליך דנן סירבו הנתבעות לפצות את התובעים בהתאם לעלות הקמה לדונם מטע, כפי שנקבע בפסק דין זכות.
טענות הצדדים בתמצית
-
התובעים טוענים כי הם אוחזים בהסכם עם ועד האגודה שמעוגן בפרוטוקול שנוסח ע"י ועד האגודה. ההסכם השתכלל עת ניתן פסק דין זכות. התביעה לפיכך לא התיישנה, לאור המועד בו ניתן פסק דין זכות. האגודה הכירה בחובתה לפצות את התובעים ונציגיה ביקשו מהתובעים להמתין עד לסיום ההליך המשפטי שנקט יוסף זכות. הקביעות בפסק דין זכות מעגנות את זכות התובעים לקבל את הפיצויים המובטחים בגין עקירת הפרדס והמחוברים בשטח של כ – 21 דונם. לאור החלטת בית המשפט בדבר השתק פלוגתא אזי אין צורך לדון בשאלת החבות. התובעים פנו לאגודה טרם הגשת התביעה דנן אולם היא השיבה את פניהם ריקם. יש לדחות את טענת השיהוי. בין התובעים לבין האגודה נכרת הסכם שעוגן בהחלטות ועד האגודה ונוסח בפרוטוקולים של ועד הנהלת האגודה. הסכמים יש לקיים. האגודה מחויבת לנהוג בהגינות, ללא משוא פנים ובשוויון. הנתבעות התעשרו כתוצאה מוויתור התובעים על החלקה, במקום הוקמו מגרשים לבנייה פרטית שנמכרו בסכומים גבוהים מאוד.
הוכח כי הפיצוי שניתן לאהרון אוזן היה עבור העברת מבנה הלול אף כי נקבע כי האגודה לא הוכיחה כי הלול היה פעיל טרם מסירת הקרקע לאגודה, וגם לא הוכיחה כי אוזן העתיק את העביר בפועל את הלול שלו לחלקה אחרת.
ועד האגודה גרר לבית המשפט אלמנה קשישה בת 90 המתקיימת מקצבה זעומה ומטופלת בילד מוגבל במשך 59 שנים.
אין קשר בין מצבו של הפרדס לבין הפיצוי המבוקש. הפיצוי צריך להינתן בהתייחס לעלות ההקמה מחדש של הפרדס, ללא כל קשר למצבו של הפרדס הנפקע. הפיצוי שניתן לאהרון אוזן הינו בהתייחס להעברת הלול, שהיה בפועל ערימה של גורטאות. כך או כך הרי שהוכח בתיק זה כי דובר על פרדס בריא, ירוק, מלא עלווה וללא עצים חסרים כלל.
העדים מטעם הנתבעות היו עדים לא אמינים. התצהירים שלהם התבססו על עדויות שמיעה. העדים היו מגמתיים, ועדותם הייתה בניגוד לראיות אובייקטיביות כגון תצלומי אוויר. היו גם עדים שנחשפו לעדויות עדים אחרים – בניגוד לדין. העדים מחזרו טענות שטענה האגודה בתיק של זכות. לא היה כל חסר בעדויות שהביאו התובעים.
הטענות של הנתבעות בעניין גיל הפרדס מהוות הרחבת חזית. בסיור עם המומחה מטעם בית המשפט, בו נטלו חלק נציגים מטעם שני הצדדים, כולל 2 אחיו של התובע 2, הושגו הסכמות דיוניות, בין היתר בקשר לגיל הפרדס.
אין מקום לקבל את ההפחתה שביצע המומחה מטעם בית המשפט בחוות דעת, הן בשל שיטת החישוב בה נקט והן לאור עקרון השוויון. במקרים של אהרון אוזן וזכות לא בוצעה הפחתה דומה. המומחה מטעם בית המשפט עירב מין שאינו במינו כאשר לא ניתן להפחית משווי ההקמה מחדש (פיצויי הסתמכות), את הערכים הכלליים לאבדן הכנסה עתידי (פיצויי קיום). הטענות של הנתבעות לפיה מדובר בקופה ציבורית אינן נכונות. הטענות נדחו בפסק דין זכות ויש גם לדחות אותם במקרה דנן. בידי העמותה כספים והם נועדו בדיוק להוצאות מעין אלה.
-
דין התביעה להתקבל, יש לפסוק לתובעים מה שקבע המומחה, ללא ההפחתה שבוצעה, יש לפסוק לתובעים גם פיצוי בגין עוגמת נפש וכן הוצאות ההליך.
-
הנתבעות טוענות כי יש לדחות את התביעה מחמת התיישנותה. לחילופין מדובר בשיהוי כבד שמצדיק אף הוא דחיית התביעה. לא נכונה טענת התובעים לפיהם הנתבעות הפרו כלפיהם הסכם מחייב.
-
הפרדס הנטען היה פרדס יבש חולה ונטוש. ההוצאות בגין הפרדס עלו על ההכנסות. התובעים או מי מהם ביקשו מהאגודה שתנהל עבורו את הפרדס ותנסה לשקמו וכי הכספים שיתקבלו כפועל יוצא מכך יהיו לטובת תשלום חובם של התובעים לאגודה, אולם בפועל ההוצאות עלו על ההכנסות, ולאחר כשנתיים בערך הוחזר הפרדס לידי התובעים מהאגודה. אין כל מקום להסיק בין המקרה של יוסף זכות לבין המקרה דנן.
הוכח כי לא הייתה כדאיות כלכלית להקים את הפרדס מחדש. וראו למשל עדותו של דקל כהן שהעיד כי אם הפרדס יוקם מחדש, ההפסד יישר בעינו והחקלאי יגדיל את הבור הכלכלי שלו.
-
התובעים כשלו להביא עדים רלוונטיים כאשר הוכח כי דווקא שני אחיו של התובע הם אלו שבידיהם הפרטים הרלוונטיים לגבי הפרדס. אי הבאתם לעדות רובצת לחובתם של התובעים. התובעים לא צירפו ולו בדל של ראייה לשם הוכחת מצבו של הפרדס בעת העקירה.
-
נטל ההוכחה להוכיח את התביעה כולה מוטל על התובעים, התובעים כשלו לעמוד בנטל זה.
