פלוני נ' דלישס מרכולים בע"מ

נציג ציבור (עובדים) מר בועז סנדרוב

נציג ציבור (מעסיקים) מר נמרוד משאלי

פסק דין

1. התובע, מר ------ , הועסק במרכולים של הנתבעת – חברת דלישס מרכולים בע"מ - מיום 28.11.16 עד ליום 20.6.19, מועד בו חתם על מסמך שבו:

   • הודה בגניבה של מוצרים ממרכולי הנתבעת במשך תקופה ארוכה בשווי של עשרות אלפי ₪.

   • הביע הסכמה לפיטוריו ללא פיצויי פיטורים וללא הודעה מוקדמת, תוך וויתור על כל זכות אחרת ככל שעומדת לו כנגד הנתבעת (לרבות משכורתו האחרונה), והסמיך את הנתבעת לקבל מקופת הפיצויים של התובע את הסכומים שהופקדו בגין פיצויי פיטורים.

   • התחייב לפצות את הנתבעת בסך 30,000 ₪.

     (להלן: "כתב הוויתור").

2. בתביעה זו עותר התובע לצווים הצהרתיים, לצווי עשה ולסעדים כספיים, כמפורט להלן:

   • צו הצהרתי הקובע כי כתב הוויתור מבוטל, בשל היותו לא חוקי ו/או נוגד את דיני מדינת ישראל ו/או נוגד את הוראות הפסיקה ו/או משום שהוא נכרת בטעות ו/או בהטעיה ו/או בעושק ו/או בכפיה ו/או תחת איומים ו/או תחת לחץ ו/או מכל סיבה שהיא כפי שיורה בית הדין.

   • צו המורה כי כדין ביטל התובע המחאות שמסר לנתבעת וכי חל איסור על הנתבעת לפעול לגבייתן, ומורה לנתבעת להשיבן לו.

   • צו המורה לנתבעת לתת לתובע מכתב פיטורים כולל פירוט תקופת העסקתו ולהנפיק לו תלושי שכר כדין.

   • סעדים כספיים בגין גמול עבודה בשעות נוספות, דמי מחלה, פדיון חופשה, דמי הבראה, הפרשי פנסיה, פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין ועגמת נפש, פיצוי בגין אי מסירת הודעה בכתב על תנאי עבודה, פיצוי לדוגמה לפי סעיף 26א לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958 ופיצוי בגין פרסום לשון הרע.

3. הנתבעת הגישה כתב הגנה בו הכחישה את זכאותו של התובע לכל הסעדים שתבע וטענה כי הצדדים הגיעו להסכמה לפיה עבודתו של התובע תסתיים ללא תשלום פיצויי פיטורים וללא הודעה מוקדמת, תוך שהתובע מוותר על כל זכות שעמדה לו, וכי בנוסף לכך התובע התחייב לשלם לנתבעת סך 30,000 ₪ לכיסוי חלק מחובותיו לנתבעת בגין מעשי הגניבה. כן טענה הנתבעת כי גם לו ייפסק לתובע סכום כלשהו, יש לקזז כנגדו את שווי המוצרים שהוא גנב מהנתבעת וכן סכומים ששולמו לתובע בעד שעות עבודה שדווחו על ידו במרמה אך לא בוצעו על ידו.

4. בהמשך הגישה הנתבעת תביעה שכנגד לתשלום סך 473,500 ₪, לפי פירוט כלהלן:

   • 50,000 ₪ בגין חוסרים במרכול שבו הועסק הנתבע שכנגד ברובע היהודי מחודש דצמבר 2016 עד חודש יוני 2017.

   • 150,000 ₪ בגין חוסרים במרכול ברחוב בצלאל בו הועסק הנתבע שכנגד בין חודש יולי 2017 עד לחודש אפריל 2018.

   • 150,000 ₪ בגין חוסרים במרכול ברחוב ניקנור, בו הועסק הנתבע שכנגד בין חודש יולי 2018 עד לחודש יוני 2019.

   • 87,500 ₪ בגין הפסד רווחים של התובעת שכנגד בגין מכירות מוצרים במרכוליה.

   • 30,000 ₪ בגין דיווח כוזב על נוכחות של הנתבע שכנגד בעבודה.

5. הנתבע שכנגד הגיש כתב הגנה בו הכחיש את זכאותה של התובעת שכנגד לכל סכום וטען כי כתב התביעה שכנגד הוגש בחוסר תום לב, אך כמשקל נגד מלאכותי ואמצעי לחץ, כדי להרתיע את התובע מלעמוד על תביעתו הצודקת.

    

   רקע עובדתי

6. הנתבעת מפעילה רשת מרכולים לשיווק מוצרי מזון בשם המסחר "זול טוב".

7. התובע עלה לישראל מצרפת בשנת 1993.

8. התובע הועסק על ידי הנתבעת החל מיום 28.11.16. אין חולק על כך שהתובע הועסק שישה ימים בשבוע ושעות עבודתו הוגדרו מ-6:30 עד 15:30.

9. התובע חתם בתחילת העסקתו על חוזה עבודה ו"הסכם אמינות" שהוצגו בהליך על ידי הנתבעת. על גבי חוזה העבודה רשם מר ליאור שלום, מנכ"ל הנתבעת (להלן: "מר שלום"), בכתב ידו: "סגירה לפי 7000 נטו + נסיעות שעות כל החודש מ-630 בוקר עד 1530". עם זאת, לא הובאה על ידי הנתבעת עדות או ראיה בדבר מסירת העתקם של חוזה העבודה ו"הסכם אמינות" לתובע, ולא נסתרה עדותו של התובע כי אלה לא נמסרו לו. אמנם התובע נמנע בתצהירו מלהתייחס לחתימה, שנחזתה להיות שלו, על גבי העתק דפי חוזה העבודה ועל "הסכם אמינות חד צדדי" שצורפו לגילוי המסמכים של הנתבעת, ורק בחקירתו הנגדית אישר שאלה חתימותיו, אך אין בכך די כדי לסתור את עדות התובע בתצהירו לפיה לא נמסרו לו העתקים של אותם מסמכים. גרסת התובע מתיישבת עם העובדה חוזה העבודה כולל הוראות שהצדדים מסכימים כי לא היוו חלק מן ההסכמות שקדמו להעסקת התובע: הוראה כי "שכר של העובד יחושב על בסיס שכר של 25 ₪ ברוטו לשעה" ו"העובד יעבוד "שעות נוספות" אך ורק על פי דרישת הממונים עליו ובאישורם מראש. על שעות נוספות העולות על תחום יום העבודה הקבוע על פי דין, יקבל העובד גמול שעות נוספות בהתאם לחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951". שהרי מתכונת העבודה של התובע "כל החודש מ-630 בוקר עד 1530", כללה העסקה בשעות נוספות, ואין חולק על כך ששכר נטו בשיעור 7,000 ₪ כלל, על פי הסכמת הצדדים, תמורה בעד ביצוע עבודה בשעות נוספות.

10. אין חולק על כך שבתקופת עבודתו הראשונה של התובע, שכונתה "תקופת התלמדות", הוסכם כי תשולם לתובע משכורת בסך 7,000 ₪ נטו, ואכן בחודש 1/17 תלוש השכר של התובע כולל "שכר יסוד" לפי "תעריף" 7,000 ₪ נטו לגילום (בסך 7,851 ₪ ברוטו), וכן תוספת נסיעות. אין חולק על כך שבמועד מאוחר יותר, הוסכם בין הצדדים על העלאת משכורתו החודשית נטו של התובע לסך 7,500 ₪. הצדדים חלוקים לגבי המועד שבו הועלתה המשכורת ל-7,500 ₪ (נטו), ומקובלת על בית הדין גרסת התובע, לפיה מועד זה היה בחודש 1/2017, שכן בתלוש חודש 1/2017 שולם לתובע שכר יסוד בסך 7,000 ₪ ואילו בחודש 2/2017 שולמו לתובע "הפרשי משכורת חודשים" בסך 500 ₪.

11. כאמור, אין חולק על כך שהסכמת הצדדים הייתה, כי הסכומים החודשיים שהוסכמו, כמפורט לעיל, כוללים שעות נוספות (סעיף 9 לכתב ההגנה).

12. אין חולק על כך שהחל מחודש 7/2017, התובע החל לשמש כמנהל סניף (בסניף שברחוב בצלאל), והוסכם על העלאת שכרו של התובע ל-9,000 ₪ נטו. אין חולק על כך שלא נמסרה לתובע הודעה בכתב על שינוי בתנאי עבודה.

13. תלושי השכר שנמסרו לתובע החל מחודש 7/17 עד לחודש 3/18, ציינו שכר יסוד בסך 7,440 ₪ (מכפלה של 186 בתעריף שעתי בשיעור 40 ₪), וכן תוספת נסיעות בסך 213 ש"ח, וכן רכיבי "שעות נוספות", כאשר לעיתים נרשמו שעות נוספות בשיעורים 125% ו-150%, לעיתים צוין בתלושים רכיב "שעות גלובאלי" (עם או בלי "שעות נוספות 125%"), ולעיתים צוין תשלום "בונוס". לעיתים צוין תשלום עבור "פדיון ימי מחלה" או "שווי מתנות". בתלושים נרשמו "ניכוי רשות" בגין "קניות בחנות". החל מחודש 4/18 צוין "שכר יסוד בסך 7,280 ₪ כמכפלה של תעריף שעתי בשיעור 40 ₪ ב-182.

14. הפרשות לקופת גמל בוצעו בגין התובע בהתאם לשיעור "שכר היסוד" שצויין בתלושי השכר.

15. שיטת רישום נוכחות של עובדים, שהוחלה גם על עבודת התובע, הייתה תיעוד כניסה ויציאה באמצעות רישום בקופה. לתובע נמסרו תלושי שכר בצירוף דוחו"ת נוכחות.

16. במסגרת תנאי עבודתו היה התובע זכאי לרכוש מוצרים מחנות הנתבעת בהנחה של 12.5%. בנוסף, התובע קיבל קצובה לרכישת מזון לצריכה בעבודה, בסך 500 ₪ לחודש.

17. אין חולק על כך שהתובע היה רשאי לשלם עבור מוצרים שרכש מהחנות באמצעות כרטיס אשראי או באמצעות קיזוז ממשכורתו, ואולם בכל מקרה הנוהל המחייב היה, שאין ליטול מוצרים מן החנות ללא העברתם בקופה. התובע ידע על קיומו של נוהל זה, והיה מופקד על אכיפתו כלפי עובדי הסניף. התובע אף העיד כי הקפיד על כך שעובד לא "יעביר לעצמו" מצרכים בקופת המרכול, וכי הדבר ייעשה בנוכחות עובד אחר.

18. אין חולק על כך שביום 20.6.19 התובע הגיע לעבודה רכוב על אופנוע, אותו החנה מעבר לכביש שבו מצויה החנות. אין חולק על כך שבאותו יום, בשעה 14:00 לערך, התובע יצא מהחנות כשבידו שקית ובה מוצרים בשווי של כ-100-150 ₪ - ארבעה קרטוני חלב עמיד וכן שני מגשי אננס טרי חתוך ומגש תמרים ממולאים באגוזים). אין חולק על כך שהתובע לא העביר את המוצרים בקופה. התובע הלך אל האופנוע שלו ופתח את מכסה תא המטען. בשלב זה ניגשו אליו מנהל הנתבעת מר ליאור שלום (להלן: "מר שלום"), ומר אורן בוזגלו, ואליהם הצטרף מנהל התפעול של הנתבעת מר יגאל מזרחי. מר שלום שאל את התובע האם בשקית שהוא אוחז ישנם מוצרים מן החנות שעבורם התובע לא שילם. אין חולק על כך שהתובע אישר שאכן היו מוצרים כאלה בשקית שאחז. אין חולק על כך שמר שלום ביקש מהתובע להיכנס לחנות, התובע נכנס לחנות, ולאחר חילופי דברים בין הצדדים, נסעו מר שלום ומר מזרחי במכונית למשרדו של ב"כ הנתבעת, עורך הדין מר אברהם סגל (להלן: "עו"ד סגל"), ברחוב טורא בימין משה (מר אורן בוזגלו אף הוא נסע ברכב וירד בדרך). אין חולק על כך שהתובע נסע על אופנועו אחרי הרכב שבו נסעו מר שלום ומר מזרחי, והגיע על אופנועו למשרדו של עו"ד סגל. אין חולק על כך שלאחר כשעתיים התובע חתם במשרדו של עו"ד סגל על כתב הוויתור שזו לשונו:

    "אני הח"מ מ' כ' ת.ז. 3110068083 מצהיר מתחייב ומאשר בזה כי לאור העובדה שגנבתי משך תקופה ארוכה מאות מוצרים מהמרכול של חברת דלישס מרכולים בע"מ ברחוב ניקור בירושלים. המוצרים שגנבתי הם בשווי של עשרות אלפי ₪. נוכח הגניבה אני מוותר על כל המגיע לי מחברת דלישס מרכולים בע"מ (להלן: "החברה") עבור תקופת עבודתי בחברה מיום חתימתי על המסמך אני מפוטר בנסיבות בהן לא מגיעים לי פיצויי פיטורים ואין לי ולא יהיו לי כל טענות ו/או תביעות ו/או דרישות לחברה ו/או למי מטעמה ו/או למי הבא מכוחה. אני מסכים שמשכורתי האחרונה עבור חודש יוני 2019 לא תשולם לי (משכורתי זו מכסה רק חלק קטן מגניבותיי מהחברה) ותישאר בידי החברה. כמו כן, הנני מסכים ומוותר על כל מלוא הזכויות הסוציאליות, פיצויים דמי הבראה, חופשה, ביגוד והנעלה וכל כיוצ"ב. הנני מצהיר כי החברה ו/או מי מטעמה ו/או מי הבא מכוחה איננה חייבת לי סכום כלשהו בגין כל תקופת העסקתי בחברה ואין לי ולא תהיינה לי כל טענה ו/או תביעה ו/או דרישה מכל מין וסוג שהוא כלפי החברה ו/או מי מטעמה ו/או מי הבא מכוחה. אני מאשר בהוראה בלתי חוזרת לחברה לקחת את דמי הפיצויים המצויים בקופה הפנסיונית המשויכת לי, והחברה תהיה רשאית לקזז כל סכום שמגיע לי לאור העובדה שגנבתי מהחברה משך תקופה ארוכה כספים רבים העולים במצטבר לסך של עשרות אלפי ₪.

