כללי
1.התובע, יליד 10.11.75, נפגע ביום 9.4.14 במהלך עבודתו כנהג משאית טוען ופורק סחורה אצל הנתבעת 1, כאשר בעודו פורק עגלות סופר גדולות מרמפת ההעמסה של המשאית החליק על נוזל שהיה ברמפת העמסה ונפל מגובה כאשר עגלות הסופר נפלו עליו. התאונה הוכרה כתאונת עבודה על-ידי המוסד לביטוח לאומי (המל"ל). נכותו הצמיתה נקבעה על-ידי ועדה רפואית לעררים בהחלטה מיום 3.2.16 בשיעור משוקלל של 19% - 10% נכות אורתופדית בגין הגבלה קלה בעמוד שדרה מותני, 5% נכות נוירולוגית בגין גירוי שורשי משמאל ו-5% נכות נפשית (5% נוספים יוחסו למצב קודם) (18.98%). תקנה 15 הופעלה עד להעלאת הנכות לשיעור 19% (תוספת של 0.12%) משנקבע כי לנכות השפעה על כושר עבודתו ואכן לא חזר למקום עבודתו. כמו כן נקבע אי כושר מלא מיום 10.4.14 ועד ליום 9.7.14 וכן נכות זמנית בשיעור 40% מיום 10.7.14 ועד ליום 30.4.15 כאשר בתקופה זו הוכר התובע כנכה נזקק.
2. תחילה הוגשה התביעה אך נגד הנתבעות 2-1, מעבידו של התובע ומבטחת המעביד, בעילה לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש]. על כן התובע צירף לתביעתו את חוות דעתו של ד"ר דוד אדיבי, מומחה מטעמו בתחום האורתופדיה, אשר קבע נכות צמיתה משוקללת בשיעור 14.5% - 10% בגין הגבלה קלה בכיפוף גב תחתון ו-5% בגין השפעת הכאבים בגב תחתון על כושר הפעולה ועבודתו היום יומית, וכן נכויות זמניות כפי קביעת המל"ל. הנתבעות 2-1 מצדן תמכו הגנתן בחוות דעתו של ד"ר שמואל וייס שקבע את נכותו הצמיתה של התובע בשיעור 10% בגין עמוד שדרה מותני. בהמשך הושגה הסכמה בין התובע לבין הנתבעות 2-1 להעמיד את שיעור נכותו הרפואית האורתופדית של התובע על 10% בגין גב תחתון (החלטה מיום 17.9.20).
3.כמו כן הנתבעות 2-1 העלו בכתב הגנתן טענה שלפיה התאונה הנדונה באה בגדר תאונת דרכים כמובנה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (חוק הפיצויים). על כן הותר לתובע לתקן את כתב תביעתו כך שהוספה הנתבעת 3, היא מבטחת המשאית, כנתבעת נוספת בעילה לפי חוק הפיצויים. הנתבעת 3 חולקת על חבותה לפצות את התובע על נזקיו בגין התאונה בטענה כי אין זו באה בגדר תאונת דרכים. עם זאת ככל שאכן מדובר בתאונת דרכים ומאחר שהנתבעת 3 לא הגישה כל בקשה להבאת ראיות לסתור את קביעת הוועדה הרפואית לעררים של המל"ל, הרי שקביעה זו מהווה קביעה על-פי דין כמשמעותה בסעיף 6ב' לחוק הפיצויים (ראו גם הודעות התובע והנתבעת 3 מיום 2.3.22).
4.עוד חלוקים הצדדים באשר לגובה הפיצוי המגיע לתובע בגין התאונה הנדונה.
סוגיית החבות
5.כאמור הצדדים חלוקים בשאלה האם נסיבות פגיעתו של התובע באות בגדר תאונת דרכים לפי חוק הפיצויים. על כן אפתח בתיאור נסיבות התאונה כפי שהוכחו לפניי, ולאחר מכן אבחן את השאלה המשפטית בנוגע לסיווג התאונה כתאונת דרכים.