-
אכן האגודה מחויבת לעקרון השוויון בפן המהותי. לגופו של עניין המקרה של התובעים נבחן לגופו ולאור העדרן של אסמכתאות, ראיות וכן נתוני הנהלת חשבונות, לרבות מסה קריטית של עדים התומכים בטענות הנתבעות , נדחתה בקשתם של התובעים.
-
מומחה בית המשפט קבע כי אין כל ראיה אשר תומכת בכך שהפרדס היה רווחי/כלכלי.
מומחה בית המשפט ביצע הפחתות ויש לאמץ הפחתות אלו.
רק במקרים חריגים בית המשפט יסטה מהאמור בחוות דעת מומחה מטעם בית המשפט.
-
ככל ובית המשפט ימצא מקום לפצות את התובעים יש מקום לנכות 33% נוספים בהתאם לקבוע בעדותו של מר אליהו זרוק לפיה הפרדס ניטע בשנות השבעים של המאה שעברה, כאשר המומחה העיד שאם היה יודע זאת היה מנכה 33% נוספים.
-
העדים מטעם הנתבעות היו עדים קוהרנטיים, נטולי אינטרסים, אשר תיארו את הדברים לאשורם. עדותו של דני חג'ג' מטעם התובעים הייתה מגמתית וסלקטיבית. הנ"ל פועל בשנים האחרונות בדרכים שונות נגד האגודה.
-
יש לדחות את הטענה כי בית המשפט כבר הכריע בשאלת החבות בהחלטתו בעניין השתק פלוגתא. כל שנקבע הוא כי בגין פלוגתאות ספציפיות ישנו השתק פלוגתא.
-
דין התביעה לפיכך להידחות ולחילופין יש לפסוק בהתאם למה שקבע מומחה בית המשפט תוך הפחתה נוספת בשל גיל הפרדס. יש לחייב התובעים בהוצאות הנתבעות.
נקודות עיקריות בניהול התיק
-
התביעה נפתחה בהגשת כתב תביעה לפיצוי התובעים בסך של 444,400 ₪.
-
טרם הגשת כתב ההגנה, הגישו הנתבעות בקשה לדחיית כתב התביעה מחמת חוסר סמכות עניינית, כאשר נטען שדין התביעה להידון בבוררות, בשל תניית הבוררות, הקיימת בתקנון האגודה. לאחר דיון בכתב בבקשה, דחיתי את הבקשה בהחלטתי מיום 12.03.18. באותה החלטה נקבע בין היתר כי יש טעם מיוחד שהסכסוך לא ידון בבוררות, כאשר הטעם המיוחד הוא שנוהלה תביעה קודמת נגד האגודה, באותו ענין בדיוק – התביעה של יוסף זכות - ושם לא נטען על ידי האגודה שצריך להעביר את התיק לבוררות. עוד נקבע שלא מצאתי כי האגודה הראתה כי הייתה מוכנה לעשות את כל הדרוש כדי לקיים את הבוררות.
-
עוד נטען בבקשה כי דין התביעה להידחות מחמת התיישנות, כאשר בהחלטה נקבע כי לא ניתן להכריע בטענת ההתיישנות כטענת סף והיא תידון במסגרת ההליך, וראה הנימוקים שם. בעקבות דחיית הבקשה לדחיית התביעה על הסף - הוריתי לנתבעות להגיש כתב ההגנה.
-
לאחר הגשת כתבי הטענות הצדדים הגישו חוות דעת מטעמם. התובעים הגישו חוות דעת ערוכה על ידי מר יעקב שפיר, שמאי מקרקעין, אגרונום, שמאי חקלאי (להלן: "חוות דעת שפיר"), לפיה הוצאות החזרת המצב לקדמותו, הם 416,000 ₪ ולפיה אובדן ההכנסה מהפרדס לצמיתות הינו בסך של 1,222,000 ₪ (כאשר צוין כי התביעה הועמדה על פחות מכך) הנתבעות הגישו חוות דעת ערוכה על ידי מר שלמה שרף, שמאי ביטוח נזיקין, רכוש, חקלאות, ממשרד אזימוט שמאים (להלן: "חוות דעת שרף"). בחוות דעתו קבע מר שרף כי הקמת פרדס, במגזר המושבי, על ידי חקלאי מבוגר ואולי אף חולה, חסר ציוד ואמצעים, מוטלת בספק. התחשיבים לשנים הרלוונטיות, מובילים לחישוב הפסדי.
-
הצדדים הגישו בקשות לעניין הליכים מקדמיים, והבקשות הוכרעו על ידי הח"מ.
-
הצדדים התבקשו ליתן עמדתם למינוי מומחה מטעם ביהמ"ש, והודיעו על הסכמתם למינוי, וגם הסכימו שהמומחה יהיה מומחה מכריע (ראה פרו' עמ' 5 שורה 16). המומחה שמונה על ידי בית המשפט הינו, מר איל שפירא, שהינו גם אגרונום וגם שמאי חקלאי (להלן: "המומחה מטעם בית המשפט") (ראה החלטת המינוי מיום 21.01.19). לאחר שהמומחה ביקר במקום בנוכחות הצדדים, הוגשה על ידו חוות דעת לתיק. לאחר קבלת חוות הדעת, נשלחו שאלות הבהרה על ידי התובע והתקבלו תשובות המומחה.
-
בהמשך התקיים קדם משפט במסגרתו הודיעו הצדדים כי אינם מקבלים את האמור בחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, והם מבקשים לחקור אותו, בנסיבות אלו נקבע התיק להוכחות.
-
במסגרת אותו קדם המשפט התבקשו הצדדים להתייחס לשאלת קיומו /העדרו, של השתק פלוגתא, בעקבות פסק דין זכות. לאחר קבלת התייחסות הצדדים ניתנה ביום 03.03.20 החלטתי בה נקבע קיומו של השתק פלוגתא, באשר לפלוגתאות ספציפיות שפורטו באותה החלטה. בעקבות טענות התובעים בסיכומיהם, אבהיר כי באותה החלטה לא הוכרעה שאלת החבות, אלא רק פורטו פלוגתאות בעניינן יש השתק פלוגתא.