    אני מתחייב להחזיר לחברה בנוסף סך של 30,000 (שלושים אלף ₪) בחמישה תשלומים שווים של 6,000 ₪ כל אחד. אני מתחייב להעביר לחברה בתוך 24 שעות חמש החמאות כאמור.

    ולראיה באתי על החתום מרצוני הטוב והחופשי:

    היום י"ז בסיוון תשע"ז (20/6/2019)".

19. למחרת, ביום 21.6.19, מסר התובע לנתבעת חמש המחאות על סך 6,000 ₪. המחאה אחת נפרעה והיתר בוטלו על ידי התובע ביום 8.7.19.

20. ביום 23.6.19 נסע התובע עם אשתו לחופשה בצרפת, ממנה שב לישראל ביום 27.6.19.

21. ביום 4.7.19 הודיע התובע, באמצעות בא כוחו, לנתבעת, באמצעות בא כוחה, על ביטול כתב הוויתור, בזו הלשון:

    "לכבוד

    מר אברהם משה סגל, עו"ד

    רחוב טורא 32א

    ירושלים

     

    ח.נ.,

     

    הנדון: הודעה על ביטול כתב ויתור שאינו חוקי ודרישה לתשלום

     

    מרשי הביא לידיעתי כי מרשתך, באמצעות מר ליאור שלום ומר ישראל מזרחי, בנוכחותך, ערכתם לו משפט שדה והחתמתם אותו על כתב ויתור על זכויותיו והגדלתם לעשות כאשר גרמתם לו למסור לכם המחאות אישיות שלו. התיאור של המעמד שתיאר מרשי בעיני, כאשר הוא ניצב מול שלושתכם, מעסיקיו ובא כוחם, כאשר הוא אמור לצאת לחופשה בחו"ל יומיים לאחר המעמד, תוך שהינכם מאיימים עליו בתלונה למשטרה, במעצר, בעיכוב יציאה מהארץ ועוד כהנה וכהנה איומים כיד הטובה עליכם, וכל זאת כאשר אתם מונעים ממנו אפשרות להיוועץ בעו"ד, הינו תיאור מזעזע שגורם לחלחלה למי ששומע אותו. הדברים מקבלים משנה תוקף של חומרה כאשר עסקינן בעולה חדש וכאשר מדובר באדם הסובל ממחלות לב.

    לא רק זאת אלא שתיאור המקרה מעורר שאלה אם לא נעברו על ידיכם עבירות על חוק העונשין ובהן עבירות לפי סעיף 415- קבלת דבר במרמה, סעיף 428 – סחיטה באיומים, סעיף 431 – עושק וכן עבירה של פרסום לשון הרע בניגוד לחוק איסור לשון הרע.

     

    הנני להודיע לך בזאת על ביטול כתב הויתור מיום 20.6.19 בשל היותו לא חוקי ו/או נוגד את דיני מדינת ישראל ו/או נוגד את הוראות הפסיקה ו/או משום שהוא נכרת בטעות ו/או בהטעיה ו/או בעושק ו/או בכפיה.

    לנוכח האמור, הינך מתבקש בזאת להורות למרשתך לפעול כדלקמן וזאת מיד ולאלתר:

    להשיב למרשי את כל ההמחאות שנמסרו לה.

    להשיב למרשי את הסכום שנגבה ממנו שלא כדין.

    לשלם למרשי את שכרו בגין עבודתו עד לפיטוריו.

    לשלם למרשי פידיון ימי חופשה, דמי הודעה מוקדמת ואת יתר זכויותיו כדין.

    להוציא למרשי מכתב פיטורים, ולהנפיק לו תלושי שכר כדין.

    לשלם למרשי פיצויי פיטורים כדין.

     

    עוד אציין כי מבדיקה ראשונית של העסקתו של מרשי עולה כי העסקה זו הייתה פוגענית וברובה מנוגדת לחוק כאשר, בין יתר פעולותיה ומנוגדות לדין, פעלה מרשתך כמפורט להלן:

    לא המציאה למרשי את הסכם העבודה עליו התבקש לחתום בתחילת העסקתו ולא מסרה לו כל הודעה על תנאי העבודה.

    לא שילמה לו שכר מתאים עבור עבודתו בשעות נוספות ובימי חג.

    פעלה בניגוד לצו ההרחבה של ההסכם הקיבוצי לעובדי רשתות מזון.

    שילמה שכר בניגוד להוראות חוק הגנת השכר בדבר איסור על תשלום שכר כולל.

    לא שילמה ימי מחלה כנדרש.

    לא הנפיקה תלושי שכר כדין.

    לא ערכה שימוע כדין.

    פיטרה את מרשי בניגוד לכל דין.

    לא המציאה מכתב פיטורים כדין.

    גורמים נזק למרשי באי יכולת לפנות לקבלת דמי אבטלה.

     

    כאילו לא די בכך, הסתבר למרשי כי מרשתך ו/או מי מטעמה פרסמו לשון הרע אודות מרשי.

     

    מרשי שומר על זכותו להגיש תביעה כנגד מרשתך לתשלום מלוא זכויותיו אשר קופחו על ידי מרשתך ולתשלום פיצוי בגין פרסום לשון הרע כאמור וכן לפיצוי בגין כל הנזק שנגרם לו כאשר אציין כי מרשי סובל מבעיות רפואיות שונות כתוצאה ממעשיכם ומחדלכם המפורטים לעיל.

     

    הינך מתבקש איפוא להורות למרשתך לפעול כאמור בסעיף לעיל מיד ולאלתר.

     

    כן הינך מתבקש להורות למרשתך שלא לפגוע בכל מסמך העשוי להוות ראיה בתיק זה ובכלל זה כרטסת העובד, תיק אישי של העובד, הסכמי עבודה, דוחו"ת נוכחות וכיו"ב, בין ממוחשבים ובין מסמכים פיזיים.

    עוד הינך מתבקש להורות למרשתך שלא לפעול בכל דרך לגביית ההמחאות שנמסרו לה ואשר היא נדרשת להשיבם כאמור וכן שלא לפנות בכל דרך לקופות הפנסיה והפיצויים של מרשי.

    היה ומרשתך לא תפעל כנדרש לעיל ייאלץ מרשי לפעול בכל האמצעים המשפטיים העומדים לזכותו בגין כל המעשים ו/או המחדלים המפורטים לעיל.

    אין באמור לעיל ו/או בחסר כדי לפגוע בכל זכות ו/או טענה העומדת לזכות מרשי וכל טענותיו וזכויותיו שמורות איפוא".

22. ביום 7.7.19 השיב ב"כ הנתבעת לב"כ התובע במכתב שזו לשונו:

    "קיבלתי את מכתבך ואתכבד להשיבך כלהלן:

    1. האמור במכתבך מוכחש מכול וכול ואין בו אפילו מילה של אמת.

    2. אציין, כי מכתבך נשלח לח"מ בניגוד קוטבי לכללי האתיקה של לשכת עורכי הדין (אתה מאשים את הח"מ בעבירות פליליות חמורות ..). מדובר בהתנהגות חמורה ביותר ובענין זה אמתין להתנצלותך טרם אנקוט בהליכים מתאימים.

    3. לגוף העניין, מרשך התוודה באזני הח"מ ובאזנו מרשתו, על כך שבמשך תקופה ארוכה ביותר הוא גנב ממרשתי מוצרים, זאת לאחר שהוצגו לו סרטוני וידאו המתעדים את מעשי הגניבה (מרשך, כידוע לך, נתפס על חם במעשה גניבה חמור ביותר); מרשך אף התוודה וסיפר כי הוא רימה והונה את מרשתי כאשר ביקש מעובדיי החנות להחתים לו כרטיס שעות עבודה שעות ארוכות לאחר שעזב את העבודה. בכל אלו ביצע מרשך עבירות פליליות חמורות.

    4. מרשתי הייתה נחושה בדעתה ללכת למשטרת ישראל, ואולם היה זה מרשך אשר ביקש ממרשתי שלא תהרוס את עתידו וביקש להשיב את כספי הגניבה (ואף ביקש לפרוס זאת במספר תשלומים).

    5. הטענות של מרשך כאילו מישהו איים עליו הן טענות בדים קלוטות מהאוויר והן בבחינת "הרצחת וגם ירשת". מרשך יצא ממשרד החו"מ להתייעצות ארוכה ולאחר מכן ביקש להשיב את כספי הגניבה. מרשך קרא את המסמך וחתם עליו מרצונו הטוב והחופשי (הוא זה שביקש לסיים את העניין כך) ואין מאומה בטענות המועלות במכתב בעניין זה.

    6. לא זו אף זו, מרשך אף העביר לידי מרשתי המחאות בהתאם לאמור במסמך שנחתם על ידו יום לאחר מכן. לפיכך, אם היה ולו קמצוץ של אמת בטענות מרשך, לא היה הוא מעביר לידי מרשתי המחאות בהתאם למוסכם בין הצדדים. מרשך כבש את טענותיו וזהו בדיוק ערכן...

    7. לאור האמור מרשתי דוחה בשתי ידיים את כל הטענות שנכתבו במכתבך.

    8. מובן שאין במכתב זה באמור בו ובשאינו אמור בו כדי למצות את טענות מרשתי ו/או לגרוע ו/או לפגוע בטענה כלשהי מטענות מרשתי ו/או בתביעה מתביעותיה ו/או בדרישה מדרישותיה ואלו שמורות אפוא".

23. ביום 7.7.19 השיב ב"כ התובע לב"כ הנתבעת והודיע כי התובע דוחה את האמור במכתבו של ב"כ הנתבעת מיום 4.7.19 ושב על האמור במכתבו מיום 4.7.19.

24. התובע הגיש תביעה זו ביום 15.8.19.

25. ביום 28.8.19 הגיש מר שלום תלונה נגד התובע בגין גניבה ממעביד. נפתחה חקירה בה נחקרו מר שלום, מר יגאל מזרחי, מר אלעד מזרחי, מר אורן בוזגלו והתובע. בתום החקירה הוגש נגד התובע כתב אישום המייחס לו גניבה של מוצרים מחנויות הנתבעת.

     

    התביעה להצהיר שכתב הוויתור בטל ולחילופין – כי בוטל כדין

26. הסעדים להם עתר התובע הם הצהרה כי כתב הוויתור בטל בהיותו בלתי חוקי, נוגד את דיני מדינת ישראל, הפסיקה, ולחילופין, כי נכרת תוך טעות או הטעייה או כפייה או עושק. למען הבהירות, בית הדין מבחין בין שלוש טענות אלה:

    • טענה לבטלות בשל אי חוקיות או ניגוד לתקנת הציבור.

    • טענה כי נפל פגם בכריתת ההסכם שכתב הוויתור מבטא, ועל כן הוא היה ניתן לביטול וכי הוא בוטל כדין.

    • טענה כי בהתאם לדיני העבודה והפסיקה שקבעה הגבלות על תוקפו של כתב וויתור – אין לתת תוקף לכתב הוויתור.

27. שלוש הטענות מחייבות התייחסות לגרסאות הצדדים ולראיותיהם וקביעת ממצאים, כמפורט להלן:

    גרסאות הצדדים ועדיהם

28. גרסת התובע בתצהירו הייתה כי הגם שחל איסור על עובדים לקחת מוצרים מהחנות בלי לשלם עבורם, כמנהל הוא אישר מעת לעת לעובד או ללקוח לקחת מוצרים ולשלם עבורם בדיעבד. בדרך כלל התובע הקפיד, לגבי עצמו ולגבי עובדי החנות, שכאשר עובד רוכש מוצרים, עובד אחר יעביר אותם בקופה. ביום 2.6.19 הוא יצא מהחנות ברחוב ניקנור עם כמה מוצרים קטנים, הלך לאופנוע שלו כדי לראות אם הם נכנסים לארגז האופנוע שבו היו לו חפצים אחרים, כשלפתע זינקו לעברו מר שלום ומר אורן בוזגלו, מנהל התפעול בנתבעת, ושאלו אותו אם הוא שילם על המוצרים, והוא השיב שלא שילם. לדבריו, מר שלום ומר בוזגלו לא נתנו לו להשלים את דבריו ולהסביר שהוא לקח את המוצרים רק כדי לבחון אם הם נכנסים לארגז האופנוע, וכי טרם סיים את עבודתו באותו היום, וכל כוונתו הייתה לבחון אם הוא יכול לקחתם באופנוע בגמר המשמרת, ולא עלה על דעתו לקחתם מבלי לשלם עבורם. הוא היה בהלם מוחלט, נסער כולו ובקושי הצליח לדבר. מר שלום ומר בוזגלו הורו לו להתלוות אליהם למשרדו של עו"ד סגל. כאשר הגיע נכחו מר שלום, מנהל התפעול מר ישראל מזרחי ועו"ד סגל. שלושתם, או מיהם, צעקו עליו שהוא גנב, איימו עליו שיגישו נגדו תלונה למשטרה, שיגרמו לכך שהוא ייעצר, שתוגש נגדו תביעה כספית בסכום שלא יפחת מ-250,000 ₪, שהם יספרו לכולם על דבר היותו גנב ושיוציאו נגדו צו עיכוב יציאה מהארץ. התובע טוען כי נציגי הנתבעת ידעו שהוא עומד לצאת לחופשה בחו"ל בעוד שלושה ימים, שכן הודיע מראש על ההיעדרות למנהל התפעול מר אורן בוזגלו (כדי שיוכל להביא לו מחליף). התובע כינה את התהליך שנוהל כ"משפט שדה", ותיאר טענות שהוטחו בו, שכללו גניבת דאודורנט. התובע מעיד כי הוצג לפניו סרטון שבו הוא נראה יוצא מהחנות עם שקית ובה מוצרים, והתובע הסביר כי שילם בעבור אותם מוצרים. נציגי הנתבעת אמרו לו שכשבועיים עד שלושה שבועות קודם לכן הם ניתקו אותו ממצלמות האבטחה של הסניף כדי לעקוב אחריו, כאשר קודם לכן הוא יכל לצפות בסרטוני המצלמות שבחנות. עוד הטיחו בו כי גנב שמן זית והוא ניסה להסביר להם שמדובר בשמן זית שהנתבעת זוכתה בגינו על ידי הספק בשל היותו פג תוקף, אלא שנהג המשאית של ספק שמן הזית אמר לו שאין לו צורך בשמן הזית וביקש שהתובע ישמיד אותו ובמקום זאת, באישור נציג הספק, העביר את רוב שמן הזית ליד אברך שיעשה בו שימוש, והוא אף סירב לבקשת אחד העובדים לקבל את שמן הזית כדי שיתן אותו לצדקה. בשלב מסויים ניסו לשכנע אותו להסכים לשלם פיצוי בסך 100,000 ₪ וב"כ הנתבעת ניסה לשכנע אותו שכדאי לו להסכים היות והוא ראה את כל ההוכחות כנגדו וביקש ממנו להעריך את סכום הגניבה, אך הוא דבק בגרסתו שכלל לא גנב. עוד הטיחו בו שהוא יוצא מהעבודה ומבקש מעובד אחר שיחתום בשעון הנוכחות במקומו, והוא הסביר שייתכן והיו כמה מקרים שבהם הוא יצא מהעבודה ושכח לחתום אז ביקש מאחד העובדים שיחתום במקומו אבל לא מדובר בעניין שגרתי, ומכל מקום מדובר בהפרש של רבע עד חצי שעה לכל היותר. התובע הסביר שכפי שידוע למר שלום ולמר מזרחי, לעיתים הקופאי שמבצע את חתימת היציאה נמצא במהלך העברת מוצרים של לקוחו ולא ניתן לחתום אז הוא מבצע את ההחתמה עבור התובע בסיום העברת המוצרים של אותו לקוח, היינו הפרש של כמה דקות. בנסיבות האמורות, הוא היה בסערת נפש, סבר שבכוחה של הנתבעת להביא למעצרו ולהוצאת צו עיכוב יציאה מן הארץ, הוא סבר שעו"ד סגל הוא הגון ויש משקל לדבריו בעניין זה, וחשב שאם יביע חרטה על מעשים שלא עשה יגרום הדבר להרגעת הרוחות ולא יוצא נגדו צו עיכוב יציאה מהארץ. הנוכחים במקום הבהיר לו שיש בידו שתי ברירות בלבד – האחת לחתום על כתב ויתור ולשם לנתבעת סך 30,000 ₪ וכנגד זאת הם ידאגו שהוא לא ייעצר על ידי המשטרה, לא יוציאו נגדו צו עיכוב יציאה מהארץ ולא יספרו לאיש על "מעלליו". האפשרות האחרת היא שאם הוא לא חותם על כתב הויתור הם יממשו את כל איומיהם להביא למעצרו, להוציא נגדו צו עיכוב יציאה מהארץ ויפרסמו את מעלליו ויגישו נגד תביעה על סך 250,000 ₪. הוא התחנן שיאפשרו לו להתייעץ עם עורך דין ושיתנו לו להתייחס לכל הטענות אך הם לא איפשרו זאת ודרשו ממנו תשובה מיידית ל"אפשרויות" שהציגו. בכל זאת הם נעתרו לבקשתו להתקשר לאשתו, והוא שוחח עמה במשך כ-20 דקות. בשיחה זו אשתו ביקשה ממנו לשלם כל סכום שהוא מתבקש ויחתום על כל מסמך שהנתבעת דורשת, שכן היא חששה לבריאותו ושיקול זה גבר על כל שיקול אחר, לרבות כפירתו בעובדות שבהן נדרש להודות. הוא בחר למסר להם שהוא מתחרט אם עשה דבר מה בשוגג ומיד במקום נתנו לו כתב ויתור והוא הוכרח לחתום עליו ולמסור חמש המחאות לתשלום סך 30,000 ₪. הנוכחים הודיעו כי אם התובע לא ימציא עד למחרת, יום שישי 21.6.19, את ההמחאות, הם יממשו את כל איומיהם כלפיו, לרבות הוצאת צו עיכוב יציאה מן הארץ. מפתחות החנות נלקחו ממנו ונמסר לו שהוא מפוטר, והבטיחו לו שיתנו לו מכתב פיטורים שאותו יוכל להציג בתביעה לדמי אבטלה למוסד לביטוח לאומי. למחרת, בשל חששו שלמרות חתימתו על כתב הוויתור, הנתבעת תממש את איומיה, הוא מסר לנתבעת חמש המחאות על סך 6,000 ש"ח. בדיעבד נודע לו שכתב הוויתור עליו חתם אינו חוקי. התובע מכחיש את תוכנו וטוען שאחד העובדים של הנתבעת, שהיה מסוסך עמו – מר אריה נעים – העליל עליו עלילות שווא כאילו הוא גונב מהנתבעת, דבר שלא היה ולא נברא.

29. מטעם התובע העידה אשתו, גב' א' כ'. בתצהירה העידה גב' כ' כי התובע התקשר אליה והם שוחחו כ-20 דקות, במהלכן הוא סיפר לה, כולו נסער, כי הואשם בגניבה, כי הוא לא גנב אלא בסך הכל יצא מהחנות עם מוצרים שעליהם הוא התכוון לשלם, כי לקחו אותו לקראת סוף יום העבודה למשרד של עורך דין של הנתבעת ואמרו לו שיוציאו נגדו צו עיכוב יציאה מהארץ ויפנו למשטרה ויגישו נגד תביעה במאות אלפי ₪. היא דאגה לתובע שהיה בבירור רפואי בעקבות הפרעות בקצב הלב, וששה שימות מרוב לחץ שהופעל עליו, והיא ביקשה ממנו להודות בכל מה שהם טוענים ויסכים לשלם להם כל מה שהם דורשים ובלבד שישחררו אותו לביתו. התובע לא רצה להסכים להודות במשהו שהוא לא עשה ואמר שהנתבעת דורשת סכומי כסף גבוהים במיוחד אך היא עודדה אותו לוותר על הכל רק כדי שהוא יישאר בחיים. התובע סיפר לה לאחר מכן שהוא הרגיש ממש במצוקה, הופעל עליו חלץ כבד מאד להודות במשהו שהוא לא עשה, כי אמרו לו שיש להם סרטונים ותמונות שלו שהוא גונב אבל כשהוא ביקש לראות אותם הם הראו לו סתם סרטון שרואים אותו לוקח שקית לאופנוע. התובע סיפר לה שהוצגו לו לראשונה טענות בדבר דיווחי נוכחות לא אמינים שהוחתמו עבורו על ידי עובד אחר, שהוא גנב שמן זית. התובע סיפר לה שמר שלום ומר מזרחי צעקו עליו וכי עו"ד סגל התנהג כאילו הוא רוצה בטובת התובע והפציר בו לחתום על מסמך שבו הוא מוותר על כל זכויותיו. בסוף השיחה התובע הודיע לה שהחליט שהוא יתן לנתבעת מה שהם מבקשים בתנאי ש"יעזבו אותו בשקט".

30. מר שלום העיד בתצהירו כי ביום 20.6.19 הוא היה בחנות ברחוב ניקנור וראה את התובע עומד בקופה ומעביר מספר מוצרים אך יוצא מהחנות עם שקית קניות עם מספר מוצרים גדול יותר ממספר המוצרים שהעביר בקופה כדי להכניסה לקטנוע שברשותו. הוא הלך אחרי התובע עד לקטנוע ועימת אותו עם העובדה שגנב מוצרים מהחנות, והתובע אישר והודה כי לא שילם בגין הסחורה שלקח. מר שלום ביקש ממנו להיכנס עמו לחנות ולהבהיר לו מה בדיוק התרחש והתובע הודה במעשה גניבה בו נתפס, כמו גם בעובדה שלאורך תקופה ארוכה הוא גונב מהחנויות של החברה. משכך ביקש מר שלום מהתובע לסור לאלתר לשיחת שימוע במשרדו של עו"ד סגל. במהלך שיחת השימוע התובע שב והודעה לפניו ולפני עו"ד סגל ולפני מר ישראל מזרחי, שאכן גנב במשך תקופה ארוכה מאות מוצרים מחנות הנתבעת, להערכתו בשווי של עשרות אלפי ₪, והוא התחנן שהנתבעת לא תפנה ותסגירו למשטרת ישראל וביקש לסיים את העניין מבלי לערב גורמים נוספים. בהתאם לכך, הגיעו הצדדים להסכמה לפיה עבודתו של התובע תסתיים לאלתר ללא תשלום פיצויי פיטורים וללא הודעה מוקדמת, והתובע הסכים כי משכורתו בגין חודש יוני 2019 לא תשולם לו לכיסוי חלק מזערי של גנבותיו מהחברה, תוך וויתור מלא על מלוא טענותיו ותביעותיו כנגד החברה, וכן התחייב התובע לשלם לחברה סך 30,000 ₪ לכיסוי חלק מחובותיו בגין מעשי הגניבה. הנתבעת ניאותה לבקשת התובע לפרוס את תשלום הסכום לתשלומים, והתובע חתם על כתב הוויתור, לאחר שהות של כשעתיים במשרדו של עו"ד סגל, במהלכן יצא ונכנס מהמשרד, ולאחר שהתייעץ ארוכות טלפונית עם גורמים שונים מטעמו "ולאחר שב"כ הבהיר לו היטב את משמעות והשלכות חתימתו על כתב הוויתור". החברה הסכימה לוותר על הפיצוי הריאלי שהגיע לה עקב מעשי הגניבה, לאור התנצלותו הכנה ותחנוניו הרבים לאורך הפגישה כי אין בידו לשלם מעבר לסכום זה, ולמחרת הגיע התובע ומסר לו חמש המחאות על סך 6,000 ₪ כל אחת (בחקירתו הנגדית העיד מר שלום כי במעמד מסירת ההמחאות התובע ביקש ממר שלום מחילה). לאחר ביטול ההמחאות, הגישה החברה אותן לביצוע בהוצאה לפועל. למפרע התברר לו כי התובע אף רימה והונה את החברה לאורך תקופת העסקתו כאשר ביקש מעובדי המרכול לחתום במקומו על כרטיס הנוכחות שעות ארוכות לאחר שיצא מהמרכול.

31. עו"ד סגל העיד בתצהירו שביום 20.6.19 בשעות הצהריים התקשר אליו מר שלום ודיווח שהוא תפס "על חם" את העובד מ' כ' גונב ממרכול של הנתבעת והוא מבקש להגיע למשרדו ביחד עם הגנב כדי לנסות להסדיר את הדברים. מר ליאור ומר מזרחי הגיעו עם התובע, ועו"ד סגל שאל את התובע מה בדיוק קרה בינו לבין נציג החברה, והאם אכן גנב מאת החברה. תחילה התובעת התכחש לכך שהוא גנב, אך לאחר שעו"ד סגל אמר לתובע שהמעשים שעשה חמורים ומתועדים במצלמות האבטחה של החברה, הוא התוודה וסיפר שאכן מעד וגנב מספר פעמים מהמרכול. בהתאם למידע זה, הגיעו הצדדים להסכמה לפיה תסתיים עבודתו של התובע לאלתר ללא תשלום פיצויי פיטורים וללא הודעה מוקדמת, התובע הסכים כי משכורתו בגין חודש יוני 2019 לא תשולם לו ותישאר בידי החברה לכיסוי חלק מזערי של גנבותיו מהחברה, תוך שוויתר על מלוא טענותיו ותביעותיו כנגד החברה. כן התחייב התובע לשלם לחברה סך 30,000 ₪ לכיסוי חלק מחובותיו בגין מעשי הגניבה, ולבקשתו הסכים מר שלום לפרוס תשלום זה לחמשה תשלומים. בהתאם לכך עו"ד סגל ערך את כתב הוויתור תוך שהבהיר לתובע היטב את המשמעות וההשלכות של חתימתו עליו. הוא הדפיס את כתב הוויתור, התובע ביקש להתייעץ עם מי מטעמו ונכנס ויצא ממשרדו של עו"ד סגל ולאחר שדיבר בטלפון במשך זמן רב, חזר למשרדו וחתם על כתב הוויתור.

