החלטה בבקשה להתנגדות לצו ירושה

לפניי הליכים משפטיים העוסקים בעיזבון המנוחה *** (להלן: "המנוחה"), שנפטרה ביום 00.00.0000, באופן פתאומי, כשהיא רווקה וללא ילדים.

במסגרת ההליכים דנן הוגשה בקשה לצו ירושה ע"י מר ב. (להלן: "המבקש"), והוגשה התנגדות ע"י אימה של המנוחה (להלן: "אם המנוחה") ובהחלטה מיום 1.12.2020, צורפו כצד להליכים – הגב' א. (להלן: "א") והגב' ש. (להלן: "ש"), שהן שתי אחיותיה של המנוחה (שלושתן יחד ייקראו להלן: "המתנגדות").

הערה מקדימה

1. שני הצדדים העלו טענות לא מעטות ביחס לשני הסכמים שנערכו בין הצדדים לחלוקת עיזבון המנוחה (להלן: "ההסכמים"). מבלי להביע עמדה בסוגיית תוקפם של ההסכמים, בשים לב לעובדה שהם נערכו לפני קביעת זהות היורשים ולא זכו לאישור של ערכאה משפטית מוסמכת, סוגיית ביטול ההסכמים לא תידון במסגרת ההליכים דנן (הבקשה למתן צו ירושה וההתנגדות לה), שמטרתם לקבוע את זהות היורשים ותו לא.

    

    

    

    

   עיקר טענות המתנגדות

    

2. המבקש אינו ידוע בציבור של המנוחה לא מכוח חוק הירושה, תשכ"ה – 1965 (להלן: "חוק הירושה") ולא מכוח חזקת השיתוף. המבקש לא ניהל משק בית משותף עם המנוחה ולא היה ביניהם שיתוף כלכלי. המנוחה היא זו אשר נשאה בהוצאות משק הבית והכלכלה ובתשלומי שכירות הדירה והיא הייתה המפרנסת העיקרית ואילו המבקש לא נשא בתשלומים באופן שווה כבן זוג ידוע בציבור, אלא התגורר עם המנוחה מתוך צורך אישי ומטעמי נוחות בלבד.

    

3. המבקש היה בן זוגה של המנוחה והתגורר עמה ב***, אך הוא לא היה ידוע בציבור של המנוחה עפ"י הדין וההלכה ואין הוא עומד בקריטריונים הקבועים בדין להכרה בו כידוע בציבור של המנוחה.

    

4. המבקש והמנוחה התגוררו יחד בדירה ב*** ברחוב ***, *** ואולם לא היה שיתוף כלכלי ביניהם. המנוחה והמבקש לא ניהלו קופה משותפת. המבקש לא עבד בעבודה חיצונית ולא תרם לפרנסת הבית.

    

5. מתוך כל השנים בהן היו המבקש והמנוחה יחד, ריצה המבקש עונש מאסר בבית סוהר במשך כ-8-10 שנים.

    

6. לא הייתה למנוחה כל כוונה ליצור שיתוף כלכלי או רכושי עם המבקש.

    

7. המנוחה התגוררה עם המבקש מטעמי נוחות בלבד ונשאה לבדה בכל הוצאות החזקת הדירה והכלכלה, לא ניהלה חשבון בנק משותף עם המבקש ולא היה להם רכוש משותף.

    

8. נפל פגם בתצהיר ההסתלקות עליו חתמה אם המנוחה, מאחר שלא ניתנו לה הסברים בעניין מהותו והשלכותיו המשפטיות ואין הוא יכול לשמש כתמיכה לבקשה למתן צו ירושה.

    

9. למנוחה הייתה דירה בבעלותה ברחוב *** ב***, הידועה כגוש *** חלקה *** (להלן: "הדירה בX"). דירה זו איננה יכולה להיכלל במסגרת צו הירושה, מפני שנרכשה מס' שנים לפני שהמנוחה הכירה את המבקש (בשנים 1993-1994), באמצעות כספי הורי המנוחה ומשכנתה שנטלה המנוחה.