-
הצדדים הגישו בעקבות החלטות בית המשפט תצהירים כדלקמן: התובעים הגישו תצהיר של התובע 2, מר מאיר אוזן. הנתבעות הגישו תצהירי עדות ראשית של מוטי בוקובזה, חבר אגודה, חבר ועד אגודה, ויו"ר האגודה משנת 2014; משה דמרי, חבר אגודה וחבר ועד אגודה; בנימין מרדכי דמרי, חבר אגודה וחבר ועד אגודה; מאיר פחימה חבר אגודה וחבר ועד אגודה; מרדכי גולן חבר אגודה וחבר ועד אגודה. מר משה דמרי בסופו של דבר לא הגיע להעיד ולכן תצהירו הוצא מהתיק.
הנתבעות הגישו בקשה לזימון עדים ללא תצהירים, כאשר נעתרתי לבקשה, ובמקביל התרתי גם לתובע לזמן עדים ללא תצהיר (ראה החלטתי מיום 25.10.20).
-
התובעים הגישו בקשה להגיש חוות דעת משלימה. הנתבעות התנגדו לבקשה. בהחלטתי מיום 06.10.20 דחיתי את הבקשה בשל כך שהבקשה הוגשה לאחר שכבר בתיק מונחת חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, אשר הינו אף מומחה מכריע.
-
לאחר הגשת תצהירי הנתבעות, הגישו התובעים בקשה למחיקת התצהירים בשל הטעם שהתצהירים עוסקים בעניינים לגביהם כבר נקבע שיש השתק פלוגתא. בהחלטתי מיום 25.10.20 הבהרתי כי קיים השתק פלוגתא רק בנוגע לפלוגתאות שפורטו בהחלטתי מיום 03.03.20.
-
בתיק התקיימו שלושה דיוני הוכחות. במהלך דיוני ההוכחות נחקר מומחה ביהמ"ש על ידי שני הצדדים, וכן נחקרו כל העדים, למעט מר משה דמרי, כמפורט לעיל.
-
בסיום הדיון הוריתי על הגשת סיכומי הצדדים. הסיכומים הוגשו והם מונחים לפניי.
דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים מצאתי כי דין התביעה להתקבל, ולהלן יפורטו נימוקי:
-
מאחר ולמר אליהו אוזן ז"ל הובטח - בפרוטוקול חתום כדין – כי יקבל את התנאים שקיבל יוסף זכות – ומאחר ויוסף זכות קיבל פיצוי בגין עלות הקמת המטע מחדש – הרי שגם לתובעים מגיע פיצוי בגין עלות הקמת הפרדס מחדש.
-
כפי שפורט לעיל, הנתבעות היו זקוקות לכך שחברי האגודה, וביניהם מר אליהו אוזן ז"ל, יפנו את חלקות ב' שהוקצו להם בזמנו על ידי האגודה.
בחלקה ב' של אהרון אוזן ז"ל היה מצוי לול. בחלקה ב' של יוסף זכות היה נטוע מטע אפרסקים, ובחלקה ב' של אליהו אוזן ז"ל היה נטוע פרדס לימונים.
-
כל מי שמסר את חלקה ב' לאגודה קיבל בתמורה מגרש ללא עלויות פיתוח (ראה עדותו של מר פחימה, בפרו' עמ' 71 שורות 2 – 3).
-
למר יוסף זכות אולם גם הובטח כי אם חבר אחר יקבל פיצוי נוסף, אזי הוא יפוצה באותם תנאים (סעיף 53 פסקה חמישית לפסק הדין). התחייבות זו מצאה את ביטויה בפרוטוקול ישיבת האגודה מיום 11.03.91. מכוחה של אותה התחייבות, נקבע בפסק הדין בעניין יוסף זכות כי מגיע למר זכות פיצוי בגין עלות הקמה מחדש של פרדס אפרסקים.
-
באותו פסק דין נקבע, והדבר מהווה השתק פלוגתא לתיק דכאן, כי דין טענת המושב בדבר השוני בין המקרה של זכות לבין המקרה של אהרון אוזן ז"ל להידחות. שכן במהלך דיון ההוכחות הודה מר אברהם ישי, עד הנתבעת, אשר שימש כיו"ר הוועד של האגודה במשך מספר קדנציות, כי אין החלטה של האגודה המבדילה בין לולים לבין גידולים חקלאיים.
-
מר אהרון אוזן ז"ל קיבל פיצוי בגין העברת הלול על אף שלא הוכח שהלול הועתק וגם לא הוכח שבנה לול חדש. בפסק דין זכות נקבע לפיכך שמר יוסף זכות זכאי לפיצוי בגין הקמת מטע האפרסקים מחדש.
-
העדים מטעם הנתבעות בתיק דנן התקשו להבהיר מה השוני בין המקרה של התובעים לבין המקרה של אהרון אוזן ויוסף זכות: ראו עדותו של מר מוטי בוקובזה, יו"ר הועד מאז שנת 2014: "ש. תסביר לנו קצת לגבי סעיף 5 לתצהירך, מה הקשר בין הפיצוי עבור העתקת הלול של אוזן לבין פסק הדין של זכות? אני שואל גם בלי קשר לסעיף 5.
ת. אני לא הייתי בוועד באותה התקופה אבל אני, למיטב הבנתי, נתנו לו פיצוי עבור העתקה. נתנו לכולם פיצויים זכות במגרש ולאוזן, בגלל שהיה שם לו, נתנו כסף כדי להעתיק את הלול.
ש. ומה עם זכות?
ת. זכות הביא מסמכים. זה קודם כל היה אפרסקים ולא לימונים.
ש. זה משנה מה יש שם?
ת. לא זה לא משנה. אצל יוסף זכות הוא הוכיח צריכת מים ואת הדברים האלה בטענות שלו.
ש. מה הבדל בין מטע אפרסק של זכות לבין המטע פה? הכוונה בזכות לקבל פיצוי.
ת. כל תיק לגופו. אתה שואל על יוסף זכות? הוא נוהל בבית המשפט..." (פרו' עמ' 27 שורות 22).
וראו גם עדותו בהמשך לפיה במטע של זכות היו הוכחות של שיווק, מים וכיוצ"ב (פרו עמ' 30 למטה). דומה אולם שמר מוטי בוקובזה לא דייק בדבריו, שכן האגודה טענה במסגרת התיק של יוסף זכות כי מטע האפרסקים היה הרוס עקב מחלה, יבש ולא מניב. וכן טענה כי מדובר במטע לא רווחי מבחינה כלכלית וללא שווי כלכלי עתידי... (ראה סעיפים 24 ו- 25 לפסק דין זכות).