נסיבות התאונה
6.התובע לבדו העיד באשר לנסיבות פגיעתו בתאונה, באשר המצהיר מטעם הנתבעות 2-1, מנכ"ל הנתבעת 1, לא היה עד לתאונה שדבר התרחשותה נמסר לאחריה על -ידי התובע. אקדים ואומר כי מצאתי את עדות התובע מהימנה עליי. כנותו ניכרה מתשובותיו והוא הקפיד להשיב במדויק לשאלות ורק מה שיודע. הוא מסר את גרסתו לאופן קרות התאונה באורח מפורט, ברור ועקבי תוך שהדגים את אופן הנפילה בעדותו. ניכר היה שהוא זוכר היטב כיצד נפל, ושאלותיהן הרבות של הנתבעות שביקשו לדקדק בעניינים שיש בהם כדי להשליך על השאלה המשפטית של סיווג התאונה, לא שינו מן הגרסה שהובאה על ידו בפשטות עוד קודם לצירופה של הנתבעת 3 לתיק. ואלה הן נסיבות התאונה כפי העולה מתצהיר התובע ועדותו בבית המשפט:
התובע הגיע לחניון של הסופר לצורך פריקת עגלות סופר גדולות שהועמסו קודם לכן על משאיתו (ביום התאונה או יום קודם לכן). הוא החנה את המשאית וכיבה את המנוע, ירד ממנה וניגש אל מאחורי המשאית לשם הורדת הרמפה. הרמפה יורדת כמו מעלית באמצעות מפתח נוסף המשמש להעלאת הסחורה לתוך המשאית וממנה. התובע הוריד את הרמפה לארץ והרים עצמו למעלה אל תוך ארגז המשאית וזאת לצורך פריקת מטען עגלות הסופר. עגלות הסופר היו נעולות בארבע שורות לאורך המשאית. הוא שחרר במפתח מיוחד לשחרור הנעילה קבוצה של שבע עגלות בכל פעם, ומשך אותן לכיוון הרמפה לשם הורדתן. מאחר שלא ניתן לעשות עם העגלות פרסה בתוך המשאית (אורך הארגז 7 מ' ותוספת הרמפה של כ-1.2 מ'), התובע משך את העגלות כשהוא הולך אחורנית לצורך העמדתן לרוחב רמפת המשאית (2.4 מ'). את הרמפה התובע הוריד באמצעות שלט מחובר לכבל קפיצי שמחובר באמצעות מגנט לדופן האחורי של המשאית מימין (ביחס לעומד עם הפנים לתוך המשאית לכיוון נסיעתה) או באמצעות שלט אלחוטי שמצוי על חגורת מכנסיו. לאחר הורדת הרמפה פרק את העגלות ממנה. כך עשה התובע מספר פעמים קודם לתאונה הנדונה כאשר תחילה פרק את העגלות שהיו בצד ימין של הארגז. התאונה אירעה בעת שהתובע משך עגלות מן השורה השמאלית שבארגז המשאית. הוא הלך אחורנית תוך משיכתן בסיבוב ימינה והעמדתן כאמור לרוחב רמפת המשאית. בעת שהגיע כחצי מטר לפני סוף הרמפה, ועוד בטרם לחץ על כפתור ההפעלה להורדת הרמפה שנמצא כאמור מימינו או על חגורת מכנסיו, החליק על נוזל שהיה על רצפת המשאית. התובע הסביר כי מאחר שקודם לכן פרק את העגלות מימין והסתובב עמן לצד האחר, רק כעת נתקל בכתם הנוזל. בתגובה אוטומטית התובע ניסה להיאחז בעגלות כדי למנוע את הנפילה, אך למעשה גרר עמו את העגלות עם הגלגלים והן נפלו עליו כשהוא נופל מגובה לאחור.