32. מר ישראל מזרחי העיד שהוא משמש כמנהל התפעול הכללי של הנתבעת, כי בתחילת שנת 2019 פנו אליו עובדים של החברה דיווחו לו שהתובע גונב מהחנות ויוצא ממנה מוקדם מהרגיל ומחתימים לו שעות נוספות כאילו הוא עובד כרגיל. לפיכך הוחלט על התקנות מצלמות נסתרות בחנות לבדוק את אמינות הדיווח. ביום 20.6.19 בשעות הצהריים הוא הגיע לחנות ומצא את התובע ומנכ"ל החברה, מר שלום, מתעמתים בנוגע לגניבה שמר שלום תפס את התובע מבצע "על חם". מר מזרחי הצטרף לשיחה במהלכה הודה התובע כי ביצע מעשי גניבה מהחברה, ומשכך הם נסעו לשיחת שימוע במשרדו של עו"ד סגל. בתחילת השיחה התובע התכחש לכך שגנב, אחר כך טען שזו הייתה הפעם הראשונה שגנב דברים וכאשר מר מזרחי עימת אותו עם חוסרים נוספים שהיו בחנות כגון שמן זית שנעלם מהחמסן ולאחר שהוצג לתובע שמעשי הגניבה צולמו במצלמות נסתרות שהיו במרכול, התובע הודה לפניהם שאכן מעד וגנב מספר רב של פעמים מוצרים רבים מהמרכול. התובע בכה לפניהם והתחנן על נפשו שלא תיעשה פנייה למשטרת ישראל וכי העניין יסתיים בהסמכה, ללא עירוב גורמים נוספים. בהתאם למידע זה, הצדדים הגיעו להסכמה שהועלתה על הכתב בכתב הוויתור, עליו חתם התובע לאחר ששהה כשעתיים במשרדו של עו"ד סגל, ויצא ונכנס והתייעץ ארוכות טלפונית, ולאחר שב"כ הבהיר לו היטב את משמעות והשלכות חתימתו על כתבו הוויתור.

     

    ממצאי עובדה

33. העדים שגרסאותיהם הובאו לעיל, נחקרו בבית הדין, ולאחר שמיעת העדויות, בית הדין קובע ממצאים אלה:

34. נדרשת הכרעה במחלוקת בין הצדדים בשאלה האם הוכיחה הנתבעת את טענתה בדבר ביצוע גניבות של סחורה על ידי התובע, וככל שהתשובה היא בחיוב – מהו היקף הגניבות שהוכח?

35. בהתאם לפסיקה, הנטל הרובץ על הנתבעת להוכחת טענת הגניבה הינו נטל מוגבר: נדרשות ראיות שתבססנה את הממצא בדבר גניבות, במידה שעולה על הנטל האזרחי הרגיל, אם כי לא מוטל על הנתבעת להוכיח את טענתה "מעל לכל ספק סביר" כנדרש בהליכים פליליים (עע 1079/04 מרכולית כוכב בע"מ – עזבון המנוח לב רובינשטיין (מיום 25.04.06)).

36. נקודת המוצא לקביעת ממצאים, הן העובדות שאינן במחלוקת. כמו כן, בית הדין בוחן, בעת קביעת ממצאים, את הטענות העובדתיות שהצדדים טענו להן במועדים שונים, תוך תשומת לב לטיעונים שהם הועלו בסמוך למועד האירועים הנדונים ובכתבי טענותיהם, כמו גם לטענות שלא נטענו, ואשר לדעת בית הדין, ניתן להסיק מסקנות מאי העלאתן באותן נסיבות.

     

    האם הוכח ביצוע גניבה על ידי התובע ביום 20.6.19?

37. על פי העובדות שלא שנויות במחלוקת, התובע נטל ונשא מוצרים ביום 20.6.19. בנסיבות אלה. בית הדין אינו מקבל את טענת התובע לפיה הוא התכוון אך למדוד את התאמת המוצרים לתא האופנוע וכי לאחר וידוא ההתאמה הוא התכוון לחזור לשלם על המוצרים. בית הדין אף אינו מקבל את טענת התובע כי התכוון לומר זאת למר שלום ולמר מזרחי, אך לא עשה כן בשל כך שהם לא אפשרו לו זאת. בית הדין מעדיף את עדותו של מר שלום, לפיה לאחר שהתובע אישר שהוא לא שילם בעד המוצרים, הוא התוודה כי ביצע גניבה של המוצרים שהיו בשקית. הנימוקים לכך הם:

    • התובע העיד כי ידע שחל איסור על הוצאת מוצרים מן החנות ללא העברתם בקופה ואף היה מודע לכלל לפיו ברכישת מוצר על ידי עובד החנות, יש לבצע את העברת המוצר בקופה לפני עובד אחר. טענתו כי אירע שהוא אישר לעובדים לשלם בדיעבד, אינה תומכת בגרסת התובע, שכן היה מובן לתובע שאין דומה מצב שבו עובד מוציא מוצרים מהחנות ללא העברתם בקופה תוך יידוע מנהל החנות וקבלת אישור לשלם במועד מאוחר, למצב שבו התובע, מנהל החנות, שבדרך כלל הינו העובד הבכיר בחנות, הוא היחיד שיודע על הוצאת מוצרים מהחנות ללא העברתם בקופה.

    • הטענה כי כוונת התובע הייתה לבדוק את התאמת המוצרים לגודל תא האופנוע, היא טענה שמוטל על התובע לתמוך בראיות את סבירותה, אך התובע לא עשה כן. התובע לא פירט בתצהירו וממילא לא הוכיח מהו גודל התא, מה הייתה תכולתו, ומדוע תא שיכול להכיל קסדת ראש, לא יכול להכיל את המוצרים שהתובע נטל. בחקירתו הנגדית טען לראשונה שהיה מעיל בתא – טענה כבושה שלא פורטה על ידו קודם, לרבות לא בחקירתו במשטרה. כשלעצמה הטענה אינה משכנעת בשל כך שמדובר בתחילת הקיץ.

    • אף לא סבירה בעיני בית הדין הטענה כי התובע החליט באמצע יום עבודה שבסוף משמרתו הוא ירכוש מהחנות דברים שלטענתו נדרשו למשפחתו - ארבעה קרטוני חלב עמיד, ושלושה מגשי פירות טריים (אחד לפחות טעון קירור – האננס הטרי), והוא החליט כשעה וחצי לפני סיום המשמרת לבדוק את התאמת המוצרים לגודל התא, להחזירם לחנות ולאוספם בסיום המשמרת ולשלם בעדם, ככל ש"בדיקת ההתאמה" תהיה "חיובית".

    • בית הדין אף לא שוכנע בקיומה של סיבה שמנעה מהתובע לומר באופן ספונטני, מיד בעת עימותו עם עובדת יציאתו מהחנות עם מוצרים בעדם לא שילם, כי התכוון אך למדוד את התאמת המוצרים לגודל התא ולאחר וידוא ההתאמה, להעבירם בקופה - לו היה אמת בטענה זו. הוא הדין לגבי נקודות זמן בהמשך הדברים - הפגישה במשרדו של עו"ד סגל, או למחרת, כאשר הביא למר שלום את ההמחאות בהתאם לכתב הוויתור. מתיק המשטרה עולה כי המפגש בין התובע לבין מר שלום הוסרט והוקלט, אך היה קושי לפענח את חילופי הדברים בין הצדדים. התובע טען בסיכומיו כי יש לזקוף לחובת הנתבעת אי הצגת סרטוני אבטחה. טענה זו מקובלת על בית הדין בכל הנוגע להוכחת גניבות שקדמו ליום 20.6.19. בכל הנוגע להוכחת גניבה מיום 20.6.19, אין מקום להסיק כי אי הצגת הסרטון פועלת לחובת הנתבעת דווקא, והעובדה שהוגש נגד התובע כתב אישום וקמה לו זכות לעיין בחומר החקירה לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, מבססת את המסקנה שמדובר בראיה שהיה ביכולתו של התובע להגיש לבית הדין כדי להוכיח טענה זו.

    • גב' כ' התבקשה בחקירתה הנגדית לתאר את שיחת הטלפון שלה עם בעלה כאשר הוא התקשר אליה כשיצא ממשרדו של עו"ד סגל להתייעצות. היא לא כללה בתיאור השיחה את טענת התובע כי התכוון לשלם על המוצרים לאחר וידוא התאמתם לגודל התא, כפי שעשתה זאת בתצהירה. עדותה בתצהירה לפיה אמרה לתובע בשיחה להסכים לשלם כל סכום שיידרש ממנו, נסתרה בחקירתה הנגדית.

    • בית הדין מעדיף את עדותו של מר שלום בדבר התוודות התובע על גניבה מהחנות סמוך לאחר המפגש ליד האופנוע ביום 20.6.19, על פני הכחשת התובע כי הודה בביצוע גניבה. לעניין זה יצוין כי במכתבו של עו"ד סגל לב"כ התובע מיום 7.7.19, הועלתה הטענה כי התובע התוודה על ביצוע גניבה באירוע שבו פגש את מר שלום ליד האופנוע. טענה זו הוכחשה על ידי התובע הכחשה כללית במכתב בא כוחו לעו"ד סגל מיום 7.7.19, מבלי שנטענה הגרסה שנטענה בכתב התביעה, ולאחר מכן בחקירת המשטרה, לגבי כוונת התובע לומר למר שלום ולמר בוזגלו כי התכוון אך לבדוק את התאמת המוצרים לגודל תא האופנוע ולאחר וידוא ההתאמה – לחזור למרכול ולשלם בעדם.

       

      האם הוכחו גניבות שקדמו ליום 20.6.19?

38. בית הדין סבור שהנתבעת הוכיחה כי בוצעו על ידי התובע גניבות לפני יום 20.6.19, בהיקף לא ידוע. בית הדין מבסס קביעה זו על ראיות אלה:

    • הראיה העיקרית שהוצגה על ידי הנתבעת בתצהיריה לביסוס טענתה בדבר ביצוע גניבות על ידי התובע לפני 20.6.19, היא כתב הוויתור, שבמהותה, הינה ראיה מסוג "הודאת בעל דין".

    • בנוסף לכך, קיימת הודייה של התובע בדבר נטילת בקבוקי שמן זית מהחנות, מבלי לשלם עבורם. בנסיבות אלה, עובר לתובע נטל של מתן הסבר תמים לכך, ותמיכתו בראיות, וכזאת לא נעשה על ידו.

    • על עניין נטילת בקבוקי השמן מהחנות מלבי לשלם בעדם, העיד גם מר אריה נעים. בחקירתו הראשית הוא אישר את עדותו במשטרה, לפיה ראה את התובע יוצא מן החנות עם מספר רב של בקבוקי שמן זית מבלי לשלם בעדם. לשאלתו, התובע הסביר לו ש"זה להשמדה" והציע למר נעים לקבל מהשמן. מר נעים הסביר בחקירתו הנגדית כי אמר בעדותו במשטרה שהוא רצה לקבל מהתובע בקבוקים, כדי לבדוק אותם, ולא כדי להשתתף בגניבה. עדותו זו היא סבירה. בית הדין סבור שעדותו של מר נעים בעניין זה הינה בעלת משקל ומשתלבת עם הודיית התובע בדבר נטילת בקבוקי השמן. בית הדין סבור שיש בעדותו של מר נעים משום חיזוק לערכו הראייתי של כתב הוויתור, כהודאת בעל דין שניתן לייחס לה משקל לקביעת ביצוע גניבות של סחורה על ידי התובע, לפני 20.6.19. בית הדין לא שוכנע שיש מקום לפקפק בעדותו של מר נעים עקב סכסוך בינו לבין התובע, שכן עניין נטילת בקבוקי השמן אושר על ידי התובע. בית הדין סבור שעדותו של מר נעים במשטרה, לפיה ראה את התובע נוטל מוצרים רבים יותר ממה שהוא ראה ושמע שמועברים בקופה, אף היא מחזקת את המסקנה בדבר ביצוע גניבות על ידי התובע כמו גם את המסקנה שניתן לייחס משקל להודאת התובע בכתב הוויתור.

    • אין בעדויות עדי הנתבעת בדבר הודיות התובע בגניבות, מיד בסמוך לאחר המפגש עם מר שלום ליד אופנועו, ולאחר מכן במשרדו של עו"ד סגל, משום עדות ישירה למעשה גניבה שביצע התובע. עם זאת, בית הדין רשאי לשקול באיזו מידה יש בעדותם של עדי הנתבעת אודות התוודות התובע על ביצוע גניבות, כדי לחזק את ראיות הנתבעת הקבילות לעצם ביצוע מעשי גניבה, ובפרט – את הודייתו במסגרת כתב הוויתור.

    • תמיכה למסקנה שהתובע התוודה על ביצוע גניבות מהמרכול עולה מאישורו של התובע את עדותו של מר מזרחי, לפיה בפגישה במשרדו של עו"ד סגל, מר מזרחי עימת את התובע בקשר לחוסרים של שמן זית, והתובע אישר קיומם של חוסרים כאלה, כמו גם את הטענה כי נטל מהחנות בקבוקים של שמן זית מבלי לשלם בעדם. עדי הנתבעת שנכחו בפגישה במשרדו של עו"ד סגל, לא עומתו בחקירותיהם הנגדיות עם הגרסה כי התובע טען במשרדו של עו"ד סגל כי הנתבעת זוכתה בגין השמן. טענת התובע כי מדובר בבקבוקים שחדלו להיות בבעלות הנתבעת בשל כך שתוקפם פג, הנתבעת הזדכתה עליהם מול הספק, והוא קיבל רשות מנהג המשאית של ספקית השמן "להשמיד" את השמן פג התוקף, לא הוכחה על ידי התובע בכל דרך. במסגרת בקשות התובע לגילוי מסמכים בהליך, לא נכללה דרישה לגלות מסמך הנהלת חשבונות של הנתבעת שיתמוך בטענת התובע בדבר הזדכותה של הנתבעת בגין השמן פג התוקף, והוא לא הביא לעדות את אותו נהג שלטענתו הורה לו בשם הספק להשמיד את הסחורה. חקירתו הנגדית של מר שלום בעניין זה לא ביססה את טענת התובע כי מדובר בסחורה שהנתבעת זוכתה בגינו (עמ' 111-112 לפרוטוקול מיום 5.5.21).