-
לתובעים מגיע פיצוי עבור הקמת פרדס חדש, גם מכוח חובתה של האגודה לנהוג בשוויון עם חבריה. הן למר אהרון אוזן ז"ל, הן למר יוסף זכות, והן למר אליהו אוזן ז"ל, היו "משהו" בעל ערך על חלקה ב', ולא דובר על חלקה פנויה.
לכל הנ"ל היה על חלקה ב' - לול/מטע/פרדס.
אהרון אוזן פוצה, יוסף זכות פוצה, וגם למר אליהו אוזן ז"ל, ולתובעים מטעמו, מגיע שיפסק פיצוי.
-
וראו בעניין חובת האגודה לפצות את התובעים, עדותו של מר דני חג'ג', מי שהיה יו"ר הוועד במשך שנים רבות – למעלה מעשור וחצי (פרו' עמ' 10 שורות 12 – 14) - ובין היתר בשנים הרלוונטיות ,(אשר הגיע להעיד מטעם התובעים):
"...התחלנו לעשות הרחבה בשנת 1991 והיינו צריכים לפנות חברים שישבו על קרקעות, על השטחים שהיו מיועדים להרחבה. היותר וכך, החלטנו החלטה שאומרת – כל מי שמפנה מגרש, לא משנה כמה דונאמים יקבל מגרש ללא עלות פיתוח. זה פיצוי שלא קשור למה שקיים בקרקע. במקרה הנדון היו שני חברי אגודה שפינו ראשונים את הקרקע והם דרשו שאם מישהו ייקבל פיצוי גם הם יקבלו. במשך כמה שנים הם לא ביקשו פיצוי עד שאחד מחברי הוועד, ההורים שלו היה להם לול ופיצינו אותו על הפינוי. אוזן. האבא זה אהרון אוזן והבן עירון אוזן שהיה חבר וועד. אז באו יוסף והבן של התובעת ודרשו פיצוי כמו שקיבל עירון. באו ודרשו. באותה תקופה באתי לבן של התובעת והוא גם היה חבר וועד, אמרתי שלא יגיש תביעה עכשיו, אמרתי לו תחכה. מה שיקרה לתובע השני, יקרה גם איתו. אמרתי שלא כדאי לגרום להוצאות משפטיות לו וגם לנו. התובע השני היה יוסף. באמת הוא לא תבע והמתין כמה שנים. ניסינו להגיע לפשרה עם יוסף וזה לא צלח. הגענו לבית המשפט והבאנו חוו"ד של היועץ המשפטי של האגודה שצריך לנהוג מנהג שווה בין החברים. ואם נתנו לאחד, אז יש לתת גם לשני.." (פרו' עמ' 7 שורות 7 - 18). אני דוחה את הטענה של הנתבעות כאילו מדובר בעד מגמתי. עדותו התיישבה עם המסמכים שנמצאים בתיק, עם עדויות נוספות שנשמעו, ועם העובדות שנקבעו בתיק יוסף זכות ומהוות השתקי פלוגתא לתיק דנן. בעדותו כלל לא ניכרה מגמתיות נגד הנתבעות, או משהו דומה לכך.
-
לא זו אף זו, גם מהעדויות של העדים שהעידו מטעם הנתבעות, עלה כי הם אינם חולקים על חובתן של הנתבעות לפצות את התובעים, והמחלוקת הינה רק על גובה הפיצוי. בעניין זה ראו למשל עדותו של מוטי בוקובזה, יו"ר ועד האגודה משנת 2014:
"...ש. אני שואל רציונאלית, אם לאוזן מגיע עבור העתקת הלול וליוסף זכות מגיע עבור המטע שלו, אז למה פה לא מגיע?
ת. אני לא אמרתי שלא מגיע פיצוי. ישבנו וניסינו להגיע להבנה כדי לא להגיע לבית המשפט. הצענו עבור העתקת הפרדס את הסכום שעולה היום להקים פרדס, 3,500 ₪ לדונם. סך הכול יוצא סכום של 73,500 ₪. ישבנו בבית הקפה ארבעתנו, אתה, מאיר ועורך הדין של האגודה, הוצאתי לך מהכיס והראיתי לך והצעתי לך את העלות הזו כדי לא להגיע לבית המשפט..." (הדגשה שלי – הח"מ) (פרו' עמ' 27 שורות 23 – 30).
וראו גם דבריו גם בהמשך: "אמרתי לך 100 פעם שהם אמורים לקבל פיצוי, אל תנסה להכניס אותי לזה שוב.
ש. אם זה ככה?
ת. העניין שלנו זה הסכום.." (פרו' עמ' 35 שורות 12 – 15).
-
לאור כל מה שפורט לעיל, אני קובעת כי התובעים צודקים בטענתם לפיה התביעה לא התיישנה, שכן המועד בו התקיימו כל העובדות הנדרשות לביסוס התביעה – הינו המועד בו פיצוי הנתבעות או מי מהן את יוסף זכות ו/או המועד בו ניתן פסק הדין בעניין יוסף זכות, ולא קודם לכן. כל זאת שכן עילתם של התובעים נובעת, כאמור לעיל, מאותה הבטחה/התחייבות, של האגודה, כלפי מר אליהו אוזן ז"ל - בפרוטוקול ישיבת ועד הנהלת האגודה מיום 31.05.93, בו נכתב: "לגבי אוזן אליהו – הוחלט לאשר לו מגרש לפי התנאים שקיבל זכות יוסף – ולא מעבר לכך" (הדגשה שלי – הח"מ).
הנתבעות חייבות היו לפצות את מר יוסף זכות ברגע שפיצוי את מר אהרון אוזן ז"ל, אולם, כאמור לעיל, הנתבעות סירבו לעשות כן, וטענו שאין להן חובה לעשות כן. מר יוסף זכות נאלץ לנהל הליך משפטי על מנת שיקבע שאכן מגיע לו פיצוי בגין עקירת מטע האפרסקים. רק אז, משפיצתה האגודה את יוסף זכות, יכלו התובעים לממש את כח התביעה שלהם.