התובע הבהיר כי הנתבעת 1 מייבאת את העגלות מחו"ל ומשפצת אותן קלות בין בדרך צביעת העגלות, הוספת לוגו של החברה ושימון הגלגלים. לטענתו כאשר היו משמנים את העגלות השמן היה נוזל על רצפת ארגז המשאית ועל הנוזל הזה החליק. מנכ"ל הנתבעת 1 הצהיר אמנם כי אין שמן על הגלגלים, אך זאת מבלי להבהיר איזה טיפול כן ניתן לגלגלי העגלות גם אם טען שאינם מוחלפים. מכאן שטענתו כי אין שום סיבה שיימצא שמן או נוזל כלשהו על רצפת ארגז המשאית נותרה ללא סימוכין. לעומת זאת התובע העיד באורח מפורט כי חלק מן העגלות היו מגיעות עם גלגלים שבורים או תפוסים ובמסגרת השיפוץ שלהם היו מוציאים מהם חוטים ולפעמים שמים קצת שמן לפי הצורך. לא מצאתי לפקפק בעדותו זו ובטענתו כי החליק על נוזל כלשהו שהיה על רצפת המשאית, גרסה שמסר גם למעבידו שתיעד זאת בטופס בל/250 שהוגש למל"ל.
לאחר הנפילה התובע פרק את העגלות, מסר אותן למחסנאי וקיבל תעודת משלוח חתומה. הוא המשיך בדרכו לפריקת עגלות במקום נוסף בנתניה ומשם חזר למפעל הנתבעת 1. רק מאוחר יותר כאשר חש את עוצמת הכאבים ניגש לקבל טיפול רפואי.
(לכל האמור בסעיף זה ראו: סעיפים 6-2 לתצהיר התובע ועדותו בדיון קדם משפט מיום 16.4.19 עמ' 2 ש' 29-13, וכן בדיון הוכחות מיום 8.4.21 עמ' 5 ש' 28 - עמ' 7 ש' 14, עמ' 8 ש' 30-14, עמ' 9 ש' 10-4, עמ' 10 ש' 32-14, עמ' 11 ש' 29-5, עמ' 16 ש' 30, עמ' 19 ש' 4-1 והשרטוט שסומן נ1/3, ש' 18-11, עמ' 20 ש' 32-6, עמ' 21 ש' 17-5; וכן סעיפים 2, 7-6 ו-10 לתצהיר לוי רענן מטעם הנתבעות 2-1, נספחים 3-2 לתצהירו ועדותו בעמ' 22 ש' 25-24, ש' 33-31, עמ' 23 ש' 13-11, עמ' 23 ש' 31-14).
על יסוד האמור אפנה לבחון האם התאונה באה בגדר תאונת דרכים כהגדרתה בחוק הפיצויים.
האם תאונת דרכים?
7.הנה כי כן, התובע נפל מרמפת המשאית בעת שבמהלך פעולת פריקת העגלות מארגז המשאית, ובטרם לחץ על כפתור ההפעלה להורדת הרמפה לצורך השלמת ירידתו מארגז המשאית עם העגלות, החליק על נוזל שהיה על רצפת המשאית. נראה כי אין חולק שהתאונה אירעה בעת שהתובע ביצע פעולה של פריקה המהווה חריג ל"שימוש ברכב מנועי" כהגדרתו בסעיף 1 לחוק הפיצויים. המחלוקת נטושה אם כן בשאלה האם התקיים גם השימוש המוכר של ירידה מן הרכב. מן הנסיבות שפורטו לעיל עולה מסקנתי כי יש לראות את התאונה ככזו שאירעה במהלך ירידתו של התובע מן המשאית. אבהיר.