    

    

10. לחלופין, לאור סעיף 5(א)(1) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג – 1973, אין למבקש חלק בדירה, מאחר שלא נטל חלק ברכישתה, בתשלומים ששולמו בגינה, או בהוצאות החזקתה. כמו כן, הסכם השכרת הדירה בX נערך בשם המנוחה בלבד. נכון למועד הגשת ההתנגדות המבקש פעל להשכרת הדירה בX וקיבל דמי שכירות עבורה.

     

11. המבקש והמנוחה הכירו בשנת 1999-2000 ולא בשנת 1997, כפי שטען המבקש.

     

12. לאור זאת יש להורות, בין היתר, על דחיית הבקשה למתן צו ירושה שהוגשה ע"י המבקש ולקבוע כי אם המנוחה היא היורשת היחידה של המנוחה עפ"י דין.

     

    עיקר טענות המבקש

     

13. המבקש והמנוחה היו ידועים בציבור וניהלו משק בית משותף, למעלה מ-20 שנים ועד ליום פטירתה. אם המנוחה ומשפחתה, כמו גם כל מכרי בני הזוג, ראו בהם בעל ואישה לכל דבר ועניין. המבקש הקריב משנותיו היפות למנוחה, תוך שראה בה כל עולמו.

     

14. המבקש פעל בהתאם להוראות המנוחה ובין היתר, העביר לה כספי מזומן לצורכי ניהול משק הבית המשותף. המנוחה השתתפה בסך של כ-30,000 ₪ לצורך רכישת רכב מסוג *** עבור המבקש, העבירה כסף לחשבון הבנק שלו וכו'.

     

15. המבקש אף הוא נטל הלוואות והעביר למנוחה כסף עבור שיפוץ הדירה בX.

     

16. המבקש הכיר את המנוחה בשנת 1997, בעת שהתגוררה ב***. בסמוך לתחילת הקשר עברו המבקש והמנוחה להתגורר יחד.

     

17. הודות לסיוע של המבקש, בשנת 2008 החלה המנוחה לעבוד ב***.

     

18. בשנת 2017, או סמוך לכך, רצו המבקש והמנוחה להתחתן, אך הדבר נבצר מהם בשל קשיים שהערימו עליהם ברבנות, נוכח ספקות שהתעוררו באשר ליהדותה של המנוחה.

     

19. המנוחה לא יכלה להביא ילדים לעולם, בשל בעיה רפואית שהייתה לה והדבר לא מנע מהמבקש לקשור את גורלו בגורלה, על אף העובדה כי לא יזכה להביא עמה לעולם ילדים, מפאת מצבה הרפואי.

     

20. גם בני משפחתה של המנוחה וכל מכריה ראו בה ובמבקש כבעל ואישה לכל דבר ועניין.

     

21. סמוך לפטירתה, המנוחה והמבקש עברו לגור ב***, תוך שהיה שיתוף מלא ביניהם. המבקש העביר לידיה של המנוחה כסף ופעל בהתאם להוראות שלה. משעה שהמבקש מתקשה בכתיבה וקריאה, המנוחה הייתה דומיננטית בניהול משק הבית ולכן היא זו שחתמה על חוזי שכירות וטיפלה בהתקשרות מול ספקי השירות. ואולם תשלומי המשכנתה, השכירות וכו' נעשו, בין היתר, מכספו של המבקש. המבקש ערך קניות שבועיות.

     

22. המבקש הקריב את חייו ושנותיו עבור המנוחה ואף נטל על עצמו תיק פלילי שהמנוחה הייתה מעורבת בו. המנוחה הבטיחה למבקש שאם ייקח על עצמו את האחריות היא תפתח דף חדש בחייה ותפסיק לעסוק בפלילים.

