בית המשפט דחה את טענת המושב כי הפרדס שנעקר במסגרת הפקעת חלקה היה מוזנח וללא ערך כלכלי. בפסק הדין נקבע כי על המושב לפצות את התובעים כפי שפוצו חברים אחרים שהיה להם לול או מטע
השופטת רחלי טיקטין עדולם קיבלה תביעה שהגישו אשתו ובנו של חבר מושב על עקירת פרדס לימון בשטח של כ-21 דונם שהיה נטוע בחלקה אותה החזיקו בתחילת שנות ה-90 של המאה שעברה, ופונו ממנה לצורך הרחבה. בתמורה להפקעה המשפחה קיבלה בזמנו זכות למגרש בהרחבה וקרקע חקלאית חליפית, וכעת נפסק כי היא זכאית גם לעלות הקמת פרדס חדש.
בתביעה שהגישו האלמנה והבן, באמצעות עו״ד ניסן סריזדה, הם סיפרו כי אבי המשפחה המנוח מסר לאגודה השיתופית את החלקה שהחזיק לצורך הרחבת המושב. לטענתם, מגיע להם פיצוי בגין עקירת פרדס הלימון שהיה בחלקה, כפי שניתן לחברי אגודה אחרים שהחזיקו לול או מטע בחלקות שפינו עבור ההרחבה.
לדבריהם, בשנת 1991 הייתה ברשותם חלקה במרכז המושב, בה היה נטוע פרדס לימונים. לטענתם, היה מדובר בפרדס ירוק ומניב. באותם שנים החליט המושב לבצע הרחבה, ולשם כך הוא נזקק לחלקה זו ולחלקות נוספות. בשנים 1993-1994 הפרדס שהיה הנטוע על החלקה נעקר בעקבות מסירתה לאגודה.
הם הוסיפו כי בתמורה למסירת החלקה קיבלו זכות למגרש בהרחבה, ללא תשלום דמי פיתוח, בתוספת קרקע חקלאית חליפית.
עוד ציינו התובעים כי בשנת 2004 פוצה אחד מחברי המושב בגין עלויות העתקת הלול שהיה בחלקה שהייתה בחזקתו ופונתה לצורך ההרחבה.
חבר מושב נוסף שהחזיק פרדס אפרסקים זכה בתביעה מול המושב בפיצוי בגין עלויות הקמה של הפרדס מחדש. בפסק הדין שניתן בעניינו נקבע כי אין הצדקה להבחין בין לולים לבין פרדסים המשמשים לגידולים חקלאיים.
לטענת התובעים, בזמנים הרלוונטיים המושב התחייב בפני אב המשפחה כי אם יהיה פיצוי נוסף לחברים שמסרו נחלות הוא יהיה זכאי לפיצוי דומה. ואולם, בזמן אמת המושב דחה את דרישתם ומכאן התביעה.
הנתבעות, שיוצגו על ידי עו״ד משה אבקסיס, טענו מנגד כי הן לא הפרו כל הסכם. לטענתן, הפרדס נשוא התביעה היה יבש, חולה ונטוש, וההוצאות בגינו עלו על ההכנסות. בנסיבות אלה לשיטתן, אין דמיון בין המקרה של התובעים לבין המקרים האחרים בהם ניתן פיצוי.
נטוע, ירוק
השופטת רחלי טיקטין עדולם מבית משפט השלום בבאר שבע קיבלה את התביעה. היא קבעה כי מאחר ולאב המשפחה הובטח בפרוטוקול חתום שיקבל את הפיצוי בדומה לחברי מושב אחרים, ומכיוון שהמושב פיצה את אותם חברים, גם לתובעים מגיע פיצוי בגין עלות הקמת הפרדס מחדש.
השופטת דחתה את טענת הנתבעות שלפיה הפרדס היה יבש וקבעה כי הוכח להיפך. מהעדויות שנשמעו ומתצלומי אוויר עלה שהפרדס היה נטוע וירוק. יתר על כן, המומחה מטעם בית המשפט העיד שבגיל בו עקרו את הפרדס עדיין לא היה ניתן לדעת בכלל אם הוא רווחי או לא. זאת, לצד הערך הנוסף של פרדס עבור חקלאי, המשמש לו תעסוקה ועניין.
באשר לסכום הפיצוי השופטת אימצה את חוות דעת מומחה בית המשפט שלפיה הנזק נכון לשנת 1993 היה 90,539 שקל, ובשערוך להיום עומד על 426,291 שקל.
עוד חויבו הנתבעות בשכ״ט עו״ד בסך 42,500 שקל ובהוצאות משפט.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.