בנסיבות אלו גם לא מתקיים שיהוי, שכן התובעת פנתה בכתב לאגודה, במכתב דרישה לקבלת פיצוי, מספר חודשים בלבד לאחר שהתקבל פסק הדין בעניין זכות, והתביעה הוגשה מספר חודשים נוסף לאחר מכן, וטרם חלפה אף שנה אחת מאז ניתן פסק הדין.
דומה גם כי טענת השיהוי וההתיישנות נטענו בחוסר תום לב שכן מר דני חג'ג' אשר כיהן כיו"ר הוועד שנים רבות, אשר הגיע לעדות מטעם התובעים, העיד כי התובעים פנו אליו לקבל פיצוי והוא אמר להם להמתין עד לסיום ההליך מול יוסף זכות. וראו עדותו:
ש. מי ניהל מו"מ מול התובעים בשנים שבהן אתה הייתה יו"ר?
ת. אני לא ניהלתי מול התובעים, רק מול יוסף זכות. שם אמר הוועד שבית המשפט יחליט.
ש. זאת אומרת, מול התובעים לא באמת הייתה התנהלות ישירה?
ת. לא. לא ניהלתי איתם מו"מ. חיכינו שייגמר, נראה מה יקרה עם יוסף זכות.
ש. אמרת מקודם שאמרת להם להמתין?
ת. נכון. אמרתי להם להמתין. דיברתי עם אחיו, אריה. אמרתי מה שיהיה ליוסף זכות יהיה אתכם..." (הדגשה שלי – הח"מ), (פרו' עמ' 12 למטה).
אותו פרוטוקול מיום 11.03.09 בו נדחתה דרישת התובעת לפיצוי, אינה מעלה ואינה מוריד, שכן נכון לאותה עת טרם היה בידי התובעים כוח התביעה, שכן דובר במועדים מוקדמים הרבה יותר למועד בו ניתן פסק הדין בעניין יוסף זכות.
-
אני דוחה את טענת הנתבעות לפיה אין מקום לפצות את התובעים שכן הפרדס היה יבש חולה ונטוש. טענה זו לא הוכחה ואף הוכח ההפך.
העדויות שנשמעו מטעם התובעים לפיהם לא דובר בפרדס חולה, הוכחו באמצעות תצלומי אוויר מהשנים הרלוונטיות.
ראו למשל עדותו של מר דני חג'ג', שהובא לעדות מטעם התובעים: "ש. אתה זוכר את הפרדס לפני העקירה שלו? ת. היה נטוע, ירוק, בסדר..." (פרו' עמ' 9 שורות 3 – 4). וראו גם בהמשך: "אני יודע מידיעה אישית שהמצב של הפרדס היה בסדר, היה ירוק והיה סביר. אני גר שם ועובר שם ואני יודע. השטח במרכז היישוב" (פרו' עמ' 11 שורות 11 – 13).
ראו גם עדותו של העד מטעם התובעים, מר עמוס הלל, אשר העיד כי גדל עם התובע וכי הם היו שכנים וכי הפרדס היה ירוק והיו בו לימונים (פרו' עמ' 14 שורות 3 – 20; וראה גם פרו' עמ' 15 שורות 29- 30). וראו גם עדותו של התובע בדבר מצבו של הפרדס, לפיו הייתה השקיה במקום, כיפוף של הענפים לצורך החדרת אור. לפיה היה קטיף במקום, והפרדס היה פעיל, היינו היו פירות על העצים (פרו' עמ' 19 שורות 15 עד הסוף). וראו גם עדותו לפיה אבא שלו עבד בפרדס עד לעקירתו (פרו' עמ' 19 שורות 7- 8). נכון שהתובע לא ידע להעיד על שיווקים ועל רווחים, אבל הוא כן ידע להעיד על מצבו של הפרדס. וראו דבריו: "...הייתי שם הרבה, הכי הרבה אני חושב מכל האחים. אחר כך בצבא גם הייתי שם. באזור 91, הייתי לפחות את הפעם בשבוע, פעמיים בשבוע, שהייתי בא מהבסיס.." (פרו' עמ' 19 למעלה). ראו גם פרו' עמ' 20: "...אני רק יודע שאני בחמש צריך להיות בפרדס ולבדוק את הטפטוף והעצים..." (פרו' עמ' 20 שורה 15). וראו בהמשך חקירתו הנגדית: "ש. ..הוא אומר (מדברים על מאיר פחימה – הח"מ), שבשנים הרלוונטיות האלה, מידיעה אישית שלו, כמי שטיפל בכל ענייני המים, המטע היה יבש ולא מניב? ת. ממה הוא ידע את זה? ש. מידיעה אישית שלו? אז מה אתה אומר על זה? ת. נו אז מה? אז הוא אמר" (פרו' עמ' 22 שורות 20 – 26). הוכח כי לחלק מהעדים של הנתבעות שהצהירו כי הפרדס היה נטוש וחולה, כלל לא הייתה ידיעה אישית בדבר מצבו של הפרדס. ראו למשל דבריו של מר מוטי בוקובזה: "ש. כלומר, אתה לא מכיר את הפרדס הזה מידיעה אישית? ת. לא" (פרו' עמ' 26 שורות 19 – 20). "כלומר, כל עדותך בעניינים מקצועיים של הפרדס זה לא מידיעה אישית? ת. לא מידיעה אישית. שמעתי את זה מחברי הוועדה הוותיקים שהיו באותה העת" (פרו' עמ' 27 שורות 11 – 12).
העדים מטעם הנתבעות אשר הצהירו כי הפרדס יבש וחולה, נאלצו להודות, כאשר הוצגו להם תצלומי האוויר, שהפרדס נראה טוב בתצלומים אלו. ראו עדותו של מר מוטי בוקובזה: "..אני רואה שבפרדס של אוזן אין חסרים... הפרדס שאתה אומר לי שהוא של אוזן נראה טוב יותר..." (טוב יותר מהמטע של זכות – הערה שלי – הח"מ) (פרו' עמ' 28 שורות 3 – 6). וראה גם בהמשך: "...זה ניראה יותר טוב, המטע של התובעים.." (פרו' עמ' 28 שורה 23).