     

23. לאחר שסיים לרצות את עונש המאסר, החל המבקש לעבוד בעבודות מסודרות, נטל הלוואות, משך כספים במזומן וביצע רכישות, בהתאם להוראות המנוחה. לרוב המבקש העביר למנוחה כסף ולעיתים גם היא העבירה לו.

     

24. על המצבה של המנוחה נכתבה המילה "אשתי", זאת בניגוד לטענת אם המנוחה כי היא ובנותיה מעולם לא נתנו הסכמתן להכיר במשיב כידוע בציבור.

     

25. למשפחת המנוחה היה ידוע כי המנוחה והמבקש רצו להינשא, אך הדבר לא יצא אל הפועל בשל הקשיים שנתקלו בהם ברבנות.

     

26. החל משנת 2011 נהגו המבקש והמנוחה לטוס לבקר את אם המנוחה לפרק זמן של חודש והיא אירחה אותם בביתה וראתה בהם כבעל ואישה.

     

27. קיימים תצהירי הסתלקות של בני משפחתה של המנוחה שהכירו במשיב כידוע בציבור של המנוחה וכעת מנסים לחזור בהם בחוסר תום לב ולשם רדיפת בצע ותו לא.

     

    גדר המחלוקת

     

28. גדר המחלוקת לצורך ההכרעה בהליכים אלה הוא האם המבקש והמנוחה היו ידועים בציבור.

     

29. מחלוקת זו תתברר על רקע הסכמת הצדדים כי המבקש והמנוחה (להלן: "בני הזוג") התגוררו יחד ראו: ס' 5-6 להתנגדות שנים רבות ראו: ס' 7 להתנגדות, ס' 1 לתשובה להתנגדות.

     

30. ההכרעה בגדר המחלוקת תשליך על זהות היורשים על פי דין.

     

    דיון והכרעה

     

31. לאחר עיון במלוא התשתית הראייתית, הגעתי למסקנה כי דין ההתנגדות להידחות. כפועל יוצא, דין הבקשה לצו ירושה שהוגשה ע"י המבקש להתקבל.

     

32. המתנגדות ביקשו לבסס את ההתנגדות בעיקר על הטענה כי לא שרר שיתוף כלכלי כלשהו בין המבקש למנוחה וכי המנוחה היא זו שנשאה במרבית הוצאות משק הבית והכלכלה ראו: ס' 3, 5, 8 ג' לכתב ההתנגדות; פרוט' עמ' 17 ש' 10, 12, 14-15, 34-35.

     

33. גם אם יש ממש בטענה זו של המתנגדות – וער אני לתשובותיו של המבקש בחקירה הנגדית בכל הנוגע להיעדר השיתוף הכלכלי, היעדר חשבון בנק משותף ראו: פרוט' עמ' 3 ש' 1-2, היעדר רכישת נכסי נדל"ן משותפים עם המנוחה ראו: פרוט' עמ' 3 ש' 8-9, היעדר ייפוי כוח שניתן למבקש על ידי המנוחה ראו: פרוט' עמ' 3 ש' 15-18 וכו' – הרי שאין בהיעדר שיתוף כלכלי כדי להשליך על שאלת הכרת בני הזוג כידועים בציבור.

     

34. סעיף 55 לחוק הירושה קובע:

     

    "איש ואשה החיים חיי משפחה במשק בית משותף אך אינם נשואים זה לזה, ומת אחד מהם ובשעת מותו אף אחד מהם לא היה נשוי לאדם אחר, רואים את הנשאר בחיים כאילו המוריש ציווה לו מה שהנשאר בחיים היה מקבל בירושה על-פי דין אילו היו נשואים זה לזה, והוא כשאין הוראה אחרת, מפורשת או משתמעת, בצוואה שהשאיר המוריש".