39. התובע מבקש לתת משקל נכבד לאי הצגתם של סרטוני האבטחה, במיוחד על רקע עדותם של עדי הנתבעת בדבר קיום מעקב סמוי באמצעות סרטוני האבטחה, כבר מחודש מאי 2019, כראיה לשלילת טענת הנתבעת בדבר ביצוע גניבות על ידו. ששת סרטוני האבטחה שנמסרו על ידי הנתבעת למשטרה, לא הוצגו לבית הדין. מתיק המשטרה עולה כי נרשם ש"חמישה מהסרטונים באיכות נמוכה מאוד, נצפה בהם אדם מסתובב בסופר ומפאת איכות הסרטונים יש קושי לראות את ביצוע העבירה ואת התנהלותו בסופר".

40. בית הדין סבור שאי הצגת סרטוני האבטחה אכן מבססת מסקנה שאין בהם תמיכה לגרסת הנתבעת בדבר ביצוע גניבות. עם זאת, אין באי הגשתם של סרטוני האבטחה כדי להוכיח את טענת התובע שלא בוצעו על ידו גניבות, ככל שקיים ביסוס בראיות אחרות לקביעה כזו.

41. במחלוקת לגבי השאלה אם התובע התוודה על ביצוע גניבות במשרדו של ב"כ הנתבעת, בית הדין מעדיף את גרסת עדי הנתבעת. בית הדין ער לטענת התובע לפיה קיימת סתירה בין עדות מר שלום בדבר התוודות של התובע במפגש ליד האופנוע, לבין גרסתו של עו"ד סגל לפיה התובע התכחש תחילה לטענת הגניבה והתוודה רק לאחר שנאמר לו כי בידי הנתבעת ראיות משכנעות להוכחת הגניבה, אלא שלדעת בית הדין אין מדובר בסתירה, ואפשר, על רקע סערת הרגשות שבה התובע היה נתון, מן הסתם, לאחר שנתפס בגניבה מהחנות, שהתובע התוודה על גניבת המוצרים שנטל ביום 20.6.19 ליד אופנועו, ולאחר מכן, במשרדו של עו"ד סגל, ניסה להתכחש לכך.

42. עוד רואה בית הדין לציין היעדר הכחשה ספציפית במכתבו של ב"כ התובע לב"כ הנתבעת מיום 7.7.19, את טענת הנתבעת בדבר התוודות התובע שקדמה לחתימת כתב הוויתור.

43. בית הדין מקבל את עדותו של עו"ד סגל לפיה לשאלת התובע מדוע ביצע גניבות מחנות הנתבעת, התובע השיב כי זה היה בשל "תאוות בצע". בית הדין אף מקבל את עדותו של מר שלום לפיה במעמד מסירת ההמחאות ביום 21.6.19, התובע ביקש ממר שלום מחילה.

     

    משקלה של הודאת התובע בכתב הוויתור

44. הודאת בעל דין היא "אמרת חוץ" אך היא קבילה ומהווה חריג לכלל האוסר על עדות שמיעה. בדרך כלל, הודאת בעל דין היא בעלת משקל, אך בכל מקרה בית הדין מצווה לבחון את המשקל שיש לתת לה בהתאם לנסיבות.

45. התובע טוען שנסיבות חתימתו על כתב הוויתור מאיינות כל ערך ראייתי להודאתו בביצוע גניבות במסגרתו, אך בית הדין סבור אחרת, כמפורט להלן:

46. בית הדין מבחין בין שלוש שאלות אלה: הראשונה – האם בוססו נסיבות שיש בהן כדי לשלול לחלוטין קביעה בדבר התקיימות גמירת דעת שנדרשת לכריתת הסכם. השניה – וככל שהתשובה לשאלה הראשונה היא בשלילה – האם התובע ביסס עילת ביטול להסכם שנכרת בשל פגם ברצון בנסיבות כריתת ההסכם. השלישית – משקלה הראייתי של ההודאה.

47. בית הדין אינו סבור שיש בסיס לטענה שחתימת כתב הוויתור על ידי התובע הייתה בנסיבות שבהן נשללה האפשרות לגיבוש גמירות דעת. מחקירתו הנגדית של התובע עולה כי הוא הבין את מהות ההזמנה שלו למשרדו על עו"ד סגל. התובע אישר שבמעמד המפגש ליד האופנוע, מר שלום הודיע לתובע שהוא חושד בתובע בביצוע גניבות מהחנות זה זמן רב (פרוטוקול 5.5.21, עמ' 18, שורה 8 "אמר לי מזמן אתה גונב אותי"). התובע אישר בחקירתו הנגדית שהזמנתו למשרדו של עו"ד סגל הייתה במטרה להגיע להסדר בדבר תנאי סיום עבודתו ("אמר נלך לעורך דין שלי ונסדר את הדברים. חשבתי שהוא רוצה לפטר אותי"). התובע אישר שנסע למשרדו של עו"ד סגל מתוך רצון חופשי (שם, עמ' 19, שורות 8-10). מסקנה זו מתיישבת עם העובדה שהתובע נסע באופנועו.

48. בית הדין דוחה את טענת התובע כי מאן דהוא מנע ממנו מלהתייעץ עם עורך דין לפני שהוא חתם על כתב הוויתור. התובע העיד בחקירתו הנגדית שהוא ביקש ממר שלום "תן לי לפחות עד מחר להתייעץ עם עורד דין" ואישר שהוא הרגיש שהוא רצה להתייעץ עם עורך דין. אין חולק על כך שבמהלך הזמן שחלף בין הגעת התובע למשרדו של עו"ד סגל לבין עזיבתו את המשרד, התובע יצא ממשרדו של התובע ושוחח שיחה של כ-17 דקות עם אשתו, כאשר הוא יושב על ספסל אבן מחוץ למשרדו של עו"ד סגל, במרחק שאיפשר לו לשוחח מבלי שמאן דהוא אחר שומע את תוכן השיחה. בית הדין לא שוכנע שהתובע לא היה יכול להאריך את זמן ההתייעצות הטלפונית או שנמנעה ממנו האפשרות לבקש דחייה של השימוע על מנת לפנות לעורך דין.

49. בית הדין דוחה את עדותו של התובע לפיה נציגי הנתבעת לא אפשרו לו לעזוב את משרדו של עו"ד סגל לפני שתנאי סיום עבודתו של התובע הוסדרו לשביעות רצונה של הנתבעת. התובע אישר בחקירתו הנגדית שלא נוצרה לעזיבתו כל מניעה פיזית, להבדיל מלחץ נפשי לקבל החלטה אם להגיע עם הנתבעת להסדר מוסכם בתנאים שיהיו מקובלים עליה, אם לאו, כאשר הובהר לתובע שבדעת הנתבעת לנקוט הליכים משפטיים אזרחיים ופליליים בהיעדר הסדר. התובע אישר בעדותו במשטרה ובבית הדין, כי מר שלום אמר לתובע שאין הוא חייב להודות בביצוע מעשי גניבה וכי מר שלום אף מעדיף שהעניין ייחקר על ידי המשטרה, אף כי הבהיר את כוונתו לפנות למשטרת ישראל בעניין בהיעדר הסדרה מוסכמת של תנאי סיום עבודתו של התובע. גם אם ניתן שלא לקבל את דבריו של מר שלום לתובע כפשוטם, אלא כסוג של לחץ, אין מדובר בנסיבות ששוללות את גמירות הדעת של התובע.

50. התובע טען, עוד במכתב בא כוחו לב"כ הנתבעת מיום 4.7.19, שבשיחה שהתקיימה במשרדו של עו"ד סגל, הוצג לתובע איום לפיו אם לא יגיע להסדר לסיום עבודתו בתנאים שהנתבעת תסכים להם, תפעל הנתבעת לכך שהתובע ייעצר ויוצא נגדו צו עיכוב יציאה מן הארץ, הכל ביודעה כי לתובע מתוכננת נסיעה לחו"ל שלושה ימים לאחר מכן. במכתב ב"כ הנתבעת לב"כ התובע מיום 7.7.19, הוכחשה טענה זו הכחשה כללית. הטענה הוכחשה בכתב ההגנה, והגם שהתובע חזר עליה בתצהיר עדותו הראשית, עדי הנתבעת לא הכחישו אותה בתצהיריהם. התובע העיד שעדכן מבעוד מועד את הנתבעת כי הוא ייצא לחופשה בימים 23.6.19 עד 27.6.19, והדעת נותנת שכך הוא. מר מזרחי הודה בחקירתו כי ידע על נסיעתו המתוכננת של התובע, ובאופן ספונטני סבר של מר שלום ידע עליה, לפני שסייג את דבריו.

51. בהתאם לכך, בית הדין מקבל את עדות התובע לפיה במהלך הישיבה שהתקיימה במשרדו של עו"ד סגל, נאמר לתובע כי בהיעדר הסדרה מוסכמת של תנאי סיום העסקתו לשביעות רצונה של הנתבעת, אשר דרשה וויתור של התובע על שכר עבודתו בגין חודש העבודה האחרון, וויתור על זכויות המגיעות לו עקב עבודתו וסיומה וכן דרישה לפיצוי כספי של הנתבעת בהיקף כספי שלא נפל מ-100,000 ₪ (ולגרסת התובע – היה בסך 250,000 ₪), הנתבעת תנקוט הליכים משפטיים העומרים לרשותה, וכי בהקשר זה הייתה גם התייחסות לאפשרות שבמסגרת הליך משפטי, יתבקש צו לעיכוב יציאתו של התובע מן הארץ, וכן הגשת תלונה למשטרת ישראל. בית הדין אף מקבל את עדותו של התובע כי הייתה התייחסות לאפשרות שהתובע ייעצר במסגרת הליכי חקירה שיינקטו עקב הגשת תלונה פלילית נגדו, וכי התובע סובייקטיבית היה מוטרד מאוד מאפשרות זו. טענת הנתבעת לפיה לנוכח היכרות קודמת של התובע עם הליכי אכיפה פליליים אין לקבל כמסתברת את טענת התובע ללחץ נפשי סובייקטיבי בקשר לאפשרות שייעצר - אינה משכנעת, ויש משקל לכך שבמכתבו של ב"כ התובע לנתבעת מיום 4.7.19 התובע טען כי חשש ממעצר, כדי לחזק את עדות התובע בעניין זה.

52. עדותו של התובע לפיה הוא היה נתון ללחץ נפשי גדול בפגישה במשרדו של עו"ד סגל, הגיונית ומסתברת. התובע התבקש להתלוות למעסיקו שזה עתה עימת אותו עם הוצאת מוצרים מהחנות ללא תשלום, התובע התוודה על ביצוע גניבה, הבין שבכוונת המעסיק לפטרו וכי הוא שוקל נקיטת הליכים פליליים ואזרחיים, שאפשר שהם יכללו מעצר או צו עיכוב יציאה מן הארץ, כאשר התובע עומד לצאת לחופשה לחו"ל.

53. עם זאת, אין מקום לטענת התובע כי הנתבעת ביצעה מעין תכנון מוקדם של "משפט שדה" ביודעה כי התובע נוסע לחופשה בחו"ל בעוד שלושה ימים. שהרי אין חולק על כך שתחילת האירוע הייתה בתפיסת התובע נוטל מוצרים מן החנות מבלי להעבירם בקופה. איש מנציגי הנתבעת לא יכל לדעת שכך יעשה התובע.

54. גב' כ' הסבירה כי הבינה משיחתה עם התובע שהופעל עליו לחץ לקבל החלטה אם פניו להסדר מוסכם אם לאו, וכי מחיר עזיבתו את משרדו של עו"ד סגל ללא הגעה להסדר, היה שבהסתברות גבוהה הנתבעת תנקוט הליכים משפטיים במישור הפלילי והאזרחי נגד התובע. גב' כ' העידה ש"בהבנה שלי הוא לא יכל סתם לצאת משם עד שתתקבל החלטה. או שהוא ישלם".

55. בנסיבות האמורות, בית הדין סבור לא הוכחו נסיבות אשר שוללות קביעה כי מסמך הוויתור נחתם על ידי התובע ללא גמירת דעת.

56. בהתאם לכך, ניתן להסתמך על כתב הוויתור כראיה שתומכת במסקנה שהתובע ביצע גניבות ממרכול הנתבעת. בית הדין אינו מקבל את עדותם של התובע ושל גב' כ', לפיהן גב' כ' דחקה בבעלה להודות בכל אשר הנתבעת תדרוש ממנו להודות, אף אם מדובר בעלילה שקרית או אף אם מדובר בסכומים מופרכים ללא כל יחס לערך המוצרים שהתובע גנב. גב' כ' בחקירתה הנגדית העידה ש"הצעתי לו שיסכים לסכום הגיוני". בית הדין קובע, אם כן, כי אכן נדונה בין בני הזוג האפשרות, ואף הוסכם ביניהם, שהתובע יאשר בחתימתו גניבה של מוצרים אף בסכום שעשוי לעלות על שווי המוצרים שהתובע גנב, כדי "לקנות" את הסכמת הנתבעת שלא לערב את המשטרה ולא לנקוט נגד התובע הליכים נוספים.

57. אם כן, התובע נתפס גונב מוצרים מהחנות והתוודה על כך, הוזמן, ללא כפייה, למשרד ב"כ הנתבעת ונסע אליו על אופנועו, מתוך הבנה כי יפוטר. התובע הבין כי לנתבעת ראיות המבססות לכל הפחות גניבה שביצע ביום 20.6.19, והוא התוודה על ביצוע גניבות נוספות. לא נשללה יכולתו לגבש גמירות דעת בקשר להסכם שבכתב הוויתור, והתובע אף היה מודע ליתרון שקנה – הסכמת הנתבעת שלא לפנות למשטרה ולא לנקוט נגדו הליכים אזרחיים.