וראו גם עדותו של אליהו זרוק, לאחר עיון בתצלומי האוויר: "ש. איך נראה הפרדס של התובע בהשוואה למטע של זכות? ת. יותר מפותח הפרדס של התובע מהמטע של זכות.." (פרו' עמ' 43 שורות 31 – 32).
מר בני דמרי אשר העיד מטעם הנתבעות טען כי הוא זוכר שהיו בפרדס רק 3 עצים חיים (פרו' עמ' 53 שורה 10, שורה 23), מה שנסתר על פניו מעיון בתצלומי האוויר.
מר גולן מוטי, עד נוסף מטעם הנתבעות, אשר עיין בתצלומי האוויר ציין בעדותו: "הפרדס נראה בסדר. אני מנסה להגיד שכל העצים נראים אותו דבר ממבט על כלומר אין קרחות או משהו כזה..." (פרו' עמ' 65 שורות 11 – 13).
לא זו אף זו, עיון בחוות דעת מומחה הנתבעות, מר שרף, כלל לא מעלה שהוא ציין במקום כלשהו כי דובר בפרדס חולה או יבש או נטוש. ההתייחסות היחידה שלו בעניין מצבו של הפרדס מופיעה בעמ' 4 למעלה בחוות דעתו, ושם הוא מציין, על סמך התבוננות בתצלומים אוויר בשנת 1984, כי יש חסר בעצים, וכי חסר בעצים בשלב הצעיר, מצביע על רמת ממשק נמוכה בגידול שהובילה לגידול ירוד. לא נרשם שם שמדובר בפרדס יבש, חולה ונטוש, כפי שטענו הנתבעות בכתב ההגנה (ראה למשל האמור בסעיף 35 לכתב ההגנה, וכן בתצהירי עדות ראשית של הנתבעות).
-
אני דוחה גם את טענת הנתבעות לפיה, מאחר והתובעים לא הציגו מסמכים על שיווקים וכיוצ"ב, דין תביעתם להידחות.
בעניין זה ראה עדותו של מר חג'ג' שהאמור בה מקובל עלי ועולה בקנה אחד עם מה שהוכח:
ש. אתה מייצג 124 משקים. מגיע אליך בן אדם ומבקש פיצוי על מה שקרה. אתה לא מבקש ממנו חשבוניות, תעודות משלוח, צריכת מים ודברים כאלה ואחרים לביסוס הליך מו"מ או קריטריונים לבחינת קבלת הפיצוי?
ת. אני לא שמאי. והקריטריון לא שווי הפרדס. זה עניין של שמאות. העניין הוא שלי שאם יש לאנשים פרוטוקול זה הסכם לכל דבר. לא יכול להיות שיהיה פרוטוקול ונזרוק אותו לפח, זה הסכם לכל דבר..." (הדגשה שלי – הח"מ), (פרו' עמ' 12 שורות 12 – 17).
לכך יש להוסיף כי המומחה מטעם בית המשפט העיד כי בגיל בו עקרו את הפרדס, עדיין לא היה ניתן לדעת בכלל אם הוא רווחי אם לאו. "ש. יכול להיות בהינתן הנתון שאני מביא לפניך שהמטע לא היה כלכלי? ת. יכולות להיות הרבה תשובות. הפרדס היה צעיר. המבחן של הכלכליות עושים אחרי 10 שנים עוד לא עבר את המבחן.." (פרו' עמ' 60 שורות 23 – 24). וראו גם בהמשך: "ש. והוא היה הפסדי? ת. הפסדים, בגיל שעקרו את הפרדס עדיין אי אפשר לראות אם הוא הפסדי או לא הפסדי.." (פרו' עמ' 61 שורות 32 – 33). ובהמשך: "...ככה שמי שנוטע מטע זה כמו קזינו, לא יודע מה יהיה לו הוא צריך אורך נשימה והפרדס הזה עוד לא מיצה את היכולות שלו ולוקח זמן עד שאתה מקבל החלטה.." (פרו' עמ' 62 למעלה).
צודק ב"כ התובעים בטענותיו לפיה הנתבעים לא הביאו ראיות שהלול של אהרון אוזן היה רווחי, ו/או כלכלי ואו משהו דומה. מעדותו של מר פחימה עולה כי מר אוזן קיבל פיצוי בשביל להעביר את הלול כאשר "עשו פחות או יותר מחיר שיעלה לו להוריד את הלול מהשטח ולהעביר למקום אחר" וכאשר נשאל מי קבע ציין: "הביאו הערכה של מסגר או משהו כזה.." (פרו' עמ' 68 שורות 23 – 29). הערכה של מסגר לגבי עלויות העברת הלול, לא מסמכים המוכיחים שהלול רווחי ו/או שיש הצדקה כלכית להעבירו ו/או להקימו מחדש.
-
הנתבעות טענו כי בשלב כלשהו הפרדס עבר לידיהם והן ניהלו אותו, אולם לא הביאו כל ראיות להוצאות וההכנסות של הפרדס באותה תקופה (פרו' עמ' 33 שורות 22 – 25). ראיות אלו היו אמורות להיות בידיהן, והן יכלו לכאורה להוכיח באמצעותן שהפרדס היה פרדס מפסיד, אך הן לא הגישו ראיות אלו.
-
הוכח לפני כי לפרדס לימונים יש ערך בכל מקרה, גם אם לא הוכח שהיה רווחי, ו/או גם אם מומחה בית המשפט חיווה דעתו כי לא ניתן לקבוע כי הפרדס היה כלכלי (ראה סעיף 6.8 לחוות דעתו).
-
עוד בעניין טענות הנתבעות לפיה בעצם "שיחררו" את מר אליהו אוזן ז"ל ומשפחתו, מהעול שנגרם להם בעקבות כך שהיה להם פרדס, אציין כי מומחה בית המשפט העיד כי כאשר מדובר בפרדס תמיד ניתן לבצע שינויים. וראו דבריו: "..העיקרון לפרדס שתמיד יש לך יתרון שאתה יכול להרכיב אותו. נגיד הלימון לא הוצלח (הטעות במקור – הח"מ), אז אתה חותך את הנוסף ומקים אותו בקלמנטינה. הקלמנטינה לא טובה אתה הופך את זה לאשכולית. בתוך הפרי הדר אתה יכול לשחק. אתה לא צריך לעקור את הפרדס, יותר קל לקבל החלטות לגבי שינויים. לפעמים גם טעם הציבור משתנה.." (פרו' עמ' 62 שורות 5 – 9).