8.התובע העיד כי הוא משך את העגלות מן החלק השמאלי של ארגז המשאית והסתובב עמן ימינה על מנת להציבן לרוחב הרמפה כדי להורידן עמו על גבי הרמפה למטה (עמ' 10 ש' 18-14). כעולה מעדותו, כמו גם מהשרטוט שצייר (מוצג נ/13), נפילת התובע אירעה בעת שהגיע כמעט לקצה הרמפה, שם החליק בשל נוזל שהיה על רצפת הרמפה (עמ' 19 ש' 4-1). ברור ממיקום נפילתו כי העגלות בעת ההיא כבר עמדו על הרמפה. כך גם העיד התובע מפורשות: "משכתי שבע עגלות ביחד. משכתי אותן לאחור לקצה המשאית, בקצה המשאית מתחילה הרמפה, הגעתי עם העגלות לרמפה, הייתי ממש בקצה של הרמפה. היה סוג של נוזל על הרמפה שהחליקה לי הרגל ורפלקס, באתי סך הכל לתפוס את העגלות ולצערי הן עם גלגלים והן נמשכו איתי למטה" (עמ' 6 ש' 3-1). מכאן שכל שנותר לתובע על מנת להשלים את הירידה מן המשאית יחד עם העגלות, וכך גם העיד מפורשות, היה ללחוץ על כפתור ההפעלה להורדת הרמפה (עמ' 6 ש' 22 - עמ' 7 ש' 14, עמ' 10 ש' 32-28). כפתור זה להורדת הרמפה ארצה היה זמין לתובע בהושטת יד אל עבר השלט שתלוי בדופן האחורי ימני של המשאית או תוך שימוש בשלט האלחוטי שעל חגורת מכנסיו. אלא שבטרם עלה בידי התובע להשלים את הירידה בלחיצה על כפתור הורדת הרמפה, התובע נפל לאחור בשל החלקה. מכאן שנפילת התובע אירעה לקראת סוף ירידתו של התובע מן המשאית ועוד בטרם זו הושלמה היות שעדיין לא רכש התובע יציבה מחוץ למשאית. המבחן הטכני מתקיים אפוא שכן הפעולה שהביאה לקרות אירוע הנפילה מצויה בתוככי מתחם השימוש ברכב. אף המבחן המהותי מתקיים בענייננו שעה שהתובע נפל מקצה הרמפה לאחר שפסע אליה לאחור בכוונה לרדת באמצעותה לשם פריקת העגלות, כך שפעולתו הייתה חיונית במובן הפיסי לירידה מן המשאית, שהרי בלעדיה לא יכול היה לרדת מן המשאית ככוונתו, והיא מהווה חלק טבעי ואינטגרלי מן הירידה מארגז המשאית אל תחתיתה באמצעות הרמפה. לפיכך מתקיים השימוש המוכר של ירידה מרכב (ראו: רע"א 8744/18 מדינת ישראל נ' פלוני, פסקה 23 לפסק דינה של כבוד השופטת י' וילנר (12.5.2019); ע"א 6936/11 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני (17.3.2014), יצוין כי אזכור הלכה זו בפסק דינו של כבוד השופט עמית בהלכת פלוני נעשה כדוגמא לאי בהירות בהלכה הפסוקה ולא על דרך הפיכתה; רע"א 10262/04 גפן נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ (3.2.2005); ת"א (שלום י-ם) 5403-03-11 אבילוב נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (28.12.14)).
9.מעת שקבעתי כי מתקיים בענייננו שימוש מוכר של ירידה מרכב, הרי שעל-פי ההלכה הפסוקה שימוש זה גובר על חריג הפריקה וטעינה, ועל כן יש לקבוע כי פגיעתו של התובע אירעה בתאונת דרכים כמובנה בחוק הפיצויים (ראו: רע"א 418/03 אסם תעשיות מזון בע"מ נ' סמג'ה, פ"ד נט(3) 541 (13.12.2004)). למעשה הנתבעת 3 אינה חולקת על כך בהדגישה בסיכומיה כי היא אינה מבקשת לסטות מהלכת אסם (עמ' 33 ש' 33 - עמ' 34 ש' 4). עם זאת לשם השלמת הדיון אדגיש כי הלכת פלוני אינה משנה מהלכת אסם ואף לא מסייגת ממנה. כבוד השופט מינץ הציע בפסק דינו להשתמש בהלכת אסם כדרך מקבילה לניתוח שערכה כבוד השופטת וילנר שאליו הסכים. כבוד השופט עמית אמנם הסתייג משימוש זה, אך זאת בשל כך שהוא נוטה לדעה כי הוצאת מטען אישי אינה באה בגדר פריקה וטעינה (פסקה 9 לפסק דינו).