     

35. במסגרת ע"א 741/88 שנצר נ' ריבלין, פ"ד מה(2)89 קבע בית המשפט העליון כי:

     

    "מטרתו של סעיף 55 הייתה להשוות את מעמדו של הידוע בציבור למעמדו של בן הזוג הנשוי, ככל שמדובר בזכות הירושה על-פי דין. המחוקק לא קבע סייגים להוראת סעיף 55 באשר לדירת מגורים או באשר לכל תחום אחר. לפיכך, אם עומד בן הזוג בדרישות ובתנאי סעיף 55, אזי מתייחס אליו המחוקק כאילו היה בן-זוג נשוי לכל דבר ועניין. לא זו בלבד שאין בסעיף 55 או סעיף 11(א)(2) דבר המעיד על יחס שונה לנשוי ולידוע בציבור, אלא שההפך הוא הנכון..."

     

36. במסגרת ע"א 1717/98 בלאי נ' פוזש, פ"ד נד(4)376 קבע בית המשפט העליון כי:

     

    "מטרתו של סעיף 55 לא היתה ליצור הסדר מיוחד – העומד בין ירושה עפ"י דין לבין ירושה עפ"י צוואה – אלא להשוות את מעמדם של בני זוג לא נשואים שנתקיימו בהם היסודות בסעיף (ידועים בציבור) למעמדם של בני זוג נשואים. לפיכך, אם עומד בן הזוג בדרישות ובתנאי סעיף 55, אזי מתייחס אליו המחוקק כאילו היה בן-זוג נשוי לכל דבר ועניין"

     

37. במסגרת בע"מ 9607/03 פלוני נ' פלונית, פ"ד סא(3)726 קבע בית המשפט העליון כי:

     

    "בצדק ציין השופט י. טירקל כי הזכות לרשת על פי סעיף 55 אינה תלויה בתנאי נוסף או בכוונה כלשהי של בן הזוג שנפטר, אלא די בכך ששלושת היסודות נתקיימו כדי שבן הזוג שלא היה נשוי למנוח יהיה זכאי לרשת אותו כאילו היו נשואים"

     

38. על יסוד הלכות אלה קבעה כב' השופטת פאני גילת כהן בת"ע 53441-09-16 אלמוניות נ' האפוטרופוס הכללי (2.1.2020) [פורסם בנבו] כי:

     

    "הנה כי כן, התכלית החקיקתית שמאחורי הוראת סעיף 55 לחוק הירושה היא השוואת מעמדו של הידוע בציבור לבן הזוג הנשוי בכל הנוגע לזכות הירושה על פי דין.

     

    לפיכך, כשם שאיננו מצווים לבחון קיומה של כוונת שיתוף או כוונת הורשה בין בני זוג נשואים עת נדרשים אנו להוציא תחת ידינו צו ירושה, אין לעשות כן ביחס לבן או בת הזוג הידועים בציבור, ובלבד שמתקיימים שלושת התנאים הקבועים בסעיף 55 לחוק הירושה"

     

39. באופן דומה קבע כב' השופט רן ארנון בת"ע 62923-08-19 פלוני נ' האפוטרופוס הכללי מחוז חיפה והצפון ואח' (30.8.2021) [פורסם בנבו] כי:

     

    "הלכה פסוקה היא, כי לצורך ההכרעה בשאלה האם בן הזוג הנותר בחיים בא בגדרו של סעיף 55 לחוק, יש להוכיח עמידה בשלושת התנאים המצטברים דלעיל, ולא נדרשת הוכחתה של כוונת הורשה או כוונת שיתוף של בן הזוג המוריש ביחס לבן הזוג הנותר בחיים"

     

40. במילים אחרות, לצורך ההכרעה בשאלת זכות הירושה של בן הזוג הנותר בחיים, בהתאם לס' 55 לחוק הירושה, אין להידרש לבחינת השיתוף הכלכלי או לכוונת שיתוף של בני הזוג ויש לבחון את התנאים שנקבעו בס' 55 לחוק הירושה, דהיינו:

    קיום יחסי משפחה;

    משק בית משותף;

    איש מהצדדים אינו נשוי לאדם אחר.