לכך אוסיף כי לפרדס יש ערך נוסף עבור החקלאי, וראו למשל עדותו של מר דקל כהן, לפיהן נטע פרדס עבור אביו על מנת שיהיה לו עיסוק: "...אני בן מושב כרגע בהכנת פרויקט לאבא שלי הוא בגיל פנסיה ואני עושה לו 12 דונם של פומלות. לשאלת ביהמ"ש, אני עושה את זה שיהיה לו עיסוק ולא ישב בבית משעמום.." (פרו' עמ' 48 ל מעלה).
וראו גם עדותו של המומחה מטעם בית המשפט – לפיה, יש לזכור על מנת להקים את הפרדס בחלקה נאלץ מר אליהו אוזן ז"ל ומשפחתו להשקיע כספים, הן עבור הקמת הפרדס והן עבור תחזוקת הפרדס. כאשר אליהו אוזן ז"ל ומשפחתו הסכימו למסור לנתבעות את חלקה ב' עליה עמד הפרדס – השקעה זו שלהם ירדה לטמיון.
ראו בעניין זה עדות המומחה מטעם בית המשפט: "...אני אומר שני דברים אחד עלות ההוצאות שהוא הוציא מהכיס יש לנו הוכחה כי הפרדס היה קיים אז אנחנו יודעים פחות או יותר כמה כסף החקלאי הוציא כדי לנטוע את הפרדס..." (פרו' עמ' 58 שורות 15 – 17) (הדגשה שלי – הח"מ).
-
בהשלמה לאמור אציין כי מר שלמה שרף, שמאי הנתבעות, אומנם חיווה דעתו כי לא הייתה תוחלת בהקדמת הפרדס, ואולם בהמשך חוות דעתו נאלץ להתמודד עם כך שעדיין ובכל זאת הפרדסנים ממשיכים להתקיים. וראו מה כתב: "בהערה אציין: כי לשאלה איך בכל זאת מתקיימים הפרדסנים? מדובר במענה מורכב הכולל את ההתפתחות של הענף: ריבוי זנים (לפיזור סיכון), גודל שטחים שנותן יתרון לגודל, שימוש עצמי בכלים וציוד הכרוכים בהשקעות הון, בשיפור מדדי יעילות. עבודה עצמית כתחליף לעבודה קבלנית יקרה וכדומה..." (ראה עמ' 6 לחוות דעתו).
-
מומחה בית המשפט קבע בחוות דעתו את גודל הפרדס, והאמור בחוות דעתו עולה בקנה אחת עם העדויות והמסמכים שהוצגו, ולא נסתר.
-
באשר לשנת נטיעת הפרדס – אני דוחה טענות הנתבעות, כאילו גיל הפרדס הוא אחר מזה שנלקח בחשבון על ידי המומחה בחוות דעתו.
לסיור עם המומחה הגיעו נציגים מטעם שני הצדדים. במהלך הסיור עלה נושא גיל הפרדס, כאשר המומחה מציין בחוות דעתו בנוגע לגיל הפרדס – היינו בנוגע לשנת הנטיעה: "שנות השמונים" ומציין כי המקור לכך הינו: "עפ"י הערכה של נציגי הצדדים" (ראה בטבלה, בסעיף 6.4, עמ' 7 לחוות דעתו). וראו תשובתו בחקירתו הנגדית, שם ציין גם כי הערכת הגיל הינה על סמך עיון בחוות הדעת ועיון בתצלומי אוויר (פרו' עמ' 56 שורה 15).
בהתאם לעדויות שנשמעו לפני – באותו ביקור של המומחה נכחו - מטעם התובעים – התובע ואחיו עתד, ומטעם הנתבעות, מר בני דמרי והשמאי מטעם הנתבעות (פרו' עמ' 20 שורות 28- 29).
וראו גם עדותו של דני חג'ג' לפיה נטעו את הפרדס בשנות ה – 80 (פרו' עמ' 10 שורה 21), וראו עדות התובע לפיה הפרדס ניטע בשנות ה – 80, שנת 83 או משהו כזה (פרו' עמ' 17 למטה). לא זו אף זו, גם השמאי מטעם הנתבעות , מר שלמה שרף, הסכים כי הפרדס ניטע באזור שנת 1983. וראו מה כתב בחוות דעתו: "..מבט חטוף בתצ"א מצביע על חוסר של עצים בצילום משנת 1984. כמו כן ניתן להבחין בהבדלים גדולים בצללית הנוף של העצים. בשנה זו הסמוכה ככל הנראה לשנת הנטיעה...." (הדגשה שלי הח"מ),(ראה עמ' 4 לחוות הדעת – למעלה).
העד מטעם הנתבעים, מר אליהו זרוק, העיד אכן, כי הפרדס ניטע באמצע שנות ה - 70, אולם אני דוחה את עדותו, שהייתה בניגוד לשאר העדויות שנשמעו בתיק. לכך אוסיף כי בעדותו טען שיש תצלומי אוויר משנת 84 שמראים שהפרדס היה מפותח (ראה פרו' עמ' 39 שורה 7), אולם האמור סותר את מה שכתב השמאי מטעם הנתבעות, מר שלמה שרף, בעניין העצים, בהתייחס לתצלום האוויר משנת 84 – "בשנה זו הסמוכה ככל הנראה לשנת הנטיעה....חסר בעצים בשלב הצעיר..." (הדגשה שלי – הח"מ) (עמ' 4 למעלה לחוות דעתו). ככל ועיון בתצלום היה מעלה כי מדובר בעצים בוגרים, או מעלה כי מה שנראה בתצ"א כלל לא מתאים לפרדס שניטע כשנה קודם לכן – חזקה על המומחה מטעם הנתבעות שהיה מציין זאת בחוות דעתו.
-
באשר לסכום הפיצוי המגיע לתובעים, אני מאמצת את חוות דעתו של מומחה בית המשפט.
כפי שפורט לעיל, הצדדים הסכימו כי המומחה מטעם בית המשפט יהיה מומחה מכריע.
המומחה קיים סיור במקום בנוכחות נציגי הצדדים, ואף עיין בתצלומי אוויר.