10.בכך שונה המקרה שלפנינו מזה שנדון בע"א (מחוזי מרכז) 43995-06-21 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני (12.12.2021), שההכרעה בו אושרה אך לאחרונה, ביום 13.2.22, על-ידי בית המשפט העליון ברע"א 889/22, ושעליו ביקשה הנתבעת 3 להסתמך. שם התובע סיים את פריקת הבטון ממשאית מערבל בטון והוא עלה למשאית כדי לשטוף את שאריות הבטון מפתח היציאה. התובע שם נפל בעת ירידה מן המשאית לאחר שסיים את פעולת ניקוי מערבל הבטון. נפסק כי תאונה זו אינה תאונת דרכים כהגדרתה בחוק הפיצויים. נקבע כי פעולת ניקוי מערבל הבטון אינה חלק מן הנסיעה עצמה, בדומה לפעולת תדלוק וסגירת מיכל הדלק בתום התדלוק (רע"א 3329/21 שלמה חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני (2.11.2021); וכי ניקוי מערבל הבטון נדרש לאחר שפעולת הפריקה של הבטון הסתיימה ואין לראות בניקוי זה חלק אינטגרלי מן הפריקה כך שלא חלה הלכת אסם. אלא בעוד שבמקרה שם נקבע כאמור כי ניקוי מערבל הבטון אינו שימוש מוכר ואינו חלק מפעולת הפריקה של הבטון, הרי שבענייננו התובע נפל בעת ירידה מן המשאית במהלך פעולת פריקת העגלות. על כן ובהתאם להלכת אסם השימוש המוכר של ירידה מרכב גובר על חריג הפריקה ויש לראות בתאונה "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק הפיצויים. ודוק, האמור בפסקה 8 להחלטת כבוד השופטת י' וילנר בהליך הערעורי ביחס לכוונה שלא מומשה להיכנס לרכב לצורך נסיעה לאחר שטיפת שאריות הבטון מתייחס לאישור הקביעה כי פעולת ניקוי מערבל הבטון אינה נכנסת לגדר מתחם השימוש ברכב מנועי, שאלה שאינה מצויה במחלוקת בענייננו.
11.מסקנתי היא אפוא שהתובע נפגע בתאונת דרכים כהגדרתה בחוק הפיצויים. מכאן שהנתבעת 3 היא אשר חבה בתשלום הפיצויים בגין נזק הגוף שנגרם לתובע בתאונה, ודין התביעה נגד הנתבעות 2-1 להידחות. מכאן אפנה לדון בגובה הפיצוי לתובע על יסוד הקביעה על-פי דין של המל"ל שלפיה נכותו הצמיתה המשוקללת עומדת על 19%.
סוגיית הנזק
הפסדי שכר וגריעה מכושר השתכרות
12.התובע החל לעבוד כנהג משאית אצל הנתבעת 1 כשנה לפני התאונה הנדונה. שכרו של התובע בניכוי מס הכנסה עובר לתאונה עמד על סך של 9,063 ₪ (ראו: נתונים מצטברים בתלוש שכר חודש מרץ 2014; ראו גם השכר הרבע שנתי במל"ל על סך 27,206 ₪). שכר זה כשהוא מוצמד להיום עומד על סך של 9,380 ₪.
12.1.התובע שהה באי כושר מלא וחלקי עד יום 30.4.15 כאשר בתקופה זו הוכר על-ידי המל"ל כנכה נזקק. על כן אני מוצאת לפצותו בתקופה זו באופן מלא כך שסכום הפיצוי עומד על סך מעוגל של 130,000 ₪ (9,380 ₪ X13 חודשים, בניכוי הכנסתו בחודש התאונה 4/2014, ובתוספת ריבית מאמצע התקופה).