    ראו: בג"צ 673/89 משולם נ' בית הדין הרבני הגדול, פ"ד מה(5) 594.

     

41. הבחינה תיעשה ברוח הפסיקה לפיה: "המבחן שמציב סעיף 55, הוא מבחן גמיש; אין לקבוע לו קריטריונים נוקשים, ויציקת התוכן תיעשה בהתאם לנסיבותיו הקונקרטיות של כל מקרה" ראו: ע"א 107/87 אלון נ' מנדלסון, פ"ד מג(1)431; ע"א 79/83 היועץ המשפטי לממשלה נ' שוקרן, פ"ד לט(2)690.

     

42. בתוך כך ובהתאם לקריטריונים שנקבעו בפסיקה, הבחינה האם בני הזוג היו ידועים בציבור תיעשה על פי קריטריונים סובייקטיביים. דהיינו, כיצד ראו בני הזוג עצמם את מערכת היחסים ביניהם ראו: ע"א 79/83 היועץ המשפטי לממשלה נ' שוקרן, פ"ד לט(2) 690, 694; עמ"ש 4294-03-20 א.ב נ' עו"ד מנהל עיזבון המנוח ג.ד. ז"ל (29.11.2020) [פורסם בנבו] ומבלי לחפש קריטריונים נוקשים למונחים "חיי משפחה" וכן "ניהול בית משותף" ראו: ע"א 107/87 אלון נ' מנדלסון, פ"ד מג(1) 431; תלה"מ 53202-02-17 פלונית נ' אלמוני (25.5.2019) [פורסם בנבו].

     

    קיום יחסי משפחה

     

43. יסוד זה מורכב מחיים אינטימיים כמו בין בעל לאשתו המושתתים על אותו יחס של חיבה ואהבה, מסירות ונאמנות, המראה שהם קשרו את גורלם זה בזה ראו: ע"א 6434/00 דנינו נ' מנע, פ"ד נו(3) 683; ע"א 235/72 בירנבאום נ' עזבון לוין, פ"ד כז(1) 645; בג"צ 4178/04 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול לערעורים, סב(1) 235.

     

44. בין הצדדים לא הייתה מחלוקת כאמור כי בני הזוג התגוררו יחד במשך תקופה ארוכה.

     

45. במסגרת ע"א 621/69 נסיס נ' יוסטר, פ"ד כד(1) 617 הבהיר בית המשפט העליון כי:

     

    "המחוקק לא קבע תקופת זמן מינימלית לקיום חיי המשפחה המשותפים... תקופת זמן של קרוב לשנה יכולה להיות מספקת, ובלבד שבמשך כל אותו זמן התנהלו החיים המשותפים על בסיס אותו קשר עמוק הקיים, כרגיל, בין בעל ואשה הנשואים כחוק. אין ספק כי תקופת זמן כזאת, וגם קצרה ממנה בהרבה, מספקת בהחלט, ואמנם העיקר הוא בקשר הקיים בין בני-הזוג בזמן זה"

     

46. במקרה שלפניי עסקינן בקשר זוגי שנמשך כשני עשורים והעובדה כי מדובר בפרק זמן ממושך מובילה למסקנה כי לא מדובר בשני זרים אשר התגוררו זה לצד זה "מטעמי נוחות בלבד" ראו: ס' 9 לכתב ההתנגדות, אלא מדובר במערכת זוגית יציבה וממושכת.