המומחה גם נחקר על חוות דעתו – כאשר בחקירתו לא סטה מהאמור בחוות דעתו ואף נימק ושכנע כי יש מקום לאמץ את האמור בחוות דעתו.
אני מקבלת את חוות דעתו גם בנוגע להפחתה שיש לבצע מעלות ההקמה, בגין השנים שהניבו, מכלל 35 השנה של יבולים כלכליים צפויים.
המומחה היטב להסביר מדוע ביצע את ההפחתה בחוות דעתו: "ש. ואם לא נטעו מאילוץ כזה או אחר גם אז הקביעה של 33% סבירה?
ת. כן. אני אסביר איך מדדתי את זה. המדידה היא שאתה הולך לנטוע פרדס חדש והעלות שלו היא עלות מסויימת, אתה מוריד ממנו את הערך שהשתמשו, הניצול שלו, ניצלו אותו 6 או 7 שנים ומקדם שיפור, תמיד תיטע פרדס חדש טוב יותר.." (פרו' עמ' 57 שורות 12 – 15) (הדגשה שלי – הח"מ).
ובהמשך: ש. 35% הם בעצם הפחתה בגין ההכנסות של הפרדס?
ת. לא. בגין הגיל של הפרדס. זה כמו שיש לך אוטו משומש אם נשרף לך האוטו אתה תקבל אוטו בגיל של האוטו שנשרף ולא תקבל אוטו חדש. השתמשת כאילו באוטו הזה 5 שנים על אותו עיקרון אתה לא יכול לקבל פרדס חדש..." (פרו' עמ' 57 שורות 32 – 35).
וראו בהמשך: "אתה מקבל פרדס חדש לעומת פרדס בן 10 שאתה לא יודע את מצבו. אתה לא יכול להשוות אוטו חדש לאוטו בן 10. זה אוטו בן 10, אתה לא יודע מה מצבו. בשביל פרדס חדש אתה צריך כך וכך לדונם, אבל אני לא יכול לתת לך פרדס חדש מבחינה לוגית, כי לא היה לך פרדס חדש. על 33% אתה יכול להתווכח אם היה לי כלים. אם הייתי מקבלת נתונים איך הוא טיפל בפרדס, כמה היו היבולים... אבל אין לנו את היבולים האלו..." (פרו' עמ' 59 למעלה). כמפורט לעיל, הן התובעים והן הנתבעת לא הביאו מסמכים ספציפיים בעניין הוצאות והכנסות של הפרדס ו/או הרווחים שלו וכיוצ"ב, על אף שהאגודה טענה שהפרדס עבר לניהול שלה למספר שנים. לפיכך אני לא רואה מקום להפחית ו/או להגדיל את אחוז ההפחתה שביצע המומחה.
אני דוחה את טענות התובעים כאילו מדובר באפליה, ביחס לפיצוי שקיבל זכות, שכן במקרה דנן מדובר במומחה שמונה לשום את הנזק הספציפי שנגרם, במקרה הספציפי שלפנינו. העיקרון לפיו מחושב הפיצוי הוא אותו עיקרון – פיצוי בגין עלויות ההקמה, כאשר לכל מקרה התייחסות פרטנית, בהתאם לנתוני אותו מקרה, כך לצורך הדוגמא ליוסף זכות היה מטע אפרסקים ולתובעים היה פרדס לימונים (לכך אוסיף כי אם ניקח את הסכום שנקבע בפסק דין זכות להקמת דונם מטע ונכפיל במספר הדונמים של החלקה נשוא התיק דנן נגלה שהסכומים קרובים).
-
עדותו של מר דקל כהן מטעם התובעים, שהינו מנהל פרויקטים בחברת מושבי הנגב, אשר עסק במסגרת זו בהקמה של הרבה דונמים של מטעים ופרדסים, לא היה בה די כדי לסתור את האמור בחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט. ראו למשל עמ' 49 לעדותו, שם הוא מאשר כעקרון, נתונים שנלקחו על ידי מומחה בית המשפט בחשבון. לכך אוסיף כי מומחה בית המשפט הבהיר כי החברה שמר דקל כהן עובד בה, חברת מושבי הנגב, היא גוף ענק, אשר מקבל הנחות משמעותיות על תשומות, בשל יתרון הגודל, מה שחקלאי פרטי לא מקבל (פרו' עמ' 61 שורות 14 – 16).
-
מומחה בית המשפט העריך את הפיצוי נכון לשנת 93 ולפיכך יש לשערך את הסכומים נכון להיום.
לסיכום
-
דין התביעה להתקבל. אני מאמצת את קביעת המומחה לפיה סך הנזק שנגרם לתובע הינו 90,539 ₪, נכון ליום 1993 (ראה בעניין זה סעיף 2 לחוות דעתו, וכן תשובה 1-2 לשאלות ההבהרה של ב"כ התובעים). לסכום זה יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית מאז 1993 ועד היום, ובסה"כ סך של 426,291 ש"ח. הסכום ישולם על ידי הנתבעות ביחד ולחוד.
-
לא מצאתי לפסוק נוסף על הסכום האמור פיצוי בגין עוגמת נפש ומצאתי שדי בפסיקת הסכום האמור, בתוספת הוצאות משפט כאמור.
-
כמו כן אני מורה לנתבעות לשלם לתובעים ביחד ולחוד את הוצאות המשפט, בהתאם לקבלות/אסמכתאות שישלחו על ידי ב"כ התובעים לב"כ הנתבעות.
-
בנוגע לשכ"ט עו"ד, אני קובעת כי הנתבעות ישלמו לב"כ התובעים ביחד ולחוד, שכ"ט עו"ד בסך של 42,500 ₪ (ראה הסכום שנפסק וראו השכ"ט המינימאלי אשר הסכום שנפסק הינו במעט יותר גבוה, בשים לב שבתיק זה הוגשו מספר בקשות, הוגשו תצהירים, חוות דעת, התקיימו שלושה מועדי הוכחות, הוגשו סיכומים).
-
סכומים אלו ישולמו תוך 30 יום מהיום.
-
הודע לצדדים זכות ערעור כחוק.
-
המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.
ניתן היום, ט' אדר א' תשפ"ב, 10 פברואר 2022, בהעדר הצדדים.