12.2.לאחר מכן התובע העיד כי עשה ניסיונות לשוב לעבודה בעיקר בעבודות שיפוצים, אך בשל הקושי שלו לעבוד בעבודה פיזית הוא לא הצליח להתמיד בהן מעבר לתקופות קצרות ביותר. לפי עדות התובע הוא לא קיבל תלושי שכר בעבודות אלה וכאלה אכן לא צורפו על ידו. אלא שמדוח רציפות ביטוח ניתן לראות כי אכן החל מחודש יוני 2015 ועד חודש דצמבר 2018 (עת התחיל לעבוד בעבודתו הנוכחית) התובע עבד אמנם בעבודות זמניות, חודשים בודדים ולא ברצף - חודשיים בשנת 2015, חודש בשנת 2016, חודשיים בשנת 2017 וחודש בשנת 2018. שכרו בחודשי עבודה אלה עמד על סך של בין 5,000 ל- 6,000 ₪ במעוגל (ראו: סעיף 19 לתצהיר התובע ועדותו בעמ' 12 ש' 18 - עמ' 13 ש' 11, עמ' 14 ש' 5-2; דוח רציפות ביטוח, נספח א' לתיק מוצגי הנתבעת 3). לתובע השכלה בסיסית, הוא לא רכש מקצוע וכל חייו היה עובד כפיים. כמו כן הוא לא נעזר במל"ל לצורך שיקום והסבת מקצוע, לדבריו בשל כך שלא יכול היה לעבוד. על כן, ובשים לב לטיב נכויותיו של התובע והשפעתן על יכולתו להשתכר, את הפיצוי לתקופה זו שתחילתה בחודש מאי 2015 ועד חודש נובמבר 2018 אני מעמידה על סך של 50,000 ₪ (המהווה במעוגל 2/3 תחשיב אקטוארי מלא לפי נכות 19% ובסיס שכר 9,380 ₪ ל-40 חודשים ובצירוף ריבית מאמצע התקופה).
12.3.התובע החל לעבוד כנהג משאית 'ביובית' בחודש דצמבר 2018. הוא עובד 7-6 ימים בשבוע, בין השעות 08:00 ל-17:00, ופעמיים בשבוע יש תורנות. לפי עדותו במסגרת עבודה זו הוא לא נדרש לבצע פעולות פריקה וטעינה או כל פעולה פיזית שהיא למעט חיבור צינורות המשאית לביוב. התובע העיד כי בעבודתו זו הוא משתכר 17,000 ₪ ברוטו בחודש אך לא צירף תלושי שכר (ראו: סעיפים 21-20 לתצהיר התובע ועדותו בעמ' 13 ש' 20-12; דוח רציפות ביטוח). על כן ליתרת התקופה עד היום לא הוכח הפסד שכר המזכה את התובע בפיצוי.
13.אשר לעתיד, בחנתי את השפעת הנכויות שנקבעו לתובע על יכולתו לעסוק בעבודתו הנוכחית, כמו גם על כושר השתכרותו בעבודות כפיים אחרות כפי שעבד כל חייו. כזכור מעבר לנכות הנפשית בשיעור 5% נקבעו לתובע נכות אורתופדית בשיעור 10% בגין גב תחתון וכן נכות נוירולוגית בשיעור 5% בגין גירוי שורשי משמאל ללא פגיעה בתחושה, כוח גס והחזרים. נתתי דעתי גם לעובדה שצפויות לתובע עוד כ-21 שנות עבודה עד לגיל פרישה כשכיר, כפי עבודתו בעת התאונה ואף מאז ועד היום. כן שקלתי את העובדה שעל-פי טענת התובע בעבודתו הנוכחית שכרו השביח לעומת שכרו קודם לתאונה. שכרו הנוכחי לא הוכח כאמור, וממילא בסיכומיו התובע ביקש להעמיד את בסיס השכר לצורך ראש נזק זה על שכרו עובר לתאונה (עמ' 27 ש' 10). לאור כל זאת אני מוצאת להעמיד את הפיצוי בגין הגריעה מכושר ההשתכרות לעתיד על סך מעוגל של 220,000 ₪ (סכום זה משקף במעוגל 2/3 מתחשיב אקטוארי מלא לפי נכות בשיעור 19%, שכר חודשי בסך 9,380 ₪, ומקדם היוון לגיל 67: 184.65)
14. לסכומי הפיצוי בגין הפסדי השכר לעבר ולעתיד יש להוסיף פיצוי בגין גריעה בזכויות סוציאליות על-פי צו הרחבה [נוסח משולב] לפנסיה חובה לפי חוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957 וכן צו הרחבה בדבר הגדלת ההפרשות לביטוח פנסיוני במשק 2016, בסך של 50,000 ₪.