     

47. בנוסף, בתקופת הקשר הזוגי, כשאם המנוחה התגוררה בישראל, בני הזוג ביקרו אותה בדירתה בסופי שבוע ראו: פרוט' עמ' 10 ש' 12-13 וכאשר עברה להתגורר ב***, בני הזוג ביקרו אותה בתדירות של אחת לשנה ראו: ס' 24 לתשובה להתנגדות, פרוט' עמ' 10 ש' 14-18, 27-32 כאשר כל ביקור נמשך כחודש ימים ראו: ס' 24 לתשובה להתנגדות, נספח 10 לתיק המוצגים של המבקש.

     

48. בעת הביקורים ב***, בני הזוג בילו עם בני משפחתה של המנוחה ראו: פרוט' עמ' 12 ש' 7-8 והמנוחה רכשה מתנות לקרובי המשפחה של המבקש ראו: פרוט' עמ' 12 ש' 13-14.

     

49. ראיה משמעותית נוספת לכך שבני הזוג היו ידועים בציבור הינה כי על המצבה של המנוחה נכתב "ביתי אשתי ואחותנו היקרה ב." (ההדגשה לא במקור – פ.ג.) ראו: נספח 4 לתיק המוצגים של המבקש. ראיה זו מתעצמת ומקבלת משמעות נוספת לנוכח העובדה כי המצבה הוזמנה על ידי א. ראו: נספח 15 לתיק המוצגים של המתנגדות, בשיתוף עם המבקש ראו: פרוט' עמ' 13 ש' 27-28 והדעת נותנת כי הכיתוב "אשתי" נעשה על דעת המתנגדות ותוך הכרה מלאה של מערכת היחסים בין בני הזוג.

     

50. זאת ועוד, כאשר בטרם הפטירה הפתאומית, הובאה המנוחה לבית החולים, המבקש הודיע על כך ל-א. ראו: פרוט' עמ' 13 ש' 12-13, שהה עם אחיותיו לצד המנוחה ברגעיה האחרונים ראו: פרוט' עמ' 13 ש' 18-19 והצוות הרפואי ראה במבקש כבעלה של המנוחה ראו: פרוט' עמ' 13 ש' 17-18.

     

51. על יסוד תשתית ראייתית זו, ניתן לקבוע כי הקשר הזוגי של בני הזוג התאפיין בקיום יחסי משפחה.

     

52. ער אני לטענת המתנגדות כי המבקש ריצה עונש מאסר ממושך בתקופת החיים המשותפים ראו: ס' 7 לכתב ההתנגדות ואולם העובדה כי בתום תקופת ריצוי העונש, בני הזוג המשיכו בקיום חיי הזוגיות, מחזקת את המסקנה כי בני הזוג "קשרו את גורלם זה בזה" ראו: ע"א 6434/00 לעיל.

     

53. ער אני לטענת המתנגדות כי בני הזוג לא נישאו זל"ז על אף שלכאורה לא הייתה כל מניעה להינשא ראו: נספח 2 ו-19 לתיק המוצגים של המתנגדות, פרוט' עמ' 4 ש' 12-19, עמ' 17 ש' 27-29.

     

54. יכולות להיות סיבות שונות לכך שבני זוג לא נישאו, היטיב לתאר זאת פרופ' דניאל פרידמן במאמרו:

     

    "קיימות סיבות שונות לכך שבני זוג אינם נישאים. עיתים הסיבה כלכלית, כגון הפסקת תשלום פנסיה לאלמנה עם הינשאה, עיתים הסיבה היא מניעה חוקית להינשא, כגון כהן או גרושה... החשיבות העיקרית להכרה במוסד הידועה בציבור הוא בצורך להעניק טובות הנאה של בן הזוג לידועה בציבור...".

    ראו: פרופ' דניאל פרידמן "הידועה בציבור בדין הישראלי" עיוני משפט ג 459 (1973).

     

55. ואולם, הבחירה שלא להינשא חרף העובדה שלא קיימת מניעה חיצונית לכך היא אך אינדיקציה אחת מני רבות ראו: עמ"ש 4294-03-20 א.ב נ' עו"ד מנהל עיזבון המנוח ג.ד. ז"ל (29.11.2020) [פורסם בנבו].