     

    זכאות התובע לביטול כתב הוויתור

58. שאלה נפרדת היא האם היה התובע זכאי לבטל את כתב הוויתור בשל טעות, הטעייה, כפייה או עושק, שבהם נפגם רצונו בעת כריתת החוזה. תשובתנו לשאלה זו הינה בחיוב, ולעניין זה די בכך שהתובע שיכנע בהתקיימות יסודות סעיף 14(א) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, בכך שהוכיח שבפגישה במשרדו של עו"ד סגל, הוצגו לו מצגים שגרמו לו לטעות לגבי מהות הראיות שבידי הנתבעת להוכחת ביצוע גניבות על ידי ידיו, וניתן להניח שלולא הטעות התובע לא היה חותם על כתב הוויתור, והנתבעת לכל הפחות הייתה צריכה לדעת על כך. במה דברים אמורים?

59. מר ישראל מזרחי העיד בתצהירו בפגישה במשרדו של עו"ד סגל "הודענו לו שמעשי הגניבה צולמו במצלמות נסתרות במרכול", ולאחר מכן התובע הודה כי מעד וביצע גניבות מספר רב של פעמים.

60. התובע העיד שעו"ד סגל אמר לו שכדאי לו להגיע להסכמה עם הנתבעת שכן עו"ד סגל ראה את כל ההוכחות נגדו. עו"ד סגל אישר בתצהירו כי התובע התכחש תחילה לכך שהוא גנב "אך לאחר שאמרתי לו שהמעשים שעשה חמורים ושמתועדים במצלמות האבטחה של החברה", התובע התוודה שאכן גנב כמה פעמים מהמרכול. אין חולק על כך, והדבר עלה מעדותו של עו"ד סגל בחקירתו הנגדית, שבפגישה במשרדו של עו"ד סגל הוצג לתובע סרטון אבטחה אחד שבו נראה התובע יוצא מן המרכול כשבידו שקית המכילה מוצרים. עו"ד סגל אישר בחקירתו הנגדית שהוא מעולם לא ראה סרטון אחר. עוד אישר עו"ד סגל את עדותו של התובע כי היה שלב שבו הוא נועד לבדו עם עו"ד סגל. חיזוק למסקנה שדברי עו"ד סגל לתובע גרמו לתובע לטעות טעות יסודית, שאלמלא קרתה ניתן להניח שלא היה חותם על כתב הוויתור (ככל שנדרש חיזוק כזה לאור האמור בתצהירו של מר סגל), הוא העובדה שבתשובת הנתבעת מיום 7.7.19 להודעת התובע (באמצעות ב"כ) מיום 4.7.19 בדבר ביטול כתב הוויתור, נאמר ש"מרשך התוודה באזני הח"מ ובאזני מרשתו, על כך שבמשך תקופה ארוכה ביותר הוא גנב ממרשתי מוצרים, זאת לאחר שהוצגו לו סרטוני וידאו המתעדים את מעשי הגניבה". אין חולק על כך שלא הוצג לתובע יותר מסרטון אבטחה אחד. התיאור הבלתי מדוייק של תהליך עימותו של התובע עם ראיות שהנתבעת אחזה בהן, מחזק את עדותו של התובע לפיה הוא טעה לחשוב, על יסוד דבריו של עו"ד סגל לפיהם הוא ראה "את כל ההוכחות נגדו", שעו"ד סגל ראה בעצמו סרטוני אבטחה נוספים, מעבר לסרטון היחיד שהוצג לתובע בפגישה. בית הדין מקבל את עדותו של התובע לפיה הוא ייחס משקל נכבד לאמירה זו, שבאה מפיו של עורך דין.

61. די באמור כדי להקים לתובע זכות להודיע על ביטול כתב הוויתור לפי סעיף 14(א) לחוק החוזים. הודעת הביטול נעשתה בתוך זמן סביר, ומשכך היא ניתנה כדין והיא גוררת אחריה ביטול של כתב הוויתור, כחוזה שכולל התחייבויות אשר הצדדים נוטלים על עצמם זה כלפי זה (אך אין הוא מבטל את כתב הוויתור כראיה שבית הדין רשאי להסתמך עליה לצורך קביעת ממצאים).

62. בהתאם לכך, בית הדין נעתר לסעד שהתבקש בהליך שעניינו קביעה שכתב הוויתור בוטל כדין. בנסיבות אלה, אין צורך לבחון את תקפו בראי דיני העבודה הכופים ומתייתרת ההכרעה האם הוא מקיים את התנאים שנקבעו בפסיקה להכרה בתקפו של כתב וויתור.

     

    התביעה לשכר חודש יוני 2019

63. פועל יוצא הוא שיש לקבל את תביעת התובע לתשלום משכורת חודש יוני 2019 בסך 9,000 ₪ נטו, שלפי חוות דעתה של גב' אנוניץ הם 10,959 ₪ ברוטו. בית הדין מפחית את פיצויי הלנת השכר ומעמידם על הפרשי הצמדה וריבית, בשל קיומה של מחלוקת שלדעת בית הדין היה בה ממש לגבי זכאות התובע לשכר זה, נוכח חתימת התובע על כתב הוויתור.

     

    התביעה להשבת סך 6,000 ₪ שהתובע שילם לנתבעת בהמחאה

64. פועל יוצא נוסף מביטול כתב הוויתור הוא שכדין ביטל התובע את ההמחאות שניתנו על ידו לנתבעת, וכי יש לקבל את תביעת התובע להשבת סך 6,000 ₪ שנגבו ממנו על פי ההמחאה הראשונה.

     

    התביעה לפדיון חופשה

65. התובע מבקש לפסוק לו פדיון חופשה בגין 5.38 ימים שעמדו לזכותו במועד סיום עבודתו, בסך 2,668 ₪. בית הדין מתבקש לאמץ את תחשיבה של גב' אנטוביץ לפיו ערך יום הוא 499.64 ₪.

66. הנתבעת התגוננה מפני תביעה זו בטענה שהתובע וויתר על זכות זו בכתב הוויתור.

67. בית הדין מקבל את תביעת התובע לפדיון חופשה בהתאם לתביעתו. בתלוש 6/19 צויין רכיב של תשלום פדיון חופשה בסך 2,326.72 ש"ח על פי ערך יום של 352 ₪.

68. חישוב ערך יום לפי 499.64 ₪ לא נומק ולא בוסס. הוא מבוסס על חלוקת שכר חודשי ב-22 ימים, בעוד שעבודת התובע התבצעה שישה ימים בשבוע. לפיכך בית הדין מחליט לפסוק לתובע סך 2,326.72 ש"ח בגין פדיון חופשה.

     

    התביעה לדמי מחלה בגין חודש ספטמבר 2017

69. התובע עותר לחייב את הנתבעת לשלם לו שכר, ללא נסיעות וללא שעות נוספות, בגין חודש ספטמבר 2017, שבו שהה בחופשת מחלה.

70. הנתבעת מכחישה את זכאותו של התובע לדמי מחלה וטוענת שהתובע ניצל את כל ימי המחלה שנצברו לו עד לחודש ספטמבר 2017 וכי לא עמדו לו ימי מחלה לניצול.

71. מתלושי השכר עולה שיתרת המחלה של התובע זוכתה בכל חודש ביום וחצי, בהתאם לחוק דמי מחלה. התובע לא ניצל ימי מחלה בשנת 2017 ובחודש אוגוסט 2017 עמדה לזכותו יתרה של 15 ימי מחלה. בחודש ספטמבר 2017 שולם לתובע "פדיון ימי מחלה" של 16.5 ימים לפי ערך של 320 ₪ ליום, ויתרת המחלה שלו אופסה. דוחו"ת הנוכחות שצורפו מעלים שהתובע לא עבד בחודש ספטמבר 2017, ועל כן אין מקום לפסוק לו שכר עבודה מעבר לדמי המחלה ששולמו לו. לפיכך נדחית תביעת התובע לדמי מחלה בגין חודש ספטמבר 2017.

     

    התביעה לדמי הבראה

72. תביעת התובע לדמי הבראה מבוססת על טענה לפיה הוא לא קיבל דמי הבראה, וכי רכיבי דמי הבראה שנרשמו בתלושי השכר הינם פיקטיביים.

73. הנתבעת טוענת שהיא שילמה לתובע את כל ימי ההבראה שהגיעו לו, כי בחודש 6/19 שילמה יתרת הבראה עבור 4.08 ימים אך התשלום נכלל במסגרת וויתור התובע על זכויות שהגיעו לו על פי כתב הוויתור.

74. בית הדין מחליט לקבל את טענת התובע בדבר אי תשלום דמי הבראה בכל תקופת עבודתו של התובע, שכן גרסת התובע בדבר ציון רכיב שכר פיקטיביים בתלושי השכר שלו, מסתברת, ונתמכת בתלושי השכר הרבים, החל מחודש 10/17, שמציינים "שכר נטו" בסך 9,000 ₪, ללא תלות בהבדלים בין החודשים שבהם היו 24 ימי עבודה לבין חודשים שבהם היו 27 ימי עבודה, בין חודשים שבהם נרשמו בתלושי השכר תשלומים עבור "שעות גלובאלי" בשיעורים שונים, תוך תשלום "בונוסים" בחודשים מסוימים (לרבות חודש 6/19!?), במה שנראה על פניו כהתאמה של תלוש השכר להסכמה בדבר תשלום שכר נטו בסך 9,000 ₪.

75. ברוב תקופת עבודתו של התובע לא חל עליו צו ההרחבה בענף רשתות המזון, בשל היותו של התובע מנהל סניף. על כן, זכאות התובע לדמי הבראה נקבעת בהתאם לצו הכללי.

76. תקופת עבודתו של התובע הייתה שנתיים ושבעה חודשים, בגינם הוא צבר 14.5 ימי הבראה לפי שיעור 378 ₪ ליום.

77. בית הדין מקבל את תביעת התובע לדמי הבראה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך 5,481 ₪.

     

    התביעה לגמול עבודה בשעות נוספות

78. לטענת התובע, הוא התייחס לשכר נטו כאל שכר עבודה בלבד "כלומר שכל יתר הרכיבים מתווספים על שכר זה, ברם הנתבעת חישבה את שכרו נטו ככולל את כל הרכיבים בניגוד לכל דין" (סעיף 49 לכתב התביעה). הוסיף התובע וטען כי "בדרך זו קיפחה הנתבעת את שכרו של התובע שכן הגם שמותר לקבוע שכר בערכו נטו הרי שקביעה זו יכולה רק להיטיב עם העובד ולא לפגוע בו... למעשה, התובע לא זכה לקבלת תשלום מלא עבור שעות עבודתו ובמיוחד עבור השעות הנוספות שביצע".

79. בסעיף 67 לכתב התביעה טען התובע שתחשיב שהוא ערך לפי הנתונים הקיימים בידו עולה כי קיימי לטובתו הפרשי שכר כולל נסיעות, הבראה, דמי מחלה והודעה מוקדמת, בסך נומינלי כולל של 133,327 ₪, תוך ציון סכום "הפרשי השכר" לשנת 2017, לשנת 2018 ולשנת 2019. כאמור, תביעת התובע לגמול עבודה בשעות נוספות נכללה בתביעה ל"הפרשי שכר כולל דמי הבראה, שעות נוספות, נסיעות, דמי מחלה, פדיון ימי חופשה והודעה מוקדמת" בסך נומינלי של 133,327 ₪ ובסך משעורך של 140,786 ₪ (סעיפים 67, 69 ו-123 לכתב התביעה).

80. התובע מבקש לחייב את הנתבעת בגמול עבודה בשעות נוספות, פי חישוב שבא לידי ביטוי בתלושי סימולציית השכר שצורפה לתצהירו, ובחוות דעתה של גב' אנטוביץ. בחלוקת הסכומים לשנים קלנדריות, כפי שנעשתה בחוות הדעת, תביעת התובע היא בסך 2,583 ₪ בגין חודש 1/16, בסך 31,190 ₪ בגין שנת 2017, בסך 44,474 ₪ בגין שנת 2018 ובסך 27,471 ₪ בגין שנת 2019.

81. גב' אנטוניץ העידה בחוות דעתה שקיבלה לידה את כל תלושי השכר ודוחות הנוכחות בתקופת העסקתו, כי ערכה חישוב של הפרשי שכר, לרבות שעות נוספות, בשים לב לכך ששולמה לתובע משכורת גלובאלית וכן שלומו לו שעות נוספות גלובאליות, למרות דו"חות הנוכחות שהראו שעל פי החוק נדרש היה לשלם לו שעות נוספות על פי עבודתו בפועל.

82. הנתבעת מתגוננת בטענה שיש לתת תוקף להסדר השעות הנוספות הגלובלי שסוכם בין הצדדים, בשים לב לכך שהיו חודשים שבהם התובע לא הועסק בשעות נוספות, אך שולם לו גמול גלובאלי בעד שעות נוספות. כן טוענת הנתבעת כי דוחו"ת הנוכחות של התובע אינם אמינים בשל כך שלפי בקשת התובע, עובד הנתבעת מר אלעד מזרחי, שהיה כפוף לתובע, הירבה להחתים עבור התובע את כרטיס הנוכחות שלו בשעות סיום המשמרת, למרות שבפועל התובע יצא מוקדם ממשמרות רבות.

83. לעניין זה העידה הנתבעת את מר אריה נעים, שאישר את תוכן הודעתו בחקירת המשטרה, בה העיד כי ביום אחד, כשלושה חודשים לפני חקירתו במשטרה, הוא הבחין בכך שהתובע רשום כנוכח, למרות שיצא מן החנות כשעה וחצי לפני כן.