עזרת הזולת
15.התובע העיד כי בתקופה שבה היה נתון באי כושר מלא או חלקי שארכה מעל לשנה הוא נזקק לעזרת צד ג' משמעותית אותה קיבל מבני משפחתו ובעיקר מזוגתו באותה העת, אף שהיא הייתה בחופשת לידה ונדרשה גם לטפל בבעיה רפואית של ילדתם (ראו: סעיף 26 לתצהירו ועדותו בעמ' 15 ש' 32-7). לא נטען להוצאה בגין עזרה בשכר. נכויותיו של התובע אינן מצדיקות פסיקת פיצוי לעתיד, וודאי שלא על דרך של חישוב פיצוי שבועי. במכלול נסיבות העניין אני מוצאת להעמיד את הפיצוי בראש נזק זה על דרך האומדן בסך של 10,000 ₪ נכון ליום פסק הדין.
הוצאות
16.התובע טען להוצאות רפואיות בגין תשלום השתתפות בעלויות קופת החולים לביקורים אצל רופאים מומחים ורכישת תרופות, להן הוא נזקק גם כיום, וכן בגין נסיעות לטיפולים ובדיקות רפואיות שהוגש תיעוד שלהם. התובע העיד כי לא ייחס חשיבות לשמירת קבלות ולתצהירו צורפו קבלות בודדות (סעיפים 25-24 לתצהיר התובע ועדותו בעמ' 14 ש' 13-6). כמו כן עסקינן בתאונת עבודה שהוכרה על-ידי המל"ל. בנסיבות אלה אני מעמידה את הפיצוי בראש נזק זה על דרך האומדן בסך של 2,000 ₪ נכון ליום פסק הדין.
נזק לא ממוני
17.התובע זכאי לפיצוי על-פי תקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), התשל"ו-1976 על בסיס נכות משוקללת בשיעור 19%, בניכוי גיל ובצירוף ריבית מיום התאונה. סכום זה עומד נכון ליום פסק הדין על סך מעוגל של 34,000 ₪.
ניכויים
18.מסכום הפיצויים יש להפחית את דמי הפגיעה (7,482 ₪ מיום 13.5.14, 3,401 ₪ מיום 18.5.14, 9,750 ₪ מיום 1.7.14) וגמלאות נכות מעבודה ששולמו לתובע על-ידי המל"ל (סה"כ 121,543 ₪), וזאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום התשלום בפועל (ראו: חמשת העמודים הראשונים בנספח ב' לתיק מוצגי הנתבעת 3).
סוף דבר
19.התביעה נגד הנתבעות 2-1 נדחית.
התביעה נגד הנתבעת 3 מתקבלת כך שעל הנתבעת 3 לשלם לתובע את הסכומים שנפסקו בראשי הנזק השונים בניכוי תגמולי המל"ל כאמור לעיל.
הנתבעת 3 תישא בהוצאות המשפט בהן נשא התובע וכן בשכר-טרחת עורך-דינו בשיעור 15.21% (כולל מע"מ).
כמו כן בשים לב להיקף העבודה שנדרשה מן הנתבעות 2-1 לאחר צירופה של הנתבעת 3 להליך, ונוכח הכחשתה את החבות על אף עמדת התובע בנוגע לסיווג התאונה, אני מוצאת לחייב את הנתבעת 3 לשלם לנתבעות 2-1 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 12,000 ₪ (לעניין זה ראו: רע"א 1828/09 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' ג'ינו, פסקה 10 (21.10.2009)).
הסכומים הנ"ל ישולמו בתוך 30 ימים מעת המצאת פסק הדין, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד יום התשלום בפועל.
20.המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.
ניתן היום, ג' אדר ב' תשפ"ב, 06 מרץ 2022, בהעדר הצדדים.