     

56. מכל מקום, השאלה החשובה היא מהי הכוונה העולה מהתנהגות הצדדים, להבדיל מפעולה פורמלית כלשהי.

     

57. הדבר נכון ביתר שאת, מקום בו האפשרות להינשא נדונה על ידי הצדדים והמנוחה אף שיתפה בכך את המתנגדות ראו: פרוט' עמ' 11 ש' 21-24, עמ' 12 ש' 26-27.

     

58. ער אני לטענת המתנגדות כי כתובת הדואר של המבקש ושל המנוחה לא הייתה כתובת דואר משותפת ראו: פרוט עמ' 17 ש' 24-25.

     

     

59. במסגרת בג"צ 721/94 אל-על נתיבי אויר לישראל נ' דנילוביץ, פ"ד מח(5) 749 בן זוג/ ידוע בציבור תואר כדלהלן:

     

    ".... בעבור זה שעמו הוא חי ושאתו הוא מנהל משק משותף, שממנו הוא נפרד כאשר הוא יוצא לטיסותיו, ושאליו הוא חוזר בסיום עבודתו. זוהי אמת המידה המשותפת לבת-זוג ולידועה בציבור גם יחד"

     

60. בתוך כך אין משמעות ממשית לרישום כתובת הדואר, כאשר אין מחלוקת כי הצדדים התגוררו יחד.

     

61. לאור האמור אני קובע כי התקיים התנאי של "קיום חיי משפחה" הדרוש להכרת בני הזוג כידועים בציבור.

     

    ניהול משק בית משותף

     

62. בע"א 621/69 נסיס נ' יוסטר, פ"ד כד 617 קבע בית המשפט העליון כי:

     

    'משק בית משותף' פירושו שיתוף במקום מגורים, אכילה, שתיה, לינה, הלבשה ושאר הצרכים שאדם נזקק להם בימינו אנו בחיי יום יום כאשר כל אחד מבני הזוג מקבל את הדרוש לו ותורם אם מכספו ואם מטרחו ועמלו את חלקו כפי יכולתו ואפשרויותיו, ומצב זה נוצר ומתקיים מתוך הסכמת הצדדים מפורשת או מכללא".

     

63. בע"א 107/87 אלון נ' מנדלסון, מג(1) 431 (1989)‏‏ קבע בית המשפט העליון כי:

     

    "משק בית משותף" אין פירושו בהכרח שיתוף קנייני בנכסים. השאלה, אם לפנינו בני-זוג החיים "חיי משפחה במשק בית משותף", אינה עוסקת בבדיקת מערכת היחסים הקניינית שביניהם. שאלת השיתוף או ההפרדה שנהגו בנכסיהם היא שאלה נפרדת, אשר אינה קשורה לשאלת מעמדם כבני זוג."

    ראו גם: עמ"ש 4294-03-20 א.ב נ' עו"ד מנהל עיזבון המנוח ג.ד. ז"ל (29.11.2020) [פורסם בנבו].

     

     

64. התשובה לשאלה האם בני הזוג ניהלו משק בית משותף מצויה אף בטענות המתנגדות שבאו לידי ביטוי במסגרת כתב ההתנגדות. לטענת המתנגדות:

     

    "...המנוחה היא זו אשר נשאה בהוצאות של משק הבית והכלכלה וכן תשלומי שכירות הדירה והיא הייתה המפרנסת העיקרית ואילו המשיב לא נשא בתשלומים ו/או בכל תשלום אחר שהוא באופן שווה..." ראו: ס' 3 לכתב ההתנגדות.

     

    "... המנוחה היא זו אשר עבדה כמעט לבדה וניהלה באופן עצמאי לחלוטין את משק הבית... ואילו המשיב לא עבד כלל בעבודה קבועה..." ראו: ס' 7 לכתב ההתנגדות.