84. בית הדין סבור שאין לקבל את טענת הנתבעת בדבר היעדר מהימנות כולל של דיווחי הנוכחות של התובע. טענת הנתבעת לפיה התובע "גנב שעות עבודה" על ידי החתמת כרטיס הנוכחות באמצעותו של עובד אחר – מר אלעד מזרחי, זמן ניכר לאחר יציאת התובע לפני השלמת שעות עבודתו - הוכחשה על ידי התובע. כל שאישר התובע היה שהיו מקרים בהם החתמת היציאה בוצעה לבקשתו על ידי עובד אחר עד כ-15-30 דקות לאחר שעזב, וזאת במקרים שבהם הקופה לא הייתה פנויה בשל טיפול בקניה של לקוח. הנתבעת לא הביאה לעדות את מר אלעד מזרחי, אשר לטענתה יכל להעיד מידיעה אישית על שיטת "גניבת השעות" על ידי התובע, וטענת הנתבעת לא הוכחה בכל דרך אחרת, לרבות הגשת סרטוני אבטחה, אשר הוצהר על ידי הנתבעת בתצהיר גילוי המסמכים שלה, שהינם בידה. בהקשר זה בית הדין רואה לציין שאין לקבל את טענת הנתבעת בסיכומיה המפנה לעדותו של מר אלעד מזרחי במשטרה. מדובר בעדות שעל מנת שבית הדין יוכל לשקול את משקלה, שומה היה על הנתבעת להביא את אלעד מזרחי לעדות.

85. בית הדין סבור שאין די בעדותו של מר אריה נעים אודות התוודות של מר אלעד מזרחי לפניו בשיתוף פעולה בינו לבין התובע להחתמה הדדית של שעון הנוכחות בהחתמות כזב. אף אין מקום לבסס על עדותו הישירה בדבר מקרה שאירע שלושה חודשים לפני חקירתו במשטרה, שבו ראה בשעון כי התובע כביכול נוכח בחנות, למרות שיצא ממנה כשעה וחצי לפני כן, כדי לפסול את דוחו"ת הנוכחות.

86. עם זאת, הוכח בחקירתו הנגדית של התובע כי הוא נטל הפסקות מבלי להחתים כרטיס נוכחות. התובע טען כי בדרך כלל לא יצא להפסקה, אך הוא אישר בחקירתו הנגדית שיצא להפסקת תפילה כל בוקר בין 7:00 ל-7:30 בחודשי הקיץ.

87. בנסיבות אלה, בית הדין סבור שמוצדק לנכות משעות עבודתו של התובע כפי שתועדו בשעון הנוכחות, הפסקה בת 45 דקות בכל יום עבודה.

88. בית הדין סבור שההסדר שהתקיים בין הצדדים היווה הסדר "שכר כולל" אשר מנוגד לסעיף 5 לחוק הגנת השכר, וכי יש לקבל את טענת התובע כי בהתאם לכך, יש לראות ב"שכר הכולל" ששולם לתובע "שכר רגיל". להלן הנימוקים:

89. אין לקבל את טענת הנתבעת בדבר ביומו של הסדר שעות נוספות גלובלי לפיו שכר היסוד של התובע היה בסך 7,280 ₪, וזאת מאחר שהתנאים שנקבעו בפסיקת בית הדין הארצי לעבודה למתן תוקף להסדר שעות נוספות גלובלי, לא התקיימו. אין חולק על כך שלא נמסרה לתובע הודעה בדבר עדכון תנאי עבודתו עם העלאת שכר הנטו המוסכם ל-7,500 ₪ ול-9,000 ₪ בחודש 7/2017. לפיכך על הנתבעת מוטל להוכיח שהייתה הסכמה מודעת לחלוקת השכר לשכר יסוד ולגמול גלובאלי עבור שעות נוספות. אלא שהחלוקה שבוצעה בתלוש השכר בין "שכר יסוד" לבין רכיבי שכר אחרים, אינה משקפת תשלומים אותנטיים, ואין כל עדות מטעם הנתבעת שמסבירה הכיצד שכר היסוד של התובע היה, בחודשים 7/17 עד 3/18, בסך 7,440 ₪, והחל מחודש 4/18, שכר היסוד של התובע הורד ל-7,280 ₪ (סכום שבחלוקתו ל-182 מביא למנה של 40 ₪ לשעה). לא נטען ולא הוכח שבשלב כלשהו הוסכם עם התובע על הפחתת שכרו של התובע כך שיועמד על סכום שבחלוקתו ל-182 יתקבל לכאורה שכר שעתי של 40 ₪, ואין חולק לכל ההסכמות בין הצדדים התייחסו למשכורת חודשית כוללת נטו. גם העובדה שסכומי ה"שעות הנוספות הגלובליות" אינם קבועים, אינה מתיישבת עם גרסת הנתבעת. אף התנאי שלפיו נדרש שהתמורה הגלובלית לא תקפח את העובד ביחס לחישוב שעות עבודה לפי חוק שעות עבודה ומנוחה, אינו מתקיים מר שלום העיד בחקירתו הנגדית שהתובע היה צריך לעבוד 234 שעות בחודש, דהיינו – 52 שעות נוספות בחודש. הכפלת 52 ב-40 והוספת גמול שעות נוספות במכפלת 1.25, מביאה לסך 2,600 ₪, סכום העולה על רכיבי השעות הנוספות הגלובליות שקיבל התובע לפי תלושים רבים (ראו למשל חודשים 10-11/2017, שבהם מצוין שהתובע ביצע 245 שעות עבודה, ושיעורי רכיב השעות הנוספות הגלובליות בחודשים אלה הם 2,120 ₪).

90. בהתאם לכך, בית הדין סבור שיש מקום לקבל את תביעת התובע לתשלום גמול בעד עבודה בשעות נוספות על בסיס שכר ברוטו בסך 10,992, בגין התקופה החל מ-7/17 (לגביה עדותה של גב' אנטוניץ מבססת את קביעת שכר ברוטו בסך 10,992, בהיעדר סימולציות של תלושים לפני מועד זה). בהתאם לכך, ערך שעה (בחלוקה ל-182) הוא 60.40 ₪.

91. בית הדין עורך תחשיב בהתאם לדוחו"ת הנוכחות, כלהלן:

    1. כאשר מספר שעות נוספות בערך 150% עלו על 19.5 שעות, בית הדין הפחית מהן 19.5 שעות, ובתחשיב שייעשה, יחושבו יתרת השעות לאחר ההפחתה לפי 150%, ויתר השעות יחושבו לפי 125%.

       1. כאשר בחודש נתון לא נרשמו שעות נוספות בערך 150% העולות על 19.5, יחושבו כל השעות הנוספות לפי 125%. במקרה כזה, בית הדין מפחית משעות 125% שנרשמו בדו"ח, את מספר השעות שמהווה הפרש בין 19.5 לבין מספר שעות 150% הרשומים בדוחות.

92. בהתאם לכך, חישוב גמול השעות הנוספות המגיע לתובע, הינו בסך 73,903.85 ₪, בהתאם לחישוב כלהלן:

    • 7/17 –38.46 * 60.40 * 1.25 + 6 * 60.40 * 1.5 =2,903.73 ₪ + 540 ₪ = 3,443.73 ₪.

    • 08/17 – 48.92 * 60.40 * 1.25 + 22.22 * 60.40 * 1.5 = 3,693.46 + 2,013.13 ₪ = 5,706.59 ₪.

    • 10/17 -48.45 * 60.40 * 1.25 + 7 * 60.70 * 1.5 = 3657.98 ₪ + 634.20 ₪ = 4,292.18 ₪.

    • 11/17 – 48.59 * 60.40 * 1.25 + 0.16 * 60.40 * 1.5 = 3,657.97 + 14.50 ₪ = 3,672,48 ₪.

    • 12/17 – 33.96 * 60.40 * 1.25 + 4 * 60.40 * 1.5 = 2,563.98 + 362.40 ₪ = 2,925.98 ₪.

    • 1/18 – 49.77 * 60.40 * 1.25 + 2.48 * 60.40 * 1.5 = 3,757.64 ₪ + 224.69 ₪ = 3,982.33 ₪.

    • 2/18 – 40 * 60.40 * 1.25 = 3,020 ₪.

    • 3/18 45.58 * 60.40 * 1.25 + 6.41 * 60.40 * 1.5 = 3,441.29 + 580.75 ₪ = 4,022.04 ₪.

    • 4/18 = 41.52 *. 60.40 ₪ * 1.25 = 3,134.76 ₪.

    • 5/18 - 45.15 * 60.40 ₪ * 1.25 + 5.81 * 60.40 * 1.5 = 3,106.83 ₪ + 526.39 ₪ = 3,633.22 ₪.

    • 6/18 – 22.82 * 60.40 * 1.25 = 1,722.91 ₪.

    • 7/18 – 37.83 * 60.40 * 1.25 + 2.85 *. 60.40 ₪ * 1.5 = 2,856.17 + 258.21 ₪ = 3,114.38 ₪.

    • 8/18 – 42.39 * 60.40 ₪ * 1.25 + 11.80 * 60.40 ₪ * 1.5 = 3,200.45 ₪ + 1,069.08 ₪ = 4,269.53 ₪.

    • 9/18 – 33.60 * 60.40 * 1.25 + 1.39 *. 60.40 ₪ * 1.5 = 2,536.80 + 125.93 ש"ח = 2,662.73 ש"ח.

    • 10/18 – 32.12 * 60.40 * 1.25 + 0.65 * 60.40 ₪ * 1.5 = 2,425.06 ₪ + 58.89 ₪ = 2,483.95 ₪.

    • 11/18 – 40.83 * 60.40 ₪ * 1.25 + 10.31 * 60.40 * 1.5 = 3,082,67 ₪ + 934.09 ₪ = 4,016.75 ₪.

    • 12/18 – 44.75 *. 60.40 ₪ *. 1.25 + 6.85 * 60.40 * 1.5 = 3,378.63 + 620.61 = 3,999.24 ₪.

    • 1/19 – 29.80 * 60.40 * 1.25 = 2,253.63 ₪. .

    • 2/19 – 41.77 * 60.40 * 1.5 + 7.3 * 60.40 * 1.5 = 3,153.64 ₪ + 661.38 ₪ = 3,815.02 ₪.

    • 3/19 – 44.88 * 60.40 ₪ * 1.25 + 3.25 * 60.40 * 1.5 = 3,388.44 + 294.45 ₪ = 3,682.89 ש"ח.

    • 4/19 – 32.80 * 60.40 ₪ * 1.25 = 2,476.40 ₪.

    • 5/19 – 46.35 * 60.40 ₪ * 1.25 + 5.92 * 60.40 * 1.5 = 3,499.43 + 536.35 ₪ = 4,035.78 ₪.

    • 6/16 (בו עבד התובע 16 ימים ועל כן ינוכו 12 שעות בגין הפסקות) – 23.75 * 60.40 * 1.25 + 0.51 * 60.40 ₪ * 1.5 = 1,793.13 ₪ + 46.21 ₪ = 1,829.51 ₪.

       

      התביעה לפיצויי פיטורים

93. בית הדין מחליט לדחות את תביעת התובע לפיצויי פיטורים, מאחר שהנתבעת הרימה את הנטל להוכיח כי התובע ביצע מספר גניבות של סחורה. גניבה על ידי עובד הינה עבירת משמעת חמורה ביותר, אשר פוגעת בבסיס של יחסי האמון שבהם מחוייבים צדדים לחוזה עבודה, ובמקרה הנוכחי, מדובר בחובת אמון שנובעת מן הכוח שמופקד בידי העובד לעשות ברכוש המעסיק. הפסיקה קבעה כי במקרים של גניבות ממעסיק, עשויה להיות הצדקה לשלילת פיצויי פיטורים, בהתחשב בחומרת העבירה, וותקו של העובד, ונסיבות רלוונטיות אחרות. נסיבות העניין מצדיקות שלילה מלאה של פיצויי פיטורים, שכן כאמור, בית הדין סבור שהוכח מעשה גניבה אחד בראיות ברורות, וניתן לבסס על הודאת התובע בנטילת שמן ללא תשלום עבורו וללא רשות, מסקנה בדבר ביצוע גניבה נוספת, ובנסיבות אלה, ניתן לבסס מסקנה בדבר ביצוע גניבות נוספות על הודאת התובע בכתב הוויתור. מאחר שאין המדובר במעידה חד פעמית, וותקו של התובע בעבודה אינו מהווה שיקול לקולא.

94. בית הדין מאשר לנתבעת לפנות לקופת הגמל של התובע ולדרוש, כפוף לתנאי הקופה, את הסכומים הצבורים בקופה בגין פיצויי פיטורים, שכן פיטורי התובע נעשו בנסיבות השוללות זכאות לפיצויי פיטורים.

     

    התביעה לדמי הודעה מוקדמת

95. בית הדין דוחה את תביעת התובע לחלף הודעה מוקדמת. סעיף 10 לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס"א-2001, פוטר מעסיק ממתן הודעה מוקדמת לפיטורים בנסיבות שבהן אינו זכאי לפיצויי פיטורים לסעיף סעיפים 16-17 לחוק פיצויי פיטורים.

     

    התביעה לקבלת אישור תקופת העסקה

96. בית הדין מחליט לדחות רואה להיעתר לסעד המבוקש על ידי התובע, להורות לנתבעת ליתן בידו של התובע מכתב אישור בכתב בדבר תחילתם וסיומם של יחסי העבודה בין הצדדים, בהתאם לסעיף 8(א) לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס"א-2001. עם זאת, תביעת התובע לפיצוי בגין אי קבלת דמי אבטלה, לא פורטה על ידי התובע בכתב התביעה, ובקשתו בסיכומיו לפיצוי בעילה זו נדחית.