     

65. במילים אחרות, לא הייתה מחלוקת על קיומו משק בית משותף וטענת המתנגדות התמקדה בחלוקת הנטל לניהול משק הבית.

     

66. בהתאם לפסיקה, בהיות בני הזוג ידועים בציבור, אין מקום להתחשבנות ביחס להוצאות במהלך החיים המשותפים ראו: תמ"ש 14157-02-15 (26.12.2016) [פורסם בנבו]; תמ"ש 45497-10-14 (2.7.2019) [פורסם בנבו] השוו גם: תמ"ש 4046-05-12 (2.1.2017) [פורסם בנבו]; תלה"מ 9934-07-17 (12.2.2019) [פורסם בנבו]; תמ"ש 14157-02-15 (26.12.2016) [פורסם בנבו], אשר עסקו בזוגות נשואים ואולם ניתן להקיש מפסקי דין אלה למקרה שלפניי, נוכח מגמת הפסיקה להשוות ידועים בציבור לזוג נשוי בכל הנוגע לתכולתו של ס' 55 לחוק הירושה ועל רקע ההלכה לפיה אין לקבוע הלכות שונות וגדרים שונים בהתייחס למשטר "חזקת השיתוף" ומנגד משטר "איזון המשאבים" ראו: ע"א 806/93 הדרי נ' הדרי, פ"ד מח(3) 685; ע"מ 821/05 ש.א. נ' ש.ג. (12.11.2006) [פורסם בנבו]; ע"מ (חיפה) 363/06 פלונית נ' פלוני (8.2.2007) [פורסם בנבו]; תמ"ש 1933/09 (9.2.2010) [פורסם בנבו].

     

67. בתוך כך, אין מקום לייחס חשיבות מיוחדת לעובדה שהמנוחה נשאה במרבית הוצאות משק הבית.

     

68. הדבר נכון ביתר שאת, מקום בו גם לטענת המתנגדות המנוחה הייתה "המפרנסת העיקרית" ראו: ס' 3 לכתב ההתנגדות והיא זו שהכתיבה את ההתנהלות הכלכלית בין בני הזוג, במסגרתה היא הייתה "הגורם המממן הדומיננטי".

     

     

     

69. הדבר נלמד מן העובדה לפיה המנוחה רכשה למבקש רכב ראו: נספח 6 לתיק המוצגים של המבקש, פרוט' עמ' 14 ש' 20-21 ומימנה עבורו את פוליסת הביטוח ראו: נספח 7 לתיק המוצגים של המבקש וכן את הנסיעות של בני הזוג לחו"ל ראו: נספח 8 לתיק המוצגים של המבקש.

     

70. לאור האמור אני קובע כי התקיים התנאי של "ניהול משק בית משותף" הדרוש להכרת בני הזוג כידועים בציבור.

     

71. כפועל יוצא, אני קובע כי בני הזוג היו ידועים בציבור לצורך ס' 55 לחוק הירושה.

     

72. המשמעות המעשית של קביעה זו הינה כי אני דוחה את ההתנגדות ומקבל את הבקשה לצו ירושה, שהוגשה ע"י המבקש.

     

73. לאור התוצאה, המתנגדות יישאו בהוצאות משפט בסך של 50,000 ₪.

74. צו ירושה יוגש לחתימתי, על ידי ב"כ המבקש בתוך 10 ימים, כשהוא ערוך בהתאם לתקנה 24 (א) לתקנות הירושה, תשנ"ח 1998. נוסח הצו יתואם עם ב"כ היועמ"ש ועובדה זו תצוין בבקשה הנלווית לצו.

     

75. המזכירות תסגור את התיק.

     

    אני מתיר את פרסום פסק הדין לאחר השמטת פרטים מזהים.

     

    ניתן היום, ט"ז טבת תשפ"ב, 20 דצמבר 2021, בהעדר הצדדים.