     

    התביעה לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין

97. בית הדין סבור שאכן נפל פגם בהליך פיטוריו של התובע, אשר התבטא באי הצגת מלוא הראיות שעליהן ביססה הנתבעת את טענותיה בדבר ביצוע גניבות מחנויות הנתבעת, ובאי מתן שהות מספקת להתכונן להליך השימוע, ובכלל זה, להיוועץ עם עורך דין.

98. אמנם קבענו לעיל כי לא הוכחו נסיבות ששוללות כל תוקף חוזי מכתב הוויתור, שכן התובע היה חופשי שלא להגיע למשרדו של עו"ד סגל, לעזוב אותו ולקיים התייעצות. אך שאלה אחרת היא מה מהווה הליך הוגן, שמקיים את זכות הטיעון של עובד, בהליך פיטורים. לעניין זה ההלכה קובעת כי ככל שההאשמה של המעסיק חמורה יותר, כך מתרחבת זכות הטיעון של העובד. במקרה זה, נטען כלפי התובע לקיומן של ראיות נוספות מעבר לעצם התפיסה של התובע באותו יום בעת ביצוע גניבה, אך הן לא הוצגו לו, ואף נמסרה לתובע הודעת עורך דינה של התובע כי מדובר בראיות שתומכות בטענות לביצוע גניבות נוספות, מבלי שבפועל הראיות אכן נבדקו על ידו. קיים אף פגם בקיום השימוע מבלי ליתן לתובע שהות סבירה להתכונן ולהיוועץ עם עורך דין.

99. בקביעת חומרת הפגם ותוצאתו, בית הדין לוקח בחשבון את טענת מר שלום, כי לאחר שהוא עימת את התובע על נטילת מוצרים מהחנות מבלי לשלם עבורם, ובמהלך השיחה שהתקיימה ביניהם מיד לאחר האירוע, התובע התוודה לפני מר שלום על ביצוע גניבות מהחנות, כי היה זה התובע שביקש להסדיר את תנאי סיום עבודתו באופן שתימנע פנייה של הנתבעת למשטרה. עדות זו של מר שלום מקובלת על בית הדין, וכאמור, קבענו לעיל כי לא נכפה על התובע להגיע למשרדו של עו"ד סגל.

100. בנסיבות אלה, בית הדין מחייב את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בשיעור 11,000 ₪.

      

     התביעה לפיצוי בגין אי מסירת הודעה בכתב על תנאי עבודה

101. בית הדין קבע שלא נסתרה טענת התובע כי לא נמסרה לו הודעה בכתב על תנאי העסקתו, וכלל לא נטען על ידי הנתבעת כי נמסרה לתובעה הודעה על שינוי תנאי עבודה בעת שהם שונו.

102. בענייננו, אי מסירת ההודעה לעובד הכבידה על התובע לעקוב אחר קיום זכויותיו, שכן לא הוסדרה בכתב ההסכמה לה טענה הנתבעת בדבר קיום הסדר לתשלום גלובלי של שעות נוספות.

103. בנסיבות אלה, בית הדין מחליט לחייב את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בסך 5,000 ₪.

      

     התביעה לפיצוי לפי סעיף 26א לחוק הגנת השכר

104. התובע ביקש לפסוק לו 30,000 ₪ כפיצוי לדוגמה בגין הפרת סעיף 24(ב) לחוק הגנת השכר, בכך שנמסרו לתובע תלושי שכר מטעים, שגרמו לו לנזק ראייתי, ובכלל זה כללו נתונים מטעים ושגויים בעניין וותק מצטבר, היקף המשרה, מספר ימי העבודה ושעות העבודה, יתרות מחלה וחופשה, וערך שעת עבודה.

105. הנתבעת טוענת כי תלושי השכר שנמסרו לתובע עמדו בתנאי חוק הגנת השכר, וכי דין התביעה להידחות.

106. בית הדין סבור כי הוכחה טענת התובע בדבר התאמת תלושי השכר שלו על מנת שהם ישקפו משכורת נטו בסך 9,000 ₪, וכי סכומי רכיבי ה"שעות הנוספות הגלובליות", שעל פי גרסת הנתבעת, היו צריכים להיות בסכום קבוע, השתנו, וכי מסקנת הדברים הינה שתלושי השכר כוללים רכיבים שאינם משקפים תשלומים אמיתיים.

107. בקביעת היקף הפיצוי בית הדין לקוח בחשבון שרישום זה היווה חלק מאופן העסקתו של התובע בשעות נוספות רבות, על פי הסדר שכר כולל שנוגד את סעיף 5 לחוק הגנת השכר, וכי הרישום האמור נמשך לאורך כל תקופת העסקתו של התובע.

108. בית הדין מחליט לחייב את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בסך 15,000 לפי סעיף 26א לחוק הגנת השכר.

      

     התביעה לפיצוי בגין עגמת נפש

109. הבסיס לתביעה לפיצוי בגין עגמת נפש הוא האשמת התובע בגניבות שהוא לא ביצע, פיטוריו בבושת פנים, תוך הפצת לשון הרע, גזילת הפנסיה והפיצויים שלו והגשת תלונת שווא. התובע טוען כי סבל נזקים בריאותיים עקב מעשי הנתבעת.

110. בית הדין מחליט שמקרה זה אינו נמנה עם המקרים הנדירים שבהם יש מקום לפצות עובד בגין עוגמת נפש, בהתאם לכללי הפסיקה. פיטוריו של התובע היו בשל גניבה שבה נתפס בשעת מעשה ובשל גניבות נוספות עליהן התוודה. אין זה מדויק שבהחתמתו על כתב הוויתור נעשה ניסיון לגזול מהתובע את זכויותיו הפנסיוניות, שכן כתב הוויתור מסמיך את הנתבעת לדרוש את כספי הפיצויים שהופקדו לקופת הגמל, אך לא את כספי התגמולים.

111. התביעה לפיצוי בגין עגמת נפש נדחית איפוא.

      

     התביעה לפיצוי בגין הפרשות פנסיוניות בחסר ואבדן תשואות

112. בית הדין דוחה תביעה זו שכן העובדה שלעניין חוק שעות עבודה ומנוחה, שכר שכולל גמול עבור שכר עבודה רגיל וגמול בעד שעות נוספות, יראוהו כשכר רגיל, אין פירושה שלעניין הפרשות לפנסיה, לא ניתן להגיע להסכמה מול עובד על בסיס הפרשה פנסיוני שאינו כולל גמול עבור עבודה בשעות נוספות. במישור ההסכמי, אכן הסכימו הצדדים ל"הסדר שכר כולל", ואין מניעה משפטית ממתן תוקף להסכמת הצדדים, אשר בוצעה בפועל על ידי ביצוע הפרשות מגובה שכר היסוד שצויין בתלושי השכר.

      

     התביעה לפיצוי בגין פרסום לשון הרע

113. בית הדין דוחה את תביעת התובע לפיצוי בגין פרסום לשון הרע. התובע לא פירט בכתב התביעה את ה"פרסומים" שבבסיס תביעה, בהיבטים של תוכנם המדוייק, האדם או האנשים כלפיהם בוצעו הפרסומים ומועדיהם.

      

      

     התביעה שכנגד

114. התובעת שכנגד ביקשה לפסוק לה פיצוי בסך 50,000 ₪ בגין "חוסרים במרכול הרבוע היהוד בין חודש דצמבר 2016 ועד חודש יוני 2017" אשר נגרמו בשל גניבות של התובע. כן נתבע סך 150,000 ₪ בגין "חוסרים במרכול ברחוב בצלאל" בתקופה שבה הנתבע שכנגד הועסק בו, בין יולי 2017 עד אפריל 2018. נתבעו 150,000 ₪ נוספים בגין "חוסרים במרכול ברחוב ניקנור" בתקופה שבה הנתבע שכנגד הועסק בו, בין יולי 2018 עד יוני 2019. בתצהירו של מר שלום הועמדו סכומים אלה על 255,920 ₪.

115. כן נתבע סך 87,500 ₪ בגין אובדן רווחים שהיו צפויים ממכירת הסחורה הגנובה. בתצהירו של מר שלום הועמד סכום זה על סך 63,980 ₪.

116. בנוסף לכך, נתבע סך 30,000 ₪ בגין שימוש לרעה בסמכותו כמנהל, בדרך של החתמת שעון הנוכחות באופן כוזב, באמצעות עובדים שהיו כפופים לו, תוך קבלת שכר עבור שעות שלא בוצעו.

117. לתמיכה בתביעה שכנגד העיד מר שלום, כך:

     "ואכן, מבדיקה שערכתי במסמכי החברה עולה כי התובע גנב סחורה לחברה לאורך כל תקופת העסקתו בשווי של 255,920 ₪, והכל תוך הפרת חובת האמונים ובחוסר תום לב בולט.

     מצ"ב העתק רשימת המלאי והחוסרים של החברה, ומסומן כנספח ז'".

118. אלא שמסמך ז' לתצהירו של מר שלום הינו מסמך חסר כל ערך ראייתי. מדובר בטבלאות על גבי נייר לוגו של התובעת שכנגד שמציגות טבלאות בדבר נתונים חוסרים במלאים, לפי תקופות, אשר לא נערכו על ידי רואה חשבון, אינן נתמכות במסמכי ספירות מלאי פורמליות שבוצעו. גם לו היה במסמך זה ערך ראייתי לצורך קביעת היקפי חוסרים בסניפים של התובעת שכנגד בתקופות הנקובות בו, אין בסיס למסקנה שיש לייחס את כלל החוסרים האמורים למעשי גניבה של התובע.

119. לעניין זה בית הדין סבור, שניתן לבסס על כתב הוויתור מסקנה בדבר ביצוע גניבות נוספות על ידי התובע לפני הגניבה מיום 20.6.19. מעדויות הצדדים לגבי נסיבות חתימת כתב הוויתור, עולה כי התקיים משא ומתן לגבי נוסחו ולגבי היקף הפיצוי שהנתבע שכנגד יסכים לשלם לתובעת שכנגד, כאשר דרישה של מר שלום מהנתבע שכנגד לשלם סך 100,000 ₪ לא התקבלו, ולאחר שהתובע שוחח במשך כ-17 דקות עם אשתו, הודה הנתבע שכנגד בגניבות של מוצרים בערך של "עשרות אלפי שקלים".

120. בית הדין סבור שאין לייחס משקל להודייה זו לצורך קביעת שווי המוצרים שנגנבו על ידי התובע. התהליך שהתקיים לפני חתימת כתב הוויתור אינו מאפשר אימוץ הודייה זו לצורך קביעת ממצא בעניין שווי המוצרים שנגנבו. לתובע לא הוצגו נתונים של יסודם נתן הודייה זו.

121. בית הדין קבע לעיל, כי כעניין משפטי, הסכמת הנתבע שכנגד לשלם לתובעת שכנגד 30,000 ₪, בנוסף לוויתור על זכויותיו, בוטלה, ואין עילה לחייב את הנתבע שכנגד לקיים הסכמה זו. גם בהיבט הראייתי, בית הדין אינו סבור שנסיבות הסכמת הנתבע שכנגד לשלם לתובעת שכנגד סכום זה, מבססות הסתמכות על הודייה זו לצורך קביעת היקף הגניבות.

122. סיכומו של דבר הינו, שהיקפי הגניבות שבוצעו על ידי התובע, מעבר לארבעת קרטוני החלב ומגשי הפירות, אותם גנב ביום 20.6.19, לא הוכח. בהתאם לכך, נדחות תביעות התובעת שכנגד לפיצויים בגין שווי גניבות התובע, ובגין אבדן הרווח על המוצרים שנגנבו.

123. בית הדין אף דוחה את התביעה לפיצוי בגין שימוש לרעה בסמכותו של התובע לבצע החתמות כוזבות של שעון הנוכחות באמצעות עובדי התובעת שכנד שהיו כפופים לנתבע שכנגד. כאמור לעיל, עדותו של מר נעים אינה מספיקה לעניין זה.

124. הנתבעת לא תבעה בתביעה שכנגד פיצוי לא ממוני בשל הפרת חובת האמון על ידי התובע, בביצוע גניבות של סחורה. אין מקום איפוא לפסוק פיצוי שלא נתבע.

      

      

     סוף דבר

125. התביעה מתקבלת חלקית. הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים:

     • שכר חודש יוני 2019 בסך 10,959 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.7.19 עד לתשלום בפועל.

     • סך 6,000 ₪ שנגבה בהמחאת התובע, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.7.19 על לתשלום בפועל.

     • פדיון חופשה בסך 2,326.72 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.7.19 על לתשלום בפועל.

     • דמי הבראה בסך 5,481 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.7.19 על לתשלום בפועל.

     • גמול עבודה בשעות נוספות בסך 73,903.85 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.7.19.

     • פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בסך 11,000 ₪.

     • פיצוי בגין אי מסירת הודעה בכתב על תנאי עבודה בסך 5,000 ₪.

     • פיצוי לדוגמה לפי סעיף 26א לחוק הגנת השכר בסך 15,000 ₪.

126. בית הדין מצהיר כי כתב הוויתור עליו חתם התובע ביום 20.6.19 בוטל על ידו כדין.

127. הנתבעת תמסור לתובע אישור על תקופת העסקה.

128. התביעה שכנגד נדחית.

129. בהתחשב בקבלת התביעה באופן חלקי ובדחיית התביעה שכנגד שלא בוססה כלל בראיות משכנעות, ובשים לב לנסיבות פיטורי התובע, בית הדין מחייב את הנתבעת לשלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪.

130. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 ימים.

      

     ניתן היום, י"ד תמוז תשפ"ב, (13 יולי 2022), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

      

     "ההחלטה נחתמה בידי נציגי הציבור ועותק נמצא בתיק בבית הדין. לצדדים מופץ עותק בחתימה אלקטרונית של השופט לבדו".

      

     נציג ציבור		נציג ציבור		דניאל גולדברג, שופט